Yisro: Sinai, Seyir, and Paran

There are well-meaning Jews that feel that religion is not exclusive, that while Hashem commanded the Jews to behave in a specific manner, Hashem inspired other nations with alternative ways to serve Him. With all due respect, I believe this would be apikorsus - nebach an apikores, but nevertheless apikorsus. There is one revealed truth, and Hashem's people is Klal Yisrael, and all other religious belief systems are affronts to the Ribono shel Olam that range from false to depraved. Still, there are shomrei Torah uMitzvos, Yerei'ei shamayim, people who sincerely feel that they are ma'aminim, who do feel that way.

Describing Mattan Torah in Vezos HaBracha, Moshe Rabbeinu says (Devarim 33:2)

יאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו אשדת [אש] [דת] למו

Chazal tell us that Hashem offered the Torah to the nations, but they all declined. Rashi there says

מסיני בא. יָצָא לִקְרָאתָם כְּשֶׁבָּאוּ לְהִתְיַצֵּב בְּתַחְתִּית הָהָר כְּחָתָן הַיּוֹצֵא לְהַקְבִּיל פְּנֵי כַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "לִקְרַאת הָאֱלֹהִים" (שמות י"ט), לִמְּדָנוּ שֶׁיָּצָא כְנֶגְדָם:

וזרח משעיר למו. שֶׁפָּתַח לִבְנֵי עֵשָׂו שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא רָצוּ:

הופיע מהר פארן. שֶׁהָלַךְ שָׁם וּפָתַח לִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁיְּקַבְּלוּהָ וְלֹא רָצוּ (ספרי):

Which is in Avoda Zara 2b

אומרים לפניו רבש"ע כלום נתת לנו ולא קיבלנוה ומי מצי למימר הכי והכתי' (דברים לג, ב) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכתיב (חבקוק ג, ג) אלוה מתימן יבוא וגו' מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן  א"ר יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה

and the Medrash there in more detail.

אריב״ל, בתחלה כשבקש ה׳ ליתן תורה לישראל הלך אצל בני עשו הרשע ואמר להם רצונכם לקבל התודה? אמרו, מה כתיב בה? אמר, לא תרצח. אמרו, לא הבטיחו אביו אלא על החרב שנאמר על חרבך תהיה (בראשית כ״ז:כ״ה) ואיך נקבל התורה? (עי׳ מכילתא יתרו פ״ה). הלך אצל בני עמון ומואב, א״ל רצונכם לקבל התורה? אמרו, מה כתוב בה? אמר, לא תנאף. אמרו, איננו באים אלא מזימה, שנאמר ותהרין שתי בנות לוט מאביהן (בראשית י״ט:ל״ו) ואיך נקבלה. הלך אצל בני ישמעאל, א״ל רצונכם וכו׳, אמר, לא תגנוב. אמרו, כל אותן האנשים אין חייהם אלא מגניבה וגזל, דכתיב והוא יהיה פרא אדם, ונקבל התורה?! הלך אצל בני ישראל, אמרו נעשה ונשמע. עלי עשור ועלי נבל (תהילים צ״ב:ד׳) - עלינו לקבל עשרת הדברות עלי נבל, עלינו לקבל אפילו בימי השמד. ובשעה שהקב״ה ירד על הר סיני ליתן תורה לישראל נדמה להם כזקן, שאין תורה נאה אלא א״כ זקן. ובשעה שעלה אלהים לעשות מלחמה נדמה להם כבחור, שאין מלחמה נאה אא"כ בחור, שנאמר ה׳ איש מלחמה (שמות ט״ו:ג׳).

I saw a interesting thing about this passuk. The ibn Ezra mentions that some חסרי אמונה, those that lack the true faith, claim that this passuk alludes to the historical process of revelation, the development of all three Abrahamic religions - Sinai, the first revelation, to the Jews, Seir to the Christians (Edom, Breishis 36:8, וישב עשו בהר שעיר עשו הוא אדום), and Paran to the Muslims (Yishmael, Breishis 21:21, וישב במדבר פארן ותקח־לו אמו אשה מארץ מצרים).  Some see in writings from Rav Saadia Gaon, (found in the Geniza,) that he, too, had to address this claim and demonstrate its falsehood.

Here is the ibn Ezra in the passuk in Vezos HaBracha. 

אש דת למו. התורה שנתנה באש וברק ואמר כי טעם ה' מסיני בא דרך תפלה כאומר אתה שבאת בסיני והנחלת תורה יחי ראובן וזה רחוק כי היה ראוי להיות החיה ואל תמית. וחסרי אמונ' אמרו כי טעם משעיר על דת אדום. ופארן על דת ישמעאל ואלה תועים הלא ראו כי לא החל בתחלה כי אם לברך ישראל לבדם וכן כתוב אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל ואמר וזרח משעיר למו שפירושו להם כמו ואין למו מכשול. והנכון בעיני שהפרשה היא ברכה כלל לכל ישראל ואח״‎כ פרט לכל שבט ושבט ואחר כן כללם במקום אין כאל ישורון. והנה מצאנו שאמרה דבורה ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום והנה אין שדה אדום הר כאשר אמר הגאון כי שלשה הרים הם סמוכים או לנכח ובס' תהלות אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה ואחריו כתוב ארץ רעשה ובצעד השכינה בישימון לא היה יום מתן תורה. כי אחר מדבר פארן באו בישימון ואמר חבקוק אלוה מתימן יבוא שהוא מבני אדום תימן אומר כטעם משדה אדום. והנה הכל במלחמות ידבר והעד יקום אלהים יפוצו אויביו וכאשר יושיע השם את עבדיו ידמה הכתוב רדת עזר מהשם והארץ תמוג וההרי' ימסו והשמים ירעשו והעד בשירו' דוד ותגעש ותרעש הארץ. וטעם זה סיני פירשתיו במקומו. וכן הוא הפירוש השם בא והטעם הכבוד שנכנס בישראל ותחלת הכנסו מסיני וזרח משעיר והטעם כל השנים שהיו ישראל במדבר לא הראה השם גבורה בעמים עד בא ישראל אל שדה אדום וכן כתוב בהררם שעיר עד איל פארן והנה הם קרובים שעיר ופארן והטעם מפורש כי ממקום שעיר כאשר באו לשעיר אז זרח הכבוד לישראל והופיע מהר פארן והטעם כפול כי פה הראה יפעתו:

I saw this in a Bar Ilan article by Shimon Stober, who actually cites a Muslim theologian that made this assertion.

Ali ibn Rabban al-Tabari in Kital al-Din w-al-Dulah (The Book of Religion and Empire), wrote of Mount Paran, mentioned at the end of the verse at hand, as follows:
"In this book [Deuteronomy], Moses said:  “The Lord came from (Mount) Sinai and rose up from Seir, and appeared from Mount Paran, with tens of thousands of saints at His right hand.”  …Paran is the land which Ishmael—peace be with him—inhabited; for this reason the name of the Lord is on the Prophet [=Mohammed]."

The article does not mention an interesting fact - that His full name was Abu al-Hasan Ali Bin Sahl Rabban al-Tabari, and that his father, Sahl, came from a prominent Jewish family. (He was, of course, a famously successful physician.)  One might speculate that he had a personal motivation to view Islam as a rightful heir to the Gilui Shechina on Sinai.  In any case, al Tabari was born in 838, and Rav Saadia Gaon in 882, so he might have been familiar with al Tabari's writings.)

It's interesting that all the supplanters, mimics, and modifiers, ranging from Achav to Menashe to the Tzedokim to modern Reform and Reconstructionists, have to prove that theirs is the truest expression of Judaism, or, at least, that it stems from the same foundation as Judaism. Aaay, you might ask, what's wrong with Yiddishkait unmodified, as it has been practiced for thousands of years? Oh, we were expected to evolve past that, or the Jews were cast away, or any other self-serving  rationalization. So no, the Torah is not telling us that Christianity and Islam are chas mi'lihazkir divinely inspired alternatives.

But I think that derech drush one could say that the passuk is a foreshadowing of the positive effect that Mattan Torah to Klal Yisrael had on the rest of the world.

It's interesting that of the four verbs in the passuk - ,בא, וזרח, הופיע, ,ואתה , two clearly are past tense and two can be either past or present or future. בא and אתה are general, while זרח and הופיע are clearly past tense. One clear example of the word "Ba" having a range of meanings is the machlokes Rambam and Raavad and Ramban regarding the phrase "עולם הבא."  
Rambam and Raavad 8 Teshuva 8:

זה שקראו אותו חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחר כך יבא אותו העולם. אין הדבר כן. אלא הרי הוא מצוי ועומד שנאמר אשר צפנת ליראיך פעלת וגו' ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו קיימים בו בגוף ונפש וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה: 

השגות הראבד   זה שקראו וכו'. א"א נראה כמכחיש שאין העולם חוזר לתהו ובהו והקב"ה מחדש עולמו ואמרו שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב ונמצא שהוא עולם חדש: 

Similarly, the Zohar Chadash page 265, 

(השמטות הזוהר דפו"  דף רס"ה ע"א) השמטות הזוהר סולם אות שלד: (ספר הבהיר שם עין לא ראתה וגו'. סימן לט) ישב רבי ברכיה ודרש מאי האי דקא אמרינן כל יומא העולם הבא ולא ידעינן מאי קאמר העולם הבא מתרגם עלמא דאתי מלמד שקודם שנברא העולם עלה במחשבה לברוא אור גדול להאיר. ונברא אור גדול שאין כל בריה יכולה לשלוט בו צפה הקב"ה שאינן יכולין לסובלו לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים לעתיד לבוא אמר אם יזכו בזה השביעי וישמרוהו אתן להם זה לעולם אחרון והיינו דכתיב העולם הבא שכבר בא מקודם ששת ימי בראשית הה"ד (תהילים פרק לא פסוק כ)  מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם:

הסולם אות שלד: ישב ר' ברכיה וכו: ישב ר' ברכיה ודרש, מהו זה שאנו אומרים כל יום עולם הבא שמשמע שבא מכבר, ולא יודעים מה שאומרים. והתרגום מתרגם על עולם הבא עלמא דאתי, ומשמע גם כן שבא מכבר [=מקודם].

The gilui Shechina of בא on Har Sinai is a  קול גדול ולא יסף  (Devarim 5:19), which means once and never again, and it also means once and never ending. 

The fundamental and primary Mattan Torah to Klal Yisrael is ongoing. That Mattanah created an ongoing relationship, a Bris, between the Ribono shel Olam and Klal Yisrael, to the extent that Lo bashamayim hee, it is our Torah and the Beis Din Shel Maalah listens to what we say, אמת מארץ תצמח.  

The other nations - Edom and Yishmael - could not cope with the Taryag, they did not accept the Torah as we did. But they did learn from us, and although they modified it to be palatable to their tastes and their prejudices, they did absorb the teachings of monotheism, of Schar v'Onesh, and of revealed ethical law. The Torah was Sinai, and only Sinai, without addition and without subtraction. But it did leave a tremendous impact, and a salutary roshem, on Seir and Paran. So despite Edom and Yishmael's rejection of the Torah in full, le'maiseh they did listen and accept some essential truths.  When we look at those religions, as flawed as they are, we see the benefit of Mattan Torah.

Reb Menachem Shafran reminds us that this is clear in the Rambam, Melachim 11:6-9. Yasher Koach!

6

אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" (דניאל יא, יד). וכי יש מכשול גדול מזה, שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבד אלוה מבלעדי ה'.

7

אבל מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כלו לעבד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג, ט).

8

כיצד: כבר נתמלא העולם כלו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה, אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגלה נסתריהם.

9

וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא, מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.

There you have it. 

מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש

Vezos HaBracha, Devarim 33;2 Eish Das, Fire Waterfall.

This discussion of the word, or words, Eish Das, begins with Reb Ahron Kotler, then on to the Imrei Emes, the Chasam Sofer, and Reb Elya Bachur. Then a slight detour to Rav Baruch Ezrachi.  All, in their own ways, saw the same thing in these words. 

מימינו אשדת [אש דת] למו 

Mattan Torah is described as "From His right hand, EishDas to them."  Pronounced EishDas, read as separate words - Eish Das, literally means Fire Creed, or Fiery Law or Doctrine.

Reb Ahron Kotler, in middle of the Hakafos in the last year of his life, stopped the hakafos and gave a drasha with great emotion. In it, he quoted the Sifri that says 

מימינו אש דת למו תורה כולה אש אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה

Torah is all fire. If not the Das/doctrine that was given with it, no man could "stand in it." You have to realize that the idiom "stand in it" in Hebrew has a dual meaning, just as it does in English. It means either that he couldn't survive before it - he couldn't stand - or that he couldn't understand it, he couldn't grasp its meaning.
Reb Aharon said that the Torah we have, which involves mitzvos and ethics, is like a shadow on a wall. The shadows are generated by the fire light of the Torah in the world of truth, and the shadows are cast in our life experience.  We, humans, couldn't possibly grasp the fiery essence of the Torah. This is why Hashem gave us mitzvos and middos in our world, so that if we dedicate our lives to living them and doing them, it will enable us to get a glimmer, a glimpse, of the true meaning of what we've been doing. It is an Eish/Fire. We can't deal with this kind of fire. But Hashem gave us the Das, the practical Torah, so that we can grow and develop and eventually, in this world or the next, begin to grasp the deep truth and meaning of the Fire Torah.

ואלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה ומה שיכולים לקנותה ולהתחבר לדברים הוא רק ע"י ההלכות המשתייכות לעולם הזה אשר יש לנו מושג בזה ועל ידי כך אפשר להגיע אח"כ גם להאש להסודות ופנימיות התורה והוא שכל הלכות התורה מה שנקראו דת וכן כל מוסרי התורה נובעים הם מהאש של תורה מפנימיותה והן בבואה שלה ויכולים על ידם לעמוד בה

The Imrei Emes says, albeit succinctly, something that feels similar. He says that when the passuk says Ner Mitzvah veTorah Or, it means that mitzvos are merely like a lamp, a utensil that enables us to carry the burning light of Torah. 

על ידי המצוה יכולים לאחוז באש דכתיב כי נר מצוה ותורה אור שהנר הוא הכלי שעל ידו יכולים לאחוז האור שלא להכוות

The estimable Rav Chaim Brown showed me that this is really from the Sfas Emes at the very end of Sukkos.  He says

וזאת הברכה כו׳ ה׳ מסינ׳ בא כו׳ אש דת למו חובב עמים כל קדושיו בידך והם תכו לרגליך כו׳ קהלת יעקב כוי. התורה נעלמה מעין כל חי והיא אש ממש. אבל מתפשט ממנה נחלים ודרכים עד שיש לכל איש ישראל הלק בה. וזה שהנחילנו מרע״ה מורשה קהלה יעקב שיהי׳ לכל איש חלק בה.  והוא ע״י התרי״ג מצוה. זאה התורה אשר שם משה שיהי׳ מתפשט הארת התורה בתרי״ג מצות. ז״ש צוה לנו משה בהתחלקות תרי״ג פקודין.

I found it interesting that the Chasam Sofer, without mentioning the Sifri, says something along the same lines, based on the Kri and Ksiv. He explains that Eish Das, as we read it, means fire doctrine. But as it's written, Eishdas, it is like the Hebrew word for waterfall, as we find Ashdos Hapisgah, or Eshed Hanechalim. He explains that from Hashem's right hand, it comes as Eish Das, fire. But Hashem was kind enough to enable us to experience it by allowing us to receive it not as fire, but as water, a waterfall from above. Mimino, Eish Das, fire. But for us, Eishdas lamo, water.  See below for the original. 

אשדת למו - הקב"ה נתנו כאש. ואצלינו, מצדינו, הוא כמים

The first to point out this relation to Ashdos, waterfalls, is Reb Elya Bachur, in his notes on the Radak's Sharashim. Everybody jumps on his and says he's wrong, but that's because they're straitlaced baalei dikduk. If they would loosen up a little, they would appreciate the idea that he's saying the Torah chose this word, and used a Kri/Ksiv, to communicate the dual nature of our Torah, that it is at the same time like water and like fire - just as the Chasam Sofer says. 


And finally, I bring Rav Baruch Ezrachi's ecstatic reference to Reb Ahron's vort. However, I  believe that his application to the Gemara in Shabbos is not at all what Reb Ahron is saying. In fact, I think it contradicts Reb Ahron's pshat in the Sifri. Maybe, maybe, it could work with the Chasam Sofer and the Gerrer and Reb Elya Bachur.

Now here are the originals. I found them inspiring, and you might want to read them as they were written, without my slant.

Intro to Reb Ahron's words

הנה בנו של רבינו הגדול זללה"ה הגה"צ מו"ה רבי יוסף חיים שניאור קוטלר זללה"ה כותב בהקדמתו למשנת אהרן על הרמב"ם הלכות שכנים ברעדה זוכרים העומדים לפניו את שיחו באמצע ההקפות בשמחת תורה כשהיה מדבר על לימוד התורה וכבוד התורה שחזר בדמעות על מאמר חז"ל על הפסוק מימינו אש דת למו דברים לג אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה ספרי שם בשיחתו של רבינו הגדול זללה"ה בעת ההקפות בשמחת תורה האחרונה לחייו והיא שיחתו האחרונה לפני פטירתו מוצאים אנו שהאריך רבינו הגדול זללה"ה להסביר כונת הספרי וכדלהלן אמנם נראה כי עיקר התרגשותו עד דמעות בעת דברו מלימוד התורה וכבוד התורה בהזכירו את דברי הספרי היתה מתוך הרגשתו בגודל עוצמת מציאות התורה שמתגלה מתוך דברי הספרי שמציאותה האמיתית היא מין אש קודש שמצד עצמה היא לגמרי למעלה מתפיסתינו לית מחשבה תפיסה בה כלל וכל תפיסתנו בה היא אך ורק מצד הדת שניתנה עמה לתורה כזאת זכינו ובתורה כזאת עסקנו עם כל מה שהמציאות הזאת מחייבת ואלו הן דברי רבינו שנאמרו במעמד הנ"ל משנת רבי אהרן ח"ג עט' סא 

Reb Ahron

שיחה זו נאמרה כשמחת תורה תשכ"ג והיא השיחה האחרונה שאמר מרן זצוק"ל לפני פטירתו 

בספרי על הפסוק דברים ל"ג ב' מימינו אש דת למו תורה כולה אש אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה והוא דההשגה שלנו בתורה מצומצמת מאד וכל סיפורי התורה הן סודות עמוקים וכדבריהם ז"ל בר"ר א' ב' בי נסתכל וברא עולמו שכל העולמות נבראו ע"י התורה וכלולים בה כל סודות הבריאה והסודות עליונים מעשה מרכבה ומעשי בראשית ועיין ברמב"ן בהקדמתו לפירוש התורה שהאריך בזה ואלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה ומה שיכולים לקנותה ולהתחבר לדברים הוא רק ע"י ההלכות המשתייכות לעולם הזה אשר יש לנו מושג בזה ועל ידי כך אפשר להגיע אח"כ גם להאש להסודות ופנימיות התורה והוא שכל הלכות התורה מה שנקראו דת וכן כל מוסרי התורה נובעים הם מהאש של תורה מפנימיותה והן בבואה שלה ויכולים על ידם לעמוד בה והנה ידוע דהגר"א זצוק"ל הראה את כל דברי חז"ל בנגלה ובנסתר מפורשים בתורת משה ואמר הגר"א זצוק"ל כי כל שאין מתאים עפ"י סוד גם הפשט אינו אמת ואמר שלעת זקנתו שזכה לדעת את הסוד אז ראה שהפשטים הם אמת וגם בני דורו הכירו שהוא בתכלית ההעלם להסתיר חכמתו והשגותיו ונשלח ממרום כדי שנכיר מעט גדולת חז"ל וגדולת הקדמונים וכאשר אמר הוא ז"ל שהוא רחוק בתכלית מחכמת האמוראים שכל דבריהם במ"ט שערי בינה ובגמ' שבת קכד ב והא רב כהנא איקלע לבי רב ואמר אייתו ליה שותא לכהנא ליתיב עליה והוכיחו מזה בגמ' כמה הלכות בהלכות מוקצה דרוקא לצורך גופו ומקומו מותר הא מחמה לצל אסור והגע בעצמך איך דיברו הקדמונים ואיך דיברו הנביאים ואיך היא תורתו של הקב"ה וכמה למדו משיחת חולין ולא מדברי תורה עד כמה מגיעים הדברים בתורה עצמה והנה בקריאת הפרשיות בספר בראשית וכל הסיפורים המובאים בהם לכאורה ענין הדת והמצוות בהם מעט וכמעט א"א לעמוד עליהם כלל אך האמת היא כמ"ש במעלות התורה בשם הגר"א דיש מצוות הרבה יותר מתרי"ג מצוות שמנו והביא ראיה מספר בראשית דכל עניני התורה הרי הם ציווים ואזהרות ודרכי הנהגה גם מוסריים נפלאים בלימודים גדולים במה הוא הכח של מעשה טוב ומה שכרו ואיך פועל לדורות וכן להיפך פירוש החטא דע"י חטא אחד יאבד טובה הרבה ועד כמה מגיע הפסד החטא לדורות וכל זה אף בלי אזהרה וכמה הוא ההפסד בחטא באזהרות שכליות כמו במעשה חם וחטא אדם הראשון גם דוגמאות ולימודים בקיום למעשה והתוצאות מזה והוא מ"ש הפסוק ישעי' מ"ח י"ז אני ה' מדריכך בדרך תלך דמלבד כל עניני העתיד ומעשי אבות סימן לבנים סוטה לד א וכל מה שעבר ויעבור על כלל ישראל עד ימות המשיח הכל גלוי והוקדם בתורה באופן מופתי נורא מאד מה שרואים בחוש וכל יסודות הקבלה הנאמנת שראו אלו את אלו וקיפלו את העולם וכ"ז בגילוי הפשטים והענינים ושייך בה ג"כ אש דת דאפשר לעמוד ע"י הדת בהאש עצמה של תורה  

ובגמ' עבודה זרה יד ב עבודה זרה דאברהם אבינו מסכת ע"ז ד' מאה פרקי הוויין והביאור בדברי הגמ' דבהכרת אברהם את בוראו וההתרחקות בתכלית מכל שמץ עבודה זרה הגיע הרבה יותר בהכרתו ובמקום חמשה פרקים במסכת ע"ז שיש לנו והנמסר בתורה שבעל פה היו אצלו ד' מאות פרקים ובודאי יש לזה מקור ושורש בסיפורי התורה מאברהם הרי דיש בסיפורי התורה אלו דת ולימוד הקיום למעשה באופן מבהיל למשל כל גדר חסרון בטחון בהשי"ת כל חלישות בהכרת השגחה פרטית וכל מחשבה לתלות המאורעות בסיבות ומקרים ענין החנופה דמדמה אותה החוה"ל שער הבטחון לשמץ ע"ז דעובד לבני אדם וכן ענין הבוטח באדם ובכל ענינים אלו יש דברים דקים ורחוקים יותר והנה לדוגמא בדיני חו"מ הר"ז חלק התורה וקיימו האבות עד שלא ניתנה תורה ומצינו במה שאמר אברהם למלך סדום בראשית י"ד כ"כ הרמתי ידי אל ה' א ל עליון קנה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך והנה עפ"י דין הרי היה הכל שלו מצד יאוש ומצד כיבוש מלחמה וגם מלך סדום לא ביקש כלל את הרכוש כי כן היה גם בנימוסיהם ובכ"ז החזיר אברהם בדקדוק עצום רק מה שאכלו הנערים והנה מה שייך זה לאברהם לחייבו ע"ז ומזה הוכיחו חז"ל חולין פט א קשה גזל הנאכל ואף שע"פ דין תורה היה הכל ממש שלו אך לפי מדרגות אאע"ה ולפי החו"מ של אברהם אבינו גם זה חשוב כמו גזל והנה במה שנשבע אברהם לכאורה למה הוצרך להשבע על זה וכי אין די בהבטחה של אברהם אבינו אכן גדר השבועה הוא כדי לזרוזי נפשיה ועשה תחבולה ליתר זריזות או דענין השבועה היה בגדר של גמילות חסד למלך סדום שהנוח דעתו ויהיה בטוח לגמרי שיקבל הכל ובאמת גדרי התורה ונתיבותיה הם כללים גדולים ומסויימים בהלכות פרטיות הכוללות כל אדם וכל מקום אכן מראין הם מהו דעת הקב"ה וכל אחד לפי מצבו ודעתו מחויב להוסיף כהנה וכהנה ובב"מ פג א בעובדא דרבב"ח עם הנהו שקולאי דא"ל דינא הכי וא"ל אין למען תלך בדרך טובים וכתב הגר"א דבאמת זה הוא לגבי כל אדם שחייב ללכת לפנים משורת הדין וכאמרם ז"ל שם ל ב לא חרבה ירושלים אלא לפי שהעמידו דבריהם על ד"ת היינו שלא הלכו לפנים משורת הדין והא דקאמר אח"כ ואורחות צדיקים תשמור דמשמע דחשיב דרגא גדולה ביותר החנו דלענין לשלם להם שכרם נחשב גם לצדיקים לדרגה גבוהה אבל מ"מ בעצם דינא הכי לגבייהו והיינו דלגבי רבב"ח זהו הדין ממש וההבדל בין דין ולפנים משורת הדין הוא לגבי המקבל דלגבי דין רשאי לכופו או בי"ד כופין אותו ואחרי דפטור על פי דין אין השני רשאי ליקח ממנו והו"ל מדיני גזילה אם יקח שלא ברצונו דאצלו זהו הדין וכל שהוא לרצון הקב"ה זהו דין והנה בשבועת אברהם למלך סדום הרי זה היפוך טבע הנדיב כמ"ש משלי י"ז ז' לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר ואמרו בגמ' סוכה מט ב אברהם נקרא נדיב והוא המקור של נדיבות והרי מובן עד כמה מספיק דברו ומאברהם למדו  ב"מ פז א דצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה אכן רצה לגדור עצמו עוד יותר ולהתחייב על מעשה הטוב בשבועה במס' בבא בחרא פירטו חז"ל את כל דיני שכנים ושותפים איך להתרחק מלהזיק וגם איך לתקן כדי שלא יגיע להזיק את שכנו בשמירה ותיקונים הנצרכים והנה הלכות אלו כולם על פי דין ממש אכן מהלכות אלו יש ללמוד ענין שכן טוב שזהו מהדברים שידבק בהם האדם וזוהי דרך ישרה ומכח זה נבנו כל אלו ההלכות אבל רובא דרובא דההלכות דשכן טוב לא יתכן להעמידם בהלכות מסויימות והוא דבכל משאו ומתנו עם שכניו וחבריו ובענין המלכת את חברך בנחת רוח ובכל עניני התועליות הגשמיות שירגיש תבירו את עצמו בטוב ובגוף ההלכות עצמן הרי ישנן כמה ענינים הדומים לענינים אלו אף שלא נתפרשו אך זו דרכה של תורה לדמויי מילתא למילתא וכמה וכמה הלכות היוצאים מעצם היסוד הן דהרבה מההלכות הם לפנים משורת הדין אבל זה הדין עצמו בפרט מחובת גמילות חסד ושמירת ההלכות והזהירות בהם מגברת בנפש האדם ובהנהגתו את היסודות ובכוחו להשיג ולהבין את מלוא מובן הענין דשכן טוב ועוד יותר ההלכות דשכן טוב בנוגע לרוחניות דגם בזה הלא נאמרו הלכות כהא דכופין זה את זה ליקח ס"ת ולבנות ביהכנ"ס רמב"ם הל' תפילה פי"א ה"א ובמשא ומתן דשכנים נאמרו חיובים גדולים ומכריעים ובפרט בשכנים קרובים כבני הישיבה שנמצאים תמיד ביחד ואפשר להשפיע בחיזוק ודיבוק חברים ובפלפול התלמידים ובפרט בהנהגה ביראת שמים ודרך ארץ וכדו' וח"ו להיפך בהרגל הריבוי בשיחה בטילה וליצנות ועוד וזה נכנס בגדר נזקי שכנים וענין דשכן טוב מלבד עוד כמה הלכות גדולות בזיכוי הרבים ולהיפך ח"ו ובלמוד הענינים האלו צריך להתבונן גם מנקודה זו ותן לחכם ויחכם עוד משלי ט' ט' והנה בשבועת אברהם למלך סדום הביא הרמב"ן שם בשם הספרי שכן מצינו בכל הצדיקים שמשביעין את יצרן שלא לעשות והוא דאף כי לא היה לו שום חיוב והכרח ליתן למלך סדום ומנדיבות הלב הבטיח ליחן כי אף אם לא יתן לא יהא לו חטא על פי דין ומ"מ חיזק עצמו ביתר שאת בשבועה שיהא מוכרח בקיום החסד וכבר דיברנו בענין בתחבולות תעשה לך מלחמה משלי כ"ד ו' והוא מלחמה ברוחניות וכן הוא בגמ' בבר בתרא ג א כי הא דרב אשי חזא בה תיוהא בכנישתא דמתא מחסיה סתריה ועייל לפורייה להתם ולא אפקיה עד דמתקין לה שפיכי רואים אנו עד היכן הדברים מגיעים באופן שלא ישוער כלל דהתם הרי רב אשי חזי ביה תיוהא דמותר עפ"י דין לסתור בית כנישתא כמבואר שם בגמ' וגם נזדרז מאד בבנין וגם היה סיפק בידו לעשות דהלא היו אצלו תורה וגדולה במקום אחד גיטין נט א ומ"מ עשה תחבולות שיזדרז עד שהכניס מיטתו לשם ללון בבית בלתי גמור וסבל מגשם ומחמה וקור במקום חרב והרוס וכ"ז הוא כדי שיבנה מהר ולמה כל הצער הזה הרי אין גורם בכך במציאות למהר את הבנין דהרי הדבר רק תלוי ברצונו ויחליט בלא"ה לעשות כל האפשרי והנה נמצאנו למרים דמלבד עוצם החסידות חזינן כי השתמשו בתחבולות חזקות כי מגודל הצער יתחדשו דברים ואפשרויות שונות איך למהר את הבנין וצריך 

Also Reb Ahron

ג ועוד ענין יש בלמחזיקים בה דידוע דהתורה קדמה לעולם ולכל העולמות העליונים כי כל העולמות נבראו ע"י התורה וכדבריהם ז"ל בראשית רבה א' ב' בי נסתכל וברא עולמו שכל העולמות נבראו ע"י התורה וכלולים בה כל סודות הבריאה והסודות העליונים מעשי מרכבה ומעשי בראשית וכל מה שהיה וכל מה שיהיה בכלל ובפרט עד סוף כל הדורות וכולה שמותיו של הקב"ה ועיין ברמב"ן בהקדמתו לפירוש התורה שהאריך בזה וזהו שאמרו בספרי אקרא דברים ל"ג ב' דמימינו אש דת למו תורה כולה אש אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה והנה ההשגה שלנו בתורה היא מצומצמת מאד אך מ"מ אם אנו עמלים בתורה בכל הכוחות הרי אנו כאדם המחזיק בענף העץ שע"ז הרי הוא מחובר לעץ וכמחזיק בכולו ועי"ז שלומד אדם בעולם הזה את התורה שהיא בגדר לימוד אלף בית לגבי סודות התורה ישיג בעולם האמת את כל המכוון בתורה זו שלמד בה 

Imrei Emes, very nice - ner mitzva torah or, ner meaning the utensil that enables you to carry the fire.

וכו להאכות גם כן היתה התורה ועד שלא ניתנה היתה נקראת אש ואיתא כספרי אש דת למו אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה אש היא מדרגה גבוהה ועל ידי משה רבינו נעשית התורה מורשה קהלת יעקב ונקראת דת משה על ידי המצוה יכולים לאחוז באש דכתיב כי נר מצוה ותורה אור שהנר הוא הכלי שעל ידו יכולים לאחוז האור שלא להכוות והנר מאיר אף כחורין וכסדקין וזה דאיתא רצה הקכ"ה לזכות את ישראל לפיכך הרכה להם תורה ומצות שנאמר וכו יגדיל תורה ויאדיר וזה על ידי משה רכינו כדאיתא תורה צוה לנו משה וכו תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי איתא במדרש מעשה בר ינאי וכו וראה אדם אחד וכו א"ל ירותתי גכך וכו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב מורשה קהלת 

Chasam Sofer Drashos Sukkos 5568  

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21252&st=&pgnum=132

פרשת הברכה תקס״ח לפ״ק     מימינו אש דת למו הנה תיבת אשדת נכתב אחד ונקרא שתים והרצון בזה כי הקב"ה נתן לנו התורה שהיא אש ועי"ז מהראוי שנהי' עומדים נגד כל כאש כמאחז"ל עזין שבאומות ישראל שנאמר אש דת למו ביצה כ"ה ואמרו האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא לי' שנאמר הלא דברי כאש נאם ה' תענית ד' ואמרי' למה נמשלו ד"ת למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולך למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה שם ז' וכתיב לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט ממעטים עצמכם לפני חולין פ"ט נמצא שני הפכים בנושא אחד וישראל משתמשים בההפכים האלו במקום הראוי ובזמן הראוי לעבודת ה' דהיינו נכנעים כמים לפני הי"ת וסובלים בעבורו וממעטים עצמם והרי הם כאש להגביה לבם בדרכי ה' נגד כל העמים העומדים עליהם עזין שבאומות ישראל ^ והנה אם תכתוב ב' תיבות נפרדים אש דת יהי' משמעו כפשוטו דת של אש ואם תכתבנה מלה אחת יהי' אשדת כמו אשדות הפסגה דברים ג' י"ז שהוא נחל היורד מההר למקום נמוך כמו חקת ואשד הנחלים וזהו מימינו אש דת אמנם אשדת למו הקב"ה נתנו כאש ואצלינו מצדינו הוא כמים ^ ומפרש באידך קרא ואמר והם תכו לרגלך לענין זה הם כמים להיות תוכים תחת רגלך ולא יגבהו עליך ח"ו אמנם ישא מדברותיך הם מנשאים ומרוממים עצמם אצל תורתיך בענין זה הם בבחינת אש להגביה לבם בדרכי הי"ת 

The Radak 

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43656&st=&pgnum=80

דת     לפני כל ידעי דת ודין (אסתר א, יג.), ואת דתי המלך (שם ג, ה.), ודתיהם שונות (שם ג, ה.), לעשות כדת היום (שם ט, יג), והדת נתנה כשושן הבירה (שם ג, טו.), אשר לא נ ־ת (שם ד, טו.), ענין הכל התורה והחוק .

Remark by Reb Elya Bachur   

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43656&st=&pgnum=432

דת    א״א אין לשאול למה לא הביא אש דת למו . (דברים ם לג, ב.) , כי אף על פי שהוא קרי ב׳ תיבות הוא כתיב מלה אחת אשדת לשון אשדות הפסגה (דברים נ, יז.) 

Many disagree with REB's pshat in the Radak as to the meaning of Eishdas, because the Radak himself brings Eish Das in Shoresh Eish, i.e., fire. For example, a journal called  המסדרונה - שנה שניה, I think volume 3, says

בשרש דת אערכה משפט לפני כל יודעי דת ״א"א אין לשאול למה לא הביא אש דת למו כי אע"פ שהוא קרי ב' תיבות הוא כתיב תבה אחת אשדת לשון אשדות הפסגה״ ע"כ ויש לשאול אליו איך יפרש על פי רד"ק אש דת לשון אשדות ולא זכר כי רד"ק הביא אש דת בשרש אש וישכחהו אשר לא כדת עוד יש לשאול איפוא מצא ומאין יצא אש דת מן אשדות ואיך יצא ומה טעם המשל והמליצה ושכלי קצר הנוצה לא עלה לדעת מה חפצה וכי בימינו ישפוך או יהפוך למטה מה רצה אם לא בדרך רחוקה ודחוקה בכונה רצוצה פרוצה ובמרוצה לוחצה ואתם יודעי דת עוצו עצה 

Rav Ezrachi in his Birkas Mordechai.

ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש מימינו אש דת למו דברים לג ב אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה בספרי שם 
לדבר חז"ל זה הפנה אותי מרן הגאון הרב רבי אהרן קוטלר זצוקללה"ה בספרו משנת רבי אהרן חלק ג עמוד סג והרי חלק מדברי קדשו:
 והוא דההשגה שלנו בתורה מצומצמת מאד וכל סיפורי התורה הם סודות עמוקים וכדבריהם ז"ל כי נסתכל וברא עולמו שכל העולמות נבראו על ידי התורה וכלולים בה כל סודות הבריאה לסודות עליונים מעשה מרכבה ומעשה בראשית וכו' ומה שיכולים לקנותה ולהתחבר לדברים הוא רק על ידי ההלכות המשתייכות לעולם הזה אשר יש לנו מושג בזה ועל ידי כך אפשר להגיע אח"כ גם להאש להסודות ופנימיות התורה והוא שכל הלכות התורה מה שנקראו דת וכן כל מוסרי התורה נובעים הם מהאש של תורה ופנימיותה והן בבואה שלה ויכולים על ידם לעמוד בה וכו' 
אך האמת היא כמ"ש במעלות התורה בשם הגר"א דיש מצוות הרבה יותר מתרי"ג מצוות שמנו והביא ראיה מספר בראשית וכו' בלימודים גדולים כמה הוא הכח של מעשה טוב ומה שכרו ואיך פועל לדורות וכן להיפך וכו' 
נזכרנו כי זכינו לפרש כך את עצם הסוד רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו שבת פח של נעשה ונשמע 
כי אמנם רז הוא וכמו כן הוא כלי תשמיש משתמשים בו 
(עכ״ל)
לאמור: רק על ידי הנעשה מבינים ומשיגים את הנשמע כי זוהי סגולת התורה והמצוות שהבנתם באה רק מתוך עשייתם 
אבל מרן הגרא"ק זצוקללה"ה אמר כאן יותר מכך 
הוא ז"ל אמר שעל ידי העשייה של המצוות מתגלים גם סודות ופנימיות התורה 
זה מחודש מאד מאד 
גם לכאורה עדיין לא נקלט כל כך האומנם סודות ופנימיות התורה אך בין תבין 
היות שסודות ופנימיות התורה אינם מתגלים אלא למי שראוי לכך והיות שאין ראוי לכך אלא מי שעמל עליהם להבינם ולהשיגם     עמל זה תלוי הוא ומותנה בדת למו היינו בעשייה של תורה ומצוות לא יתכן להשיג מה מהשגות הפנימיות או מסודות התורה אם לא ימלא עצמו בהשתלמות הדת למו כי רק באופן זה היינו במהלך של דת למו יכשיר עצמו ויחסן עצמו מפני האש זהו שאמר וכתב מרן הגהא"ק כי רק על ידי ההלכות המשתייכות לעולם הזה וכו' אפשר אחר כך להגיע גם להאש להסודות ופנימיות התורה וכו' י אך 
עוד נראה בפשטות טפי הלא בגמרא במסכת שבת פח ע"ב מבואר שכאשר בא משה לקבל תורה בימי שהותו בשמים במשך ארבעים יום וארבעים לילה נתקל בהתנגדות עזה מאד של מלאכי מעלה מלאכי מעלה טענו טענה מוצקה עד כדי תמיהה היתכן שילוד אשה יסתובב בינותם וכמו כן היתכן שחמדה גנוזה מזה תתקע"ד דורות תצא מגניזתה ותנתן לבני אדם משה רבינו התמלא פחד ודאגה באמרו מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם לא היתה לו עצה להנצל מהמלאכים אלא אם כן יאחוז בכסא כבודו של הקב"ה ומה השיב להם משה רבינו למלאכים למצרים ירדתם בין עמים אתם שרויין שעובדין ע"ז כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות משא ומתן יש ביניכם אב ואם יש לכם   קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם מהו תוכן תשובתו של משה רבינו דת למו הם המלאכים ביקשו להפעיל עליו את האש שכן אמנם התורה עצמה אש היא אין גישה אליה אם יגש ישרף אבל מרגע נתינתה אותה האש הפכה להיות דת למו כלומר האש עצמה הפכה לדת לסו תורת חיים זהו שאמרו חז"ל בביאור הפסוק שאין לך חסד גדול מזה שכן רק כך תתכן הגישה אל תורה כשהיא דת למו זהו מה שהתחולל בסיני מהפך מאש לדת למו 

Acharei kichlos hakol, I have to admit that something about this was bothering me over Yom Kippur. This leaves me with the feeling that the Torah, as we know it, needs something supernatural behind it in order to make it wonderful. Why is that necessary? Isn't the Torah that we have, as we have it, enough? If you look at the night sky, and realize that the entire solar system is less than a speck of sand in the vast universe, you will be awed. It turns out that there are far, far, more stars in the universe than grains of sand on all of the Earth. This is not conjecture. It is based on actual observation. So do you really need anything to make you feel awed at how enormous the universe is? Then why do we need this in order to get excited about the Torah? What we have is not amazing enough?  I guess the answer is, it's not puffery. It's a Sifri. We don't need to puff up the perfect and beautiful Torah. But the fact, the metziyus, is that the Torah that we have is just a tiny part of the Torah shel Eish as it is known to the Malachim.