Questions for Behar Bechukosai

 1, Two parshios, one after the other. One says be silent and put all your needs into Hashem’s hands, and the next one says not to rely on Hashem, but instead tirelessly do whatever you can.

2. What Yomtov is mentioned in three parshios in a row, this week and the past two weeks.

3. When does Yovel begin.

4. Usually miracles are a reward for bitachon. Where do we find a miracle that is a response to doubt?

5. What two things are we told can not be sold forever, only for a limited number of years, and both for the same reason.

6. In five places in Tanach Eliahu is written Eliah, without a vov. Who took the five vovs and is holding them as a security to make sure that Eliahu HaNavi will come back to announce that Mashiach is coming?

7. Which is better, breaking a “matteh” or breaking a “mot.”

8. At what age does your Eirech, your standardized value, quadruple. At what age does your Eirech drop 70%.

9. Where (in the Tochecha) is there a passuk that refers to a future event in the past tense.

 1, Two parshios, one after the other. One says be silent and put all your needs into Hashem’s hands, and the next one saysnot to rely on Hashem, but instead tirelessly do whatever you can.

Shmittah/Yovel and Tzedaka. In the case of Shmittah, we are told not to do anything agricultural and be brave in our bitachon, and the implication is that we should not even store food in anticipation of the oncoming Shmittah. Conversely, when we see a poor person in need of help, we can not walk away saying a kapitel tehillim and praying “Lord, help this poor man.” We are obligated to act as if without our help he will starve.

 

2. What Yomtov is mentioned in three parshios in a row, this week and the past two weeks.

Yom Kippur.  

Achrei Mos, the avodah of the Kohen Gadol.

Emor, the laws for individuals.

Behar, 25:9, Shofar on Yovel in on Yom Kippur.

והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם

 

3. When does Yovel begin.

25:9-10

והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל־ארצכם

וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל־ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל־אחזתו ואיש אל־משפחתו תשבו

So 9 says it begins on Yom Kippur, but 10 implies it begins at the beginning of the year. So, of course, there is a machlokes Tana’im (RH 8b)  how to deal with this conflict. The Mishna in the beginning of RH is the opinion of Reb Yishmael bno shel Reb Yochanan ben Broka, who holds that Yovel begins on Rosh Hashannah, and the servants are not obligated to work from that moment; but they are legally not released until tekias shofar of Yom Kippur. Their master is still obligated to take care of them, but they do not have to work. The Rabanan hold that it the servants are fully obligated to work until tekias shofar of Yom Kippur.

As for working the land, the Ran in RH holds that even the Rabanan agree that the issur begins on RH. The Ritva says the Rabanan hold the issur only begins on Yom Kippur.

 

4. Usually miracles are a reward for bitachon. Where do we find a miracle that is a response to doubt?

25:20-21

וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו

וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים

See Kol Rom and Madreigas Ha'adam who ask this exact question and give diametrically opposed answers.

 

 5. What two things are we told can not be sold forever, only for a limited number of years, and both for the same reason.

Land and Jewish men.

Land, 25:23

והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי

People, 25:40-42

כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך

ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב

כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד

 

6. In five places in Tanach Eliahu is written Eliah, missing a vov. Who took the five vovs and is holding them as a security to make sure that Eliahu HaNavi will come back to announce that Mashiach is coming?

Yaakov took the vovs. 26:42

וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר

Rashi-

וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב – בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת נִכְתָּב מָלֵא (כאן; ירמיהו ל,יח; שם לג,כו; שם מו,כז; שם נא,יט), וְאֵלִיָּהוּ חָסֵר בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת (מל"ב א,ג; (שם,ד; (שם,ח; שם,יב; מלאכי ג,כג). יַעֲקֹב נָטַל אוֹת מִשְּׁמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ עֵרָבוֹן, שֶׁיָּבֹא וִיבַשֵּׂר גְּאֻלַּת בָּנָיו.

 This really doesn't belong here, but I want to make sure that I remember this next time I look. R D N Stone suggested I look at the Gur Aryeh.

Gur Aryeh:

יעקב נטל אות משמו. פירש הרא"ם, כי הטעם ה' מקומות דהוי כאילו נשבע בחמשה חומשי תורה שיבוא ויגאל אותם. ואין זה טעם, דכיון דנטל אות משמו של אליה לערבון, למה היה צריך שבועה, ואם שבועה למה ערבון. אבל יש לומר כי הנותן ערבון נותן לו כף יד, כדכתיב (ר' משלי ו, א, ג) "בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך לך התרפס", 'לך והתר פס'. ויש חמשה אצבעות בכף היד, לכך נטל בחמשה מקומות הוי"ו של אליה, כאילו כפו – שהוא חמשה אצבעות הם – אצל יעקב, והאצבע דומה לוי"ו, לכך הוי"ו מן אליה חסר, והיא נתונה ליעקב. ובמסכת אהלות (פ"א מ"ח) מונה שלשים אברים בפיסת יד של אדם, וחמשה וואוי"ן הם שלשים, שלקח יעקב פיסת ידו של אליהו לערבון שיבוא ויגאל את בניו:

וטעם המדרש הזה, רמז לך כי אליה לא נברא רק שיגאל את ישראל, ולדבר זה עומד. ומכיון שהוא עומד לזה, ולא היה זה עדיין, לפיכך נטל אות מאותיות שמו של אליהו לערבון אצל יעקב, כלומר אליה אין שמו שלם, מפני שכל עצמו עומד לגאול את ישראל בני יעקב, לכן אות משמו נמצא אצל יעקב, לפי שהוא משלים את שם אליה כשיגאול את בניו, וכל זמן שזה לא נעשה – שמו חסר. ותשלום שמו אצל יעקב, שבני יעקב עומדים לגאולה. וכשיהיו נגאלים אז יהא שמו של אליהו שלם, שלא נברא אליה רק לגאול את בני יעקב: 

R N S says the Maharal's brother, חיים בן בצלאל, in his באר מים חייים, has an even deeper pshat, but I can't access it. If I can when I get back to this, here's the reminder.

 

7. Which is better, breaking a “matteh” or breaking a “mot.”

Matteh, bad: 26:26

בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו

Mot, good. 26:13

וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.

8. At what age does your Eirech, your standardized value, quadruple. At what age does your Eirech drop 70%.

A man goes from 5 shekel till his fifth birthday and 20 from then till his 20^th. At his sixtieth birthday, his eirech drops from 50 to 15.

 

9. Where (in the Tochecha) is there a passuk that refers to a future event in the past tense.

26:45,

אף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם

See awesome Mishnas R Aharon here on the nature of Nevuah, where he mentions from Achrei Mos, 18:28,

ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם

where obviously the Knaanim were still there.

The Essential Difference Between Assei and Lo Saaseh

This is an important and enjoyable explanation of the fundamental difference between Mitzvos Assei and Mitzvos Lo Saaseh.

The speaker was pressed for time, so he doesn't answer a question about bechor that he poses at 27:30, but give it some thought and you'll have what to say.

I hope he'll forgive me, (actually, I hope he doesn't read this,) but here's some advice on how to watch the video. R D Stone is very thoughtful and deliberate in his presentation, and the subject matter certainly deserves just that. Youtube offers playback speed options. You might want to put it on 1.75x, and go back and replay it when you lose track.

Massei. The Disregarded Halacha of the Greenbelt

Again, here's the conclusion before the discussion. 

Our Parsha mentions that the cities given to the Leviim must include a greenbelt, an inviolate open area, certainly free of buildings, and even of orchards and gardens. 

We're all familiar with the concept when it comes to houses - there's a setback, or sideyard requirement, that mandates that nothing be built too close to the property line. The rationale is obvious. A healthy environment requires light and air. If there were no rules limiting development, the result would be cities that were endless, dismal, and noisome, a sprawling blight that would suffocate body and soul.

It seems that many poskim hold that this halacha ought to apply now, in Eretz Yisrael, at least in some form. From what I see, untouched and contiguous parkland around cities is not high on the agenda in modern Israel. But frankly, in Frum neighborhoods around the world zoning laws are "more honor’d in the breach than the observance."  

I am in no position to criticize, and I certainly don't mean to, chas veshalom. When Eretz Yisrael was being rebuilt, those heroic pioneers were busy trying to survive and make a life, and niceties were not on the agenda. But still, moving forward, one dreams of a time when the Torah's lesson of the value of fresh air and green grass surrounding Jewish cities are taken seriously.

Massei 35 2-8

ב צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים ג והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם ד ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב ה ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים ו ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר ז כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת מגרשיהן

Behar 25 32-34

לב) וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים לג) ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל לד) ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם

Rashi here explains that this was for beauty. Open parkland, even free of orchards.

  ומגרש. ריוח מקום חלק חוץ לעיר סביב, להיות לנוי לעיר, ואין רשאין לבנות שם בית, ולא לנטוע כרם, ולא לזרוע זריעה

Similarly, Rash in Sotah 27b

מגרש. רחבה פנויה מזריעה ומבתים ומאילנות לנוי העיר להיות לה לאויר 

Beyond this belt of inviolate parkland (the Migrash) was an additional area (Sados; Rashi, 1000 amos, Rambam 2000 amos,) of planted fields and orchards. The point is that it is a park, not a field and not an orchard.) The apportionment and size were not subject to mechila or exchange. (In BB24 it seems clear that you can plant trees for beauty in the Migrash, but, again, that is because it enhances the beauty, as it does in a park.)

The Chinuch says that this requirement was specific to the cities of the Leviim, because they were the cynosure of Eretz Yisrael.  (Cynosure - a person or thing that is the center of attention or admiration; something serving for guidance or direction.)

ספר החינוך  בהר מצוה שמב

שלא לשנות מגרשי ערי הלוים ושדותיהן. כלומר, שלא יחזירו העיר מגרש, ולא מגרש עיר, ולא השדה מגרש, ולא המגרש שדה, והוא הדין מגרש (נ''א שדה) עיר או עיר מגרש, (נ''א שדה) שאין לשנות בענינם דבר. והענין הזה ידוע, כי התורה צותה (במדבר לה ב ז) שיתנו שאר השבטים ערים ידועים לשבט לוי, והם ארבעים ושמנה עיד עם שש ערי מקלט שהיו בהן, וצותה גם כן להיות באותן ערים אלף אמה מגרש. כלומר מקום פנוי לרוחה ונוי לעיר, ואלפים אמה חוץ לה לצרך שדות וכרמים, וזה גם מנויי העיר וממה שצריך לה כמו שמפרש בסוטה (כז, ב), ובאה המניעה בזה שלא לשנות ענינים אלה לעולם, ועל זה נאמר ושדה מגרש עריהם לא ימכר, שכן בא הפרוש על לשון מכירה זו. כלומר, לא ישנה, דאלו במכירה ממש, לא קאמר, שהרי בפרוש כתוב גאלת עולם תהיה ללוים, מכלל שרשות יש להם למכר. 

משרשי המצוה. לפי שערי הלוים היו נכונים לצרכי כל שאר השבטים, כי הוא השבט הנבחר לעבודת השם, וכל עסקם היה בחכמה שלא היו טרודים בעבודת האדמה כשאר שבטי ישראל, ועליהם נאמר (ויקרא לג י) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. ומתוך כך שהחכמה בתוכם, היה עסק כל ישראל תמיד עמהם, מלבד שהיו בתוך עריהם, ערי מקלט הרוצח, ומתוך כך גם כן היו עיני כל ישראל על עריהם, כי לא ידע האדם מה ילד יום ולכן היה בדין להיות אותן הערים אשר יד הכל שוה בהן ולב הכל עליהן, להיותן בתכלית היופי והחמדה, ושבח כל עם ישראל בכך, ומפני כן באה הצואה עליהם שלא לשנות בענינם דבר, כי אדון החכמה יסדן ותקנן והגביל גבולם, וירא כי כן טוב וכל חלוף אחר דברו אינו אלא גרוע וגנאי. 

(With the Chinuch in mind, you have to ask, was the beauty to please outsiders or insiders? It would appear from the way he puts it that it was for the appearance from the outside. However, I think that answer has to be that it was primarily for people in the city; if it were for outsiders, then the parkland would be on the outside and the orchards and fields would be on the inside. The fact that the parkland was on the inside proves, to me, that the beauty was for the benefit of the people in the city - resident, guest, or internee.)

Does this apply to non-Levy cities? From the Mishna in BB 24b it seems that it does.

Mishna

מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה ואם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים ואם אילן קדם קוצץ ונותן דמים ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים: 

The Gemara says that the reason is to enhance the beauty of the cities, and applies our pesukim to this rule.

מאי טעמא אמר עולא משום נויי העיר ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה לא צריכא לר"א דאמר עושין שדה מגרש ומגרש שדה הכא משום נויי העיר לא עבדינן ולרבנן נמי דאמרי אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ה"מ זרעים אבל אילנות עבדינן והכא משום נויי העיר לא 

Now, one might get the feeling that our passuk is being applied to non-Levy cities, perhaps even outside of Eretz Yisrael. The Yad Ramah points this out.

Yad Ramah in BB 24b

ושמעינן מיהא דאפילו בחוצה לארץ נמי הכין דינא דאי ס"ד דוקא בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ לא מאי דוחקיה לאוקומי מימריה דעולא אליבא דרבי אלעזר לחודיה לוקמה בח"ל ודברי הכל ולימא הכי הני מילי בא"י אבל בחוצה לארץ עושין והכא משום נויי העיר לא אלא מדאיצטריך לאוקומה אליבא דר' אלעזר ש"מ דבין בארץ ישראל בין בח"ל חד דינא הוא דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה 

However, I think it is clear that this is not to be taken at face value. From the fact that the Gemara asks מאי טעמא it is clear that we're assuming that our pesukim are not a basis for the din of the Mishna. The fact that the Gemara relates out din to the pesukim must be based on a conceptual relationship, not a halacha. In other words, now that we see that Chazal mandated some open space around a city, they must have done so to reflect the Din Torah that mandates this for Arei HaLeviim. If so, it stands to reason that the derabannan should be similar to the deoraysa.

This is not just my pshat. This is how many meforshim learn the sugya, Example, Rav Gershon Edelstein:

 והנה ילפותא זו היא לעניז ערי הלויים ולמ"ד דזה גם בערי ישראל היינו מתקנ"ח וטעם התקנה כנ"ל פי' רש"י וגם בערי הלויים יש לפרש שזהו טעמא דקרא

This is also evident in the Minchas Chinuch in 342, in Behar.

שלא לשנות כו'. הנה דינים אלו מה שנותנים ללוים וכמה מגרש כו'. יתבאר בעזה"י בפרשת מסעי וכאן עיקר המצוה היא לאו שלא לשנות ממגרש לשדה ומשדה למגרש וממגרש לעיר שנאמר כו' ודיני מצוה זו מבואר כאן בר"מ פי"ג. ולשון הר"מ אין עושים בערי הלוים עיר מגרש כו' ומפי השמועה למדו כו' לא ימכר לא ישונה כו'. וכן בשאר ערי ישראל. והנה במשנה דערכין הוא פלוגתא ת"ק סובר דאין עושין אפילו בערי ישראל ור"א סובר דוקא בערי הלוים ואמרינן דבערי הלוים כ"ע מודים מה"מ ואמרינן דא"ק ושדה כו' לא ימכר לא ישונה כו' והנראה שם דבערי הלוים הוא לאו בתורה אבל בערי ישראל לדעת ת"ק אינו לאו כי לא מצינו בזה לאו בתורה רק הוא מדרבנן משום חורבן א"י או מפני נוי ע"ש וכ"נ מדברי הר"מ והרב המחבר דכתבו ערי הלוים והביאו בזה הפסוק דאסור ונכתב רק בערי הלוים ובערי ישראל רק איסור יש כי אינו מבואר לאו בתורה. והנה בערי ישראל א"י השיעור איזהו מגרש איזה שדה דגבי ערי הלוים נתנה תורה שיעור אלף אמה ובערי ישראל לא נתברר לי השיעור וצ"ל כמו שהי' בעת ירושת הארץ אסור לשנות לעולם וזה אין סברא כ"כ וצ"ע ומהש"ס דב"ב נראה דהשיעור הוא קצוב ע"ש. 

As the Minchas Chinuch says, the extent of the extrapolation is the subject of a machlokes in the following Mishna in Erchin 33b.

מתני' אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש אמר רבי אלעזר במה דברים אמורים בערי הלוים אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש (ולא) מגרש שדה מגרש עיר ולא עיר מגרש שלא יחריבו את ערי ישראל הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם שנאמר (ויקרא כה, לב) גאולת עולם תהיה ללוים:

Rashi there

מתני' שדה מגרש - מגרש הוי אלף אמה סביב לעיר מדכתיב (במדבר לה) מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב וחוץ לאותו אלף היה להם ללוים אלף אמה לשדות וכרמים כדכתיב (שם) ומדותם מחוץ לעיר וגו' צא מהם אלף אמה מגרש והשאר שדות וכרמים מגרש פנוי מכלום ואין בו בית ואין זורעין אותן אלא נוי הוא לעיר:

אין עושין שדה מגרש - משום יישוב ארץ ישראל והיינו חורבן שממעט את הזריעה:

ולא מגרש שדה - שמחריב את נוי העיר:

מגרש אין עושין עיר - שיעשו בו בתים שאין עיר נאה בלא מגרש וכ"ש שאין עושין עיר מגרש שאין מחריבין את יישוב העיר:

What about the cities in Eretz Yisrael now?

The Tur in 155

מרחיקין האילן מן העיר כ"ה אמה וחרוב ושקה נ' אמה ואם נמצא קרוב לעיר בפחות מזה השיעור אם העיר קדמה קוצץ בלא דמים ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ספק איזה קודם קוצץ בלא דמים וטעמא דהא מלתא משום נוי העיר לפיכך אין דין זה נוהג בחוץ לארץ:

Tosfos Yomtov in Mishnayos

מרחיקין את האילן מן העיר. כתב הר"ב לפי שנוי הוא לעיר וכו' גמ'. וסיים הטור סימן קנ"ה לפיכך אין דין זה נוהג בחוצה לארץ ע"כ. ונראה דאף בארץ ישראל אינו נוהג אלא בזמן שהיא ביד ישראל. וכ"כ נ"י שהוא הלכתא למשיחא ע"כ. ומפני כן הוא שהשמיט הש"ע להעתיק המשנה לא כמ"ש מהר"ר ואלק משום שאינו נוהג בחוצה לארץ שהרי המחבר הש"ע בארץ ישראל היה:

Beis Yosef there on the Tur, 

מרחיקין האילן מן העיר וכו' משנה פרק לא יחפור (כה:) וטעם חרוב ושקמה פרש"י שענפיהם מרובים. וכתב ה"ה פ"י מהל' שכנים ודין זה והרחקה זו אינן אלא בא"י לפי שאין אנו חוששין לנוי העיר ואפילו רובה ישראל אלא בא"י וכ"כ הרשב"א וכן נראה מפרש"י וכן מוכח בגמרא: (ב"ה) ונ"ל דאף בא"י אינו נוהג בזמן הזה שהיא בידי עכו"ם בעונותינו עד שנזכה לזכות בה:

Even the most rabid anti-zionist will have to admit that Eretz Yisrael is in the hands of Jews. According to all I have here, this should mean that the din of Migrash, albeit not necessarily the dimensions given in our Parsha, applies now.

Also, although the Din Deoraysa only applies to Arei HaLeviim, the idea applies just as well to other cities in Eretz Yisrael. It is a lesson we are supposed to derive from the Dinei Torah, like a Tolda from an Av, or the issur of melacha on Chol HaMoed.

Daniel Burnham overcame the fiery enmity of land developers, and insisted on the Chicago lakefront remaining public and open, and drew up a network of parks. He is still remembered gratefully here Chicago, and for good reason.  Just imagine if urban planners in Eretz Yisrael would have the foresight and courage that he had,.and would have taken the Torah ideals of Aesthetics and zoning into consideration. 

I have to add that the Gaon, as brought in Haksav v'hakabbala, says that the empty area was for markets and trade. And the Netziv says that it was for storing things, even animals, and the Malbim says it was for doing laundry. But I have to deal with the pashut pshat in the Gemara and Rishonim that say that it was for beauty נוי, כפשוטו. 

Behar. Spectacular is the Benchmark

Chazal say that farmers that keep Shmittah are mighty and valorous, like angels in their selfless fulfillment of Hashem's command. The Lutzker Rov says the reason Yovel only applies when all Klal Yisrael is in the land is because we cannot be expected to leave the land fallow for two years in a row unless two kedushos combine to bring about a supreme matzav of Kedusha - when the holy Klal Yisrael is fully settled in the holy land of Israel. The one year of Shemitah is barely possible, but two years? Impossible. 

So the observance of Shemitah is on the edge of human ability. On the other hand, in the Tochecha we are told that if (and, unfortunately, when,) Klal Yisroel fails to observe the law of Shemitah, the punishment is Galus, so that the land will rest in full payment of the Shmitah years it was wrongly worked. 

I don't understand. If fulfillment of Shmitah is so amazing - superhuman! - how can we be told that if you don't keep Shmita, the land will spit you out in disgust? As a young friend put it, someone is told that lifting a one thousand pound weight is possible, but only for the greatest athletes. Then he is told that if he doesn't pick it up, he will be severely beaten.

Similarly, the passuk in 23:32 says  ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. Don't be mechallel, and I will be made holy among you. Are these the only possibilities?

I saw that Reb Doniel Movshovitz says exactly that. 

כתבי הסבא מקלם ח״ב תר״ח

ועוד נכתב בזה (ויקרא כב לא לב) ושמרתם מצותי גו' ולא תחללו את שם קדשי שבאי עשיית המצוות בהידור ובדקדוק המחויב לכבוד המצוה יש בזה מגדר חלול השם החמור מאד שנראה ממנו זלזול בעבודה או אי הבנה בתוכנה מהותה ותכליתה ומצוי גם לפעמים שע"י שהאדם עוסק במצוה בשביל זה מקל הוא לעצמו באיזה עוול בחשבו כי ע"י המצוה כבר יוכל לסמוך לעשות איזה עוול ואי יושר והדבר עמוק בכוחות האדם ואכמ"ל מובן שאם באופן שאינו עוסק בהמצוה לשמה ועושה אותה שלא כמאמרה וכהלכתה שאז אפשר שיכנס בגדר זכה נעשית לו סם חיים וחלילה לא זכה נעשית וכו׳ ולזה הוא שהקדים הכתוב שור וגו' שיהיה הכל כהלכתו

דניא' מובשוביץ 

But that does not convince me. I've met two people that saw Reb Doniel, my mother and Yosef Aronovitz, zichronam livracha, and they both used exactly the same words (in Yiddish) to describe him - "He was a Malach, not a human being." And this is by the standards of the Kelmer Talmud Torah. So ein hachi nami, for a malach, of course kedusha is the only option, and lack of kedusha is chillul hashem.

But I saw the same idea in Reb Moshe's writings.  He says in the Darash  in Emor 22:32,

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל 

ול תחללו ונקדשתי, ופי׳ רש״י ממשמע שנאמר ולא תחללו מת״ך ונקדשתי  ולכאורה לא מובן הא הרבה דברים שליכא חלול וליכא קדוש ושייך שתהיה מצוה גם  לקדש? 

וצ"ל שמה שהאדם מאומד איך שצריך הוא להתנהג אם אינו עושה כן הוא ממילא חלול, וכדאיתא ביומא דף פ"ו כגון אנא דלא יהיבנא דמי לאלתר וכגון אנא דמסגינא ד"א בלא תפילין שלרב ולר יוחנן כשאינם עושים כן הוא חלול ה׳ אף שלגבי אחריני שלא אמודין בכך ליכא חלול ויש למילף מזה גם לאנשים סתם אם הוא ת"ח ומתרשל בלמודו כשאומדין אותו שיכול ללמוד יותר או לעשיר שיכול ליתן סך גדול על דבר גדול ונותן פחות הוא חלול ונמצא שכל שאינו מקדש הוא מחלל והוא מוסר גדול וראיה מהקרא להא דיומא

Reb Moshe says the same thing  by Eisav's rejection of the dangerous responsibilities of the Bechorah, in Bereishis 25:323.

הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה  

פרש"י שקשה ליזהר בה ולכאורה תמוה מה שנחשב זה לבזיון הבכורה כיון שמרוב חשיבותה היה ירא לקבלה ונראה שהוא משום שאדם צריך לקבל עליו לעשות לכבוד שמים אף שיש בזה אחריות כבדה ואף שיהיו עליו כמה ערעורים ע"י זה ואם אינו עושה כן הוא בכלל בזיון דכדאי הוא כבוד שמים ומצות ה' שיקבל עליו לעשות אף שיש בזה כמה עניני אחריות דלא כהרבה אנשים שאין רוצים לקבל רבנות וכדומה מצד יראת האחריות ויראת אנשים שיערערו וכדומה 

Even though he gave away the bechorah because Yaakov told him that it was a dangerous responsibility, he was said to be mevazeh the bechorah - ויבז עשו את הבכורה.

Reb Yerucham says a similar thing, in DCh'uM,  Vayikra, Emor, Biurim, 21:4.

העתקנו באריכות כל דבריך כי כשעם מפורש יוצא עיקר ענין קידוש השם ויסוד דיניו למתקוה לכל פרטיו עיקרו הוא הכרות השם (קאנטיקייט) את ה' האמרת העם דברים כ יט לעשותו חטיבה מיוחדת כסכרת מכל בכל וכל לנשאו בתכלית הגלוי ולהיות כולו אומר כבוד כל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים וכל הנהגה ופועל ידים כולם יאמרו כי הטוב ושעיקר וששועלת והיקר אשר בעולם הוא עבודת השי"ת ויראתו ותורתו בכל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים יתראה גלוי וברור קדותה והתנשאותן עד כי יאמדו עליו ודאי ברוך אלקי שניצון בן שטח בכל הנהגה רפרצל ידים יה פוכח וניכר מעלת השם ויוממותו הוא ענין וקדשנו במצוותיו הוציאנו והגביהנו הפרישנו והבדילנו ניכרים במעלותינו מהרונים ומצוינים על כל שעל ושעל הוא ענין הקדושה הבלטות והכרות המעלוס והפך הקדושה הוא מציאות החילול הוא השפלת מעלה אי הכרות ועלעלה זהו ענין התילול אם אף כל דהו מהאדם אף רמז אחד של עינים לא יקראו גלוי הצטיינות מעלתם הנה זה חילול ודאה נפלאות לראות מאשר נאמר פסוק ח אני ה' מקדישכם את הכהנים יעוין רמב"ן וכן להלן פסוק סו כי אני ה' מקוער אשר לא נאמד כזאת גי אם בכהנים כי הקדושה באמת היא בחינה הנקנית ברצון ובהשלמת החפץ והחשק בה ולא בכפייה ובכהנים אמד הכתוב וקדשתו על כרחו יפוין אור החיים כי קדושתם של הכהנים היא מצד עצם מעלתם' נתונה להם מאת השי"ת הצל כן נאמר עליהם פסוק ו ולא יחללו שם אלקההם כי באי ד כרת משלה הוא חילול השם ודאי וכנראה שגם בנזיר כן הוא הענין שדין איסור טומאתו למתים הוא מצד חילול השם כי נזיר ודאי בר מעלה ודא ואסור הוא ע"כ לחלל מעלתו ומעניין מאוד אשר כתב הספורנו במדבר ו ו וז"ל על נפש מת לא יבא לא יחלל עסקי קדושתו להתעסק בכבוד מתים וכאמרם ז"ל המבלי אין קוברים בטבריא שלהתיך לנציבין הנה ככהן כן נזיר וכנזיר כן ת"ח עומדים באזהרה לא לחלל מעלתם כל אהד בדיניו לפרטיהם אמדו בגמ' יומט פו היכי דמי תילול השם אמר רב כגון אנא וכו' ר' יוחנן אמר כגון אנא וכו' דבי ר' ינאי אמרי כל שחבריו מתביישין מחמת שמורתו וכר וכו' ואם תאמר הלא מצינו גדרים שיכולים למהול על כבודם אבל כל זה לא במקום כבוד מעלה איש מעלה אין לו דין לכשול על כבודו כי את המעלה הוא מחלל השא חילול השם ודאי מעלה וחילול שני דברים הפכים הם ובמקום חילול הנה זה ביטול המעלה ומעלה כי ישנה לו אינו הבעל להסירה בגונו עליו ודאי נקרא הפסוק וקידשתו בע"כ וכופין אותו לעמוד במעלתו אין לו הרשות להבטל ממנה אדם אשר יאמר אני לא איכפת לי ואוהב אני לחיות בין בהמות אין בזה ענין של הקפדה ולא הקפדה אדם אתה ולא בהמוך ובמקומך אתה מוכרח לערפד בן רביבה כי יאמר עניו אנכי ולא מקפיד ואינני רוצה להתגאות על חברת אנשים פשוטים לא בני תורה אלא עמהם אשב ואתערב וכמוהם בשוה את הנה הוא המתחייב בנפשו את מעלתו הוא מחלל וחילול מעלה הוא חילול שמו ית הגרי"ב זצל' הי' אומר שאף שנפסק הדין יור"ד רמג ב דאין בדורנו עכשיו חכם לענין שיתנו לו ליטרא דדהבא אם מביישו אבל לענין חילול הנטם הננו ודאי כתלכידי חכמים על מעלותיו לא יכול אדם לניקול ואפילו במקום מצוה אסור לו לחלל מעלתו כמנבאר בכהן ובנזיר ובמעשה דר"ע בנציבין הנ"ל בני תורה

צריכים תמיד לשמור על מעלתם בנפשו הוא לא להשפילה ולא לחללה בני תורה צריכים תמיד להכיר מעלתם לכל ולהתנהג בהתנשאות כמעלתם באהבת הבריות וכבוד הבריות ומדבר בנחת עם הבריות עד שכולם יאמרו עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלבסי תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו הוא ענין הקדוש גלוי ומוכר לכל אבל בן תורה כי עושה הנהגותיו שוה כשאר בני אדם יהי' אף מחמת טענתם ונמוקים צודקים אבל סוכ"ס הרי היוצא מזה כי בן תורה ולאו בן תורה שוים ושקולים הם הנה זה עצמו של חלול אין קדוש כה' השי"ת הוא מופרש ומובדל מכל מושגים קדושה היא כי ניכרת מעל כל ניכרת היא בכל שעל ושעל אחרת מכל מציאות וכן כל מעלה צריכה לעמתי בבועלתה מופרשת ומובדלת וניכרת לכל מכמו ואם לאו הרלהו חילול הפוכו של קדושה

These mefarshim are learning that the passuk is another way of saying ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. Those are the only options. There is no inertia, there is no floating in life. You rise, or you fall.

And this fits perfectly with the Netziv in שאר ישראל.   There's a fascinating (and hard to find) essay by the Netziv called She'or Yisrael, in which he addresses the causes of antisemitism. Among other things, he says that in this world, there are natural levels - דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל. Many have said that when something on a certain level loses its natural advantage and its specific function, its deterioration makes it fall below everything beneath it. The Netziv says that the natural function of Klal Yisrael is kedusha and prishus and histapkus. A Yisrael that does not have these traits appears subhuman, like a חיה.

 ואחר שזה הוא צורת ישראל, שיהיה בדד בגויים ומובדל מהם, על כן, בשעה שמבקש לפרוץ הבדד ולהתחקות אל פעולתם ולבסוף להסיר צורת היהדות, מה הקב״ה עושה באותה שעה להעמידו על תכלית צורתו, הנה הוא מעורר שנאה מן העמים בפועל, ומרחיקין אותו בעסקיהם ובמושבם עד שבעל כרחם ניכרת צורת ישראל ודבר ה׳ יקום

 לעולם.

עוד זאת טבע הענין נותן, שבהשחית ישראל את צורתו היא היהדות, נעשה שפל ונבזה בעיני העמים. כי זה כלל בטבע,.דכל בעל צורה גבוהה, כשנשחתה צורתו זאת, אזי נעשה פחות הרבה יותר גם מאשר איננו בעל צורה גבוהה כמותו, כמו בדומם צומח חי מדבר, שהצומח בשעה שפסק כח הצמיחה הרי זה נובל וגרוע מדומם, וכן החי אחר שמת ופסקה חיותו הרי זה מבאיש וגרוע הרבה יותר מהצומח הנובל, האדם כשמאבד דעתו הרי הוא גרוע מחיה ובהמה, וכן אדם המזיק גרוע מכל חיה רעה, כמו שכתבנו בהעמק דבר בראשית ו' מקרא ה'. והכי נמי ישראל כשמאבד צורתו היא היהדות כשהיא גבוהה נעשה גרוע מכל אדם חי, והרי הוא דומה אז כקוף בפני אדם, וחושבים אותו לבריה שאין עליה הצורה האנושית כלל.

 ודבר זה מרומז במקרא שם ו' כ"א. ״ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול״, והיחס אומר דרשוני ופרשוני, מה נצרך הכתוב ליחס את שם שהוא אחי יפת הגדול ובמה נקרא יפת אחיו הגדול עד ששם מתיחס אחריו שהוא אחיו אלא בא המקרא ללמדנו דשם באמת היה גדול במעלת צורתו מיפת ומשום הכי ביחס

בניו שהיתה להם אותה הצורה הנשאה היינו בני עבר ביחס זה היה גדול הרבה מיפת וע"ז כתיב אטי כל בני עכר היינו שהיו אנשי מעלה גבוהים מבני יפת ועל אלה האחרונים נאמר יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם המשמעו שבני יפת יהיו בעלי שכל וירגישו בחכמת בני שם באהלי תורתו שהיא אלהית ואין לה קץ ותכלית כמו לחכמת ודעת אנושית ומשום הכי יבאו גם המה לשכון באהלי שם ללמוד מהם דעות ישרות ומדות טובות אבל כל זה רק ביחס בניו של שם שזכו למעלת בני עבר משא"כ שארי כניו שלא הגיעו למעלת בני עבר המה פחותים בצורתם מבני יפת הגדול בצורתם האנושית וביחס בניו אלה נקרא אחי יפת הגדול ומשום הכי אנו מתבזים במה שקוראים אותנו בני שם שגרוע הוא מבני יפת הגדול אבל כשאנו נקראים בני ישראל או זרע אברהם אזי אנו במעלה גבוהה מבני יפת.

 ואחרי שכן הוא שבאבדן הצורה הישראלית תאבד גם כן הצורה האנושית בעיני העמים על כן לא יפלא אפוא בעינינו אם שפלים ונבזים אנחנו בעיניהם כאילו העברנו מעלינו הצורה האנושית כלה והושע הנביא ח' ח' אמר ״נבלע ישראל עתה היה בגוים ככלי אין חפץ בו״, פירוש כאשר נבלעה היהדות, ונשארה בסתר לבבם בלבד, ובגלוי יבושו בצור מחצבם, עתה שהגיעו למדרגה כזאת, היו בגוים בבזיון ככלי אין חפץ בו, שאינו עומד אלא להיות נשבר ח"ו.

There are other ways to learn this. For example, you have Rabbeinu Bachye on 22:32, who understands the contrast to teach us that although the sin of Chilul Hashem cannot be erased with Teshuva, it can be remedied through Kiddush Hashem.

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. חלול ה' הוא עון חמור ביותר, ומצינו שויתר הקב"ה על עבודה זרה ולא ויתר על חלול ה', והוא שאמר הנביא (יחזקאל כ) ואתם בית ישראל איש את גלוליו לכו עבדו ואת שם קדשי לא תחללו עוד, ואמרו רז"ל על עון זה שאין כח ביום הכפורים לכפר ולא בתשובה לתלות ולא ביסורין למרק, אלא כלן תולין ומיתה ממרקת.

ואמנם מצינו תקנה לעון חלול השם כשיקדש את השם כנגד מה שחלל, ולכך סמך לו ונקדשתי וכן אמר הכתוב (משלי טז) בחסד ואמת יכופר עון, כלומר עון הרשע והשקר שהם הפך חסד ואמת, כענין החולי שאינו מתרפא אלא בהפכו, ומפורש אמרו רז"ל חטא אדם בלשון הרע יעסוק בתורה, חטא אדם בעיניו יזילם דמעות, וכן אמר דוד (תהלים קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך, לא שמרתי לא נאמר אלא לא שמרו. ועוד אמרו רז"ל אם עשית חבילות של עברות עשה כנגדן חבילות של מצות. רגלים ממהרות לרוץ לרע יהיו רצין לדבר מצוה, ידים שופכות דם נקי יקשור תפילין על ידו ויתן צדקה לעניים.

Another pshat is offered by the Sfas Emes in Emor, who says that zehirus in avoiding chillul Hashem will bring about Kiddush Hashem.

בפסוק ולא תחללו וגו' ונקדשתי, מצות עשה לקדש שמו ית', כמו שאמרו, מסור עצמך וקדש שמי, ובודאי יש מצוה זו לעולם אף שאין באין לידי נסיון, רק שהמצוה לקדש שמו ית'. וחכמים הוסיפו מסור עצמך, כי אי אפשר להיות מקוים ונקדשתי רק על ידי מסירת הנפש, וכשאדם מוכן לזה בא לכלל קדושה, כי מאחר שכתוב "בתוך בני ישראל", אם כן צריך האדם להיות נבדל מגשמיות, שהוא בחינת קדושה, וזאת לא יוכל להיות בלתי מסירת הנפש. והרי אמרו חכמים המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אם כן יש ללמוד קל וחומר מדה טובה המרובה שעל ידי קידוש שמו בסתר זוכין גם כן לבא להקדושה בהתגלות, ובסתר הוא בלב, וצריך כל איש הישראלי לייגע עצמו להכין את עצמו למסירות נפש בעבור קדושת שמו ית', ובכל מצוה כשמוכן לזה זוכה לקדושה, וגם נראה שהכתוב מקדים ולא תחללו כי חילול השם הוא דבר גדול, ומי שירא מאד מחלול השם ושומר כל מעשיו תמיד לבל יתחלל שמו ית' על ידי גרמתו שכרו שיזכה לקדש שמו ית' ושאם יבא לידי נסיון יעמוד בנסיונו... (תרל"ח)

בפסוק ולא תחללו וגו' ונקדשתי, כי קדוש השם היא מצוה גדולה וזוכין לה על ידי שנשמרים בעצמם מאד מחילול ה' חס ושלום שאין לזה שיעור, וכפי מה שנשמרים מזה זוכין לקדוש ה', וחכמים הגידו המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אם כן מדה טובה מרובה, השומר עצמו מחלול השם זוכה שיתגלה על ידו כבוד שמים בעולם, כי "ונקדשתי" היא הבטחה גם כן בפרט ובכלל, שבסוף יתגלה קדושת שמו ית' על ידי בני ישראל... (תרמ"א)

Another pshat is that yes, keeping Shmita shows valor and angelic faith, but all that is needed is to resolve to do your best. Once a person makes that resolution, the Ribono shel Olam will help him. This was something my father zatzal said over from his mesorah in Slabodka, and which I heard from the Ponovezher Rov (when asked how he had so much energy although he ate almost nothing.) Instead of writing it out myself, I found it said well in the name of Rav Ezrachi by someone named Abramovsky:

מאת: הרב ישראל אברמובסקי

"ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה"

מביא רש"י מגמ' בסוטה שנשתרבבה אמתה אמות הרבה

ויש לתמוה האם לא היה יותר פשוט לעשות נס שהתיבה תשוט אל עבר שפת היאור,למה נצטרך לעשות פלא כ"כ גדול שנשתרבבה אמתה אמות הרבה.

שמעתי לבאר מהגרב"מ אזרחי שליט"א ידוע שכל מדינה מתוקנת מכינה מחסני חירום, שמא יבואו ימים קשים שמא יגיעו זמנים שאינם מתוקנים, מלחמות, מגפות, מכות,ובכדי לקדם את פני הרעה מכינה המדינה מחסנים ענקיים עמוסים במזון ותרופות למשך חודשים רבים,אך מחסנים אלו סגורים הרמטית ואין גישה אליהם אלא בשעת חירום אם יעיז מישהו לגעת בהם בזמנים רגילים ייענש מיד שהרי הם מיועדים לשעת חירום שעת אין ברירה!

כך ברא הבורא את האדם בבריאה, כשנברא האדם ניתן בתוכו כל טוב, כישרונות ברוכים, מידות טובות, גבורה אך יחד עם זאת ברא הקב"ה לכל אדם מחסני חירום, בהם אסור לגעת בטרם הגיעה השעה שהיא שעת חירום. ומתי היא השעה כאשר נוצל כל אשר זמין בתוכו של האדם כאשר הוא זקוק לחירום שאין לפניו מקור אחר למחייה, וכאשר נפתחים המחסנים אין גבול לאוצרות הנשפכים מבפנים,אין סוף של ניסים

אבל רק בתנאי שכעת שעת חרום, רעב של חרום.

ניצבת בתיה בת פרעה על שפת היאור, ומרחוק שטה התיבה בין הגלים והיא מוכנה לעשות הכל בכדי להגיע להציל ולמשות את התבה אבל כל ניסיונותיה לא צלחו, ובכ"ז היא מאד מאד רוצה, ובתוך תוכה דחף שאיננו הגיוני מושיט את ידה לקראת התיבה, ובשעת הושטת היד ברור שלא תגיע אל התיבה אבל יש ביטוי לרצונה מעבר לקצה יכולתה, ולכן נפתחים המחסנים, וממחסני החירום יוצאת יד ארוכה על טבעית שתופסת ולוקחת את התיבה – והנה הוא משה.

אומר הרבנו יונה בשערי תשובה"כי יעזור ד' לשבים כאשר אין טבעם משגת ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו"

אומר הרבנו יונה כאשר נגמרה השגת ידו של האדם הטבעית אז יעזור ד' לשבים. אבל בלבד שינצל האדם את כל מה שניתן לו מהבורא רק שעת חירום שעת אין ברירה.

זה ה'סייעתא דשמיא' שמושפעת על האדם אבל 'פתחו לי פתח.. ואני אפתח לכם..'

Behar, Vayikra 25:36. Ve'chei Achicha Imach. וחי אחיך עמך

The Gemara in Bava Metzia 62a brings an argument between Bar Petura and Reb Akiva.  The discussion begins on 62a, and focuses on the words in passuk 25:36 וחי אחיך עמך.   

א"ר אלעזר רבית קצוצה יוצאה בדיינין אבק רבית אינה יוצאה בדיינין רבי יוחנן אמר אפילו רבית קצוצה נמי אינה יוצאה בדיינין א"ר יצחק מ"ט דרבי יוחנן דאמר קרא (יחזקאל יח) בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל התועבות האלה עשה למיתה ניתן ולא להשבון רב אדא בר אהבה אמר אמר קרא (ויקרא כה) אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך למורא ניתן ולא להשבון רבא אמר מגופיה דקרא שמיע ליה (יחזקאל יח) מות יומת דמיו בו יהיה הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים מה שופכי דמים לא ניתנו להשבון אף מלוי רבית לא ניתנו להשבון אר"נ בר יצחק מ"ט דר"א דאמר קרא

דף סב,א גמרא  (ויקרא כה) וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי ורבי יוחנן האי וחי אחיך עמך מאי עביד ליה מבעי ליה לכדתניא שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא ר' עקיבא ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך 

Two people are traveling in the desert.  One has a bottle of water.  If they share it, they will both die.  If one drinks it, he will live and the other will die.  Bar Petura says that better that both drink and both die rather than one drink and see the other die.  Reb Akiva learned from our passuk that your life has precedence: the owner of the water should drink and survive.  Our duty to preserve our own lives is greater than our duty to save the life of another, and one should not sacrifice his life to extend someone else's life.  Everyone reading this knows very well that this Gemara is the foundation stone of thousands of halachos and haskafos and that it has been interpreted in many many ways.  I bring it only because of an interesting question asked on this Gemara by several mefarshim, which I haven't seen collected in one place.

The Maharit (Yoseph Trani, 1538–1639, or Yoseph di Trani who lived in Greece), and the Maharam Shif (Meir ben Yavov Hakohen Schiff, 1608-1644, of Frankfort on Main), the Minchas Chinuch (Yoseph ben Moshe Babad, the Av Beis Din of Ternopil, Poland, 1801-1874) (who actually just brings the kashe from the Maharit and uses it to say pshat in a Rambam, as noted below), and Reb Yisrael Salanter (Lithuania, 1810-1883), and Rav Baruch Epstein in the Torah Temimah (Behar כה:לז אות קצד) all point out that this Gemara seems to contradict the Gemara in Kiddushin 20a,  The Gemara in Kiddushin discusses the Eved Ivri, and says that the legal requirements of how a one must treat his Jewish slave are so burdensome that buying a Jewish slave is like buying a master.

ת"ר כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו 

Tosfos there brings a Yerushalmi that if you only have one pillow, the slave gets it and you can sleep without a pillow:

כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו. וקשה מאי אדון די לו להיות כאדונו ויש לומר כדאיתא בירושלמי דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו זו מדת סדום נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו והיינו אדון לעצמו

All the aforementioned mefarshim point out that the two Gemaros are contradictory.  Reb Akiva said that the words וחי אחיך עמך indicate that while you have obligations to the other, you come first, and the Gemara in Kiddushin, or at least the Yerushalmi as read into the Bavli by Tosfos, says that כי טוב  אחיך עמך  indicates that because of your obligations to the other, he comes first, even at your expense, even when as a result he will have and you will not have.  אחיך עמך- you have priority.   לו עמך- he has priority.  Why?  In fact, the Minchas Chinuch suggests that because of the contradiction the Rambam decided that the Bavli and Yerushalmi are indeed arguing.  The Minchas Chinuch is in Mitzva 42, here, first column, fourteen lines from the bottom.

The Maharit is in his pirush to Kiddushin on daf 20, here.  The Maharam Schiff is in Bava Metzia on 62 and in his Drushim at the end of Chulin.  Reb Yisrael Salanter is in his Even Yisrael, Drush 4, on the bottom. DH אך קשה דכאן אמרינן מדכתיב וחי אחיך עמך.  

I think the question is very stimulating, and it's more profitable for each of us to think about it and come up with our own approach rather than to be told what the above mefarshim have said about it.  Or you can just look them up.

We had a very nice discussion about this question at the kiddush in our home this Shabbos, and afterwards, at a Bar Mitzva, my wife told it over to some other women, and Mrs. Caron Rice, the plant manager at WITS, said a very clever thing- that if you have to go on a trip through the desert, make sure you don't take your Eved Ivri along with you.

Behar, Vayikra 25:3. Shmittah, Shabbos, and Working for a Living.

The Torah says that we will plant and harvest for six years, and then in the seventh year, we will let the land rest.  שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ, אֶת תְּבוּאָתָהּ.  וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ.  The Lubavitcher in his first Likutei Sichos asks, why say that you will work for the six years?  Just say that the seventh year is assur!  Same thing by Shabbos Breishis, Saturday— work six days, and on Shabbos don’t work.  All that is necessary is to teach us the special laws pertaining to the seventh year and to the seventh day!  

 He answers that there are two avodos man has;  one is to be mevareir the gashmius, that is, to suffuse gashmius with ruchnius through kiyum hamitzvos in this world, and that is the avodah of the weekdays and of the six years.  The other is to draw one's self close to Hashem in a way of lema’ala miderech hateva.  The weekday work is called Avodas Elokim, because ‘Elokim ‘ is gematria ‘hateva.’  The avodah of Shabbos is Avodah of (Yud Kei Vov Kei) Hashem, which is lema’ala miderech hateva.  He says that each avodah depends on the other.  Only a person that is mekadeish gashmius a whole week can come to Shabbos and rise above the teva, and only a person who is elevated by the kedushas Shabbos can be mekadeish the gashmius.

R’ Moshe in his original Dorash (the first Hebrew one and not the one I translated that was later printed in Hebrew) says that the lesson is that in the six years you cannot be someich ahl haneis, you can't rely on miracles, but instead you must plan and work.  In the seventh year, you are obligated to rely on miracles, you must be someich ahl haneis, as the Torah tells us “v’nasati es birkasi.”  This is a mussar haskeil that a person should not say that if he davens properly and is kovei’a ittim it will eat into his parnassah; the Torah teaches us that we should be kovei’a itim and the Torah says we should daven.  In the time you should be working, you must work, but in the time you should be learning and davenning, you must be someich on the Ribbono shel Olam that the ultimate yield will be at least as great as it would be if you skipped the mitzvos.

Note that ‘ultimate yield’ can mean many things; it can mean equal income, or fewer sudden losses or illnesses, or being satisfied with less, and so on.  As I've discussed elsewhere,  the the Gemara in Eiruvin 18  brings the pasuk in Parshas Noach, Breishis 8:11,  that says “omro yona...”  Let my food be bitter as olives from the hand of Hashem, rather than sweet as honey from the hands of man.  I explained that although hashgachas Hashem predetermines whether a person will have enough to eat, it does not necessarily guarantee that the quality, or the quantity, or the pleasantness of the food will be the same as it otherwise would be.  The Yonah said “I realize that by choosing to subsist directly from the yad Hashem I might have to settle for food that is as bitter as olives, while if I shnorr from Noach I would get food that is as sweet as honey, but I prefer the yad Hashem.”  This is also clear in the Gemora in Sahnedrin 20a that says that in the generation of R’ Yehuda B’reb Ila’i that was characterized by universal limud hatorah, “hoyu sisha miskasim betallis echad.”  The point is that what we think of as the bottom line is not the bottom line.  There are many lines under it!  The raw number that indicates ‘income’ is not absolute or interchangeable with other similar numbers!  A person might have a high income but high tzaros, or be audited, or have tremendous personal expenses for unexpected needs or even meshugasen.  Here, Hashem promises that the bottom line will not suffer because of the person’s keeping the mitzvos.

This lesson reinforces something we've discussed in the past.  The Chasam Sofer says that  the reason the Bris Milah is on the eighth day is to ensure that the child experience the beginning of a Shabbos and the end of a Shabbos.  We explained that every Jewish child needs to learn that there is a Shabbos and there is a Motzei Shabbos.  Just as the kedusha of Shabbos is essential, so, too, the work week, the mundane activities we undertake, must be imbued with the kedusha of Shabbos.