Ishto KeGufo

Briefly:

At my grandson Moshe Eisenberg's Aufruf in Marlboro, parshas Vayakhel 2025, I lamented the fact that nobody remembers the drashos said at their Bar Mitzvos or Aufruf or Sheva Brachos, and I wanted to change that, so I said an enormous chiddush. Since he is a serious ben Torah (a Sinai v'oker harim, a lamdan who also just finished Shas the eighth time,) I think he might remember this one.  (The Chassan will not remember this, but I think the best thing said at the Aufruf was what his father said. He said "If this is השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה - Yevamos 62b-, can you imagine what he is going to be like once he is married???)

(Please realize that I am posting this in this form because I know, from many decades of experience, that there are some divrei Torah that are so broad and involved that if I wait until they are polished before writing, it will be just יגיעה לריק, or זורע ואינו קוצר.)

Here is the gist of the idea.

Assuming that שנים שעשו is a miyut in Kol haTorah kullah, does this apply to kiyum mitzvos.

I brought the האלף לך שלמה's teshuva (372) who applies the din of שנים שעשו to קיום מצוות, and so where the Torah requires, for example, a lekicha, שנים שעשו would not be mekayeim the mitzvah.  Read it, and you'll see that he's not exactly applying the Gemara in Klal Gadol in kol hatorah kullah but instead applying the form of the drasha to the words in the parsha of araba minim, but still.

אורח חיים,  שע״ב

ע"ד אשר נסתפק באם אחד נותן לולבו לאחר במתנה והנוטל אוחזו בידו והנותן מחזיק בו למעלה אם יצא בו המקבל. נראה דלא יצא בו מתרי טעמי אחד דביום א' בעינן קנין וכל עוד שלא נטלו לגמרי המקבל והנותן אחזו בידו עדיין לא נחשב קנין וזה תליא בדין אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו כמ"ש בחו"מ סי' קצ"ה רק אף גם אם הי' תחלה כולו בידו רק בשעת קיום המצוה אחז בו הנותן הוא או אחר נמי לא יצא והדבר פשוט ממ"ש בשבת צ"א בפלוגתא דעשאוהו שנים עיי"ש ואנן קיי"ל בזה יכול וזה יכול ועשאוהו ב' פטורין וזה א"י וזה א"י עשאוהו שנים חייב כ"א חטאת וזה יכול וזה א"י היכול חייב והשני פטור דהוי מסייע ואין בו ממש א"כ ה"נ אם כ"א החזיק בענין שמידו לבדו בלתי אחיזת חברו נמי לא הי' נופל בידו אז נחשב שנים שעשאוהו ואנן בעינן ולקחתם שיהי' לקיחה לכ"א ואחד ולא בשנים יחד ואם המחזיק בו למעלה לא הי' תופסו בחזקה בענין שלולי החזקת המקבל הי' נופל מידו אז יצא בו המקבל דהוי זה יכול וזה א"י והוי מסייע ואין בו ממש ויצא בו המקבל

I said that I believe that this is not the case by a husband and wife who did a mitzva together because of the concept of אשתו כגופו. 

Obviously, such an assertion would be absurd without rock-solid evidence.

So I presented the following.

We do say אשתו כגופו in halacha in several cases outside inyanim of erva and tefilla and eidus. 

1. By Shlichus for hataras nedarim in נדרים ח ע"ב , at least the way the Rambam learns the Gemara, see the Ran there:

רבינא הוה ליה נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו, אמר ליה אי מכנפין אין, אי לא לא . שמע- מינה תלת : שמע-מינה בעל נעשה שליח לחרטת אשתו , ושמע- מינה לא יאלי לאיניש למישרי נדרא באתרא דרביה, ושמע-מינה כי מכנפין שפיר דמי

So in YD 228:16 

צריך הנודר לבא לפני המתירין כשיתירו לו ואינו עושה שליח לשאול על נדרו 

but in 234:56 

הבעל נעשה שליח להשאל על נדרי אשתו ובלבד שמצא שלשה מקובצים אבל הוא לא יקבצם:

Shach there

הבעל נעשה שליח כו'. אף על גב דאמרינן לעיל סי' רכ"ח סעיף ט"ו דאין אדם יכול לעשות שליח לשאל על נדרו בעל שאני דאשתו כגופו דמיא ומה"ט אין הבעל מצטרף עם ב' להתיר נדרי אשתו והאב מצטרף להתיר נדרי בתו:

and Taz

הבעל נעשה שליח. הטעם שאשתו כגופו וכאילו היא עצמה שם אבל אדם אחר לא דצריך הנודר לבוא לפני ב"ד כמ"ש בסי' רכ"ח סעיף י"ז:

2. To require a mi'ut by semicha in מנחות צ'ג ע"ב, that even though we are mema'eit a shaliach, you need another mi'ut to exclude one's wife.  Without the mi'ut, אשתו כגופו, even without shlichus, would tell us that it is as if he did it himself.

תנו רבנן (ויקרא א, ד) ידו ולא יד עבדו ידו ולא יד שלוחו ידו ולא יד אשתו כל הני למה לי צריכא אי כתב רחמנא חד הוה אמינא למעוטי עבד דלאו בר מצות אבל שליח דבר מצוה הוא ושלוחו של אדם כמותו אימא לסמוך ואי אשמעינן הני תרתי דלאו כגופיה דמיא אבל אשתו דכגופיה דמיא אימא תיסמך צריכא: 

3. Giving Matnos Kehuna to a Yisrael married to a Kohenes. See, for example, YD 61:8

נותנים אותם חלכהנת אפילו היא נשואה לישראל והנותנם טלבעלה ישראל קיים מצות נתינה וכל שכן שבעלה ישראל פטור מן המתנות:

and especially the Kreisi there sk:9, 

לבעלה ואם אשתו גלתה דעתה שאין רצונה ליתן לבעלה אין ליתן דעיקר נתינה שתהנה אשתו פר"ח וליתן מתנה לשלוחו של כהן צ"ע דכתיב בספרי לו לעצמו משמע לא לשלוחו והא דבעל לוקח בשביל אשתו יד בעל כיד אשה ועדיף משליח כדמצינו לכמה דברים לכן אין ללמוד מאשתו ולא כפר"ת

4. In OC 219, some use this for a snif to allow a husband to say hagomel for his wife on the basis of אשתו כגופו. Example: the Mor Uketziah in the end of 219 and the Elya Rabba 219:5 and 12.  But most (AhSh and MB) do not rely on this, even to the extent of having him say second person and her answering amein. 

4. By מצוה בו יותר משלוחו in the ערוך השולחן אורח חיים רנת (even though ועפר אני תחת כפות רגליו but this is just a post facto rationalization and no at all convincing)

ואצלינו נשותינו עושות ומכינות בעצמן לכבוד שבת ואשתו כגופו

5. I'm only bringing this for shleimus, but by Shalach Manos, again in the ערוך השולחן אורח חיים תרצד:

ויראה לי דאיש ואשתו שניהם יוצאים בשני מתנות דכגוף אחד הם אבל בנו ובתו הסמוכים על שולחנו חייבים ליתן בפני עצמם.

6. By Eiruvei Chatzeiros. OC 367:1

אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו אפי' אם מיחה בה שלא לערב ואפי' אין רגיל לערב עמהם

Mishna Berura 

(א) אשתו של אדם וכו' - מפני שאשתו כגופו והקילו אפילו כשמיחה בה משום שחששו חז"ל שמא יתכוין להקניט את הדרים לאסור עליהם:

which obviously is a special enactment necessitated to mitigate the power of one thug to ruin everyone's Shabbos.

I then said over from Rav Yosef Ber Soloveichik that Hashem only said regarding Adam HaRishon that לא טוב היות האדם לבדו after he was given a tafkid - mitzvos assei and issurim- 

 וַיִּקַּ֛ח יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעׇבְדָ֖הּ וּלְשׇׁמְרָֽהּ׃

וַיְצַו֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל

׃וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכׇלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת׃ 

וַיֹּ֙אמֶר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃

A person without a tafkid does not need a spouse. It is only when he realizes that he has a purpose and looks to do positive things in the world that he desperately needs a helpmate. 

From this we see that unlike other cases of שנים שעשו where the obligation lies on an individual, and the involvement of another person diminishes his act, the whole yesod of mitzvos is that they be achieved by a married couple. Therefore, it is not credible to argue that if a husband and wife would work together to do a peula, that there would be a fault in the kiyum hamitzva. Adderabba; this would be the optimal kiyum hamitzvos.  The first mitzvos given to Adam HaRishon made it vitally important to have someone to help him fulfill them. The best possible kiyum hamitzvos, from this moment and forever forward, is כשמחך יצירך בגן עדן מקדם.

(The sefer Shoham v'Yashfeh in the Rambam Meilah 7;2 klers whether יש שליח לדבר עבירה  by a spouse, but as I said in the beginning, for something serious like that you need more than the tzushtells I listed. 

ולכאורה יש להסתפק גם בבעל ואשתו אי יש שליח לדבר עבירה, ואף אי נימא דבעבד כנעני אין שליח לדבר עבירה אפשר דאשתו עדיפא דכגופו דמיא. )