Hear

We say Krias Shema first thing in the morning and last thing at night, and we expect to say it at the penultimate moment of our lives. As with everything else in Jewish life, it is very simple and unfathomably deep. As the Rashba says in a teshuva, 

באמת יש לכל בעל דעה, לדעת, כי היא פרשה מיוחדת לנו, כוללת היחוד והאמונה, שהיא באמת רומזת סודות ועיקרים גדולים, שהם יסודות כל הבנין אשר בית ישראל נכון עליהם

I would like to discuss the meaning of the first word, שמע.

(This post is far too long for the internet, so here's the bottom line. 

The word "shema" has many meanings. It can mean physiological hearing, listening/attention, understand, accept/agree, obey, pledge, proclaim, and gather. 

I recently mentioned the ראשי פרקים to an acquaintance, and he said "I hear." In that case, he meant "Have a nice day."

Even where the Halacha does not require understanding, mere physiological hearing is nothing. At least you have to be listening/paying attention. 

In Krias Shema, we pasken that it means more than that: it means to understand. However, it has several other secondary meanings which may have application lehalacha.)

Every sense can be experienced superficially, as a purely physiological reaction. With focus and thought it becomes fundamentally different. One might wolf down food, barely aware of its flavor and texture, but if one is a professional taster, or a chef, he will experience innumerable layers of complexity and freshness and depth and richness. So, too, for smell. For an odor tester or perfumer, smell is an encyclopedia that communicates a wealth of information, a symphony with infinite nuance and emotion. For me, perfume is just a form of air pollution. 

The distinction is even more pronounced for the sense of hearing. Both in English and Hebrew, the verb "hear" can mean fundamentally different things.  If your mind wanders during krias megilla, the fact remains that you heard what was being read. Even if you are totally oblivious to the fact that reading was happening, you can later recall it. 

This happens to every married couple. "Are you even listening to me?" "Yes, of course I am!" "What did I just say?" and you push your mental playback button and you recall what you heard a moment ago and repeat it verbatim. You heard it the first time, but it was not processed at all. (See addendum, below, on the cognitive differences between picking up sounds and listening. The difference is not a matter of degree, it is fundamental. They are processed by the brain in entirely different ways.) 

This is discussed explicitly in the Mishna about עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול שופר that you need כיון לבו not because of מצוות צרוכות כוונה but because otherwise it is not called שמיעה at all.  

מגילה כ"א ע"ב

תָּנוּ רַבָּנַן: בַּתּוֹרָה — אֶחָד קוֹרֵא וְאֶחָד מְתַרְגֵּם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד קוֹרֵא וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין. וּבַנָּבִיא — אֶחָד קוֹרֵא וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנַיִם קוֹרִין וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין. וּבַהַלֵּל וּבַמְּגִילָּה — אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה קוֹרִין וַעֲשָׂרָה מְתַרְגְּמִין.

מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דַּחֲבִיבָה — יָהֲבִי דַּעְתַּיְיהוּ וְשָׁמְעִי.

If you can't hear mixed voices, what good is it to pay attention? The answer has to be that without focus, it's not processed at all. But if you focus on one voice, you are listening to one, and processing one, and all the rest becomes background noise, like traffic. This is not because you have to understand it. By Megilla, if you hear it in Hebrew you are yotzei even if you do not understand it. But if you are not paying attention you are not yotzei - it is not enough to hear, you have to listen. See OC 690:8, 

הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש ובכתבי הקודש אע"פ שאינו יודע מה הם אומרים יצא ידי חובתו

and Aruch Hashulchan 690:13, 

ודווקא בלשון לעז צריכים להבין הלשון. אבל עם הארץ ששומע המגילה הכתובה בלשון הקודש, אף על פי שאינו מבין כלל בלשון הקודש – יצא בשמיעתו מילה במילה

But that is only if you are paying attention! As the Mechaber says there in :12, 

קראה מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא:

Obviously מתנמנם  does not mean dozing, because someone that's dozing can't read. So he's awake, but he is oblivious to what is being said. (I've experienced this saying my Daf Yomi. I wake up in middle of a sentence and have to remember what I've been saying. That's what happens when you've been saying a Daf Yomi for over thirty five years.)  A baal korei מתנמנם is yotzei, but a listener מתנמנם is not yotzei. Why is a "מתנמנם" not yotzei? The Mishna Berura sk41 says this is because

דבקריאה כיון שקורא כראוי הרי מוכח שרמי אנפשיה לומר שפיר משא"כ בשמיעה בודאי חסר לו כמה תיבות:

 What does that mean,  you missed words? You're in the room, your ears are working, of course you heard every word! The answer is that mere physiological hearing does not count. You have to be paying attention, even if you have no idea what is being said.  It is similar to the lomdus of מתעסק, as you will see in the Ritva in Brachos 13 brought below.  (I believe that you could recall and understand what was at the time background noise under hypnosis. So here's a question: if at the time you were not paying attention, but later you were hypnotised and now recall everything, are you yotzei lemafreia? It depends if the din of listening is like the צמיחה  by זורע or like the הרתיח by מבשל - see אגלי טל זורע אות ח)

I saw a brilliant description of this chiluk in the Sheim Mishmuel Haazinu page 234 from תרע"ג.  

שנת תרע"ג האזינו ושב"ת

ג ... והוא עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בהא דבמשנה ר"ה אם קול הברה שמע לא יצא, וכן מי שהי' עובר וכו' אם כוון לבו יצא ועמדו ז"ל מהו לשון וכן, ומה ענין זה לזה, ופירש דתקיעת שופר צריכין לשמוע עצם הקול וקול הברה איננו עצם הקול אלא תולדה מהקול, וכמו שהוא בהקול שנדרש עצם הקול, כן נמי בהשמיעה שנדרש שעצם אדם יקבל השמיעה והיינו הלב שהוא עצם האדם, אבל שמיעת האוזן לבד בלי כוונה אינה נוגעת לעצם האדם והיא רק תולדת הלב ודומה ממש לקול הברה, אלא שזה בעצם הקול וזה בעצם השומע עכ"ד, והיוצא לנו מזה שיש שני מיני שמועות שמיעה החיצונית בלי כוונת הלב איננה מתיחסת לעצם האדם שהוא כלל האדם אלא לאוזן לבדה שהיא אבר פרטי, ושמיעה הפנימית בכוונת הלב מתיחסת לכלל האדם:

ד ויש עוד להוסיף ביאור בזה דכוונת הלב היא הרודף אחר כוונת המאמר ומה התורה מבקשת ממנו והיא פנימית הענין, וכעין שכתב הרמב"ן ריש קדושים שיכול להיות נבל ברשות התורה אם יתפוס הדברים בחיצונית המאמר אלא שצריך להבין ולרדוף כוונת התורה מה שכוונה התורה בזה, וזהו השמיעה שבעצם האדם ולא שמיעה שטחית, ויש לפרש שזאת נקרא הטית אוזן כאדם שמטה את אזנו לשמוע הדברים יותר בהירים וברורים, וזה שנקרא איזון מצות, וזאת היתה תחילת התנאים במרה דכתיב ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו, הנה אחר שכתב שמיעה ועשי' חזר וכתב והאזנת, שזה ענין רדיפת כוונת התורה:

ה וכן יש לפרש שמעי בת וראי והטי אזנך, שאחר השמיעה וראי' צריכין עוד להטות אוזן, שאחר שמיעה חיצונית צריכין עוד לשמיעה פנימית שהיא עצם האדם בכללו, וזהו שאמר המדרש מבקש אתה שלא לחוש באזניך ולא אחד מאבריך, היינו שתהי' תועלת לכל האברים בכללם הטה אזניך לתורה שלא תסתפק בשמיעה לבד שהיא רק פרטית, אלא הטה אזניך כנ"ל ואתה נוחל חיים שנאמר הטו אזניכם ולכו אלי ורק אז שמעו ותחי נפשכם, וכעין זה יש לפרש אשרי העם יודעי תרועה:

Rosh Hashanna 27b

וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת, או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת, ושמע קול שופר או קול מגילה, אם כוון לבו — יצא, ואם לאו — לא יצא. אף על פי שזה שמע וזה שמע, זה כוון לבו, וזה לא כוון לבו.

28:a

תא שמע: היה עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה – אם כוון לבו יצא; ואם לאו – לא יצא. מאי לאו אם כוון לבו לצאת! לא, לשמוע. לשמוע? והא שמע! סבור חמור בעלמא הוא

meaning that even though you don't need kavana to be yotzei, you need to be aware that you're hearing a shofar, not a donkey. Physical hearing is not hearing at all.

Ritva Brachos 13a, 

ויש אומרים דשלשה דיני כונות הן אחד בק"ש לחוד ושנים בכל המצות, האחת הוא דצריך כונה לדבר שלא יהא כמתעסק בעלמא ואין דעתו לאותו דבר כלל ודכותה לגבי תקיעת שופר שהוא מתעסק והקול יוצא מעצמו ואינו מתכוין לשם תקיעה כלל וזו הכונה צריכה בכל המצות, והכונה השנית היא לצאת ידי חובת המצוה וזו שייכא בכל המצות ובהא הוא המחלוקת וקיימא לן כמאן דאמר דאין צריך כונה לצאת ידי חובה מצוה, והשלישית שיכוין לבו בכל תיבה ותיבה ויעיין בענין ויבין אותו וזו היא בק"ש לחוד

The Ritva is quoting his rebbi, the Ra'ah.

So: Hearing can be merely physiological. However, in halacha, the word Shema is never used to mean that. At a minimum, it means "listen," as in the next definition.

Being aware means that you know that something is being said, but you are not necessarily thinking about what the words mean. 

Paying attention means that you understand what is being said.  In Yiddish, the difference is between "Herren" and Derherren." 

Obey is the meaning when a parent says to a child "Listen to what I tell you," or "Why didn't you listen to me."

Rabbi Jonathan Sachs in his Koren Siddur lists the following:

Hear

Listen 

Reflect on

Understand

Internalize

Respond in action, and hence, Obey

"In Rabbinic Hebrew, it developed yet other senses, such as "transmit, know about, infer, learn."

Usually, the meaning is clear from the context. For example, in Yisro, the word is used in many different ways: 

18:1 וישמע יתרו  literally heard, as in 19:9 הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם־בך יאמינו לעולם and 20:16  ויאמרו אל־משה דבר־אתה עמנו ונשמעה ואל־ידבר עמנו אלהים פן־נמות.

18:19 עתה שמע בקלי איעצך  here, pay attention/listen.

18:24 וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר means followed his advice.

In Va'eira 6:9 , וידבר משה כן אל־בני ישראל ולא שמעו אל־משה מקצר רוח ומעבדה קשה  means believe.

Devarim 18:14-19

כי  הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל־מעננים ואל־קסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה'  אלהיך 

נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה'  אלהיך אליו תשמעון 

ככל אשר־שאלת מעם ה'  אלהיך בחרב ביום הקהל לאמר לא אסף לשמע את־קול ה'  אלהי ואת־האש הגדלה הזאת לא־אראה עוד ולא אמות 

ויאמר ה'  אלי היטיבו אשר דברו 

נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל־אשר אצונו 

והיה האיש אשר לא־ישמע אל־דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו

Devarim 21:18, obey:

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם 

Devarim 30:2, obey:

ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר־אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל־לבבך ובכל־נפשך

Tosfos Chagiga 3a DH MeiLemaan Yishme'u Nafka, on למען ישמעו ולמען ילמדו by Hakhel - Learn/Understand:

מלמען ישמעו נפקא. דפשטיה דקרא משמע האזינה והבין שיבין מה שילמדהו הלכך מה לנו שישמע כיון דלא גמיר ממעטינן ליה שפיר:

(When the passuk says הקהל את העם האנשים והנשים והטף nobody understands the ישמעו regarding women to be limud! Does the one word have two disparate denotations in this one passuk - אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע?  No. The Maharsha there says ונראה דפי' נשים לשמוע מצוה כדי שידעו לקיים מצוה.)

Reb Moshe Deutsch pointed out an very good example: in Breishis 42:23, it obviously means "understand,"  

  והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם

as Rashi says כי שומע יוסף - מבין לשונם

Onkelos uses שמע even though it is not just listening, it means understanding.

וְאִנּוּן לָא יָדְעִין אֲרֵי שָׁמַע יוֹסֵף אֲרֵי מְתוּרְגְּמָן הֲוָה בֵּינֵיהוֹן׃

But it is not always clear.  

Rashi (Breishis 37:27)  on לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו׃

says it means Accepted/Agreed: 

וישמעו. וְקַבִּילוּ מִנֵּהּ, וְכָל שְׁמִיעָה שֶׁהִיא קַבָּלַת דְּבָרִים כְּגוֹן זֶה, וּכְגוֹן וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע – מְתֻרְגָּם נְקַבֵּל; וְכָל שֶׁהִיא שְׁמִיעַת הָאֹזֶן, כְּגוֹן וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, וְרִבְקָה שֹׁמַעַת, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת – כֻּלָּן מְתֻרְגָּם וּשְׁמָעוּ, וּשְׁמָעַת, וּשְׁמַע, שְׁמִיעַ קֳדָמַי:

But Rashi does not always follow Onkelos. In Yisro (29:15) Rashi brings the Mechilta that explains נעשה ונשמע to mean hearing in its simplest sense - 

וכל העם ראים. מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם אֶחָד סוּמָא, וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם אִלֵּם? תַּ"לֹ וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם, וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם חֵרֵשׁ? תַּ"לֹ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (מכילתא):

This is also how the Gemara in Shabbos 88a understands it, that they committed to do before hearing what was going to be commanded, so נשמע meant that we will then hear.

But Onkelos in 24:7 says that נשמע means נקבל

כֹּל דִי מַלִיל יְיָ נַעְבֵּד וּנְקַבֵּל: 

This actually matters, not just for pshat in the passuk, but even lehalacha. 

The best example is the mitzva of Shema. What does Shema entail? The Tzivui, as far as I can tell, is not the passuk of Shema; it is ודברת בם and  על לבבך, and it could be deoraysa or derabannan, but from Chazal it is clear that the word שמע also teaches us how to do the mitzva. How are you mekayeim the Shmiah the passuk presecribes? This is indeed a machlokes tannaim and a machlokes l'halacha. 

Onkelos translates שמע ישראל unchanged, שמע ישראל.  Onkelos uses שמע both for "listen" and for "understand," as we saw by Moshe Deutsch's  והם לא ידעו כי שמע יוסף.

In Vehayah, (11:13), though, he translates shamoa tishmeu to mean to be mekabel.

והיה אם־שמע תשמעו אל־מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום

וִיהֵי אִם קַבָּלָא תְקַבְּלוּן לְפִקּוֹדַי דִּי אֲנָא מְפַקֵּד יָתְכוֹן יוֹמָא דֵין

but this is because he translates Shema as kabeil whenever it says shamo'a tishma. Same in Marah, in Shemos 15:26, ויאמר אם־שמוע תשמע לקול  יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו

is translated וַאֲמַר אִם קַבָּלָא תְקַבֵּל לְמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּדְכָשַׁר קֳדָמוֹהִי תַעְבֵּד וְתַצֵית לִפִקוּדוֹהִי

and in 19:5 ועתה אם־שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את־בריתי he translates  וּכְעַן אִם קַבָּלָא תְקַבְּלוּן לְמֵימְרִי וְתִטְרוּן יָת קְיָמִי

In Brachos 15a there is a machlokes tannaim about what the word Shema means here the mitzva of Krias Shema. According to Reb Yosi, it means hear/listen. According to Reb Yehuda, it means understand. But the maskana of the Gemara is that even though we pasken like Reb Yehuda that Shema here means "understand," because of the other meaning of Shema, literal hearing, lechatchila (Raavad midoraysa lechatchila, Rashba lechatchila miderabannan,) you should actually hear what you are saying. 

Aruch Hashulchan 62:5- end

לא יקרא קריאת שמע בלחש, דצריך להשמיע לאזנו מה שמוציא מפיו, כפשטיותה של "שמע ישראל" שהוא לשון שמיעה. מיהו בדיעבד אם לא השמיע לאזנו – יצא, ואינו מן המובחר. דעיקר פירושו של "שמע" הוא לשון הבנה, וכמה "שמע ישראל" בתורה שהם לשון הבנה, כמו: "שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן", וכיוצא בו. ולכן אף על גב דגם שמיעה נכלל בלשון "שמע", מכל מקום אמרו חכמינו ז"ל דאינו מעכב בדיעבד. וכך נפסקה הלכה בבבלי (טו ב), ובירושלמי פרק שני דברכות (הלכות ד), עיין שם. (ומזה דרשינן שם: "בכל לשון שאתה שומע", משום ד"שמע" הוא לשון הבנה.) 

כתבו רבותינו בעלי השולחן ערוך בסעיף ד: אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו – יצא. ואף לכתחילה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי, ואינו יכול לנקותו משום אונס – יהרהר בלבו. ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי, דאסור להרהר בדברי תורה במקום הטנופת. עד כאן לשונו. ביאור הדברים נראה לי דהכי פירושו: דוודאי קיימא לן להלכה דהרהור לאו כדיבור דמי. דכן פסקו התוספות והרא"ש בברכות (כ ב) כרב חסדא דהרהור לאו כדיבור דמי, וכן פסקו תלמידי רבינו יונה שם בשם הגאונים, וכן פסקו המאור והראב"ד בספר תמים דעים סימן ר"מ (לבד הריא"ז בשלטי גיבורים שם, והיא דעה יחידאה). ואפילו הרמב"ם שפסק בפרק ראשון מברכות דיוצאין הברכות בהרהור, מכל מקום בקריאת שמע נראה ברור דמודה דאין יוצאין בזה. וראיה דבברכות כתב: ואם לא השמיע לאזניו – יצא, בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו. עד כאן לשונו. ובקריאת שמע שקודם לברכות כתב: ואם לא השמיע לאזנו – יצא. עיין שם. ולא סיים "בין שבירך בלבו" – שמע מינה דבקריאת שמע לא יצא. והטעם נראה דבקריאת שמע כתיב "ודברת בם". מיהו על כל פנים דעת כל רבותינו דלא יצא ידי קריאת שמע בהרהור. וכן העיקר לדינא.

So even though the primary meaning of the word Shema is to "understand," and would not require actual enunciation or sound, the shoresh of the mitzva is ודברת בם , and dibbur requires that it be read, not merely thought. Dibbur means speech, since we pasken like Rav Chisda that הרהור לאו כדיבור. 

This was also said by the Shaagas Aryeh #6:  

ונ"ל דס״ל להרמב״ם דע״כ ל״פ ר״ח ורבינ׳ אי הרהור כדיבור דמי אי לא אלא גבי ק״ש דכתי׳ בה לשון דיבור שנא׳ ודברת בם אלמא דיבור בעי שהרי אמתני׳ דבעל קרי מהרהר בלבו דאק״ש קאי ועלה פליגי ומינה דייקי למילתייהו כמבואר באותה סוגיא. אבל בשאר כל המצות דלא כתיב בהו דיבור אפילו ר"ח מודה דבהרהור נמי סגי להו הילכך בה״מ דכ' רחמנ' ואכלת ושבעת וברכת סתמ׳ ולא נא׳ ביה דיבור בהרהור בעלמ׳ נמי סגי אפי׳ לר"ח דס״ל הרהור לאו כדיבור דמי דהא לא כתיב ביה דיבור הילכך א״צ דיבור כלל

Reb Moshe in Igros OC V:4 on OC 64:4 argues on the Aruch Hashulchan's psak that hirhur is not k'dibbur even b'shaas hadchak. 

נראה פשוט מלשון יצא שיצא ממש המצווה  והטעם דאף דהלכה כרב  חסדא דהרהור לאו לאו כדיבור הא בשעת הדחק יש לסמוך על דעת יחיד, וכל שכן על דעת רבינא,  שבגמ' לא איפסק הלכתא, ורק התוס' בשם ר'"ח פסק כן.  ועיין בבאר היטב סק"ב, שיד אהרן סובר דאינו חייב לחזור ולקרוא קריאת שמע כשנבסתלק האונס, אף שעדיין הוא זמן קריאת שמע, אם כן וודאי סובר שיצא. ואף הפרי חדש שהביא שן שמחייב לחזור ולקרות, הוא משום דכיוון דעתת נתהרר שלא היה שעת הדחק שהלכה כר"ח לכן צריך לחזור ולקרות, 

and then he says that the Mishna Berura in sk7 farkert, that you really are not yotzei but it's better than nothing, like Rabbeinu Yona, is a teima.  Reb Moshe holds that it is clear in the Mechaber and the Rama that in circumstances of dchak, you are yotzie, period. He could have asked the same on the Aruch Hashulchan.

Reb Moshe's shitta is muchach in the Beis Yosef. The Beis Yosef says two apparently inconsistent things about this. 

ב"י ס"ב

כתוב בא"ח לפי דעת הירושלמי נראה שאם מחמת חולי או אונס אחר קרא ק"ש בלבו יצא שנאמר אמרו בלבבכם וכו'

ב"י פ"ה  where he has a problem with R Yona allowing hirhur in a place of tinuf, but the point is that he brings from RY that he is mamesh not yotzei.

ותמהני על ה"ר יונה שכתב בפרק היה קורא אהא דתניא לא יברך אדם בה"מ בלבו שמי שנתחייב בברכה ואינו יכול לאומרה שאין ידיו נקיות או שעומד במקום שאינו נקי כגון החולה שאין מטתו נקיה ואינו יכול לבטא בשפתיו התפלה יש לו להרהר הברכה או התפלה שנתחייב ואע"פ שאינו יוצא ידי חובתו אלא באמירה ה' יראה ללבב ליתן לו שכר המחשבה עכ"ל 

Did the Beis Yosef in 62 mean Yatza  as "better than nothing"? Hard to believe.  But if yatza in 62 really means yatza, then you have a stira between what he brings in 85 and in 62.

Lechem Yehuda on the Rambam Shma 2:8 mentions this.

בפ' היה קורא כתב רבינו יונה דמי שנתחייב בברכה ואינו יכול לאומרה שאין ידיו נקיות או שעומד במקום שאינו נקי כגון החולה שאין מטתו נקיה וכו' יש לו להרהר הברכה או התפילה שנתחייב בה ואע"פ שאינו יוצא ידי חובה אלא באמירה יש להרהר בלבו וה' יתן לו שכר המחשבה ע"כ. והביאו ב"י סי' פ"ה משמע דאף באונס אינו יוצא ידי חובה וכן משמע ממתני' דבעל קרי מהרהר בלבו דאע"פ שהוא אנוס אינו יוצא ידי חובה בהרהור לרב חסדא וא"כ אידחיא לה סברת הארחות חיים שהביא ב"י סי' ס"ב דכתב שאם מחמת חולי או אונס אחר קרא ק"ש בלבו יצא והא ודאי דלא כסברת רבינו יונה דכתיבנא ומעתה תימה על רבינו שהביא דברי שניהם ולא כתב שהם חולקים ויותר תימה על ההג"ה סי' ס"ג סעיף ד' שעירב דברי שניהם ביחד כאלו הם מוסכמים זה לזה וצ"ע 

But he's wrong. There is no stira, and Reb Moshe is right. The BY in 62 is saying that in cases of oneis you're yotzei. The BY in 85 is not bringing the RY because he holds like him, he is bringing RY because he has a kashe on his saying you can think divrei torah in a makom metunaf. 

So: Vedibarta means  you need dibbur (whether you hear what you're saying or not,) and we pasken that thought is not dibbur. According to the Mishna Berura and Aruch Hashulchan, hirhur is not good even bedieved b'shaas hadchak. According to Reb Moshe, beshaas hadchak you can be somech on Ravina against Reb Chisda that hirhur is kedibbur, certainly by other brachos, but even by Krias Shema. Once you have Dibbur, the word Shema means to understand, and hearing is not me'akeiv. Lechatchila, because it also means hear, you should hear it. 

back to the ArH

וזהו כוונת רבותינו בעלי השולחן ערוך: אם מחמת חולי או אונס… – יצא. כלומר: דאף על גב דהרהור לאו כדיבור דמי, מכל מקום כשאי אפשר בענין אחר – יצא בזה. כלומר: דטוב משלא לקרות כלל. דהכי אמרינן לרב חסדא דלכן בעל קרי מהרהר בלבו, כדי שלא יהא כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל, עיין שם. ובוודאי אם עבר האונס או החולי בתוך הזמן קריאת שמע – יחזור ויקראנה בפיו, אלא דלא שכיח. וזהו שכתבו אחר כך: ואף לכתחילה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי… כלומר: דמשום דמקודם אמר "יצא" לשון דיעבד, לזה אומר דאין כאן לכתחילה ודיעבד, דוודאי גם בדיעבד לא יצא בהרהור מי שיכול לדבר. אלא דאותם שאינם יכולים לדבר יוצאים בזה, ובהם אפילו לכתחילה כיון שאי אפשר בענין אחר. ולכן גם במקום שאינו נקי לגמרי – אסור מפני הספק לדבר בפה, ובהרהור מותר. וכן מי שצמא בלילה במיטתו, שאי אפשר לו ליטול ידיו ולקום ממיטתו – הוא משוקע בשינה והוי כלא אפשר, ומהרהר הברכה בלבו (ט"ז סעיף קטן א'). אבל במקום מטונף לגמרי – גם בהרהור אסור. (כן נראה לעניות דעתי. ובזה מתורץ קושיות האליה רבה סעיף קטן ב'.) 

השומע קריאת שמע מפי חברו – לא יצא אף על פי שכיון להוציאו (ר"ם אלשקר). דמצות קריאת שמע היא הקריאה ולא השמיעה, דכתיב: "ודברת בם" (שם). ואפילו אם אינו בקי – אין השני מוציאו. ואמנם בעשרה כשהשליח ציבור קורא – מוציא את שאינו בקי, כדאיתא שלהי ראש השנה. ויש מי שאומר דברכות קריאת שמע שליח הציבור מוציא את מי שאינו בקי, ולא קריאת שמע (אליה רבה בשם אבודרה"ם). ולא נראה כן (אליה רבה). וצריך שליח הציבור להשמיע קולו ב"שמע ישראל", כדי שישמעו הציבור וימליכו שם שמים ביחד.

Mishna B 62:4-6

(ד) צריך וכו' - מדרבנן [ב"ח] ודעת הראב"ד הובא בחידושי הרשב"א דהוא מדאוריי' לכתחלה:

(ה) להשמיע לאזנו - בק"ש וה"ה בברכותי' וכדלקמן ר"ו ס"ג:

(ו) ובלבד וכו' - אבל אם הרהר בלבו לא יצא דקי"ל הרהור לאו כדיבור דמי ועיין בביאור הלכה:

Biur Halacha:

ואם לא השמיע לאזנו יצא -  אפילו בק"ש וכ"ש בשארי מצות כדאיתא בברכות ט"ו ע"ב בגמרא וכן פסקו כל הפוסקים ותמיה רבה על השערי תשובה והברכי יוסף לקמן בסימן קפ"ה שהעתיקו בשם הספר חרדים דרוב הפוסקים סוברים דאם לא השמיע לאזנו לא יצא דהוא נגד גמרא מפורש הנ"ל ואולי כונתו דלא יצא המצוה מן המובחר מן התורה דבה"ג וברי"ף ושאלתות סיימו ע"ז דכתיב שמע השמע לאזניך וכו' וצ"ע:

The Mishna Berura above in sk4 brought a machlokes Raavad and Rashba in Brachos 15 about whether Reb Yehuda, who we pasken like, requires hearing lechatchila midoraysa or only miderabanan. Here is the gemara:

אֶלָּא אִי אִתְּמַר — הָכִי אִתְּמַר: אָמַר רַב יוֹסֵף מַחֲלוֹקֶת בִּקְרִיאַת שְׁמַע, דִּכְתִיב ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״, אֲבָל בִּשְׁאָר מִצְוֹת — דִּבְרֵי הַכֹּל יָצָא. וְהָכְתִיב ״הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל״! הַהוּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִיב.

Rashba - 

אמר רב יוסף מחלוקת בקריאת שמע אבל בשאר מצות דברי הכל יצא. והלכך מתניתין דמגילה לצדדין קתני, חרש לכתחילה ושוטה אפילו בדיעבד, והא כדאיתא והא כדאיתא. ותרומה וברכת המזון אתיא בין לרבי יוסי בין לרבי יהודה, ורבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי כרבי מאיר. והקשה הראב"ד ז"ל לרב יוסף דאמר דבדיעבד יצא והסכת ושמע בדברי תורה כתיב, אם כן לכתחילה אמאי צריך להשמיע לאזנו. ותירץ דהא דאמרינן בדברי תורה הוא דכתיב בהסכת לחודיה קאמר, כלומר, הסכת כדי שתקיים אותם, אבל שמיעת האוזן צריך לכתחילה, משום דכתיב ושמע, וגבי קריאת שמע פליגי, דרבי יוסי סבר כיון דבשאר מצות נמי לכתחילה צריך שמיעת האוזן מדכתיב ושמע, אם כן שמע ישראל דכתיב לגבי קריאת שמע למה לי, שמע מינה לעיכובא, ורבי יהודה סבר שמע דכתיב לגבי קריאת שמע בכל לשון שאתה שומע הוא, ושמיעת האוזן לכתחילה נפקא לן משאר כל המצות דכתיב ושמע.

ולדידי קשיא לי דהא רבי יהודה משמיה דרביה דמצריך שמיעת האוזן בקריאת שמע לכתחילה משמע ישראל מפיק ליה ואפילו הכי בדיעבד יצא. וגדולה מזו דרבי מאיר אפילו לכתחילה שרי בלא שמיעת האוזן, וכל שכן בשאר מצות ואף על גב דכתיב הסכת ושמע. אלא שנצטרך עוד לומר דבהסכת ושמע גופיה פליגי, דרבי יוסי ורבי יהודה משמיה דנפשיה דרשי ושמע להשמיע לאזנך ולכתחילה, ורבי יהודה משמיה דרביה ורבי מאיר לא דרשי ליה כלל אלא לדברי תורה כלומר הסכת וקבל. ובשמע ישראל נמי פליגי, דרבי יהודה דריש מיניה שמיעת האוזן ולכתחילה, ורבי מאיר מוקי לה לכל לשון שאתה שומע, אבל השמעת האוזן לא צריכה כלל דכתיב על לבבך אחר כוונת הלב הדברים אמורים.

As we have seen, the translation of the word Shema is a machlokes Rav Yosi and Reb Yehuda. We pasken like Reb Yehuda that it means "understand." Because it also says ודברת בם, it is not enough to think it, you have to speak it. Speaking means enunciation, not necessarily hearing. But even Reb Yehuda agrees that because of the secondary meaning of the word, lechatchila it should be heard as well.

Additional interpretations of the word Shema.

1)  The Rashba and the Brisker Rov in פרשת משפטים- pledge obedience. 

'ואל משה אמר עלה אל ד says that שמע of נעשה ונשמע  involves the קבלת מצוות of גירות.

 והנה התם בפ' יתרו כתיב רק נעשה והכא כתיב נעשה ונשמע. והנראה דפירושא דנעשה הוא עשיית המצות, ונשמע פירושו קבלת הברית, כמו שתרגם אונקלוס נעביד ונקבל, ולהכי בפ' יתרו שמדבר מענין קבלת התורה היתה השאלה רק אם רצונם לקבל התורה אם לא, להכי כתיב רק נעשה לבד, אבל הכא שהמדובר הוא לענין כניסתם בברית כתיב גם נשמע, דלענין זה אין די במה שיעשו אותם בשעתם, רק צריכים הם מעכשיו לקבל את דברי הברית בשבועת האלה שיהיו קשורים בהם ובאים בברית עליהם מעכשיו, ולכן כתיב בתחלת הפרשה רק נעשה לחוד ר"ל שיעשו ככל אשר יצוה אותם [שבזה נכלל גם כניסתם לברית כמו שיבואר להלן], אבל אח"כ כשקרא לפניהם את ספר הברית ע"ז אמרו גם נשמע ר"ל שמקבלים עליהם, שאת הברית צריך לקבל כנ"ל

Additionally, in the end of that piece he says that נשמע also means to be מקבל, which explains why krias shema is called קבלת עול מלכות שמים

וי"ל עוד בביאור התשובה של נעשה ונשמע, עפי"מ דאיתא במכילתא פ' יתרו ויקח ספר הברית וגו' אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם וכו' ר' ישמעאל אומר בתחלת הענין מהו אומר ושבתה הארץ וגו' שש שנים תזרע וגו' שמיטין יובלות ברכות וקללות בסוף הענין מהו אומר אלה החקים והמשפטים והתורות וגו' ע"כ, הרי דבספר הברית היו שני דברים, האחת מצות, דהיינו שמיטין ויובלות ועוד, ושנית היו בו ברכות וקללות, שזהו עצם הברית, ועל שני דברים אלו הוא שהשיבו נעשה ונשמע, נעשה קאי על המצות שיעשו אותן, ונשמע על הברכות וקללות שמקבלים אותן עליהם, כדאשכחן בברית של ערבות מואב והר גריזים והר עיבל שהוצרכו כל העם לענות אמן על הברכות והקללות, ואמרינן בשבועות דף ל"ו אמן בו קבלת דברים דכתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת ואמר כל העם אמן, וזהו גם פירושא דנשמע דהכא על הברכות והקללות האמורות בספר הברית.

With the Brisker Rov in mind, is it possible that the first word of Shma Yisrael also means a declaration of obedience? Is Shema a pledge of allegiance? Yes.  The Rashba in a tshuva says this is one of the meanings intended in Krias Shema. Krias Shma is a pledge of allegiance.

והוא אומרו שמלת שמע כולל ג' ענינים. 

הנחתה הא', היא שמיעת האזן. אזן שמעה ותאשרני. 

והושאלה, לדעת הרב ונתת לעבדך לב שומע. 

והושאלה גם לקבלה, והאמונה בו: שמע בני מוסר אביך. אשרי אדם שומע לי. אם שמוע תשמעו אל מצותי. 

וכאן, ר"ל באומרו שמע ישראל כולל ג' ענינים שנצטוינו לשמוע וללמוד, כי לולי שנשמע ונלמוד, לא נתבונן אליו. ואחרי השמיעה והלימוד וחיקור היטב אם יש ראיה סותרת, ח"ו. ואחר שנבא מתוך השמיעה אל החקירה באמת, תביאנו החקירה ותכריחנו הכרח אמתי לקבל ולהאמין כי הוא ית' נמצא, וכן הוא משגיח על פרטי מעשנו.

(שו"ת הרשב"א, חלק ה סימן נ"ה).

 2)  Another meaning of Shma - proclaim; Speak so that others hear.  Reb Meir Simcha on Rambam Shma II:8 says

וצריך להשמיע לאזנו כשהוא קורא ואם לא השמיע לאזנו יצא וצריך לדקדק באותיותיו ואם לא דקדק יצא. בגמרא מ"ט דר' יוסי דכתיב שמע כו' ות"ק סבר שמע בכל לשון שאתה שומע, הנה המדקדק יראה דטעמא דר' יהודא דסבר שמע כמו דכתוב השמע וזה דצריך לדקדק באותיותיו, ואם לא דקדק באותיותיו אין אחר יכול לשמוע ולהבין ממנו מה מדבר, ור' יוסי סבר שמע שישמע בעצמו, ורק משום דר' טבי פוסק בשניהם להקל שאינו מעכב אם לא השמיע לאזנו וכן אם לא דקדק באותיותיה, אם כן למאי כתב שמע להורות בכל לשון שאתה שומע, ולכן דייק ות"ק ולא נקיט לישניה ור' יהודא כדנקיט בכולי סוגיא משום דר"י סבר שמע השמע לאחרים מה שאתה מוציא מפיך ודו"ק. וכזה דריש קרא דשמוע בין אחיכם לתרי גווני בסנהדרין פ"ק דף ז' עיי"ש.

and his point from Sanhedrin 7b is

שמוע בין אחיכם ושפטתם אמר רבי חנינא אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו ואזהרה לבעל 

דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו קרי ביה נמי שמע בין אחיכם

with שמע meaning give others to hear, like Shama or Shamei'a. 

3)  Shema to mean "gather," from the Chareidim.

והקנאה רמוזה בפרשה ראשונה בפסוק ראשון דקריאת שמע מקובלת בידינו מיעקב אבינו בעת שנסתלק מן העולם שצונו וזירזנו על יחוד ה' כדאיתא במסכת ברכות וכדכתב הרמב"ם
ונרמז בכתוב דכתיב הקבצו ושמעו בני יעקב וגו' וקשה מאי הקבצו הרי אמר להם האספו ואגידה לכם והרי הם לפניו אלא פירוש האספו על הגופות ואחר שהיו לפניו צוה אותם שיסירו מלבם קנאה ושנאה ותחרות כאילו הם איש אחד ונפש אחת שאם לא יעשו כן אי אפשר לקבל עליהם יחוד שירצה וישרה עליהם כדכתב רשב"י דהיינו והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כג יג) דהפסוק קשה להבין דהיה לו לומר והוא אחד מאי באחד אלא רוצה לומר והוא יתברך אינו שורה כי אם כשישראל ביחוד לב אחד בלי קנאה דוגמת מלאכי השרת דכתיב בהו כלם אהובים וכו' וכלם מקבלים עליהם עול מלכות שמים ואמרו באדר"נ (פי"ב ו) דהמלאכים מכבדין זה את זה וכל אחד אומר פתח אתה שאתה גדול ממני 
וכן איתא במדרש וזה לשון שמע ישראל שאמרו המקובלים שהוא לשון קיבוץ כמו וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם (שמואל א' ט"ו ד) וכל אחד בעת קריאת שמע מיחד לבו עם כל עדת ישראל ומדבר אליהם שמע ישראל כלנו באהבה וקשר לב אחד בלי קנאה ושנאה ועתה אנו מקבלים יחוד אלוקינו עלינו ואומרים ה' אלקינו ה' אחד 

also brought in Shlah 

This pshat in Vayeshama is only al pi kabala. Rashi explains vayashma in that passuk to be like vayaz'eik, which is used very often in Shoftim and Shmuel to connote "gathered," a "call" to arms, call up the troops, which appears often in Tanach.  

רש"י "וישמע שאול" - לשון הכרזה כמו (לעיל יד כ) ויזעק שאול

and 

הֵ֥מָּה הִרְחִ֖יקוּ מִבֵּ֣ית מִיכָ֑ה וְהָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּבָּתִּים֙ אֲשֶׁר֙ עִם־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה נִֽזְעֲק֔וּ וַיַּדְבִּ֖יקוּ אֶת־בְּנֵי־דָֽן׃

וַֽיִּקְרְאוּ֙ אֶל־בְּנֵי־דָ֔ן וַיַּסֵּ֖בּוּ פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לְמִיכָ֔ה מַה־לְּךָ֖ כִּ֥י נִזְעָֽקְתָּ׃

The exact same use is found in Shmuel I 10:17, but with a tzadi replacing the zayin:

וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת־הָעָם אֶל־יְהֹוָה הַמִּצְפָּה׃

Perhaps it could be a meaning by association, like the Metzudas Dovid on the passuk, that shema literally means to gather:

"וישמע" - ענין אסיפה הבאה בשמיעת קול המאסף וכן (ירמיהו נ כט) השמיעו אל בבל רבים

and the Radak there in Yirmiahu 

השמיעו. אספו לפי שאסיפת העם על יד השמעת קול נאמרה בלשון שמיעה וכן מן הדגוש וישמע שאול את העם:

I would use a different passuk for an example of this idea, the passuk in I Melachim 15:22, which has nothing to do with calling up the army, but instead conscripting people for a particular job. 

וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת כָּל יְהוּדָה אֵין נָקִי וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת הַמִּצְפָּה.

Minor addition:

In the second bracha of Krias Shema in the morning we say 

ותן בליבנו להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה

The order is strange. First  להבין ולהשכיל and then לשמוע? And after all that, then ללמוד? I would think the order should be ותן בליבנו לשמוע וללמוד להבין ולהשכיל וללמד

I saw that Rabbi Sacks, uniquely, translates ותן בליבנו להבין ולהשכיל as an introductory clause, meaning 

Instill in our hearts

the desire to understand and discern, 

to listen, learn and teach, ... 

This does not really work if you daven nusach Sfard and say ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד.  Adding the word בינה makes his translation untenable. But the nusach Ashkenaz is as brought in the rishonim, so not my problem.

UPDATE NOVEMBER 2024

I should have put in the Chinuch, who talks about the word.

תי״ז

מִצְוַת אַחְדוּת הַשֵּׁם – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְהַאֲמִין כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא הַפּוֹעֵל כָּל הַמְּצִיאוּת, אֲדוֹן הַכֹּל, אֶחָד בְּלִי שׁוּם שִׁתּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד, וְזֶה מִצְוַת עֲשֵׂה הִיא, אֵינָהּ הַגָּדָה, אֲבָל פֵּרוּשׁ שְׁמַע כְּלוֹמַר, קַבֵּל מִמֶּנִּי דָּבָר זֶה וְדָעֵהוּ וְהַאֲמֵן בּוֹ, כִּי הַשֵּׁם שֶׁהוּא אֱלֹהֵינוּ אֶחָד הוּא.

What Is Selective Listening?

 Medically Reviewed by Dan Brennan, MD on June 05, 2021

Your ears are constantly picking up sounds around you even when you aren’t actively listening. Selective listening is when you focus your attention on some specific information. It involves consciously or unconsciously choosing to listen to what is relevant to you and ignore what isn’t. It is a skill that anyone can develop and improve.

For example, when you visit a foreign country, you can find yourself surrounded by people who speak a language you don’t understand. Your selective listening will then kick in. You’ll instinctively tune out a lot of the noises around you because you can’t understand them. They are irrelevant to you.

As you spend more time in this new environment, you’ll learn a few foreign words. Your ears will perk up when you hear recognizable words pop out of otherwise blurry conversations around you. This new language will also sound more familiar to you if you study it or spend enough time listening to it. Then, you’ll need less effort to understand it.‌

As you understand it more, the once foreign language will become relevant to you. Your selective listening will reflect this new knowledge. Instead of background noise, you’ll hear familiar words and sentences.

How Selective Listening Works

Your brain is constantly working to interpret what you see, smell, touch, feel, and hear. Research on how the brain responds to listening has uncovered how selective listening works.‌

The auditory cortex is the part of the brain that processes what you hear. When you focus on a specific sound, it only responds to that sound. Even in a room full of competing noise, the neural response of your auditory cortex is only connected to what you selected to listen to.‌

Your brain can pick out certain tones, frequencies, and signals that it recognizes. You’ll find that in situations where you are surrounded by noises, your auditory cortex will struggle to differentiate between sounds. Your selective listening will suffer. For example, talking to someone with a deep, gruff voice at a monster truck rally could be hard because the deep tones of the voice and the truck engines could easily blend.

The complex work that your auditory cortex does is what sets you apart from voice recognition technology. You can have a conversation with someone even in a noisy room, but your phone will have a difficult time picking out your voice among a mess of other sounds.