A Rare Meshech Chochma on Tzitzis

Rare in the sense that it is very unusual for Reb Meir Simcha to talk about physical symbolism. Also, this is a brilliant interpretation about tztizis that can enhance and inform our mitzva every single day, and considering the tremendous dissemination of Torah knowledge in our day, I am bewildered as to why this is not more widely known. As we will see, this idea relates very closely to the connection of Tzitzis and marriage.

I am going to begin with the drasha I used at a sheva brachos this past Friday night, parshas Shlach, and lead in to Reb Meir Simcha. I also have the whole piece verbatim at the end, because, obviously, his own words are precious.

I attended a wedding Monday night, and it was magnificent, baruch Hashem. The families, the chassan and kallah, the friends, each enhanced the simcha. What struck me as most remarkable was the chuppah. The picture does not do it justice. It was eeenormous. One almost expected a caveman to throw a femur into the air.

The chuppah brought to mind the Gemara in the beginning of Sukkah and Eiruvin - למעלה מכ' ימעט, that a sukkah, or korah, that is higher than twenty amos is passul. Does this mean that the Chassan and Kallah are not married? No. They are married. Even though a sukkah/korah about twenty is passul, that is not a problem by a chuppah.

One reason the Gemara gives for the psul for Sukkah is that it is lacking למען ידעו. If the schach is so high, the people inside will not be cognizant of the schach, and the Torah requires that you be aware of the schach when you fulfill the mitzvah. This, of course, it not required by a chuppah. But the truth is, even if it were a requirement in a chuppah, it would be kosher here. The Gemara says that if there is an architectural element that draws the eye upwards, it is kosher no matter how tall it is - דפנות מגיעות לסכך, or an אמלתרא. In this case, there was such an element, and that was the tallis, high above, tzitzis hanging down, flapping in the wind, the tallis of the kallah's great grandfather.

There is a strong connection between tzitzis and marriage. The Minhag among Eastern Europeans is to not wear Tallis Gadol till married. Even among Yekkes, they do not cover their heads with the tallis until they are married. What is the connection?

The Maharil says that the reason is because parsha of marriage is next to the Parsha of Tzitzis. Also, we find in Megillas Rus (3:9) the expression for marriage being  ופרשת כנפיך על אמתך-  spread your garment over your maidservant. Rashi says  וּפְָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ. כְּנַף בִּגְדְּךָ לְכַסּוֹתִי בְטַלִּיתְךָ וְהוּא לְשׁוֹן נִשּׂוּאִין. (Similarly, but inappropriate for Sheva Brachos, is the issur Eishes Av, Devarim 23:1, לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו) 

These mekoros only prove the connection. They do not explain the connection. What is the real underlying reason?

Reb Meir Simcha in the end of Shlach, 15:40 says that the world is intentionally imperfect. The RBS'O created a perfect heaven that reflects His glory, an Olam Atzilus, השמים שמים לשם, but an imperfect Earth. Hashem used the name Shakkai, and that means that He said Dai, enough, He stopped in middle. We are used to thinking that this was a limitation of expansion, of כמות,  but the truth is that it was most importantly a limitation of איכות, of spiritual and physical perfection. Hashem stopped before this world was spiritually perfected, because He wanted to give that job to mankind, to enable man to bring the world to its spiritual and physical perfection and thereby be a shutaf with Hashem in the briyas haolam - והארץ נתן לבני אדם. The passuk says אלא תולדות שמים וארץ בהבראם with the letters of behibaram an anagram for Avraham, b'Avraham, אל תיקרי בהבראם אלא באברהם, Avraham avinu was the first to partner in the perfection of the world. Our tafkid is to perfect the world. This is the symbol of tzitzis. On the daled kanfos of the beged, like the daled kanfos ha'aretz, work remains to be done. Our world is far, far, from perfect - and that is why there are tzitzis on the four corners. The tzitzis are one third braided, and mostly, two thirds, loose strings. There are loose threads all over the daled kanfos ha'aretz. Our job is to fix those loose strings, to braid them together.

The RBS'O gave us an imperfect world, but he gave us all the ingredients we need to make it perfect. This can only be done with Hashem's help, the pesil tcheiles. To take those loose strings and continue God's work, and make something of them, this is only possible when the RBS'O is in everything we do. 

And this is only possible when a man and woman gets married, and they go home and each one wants to make a perfect world for the other, more than they want for themselves, they want to make life perfect for the other, and בזמן ששלום ביניהם שכינה ביניהם. With that experience, you can put on your tallis, open the door, and go out and make the whole world a better place in ruchniyus and gashmiyus.

You have to read the whole thing, but this is the final paragraph in Reb Meir Simcha. 

ולכן העיר הבורא אותנו במצות ציצית ולהורות כי המציאות היא בגד שמשני צדדיו יש עדיין חוטין שעדיין לא נארגו ולכן צריר גדיל וענף והיינו שגם בפעולות שהאדם יעשה בבחירתו בחיים ובטוב ולהלוך בדרכי ד' גם בזה עזר ממרום תסעדהו וכמאמרם אלמלא הקב"ה עוזרו וכו' וגם בזה יהא נארג קצת מהשי"ת ומסיועו האלקי להמתעורר לבוא לטהר ואתה בן אדם הכן לבבך לבלי לכת אחרי העין והלבן ולתת רסן בעד התאוות החומריות ולדבק בהשי"ת ובכל דבר מחלקי הבריאה יעשה מצוה מקשרת אותך להשי"ת וכמאמרם בתו"כ י אין לך דבר שאין בו מצוה למקום ובזה יפיקו ברכה כל מעינות הטבע עפ"י ההשגחה האלקיח לבלי די ותצא הבריאה לשלמותה האמיתית כפי כוונת השי"ת ואתה בן אדם אם תארוג את הבריאה תעשה שותף להשי"ת במעשה בראשית וכמאמרם כל הדן דין אמת כף וזהו שאמרו סנהדרין צ"ט כל העוסק בתורה לשמה כו' כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר לנטוע שמים וליסד ארץ כף ואולי יש לומר על הך ועשיתם אתם ועשיתם אתם שהוא כאילו עשאו לעצמו י י ויתכן שעל זה בא ההוט שבו פותל ומגדל הענף נדברי רמב"ם י שחוט אחד תכלת ובו מגדל הענף עיין בהלכות ציצית מראה תכלת שזהו מראה הקשת אשר עליו אמר ביחזקאל נ כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ד' שלדבריו מורה שהשי"ת המאציל כל הוא הרוקם הוא העושה גם בפעולת הבחירי וכמאמר הכתוב ' מד' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ כו' ובוא אחי וראה מאמרם בחגיגה היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי וגער בו הקב"ה והעמידו היינו שהניח זה להאדם הבחירי שהוא ישלים אותה והוא יעשה ויבנה פלטרין של מעלה ושל מטה ולכן בא הרמז במצות ציצית ג"כ באופן זה כשתי פקיעות של שתי ויש בזה עוד דרושים עמוקים ואכ"מ ודו"ק היטב 

********************

Another reason that the Gemara passels a twenty amah sukkah is that a Sukkah has to be a דירת עראי, an impermanent type of structure, and if it's that tall, it has to be sturdy. This obviously does not apply to a chuppah. On the contrary! A chuppah is a symbol of בנין עדי עד, and the sturdier, the better.

What makes a house sturdy? Two things. You need an excellent foundation, it has to go deep and rest on solid ground.  Whatever you have, if you don't have a foundation, you don't have a house. The foundation of a bayis ne'eman is your parents and grandparents, the world they gave you, the example they set, the casual chesed they did and the way they talked about others with sympathy and being דן לכף זכות, the schools they sent you to, their respectful relationship with a Rebbi.

But it's not enough to have a great foundation. Yellowstone National Park flooded last week, and there's a great video of a nice riverside house sliding into the river. Great walls, awesome roof, they stayed intact as they serenely floated down the Yellowstone River, for all I know they had a great foundation too. But it was undercut, and the house lost its connection to its foundation. 

A foundation is the most important element, but you have to be well tied in to the foundation.

When you have that Tallis above you, and you are tied in to a strong, deep, foundation, then you can build a Bayis Neeman b'Yisrael.

(See also this Drasha on Tzitzis and a bayis neeman.)

Here is the whole piece. 

כוונת מצות ציצית לדעתי כך, דזה ידוע, הבורא יתברך בחכמתו המתאחדת עמו ברא מציאות ראויה לו, היא תעיד על שלמותו וחכמתו ומציאותו המחויבת והקודמת, אולם העולם השפל ברא ספוגי*, וזה כי הניח אותה לבעל הבחירה, וכמאמר הכתוב והארץ נתן לבני אדם, שהוא ישלים בריאותה ויפיק אותה לענין נשגב ונעלה, וזהו בהבראם א״ת אלא באברהם, ואם האדם מישר דרכו ושומר פקודת הבורא יתברך, אז הטבע כלי חפץ אצל ההשגחה, ותתפשט כחותיה לאין גבול, וכמו שמצאנו בשני דשמעון בן שטח, שהיו עושים כשני כליות כו׳, וכן ברבוי דעובד אדום, ועושר של דור שלמה וכיו״ב, וזה שאמרו מאי שדי שאמר לעולמו די, והיינו, שדי ורב הכנות הכין ועשה, והזמין לעולמו, שהם יוכלו להוציא הבריאה אל שלמותה באופן הטבעי ג״כ, אם ישמרו דרכי ה׳, לאופן נשגב ואופן יותר נעלה, עד כי יצא מגדר הטבע לענין אלהי, וזהו שאמר ר׳ עקיבא במדרש תמורה על מצות מילה מעשי הקב״ה נאים, או מעשי בו״ד והשיב מעשי בו״ד כמו גלוסקה יפה יותר או חיטים, ולכן גם מצות מילה רצה הקב״ה להניח לאדם שיהי׳ לו במה להתגדר גם בגופו, ולכן ברא מותרות בבריאה, והאדם יבוא וימול בשר ערלתו, ובזה יחתום להיות עבד לה׳, ולכן מצאנו בירושלמי ובמד״ר על הא דדריש ר׳ לוי נימול אברהם בדק ומצא עצמו נימול, שצעק עליו ככרוכיא ר׳ זעירא כזבנא, שקרנא, מפני כי כל ענין מצות מילה הוא מה שכון הבורא יתברך שהניח מותרות בבריאה, כדי לזכות האדם שיזדכך נפשו בקיום מצותה ויהא מקיים בזה חפץ ורצון הבורא יתברך, א״כ מה אתה אומר, שגם זה עשה ע״י פעולת הקב״ה, א״כ שוב בטלה הכוונה האמיתית בברוא הבורא יתברך דבר טפל ומותר בבריאה, לכן צעק עליו כזבנא, שקרנא, שזהו שקר נראה ומאמר שסותרו מעצמו.

ומה יאות לפי זה, דבמצות מילה לאברהם אבינו כתוב מעת שנצטווה והרגיש, כי הוא אינו תמים כל זמן שלא מל כתוב שם אלהים וידבר אתו אלהים, ויאמר אלהים כו׳, וכן בוירא כתוב וימל כו׳ כאשר צוה אותו אלהים, שהוא השלמת הבריאה, שהניח השי״ת להסיר מותרות הבריאה, ע״י האדם והוא יהיה כאלהים להשלים הבריאה, שע״ז נאמר שם אלהים, וכיון שמל כתוב וירא ה׳ שם מלא על עולם מלא, וכמו שביארנו.

והנה הבריאה בכללה מצאנו להכתוב שמכנה האצילות הראשונה בשם מלבוש, וזה עטה אור כשלמה, וכן מצאנו במדרש נתעטף הקב״ה כו׳, והוא כי כמו המלבוש חוצץ ומכסה האדם, אשר לא יראה האדם ובשרו, רק לבושו, כן, להבדיל, כביכול אם כי באמת אין חוצץ ואין מבדיל, וכמאמר הכתוב אתה הוא ה׳ לבדך, ומפרש אימתי אתה לבדך, אתה עשית השמים והארץ כו׳ אף לאחרי עשייתך שמים וארץ ג״כ יאות לומר, כי הבורא יתברך לבדו הוא, וכמו שהיה קודם בריאת העולם, וכבר האריכו בזה הרבה לכן אקצר, אבל לעין המוחש, השפל, אשר בל יוכל להשיג שום רוחניי ומכש״כ כבודו יתברך, הבריאה היא כמו מעטה להמאציל עד כי איש בער לא ידע ונבל יחשוב בלבו אין כו׳, ולכן נקרא כללות הבריאה בשם בגד, ולפי הקדמתנו קודם, כי הבריאה עדיין לא נגמרה, והניח הבורא יתברך להבחירי, שהוא ישלים אותה והוא יוציאנה לשלמותה [אולי כוונה שניה היא במאמרם רוח צפונית פתוחה. והבן],

 ולכן העיר הבורא אותנו במצות ציצית ולהורות, כי המציאות היא בגד, שמשני צדדיו יש עדיין חוטין שעדיין לא נארגו, ולכן צריך גדיל וענף, והיינו להורות, שגם בפעולות שהאדם יעשה בבחירתו בחיים ובטוב ולהלוך בדרכי ה׳, גם בזה עזר ממרום תסעדהו, וכמאמרם אלמלא הקב״ה עוזרו וכו׳, וגם בזה יהא נארג קצת מהשי״ת ומסיועו האלהי להמתעורר לבוא לטהר, ואתה בן אדם הכן לבבך ולבלי לכת אחרי העין והלב, ולתת רסן בעד התאוות החומריות ולדבק בהשי״ת, ובכל דבר מחלקי הבריאה יעשה מצוה מקשרת אותם להשי״ת, וכמאמרם בתו״כ אין לך דבר שאין בו מצוה למקום, ובזה יפיקו ברכה כל מעינות הטבע עפ״י ההשגחה האלהית לבלי די, ותצא הבריאה לשלמותה האמיתית כפי כוונת השי״ת, ואתה בן אדם אם תארוג את הבריאה תעשה שותף להשי״ת במעשה בראשית, וכמאמרם כל הדן דין אמת כו׳, וזהו שאמרו סנהדרין צ״ט כל העוסק בתורה לשמה כו׳ כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר לנטוע שמים וליסד ארץ כו׳. ואולי יש לומר על הך ועשיתם אתם ועשיתם אתם, שהוא כאילו עשאו לעצמו. ויתכן, שעל זה בא החוט שבו פותל ומגדל הענף [כדברי רמב״ם שחוט אחד תכלת ובו מגדל הענף עיין בהלכות ציצית] מראה תכלת, שזהו מראה הקשת אשר עליו אמר ביחזקאל כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה׳, שלדבריו מורה, שהשי״ת המאציל כל, הוא הרוקם, הוא העושה גם בפעולת הבחירי, וכמאמר הכתוב מה׳ מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ כו׳. ובוא אחי וראה מאמרם בחגיגה היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי וגער בו הקב״ה והעמידו, היינו, שהניח זה להאדם הבחירי, שהוא ישלים אותה והוא יעשה ויבנה פלטרין של מעלה ושל מטה. ולכן בא הרמז במצות ציצית ג״כ באופן זה כשתי פקיעות של שתי ויש בזה עוד דרושים עמוקים, ואכ״מ. ודו״ק היטב.

(I think that's an error, and it should say ספירי, referring to the decreasing levels of the creation.)

Was the Mishkan Weighted or Staked? Installment Three

Reb Moshe in the Darash derives important יסודות from the יתדות, a lesson from these alternative methods of keeping the יריעות, the fabric and leather panels that covered the Mishkan, in place.

וכל יסדות החצר נחשת (כז יט) 

רש"י מסתפק ביתדות אם כובדן עושה שלא יגביהם הרוח או תקועין בארץ, ונראה דילפינן מזה שצריך כל אדם להשתדל שבכח עצמו מצד ידיעתו והבנתו לא יגביהנו הרוח בכל מקום שיהיה. אבל מתחלה יהיה זה ע"י אחרים היינו ע"י התמדתו בישיבה בין מורים וחברים שישפיעו עליו להתחזק בדרך ה', עד שמזה יבא שיהיה חזק בעצמו שלא יגביהו אותו ויטלטלוהו הרוחות הרעות והכפירה אף כשיהיה לבדו.

In other words, when you create your own Mishkan, your wellspring of Kedusha and shelter from pernicious forces, you have to make sure that the wind will not blow it away, and that that its lines will remain straight, that it will neither sway nor slump. This requires that you do two things. One is that you you need to be anchored, thoroughly grounded in a community, amidst a cohort of good and wise עובדי השם, who by instruction and example help you to grow intellectually and spiritually.  The other is that you, through your personal work on ידיעת התורה and מדות תרומיות and זיכוי הרבים, achieve a personal gravitas that will give you the wisdom and strength to stand steadfast.   

To build a בית נאמן בישראל, you have to be both weighted and staked.

Yasher koach to Rabbi Avrohom Bukspan.

Eikev (Sheva Brachos #10)

Picture this: I register my usual complaint about having to prepare a drasha for a Sheva Brachos with my wife. Mrs. Sympathy says, "What's the problem? You've spoken thousands of times. Why don't you just say that vort about marriage being like a house?"  Fine. I agreed. I thought about who was going to be there, and decided that nobody had heard that vort, and if they had they would have forgotten it, so it would pass. 
Then I get up to begin the speech, and I stand behind my friend, Dr.Irv Birnbaum. Dr. Birnbaum turns around and says "I hope you're not going to say over that thing about what makes a Bayis Ne'eman. I heard that one already." Unfortunately, Dr. Birnbaum is a בור סיד שאינו מאבד טיפה, and he pays serious attention, and so much for the speech I had prepared. 
But הודו לה' כי טוב I managed to pull my chestnuts out of the fire, and this is what I said.

There are three hundred sixty five days in the year, three hundred sixty five "giddin/sinews in the body," and three hundred sixty five issurim in the Torah. It has been said that each of these three sets have a one to one correspondence.  The date of Tisha B'av, which we just passed through two weeks ago, corresponds with the physical Gid Hanasheh, and the issur of the Gid Hanasheh. 

The Sh’lah in Parshas Vayeishev (not Vayishlach, Vayeishev) in the Drush “Tzon Yosef,”section 12, d’h “ve’inyan vateikah,” says: 
The malach of Eisav injured Ya’akov by overturning his כף הירך, the kaph hayarech. The letters chaf and phei, which comprise the word "kaph," are variable and can be open or closed. The letters chaf and phei symbolize the hand and the mouth, and the hand and mouth, too, can either be open or closed. An open chaph is better, because it symbolizes a hand, a caph, that is open and gives tzdaka— paso’ach tiftach es yadcha, that is ready to help others. A closed phei is better, because the greatest maileh is shtikah. In other words, the Gid Hanasheh symbolizes the danger of “loose lips and a tight fist,” being loose lipped and tight fisted. The better way is keeping your hand open in generosity and assistance, and your lips tight, avoiding criticism. The malach touched the kaph yerech to put in place a klalah that when the children of Ya’akov are oiver on the chaph and phei that national suffering will result.

So when Yosef brought dibbah ra’ah to Ya’akov, and opened his mouth, and when the brothers took money for selling him— mah betzah...nimkerenu le’yishme’eilim... the result was the suffering of Ya’akov and the golus Mitzrayim.  Later in history, this bad behavior, this sin'as chinam and lashon hara, resulted in the churbanos of Tisha B'av.

In a marriage relationship, it is vital to remember to keep your mouth closed and to keep your hand open. Be loath to criticize, and always be ready to give. 

(When I said this in Shul, someone pointed out another interesting connection: Chazal say that Yaakov had left the family encampment and gone back to retrieve “Pachim K’tanim.” So there you have pachim again. With the Sh’lah in mind, we gain a remarkable insight in what Chazal wanted to say with the term pachim k’tanim, and the connection to the event and din of Gid Hanosheh.)

The other day, I heard a nice thing from Rabbi Shlomo Tennenbaum. Many say that the purpose of Bri'as haolam was for Hashem's middah of chessed to have a sentient recipient that could understand and appreciate His chesed. We, mankind, are a tzelem Elokim, and, as such, chessed is a fundamental and essential part of what we ought to be. With this in mind, we can say a new pshat in "עזר כנגדו." Eizer k'negdo can mean that Hashem said that it is not good for Adam to be alone, because he needs to have others for whom he can do chessed. אעשה לו עזר כנגדו!  I will make for him someone for whom he can be an eizer, someone that he can love more than himself, someone for whom he can fulfill the middah of chessed selflessly and unreservedly.

And now, the words of the Abudraham become even more dramatic. 

The Abudraham says something that builds on the Gemara in Ksuvos on ח but is a great chiddush.. 

The Gemara says that we say Yotzer Ha'adam twice because Adam was created in two steps. But the Abudraham emphasizes that the reason we say בצלמו only in the second bracha is because it is only with the creation of Chava did Adam Harishon truly have a צלם אלוקים!  Only with chava is the yetzira complete, and that's why because with Chava came the shleimus of Adam Hatishon gufa. (That's my pshat in the Abudraham.)

The Abudraham.

ברוך אתה ה' יוצר האדם ברכה זו נתקנה כנגד יצירת אדם הראשון עד שלא ניטלה ממנו הצלע ואחר כך מברך אשר יצר את האדם בצלמו כנגד יצירת אדם וחוה שאף יצירת האדם לא נגמרה אלא לאחר שנגמרה יצירת חוה שהרי כשנלקחה ממנו הצלע נשתנית בריאתו ממה שהיתה קודם לכן.

So you see that it is davka with a Chava for whom you can do chesed can you be truly called a Tzelem Elokim. It is an opportunity to do the chessed we were created to do. With this chessed, a person has to means to build a Bayis Ne'eman B'Yisrael.

But there is another element that is extremely important for any young couple, and even for the rest of us old people. 

Rav Sternbuch in Eikev brings down a remarkable thing, something one would never associate with Misnagdim. 

שאל מעמך (י. יד). ובברכות לג: אטו יראה מלתא זוטרתא היא. אין לגבי משה מילת א זוטרתא היא, ותמהו המפרשים הלא דרשה משה לכל ישראל. ומה לנו שלגבי משה מילתא זוטרתא היא, והנראה בפשטות שלא הבין משה שי ש קושי ביד איש ישראלי לירא ולפחד מהדר ה׳ וגאונו.

אמנם הגאון רבי יצחק מוולוז׳ין פי׳ שמשה רבינו העניו מכל האד ם אף שידע גודל העמל והיגיעה הנזקק לאדם כדי להתעלות למדרגות ביראת שמים. אלא שמרוב ענותנותו חשב בלבו שאין בני ישראל מתקשים בזה כ״כ, כי בודאי גדולים וטובים הם ממנו.

(This, of course, is very hard to understand. Moshe Rabbeinu cannot have been a manhig if he were so out of touch with the pnimiyus of his people.)

והלום דאיתי דבר פלא להמגיד מדובנא לפ׳ שנויא דגמ׳ בשם הגר״א

כי הזוכה להתחבר עם החכמים ולהתמיד בישיבתו עמהם יגיע בידו בנקל להדמות למעשיהם, ולא יקשה בידו היראה, כי ככלי המלא העובר על גדותיו כן הצדיק משפיע על כל סביבתו יראת ה׳, עד כי מילתא זוטרתא היא, ומשרע״ה מנהיג ישראל הכיר בהם בישראל. שלגודל מעלתם יש בידו להשפיע עליהם מדרגות נעלות מאוצר יראת שמים. והיינו שאמר להם משה מה ה׳ אלקיך שואל מעמך, כי אין אתם צריכים להתייגע הרבה על כך, כיון שקרובים לו, בקל להם להשיג יראת שמים. ובספרי חסידות האריכו הרבה בשבח מעלת הדבקות בצדיקים ורבנו הגר״א פי׳ להאי קרא באופן הזה.

The point is that every young couple needs to have an adam gadol, a yarei shamayim, a pikei'ach, a baal seichel, with whom to discuss their major decisions.   Now that you were mekayeim the words of Chazal of קנה לך חבר, there is no time in life when it is more important to be mekayeim the words of Chazal עשה לך רב

With the good advice of an adam gadol, with chesed to each other, and with siyata dishmaya, you will certainly be zocheh to build a Bayis Ne'eman b'Yisrael.

Here is the Shelah.

 וענין ותקע יכף' ירך יעקב נהתפך רז ל אמרו ב"ר ע"ז גי וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו בראשית ל"ב הם הדורות היוצאים מירך יעקב דהיינו הגזירות שגזרו האומות וכשגברו על היונים נתהפך הכף לפך והוא פך שמן והירך נתהפך לירך מנורה ועתה ארמוז ענין כף ופך כי האותיות שוין רק כי כפופה ויףי פתוחה ופך הוא להיפוך פי כפופה רך פתוחה וכף היא גריעותא כי כף' רומז לכף יד רפא' רומז לפה ומעלה גדולה היא שתהיה כף של אדם פתוחה לצדקה כמו שנאמר פתוח תפתח את ידך דברים ט"ו ואח כ מעלה גדולה שפה של אדם יהיה כפוף ולא פתוח כי אין מעלה בעולם ממעלת השתיקה ובכף שגגו השבטים ויוסף בפה ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם בראשית ל"ז השבטים התאוו לכסף נמאס למכור את יוסף בעשרים כסף ונמצא בספר יוסיפון בן גוריון כשנצחו חשמונאים מלחמות גדולות אז חלקו הרבה מהשלל להעניים הרי כף שלהם היתה פתוחה אחר כך הרגו מלשיני ישראל שהיו מלשינים על היהודים למסיתי מלכי יון והרג אותם יהודה מכבי כאשר סיפר היוסיפון הרי תקנו פאי שהוא פה להיות כפוף זהו סוד יפך' שמצאו שהוא היפך מן כף וזהו רמז מה שאמרו לא מספידין בחנוכה ואיזהו הספד סיפוק כף על ירך כי ותקע כף ירך ראוי להספיד אבל מן כף נעשה פך וירך הוא ירך המנורה ורמז פך של שמן כי השמן הוא מאיר ולעתיד יהתפך הפך לקרן דהיינו לקירון אור ויוחזר הגוף לכתנות אור ויאירו שניהם הגוף והנפש מאור הגדול וזה מאור הקטן מ הגוף והנפש והיו למאורות הגוף שהוא כלי להנשמה יאיר גם כן והפך הוא הגוף שהוא הכלי הוא מלא שמן המאיר ואור הנר המאיר למעלה כטבע האור שעולה הוא סוד אור הגדול של הנשמה

Shlach. Word Choice Exposes Secret Thoughts

Reading the Parshas HaMeraglim reveals very little about what the problem was, about the root of the tragic episode.  Only in Arvos Mo'av, when Moshe Rabbeinu reviews the history of Klal Yisrael during his time as their leader, do we get an idea of where we went wrong.

Devarim 1:22

ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו־לנו את־הארץ וישבו אתנו דבר את־הדרך אשר נעלה־בה ואת הערים אשר נבא אליהן

Rashi

ותקרבון אלי כלכם. בְּעִרְבּוּבְיָא; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (דברים ה') "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ וְגוֹ'", אוֹתָהּ קְרִיבָה הָיְתָה הוֹגֶנֶת – יְלָדִים מְכַבְּדִים אֶת הַזְּקֵנִים וּשְׁלָחוּם לִפְנֵיהֶם, וּזְקֵנִים מְכַבְּדִים אֶת הָרָאשִׁים לָלֶכֶת לִפְנֵיהֶם, אֲבָל כָּאן "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" בְּעִרְבּוּבְיָא – יְלָדִים דּוֹחֲפִין אֶת הַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים דּוֹחֲפִין אֶת הָרָאשִׁים (ספרי):

Also, both the Kli Yakar and the Shach al HaTorah.

Shach al HaTorah
Not Shabsai Kohen (Vilna 1622-1663.) Mordechai Kohen (Tzfas  slightly earlier.)

ויתורו את ארץ כנען לא כמו שאמרו הם ויחפרו לנו את הארץ שפיהם הכשילם שאמרו ויחפרו שעל ידי זה השליחות נגזר עליהם שימותו במדבר והיו בכל לילה חופרים קבריהם ושוכבים בתוכם ולמחר מכריזים הבדלו חיים מתוך מתים אלא ויתרו כתיב היתרון שיש לארץ כנען על שאר ארצות 

Kli Yakar (Prague 1550-1619)

ויתורו את ארץ כנען מצינו ג' לשונות בענין זה ויתורו ויחפרו וירגלו כי ישראל אמרו (דברים א כב) נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ והקב"ה אמר ויתורו את ארץ כנען ובמרגלים כתיב (שם א כד) וירגלו אותה לפי שג' דעות היו באותה עצה כי הקב"ה אמר ויתורו שיש במשמעתו גם לשון יתרון כי רצה הקב"ה להראות להם יתרון הארץ על כל הארצות כמ"ש (שמות ג ח) ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה וטובה זו היא הטובה הרוחנית מצד היותה אוירא דמחכים (ב"ב קנח) כי זה הכנה אל האדם לבא על ידו לכלל הטובה האמיתית כי אין לאדם יתרון תחת השמש זולתו ויתרון ארץ זה בכל היא (קהלת ה ח) אבל ישראל רוח אחרת היתה עמהם כי תמיד היו מבקשים תואנה לשוב מצרימה וע"כ אמרו ויחפרו שיש במשמעתו לשון חרפה כי ערות הארץ רצו לראות כדי שיהיה להם מקום ללון ולומר נתנה ראש ונשובה מצרימה אבל מ"מ לא בקשו שיוציאו מלבם דבה שקרית והמרגלים השחיתו התעיבו יותר ממה שבקשו מהם והוציאו מלבם מלין שקרים כדרך כל הולך רכיל המפליג כל דבר להגיד יותר ממה שראה לכך נאמר וירגלו אותה כי רגל לשון רכיל כמו שפירש"י על פסוק לא תלך רכיל  (ויקרא יט טז)  

So, what do we have?

1. That they did not have Yishuv HaDaas. They were Pochazim. Every Baal Mussar knows that Pezizus, haste, panic, impetuousness, leads to self destructive behavior.

2.  That while the Ribono shel Olam, or Moshe, used the word ויתורו, Klal Yisrael said ויחפרו. As both the Kli Yakar and Rav Mordechai HaKohen say, although the two words are technically synonymous, choosing one over the other reveals a tremendous difference in what motivates you. ויתורו connotes "looking for the benefit." ויחפרו , the way I like to say this vort, means "dig up dirt." The Kli Yakar says it relates to חרפה. Even though that requires transposition of two letters, that doesn't matter. We're talking about the secrets of the soul, and in our mouths, the two words are very similar. The Shach says it relates to the graves they dug on Tisha B'Av.

I used this vort by an Aufruf for my great nephew, Binyomin Ray, and my son Mordechai used it at a nephew's Bar Mitzva. The point is the same. Nothing in life is perfect. The Ribono shel Olam always challenges us. The attitude towards challenges, the lenses through which we view the world, makes the difference between a life that poisons itself and everyone around it, and a blessed and fruitful life.  Do you look for opportunities that the Ribono shel Olam is giving you, or do you kvetch and cry and run away?   Will you live with an עין טובה or an עין רעה?  Will you live with  ויתורו or ויחפרו. 

Ishah and Ha'ishah, the Ben Yehoyada.

I've been waiting for a chance to use the Ben Yehoyada in BM 59 at a Sheva Brachos, but that special moment has yet to arrive. Perhaps you will be able to use it.....

I'm sorry, but it simply doesn't translate to English. It is only comprehensible in Hebrew - in Sefardic accented Hebrew. 

שם. אתתך גוצא גחין ולחיש לה. הא דאומרים לחיש, מפני כי גנאי לאיש שיקח עצה מאשתו בפומבי, לכך אמרו לו לחיש לה בקשת העצה, ואז ודאי גם היא תשיב לך בלחישה, ולכן לא א״ל גחין ושמע דבריה, או ושמע עצתה. 
ואומרם אתתך גוצא נ״ל בס״ד דרך דרש, דידוע הקושיא דמקשים בקראי, דפסוק אחד אומר מצא אשה מצא טוב, ופסוק אחד אומר ומוצא מר ממות את האשה, ומתרצים דהאשה צריכה להיות נכנעת לבעלה, שלא תחשוב עצמה שוה אליו במעלה, אלא תחשיב היא חצי בעלה במעלה, דאם תחשוב עצמה בהשוואה עמו, הרי זו מרה כלענה, דלכך הקב״ה הטיל יוד באיש, וה״א באשה, שהיא חצי מספר היו״ד, להורות שצריך שתחשוב עצמה חצי בעלה במעלה, אבל אשה רעה שתחשוב עצמה בהשוואה, אינה רואה עצמה בשם אשה, אלא האשה בתוספת ה כדי להשלים חסרונה להיות שוה עם בעלה, שיש לו אות יוד, ושני ההי״ן הם מספר יו״ד, ולז״א ומוצא מר ממות את האשה בתוספת ה שמשוה עצמה עם בעלה, הנה זאת היא מר ממות, אבל על הרואה עצמה בשם אשה, עליה נאמר מצא אשה דייקא מצא טוב. ובזה פרשתי בס״ד מאמר התנא ואל תרבה שיתה עם האשה, דהיינו עם הרואה עצמה בשם האשה, שתשוה עצמה עמך, אל תרבה שיחה לבקש ממנה עצה במילי דביתא, אלא התרחק ממנה, ולז״א אתתך גוצא, שרואה עצמה היא חצי שלך במעלה, ואינה משווה עצמה עמך, זו היא אשה טובה, גחין ולתישלה לקבל ממנה עצה, דעליה נאמר מצא אשה מצא טוב :

Vayeitzei, Bereishis 29:27. Working During the Days of Sheva Brachos

Last night I attended my niece's marriage to a wonderful young man, Yaakov Guttman from Baltimore, a very dear talmid of my father in law, Harav Reuven Feinstein.  As we sat down for the Kabalas Panim, the chasan saw that nobody had given my father in law anything to eat, so he jumped up and ran to the buffet table to get something.  I asked him, what does he think Chazal meant when they said Chasan domeh l'melech, that a chasan is like a king?  Doesn't he think it might mean that he should be sitting and having others serve him, not running to serve someone else?
He is a very bright fellow, so he said that he thinks Chazal meant that a chasan can do whatever he wants, and he wants to bring something to the Rosh Yeshiva to eat.
It's so cute when a fresh chasan thinks that getting married means that he can do whatever he wants. Cuteness aside, my brother in law, Harav Yosef Asher Weiss, agreed with the chassan.  He said the din melech is in the sense that he is poreitz lo geder, he doesn't have to take other people into consideration, he is the focal point of the week, so if he has hana'ah from serving the Rosh Yeshiva, he can do what he wants.

I went over to Rabbi Moshe Heinemann and asked what he thought of the question, and being a posek, he answered that before the Chupah there is no din Chasan yet.  Of course he's right, and I saw that Rav Ovadia says this in יבי״א ח״ו אהע״ז סימן ח׳, where he says befeirush that during kiddushin the din domeh lemelech does not apply and he may do melacha.

I told him that even if he did have a din Chassan, I thought there would be two reasons to be meikil.  First, you have the Mordcheh (Hagahos Mordechai) in Gittin 5:461.  A kohen, a talmid of Rabbeinu Tam, washed Rabbeinu Tam's hands. Another talmid asked that the Yerushalmi says that one may not benefit from the service of a Kohen because of the rule of וקדשתו, which mandates that we show deference and respect to Kohanim.  Rabbeinu Tam answered that the issur only applies when he is wearing bigdei kehuna.  The talmid said, if that is true, then all the kohanic restrictions should no longer pertain, and Rabbeinu Tam was silent.  Rabbeinu Peter answered that a Kohen can be mochel on his honor.

אין כהן נרצע, מעשה בכהן שיצק מים ע״י ר״ת, והקשה לו תלמיד אחד הא שנינו בירושלמי, המשתמש בכהונה מעל, והשיב לו אין בהם קדושה בזה״ז, דקי״ל בגדיהם עליהם קדושה עליהם, ואם לא, לא

 והקשה א״כ כל מיני קדושה לא ליעבד להו, ושתיק ר״ת
והשיב הר׳ פטר, דנהי דיש בהכי קדושח יכול למחול, כדאמרינן בפ״ק דקידושין אין כהן נרצע מפגי שנעשה בעל מום, והשתא בלא הך טעמא קשה האיך מצי משתעבד בי׳ אלא ודאי מצי מחיל והלכך איצטריך לטעמא דבעל מום דאל״כ הי׳ נרצע

This is brought in OC 128:48 in the Rama.  The Taz asks, the pasuk of וקדשתו applies even against the will of the kohen, because the Gemara says that if a Kohen can be mochel marries a divorced woman we pressure him to divorce her because וקדשתו whether he likes it or not!  The Taz answers that really Rabbeinu Tam knew that it was muttar because if the Kohen washes the hands of a talmid chacham, that is the biggest kavod for the Kohen himself, to serve Rabbeinu Tam, but out of humility Rabbeinu Tam couldn't say that.

ונ״ל הטעם דיכול למחול הוא משום דיש לו הנאה מזה ולא אסרה התורה עליו מידי דהוא ניחא לי׳ בכך, וההוא כהן שיצק מים לר״ת ודאי הוה ניחא ליה שזכה לשרת בקודש וזו היא קדושתו, ונראה דהא דשתק ר׳׳ת, לא משום שלא ידע להשיב, אלא שלא רצא ליטול שם ת״ח עליו ולומר שבשביל זה הוא מותר

Rabbi Heinemann seemed to agree with the comparison to the Taz.  But then I told him that (even though it was my tzushtell) it's not so simple, because there might be a unique chumra by a chassan.  If the expression in Pirkei d'Rebbi Eliezer that חתן דומה למלך is taken at face value, as many poskim do, to be the source for prohibiting a chasan from doing work, then the story with Rabbeinu Tam might not be a raya.  There is a tremendous difference between honoring a kohen and honoring a king.  By a king, the rule is that מלך שמחל על כבודו איו כבודו מחול, so mechila should not work by a chassan.  Even after the Taz, it still is a mechilla.

Rabbi Heinemann answered that even so, a chassan could be mochel.  By a king, he cannot be mochel, because the honor is that of Klal Yisrael, and he can't forgo the honor of Klal Yisrael.  A chassan's honor is his own, and he can be mochel even if he is like a melech.

I disagreed.  The lomdus of Melech does not have to apply to a chassan.  If one of the defining characteristics of being a melech is not being able to be mochel, the idea that חתן דומה למלך requires that this apply to a chassan as well.  It's a simple example of דון מינה ומינה..

My second reason to be meikil was that Chazal say מאן מלכי רבנן, so the chassan's being domeh l'melech wouldn't really matter.  He can't be mochel kvodo for a commoner, but he certainly could honor a fellow melech.  However, I realize that this is a take-it-or-leave-it svara.

At the Seudah, I was sitting near Reb Dovid Feinstein,  I told him about the discussion, and he answered with an arrow to the center of the target.  He said that the Gemara in Kiddushin 32b says מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם, that Rabban Gamliel was pouring the wine into the glasses of the Gedolim at his son's wedding.  Reb Dovid said that we see that even a Nasi, like Rabban Gamliel, can serve talmidei chachamim at a wedding.  I said, but Rabban Gamliel was a Nasi, not a Melech, and by a Nasi, the Gemara there says נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול.  But a chassan is  not just a Nasi, he's a melech, and  מלך שמחל על כבודו איו כבודו מחול, so mechila should not work.  Reb Dovid smiled and said that even if a Chassan is דומה למלך, he is not more דומה למלך than a Nasi is דומה למלך, and if a Nasi can serve a talmid chacham at a wedding, the chassan can, too.


IMPORTANT UPDATE:
I thank the anonymous commenter that asked how I would explain that Moshe Rabbeinu served Yisro and Aharon and others at a seuda.  Moshe Rabbeinu had a din melech!  How could he be mochel?  The point of the comment was to imply that din melech is not melech, as far as the hetter to serve others.  Indeed, he was 100% right.  I found that the Makneh in Kiddushin 32b asks the kashe from Moshe serving the others.  The Makneh answers that the din by a king that he can't be mochel, that אין כבודו מחול, is only because of the passuk שום תשים, and that halacha only began when they entered Eretz Yisrael.

Rav Shteinman addresses this question as well, and he is mechadeish that Moshe Rabbeinu's malchus, just like Shmuel's "Malchus," was a din of shlichus of the Ribono shel Olam.  Since the Ribono shel Olam takes care of people, that kind of Melech can take care of people too.  But the kings that were nimshach, who came after Klal Yisrael asked for a king, that kind of malchus is  אין כבודו מחול.

Either way, as he pointed out, if Moshe Rabbeinu could serve his guests, a chassan can, too.  This turns out to be similar to what Reb Dovid said.

Yasher Koach!

I recently (November 2016) got an email containing a dvar Torah from Harav Aryeh Leib Keller, who learns in the Dirshu chabura in Lakewood, the son of a dear and worthy friend, Harav Shmuel Yeshaya Keller.  He is a tremendous yad'an, and he writes on this topic, particularly the sefer Hamakneh's question.  He says what he calls a new pshat, but I think it might be the hesber in what the Sefer Hamakneh himself answers. In any case, the mareh mekomos and the way it's written are outstanding.

ובראה לומר בכ״ז דשאני דין מלך דמשה ויהושע משאר מלכים, ויש להקדים כמה הקדמות.

הנה בריש משלי עה״פ ׳משלי שלמה בן דוד מלך ישראל׳ פירש הגר״א דשלמה עשה שלשה ספרים בס׳ משלי, אחד על חכמה, והשני על מוסר, והשלישי על התורה, ונגד אלו השלשה אמר כאן ג׳ דברים, נגד חכמה אמר ׳שלמה׳, דכתיב ביה ויחכם מכל ארם, ונגד מוסר אמר ׳בן דוד׳, שהיה חסיד גדול, וכשנאמר עליו שחיה בן דור מסתמא היה ממלא מקום אבותיו, ונגד תורה אמר ׳מלך ישראל, כמ״ש ׳בי מלכים ימלכו׳ (משלי ח, טו), עכ״ד.

הרי מבואר מדברי הגר״א דיסוד הענין של ׳מלך ישראל׳ הוא ענין של תורה וכמ״ש ׳בי מלכים ימלוכר, וצ״ב. והנה אמרו רז״ל (גיטין סב, ) מנ״ל דרבנן איקרו מלכים, דכתיב בי מלכים ימלכו, ע״ש, וצ״ב גדר הדברים.

והנה לקמן עה״פ בי שרים ישרו ונדיבים כל שפטי צדק (משלי ח, טז) כתב הגר״א וז׳׳ל:

בי שרים ישרו, הם השרים הממונים בכל העיירות על המשפט לפסוק הדינים, וצריך למנות בעלי תורה, ונדיבים כל שפטי ארץ, הם השוטרים, ׳וכל שופט שיהיה בארץ הכל הוא על ידי התורה,, עכ״ל. ויש לדקדק דלא אמר ׳על סי, התורה, אלא על ׳ידי׳ התורה.

ונראה דכובתו כמ״ש בריש משלי, ד׳מלך ישראל׳ הוא נגד התורה, והכונה רהתורה עצמה

ממליך מלכים, וכל שהוא בעל תורה יותר שייך יותר לענין זה, ורבנן שהם בעלי תודה הן מלכי, בי מלכים ימלוכו, ע״י תורה שייכין למלכות. וביאור הענין, דיש מלכות שאינה אלא שליטה על אחרים. אין מלך בלא עם, ויש עוד מין מלכות, והוא מלכות בעצמותו, רהתורה היא במהותה ענין של מלכות, וכל שהאדם שייך יותר לתורה שייך יותר למלכות הזו, והוא מלכות שעל ידי התורה, בי מלכים ימלוכו.

והנח איתא כשבת (פח, ב) אמר רב חננאל בד פפא מאי דכתיב (משלי ח, ו) שמעו כי נגידים אדבר, למה במשלו דברי תורה כנגיד כר, ד״א, בגידים, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא קושרים לו שבי כתרים. ופיוש״י, דעל כל דיבור ממש קשרו, ׳שהיה בו ממש ונראה, כדכתיב רואים את הקולות׳, עכ״ל. וביאור הענין נראה דענין הכתר מורה על המלכות בעצמיות וממשות, והיינו דהתורה בממשותה הוי ׳נגיד׳, ראויה לכתרים של מלכות, דעצמיות התורה ומהותה מלכות היא, וכל מי שיש בו תורה יותר יש בו מלכות יותר, ע״י התודה שמהותה מלכות.

וע״פ זה נראה ע״פ שיטת המש״ח דמשה כעשה למלך בהתאסף ראשי עם בזמן מתן תורה, דבשעת מ״ת נמסרה התורה למשה, ונעשית ע״י זה לחפצא של מלך, ואפילו בלי שיהיו בני

עמו מצווין ביראתו; דמצד עצמו נעשה משה לאיש התורה, תורת משה עבדי, וממילא נעשה למלך, בי מלבים ימלכו, ׳מלך ישראל׳ שהוא ענין התורה כמ״ש הגד״א.

ובזהי״ל עוד דבאמת אין סתירה לומד דויהי בישורון מלך הולך על מלכות התורה דמשה וגם על מלכות הקב״ה, דיסוד מלכות משה הוא התורה, ומלכותו באה לו מנותן התורה, והממליך מלכים לו המלוכה, ולזה אם שייך ענין מלכות של תורה כגברא ה״ז מודה באצבע על מציאותו של הממליך ועל מלכותו בעולמו, ותורה דיליה היא הממליך, ויהי בישורון מלך, בי מלכים ימלוכו, ודוק.

והנה עה״פ ויהי בישורון מלך הביא ראב״ע בשם רבי יהודה הלוי ׳כי המלך רמז לתורה. וכן היה מפרש אין מלך בישראל (שופטים יה, א)׳. וצ״ב כונתו. וע״פ הנ״ל נראה דר״ל דיסוד ענין דמלך הוא ע״י כה התורה, ואם נאמר ׳אין מלך בישראל׳ הכת ה שלא היתה תורה בישראל, ודוק. תראה עוד בכתתו ע״פ מאה״ב(איכה ב, ט) מלכה ושריה כגוים אין תורה, ודוק.

ולפי הנ״ל נראה דעיקר ענין ׳מלך ישראל׳ מצד הגברא הוא שהמלך הומלך ׳על ידי׳ תורה, וכמ״ש הגר״א ׳הבל הוא על ידי התורה׳, ומלכותו באה מעצמות האדם שקנה תורה, בי מלבים ימלכו, והיא ׳מלכות של תורה׳. אלא דמשנכנסו ישראל לארץ נתחדשה מצות מלך של שום תשים עליך מצד העם, ומלך מסוג הזה באה לו מלכותו ממה שנתמנה ע״י נביא להיות מלך על העם, ואף שאין הגברא מצד עצמו מלך של תורה כמו שהיו מוסרי התורה משה ותלמידו יהושע! וכיון דדיני מלך הללו נובעים מחובת העם אין חובת כבודו מצד תורתו אלא מדיני מצות העם.

ובזה עלה בידינו כבר להבין איך שייך שהיו משה ויהושע מלכים ממש ואעפ׳׳כ נקרא שאול ׳מלך ראשון לישראל׳, דלהנ״ל היה שאול הראשון שמלכותו לא היתה מלכות של תורה, אלא מלכות של ׳שום תשים׳, ע״י שמינוהו העם להיות מלך עליהם ולצאת לפניהם וכר, ועד אז היתה המלכות שייכת למקבלי ומוסרי התורה בלבד, משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. ומדוייק היטב לשון המדרש שהבאנו לעיל דשאול היה מלך ראשון ׳שיעמוד על בניך׳, דהוא היה הראשון שמלכותו היתה ׳על בניך׳, ולא מלכות של תורה, וודוק.

ולפי׳ז א״ש מש״ב הראב״ע בפ׳ בלק דשאול מלך ראשון היה אף שהוא עצמו כתב בוישלח דמלך מלך לבני ישראל הוא משה! וכך א״ש מש״ב הכם״מ(מלכים א, י) רשאול היה ראשון שלא היה מלך לפניו, רע״פ הנ״ל היה שאול המלך הראשון שנמשה למלכות של שום תשים, ולא היה כה מלכותו ע״י מלכות של תורה.

ובזה נראה לומר דבודאי אף במלכותו של משה נהגו דיני מורא אף שלא נתמנה מדיני שום תשים שתהא אימתו עליך, אלא דכיון דמלכותו היתה מלכות של תורה, ע״י שהיתה בו ממשות התורה, לכן היו דיניה שייכין במחילה כרברי התוס׳ לענין כבור ת״ח, וכמו שיכול ת״ה למחול על כבודו דתורתו ריליה, כך מלכות התורה רבי מלכים ימלוכו הוי מלכות עצמית ושלו למהול, ולכן מדע״ה היה יכול למחול כבוד מלכותו שהוא כבוד התורה בעצם.

ולאור כל הנ״ל היה מקום לפרש דבודאי לכ״ע היה משה מלך ממש, אלא כיון שמלכותו היתה מלכות של תורה, ׳מלך ישראל׳, לכן לדעת רש״י נע״פ המדרש] לא היה שייך מלכות ממין זה כלל לעמוד כנגד מלכותו של עשו! וכהכרה ענין הח׳ מלכים הוא דכמו שהיו ח׳

מלכים ששלטו על אדום בכה, כך עלו ח׳ מלכים מיעקב שמלכותן היתה בדין שום תשים מצד העם עצמם, ולא דק מצד מלכות הגברא, ומלכות מסוג זה התחילה בישראל רק כתקופת שאול ודוד. נוכמ״ש שימה לנו מלך לשפטינו ׳ככל הגוים/ ודוקא מלכות באופן זה נכנס כחשבון כנגד מלכות עשו], ודוק.

ובדעת הראב״ע שהעדיף לפרש קרא דמלך מלך לבני ישראל במשה י״ל רכיון שהנהיג את העם במלחמות וגם פרכס אותם כמלך היה משה ג״ב בכלל זה, ושפיר מצינו לפרש העמדת מלכות משה כנגד מלכות עשו, ודוק. ולדברי הספורנו דמשה היה מלך במצות ה׳ מקרא דויצום אל בני ישראל. על דרך וצוך לנגיד, א״כ כבר לפני מ״ת היה מלך. והיינו דס״ל דאף משה היה לו דיני מלך חוץ ממלכות התורה שלו, וכן הרשב״ם שכתב שהיה מלך ע״י ׳שהושיע את ישראל׳ ס״ל שהיה מלך חוץ ממלכות התורה שהיתה לו, ודוק.

******************

That's the part of the vort I enjoy.  But since I mentioned the idea that there might be a prohibition on a chassan from working during the week of Sheva Brachos, here are the basic facts about the minhag/halacha.  
In EH 64:1 the Mechaber and Rama both say that a Chassan should spend the week focused on the joy of the new marriage and not do any work.  Among the sources for this halacha, there are those that derive this from the passuk in our parsha (29:27-8) of מלא שבע זאת.........ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת.  Others derive it from the Braisa in PD'RE of החתן דומה למלך.   The Braisa says מה המלך אינו עושה מלאכה אף חתן אינו עושה מלאכה   (That's why I labeled this Parshas VaYeitzei.)
Although there is a natural tendency to assume that the expression  החתן דומה למלך is descriptive, not prescriptive, we find many Rishonim that relate the issur melacha to this Braisa, including the Ran and Ramban in the beginning of Kesuvos.
Ran:

שאם אתה אומר תבעל בה' למחר משכים לאומנותו והולך וכו' לא שיהא מותר במלאכה אלא שחכמים ייחדו לו ימים הללו ימי בטלה והכי איתא בתוספתא התקינו שיהא בטל ג' ימים ה' וערב שבת ושבת שלשה ימי בטלה נמצא שמח ג' ימים וה"ה נמי לשבעה של בתולה שחתן אסור בהם במלאכה והכי איתא בפרקי רבי אליעזר בפי"ו החתן דומה למלך מה מלך אינו יוצא לשוק לבדו אף חתן אינו יוצא לשוק לבדו מה המלך אינו עושה מלאכה אף חתן אינו עושה מלאכה ובאגדה אמרו החתן דומה למלך מה מלך אינו עושה מלאכה אף חתן אינו עושה מלאכה

 The various interpretations can be found in Rav Vozner's Shevet HaLevi (8:282), where he says there are three shittos about this.  (That's an oversimplification, because there's a lot of overlap among the disparate shittos about the reason and the application.)
1.   The prohibition is only so the simcha is not diminished, and if the two agree that it's best to go do melacha, it's fine.
2.  It's an issur like Chol HaMoed, and mechila won't help, but davar ha'avad would be muttar.
3.  It's a real issur, and mechila and davar ha'avud won't be mattir.

 הנושא בתולה צריך לשמוח עמה ז׳ ימים שלא יעשה מלאכה, ולא ישא ויתן בשוק : הנה בגדר איסור מלאכה בחתן הרבה מדובר בזה, ועיין פת״ש ומקנה, ובעצי ארזים, ועיין באוצה״פ כאן, ובשו"ת שבט הלוי ח״ו סי׳ ר״ו אות ב׳ כתבתי בעניי בקיצור דג׳ דרכים באיסור מלאכה לחתן
י״א דאין איסור מלאכה מצד עצמו אלא מצד בטול שמחתם, וממילא מלאכה קלה בתוך הבית ובפנים שאינה מבטלת השמחה אינו בכלל איסור זה וזה דעת מהרי״ט צהלון סי׳ קע״ח בפנים שרמז הסת״ש כאן, ולדעתו גם מלאכה גמורה מהני מחילה, וכ״ה פשטות הרמ״א כאן ס״כ וזה דעת הלבוש והגאון עצי ארזים כאן.
 הדרך השני שיש איסור מלאכה מצד עצמו ולא מהני מחילה וכדעת הח״מ וב״ש בשיטת הרמ״א אבל צריכים להגדיר עד היכן הולך איסור מלאכה, ודעת גאון חזון איש אה״ע סי׳ ס״ד- ז׳ נראה דלא חמירי מחוה״מ, ודבר האבוד מותר, ותוס׳ כתובות ד׳ ע״א מבואר דחתן קיל ממועד ע״כ הרי דלהחזק איש עצמו לא ברירא לי׳ ועכ״פ דעתו דודאי לא חמור ממועד.
 ודעת שלישית מש״כ גס׳ בית דוד הספרדי הובא בתשובת מנחת אלעזר ח״ג סי׳ נ״ז דאפילו דבר האבוד אסור, ובעל מנחת אלעזר דחה לה כצדק, וכן דעת הגאון מנחת פתים כאן להקל, ולענין מלאכת כתיבה לא זו לדעת הסוברים דהוא רק משום בטול שמחה דודאי כתיבה קלה שמותר כשהוא בתוך הבית ואינו יוצא למלאכתו,ואינו גורם בטול שמחתה עי״ז, אם לא שאינו פוסק מלכתוב כל סיום בלי משים לב בזה ודאי בגדר בטול שמחה. אלא גם לשיטת האוסרים מלאכה מצד עצמה, והגדר כמו חוה״מ מכ״מ גס בחוה״מ איכא כמה צדדים להקל כמבואר או״ח סי׳ תקמ״ס, ו ק אפשר לסתיר איגרת שלומים לחתן.

Rav Eliezer Waldenberg (2:57) (paraphrased, and mentioned above,) is also meikil.

  חתן שהוא אופה שכיר, ואם יעדר מעבודתו כל שבעת ימי המשתה יפסיד משרתו ואחר יתפסנה, והכלה מסכמת שיעבוד, אך הח״מ והב״ש ביארו לרמ״א דלא מהני מחילתה, מיהו בזקן אהרן (בזמן מהר״י בי רב — סימן רט״ו) ומהריט״ץ (סימן קע״ח) ופרח מטה אהרן(ח״ב סימן ס״ה) והובא בפתחי תשובה ס״ל דחתן לא חמור כל כך כמו אבל ושותפו של החתן רשאי לעבוד בחנות, ואם אבל מותר בדבר האבד קל וחומר חתן

Although the Chinuch holds that the woman's mechila doesn't help for נקי יהיה לביתו, nobody really paskens like that.


I just saw that in our Parsha, Rav Carlbach in this Chavatzeles HaSharon on or around page 460 brings that the Rogotchover brought a raya from the Rambam in 6 Aveilus 5 that the din of domeh le'melech and the issur melacha does not apply to the Kallah.  I have yet to find the Rogotchover inside, and I would pay cash money to see it.

Beshalach. Marriage and the Splitting of the Sea. Drasha for Sheva Brachos (#9)

Sota 2a:

אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר (תהילים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות

Reb Yochanan said, it is as difficult to match couples in marriage as splitting the sea.

Most of the famous pshatim on "it is as hard to match them as to split the sea" are boring.  So here are the ones I like.  The ones I don't attribute are my own.

Note to speakers:  As Eli points out in the comments, it is hard to deny the pashtus that this expression refers to second marriages, not first marriages.  However, as I respond there, hard, but not impossible.  Many many meforshim apply it to first marriages, as indicated by its use in Midrashim.   In any case, you should be prepared in case someone comes over later to correct you.

1. Even though Kri'as Yam Suf was preordained and inevitable- the Red Sea was created on the condition that it split for Bnei Yisrael, as taught in Breishis Rabba 5:5, אמר ר' יוחנן תנאין התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל הדא הוא דכתיב (שמות יד) וישב הים לאיתנו לתנאו שהתנה עמו - the Ribono shel Olam wanted the Jews to cause it to happen with their tefillos and Emuna and mesiras nefesh.  This is hard for the Ribono shel Olam because Hakol bidei Shamayim chutz mi'yiras shamayim.  Same with shidduch; it's preordained, but the  Ribono shel Olam wants hishtadlus and courage and tefilla on your part to make it happen.  Part of the reason for this is that we need to learn that we can overcome our past.  The Ribono shel Olam helps us, and directs us, but we ourselves need to develop the strength of character and faith to make a break with the past.

Please note, too, that at the Yam Suf, Bnei Yisrael were surrounded by temples of Avoda Zara- 14:2, לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון נכחו תחנו על הים see Rashi there.  (Also, note that besides Baal Tzefon, Chiros may refer to the falcon-headed Horus, one of the indefatigably libidinous Egyptian Gods, as hinted in Maseches Kalla Rabbasi 7:4, כיוצא בדבר אתה אומר מה זכו החירות אלא זונות היו וכשראו את ישראל הפכו את פניהם לפיכך נקראו חירות.)  The Jews' fear of the Egyptians might have been aggravated by the proximity of the Gods of Egypt whom the Jews still feared as independently powerful.  It was because of this fear of the past, this fear of the Egyptian Gods, that it was said about the Bnei Yisrael ve'halalu ovdei Avoda Zara.  At that very moment they showed their superstitious belief that the Gods of Egypt might fight the Ribono shel Olam.  The only way Bnei Yisrael liberated themselves from these indoctrinated superstitions, the only way they could break the crippling chains of the past and embrace their bright future was by leaping into the sea in a physical demonstration of single minded faith and trust in the Ribono shel Olam.

2.   Kri'as Yam Suf involved midas hadin for the Egyptians and midas harachamim for the Jews.  To manifest the attribute of strict justice and the attribute of loving mercy in one event cannot be done through a shliach.  Only the Ribono shel Olam alone can do this, as was the case in Mitzrayim during Makkas Bechoros.  In Mitzrayim, though, they had the zechus of doing the korban pesach, which was mesiras nefesh, and that made it easier to save Klal Yisrael, because mesiras nefesh is equivalent to netillas neshama.  In married life we need to learn to judge and discipline ourselves with strict midas hadin and our spouses with loving rachamim.

3.  The chidush and the symbolism was that after the phenomenal pirud, the sea rejoined as if nothing had happened.  The most important rule of marriage is that inevitably, there will be strong differences of opinion.  When that passes, it should be as if nothing had happened.  While Klal Yisrael walked through, the sea became a beautiful path with sides of solid windows made of water, when the Mitzrim came after them, it changed into a churning maelstrom of chaos and destruction.  Five minutes later, you could go out in a row boat and you wouldn't notice that anything had happened.  (See studies by John Gottman, respected marriage counselor and erstwhile Lubavitcher.)

4.  Chazal use the expression "Kashe K'krias Yam suf in two contexts: in Sota 2a on Shidduchim, and in Pesachim 118a on Parnassa.  (I've heard shadchanim say that for them to make a living is twice as hard as  Kri'as Yam Suf, because both Gemaros apply to them.)

When Hashem told Avraham about Yetzias Mitzrayim, it became a foregone conclusion, and the Yam should have split immediately when the moment came.  It was a tnai with the ma'aseh breishis that was applied to the children of Avraham Avinu.  The problem was that the Sar shel Yam complained "I would be happy to split for the sake of the children of Avraham Avinu, but who are these people??  They look like Egyptians with Peyos.  They're the same ovdei avoda zara as the Egyptians.  Why should I split for these people?"

When a person davens for parnassa on Rosh Hashanna and Yom Kippur, he is like an angel, his thoughts are lofty and pure, he is a worthy recipient of the brachos the Ribono shel Olam showers down upon him.  A few months later, the bracha of parnassa is supposed to be fulfilled, and the Sar of Parnassa looks down at the person, and looks at his delivery order for the person who got the bracha, and he says "Hey, this is not the same person.  Who is this guy, and why should he get the bracha of parnassa?  I must have the wrong address."

When a person is going out on dates, he opens the door for the girl, he listens attentively to all her naarishkeit, he notices her tznius and her refined deportment, he is careful to make sure she is comfortable, and he is the perfect suitor.  They get married, a few months pass, and they get used to each other and start taking each other for granted, and he's not opening doors any more.  The sound of her voice either puts him to sleep or doesn't let him sleep.  It's not the same.

Kashe zivugam kikrias Yam Suf; when the promise was made, everything was perfect.  But when it comes time to fulfill the promises, they start to look like entirely different people.  The chochma, and the challenge, is that when you need the parnassa, you look like you did when you made those promises on the Yamim Nora'im; the challenge of Krias Yam Suf is that the entire year we should look like the descendants of Avrohom Avinu, to whom the promise was made; and the challenge of a good marriage is to make sure that you look and act like the suitor who made the promises to respect your wife yoser mei'gufo even when you're long married.

5.  A pshat submitted by lu:  Unlike a solid that is split, a divided liquid requires constant effort to maintain that state; no less energy is required to sustain it than was invested in creating it, and that investiture of energy will have to be constant and ongoing.  The symbolism is although marriage creates the new entity of a married couple, perpetuating that state requires constant attention and effort.  It can never, ever be taken for granted.  (This teretz, though very good, was kind of too straightforward and earnest for this post, but then I realized it shtims with the Rogotchover in Tzafnas Pa'anei'ach Hilchos Trumos page 20, and Reb Elchanan in Kovetz Shiurim Kiddushin #61.)

6.  A pshat submitted by the Pelleh Din, The Hermit and Rav Hakollel of Manchester  והגלילות:
Kriyas Yam Suf is מוציא אסירים בכושרות - בבכי ובשירות
People tend to think that by getting married they are losing some of their freedom, but from the analogy to קריאת ים סוף we see it's really a freedom.  Accepting an עול granted - so was the יציאת מצרים and acceptance of the עול תורה.    As Chazal say, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.

7.  I saw this from Rabbi Frand, and, as usual, it is excellent.

When It Comes To Finding a Mate -- Providence Will Handle It
The Medrash [Bereishis Rabbah 60] says that there were four people in history who made improper requests. Three of these people were fortunate, in that even though their request was articulated improperly, G-d answered them kindly. The fourth person received a terrible response. These four people were Eliezer, Kalev, Shaul, and Yiftach.Eliezer said "And it will be the girl that says 'Not only will I give you to drink, but I will give your camels to drink' will be the girl who will marry my master's son." [Bereshis 24:14] The Medrash says that this was not an appropriate way to ask. What if a maidservant had come out and met all of Eliezer's conditions? Fortunately, G-d sent Rivkah.Kalev promised to give his daughter in marriage to the person who would capture the city of Kiryat Sefer [Yehoshua 15:16]. Kalev did not know what kind of person would conquer the city. What if a slave would have conquered the city? Fortunately, Osniel ben Kenaz conquered the city.Shaul promised his daughter to the person who would kill Goliath [Shmuel I 17:25]. Again this was a rash promise, but again G-d was kind and Dovid killed Goliath.However, there was one man whose improper request resulted in tragedy. Yiftach was praying for success in battle against Ammon. Yiftach said to G-d, "If You deliver Ammon into my hands, the first thing that comes out of my house to greet me, I will offer as a sacrifice..." [Shoftim 11:31] Unfortunately, his daughter was the first to greet him. [According to the commentaries, Yiftach either sacrificed his daughter or sent her away for the rest of her life. Either way, this was a punishment for Yiftach's improper request.]The question can be asked: Eliezer, Kalev, and Shaul also asked improperly. Why were they fortunate and why was Yiftach struck with tragedy?The Beis Av offers a beautiful insight. The Beis Av says that the common denominator of Eliezer, Kalev, and Shaul was that their requests all involved Shidduchim, marriages. When it comes to finding a proper mate, that is one area regarding which a person can legitimately say "G-d -- take care of me!" When it comes to finding a person's life mate, the rule is that this comes from the Hand of G-d [Yalkut Shimoni 117]. Regarding Shidduchim one is allowed to play with Providence and rely on G-d's intervention.Yiftach's pledge had nothing to do with a shidduch. When one utters an irresponsible pledge like that, anything can happen.I once heard the following from Rav Simcha Zissel Brody, who heard it from the Chazzon Ish. The Chazzon Ish commented, there are two things that are "as difficult as splitting of the Red Sea" -- a person's livelihood and finding a mate. We all know that a person's livelihood is difficult because Adam received a curse that it should be difficult to bring forth bread from the earth. But, the Chazzon Ish asked, why should finding a mate be so hard?The Chazzon Ish explained that unfortunately, we live in a time in which we usually do not see the Hand of G-d. However, there is one area where everyone admits that we often can still see it. G-d takes a special interest, and plays a special role in Shidduchim.We all have stories that we feel were 'basherte'. I will just say over my favorite shidduch story. This is a story of a young man who went out looking for a shidduch for a very long time with no success. He went out with his seventy ninth girl. It was a terrible date. He came back upset and broken. He decided to go buy something to eat. He walked into a Kosher hamburger place in Borough Park, sat down at a table and ordered a burger. A woman came up to him and asked, "Are you married?" He responded "No". She said, "I have a shidduch for you." This was a woman completely out of the blue, who had never met him before! Yet he and the girl suggested by that woman are now living happily ever after.This is an example where we see Hashgocha (Divine Providence) -- the Hand of G-d. Here a person can take the liberty and say "Master of the World, take care of me."

I have to add, however, that Rabbi Frand's quote from the Chazon Ish needs some improvement, and, as a contemporary of Rabbi Frand's from our days as students in Ner Israel, I'm confident that when he said it he said it originally he made this clear.  The Chazon Ish's words don't explain the language of the Gemara that   וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, because קשין indicates difficulty, and how does this explain difficulty?  The answer is that nothing is קשה for the Ribono shel Olam.  The word Kashe in this context means that the Ribono shel Olam needs to overcome the preference to leave the world to Derech Hateva, to the ostensibly natural flow of cause and effect.  When Hashem engages in obvious suspension of nature, that is called Kashe, difficult.  Shiduchim are an overt intercession, a clear suspension of the randomness of Teva.

Lech Lecha. Journeys and Odysseys. Drasha for Sheva Brachos (#7)

My wife and I just got back from Memphis, where we attended the wedding of a young man with whom our family has been very close.  We drove there from Chicago, and that gave us the autonomy of deciding when to leave, and we chose to stay a second day.  We were graciously invited by the eponymous culinary genius of Ricki's Cookie Korner to attend a Sheva Brachos she and her husband hosted that evening.  Although I hadn't been asked to speak, my wife strongly suggested that I do so.  She felt that because of our long and close relationship with the Chasan, it was important that I say something good and true about him.  We stayed at the Peabody hotel, and while the history and ambiance were memorable, the sofa in the room wasn't particularly comfortable, and the options I faced were simple: speech, or sofa.

The morning after I delivered the speech, I was passing by an antiquities and collectibles store in the hotel lobby, the Samuel Nathan Gallery.  As it happens, the owner, Ezra, is from Flatbush, and, smart businessman that he is, he blew a shofar as I walked by.  It worked as he intended, like a moose call, and I went in to see who would be blowing a shofar in Memphis on a November morning.  Ezra, who penetrated what I thought was a good disguise, perceived that I was some sort of rabbi, and asked me the question that I had addressed at the Sheva Brachos the night before.  He sincerely thanked me for my explanation, and then, of course, sold me some tzatzkes.  I thought that the coincidence implied that the message might be meaningful to someone, so I'm posting it.

Sometimes, a young man and woman go out for the first time in their lives, and they decide to get married.  What a mazal bracha, what a gift from the Ribono shel Olam that can be!  That is exactly what did not happen to his couple.  Both the Chassan and the Kallah had their share of heartbreak and distress over the years.  When they finally did meet, a few years ago, each knew that there was something special and unique here, but hope was defeated by anxiety and fear, and nothing came of it.  Everyone around them told them that they needed to get together again, and finally, good sense and good mazal triumphed and they did get back together and are now married.

This reminded me of a stylistic distinction between the words 'journey' and 'odyssey'.  (This distinction is maintained in the New York Times, but is not found in general dictionaries.)  A journey is simply a trip from point A to point B.  An odyssey is a long and difficult journey that ultimately brings the traveler back home.  The Maharal says that Ray'ah means close friend, but is most used to mean spouse.  He explains that while the standard etymology of Ray'ah does mean friend, it also alludes to the idea of the Tru'ah by Tekias Shofar, the broken sound.  A spouse is more than a close friend.  A spouse is a Ray'ah, a piece of the other person.  They are two segments of one fundamental unit, the re-created Tzelem Elokim of the original form of Adam Harishon that exists only in a marriage.  A long, long time ago, two souls were made one.   שמח תשמח ריעים האהובים, rejoice, you two rejoined parts of a unitary soul, as you existed in Gan Eden.  You have finally found what was missing from your life, and your teru'ah has become a song of rejoicing.  Your long travail of seeking was not a journey, it was an odyssey.  You have traveled and traveled, and now you have come home.

This highlights a strange thing we find in our Parsha about journeys and destinations.  Hashem told Avraham Lech lecha, go to the land I will show you.  Why didn't Hashem tell Avraham where he was going?  Why did Hashem only tell him to go to the place He would name later?  The answer is that Avraham was being taught a lesson.  He was being taught that, as Ezra from the Samuel Nathan's gallery later phrased it, a Jew must know that he must never become part of the landscape.  People fool themselves into thinking that life is about destinations, and that everything else is just a way of getting there.  Hashem taught Avraham Avinu that this is not true.  The purpose of life is growth and change and experience.  All of life is a journey, and the journey is not merely a unavoidable precursor to a meaningful goal. Hashem put you in a circumstance so you can learn and grow and incorporate the lessons you learn into your identity.  In the Navi Zechariah (3:7), Hashem tells the navi that he is being granted opportunity to grow:  ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה  I will give you a path among these that are standing.  Man is called a  הולך, a walker, while malachim, angels, are called עומדים, the stationary ones.  A malach is what he is and he remains as he was created.  Man walks.  לֶךְ לְךָ.  He rises, he falls, but he is never stationary.  אורח חיים למעלה למשכיל  למען סור משאול מטה (Mishlei 15:24, and see Gaon there-  – שבכל דבר שקשור בנפש האדם, אם לא עולים – אז בהכרח יורדים, וכפי שמפרש רש"י על הפסוק: "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית לז, כד) – "והבור רק אין בו מים – ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין בו מים? מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו".).  Life is all about that change, and a wise man will see every segment of life as a classroom and every step of his travels as a lesson. The Chassan and the Kallah intuitively knew this, and they are different for having experienced what they experienced- stronger, wiser, and better.  They have finally come home, and their journey of discovery and growth continues.  May they use this wisdom and strength to build their Bayis Ne'eman Be'Yisrael.