Mitzvos Out Of Habit

The gist of what follows is that it is a serious offense to the Torah if one's life is spent fulfilling mitzvos out of habit, or in imitation of one's ancestors or of respected predecessors. 

I know from experience that some people are offended by several aspects of what follows. 

1. Doing mitzvos only out of veneration of your ancestors and teachers.

A.

ספורנו דברים כ"ח י"ד

ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל – שלא ישנו את מצות האל יתברך, בפרט ענין המשפט, ולא ימירו את שאר המצות במנהגי הדיוט ומצות אנשים מלומדה, כל שכן כשיעשו זה לכבוד קדמונים, שהנהיגו אותם המנהגים לא לכבוד קונם ולא לשמור מצותיו, כי בזה האופן אין לך ״ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם״ גדול מזה, בחדוש דת לכבוד קדמונים, אשר נחשבו אלהים שופטים בארץ (ע״פ תהלים נ״ח:י״ב).

הרב שמחה זיסל ברוידא: 

ולא תסור מכל־הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאול ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם

 יש להבין דכי קאמר "לא תסור וכו' ימין ושמאל" הרי משמע שאפילו זיז כלשהו מצווה שלא יסור, ואח"כ גומר " ללכת אחרי אלהים אחרים", שזה כבר הסרה גמורה ומוחלטת.

ויעויין בספורנו מש"כ לבאר ד"אחרי אלוהים אחרים" קאי על העובדים "מצוות אנשים מלומדה" דזה עובד מחמת שכן עשו אבותיו, וכן נהגו כולם וכך התרגל.  ונמצא דאינו עובד את השם אלא את האנשים שהנהיגו כן ו"אלהים אחרים מיקרי".

ודבר זה נורא למעיין, ומשמע דכל הברית הזה בא שנעבוד את ה' מבלי הסרה כלשהו  ימין ושמאל,  דכל שסר ימין ושמאל והיינו קצת "מלומדה" מקרי כעובד אלהים אחרים.

I am not convinced that the Sforno means exactly what R' Broide says, especially since the end of the sentence beginning with כי בזה האופן is not in many prints of the Sforno. But it really doesn't matter whether the Sforno meant it - if Reb Simcha Zissel Broide says it, it is important enough.

B.

The dictum of חייב אדם לומר בלשון רבו has to be applied with seichel.

 עדויות פ"א מ"ג -

הלל אומר, מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה, [ אלא ] שאדם חייב לומר בלשון רבו

רע"ב

שחייב אדם לומר בלשון רבו - כלומר, הין אינו לשון משנה אלא לשון תורה, אלא כך שמע מרבותיו שמעיה ואבטליון. ורמב"ם קבל מאביו ז"ל שמפני שהיו שמעיה ואבטליון גרי צדק לא היו יכולין להוציא מפיהן מלת הין, והיו אומרים אין במקום הין, כדרך בני אדם עד היום שאינם יכולים לחתוך באותיות [אחה"ע], והיה הלל גם הוא אומר אין, כמו שהיו רבותיו שמעיה ואבטליון גרי צדק אומרים

However, the Gaon and his Talmid the Chidushei Maharich in Ediyos 1:3 rejects the idea that Hillel was echoing his Rebbi's speech impediment.

והקשה הרב הגאון זצ״ל, אם הם אמרו מחמת שלא היו יכולין לחתוך אותיות - יאמר גם הלל שיכול לחתוך אותיות, מאי לשון רבו שייך בזה.

בלשון רבו  makes sense when it is a style of speech, a choice of words, something the Rebbi chose. It does not make sense if it is an accent or just a personal habit. (Instead, the Gaon says the pshat is that his rebbi had to say מלא הין because he couldn't pronounce the hei and it would sound like ein, which seems to mean that 'EIN poslim," so he had to say malei hin, which can not be misunderstood. All Hillel did was use the additional word malei.)

The point is, even if it's your Rebbe, or your Rebbi Muvhak, don't imitate his chisronos, only his maalos, the aspects of his behavior that can enhance your avodas Hashem, and be astute enough to know the difference.

C.

The following is taken from the HTC Likutei Pshatim from 2022 Parshas Lech Lecha.

THE REAL THING

From Rabbi Yitzchak Sender, author of numerous sefarim, as well as "The Commentator" series.

אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך

"Please say that you are my sister, so that it may be well with me for your sake, and so that my soul may live because of you." Bereshis 12:13

Rav Aaron Kotler comments on the statement of Chazal that Lot was saved from death in the merit of keeping silent when Avraham told Elimelech that he was Sarah's brother and not revealing that Avraham was really her husband. Why, asks Rav Kotler, did Lot need to rely on this merit to be saved? Wasn't his practice of הכנסת אורחים welcoming guests, even at the risk of his own life in Sodom, enough to save him? After all, this was a great mitzvah. He answers that when Lot was hospitable to guests, he was not doing this from inner conviction, as a mitzvah of chesed, but only in imitation of his uncle Avraham, for he had grown so used to this practice that he did it as a matter of course. But when he refused to reveal Avraham's true relationship with Sarah, at this point he was acting out of conviction, from a wish to save his uncle. This was the "true Lot" and therefore he was rewarded for this action.

Another illustration of the distinction between imitation and real conviction concerns Rav Shlomo Zalman Auerbach. He used to attend an elite minyan at the Kosel. The Sh'liach Tzibbur of this special minyan was none other than the famous Rav Zerach Braverman. When this great sage passed away, the minyan continued, with someone else acting as Sh'liach Tzibbur. Soon afterwards, Rav Shlomo Zalman stopped attending this minyan. When asked why, he replied that when Rav Braverman, as Sh'liach Tzibbur, reached a particular point in the prayer of "אהבת עולם"ַ he would make a certain characteristic movement. He had noticed that the new Sh'liach Tzibbur also made this same movement, and this made him realize that the man was simply copying Rav Braverman. Since this minyan was only an imitation of truly heartfelt prayer, he preferred to look for another minyan.

(see note 1 at end.)

D. 

I've used this idea in many speeches, often to the annoyance of Bnei Torah who dislike the idea entirely, and even more dislike quoting a goy.  I quote either Basho or Jaurès:

Matsuo Basho, a very well known Japanese poet/philosopher.
"Do not seek to follow in the footsteps of the wise. Seek what they sought."
or
"Seek not to follow in the footsteps of men of old; seek what they sought."

Then, similar, from Jean Jaurès, a French socialist politician and a defender of Dreyfus:
"Être fidèle à la tradition, c'est être fidèle à la flamme et non à la cendre"
To be faithful to tradition is to be faithful to the flame and not to the ashes.

Jaurès' words were paraphrased by Mahler as
"Tradition ist die Weitergabe des Feuers und nicht die Anbetung der Asche."
Tradition is the handing down of the flame and not the worshipping of ashes.

We are commanded to bury the dead, and it is assur to preserve their bodies. The past needs to return to dust and earth from which the future can grow. Unlike Christians, we would never dream of putting a cemetery next to a shul. (see note 2 at end.)

(Rav Lau talks about this combination of fidelity to the past and adapting to new circumstances in his biography, quoting his father in law about the dual meaning of Ya'azov. I posted it in a drasha for a Sheva Brachos.)

*******************************************************************************

2. Pining for the past instead of marching toward the future.

(the following is taken from a post from 2017.)

Why did Lot's wife turn into a pillar of salt? Chazal talk about her unwillingness to share her valuable salt with guests, a stinginess unmitigated by seeing her husband's highly developed trait of hachnasas orchim.  Rav Alfie Cherrick told me something he said, something he thought of while learning Melicha (from Reb Ahron Soloveitchik זכר צדיק לברכה, his Rebbi Muvhak,) many years ago.

He said that salt is a preservative, and it preserves the past. Lot's wife turned around, she turned wistfully to her past in Sedom when she should have been focused on the gift she was given, the opportunity of spiritual growth. That was the worst thing she could have done at that moment. Don't try to rebuild the past, find a way to build a future.

I think his idea is excellent. It's obviously true in the case of Lot's wife, who was leaving the depraved lifestyle of Sedom. But to some extent, it is true for everyone, even those that have a glorious past and live a Torah life. Our past informs and gives direction to our lives, but like all living things, we have to adapt to new circumstances. We have to think about what we can do in the future. The Ribono shel Olam has put you in a new place, do not stagnate, move forward.  Even Avraham Avinu was told Lech Lecha, and Rav Ahron Kotler, in his sefer, talks about life being l'maala l'maskil.  Move forward and move upward, or fall - retain what is good of your past, and use it as a stepping stone to the future.

*********************************************************************************

3. Doing mitzvos thoughtlessly knowingly.

Ritva in Rosh Hashanna 16b

וא"ר יצחק שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם, אלו הן .. ועיון תפלה .. :    

תימא דהכא משמע דעיון תפלה מגונה והתם אמרינן אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב וחד מניהו עיון תפלה ובבבא בתרא אמרו (שני) [שלשה] דברים אין אדם נצול מהן בכל יום [הרהור עבירה] ועיון תפלה ואבק לשון הרע וא"כ אין לך אדם שאין מזכירין עונותיו בכל יום ומאי אתא ר' יצחק לאזהורינן ותירצו בתוס' דעיון תפלה לשון א' המתחלק לשלשה ענינים 

כי יש עיון תפלה שהיא מדה רעה והוא המעיין בתפלתו וסומך עליה שתהא מקובלת ומצפה עליה שתתקיים ועליה אמרו כאן שמזכירין עונותיו לפי שמחשבין עליו אם הוא ראוי לכך לקבל תפלתו כמו שהוא סבור וע"ז אמרו בהרואה כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב 

ויש עיון תפלה טוב מאד והוא המעיין ומכוין בתפלתו לאומרה בכונת הלב אבל אינו מצפה שתתקיים וזה שאמר שאוכל פירותיו בעוה"ז והשי"ת משלם לו שאלת צרכיו ששואל באמצעיות והקרן קיימת לו לעוה"ב על מה ששבח בראשונות והודה באחרונות 

ויש אחר והוא שאינו מכוין ומעיין בתפלתו שמהרהר בדברי העולם ונקרא עיון תפלה ליפוי השם כדרך שקורין למי שאינו רואה סגי נהור וז"ש בב"ב שאין אדם נצול ממנו בכל יום שא"א לאדם שלא יהרהר בדברים בטלים בעת תפלה כמ"ש בירושלמי מיומי לא כוונית יומא חד בעינא לכווני ומנית אפרוחייא ואידך אמר יומא חד בעינא לאכווני ואמינא מאן עייל קומי מלכא אלקפתא או ריש גלותא אמר שמואל אנא מחזיקנא טיבותא לרישאי כד מטי למודים כרע מגרמוי:

Rambam in Krias Shma 4:7

ז כָּל מִי שֶׁהוּא פָּטוּר מִלִּקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע אִם רָצָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ לִקְרוֹת קוֹרֵא. וְהוּא שֶׁתְּהֵא דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה עָלָיו. אֲבָל אִם הָיָה זֶה הַפָּטוּר מִלִּקְרוֹת מְבֹהָל אֵינוֹ רַשַּׁאי לִקְרוֹת עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ עָלָיו:

ראב"ד   עד שתתיישב דעתו עליו. ומה בכך יקרא ויהא כקורא בתורה ולא יהיה כפורק שם שמים מעליו ואין זה דומה לתפלה ואין חוששין עתה ליוהרא שהדבר ידוע לרוב הקוראים והמתפללים שאינה אלא מצות אנשים מלומדה גם בחכמי הגמרא היו אומרין כן מחזיקנא טיבותא לרישאי כי מטינא למודים כרע מנפשיה ואידך אמר דהוה מני דיומסין בגו צלותא ואידך אמר דחשיב מאן ממטי אסא לבי מלכא עכ''ל: 

I think the Rambam's אינו רשאי is because it is excusable if it happens - we are obviously not malochim, and אין אדם נצול ממנו בכל יום.  It is another thing to uncaringly invite it to happen. 

************************************************************

note 1:

R Anonymous sent this from the Maor VaShemesh - how interesting!

"והנה יקשה לדרשת הגמ' על מלת דמשק שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים א"כ לאיזה ענין הזכיר אברהם אבינו בהתנצלותו לפני הש"י ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר כי לפי דרשת הגמרא הוא דברי שבח לאליעזר והי' די באמרו מה תתן לי ובן משק ביתי הוא יורש אותי ע"כ נראה שדברי חכמז"ל בגמרא הנ"ל רמזו לנו על ענין אחר שצריך לידע ולהודיע לבני אדם המחברים את עצמם לצדיקים שלא ילמדו את עצמם לעשות כתנועותיהם והנהגותיהם כמצות אנשים מלומדה היינו מפני שהצדיק הוא עושה כך יעשה הוא ג"כ כמוהו כי זה הוא לא טוב מאוד רק שילמד לעשות כפי שכלו באמת לאמתו לעבוד את הש"י בלב נכון. וזה הוא שאמר א"א ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים פי' שדולה ומשקה שלומד אותם לעשות מצות אנשים מלומדה לעשות מה שרבו עושה וזה לא טוב והשיב לו הש"י לא ירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך כו'"

The next part there demonstrates how the stars were an sign that each of Avraham Avinu's descendants would be disparate, would be their own men, and not only reflections of their Avos.

note 2:

Harav Dr Nachum Stone sent me this perfect Torah Temima on Friday's Tov Me'od.

ובמ"ר כאן (ב"ר ט , ה) איתא והנה טוב מאד זה המות, ותמהו רבים איך שייך לכנות את המות בשם טוב, ולי קשה עוד מאי שייכות דבר זה בגמר מעשה בראשית.

ונראה בכונת הענין, דאין הכונה על מיתת האדם לבד אלא גם בכלל על הפסד ואבדן כל דבר מהנמצא בעולם, הן בעלי חיים והן דומם וצומח, יען דכל מין כליה כלול בשם מיתה וכמו שאמרו בבבא קמא נד ע"א בשבירת כלים "שבירתן זו היא מיתתן".

והביאור הוא, כי לולא היה כל דבר נפסד וכלה בעולם אזי לא הגיעו בני האדם לתכלית השלמות, יען כי מכיון שכל דבר היה מתקיים לנצח לא היו משתדלים להמציא הדבר מחדש ולמצוא בו את השלמות הנמצא, ובהיות כן הנה כל דבר חדוש שאנו רואים בעולם נובע מסבת אבדן והפסד הדבר הקודם לו, ולכן כל דור ודור משלים כחות הבריאה ויסודי הטבע שקבע והטביע הקדוש ברוך הוא בששת ימי הבריאה.

וזה הוא שאמר בסוף גמר הבריאה וירא אלהים כי טוב מאד זה המות, כלומר, האבדן וההפסד שבא לעולם הוא גורם עוד להתחדשות והשתלמות הבריאה היסודית, וזה באמת טוב מאד, וגם שייך הענין בגמר הבריאה בששת ימי בראשית, ודו"ק.

note 3:

I do not understand what Rebbi Eliezer means to say with his unique quality of ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם in Sukkah 28b. Why would that be praiseworthy? Does this contradict what we are saying here? Passing over the coincidence that Rebbi Eliezer had the same name as Eved Avraham, it deserves mention that, as the Chidah in his Simchas Haregeal points out, the Ramban by Tanur Achnai in BM 59b says that they did not pasken like Rebbi Eliezer because they said מפי השמועה and he always said כך נראה בעיני!!! The Achronim ask, how could it be that this very Rebbi Eliezer could say these diametrically opposite things? The Chavos Yair says that he never paskened something that he didn't hear, but this was shakla v'taria. Very difficult, because on shakla v'taria you don't become a zaken mamrei.  See Ben Yehoyada in Sukkah.

Here is the Ramban in BM 59b.

שכיון שלא רצה לחזור ואמר חרוב זה ואמת המים וכותלי בית המדרש ומן השמים יוכיחו מחזי להו כאפקרותא שהיה מחזיק במחלוקת יותר מדאי לפיכך ברכוהו שהם היו אומרים מפי השמועה והוא אומר כך היא בעיני לפיכך לא קבלו ממנו כל ראיות שבעולם ואלו הורה למעשה בזמן הבית היה נעשה זקן ממרא לפיכך החמירו עליו וברכוהו:

My guess is that he did not pasken against them. He just said that they are wrong, so it would be a safek, so they could not burn truma. I am not sure that would qualify for being put in cherem or being a zaken mamrei.

note stam:

I said in the beginning that some people strongly disagree with much that appears here. "Some people" includes my father in law, Harav Reuven Feinstein, and one of my sons in law, Harav Avram Lawrence.

Vayeira, Worshipping the Dust on Their Feet

Rashi 18:4

ורחצו רגליכם. כַּסָּבוּר שֶׁהֵם עַרְבִיִּים שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים לַאֲבַק רַגְלֵיהֶם וִהִקְפִּיד שֶׁלֹא לְהַכְנִיס עֲ"זָ לְבֵיתוֹ;

This morning, someone asked me what that means. Simple enough; why would anyone worship the dust on their feet? Not stam the Earth, davka the dust on their feet.

I'm told that some say they didn't worship just dust, but it was dust from their Beis Avodah Zarah. That's fine, but that is not what Rashi says, and it is not what the Gemara in BM says, or Rashi in Kiddushin that brings it as well. Instead of saying it's not shver according to X or Y, let's focus on explaining what it means according to the Gemara and Rashi.

I suggested that it was a form of ancestor worship. 

The concept is not uncommon. The Brittanica says that "Ancestor worship, prevalent in preliterate societies, is obeisance to the spirits of the dead."  I believe that it persists even today in spiritually primitive countries, such as China, and certainly in obdurately uncivilized countries such as Haiti and Togo.  

As applies to dust, of course we have Breishis 3:19,  עפר אתה ואל עפר תשוב. 

See also Shabbos 113b, that eating the dirt of Bavel is like eating one's ancestors. 

אמר ר' אמי כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו 

Rashi

מבשר אבותיו. שמתו שם בגולה

And Hamlet act five:

“Imperious Caesar, dead and turned to clay,

Might stop a hole to keep the wind away.

Oh, that that earth, which kept the world in awe,

Should patch a wall t'expel the winter’s flaw!”

Perhaps the people of Avraham Avinu's time time worshipped their ancestors, and saw the dust that clung to their feet as the dust of their ancestors magically adhering to them.

If I were to attempt relevance, I would suggest that when we go to kivrei tzadikim, we should not ask the niftarim to give us what we need.  This is both Avoda Zara and doreish el hameisim, and, as such, is best avoided.  At most, (see Minchas Elazar 1:68, but see Igros OC 5:143:6) we might ask them to intercede with tefilla to the Ribono shel Olam on our behalf. So pay your respects, and remember that all the tefillos at that makom kadosh are to the Ribono shel Olam, instead of being משתחוה לאבק רגליך.

Vayeitzei. Reconciling LeChaveiro with LaMakom

Overview

After Yaakov had a dream where he received nevuas Elokim that told him to leave Lavan, why did he seek Rachel and Leah's advice and consent about leaving?

1. Rav Gifter
When your mitzva creates a burden for another person, you have to discuss it with him first.

2. The Shlah, Reb Moshe, and lhbchlch Rav Sternbuch
Mitzvos should be done with the understanding that they are Hashem's gifts to us. It is wrong to do them because we have no choice, and consider them to be burdens and hardships that we have to endure. It is important to understand this ourselves, and to explain to everyone involved why the mitzva is so right and so good, in order that they should realize and appreciate that Hashem gave us the mitzva for our to'eles. 

3. The Seforno per Reb Chaim Brown
Yaakov wasn't asking whether to go. He assumed they would go, but was asking for advice about the best way to go - should he tell Lavan, or sneak away.

4. Abarbanel
The Abarbanel says in 28:16, on the story of the Sulam, that Yaakov made the neder because he wasn't sure if his vision was a prophecy or just a dream. This was,  he says, Yaakov's first experience with Nevu'ah, so, as was the case with Shmuel Hanavi, he was not sure what had happened. If so, perhaps we can say the same is true here, that Yaakov wasn't be 100% sure whether it was nevu'ah or just a dream. I don't like this approach. It was not the first time, and he certainly knew by then that it was Nevu'ah. 

5. RDNJS and ENE, crystallized by a he'ara from Rav Moish Pollack.
This event is a perfect example of בדרך שהאדם רוצה לילך מוליכין אותו. It seems clear that that the tzivui of Hashem was catalyzed by Yaakov's personal choice, by Yaakov's decision to follow this particular path. That being the case, Yaakov was obligated to discuss it with the people whose entire lives were affected by his choice.
I really like this explanation because of how well it fits the order of pesukim and shtims with the story of Miriam and Aharon against Moshe.

Important note:  

In what follows, I should have made the point that some mefarshim understand the conversation to mean that Yaakov was asking them if they agreed. Others say that Yaakov would have left no matter what, and he was just explaining to them that besides the command, it simply made sense to do it.

Discussion

Yaakov had a nevu'ah that he should leave Lavan. 
31:3

ויאמר יהוה אל־יעקב שוב אל־ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך

Instead of immediately packing his bags, he discussed this with his wives. 
31:4

וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל־צאנו

He told them why he wanted to leave, and he also told them that he had a dream, and a malach told him to leave.  
31:11-13

ויאמר אלי מלאך האלוקים בחלום יעקב ואמר הנני

ויאמר שא־נא עיניך וראה כל־העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל־אשר לבן עשה לך

אנכי האל בית־אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן־הארץ הזאת ושוב אל־ארץ מולדתך

They didn't immediately say that he should do what the Malach told him. They agreed with him that he had been cheated by their father, and that he would never be independent if he stayed there, and that it was time to leave.  
31:16

כי כל־העשר אשר הציל אלוקים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלוקים אליך עשה

I'm going to assume that the Torah would not tell us the story unless he could have imposed his will upon them but chose not to (but the Abarbanel here does say that could not have done it without their help - אבל בעבור שלא היה לו כח ללכת אם לא ברצון נשיו וחפצהן ודעתן הוצרך לדבר על לבן .) If that is the case, why did discuss it with them? Was his obedience to the prophetic command conditional on their agreement?  And once he told Rachel and Leah about the Nevu'ah, the first thing they should have said was that if that's what the malach said, that's what they need to do.  Why all the hesitation, and seeking counsel, the "חשבון שכר מצוה כנגד הפסדה," and making a decision?  

The nevu'ah was a command. Why wouldn't that mandate immediate obedience? When the RBSO told Avraham to be makriv Yitzchak, Avraham Avinu did not call a family conference to discuss it with Sara and Yitzchak.

Reb Tal Benschar reminds us that we don't really know that the tzivui applied to anyone but Yaakov. It could be that the women had no tzivui at all, so he really had to convince them to come along with him. R Tal sees this in the Ramban, who says (31:13)

אנכי האל בית אל יספר יעקב לנשיו כל מה שאמר לו מלאך האלהים בחלום כי הכל פיוס להם שתלכנה עמו

Tal's proof is excellent. If the Ramban meant (as all the Achronim understand pshat in the passuk,) that the Nevu'ah commanded Yaakov and his family to leave, then Yaakov would be trying to convince his wives to do what they were obligated to do. Then the Ramban would have said הכל פיוס להם שתלכנה. But the Ramban added עמו, that he was commanded to go, and he was going one way or another, but he wanted to convince them to go along with him.

Nonetheless, I am proceeding with the assumption of the achronim, that the nevu'ah and the tzivui was for his whole family, not only for him. Which makes sense. Yaakov and his family are one unit, not because everyone loved each other, but because it wasn't "just a family." It was Yaakov, the Imahos, and the Shivtei Kah. A piece of a gestalt is pointless.

1. 
Rav Gifter
We find a similar "seeking counsel after a tzivui" with Avraham Avinu. After the tzivui of Bris Milah, Avraham Avinu sought the counsel of his compatriots. 
Rashi in the beginning of Vayeira brings from the Medrash Rabba that Avraham sought the advice of Aneir, Eshkol, and Mamrei.

באלוני ממרא. הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, לְפִיכָךְ נִגְלָה עָלָיו בְּחֶלְקוֹ (בראשית רבה):

The Medrash, 42:8

בשעה שאמר הקב”ה לאברהם לימול הלך ונמלך בג’ אוהביו אמר לו ענר כבר בן ק’ שנה אתה ואתה הולך ומצער את עצמך אמר לו אשכול מה את הולך ומסיים את עצמך בין שונאיך אמר לו ממרא אלהיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו אמר לו הקב”ה אתה נתתה לו עצה למול חייך שאיני נגלה עליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול אלא בפלטין שלך הה”ד (בראשית יח) וירא אליו ה’ באלוני ממרא:

Rav Gifter is brought in the Talleli Oros there as saying 

הגר"מ גיפטר שליט"א ראש ישיבת טעלז הביא ביאור בזה שכיון שענר אשכול וממרא היו בעלי ברית אברהם, לכן היה אברהם חפץ לקבל את הסכמת בעלי בריתו לפני שיחליש עצמו וכל בני ביתו במילה, שהרי ע"י חולשתו תהיה נפגעת ההתחייבות המתחייבת מן הברית, ואין מצוה שלו כלפי בוראו פוטרת אותו מלקיים חיובו שנתחייב לאחרים. וממרא הוא שאמר כי אדרבה כיון שציוהו ה' ע"ז, ודאי לא יארע בקיום המצוה שום נזק, ונתקבלו דברי ממרא גם אצל ענר ואשכול. 

Those words of Rav Gifter, אין מצוה שלו כלפי בוראו פוטרת אותו מלקיים חיובו שנתחייב לאחרים, would help explain why Yaakov discussed the tzivui with Rachel and Leah.

This reminds me of a teshuva in the Igros EH II:12 where the husband did not want his wife to wear a sheitel, because he wanted to be noheig like those poskim that prohibit wearing it. Reb Moshe says

ולכן לדינא אין כתר"ה יכול למחות ביד אשתו הרבנית החשובה מללבש פאה נכרית, שאף אם כתר"ה רוצה להחמיר אינו יכול להטיל חומרותיו עליה שזהו רק דין שלה, וכיון שהיא עושה כדין שהוא כרוב הפוסקים ושגם נראה כמותם אינו לכול להחמיר עליה אף אם לא תכסה כלל הפאה נכרית. וכ"ש כשרוצה להלביש כובע עליה שיכסה רוב מהפאה נכרית שאין לכתר"ה להקפיד כלל. ואם כתר"ה הוא מהנוהגין להתגלח בסם ומספרים כעין תער ולא חש על עצמו למראית עין שהוא רק מטעמים שבארתי ודאי לא שייך שיחמיר עליה בפאה נכרית שהרי הוא כסותר הנהגת עצמו שאותן הטעמים איכא בוה עוד מכ"ש כדבארתי.  

You are certainly entitled to be machmir like those poskim, but your chumra can not be imposed on your wife to require her to modify her behavior. It is her decision, not yours. However, Reb Moshe does first say that in this case, her behavior will not cast suspicion upon him, because he is known to be a yerei shamayim. This does imply that if her behavior would harm his reputation, that might have bearing on the teshuva.

(This teshuva has to be reconciled with his Teshuva OC I 158 where he says that in general, a woman that gets married is like someone that moves from a place with minhagim X to a place with minhagim Y, and 
צריכה להתנהג במנהגי בעלה בין לחומרה בין לקולה
The difference might be that one depends on whether the husband's hanhaga is because he is part of a tzibbur with that hanhaga, or because he personally is noheig that way. Another difference is whether the hanhaga is relevant to the husband at all.)

In any case, we see an approach that where a person has a tzivui from the RBSO, and that tzivui might have a negative impact on others to whom he owes loyalty, he is required to discuss it with them. 

Reb Chaim Brown showed me an amazing Netziv along the same lines. On the passuk that says that Reuven did something inappropriate regarding Bilha, the passuk that had previously used the name Yakov now says Yisrael. The Netziv says that Yaakov was so distraught when Rachel died, that he sought comfort through dveikus with Hashem, to come to the madreiga where he could accept Hashem's gzeira with simcha. That is why the name is now Yisrael, the perfect spirituality mankind can achieve. The Netziv says that because Yaakov was so withdrawn into dveikus, he didn't realize that Reuven was going off. Had he retained some of his Yaakov, he would have seen it and prevented it from happening.  This is an implicit criticism of the pursuit of ruchniyus at the expense of someone to whom you have personal obligations.

35:22
בשכן ישראל. בהיותו משוקע בעניני אלהות ומסולק מהליכות עולם. ע״כ אירע מה שאירע עם ראובן. אבל אם הי׳ בבחינת יעקב לא קרה כזה

I don't know how Rav Gifter would explain why this did not apply by the Akeidah. 

Also, I still don't know why Rachel and Leah didn't immediately say yes, why they did a cost-benefit analysis. 


2(a). 
From Reb Menachem Shafran:  Darash Moshe here.

 לא יד 

  ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו

תמוה מאד שהרי יעקב אמר לרחל וללאה אשר ה' אמר לו לשוב ואילו הם אמרו לו שטוב הדבר משום שאין צורך להשאר שם כי נכריות נחשבו ולא יירשו כלום, הלא היה להן להשיב שכיון שה אמר לשוב, צריך לשוב אף אם היה להם שם עושר והצלחה גדולה לישב אצל אביהן,  בשלמא מה שיעקב קרא להן וסיפר להן כל האריכות הוא כדי שלא יהיה להן  דבר קשה להפרד ממקומם שהורגלו שם, אבל מה שהן השיבו שיעשה מה שציוה ה מטעם שזכרנו הוא תמוה. וצ"ל שהוא שלא להתגדר בהמצוה, וללמד שבכל מצוד ליכא נסיונות גדולים, שלכן יהיה קל לקיים, כמו שהאמת שאין הפסד כלל לאדם ממצות התורה, כי מזונותיו של אדם  קצובות מר"ה, ובודאי יזמין לו ה בהיתר, ואם מרויח באיסור בחילול שבת ובבטול תפילה לא יהיה לו יותר, ונמצא שאין בזה שום נסיון, וכשיחנך את זרעו באופן זה ישמרו  דרך ה' בקלות. אבל אלו המתפארים שכבר הן באמעריקא חמשים שנה ויותר ולא חללו שבת, א"א להם לחנך את זרעם. כי אף שהוא עמד בנסיון מ"מ זרעו אפשר שלא יוכלו לעמוד בנסיון, כי הרי תקנו להתפלל שאל תביאנו לידי נסיון, ונמצא שבחינוכו אדרבה קלקל את בניו שאמר להם שקשה לשמור את התורה, אך הוא בכל זאת שמר. ויבוא מזה שהם לא יוכלו לשמור. אבל מי שיודע שאין זה נסיון מצד אמונתו הגדולה שה' יזמין לו פרנסה בהיתר, הרי קל מאוד לשמור התורה, וישמרו גם בניו כן. וזהו הטעם שאמרו רחל ולאה שאין בזה שום נסיון כי אדרבה טוב מאוד לצאת מכאן והיא מצוה קלה וכן הוא בכל המצוות 

Reb Moshe is saying that the חשבון שכר מצוה כנגד הפסדה is indeed an important part of kiyum hamitzvos.

Rav Chaim Ehrman, in his book My Rebbe, Rav Schwab, quotes Rav Schwab as applying Reb Chaim Volozhener's rule that le'olam yaasok....shemitoch....lishmah is not an "even," it is davka. With that he says that Yaakov wanted them to do the mitzva with at least some element of Shelo Lishma. This is kind of similar to Reb Moshe's approach.

2(b). Also from Reb Menachem Shafran, Taam Vadaas here:

לא ד וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה  

וקשה למה יעקב האריך להסביר לנשותיו הטעמים והסיבות שצריך לברוח מבית לבן? ולמה לא אמר להן תיכף שה' נגלה אליו בחלום הלילה וצוהו לצאת, והלוא בודאי היו שומעות לצווי ה' לעזוב בית אביהן. ונראה שמכאן ראייה לשיטת הרמב"ם בשמונה פרקים (פ"ו) שמחדש שבמצוות חוקיות כמו שעטנז ובשר בחלב לא יאמר שאין רצונו בהם. אלא יאמר שרצונו בהם אבל הקב"ה אסר.  אבל במצוות ואיסורים שכליים, כגון גניבה, גזילה, שפיכות דמים, אונאה, לגמול רע, ולבזות הורים, מגונה לומר כן, שדעת אדם קולטתן וראוי לנפש שלא תתאוה לאחד מרעות אלה. ונאה הדבר לומר שגם ללא צווי ה' לא היה עושה דבר הרע הזה. ובהגהות יעב"ץ שם חולק על הרמב"ם.

ונראה מהפסוק כאן שצווי הקב"ה לברוח מלבן אינה רק גזירה, אלא יש בזה גם סברא, והוא מן הדברים שראוי לעשותם כמשפט ולא כחוק, ולכן יעקב הסביר לנשיו שראוי להתרחק מלבן שהוא נוכל ורמאי, ובסוף דבריו הביא שכך ציוה הקב"ה ועליהן לעזוב בית אביהן. 

ובדרך זו השיבו רחל ולאה ליעקב הלוא נכריות נחשבנו לו וגו' ועתה כל אשר אמר אלקים אליך עשה היינו השיבו שמבינות צווי ה' ובשמחה מוכנות לעזוב בית אביהן כדי שיוכלו לחנך בניהם בסביבה טובה יותר.

וכעין זה שמעתי בשעתו מבחור אחד ששאל עצת החזו"א זצ"ל אם להסכים לשידוך עם בחורה ממשפחה מיוחסת ואביה ציין מעלת הבחורה שמוכנה להקריב קרבן להנשא לבן תורה הגם שהחיים עמו קשים והשיב החזו"א שאם הבחורה רואה בחיים עם בן תורה כקרבן ואינה מבינה האושר הטמון בזה היא אינה מתאימה להנשא לבן תורה ויעץ לבתור דנן שלא לגשת לשידוך.

וכאן אצל רחל ולאה ראינו שהבינו צווי ה' ובשמחה היו מוכנות לעזוב בית אביהן.

ושמעתי חידוש מהגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ר"מ דישיבת מיר ולדבריו גם הרמב"ם סובר שגם מצוה שכלית יש לקיימה מפני שכך ציוה אלקינו ית"ש והמשיל משל למאכל סרוח שיש בו גם סם המות דאף שמפני הסרחון ראוי למנוע לאכול מכל מקום מזהירים ממנו מפני סם המות שחמור הוא יותר וכן כאן ראוי לשמור משפטים מפני שכך ציונו אלקינו ית"ש שחמור יותר רק בחוקים ראוי לומר שהיה אוכל אלולא התורה אסרה אבל במשפטים גם בלי דין תורה לא היה עובר עליהם ועכשיו שאסרה תורה נמנעים מלעבור על אסורים שכליים דוקא מפני שאסרה תורה וכך ציוה אלקינו ית"ש שהמור הוא יותר מדעת בנ"א והוכיח דבריו מהרמב"ם ספ"ח דמלכים שבן נח חייב לשמור כל השבע מצות שכך דין תורה ולא מפני השכל וקשה הלוא יש ביניהן מצות שכליות כמו גזל שראוי לשמור גם בלי ומוכח כמ"ש דמאחר שיש צווי חייבין כל באי עולם להזהר מלעשותם דוקא מפני שכך הוא צווי אלוקינו ית"ש 

One thing for sure. Rav Sternbuch's mahalach explains why Yaakov discussed the tzivui with Rachel and Leah, but Avraham Avinu kept the Akeidah secret from Sara and Yitzchak. Leaving Lavan was a mitzvah sichlis, but the Akeida was the epitome of a mitzvah shim'is, a Chok. 

2(c). Reb Menachem Shafran: The Shlah here, end of the parsha.

מ'ד. וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה' וגו' (בראשית ל'א ד) אין ראוי לאדם כשירצה דבר מה מאנשי ביתו שיכריחם על זה על צד האונס והנצוח, אף כי הוא מושל בהם, אבל ישתדל לפתות אותם אל מה שירצהו בתכלית מה שאפשר, כדי שיתעוררו לזה מעצמם. כי זה הוא יותר טוב משיעשו זה על צד האונס וההכרח. ראה כמה הרבה יעקב דברים עם רחל ולאה כדי שיתרצו בטוב לב, ואף על פי שהקדוש ברוך הוא ציוה לו שישוב לביתו 

Reb Menachem points out that the Shlah alone focuses on the בין אדם לחבירו aspect, that even a ruler should not force subservient obedience, but instead explain why he made a decision and convince them to do what needs to be done.

3. The Seforno as read by Reb Chaim Brown in his blog at Divrechaim.

A clue to another possible answer can be found in a Seforno at the end of this episode.  Rachel and Leah say to Yaakov, “Kol asher amar Elokim eilecha aseh,” (31:16) whatever G-d wants you to do, go ahead and do it.  Seforno comments: “Kol asher amar Elokim – bilvad aseh.  N’hag v’leiuch v’al titol reshus.”  Meaning, G-d told you to leave, so do exactly and just what G-d said –- leave.  Don’t make a goodbye party, don’t ask for permission, just follow the instructions and walk out the door.
I hopefully am not reading too much in, but it sounds to me like Yaakov’s discussion with Rachel and Leah was not about whether they should leave – the answer to that was dictated by the malach -- but rather the discussion was about how they should make their departure.  Imagine an angel came and told you to quit your job.  Does that mean walk out the door same day, or does that mean give two weeks notice?  There is wiggle room to interpret it either way.  So Yaakov, being a good husband, especially in this case where the issue revolves around the in-laws, does what any good husband would do – they ask their wife for advice.

The Seforno:

ועתה מאחר שראית שקבל לשון הרע עליך ויש לחוש שיגזול.

כל אשר אמר אלהים בלבד עשה, נהג ולך ואל תטול רשות.

4. Abarbanel
The Abarbanel in the story of the Sulam, at the beginning of the parsha in 28:16, says that Yaakov made the neder because he simply did not know whether his vision was a true Nevu'ah, or just a dream. The Abarbanel stresses that this was only because it was Yaakov's first divine vision. We all know that Shmuel Hanavi experienced the same confusion the first time he had a nevu'ah.
The story by Shmuel, Shmuel I 3.

והנער שמואל משרת את־ה' לפני עלי ודבר־יהוה היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ 

ויהי ביום ההוא ועלי שכב במקמו ועינו [ועיניו] החלו כהות לא יוכל לראות

ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב בהיכל ה' אשר־שם ארון אלוקים 

ויקרא ה' אל־שמואל ויאמר הנני

וירץ אל־עלי ויאמר הנני כי־קראת לי ויאמר לא־קראתי שוב שכב וילך וישכב 

ויסף ה' קרא עוד שמואל ויקם שמואל וילך אל־עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויאמר לא־קראתי בני שוב שכב

ושמואל טרם ידע את ה' וטרם יגלה אליו דבר ה'

The Abarbanel:

ואמנם אמרו בנדרו אם יהיה אלדים עמדי אפשר לומר שיעקב להיות זאת התחלת נבואתו נסתפק אם היה ענינו חלום נבואיי או אם היה חלום דמיוני מבלי נבואה. ועם היות שהרב המורה בפמ"א ח"ב כתב שיעקב הרגיש בעצמו שהיה החלום נבואה ממש ולכן אמר אכן יש י"י במקום הזה שהחליט המאמר שהיתה השגתו נבואיית וחוץ מכבוד תורתו. כי הוא לא אמר על חלומו שהיה נבואה אלא אל המקום ההוא שהיה מושגח ומושפע ולא יתחייב מזה שיהיה חלום החולם שמה נבואיי. ולכן נרחיק זה והנה בשמואל נאמר שטרם ידע את י"י וטרם יגלה אליו דבר י"י היה קורא אותו י"י והוא היה חושב שעלי קראו ולכן אין להרחיק שיהיה יעקב מספק בחלומו אם היה נבואיי אם לא בהיותו בתחלת נבואתו ומפני זה נדר את נדרו ואמר אם יהיה אלדים עמדי. 

I strongly disagree with this pshat. Our story was long after the Sulam, and Yaakov would have known absolutely that it was 100% Nevu'ah.

5. From Rabbi Dr. NJ Stone: 

It seems that Yaakov Avinu lost his way in the second halfמתי אעשה לבית----י?
And HKBH basically says  " Go back and i will be with you", the implication being , "Don't, and I won't."  The syntax is easily read as conditional. 
The parsha clearly splits into two parts - acquisition of family and acquisition of flocks.

5(a).  I would not go as far as RDNJS, but I would say that it's no coincidence that the dream came only after Yaakov decided, on his own, that enough is enough.  Look at how it transpired:
First, Yaakov decided it was time to go. To go, he needed to be financially independent. He told Lavan his plan, and he executed his plan. He saw that Lavan's sons were angry and envious, and he would have to leave. THEN, AND ONLY THEN, does he get input from the Malach Elokim, who told him it was time to go. This is clearly a post facto validation of a plan that Yaakov had conceived long before and whose process he had already begun implementing. 

30:25

ויהי כאשר ילדה רחל את־יוסף ויאמר יעקב אל־לבן שלחני ואלכה אל־מקומי ולארצי

30:28

ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה

31:1-2

וישמע את־דברי בני־לבן לאמר לקח יעקב את כל־אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל־הכבד הזה

וירא יעקב את־פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום

31:3

ויאמר יהוה אל־יעקב שוב אל־ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך

and only then did Yaakov talk to Rachel and Leah. 

31:4

וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל־צאנו

Reb Moish Pollack pointed this out to me, and said that just as for Yaakov, it was his personal resolution followed by the tzivui of the Malach, that is how he presented it to Rachel and Leah - "This is what I decided to do, and then the Malach told me to do it."  
I suspect that this means even more: this seems to have been a "בדרך שהאדם רוצה לילך מוליכין אותו"  situation. If so, it is very closely related to Miriam and Aharon's complain against Moshe, as Tosfos explains in Shabbos 87. Indeed, although the complaint was wrong in Moshe's case, in this case, if Yaakov had just said "Well, Elokim told me to go, so let's get going" he would have been wrong. That is why even after the tzivui he had to ask Rachel and Leah if they agreed (just as Miriam and Aharon wouldn't have had a tainah on Moshe if he would have asked Tziporah if she agreed.)

Tosfos in Shabbos (and Yevamos) for those poor souls that don't know it without having it in front of them:

פה עמוד עמדי. וא"ת מנלן דפירש משה מדעתו קודם ושוב הסכים הקב"ה על ידו שמא זה הוא צווי גמור שצוה לו לפרוש ותירץ ר"ת דאם איתא דמחמת צווי הקב"ה פירש ולא מדעתו היאך היה מערער אהרן ומרים דכתיב ותדבר מרים ואהרן במשה אלא ודאי מתחלה פירש ממנה לגמרי משה מדעתו ואע"ג דהסכים הקב"ה על ידו מ"מ נתרעמו עליו לפי שאילו לא פירש מדעתו לא היה הקב"ה מסכים דבדרך שאדם הולך בה מוליכין אותו שהרי לאהרן ומרים לא אמר לפרוש אע"ג שגם עמהם היה מדבר ומיהו קשה דמשמע במדרש שלא ידעו זמן גדול שפירש ממנה גבי אלדד ומידד שהיו מתנבאים שאמרה מרים אשרי נשותיהן של אלו שנתמנו בעליהן פרנסין על הציבור אמרה צפורה אוי להם לנשותיהם של אלו שמיום שנתייחדה שכינה עם אחיך פירש ממני מיד ותדבר מרים ואהרן במשה משמע שלא ידעו קודם לכן וכי לא ידעו הא דכתיב ואתה פה עמוד עמדי ואור"ת דודאי ידעו אבל היו סבורין שפירש ע"פ הדבור עד שאמרה להם צפורה שמדעתו פירש ממנה מתחלה:

In the comments, AW asked, Mimah nafshach. If the Avos were going to take the advice seriously, that means that if the reaction was negative, they would have to transgress the tzivui, an impossible position. And if they had no intention of being swayed by a potential negative, then their asking for advice is really a charade, and perhaps even gneivas daas.  I'm still thinking about this.




Here's an attempt to combine everything we have here into one pshat.
Yaakov decided it was time to go. He forthrightly told Lavan of his plans, and requested fair compensation for all his work. He and Lavan agreed to the deal of the brown/white flocks. Yaakov saw that Lavan's son's hated him and accused him of enriching himself at Lavan's cost. Lavan was swayed by his son's Lashon Hara. At that point, Yaakov had a dream of Nevu'ah that he was to leave.
I am sure that Yaakov's independent decision to leave was predominantly motivated by his need to leave the Lavan environment and return to the house of Yitzchak. His decision was validated in the strongest way possible, by outright miracles and divine prophecy. But when a man makes a decision, and God conveniently comes to him and says he made the right decision, he had better think twice.
Yaakov was 100% right in what needed to be done, but it may have been one of many possible solutions. The Nevu'ah only said that the path he chose was valid. Let's assume that what he chose was the best for him, but that does not obligate others to follow. His duty to others meant that he should sacrifice what is best for himself and favor a less than perfect path that might be less less onerous for others.  That is why Yaakov needed Rachel and Leah's agreement.

The moral of the story is:
When God Himself agrees with you, think twice.

The Brachos on the Akeida

The Maharit in Vayeira Drush Shlishi says that Avraham Avinu made a bracha as he prepared to do the shechita, על שחיטת הזבח. Rav Steinman says the bracha was אשר קדשני וצווני. The Maharit explains that it was not a bracha le'vatala because he immediately took the ram and was makriv.

לפי שאמרו סוף פרק בית שמאי (זבחים מ"ו ב) לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם הזובח לשם אישים לשם ריח לשם ניחוח, וילפינן לה מדכתיב (ויקרא א' טי) אשה ריח ניחוח לה' ואף לר' יוסי דאמר זבחים שם אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד הנה אברהם בעל היה ועובד היה ושחט לשם אלוקים כהלכתן, ועוד ברך על שחיטת הזבח, וכשקראו המלאך ואמר לו אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה (בראשית כ"ב י"ב) ונשא עיניו וראה את האיל נאחז אשר לא היה שם קודם לכן ונזדמן לו תיכף לקחו והעלהו ושחטו על סמך אותה הכונה שיכוין על יצחק, ועל סמך אותה ברכה שבירך בשחיטת בנו לשמים, ונמצא כמי שהקריב חולין על גבי המזבח, עוד אחרת שעשה שלא כתורת העולה שטעונה הפשט ואף על פי שנחלקו בסוף זבחים (ק"כ אי) רב ורבי יוחנן בעולת במת יחיד מר סבר טעונה הפשט ומר סבר אינה טעונה מכל מקום הר המוריה במקום בית המקדש עדיף מבמת צבור ועל כן אמר ויעלהו לעולה תחת בנו (בראשית כ"ב י"ג) כלומר במקום בנו שלא היה טעון הפשט ונתוח דעורו כבשרו לכך התפלל ואמר ה' יראה כלומר מאחר דקמי שמיא גליא שמה שיאמר היום לא יהיה על יצחק אלא על תמורתו שהוא האיל המזומן לו מששת ימי בראשית מעלה עליו שכל מה שנאמר ביצחק לשם ריח לשם ניחוח והקדשתו לשמים וברכת הזבח כאילו נאמר על האיל ובזו ה' יראה וירצה לפניו כל לבבות דורש ה' ובלבו רצוי הרי הוא כאילו נזבח

What the Maharit means is as follows: 
Kavana matters in a korban. When Avraham put Yitzchak on the mizbeiach, his kavana was specifically to do the avoda with Yitzchak. So when the ram took his place, he didn't have new kavana, he just took it and was makriv without any new bracha or kavana. So the Maharit is bothered, but then the ram had no bracha and no kavana, and such a korban is passul. (In OC 206 it says that if you make a bracha on an apple, and lose it before taking a bite, you can not get an apple from elsewhere and eat it on the smach of that bracha. It needs a new bracha. Here, the ram simply was not there. Even if it was there, Avraham did not know about it. So the ram had zero kavana and zero bracha, and it should be like chulin. He answers that this is what Avraham Avinu meant when he said 
וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃
He meant that since Hashem knew all along that the tzivui was for the ram, it is as if his kavana and his bracha was on the ram all along.  Even though it lacked daas, since it was orchestrated to happen that way, it is as if he had daas. Hashem's foreknowledge makes it as if the kavana for Yitzchak transferred over to the ram, even to the extent that all the dinei avoda that make sense only by Yitzchak and not by a ram did in fact apply to the ram.  (Thank you R Avrohom Wagner for making me look more carefully at the Maharit.)

Harav Shimon Kalman Goldstein said that this explains why we find in the Medrash that when the Malach told him to stop, he asked to make a small cut. The pshat is that at that point, Avraham Avinu did not know that the bracha would be used for the ram, and he thought that Hashem just was mevatel the gzeira. He did not want it to be a bracha le'vatala, so he wanted to make a cut for the bracha to be chal on. But when he saw the ram, he realized that the bracha would have a chalos on the ram.

I asked him, that is good for Avraham Avinu's bracha. But didn't Yitzchak make a bracha on dying על קידוש השם? And wouldn't that remain a bracha le'vatala? 
The answer is that a bracha al kiddush hashem, and the person does not die, is not levatala. We make that bracha every day in the morning - ברוך אתה ה' מקדש את שמך ברבים. In any case, the bracha was certainly not levatala in the case of Yitzchak. Yitzchak remained an עולה תמימה, and he was unique in that his whole life was dedicated, more than anyone else's, to living על קידוש השם.

Vayeira, The Rambam by a Forced Get, and the Stephen King Pshat in the Rambam.

Vayeira, 20:2

ויאמר אברהם אל־שרה אשתו אחתי הוא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את־שרה

Rabbeinu Bachay 

 וכתב רבינו חננאל ז"ל כי עכשיו כשבא בגרר גרשה, לפי שהיה ירא שמא יהרגוהו אם היה אומר שהיא אשתו, ואעפ"כ לא הניחו ה' ית' שיפרד ממנה ולא הניח את הצדיקת אצל הרשע, כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, וגרושין הללו היה מפני הפחד, וזה שאמר הש"י והיא בעולת בעל, שלא גרשה רק מפני הפחד כי אנוס הוא, ונמצא שאין הגרושין גרושין גמורין, וזהו שאמר אבימלך הגוי גם צדיק תהרוג. כלומר הגוי שאין לו זה הדין אלא אפי' אנוס גרושיו גרושין, ועוד שהוא צדיק שלא קרב אליה תהרוג, ולא עוד אלא שהוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה פעם אחר פעם אחי הוא, בתם לבבי לקחתיה ובנקין כפי שעדיין לא קרבתי אליה.

So he is saying that oneis for geirushin is good for a gentile, but not for a Jew. Why would that be true?

Yes, we all know that the process is different. By Gentiles, either partner can say I'm out of here, and the marriage is ended, while by a Yisrael, you need the sefer, the nesinah, the kesiva, and so forth. But all of that is irrelevant. Whatever you need, either oneis is good or it is not good.

We can answer with a yesod from Reb Chaim Shmuelevitz in Shaarei Chaim Kiddushin Siman 6

ב ונקדים דברי הרמב"ם פ"ב מהל' גירושין ה"כ דכתב לבאר הא דמהני כפיה בגירושין למי שהדין שכופים אותו שמי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה המצוה או עד שלא עשה העבירה אין זה אנוס אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאתר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרתק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש מרצונו וכ' המ"מ שאפשר שמקור הרמב"ם הוא מהא דאמרו בגמ' ב"ב מ"ת א' דטעמא דמהני גט מעושה משום דמצוה לשמוע דברי תכמים והיינו שדברי הרמב"ם הם פי' דברי הגמ' ועי' לת"מ שם סוד"ה מי שהק' דהא בגמ' אמרו טעם זה לדתות דאין ראיה לרב הונא דתליוהו וזבין זביניה זביני מהא דכופין להוציא דדלמא שאני התם דמצוה לשמוע דברי תכמים ומשמע דלר"ה אין צורך בטעם זה וסגי בטעם דאגב אונסיה גמר ומגרש וא"כ הרמב"ם דפסק כר"ה אמאי הביא הטעם דמצוה לשמוע דברי תכמים יעוי"ש שתי' דלר"ה נמי בעינן להאי טעמא כדי שלא יהי' תליוהו ויהיב מיהו ברמב"ם משמע להדיא שמשום האי טעמא תשיב רצון ולא שמועיל שתשיב שיש כאן זוזי 

והנראה בסברת הרמב"ם די"ל דהא דתליוהו וזבין זביניה זביני דאגב אונסיה גמר ומקני אין הכוונה שיש כאן רצון והסכמה לעצם תלות המכירה אלא רק שיש כאן גמירות דעת לפעולת ההקנאה דאגב אונסיה גמר בדעתו להקנות וההקנאה נעשית לרצונו אף דלא ניתא ליה בתלות המכירה שהרי כן הוא באמת שאינו אנוס אלא למכור היינו לעשות ההקנאה אבל אינו אנוס לרצות את עצם התלות ונתתדש בדברי ר"ה דלא בעינן שיהא ניתא לי' במכירה אלא די בגמ"ד לפעולת ההקנאה ועי' מש"נ עוד להלן סי' נ"א אות ג' 

ולפי י"ל דכ"ז ל"מ אלא בקנינים אבל לא בגירושין דיעוין ברמב"ם בריש הל' גירושין דמנה עשרה דברים שהן עיקר הגירושין מה"ת והדבר הראשון הוא שלא יגרש האיש אלא ברצונו ועי"ש ה"ב דנלמד מקרא דוהיה אם לא תמצא תן בעיניו מלמד שאינו מגרש אלא ברצונו ואם נתגרשה שלא ברצונו אינה מגורשת ולכאורה ל"ל קרא מיותד בגירושין דבעינן רצונו והלא בכל הקנינים כן הוא דבעינן בהו דעת מקנה ונראה דבגירושין נתתדש דלא די בגמירות דעת ורצון לעצם מעשה הגירושין אלא דבעינן שיהא רוצה בגירושי האשה וזה נלמד מקרא דוהיה אם לא תמצא תן בעיניו ועי' מש"נ עוד להלן סי' מ"ב אות ז' 

ולפי זה נמצא דל"מ הא דאגב אונסיה גמר ומגרש שיתולו הגירושין שאף שיש כאן גמירות דעת למעשה הגירושין וזה תשיב תורת רצון בכה"ת כולה ומה"ט זביניה זביני מ"מ בגירושין לא סגי בהכי דסו"ס אינו רוצה את תלות הגירושין ומש"ה הוצרך הרמב"ם לטעמא דמצוה לשמוע דברי תכמים דטעם זה וכמו שביארו הרמב"ם מהני דיש כאן רצון גמור לעצם תלות הגירושין ומש"ה הוא דמהני הגט ואף דבגמ' משמע דלר"ה לא בעינן לטעמא דמצוה לשמוע דברי תכמים צ"ל דס"ל להרמב"ם דכ"ז בס"ד דכיון דאכתי לא ידעי' הך טעמא דמצוה לשמוע ע"כ נקטינן דדי בהא דאגב אונסיה וכו' להתשב אף רצון על הגירושין אבל למסקנא שנתתדש טעמא דמצוה לשמוע וכו' ס"ל להרמב"ם דגם לר"ה בעי' להאי טעמא ומשום דאגב אונסא ל"מ להתשב רצון על תלות הגירושין וכמש"נ 

Reb Chaim says that yes, תליוהו וזבין is a kinyan, but not by Gittin, because by Kinyanim, all you need is Gemiras Daas for the peula to be chal. But by Gittin there's a gzeiras hakasuv that you need ratzonto be megareish, and that you don't have by oneis. So Avimelech said, what do you want from me? I don't know from the Rambam and Reb Chaim Shmuelevitz.  By us, talyuhu is chal. The Ribono shel Olam answered it doesn't matter what the halacha is by you.  For Avraham, the fact is that she's not megureshes. 

So how does Stephen King enter this picture?  The answer is that everyone smiles when they hear the Rambam. Since Beis Din says he has to divorce his wife, his refusal is only his Yetzer Hara talking. Mimeila, all you have to do is crush his yetzer hara, and his agreement will be sincere. This is very hard to accept. It's really hard to find willingness in any man who agrees to something because his arm is being broken. 

To answer that question, I have Stephen King's story "Quitters, Inc."  It's a short story, the gist of it is that a man signs an agreement to try to quit smoking, and it turns out that the organization he signed with is funded by the mob. If they catch you smoking once, they kidnap your wife and tell her that she is going to be painfully shocked because of something you did, and you will have to watch. Second time, various horrible punishments for him and his wife and his special needs son. At the end of the story, he's called back to the office, and they tell him he needs to lose some weight, and if he doesn't stick to their schedule, they'll cut of his finger.  The point of this all is that he was introduced to this organization by an old friend, and at the end of the story he gives their card to another friend.

People know when their habits are self destructive and destructive to their family, but they lack the discipline to stop over eating, or smoking, or taking drugs. If you hurt them and threaten them, and they are forced to give up their habits, they'll hate you during the process, but once they're over it, they will be extremely grateful that you did this to them. That is exactly what the Rambam is saying. 

Hard Question for Schools and Families

Baruch Hashem I have never been on a Vaad Hachinuch, where I would have to make this kind of decision. But all of us have families, and sometimes this happens at home.

The issue: you have an environment (a school or a family) in which there is a child that is righteous by conscious choice and proclivity. In that environment, you have a troublemaker, who is, again by conscious choice and proclivity, a rebel and sinner. If you keep both, chances are that the good child will be negatively influenced to some extent. It is extremely hard to avoid the influence of one's environment. The hypothetical bad child will probably also be influenced to the good, and be less bad, or more good. But righteous is unlikely to the extreme. What do you do? Do you sacrifice the rasha, who will probably go letarbus raah, in order to protect the tzadik? Or do you sacrifice the perfection of the tzadik so you can have two nice baalei battim?

Don't tell me that kids don't influence each other. You don't need the Rambam to tell you that every human being is influenced by his environment. From personal experience, there were six boys in my class in Day School, three of whom were spiritually mephitic, and three of which were tzadikim, and I am sure that each group changed the lives of other, more average, boys in the class.

One can bring innumerable and contradictory proofs from Tanach and Chazal. We would immediately say that this week's parsha, where Sara insisted that Yismael be sent away  proves that you protect the tzadik. Was Hashem's instruction to listen to her a lesson for all time, or was it specific to the need to create Klal Yisrael bikedusha ve'tahara? Also, nobody sent away Eisav, who seems to have been equally dangerous, and as far as we know, never did teshuva. And even if you do send away the bad child, you are still obligated to see to it that he is in a good environment, as Avraham maintained a relationship with Yishmael.  You might define the bad child as a mazik and discuss this from the perspective of nezikin or shcheinim, and say that even Reb Yossi that על הניזק להרחיק את עצמו, does not say his din by גירי דיליה .  This is obviously a question that requires consultation with a great talmid chacham that has siyata dishmaya and deals with a rabbim.

But it's interesting to see the question addressed in the sefarim. The following is attributed to Reb Yosef Chaim Zonnenfeld, both in the Tallelei Oros and in a sefer written by his great grandson, Ish Al HaChomah.

Tallelei Oros Vol 1 P 95.

כא יב ויאמר א' אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע

 וכי לא ראה אברהם אבינו את אשר לפניו או ח"ו לא חשש לטהרתו ולתומתו של יצחק בנו כמו שרה 

אמנם אברהם אבינו חשש מלשלוח את ישמעאל מביתו שכן עי"ז עלול הוא להדרדר לעברי פי פחת ולרדת לשאול תחתיה לכן חפץ אברהם להתנהג בדרך הקירוב על אף שאפשר והדבר יהיה במקצת על חשבונו של יצחק שכן בדרך זו יוכל להשפיע על ישמעאל ותהיה לו מקצת קירבה אל הטוב והישר 

אולם שרה אמנו לא כך היתה דעתה היא סברה כי אף בכדי להציל את נפשו של ישמעאל אעפ"כ אין הדבר כדאי אם הדבר יפגום ולו אף במקצת בנפשו של יצחק 

אם עומד החינוך הטהור והמקודש של יצחק בסכנה כלשהי מפני חינוכו של ישמעאל הרי שיש לוותר על ישמעאל עם הכאב הכרוך באובדנה של נפש אשר יתכן והיתה טובה יותר במחיצתו של אברהם אבינו 

בויכוח זה שתי שיטות חינוך חובקות עולם הכריע הקב"ה כדעתה של שרה ואמר לאברהם כי אל לו להצטער על שילוח הנער והאמה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע אם אתה רוצה אמנם שיהיה שמך נקרא על יצחק שיוכר במעשיו שהוא זרעך בנם של קדושים הרי שאין לך ברירה כי אם לשמוע בקולה של שרה 

רבי יוסף חיים זוננפלד 

Ish al Hachomah, written by a great grandson, Shlomo Zalman Zonnenfeld, p. 394

והנה יש להוסיף ולהבין על מה היה נטוש הויכוח בין אברהם לשרה כלום לא חש אברהם ולא ראה את מעלליו של ישמעאל ומשחקיו המסוכנים האם לא חש בסכנה שיצחק יימצא בחברתו של ישמעאל וילמד ממעשיו הרעים ומה היה צורך כאן בהתערבות ה' שיכריע בין אברהם לשרה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה הלא מזה משמע שאמנם היתה חרדתה של שרה מוצדקת ואיך לא הרגיש בכך גם אברהם 

אלא אמנם כן אין כל ספק שאברהם הבין היטב כי חברתו של ישמעאל מסוכנת ליצחק אבל טען אברהם אם אגרש את בן האמה וארחיקו מביתי הרי יצא לגמרי לתרבות רעה כי עי"ז שהוא נמצא בביתי ובחברתו של יצחק הריהו מרוסן במעט ואינו מתפקר לגמרי לא כן אם אגרשהו והוא ירד למצרים יפול לגמרי לבאר שחת והלא גם ישמעאל בני הוא ואילו שרה טענה לעומתו יותר ממה שישמעאל יושפע ממדותיו של יצחק עלול ישמעאל להוריד את יצחק מהדרך הישרה בתעלולי הצחוק שלו כי ילפינן מקלקלתא עד שבא הקב"ה והכריע ביניהם 

ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע 

אם ברצונך שביצחק יקרא לך זרע כלומר שיצחק יקרא זרע ש ל ך ועל שמך וימשיך את דרכך אז אין לך ברירה אחרת אלא להפריד ביניהם ולהרחיק את הרע מעל הטוב ואל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך על מה שהוא עלול לצאת לתרבות רעה כי בכך אתה מציל לפחות את יצחק ואת דורותיו אחריו אבל אם תהסס ותרצה לקרב את ישמעאל ולהציל כביכול מה שניתן להציל אז אתה עלול לאבד את שניהם גם את ישמעאל וגם את יצחק 

והכרעה זו מפי הגבורה לא לשעה בלבד היתה אלא גם לדורות הבאים אם רצונכם שיצחק םאר בנו של אברהם הפרידוהו מישמעאל וגרושו את בני האמה העורכים משחקים שסופם הסרה מדרך האמונה 

I think that I know some truths about how this issue should be approached, and they're not truisms or cliches. 

1. If the tzadik is your child, then the right answer is to demand that the rasha be thrown out. That was the case by Sara.

2. If the rasha is your child, then the right answer is to demand that he be allowed to stay in the hope that he will improve by exposure to the good child.

3. If they are both yours, or equally yours, then you have a problem. That was the case by Avraham with Yitzchak and Yishmael, and the case by Yitzchak with Yaakov and Eisav. Where Sara demanded that Yishmael be thrown out, and Avraham was mesupak, they needed the Ribono shel Olam's hachra'a to do as Sara said. But in the case of Yaakov and Eisav, they were both mesupak, so sheiv al taaseh.

4. However, I still believe that the good child is entitled to protection from harm, and that right outweighs the hope that the bad child will benefit from their association.

5. It is vitally important to apply my rule of "Makom kavu'ah." My rule of Makom Kavuah is that when a guest takes your seat in shul, and you walk in,  you are 100% entitled to tell him that it is your seat and to ask him to sit elsewhere, no differently than if someone parks in your driveway. HOWEVER, you are then obligated to find him a place to sit where he will not be disturbed. (Doesn't apply to driveways.) Similarly, when a decision is made to throw the bad influence out, it does not absolve the parent/school from all obligations. On the contrary. Their achrayus is greater. That means that they have to create and maintain a new kind of relationship with the boy that was sent away, just as Avraham Avinu vigilantly kept track of Yishmael and visited him and ultimately brought him home, as we see from the story of the akeida and the Medrashim that Ketura was Haggar.