Ushemartem es Hamatzos/Hamitzvos

From the great Rav Yochanan Zweig:

And you shall guard the matzos... (12:17)
Rashi (ad loc) explains that guarding the matzos entails being very meticulous in their preparation in order to prevent them from becoming chometz (leavened). Rashi goes on to quote the Mechilta (Bo, parsha 9), "R' Yoshia says - Do not read the word 'matzos' rather read it 'mitzvos' - just as people do not allow the matzos to become chometz (by delaying the process to completion), so too they shouldn't allow mitzvos to become "leavened." Rather, if an opportunity to do a mitzvah presents itself, do it immediately."

In other words, just as we have to be meticulous in our process preparing dough to become matzo (eliminating all unnecessary delay), so too we must have the same attitude of immediacy toward fulfilling mitzvos.

Yet the analogy seems flawed; if one delays doing a mitzvah, he can do it a little later or, at the very worst, he lost an opportunity. But if one fails to prepare the dough for matzos properly, he has created a far worse situation: he now has chometz on his hands, which on Pesach is a serious transgression. How are these two ideas analogous?

Generally, people delay or push off doing things they wish to avoid doing. Procrastination is usually not a problem of time management or of planning. People simply delay doing things they don't want to do. If we ask our children to clean up their room, even if they finally acquiesce, getting them to actually do it is often a battle. Imagine if after finally getting them to pick up their room we now ask them to set the table, and then clear and wash the dishes. Pretty soon they will begin to resent doing things we make them do and begin to object.

Unfortunately, doing mitzvos can fall into the same rut. If one doesn't perceive mitzvos as opportunities, but rather as onerous obligations, one will begin to resent doing them. Pretty soon one will delay and push off fulfilling them. Eventually, those delays will become noncompliance, which leads to nonobservance. When we force our children to get up, wash their hands, daven, make brachos, and the like, we are actually well on our way of getting them to resent doing mitzvos. In other words we are on the derech of getting them "off the derech."

We must slowly educate our children that mitzvos are really opportunities. Chazal tell us exactly how to do this; give them incentives every step of the way. Show them that learning Torah and doing mitzvos can be rewarding. When it comes to doing things like studying Torah and mitzvos the Gemara (Pesachim 50b) teaches, "Metoch shelo lishma ba lishma - if one begins by doing things for a selfish reason he will eventually come to do it for the proper reason."

After a while a person begins to realize how meaningful it is to begin the day off with a conversation with Hashem, or how intellectually stimulating and enjoyable studying Torah can be. There are very few mitzvos that aren't accessible to the emotions or intellect.

This is what Chazal mean by we should not delay fulfilling mitzvos. We should perceive every mitzvah as an opportunity for ourselves; not merely as something we have to do.

עד כאן לשונו

Reb Moshe in Kol Rom on 12:28:

ואמרתם זבח־פסח הוא ליהוה אשר פסח על־בתי בני־ישראל במצרים בנגפו את־מצרים ואת־בתינו הציל ויקד העם וישתחוו 

וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואהרן כן עשו

Rashi:

וּמַהוּ כן עשו? אַף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ 

...על פי מה שאומרים בתפלת אהבה רבה בחל יום "ללמוד וללמד". ולכאורה קשה, שהרי רק רבנים וראשי ישיבות מקיימים את ה"ללמד" אבל סתם בני אדם אינם מקיימים אותו ומדוע תקנו לכל ישראל לומר נוסח זה. 

וביאור הדבר הוא, שע"י המצות והמעשים טובים שאדם עושה הוא מלמד לאחרים. דעל ידי שאחרים רואים איך הוא מקיים מצוות בשמחה ובטוב לבב לומדים ממנו לעשות כן.  

....

 וזה מה שהעידה תורה על משה ואהרן במה שכתבה תורה "וכן עשו" שכל בני ישראל היו מודים שמשה ואהרן "כן עשו בכל כוחם לעבודת ה', ....

Reb Moshe in Dorash -

ושמרתם את המצות (יב יז) פרש"י ר' יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות. אף שמסיק כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באה לידך עשה אותה מיד, מ"מ הוא גם לענין מה שנאמר בקרא זה ממש דהוא לענין שמירה.  דאף שברור שאינו חמץ נמי אין יוצאין ידי מצוה  כשנזדמן שלא נחמצו,  כבצקות נכרים שראינו שאינם חמץ שמותר לאכול בפסח אבל אין יוצאין ידי מצות מצה, כך הוא במצוות שבנזדמן המצווה בלא כוונה ועשיה לא יצא, דהוא מקור להא דמצוות צריכות כוונה דגם זה עושה להחשיב כנעשה בכוונה ובמחשבה למצוה ולא שרק נזדמן זה, ואף למ"ד א"צ כוונה צריך לומר דגם הוא מצריך כוונה , מדחזינן שאם   נתכוין שלא לצאת אינו יוצא גם לדידיה, וא"כ גם הוא סובר דבלא כוונה אף שעשה המצוה אינו יוצא, אלא הוא סובר דכל אדם מצד שודאי רוצה לקיים מצוות כהחזקה שכתב הרמב"ם [גירושין ספ"ב]  בטעם כופין  אותו עד שיאמר  רוצה אני,  שלכן ברור אם היו שואלין אותו  אם רוצה בקיום המצוה שיש בזה שנזדמן לו היה אומר שרוצה, הוא ממילא כמתכוין.  וממילא ידעינן מהאי קרא שיותר ראוי שיצטרך לעמול ולהתייגע במעשה מצוה שלא יבוא בהזדמנות, אלא יבוא במעשה ויגיע  כפיו. ואולי מכיון שעוסק בתורה או במצוות אחרות לא איכפת לן כל כך מה שבא לו בקלות מאחר שאינו בטל ממצוות, אבל לאנשים בטלים ודאי עדיף טובא מה שצריך לעמול ולהתייגע במעשה המצוה, כהילפותא מקרא דושמרתם דמצות שלא סגי  במה שנזדמן שאינו חמץ אלא צריך שיהיה בהשתדלות שלא תחמיץ. 

 from here we see that all mitzvos need kavana. Even if you hold ein tzrichos, that's only because stama lishma. Otherwise, kavana misnagedes would not matter.  So you see that everyone agrees that all mitzvos need lishma.

Reb Elchonon in Kovetz, Pesachim 171 - 

קעא שם ע"ב בפלוגתא דרבה ור"י דרבה ס"ל דאם כוון לשם מצה ולשם תודה כשירה, דתודה כשירה למצה, ור"י ס"ל דתודה פסולה למצה, וע"כ בכוון לשם מצה ולשם תודה לא הוי לשמה דצריך לכוון לשם מצה כשירה, וזה כוון לשם מצה פסולה, ומבואר מזה, דבלשמה ולשם דבר אחר תלוי בזה, אם אין שני הדברים סותרין זא"ז הוי לשמה, ואם הדברים סותרין לא מיקרי לשמה, וה"ט דשוחט לשם חטאת ולשם שלמים פסול, דשניהן סותרין זא"ז, דחטאת א"א להיות שלמים ושלמים א"א להיות חטאת. ובמצות אם תקע לשיר ולמצוה יצא אפילו למ"ד מצות צ"כ דאין המחשבות סותרות מיהו התם בלאו הכי אינו ענין לדיני לשמה דבלשמה אין הדין על האדם שיכוין אלא שיהא הדבר מיוחד לשם כך והיכא שהוא מיוחד מאליו אין צריך כוונת האדם כלל כמו בקדשים דסתמן לשמן קיימי ואם אין הדבר מיוחד מעצמו צריך האדם ליחדו על ידי מעשה שעושה לשמו ודין היחוד הוא שיהא מיוחד לשם כך ולא בשיתוף דבר שני אבל במצות צ"כ הדין הוא רק על האדם שיכוין לשם מצות ובזה נראה דלא מהני לומר סתמא לשם מצוה קיימא דמ"מ האדם לא כוון למצוה וכך אם כוון למצוה ולשיר יצא לכו"ע דהרי כוון למצוה משא"כ בלשמה דהוא ענין יחוד על החפץ צריך יחוד שלם ולא בשיתוף. 

Biyur Halacha 460 end of DH Ein Lashin

 עוד כתב (הפמ"ג)  דהך לשמה יראה דיוציא בפה, ובדיעבד סגי במחשבה וזה בלישה ואפיה דמצה משום דסתמא לשמה משא"כ בטחינה וקצירה צ"ע עכ"ל והנה מדבריו נראה דאם לא חשב הישראל בשעת לישה ואפיה לשם מצה אפילו בדיעבד אינו יוצא בה וכן משמע מרש"י דף ל"ח אהא דאיתא שם חלות תודה אם עשאן לעצמן אין יוצאין בהן ידי חובתן בפסח משום דכתיב ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח ופירש"י ושמרתם וכו' לשם מצה כל שימור שאתה משמרה התכוין לשם מצה של מצוה ומשמע מלשונו דסתמא לא מהני ואינו דומה למאי דקי"ל לגבי קדשים דסתמא לשמה קאי משום דהקדישו מתחלה לשם עולה או שלמים ומשו"ה תלינן דבעת העבודה עומד ג"כ לשם זה משא"כ בעניננו אמנם בחידושי הריטב"א לפסחים מצאתי שכתב דאם לש ישראל להעיסה כיון דכל דקעביד לפסח קעביד זהו כפירש לשם מצוה ודוקא בשעת לישה דסתמא קיימא להכי אבל שימור דקצירה שאין סתם קצירה לכך צריך שיזכור לשם מצוה כדאמר רבא ובעכו"ם שאין לו חלק במצוה אפילו בשעת לישה לא עביד לשם מצוה וה"ה לענין חש"ו ע"ש. הא קמן דס"ל דבישראל גדול סתמא לשמה קאי [וקצת תימה מי עדיף זה מכתיבת ס"ת באזכרותיהן דסתמא שלא לשמה כדאיתא בהניזקין וגם בדף מ"ה ע"ב ורשב"ג עיבוד לשמן וכו' עיי"ש היטב] וצ"ע:

So you have the Pri Megadim saying that the circumstances of lisha and afiyah create an automatic status of Lishma which satsifies the requirement of Shmira l'sheim mitzva. The Biur Halacha says that the comparison to kodshim, where we circumstances create a status of lishma, is suspect: A korban was made kadosh, so it has an inherent designation for avodah, such that all that follows is in fulfillment of that designation. Matza, on the other hand, that was not harvested with lishma, circumstances do not create a status of lishma. But he brings a Ritva that says that if a Jew does the kneading it is stama lishma.

עונג יום טוב ב

גם העונג יו"ט נקט כעין דברי הגרב"ד זצוק"ל "מ ס י נד"ס ומעמס כמרי ז"ל ולא דמי כלל ללישת מצה לשמה דהתם אין זה מטעם שמייחד העיסה לקיים בה מצות מצה רק דבעינן שיהא שמור לשם מצה היינו שיכוון שאפיה זו הוא כדי לעשות ממנה מצת מצוה וכו' ולא בעינן אלא שתשמר עסה זו לשם מצה והוי רק בגדר כוונה דבעינן שיכוון בשעת לישה שיאכל ממנה מצה 

ותדע שהרי גבי עיבוד לשמה כתב בתשובת עבודת הגרשוני סי' ס"ה ותשובת רע"א סי' ג' ראם עבד עור על מנת שאם ירצה יכתוב עליו ס"ת ואם ירצה יכתוב עליו דבר חול פסול משום דקיי"ל אין ברירא בדאורייתא ואלו גבי דבר חול תנן בפסחים רף ל"ה חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו אינו יוצא בהם למכור בשוק יוצא בהם וקאמר שם דף ל"ת מ"ט אמר רבא כל לשוק אימלוכי אמליך אי מזדבין מזדבין ואי לא מזדבן איפוק ביה אנא וקשה לכאורה 

הא קיי"ל בדאורייתא אין ברירא ואמאי מהני הא דדעתו אי לא מזדבין איפוק ביה עיי"ש שבאר שקושיא זו היא רק אליבא דרב יוסף דאמר הטעם דבעינן שימור לשם מצה הנאכלת לשבעה ופרש"י שם דלדידיה לא מהני אם שמר לשם זבח ולשם מצה דזבח מתאכל ליום ולילה ומצה בעינן שיהא ראוי לשבעה א"כ קשה אמאי אם עשאן למכור בשוק יוצא בהם משום דאמר אי לא מודבנא איפוק ביה אנא הא אין ברירה ולא הוי שימור לשם מצה הראויה לשבעה לפי 

אבל לפי מש"כ א"ש דכיון דשימור אינו בגדר יחור ולא בעינן ליהר עיסה 

לשם מצה רק שיהא כוונתו שמשמרהו שלא תחמיץ בכדי שתהא ראויה למצה הנאכלת לשבעה ולא איכפת לן אי מייחדה לשם מצה ולשם דבר אחר והוי רק בגדר כוונה ולא איכפת לן בחשש ברירה דמכ"מ האי גברא איכוון לשם שימור רמצה אי לא מזדבני דדוקא דבר שצריך לייחדו לאיזה דבר שייך אין ברירה אבל בדבר שהוא רק בגדר כוונה הוי כוונה אע"ג ראין ברירה דכמו שאין שייך תנאי בדבר דהוא בגדר כוונה כן אין 

שייך בו חשש ברירה ושימור דמצה בגדר כוונה הוא שמשמרה מהימוץ כדי שתהא ראויה למצה הראויה לשבעה עכ"ד והיינו דהעונג יו"ט מחלק בין לשמה הציצית וס"ת תפילין ומווזות ללשמה דמצה דבציצית בעינן יחוד וקביעה בציצית גופא שיתייחדו לשמה ולמצוותה משא"כ בלשמה דמצה דאינו רק בגדר כוונה ואינו נתפס בחפצא גופא שמיוחד לענין מצות מצה ע"כ לא שייך כאן החסרון דברירא שרק היכא דבעי קביעה ע"ז אמרינן שאם לא הוברר בשעת החלות אין כאן חלות כלל ולא סגי שיתברר אח"כ מה שאין כן אם הוא רק כוונה בעלמא 

The "Ad Echad" by Makkas Dever

I saw this in a new sefer from R Itamar Garbuz, a gaon בלי גוזמא. I added a few words at the end.

 שמות ט ו-ז

ויעש יהוה את הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני־ישראל לא מת אחד 

וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה ולא שלח את־העם

מלבי"ם

והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד. במ"ש לקמן (יד כח) לא נשאר בהם עד אחד פי' חז"ל שפרעה נשאר, ר"ל שפי' עד ולא עד בכלל שאחד נשאר, וכן במ"ש שופטים (ד טז) לא נשאר עד אחד נשאר סיסרא, ומשמע שגם פה מת אחד, וי"ל שהיה בהמת בן האשה הישראלית והוא בן איש מצרי, שבדיני ישראל היה כמצרי, כמש"ש במקומו, ופרעה חשב שהוא מישראל וכיון שבהמתו מתה לא נתקיים דבר משה ועי"כ ויכבד לב פרעה:

The same is said in the name of the Gaon.

(והובא בשם הגר"א ב'דער תורה – קוואל' מר' אלכסנדר זושא פרידמאן על הפסוק 'וממקנה בני ישראל' הוצאת ווורשא שנת תרח"צ).

The reason we saw him as a Mitzri is because of the shitta of the חכמי הצרפתים brought in the Ramban in the parsha of the Mekaleil (ויקרא כ"ד י) that before Mattan Torah a child of a Jewish woman and a non-Jewish man is not a Jew. The rule that you go by the mother was only after Mattan Torah.

Ramban:

וְטַעַם "בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי", לְהוֹרוֹת כִּי הַגּוֹי הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד אֵינוֹ יִשְׂרְאֵלִי. וְאע"פ שֶׁפָּסַקְנוּ בַּגְּמָרָא (יבמות מה) דְּגוֹי הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר בֵּין בִּפְנוּיָה בֵּין בְּאֵשֶׁת אִישׁ, הֲרֵי אָמְרוּ (בכורות מז), מְזַהֲמִין אֶת הַוָּלָד, לוֹמַר שֶׁהוּא פָּגוּם לַכְּהֻנָּה וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ יִשְׂרְאֵלִי בִּשְׁמוֹ לְעִנְיַן הַיַּחַס בַּדְּגָלִים וּבְנַחֲלַת הָאָרֶץ, כִּי "לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם" כָּתוּב בָּהֶן (במדבר כו נה). וּמַה שֶׁאָמַר בְּת"כ (פרשה יד א), "בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", מְלַמֵּד שֶׁנִּתְגַּיֵּר, אֵינוֹ שֶׁיִּצְטָרֵךְ בְּגֵרוּת אֶלָּא כְּכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּכְנְסוּ לַבְּרִית בְּמִילָה וּטְבִילָה וְהַרְצָאַת דָּמִים בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה (כריתות ט), אֲבָל נִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר שֶׁהָלַךְ אַחֲרֵי אִמּוֹ וְנִדְבַּק בְּיִשְׂרָאֵל. וְזֶה טַעַם "בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שֶׁהָיָה עִמָּהֶם וְלֹא רָצָה לָלֶכֶת אַחֲרֵי אָבִיו לִהְיוֹת מִצְרִי. וְכֵן מַה שֶׁאָמְרוּ בְּת"כ (שם), אע"פ שֶׁלֹּא הָיוּ מַמְזֵרִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא הָיָה כְּמַמְזֵר, כְּדִבְרֵי יָחִיד הִיא שְׁנוּיָה, וַהֲלָכָה הַוָּלָד כָּשֵׁר. וְהַצָּרְפָתִים אוֹמְרִים כִּי טַעַם הַגֵּרוּת מִפְּנֵי שֶׁהָיָה קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, וְהָיָה מִשְׁפָּטוֹ לֵילֵךְ אַחַר הַזָּכָר, מִמַּה שֶׁאָמְרוּ (יבמות עח), בָּאֻמּוֹת הַלֵּךְ אַחַר הַזָּכָר, וְכַאֲשֶׁר נוֹלַד זֶה לֹא מָלוּ אוֹתוֹ, כִּי מִצְרִי הָיָה בְּדִינוֹ, אֲבָל כְּשֶׁגָּדַל נִתְגַּיֵּר לְדַעְתּוֹ וְנִמּוֹל. וְאֵין דַּעְתִּי כָּךְ, כִּי מֵעֵת שֶׁבָּא אַבְרָהָם בַּבְּרִית הָיוּ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁבוּ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בְּעֵשָׂו (קידושין יח), וְדִלְמָא יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד שָׁאנֵי, וְק"ו הַדָּבָר, אִם לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה שֶׁהַגּוֹי הַבָּא עַל בַּת אַבְרָהָם מֵחַיָּבֵי לָאוִין וְאֵין לוֹ בָּהּ קִדּוּשִׁין, הִיא מִקְוֶה טַהֲרָה לָאֻמּוֹת לְהַכְשִׁיר אֶת וְלָדָהּ לִהְיוֹת כָּמוֹהָ, לֹא כָל שֶׁכֵּן קֹדֶם הַתּוֹרָה, שֶׁתְּהֵא מְטַהֶרֶת וְלָדָהּ לִהְיוֹת כָּמוֹהָ, לְחַיְּבוֹ בְּמִילָה כְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְיִהְיֶה מִכְּלַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

Pharaoh, however, saw him as a Jew. Since one Jew's animal died, Pharaoh decided it proved that Moshe's words (ט:ד) 

וְהִפְלָה יְהֹוָה בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכׇּל־לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר׃

were not fulfilled, because one had died, this was not an act of God, which would have been perfect, but mere magic and curses, which are imperfect.

The kashe they ask on the Chachmei HaTzarkatim is that in Yevamos 100b it says Hashem told Avraham, do not marry an akum or shifcha, because then your child will follow her halachic status. 

דִּכְתִיב: ״לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ״, הָתָם מַאי קָא מַזְהַר לֵיהּ רַחֲמָנָא? הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לָא תִּנְסַב גּוֹיָה וְשִׁפְחָה, דְּלָא לֵיזִיל זַרְעָךְ בָּתְרַהּ.

This contradicts shittas Chachmei HaTzarfatim.

Harav Garbuz answers that maybe their shitta is that before Mattan Torah the child is viewed as partially each; or maybe it is only lechumra that we go after the father, but lechumra we would go after the mother as well. 

But, he asks, if so, why would his animal die? The Medrash here says clearly that an animal owned in partnership of a goy and a Yisrael did not die!

He answers that this is only true for an animal owned half by a Jew and half by a Goy. It does not apply to an animal owned entirely by a half Jew-half Goy.

But then he says that the kashe from Yevamos is not a kashe at all. The pshat in the Chachmei HaTzarfatim is that before Mattan Torah, the din Yisroel was complete, but the din Akum was complete. So of course the mother is dominant in determining whether you are a Jew. But where the mother is a semi-Yisrael and the father is an akum gamur, of course  you go after the father. After Mattan Torah, when the din Yisrael is גמור, of course you go after the mother. But if it were a non-Jewish mother and a Jewish father, or course we would not go after the father! We would certainly go after the mother who is A the mother, and B a goyah gemura.  And that is why the RBSO told Avraham, don't marry a non-Jewish woman, because even the Chachmei HaTzarfatim would agree the child would be a goy.

(I always assumed that the Chachmei HaTzarfatim was based on Yevamos 78b that among the nations you go by the father, such as a Knaani father with a Spanish mother, there's a din of lo sechayeh, but a Spanish father and a Knaani mother, the child is fine. This would not work with R Garbuz's mehalach.)

Back to the basic halacha of עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל.

The Gemara paskens that הולד כשר. Tosfos says this means he is a kosher goy and not a Yisrael mamzer, and he needs real geirus. But the Rambam and the Mechaber pasken it means he is a Yisrael kasher and does not need geirus, that we simply ignore the father and go after the mother.  The Chazon Ish (Eh end of siman 6) says this is the halacha with no safek at all.

But Tshuvos Chemdas Shlomo (EH 2) brings a tshuva from the Nesivos that le'halacha the child needs geirus. See also RAE Gilyon YD 266:12 who discusses whether you can be mal this child on Shabbos.

He says that he heard from Rav Shach that someone asked his uncle, Reb Isser Zalman, what he would do in such a case, considering the shitta of RAE and the Nesivos. RIZ answered that Klal Yisrael paskened; it is a הוראה המקובלת, and as such, can not be questioned.

I am just adding that it is well known that Reb Moshe held, as did the Maharit Algazi, that the halachic status of the child depends on how he was raised. If he was raised a Jew, he is a ישראל גמור. If he was raised as a goy, he is an עכו"ם גמור. (See Avi Ezri Issurei Biah 15:3 where he brings the Maharit and says this idea is completely incomprehensible and should be stricken from the record and never heard again. He did not know that the Marshal holds exactly like that, besides Reb Moshe.  It is the Mahrshal, the Maharit Algazi, and Reb Moshe. Try striking that from the record.)

When I said this over,  R Dr Gary Schreiber asked me that according to the Chachmei Hatzarfatim, the מקלל should have died at Makkas Bechoros. I tried to answer that this was to prevent chillul Hashem, but that's a weak answer, because why wasn't that a cheshbon at Makkas Dever. You could say that it wasn't so important that Pharaoh be nispoel from dever, because Hashem still wanted to bring four more makkos, but it's shvach. Unless the pshat is that he was not a bechor to his father, and even if he was a bechor to his mother, his mother was Jewish.

Reb Moish Pollack pointed out that I should be ashamed of myself for not remembering a Rashi right here in 12:13;

ולא יהיה בכם נגף. אבל הוה הוא במצרים. הרי שהיה מצרי בביתו של ישראל, יכול ימלט? ת"ל "ולא יהיה בכם נגף", אבל הוה במצרים שבבתיכם. הרי שהיה ישראל בביתו של מצרי, שומע אני ילקה כמותו, ת"ל "ולא יהיה בכם נגף" (מכילתא):

He is right. 

From Shasdaf's hearos, it seems that we can resolve the problem I had with the Mechilta. If, as the Mechilta says, a Jew in the street was safe, and a Mitzri in a Jewish house would die, what does it mean that Hashem was posei'ach on the houses with Dam? Does it mean that since the majority of Jews put dam on the house, it protected even "עם שבשדות?" But it could be, according to the many rishonim and achronim who hold that the din עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, and the idea that before mattan Torah you would go after the father, is not all or none, and such a child, before or after mattan Torah, would have some dinim of Yisrael and some dinim of גוי. If so, it's very simple. For a Yisrael, it did not matter if you were inside or outside the house. For a Goy, it also did not matter. But for a חצי חצי person, inside the house was safe and outside the house was dangerous.

I think this is a good thing to add to the seder oeuvre.

👉In the comments, Shasdaf made it clear that he does not like it when I edit posts to reflect comments or new thinking. I responded that I very much appreciate his point, and that is why I edited to post to include his he'ara.

Pesach: Nashim Tzidkaniyos

 At one of the seudos, I asked my granddaughters to list all the things women did that made Yetzias Mitzrayim possible. They came up with quite a list, some of which, but not all, are mentioned in Sotah 11b. I don't think they missed anything.

1. Miriam had prophesied that her parents would have a child that would lead the Jewish people to freedom. When they separated, she convinced them to remarry. According to the Gemara, at that point Yocheved was already three months pregnant, but in any case, the remarriage of Amram and Yocheved led all the other Jews to remarry and have children.

2. The Jewish men were thoroughly beaten and in despair. They had given up. It was only their wives, who fed them and washed them and encouraged them and brought them back to life. They gave them the strength to live and to raise families.

3. Shifra and Pua contravened Pharaoh's gzeira and even fed and took care of the children that were born, and they contributed to a great increase in the population of Klal Yisrael.

4. The daughter of Pharaoh saved Moshe as he floated in the Nile.

5. Miriam arranged for Moshe to be nursed by a Jewish woman, actually his mother Yocheved. Besides saving him from starving, because he refused to nurse from an idolator, this conspiracy among Bisya and Miriam and Yocheved ensured that he would be raised in a Jewish environment by the leaders of Klal Yisrael as well as in the house of Pharoah. 

6. Tzipora saved Moshe Rabbeinu from imminent death by having their child circumcised. 

I said this over to my shiur, and said that the story of Yetzias Mitzrayim is the story of the faith and wisdom and courage and heroism of women. The men had given up, Moshe would not have been born, and even after he was born, he was on the verge of spiritual and physical death if he had not been saved by women.

This has been noted by the Rishonim in Pesachim and Megilla. For example, Tosfos in Megilla cites the other rishohim that say this is the pshat in "אף הן היו באותו הנס" but argues on that pshat in the takana.

שאף הן היו באותו הנס. פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן בפורים על ידי אסתר בחנוכה על ידי יהודית בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו וקשה דלשון שאף הן משמע שהן טפלות ולפירושו היה לו לומר שהן לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים וכן בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן.

I don't think that these rishonim disagree with Rashi and the Rashbam's assertion that the women were the primary cause; they only say that their primary role was not why Chazal said that the ptur of Zman Grama does not apply, or why Chazal created a new mechayeiv.  It was the fact that they, too, faced the same existential danger.

Ron Cope, a member of my shiur, insightful as always, thought about the stark imbalance, and said, "So what did the men do?" The initiative, the courage, the strength, the heroism, are primarily those of the women. What indeed did the men do? 

I answered that the men did what needed to be done in public, what needed to be aggressive and confrontational;  the warnings and threats to Pharaoh, the makkos, the splitting of the sea. But certainly, Yetzias Mitzrayim was made possible by the women far more than the men.

I later realized there is a much more interesting way to look at this.

The women did what needed to be done. The men did what God told them to do.

Shabbos HaGadol Drasha

 I said this in shul this week, and it is simple and perhaps קרוב לאמת, so perhaps someone might find it useful. Please don't point out the Minchas Chinuch in 21 about the makor for the mitzva of zechira and sippur, and Reb Chaim, and that the ikker of the Seder is to be mechazeik emunah, and fifty other things. This is about making an important and memorable point without distractions.

We are commanded to recall Yetzias Mitzrayim every day of our lives, morning and evening. In what way is the mitzva of recalling Yetzias Mitzrayim during the seder different? 

The passuk from which we derive this special mitzva is Vehigadeta le'vincha. While the everyday mitzva derives from (Shemos 13:3) זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, the special mitzva of the seder is from (Shemos 13:8) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא. The Targum Onkelos there translates וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ as וּתְחַוֵי לִבְרָךְ, not just "tell your son," but rather "show your son." 

The special mitzva of Haggada involves re-enactment. As the Mishna says, and we say at the seder, 

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

 In each and every generation a person must view himself as though he personally left Egypt

The Rambam makes  a slight change. Instead of  לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ, to view himself, he says

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם

In each and every generation, a person must present himself as if he, himself, has now left the slavery of Egypt,

I suppose the reason the Rambam changed the language of our mishna from "to view himself" to "to present himself" is because it is hard to imagine something that we never experienced, but one can re-enact. 

What, then, is the pshat in our mishna? I think it is that in order to feel as if we ourselves left Mitzrayim, we need to think deeply about the foundation, the basis, of Yetzias Mitzrayim, and that is the feeling of Hakaras Hatov. This middah, this powerful awareness of how grateful we should be for all the blessings we have, is the single most important root of the Yetzias Mitzrayim experience, from its very beginning to it ultimate goal.

When Hashem appeared to Moshe Rabbeinu and told him the time had come for the geula, and that he must go to Mitzrayim to lead the people toward their redemption, Moshe did not go immediately. The Medrash Tanchuma says 

בְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, אֵינִי יָכוֹל, מִפְּנֵי שֶׁקִּבְּלַנִי יִתְרוֹ וּפָתַח לִי אֶת פֶּתַח בֵּיתוֹ וַאֲנִי עִמּוֹ כְּבֵן. וּמִי שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ פִּתְחוֹ לַחֲבֵרוֹ, נַפְשׁוֹ הוּא חַיָּב לוֹ. 

At the time the Holy One, blessed be He, said to Moses: Come now, therefore, and I will send thee unto Pharaoh (Exod. 3:10), Moses replied: “Master of the Universe, I cannot leave, for Jethro welcomed me and opened his home unto me, and I am like a son unto him.” If one opens his door to his fellowmen, the latter owes him his very life. 

Moshe knew exactly what the Jews were experiencing in Egypt, and when Hashem told him to go redeem them, he should have jumped to go. But he did not. Because he knew that there had to be a way to doing his work without showing ingratitude to his father in law, so he went to ask Yisro's permission before leaving.

Moshe Rabbeinu knew that the foundation of Yetzias Mitzrayim is הכרת הטוב, and you can't catalyze that miracle with an act of being כפוי טוב.

The Makkos involving the water of the Nile,  the water that bore Moshe as an infant, and the one that changed the sand to vermin, the sand that hid the body of the man Moshe killed, Moshe could not be the instrument of those makkos because of his hakaras hatov - hakaras hatov to inanimate, insensate objects! 

In truth, Chazal find the seed of the entire enslavement of the Jewish people in the trait of כפיית טובה. Rabbeinu Bachya says that as soon as Pharaoh demonstrated his ingratitude to Yosef, despite all that Yosef had done for Egypt and the house of the Pharaoh, it foreshadowed his denial of the existence of God - 

ובמדרש אשר לא ידע את יוסף, כל הכופר בטובתו של חברו סופו שיכפור בטובתו של הקב"ה שהרי כתיב (שמות א ח) אשר לא ידע את יוסף ובסוף אמר (שמות ה) לא ידעתי את ה'.

This theme continues all the way to the denouement of the redemption, Mattan Torah. As the Ramban says, the Aseres Hadibros do not begin with "I am your God who created heaven and earth." It begins אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.  You were slaves, without a past, without a present, without a future, and I took you out and chose you to be my emissaries on earth, it is because of Hakaras Hatov to Hashem that we accepted the Aseres Hadibros. 

With this in mind, we understand why Matza is so important. We didn't leave Mitzrayim ourselves. But by thinking deeply of all the gifts we received from so many people, and most importantly, the great gift of life and opportunity we received from the Ribono shel Olam, we can imagine what it must have been like to be redeemed from slavery. Everything precious in our lives is a gift from the Ribono shel Olam, and that is something we share with the generation of Mitzrayim. By cultivating that middah tovah, we can see ourselves as if we ourselves were redeemed from Mitzrayim.  Matza represents that middah. An arrogant person, a person that is puffed up like bread, can not be makir tov, not to his parents or his friends or to God Himself. He feels that he is a self made man, and he only has what he deserves and created by himself. There is no room for Hakaras Hatov in such a miserable man's poisonous philosophy; all he asks is for God to stay out of his way, and he'll do just fine. That is what Chametz represents. Humility and simplicity is the only possible way for a man to recognize what the Ribono shel Olam has done and continues to do for him, and that is what Matza reminds us. 

Hachaver Mike Nussbaum pointed out that the song 'Dayenu' is entirely about the concept of Hakaras Hatov. If Hashem had only given us this, how grateful we would be, we couldn't expect anything more - and then He showered greater and greater gifts upon us! What a perfect expression this is of the most important theme of Sippur Yetzias Mitzrayim.

The idea that the most important theme of the seder is hakaras hato, is Reb Yerucham's approach.

Reb Chatzkel Levenstein held that the main theme is Emunah.

Is Standard Flour Chametz Gamur

 Flour is tempered, or conditioned, before milling. That means that the grain is soaked in water or moistened so that the bran can be removed more efficiently. Does this automatically render flour Chametz Gamur?

No. Unlike milled flour that can become chametz with fleeting contact with water, whole grain has a different set of rules as set forth in OC 453:4 and MB sk 24, and in OC 467:2. The bottom line is that we do not use it for Matza (without inspection,) but it is not chametz gamur. It is a safek chametz, and while we do not keep it over Pesach, it is not assur after Pesach even if it was not sold.

What about pearled barley? The OU says that pearled barley is never touched by water, and it can be kept over Pesach without selling it.

I say "oddly," because I looked at a website that represents barley producers, and they say that barley can be tempered by moistening. To wit:

Conditioning

Next the barley is conditioned. This means that the grain manipulated to have a 15% moisture content by either drying or dampening, and then resting.

This seems contrary to the OU's description, which says that moistening of barley is rare and only takes place before milling or flaking, not when it is being made to be sold as pearled barley. 

Oats and barley are not tempered either (except when they are made into flakes). However, oats, and sometimes barley, are steamed before being milled. 

Coincidentally, when I was menachem aveil by Rebbitzen Schmeltzer on her eldest brother Harav Moshe Juravel's passing, I saw a sefer written by her younger brother, Rav Avraham Juravel, a classmate in Telz in the sixties, called מידי דאכילה.

Here is what he says. Regarding regular wheat flour, 

אבל מכל מקום מידי שהייה במים לא נפקא, ועדיין אי אפשר להשתמש בחיטי "חמץ" כאלו, וכאמור, שלפי תיאור הדברים הטחינה אור מתבצעת סמוך לשרייה במים וכפי העולה מדברי המשנה ברורה (ס"ק כ"ד), אם לא טחן את הדגן מיד אחר הלתיתה, אסור להשהותו, וברוב תחנות קמח בארה"ב משך הזמן מנתינת מים על החיטים עד הטחינה הוא לכל הפחות ארבע שעות ויכול להמשיך עד י"ח שעות, (והחזון איש סי' קכ"ב ס"ק כ"ב וס"ק כ"ד, חולק בזה על המשנ"ב, עי"ש), וחייבים הבעלי מאפיות והבתי ייצור שבבעלות יהודים, להוציאם מרשותו במשך החג. וק"ו שלא להצהיר לפני אלו המהדרים בזה על אודות הנאפה מהם ככלות החג - לאחר שנעשה בה מכירה לעכו"ם למשך הפסח - כי הם כאילו "נקיים" מכל חשש חמץ בלא לסמוך על כל מכירה. וזה ברור, שאחר נתינת המים על החטים, אין מסננים להוציא המים, אלא המים נבלעים בחטים, והמשך הזמן מנתינת המים עד ייבוש החטים הוא מד' שעות עד י"ח שעות, והוא בגדר טבעה ספינתו בים.

Regarding pearled barley,

בהקשר לשעורין (Pearled Barley), מאידך, שונה המציאות וההלכה לגמרי, שכן אלו אינם באים בכלל במגע עם מים כל דרך תהליך הכנתם, וממילא לדעתי אין כל צורך לבערם ואפילו לא למוכרם לפני הפסח, אם כי חייבים ליבדל מהם ואסור לבשל אותם כמובן. ואם מישהו זורקן לאשפה קודם פסח, מפני שאינו רוצה לקיים אותם בביתו בחג הפסח, הוא עובר על איסור דאורייתא של בל תשחית.

So the conclusion is that regular wheat flour is absolutely not Chametz Gamur, and pearled barley is practically fit to make into matza on Pesach. I like his last line - if you throw out pearled barley before Pesach, you are over on bal tashchis.

I posted this because I know there are people that have pounds and pounds of pearled barley in the freezer they stocked up on because they are careful of Chadash, or they anticipate guests that are careful.  And I have at least one five pound bag of regular flour. Don't throw them out.

Bananas for Karpas

 This is just a bagatelle, but interesting nonetheless.

 A friend told me that his father always used celery for Karpas, and he strongly dislikes celery. There are two reasons for this strong dislike. One, because celery is not a barbecued rib. Two, it is celery.  He is already dreading the Seder because of the inexorable approach of the celery. So he asked, can he use a different vegetable?

I answered him that yes, he can use anything upon which you make a borei peri ha'adama. If he likes to dip Terra Chips into saltwater, he can use Terra Chips. He can use a banana, he can use pineapple. (Some poskim say that you make ha'adama on Papaya too because the stem is relatively soft and hollow. I strongly disagree. It can grow twenty feet tall and lives for years, and there are no early sources that consider the quality of the stem/trunk to be a factor. But if you follow Harav Ovadiah and not me, you can use a papaya, too. For an excellent discussion of the bracha on Papaya and the issue of Orla, this article from the OU.)

But his question reminded me of a story with the Chasam Sofer. 

After stealing the Afikoman, the Chasam Sofer's son, later known as the Ksav Sofer, asked his father, why do we do this? Why do we steal the Afikoman? His father said nothing. He asked again; again no response. He realized that his father was not going to answer the question, and he did not ask again.

The following night, the Chasam Sofer told him, now I will answer your question.

The reason we steal the Afikoman is because it says by yetzias Mitzrayim "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו "  Not a dog will bark at any of the Israelites, at man or beast ....

The Gemara (Psachim 113a) says 

 לא תדור במתא דלא צניף בה סוסיא ולא נבח בה כלבא 

Do not dwell in a city where no horses neigh nor dogs bark.

and Rashi explains

סוסיא - משום דהוא נטירותא בקרתא מאויבים ומגנבים:

Horses: because (by reacting audibly to strangers)  they provide safety from enemies and thieves.

So we see that dogs are a shmira from ganovim. That means that when the dogs are not barking, ganovim can do whatever they want. That being the case, by Yetzias Mitzrayim, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, nothing would be safe from Jewish Ganovim. To commemorate that miracle, we steal the afikoman.

Why didn't I tell you this answer yesterday? Because you need to know that the first rule is to respect minhagim, even if you have no idea why the minhag makes sense. You do it with full faith. After you learn to defer to and properly respect minhagim, then I can tell you the reason for the minhag.

(I suspect that the question had been asked dismissively, implying that it was a foolish minhag, and the Chasam Sofer needed to correct this attitude.)

Back to Karpas. If you really dislike celery, you're welcome to use whatever you want. There is some benefit to doing precisely what your father did at the Seder.  But the truth is, there are minhagim and there are minhagim. I think the choice of vegetable for Karpas is really not important, and you can choose whatever you enjoy. And if you choose to dip a banana into saltwater, instead of the mundane celery or potato, you can be sure that you are going to get questions from the younger members of the family - and that is exactly what you are trying to do!

UPDATE:

I mentioned 'bananas' because I thought the image of using bananas for karpas was comical. It was that or strawberries in pink Himalayan saltwater. If you do want to go with bananas, I recommend banana chips. 

But, in a cosmic coincidence, Reb Sass tells me that he heard that Harav Pinchas Teitz of Elizabeth davka used bananas for Karpas.  He did so to publicize the fact that the proper bracha on bananas is indeed ha'adama, and by using them for Karpas, the word would get out. How do you like that?

I just got an email from eidim ne'emanim that Rav Teitz did indeed use a banana. It was not his innovation, though. It was the idea of his father in law, Rav Elazar Mayer Preil z’l, and Harav Teitz decided it was a good idea, and adopted it. I even got advice on how to do it like the Teitzes: Bring the banana to the table whole, and peel and slice it right before dipping, so it does not oxidize.

UPDATE II

Reb Tzvi was kind enough to direct our attention to the shitta of my uncle, Reb Dovid Feinstein zatzal.  I saw it in the Artscroll "Laws of the Seder" that he authored.  Notable points there on page 35:

1. That the optimal mitzva is to use a vegetable that grows above ground, in that a root is not called a yerek. This excludes potatoes and carrots.

2. A fruit, even if you make ha'adama on it, would not be called a yerek, and, as such, is not lechatchila for Karpas.  This excludes cucumbers and tomatoes.

3. That Karpas should be raw, not cooked, because according to some the Karpas should stimulate the appetite, and according to the first teretz in Tos Eiruvin 55b, only raw vegetables do that, while cooked vegetables satiate. This would exclude cooked potatoes. 

4. That since onions are rarely eaten raw in the US, the bracha on onions is here and now shehakol. 

HOWEVER, my father in law, as did his father, uses cooked potatoes and Reb Aharon used raw onions. Since I grew up using potatoes, and I married into the Reb Reuven side of the family, I feel comfortable recommending banana chips and strawberries.

NOTE: My wife reminded me that my father in law, out of respect for his brother, has been using both celery and potatoes ever since Reb Dovid publicized his opinion. Guess what we're having alongside potatoes this year.

IF you want to be really serious about your karpas - more serious than, for example, the Chofetz Chaim, then maybe you should do what many yekkes do, and use Parsley. As Reb Dovid points out, the Gemara never uses the word Karpas in the context of the seder, only Yerek. But since we call it karpas, the fact is that the Rishonim in other places generally say that Karpas is parsley. See Rav and Yachin on Mishna Sheviis 9:1, Rashi Sukka 39b.  Some say that it is cress or celery.  Parsley, if you can get it without insects, is perfect almost lechol hadei'os. I personally do not understand why you make a haadama on it - for men, it's a garnish, not a food, but I am alone in that opinion.

The Sheva Brachos before Matza

I've had this in the drafts for quite a while. You'll see that it is "different." But I decided to post it, at least for a while.

It is assur to eat Matza Erev Pesach. What, exactly, "Erev Pesach" means, is a machlokes Ramban (the whole day of erev Pesach) and Baal Hamaor (only once Chametz is assur.) What is interesting is the discussion of the Yerushalmi.

Tosfos on 99b brings the Yerushalmi that says that one who eats Matza Erev Pesach is like a chassan who sleeps with his bride while she is still living at home, before they are legally married, who deserves Malkos. The Ravyah, the Shibolei Haleket, the Abudraham, and the Mahari Weil (chronologically) say that this concept is echoed in the requirement that we say seven brachos before fulfilling the Mitzva of Matza, just as a Kallah has the seven brachos of Nisu'in under the Chuppah.  This is also brought by Rav MM Mishklov in his Hagada of the Gaon. 

UPDATE CHESHVAN PEI HEI/NOVEMBER 24: 

I came across a Pri Megadim/Mishbetzos in Hilchos Pesach 476:3 that says this is the pshat in Eisav בא על נערה מאורסה!  It really has no shaichus to the Taz there, but this is what he says.

ע׳ ביד יוסף פ׳ תולדות דרוש א׳ עשו עבר ה׳ עבירות בא על נערה מאורסה רמז כי אברהם אבינו ע״ה ז״ל מת בע״פ ומש״ה אוכלים ביצים זכר לאבילות ויעקב בישל נזיד ולחם מצה ונתן לעשו כל האוכל מצה בע״פ כבא על ארוסה בבית חמיו יע״ש ויראה כי בוגרת מאורסה אין נותנין זמן ודאי יכול ליקח בכל עת ולברך ז׳ ברכות אף נערה מאורסה נותנין זמן יב״ח אפ״ה מיקרי רשע שלא המתין ה״ה מצה בע״פ ביום ימתין עד הלילה:

Eisav really didn't sleep with a naara meorasa. But it was erev Pesach, and Yaakov gave him lechem/matza to eat. Eating Matza erev pesach is like....

As with counting the Taryag, we all agree that there are seven brachos. What those brachos are, though, is debatable.

WHAT FOLLOWS IS AN INTERMINABLE ANALYSIS OF HOW THE MATZA IS PRECEDED BY SEVEN BRACHOS. I THINK THAT CONTINUING THIS ANALYSIS WILL NOT BE FRUITFUL. WHAT I THINK IS MOST IMPORTANT IS THIS: IF CHAZAL SAY THAT MATZA IS LIKE THE CHUPAH, AND THAT IT NEEDS TO BE PRECEDED WITH SEVEN BRACHOS, THAT MEANS THAT THE MITZVA OF MATZA IS NOT A MOMENTARY EVENT. IT IS A THRESHOLD TO A NEW TYPE OF EXISTENCE. JUST AS A KOHEN GADOL NEEDS SEVEN DAYS OF PRISHA, AND A CHASAN NEEDS A WEEK OF SHEVA BRACHOS, AND, LEHAVDIL, AND AVEIL NEEDS A WEEK OF MOURNING, BECAUSE ALL OF THEM NEED TO CONTEMPLATE HOW THEIR WORLD HAS CHANGED AND THEY NO LONGER ARE WHAT THEY WERE BEFORE, SO, TOO, MATZA IS A THRESHOLD. IT NEEDS SEVEN PRECEDING BRACHOS SO THAT IT USHERS THE PERSON IN TO A NEW LEVEL OF EXISTENCE.

Now, back to the discussion of the brachos.

Shibalei Haleket:
Wine #1
Kiddush
Shehechiyanu
Adama
Wine #2
Hamotzi
Achilas Matza

Mahari Weil:

Wine #1
Kiddush
Asher G'alanu
Adama
Wine #2
Hamotzi
Achilas Matza

Reb Menachem Mendel Shklover attributing to the Gaon:

Wine #1
Kiddush
Shehechiyanu
Netilas Yadayim on Karpas
Adama
Asher G'alanu (equal to She'asa Nissim)
Wine #2

Rav Herschel Shachter quoting Reb Yosef Ber attributing to the Gaon:

Wine #1
Kiddush
Shehechiyanu
G'alanu
Netillas Yadayim
Hamotzi
Achilas Matza

Wedding SB

1.  בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

2.  שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ

3. יוֹצֵר הָאָדָם

4. , אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, יוֹצֵר הָאָדָם

5. שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ

6. שַׂמַּח תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵֽדֶן מִקֶּֽדֶם: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, מְשַׂמֵּֽחַ חָתָן וְכַלָּה

7. , אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת, מְהֵרָה יְ-יָ אֱלֹהֵ-ינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה

(Requirement to have a minyan, and expression Kallah b'lo bracha asurah
 The Gemara 7b-8a says that Birkas Chasanim needs a Minyan, based either upon the fact that Boaz assembled people at his marriage to Rus (Rus 4:11-12) or from Tehillim 68:27 (במקהלות ברכו אלקים וה' ממקור ישראל). Shitah Mekubetzes there adds another possible source, Vayikrah 22:32 (ונקדשתי בתוך בני ישראל). See Noda BiYhudah Kama E.H. 56. The Rishonim (see Kiddushin), debate whether or not this extends to Birkat Erusin as well or not, but they all agree that Birkas Chasanim does require a Minyan.
If there aren't even ten men in the whole town, the Rashba (Shut 1:1167, Meyuchasos 185) holds that one absolutely needs ten people, as the Chachamim prohibited one to his wife for whom he did not make Sheva Berachos. On the other hand, the Terumas HaDeshen (140), quotes a Teshovos Maimoni who explains Chazal's terminology of "Kallah BeLo Beracha" to be more colloquial than literal, in reference to the Chuppah itself. The Beis Yosef (64:4) paskens like the Terumas HaDeshen, while the Rama, Chelkas Mechokek 3, and Beis Shmuel 4, pasken like the Terumas HaDeshen that one only needs a Minyan lechatechilah.)

 Aruch Hashulchan on Minyan

י"א אין מברכין ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים, ובני חורין ולא עבדים, והחתן מן המניין דכיון דהם ברכות שמחה והוא שרוי בשמחה למה לא יהא מן המניין, בין כשאומרים אותם בשעת נשואין ובין כשאומרים אותם בהמשתה אחר ברכת המזון, ואע"ג דלאו דבר שבקדושה הוא כקדיש וקדושה שלא יתאמרו בפחות מעשרה מ"מ כיון דאומרים שהכל ברא לכבודו לכבוד הנאספים ומזכירין בניין ירושלים אין מדרך הכבוד להזכירם בפחות מעשרה [ע' מגילה כ"ג:], וילפינן לה מקרא דבועז דכתיב (רות ד ב) "וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים וגו'" [כתובות ו':], ומ"מ אין ללמוד מפסוק זה דבעינן עשרה לבר מהחתן דאין זה סברא כלל, ולכן בשארי הסעודות כשאין פנים חדשות דאין מברכין רק אשר ברא א"צ עשרה, ומ"מ שלשה בעינן דלא גריע מברכת זימון דכל תוספת ברכה על הברכות הקבועות בברהמ"ז אינו בפחות מג', אבל ברכת אירוסין אין עשרה מעכבה כמ"ש בסי' ל"ד דהיא ברכת המצוה ככל ברכת המצות, אבל לכתחלה גם שם צריך עשרה כמ"ש שם, ושלשה אפשר דגם שם מעכב, דשלשה מוכרחים להיות – החתן ושני עידי הקדושין.

י"ב י"א דבמקום שא"א להתאסף עשרה לא ישא שם אשה וילך עמה למקום שיש עשרה מפני הברכות [ב"י בשם רשב"א], אבל רבים חולקים ע"ז דאין סברא כלל לומר כן, דאין הברכות מעכבות בדיעבד, ויכניסנה לחופה בלא הברכות ויברכו אחר כמה ימים כשיזדמן להם עשרה אם יזדמנו בתוך שבעת ימי המשתה, ואפשר דאפילו אחר זמן רב אומרים השבע ברכות כיון שעדיין לא אמרום, וכן מורה לשון הרמב"ם בפ"י שכתב דאם לא ברכו ברכת חתנים מברכים אפילו אחר כמה ימים, ע"ש [וביש"ש מצאתי דאחר ז' ימי המשתה לא יברכו], ובהסעודה לא יברכו רק אשר ברא אבל בשעת החופה לא יברכו אותה לבדה דבשעת החופה לא נתקן רק שבע ברכות [מ"ש הב"י בשם הרשב"א צ"ע דהרשב"א לא קאמר שלא יעשה נשואין אלא שלא יברכו בפחות מי', ע"ש בתשו'].

י"ג יראה לי דאם התחילו ברכת חתנים בעשרה ויצאו מקצתן דגומרין אותם אפילו בפחות מעשרה, דהרי אפילו בקדיש וקדושה הדין כן כמ"ש באו"ח סי' נ"ה וכ"ש בברכת חתנים, ועוד דבחדא משנה תנינן להו בפ"ג דמגילה ובוודאי שדיניהם שוה. ויש מי שרוצה לומר דאם ברכו לברכת חתנים בפחות מעשרה עולים בדיעבד וא"צ לברכם עוד, ולא משמע כן מכל הפוסקים [ע' נוב"י סנ"ו שהביא ראיה מתוס', והמעיין בירושלמי דמגילה אין ראי' משם, וכ"כ נכדו בספר יד המלך].

ירושלמי (פסחים פ"י ה"א)

אמר רבי לוי, האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו ,והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה

as brought in Tosfos 99b

וא"ת ומה לא יאכל אי מצה אפילו קודם נמי אסור כדאמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב הפסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו

הראבי"ה

ג ירושלמי ש"א האוכל מצה בערב הפסח כאלו בא על ארוסתו בבית חמיו ולכך נדמית לבועל ארוסה שהיא אסורה עד שיברכו שבע ברכות ועל מצה שייך גם כן שבע ברכות

שבולי הלקט סי' רח

מה שהשווה האוכל מצה בערב פסח לבא על ארוסתו בבית חמיו שמעתי עליו טעם, דכשם שהבא על ארוסתו בבית חמיו קודם שנכנסה לחופה הקדים ביאתו לפני שבע ברכות שמברכין עד שלא תהי' ראוי' להתייחד עמו . . כן האוכל מצה בערב פסח מקדים לאכול ממנה קודם שיברך שבע ברכות שטעון לברך עד שלא יאכל ממנה ואלו הן כוס ראשון מברך עליו שלש ברכות:
יין
קידוש
זמן
אכילת ירקות שמברך בורא פרי האדמה לאחר קידוש הרי ארבע
כוס שני שמברך עליו לאחר ההגדה הרי חמשה,
והיא טעונה המוציא
ועל אכילת מצה,
הרי שבע ברכות . . וטעמו כצפחית בדבש

אבודרהם

מה כלה אינה מותרת לבעלה אלא בשבעה ברכות כדאמרינן כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, אף מצה אינה מותרת ליאכל אלא בשבע ברכות

שו"ת מהר"י וייל, סימן קצ"ג

והאוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו, דקודם שהותר לו מצה בעי ז' ברכות וכן ארוסתו בעיא ז' ברכות. ונראה לי דז' ברכות הם:
בורא פרי הגפן א',
קידוש ב',
 ואשר גאלנו ג',
בורא פרי האדמה ד',
על נטילת ידים ה',
המוציא לחם ו',
אכילת מצה ז' 

So the ShHal and the Mahari'v count the brachos of Hamotzi and Achilas Matza as part of the seven.

The Gaon's talmid, Reb Menachem Mendel from Shklov, in his Haggadas HaGr'a, says the following.

קודם הכרפס כשנטל ידיו היה אדמ"ו הגאון ז"ל מברך על נטילת ידים כמו שהיה דרכו על כל טיבולו במשקה ואמר שעכשיו חיוב לברך בכדי שיהא ז ברכות של מצות פסח קודם אכילת מצה והיינו:
על נטילת ידים
ובורא פרי האדמה
ובקידוש ג ברכות
ואשר גאלנו
ובורא פרי הגפן מכוס שני 

Similarly, in the Maaseh Rav on the Gaon in Hilchos Pesach it says exactly the same, because it's all based on RMM's eidus.

מביאין הקערה ואומר ממצה זו עד אשר גאלנו ומכסים הקערה ואומר אשר גאלנו ומברך בופה"ג ושותה הכוס  ואח"ב מגלים פני הכלה לאחר שבע ברכות:
יין
קידוש
זמן
ענט"י
בופה"א
אשר גאלנו היא ברכת שעשה ניסים
ובופה"ג על כוס שני
ואח"כ נוטלין לידים ומברכין ענט"י והמוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה ויבצע שניהם 

As you see, he's not counting the brachos of Hamotzi or on Matza.

Rav Herschel Shachter says that his mesora from Reb Yosef Ber differs.

 הראשונים הביאו מהירושלמי שהאוכל מצה בע"פ וכו' בבית חמיו, והרבה הבינו (עי' אור זרוע, ופרמ"ג באורך)

שכמו שכלה צריכה שבע ברכות להתירה לבעלה, כך בכדי לאכול את המצה בעינן היתר של שבע ברכות מקודם. וכמדומה

לי שרבינו ז"ל הזכיר פעם, שאף שמשך כל השנה הי' הגר"א נוהג לברך ענט"י על דבר שטיבולו במשקה, בליל פסח לא הי'

מברך, כי שבע הברכות הן:
בפה"ג,
קידוש,
שהחיינו,
אשר גאלנו,
ענט"י,
המוציא,
ומצה,
 ואם יברך ענט"י על הנטילה שלפני אכילת הכרפס, נמצא שיש שם שמונה ברכות. ולפי"ז הבאור משמע כדעת הרשב"א, שהברכות הן הן המתירות,

ולא החופה. אכן אולי י"ל שדברי הירושלמי רק נאמרו ע"ד הדרש, ואין למדין מן האגדה.

Counting Hamotzi and Achilas Matza.

Several Achronim ask, why does the Gemara in Psachim 13b say that you can't bring a Todah on the fourteenth because you'll thereby produce a limit to the time available to eat the Chametz part of the korban, the same reason applies to the Matza part of the Korban - because you can't eat that, either. In fact, it may be that the issur to eat Matza Erev Pesach begins earlier than the issur to eat Chametz!

The Tzlach in Psachim answers that the issur to eat Matza erev Pesach is only derabanan, so erev Pesach he'll be allowed to disregard the derabanan, and at night of course he can eat it as part of his meal.

In Beitza he answers that the issur of limiting the time to eat a korban is only when it becomes not edible earlier than it should be. There is no problem if the issur eliminates some of the time earlier in the day. So although here he won't be able to eat it in the day time, he will be able to eat it at night, so that's ok. (Obviously, he was not worried about the issue of "after chatzos.")

The Pri Megadim says an interesting answer. He says that the issur to eat Matza erev pesach is only because you're eating a matza of Reshus when you should be waiting to eat it as Matza of Mitzva. But if it's part of a korban Todah, then it's Matza of Mitzva, and it's muttar to eat it before Pesach.

צל"ח פסחים י"ג:

וקמ"ל שאם הביא תודה בערב פסח לא מיעט זמן אכילה אלא לחמץ אבל המצה לא מיעט כלל ואוכל גם בערב פסח וצריך לומר הטעם משום דאיסור אכילת מצה בערב פסח הוא רק מדבריהם לא העמידו במקום מצות עשה של אכילת קדשים ומינה דהוא הדין חמץ אינו אסור בלחמי תודה רק בעת איסורו מן התורה אבל בשעות דרבנן לא העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת תודה ולכך פירש רש"י כאן שאם יביאם בי"ד אינן נאכלים של חמץ אלא עד שש שעות שאז מתחיל איסור תורה 

צל"ח ביצה י"ט:

שם הכא בי"ד עסקינן וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפסול והא דקאמר מפני חמץ שבה והלא גם מצה שבה ממעט באכילתו שאסור לאכול מצה בערב פסח עיין מ"ש בזה בחידושינו למס' פסחים דף י"ג ע"ב ד"ה והנלע"ד בזה ועוד נלע"ד דלא שייך לומר שמיעט זמן אכילתו אלא כשממעט סוף זמנו שאז הקודש מוטל לפנינו ואין אנו אוכלין אף שבודאי יצא לבית השריפה אבל מה שממעט בתחילת זמנו אין קפידא ז דאלת"ה לא יהיה רשאי להביא שום קרבן הנאכל רק השכם בבוקר תיכף אחר תמיד של שחר שאם מביאו איזה שעות על היום הרי כבר מיעט באכילתו כל אותן שעות שעברו שאם היה מקריבו בשחר היה לו זמן יותר לאכילתו אלא ודאי שעיקר הקפידא הוא על שממעט סוף זמן אכילתו ובחלות מצה של תודה אינו ממעט רק תחלת זמנו דהיינו כל היום ערב פסח אבל בלילה יכול לאכול לכך אין הקפידא רק בשביל חלות חמץ שבתודה לטעמיה 

פרי מגדים משבצות זהב סו"ס תס"ח

וי"ל מצת תודה מצוה, אין זה כבא על ארוסה בבית חמיו רשות קודם ברכה כו', ותודה מצות עשה הוא, מה שאין כן חמץ מטעם זמן

With this in mind we understand the Machlokes Ramban and Baal Hamaor and we understand the different opinions about which brachos count toward the seven before Matza.

No. Just kidding. We understand less than we did before. The bottom line, to me, is that you need seven brachos. What they are does not matter. As long as the matza has a hechsher of seven brachos, it is a proper mitzvah.

Hallel at the Seder

Yerushalmi Megilla 2:1 (18b)

משנה:

הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללעוזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא:

גמרא:

דכתיב (אסתר ט) ככתבם 

קראה על פה לא יצא דכתיב ככתבם קראה תרגום לא יצא דכתיב ככתבם: בכל לשון לא יצא: דכתיב ככתבם וכלשונם 

ר' יונה אמר תנה נחמן בר אדא ר' יוסה אמר תנה נחמן סבא (דברים ו) והיו כדרך הוייתן יהיו ותני אף בהלל ובקרית שמע המגילה כן ניחה בקריאת המגילה דכתיב ככתבם ברם בהלילא בגין דכתיב (תהילים קי״ג:ג׳) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' מהולל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו מה את שמע מינה א"ר אבין עוד היא אמורה על סדר 
- בצאת ישראל ממצרים לשעבר 
- לא לנו ה' לא לנו לדורות הללו 
- אהבתי כי ישמע ה' לימות המשיח 
- אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג 
- אלי אתה ואודך לעתיד לבא

Interpretation:

Mishna:One who reads the Megilla out of order does not fulfil his obligation....Gemara:(An interpolation from the Talmud Bavli:  In the case of Krias Shema, we know the source for the requirement to read it in order, and that is the words) V'hayu, which we understand to mean "exactly as written in the Torah."The rule of our Mishna, stated regarding Megilla, applies as well to Hallel and Krias Shema.(Returning to Yerushalmi:)In the case of Megilla, because it states Kiksavam, meaning "as written."What is the source for requiring Hallel to be read in order?Because it says "From place to sun rises to where it sets, God's name is praised."  This implies that order is essential, to begin from the beginning and proceed to the end.Another proof: Because the concepts expressed in the Hallel are written chronologically:B'tzeis refers to the redemption from Egypt.Lo Lanu speaks of our time in the current exile.Ahavti speaks of the time after Mashiach comes.Isru Chag is the days of Gog u'Magog.Eili Attah is the ultimate and final goal of the future.

With this Yerushalmi, we understand why Hallel is split at the seder, with the first half before the meal and the second half after.

The first half sings of the redemption from Egypt, and then prayerfully speaks of our condition as free men who await the return of the Shechina and all of Klal Yisrael to the land, and asks Hashem's protection during our exile.  After we finish "Pesach, Matza, and Maror," the Hallel after the meal deals with the future God promised us, and although the wait seems endless, we sing about the wonders and joy that we will all experience when God fulfils His promise.

See also Bavli Pesachim 118 on the same topic.

 וכי מאחר דאיכא הלל הגדול אנן מאי טעמא אמרינן האי משום שיש בו חמשה דברים הללו יציאת מצרים קריעת ים סוף ומתן תורה ותחיית המתים וחבלו של משיח 

- יציאת מצרים דכתיב בצאת ישראל ממצרים 

- וקריעת ים סוף דכתיב הים ראה וינוס 

- מתן תורה דכתיב ההרים רקדו כאילים תחיית המתים דכתיב אתהלך לפני ה׳ 

- חבלו של משיח דכתיב לא לנו ה׳ לא לנו--

--ואמר רבי יוחנן לא לנו ה׳ לא לנו זו שעבוד מלכיות 

--איכא דאמרי אמר רבי יוחנן לא לנו ה׳ לא לנו זו מלחמת גוג ומגוג 

Steinzaltz interpretation, from Sefaria - 

And since there is the great hallel, which contains the special praise of “Who gives food to all flesh” (Psalms 136:25), as explained above, what is the reason that one also recites this hallel of Psalms 113–118, the section recited on every joyous occasion? The Gemara answers: The reason is because the regular hallel contains these five matters: The remembrance of the exodus from Egypt, the splitting of the Red Sea, the giving of the Torah, the resurrection of the dead, and the pangs of the Messiah. Since it mentions these key concepts, this hallel is also considered important.
The Gemara elaborates: The exodus from Egypt, as it is written: “When Israel came forth out of Egypt, the house of Jacob from a people of strange language” (Psalms 114:1). And the splitting of the Red Sea, as it is written: “The sea saw it and fled; the Jordan turned backward” (Psalms 114:3). The giving of the Torah, as it is written: “The mountains skipped like rams” (Psalms 114:4), which is similar to the description of the giving of the Torah found elsewhere in the books of the Prophets. The resurrection of the dead, as it is written: “I will walk before the Lord in the lands of the living” (Psalms 116:9), which follows the verse: “For you have delivered my soul from death.” After mentioning death, the psalm describes the resurrection in the lands of the living.
The pangs of the Messiah, as it is written: “Not to us, God, not to us, but to Your name give glory” (Psalms 115:1). And Rabbi Yoḥanan said: The verse “Not to us, God, not to us” and the entire psalm, including the verse “Why should the nations say, where now is their God?” (Psalms 115:2), is referring to the era of the enslavement of the kingdoms and the redemption of the Jewish people from their dominion. Some say that Rabbi Yoḥanan said: The verse “Not to us, God, not to us” is referring to the war of Gog and Magog, the catastrophes and wars that will befall the Jewish people in the end of days from which they will be delivered. 

Both the Bavli and the Yerushalmi say that only the first two chapters of Hallel are Hallel Mitzrayim. All the rest of Hallel speaks of the present and the future. The division of the two sections is exactly in keeping with the order of the Seder, beginning with the celebration of Yetzias Mitzrayim, and ending with our faith in Hashem's presence during Galus and His ultimate return of the Shechina to Eretz Yisrael with Biyas Mashiach. The second section can certainly be recited after Chatzos.

This year, at our lonely sedarim, as we celebrate the Geulas Mitzrayim, let us hopefully and confidently and joyously sing of the Geula Ha'asida.

Korban Pesach, Korban Todah, Matza and Chametz

The Rosh in Arvei Pesachim (30) says that the minhag in France and Germany was to use an Issaron measure for the three matzos we use at the seder.  This is because in commemorating the Exodus, we see ourselves as if we were released from prison, and one who is released from prison must bring a Korban Todah. The Korban Todah comprised forty loaves, thirty of which were ten each of three types of Matza and ten were Chametz. The Mishna in Menachos 77a says that the volume of flour for each of the Matza varieties was "three Issaron and a third." If the ten pieces made from that measure totaled three and one third Issaron, then each piece was .33, and three pieces totaled one Issaron.  Therefore, we are noheig that the three matzos at the seder total one Issaron, just like three pieces from the Korban Todah totaled one Issaron.

(An Issaron is one tenth of an Eiphah, and is therefore 7.2 Log. It is the same shiur as the mitzva of Hafrashas Challah, which we generally assume to be five pounds.  For the purpose of this post, assuming that a revi'is of a log is 3.3 oz, then an Issaron would be 95 ounces, or three quarts. That means that each Matza would be made of 32 ounces of flour, or four cups. If you go by our hanhaga by Hafrashas Challah, then you would have each matza weighing more than one and a half pounds.  Whether it's made with four cups of flour, or it weighs 1.5 pounds, that's an enormous matza. I think we can safely say that we don't follow this minhag any more.)

הלכך נהגו העם לעשות שלש מצות ונהגו באשכנז ובצרפת לעשות מעשרון אחד זכר ללחמי תודה שהיוצא מבית האסורין מביא לחמי תודה ולחמי תודה באין ג' מינין של מצה חלות רקיקין ורבוכה ושלש חלות עושין מעשרון אחד רכל מין ומין היו שלשה עשרונות ושליש עשרון ומכל מין היו עושין עשר חלות דהיינו שלש מן עשרון אחד ועושין להם סימן איזהו ראשונה ואיזה שניה 

The Tur, the Beis Yosef, and the Rama in 475 all bring this lehalacha. The Rama says

נהגו לעשות שלוש מצות של סדר מעשרון זכר ללחמי תודה

The Mordcheh in Arvei Pesachim also compares the seder to the Korban Todah, but he uses it differently. He says that although the three varieties of Matza that accompany the Todah should be made as ten pieces each, if necessary, they can be made into three pieces, one for each variety. Since the Todah needs an accompaniment of a minimum of three matzos, we reflect that by having three matzos at the Seder. This is also in the Shiltei Hagiborim in AP in the name of the Smag.

It comes out that the Rosh says we use three matzos because we need one broken one and two for Lechem Mishneh, but the Mordechai says that the idea of three matzos is to reflect the Korban Todah.  Both are saying that the Matzos need to express the idea of Lachmei Todah. The Rosh says that this is done by their total volume - making the three a volume of one Issaron, and the Mordechai says that this is done by their number - having three matzos at the seder.

One thing is clear. That the Matzos we have at the Seder should reflect the idea of the Korban Todah by some similarity to the Matzos that accompany the Korban Todah.

So if the Korban Todah is so prominent in our Zecher of Yetzias Mitzrayim, and after all, we did leave a prison, which always creates a chiyuv of Korban Todah, why not do it properly, including the Chametz?

This is how the Abarbanel interprets the question of the Mah Nishtaneh. Why do we eat only Matza, if the Korban Todah included both Chametz and Matzah. 

Additionally, the Seforno. 
The Seforno in Shemos 12:26-27 explains the question and answer of the son as follows. (In the Hagada, we attribute this particular question to the wicked son, but that's not what the Seforno is doing.)
1. the Korban should be on the Yomtov, not before it begins. 
2.  the Korban should be between the Temidim, not after the evening Tamid.
3.  only one Korban for Yomtov should be brought by the Tzibur, not everyone bringing his own. 
I've separated the three questions and three answers so that what he is doing is more clear.

מה העבודה הזאת לכם 

שאינה ביום מקרא קדש כשאר הקרבנות, 

ולא תוך זמן שאר הקרבנות שהוא מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים, 

ולמה לא יספיק קרבן אחד לכל ישראל כמו בשאר קרבנות צבור:

Answer, in the next passuk-

זבח פסח הוא 

זה הזבח נעשה בשביל הפסיחה שהיתה עתידה להעשות בחצי הלילה של אחריו, 

ומפני שאין זבח בלילה הוצרך לעשותו בזה הזמן הנמשך אחר הלילה של אחריו בענין הקרבנות. 

והוצרך כל אחד להקריב כי הנס נעשה לכל יחיד בפני עצמו ולא לציבור בכלל: 

I think his third answer, that it is brought by yechidim instead of the Tzibur, is reminiscent of the Abudraham that says that we don't rely on the Shaliach Tzibur to say Modim, because Modim, expressing appreciation, cannot be done through an agent. You have to do it yourself.

 ( וכשיגיע ש"ץ למודים וכורע כל העם שוחין ואומרין הודאה קטנה המתחלת כמו כן במודים שאין דרך העבד להודות לרבו ולומר לו אדוני אתה על ידי שליח אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים ואם יקבל על ידי שליח אינה קבלה גמורה שיוכל להכחיש ולומר לא שלחתיו. אבל בשאר התפלה שהיא בקשה יכול לתבוע צרכיו על ידי שליח שכל אדם חפץ בטובתו ולא יכחיש ויאמר לא שלחתיו, וזה שאמר דוד (ע' תה' קמ, ז) אמרתי לה' ה' אתה אני בעצמי אמרתי לו ולא על ידי שליח .)

So this Seforno also sees the Korban Pesach as a form of Korban Todah.

The Chasam Sofer in Toras Moshe Parshas Emor says that the Korban Pesach and the Shtei HaLechem of Shavuos are really two parts of the same korban, both, in sum, creating a Korban Todah, with the Matza on Pesach and the Chametz on Shavuos.

ביום הביכורים מקריבים שתי לחם חמץ נראה שהוא תשלומין לקרבן פסח שהוא קרבן תודה אך בלי חמץ ובקרבן תודה כתיב (לעיל ז י"ג) על חלות לחם חמץ ועל זה שואל הבן שבכל הלילות כשאנו מקריבין ואוכלים לחמי תודה אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה ומשלימין אותו בשבועות שהוא עצרת של פסח (רמב"ן להלן לו) ואין היכר ביחידים האוכלים לחם חמץ אלא במקדש יש היכר בהקריב לחם חמן ואינו קרב על המזבח רק נאכל לכהנים 

Why, then, this bifurcation? The Ramban says that Matzah alludes to Rachamim and Chametz to Din. Our redemption from Mitzrayim was a manifestation of Rachamim, while Shavuos involves Din, the strict obligations of the Torah.  I don't really understand that Ramban, but Reb Chaim B has a piece on this here, which was the catalyst for this post.

The Chasam Sofer also has two other answers, that Pesach is a celebration of the opportunities of the future, and that the shibud and geula were needed to cleanse us of the lichluch of being from Aramim, so it's more like the korban of Miluim, which was basically a Todah, in that it had all the types of Matza -  חלות ורקיקין ורבוכה - but did not have Chametz.

Forgive me, but I have a simple answer. Yes, the Pesach is like a Korban Todah, and so it should include Chametz. But it's Pesach. You can't have Chametz on Pesach.

Your reaction should be that this is circular reasoning and a foolish answer. But ask yourself, if we didn't have the question about the Todah aspect of Pesach, you would not ask "Why is Chametz assur on Pesach." We know innumerable answers to that question. Well, now that Pesach fodders that Chametz is assur, it doesn't matter that the korban should be like a Todah, it can't include Chametz. The din of Haggada, and lir'os atzmo, requires that we do it on that date mamesh, and so Chametz is out of the picture. Adderaba, it could be that this is why we separate it into Matza on Pesach and Chametz on Shavuos, as the Chasam Sofer / Ramban say. 

This connection between the Todah and the Pesach also explains another commonality, that the time they must be eaten is far shorter than most korbanos in their category.  The Abarbanel and the Seforno and the Netziv say that the reason the time for a Todah is shorter than that of a Shelamim, and there is so much bread to eat, is so that you will invite a large number of people and you will all eat together, so that the baal simcha will have a large and festive audience of friends to whom to tell his or her story of salvation - Pirsumei Nissa. This is exactly the case with the Pesach, whose time restriction is even greater - from Tzeis to midnight. 

The idea that the Torah wants Pirsumei Nissa in the Korban Pesach is mentioned in the Yotzer for Shabbos Hagadol, thank you to Rav Avrohom Wagner and Baruch Hashem there are still people who not only say the Yotzros but who also care what they mean -

תְּרָפִים כְדֵי לְמֵעֵט. מְנוּיֵי מְתֵי מְעַט  תֹּקֶף הַדְרַת מָלָך מִלְהִמָעֵט הוּרְשָם לְהִמָנוֹת בִּוְאִם יִמְעַט.

In a new peirush on the Yotzros called Higayon Yitzchak (any he'aros on this peirush should be directed to the authors, Kolel Demasak Eliazar (sic), 712 Wythe Street in Brooklyn, 718-422-7566.) we find

תרפים כדי למעט - וצוה להם ליקח השה לפסח כדי למעט ולבער אח העבודה זרה של המצריים מן העולם.מנויי מתי מעט - על ידי המנויים [שימנו עצמם לקרבן פסח] של ישראל שהם מתי מעט בין העמים. תוקף הדרת מלך מלהמעט - ולעומת זה כדי שלא יתמעט ח"ו חוקף הדרתו של הקב"ה מלכו של עולם, לכן הורשם - נרשם ונצטוו על זה בתורה, להמנות בואם ימעט - להמנות יחד איש ושכינו הקרוב אליו אם ימעט הבית מהיות משה כי זה כבודו של המלך שאוכלין הפסח בקול שאון והמון רב ומקלסים יחד בהלל  

and in his notes he says two pshatim from a talmid of Rashi in a ksav yad

מנויי מתי מעט פירשנו מתי מעט קאי על ישראל שנאמר עליהם כי אתם המעט מכל העמים אולם י"מ מתי מעט' קאי על הצאן ור"ל שצוה הקב"ה למעט בצאן ולהרבות במינויים רבים על כבש אחד כדי שיתמעט העבודה זרה של המצריים ויתבערו מן הארץ ויתרבה כבודו של הקב"ה מלכו של עולם על ידי רוב עם הדדת מלך וז"ש אח"כ הדדת מלך מלהמעט  

so the Yotzer clearly is saying that there's an idea of Rov Om in the din Tachosu of the Korban Pesach. 

Again from Rav Avrohom Wagner - the Targum Yonasan in Shemos 12:4 says

 ואין זעירין אינשי ביתא מענין עשרה כמיסת למיכול אימרא 

which might mean that you don't shecht the Pesach if you have fewer than ten menuyim - but he might also mean that since you have to be wary of leaving over the meat, you'd better have at least ten people so nothing's left over, unless you invited יוחנן בן נדבאי, or my brother.  That explains why he says כמיסת למיכול אימרא.  Reb Chaim Kanievsky says that it is reminiscent of Pesachim 64b and might mean the same thing, that this is a matter of practicality that arises from the time constraint, not a halachic numerical requirement.

ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם 

If that's what the Targum Yonasan means, it's very much like the Sifri (Devarim 132) brought in Pesachim 91a that says

לא תוכל לזבח את הפסח, ר' יהודה אומר מנין (לשוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר שעובר בלא תעשה), שאין שוחטין את הפסח על היחיד, תלמוד לומר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך. ר' יוסי אומר פעמים שהוא אחד ושוחטין אותו עליו, ופעמים שהם עשרה ואין יכולים לאכלו אין שוחטים אותו עליהם שלא יביאו את הפסח לידי פסול

meaning that Reb Yehuda holds that it is assur to shecht for one person, but two would be muttar (as is clear in Pesachim 98-99, where it says א"ר יוחנן אפילו תימא רבי יהודה כיון דאמר רבי יהודה אין שוחטין את הפסח על היחיד מעיקרא לאמנויי אחרינא בהדיה קאי, "achrina" meaning one other person,) while Reb Yossi holds that all that matters is ensuring that nothing is left over, and if one person can manage, kol hakavod. 
While the TYBU is in any case a daas yachid mamash, the possible connection is interesting.

This desire to have a large crowd is reflected in the opening words of the Seder, when we make it clear that guests, who are always welcome on Yomtov, are especially valued on Pesach.

חג כשר ושמח לכם ולכל משפחותיכם ויהי רצון שנזכה לקבל פני משיח צדקנו כולנו יחד במהרה בימינו