Pesach: Nashim Tzidkaniyos

 At one of the seudos, I asked my granddaughters to list all the things women did that made Yetzias Mitzrayim possible. They came up with quite a list, some of which, but not all, are mentioned in Sotah 11b. I don't think they missed anything.

1. Miriam had prophesied that her parents would have a child that would lead the Jewish people to freedom. When they separated, she convinced them to remarry. According to the Gemara, at that point Yocheved was already three months pregnant, but in any case, the remarriage of Amram and Yocheved led all the other Jews to remarry and have children.

2. The Jewish men were thoroughly beaten and in despair. They had given up. It was only their wives, who fed them and washed them and encouraged them and brought them back to life. They gave them the strength to live and to raise families.

3. Shifra and Pua contravened Pharaoh's gzeira and even fed and took care of the children that were born, and they contributed to a great increase in the population of Klal Yisrael.

4. The daughter of Pharaoh saved Moshe as he floated in the Nile.

5. Miriam arranged for Moshe to be nursed by a Jewish woman, actually his mother Yocheved. Besides saving him from starving, because he refused to nurse from an idolator, this conspiracy among Bisya and Miriam and Yocheved ensured that he would be raised in a Jewish environment by the leaders of Klal Yisrael as well as in the house of Pharoah. 

6. Tzipora saved Moshe Rabbeinu from imminent death by having their child circumcised. 

I said this over to my shiur, and said that the story of Yetzias Mitzrayim is the story of the faith and wisdom and courage and heroism of women. The men had given up, Moshe would not have been born, and even after he was born, he was on the verge of spiritual and physical death if he had not been saved by women.

This has been noted by the Rishonim in Pesachim and Megilla. For example, Tosfos in Megilla cites the other rishohim that say this is the pshat in "אף הן היו באותו הנס" but argues on that pshat in the takana.

שאף הן היו באותו הנס. פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן בפורים על ידי אסתר בחנוכה על ידי יהודית בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו וקשה דלשון שאף הן משמע שהן טפלות ולפירושו היה לו לומר שהן לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים וכן בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן.

I don't think that these rishonim disagree with Rashi and the Rashbam's assertion that the women were the primary cause; they only say that their primary role was not why Chazal said that the ptur of Zman Grama does not apply, or why Chazal created a new mechayeiv.  It was the fact that they, too, faced the same existential danger.

Ron Cope, a member of my shiur, insightful as always, thought about the stark imbalance, and said, "So what did the men do?" The initiative, the courage, the strength, the heroism, are primarily those of the women. What indeed did the men do? 

I answered that the men did what needed to be done in public, what needed to be aggressive and confrontational;  the warnings and threats to Pharaoh, the makkos, the splitting of the sea. But certainly, Yetzias Mitzrayim was made possible by the women far more than the men.

I later realized there is a much more interesting way to look at this.

The women did what needed to be done. The men did what God told them to do.

Shabbos HaGadol Drasha

 I said this in shul this week, and it is simple and perhaps קרוב לאמת, so perhaps someone might find it useful. Please don't point out the Minchas Chinuch in 21 about the makor for the mitzva of zechira and sippur, and Reb Chaim, and that the ikker of the Seder is to be mechazeik emunah, and fifty other things. This is about making an important and memorable point without distractions.

We are commanded to recall Yetzias Mitzrayim every day of our lives, morning and evening. In what way is the mitzva of recalling Yetzias Mitzrayim during the seder different? 

The passuk from which we derive this special mitzva is Vehigadeta le'vincha. While the everyday mitzva derives from (Shemos 13:3) זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, the special mitzva of the seder is from (Shemos 13:8) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא. The Targum Onkelos there translates וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ as וּתְחַוֵי לִבְרָךְ, not just "tell your son," but rather "show your son." 

The special mitzva of Haggada involves re-enactment. As the Mishna says, and we say at the seder, 

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

 In each and every generation a person must view himself as though he personally left Egypt

The Rambam makes  a slight change. Instead of  לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ, to view himself, he says

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם

In each and every generation, a person must present himself as if he, himself, has now left the slavery of Egypt,

I suppose the reason the Rambam changed the language of our mishna from "to view himself" to "to present himself" is because it is hard to imagine something that we never experienced, but one can re-enact. 

What, then, is the pshat in our mishna? I think it is that in order to feel as if we ourselves left Mitzrayim, we need to think deeply about the foundation, the basis, of Yetzias Mitzrayim, and that is the feeling of Hakaras Hatov. This middah, this powerful awareness of how grateful we should be for all the blessings we have, is the single most important root of the Yetzias Mitzrayim experience, from its very beginning to it ultimate goal.

When Hashem appeared to Moshe Rabbeinu and told him the time had come for the geula, and that he must go to Mitzrayim to lead the people toward their redemption, Moshe did not go immediately. The Medrash Tanchuma says 

בְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, אֵינִי יָכוֹל, מִפְּנֵי שֶׁקִּבְּלַנִי יִתְרוֹ וּפָתַח לִי אֶת פֶּתַח בֵּיתוֹ וַאֲנִי עִמּוֹ כְּבֵן. וּמִי שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ פִּתְחוֹ לַחֲבֵרוֹ, נַפְשׁוֹ הוּא חַיָּב לוֹ. 

At the time the Holy One, blessed be He, said to Moses: Come now, therefore, and I will send thee unto Pharaoh (Exod. 3:10), Moses replied: “Master of the Universe, I cannot leave, for Jethro welcomed me and opened his home unto me, and I am like a son unto him.” If one opens his door to his fellowmen, the latter owes him his very life. 

Moshe knew exactly what the Jews were experiencing in Egypt, and when Hashem told him to go redeem them, he should have jumped to go. But he did not. Because he knew that there had to be a way to doing his work without showing ingratitude to his father in law, so he went to ask Yisro's permission before leaving.

Moshe Rabbeinu knew that the foundation of Yetzias Mitzrayim is הכרת הטוב, and you can't catalyze that miracle with an act of being כפוי טוב.

The Makkos involving the water of the Nile,  the water that bore Moshe as an infant, and the one that changed the sand to vermin, the sand that hid the body of the man Moshe killed, Moshe could not be the instrument of those makkos because of his hakaras hatov - hakaras hatov to inanimate, insensate objects! 

In truth, Chazal find the seed of the entire enslavement of the Jewish people in the trait of כפיית טובה. Rabbeinu Bachya says that as soon as Pharaoh demonstrated his ingratitude to Yosef, despite all that Yosef had done for Egypt and the house of the Pharaoh, it foreshadowed his denial of the existence of God - 

ובמדרש אשר לא ידע את יוסף, כל הכופר בטובתו של חברו סופו שיכפור בטובתו של הקב"ה שהרי כתיב (שמות א ח) אשר לא ידע את יוסף ובסוף אמר (שמות ה) לא ידעתי את ה'.

This theme continues all the way to the denouement of the redemption, Mattan Torah. As the Ramban says, the Aseres Hadibros do not begin with "I am your God who created heaven and earth." It begins אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.  You were slaves, without a past, without a present, without a future, and I took you out and chose you to be my emissaries on earth, it is because of Hakaras Hatov to Hashem that we accepted the Aseres Hadibros. 

With this in mind, we understand why Matza is so important. We didn't leave Mitzrayim ourselves. But by thinking deeply of all the gifts we received from so many people, and most importantly, the great gift of life and opportunity we received from the Ribono shel Olam, we can imagine what it must have been like to be redeemed from slavery. Everything precious in our lives is a gift from the Ribono shel Olam, and that is something we share with the generation of Mitzrayim. By cultivating that middah tovah, we can see ourselves as if we ourselves were redeemed from Mitzrayim.  Matza represents that middah. An arrogant person, a person that is puffed up like bread, can not be makir tov, not to his parents or his friends or to God Himself. He feels that he is a self made man, and he only has what he deserves and created by himself. There is no room for Hakaras Hatov in such a miserable man's poisonous philosophy; all he asks is for God to stay out of his way, and he'll do just fine. That is what Chametz represents. Humility and simplicity is the only possible way for a man to recognize what the Ribono shel Olam has done and continues to do for him, and that is what Matza reminds us. 

Hachaver Mike Nussbaum pointed out that the song 'Dayenu' is entirely about the concept of Hakaras Hatov. If Hashem had only given us this, how grateful we would be, we couldn't expect anything more - and then He showered greater and greater gifts upon us! What a perfect expression this is of the most important theme of Sippur Yetzias Mitzrayim.

The idea that the most important theme of the seder is hakaras hato, is Reb Yerucham's approach.

Reb Chatzkel Levenstein held that the main theme is Emunah.

Is Standard Flour Chametz Gamur

 Flour is tempered, or conditioned, before milling. That means that the grain is soaked in water or moistened so that the bran can be removed more efficiently. Does this automatically render flour Chametz Gamur?

No. Unlike milled flour that can become chametz with fleeting contact with water, whole grain has a different set of rules as set forth in OC 453:4 and MB sk 24, and in OC 467:2. The bottom line is that we do not use it for Matza (without inspection,) but it is not chametz gamur. It is a safek chametz, and while we do not keep it over Pesach, it is not assur after Pesach even if it was not sold.

What about pearled barley? The OU says that pearled barley is never touched by water, and it can be kept over Pesach without selling it.

I say "oddly," because I looked at a website that represents barley producers, and they say that barley can be tempered by moistening. To wit:

Conditioning

Next the barley is conditioned. This means that the grain manipulated to have a 15% moisture content by either drying or dampening, and then resting.

This seems contrary to the OU's description, which says that moistening of barley is rare and only takes place before milling or flaking, not when it is being made to be sold as pearled barley. 

Oats and barley are not tempered either (except when they are made into flakes). However, oats, and sometimes barley, are steamed before being milled. 

Coincidentally, when I was menachem aveil by Rebbitzen Schmeltzer on her eldest brother Harav Moshe Juravel's passing, I saw a sefer written by her younger brother, Rav Avraham Juravel, a classmate in Telz in the sixties, called מידי דאכילה.

Here is what he says. Regarding regular wheat flour, 

אבל מכל מקום מידי שהייה במים לא נפקא, ועדיין אי אפשר להשתמש בחיטי "חמץ" כאלו, וכאמור, שלפי תיאור הדברים הטחינה אור מתבצעת סמוך לשרייה במים וכפי העולה מדברי המשנה ברורה (ס"ק כ"ד), אם לא טחן את הדגן מיד אחר הלתיתה, אסור להשהותו, וברוב תחנות קמח בארה"ב משך הזמן מנתינת מים על החיטים עד הטחינה הוא לכל הפחות ארבע שעות ויכול להמשיך עד י"ח שעות, (והחזון איש סי' קכ"ב ס"ק כ"ב וס"ק כ"ד, חולק בזה על המשנ"ב, עי"ש), וחייבים הבעלי מאפיות והבתי ייצור שבבעלות יהודים, להוציאם מרשותו במשך החג. וק"ו שלא להצהיר לפני אלו המהדרים בזה על אודות הנאפה מהם ככלות החג - לאחר שנעשה בה מכירה לעכו"ם למשך הפסח - כי הם כאילו "נקיים" מכל חשש חמץ בלא לסמוך על כל מכירה. וזה ברור, שאחר נתינת המים על החטים, אין מסננים להוציא המים, אלא המים נבלעים בחטים, והמשך הזמן מנתינת המים עד ייבוש החטים הוא מד' שעות עד י"ח שעות, והוא בגדר טבעה ספינתו בים.

Regarding pearled barley,

בהקשר לשעורין (Pearled Barley), מאידך, שונה המציאות וההלכה לגמרי, שכן אלו אינם באים בכלל במגע עם מים כל דרך תהליך הכנתם, וממילא לדעתי אין כל צורך לבערם ואפילו לא למוכרם לפני הפסח, אם כי חייבים ליבדל מהם ואסור לבשל אותם כמובן. ואם מישהו זורקן לאשפה קודם פסח, מפני שאינו רוצה לקיים אותם בביתו בחג הפסח, הוא עובר על איסור דאורייתא של בל תשחית.

So the conclusion is that regular wheat flour is absolutely not Chametz Gamur, and pearled barley is practically fit to make into matza on Pesach. I like his last line - if you throw out pearled barley before Pesach, you are over on bal tashchis.

I posted this because I know there are people that have pounds and pounds of pearled barley in the freezer they stocked up on because they are careful of Chadash, or they anticipate guests that are careful.  And I have at least one five pound bag of regular flour. Don't throw them out.

Bananas for Karpas

 This is just a bagatelle, but interesting nonetheless.

 A friend told me that his father always used celery for Karpas, and he strongly dislikes celery. There are two reasons for this strong dislike. One, because celery is not a barbecued rib. Two, it is celery.  He is already dreading the Seder because of the inexorable approach of the celery. So he asked, can he use a different vegetable?

I answered him that yes, he can use anything upon which you make a borei peri ha'adama. If he likes to dip Terra Chips into saltwater, he can use Terra Chips. He can use a banana, he can use pineapple. (Some poskim say that you make ha'adama on Papaya too because the stem is relatively soft and hollow. I strongly disagree. It can grow twenty feet tall and lives for years, and there are no early sources that consider the quality of the stem/trunk to be a factor. But if you follow Harav Ovadiah and not me, you can use a papaya, too. For an excellent discussion of the bracha on Papaya and the issue of Orla, this article from the OU.)

But his question reminded me of a story with the Chasam Sofer. 

After stealing the Afikoman, the Chasam Sofer's son, later known as the Ksav Sofer, asked his father, why do we do this? Why do we steal the Afikoman? His father said nothing. He asked again; again no response. He realized that his father was not going to answer the question, and he did not ask again.

The following night, the Chasam Sofer told him, now I will answer your question.

The reason we steal the Afikoman is because it says by yetzias Mitzrayim "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו "  Not a dog will bark at any of the Israelites, at man or beast ....

The Gemara (Psachim 113a) says 

 לא תדור במתא דלא צניף בה סוסיא ולא נבח בה כלבא 

Do not dwell in a city where no horses neigh nor dogs bark.

and Rashi explains

סוסיא - משום דהוא נטירותא בקרתא מאויבים ומגנבים:

Horses: because (by reacting audibly to strangers)  they provide safety from enemies and thieves.

So we see that dogs are a shmira from ganovim. That means that when the dogs are not barking, ganovim can do whatever they want. That being the case, by Yetzias Mitzrayim, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, nothing would be safe from Jewish Ganovim. To commemorate that miracle, we steal the afikoman.

Why didn't I tell you this answer yesterday? Because you need to know that the first rule is to respect minhagim, even if you have no idea why the minhag makes sense. You do it with full faith. After you learn to defer to and properly respect minhagim, then I can tell you the reason for the minhag.

(I suspect that the question had been asked dismissively, implying that it was a foolish minhag, and the Chasam Sofer needed to correct this attitude.)

Back to Karpas. If you really dislike celery, you're welcome to use whatever you want. There is some benefit to doing precisely what your father did at the Seder.  But the truth is, there are minhagim and there are minhagim. I think the choice of vegetable for Karpas is really not important, and you can choose whatever you enjoy. And if you choose to dip a banana into saltwater, instead of the mundane celery or potato, you can be sure that you are going to get questions from the younger members of the family - and that is exactly what you are trying to do!

UPDATE:

I mentioned 'bananas' because I thought the image of using bananas for karpas was comical. It was that or strawberries in pink Himalayan saltwater. If you do want to go with bananas, I recommend banana chips. 

But, in a cosmic coincidence, Reb Sass tells me that he heard that Harav Pinchas Teitz of Elizabeth davka used bananas for Karpas.  He did so to publicize the fact that the proper bracha on bananas is indeed ha'adama, and by using them for Karpas, the word would get out. How do you like that?

I just got an email from eidim ne'emanim that Rav Teitz did indeed use a banana. It was not his innovation, though. It was the idea of his father in law, Rav Elazar Mayer Preil z’l, and Harav Teitz decided it was a good idea, and adopted it. I even got advice on how to do it like the Teitzes: Bring the banana to the table whole, and peel and slice it right before dipping, so it does not oxidize.

UPDATE II

Reb Tzvi was kind enough to direct our attention to the shitta of my uncle, Reb Dovid Feinstein zatzal.  I saw it in the Artscroll "Laws of the Seder" that he authored.  Notable points there on page 35:

1. That the optimal mitzva is to use a vegetable that grows above ground, in that a root is not called a yerek. This excludes potatoes and carrots.

2. A fruit, even if you make ha'adama on it, would not be called a yerek, and, as such, is not lechatchila for Karpas.  This excludes cucumbers and tomatoes.

3. That Karpas should be raw, not cooked, because according to some the Karpas should stimulate the appetite, and according to the first teretz in Tos Eiruvin 55b, only raw vegetables do that, while cooked vegetables satiate. This would exclude cooked potatoes. 

4. That since onions are rarely eaten raw in the US, the bracha on onions is here and now shehakol. 

HOWEVER, my father in law, as did his father, uses cooked potatoes and Reb Aharon used raw onions. Since I grew up using potatoes, and I married into the Reb Reuven side of the family, I feel comfortable recommending banana chips and strawberries.

NOTE: My wife reminded me that my father in law, out of respect for his brother, has been using both celery and potatoes ever since Reb Dovid publicized his opinion. Guess what we're having alongside potatoes this year.

IF you want to be really serious about your karpas - more serious than, for example, the Chofetz Chaim, then maybe you should do what many yekkes do, and use Parsley. As Reb Dovid points out, the Gemara never uses the word Karpas in the context of the seder, only Yerek. But since we call it karpas, the fact is that the Rishonim in other places generally say that Karpas is parsley. See Rav and Yachin on Mishna Sheviis 9:1, Rashi Sukka 39b.  Some say that it is cress or celery.  Parsley, if you can get it without insects, is perfect almost lechol hadei'os. I personally do not understand why you make a haadama on it - for men, it's a garnish, not a food, but I am alone in that opinion.

The Sheva Brachos before Matza

I've had this in the drafts for quite a while. You'll see that it is "different." But I decided to post it, at least for a while.

It is assur to eat Matza Erev Pesach. What, exactly, "Erev Pesach" means, is a machlokes Ramban (the whole day of erev Pesach) and Baal Hamaor (only once Chametz is assur.) What is interesting is the discussion of the Yerushalmi.

Tosfos on 99b brings the Yerushalmi that says that one who eats Matza Erev Pesach is like a chassan who sleeps with his bride while she is still living at home, before they are legally married, who deserves Malkos. The Ravyah, the Shibolei Haleket, the Abudraham, and the Mahari Weil (chronologically) say that this concept is echoed in the requirement that we say seven brachos before fulfilling the Mitzva of Matza, just as a Kallah has the seven brachos of Nisu'in under the Chuppah.  This is also brought by Rav MM Mishklov in his Hagada of the Gaon. 

UPDATE CHESHVAN PEI HEI/NOVEMBER 24: 

I came across a Pri Megadim/Mishbetzos in Hilchos Pesach 476:3 that says this is the pshat in Eisav בא על נערה מאורסה!  It really has no shaichus to the Taz there, but this is what he says.

ע׳ ביד יוסף פ׳ תולדות דרוש א׳ עשו עבר ה׳ עבירות בא על נערה מאורסה רמז כי אברהם אבינו ע״ה ז״ל מת בע״פ ומש״ה אוכלים ביצים זכר לאבילות ויעקב בישל נזיד ולחם מצה ונתן לעשו כל האוכל מצה בע״פ כבא על ארוסה בבית חמיו יע״ש ויראה כי בוגרת מאורסה אין נותנין זמן ודאי יכול ליקח בכל עת ולברך ז׳ ברכות אף נערה מאורסה נותנין זמן יב״ח אפ״ה מיקרי רשע שלא המתין ה״ה מצה בע״פ ביום ימתין עד הלילה:

Eisav really didn't sleep with a naara meorasa. But it was erev Pesach, and Yaakov gave him lechem/matza to eat. Eating Matza erev pesach is like....

As with counting the Taryag, we all agree that there are seven brachos. What those brachos are, though, is debatable.

WHAT FOLLOWS IS AN INTERMINABLE ANALYSIS OF HOW THE MATZA IS PRECEDED BY SEVEN BRACHOS. I THINK THAT CONTINUING THIS ANALYSIS WILL NOT BE FRUITFUL. WHAT I THINK IS MOST IMPORTANT IS THIS: IF CHAZAL SAY THAT MATZA IS LIKE THE CHUPAH, AND THAT IT NEEDS TO BE PRECEDED WITH SEVEN BRACHOS, THAT MEANS THAT THE MITZVA OF MATZA IS NOT A MOMENTARY EVENT. IT IS A THRESHOLD TO A NEW TYPE OF EXISTENCE. JUST AS A KOHEN GADOL NEEDS SEVEN DAYS OF PRISHA, AND A CHASAN NEEDS A WEEK OF SHEVA BRACHOS, AND, LEHAVDIL, AND AVEIL NEEDS A WEEK OF MOURNING, BECAUSE ALL OF THEM NEED TO CONTEMPLATE HOW THEIR WORLD HAS CHANGED AND THEY NO LONGER ARE WHAT THEY WERE BEFORE, SO, TOO, MATZA IS A THRESHOLD. IT NEEDS SEVEN PRECEDING BRACHOS SO THAT IT USHERS THE PERSON IN TO A NEW LEVEL OF EXISTENCE.

Now, back to the discussion of the brachos.

Shibalei Haleket:
Wine #1
Kiddush
Shehechiyanu
Adama
Wine #2
Hamotzi
Achilas Matza

Mahari Weil:

Wine #1
Kiddush
Asher G'alanu
Adama
Wine #2
Hamotzi
Achilas Matza

Reb Menachem Mendel Shklover attributing to the Gaon:

Wine #1
Kiddush
Shehechiyanu
Netilas Yadayim on Karpas
Adama
Asher G'alanu (equal to She'asa Nissim)
Wine #2

Rav Herschel Shachter quoting Reb Yosef Ber attributing to the Gaon:

Wine #1
Kiddush
Shehechiyanu
G'alanu
Netillas Yadayim
Hamotzi
Achilas Matza

Wedding SB

1.  בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

2.  שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ

3. יוֹצֵר הָאָדָם

4. , אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, יוֹצֵר הָאָדָם

5. שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ

6. שַׂמַּח תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵֽדֶן מִקֶּֽדֶם: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, מְשַׂמֵּֽחַ חָתָן וְכַלָּה

7. , אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת, מְהֵרָה יְ-יָ אֱלֹהֵ-ינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה

(Requirement to have a minyan, and expression Kallah b'lo bracha asurah
 The Gemara 7b-8a says that Birkas Chasanim needs a Minyan, based either upon the fact that Boaz assembled people at his marriage to Rus (Rus 4:11-12) or from Tehillim 68:27 (במקהלות ברכו אלקים וה' ממקור ישראל). Shitah Mekubetzes there adds another possible source, Vayikrah 22:32 (ונקדשתי בתוך בני ישראל). See Noda BiYhudah Kama E.H. 56. The Rishonim (see Kiddushin), debate whether or not this extends to Birkat Erusin as well or not, but they all agree that Birkas Chasanim does require a Minyan.
If there aren't even ten men in the whole town, the Rashba (Shut 1:1167, Meyuchasos 185) holds that one absolutely needs ten people, as the Chachamim prohibited one to his wife for whom he did not make Sheva Berachos. On the other hand, the Terumas HaDeshen (140), quotes a Teshovos Maimoni who explains Chazal's terminology of "Kallah BeLo Beracha" to be more colloquial than literal, in reference to the Chuppah itself. The Beis Yosef (64:4) paskens like the Terumas HaDeshen, while the Rama, Chelkas Mechokek 3, and Beis Shmuel 4, pasken like the Terumas HaDeshen that one only needs a Minyan lechatechilah.)

 Aruch Hashulchan on Minyan

י"א אין מברכין ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים, ובני חורין ולא עבדים, והחתן מן המניין דכיון דהם ברכות שמחה והוא שרוי בשמחה למה לא יהא מן המניין, בין כשאומרים אותם בשעת נשואין ובין כשאומרים אותם בהמשתה אחר ברכת המזון, ואע"ג דלאו דבר שבקדושה הוא כקדיש וקדושה שלא יתאמרו בפחות מעשרה מ"מ כיון דאומרים שהכל ברא לכבודו לכבוד הנאספים ומזכירין בניין ירושלים אין מדרך הכבוד להזכירם בפחות מעשרה [ע' מגילה כ"ג:], וילפינן לה מקרא דבועז דכתיב (רות ד ב) "וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים וגו'" [כתובות ו':], ומ"מ אין ללמוד מפסוק זה דבעינן עשרה לבר מהחתן דאין זה סברא כלל, ולכן בשארי הסעודות כשאין פנים חדשות דאין מברכין רק אשר ברא א"צ עשרה, ומ"מ שלשה בעינן דלא גריע מברכת זימון דכל תוספת ברכה על הברכות הקבועות בברהמ"ז אינו בפחות מג', אבל ברכת אירוסין אין עשרה מעכבה כמ"ש בסי' ל"ד דהיא ברכת המצוה ככל ברכת המצות, אבל לכתחלה גם שם צריך עשרה כמ"ש שם, ושלשה אפשר דגם שם מעכב, דשלשה מוכרחים להיות – החתן ושני עידי הקדושין.

י"ב י"א דבמקום שא"א להתאסף עשרה לא ישא שם אשה וילך עמה למקום שיש עשרה מפני הברכות [ב"י בשם רשב"א], אבל רבים חולקים ע"ז דאין סברא כלל לומר כן, דאין הברכות מעכבות בדיעבד, ויכניסנה לחופה בלא הברכות ויברכו אחר כמה ימים כשיזדמן להם עשרה אם יזדמנו בתוך שבעת ימי המשתה, ואפשר דאפילו אחר זמן רב אומרים השבע ברכות כיון שעדיין לא אמרום, וכן מורה לשון הרמב"ם בפ"י שכתב דאם לא ברכו ברכת חתנים מברכים אפילו אחר כמה ימים, ע"ש [וביש"ש מצאתי דאחר ז' ימי המשתה לא יברכו], ובהסעודה לא יברכו רק אשר ברא אבל בשעת החופה לא יברכו אותה לבדה דבשעת החופה לא נתקן רק שבע ברכות [מ"ש הב"י בשם הרשב"א צ"ע דהרשב"א לא קאמר שלא יעשה נשואין אלא שלא יברכו בפחות מי', ע"ש בתשו'].

י"ג יראה לי דאם התחילו ברכת חתנים בעשרה ויצאו מקצתן דגומרין אותם אפילו בפחות מעשרה, דהרי אפילו בקדיש וקדושה הדין כן כמ"ש באו"ח סי' נ"ה וכ"ש בברכת חתנים, ועוד דבחדא משנה תנינן להו בפ"ג דמגילה ובוודאי שדיניהם שוה. ויש מי שרוצה לומר דאם ברכו לברכת חתנים בפחות מעשרה עולים בדיעבד וא"צ לברכם עוד, ולא משמע כן מכל הפוסקים [ע' נוב"י סנ"ו שהביא ראיה מתוס', והמעיין בירושלמי דמגילה אין ראי' משם, וכ"כ נכדו בספר יד המלך].

ירושלמי (פסחים פ"י ה"א)

אמר רבי לוי, האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו ,והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה

as brought in Tosfos 99b

וא"ת ומה לא יאכל אי מצה אפילו קודם נמי אסור כדאמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב הפסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו

הראבי"ה

ג ירושלמי ש"א האוכל מצה בערב הפסח כאלו בא על ארוסתו בבית חמיו ולכך נדמית לבועל ארוסה שהיא אסורה עד שיברכו שבע ברכות ועל מצה שייך גם כן שבע ברכות

שבולי הלקט סי' רח

מה שהשווה האוכל מצה בערב פסח לבא על ארוסתו בבית חמיו שמעתי עליו טעם, דכשם שהבא על ארוסתו בבית חמיו קודם שנכנסה לחופה הקדים ביאתו לפני שבע ברכות שמברכין עד שלא תהי' ראוי' להתייחד עמו . . כן האוכל מצה בערב פסח מקדים לאכול ממנה קודם שיברך שבע ברכות שטעון לברך עד שלא יאכל ממנה ואלו הן כוס ראשון מברך עליו שלש ברכות:
יין
קידוש
זמן
אכילת ירקות שמברך בורא פרי האדמה לאחר קידוש הרי ארבע
כוס שני שמברך עליו לאחר ההגדה הרי חמשה,
והיא טעונה המוציא
ועל אכילת מצה,
הרי שבע ברכות . . וטעמו כצפחית בדבש

אבודרהם

מה כלה אינה מותרת לבעלה אלא בשבעה ברכות כדאמרינן כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, אף מצה אינה מותרת ליאכל אלא בשבע ברכות

שו"ת מהר"י וייל, סימן קצ"ג

והאוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו, דקודם שהותר לו מצה בעי ז' ברכות וכן ארוסתו בעיא ז' ברכות. ונראה לי דז' ברכות הם:
בורא פרי הגפן א',
קידוש ב',
 ואשר גאלנו ג',
בורא פרי האדמה ד',
על נטילת ידים ה',
המוציא לחם ו',
אכילת מצה ז' 

So the ShHal and the Mahari'v count the brachos of Hamotzi and Achilas Matza as part of the seven.

The Gaon's talmid, Reb Menachem Mendel from Shklov, in his Haggadas HaGr'a, says the following.

קודם הכרפס כשנטל ידיו היה אדמ"ו הגאון ז"ל מברך על נטילת ידים כמו שהיה דרכו על כל טיבולו במשקה ואמר שעכשיו חיוב לברך בכדי שיהא ז ברכות של מצות פסח קודם אכילת מצה והיינו:
על נטילת ידים
ובורא פרי האדמה
ובקידוש ג ברכות
ואשר גאלנו
ובורא פרי הגפן מכוס שני 

Similarly, in the Maaseh Rav on the Gaon in Hilchos Pesach it says exactly the same, because it's all based on RMM's eidus.

מביאין הקערה ואומר ממצה זו עד אשר גאלנו ומכסים הקערה ואומר אשר גאלנו ומברך בופה"ג ושותה הכוס  ואח"ב מגלים פני הכלה לאחר שבע ברכות:
יין
קידוש
זמן
ענט"י
בופה"א
אשר גאלנו היא ברכת שעשה ניסים
ובופה"ג על כוס שני
ואח"כ נוטלין לידים ומברכין ענט"י והמוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה ויבצע שניהם 

As you see, he's not counting the brachos of Hamotzi or on Matza.

Rav Herschel Shachter says that his mesora from Reb Yosef Ber differs.

 הראשונים הביאו מהירושלמי שהאוכל מצה בע"פ וכו' בבית חמיו, והרבה הבינו (עי' אור זרוע, ופרמ"ג באורך)

שכמו שכלה צריכה שבע ברכות להתירה לבעלה, כך בכדי לאכול את המצה בעינן היתר של שבע ברכות מקודם. וכמדומה

לי שרבינו ז"ל הזכיר פעם, שאף שמשך כל השנה הי' הגר"א נוהג לברך ענט"י על דבר שטיבולו במשקה, בליל פסח לא הי'

מברך, כי שבע הברכות הן:
בפה"ג,
קידוש,
שהחיינו,
אשר גאלנו,
ענט"י,
המוציא,
ומצה,
 ואם יברך ענט"י על הנטילה שלפני אכילת הכרפס, נמצא שיש שם שמונה ברכות. ולפי"ז הבאור משמע כדעת הרשב"א, שהברכות הן הן המתירות,

ולא החופה. אכן אולי י"ל שדברי הירושלמי רק נאמרו ע"ד הדרש, ואין למדין מן האגדה.

Counting Hamotzi and Achilas Matza.

Several Achronim ask, why does the Gemara in Psachim 13b say that you can't bring a Todah on the fourteenth because you'll thereby produce a limit to the time available to eat the Chametz part of the korban, the same reason applies to the Matza part of the Korban - because you can't eat that, either. In fact, it may be that the issur to eat Matza Erev Pesach begins earlier than the issur to eat Chametz!

The Tzlach in Psachim answers that the issur to eat Matza erev Pesach is only derabanan, so erev Pesach he'll be allowed to disregard the derabanan, and at night of course he can eat it as part of his meal.

In Beitza he answers that the issur of limiting the time to eat a korban is only when it becomes not edible earlier than it should be. There is no problem if the issur eliminates some of the time earlier in the day. So although here he won't be able to eat it in the day time, he will be able to eat it at night, so that's ok. (Obviously, he was not worried about the issue of "after chatzos.")

The Pri Megadim says an interesting answer. He says that the issur to eat Matza erev pesach is only because you're eating a matza of Reshus when you should be waiting to eat it as Matza of Mitzva. But if it's part of a korban Todah, then it's Matza of Mitzva, and it's muttar to eat it before Pesach.

צל"ח פסחים י"ג:

וקמ"ל שאם הביא תודה בערב פסח לא מיעט זמן אכילה אלא לחמץ אבל המצה לא מיעט כלל ואוכל גם בערב פסח וצריך לומר הטעם משום דאיסור אכילת מצה בערב פסח הוא רק מדבריהם לא העמידו במקום מצות עשה של אכילת קדשים ומינה דהוא הדין חמץ אינו אסור בלחמי תודה רק בעת איסורו מן התורה אבל בשעות דרבנן לא העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת תודה ולכך פירש רש"י כאן שאם יביאם בי"ד אינן נאכלים של חמץ אלא עד שש שעות שאז מתחיל איסור תורה 

צל"ח ביצה י"ט:

שם הכא בי"ד עסקינן וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפסול והא דקאמר מפני חמץ שבה והלא גם מצה שבה ממעט באכילתו שאסור לאכול מצה בערב פסח עיין מ"ש בזה בחידושינו למס' פסחים דף י"ג ע"ב ד"ה והנלע"ד בזה ועוד נלע"ד דלא שייך לומר שמיעט זמן אכילתו אלא כשממעט סוף זמנו שאז הקודש מוטל לפנינו ואין אנו אוכלין אף שבודאי יצא לבית השריפה אבל מה שממעט בתחילת זמנו אין קפידא ז דאלת"ה לא יהיה רשאי להביא שום קרבן הנאכל רק השכם בבוקר תיכף אחר תמיד של שחר שאם מביאו איזה שעות על היום הרי כבר מיעט באכילתו כל אותן שעות שעברו שאם היה מקריבו בשחר היה לו זמן יותר לאכילתו אלא ודאי שעיקר הקפידא הוא על שממעט סוף זמן אכילתו ובחלות מצה של תודה אינו ממעט רק תחלת זמנו דהיינו כל היום ערב פסח אבל בלילה יכול לאכול לכך אין הקפידא רק בשביל חלות חמץ שבתודה לטעמיה 

פרי מגדים משבצות זהב סו"ס תס"ח

וי"ל מצת תודה מצוה, אין זה כבא על ארוסה בבית חמיו רשות קודם ברכה כו', ותודה מצות עשה הוא, מה שאין כן חמץ מטעם זמן

With this in mind we understand the Machlokes Ramban and Baal Hamaor and we understand the different opinions about which brachos count toward the seven before Matza.

No. Just kidding. We understand less than we did before. The bottom line, to me, is that you need seven brachos. What they are does not matter. As long as the matza has a hechsher of seven brachos, it is a proper mitzvah.

Hallel at the Seder

Yerushalmi Megilla 2:1 (18b)

משנה:

הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללעוזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא:

גמרא:

דכתיב (אסתר ט) ככתבם 

קראה על פה לא יצא דכתיב ככתבם קראה תרגום לא יצא דכתיב ככתבם: בכל לשון לא יצא: דכתיב ככתבם וכלשונם 

ר' יונה אמר תנה נחמן בר אדא ר' יוסה אמר תנה נחמן סבא (דברים ו) והיו כדרך הוייתן יהיו ותני אף בהלל ובקרית שמע המגילה כן ניחה בקריאת המגילה דכתיב ככתבם ברם בהלילא בגין דכתיב (תהילים קי״ג:ג׳) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' מהולל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו מה את שמע מינה א"ר אבין עוד היא אמורה על סדר 
- בצאת ישראל ממצרים לשעבר 
- לא לנו ה' לא לנו לדורות הללו 
- אהבתי כי ישמע ה' לימות המשיח 
- אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג 
- אלי אתה ואודך לעתיד לבא

Interpretation:

Mishna:One who reads the Megilla out of order does not fulfil his obligation....Gemara:(An interpolation from the Talmud Bavli:  In the case of Krias Shema, we know the source for the requirement to read it in order, and that is the words) V'hayu, which we understand to mean "exactly as written in the Torah."The rule of our Mishna, stated regarding Megilla, applies as well to Hallel and Krias Shema.(Returning to Yerushalmi:)In the case of Megilla, because it states Kiksavam, meaning "as written."What is the source for requiring Hallel to be read in order?Because it says "From place to sun rises to where it sets, God's name is praised."  This implies that order is essential, to begin from the beginning and proceed to the end.Another proof: Because the concepts expressed in the Hallel are written chronologically:B'tzeis refers to the redemption from Egypt.Lo Lanu speaks of our time in the current exile.Ahavti speaks of the time after Mashiach comes.Isru Chag is the days of Gog u'Magog.Eili Attah is the ultimate and final goal of the future.

With this Yerushalmi, we understand why Hallel is split at the seder, with the first half before the meal and the second half after.

The first half sings of the redemption from Egypt, and then prayerfully speaks of our condition as free men who await the return of the Shechina and all of Klal Yisrael to the land, and asks Hashem's protection during our exile.  After we finish "Pesach, Matza, and Maror," the Hallel after the meal deals with the future God promised us, and although the wait seems endless, we sing about the wonders and joy that we will all experience when God fulfils His promise.

See also Bavli Pesachim 118 on the same topic.

 וכי מאחר דאיכא הלל הגדול אנן מאי טעמא אמרינן האי משום שיש בו חמשה דברים הללו יציאת מצרים קריעת ים סוף ומתן תורה ותחיית המתים וחבלו של משיח 

- יציאת מצרים דכתיב בצאת ישראל ממצרים 

- וקריעת ים סוף דכתיב הים ראה וינוס 

- מתן תורה דכתיב ההרים רקדו כאילים תחיית המתים דכתיב אתהלך לפני ה׳ 

- חבלו של משיח דכתיב לא לנו ה׳ לא לנו--

--ואמר רבי יוחנן לא לנו ה׳ לא לנו זו שעבוד מלכיות 

--איכא דאמרי אמר רבי יוחנן לא לנו ה׳ לא לנו זו מלחמת גוג ומגוג 

Steinzaltz interpretation, from Sefaria - 

And since there is the great hallel, which contains the special praise of “Who gives food to all flesh” (Psalms 136:25), as explained above, what is the reason that one also recites this hallel of Psalms 113–118, the section recited on every joyous occasion? The Gemara answers: The reason is because the regular hallel contains these five matters: The remembrance of the exodus from Egypt, the splitting of the Red Sea, the giving of the Torah, the resurrection of the dead, and the pangs of the Messiah. Since it mentions these key concepts, this hallel is also considered important.
The Gemara elaborates: The exodus from Egypt, as it is written: “When Israel came forth out of Egypt, the house of Jacob from a people of strange language” (Psalms 114:1). And the splitting of the Red Sea, as it is written: “The sea saw it and fled; the Jordan turned backward” (Psalms 114:3). The giving of the Torah, as it is written: “The mountains skipped like rams” (Psalms 114:4), which is similar to the description of the giving of the Torah found elsewhere in the books of the Prophets. The resurrection of the dead, as it is written: “I will walk before the Lord in the lands of the living” (Psalms 116:9), which follows the verse: “For you have delivered my soul from death.” After mentioning death, the psalm describes the resurrection in the lands of the living.
The pangs of the Messiah, as it is written: “Not to us, God, not to us, but to Your name give glory” (Psalms 115:1). And Rabbi Yoḥanan said: The verse “Not to us, God, not to us” and the entire psalm, including the verse “Why should the nations say, where now is their God?” (Psalms 115:2), is referring to the era of the enslavement of the kingdoms and the redemption of the Jewish people from their dominion. Some say that Rabbi Yoḥanan said: The verse “Not to us, God, not to us” is referring to the war of Gog and Magog, the catastrophes and wars that will befall the Jewish people in the end of days from which they will be delivered. 

Both the Bavli and the Yerushalmi say that only the first two chapters of Hallel are Hallel Mitzrayim. All the rest of Hallel speaks of the present and the future. The division of the two sections is exactly in keeping with the order of the Seder, beginning with the celebration of Yetzias Mitzrayim, and ending with our faith in Hashem's presence during Galus and His ultimate return of the Shechina to Eretz Yisrael with Biyas Mashiach. The second section can certainly be recited after Chatzos.

This year, at our lonely sedarim, as we celebrate the Geulas Mitzrayim, let us hopefully and confidently and joyously sing of the Geula Ha'asida.

Korban Pesach, Korban Todah, Matza and Chametz

The Rosh in Arvei Pesachim (30) says that the minhag in France and Germany was to use an Issaron measure for the three matzos we use at the seder.  This is because in commemorating the Exodus, we see ourselves as if we were released from prison, and one who is released from prison must bring a Korban Todah. The Korban Todah comprised forty loaves, thirty of which were ten each of three types of Matza and ten were Chametz. The Mishna in Menachos 77a says that the volume of flour for each of the Matza varieties was "three Issaron and a third." If the ten pieces made from that measure totaled three and one third Issaron, then each piece was .33, and three pieces totaled one Issaron.  Therefore, we are noheig that the three matzos at the seder total one Issaron, just like three pieces from the Korban Todah totaled one Issaron.

(An Issaron is one tenth of an Eiphah, and is therefore 7.2 Log. It is the same shiur as the mitzva of Hafrashas Challah, which we generally assume to be five pounds.  For the purpose of this post, assuming that a revi'is of a log is 3.3 oz, then an Issaron would be 95 ounces, or three quarts. That means that each Matza would be made of 32 ounces of flour, or four cups. If you go by our hanhaga by Hafrashas Challah, then you would have each matza weighing more than one and a half pounds.  Whether it's made with four cups of flour, or it weighs 1.5 pounds, that's an enormous matza. I think we can safely say that we don't follow this minhag any more.)

הלכך נהגו העם לעשות שלש מצות ונהגו באשכנז ובצרפת לעשות מעשרון אחד זכר ללחמי תודה שהיוצא מבית האסורין מביא לחמי תודה ולחמי תודה באין ג' מינין של מצה חלות רקיקין ורבוכה ושלש חלות עושין מעשרון אחד רכל מין ומין היו שלשה עשרונות ושליש עשרון ומכל מין היו עושין עשר חלות דהיינו שלש מן עשרון אחד ועושין להם סימן איזהו ראשונה ואיזה שניה 

The Tur, the Beis Yosef, and the Rama in 475 all bring this lehalacha. The Rama says

נהגו לעשות שלוש מצות של סדר מעשרון זכר ללחמי תודה

The Mordcheh in Arvei Pesachim also compares the seder to the Korban Todah, but he uses it differently. He says that although the three varieties of Matza that accompany the Todah should be made as ten pieces each, if necessary, they can be made into three pieces, one for each variety. Since the Todah needs an accompaniment of a minimum of three matzos, we reflect that by having three matzos at the Seder. This is also in the Shiltei Hagiborim in AP in the name of the Smag.

It comes out that the Rosh says we use three matzos because we need one broken one and two for Lechem Mishneh, but the Mordechai says that the idea of three matzos is to reflect the Korban Todah.  Both are saying that the Matzos need to express the idea of Lachmei Todah. The Rosh says that this is done by their total volume - making the three a volume of one Issaron, and the Mordechai says that this is done by their number - having three matzos at the seder.

One thing is clear. That the Matzos we have at the Seder should reflect the idea of the Korban Todah by some similarity to the Matzos that accompany the Korban Todah.

So if the Korban Todah is so prominent in our Zecher of Yetzias Mitzrayim, and after all, we did leave a prison, which always creates a chiyuv of Korban Todah, why not do it properly, including the Chametz?

This is how the Abarbanel interprets the question of the Mah Nishtaneh. Why do we eat only Matza, if the Korban Todah included both Chametz and Matzah. 

Additionally, the Seforno. 
The Seforno in Shemos 12:26-27 explains the question and answer of the son as follows. (In the Hagada, we attribute this particular question to the wicked son, but that's not what the Seforno is doing.)
1. the Korban should be on the Yomtov, not before it begins. 
2.  the Korban should be between the Temidim, not after the evening Tamid.
3.  only one Korban for Yomtov should be brought by the Tzibur, not everyone bringing his own. 
I've separated the three questions and three answers so that what he is doing is more clear.

מה העבודה הזאת לכם 

שאינה ביום מקרא קדש כשאר הקרבנות, 

ולא תוך זמן שאר הקרבנות שהוא מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים, 

ולמה לא יספיק קרבן אחד לכל ישראל כמו בשאר קרבנות צבור:

Answer, in the next passuk-

זבח פסח הוא 

זה הזבח נעשה בשביל הפסיחה שהיתה עתידה להעשות בחצי הלילה של אחריו, 

ומפני שאין זבח בלילה הוצרך לעשותו בזה הזמן הנמשך אחר הלילה של אחריו בענין הקרבנות. 

והוצרך כל אחד להקריב כי הנס נעשה לכל יחיד בפני עצמו ולא לציבור בכלל: 

I think his third answer, that it is brought by yechidim instead of the Tzibur, is reminiscent of the Abudraham that says that we don't rely on the Shaliach Tzibur to say Modim, because Modim, expressing appreciation, cannot be done through an agent. You have to do it yourself.

 ( וכשיגיע ש"ץ למודים וכורע כל העם שוחין ואומרין הודאה קטנה המתחלת כמו כן במודים שאין דרך העבד להודות לרבו ולומר לו אדוני אתה על ידי שליח אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים ואם יקבל על ידי שליח אינה קבלה גמורה שיוכל להכחיש ולומר לא שלחתיו. אבל בשאר התפלה שהיא בקשה יכול לתבוע צרכיו על ידי שליח שכל אדם חפץ בטובתו ולא יכחיש ויאמר לא שלחתיו, וזה שאמר דוד (ע' תה' קמ, ז) אמרתי לה' ה' אתה אני בעצמי אמרתי לו ולא על ידי שליח .)

So this Seforno also sees the Korban Pesach as a form of Korban Todah.

The Chasam Sofer in Toras Moshe Parshas Emor says that the Korban Pesach and the Shtei HaLechem of Shavuos are really two parts of the same korban, both, in sum, creating a Korban Todah, with the Matza on Pesach and the Chametz on Shavuos.

ביום הביכורים מקריבים שתי לחם חמץ נראה שהוא תשלומין לקרבן פסח שהוא קרבן תודה אך בלי חמץ ובקרבן תודה כתיב (לעיל ז י"ג) על חלות לחם חמץ ועל זה שואל הבן שבכל הלילות כשאנו מקריבין ואוכלים לחמי תודה אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה ומשלימין אותו בשבועות שהוא עצרת של פסח (רמב"ן להלן לו) ואין היכר ביחידים האוכלים לחם חמץ אלא במקדש יש היכר בהקריב לחם חמן ואינו קרב על המזבח רק נאכל לכהנים 

Why, then, this bifurcation? The Ramban says that Matzah alludes to Rachamim and Chametz to Din. Our redemption from Mitzrayim was a manifestation of Rachamim, while Shavuos involves Din, the strict obligations of the Torah.  I don't really understand that Ramban, but Reb Chaim B has a piece on this here, which was the catalyst for this post.

The Chasam Sofer also has two other answers, that Pesach is a celebration of the opportunities of the future, and that the shibud and geula were needed to cleanse us of the lichluch of being from Aramim, so it's more like the korban of Miluim, which was basically a Todah, in that it had all the types of Matza -  חלות ורקיקין ורבוכה - but did not have Chametz.

Forgive me, but I have a simple answer. Yes, the Pesach is like a Korban Todah, and so it should include Chametz. But it's Pesach. You can't have Chametz on Pesach.

Your reaction should be that this is circular reasoning and a foolish answer. But ask yourself, if we didn't have the question about the Todah aspect of Pesach, you would not ask "Why is Chametz assur on Pesach." We know innumerable answers to that question. Well, now that Pesach fodders that Chametz is assur, it doesn't matter that the korban should be like a Todah, it can't include Chametz. The din of Haggada, and lir'os atzmo, requires that we do it on that date mamesh, and so Chametz is out of the picture. Adderaba, it could be that this is why we separate it into Matza on Pesach and Chametz on Shavuos, as the Chasam Sofer / Ramban say. 

This connection between the Todah and the Pesach also explains another commonality, that the time they must be eaten is far shorter than most korbanos in their category.  The Abarbanel and the Seforno and the Netziv say that the reason the time for a Todah is shorter than that of a Shelamim, and there is so much bread to eat, is so that you will invite a large number of people and you will all eat together, so that the baal simcha will have a large and festive audience of friends to whom to tell his or her story of salvation - Pirsumei Nissa. This is exactly the case with the Pesach, whose time restriction is even greater - from Tzeis to midnight. 

The idea that the Torah wants Pirsumei Nissa in the Korban Pesach is mentioned in the Yotzer for Shabbos Hagadol, thank you to Rav Avrohom Wagner and Baruch Hashem there are still people who not only say the Yotzros but who also care what they mean -

תְּרָפִים כְדֵי לְמֵעֵט. מְנוּיֵי מְתֵי מְעַט  תֹּקֶף הַדְרַת מָלָך מִלְהִמָעֵט הוּרְשָם לְהִמָנוֹת בִּוְאִם יִמְעַט.

In a new peirush on the Yotzros called Higayon Yitzchak (any he'aros on this peirush should be directed to the authors, Kolel Demasak Eliazar (sic), 712 Wythe Street in Brooklyn, 718-422-7566.) we find

תרפים כדי למעט - וצוה להם ליקח השה לפסח כדי למעט ולבער אח העבודה זרה של המצריים מן העולם.מנויי מתי מעט - על ידי המנויים [שימנו עצמם לקרבן פסח] של ישראל שהם מתי מעט בין העמים. תוקף הדרת מלך מלהמעט - ולעומת זה כדי שלא יתמעט ח"ו חוקף הדרתו של הקב"ה מלכו של עולם, לכן הורשם - נרשם ונצטוו על זה בתורה, להמנות בואם ימעט - להמנות יחד איש ושכינו הקרוב אליו אם ימעט הבית מהיות משה כי זה כבודו של המלך שאוכלין הפסח בקול שאון והמון רב ומקלסים יחד בהלל  

and in his notes he says two pshatim from a talmid of Rashi in a ksav yad

מנויי מתי מעט פירשנו מתי מעט קאי על ישראל שנאמר עליהם כי אתם המעט מכל העמים אולם י"מ מתי מעט' קאי על הצאן ור"ל שצוה הקב"ה למעט בצאן ולהרבות במינויים רבים על כבש אחד כדי שיתמעט העבודה זרה של המצריים ויתבערו מן הארץ ויתרבה כבודו של הקב"ה מלכו של עולם על ידי רוב עם הדדת מלך וז"ש אח"כ הדדת מלך מלהמעט  

so the Yotzer clearly is saying that there's an idea of Rov Om in the din Tachosu of the Korban Pesach. 

Again from Rav Avrohom Wagner - the Targum Yonasan in Shemos 12:4 says

 ואין זעירין אינשי ביתא מענין עשרה כמיסת למיכול אימרא 

which might mean that you don't shecht the Pesach if you have fewer than ten menuyim - but he might also mean that since you have to be wary of leaving over the meat, you'd better have at least ten people so nothing's left over, unless you invited יוחנן בן נדבאי, or my brother.  That explains why he says כמיסת למיכול אימרא.  Reb Chaim Kanievsky says that it is reminiscent of Pesachim 64b and might mean the same thing, that this is a matter of practicality that arises from the time constraint, not a halachic numerical requirement.

ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם 

If that's what the Targum Yonasan means, it's very much like the Sifri (Devarim 132) brought in Pesachim 91a that says

לא תוכל לזבח את הפסח, ר' יהודה אומר מנין (לשוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר שעובר בלא תעשה), שאין שוחטין את הפסח על היחיד, תלמוד לומר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך. ר' יוסי אומר פעמים שהוא אחד ושוחטין אותו עליו, ופעמים שהם עשרה ואין יכולים לאכלו אין שוחטים אותו עליהם שלא יביאו את הפסח לידי פסול

meaning that Reb Yehuda holds that it is assur to shecht for one person, but two would be muttar (as is clear in Pesachim 98-99, where it says א"ר יוחנן אפילו תימא רבי יהודה כיון דאמר רבי יהודה אין שוחטין את הפסח על היחיד מעיקרא לאמנויי אחרינא בהדיה קאי, "achrina" meaning one other person,) while Reb Yossi holds that all that matters is ensuring that nothing is left over, and if one person can manage, kol hakavod. 
While the TYBU is in any case a daas yachid mamash, the possible connection is interesting.

This desire to have a large crowd is reflected in the opening words of the Seder, when we make it clear that guests, who are always welcome on Yomtov, are especially valued on Pesach.

חג כשר ושמח לכם ולכל משפחותיכם ויהי רצון שנזכה לקבל פני משיח צדקנו כולנו יחד במהרה בימינו

The Korban Oleh V'yoreid - Mnemonics

This was originally posted ten years ago on another website that had a different style of writing, but I I think some people might find it useful. So I'm re-posting with minor changes. It's kind of timely, too, because several of the simanim are Pesachdik, like דצ"כ עד"ש באח"ב, and יקנה"ז, and יד שחט דם.


There is an unusual type of korban called Oleh Veyoreid, a Variable Korban.
The Torah describes the korban a Metzora must bring to complete his process of purification. The same type of korban appears in Parshas Vayikra, immediately following the Korban Chatas. This type of korban offers a range of options according one's ability to pay. This class of Korbanos is called "Oleh Ve'Yoreid," "rising and falling," and they are found in only five situations. These disparate underlying obligations, and the particular korbanos brought in each case, vary widely; sometimes there are three levels, sometimes two. And don't be misled by the name "Oleh." The name has nothing to do with Korban Olah-- they involve Chatas and Minchah at least as much as Olah.


How can a person remember when you bring an Oleh Veyoreid? With a Mnemonic, or, an Abbreviation.
When I was learning Maseches Shavu'os, I found it helpful to develop an acronym as a mnemonic to help me remember the cases where a Korban Oleh Ve'yoreid is brought.

Mnemonics we know and love.
Many of us remember the acronym we used to memorize the names of the Great Lakes from west to east- HOMES; Huron, Ontario, Michigan, Erie, and Superior, or Sohcahtoa for algebra. Students of anatomy remember the three layers of the krum shel mo'ach with DAP-- Dura, Arachnoid, and Pia Maters. The US military famously abbreviates everything, and the Gemara is full of acronyms: The word 'Shas' is itself an acronym. In the Seder on Pesach, every child remembers the order of the Makkos because of the Siman. The Tosfos Yomtov in Mishnayos loves to do this as well, and calendar calculation handbooks are infested with them. I thought it would be interesting to list the ones I am aware of and have found useful.
Please don't ask me to post things like Chabad, or Yaavetz, or Rambam or Rashba. The words I have serve to remind of of the things they abbreviate, whereas nobody cares how the Rashba was called up for an aliyah-- his name, for us, is the Rashba. And I know about Moshe Ve'Kalev, which defines when the Elokim or the Shem Adnus has a vowel under the first Aleph (Mei'Elokim, but Veilokim). I just find that kind of stuff stultifying.
anguage searchers, yaknehaz, yad shachat dam, askelav gudu. Seven Mitvos bnei Noach
Test yourself!
The first line of each Siman has the Siman and what it refers to. The next lines explain what the Siman means.
Here's a suggestion: print this out, read the Siman but cover the explanation, and see if you can remember, or figure out, what the letters of the siman mean. Some are childishly simple. Some are decidedly not. Some are new and were invented by this writer.

If the Tosfos in Eiruvin I quote below applies to you, as it does to me, you might find the simanim very helpful.

עירובין נד: אר"ח אין התורה נקנית אלא בסימנים

. וכתב התוס שם ד"ה כי וז"ל כשאנו מסיימים המסכתא ומתחילין האחרת מיד שוכחין הראשונה

א) תנ"ך, ש"ס

/

ב) דצ"ך עד"ש באח"ב

/

ג) יד שחט דם – משקים המכשירין אוכלים לקבל טומאה-או"ח קנ"ח ד

יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים

The reason it's in Orach Chaim is that these liquids, if on a fruit or vegetable you are eating, will obligate you to wash your hands. This is why we do Urchatz at the Seder.

/

ד) יעל קגם – המקומות שההלכה כאביי כנגד רבא – ב"מ כ"ד

יאוש, עד זומם, לחי, קידושין, גילוי דעת, מומר

/

ה) שבטים – קרבן עולה ויורד

שמיעת קול, בטוי, טומאת מקדש, יולדת, מצורע

/

ו) נפשע – קרבנות על מעשה מזיד

נזיר, פקדון, שפחה חרופה, עדות

/

ז) מפק"מ – חיובי בעל ואשתו

מ"מ – מזונות תחת מעשה ידים

פ"פ - פדיונה תחת פירות

ק"ק – קבורתה תחת כתובתה

מ"מ – מעה כסף תחת מותר מעשה ידיה

/

ח) ותמנ"ע – חטאות המתות - רע"ב ריש פ"ד דתמורה

ולד, תמורה, מתו בעליה, נתכפרו בעליה, עברה שנתה

/

ט) דן חנק נפש – יו"ד כ"ט – דיני טריפות

דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, קרועה, נפולה, פסוקה, שבורה

/

י) רח"ש or שח"ר– קרבנות בעלייה לרגל

ראייה, שמחה, חגיגה

/

יא) שמ"ט – יש שליח לדבר עבירה

שליחות יד, מעילה, טבח ומכר

/

יב) שמ"ע – שבועות דאו' בבית דין

שומרים, מודה במקצת, עדות

/

יג) פזר קשב – שמיני עצרת הוי רגל לפני עצמו

פייס, זמן, רגל, קרבן, שיר, ברכה

/

יד) אסקלב גודו – שיעורים

איפה = ג' סאה

סאה = ו' קב

קב = ד' לוג

לוג = ו' ביצה

/

כל אסקלב בה גודו

כור = ב' לתך

לתך = ה' איפה

/

טו) חמשה – דיני כוס של ברכה -טור או"ח קפ"ז

חי, מלא, שטיפה, הדחה

/

טז) שצ"ם חנכ"ל—סדר כוכבי לכת בבריאת העולם בנוגע לתקופת החמה -ראש השנה י"א

שבתאי; צדק; מאדים; חמה;נוגה; כוכב; לבנה

/

יז) יקנה"ז: סדר קידוש והבדלה ביום טוב מוצאי שבת

יין קידוש נר הבדלה זמן

The reason for the fjirst pictures is because the Hagada illustrators, late 1400s and early 1500s, intended the picture of the Rabbit Hunt as a visual pun: in German, hunting a rabbit is jag den Haz, or Yagen Haz, or Yaknehaz. Why the second guy, mid-14th Century Catalonia, put it by Dayeinu I have no idea. He probably saw it in an earlier Hagada and didn't get the joke, and thought that 'rabbit hunts' had some deep connection to the Seder as an allegory for the history of the Jews.

/

יח) אבגד+3: שבע מצוות בני נח

אבר, ברכת השם, גזל, דינים, + עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכת דמים

/

 יט) חיים: ברכת הגומל וקרבן תודה - אורח חיים רי'ט

חבוש, יסורים, ים, מדבר

/

כ) יבנה: סדר הבדלה - אורח חיים רצ'ו

יין, בשמים, נר, הבדלה

/

כא) שעטנז גץ

אותיות שיש בהן תג בכתב אשורית

בד"ק חי"ה

אותיות שצריכות תג אחד או שניים

מלאכת סופר

אותיות שאין בהן תגים כלל

/

כב) קרובץ

הפזמונים שמוסיפים בתוך התפילה בימים טובים ומועדים

קול רנה וישועה באהלי צדיקם (בית יוסף, או,ח ס'ח)
רמ'א או'ח קי'ב - פירוש קרובות ליוצר ויש אומרים שהוא ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים

and since it's always interesting bring things from R Elya Bachur, this is what he says in Hatishbi

קרבץ האשכנזים קורין לפיוטים שאומרים בשבתות וימים טובים קרובץ ולא מצאו לזה טעם רק שאומרים שהוא ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים תהלים קיא סו ולזה הטעם אין טעם ולא אוכל להאריך והנני נותן לך טעם איך נפל בינינו זה השבוש הנה ידוע כי אנחנו האשכנזים באנו מגזע הצרפתים כי כאשר גורשנו מצרפת בשנת כל"ה גרש יגרש שמות יא א נתפשטנו בארץ אשכנז ונשארו בפינו הרבה מלות מלשונם ורבים ממנו סבורים שהם מלשון הקודש כמו שכתכתי במלת סרגנס והנה הפיוטים נקראו קרובות בתי"ו לפי שמקרבין אותן אל התפלה  וכן קוראים אותן כל שאר היהודים וכן זכרם הרד"ק בשרש עתר עיין שם ולפי שהצרפתים אינם מבדילין במבטא בין הצד"י ובין התי"ו הרפויה וכאשר שמענו שאמרו קרבות חשבנו שאומרין קרבוץ וקדמוננו לא מצאו טעם למה נקרא כן אלא שהוא ראשי תיבות כדלעיל ואחר כך מצאתי בספר האשירי בפרק אין עומדין ברכות פ"ה סימן כא וזה לשונו ורבי אליעזר הקלירי שעשה קרבוץ וכולי ואני אומר אולי לפי שגם הוא היה אשכנזי היה רגיל לקראם קרבוץ ועוד הרי הוא קרא אותם קרבוץ ולא קרובץ ובזה בטלין דברי הראשי תיבות דלעיל ועוד אפילו הוי"ו הראשונה לא תתכן במלה בהיות הבי"ת דגושה ודוק 

Thank you to R Avrohom Wagner for the he'ara.

/

כג) פרדס

פשט, רמז, דרוש, סוד

(והעיר אחי הגדול שליט'א ש'ספרד' הוא אותו דבר, רק שהספרדים מקדימים ה'סוד' לה'פשט.')

/

כד) בי"ה שמ"ו  שש העמודות בספר התורה הפותחות באותיות מיוחדות

בראשית, יהודה בפרשת ויחי, הבאים בראש שירת הים, שמור לך בפרשת כי תשא, מה טובו בפרשת בלק, ואעידה בראש שירת

האזינו

ערוך השולחן סימן רעג סעיף כג

וכתב רבינו הרמ"א

יש סופרים מדקדקים לכתוב אותיות בי"ה שמ"ו בראש העמודים. וכן קצת המדקדקים לכתוב בראש כל עמוד וי"ו, וקורין אותו "ווי העמודים". ואין לדקדק בכל זה. ואפילו המדקדק יזהר שלא ימעט או ירחיב הכתב לפעמים משום זה, כי כל דברים אלו אין להם שורש על מה שיסמוכו. עד כאן לשונו.

אבל כמה גדולים כתבו שיש ליזהר באלו הששה שיהיו בראש הדף. ויש רוצים לפסול גם בדיעבד (ש"ך סעיף קטן ו בשם הגמ"ר). ובוודאי לפסול בדיעבד אין סברא, כיון שלא נזכר בגמרא. אך לכתחילה וודאי שיש ליזהר.

וסימן: לרוכב בערבות בי"ה שמ"ו (רבינו בחיי.

והבי"ת הוא "בראשית".

והיו"ד הוא "יהודה אתה יודוך אחיך", וכן נהגו הסופרים. ואף שיש אומרים ד"יודוך" הוא בראש הדף. אך כיון ש"יהודה" הוה פרשה, ואם "יודוך" יהיה בראש הדף וב"יהודה אתה" ליכא רק שמונה אותיות והיא פתוחה, ולפי זה לדעת הרמב"ם לא יהיה בשיטה רק שמונה אותיות, שהרי "יהודה" צריך לכתוב בראש השיטה ויהיה בשיטה זו שמונה אותיות, ואיך אפשר להיות כן (הגהות מיימוניות)? וגם הבעל הטורים ורבינו בחיי כתבו דהיו"ד הוא "יהודה".

והה"י הוא "הבאים אחריהם" ב"בשלח".

והשי"ן הוא "שמר לך" ב"כי תשא". ויש מי שאומר "שמור ושמעת" ד"ראה". ויש מי שאומר "שפטים ושטרים". ויש מי שאומר "שני השעירים" ד"אחרי מות". והעיקר כדעה ראשונה, וכן המנהג.

והמ"ם הוא "מה טובו" דבלעם. ויש אומרים "מוצא שפתיך תשמור".

והוי"ו הוא "ואעידה בך" ד"וילך".

(עיין ש"ך סעיף קטן ה שכתב שיש עוד וי"ו לבד "ואעידה", ומביא ראיה מהמרדכי עיין שם. וכבר כתב הנודע ביהודה סימן ע"ז וכן הגרז"מ דאינו כן, וכוונת המרדכי על "ואעידה", עיין שם

/

כה) מפת אאל  מצות הבן על האב

מילה, פדיון, תורה, אומנות, אשה, לשוט

/

כו) ישעה   איסורי הנאה שתופסיו את דמיהן
 From the Tiferes Yisrael in Kiddushin Perek 2

יין נסך, שביעית, עבודה זרה, הקדש. לשיטת הרמב'ם, גם פטר חמור

/

27) FLOPS

What the Chasan's side pays for at a Chareidi wedding

Flowers, Liquor, Orchestra, Photographer, and Sheitel.

/

28)FLOP

What the Chasan's side pays for at a Modern Orthodox wedding

Flowers, Liquor, Orchestra, and Photographer

/

29)

אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ

The Chasam Sofer in Yisro says that the last seven letters of the Aseres Hadibros, Asher Le'rei'echa, are an abbreviation for the seven mitzvos Derabanan.

They are: Aveilus, Simchas Chassan ve'kallah for seven days, Rechitza of Netilas Yadayim, Lechem of Pas and Bishul Akum, Reshuyos of Eiruvin, Amalek of the Takanas Yomtov of Purim, and Kohanim of the Takanas Yomtov to remember the Chashmona'im.

30)

מגע אש

סדר אכילה (כמובן יש לפני זה  המוציא, ואז) מזונות גפן עץ אדמה שהכל

The order of Brachos one should make: Mezonos, Gefen, Eitz, Adamah, and then She'hakol.

31.)

(from lesser unknown in a comment)

1) sifrei EMES (aleph, mem, saf) for the 3 seforim of tanach (Iyov, Mishlei, and Tehillim) that have their own set of trup

2) If i remember correctly, the beginning of each sefer of chumash has an acronym for a mitzvah. for example, breishis stands for bechor rechem emo shloshim yom tifdeh. and shemos stands for shnayim mikreh v'echad targum. I dont know what the other 3 stand for...

4) if we are making up our own, (i don't think i heard these, just threw them together now) yesh shem for the niviyim rishonim, kra aish, for the 5 megillos

32)  :עלץ שלם Brachos that require that you stand.

: עומר, לבנה בחידושה , ציצית , שופר, לולב,  מילה
From the Abarbanel is in his Hilchos Tzitzis D'H כשמתעטף.

33.)  משיח  The four names of Mashiach:

מנחם בן חזקיהו, שילה, ינון, וחנינה


34.)   יארצייט
יום אסיפת רגלי צדיקים (sic יביט) יבית טות
יום אסיפת רגל צדיק יהיה יום טוב 

Another thanks to R Avrohom Wagner for letting us know about this interesting interpretation.

This is from a sefer called Levush Yosef.

יום זה אחינו האשכנזים קוראים אותו בשם יארצייט יש אומרים שהוא ראשי תיבות יום אסיפת רגלי צדיקים יביט טות מלשון ילין בתענית כמובא בדניאל ר י"ט ובת טות שהחיים מתענים לזכותו של המנוח ולהרבות על החיים מידת הרחמים 

ויש אומרים שיארצייט ראשי תיבות יום אסיפת רגל צדיק יהיה יום טוב אוצר הידיעות חלק ג' עמוד שנ"ב 

אומנם רבינו יוסף חיים מבבל הבן איש חי פרשת ויחי שנה ראשונה סעיף י"ד כתב כי משמעות יארצייט הוא יום הפטירה בלשון אשכנז וגם הספרדים הורגלו לקרוא אותו בשם זה בספריהם והוסיף הרב ז"ל שאין בזה ראשי תיבות או רמז אחר כמו שחושבין העולם 

35)  אב שר שמח  דינים שבתי דין בזמן הזה יכולים לדון
תפארת ישראל פרק החובל משנה א
בזה"ז שאין לנו ב"ד סמוכין, אין דנין רק נזקי אש, בור, שן, רגל, שכיח, ממון, חסרון כיס [..... וסי' א'ב' ש'ר' ש'מ'ח'],

Also shown to me by Rav Avrohom Wagner. Thank you!

If you don't like that particular acronym, you can use  בשר אשמח for people who like barbecues, or, switching the ח from  חסרון כיס for a כ, is שם אב כשר, which means that if someone knows his father's name, at least he's not a shetuki. The benefit of the first two is that it puts the avos together - אש, בור, שן, רגל in אב שר שמח and בור, שן, רגל, אש in בשר אשמח . 

36.) מנצפ״ך

From the Gaon. Even though the Gemara (Shabbos 104a) is just talking about the change that seems to have been introduced by the Neviim, it also stands for the five things Moshe Rabbeinu had to ask the Ribono shel Olam.

מקושש

נוקב שם השם

צלפחד

פסח שני

כזבי בת צור

37. )  חשמ"ל

From the Gaon in his peirush (דרך רמז) on Megillas Esther 1:1

 כשבת המלך.

כי ד' רגלי כסא מרכבת הטומאה הוא ד' כתות שאינם מקבלים פני שכינה [והוא חשמ"ל (חנפים שקרים מספרי לשון הרע ליצנים ) דטומאה כידוע]  והכסא עצמו הוא הגאוה, ויצה"ר יושב עליו הוא התאוה כידוע .  ועל זה אמר בשבת המלך על כסא מלכותו שהביא בקרב האדם כל מידות הנ"ל ואז עושה נס לישראל....