Questions for Tzav

1.  One of the korbanos in the parsha is the Korban Todah. The Korban Pesach is the communal equivalent of the Korban Todah, considering that they had just been freed from imprisonment and slavery, and Pesach Doros even more, because of הולכי מדבר.  In what ways are the korbanos similar, and in what ways are they different.  Where is this difference pointed out in the Hagada.

--- Similarities: 

Both the Pesach and the Todah are varieties of Korban Shelamim.

They are both accompanied with matza, (although the matza by the Pesach is not part of the Korban, it is obviously an important component על מצות.)

They both must be finished by the next morning.

Both require public declaration of hakaras hatov- by Pesach with Hagada and Sippur, and the Birkas HaGomel, which is the equivalent of the Todah, must be said with a minyan.

Differences:

The Todah is accompanied with Chametz as well as matza, which is behind the first question of the Mah Nishtanah.

The Todah does can be cooked.

The Todah can be a cow or a sheep or goat, male or female. The Pesach is davka a male sheep or goat.

The Pesach requires a pre-designated group and must be eaten within one house.

Why, indeed, does the Todah have Chametz, and the Pesach absolutely not? 

Brilliant teretz:  Chasam Sofer Drashos l'Shabbos Hagadol תקפ"ח

שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה. פירש אברבנאל, בכל לילה שאנו אוכלין קרבן תודה יש בו לחמי חמץ וג' מיני מצה, אך הלילה הזה שפסח הוא גם כן קרבן תודה, ואין בו חמץ. 

והנה על קושיא זו לא נמצא תירוץ בהמשך ההגדה. ונראה לי, דמה שאנו אומרים 'בכל דור חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר ואותנו הוציא משם', שהכוונה שבכל שנה יתקדש יותר יותר עד שיראה כאילו קדושתו שעד עכשיו הוא בחינת מצרים נגד קדושתו שיתעלה ויתקדש מכאן ולהלן, ואין זה קרבן תודה על הנס שעבר, אלא קרבן שלמי מילואים על ההכנסה מזרות ותיעוב אל הקדושה, ובמילואים משנה שלימה שנינו (מנחות ע"ח ע"א) שהיו בה כמצות שבתודה ולא חמץ, ונמצא מיושב שאלת הבן

2.  Some people sell the chametz that is absorbed in their keilim.  This is totally not necessary, because there is no issur bal yeira’eh on absorbed flavor, as it says in OC 451, but some people do it anyway. There is another reason it is not necessary, and that is the rule of eino ben yomo, that it is nosen taam lifgam. Where in our parsha do we see that even taam that is pagum is still viewed as assur, and as applied to our case, that it is still chametz, even if it's pagum.

--- 6:21

וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים

Good discussion of why this is true, see here.

And there is a clever teretz from Livyas Chein based on Mishna Avos 5:5 that there was a neis that the korbanos never became spoiled, so probably there was no din of eino ben yomo.

עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש, ולא הסריח בשר הקדש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא ארע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה, ולא נצחה הרוח את עמוד העשן, ולא נמצא פסול בעמר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:

 3.  Does boiling dough automatically make it chametz?

--- No. The Mincha Revucha is boiled but still is not chametz. The Minchas Chinuch of kohanim, 6:13-14 and every Todah, 7:12, So if not the issur of the Geonim, we could have cooked pasta on Pesach. Even now, there is good reason to be mattir kernels of grain that were cooked in mei peiros. So if I was running the world, you could have cooked bulgur on Pesach, if it is cooked in fruit juice. See Mishna Berura and Biur Halacha in 454:3. 

 

4.  Where does the Torah say that it is a mitzvah to eat Nosar.

--- 7:17

ואם נדר  או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל

 

5. Where did Moshe do something with the Shemen HaMishcha that we do not find any source in the Torah that Hashem commanded him to do it.

---  8:11, Vayaz, and then vayimshach. 

ויז ממנו על המזבח שבע פעמים וימשח את המזבח ואת כל כליו ואת הכיר ואת כנו לקדשם

Rashi- no apparent source for this Hazaah (to say nothing of doing it seven times!)

לא ידעתי היכן נצטווה בהזאות הללו.

The best discussion of this is in the Maharal:

לא ידעתי היכן נצטווה בהזאות הללו. ותירץ הרמב"ן, מפני שנאמר במזבח (שמות מ, י) "והיה המזבח קדש קדשים", מזה למדנו שצריך קידוש והזאה יתירה משאר כלים. ונראה לי, מפני שלא היה המזבח כשאר כלים דמשכן, לפי שהיה ממלא את חללו עפר (רש"י שמות כ, כא), והמשיחה לא היתה רק לנחושת לבד, אבל מה שהיה ממלאים חללו עפר – לא היה לזה משיחה, לכך היה מזה על המזבח במקום שהיו שם מקריבים, אחר שהיה מלא מן העפר. ומשיחה היה צריך, לפי שלא היה גרע משאר כלים, נמצא כי הזאה היתה על גביו במקום שהיה מלא אדמה, ולא שייך שם משיחה, כי המשיחה לא היה רק לכלי בעצמו. ומה שהיה מזה שבע פעמים (ו)עליו – הוא משיחתו:

אי נמי, מדכתיב (שמות כט, לו) "וחיטאת על המזבח", וחטוי זה הוא על ידי הזאה, כמו שנקרא "מי חטאת" (במדבר ח, ז) שמזין על טמאי מתים (רש"י שם), והכי נמי היה מזה עליו משמן המשחה. וכן מוכח, דאי כפירוש רש"י (שמות כט, לו) שפירש "וחיטאת" הוא מתנת דמים, וכי יתן דמים ואחר כך ימשח אותו בשמן המשחה, אלא פירוש "וחיטאת" הוא זריקת שמן המשחה, ואחר כך משחו, כדכתיב כאן "ויז על המזבח וימשח אותו", וזה נראה לי פשוט:

 

6.  There are two mitzvos: the Trumas hadeshen and hotzaas hadeshen. 6:3-4

ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את־העלה על המזבח ושמו אצל המזבח

ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את־הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור

One is removing a small amount of ash every day and placing it on the floor of the azarah. The second is simple housekeeping, removing the ash on the mizbeiach and taking it out of Beis Hamikdash, and this is done whenever it becomes necessary. Does the Kohen who does the removal have to wear bigdei kahuna?

--- Yes.  Meila 9a, machlokes Rav and Reb Yochanan, Rav says there is no meila on the ash in the tapuach after Trumas Hadeshen, Reb Yochanan says there is meila until it is removed from the Mizbeiach.

Rashi Meilah 9a,

רבי יוחנן סבר - כיון דהאי הוצאת אפר התפוח צריך בגדי כהונה דההוא ולבש בגדים אחרים היינו בגדי כהונה אלא שפחותין מן הראשונים בקדושתיה קאי ומועלין בו:

Rav says there is no me’ilah after terumas hadeshen, but we have no reason to think he disagrees about the bigdei kahuna.

7.  The Gemara in Zevachim (34b-35a) says that if a kohen has stains on his beged, his avodah is passul. Because of this, the famous statement that erev Pesach the kohanim were up to their knees in blood has to be interpreted as referring to things they did that were not called Avodah. 

תניא, רבי יהודה אומר: כוס אחד היה ממלא מדם התערובת, שאם ישפך אחד מהם – נמצא שהוא מכשירו. אמרו לו לרבי יהודה: והלא לא נתקבל בכלי! מנא ידעי? אלא שמא לא נתקבל בכלי! אמר להן: 

אף אני לא אמרתי אלא כשנתקבל בכלי. והוא גופיה מנא ידע? כהנים זריזין, ועבדין הייא ומשתפכין. והלא דם התמצית מעורב בו! רבי יהודה לטעמיה, דאמר: דם התמצית קרוי דם. דתניא: דם התמצית – באזהרה. רבי יהודה אומר: בכרת. והאמר רבי אלעזר: מודה רבי יהודה לענין כפרה שאינו מכפר, שנאמר: ״כי הדם הוא הנפש״ – דם שהנפש יוצאה בו קרוי דם, שאין הנפש יוצאה בו אין קרוי דם! אלא רבי יהודה לטעמיה, דאמר: אין דם מבטל דם. אמר להם רבי יהודה: לדבריכם, למה פוקקין העזרה? אמרו לו: שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהן בדם. והא דם הוי חציצה! לח הוא, ולא הוי חציצה. דתנן: הדם והדיו והדבש והחלב – יבישין חוצצין, לחין אין חוצצין. והא קא מיתווסי מאנייהו, ותנן: היו בגדיו מטושטשין ועבד – עבודתו פסולה! וכי תימא דמדלו להו, והתניא: ״מדו״ – כמדתו, שלא יחסר ושלא יותיר! בהולכת אברים לכבש, דלאו עבודה היא. ולא?! והתניא: ״והקריב הכהן את הכל״ – זו הולכת אברים לכבש! אלא בהולכת עצים למערכה, דלאו עבודה היא. ולעבודה היכי אזלי? אזלי אאיצטבי. 

 Find an exception in our parsha, where they were allowed to do the avodah with stains on their begadim.

--- 8:30, 

ויקח משה משמן המשחה ומן־הדם אשר על־המזבח ויז על־אהרן על־בגדיו ועל־בניו ועל־בגדי בניו אתו ויקדש את־אהרן את־בגדיו ואת־בניו ואת־בגדי בניו אתו

followed by their doing avodah.

Reb Chaim Kanievsky in Taama d'Kra asks this in Tetzaveh (12) that a stain because of a tzivui Hashem is a badge, not a stain. Like the mark on young fathers' shoulders on Shabbos.

The Chofetz Chaim in Likutei Halachos at the end of מזבח מקדש says the psul is only for stains that very noticeable, not little marks. Like something that you would throw your tie out instead of wearing it and hoping it's not too bad.

Gifts to Talmidei Chachamim as Korbanos

(Sharing a humorous experience from last week. My father in law, Harav Reuven Feinstein, spent several days at our house and joined us for a Shabbos Sheva Brachos for my grandson. Wherever he goes, many people approach him with questions of halacha and hashkafa and life issues, and of course, for brachos. My responsibility is to him alone, so I often have to discourage what I deem excessive demands that jeopardize his emotional and physical safety. I remarked to other members of the family that Hungarians treat their Rebbes very differently than the Litvisheh. The Rebbes live like kings, while historically, Litvisheh gedolim starved. (My father in law said that this was not always the case. His grandfather was Rov in Uzdeh, and one man always chopped the wood for the Rov. As he grew older, his grandfather told the man that he should no longer do that, and that he would take care of it himself. The man said that he had a chazaka, and he would take Reb Dovid to a din Torah.)  I said there were two reasons for the difference. One, that when a Rebbe gives a bracha and it is fulfilled, the chosid says, thank you, Rebbe. When a Rov gives a bracha and it is fulfilled, the person says, thank you, Ribono shel Olam. Two, as my father once said, there is a fundamental issue at hand. A Rov has the position because he is a lamdan. Every baalabos in town thinks to himself, eh, I am a bigger lamdan. But a Rebbe is chosen on the basis of his being a holy man. There is no way to quantify 'holy." He is holy, you are not. This is doubly so if he is also a famous mekubal. That is absolutely hefker.

In any case, I said, quietly, to other members of the family that "Even Eisav knew that if you want a bracha, you bring matamim." The father of the girl who went in for the next bracha said to me "My daughter wants to know how to make out the check for Matamim." I guess I wasn't quiet enough.

I

 יומא עא ע"א

"ואמר רבי ברכיה הרוצה לנסך יין על גבי המזבח (בזמן הזה) ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין שנאמר "אליכם אישים אקרא"

Rav Meir Arik (mechaber of Minchas Kena'os, rebbi of Rav Meir Shapiro and Rav Reuven Margolios,) asked the Imrei Emes why Rav Brachia said that one who wants to fulfil the mitzva of Nesachim should give wine to talmidei chachamim. Why wouldn't the universal rule of ונשלמה פרים שפתינו, that כל העוסק בתורת, from Menachos 110a and Taanis 27b suffice?  He said that he had this question for a long time, and had asked so many gedolei Torah, and not one could give a satisfactory answer. 

The Imrei Emes immediately answered by pointing out that the source of כל העוסק is the passuk in Tzav (Vayikra 7:38)

זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים

which lists all the korbanos except Nesachim. So Rav Brachia davka was asking, bishlema chatas, olah, shelamim, yes, כל העוסק, you have the limud of זאת התורה. But what about Nesachim? (We are obviously talking where a person is bringing wine nesachim alone; generally, wine is part of a Korban Mincha, but one can be makdish and makriv wine alone, as it says in Zevachim 104b.)  (One assumes that the general limud in Taanis is just an application of the limud from the passuk in Vayikra.) To answer that question, Rav Brachia showed that there is another way of bringing a korban in our time, and that is by being mehaneh a talmid chacham. This method is not limited to the korbanos listed in Vayikra, it is a universal rule. Giving something to a talmid chacham that is mehaneh him is like bringing it on the mizbei'ach.

I was thinking that one could say the same thing about ההוא גברא's drasha in the Gemara in כתובות ק"ה ע"ב

 רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. לא קביל מיניה. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. אמר ליה: דינא דמר לא בעינא, קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים. דתניא: ״ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו״. וכי אלישע אוכל בכורים הוה? אלא לומר לך: כל המביא דורון לתלמיד חכם  כאילו מקריב בכורים. אמר ליה: קבולי לא בעינן דאיקביל, השתא דאמרת לי טעמא, מקבילנא.

Tosfos there says that the כאילו מקריב בכורים refers to the Minchas Ha'omer. 

וכי אלישע אוכל בכורים היה - אין צריך לדחוק כפי' הקונטרס דהכי פי' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא בשומרון היה ואין בכורים נאכלין חוץ לחומה כדמוכח בריש אלו הן הלוקין (מכות יז.) ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סח: ושם) והכי איתא בהדיא בסדר אליהו זוטא דתלמידי חכמים כפרה להם לישראל בכל מקום מושבותיהם שנא' תקריב מנחת בכורים ואומר ואיש בא מבעל שלישה וגו' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא אין שם מקדש ולא מזבח ולא כהן גדול אלא אלישע ותלמידיו יושבין לפניו מכאן אמרו וכו':

and the passuk Tosfos brings, תקריב מנחת בכורים,  is the Minchas Ha'omer on Pesach. 

But Rashi, according to the Shitah there, learns that it refers to the regular Bikurim in Ki Savo, that you bring and say mikra Bikkurim.   Lefi Rashi, we can say that the כל המביא דורון לתלמיד חכם  כאילו מקריב בכורים is necessary because bikkurim is not listed in that passuk in Tzav, so you need an alternative alternative.

II

Rav Bergman, in Shaarei Orah, says a very nice thing about the Gemara in Kesuvos.

He says he always wondered, why is being mehaneh talmid chacham davka like Bikkurim. What isn't it like Truma or something else? 

He answers with Rashi in 26:3 from the Sifri ואמרת אליו. שֶׁאֵינְךָ כְּפוּי טוֹבָה:, that the yesod of Bikkurim is hakaras hatov. 

The Gemara in Cheilek says that one who denigrates the contribution of Talmidei Chachamim to mankind is an apikores and megaleh panim and אין לו חלק לעולם הבא. The most fundamental requirement of hashkafa is to revere and appreciate talmidei chachamim. So Bikkurim, the matanah of hakaras hatov, is the perfect match for a gift that expresses your hakaras hatov to a talmid Chacham. (He says much more there on the simcha one should have when doing this, and how the mitzva has no limit; unlike the chomesh of Tzedaka and the shiyare'ha nikarim of Truma, one can give his entire field as Bikkurim.) 

When I said this over to my shul, I added that this explains why the passuk says אל הכהן אשר יהיה בימים ההם and Chazal say אֵין לְךָ אֶלָּא כֹּהֵן שֶׁבְּיָמֶיךָ כְּמוֹ שֶׁהוּא. I said that everyone needs a talmid chacham that he sees as a great man who is a role model. You can not say oh, Reb Moshe, Ponivezher Rov, those were malachim, but nowadays, meh. This is a terrible thing. Asei lecha Rav means a living man, not a dead man, even if he is נקרא חיים. You have to have a living person that you respect, one you try to be mehaneh according to your ability. A mizbeiach is a mizbeiach, and you use the one you have in your time.

III

It would not be right to walk away without reminding myself what the Mesillas Yesharim towards the end of his sefer says regarding these maamarei Chazal.

והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו ז"ל (ספרא): כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש: הטהור, מעשיו החומרים אינם לו אלא הכרחים, והוא עצמו אינו מתכוין בהם אלא על צד ההכרח, ונמצא שעל ידי זה יוצאים מסוג הרע שבחומריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם, כבר היה יותר טוב.

אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח, וכמאמרם זכרונם לברכה (ב"ר פפ"ב): ויעל מעליו אלהים, האבות הן הן המרכבה, וכן אמרו (רש"י בראשית ז): הצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש.

והוא הענין שאמרו עליו ז"ל (כתובות ק"ה): כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב בכורים. וכן אמרו (יומא ע"א): ימלא גרונם של ת"ח יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו הת"ח להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי הת"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים (ספלים שהיו על גבי המזבח שהיו מנסכים לתוכם יין). ועל דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך, הנה עילוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק, וכבר הזכירו ז"ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין צ"א): אר"י מלמד שנתקבצו כולן והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק ראשו.

Noam Hashem

In Pekudei when they finished the keilim and in Shemini when the kehuna was handed over to Aharon, Moshe gave them the bracha.

Shemos 39:43 

וַיַּרְא משֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם משֶׁה

Rashi there

וירא משה את כל המלאכה את כל מלאכת המשכן אינו אומר אלא את כל המלאכה שהיה הכל כמעשה בראשית כמו שכתוב לעיל. מיד ברכם שנאמר ויברך אותם משה. מה ברכה ברכן? רבותינו אמרו ה' אלהי אבותיכם וגו' רבי מאיר אומר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם והם אמרו ויהי נועם ה' וכו' (תנחומא, פקודי יא)

Similarly Vayikra 9:23,

  ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד יהוה אל כל העם    

Rashi

יצאו ויברכו את העם. אָמְרוּ וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם; לְפִי שֶׁכָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים שֶׁהֶעֱמִידוֹ מֹשֶׁה לַמִּשְׁכָּן וְשִׁמֵּשׁ בּוֹ וּפֵרְקוֹ בְכָל יוֹם לֹא שָׁרְתָה בוֹ שְׁכִינָה, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְלָמִים וְאוֹמְרִים לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כָּל הַטֹּרַח שֶׁטָּרַחְנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵינֵינוּ וְנֵדַע שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָנוּ עֲוֹן הָעֵגֶל, לְכָךְ אָמַר לָהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה' — אַהֲרֹן אָחִי כְּדַאי וְחָשׁוּב מִמֶּנִּי, שֶׁעַל יְדֵי קָרְבְּנוֹתָיו וַעֲבוֹדָתוֹ תִשְׁרֶה שְׁכִינָה בָכֶם וְתֵדְעוּ שֶׁהַמָּקוֹם בָּחַר בּוֹ:

which explains why he gave them the bracha a second time.

Why the word Noam for Shechina?

Rav Bergman in maamarim (Tzav) says it's because hashra'as hashechina in the Mishkan davka required perfect middos, such as Aharon's when he saw Moshe made king and Moshe's when he saw Aharon given eternal kehuna. That's why Nadav and Avihu had to die, because their avoda had a lack of hachna'ah and joy at another's success, and it threatened the whole kedusha of the Mishkan.

The word appears in Tehillim 90, in Tefilla l'moshe, and in Zecharya 11, by the two maklos, and in Mishlei. The Malbim learns that noam is the satisfaction of knowing that you've completed your tafkid.

But it seems to me that the simple pshat is that the word Noam refers not to the prerequisite but to the Shechina itself.

I just saw something in the Teivas Goma (here and here) that makes sense of it all. The Pri Megadim says that b'etzem, all the avodos of making the Mishkan were our little hishtadlus and the Ribono shel Olam making the real creation. But to start the process, they had to make themselves a mikdash (b'socham), and for that, for Tikkun Hamiddos, or Yiras Shamayim, the ikkar is what the man does.

אגדה. וירא משה כל המלאכה כן עשו ויברך. עיין רמ"א יפה; והענין כי מלאכת המנורה השליכו לאש ויצאה מאליה. וכל מלאכה המשכן מה' היה והם סייעו לבד. ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה מאיליה, ולא נחסר מזהב וכסף ונחשת כלום כמ"ש רמ"א ז"ל, משכן העדות העיקר מה' והם סייעו, נראים כאלו הם עושים. אבל ושכנתי בתוכם שיעשו הם עצמם מקדש ויטהרו גופם להשראת שכינה, הם העיקרים והקב"ה סייעם. הכל בידי שמים כו'. ופ' תרומה ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו כו' ויהי נועם כו' יע"ש יפה. וקיי"ל מסייע אין בו ממש ונמצא במלאכת המשכן הם היו מסייעים והעיקר מה' ובלי סייעתם היה נעשה אבל שיטהר האדם גופו העיקר ממנו, ובלי סייעת ה' א"א לולי הקב"ה עוזרו כו'. וזה הוה סיוע שיש בו ממש ...

Mimeila, Noam is the perfect term, a word that captures everything that happened.  Noam means the shleimus hamiddos of Veshachanti b'socham that that makes it possible for us to do the beginning of a peula and Hashem then creates a perfect klei machzik bracha for Avodas Hashem, and Noam means the Shechina itself. The Noam is the machshir and the Noam is the totza'ah.  Ultimately, the Noam is knowing that you have fulfilled your tafkid of creating a matzav where the Ribono shel Olam is willing to bring His kedusha into this world.

This is not really a great novelty. It is pashut in the passuk itself. Look at the Malbim:

"ויהי נועם ה' אלהינו עלינו", (הנעימות הוא התענוג שישיג הפועל ממעשהו במה שהפיק ממעשהו את התכלית הנרצה), וע"י שאנו נשיג את השלמות, בזה ימצא ה' נועם בכלל הבריאה אשר ברא לכבודו, שישיגו הברואים את כבודו ויעבדוהו, וזה יתראה עלינו, כי נחנו נהיה תכלית הבריאה וחפץ ה' בעולמו, ובנו ימצא תכלית מעשיו ופעולותיו, "ומעשה ידינו כוננה עלינו", ר"ל כי מעשה ידי האדם בענינים השפלים אינם מכוננים עליו, דהיינו שהוא לא נעשה כן ובסיס אל מעשיו, למשל הבונה בית לשבת בו, הבית מכונן על יסוד אבנים, והאבנים מכוננים על עפר הארץ, לא על האומן הבונה, בהפך האומן יתכונן על ביתו לשבת בו ולמצוא מחסה מזרם וממטר, לא כן מעשה הטוב בענינים הנפשיים, נעשה הוא בסיס וכן למעשה ידיו, למשל הלומד תורה תורתו מכוננת על שכל האדם ונפשו, והעושה מצוה לשמה המצוה יש לה כן בנפש הפועל, וז"ש שמעשה ידינו יהיו מכוננים עלינו, לא על דבר שהוא זולת עצמותנו, "ומעשה ידינו" יהיו דברים אשר "כוננהו", שכל מה שנעשה יכונן ה' אותם מפני שיהיו טובים בעיניו, עד כאן דבר איש האלהים המתפלל, והיא תפלה כללית, וגם פרטית, שהתפלל גם על עצמו במה שנגזר עליו שלא יכנס לארץ, שאמר שאינו מבין עז אף ה' ולא עברתו, ובקש שה' ינחם על עבדו, ושיראו אליו פעולות ה' בעת יכנס לארץ להשיג שלימותו, והדר ה' יראה על בניו שהם יירשו מקומו אחריו, ושמעשה ידיו מה שהוציא עם ה' ממצרים יתכוננן עליו לא על זולתו. - ע"כ היא התפלה:

מעשה ידינו כוננה עלינו means that our efforts of self-improvement, to grow in ruchniyus, כוננה עלינו- may they be successful and make us what we want to be. מעשה ידינו כוננהו  asks Hashem "May we be worthy so that our efforts to make the world better should bear fruit and create a מדור לשכינה." The bracha, the tefilla, of נועם, has two steps. Step one,  עלינו. Step two, כוננהו. Step one, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. Step two, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. 

Tzav. Three He'aros on Zerizus

 1. Rashi in the beginning of the parsha:

צו את אהרן. אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז מִיָּד וּלְדוֹרוֹת; אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הַכָּתוּב לְזָרֵז בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס (ספרא):

Rashi in Devarim 1:16:

ואצוה את שפטיכם. אָמַרְתִּי לָהֶם הֱווּ מְתוּנִין בַּדִּין – אִם בָּא דִּין לְפָנֶיךָ פַּעַם אַחַת, שְׁתַּיִם, וְשָׁלוֹשׁ, אַל תֹּאמַר כְּבָר בָּא דִּין זֶה לְפָנַי פְּעָמִים הַרְבֵּה, אֶלָּא הֱיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בּוֹ (שם):

Rav Bergman (Ma'amarim here in Tzav) points out that Mesinus in the context of din means moving slowly - as in Brachos 20a,

כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי א"ל מה שמך אמרה ליה מתון אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא:

Rashi there:

מתון מתון - לשון מאתן:

ד' מאות - ב' פעמים ב' מאות כלומר השם גרם לי לשון אחר מתון מתון לשון המתנה אם המתנתי הייתי משתכר ד' מאות זוז:

So what does Tzav connote? Alacrity or deliberation? Rav Bergman answers that there is physical atzlus and there is mental atzlus. A person that is mentally lazy will answer questions by rote. A person that is a mental Zariz will think through the question and the circumstances and quickly review the basis for the psak.

So Zrizus is always speed and alacrity. But in the case of psak, it means to be mentally agile and quick, and to use every iteration of a question as an opportunity to reexamine old certainties.

2.  From Reb Yerucham.  The word tzivui was used in regard to the exact same dinim in Tetzaveh. Two ziruzim were needed, exactly as the Mesillas Yesharim says in perek 7. I am widely known as something of an expert on atzlus, so trust me when I tell you that the Ramchal is right. Sometimes you decide something needs to be done, and somehow you congratulate yourself on your strength of character as demonstrated by your decision, and the self-congratulatory satisfaction replaces the actual motivation to get it done. The same happens when you begin a project that takes time and work, and after a day or two..... 

3.  Reb Moshe, in the new Kol Rom, says that the instruction of zerizus is particularly important in the parsha of Olah. A person brings an olah, which seems to yield very little practical benefit to anyone, and it reminds him that our efforts are not tied to our success. The Ribono shel Olam decides what will succeed and what we will have. A person might use this faith, this sharp spiritual perception, to justify sloth. So the Torah says No, whatever you choose to do for a parnassah, don't do it half heartedly. Do it with energy and diligence and focus - with Zerizus!

(You need to see it inside, but I can't quote it verbatim because A, it's copyrighted, and B, even if I decided it's ok to steal someone's hard work, it's not available online.)

Tzav: The Minchas Chavitin

I posted in Shemini on the Rishonim that say that a Kohen Hedyot on the day of his investiture, when he brings his Minchas Chavitin which is called a Minchas Chinuch, has certain dinim of a Kohen Gadol. This is based on the fact that the korban brought on by a young kohen on his first day is brought by the Kohen Gadol every day he is in office.  This is the shakla v'tarya Rabbi Avraham Bukspan (Miami, author of Classics and Beyond/אבני קודש/Parsha Pearls) and I had mei'inyan le'inyan.

From Rabbi Bukspan:

Tzav 2 — Kohanim and Korbanos and Klal Yisrael

זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אתו עשירת האפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב:

הכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אתה חק עולם לה' כליל תקטר…

This is the offering of Aharon and his sons, which each shall offer to Hashem on the day he is inaugurated: a tenth of an ephah of fine flour as a meal-offering; continually, half of it in the morning and half of it in the afternoon…The Kohen from among his sons who is anointed in his place shall perform it; it is an eternal decree for Hashem; it shall be caused to go up in smoke in its entirety (Vayikra 6:13, 15).

            Often, a topic's location in the Torah speaks volumes, clueing us into wonderful lessons to learn and live life by. The placement of the korbanos the Kohanim brought upon being initiated into their holy service is such an instance. 

            Though the final third of Parashas Tzav describes the seven days of the inauguration of the Mishkan and the Kohanim, the minchas chinuch, the flour-offering brought by a Kohen on his first day of service, is found earlier in the parashah (between the korban minchah and korban chatas). If this is an inaugural sacrifice, why is it not placed near the laws that apply to the inauguration of the Kohanim?

             In general, a man of means would be the one to offer a large animal as a sacrifice, since that comes at a considerable expense. One with less disposable income would bring a less expensive bird, and one in the most dire straits would bring a minchah, a small amount of flour, scraped together from the free-for-the-taking leket, shichechah, andpe'ah.  

            Rav Zalman Sorotzkin (Oznayim LaTorah ad loc.) describes how feelings of worthlessness may shroud the pauper as he self-consciously, and with great embarrassment, brings what he perceives is the least of the korbanos. In Rav Sorotzkin's words, the poor person says to himself, "Everyone else brings animals and birds, while I, the poor man, have nothing with which to honor Hashem but a tenth of an ephah of flour!"

            For this reason, writes Rav Sorotzkin, right after the poor man's meal-offering, we find the meal-offering brought by the Kohen at his investiture into office. Hashem is showing the pauper who else is bringing a meal-offering: the Kohen, from the elite of Klal Yisrael. As Rashi explains (verse 13), though this korban was brought by all Kohanim only on the day of their inauguration, the Kohen Gadol brought it every day. In fact, he even brought it on Yom Kippur. Hashem was telling the pauper, "Even Aharon, on the day he enters the Kodesh HaKodashim, is to offer the same. What's more, the Kohen Gadol brings half of the measurement (of a tenth of an ephah) in the morning, and the other half at night, not even all at once — while yours is whole, offered all at one time. You have nothing to feel bad about."

            We can turn around the idea of the Oznayim LaTorah to demonstrate how it is also for the sake of the Kohen that he and the pauper bring the same korban. After undergoing a chinuch process and then waiting seven days (Vayikra 8), Aharon and his sons officially became Kohanim. From that point on, they were Klal Yisrael's elite. They were supported by the Klal, and had access to places that would render others guilty of a high crime. Bnei Yisrael needed their services and came to them with their problems. They were the holders of high office, with unique power and prestige. There is even a mitzvah to treat them with special honor (Vayikra 21:8).

            All of this could subtly induce feelings of superiority and unjustified importance. To preempt this, the Kohen, at the moment of his advancement, had to learn the lesson that only a minchas chinuch could teach. By bringing a poor man’s korban, he was making a statement: "I realize that I was not selected to lord over others but to serve, not to receive rewards but to help make life rewarding to others." At the very moment that he was elevated to high office, he had to be made aware that he should not feel elevated.

            The challenge facing the Kohen Gadol was far more serious, as he was the principal figure in the Beis HaMikdash. In contrast to the Kohen Hedyot, who served in theBeis HaMikdash for only two weeks a year, the Kohen Gadol served there all year long. And on Yom Kippur, he performed the special avodah of the day, even entering the Kodesh HaKodashim, the holiest place on earth. The other Kohanim, whom we have to honor, must themselves honor the Kohen Gadol. To thread the needle between accolades and humility could not have been easy for him.

             A Jewish king had to have a personal copy of the Torah strapped to his arms at all times:  "Le’vilti rum levavo mei’echav — So that his heart does not become haughty over his brothers” (Devarim 17:20).He may have been king, but he could not allow it to go to his head.  In order to uphold his moral and ethical compass, a Kohen Gadol also needed a tangible reminder.

            Yet one minchas chinuch, at the beginning of his career, would not have been sufficient. On a daily basis, the Kohen Gadol was to bring the same korban as the pauper did, to demonstrate that he may have merited high office, but he should not feel any higher than the people.  Like his forebear Aharon, who was praised for not allowing the office to change him (Bamidbar 8:3: Rashi, Ohr HaChaim), the Kohen Gadol had to maintain his spiritual equilibrium. As the Abarbanel (verse 13) explains, the Kohen Gadol had to offer a minchah every day, thereby bringing the feeling of humility into his heart, since after all, his offering was the same as the poor person's.

            Perhaps that is why he had to bring only half of the korban every morning and the other half every evening, taking the same tenth of an ephah as the most destitute person and dividing it into two. He thereby acknowledged that though he was the representative of the entire nation, he was not even giving as much as the poorest person at any one time.

            Rav Michel Zilber (cited in VeShalal Lo Yechsar ad loc.) has a far different pshat to explain why the Kohen Gadol brought what was essentially an inaugural korban every day.

As we saw in Rashi's explanation cited in the beginning of this piece, the pasuk weaves together the laws of the one-time minchas chinuch of the Kohen Hedyot with the dailyminchas chavitin of the Kohen Gadol. Why is this?

            Rav Zilber explains that even the daily korban of the Kohen Gadol was, to a certain extent, an inaugural one. The Kohen Gadol was supposed to be in a constant state of spiritual growth, with no ceiling or limits. As such, every day he was like a new person, different and greater than the day before. Consequently, his avodah on any given day was also new, filled with novel facets in his service to Hashem and the Klal. That is why he brought a daily meal-offering, which was essentially no different from a minchas chinuch, as he underwent a new inauguration on a daily basis.

            Rav Zilber concludes that this can serve as a lesson for us all. We need to constantly find new ways to grow and serve Hashem. The depth of our mitzvos and the care we put into them can always be improved and brought to the next level, as we constantly offer Hashem our personal minchah chadashah.

My response:

I would use a slightly different approach, based on an idea I heard from Reb Moshe innumerable times. Davka the Kohen Gadol, who has reason to think that he stands on the highest plateau, needs to be reminded that as far as what he might achieve, he is no farther along than a kohen hedyot on the first day he is doing the avoda.

So there are two lessons. One, that a kohen hedyot should realize that he must seize the new opportunity and that he has the ability to be as great as the Kohen Gadol, and Two, the great Kohen Gadol has to be reminded never to rest on his laurels, that he has great horizons that remain to be achieved.

The Hedyot needs to know that he has the potential to be a Gadol. The Gadol needs to be reminded that he is just a Hedyot.

(Or, if you apply it to a Bar Mitzvah, 

The Bar Mitzva bachur needs to know that he now has the opportunity to become the greatest man in Klal Yisrael, and the greatest person in Klal Yisrael must be reminded to have the humility and receptiveness of a Bar Mitzva bachur.

This reminds me of a Rashi in Melachim I 5:13 that I just learned with my wife the other day, which also relates to this week's parsha, Tazria. Speaking of the wisdom of Shlomo HaMelech, the passuk says

וַיְדַבֵּר֮ עַל־הָֽעֵצִים֒ מִן־הָאֶ֙רֶז֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וְעַד֙ הָאֵז֔וֹב אֲשֶׁ֥ר יֹצֵ֖א בַּקִּ֑יר וַיְדַבֵּר֙ עַל־הַבְּהֵמָ֣ה וְעַל־הָע֔וֹף וְעַל־הָרֶ֖מֶשׂ וְעַל־הַדָּגִֽים׃

Rashi says

וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים. מָה רְפוּאַת כָּל אֶחָד, וְעֵץ פְּלוֹנִי יָפֶה לְבִנְיָן פְּלוֹנִי, וְלִטַּע בְּקַרְקַע פְּלוֹנִית וְכֵן עַל הַבְּהֵמָה, מָה רְפוּאָתָהּ, וְעִקַּר גִּדּוּלֶיהָ וּמַאֲכָלָהּ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: מָה רָאָה מְצֹרָע לִטָּהֵר בְּגָבוֹהַּ שֶׁבַּגְּבוֹהִים, וּבְנָמוּךְ שֶׁבַּנְּמוּכִים. וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף, מָה רָאָה זֶה לִהְיוֹת כָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה בְּסִימָן אֶחָד, וְזֶה בִּשְׁנֵי סִימָנִין, וְדָגִים וַחֲגָבִים בְּלֹא כְלוּם.

The classic drush about needing to be reminded of gavhus and of nemichus, עפר ואפר ובשבילי נברא העולם. Like the Chovos Halevavos in שער הכניעה פרק ב

Tzav. Influence of Tzadikim, Influence of Resha'im.

The lesson is universal.  The laws in our parsha from which it is derived are simple, albeit kodshim oriented:

1. A Kohen Gadol brings a Korban called Minchas Chavitin every day, including Shabbos. After his death, until his successor is inaugurated, the korban continues to be brought.
2. When something that has no kedusha absorbs flavor from a piece of a korban, the strict laws of the korban will then apply to the chulin.
3. When a piece of a korban touches something that is tamei, the korban becomes tamei. In fact, korbanos are more susceptible to tumah than anything else.

********************************************

From Rav Menachem Sachs (Rav Tzvi Pesach Frank's son in law) in his Menachem Tzion 
6:20. Kol hanogeia bivsara yikdash-כל אשר יגע בבשרה יקדש.   Zevachim 97-the din of yikdash, which requires that you treat the Chulin like Kodshim when it touches  (yiga) a piece of a korban, is only when it is bolei’a, when it absorbs the flavor of the meat of the Korban.  But later in this parsha, 7:19, when it says that if kodshim touches (yiga) a davar tamei it is passeled, that is even negia be’alma- והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, any contact at all.  How interesting!   אשר יגע by imparting kedusha means that it suffuses the piece it touches, but  אשר יגע by tuma means the slightest contact.  This is a remez to the effect of contact with an adam kadosh, and contact with an adam tamei— to be mushpa from a kadosh, you have to be bole’ah his torah and mussar.  To be mushpa from a rasha, simple contact with him is enough.

*************************************

From Lutzker Rov in Oznaim LaTorah.  
6:15.  After the death of the Kohen Gadol, the Minchas Chavitin is still brought.  In Menachos 51, there is a machlokes; Rav Shimon holds it is paid for by the tzibur, and Rav Yehuda holds it is paid for by the family of the late Kohen Gadol.  The machlokes, says Rav Sorotzkin, is whether this korban’s purpose in general is for the kapara of the Kohen Gadol or for the tzibur.  He brings a raya from the Rambam in Terumos Uma’asros, who says that the yorshim bring it “avur kaparaso.”  
He then goes into a discussion of the achrayos of a manhig, and his responsibility for the behavior of the tzibbur, which goes on until a successor is chosen.  His examples are the Gemara in Makos 11 that the klala of the people in the arei miklat is not chinam, because the occurrence of retzicha b’shogeg during the tenure of a Kohen Gadol shows that he wasn’t mispallel properly.  He also brings a vort from another rov that it says by Egla Arufa “al pihem yihiye kol riv vechol nega”, which he says means that if the kohanim would have duchenned properly, and given the proper bracha of shalom, such things as riv and nega would not happen, and it was because their bracho was superficial— “al pihem”-- that such things occur.  
It would be nice to be able to blame our failings on our Gedolim, but that's not the point and it's just not true. The point is that Gedolim have it in their power to influence their generation,  through their teaching and their example and their tefilla.  But nothing's going to help unless you pay attention to what they say and to what they stand for.  It's requires effort on both parts.

(With this he explains that a kapara for a meis is for the things he is responsible for through grama, and so tzdaka and mitzvos through grama, such as what his yorshim give on his behalf, are mechaper.
Regarding doing something for the sake of the neshomoh of a dead person: see Sefer Chasidim 450 and 1171 that it works, and see there 605 that it only helps to alleviate tzaar but not for reward, and see Beis Yosef OC 621.  See on the general topic Shimon Krasner's Shmuel II 2  32 regarding the benefits of kaddish and the such for a meis.)

***********************************

So between Rav Sachs and the Lutzker Rov, one can say that the lesson of Parshas Tzav is that exposure to Gedolim can make a tremendous difference, but only when there is tefilla and hard work on their part and the desire to change on your part.  Exposure to Reshaim, on the other hand, works without any effort at all. That's why after Birkos HaShachar we say והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע.  If you want to be safe, stay far away. Just looking at a Rasha causes damage- 

מגילה כח, א  שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה: במה הארכת ימים? אמר לו: מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע. דאמר רבי יוחנן: אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר (מלכים ב, ג) "לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך". רבי אלעזר אמר: עיניו כהות, שנאמר (בראשית כז) "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת", משום דאסתכל בעשו הרשע.

True, looking at a tzadik is a tremendous thing, too.  Eiruvin 13b-

אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב (ישעיהו ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך 

But that's only when you look at him because you want to be influenced by him, because you want to and are ready to be bolei'a.  Just looking at him means nothing.  You have to be a davar cham, you can't be shi'a velo bala, it has to be like a davar charif, and it has to be mefa'afei'ah. Then there will be a bli'ah. And if you are an anav and are bloei'ah like a kli cheres, then the effect will last forever.

How do I know that the din of not looking at a rasha is habata b'alma, while the mitzva of looking at a tzadik is only if you desire to be influenced by him?  The answer is obvious. The Gemara in Megila about looking at a rasha says  אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע.  But the Gemara in Eiruvin about Rebbi and Reb Meir says והיו עיניך רואות את מוריך. One is any צלם דמות אדם רשע, the other is davka מוריך, someone from whom you have learned and from whom you want to learn.  And that is the difference between the אשר יגע by Tuma and the אשר יגע  by kedusha.  Kloreh dibburim.

********************

Here's the Menachem Tzion:

כל אשר יגע בבשרה יקדש (ו כ)

 בזבחים צז אמרינן יכול אשר יגע ואעפ"י שלא בלע ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה ולהלן (ז י'ט) נאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל בשניהם נאמרה אותה המלה "יגע" ובכל זאת יש חילוק גדול ביניהם בפסוק הראשון דמיירי בדבר חול שנגע בקודש הדין הוא שהחול איננו נעשה קודש בנגיעה בעלמא אלא בבליעה מגוף הקודש ואילו בפסוק השני דמיירי בדבר טהור שנגע בטומאה הטהור נטמא אפילו בנגיעה גרידא

הלכות הללו הנן לימוד גדול לדורות כי כח ההשפעה של אנשים טמאים ברוחם הוא חזק ומהיר להתעות ולהטעות אנשים הבאים עמם במגע להדיח אותם לדרכיהם הנלוזות יותר מאשר כח ההשפעה של אנשים קדושים וטהורים הבאים במגע עם אנשים חילוניים ומתירניים במגמה להנחותם ולהדריכם לאורח חיים של קדושה וטהרה שבמגע לבד עמהם פעולתם תהיה מאפע דרושים לזה יגיעה עצומה וסבלנות ממושכת עד שיצליחו להחדיר בתוך תוכם מהקדושה והטהרה שלהם 

He says that this was the basis of the argument between Avraham and Sara:

בזה יש לבאר את הדיון שהיה בין אברהם אבינו לשרה אמנו אודות ישמעאל דכתיב בראשית כא ותרא שרה את בן הגר המצרית יהיר ילדה לאברהם מצחק ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אורת בנו שרה ראתה את ישמעאל מצחק עובר על ג' העבירות הכי חמורות ע"ז ג"ע ושפ"ד ובשמ"ר א א נאמר ששרה אמרה שמא ילמד בני יצחק אורחותיו היא חששה ופחדה שישמעאל יטמא את יצחק היא אמרה כי לא יירש עם בני עם יצחק הרי הוא ממאן לקבל עליו את המורשה המקודריה לנו והוא יטה את לב יצחק אחריו שרה לא ראתה כל מוצא אחר רק לגרש את ישמעאל להרחיק את יצחק מלבוא עמו במגע אולם אברהם חשב לגמרי להיפך הוא סבר כי על יצתה הצדיק לבוא במגע תכוף עם ישמעאל ולהשפיע עליו מרוחו הקדושה וזאת כוונת הפסוק וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו הדבר היה רע בעיני אברהם לגרש את ישמעאל מביתו שהרי מעולם לא גרש איש מביתו ואדרבה הוא הכניס אורחים והשפיע עליהם לקבל עול מלכות שמים ואיך יהין עתה לגרש את מי שיצא מחלציו אולם מה שהרע והציק לאברהם מאד היה אודות בנו יצחק הוא לא היה יכול להעלות על דעתו שיצחק בנו ההולך בעקבותיו לא יוכל לפי דעת שרה להשפיע על ישמעאל ולא עוד אלא שלפי דעתה יושפע יצחק מישמעאל היו איפוא חילוקי דעות בין אברהם ושרה מי ישפיע על מי הטומאה על הקדושה או הקדושה על הטומאה והקב"ה הכריע ביניהם ואמר אל אברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כלומר דע לך אברהם ששרה צודקת כי הכח של הסטרא אתרא הוא חזק וקשה מאד להתגבר עליו כי ביצחק יקרא לך זרע ועליך להיות זהיר שנשמתו לא תפגם מן הרוח דמסאבותא של ישמעאל

אנו מתפללים לה' שתצילנו היום ובכל יום מאדם רע מחבר רע ומשכן רע מה מאד עלינו להרבות להתפלל שנינצל מאדם רע שהוא ג"כ חבר רע ושכן רע כולם באיש אחד ובנדרים פא מובא וכבר שלחו מתם הזהרו בערבוביתא  

Tzav. Poverty and Torah, Selling Chametz Absorbed in Your Keilim, and Iyov's Grave

1.  The Satmerer in Tzav (page 112) asks, why does the passuk (Vayikra 6:1-2) say

וידבר ה' אל משה לאמר. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה

which repeats the mitzva to impart these laws to Klal Yisrael three times- לאמר, and צו, and again לאמר?  I would add another question: these dinim are for the Kohanim, and that's why it says צו את אהרן ואת בניו.  So to whom is the following לאמר addressed?  צו את אהרן ואת בניו לאמר -  לאמר אל מי?י? He answers that one might think that when Reb Yitzchak says, in the end of Menachos, that one who is עוסק in the parsha of a korban it is as if he brings the korban,

זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם

that's only עוסק, if he delves and thinks and learns the dinim of the korban, but not if he just reads it.  So the passuk has to tell us that even simple "אמירה" counts as if one brings the Korban, it doesn't require "עוסק."  Even אמירה is called Toras Ha'Olah.  This answers my question as well.  The second לאמר is addressed not to the Kohanim, but rather to the non-kohanim that have to be mekayeim a korban through saying the parsha of the korban.
He then connects this to the Rashi here.  Rashi here says that the Tzav was necessary because of the costs involved in bringing a korban-

אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס

The Satmerer brings (Medrash Rabbah Shir Hashirim 2:5 and a fragment in Maseches Sofrim 16:4) a Chazal that says that when when parnassa is more readily available people will learn b'iyun, but when parnassa is tight, they will want only Aggadeta and brachos.

כי חולת אהבה אני

תני עד שלא יחלה אדם אוכל מה שמוצא כיון שחלה מבקש לאכול כל מיני תענוגים אמר רבי יצחק לשעבר היתה התורה כלל והיו מבקשין לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד ועכשיו שאין התורה כלל היו מבקשין לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה
אמר רבי לוי לשעבר היתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן חולים מן השעבוד אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ואגדה

He ties this Chazal together with his pshat and Rashi.  This is why Rashi says that the Torah had to emphasize the din in our passuk, because things that involve high costs require greater encouragement. When a man is so burdened by parnassa problems, when is faced with problems of חסרון כיס, that he doesn't have the head to learn the dinim of the Korban with Iyun, you might think that reading the parsha is not an adequate substitute for bringing the Korban.  So the Torah says that even אמירה is good enough.

I understand how the Rov is using the Chazal, I understand the pshat he's saying in the passuk.  But I don't understand what Chazal mean that when parnasa is tight people will lose interest in iyun.  What does he do with the Gemara (Sanhedrin 20a) that davka when there was little to eat did the madreiga of Torah reach a pinnacle?

דבר אחר שקר החן זה דורו של משה והבל היופי זה דורו של יהושע יראת ה' היא תתהלל זה דורו של חזקיה דבר אחר שקר החן זה דורו של משה ויהושע והבל היופי זה דורו של חזקיה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה ברבי אילעאי אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה:

Rashi:

דורו של משה ויהושע. עסקו בתורה הרבה ודורו של חזקיהו יותר מהם כדכתיב (ישעיה י) וחובל עול מפני שמן ואמרינן בחלק (לקמן דף צד:) חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיה שהיה דולק בבתי מדרשות עד שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ: מתכסין בטלית אחת. עניים היו:

 People who learn with iyun will learn even if they're poor; The Ein Yaakov/Daf Yomi crowd will always find an excuse not to learn with iyun.

2.  Pesach is around the corner.  In this week's parsha, (6:21) it mentions that utensils that were used to cook a korban Chatas have to be purged, or, if made of a material that cannot be purged, then broken and discarded.

 וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים.

This is one of the two places in the Torah that mentions this concept, the other being Klei Midyan, assuming Klei Midyan is talking about taam ke'ikar.  But even if Klei Midyan is not talking about ta'am ke'Ikar, the din in our parsha is talking about taam ke'ikar, as Reb Aharon Kotler says.
Some shtaros of Mechiras Chametz say that they're also selling the taam of chametz that's balu'ah in their Keilim. I've heard some that said that our parsha is the source for this minhag: that either the bliyos create an obligation of תשביתו or that you'd be over on בל ימצא, just as you would if you had a תערובת where the chametz was  נותן טעם.
I say piffle.  There is absolutely no reason to sell the flavor of Chametz that is absorbed in Keilim.  Even if we were to learn the din of Klei Chatas is to avoid coming to nossar, that wouldn't apply to Chametz.  This is stated as a fact in numerous places:

Shulchan Aruch OC 451:1
Reb Akiva Eiger
the Chazon Ish, and again here
Mishna Berura 447 sk 4
Brisker Rov Maaseh HaKorbanos 8
Rav Sternbuch
So if you want to sell the bliyos in your keilim, go ahead, as long as you don't sell the utensils themselves, which would create a requirement that you are tovel them when you buy them back (although Rav Sternbuch, cited above, says that he heard that the Chazon Ish used to be tovel his keilim after Pesach because he sold them.)  It makes no sense, both from a halachic and a legal-sale perspective, and it's מוקצה מן הדעת, but it doesn't cost you anything.

3.  Someone pointed out to me this morning that we ought to be celebrating the discovery of what pretty clearly appears to be the grave of the famous Iyov.  As you know, there has been a terrible controversy regarding the Goloventzitz construction site in Beit Shemesh. Rav Sternbuch paskened that there are no Jewish graves there and that construction may proceed.   Despite that psak, a group, with a long and hallowed tradition of delusion and wildness, decided that there are Jewish graves there, and, as is their tradition regarding persons with whom they disagree, while showing all due respect to the Av Beis Din of the Eida Chareidis, they violently and vituperatively oppose construction.  It was pointed out that there can be only one explanation for this dispute:  The Gemara (BB 16a) brings shittos that Iyov was a Jew, or that he was a non-Jew, or that he never existed at all.   In the spirit of אלו ואלו, the explanation is very simple and clear: the Goloventzitz site is the true grave of Iyov.  It is the kever of a Jew, it is the kever of a goy, and there is nothing there at all.

4.  Here's something else from the Satmerer, something unexpected and that I find difficult to understand.

ובזה יתפרשו דברי המדרש שאלו תלמידיו את ר״י בן קיסמא אימת בן דוד בא, השיב להם זאת תורת העולה, פירוש כשם שהעולה קרבה כולה כליל לה׳ ואין חלק בה לבני אדם, כך אם יהיה צדיק אחד שתהיה כל מגמתו וצערו על גלות השכינה, ולא יחשוב על צער בני אדם כלל, מיד תבא הגאולה.