Questions for Pinchas

1. Three brothers; two notorious and one who deserves to be famous for his obscurity. 

2. Two granddaughters of Yaakov mentioned this week.

3. Which names in the Parsha were most popular at the time.

4.  An individual who was the first to identify as "they/them." If you wanted to talk to him about it, he would not hear a word you said.

5. Nine people whose deaths in the Midbar and the spiritual causes of their deaths are identified, and two who died in Kna’an, with no cause given.

6. People the Torah singles out to say they did not die.

 7. Shevet Levi was always relatively small. Chazal tell us that the numbers of Levi did not increase at the same rate as the other shevatim in Mitzrayim because only those that were persecuted had the bracha of כאשר יענו אותו כן ירבה, and Levi was not subjugated. But why did they not increase proportionately after Yetzias Mitzrayim, in the Midbar? 26:62

ויהיו פקדיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה

Ibn Ezra

ויהיו פקודיהם. פקודי הלוים במספר הזה נוספו שבע מאות והתימה כי לא נוסף בהם רק שבע מאות והנה ישראל שמתו מי שהיה מבן עשרים שנה ומעלה היה מספרם בפעם האחרונה קרוב מהמספר הראשון

Abarbanel, same question.

כי אין ספק שכיון שהלוים לא נכנסו בגזרת מתי המדבר היה ראוי שירבו למעלה ויעלה מנינם יותר ממה שעלה הרבה מאד ולא היה הדבר כן הנה לא נתוספו מהמנין הראשון שנמנו במדבר סיני אלא שבע מאות איש בהיות מנינם מבן חדש.

I want a reason suggested in the words of the Torah. Why did Shevet Levi not increase at the same rate as the rest of Klal Yisrael.

8. Why does a child inherit a parent. Is it because of the child’s rights to the property or is it because of the father’s rights.

9. The words וידבר ה' אל משה לאמר appear 175 times in the Torah, but only once the other way around.

10.  The king and the Kohen Gadol. Who stands for whom?  Who stands by the door and says "No, after you."

11. Besides the basic communal obligation to make sure Korbanos Tzibur are brought,  what additional obligation is incumbent upon Klal Yisrael, not only Kohanim, regarding korbanos tzibbur.

12.  Proof that every Shabbos is the same, but every Rosh Chodesh is different- a different mazal, a different mood, a different character.

13. Proof that the Musaf of Shabbos is unlike other Musafim and more like a double Korban Tamid.

 

1. Three brothers; two notorious and one who deserves to be famous for his obscurity. 

 26:9, Nemuel, the brother of Dasan and Aviram, from the shevet Reuven.

 2. Two granddaughters of Yaakov mentioned this week.

Sarach bas Asher 26:26, and Yocheved bas Levi 26:59.

 3. Which names in the Parsha were most popular at the time.

There are three names that were given to more than one person. There is a Nemuel of Reuven in 26:9  and a Nemuel of Shimon in 26:12.  There is a Zarach of Shimon in 26:13 and a Zarach of Yehuda in 26:20. There is a Gilad son of Machir son of Menashe in 26:29, and in that same passuk it says that Menashe also had a son he named Gilad.

However: The Netziv in 26:5 says that there was only one Gilad, and the plural and the repetition in the passuk just means that Machir had a son name Gilad, and although he had other son

4.  An individual who was the first to identify as "they/them." If you wanted to talk to him about it, he would not hear a word you said.

26:42, Shucham son of Dan, known in Breishis as Chushim.

אלה בני דן למשפחתם לשוחם משפחת השוחמי אלה משפחת דן למשפחתם

In Breishish 46:23, "ובני דן חושים." 

Chazal tell us he was deaf, so talking to him about it would not help.

According to the Abarbanel in 32:39, Menashe only had one son, Machir, and Machir is also referred to in the plural. But others say that Menashe had several sons- such as the Netziv in 26:5 mentioned above in question 3. And, as mentioned above, I think Menashe had two sons, Machir (who had a son Gilad Junior) and Gilad Senior.  All of this is very perplexing in light of the fact that in 32:1 we find a land named Gilad, probably the area of Gal Eid from Breishis 31:47, which Avraham called Galeid, which was later conquered by the sons of Machir.

Also, there is ובני פלוא אליאב. Reb Chaim Kanievsky says that Falu really had another son, Ohn ben Peles, and he is not identified explicitly because his name was changed from ben Falu to ben Peles, due to the miracles he experienced, as explained in Sanhedrin 109b.

But Chushim is the only one whose name is actually in the plural form.

5. Nine people whose deaths in the Midbar and the spiritual causes of their deaths are identified, and two who died in Kna’an, with no cause given.

In the Midbar, Zimri (Numbers 25:14), Dasan and Aviram (26:9-10), Korach (26:10), Nadav (26:61), Avihu (26:61) and Tzelafchad (27:1-3) all died in the desert on account of their sins. Moshe and Aharon died in the desert due to their actions at the "mei Meriva" – 27:13-14. .  In Kna’an, Er and Onan- 26:19.

 6.  People the Torah singles out to say they did not die.

The Torah states that "the sons of Korach did not die" (26:11). And Kalev and Yehoshua, 26:65.

 7. Shevet Levi was always relatively small. Chazal tell us that the numbers of Levi did not increase at the same rate as the other shevatim in Mitzrayim because only those that were persecuted had the bracha of כאשר יענו אותו כן ירבה, and Levi was not subjugated. But why did they not increase proportionately after Yetzias Mitzrayim, in the Midbar? 26:62

ויהיו פקדיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה

Ibn Ezra

ויהיו פקודיהם. פקודי הלוים במספר הזה נוספו שבע מאות והתימה כי לא נוסף בהם רק שבע מאות והנה ישראל שמתו מי שהיה מבן עשרים שנה ומעלה היה מספרם בפעם האחרונה קרוב מהמספר הראשון

Abarbanel, same question.

כי אין ספק שכיון שהלוים לא נכנסו בגזרת מתי המדבר היה ראוי שירבו למעלה ויעלה מנינם יותר ממה שעלה הרבה מאד ולא היה הדבר כן הנה לא נתוספו מהמנין הראשון שנמנו במדבר סיני אלא שבע מאות איש בהיות מנינם מבן חדש.

I want a reason suggested in the words of the Torah. Why did Shevet Levi not increase at the same rate as the rest of Klal Yisrael.

26:62

ויהיו פקודיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה כי לא התפקדו בתוך בני ישראל כי לא נתן להם נחלה בתוך בני ישראל .

The Abarbanel in 26:57 says  that Hashem kept them small because they depended on matanos from the others and a larger shevet would be unsustainable, and their living space was very limited.

אלא שראה הקב"ה שאם יתוספו מאד הלוים לא יספיקום המעשרות לפרנסת' ולא יוכלו להתישב כלם בשלשה ערי המקלט שיהיה להם בארץ כנען ומפני זה ממכון שבתו השגיח יתברך שלא יתוספו בכמות רב אבל יעמדו תמיד על המספר הראשון או קרוב אליו. וכבר העיר הכתוב כאן על הסבה הזאת באמרו ויהיו פקודיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה וגומר כי לא ניתן להם נחלה בתוך בני ישראל שבעבור זה היה מספרם מועט מבלי רבוי ותוספת גדול

 The Meshech Chochma says the same.

ויהיו פקודיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה כי לא התפקדו בתוך ב"י כי לא נתן להם נחלה בתוך בנ"י. הקדמונים נתפלאו מדוע שבט לוי היה מעט במספרו נגד שארי השבטים. וראיתי שנותנים טעם שבת קול אמרה וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, והם לא היו בקושי השעבוד, לכן לא היו בכלל כן ירבה וכן יפרוץ. אבל מדוע לא נתרבו במדבר תמוה, כי במנין הראשון היו שנים ועשרים אלף. ורש"י הביא מן הירושלמי דיומא שנהרגו ממנו כמה משפחות. אולם לדעתי יתכן כי לו נתכנו עלילות, והיה צופה ומביט, כי שבט לוי, לגיון של מלך, לא ינחלו נחלה, רק ערי מגרש בתוך ב"י, ואם בני לוי יהיו רבים במספר, הלא יצעקו מדוע נגרע חלקם, וגם על בנ"י יהיה כבד הדבר לכלכל עם גדול כמוהו, וכאשר מצאנו בבני יוסף שצעקו, כי ד' ברכם בעם רב, והמקום צר להם לשבת, לכן היה מחכמת הבורא לבלי הרבות אותם ע"ד הנסיי, רק יהיה מספרם בדרך טבעי, והיו כ"ג אלף מבן חדש ומעלה. ויתכן לכלול זה בכוונת הפסוק ויהיו פקודיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה, לכן היה מנינם מבן חדש, כי לא התפקדו בתוך בנ"י, שמנינם היה מבן עשרים, ולמה היה מנינם פחות כ"כ רק כ"ג אלף במספר, כי לא נתן להם נחלה בתוך בנ"י לכן היו מעטים במספר ולא חלה עליהם הרבוי המופלג מברכת אלקי. ודו"ק.

It is true that Chazal give us reasons for this fact, but the reason changes with the era. In Mitzrayim, because X. In the Midbar, because Y. As Reb Meir Simcha says, when you have one result for different reasons, you should look for the reason for the reasons. 

8.  Why does a child inherit a parent. Is it because of the child’s right to take, or is it because of the father’s right to give.

27:4

למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו

I think this is why Moshe then asked that his sons inherit his position. If yerusha is because of the son deserving it more than others, they did not necessarily deserve it. But if yerusha is because of the father’s rights, then he wanted to assert that right by giving it to his children. Hashem told him that there is a difference between property and Torah leadership.

I have another proof. The Gemara in Kiddushin 17b-18a on yerusha by Akum brings from Reb Yochanan a raya from לבני לוט נתתי ער ירושה, and Rava is docheh because 

וְרָבָא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַב חִיָּיא בַּר אָבִין? מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּאַבְרָהָם שָׁאנֵי.

You see that the yesod of Yerusha is the logic of respecting the original owner's rights.

 

  9. The words  וידבר ה' אל משה לאמר appear 175 times in the Torah, but only once the other way around.

27:15

וידבר משה אל ה' לאמר

 10.  The king and the Kohen Gadol: Who stands for whom?  Who stands by the door and says "No, after you."

27:21, regarding Yehoshua- ולפני אלעזר הכהן יעמד, the king standing in the presence of the Kohen Gadol.

This is how the Rambam understands it in 2 Melachim 5-

אבל כהן גדול אינו בא לפני המלך אלא אם רצה. ואינו עומד לפניו אלא המלך עומד לפני כהן גדול. שנאמר (במדבר כז כא) "ולפני אלעזר הכהן יעמד". אף על פי כן מצוה על כהן גדול לכבד את המלך ולהושיבו ולעמד מפניו כשיבוא לו. ולא יעמד המלך לפניו אלא כשישאל לו במשפט האורים.

I know there will be nigglers who say “Ha, but the king has a Sefer Torah tied to his arm!” First of all, the Kohen Gadol has the Tzitz. Second, if it’s worn, whether tied to his arm or encircling his head, it is invisible as far as Kibbud is concerned, as we find by הנכנס לבית מנוגע. 

11. Besides the basic communal obligation to make sure Korbanos Tzibur are brought,  what additional obligation is incumbent upon Klal Yisrael, not only Kohanim, regarding korbanos tzibbur.28:2

 צו את בני ישראל ואמרת אלהם:  את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו

Rashi- this is the source of the Anshei Maamad. There must be representatives of Yisrael present when korbanos tzibur were brought.

תשמרו - שיהיו כהנים ולוים וישראלים עומדין על גביו. מכאן למדו ותקנו מעמדות

 12.  Proof that every Shabbos is the same, but every Rosh Chodesh is different- a different mazal, a different mood, a different character.

The Shabbasos of the year are referred to in the singular, “וביום השבת שני כבשים", but the Roshei Chodesh are referred to in plural, “ובראשי חדשיכם תקריבו"

Maybe (suggested by Harav Carlbach in חבצלת השרון)  because Shabbos is a recurring commemoration, but each Rosh Chodesh relates to the month it begins and has its particular character and mazal.

13. Proof that the Musaf of Shabbos is unlike other Musafim and more like a double Korban Tamid.

28:9

וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ׃ 

עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ׃

The everyday Tamid is just a keves, a sheep. Most musafim are are sets of parim, eilim, and kevasim.  Shabbos is just two extra kevasim. Also, it says, on Shabbos alone, עלת שבת בשבתו על עלת התמיד ונסכה, that this is in addition to the everyday Tamid.

As the Daas Zkeinim says,

וביום השבת. איתא בשוחר טוב לכל המוספים לא תמצא מוסף מועט כשבת ועל דבר זה קראה שבת תגר לפני הקדוש ברוך הוא אמר לה הקב"ה הנה שזהו קרבן מוסף הראוי לך לפי שכל מעשיך כפולים שיר כפול שנא' מזמור שיר ליום השבת עונג כפול שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד עונשו כפול שנא' מחלליה מות יומת לחם כפול לחם משנה לפיכ' ראוי קרבן שלך להיות כפול וזהו שאנו אומרים במוסף של שבת להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי מה שלא נאמר בכל המוספין משל למלך שאמר לעבדיו הכינו סעודה לבני הכינו להם שני מיני מאכלים לאחר שסעדו צוה המלך להכין לו סעודתו אמרו לו עבדיו מה נכין לך אמר להם ולבני מה הכינותם אמרו לו כך וכך אמר להם ולי כמו כן אל תכינו יותר מבני כך הקב"ה נתן לבני ישראל לחם משנה ביום השבת לפיכ' צוה להקריב ג"כ לחם משנה וזהו וביום השבת שני כבשים.

 

Why Leviim Did Not Get a Share of Agricultural Land in Israel But the Bechor Did

The Torah writes several times that agricultural land was not apportioned to Shevet Levi because it would be a distraction from their duties to Klal Yisrael of עבודה and הרבצת תורה, of learning, teaching, and doing the Avodas Beis HaMikdash.

In Pinchas, Bamidbar 26:62

ויהיו פקדיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה כי  לא התפקדו בתוך בני ישראל כי לא נתן להם נחלה בתוך בני ישראל

In Eikev, Devarim 10:8-9

בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֶיךָ לוֹ.

The Chinuch in 504 says

משרשי המצוה. כדי שיהיה כל עסק השבט הזה, בעבודת האל ברוך הוא. ולא יצטרכו לעבוד את האדמה, ושאר השבטים נותנין להם חלק מכל אשר להם, מבלי שיגעו הם בדבר כלל, כענין שכתבתי למעלה במצות מעשר בסדר ויקח קרח (מצוה שצה).

He refers to what he wrote by the Mitzvah of Maaser in 395,

משרשי המצוה, לפי ששבט הלוי בחר השם יתברך בתוך אחיו לעבודתו תמיד במקדש, על כן היה מחסדו עליהם לתת להם מחיתם דרך כבוד, כי כן יאות למשרתי המלך שתהיה ארוחתם מזמנת להם על ידי אחרים שיכינוה להם ולא יצטרכו הם ליגע בדבר זולתי בעבודת המלך היקרה, ואף על פי שהם היו שנים עשר שבטים, ולפי חלקה שוה היה ראוי שיטלו חלק אחד משנים עשר, גם זה היתרון להם לכבודם. כי מהיותם מבית המלך ראוי שיהיה חלקם יתר על כלם, ויתרון גדול הוא שיבוא להם חלק העשירי נקי מכל הוצאות הקרקע, והמחיה משרתי האל בממונו, ברכת השם יתברך תנוח עליו בכל אשר יש לו, וזהו אמרם זכרונם לברכה (אבות פ''ג מי''ג) מעשרות סיג לעשר. גם אמרו זכרונם לברכה (תענית ט א) שאסור לאדם לחשב בלבבו ולומר ''אנסה אם ייטיב השם לי בהתעסקי במצותיו''. ועל כיוצא בזה נאמר ''לא תנסו את יי אלהיכם'' (דברים ו, טז), זולתי במצוה זו שמתר לנסות אם יברכהו האל בעשותו אותה ובהיותו זריז עליה, ומפרש הוא על ידי הנביאים, שנאמר ''הביאו את כל המעשר אל בית האוצר:. ובחנוני נא בזאת אמר יי'' (מלאכי ג י).

Question: Before Levi was set apart for Avodah, the Bechor had that responsibility. But the Bechor inherits pi shnayim, and stands in the father's shoes as far as his financial and social position and obligations. He is expected to further his father's name and carry on the father's business. How does that shtim with his special ruchniyusdikkeh obligations? The Bechor's greater right to land, twice as much as his brothers, is in direct contradistinction to what we find by Shevet Levi.

1.  Maybe the din of pi shnayim that was nischadeish in Ki Seitzei was not true before the avodah was taken away from the Bechor, and being meyuchad for Avodah always meant losing those rights. If so, the matanos also did not pertain to the Bechor before the Eigel. The Bechor was the opposite of the mendicant. He was the gvir, and he did not need your matanos.

2.  Or maybe the pshat is to say not like the Chinuch. It's not the pshat that they weren't given land because it would distract them; they weren't given land because it wouldn't be fair to give them this great boon of special קדושה וטהרה and being מיוחד  to עבודת השם, as Moshe said to Korah- רב לכם- and also give them land.  עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ , and that's worth more than any land they could get. If that is true, it would only apply to a Shevet as a whole that was favored with this great gift, not to individuals.

3.  I suspect that Shevet Levi, or at least the Kohanim, actually did have a great deal of land, because of the din of שדה אחוזה. All "heritage land" that a man was makdish, if he was not podeh before Yovel, was deeded to the Kohanim after Yovel forever.  Over time, when Yovel was practiced, I think that a lot of land ended up in the possession of the Kohanim, and that was not seen as incompatible with their public obligations. Perhaps the problem is only when your land is part of a Shevet's territory, because it comes with a chauvinistic disassociation from people who are not part of your group.

4. The initial apportionment of land was pro rata to either the  יוצאי מצרים or the באי הארץ. You could take away the rights of one of those men at those times. For Shevet Levi, that had eternal consequences. On the other hand, if Kehuna was given to the Bechor, the status of ה' הוּא נַחֲלָתוֹ could not be established at one of those times, because it changes with every generation. That is weak, though. The same way the Torah said pi shnayim, the Torah could say pi nothing.

I can speculate about the fundamental difference between the nature of being meyacheid a Shevet and being meyacheid individuals as far as the nature of their tafkid, but what good is baseless speculation? I also recognize that this is a discussion with little practical relevance - מאי דהוה הוה. Still, I think the questions sheds light of the nature of Levi's unique status. If you have any thoughts, let me know.

When a Person Changes His Name, What Do You Call His Child?

 When a person changes their name, how does that affect their child's patronym or matronym. 

I don't think the question is that important when we call someone for an aliyah, or when we write a kesuva or gett, In those cases, what matters is clarity of identity (what they call 'disambiguation',) so what matters is the name by which the person is known.  I am more curious about the affect when you want to use the "true name," such as for the purpose of a bracha (or the opposite,) and for tefilla.

For example: Bamidbar 21:1, Rashi,

ישב הנגב. זֶה עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר "עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב" (במדבר י"ג), וְשִׁנָּה אֶת לְשׁוֹנוֹ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן כְּנַעַן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִים לְהַקָּבָּ"ה לָתֵת כְּנַעֲנִים בְּיָדָם, וְהֵם אֵינָן כְּנַעֲנִים, רָאוּ יִשְׂרָאֵל לְבוּשֵׁיהֶם כִּלְבוּשֵׁי עֲמָלֵקִים וּלְשׁוֹנָם לְשׁוֹן כְּנַעַן, אָמְרוּ נִתְפַּלֵּל סְתָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי"

Evidently, if you incorrectly identify the person about whom you are davening, this weakens or nullifies the tefilla. So I think it's important to know what the person's "real" name is, and you can't just rely on "the Ribono shel olam knows who you're talking about."

This has relevance when a man or a woman changes their name. When we daven for aliyas neshama, or you give a bracha, (and certainly for the opposite of a bracha,) we identify by the father, ben Ploni, the patronym. When we daven for refu'ah, we identify by the mother, ben Plonis, the matronymic. See Panim Yafos end of Be'ha'aloscha regarding Aharon's tefilla for Miriam.

 אמר מרחם אמו שכבר אמרו חז"ל (שבת סו, ב) שכל הלחשים והתפילות וקיום בריאת הגוף, הוא בשם אמו ותפילות עליות נשמה בשם אביו

And the Zohar Lech Lecha p. 84 that sees in the passuk in Tehillim 86:16 וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ that tefilla for rachamim should mention the mother.  

וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ, וְכִי לָא הֲוָה בְּרֵיהּ דְּיִשַׁי אִיהוּ עַד דְּאִיהוּ אָמַר בִּשְׁמָא דְאִמֵּיהּ וְלָא בִּשְׁמָא דְּאֲבוֹי. אֶלָא הָא אוֹקִימְנָא דְּכַד יֵיתֵי בַּר נָשׁ לְקַבֵּל מִלָּה עִלָּאָה לְאִדְכָּרָא, בָּעֵי לְמֵהַךְ בְּמִלָּה דְּאִיהוּ וַדַּאי. וְעַל דָּא אַדְכַּר לְאִמֵּיהּ וְלָא לְאֲבוֹי. וְתוּ הָא תָּנִינָן (ד"א ל"ג דהא) דְּדָא מֶלֶךְ כִּדְקָאֲמָרָן.

But other tefillos, we go by the father. So what do you do if the mother or father have changed their names? You were born from Reuven and Sarah, not Sholom Reuven and Chavah Sarah.

This actually came up for me, because my mother in law, עליה השלום, was (really Shelia but her Hebrew name was) Sarah, and when she became ill, she did a shinui hashem to Chava Sara. She lived a decade after that, so the name stuck. When I daven for her children, do I say ben/bas Chava Sarah, or ben/bas Sarah?

I thought it was pashut you go by the name the parent had when the child was born.  The person is X child of Y. The fact that Y decided she is now XY, that's because they are NOT the person they were in the past, and they have a new mazal and a new fate. If they are a new person, well, then, the child that was born to Sarah was born to a different person. 

(This does not mean that a person who changes his name can not say he is the son of his parent because he is a new and different person, as if he were a geir, כקטן שנולד, and he should go by בן אברהם. When he was born, he did not have a name, so changing his name does not mean he is different than he was when he was born. This is similar to the machlokes Reb Yochanan and Reis Lakish in Bechoros 47a about היו לו בנים בגיותו ונתגייר; even Reb Yochanan would agree that changing your name is not mamosh כקטן שנולד דמי.)

I asked my father in law, HaRav Sholom Reuven Feinstein, and he said you use the new name.

I later saw that in Orchos Rabbeinu I:64 he quotes the Chazon Ish as saying you can use an adoptive mother's name for tefillah. This shows that the Chazon Ish held that mentioning the mother or father is not magic, it is an invocation of the quality and character of a relationship. He apparently held that what mattered was the loving relationship and rachamim between mother and daughter, and that is absolutely present in adoptive parenthood, as I learned from Reb Micha Berger- an adoptive mother is a true mother. The new name obviously does not change the emotional relationship; the person with the new name is the mother, the man with the new name is the father, and tefillos should mention them as they are known now.  This supports my shver's position.

I was thinking about this because I came across something in Taama d'Kra in Korach, Bamidbar 16:1, as follows:

ואון בן פלת. הוא הי' דודם של דתן ואבירם לפמש"כ בחזקוני ובבעלי התוס' החדש פ' ויגש דפלת הוא פלוא בן ראובן, וי"ל דאחר שעשה תשובה שינו את שמו לאון בן פלת ע"י שנעשו לו פלאות כמ"ש בסנהדרין ק"ט ב' וי"ל דלכן כתיב בפ' פנחס ובני פלוא אליאב ובני ל' רבים (עי' ב"ב קמ"ג ב') משום שהי' לו עוד בן ולא חשיב לי' בהדייהו משום ששינו אצלו שמו של פלוא ועי' בפ' פנחס כתבנו באופן אחר.

He is saying that because Ohn's name was changed from the original and true ben Falu to become a descriptive name ben Peles, when we are listing the children of Falu we can only specify Eliav ben Falu, but not Ohn, because he was now known as ben Peles. This is even though all it says in Pinchas is "the sons of Falu were Chetzron," and it could have said "and Ohn." It seems that to be identified as a "son of Falu," you have to be officially known as ben Falu, not ben Peles. If you experience a life changing event such that you take or are given a new name, you are no longer the person you previously were. 

As the Ruach Chaim says in the beginning of Avos, שם relates to נשמה. 

 הנה ידוע מה שאמרו רז"ל (ברכות דף ז ע"ב) לכו חזו מיפעלות ה' אישר שה שמות בארץ, אל תקרי שמות אלא שמות. כי באמת השם הוא עצם הנפש של האדם, והראיה מדכתיב וייקר א האדם שמות, וכתיב (בראשית ב,יט) וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו

סוף דבר הכל נשמע, I decided that this really is illuminated by that Gemara in Bechoros 47a, whether a geir who had children be'geiyuso and later has children after geirus has a din of bechor among the new children, and whether he is mekayeim פריה ורביה with the children בגיותו. Even Reb Yochanan, who applies כקטן שנולד to the dinim of bechor and pirya v'rivya, would not apply it to the changed person concept of שינוי שם. The guy doesn't lose his makom kavu'ah in shul and he's certainly still a kohen, and his children are still his children, even with the new name.

If anyone has heard something about this, please let me know.

Questions for Pinchas

In 2025, I asked 1, 2, 4, 10, and 12. 

1. Three brothers; two notorious and one obscure.

2. Two granddaughters of Yaakov mentioned this week.

3. Which names in the Parsha were most popular at the time.

4.  An individual who was the first to identify as "they/them." If you wanted to talk to him about his pronouns, he would not hear a word you said.

5. Nine people whose death in the Midbar and the spiritual cause of their deaths are identified, and two who died in Kna’an, with no cause given.

6. People the Torah singles out to say they did not die.

7. Shevet Levi was always relatively small. Meforshim tell us that Levi was not miraculously fruitful in Mitzrayim because only those that were persecuted had the bracha of כאשר יענו אותו כן ירבה, and Levi was not subjugated. But why did they not increase proportionately after Yetzias Mitzrayim, in the Midbar? Many meforshim point out the relatively low birth rate. 26:62

ויהיו פקדיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה

Ibn Ezra

ויהיו פקודיהם. פקודי הלוים במספר הזה נוספו שבע מאות והתימה כי לא נוסף בהם רק שבע מאות והנה ישראל שמתו מי שהיה מבן עשרים שנה ומעלה היה מספרם בפעם האחרונה קרוב מהמספר הראשון

Chizkuni, same question. 

שלשה ועשרים אלף ענין זה מוכיח שהארון היה מכלה בהם שהרי הן נמנים מבן חדש ולא נוסף במנין ל״‎ח שנה רק אלף וישראל שמתו ושהיו מעשרים שנה ומעלה היה מספרם עכשיו קרוב למנין שבמדבר סיני.

I want a reason suggested in the words of the Torah. Why did Shevet Levi not increase at the same rate as the rest of Klal Yisrael.

8. Why does a child inherit a parent. Is it because of the child’s rights to the property or is it because of the father’s rights.

9. The words וידבר ה' אל משה לאמר appear 175 times in the Torah, but only once the other way around.

10.  The king and the Kohen Gadol. Who stands for whom?  Who stands by the door and says "No, after you."

11. Besides the basic communal obligation to make sure Korbanos Tzibur are brought,  what additional obligation is incumbent upon Klal Yisrael, not only Kohanim, regarding korbanos tzibbur.

12.  Proof that every Shabbos is the same, but every Rosh Chodesh is different- a different mazal, a different mood, a different character.

 

 

1. Three brothers; two notorious and one obscure.

 26:9, Nemuel, the brother of Dasan and Aviram, from the shevet Reuven.

 2. Two granddaughters of Yaakov mentioned this week.

Sarach bas Asher 26:26, and Yocheved bas Levi 26:59.

 3. Which names in the Parsha were most popular at the time.

These are the only names that are shared. There is a Nemuel of Reuven in 26:9  and a Nemuel of Shimon in 26:12.  There is a Zarach of Shimon in 26:13 and a Zarach of Yehuda in 26:20. There is a Gilad son of Machir son of Menashe in 26:29, and in that same passuk it says that Menashe also had a son he named Gilad.

However: The Netziv in 26:5 says that there was only one Gilad, and the plural and the repetition in the passuk just means that Machir had a son name Gilad, and although he had other sons, Gilad was dominant, and the other sons were folded into the Gilad family. 

4.  An individual who was the first to identify as "they/them." If you wanted to talk to him about his pronouns, he would not hear a word you said.

26:42, Shucham son of Dan, known in Breishis as Chushim.

אלה בני דן למשפחתם לשוחם משפחת השוחמי אלה משפחת דן למשפחתם

In Breishish 46:23, "ובני דן חושים." Chazal tell us he was deaf.

According to the Abarbanel in 32:39, Menashe only had one son, Machir, so Machir is also being referred to in the plural. But the Netziv in 26:5 (mentioned above in question 3) says that Menashe had several sons. And, as mentioned above, I think Menashe had two sons, Machir (who had a son Gilad Junior) and Gilad Senior.  All of this is very perplexing in light of the fact that in 32:1 we find a land named Gilad, probably the area of Gal Eid from Breishis 31:47, which Avraham called Galeid, which was later conquered by the sons of Machir.

5. Nine people whose death in the Midbar and the spiritual cause of their deaths are identified, and two who died in Kna’an, with no cause given.

In the Midbar, Zimri (Numbers 25:14), Dasan and Aviram (26:9-10), Korach (26:10), Nadav (26:61), Avihu (26:61) and Tzelafchad (27:1-3) all died in the desert on account of their sins. Moshe and Aharon died in the desert due to their actions at the "mei Meriva" – 27:13-14. .  In Kna’an, Er and Onan- 26:19.

 6.  People the Torah singles out to say they did not die.

The Torah states that "the sons of Korach did not die" (26:11). And Kalev and Yehoshua, 26:65.

 7. Shevet Levi was always relatively small. Chazal tell us that the numbers of Levi did not increase at the same rate as the other shevatim in Mitzrayim because only those that were persecuted had the bracha of כאשר יענו אותו כן ירבה, and Levi was not subjugated. But why did they not increase proportionately after Yetzias Mitzrayim, in the Midbar? 26:62

ויהיו פקדיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה

Ibn Ezra

ויהיו פקודיהם. פקודי הלוים במספר הזה נוספו שבע מאות והתימה כי לא נוסף בהם רק שבע מאות והנה ישראל שמתו מי שהיה מבן עשרים שנה ומעלה היה מספרם בפעם האחרונה קרוב מהמספר הראשון

Chizkuni, same question. 

שלשה ועשרים אלף ענין זה מוכיח שהארון היה מכלה בהם שהרי הן נמנים מבן חדש ולא נוסף במנין ל״‎ח שנה רק אלף וישראל שמתו ושהיו מעשרים שנה ומעלה היה מספרם עכשיו קרוב למנין שבמדבר סיני.

I want a reason suggested in the words of the Torah. Why did Shevet Levi not increase at the same rate as the rest of Klal Yisrael.

Meshech Chochma-

כי לא נתן להם נחלה בתוך בני ישראל

The Torah is explaining that Hashem kept them small because they depended on matanos from the others and a larger shevet would be unsustainable.

ויהיו פקודיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה כי לא התפקדו בתוך ב"י כי לא נתן להם נחלה בתוך בנ"י. הקדמונים נתפלאו מדוע שבט לוי היה מעט במספרו נגד שארי השבטים. וראיתי שנותנים טעם שבת קול אמרה וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, והם לא היו בקושי השעבוד, לכן לא היו בכלל כן ירבה וכן יפרוץ. אבל מדוע לא נתרבו במדבר תמוה, כי במנין הראשון היו שנים ועשרים אלף. ורש"י הביא מן הירושלמי דיומא שנהרגו ממנו כמה משפחות. אולם לדעתי יתכן כי לו נתכנו עלילות, והיה צופה ומביט, כי שבט לוי, לגיון של מלך, לא ינחלו נחלה, רק ערי מגרש בתוך ב"י, ואם בני לוי יהיו רבים במספר, הלא יצעקו מדוע נגרע חלקם, וגם על בנ"י יהיה כבד הדבר לכלכל עם גדול כמוהו, וכאשר מצאנו בבני יוסף שצעקו, כי ד' ברכם בעם רב, והמקום צר להם לשבת, לכן היה מחכמת הבורא לבלי הרבות אותם ע"ד הנסיי, רק יהיה מספרם בדרך טבעי, והיו כ"ג אלף מבן חדש ומעלה. ויתכן לכלול זה בכוונת הפסוק ויהיו פקודיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה, לכן היה מנינם מבן חדש, כי לא התפקדו בתוך בנ"י, שמנינם היה מבן עשרים, ולמה היה מנינם פחות כ"כ רק כ"ג אלף במספר, כי לא נתן להם נחלה בתוך בנ"י לכן היו מעטים במספר ולא חלה עליהם הרבוי המופלג מברכת אלקי. ודו"ק.

 8.  Why does a child inherit a parent. Is it because of the child’s rights to the property or is it because of the father’s rights.

27:4

למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו

I think this is why Moshe then asked that his sons inherit his position. If yerusha is because of the son deserving it more than others, they did not necessarily deserve it. But if yerusha is because of the father’s rights, then he wanted to assert that right by giving it to his children. Hashem told him that there is a difference between property and Torah leadership.

I have another proof. The Gemara in Kiddushin 17b-18a on yerusha by Akum brings from Reb Yochanan a raya from לבני לוט נתתי ער ירושה, and Rava is docheh because 

וְרָבָא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַב חִיָּיא בַּר אָבִין? מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּאַבְרָהָם שָׁאנֵי.

You see that the yesod of Yerusha is the logic of respecting the original owner's rights.

 

  9. The words  וידבר ה' אל משה לאמר appear 175 times in the Torah, but only once the other way around.

27:15

וידבר משה אל ה' לאמר

 10.  The king and the Kohen Gadol: Who stands for whom?  Who stands by the door and says "No, after you."

27:21, regarding Yehoshua- ולפני אלעזר הכהן יעמד

This is how the Rambam understands it in 2 Melachim 5-

אבל כהן גדול אינו בא לפני המלך אלא אם רצה. ואינו עומד לפניו אלא המלך עומד לפני כהן גדול. שנאמר (במדבר כז כא) "ולפני אלעזר הכהן יעמד". אף על פי כן מצוה על כהן גדול לכבד את המלך ולהושיבו ולעמד מפניו כשיבוא לו. ולא יעמד המלך לפניו אלא כשישאל לו במשפט האורים.

I know there will be nigglers who say “Ha, but the king has a Sefer Torah tied to his arm!” First of all, the Kohen Gadol has the Tzitz. Second, if it’s tied to his arm, it is invisible as far as Kibbud is concerned, as we find by הנכס לבית מנוגע. 

11. Besides the basic communal obligation to make sure Korbanos Tzibur are brought,  what additional obligation is incumbent upon Klal Yisrael, not only Kohanim, regarding korbanos tzibbur.28:2

 צו את בני ישראל ואמרת אלהם:  את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו

Rashi- this is the source of the Anshei Maamad. There must be representatives of Yisrael present when korbanos tzibur were brought.

תשמרו - שיהיו כהנים ולוים וישראלים עומדין על גביו מכאן למדו ותקנו מעמדות

 12.  Proof that every Shabbos is the same, but every Rosh Chodesh is different- a different mazal, a different mood, a different character.

The Shabbasos of the year are referred to in the singular, “וביום השבת שני־כבשים", but the Roshei Chodesh are referred to in plural, “ובראשי חדשיכם תקריבו"

Maybe (suggested by Harav Carlbach in חבצלת השרון)  because Shabbos is a recurring commemoration, but each Rosh Chodesh relates to the month it begins and has its particular character and mazal.

The Two Temidim and the Rema

In Parshas Pinchas the Torah mentions the two Temidim, which began and ended the hakravas korbanos in the Beis HaMikdash. I used this for a grandson's bar mitzva this week, as follows. 

I began with the Mishna in the fifth perek in Avos that contrasts תלמידיו של אברהם אבינו  with תלמידיו של בלעם הרשע. I said that the idea of vision appears so many times in Parshas Balak, the point being that when Avraham Avinu and Bilaam looked out upon the world, they saw two entirely different vistas. This is because the yesod of Avraham Avinu was הכרת הבורא and חסד, while that of Bilaam was עין רעה, רוח גבוהה, and נפש רחבה. What you see all depends on the eye you have; a man can be willfully blind, but if you start with שוויתי השם לנגדי תמיד and טוב לבב, if you are prepared to see good, you will find a world packed with kedusha and goodness. 

 Orach Chaim 697:

אין אומרים תחנה בי"ד וט"ו שבאדר ראשון ודין תענית והספד בהן ובו סעיף אחד:

יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלין על פניהם ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה ואסורים בהספד ותענית אבל שאר דברים אין נוהגים בהם וי"א דאף בהספד ותענית מותרים: 

הגה והמנהג כסברא ראשונה. י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים (הג"מ בשם סמ"ק) וטוב לב משתה תמיד:

Shaarei Teshuva:

י"ד. עבה"ט ועבט"ז שהביא בשם הגהות תשב"ץ שרבינו יחיאל מפאריז רגיל להרבות בסעודה ולהזמין בני אדם כמשמעות לשון המשנה אין בין אדר כו' ושפי' מסיים רמ"א וטוב לב משתה תמיד ועיין בר"י (ברכי יוסף מהחיד"א) שכת' מור"מ (הרמ"א) ז"ל בחכמה יסד חתימה מעין פתיחה שני תמידין כסדרן הוא פתח בריש הגהותיו שויתי ה' לנגדי תמיד וחתם וטוב לב משתה תמיד כו' ע"ש. נ"ל שלפי שרצה לסיים בדבר טוב ודבר בעתו נקט לישנא מעליא דקרא לצחות וטוב לב דהיינו שטוב שיעשה בב' האדרים משתה

The Birkei Yosef inside:

ברכי יוסף אורח חיים סימן תרצז

ב. הגהה. וטוב לב משתה תמיד. מור"ם ז"ל בחכמה יסד אר'ש (מליצה של החיד"א, כלומר אר"ש=ארשת שפתיו) חתימה מעין פתיחה שני תמידין כסדרן, כי הוא פתח בריש הגהותיו (סי' א סע' א) שויתי ה' לנגדי תמיד. וחתם טוב לב משתה תמיד. ולי ההדיוט יראה, הני תרי קראי תרין דאינון חד, דקמא דוד המלך על בחינתו היה משתדל לכוי'ן לב'ו למקום, ובתר הכי וטוב לב צדיק, וצדק משת'ה תמיד. הוא יעזרנו על דב'ר כבוד שמ'ו יורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו ארחות חיים.

The Chida says that the Rema chose these closing words to echo his first words on Orach Chaim, where he said

הגה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' מיד יגיע אליו הירא' וההכנעה בפחד הש"י ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' כ"ב) ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הש"י גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור): 

The Ein Yaakov in his hakdama brings a medrash (which we do not currently have.) It is quoted by the Maharal in Nesiv Ahavas Reiah, and of course he puts his stamp on it. For our purposes, the most important part is the section on the Korban Tamid.

ועוד יראה פי' זה מה שאמר כי זה ספר תולדות אדם הוא כלל יותר, שר"ל כי זה ספר שהיא התורה ראוי הוא אל תולדות האדם שהם כלל המין ואליהם שייך הספר הזה לא אל הפרט, כי הפרט במה שהוא פרט בודאי ובאין ספק הוא יש בו קצת שנוי במה שהוא פרט זה, ואין התורה רק אל הכלל במה שהוא כלל. ולכך אמר כי זה ספר תולדות האדם הוא כלל יותר, כי כל התורה אינה רק שהיא צורת הכלל, ולכך התורה היא רמ"ח מצות עשה כמספר אברי האדם כמו שאמרנו למעלה, ודבר זה עמוק מאוד. אבל פי' ראשון עיקר שכך מוכח המדרש ועיין עוד ותמצא בחבור עין יעקב בהקדמת הכותב שמצא בחבור מדרש אחד וז"ל, בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל וגו'. בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך. שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. 

ופי' מדרש זה כי מ"ד שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד כלל גדול, ר"ל פסוק שמע ישראל על יד מצוה זאת הוא הדבוק בו ית' לגמרי ובפרט בתיבת אחד וכמו שהתבאר למעלה בנתיב התפלה ע"ש, וכמו שכתוב אחר זה ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובודאי האהבה הוא הדבוק בו יתב' לגמרי כדכתיב לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו. ולכך שמע ישראל הוא כלל גדול בתורה ושאר המצות אינם רק פירוש באיזה ענין יהיה לאדם הדביקות הגמור, וזה כאשר הוא שומר התורה וכל המצות הם הכנה אל הדבוק הזה, ובמצות שמע ישראל הוא עצם הדבוק הזה. 

ואמר בן ננס ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול יותר, וזה כמו שאמרנו כי זה שהוא אוהב רעהו כמותו לגמרי דבר זה מצד שהוא אדם בשלימות וזה כאשר יש לו צלם אלקים בשלימות, ודבר זה הוא על ידי מצות התורה שהם רמ"ח והם משלימים צלם האדם ואז אוהב לריעו כמותו לגמרי, מפני כי רעהו ג"כ נברא בצלם אלקים וצלם אחד להם כך פירוש זה. מכל מקום נוכל לפרש ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה כמו שפירש רש"י, וכך יש לפרש הגמרא ג"כ כי כאשר מה דסני ליה אינו עושה לחבירו כל שכן וקל וחומר שאינו עושה למי שבראו מה שהוא שנאוי לו יתב' וזהו כל התורה. ועוד דודאי שנאוי לחבירו כאשר עובר מצות הש"י ולכך אמר ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה, כי כמו שאינו עושה לעצמו דבר שהוא שנאוי לעצמו כך לא יעשה לחבירו דבר שנאוי, ובודאי שנאוי לחבירו שיעשה האדם דבר נגד הש"י. אך לשון התלמוד שאמר מה דסני עלך לחברך לא תעביד לא משמע פירוש זה, ועוד קשיא לי למה לא אמר בגמרא מה שהוא שנאוי אל אלקיך לא תעשה ובודאי כל העבירות שנואים אל הש"י, וכן לר' עקיבא דאמר ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה למה לא אמר ואהבת את ה' אלקיך הוא כלל גדול בתורה כי מי שהוא אוהב הש"י בודאי אינו עובר את דבריו. ומכל מקום אין זה קשיא כל כך דלא ידעינן איזה דבר שנאוי אל הש"י וא"כ לא למדו כל התורה על רגל אחד, אבל אדם יודע מה שהוא שנאוי לו וזה לא יעשה לחבירו, אבל מכל מקום הוי מצי למימר ואידך הוי פירושו דבלאו הכי צריך לומר כך. ולפי מה שאמרנו לא קשיא, כי לא בא לומר רק כי מה הוא שלימותו של אדם ועל זה אמר כי שלימותו האחרונה מה שנברא האדם בצלם אלקים והוא מעלתו העליונה, ומעלה זאת יש לו כאשר אוהב את חבירו כמותו מטעם אשר התבאר, ושיהיה אוהב את חבירו כמותו דבר זה אי אפשר רק כאשר יש לו מעלת הצלם לגמרי, ודבר זה אינו רק כאשר יש לו התורה שהם רמ"ח מצות עשה שהם צלם האדם. ואל יקשה לך הרי דרש ר' עקיבא וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חברך ואיך יהיה מקיים ואהבת לרעך כמוך, כי דבר זה ענין אחר, דלענין חייו בודאי חייו קודמים, רק לענין האהבה שיהיה אוהב אותו בזה יהיה אוהבו כמותו. 

ומה שאמר בן פזי את הכבש האחד תעשה בבקר הוא כלל גדול בתורה יותר, רצה לומר מה שהאדם עובד הש"י בתמידות הגמור והוא עבדו, וכמו שהעבד לא סר עבודתו מן אדון שלו רק הוא עובדו תמידי, ולכך אמר את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו' שזה נאמר על קרבן תמיד שחר וערב דבר זה הכלל בתורה, שתכלית המכוון שיהיה האדם עבד להקב"ה וכל שאר התורה פירושא שע"י המצות הוא עובד את בוראו לגמרי. 

ואמר דהלכה כבן פזי משום דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו, ומדשנה הכתוב לומר וכן תעשו וכבר הזהיר לפני זה על עשיית המשכן, וכפל אזהרה הזאת מפני כי דבר זה הוא כלל גדול בתורה הוא העבודה ולכך שנה בו לומר וכן תעשו לחזק הדבר ביותר, כי צוואת המשכן הוא על העבודה. ומ"מ התבאר לך בדברים אלו אשר אמרנו כמה גדול הוא אהבת חבירו שהוא כלל גדול בתורה:

The Maharal is the Maharal, but I think it is nice to associate the Medrash with the Birkei Yosef's pshat in the Rema. He begins Orach Chaim with dveikus and finishes it with simcha. The real Temidim of our lives are Shivisi Hashem negdi tamid and Tov lev mishteh tamid, to be a kadosh uparush, and to also joyfully appreciate living in Hashem's world and doing His avodah.

****************************************

Rav Avraham Wagner showed me the Minchas Avraham (who was just niftar last month) on Menachos 49a who is medayek in the Rambam that the Musafim on Shabbos are in a sense add-ons - a הרחבה - to the Temidim. Unlike regular Musafim which have entirely different korbanos, Musfei Shabbos are just more Kevasim. 

Here it is.

 

Rav Avraham's words:

...  the Minchas Avraham is medakdek from the Rambam that, unlike the other musafin, the musfei Shabbos are a kind of “lechem mishneh” of the temidin. Aside from the many lomdishe applications, this dovetails beautifully with the machshavah in your post, as we know that the dual nature of Shabbos requires us to increase both in the l’negdi tomid, in our kedushah and perishus, as well as in the mishteh tomid, through oneg Shabbos. To have the former without the latter is to ignore the status of Shabbos as one of the shiv’as yemei bereishis, an integral part of this world, while the latter absent the former is what a brilliant linguist once called “mistaking ecstasy for transcendence”.

(It's funny how the word "brilliant" is literally the English equivalent of Chazal's expression "לשון סגי נהור.")

Thank you, Rav Avraham!!!

Binyamin, Ben Oni, Beatitude, Ignominy.

Thank you Dr. Meir Zahtz and Rabbi Milt Wachschlag for your invaluable contributions.

Summary.

It is a truism that we all comprise opposing forces. But Binyamin embodied forces of unparalleled opposition and unparalleled strength. 

This diametric opposition of extremes was articulated by the names he was given by his mother and his father, Ben Oni and BinYamin. 

Following upon his mournful appelation of Ben Oni, the tribe escaped annihalation only by a hair's breadth. This barely avoided genocide occurred in two separate civil wars between Binyamin and the rest of Klal Yisrael, during each of which half the tribe was killed.  

Each of these events is presented as being triggered by a deep flaw: the first, their fear of Amalek; the second, countenancing, in their territory and among their people, acts of depravation not seen since Sodom. 

The first was when Aharon died and the protective Annanim disappeared. The army of "Arad" took advantage of this apparent weakness and threatened the Jews. Binyamin, fearing for their lives, began a retreat to Egypt. The tribe of Levi had to kill half the tribe to force them to return.  Who was this nation we call Arad that so frightened them? Arad was Amaleik. 

The second was the war of extermination that followed the atrocity of Pilegesh b'Givah, when Binyamin refused to punish the Sodom-like barbarism, tumah, and pritzus that took place in its territory.

 On the other hand, the Binyamin of ישכון לבטח, as seen in the acts of Shaul and Mordechai and Esther, was the fearless ultimate nemesis of Amaleik, the primal (ראשית גוים) existential threat to the Jewish people.   

Because Binyamin was the ידיד השם, the Shechina, which was the kedusha of the beating heart of Klal Yisrael, could rest only in the territory of Binyamin. Only land that was associated exclusively with Binyamin could be the repository of ultimate Kedusha.

(Rabbi Wakschlag referred to this as a dialectic. He is probably correct, but I prefer to not use that term. It implies a higher truth arrived at by synthesis, by reconciling apparently contradictory ideas. In this case, I don't know if there is any synthesis or mutualism or sophisticated consciousness for which the apparent contradiction poses no problem. I just know that there were powerfully opposed aspects of the essence of Binyamin. )

Is it any wonder that Yosef kissed him and cried bitter tears? Wouldn't you?

 

במדבר כו כד

"לישוב" - הוא יוב האמור ביורדי מצרים כי כל המשפחות נקראו ע"ש יורדי מצרים והנולדין משם והלאה לא נקראו המשפחות על שמם חוץ ממשפחות אפרים ומנשה שנולדו כולם במצרים וארד ונעמן בני בלע בן בנימין ומצאתי ביסודו של רבי משה הדרשן שירדה אמן למצרים כשהיתה מעוברת מהם לכך נחלקו למשפחות כחצרון וחמול שהיו בני בנים ליהודה וחבר ומלכיאל שהיו בני בנים של אשר ואם אגדה היא הרי טוב ואם לאו אומר אני שהיו לבלע בני בנים הרבה ומשנים הללו ארד ונעמן יצאה מכל א' משפחה רבה ונקראו תולדות שאר הבנים ע"ש בלע ותולדות השנים הללו נקראו על שמם וכן אני אומר בבני מכיר שנחלקו לב' משפחות אחת נקראת על שמו ואחת נקראת ע"ש גלעד בנו חָמֵשׁ מִשְׁפָּחוֹת חָסְרוּ מִבָּנָיו שֶׁל בִּנְיָמִין, כָּאן נִתְקַיְּמָה מִקְצַת נְבוּאַת אִמּוֹ שֶׁקְּרָאַתּוּ בֶן אוֹנִי — בֶּן אֲנִינוּתִי, וּבְפִילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה (שופטים כ') נִתְקַיְּמָה כֻּלָּה. זוֹ מָצָאתִי בִיסוֹדוֹ שֶׁל רַ' מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן:

(Among Dr. Meir Zahtz's other contributions to this piece, he pointed out that this is a possible makor for a parent's nevu'ah upon naming a child. It was not a klala. Rashi says Nevu'ah. Why Hashem showed his mother the ignoble tragedy and his father the sublime I do not know. Maybe each saw both but understood what they were seeing differently, as we find by other visions, such as Korach's. On the topic of preconceptions affecting nevuah or Ruach Hakodesh, see Rav Bergman's Maamarim by the brachos of Yitzchak. Do not see the Malbim's introduction to Sefer Yirmiahu.)

Similarly, 

דברים י' ו' - ז': "ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה, שם מת אהרון ויקבר שם, ויכהן אלעזר בנו תחתיו".

רש"י ד"ה ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה: "מה עניין זה לכאן? ועוד וכי מבארות בני יעקן נסעו למוסרה, והלא ממוסרה באו לבני יעקן? ועוד, שם מת אהרון, והלא בהר ההר מת, צא וחשוב ותמצא שמונה מסעות ממוסרות להר ההר?

אלא אף זו מן התוכוחה, ועוד זאת עשיתם, כשמת אהרון בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני הכבוד, יראתם לכם ממלחמת מלך ערד ונתתם ראש לחזור למצרים וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן ומשם למוסרה. שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם".

Who is the Melech Arad that they were so afraid of? It was Amaleik. 

Rashi Bamidbar 21:1

וישמע הכנעני. שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד כו', כִּדְאִיתָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (דף ג'), וַעֲמָלֵק מֵעוֹלָם רְצוּעַת מַרְדּוּת לְיִשְׂרָאֵל, מְזֻמָּן בְּכָל עֵת לְפֻרְעָנוּת:

ישב הנגב. זֶה עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר "עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב" (במדבר י"ג),

Breishis 35:18

וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־אוֹנִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא־ל֥וֹ בִנְיָמִֽין׃

רש"י:

בן אוני - בן צערי, 

בנימין - נראה בעיני לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען, שהיא בנגב כשבא מארם נהרים. (בראשית לה יח)

The destruction of Binyamin took place in two phases, both of them civil wars. One was when they tried to return to Mitzrayim and Levi attacked them, and one was during the story of Pilegesh bGivah. Both were civil wars, milchamot achim. Amaleik couldn't touch them, but they were almost wiped out, man, woman, and child, by their fellow Jews. 

In both cases, many others were killed as well - the story from the Yerushalmi in Yoma, four families of Levi were almost wiped out. In Givah, many individuals from other tribes were killed before Binyamin was vanquished. 

Rashi Bamidbar 26:13

לזרח. הוּא צֹחַר, לְשׁוֹן צֹהַר, אֲבָל מִשְׁפַּחַת אֹהַד בָּטְלָה, וְכֵן חָמֵשׁ מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין, שֶׁהֲרֵי בַּעֲשָׂרָה בָנִים יָרַד לְמִצְרַיִם וְכָאן לֹא מָנָה אֶלָּא חֲמִשָּׁה, וְכֵן אֶצְבּוֹן לְגָד, הֲרֵי שֶׁבַע מִשְׁפָּחוֹת (תנחומא); וּמָצָאתִי בְתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי שֶׁכְּשֶׁמֵּת אַהֲרֹן נִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד, וּבָאוּ הַכְּנַעֲנִים לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וְנָתְנוּ לֵב לַחֲזֹר לְמִצְרַיִם, וְחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם שְׁמוֹנֶה מַסָּעוֹת — מֵהֹר הָהָר לְמוֹסֵרָה — שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן" (דברים י'), וַהֲלֹא בְהֹר הָהָר מֵת וּמִמּוֹסֵרָה עַד הֹר הָהָר שְׁמוֹנֶה מַסָּעוֹת יֵשׁ לְמַפְרֵעַ? אֶלָּא שֶׁחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם וְרָדְפוּ בְנֵי לֵוִי אַחֲרֵיהֶם לְהַחֲזִירָם וְהָרְגוּ מֵהֶם שֶׁבַע מִשְׁפָּחוֹת, וּמִבְּנֵי לֵוִי נָפְלוּ אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת: מִשְׁפַּחַת שִׁמְעִי וְעֻזִּיאֵלִי, וּמִבְּנֵי יִצְהָר לֹא נִמְנוּ כָּאן אֶלָּא מִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי, וְהָרְבִיעִית לֹא יָדַעְתִּי מַה הִיא (תלמוד ירושלמי סוטה א'); וְרַבִּי תַּנְחוּמָא דָרַשׁ שֶׁמֵּתוּ בַּמַּגֵּפָה בִּדְבַר בִּלְעָם, אֲבָל לְפִי הַחִסָּרוֹן שֶׁחָסַר מִשֵּׁבֶט שִׁמְעוֹן בְּמִנְיָן זֶה מִמִּנְיָן הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּמִדְבַּר סִינַי, נִרְאֶה שֶׁכָּל כ"ד אֶלֶף נָפְלוּ מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן:

Source of Rashi is the Yerushalmi in the beginning of Yoma.

א"ר יודן בי ר' שלום למה סמך הכתוב מיתת אהרן לשיבור הלוחות ללמדך שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקב"ה כשיבור לוחות כתיב (דברים י׳:ו׳) ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכי במוסרה מת אהרן והלא בהר ההר מת הדא הוא דכתיב (במדבר ל״ג:ל״ח) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם אלא מכיון שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד ובקשו הכנענים להתגרות בם הדא הוא דכתיב (במדבר כ״א:א׳) וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגד כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל מהו דרך האתרים כי מת        התייר הגדול שהיה תר להם את הדרך ובאו ונתגרו בהם ובקשו ישראל לחזור למצרים ונסעו לאחוריהן שמונה מסעות ורץ אחריו שבטו של לוי והרג ממנו שמונה משפחות אף הם הרגו ממנו ארבע לעמרמי ליצהרי לחברוני לעזיאלי אימתי חזרו בימי דוד הדא הוא דכתיב (תהילים ע״ב:ז׳) יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח אמרו מי גרם לנו לדמים הללו אמרו על שלא עשינו חסד עם אותו הצדיק וישבו וקשרו הספידו וגמלו לצדיק חסד והעלה עליהן המקום כאלו מת שם ונקבר שם וגמלו לצדיק חסד 

and here is the Yerushalmi translated, with an explanation from R Chaim Kanievsky. What a world we live in, when you can find Yerushalmi translated on line without cracking a book.

א"ר יודן בי ר' שלום למה סמך הכתוב מיתת אהרן לשיבור הלוחות ללמדך שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקדוש ברוך הוא כשיבור לוחות

(R. Yudan R. Ba bar Bimah): Why is the death of Aharon mentioned next to breaking of the Luchos? This teaches that the death of Tzadikim is "painful" to Hash-m like the breaking of the Luchos;

כתיב [דברים י ו] ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכי במוסרה מת אהרן והלא בהר ההר מת הדא הוא דכתיב [במדבר לג לח] ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם

1. Question: It says (u'Vnei Yisrael Nas'u mi'Be'eros Bnei Ya'akan Moserah Sham Mes Aharon" - did Aharon die in Moserah? He died in Hor ha'Har - "va'Ya'al Aharon ha'Kohen El Hor ha'Har Al Pi Hash-m va'Yamas Sham"!

אלא מכיון שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד ובקשו הכנענים להתגרות בם הדא הוא דכתיב [שם כא א] וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל

2. Answer: Rather, once Aharon died, the Clouds of Glory departed, and the Kena'anim wanted to fight with them - "va'Yishma ha'Kena'ani Melech Arad Yoshev ha'Negev Ki Ba Yisrael Derech ha'Asarim va'Yilachem b'Yisrael";

מהו דרך האתרים כי מת [דף ב עמוד ב] התייר הגדול שהיה תר להם את הדרך ובאו ונתגרו בהם

3. What is Derech ha'Asarim? Their great Tayar (guide), who used to show them the way, had died, and [Kena'anim] came and fought them.

ובקשו ישראל לחזור למצרים ונסעו לאחוריהן שמונה מסעות ורץ אחריו שבטו של לוי והרג ממנו (שמונה) [צ"ל שבע - קרבן העדה] משפחות אף הם הרגו ממנו ארבע

4. Yisrael wanted to return to Mitzrayim, and they traveled backwards eight journeys, and Shevet Levi ran after them and killed seven families from [Yisrael; in Vayigash it lists 10 sons of Binyamin, and in Pinchas it lists only five, and also Ehud from Shimon and Etzbon from Gad are missing]. Also [Yisrael] killed from [Levi] four (Shim'i, Amrami, Yitzhari and Uzi'eli).

[דברי הימים א כו כג] לעמרמי ליצהרי לחברוני לעזיאלי

5. Implied question: [Three of these are listed afterwards] - "la'Amrami la'Yitzhari la'Chevroni la'Azi'eli"!

אימתי חזרו בימי דוד הדא הוא דכתיב [תהילים עב ז] יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח

6. Answer: (Yisrael almost totally wiped out three of them.) When did they return [to be numerous]? It was in the days of David - "Yifrach b'Yamav Tzadik v'Rov Shalom Ad Bli Yare'ach." (We explained the question and answer like HA'GAON RAV C. KANIEVSKY, SHLITA.)

אמרו מי גרם לנו לדמים הללו אמרו על שלא עשינו חסד עם אותו הצדיק וישבו וקשרו הספידו וגמלו לצדיק חסד והעלה עליהן המקום כאלו מת שם ונקבר שם וגמלו לצדיק חסד

(e) [Yisrael] said, what caused us all this bloodshed? They said, it is because we did not do Chesed with (properly eulogize) that Tzadik (Aharon). They sat and fixed themselves and eulogized and bestowed Chesed to the Tzadik. Hash-m considered it as if he died there (in Moserah), was buried there, and they bestowed Chesed to the Tzadik.

1. NOTE: Right after Aharon died, it says that Bnei Yisrael cried for 30 days (Bamidbar 20:29)! Pirkei d'R. Eliezer (17) says that the verse is out of place. They cried at Moserah.

Here is a Maharal that emphasizes the "dialectic." 

ד' מתו בעטיו של נחש וכו'. אלו ד' יש לכל אחד ואחד טעם מופלג בחכמה למי שמבין דברים אלו, וזה כי בנימין בן יעקב הוא מסולק מן החטא, כי החטא שהוא נוטה חוץ ליושר וזהו ענין חטא, אבל בנימין בן יעקב לא היה נוטה חוץ ליושר והיה כולו צדיק. וזה תדע כי היה בחלקו ב"ה שהוא באמצע העולם, אינו נוטה מן היושר, כדכתיב ובין כתפיו שכן, ומפני שאינו נוטה חוץ ליושר הרי הוא מסולק מן החטא. גם במה שאמר "בנימין בן יעקב", תבין זה שהיתה נפשו קשורה בנפשו של יעקב שהוא נקרא ישורון... (חידושי אגדות שבת נה ב)

מכילתא:

ויבאו בני ישראל... רבי מאיר אומר בלשון אחר, כשעמדו שבטים על הים זה אומר אני יורד תחלה לים, וזה אומר אני יורד תחלה לים, מתוך שהיו עומדין וצווחין, קפץ שבטו של בנימן וירד לים תחלה, שנאמר שם בנימן צעיר רודם שרי יהודה רגמתם... אל תיקרי רודם אלא רד ים, התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים, שנאמר שרי יהודה רגמתם... (בשלח פרשה ה)

...ומפני מה שרתה רוח הקדש בחלקו של בנימן, שכל השבטים היו במכירתו של יוסף, ובנימן לא היה עמהם, ועוד שכל השבטים נולדו וכו' בחוצה לארץ, ובנימן נולד בארץ ישראל, ואף על פי כן ההר חמד אלקים לשבתו. (יתרו-בחודש פרשה ד)

Also in Sotah 36b

תניא היה רבי מאיר אומר כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחלה לים, וזה אומר אני יורד תחלה לים, קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחלה, שנאמר שם בנימין צעיר רודם, אל תקרי רודם, אלא רד ים, והיו שרי יהודה רוגמים אותם, שנאמר שרי יהודה רגמתם, לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר ובין כתפיו שכן. (סוטה לו ב)

כי אתא רבי דימי אמר רבי בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל, בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין, שנאמר חופף עליו כל היום, כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין... מדמצינו בבית עולמים דשכינה בחלקו של בנימין וסנהדרין בחלק יהודה... כדאמר רבי חמא בר' חנינא רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין, ובה היה מזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבלעה, הכי נמי רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף לחלקו של בנימין, והיינו דכתיב תאנת שילה... (זבחים קיח ב)

Ramban in Devarim

ידיד ה' - יקרא לבנימין ידיד ה', יאמר בנימין שהוא ידיד השם ישכון בארצו לבטח על השם, והשם יהיה חופף עליו כל הימים ומשרה שכינתו בתוך ארצו, ובין כתיפיו ירמוז למה שדרשו בו רבותינו. ועל דרך האמת ידיד ה' ישכון על בנימין ויהיה זה לבטח לבנימין, שיבטחו בה' עדי עד כי בי-ה ה' צור עולמים, והוא יהיה חופף ומגין על בנימין כל היום ולא יבושו בעת צרה, ובין כתיפיו של בנימין ישכון לעד, ומכאן נקרא שלמה ידיד ה' בעבור ה', ובנה ידידות משכנותיו... (דברים לג יב)

אחר שנולד יוסף נולד בנימין, וקראה אותו בן אוני, כלומר בן כוחי, שהוא מדת הדין, רוצה לומר תורה שבעל פה. ואביו קרא לו בנימין, רוצה לומר ינתן לי מדת ימין, רוצה לומר שבכתב... נמצא בנימין שלם מכלם, ולכן הוליד י' בנים כנגד י' מאמרות שבהן נברא העולם, ונקרא ידיד ה'... (האמונה והבטחון פרק כד)