Ki Sisa. Interesting Facts About the Chelbenah in the Ketores

The chelbe'na symbolizes "Poshei Yisrael," and RChbBiz in Krisus 6 says that a community fast that does not include sinners is not a fast at all.
Krisus 6b

א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת אביי אמר מהכא (עמוס ט, ו) ואגודתו על ארץ יסדה

A similar thought is expressed in two other places.

Menachos 27a by the four minim on Sukkos

ד' מינין שבלולב ב' מהן עושין פירות וב' מהם אין עושין פירות העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת

Maharsha there

ד' מינין שבלולב ב' מהן עושין פירות כו' וב' מהם אין עושין כו'. כל דברי המאמר מפורש בפיוט יום ראשון דסוכות וכמו בעץ הדר ריח וטעם כן כו' וכמו הם אגודים כו' ולכפר אלה על אלה כו' ע"ש באורך דהיינו ב' כתות מהן שעושין פירות דהיינו מעשים טובים נדמו לאתרוג ולולב שעושים פירות ושנים מכן שאין עושין פירות ומעשים טובים נדמו להדס ולערבה דאין עושין פירות וצריכין להיות אגודה א' שיגינו צדיקים על רשעים וק"ל:

Sanhedrin 37a by Yitzchak's bracha to Yaakov where it says וירח את ריח בגדיו.

סוגה בשושנים שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי לייחודי בהדי גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת אמר ליה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות ריש לקיש אמר מהכא (שיר השירים ו, ז) כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון ר' זירא אמר מהכא (בראשית כז, כז) וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו 

There are four approaches to that statement.

1. They are sinners, but they still join us in the fast, and we should not reject them. (Rashi here)

2. They are sinners, but they still join us in the fast, and they play an important part in our community so we should welcome them. (Drashos HaRan Drush 1.)

3. This are only welcome when they are sincere about their tefillos, and want to do teshuva, but they are not strong enough to really do teshuva, so our prayers will join with theirs and enhance their Teshuva. (Maharal, his neighbor the Kli Yakar, and their contemporary the Mabit, and the Chida.)

4. This are only welcome if they already did teshuva. If they didn't, we don't want them. (Rabbeinu Gershom in Krisus, the Maharsha in Krisus.)



Another interesting fact about the Chelbenah for Purim:

We all know that Mordechai is alluded to in the fragrances that comprised the shemen hamishcha in Mor Deror, translated as "Mira Dachya." This Mor was also used in the Ketores - the Mor that we mention in Pittum HaKetores, which is among the other ingredients that are not explicit in the Torah. (The Ramban/Malbim in 30:34 say they are hinted at in the word "Samim" that begins the Ketores, which means "take the samim mentioned above that were used in the Shemen HaMishcha, and also....."  However, the Avnei Nezer holds that the Mor (cholem) in the Shemen HaMishcha was musk from the musk ox and the Mor (kametz) in the Ketores was a plant derivative.)   Not everyone knows that the Chelbe'nah, in the Ketores, is the same gematria as Haman. Off the cuff, this might be reflected in the fact that Haman's grandchildren were talmidei chachamim. Alternatively, it might be because it was Haman's threat of extermination that led to Kimu v'Kiblu. And, of course, many baalei machshava have said that the former is related to the latter. (מאדים is the same gematria.)

Drashos HaRan 1:15

וזהו הענין הנרמז בחלבנה הנכנסת בסמני הקטורת, כי עם היות ריח החלבנה מצד עצמה בלתי נאותה, אפשר שיהיה לה כח לעורר ולהוציא איכויות הסמים האחרים ולעורר בשמיותם. 

It would be nice if we could find a connection between the Ketores and Esther, but all I can think of is the fact that she was perfumed for a year in several of the ingredients used in the ketores, a pretty poor connection - ששה חודשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים. Or that she was called Hadassa, a fragrant plant, but it is not an ingredient of the Ketores.

Alternatively, we could say that Esther was not merumaz in the Ketores, but she is in the daled minim, in the Hadassim. True, the Haddas is a symbol of maasim tovim without peiros, but, unfortunately, that was Esther's fate as well, considering that her children were not part of Klal  Yisrael. So both Mordechai/Mor Dror, and Esther/Haddas, are present in places where they are bound up with people without any zechusim of their own, the Chelbenah and the Aravos. 

Tazria. Wine and Fragrance

Shavuos 18b:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין לו בנים זכרים דכתיב להבדיל בין הקדש ובין החול וכתיב התם להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר רבי יהושע בן לוי אמר בנים ראוין להוראה דכתיב להבדיל ולהורות

Rav Yochanan says, anyone who makes Havdalah on wine on Motzei Shabbos will have “Banim Zecharim”, male children. This is based on the the last Pasuk in Shmini להבדיל בין הטמא ובין הטהר being immediately followed by the first Pasuk in Sazria,  אשה כי תזריע וילדה זכר.

Rav Schwab says that בנים זכרים means children with sharp minds and discerning intellects, and זכרים hints to זכירה, awareness and memory.  One who teaches his household, by word and example, to demarcate the holy and the secular, to remember that some things that we pursue are inherently valuable and others only necessary, to cleave to truth and eschew falsehood, that man will have  בנים זכרים, whatever gender they are.

But why, then, does Rav Yochanan say that he makes Havdalah on wine?  Litvaks make Havdala on tea. Motzei Pesach many people make havdala on beer (Rama 296:2, Torah Temima in the name of the Gaon in Parshas Bo 12:168.)  So what distinguishes wine?  Rav Schwab answers by pointing to the Gemara  (Yoma 76b, BB 12b) that says that wine, judiciously used, can open the mind and heart.  (Just like humor can.)

The Gemara he brings in Yoma says, inter alia,  in the name of Rava,  חמרא וריחני פקחין, wine and fragrance open the heart/mind.  What's pshat in that statement?  Whatever the real pshat is, I always found it interesting that so many mefarshim said exactly the same drush, unaware of the long, long, history of those that said it before them.  It's not a criticism, because they didn't need to know what others said, especially in drush.  All I'm saying is that some things that are so true that they are endlessly rediscovered by talmidei chachamim in every generation.

The vort is as follows:  The Gemara (Menachos 87a) says that wine is damaged by people talking around it, while incense is enhanced when the people talk while making it.  אמר רבי יוחנן כשם שהדיבור יפה לבשמים כך דיבור רע ליין.  They use that Gemara to explain ours.  Wine symbolizes the benefit of silence, and spices symbolize the benefits of talk.  The lesson is that sometimes talk is necessary, and sometimes it is dangerous.  Sometimes, silence is necessary, but sometimes silence is a crime.  It is not enough to indiscriminately adopt one way or the other.  חמרא וריחני פקחין; one should be wise and think carefully and when to take the approach of wine, and when to take the approach of besamim, when to be silent and when to talk.

The four that I have access to are: the Yeshuas Yaakov's father; the Chida; Reb Menachem Ziemba; and Reb Shlomo Zalman Auerbach.  I liked Reb Menachem Ziemba's tzushtell to the vort from the Kotzker about Shlomo HaMelech's two takkanos of Eiruvin and Netilla.  (Coincidentally, both the Yeshuas Yaakov's family and Kotzker Rov were born in Lublin.)  Please remember that OCR is imperfect, so there are many incorrect letters; but the sense of the vort is pretty clear anyway.

From הרב מרדכי זאב אורנשטיין, quoted by his son, הרב יעקב אורנשטיין, בעל הישועות יעקב

 שמעתי בשם אא״ז הגאון החסיד מאור הגולה מוהר״ר מרדכי זאב ד״ע האבד"ק לבוב בהא דאמר ר׳ חנינא (?) חמרא וריחני פקחין. ופירש הוא זצ״ל ע״ס מאמרם ז״ל במנחות דף פ"ז ע״א כשם שהדיבור יפה לבשמים כך דבור רע ליין. הרי דהבשמים והיין הם שני הפכים דהטוב לזה הוא רע לזה וכן להיפוך דדיבור יפה לבשמים ושתיקה יפה ליין . וכענין מכורח ד׳ והחנהגות האדם מצינו נ״כ שני עניני׳ הפכיים דפעמים הדבר טוב מאד כמו בתורה ותפלה ובחוכחו' סל איש חבירו להשיכו מעון. ולפעמים השתיקה טובה מאד כמו שאמרו חז״ל בשומעין חרפתן ואינם משיבין ומונע עצמו מלשה״ר חנופה וליצנות וכדומה . ולזה אמר ר״ח שהוא הי׳ בידו שתי המדות גס יחד דהי׳ סובר את ד׳ וגס מתנהנ בין אנשים במרת השתיקה ומרח הדיבור בבל אחד לעת הצורך ולזה אמר חמרא דהיינו יין דהשתיקה טובה לו וריחני דהיינו בשמים אשר הדיבור יפה להם סקחין דעי׳י השתמשותו למת המצטרך בשני הדרבים לכן נעשה פיקח ודפח״ח:

Quoted from the Chida

 אכתוב בכאן מה ששמעתי מהמחבר דבר נחמד בשם הרב חיד״א ז״ל שאמר בשם חכם אשכנזי על מאמר מז״ל חמרא וריחני פקחין , ר״ל כי חכמתם טמון ברמ׳ז אס כי אמרו חז״ל סייג לחכמה שתיקה ומלה בסלע כוי והחכם אמר עת לחשות , אמגם לעומת זה אמר עת לדבר ואמנם האדם הישר החכם צריך להבין ולשקול היעכ כמאזגי שכלו אם הזמן הוא לחשות או טוב לדבר : וזה רמזו כי ידוע מאמר חז״ל במנחות דף פ׳׳ז שהדבור רע ליין ונהפוך הוא אצל ריחני היינו הקטרת שהקול יפה לבשמיס א״כ שני דירים אלו ר״ל חמרא וריחני הם שני הפכים , והם סקחין ר״ל שצריך האדם להיות פקח כעיניו וכשכלו להבדיל הזמנים וכשם שמקכל שכר על השתיקה כך יקכל שכר על הפרישה לפרש הרבר באר היטב והדן איתי לכ׳׳ז ידונו אותו מה״ש לכ״ז :

Written by the Chida,

ושמעתי משם הרב מהר״ר יוסף דיין דקק'א אשר באמשטרדם שהיה אומר דרך דרש במ״ש חמרא וריחני פקחין דביין אמרו זרק הגיד והקיש הקנה דהדיבוד קשה ליין. כל קבל דנא בריחני אמדו שהקול יפה לבשמים. והוו תרתי דסתרן ומזה יש ללמוד בינה לעתים עת לחשות ועת לדבר דיש זמן שהדיבור טוב ויש זמן שהשתיקה טובה. וז״ש חמרא וריחני שרחוקים בטבעם זה מזה בענין הדבור פקחין האירו עיני לדקדק בדיבור ולהיות נזהר בזמן שיפה הדיבור וזמן שיפה השתיקה

Said from R Menachem Zemba

בחומש שמות פר׳ כי תשא ל. ל״ד. ויאמר ה׳ אל משה קח לך סמים וגו׳ ובבעל הטורים כחב ״קח לך סמים״ ס״ת חכם. חמרא וריחני פקחין עכ״ל. וקשה למה הביא כאן חמרא כיון דאירי כאן רק בריחני וכו'. ובאופן אחר י״ל עפ״י מה ששמעחי מידידי הרה״ג רבי מנחס זעמבא שליט״א (זצ״ל) מו״צ בווארשא. לפרש הא דחמרא וריחני פקחין. דידוע בשם הגה״ק ר״מ מקוצק זצ״ל שהקשה מה החכמה של שלמה דתיקן ערובין ונטילח ידים. ותירץ דהפירוש של עירובין שיהיה מעורב עם הכל. ונעילה הפרוש מופרש מן הכל. כמו נעולה אני מן היהודים וא״כ זה שני הפכים בנושא אחד. ומי שיש לו שתי המילות האלו ביחד צריך להיוח חכם גדול. ועל דרך זה אמר החדושי הרי״מ זצ״ל דהעולס אומרים שמי שמדבר הרבה הוא שוטה. ומי שמדבר מעט הוא חכם. ובאמת מי שמדבר הרבה יש מעלה שמדבר נמי מה שנצרך מאוד. וכן גם להיפוך מי שמדבר מעט אינו מדבר נמי מה שנצרך. ולכן מי שיש לו ב׳ מידות האלו ביחד הוא נחשב לחכם. וכן ענין זה בחמרא וריחני ביחד. דהדיבור קשה ליין והקול יפה לבשמים ומי שיש לו ב׳ הדבריס ביחד הוא פקח עכת״ל. נשמע מזה דחמרא וריחני ביחד אז הוא חכם. ומשו״ה כאן בם״ת קח לך סמים דמרומז לתיבת חכם. זה דוקא בחמרא וריחני ביחד. אז פקחין. ולכך הביא בעל הטורים חמרא וריחני פקחין וא״ש

from R Shlomo Zalman Auerbach quoted in Yeshurun journal

על החובה לשקול בפלס כל היוצא מפיו של האדם, הוה מרגליה בפומיה דברי הגמ' ביומא ע״ו ע״ב דאמר רבא חמרא וריחני פקחין (״פקחין־ פקחוני עשאוני פיקח. רש״י), וביאר מרן זצ״ל: היין משתמר ומשתבח כאשר הוא מונח במרתף, בסתר, במקום שקט ללא קול ־ שהדיבור קשה ליין, לאידך גיסא, על הבשמים אמרו בגמרא ״שהקול יפה לבשמים״ (כריתות ו׳ ע״ב). חמרא וריחני פקחין ־ מי שיודע מתי לדבר ומתי לשתוק הוא נקרא פיקח.