Vayeira, Breishis 19:19. Are We Graded on a Curve?

 Lot sought refuge as he fled from the destruction of S'dom.  The angels suggested that he find refuge in the mountain, but he did not accept their advice.   Something about "the mountain" frightened him.  The Medrash (50:11)explains that it was no mountain he was afraid of; "mountain" means Avraham.  The angels were suggesting that he go back to his uncle, that he rejoin Avraham.  But Lot was afraid to do so, and the rationale for his fear was echoed by the Tzarfis woman in the time of Eliahu.  When her son died, the Tzarfis woman came to Eliahu, and she said "Eliahu, until you began visiting me, God saw my actions and those of my neighbors and by comparison I was a holy woman.  Now that you visit me, God sees my failings, and this caused my son to die."  Here, Lot said, "While I was in Sdom, I was, compared to them, a holy man.  If I were to rejoin Avraham, I would not survive."

Rashi here brings the Medrash.

פן תדבקני הרעה. כְּשֶׁהָיִיתִי אֵצֶל אַנְשֵׁי סְדוֹם הָיָה הַקָּבָּ"ה רוֹאֶה מַעֲשַׂי וּמַעֲשֵׂה בְנֵי הָעִיר, וְהָיִיתִי נִרְאֶה צַדִּיק וּכְדַאי לְהִנָּצֵל, וּכְשֶׁאָבֹא אֵצֶל צַדִּיק אֲנִי כְרָשָׁע, וְכֵן אָמְרָה הַצָּרְפִית לְאֵלִיָּהוּ בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי (מלכים א י"ז), עַד שֶׁלֹא בָאתָ אֶצְלִי הָיָה הַקָּבָּ"ה רוֹאֶה מַעֲשַׂי וּמַעֲשֵׂה עַמִּי, וַאֲנִי צַדֶּקֶת בֵּינֵיהֶם, וּמִשֶּׁבָּאתָ אֶצְלִי, לְפִי מַעֲשֶׂיךָ אֲנִי רְשָׁעָה:

The Shem MiShmuel uses this to explain a parsha in Eikev, Devarim 9:4:

אל תאמר בלבבך בהדף ה' אלקיך אתם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה ה' מורישם מפניך. 

לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' אלקיך מורישם מפניך 

ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב

Do not think, when Hashem drives away the Canaanites from before you, "Because I am righteous Hashem brought me here to inherit this land and because the original residents were wicked Hashem disinherits them."  No, it is not that you are righteous, it is because they are wicked, and because Hashem promised the land to your forefathers.

He brings this Medrash to explain what error they were being warned about, what the אל תאמר בלבבך was. Hashem told us "Don't think that the Canaanites are going to die because when you arrive the contrast between your spiritual greatness and their relative failings will tip the scale against them.  You're not so special.  They were just fundamentally wicked people who deserved to be eliminated irrespective of your presence."

The idea that the צרפית was afraid of being judged negatively because of the contrast between her and Eliahu is also stated in Tosfos in Kiddushin 71a in the name of Avrahan Ger (discussing קשים גרים לישראל כספחת on the previous daf. Interestingly, Tosfos hedges the concept by saying 

שמתוך שהוא צדיק גמור היה נראה לה שמזכיר השם עונה

Reb Chaim Brown showed me this idea in the Ohr HaChaim by Kayin and Hevel:

אכן הכוונה היא להיות כי קין נתקנא בהבל בחושבו כי הוא סיבה להשפלתו כי באמצעותו הוכר אופלו, וחשב כי כשלא יהיה הבל במציאות יתרצה ה׳ בקין כי אין עוד אחר לבחור בו, וחשב להורגו,

Let's think about this, a concept that the Tzarfis woman and Lot assumed to be true, and that Hashem had to tell us was not the reason for the elimination of the Canaanites.  It appears to mean that people are judged by comparison to the others in their community.  That means that the standard of justice is relative to the other people that are being judged.  That means that Hashem grades us on a curve.

I choose that expression intentionally.  One might read the Medrash and nod his head and agree.  But when you realize that this is exactly what grading on a curve is all about, it becomes untenable.  

As I understand it, the rationale of grading on a curve is as follows: Prospective employers have an idea of the general quality of the students and the education at any given institution.  But they want, and are entitled, to know where an individual student stands within that segment.  The only way to rank students is through a curve- these are the best, these are average, and these are on the lower side.  This makes perfect sense in a market.  It makes absolutely no sense when it comes to Schar ve'Onesh.  Another reason to grade on a curve is when the instructor is inexperienced, or emotionally unfit, and might not be educating the students effectively, or the teacher is excessively strict or lenient.  If very few students do well on the examination, the problem lies with the teacher, and the students should not be penalized.  This is even less applicable to heavenly judgment.

Let me make this more clear with an analogy to the Special Olympics. If you put the winner of the Special Olympics on the medal stand with the winner of the regular Olympics, would anyone denigrate or deride the former? I hope not. You judge the athlete's achievement by his effort and skill in overcoming, in using what he has, not in comparison to the uniquely gifted and physically perfect athlete. It is an entirely different metric. When we say "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי"  you don't mean that you should speak to the Ribono shel Olam באספקלריא המאירה or do an akeida on your son. You mean that are the best possible Zeesheh.

Reb Moshe, in the Fishelis'es wonderful new Kol Rom, says (Shemos 6:26)

דאע"ג שמשה רבנו היה יותר גדול מאהרן, מ"מ היו שקולים במה שכל אחד עבד את ה' בכל כשרונותיו וכוחותיו שהיו לו.

והנה כל אדם נולד עם כשרונות וכוחות ואין בזה כל מעלה, כי זו מתנת שמים, אבל כל אחד צריך לעבוד ולשפר את עצמו, ולראות שיקיים את מצורה והמצות בכל כוחותיו, וזה כל תפקידו בעולם.

And Reb Chaim Brown said "pshat in the Yalkut on Shir haShirim 7:6 הדלים שברשים הם חביבים לפני כדניאל is because there is relative judgment -- in context of his challenges, the 'dal' may deserve as much credit for whatever he does as Daniel, even though on an absolute scale there is no comparison."

It might be that Chazal are telling us that the idea is totally false, that what the Isha Hatzarfis and Lot thought, and what Bnei Yisrael might have thought, was simply wrong.  But I do not believe this is true.  We can make mistakes on our own, and if Chazal tell us what some biblical figures were thinking, unless they tell us clearly that they are talking about something which is false, it should be taken seriously.

The initial response I get from people is that Chazal are talking about people who consciously refuse to be influenced by the righteous people to whom they are exposed.   They could and should be inspired by them, and emulate them, and their refusal to allow righteousness and spirituality to affect them is a terrible sin, it is an affront to Hashem.  You have before you an example of what you ought to be, you have a teacher, and you affect deliberate blindness?  That is a terrible sin.

This is certainly true.  We are told טוב לצדיק טוב לשכנו, and אוי לרשע ואוי לשכנו (see Rashi Bamidbar 23:29 and 38,) and that means that it is good and wise to associate with a Tzadik because he will influence you to be better, and it is dangerous to associate with a Rasha, because he will influence you to become a rasha like him.  It stands to reason that if, despite  אוי לרשע ואוי לשכנו, one overcomes the influence of his neighbor the Rasha, and remains a tzadik, as Noach did (see Rashi Breishis 6:9 and Sanhedrin 108a,) it is a tremendous merit; if, despite טוב לצדיק טוב לשכנו, a person rejects the influence of a Tzadik and remains a rasha, it is a terrible sin.

But I don't believe that this explains our Medrash.  Lot is one thing: the Isha Hatzarfis is something else entirely. Everything we know about her tells us that she was a holy and righteous person.  Hashem sent Eliahu to find shelter in her home, and she merited an awe-inspiring miracle. We have absolutely no right to say that she did not allow Eliahu's presence to inspire her or elevate her spirituality.  On the contrary.  The operative principal ought to be טוב לצדיק טוב לשכנו.

So what is the pshat in the Medrash?

Here are some interpretations that we found reasonable.

1.  In the censuses in the Midbar, Shevet Levi was the smallest of the tribes.  One of the reasons is that their work in the Midbar involved a constant presence in the Mishkan and the carrying of the holy utensils (see, e.g., Rashi in Vayeitzei, Breishis 29:35.)  If a Levi was carrying the Aron Kodesh, and his mind wandered, and for a moment he thought about something trivial or foolish, he would die on the spot.  Similarly, a Kohen Gadol, while in the Kodesh Kadashim, had absolutely no leeway.  Any infinitesimal failure or distraction would be immediately fatal.  Being in the area of such holiness creates a condition of Middas Hadin.  The same may be true of the environment of a Tzadik, who embodies the kedusha of the Beis Hamikdash.

2.  Similarly, we have a passuk in our parsha that says that the degree of Hashgacha on Eretz Yisrael is qualitatively different than that of the Hashgacha on the rest of the world.  Devarim 11:11-12  והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים.  ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה.  If so, we might say that the degree of Hashgach in the proximity of a tzadik is far greater.  Greater Hashgacha means close scrutiny, the kind of examination that every person eventually undergoes, but usually only at the judgment of Beis Din shel Maalah in the Olam Ha'emes after death.  Behavior that would otherwise pass might not survive this kind of close scrutiny.

I personally don't like this pshat.  To say that being near a tzadik is like walking under a קיר נטוי to the extent that it operates to turn upside down the whole concept of טוב לצדיק טוב לשכנו, and that there is some chiluk between them, doesn't appeal to me.  If you like it, זאלסטו זיין געזונט

3.  The Chazon Ish says that in our time, people can be defended on the basis of תינוק שנשבה. Life is so confusing, there was an absolute hester panim during the Holocaust, tefilla is totally ignored during the pandemic, and whenever an adam gadol offers guidance others say the opposite. But when you have Eliahu Hanavi in your house, you no longer have a din of תינוק שנשבה. 

4.  When a tzadik lives near you, you realize that you could be greater, that you should grow.  Unfortunately, inertia makes growth difficult.  Even if we know we ought to change, it is difficult to act upon what we know.  Sometimes, people only change in reaction to a traumatic event that forces them to reexamine their lives.  In cases like that, Hashem might help that person take that difficult step by shaking them up, by bringing difficult challenges to them.

Bo. Tefilla versus Avoda Zara

The Tanchuma in Bo brought by Rashi in Va'eira is well known - Moshe left the city to daven, because the city was full of idols. Less well known is that this Medrash has three halacha lemaisah applications. One is a lechatchila, and two are me'akeiv even bedi'eved.

Lechatchilla application: 
It is best not to daven in a city/building/room that contains an Avodah Zara. However, if you would have less kavanah at the clean site, it's better to daven where you are despite the Avoda Zara there.

Bedieved application:
One: Hefsek for those that are outside the minyan. If you're passing by and you hear a minyan, you can say devarim shebikdusha along with them, such as kaddish and kedusha. Also, if you hear someone make a bracha, of course you can answer amein even if you're not in the same room.  BUT, if an Avoda Zara is mafsik between you and the minyan, then you cannot say devarim shebikdusha. And, many poskim say that you can't even answer amein to brachos you hear.
And It gets worse.  Like it or not, many poskim say that the rule that a davar tamei is mafsik also applies to a person who is Oveid Kochavim.
Initially, this offended my American-raised sense of respect for different creeds, and I could not believe that it makes sense to call an Akum a Toeiva. Indeed, plenty of poskim (see Be'er Heitev there, ר''ל שלא יהא ע''א מפסקת אבל עובד ע''א אינו מפסיק מ''א וכ''כ דבר שמואל סי' קפ''ט, the Aruch HaShulchan, and the מנחת אלעזר) do hold like that. But the Mishna Berura and Elyah Rabba and Pri Megadim take it at face value. It says Akum, it means Akum, and even an Oveid Avoda Zara is mafsik. I later realized that Akum means "A person that consciously rejects the Yichud Hashem," a person that rebels against the Ribono shel Olam. If his Idol is a to'eiva, kal vachomer he is. The idol is just an innocent domeim that a man used to give physical expression to his debased thoughts.

Two: Interfering with a minyan when it is in the same room.  If there is an Avoda Zara in the room itself, many poskim hold that the Avoda Zara will divide the mispallelim, meaning that if you have five on the left, five on the right, and AZ in middle, you do not have a minyan. 
And even if there are ten on the right, and you are on the left, with an Avoda Zara between, you can not even answer amein on their brachos, and certainly not devarim shebidkusha.  
And there are even some that say that even if you have ten together without any hefsek, you simply can not make a minyan to say devarim shebidkusha in a room that has Avoda Zara in it, no matter where the AZ is located within the room. It's me'akeiv on the Hashra'as HaShechina in the entire room.
And, finally, as above, that this problem might arise with any individual that is an Oveid Avoda Zara who is present during davening.

_________________________________

Section Lechatchilla:  Choose a place that has no Avodah Zara.

The Tanchuma is in the beginning of Bo, 5

בארץ מצרים, חוץ לכרך. וכן אתה מוצא שלא נמצאת שכינה במצרים, שנאמר: ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרש את כפי (שמות ט, כט). למה? שהיתה ארץ מצרים מלאה גלולים. לכך כתיב בארץ מצרים ולא בתוך מצרים. 

Similarly, the Yaklut Shimoni (קפז).

 שומע אני שהיה הדבור למשה ולאהרן בארץ מצרים חוץ לכרך. או אינו אלא בתוך הכרך, כשהוא אומר (שמות ט, כ"ט) "כצאתי את העיר אפרש כפי אל ה'", והלא דברים קל וחומר ומה אם תפלה הקלה לא התפלל משה אלא חוץ לכרך, דבור החמור דין הוא שלא נדבר עמו אלא חוץ לכרך, ומפני מה לא נדבר עמו בתוך הכרך לפי שהיתה מלאה שקוצים וגלולים.

Rashi in Va'eira (9:29)

"כצאתי את העיר" - מן העיר אבל בתוך העיר לא התפלל לפי שהיתה מלאה גלולים (ש"ר)

This is brought lehalacha, although there is some censor-related girsa confusion.  The Rema in OC 94:9

הגה ומי שבא בדרך והוא סמוך למלון אם יכול להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים יסתלק שם ולא יתפלל במלון של עכו"ם שלא יבלבלוהו בני הבית אבל אם א"א לו להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו יתפלל במלון באיזה קרן זוית (תרומת הדשן סי' ו' ב"י סי' צ'): 

But the source, the Trumas Hadeshen, makes it clear.

שאלה ו

שאלה:

מי שהוא בדרך, והיום מעריב, שהוא עת לתפילת המנחה, והרי הוא קרוב למלון לעיר שכולה נכרים, שיוכל להגיע שם בעוד היום גדול; שפיר טפי שימתין להתפלל עד כי יבוא למלון, או יתפלל בשדה גם כן מעומד, כגון שיוכל להסתלק מן הדרך?

תשובה: יראה, דאם יוכל להסתלק מן הדרכים כל כך, שקרוב הדבר לגמרי שלא יבואו עוברי דרכים ויפסיקוהו, שפיר טפי להתפלל בדרך, ממה שיתפלל במלון בעיר שכולו נכרים. מפני שבעיר, הרבה גילולים ובתי טומאה יש בה, וכמעט שאין מלון שהוא בית נכרי שלא תמצא בה הרבה גילולים מצויירים או חקוקים בכותל, גם לפעמים תועבות ופסילים. ודרשו רבותינו מקרא זה (מכילתא שמות ט כט): "כצאתי את העיר" (שמות ט, כט), לא רצה להתפלל בתוך כרך מצרים, לפי שהיתה מלאה גילולים. ואמרינן נמי בפר מפנין (שבת קכז, ב), דר' יהושע כשרצה לילך למטרוניתא, חלץ תפיליו ונתנם לתלמידיו, ואמר להם אחר כך שעשה בשביל שלא יכנסו דברי קדושה למקום טומאה.

אמנם, אם אין בירור שלא יפסיקוהו עוברי דרכים בשדה, וגם שאפשר לו למצוא חדר או קרן זוית במלון, שיוכל להתפלל שם בלב פנוי ולא יבלבלוהו בני הבית, בדרך זה שפיר טפי להתפלל במלון, כדאמרינן בפרק קמא דברכות (דף ג.), דרבי יוסי נכנס לחורבה להתפלל, ולא רצה להתפלל בדרך, שלא יפסיקוהו עוברי דרכים. אף על פי דמסיק התם שאין נכנסין לחורבה. ואף כי האידנא כל תפילות שלנו הן בעיירות המליאות תועבות וגילולים. הנלע"ד כתבתי:

Mishna Berura there sk 29

(כט) במלון של עו"ג - שבודאי יש בו גילולים ותועבות ואין להכניס לשם דבר שבקדושה שהרי מרע"ה אמר כצאתי את העיר וגו' ולא רצה להתפלל במצרים לפי שהיתה מלאה גילולים:

in sk 30 he explains what the Rema means and corrects a a ta'us sofer

(ל) שלא יבלבלוהו בני הבית - צ"ל בסוף אחר תיבת קרן זוית ור"ל שלא יחוש רק למצוא קרן זוית שלא יבלבלוהו אבל לא יחוש לגילולים שהרי כל תפלתינו בעיירות מלאות גילולים. ואם בכותל מזרחי שם תלוים גילולים אל יתפלל לאותו צד אלא לצד אחר אע"פ שאינו מזרח. ואם א"א להסתלק מן הדרך וצריך להתפלל מהלך או מיושב וגם במלון יודע הוא שלא ימצא קרן זוית שלא יבלבלוהו מוטב להתפלל בדרך מיושב או מהלך כיון שאז יכול לכוין יותר ומ"מ אם יכול להתפלל במלון בבקעה או בחצר או בגינה מוטב ויצא ידי שניהם ויתפלל במעומד ובכונה: 

Thus, the Trumas Hadeshen applies this Medrash le'halacha - that lechatchila, one should daven where there are no idols. However, if that is not an option - or, most importantly, if avoiding the idols would result in a davening with distractions or interruptions - then you should daven where there are idols.   

This shaila comes up often, especially for people hospitalized in a Christian institution, which often have crosses or crucifixes on the wall, and it is brought in our contemporary sefarim. Answer: Yes, you can daven there. Just don't bow down towards the crucifix. 
Shearim Mitzuyanim B’halacha 18-6

ואם הוא בבית עכו״ם שהחדרים מלאים אלילים או שהוא חולה  ומונח בבית החולים של עכו״ם ויש שם תמונות הרבה עי׳ בתה״ד (סי׳ ה) והובא קצת ברמ׳׳א (סי׳ צד סעי׳ ט) דאם אי אפשר לו להתפלל בחוץ יתפלל שם באיזה קרן זויות, ועי׳ מזה בשו׳׳ת עצי חיים (סי׳ א) שהעלה בפשיטות דמותר להתפלל שם וכן בשו״ת חלק לוי (סי׳ מד) מראה להרבה מקומות בש״ס שמותר להתפלל ועכ״פ עצימת עינים בודאי מהני עיי"ש.

If we're applying this Medrash le'halacha l'maiseh, we have to answer the famous question of why davka now did Moshe say he had to leave the city to daven. Why wasn't this true in the other cases? The answers to this question might inform the application of this kpeida. 

The Netziv in Va'eira says that this only applies when he had to be outdoors, when he had to spread his hands towards the sky. If he was davening in a place that is kavu'a for tefilla, the fact that there are getchkehs in the city is irrelevant.  Maybe, according to the Netziv, the same would be true if you're davenning in one room in a building that has idols in another room.  (I don't know why he says that he would daven in a shul. The same hetter ought to apply if he davens in any clean house.)

כצאתי את העיר אפרוש את כפי. בצפרדע ובערוב כתיב סתם אעתיר, ולא פירש המקום. והיינו משום שהיה בהכ״נ מיוחד לתפלה, כמש״כ לעיל ה׳ כ״ב, והיה בעיר, ולא היה מקום לחוש מה שהעיר מלא גילולי ע״ז, אבל כאן היה נדרש להעציר את המטר היורד מלמעלה שיחדלו מלירד היה נדרש פרישת כפי משה למעלה תחת שמי הרקיע. כמו שמצינו שאמר נעמן (במ״ב ד׳) אלי יצא יצוא וגו׳ והניף ידו אל המקום ע״כ היה מוכרח לצאת מן העיר שהיא מלאה גילולים:

The Chasam Sofer says that in the other cases, he davened in the city because if he went outdoors he would get interrupted by passers by; as we saw, the preference to daven away from the Avoda Zara is only if it does not come at the cost of interruption and distraction.  But during Barad there was nobody on the streets, so the preferred place to daven was outside the city.

אלא על כרחך צ"ל דבלאה"נ היתה העיר מלאה גלולים משאר גלוליהם של מתכות ועצים כדאיתא במכת בכורות, של עץ נרקבת ושל מתכת נתכת, ומה שהתפלל משה בשאר מכות בתוך העיר,  ומשו"ה לא יצא משה רבינו נראה שיש רמז מכאן לדברי מג"א ססי׳ צ״ד,עפ״י דברי תרומת הדשן (סי׳ ו) שעדיף להתפלל בעיר מלאה גלולים מלהתפלל בשדה היכי דאינו בטוח בודאי מהפסק עוברי דרכים חוץ לעיר בהתפללו אודות שאר המכות כי לא היה בטוח מעוברי דרכים אבל בשעת מכת ברד לא היו עוברי דרכים כי שבת עובר אורח, ע׳כ העדיף לצאת חוץ לעיר משום הגלולים.   וא"כ שפיר יליף כאן ק"ו משם דמה תפילה הקלה יצא חוץ לעיר,  היכי דליכא למיחש להפסק עוברי דרכים ק"ו דבור החמור שיש לו לצאת חוץ לעיר  ובדבור לא שייך הפסק [כי רק כשאדם מדבר אל ה׳  יש חשש הפסק ע"י עוברי דרכים משא"כ כשמדבר ה' אל האדם אי אפשר שיופסק ע"י עוברי דרכים וק"ל]

(There are other answers, but I don't think they're nogei'a. For example, they say from the Rebbi Reb Heshel that by the other makkos, the sheep were in the field and the city was clean, but by Barad, the sheep had been brought in to the city. This is not a good answer. The source is the Tanchuma, and the Tanchuma is by the passuk in Bo on Hachoesh Hazeh Lochem, which has nothing to do with Makkas Barad.

There's also Reb Shlomo Kluger's answers, that Moshe always went out to daven. But here, where Pharaoh claimed sincere penitence, Moshe told him he was leaving the city anyway, because his Teshuva was fake. Even if it was sincere, it was under duress, and bittul of AZ has no effect if done under duress. Here's how I saw it brought down:

באמת ידע פרעה כי משה תמיד יוצא להתפלל מחוץ לעיר כי העיר מלאה עבודה זרה, אבל בברד שפרעה אמר "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", ביטל את העבודה זרה באמירה, ומשום זה לחץ על משה שיתפלל תיכף אפילו בעיר, כיון שעכשיו אין בה עבודה זרה. ענה לו משה "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלוקים", כמו שרש"י פירש משתהיה הרווחה תעמדו בקלקולכם, ואין פיכם וליבכם שווים, ואין הביטול מועילכמו שכתוב ביור"ד [סימן קמ"ו סעיף ז'], שנכרי מבטל עבודה זרה באמירה, אבל אם מחמת אונס, אין הביטול מועיל, ולכן הוצרך לצאת מהעיר.

I also saw this pshat in Rav Kamai's name, who says it with a bigger dose of mussar.

מרבי אברהם צבי קמאי

בפרשתנו במכת ברד נאמר (שמות ט, כט) "כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה'", ופירש"י "אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה גילולים". הקשה מרן הגאון רבי אברהם צבי קמאי זצ"ל הי"ד אב"ד ור"מ דמיר, והלא כבר במכת ערוב ביקש פרעה ממשה רבינו להעתיר בעדו אל ה', ומשה אמר לפרעה (שם, ח, כה) "הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה'", ומדוע לא אמר אז 'כצאתי את העיר', וכן גם במכת צפרדעים קרא פרעה למשה ולאהרן וביקש שיעתירו לה', וכן עשו, ולא אמרו לפרעה שיתפללו רק כצאתם מן העיר, והרי יותר נכון היה לומר זאת לפרעה כבר בפעם הראשונה כי לא יוכלו להתפלל במצרים מפני הגילולים. ותירץ, דהנה במשנה במס' עבודה זרה (דף נ"ב ע"ב) נאמר שעובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו. וא"כ יש לפרש, דבתחילה כאשר פרעה וכל מצרים עבדו עבודת כוכבים והארץ היתה מלאה גילולים, פשוט היה שמשה רבינו איננו יכול להתפלל בתוך מצרים, ולא היה צריך לפרש ולומר שעליו לצאת מחוץ לעיר, היות וגם פרעה הבין זאת, ולכך כששאלו משה במכת צפרדע "למתי אעתיר לך", ענהו "למחר", באשר הבין שקודם כל עליו לצאת ממצרים, וכן במכות ערוב היה ברור שעל משה לצאת מחוץ לעיר. אבל במכת ברד כתוב שפרעה אמר (שם, ט, כז-כח) "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, העתירו אל השם", הנה כי כן ביטל פרעה בפירוש את העבודה זרה והכיר בצדקת ה', ולפיכך סבר פרעה שבפעם הזאת לא יצטרך משה לצאת את העיר ויוכל להתפלל במצרים, משום כך דוקא כאן הדגיש לו משה רבינו ואמר "כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה'", והטעם לכך, המשיך משה והסביר לפרעה (שם, ט, ל) "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלקים", כלומר, יודע אני כי עדיין לא הגעתם אל האמונה וההכרה האמיתית בה', ורק משום הרעה שבאה עליכם כעסתם לפי שעה על אליליכם שלא עמדו לכם להושיע אתכם, אך לאחר שתעבור הרעה תשובו לעבדם. והנה במשנה בע"ז (דף נ"ג ע"ב) מבואר דדוקא עובדי כוכבים שעזבו עבודה זרה שלהם "בשעת שלום" מותרת, משום שאז יודעים אנו שלא ישובו אליה עוד, ונחשב שביטלו אותה. אך העוזבים את העבודה זרה שלהם בעת צרה, אין הדבר נחשב לביטולה. ולפיכך אמר משה לפרעה כי אמירתו בעת צרתו "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", לא הועילה לבטל את הע"ז שבמצרים, והארץ עדיין מלאה גילולים, ולכן רק "כצאתי את העיר אפרוש כפי אל השם" (מאסף דרושי, ח"ב דף ס"ב).

I think the idea is that Tefilla has a din of makom, as we find the maalah of הקובע מקום לתפילתו. Avoda Zara is incompatible with the kedusha of the makom. Lechatchila, the makom is the entire city, but bedieved, your makom tefilla will be your own little space.


Here ends our discussion of the lechatchila, teaching us that if one is able to choose, then one should daven as far as possible away from idols, whether they're in the room, or the building, or the city. Unless you live in Bnei Brak or The Town of Palm Tree, we are very, very, far from this Lechatchila. As far as lechatchila goes, the Rambam holds that lechatchila it's assur to even walk in to a city that has Avoda Zara in it:  
Rambam 9 AZ 9

היו ישראל שוכנים בין העובדי כוכבים וכרתו להם ברית מתר למכר כלי זין לעבדי המלך וגיסותיו מפני שעושים בהם מלחמה עם צרי המדינה להצילה ונמצאו מגנים עלינו שהרי אנו שרויין בתוכם. עיר שיש בה עבודת כוכבים מתר להלך חוצה לה ואסור להכנס בתוכה. היה חוצה לה עבודת כוכבים מתר להלך בתוכה: 

Shach in YD 149:sk1

ואסור ליכנס בתוכה כו'. כתב הרמב"ם בפי' המשנה ולפיכך יודע לך שכל עיר של אומה עובדת כוכבים שיהיה להם בית תפלה שהוא בית עבודת כוכבים בלי ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה וכ"ש לדור בה (עיין לקמן ס"ק ד') אבל בעת שאנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים ונתקיים בנו מה שנאמר ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן ואם העיר דינא כן ק"ו בית עבודת כוכבי' עצמה שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכ"ש ליכנס בו ע"כ:

Most rishonim in the Gemara assume that the mishna in Avoda Zara only applies when there's a chashash of maris ayin. But as you see in the Shach, the Rambam holds it's a general issur, even to walk in to the city, so kol shekein it is inappropriate to daven there.

_________________________________________

Section Bedieved:  Two cases where this issue is me'akeiv even bedieved. 

Lomdus: It is important to keep in mind the reason why these cases are even bedieved while the first application was only lechatchila.  In the first case, you don't need any bigger makom than the place that you're standing, so if there's Tumah outside of your body, it's not me'akeiv. In the following cases, we need a tziruf; either tziruf TO a makom, a connection to a place where there is the kedusha of a minyan, or tziruf WITHIN a makom, that the individuals within a room join to create a din of a makom kedusha. In these cases, Tumah is me'akeiv the tziruf - the connection to the makom kadosh or the chalos of a makom kadosh.

*********

One: Hefsek between you, when you are outside, and the minyan in shul.

OC 55:20, you can answer devarim shebikdusha if you're walking by a shul. Or if you are far away and you have a phone connection (it goes without saying that some disagree about the phone. Let's ignore them for the purposes of this discussion.)  

היו עשרה במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה אפי' מי שאינו עמהם יכול לענות

During the Siyumei HaShas, many listened to Kaddish and Kedusha and felt a powerful urge to join in. However, the poskim let it be known that that was not possible, because between the listener and the minyan were many items that that repel the Shechina which were mafsik. The Mechaber there continues

וי"א שצריך שלא יהא מפסיק טינוף או עכו"ם 

This is from the Beis Yosef bringing the Mahari Abuhab from Rav Acha Gaon (and, see the Torah Shleima Miluim 21 that it is also in the Bahag.)
The Beis Yosef and the Mechaber say Akum. On that basis, the Pri Megadim and Elya Rabba and Mishna Berura say it means any idolater. 
The Magen Avraham, the Aruch Hashulchan, and the Be'er Heiteiv hold it only refers to idols, not idolaters. Because the Mishna Berura is machmir, I am, for purposes of this discussion, working with the machmirim, that an oveid AZ is also mafsik.

The Mechaber used the expression ויש אומרים that XYZ is mafsik. The Mishna Berura says that it's not black and white, that the Mechaber is not being machria.

(סב) וי"א שצריך - מדכתב השו"ע דין זה בלשון וי"א משמע דדין זה לא פסיקא ליה וכן משמע מהרמ"א בסימן ע"ט ס"א בהג"ה דלא ס"ל כן וכמש"כ המ"א שם ועיין בח"א שכתב דנ"ל דאיש"ר וקדושה יענה דהוי רק פסוקים אבל ברכו לא יענה ועיין בלבושי שרד:

On the other hand, the Kaf Hachaim says there is no doubt at all. The Mechaber only said Yeish Omrim because it's not in many poskim.

צה) שם ויש מי שכתב שלא יהא מפסיק וכו'. ודע שהגם שהש"ע העתיק בשם יש מי שאומר מ"מ הלכה פסוקה ומוסכמת היא, אלא שכן דרך הרב"י שדין חדש שלא מצאו בפי' כ"א בפוסק א' כותבו בלשון יש מי שאומר, עיין מחה"ש בסי' ל"ב ס"ק נ"ד, ובסה"ק קול יעקב סי' ל"ב אות קע"ט, וכ"מ מדברי הפוסקים הנ"ל שקבעו זה להלכה ודלא כמ"ש הלבו"ש:

(The Kaf HaChaim also holds it means AZ mamesh, not Akum.)

So: According to the Mishna Berura and the Chayei Adam, it is a Yeish omrim, but he leans towards being machmir, and he applies to even to an Akum.  And according to them, you would be allowed to answer kaddish and kedusha with the siyum hashas, but not Barchu. (I don't know why they say that Yehei Shmei is "pesukim." Kedusha is, Yehei Shmei is not.)

If you are in an airplane listening to the minyan, you probably can be mitztaref.

As I said earlier, it gets worse. Not only can you not answer a davar shebikdusha that requires a minyan, the Mishna Berura (55:sk63) says you can't even answer a simple amein to someone's bracha where there's a hefsek davar tamei between the mevareich and the oneh amein.

(סג) שלא יהא - ואפילו אמן אינו יכול לענות לדעה זו אם הוא מפסיק:

Elsewhere he seems to be mattir to simply answer Amein, where he paraphrases the Magen Avraham there - 
79:sk 8

ח) ואי אפשר - ואם אירע ששום אדם אינו יושב בתוך ד"א של הצואה מותר להתפלל ואע"פ שהצואה מפסקת ביניהם ובין הש"ץ יכולין להחזיר פניהם כדי שלא יהא לפניהם דאסור כמלא עיניו מיהו בסימן נ"ה ס"ך כתב י"א דלא יענה אמן כשיש צואה מפסקת ביניהם ועי"ש מה שכתבנו בזה:

Magen Avraham there in sk 3 - 
בתוך ד"א. משמע דאם שום אדם אינו יושב בתוך ד"א של הצואה מותר להתפלל אף על פי שהצואה מפסקת ביניהם ובין הש"ץ יכולים להחזיר פניהם מיהו בסי' נ"ה ס"ך י"א דלא יענה אמן כשיש צואה מפסקת ביניהם: 
but le'maiseh he is machmir in 55.

***************

Two: Interfering with the chalos Kedusha of a minyan when the Davar Tamei is in the same room as the minyan.  

The Ben Ish Chai says clearly that having an Akum in the room is not a problem

בן איש חי (שנה ראשונה פרשת ויחי סעיף ז)

אם נכנס העכו"ם בתוך בית הכנסת, לא אכפת לן בזה, וכל הציבור שהם בתוך ביהכנ"ס עונין כל דבר שבקדושה, אפילו אותם העומדים אחרי העכו"ם

The Chida clearly holds like the Ben Ish Chai, because he says there's no problem having an Akum in shul.

שו"ת יוסף אומץ להחיד"א סי' ע ס"ד

"[שו"ע או"ח] סימן קכ"ח דין א'. אין נשיאות כפים [בפחות מעשרה] וכו'. שמעתי שיש מי שמנע לכהנים לומר ברכת כהנים אם יש גוי בבית הכנסת, ולא ידעתי טעמו.

ואפשר דעבד הכי משום דבסימן נ"ה ס"כ יש סברא דלענות אמן צריך שלא יהיה מפסיק טינוף או גוי. והשתא שיש גוי מפסיק בין הכהנים לקהל, או לאיזה יחידים, אינם יכולים לענות אמן. ואי משום הא - לא איריא, דכבר כתב הרב הגדול מהר"י דוד ז"ל בספרו בית דוד סימן ל"ב, דדין זה דגוי מפסיק היינו כשהמברך ברשות אחד והעונה ברשות אחר אז הגוי שביניהם מפסיק, אבל אם המברך והעונה ברשות א' [=אחת] דמצטרפין - אין הגוי מפסיק, ע"ש. וא"כ בנ"ד שהכהנים והעם ברשות א', הגם דיש שם גוי, אינו מפסיק. ואין לבטל ברכת כהנים. מאחר דמשום איבה אין יכולים להוציא הגוי מביהכ"נ.

This problem is hinted at in a Tshuvas Maharil:

שו"ת מהרי"ל החדשות (סי' כא) בטעם מה שנהגו בחוץ לארץ שלא לישא הכהנים כפיהם רק בימים טובים: "הא דאין נושאין כפים בכל יום כו' יש לומר מפני הגוים, וביש מקומות ראיתי שאין מניחין שום גוי בבית הכנסת בשעת נשיאות כפים, וכיון שאין מזהירין, הכהן לא עבר"

But it's hard to know what the problem is, as the Chida said.  It's not believable that the Maharil held that the presence takes away the din tzibur, because then the problem would be far worse than whether or not you can duchen. It is more likely that it is only because there might be something wrong with giving birkas kohanim to non-Bnei Yisrael. 

However, Rav Zilberstein feels that there is a problem of dichui Shechina.  Dichui Shechina means that you don't have the kedusha of a tzibur, and you can't say devarim shebikdusha. In his Chashukei Chemed he discusses the issue of elderly people who are cared for by professional caregivers. Often, these dedicated caregivers bring the person into shul and sit there the whole davening. That means that you have an Akum in the room while you want the minyan to shaf a din tzibur and Hashra'as HaShechina. Additionally, the caregiver is often between the kohanim or the minyan and the individual.  He says that he is not sure what the halacha is.  I've highlighted the sources he brings lechumra.

שאלה: באחד הבתי הכנסיות הותיקות מגיעים לבית הכנסת זקנים שכבר אין כוחם במותנם כבימי קדם, והם

נעזרים בעובדים פיליפינים, הפילפיניים הם עובדים מסורים מאד, והם שוהים ליד הזקנים במהלך כל התפילה.

כעת מגיע רב בית הכנסת ושואל, הזקנים מחמת שאינם שומעים כל כך טוב, יושבים במזרח בית הכנסת, ולידם יושבים העוזרים הנכרים, ומאחוריהם יושבים כל המתפללים, האם מותר לומר קדיש וקדושה וברכת כהנים. שהרי הגוי מפסיק בין העשרה, ומעכב את השכינה מלשרות עליהם?

תשובה: כתב השו"ע (סימן נה סק"כ) שהשומע קדיש וקדושה אפילו מי שאינו נמצא עמהם ושומע יכול לענות,

.וי"א שלא יהא מפסיק בינו לבין העשרה טינוף או גוי.

 אמנם בשו"ע כתב עכו"ם ובמג"א (ס"ק טו) כתב שדוקא ע"ז ולא גוי, אמנם כבר כתב המשנ"ב (ס"ק סה) שהוא הדין גוי, וכן הוא בדפוסים הראשונים, ורק מפגעי הצנזורה החליפו לעכו"ם.

אמנם בבית דוד (סימן לב) כתב שכל זה אמור רק כאשר עשרה נמצאים בבית אחד, ואחד שנמצא ברשות אחרת רוצה לענות עמהם, ואז אם יש גוי או טנוף המפסיק אינו יכול לענות עמהם, אולם אם כל העשרה נמצאים במקום אחד, אינו מפסיק, ודבריו הובאו להלכה בכמה אחרונים 

אמנם בדבר שמואל (סימן קפט) כתב שעכו"ם מפסיק גם כשהוא נמצא בבית אחד, וכן משמע מדברי הלבוש (שם ס"כ) שכתב ש"אם עשרה נמצאים במקום אחד שכינה שרויה ביניהם, ואז אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין כל מי שרוצה לצרף עצמו עם אביו שבשמים השוכן בתוך אלו העשרה, ויש אומרים שצריך שלא יהא מפסיק ביניהם טינוף או גוי בין העשרה ובין זה שרוצה להצטרף עמהם, שטינוף או גוי מפסיקין בין השכינה וגורם שאינה שורה בכאן." ואם כן כל שכן כשהגוי נמצא בין העשרה שגורם שהשכינה לא תהיה שרויה ביניהם. וכדבריו כתבו האליה רבא (ס"ק יח) והפמ"ג (א"א ס"ק טו) והמשנ"ב (ס"ק סה).

ועוד שהשו"ע דימה דין טינוף לדין עכו"ם ובטינוף כתב המג"א (סימן עג סק"ג) שגם אם נמצא בתוך בית הכנסת אף שאינו מעכב את התפילה, כגון שהוא במרחק ד' אמות ואין ריח רע, והוא יושב בתוך בית הכנסת לא יענה עמהם אמן, וכדבריו כתב המשנ"ב (ס"ק סג-סד).

ובשו"ת אלף לך שלמה (סימן מ) הוסיף עוד שלא רק שאינם מצטרפים למנין, אלא גם אם אדם שומע ברכה

מחבירו, וביניהם מפסיק גוי, אינו יכול לענות אמן, כי הרי זה כאילו לא שמע את הברכה.

והנה אף שכתב המשנ"ב (ס"ק סב) שמדברי השו"ע שכתבו בלשון י"א משמע שאינו סובר כן, וכן מבואר ברמ"א (סימן עט ס"א) עוד כתב בשם החיי אדם שאמן יהא שמיה רבא וקדושה יענה דהוי רק פסוקים, אבל ברכו לא יענה ועיין בלבושי שרד. [שכתב שם שלכתחילה ראוי להחמיר ולא לענות].

אולם דבריהם נאמרו כאשר כבר יש מנין והוא רק מצטרף עמהם, אבל אם הגוי עומד מאחורי החזן ואין עשרה העומדים יחדיו שתשרה שכינה עליהם, ולדברי השו"ע והלבוש ושאר פוסקים אין כאן חזרה כי השכינה אינה שורה בכאן, אולי יש להחמיר כדבריהם שלא לומר חזרת הש"ץ, וצ"ע.

End note: Something clever from Reb Yakov Kopel Chosid, a talmid of the Baal Shem Tov, that uses our Tanchuma. Even my father zatzal would have liked it.
He works with the idea is that the Shechina does not appear when there are idols around. Lavan was a very clever man, and he used this din as evidence that Yaakov had stolen his Traphim.  The night after Yaakov ran away, Lavan had gilui Shechina in a dream, and it became obvious that Yaakov did not! That proved both elements - that the idols were no longer by Lavan, and that the idols were by Yaakov. Of course, Lavan was not nispaeil from the fact that the Ribono shel Olam appeared to him in his dream, and warned him not to bother Yaakov.  He still wanted to get his precious idols back!

איך ידע לבן שיעקב ברח?

אנשי העיר שנתברכו במים במשך 20 שנה (וזוהי הסיבה שמאז בואו של יעקב לא נצרכו לגלול את האבן... היה מים לכל שואל די והותר...) הם רצים ללבן ואומרים לו כנראה החתן שלך עזב את העיר.

לבן לא מאבד זמן רץ לבית לשאול בתרפים היכן יעקב - באיזו דרך בחר לברוח? לפתע הוא קולט שהתרפים נגנבו, רץ לשכן עובד את התרפים והוא מקבל מיקום מדויק של יעקב. הוא מגייס אנשים ורץ לרדוף אחרי יעקב.

לילה לפני נגלה אליו ה' ואומר לו: "וַיָּבֹא אֱלֹקים אֶל-לָבָן הָאֲרַמִּי, בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תְּדַבֵּר עִם-יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד-רָע!"

הוא משיג את יעקב ואומר לו: "יֶשׁ-לְאֵל יָדִי, לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹקי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר, הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם-יַעֲקֹב--מִטּוֹב עַד-רָע!!!"  והוא ממשיך: "וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ, כִּי-נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ; לָמָּה גָנַבְתָּ, אֶת-אֱלֹהָי?!"

יעקב לא מבין על מה הוא מדבר: "וַיַּעַן יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר לְלָבָן  כִּי יָרֵאתִי-כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-תִּגְזֹל אֶת-בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי.עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה--נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר-לְךָ מָה עִמָּדִי, וְקַח-לָךְ. וְלֹא-יָדַע יַעֲקֹב, כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם".

שואל ר' קופל זצ"ל:

מדוע לבן מגיע אל יעקב ומטיח בו האשמות:

"למה גנבת את אלוהי?!" מניין הביטחון שיעקב גנב אותם?!

ועוד מה הקשר להביא הוכחה שה' אלוקיך נגלה אלי אמש?

והוא משיב במתק שפתיים:

ידע לבן שהקב"ה לא נגלה בבית שיש בו עבודה זרה (כפי שראינו אצל משה שאומר לפרעה: "כצאתי את העיר אפרוש כפי..." - אני לא יכול להסיר את המכה כשאני בתוך גילולי מצרים...)

אומר לבן ליעקב 20 שנה ה' לא נגלה אלי כי היה לי תרפים בבית והנה איך שהתרפים נעלמו - הוא נגלה אלי הוא ומזהיר אותי!

למה הוא מזהיר אותי ולא פונה אליך לומר לך אל תפחד ממנו?!

אומר לבן, המסקנה שלי ברורה: כנראה התרפים שלי אצלך והוא לא יכול להתגלות אליך!!!...

ראו! רשע זה יודע מה כוחו של מקום אך בכל זאת הולך אחרי הבל שאין בו ממש וברשעותו ולטשטוש הראיות:  "מבקש לעקור את הכול"...

Va'eira The Mixed Blessings of Shevet Levi

Rashi 5:4 brings (Medrash Rabba Shemos 5:20 and Tanchuma Va'eira 6) that the tribe of Levi was not enslaved in Mitzrayim.  

(The Ramban (5:4) implies that Pharaoh left Shevet Levi alone because, as Machiavelli and Marx also noted, an undisturbed clergy class is a tool that maintains social order, which, for Pharaoh, facilitated the efficient exploitation of the Ivrim. Other mefarshim give many other reasons for Levi's exemption.)

In the census of Bamidbar 3:14, the Ramban points out that the tribe of Levi was minuscule: the number of Leviim in the above-twenty group was not even half of the smallest of the other tribes.  He says that this anomaly cannot be attributed to the dangers of carrying the Aron, because at the time of that census they had not yet carried the Aron.  So, he explains that this is a consequence of the above-cited Medrash.  The passuk in Shemos 1:12 says, וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ "as they oppressed them, so did they multiply and so did they spread."  This means that when Pharaoh enacted his genocidal measures, Hashem said "We shall see whose words will be fulfilled," and engendered in the people a  supernatural fecundity.  The tribe of Levi, which was not subject to the same oppression, was never blessed with this miraculous growth.  Levi only grew at a natural rate, and so they remained the least of the tribes.

(I saw an excellent pshat in Rabbi Bukspan's sefer אבני קודש / Classics and Beyond / Parsha Pearls, from Feldheim. He quotes Rabbi Yosef Kalatsky as saying that at the moment of Yetzias Mitzrayim, Klal Yisrael needed to comprise 600,000 adult men and, I assume, an equal number of women. Since the onerous treatment of the Jews subtracted years from the gzeira of 400, it became necessary to speed up the natural growth in order to reach the number of 600,000 in time. Thus, the relationship of "the worse the suffering" to "the quicker they multiplied," was not direct causality. It was indirect.  The way it goes is:
a. the geula required a critical mass, a population of 600,000.
b. that number would, under natural circumstances have been reached after 400 years; 
c. harsher treatment subtracted years from the gzeira of 400 all the way down to 210;
d. 210 years was not enough for natural population growth to reach 600,000;
e. therefore, quicker geula necessitated supernaturally fast population growth.
Rabbi Kalatsky's pshat is, as always, a shining example of klorkait and havanna, but it is not consistent with this Ramban, which is fine. According to Rabbi Kalatsky, even though Shevet Levi didn't personally share the inuy, the "historical mandate" that sped up the population growth should have applied to them as well. They were Jews, and they counted among the 600,000. According to the Ramban, the inuy directly caused the fecundity. No inuy, no yirbeh v'yifrotz.)

The Ramban also suggests that perhaps the size of Shevet Levi was a result of Yaakov's anger for Levi's behavior in the episode of Dinah.  Although Shimon was equally involved, and Shimon was a large tribe at this point, Shimon was later diminished by a plague that struck them prior to entering the land of Israel, and ultimately was of a size similar to that of Levi.  The final tally was the same for both tribes, but Shimon's fate was worse- to have grown quickly and to be diminished quickly through plague.  Levi was favored, in a sense, in that they simply remained few from beginning to end. 

NOTE:

I don't know why nobody else says this, but the fact is that there's another reason Shevet Levi was so small - they died fighting for kiddush hashem more than anyone else. This happened several times, such as  מי לה' אלי (Shemos 32:26-7) after the Eigel, but the strongest example we have of their grievous losses in war is the Yerushalmi (Yoma 1:1) Rashi brings (in Bamidbar 26:13.) The Yerushalmi says that when Aharon died, the Ananim dissipated and the Knaanim attacked them, and some of the Jews wanted to run back to Mitzrayim. Shevet Levi ran after them, and in the battle to bring them back, four families of Levi were wiped out, or were so diminished that they were absorbed into other families.  Rashi -

וּמָצָאתִי בְתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי שֶׁכְּשֶׁמֵּת אַהֲרֹן נִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד, וּבָאוּ הַכְּנַעֲנִים לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וְנָתְנוּ לֵב לַחֲזֹר לְמִצְרַיִם, וְחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם שְׁמוֹנֶה מַסָּעוֹת — מֵהֹר הָהָר לְמוֹסֵרָה — שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן" (דברים י'), וַהֲלֹא בְהֹר הָהָר מֵת וּמִמּוֹסֵרָה עַד הֹר הָהָר שְׁמוֹנֶה מַסָּעוֹת יֵשׁ לְמַפְרֵעַ? אֶלָּא שֶׁחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם וְרָדְפוּ בְנֵי לֵוִי אַחֲרֵיהֶם לְהַחֲזִירָם וְהָרְגוּ מֵהֶם שֶׁבַע מִשְׁפָּחוֹת, וּמִבְּנֵי לֵוִי נָפְלוּ אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת: מִשְׁפַּחַת שִׁמְעִי וְעֻזִּיאֵלִי, וּמִבְּנֵי יִצְהָר לֹא נִמְנוּ כָּאן אֶלָּא מִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי, וְהָרְבִיעִית לֹא יָדַעְתִּי מַה הִיא (תלמוד ירושלמי סוטה א'); וְרַבִּי תַּנְחוּמָא דָרַשׁ שֶׁמֵּתוּ בַּמַּגֵּפָה בִּדְבַר בִּלְעָם, אֲבָל לְפִי הַחִסָּרוֹן שֶׁחָסַר מִשֵּׁבֶט שִׁמְעוֹן בְּמִנְיָן זֶה מִמִּנְיָן הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּמִדְבַּר סִינַי, נִרְאֶה שֶׁכָּל כ"ד אֶלֶף נָפְלוּ מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן:

Do you realize what that means? Levi had a maximum of eleven families, and here, four were wiped out.

This all sheds light upon an issue that arose in Vayeitzei, Breishis 29:35.  Leah had a third child, and  וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי:  Rashi says that whenever the words עַל כֵּן Ahl Kein are used, that child's family became unusually numerous

 כל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלוסין 

(see notes at end of post).  If so, wonders Rashi, why does the phrase occur in reference to Levi, the most meager of the tribes?  Rashi answers, from the Medrash Rabba 71:4, that the responsibility of carrying the Aron involved an extremely high-risk: the slightest distraction of inappropriate thought would result in immediate punishment (similar to the Kohen Gadol in the Kodesh Kadashim on Yom Kippur), and this resulted in the thinning out of the tribe of Levi. 

כל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלוסין חוץ מלוי, שהארון היה מכלה בהם   

Thus, although they were given the bracha of ahl kein, it was counter-balanced by the danger of the Aron.

Everybody (as we saw in the Ramban) asks on the Rashi/Medrash that you can't blame their low census on the Aron alone, since the tribe was already disproportionately small at the time they left Mitzrayim, long before they began carrying the Aron.  Obviously, their low number is connected to the Ramban's other pshat, that not having been enslaved, they did not share the concomitant bracha.  Why, then, does the Medrash attribute the difference to the Aron?  You have to say that the Medrash means that even after they left Mitzrayim, and the bracha on the other shevatim that wasn't shared by Levi ended, their rate of growth remained lower than the others because of the Aron.

This works if you say that the initial disparity was based on the absence of the כַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה.  Even after they all left Mitzrayim and that factor ended, the Aron explains their continued low rate of growth.  But if, as the Ramban says in his second pshat, it was based on Yaakov's anger, I would think that Yaakov's anger would remain a factor even after they left Mitzrayim.  Why, then, does the Medrash say it was because of the Aron?  

I think we can use the same approach according to the Ramban's second pshat as well.  The deleterious effect of Yaakov's anger should have ended when they thoroughly overcame the character flaw that led to what they did in Shechem, as demonstrated by their elevation to eternal service of Hashem in the Mikdash and in teaching Torah. Ironically, this transcendence, this teshuva shleima, that should have finally invoked the bracha of כל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלוסין, earned them the job of carrying the Aron.  And ultimately, it was the Aron that limited their number.  (Although Levi's destiny was already evident during Yaakov's lifetime, as the Rambam indicates at the end of the first perek of Hilchos Avodas Kochavim, this was not the same as the irrevocable change that occurred when they were forever designated as eternal Klei Kodesh.)  

How ironic!   When they finally redeemed themselves, when they finally earned an end to the negative effect of Yaakov's anger, they were rewarded with the job of carrying the Aron, which served to keep them in the same position as before.

This often occurs often in Tanach, and probably in life as well.  (Consider, for example, Rashi that says that the 'sin' of Meriva was more in the way of an excuse to keep Moshe from entering Eretz Yisrael.)  The ultimate state is always attained, but the means, the method, the reason, is plastic.  Pardon the odd word, but it precisely describes this thought:  Life is teleological; or as de Chardin put it, orthogenic.  A purpose, a tachlis, draws events towards it like a magnet.  Things might happen be'tufim uv'mcholos, and they might happen b'shalshe'la'os shel barzel (Shabbos 89b).  But they're going to happen no matter what.  A long time ago, a wise man expressed this idea like this: 

Imagine not being able to distinguish the real cause, from that without which the cause would not be able to act, as a cause. It is what the majority appear to do, like people groping in the dark; they call it a cause, thus giving it a name that does not belong to it. 

Hashem's will was that Levi would be a small Shevet.  That was the REASON that they were small. What was the MECHANISM of keeping them small? At first, this required end arose from either their freedom from avdus or Yaakov's anger.  When those reasons no longer pertained, another reason arose that had the same effect- the danger of carrying the Aron Kodesh, or casualties resulting from their zealousness to avenge chillul hashem.

I think that the most important lesson is that you have to ask the question carefully and thoughtfully. The question "Why was Shevet Levi so small" is completely different that the question "How was it that Shevet Levi was so small."


What was the REASON Shevet Levi was so small?
Probably because they did not own much land, and were not self-supporting, so a larger tribe would be a burden on Klal Yisrael, so Hashem wanted the tribe to remain small. 

SEPARATELY, what was the MECHANISM of keeping Shevet Levi small?

1. Yaakov's anger for their behavior in the story of Dinah, or 

2. they did not experience the inuy of avdus and so did not get the bracha of yirbeh v'yifrotz; or
3. the dangers of carrying the Aron; or
4. their self sacrifice in battles against chillul hashem, such as post-eigel and post-ananim.

(We have discussed this concept elsewhere.)

So, is this idea of any practical use?  Does it make life easier or harder or more comprehensible?  Can we ever know what we can change and what we can't, what is written in pencil and what in stone?  I don't know, probably none of the three.   But it's a good thought to have available.  You might need it someday.  I remember that once I met my Rosh Yeshiva, Rav Rudderman ztz'l, on the train going from Baltimore to New York.  He asked me why I was going, I told him to go out with a girl, and he said that the Ribono shel Olam wanted me in New York, and that I can't know for sure why.  What I thought of as the reason was not necessarily the true reason.  Who knows?  Maybe the reason was so I could have that conversation with Rav Rudderman.

Notes: 

• First: this siman bracha in the words עַל כֵּן is the reason we find them in many places, such as a bris and kiddush on Shabbos.   On an auspicious occasion, we like to use these special words.  I'm just surprised that we don't find them anywhere in the public Sheva Brachos or the nusach of nisuin.  It is in the bracha of אשר צג, though.                                                                                                                                     
  
• Second: What is it about the the words Ahl Kein that invokes or indicates  מרובה  באוכלוסין, great numbers?  The Mefarshim in Parshas Vayeitzei (the Gur Aryeh and others) say many pshatim, none of which are I find convincing.  (see Gur Aryeh, Levush Ha'orah, and Sifsei Chacahmim in Vayeitzei 29:34)  When we discussed this at our kiddush, Reb Yitzchak Resnik said the answer is simple: the first time the phrase occurs is (Bereishis 2:24) in connection with the mitzva of Pirya Verivya.  Therefore, or we could say Ahl Kein, the phrase implies a bracha of pirya verivya. His answer is definitely correct, but doesn't eliminate the question entirely, because we still need to find why these particular words were chosen to convey this bracha.  Reb Avrohom Wagner said "
  Perhaps "al kein" means (taken literally) "on a base", i.e. well-founded, strongly rooted. This is the only way for a ribbui b'kamus to not inevitably lead to a miut b'eichus."                                                                                                                                                                                                           
• Third: All the explanations for Levi's exemption from servitude are informed speculation: we have no clear mesora as to the real reason.  But whatever the reason was, it couldn't have been good enough to prevent the other Shevatim from resenting Shevet Levi.  True, Levi must have somehow fulfilled the nevu'ah of avdus and inui that was foretold at the Bris Bein Habesarim, but whatever avdus and inui they had was very different than the avdus and inui of the rest of the Bnei Yisrael.  As my father zatzal said, everyone is mekayeim "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", by the sweat of your brow you will eat bread, but some fulfill it by shoveling gravel in the hot sun, and some fulfill it when the air conditioner in their office breaks.  Imagine being brutally worked, and seeing  your cousins sitting and learning and counseling all day.  There's enough Ayin Hara and resentment from the people who drive a jalopy and watch their neighbor cruise down the street in a Land Rover.  It couldn't have generated a lot of love among the two classes.   I would suggest  that this ayin hara contributed to Levi's relatively small numbers.                                                              

The original version was posted in 2010. Like all the posts here, it is constantly being edited and updated. 

After the original posting, we received the following comments. (At that time, before I married my children off, the blog was anonymous, and I went by "b.")  I don't want to lose them, so here they are.

1. DanielDecember 28, 2010 at 3:27 AM

   I enjoyed the question.
   
   In my opinion, the Gur Aryeh is fully aware of your thinking. His answers are not convincing to you b/c they are referencing concepts of a deeper nature and that's why he ends off by insisting דבר זה מופלא ואמת.
   
   You will note the שם/בנים connection in יבום among many others.
2. 
   bDecember 28, 2010 at 8:26 AM

   For those of you that don't have access to the Gur Aryeh, this is what he says:
   
   Ahl Kein means there is a stronger and more compelling connection between the person and the name. That stronger connection results in bracha.
   
   Daniel is pointing out that this connection is based on the idea that "Shem" is associated with procreation. We see this concept in the parsha of Yibum, where children are called the shem of the deceased, and we see it in the naming of the animals in Bereishis, and we also see it in the haftara of Taaneisim, where it says "venasati lahem yad veshem."
   
   OK, good point. But it would be nice if the Maharal would have mentioned the first appearance of Ahl Kein. Also, it's hard to read it into Rashi, who says it's a din in Ahl Kein, not in the connection to the naming per se.
3. 
   DanielDecember 28, 2010 at 10:06 AM

   Don't know if I agree that's it's difficult to read in Rashi. Rashi's comment is only in reference to the על כן by the NAMING of the שבטים and in that context he says "מרובה באוכלוסין". Clearly it does not fit into the other על כן of the Torah.
   
   Putting that aside, while the Maharal does separate 3 answers I see them all as being related. You've only mentioned the 3rd. The first explains intrinsically the logic. Note: כן used in connoting manifestation of finiteness/limitation as in ויהי כן.
4. 
   
   DanielDecember 28, 2010 at 10:18 AM

   fyi, anyone who wants can download the Gur Aryeh here: http://hebrewbooks.org/14210
5. 
   ChatzkelDecember 28, 2010 at 12:41 PM

   Your vort changed from the way it was when you first put it up. It's much better now.
   
   What brocho is asher tzag?
6. 
   bDecember 28, 2010 at 1:05 PM

   Correct. I change my posts constantly, sometimes in response to comments, sometimes when I read them myself.
   
   Asher Tzag is a bracha the chasan makes the first night of the wedding. Some say it, some don't.

   ReplyDelete
7. 
   bDecember 28, 2010 at 1:10 PM

   Asher Tzag can be found in the Tur, EH 63. The Aruch Hashulchan says the minhag is not to say it, so anyone that does better do it without sheim umalchus.
8. 
   AnonymousDecember 31, 2010 at 3:59 PM

   I seem to recall a medrash that says Bnei Yisrael became slaves slowly. They were enticed by Pharoah into doing extra work for extra pay when their flocks did not need tending. Shevet Levi used the time to learn Torah instead.
9. 
   LkwdGuyJanuary 3, 2011 at 9:39 AM

   The Aruch Hashulchan says the minhag is not to say it, so anyone that does better do it without sheim umalchus.
   
   Or maybe "say" the shem u'malchus b'hirhur.
   
   (heard from my rav yesterday in relation to baruch she'patrani)
10. 
    bJanuary 3, 2011 at 10:42 AM

    Anonymous of December 31- interesting pshat. It didn't appeal to me at first, but maybe I can hear it- since the Rambam says that Shevet Levi was always dedicated to harbatzas Torah, it stands to reason that they would prefer to spend their time in avodas hashem than in, as you say, "earning extra money."

    
    

    LkwdGuy, what about saying רחמנא מלכא מרא דעלמא, as the Aruch Hashulchan says in קסז:כ and רב:ג.

    
    

    I had a excellent experience yesterday. I was talking to my son, who learns in the Dirshu Chabura in Lakewood, and he told me how much he enjoys the Aruch Hashulchan, because he explains how the poskim learn the Gemara and the svaros to favor one over the other. I said that learning the Aruch Hashulchan is like listening to a symphony. He asked if I had every read his introduction, and I said no, and he said that in the introduction, Rav Epstein says that he chose his style over simple halacha pesuka, like the Mechaber and the Chayei Adam, because Torah is a Shira, and the beauty of a shira is the different sounds being made at the same time.  (I found the Aruch Hashulchan - I think some editions do not have the hakdama, so here it is:                                                                             וכל מחלוקת התנאים והאמוראים, והגאונים והפוסקים באמת, למבין דבר לאשורו – דברי אלקים חיים המה, ולכולם יש פנים בהלכה. ואדרבה: זאת היא תפארת תורתינו הקדושה והטהורה. וכל התורה כולה נקראת "שירה", ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות. ומי שמשוטט בים התלמוד – יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה 

    LkwdGuyJanuary 3, 2011 at 11:45 AM
11. The beauty of doing it my way is that no one knows what i do b'hirhur. I can say "baruch", pause for a breath (it can even sound like I'm getting choked up) while 'saying' b'hirhur "ato Hashem Elokainu melech ha'olam", and then continue with "she'potrani etc.
    
    Your option will get me stoned.

    
12. bJanuary 3, 2011 at 12:20 PM

    To be honest, I'm pretty sure that neither Reb Moshe nor Rav Rudderman liked the בריך רחמנא מלכא מרא דעלמא option, one because poretz geder on Chazal's nusach, the other because it's no less sheim levatala when it's used to refer to Hashem. Hirhur, on the other hand, is kedibur in tefilla, at least according to the Rambam.