Mitzva of Simchas Yomtov

It is well known that the Gaon said that the hardest mitzva of Yomtov for him is to be besimcha the entire duration of Yomtov.

It has been pointed out that this is apparently contrary to the Rambam in Avos 2:1 that indicates that it Simchas Yomtov is a mitzvah kallah, not a difficult mitzvah.

Mishna

רבי אומר, איזוהי דרך ישרה שיבר לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות.

Rambam:

שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש כמצוה שהתבאר לך חומרתה שהיא גדולה כמילה וציצית ושחיטת הפסח

Additionally:

The Gaon is certainly not like the Netziv in the Haamek Sheilah Vayakhel, where he deals with the differences of opinion regarding aveilus on Purim. (There are two prints. In the older one, it's on page 107. In the newer one, it's on page 429.) He says that the mitzva of simcha on Yom Tov is one moment, like Lulav and Shofar and Matzah.

ולא תקשה הא פורים דרבנן ואבלות יום ראשון מה"ת לדעת הגאונים ז"ל. שהרי כ' הרא"ש כתובות פ"א בשם הרמ"ה ליישב הא דחתן דוחה אבילות יום א' משום דהוי דברי קבלה ביום חתונתו וביום שמחת לבו. מכש"כ פורים דמפורש בד"ק מצות שמחה וגם הוי עשה דרבים. זה שיטת רבינו. והרא"ש בשם רבינו מאיר מרוטנבורג ז"ל הקשה דא"כ ה"נ פורים מבטל גזירת שלשים שהרי מדמה לרגל. וא"כ אמאי לא חשיב במשנה כמו רה"ש ויוה"כ. ולענ"ד ודאי דוקא שבעה מבטל משום שמחויב בשמחה ולעקור מצות שבעה מש"ה הוי כרגל לשבעה. אבל גזירת שלשים דעיקר הוא אחוי קרע וגהוץ ותספורת כמבואר בירו' פ"ג דמ"ק ה"ה גזרת שלשים אחוי גהוץ ותספורת ואע"ג שבכלל גזרת שלשים הוא שמחת מריעות דאסור כל שלשים. מכ"מ עיקר גזרת שלשים הוא גו"ת וע' מש"כ לעיל שם דאיכא דמפרשי הא דאי' בד' י"ט ב' דנוהג מצות שלשים ברגל כפרש"י דאסור בגהוץ ותספורת ואע"ג דס"ל דשמחת מריעות מותר בקובר מתו ברגל ולא כהרמב"ן וסיעתו ז"ל. ובהא דאסור בהני תרתי מש"ה קרי שנוהג כל מצות שלשים ומש"ה עולה למנין שלשים ע"ש היטיב והטעם דקרי לגו"ת מצות שלשים נראה פשוט משום שהקילו במקום מצוה שאין לו בנים לישא בתוך שלשים. עכ"פ כיון שעיקר גזרת שלשים הני תרתי ולא מצינו מצוה לכבס ולספר בפורים כמו במועד שקנסו שלא לכבס ולספר בחוה"מ כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין כדאי' ריש פ"ג דמ"ק. משא"כ בפורים. וא"כ דנוהג בפורים איסור גהוץ ותספורת מש"ה אינו מפסיק מצות שלשים. עוד הקשה הר"מ ז"ל דחזינן בפורים נשים מענות ומטפחות ולא כמו במועד. ולי העני לק"מ. דהא שאין מטפחות במועד לאו משום שמחה. דפשיטא שאין הולכים לפני המטה בשמחת המועד ח"ו ובאמת אין זה בטול המצוה כלל. שאין מצות שמחת החג תמידית בלי הפסק. אלא הוי כמו כל מצוה זמנית אכילת מצה ותק"ש שאינו אלא פעם א'. ה"נ מצוה לשמוח שעה א' ברגל. עכ"פ הא דאין מטפחים לאו משום שמחה אלא משום כבוד המועד שלא ינהגו בו מנהג חול. ובפורים לא חשו משום כבוד. 

After all, bigdei tzivonim is not going to have her walking on clouds all day long, nor is eating the Chagiga going to make you smile for 24 hours. 

Of course, the Netziv only means the ikkar mitzvah chiyuvis is fulfilled with one peula. He certainly holds that there is a kiyumis of simcha the whole day, because he famously says that every mitzva that has a shiur is still a kiyumis beyond that shiur.

He says this in the Sheiltos in Yisro regarding kolos of Shofar, in the Meromei Sadeh in Chagiga, and here it is in in the Meromei Sadeh on 39, where he warns his son to not overdo it with the horseradish, to use a minimal kezayis, or even better, to use lettuce.

ל"ט א במשנה ומצטרפין לכזית אשר כתב לבנו הגר"ח זצ"ל מיום ג' ח' ניסן תרמ"ב  

הקשבתי ואשמע מבנינו שליט"א כמה מעכ"ה נ"י מחמיר בכזית מרור והוא חריין ונפלאתי על זה מה ראה מעכ"ה בני נ"י לזה הן אמת לדעתי כל חיובי זית אינו אלא לצאת ידי חובה אבל מצוה יש כל זמן שמרבה וכמוש"כ הרבה בחיבורי (העמק שאלה י סימן נ"נ אות ד') ובפי' איתא בירושלמי והובא בתוס' חגיגה דף ח' לעולם הוא מוסיף והולך ודוחה יום טוב עד שיאמר אין בדעתי להוסיף, בכ"ז אין מצות מרור בכלל, חדא, אחר שאינו אלא מדרבנן. שנית, לשיטת הרא"ש אין מצוה אלא כל שהוא לטעום טעם מרור, ועי' מש"כ בהשמטות הנדפסות בח"ג על סי' ע"ג ישוב שיטת הרא"ש מקושית הגאון שאגת אריה. זה ברור דשיעור כזית המבואר בשו"ע הוא שיעור קטן מאד ולמה לנו להחמיר 

וגם מה שמדקדק לאכול חריין איני מבין מדוע לא ינהיג עצמו בסאלאטא כדעת רוב אחרונים זצ"ל שהוא חזרת והכי נראה ממס' עוקצין פרק ב' משנה ז' ולמאי נחמיר לאכול דבר שהוא כחרבות לגוף והלא דרכיה דרכי נועם כתיב ומכל שכן בליל פסח אחרי תענית ושתית יין לפי דעתי הדלה על בני נ"י לשנות  מנהגו בזה 

Differences in his words in various places create some doubt about whether he means you can be mosif by doing more in the same peula, like אל תשתה, or that you can be mosif all day long even after a hefsek, like the Yerushalmi. I think that he holds that it's a mitzva to be b'simcha even after a hefsek.

It is well known that the Shaagas Aryeh, and Reb Chaim in the stencil, and RYBS, all say that there is a din simcha besides the simchas chagiga which does not apply the first night. But all I am pointing out is that there is no denying the vast difference between the approach of the Netziv and the Rambam, and that of the Gaon.

I have to add one thing. If you read the Netziv kipshuto, it is extremely difficult to understand, and I believe he means something very different from the pashut pshat in his words. According to him, why אין נושאין נשים במועד? Have a piece of your Chagiga, or a piece of kishka, and then get married. I think he means that the day is mechayeiv simcha; the kiyum hamtizva is done with one peula. But the nature of the day is that is makes a chalos chiyuv simcha, which permeates the whole 24 hours, such that besides the constant kiyumis of simcha, anything inconsistent with simcha is a bitul asei. But then his pshat in Shloshim on Purim becomes difficult.

But the bottom line is that the Netziv will somehow have to agree with the achronim brought above, nicely expressed by R Nissim Karelitz

חוט השני חלק יום טוב וחול המועד דף קנ"ח:

ודע דמצות שמחת יום טוב יש בה ב ענינים, והם א', להיות שמח וטוב לב כמ"ש הרמב"ם, ב', לעשות פעולות מסוימות שמביאים את האדם לשמחה כמו אכילה ושתיה 

גדר הענין להיות שמח וטוב לב הוא מה שנקרא בל"א "צופרידען" [מרוצה] ופריילך [שמח] כאדם שיש לו קורת רוח, וזוהי מצוה שבלב וחיוב המצוה הוא להשתדל להגיע למצב של שמח וטוב לב, וכל שכן שצריך להרחיק מעצמו כל דבר אשר יכול לעשות היפך מן השמחה, כמו צער ודאגה, שצריך להסירו ולהיות בשמחה.

ולהיות "שמח וטוב לב" לא סגי שפעם אחת ביום טוב הוא שמח, אלא הוא צריך להיות במשך כל היום טוב במצב של שמת וטוב לב. וכבר אמרו על הגר"א שאמר שמצות שמתת יום טוב היא מצוה שיותר קשה לקיימה משאר המצוות, והיינו מפני שצריך להסיר מעל עצמו כל צער ודאגה ולהיות שרוי כל היום טוב בשמחה וטוב לב וכבר דנו האחרונים (חכם צבי) אם מותר ללמוד הלכות אבילות ביום טוב 

Whoever you hold like, I wish you a 

חג כשר ושמח במלא מובן המלה!

Vayakhel, Shemos 35:3. Do Not Tell This To Your Children

Many years ago, on a Yomtov, I had finally cornered one of my sons and he was about to get the punishment he had earned. He said to me, Daddy, you can't patch me today, it's Yomtov!

Whether it was the cleverness, or the coolness in the face of doom, he got away with it. This week, I discovered that he was probably right.

One difficult passuk in our parsha has elicited some very different explanations.  In Shemos 35:3, it says לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.  The problem is that lighting fires is one of the 39 melachos, so why does the Torah single it out.  The Gemara Shabbas 70a and Yevamos 6b brings a machlokes Tanaim as to what the passuk teaches.  הבערה ללאו יצאת דברי רבי יוסי ר' נתן אומר לחלק יצאת.  Reb Yosi says that unlike other melachos on Shabbos that are capital crimes, lighting fires is a lesser aveira and only gets Malkos.  Reb Nassan says that if not for this passuk we would have thought that the punishment for Chillul Shabbos only applies when one does all 39 melachos.  This singling out of one the melachos shows us that each and every melacha is independent of the others both for punishment and for korbanos. This machlokes Tanaim appears and is used numerous times in Shas.

The Gemara in Yevamos 6b addresses the end of the passuk (בכל מושבותיכם) and uses it for an additional drasha.  You might think that a person awaiting capital punishment might be executed on Shabbos (because of a kal vahomer from the avodah,) so this passuk tells us that Beis Din is not allowed to execute a criminal on Shabbos.

 דתנא דבי רבי ישמעאל לא תבערו אש בכל מושבותיכם מה ת"ל מה ת"ל אי לרבי יוסי ללאו אי לר' נתן לחלק דתניא הבערה ללאו יצתה דברי ר' יוסי רבי נתן אומר לחלק ואמר רבא תנא מושבות קא קשיא ליה מושבות מה ת"ל מכדי שבת חובת הגוף היא וחובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל מושבות דכתב רחמנא בשבת למה לי משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד או אינו אלא אפילו מיתת ב"ד ומה אני מקיים והומת בחול ולא בשבת או אינו אלא אפילו בשבת ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמורים להלן בב"ד אף מושבות האמורים כאן בב"ד ואמר רחמנא לא תבערו 

The Rambam (Lavin 322) enumerates this as an independent issur lav that counts towards the taryag mitzvos.  In the Yad, Shabbos 24:7, he says that it even prohibits Malkos. Similarly, the Chinuch in 113 counts it as a separate mitzvah.

The Minchas Chinuch asks that just because the Torah prohibited capital punishment on Shabbos does not make it a separate lav.  All that does is remove the hetter we might have applied based on the Kal Vachomer.  Now that you have the passuk, all you know is that the general issur of Shabbos applies here.  How does that make it a new lav?  And he brings another question from the Magen Avraham in 339 sk3, who asks on the Rambam, what issur of chillul Shabbos is transgressed when you give malkos?  The Magen Avraham suggests that Malkos causes bruising, which is chillul Shabbos.

But I saw that Reb Berel Povarsky (Bahd Kodesh here) answers both questions, and it's hard to disagree with him.  He notes that the Chinuch ends by saying that

משרשי המצוה. שרצה השם יתברך לכבד היום הזה שימצאו בו מנוחה הכל, גם החוטאים והחיבים.

The "root" of the Mitzva is that Hashem wants to honor this day, that the guilty and the sinners too will find rest.  The point is that it is a new issur, the issur for Beis Din to punish on Shabbos.  Basically, the Magen Avraham's question answers the Minchas Chinuch's question.  It's not merely a removal of a kal vachomer based hetter, it creates a new issur.  That issur has nothing to do with whether some melacha is being transgressed.  It's a new issur of punishing on Shabbos.

(I should point out that the Magen Avraham himself suggests this as a second teretz-

כתב הרמב"ם פכ"ד אין עונשין בשבת שאע"פ שהעונש מ"ע אין דוחה שבת כיצד הרי שנתחייב מיתה או מלקות אין מלקין שנאמר לא תבערו אש וה"ה לשאר עונשין וכתב המ"מ שמנאה הרמב"ם במנין המצות ע"כ ובאמת במנין המצות סי' שכ"ב משמע דוקא בדבר שיש בו חילול שבת אסור מדאורייתא וכ"מ בגמ' שבת דף ק"ו גבי הבערה ע"ש ואפשר דבמלקות נמי איכא חילול שבת כגון שעושה חבורה וצ"ע ואפשר דמרבוי דקרא דבכל מושבותיכם נפקא לן שאין דנין כלל וצ"ע בסנה' דף ל"ה משמע דוקא בדבר שיש בו חילול שבת וכ"מ בתו' שם ודיני ממונות אין דנין גזירה שמא יכתוב:)

The problem with this pshat, and the obvious reason the Minchas Chinuch and the Magen Avraham did not assume it, is that it is strongly implied in the Gemara that the reason Beis Din is not ma'anish is because of the chillul Shabbos aspect, as the Magen Avraham points out.  To improve Rav Povarsky's pshat, I would add that the Chinuch and the Rambam learned that the limud is not that we should ignore the kal vachomer and reinstate the general rule of issur chillul shabbos.  The limud is that the kal vachomer that would be mattir is really true, and Retzicha would be docheh Shabbos BUT ONLY IF THERE WOULD BE A DIN OF BEING MA'ANISH ON SHABBOS.  The chiddush of the drasha is that THERE IS NO DIN OF BEIS DIN BEIN MA'ANISH on Shabbos, and mimeila there is no kal vachomer, and that's why it's not docheh. Now that this is the case, of course it's a new mitzvah.

If anyone sees R Povarsky, please let him know that I dramatically improved his vort.

(Or the Rambam is going with the Yerushalmi Sanhedrin 4:6 that makes a general statement of "ein danin."

מה אם עבודה שדוחה שבת רציחת מצוה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שהעבודה דוחה אותה אין דין שתהא רציחת מצוה דוחה אותה.  ר' לא בשם ר' ינאי מיכן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת מאי טעמא נאמר כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה להלן בבית דין הכתוב מדבר אף כאן בב"ד הכתוב מדבר)

I said this over at the Kiddush this morning, and Rav Yitzchak Resnick said (implied) that I should be ashamed of myself if I think this is a chiddush.  After all, the Ramah in OC 291:2 says, (based on many Medrashim and the Zohar that the fires of Gehenom do not burn on Shabbos,)  (The Rama says something very similar in 295 regarding Maariv motzei Shabbos.)

יש אומרים דאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת דאז חוזרות הנשמות לגיהנם ועל כן אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב אלא יאכל אותה קודם מנחה (תוספות והרא"ש ומרדכי פרק ערבי פסחים)

If the fires of Gehinom themselves don't burn on Shabbos, is it not obvious that the din menucha on Shabbos mandates that even resha'im are not punished?

I have to admit that R' Yitzchak is probably right.  And so was my son, so many years ago. The truth is, it's pashut that he was right on Yomtov, because there's a din of simcha, and by punishing him I would be over on a bitul asei.  But there is no din of simcha on Shabbos.  (see note)  Now, as it turns out, he was right both for Yomtov and for Shabbos.  If Beis Din cannot give Malkos, when the Malkos is a din deoraysa, and was earned according to the psak of Beis Din, Kal Vachomer a parent can't give a child a patch on Shabbos.


UPDATE: Not only is R Yitzchak right, but I a friend sent me a video in which the speaker quotes a Chidah that uses our passuk to refer to the fire of Gehinom, but he says it doesn't stop burning unless the person himself was shomer Shabbos, and that the Baal HaTurim also makes the connection.  Not at all my style, much too earnest.  But you might like it.  https://youtu.be/Ho-RhOHACTA

Note: R Abbie Jakubovic is giving me a hard time in the comments about my statement that there is no din of simcha on Shabbos.  He has excavated a number of mekoros that seem to say that there is. I say that they are all mezuyaf or ta'us sofrim. Or that when they say "simcha" they don't really mean simcha, which even AJ admits is likely, nay, undeniable.

R Avi Lencz strengthens R Abbie's suggestion that while there might be a din simcha on Shabbos, it is not the same as the din of simcha that we find on Yomtov.  He directs us to a discussion on this topic from R Wahrman in the Oros HaShabbos.  He uses it to show a difference between the simcha of Yomtov and the simcha of Purim, but the idea applies just as well to Shabbos- that the kind of simcha on Shabbos is just another way of describing Oneg, which is very unlike the simcha of Yomtov. R Avi's take on it is 

אולי י"ל דשמחה דחג ויו"ט הוא דין בהיו"ט עצמו, דצריך לשמוח בעיקר היות היום יו"ט. משא"כ שבת הוי שמחה במה שהוא יום של הארת מלכותו ית', וכלשון "ישמחו במלכותך."

R Abbie just sent me the Sifri in Behaaloscha and the Netziv there.  Yasher Koach.

The Sifri says 

וביום שמחתכם ובמועדיכם. אלו שבתות.

The Netziv there (next page middle of column) says very something that fits in here very nicely:

 ועי׳ שבועות ד׳ ט״ו כ׳, וביום הקימו כר דייק ג״כ מיתור דוביום. להכי דריש אלו שבתות דיש בו שירה כדתנן בסוכה פ״ה ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע ותני שם ד נ״ה יכול כשם שתוקעין על שבת בפ״ע כו', ומשתמע מביום שמחתכם דאע״ג שאין בו מצות שמחה אלא עונג, מכ״מ יש בו שמחת הנפש. וע״ז סמכו לתקן בתפלה ישמחו במלכותך. עי׳ ב״י או״ח סי׳ רפ״א בשם רב כהן צדק. והוא עשה״כ נכון כסאך מאז וגו', דאע״ג שכבר מלך כשני כדאי׳ ברה״ש ל״א, ובששי מלך על כל בריותיו ע״ש, מ״מ לא הי׳ כסאו שלם עד שנגמר מלאכת שמים וארץ. וזהו ביום השביעי התעלה וישב על כ״כ. וע״ע ירוש׳ מגילה פ״א והובא כר״ן שם, ויעשו אותם בשבת, א״ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה, את ששמחתו תלוי בב״ד, יצא זה ששמחתו תלוי בי״ש, היינו שמחת מלכות שמים.

Update March 2021

I realized that if the din of simchas yomtov makes it assur to get married because of ein mearvin, then kvbbshkv that it's assur to be mevateil beyadayim.