The Coronavirus Mashchis

 ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד...........  

Unfortunately, in certain circles,  the idea of כיון שניתן רשות למשחית seems to have been forgotten. This is of course because of immutable faith in the protection of mitzvos and Torah - שומר מצוה לא ידע דבר רע.  Unfortunately, this need to publicly demonstrate one's faith is contrary to the well known dictum of Chazal that we can not rely on the protection of a mitzva in the face of present danger, where שכיח הזיקא. 

On the other hand, the Netziv says that there are times when Torah and Mitzvos are meigin even in a case of שכיח הזיקא - BUT! there is a very, very, serious condition for that to apply. I have written about this elsewhere. Here is the most relevant part.

Netziv in Ki Sisa  Shemos 32:26

׳ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה׳ אלי... שימו איש חרבו... והרגו איש את אחיו׳׳ וגו׳. והנה במה שאמר ׳מי לה׳ אלי׳ אין הכוונה מי הוא שלא עבד עבודת כוכבים, שהרי רוב ישראל לא עבדו עבודת כוכבים, אלא מי יודע בעצמו שהוא אך לה למסור נפשו וכל אשר לו, לאהבת ה׳ וכבודו. כעין שאמרו ברבה ר״פ מטות על הא דכתיב ואותו תעבוד שאתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצוות ואין לך עבודה אחרת. פי' שאין עובד את עצמו כלל, רק הוא מופרש לה׳. ונדרש משה לשאלה זו, משום דאע׳׳ג דשלוחי מצוה אינם ניזוקין, אינו אלא במקום שלא שכיחא הזיקא כידוע, וא׳׳כ לא היה משה יכול להכניס את ההורגים בסכנה עצומה כזה. מש׳׳ה חקר מי לה׳ אלי, 

דזה הכלל, דשכיחא הזיקא שאני, אינו אלא מי שעושה מצוה כטבע האדם, לקוות שכר וגמול אם בעוה״ז אם בעוה״ב, אבל מי שהוא מופרש לה׳ בלי שום רצון עצמו כלל, אינו ראוי לפחד משום דבר, אפילו מהזיקא דשכיחא. וכן כאן, כשרצה משה לעשות זה האופן לצורך השעה, חקר מי הוא שיודע בעצמו, שהוא אך לה' אז יכול לבטוח בו, שלא יצא מכשול מדבר המסוכן הלז

 וכמו שמוכח מסוגיא דפסחים ד׳׳ח דתניא חור שבין יהודי לארמאה בודק עד מקום שידו מגעת פאמו א׳ א״צ. ומפרש הגמ' משום דשכיח הזיקא. וק׳ וכי לית לי׳ לת״ק הא דשכיחא הזיקא. ואם באמת פליגי אמאי נקבע הלכה כפלימו. וגם הרי פלימו מביא ראיה מהא דכתיב בשמואל שאמר איך אלך ושמע שאול והרגני  והשיבו א ה׳ עגלת בקר תקה בידיך. אלא ודאי ת׳׳ק מודה במקום דיש סכנה ושכיחא הזיקא, אבל אם יודע האדם בעצמו שמאבד את הרגשותיו במעשה המצוות, אין לו חשש מסכנה טבעית, ומב׳׳ט יש לדעת כמה טצוה לבדוק, ואמר עד מקום שידו מגעת. אבל ודאי לא כל אדם זוכה לכך. ומכש׳׳כ אם בא א׳ לשאול הדין  אסור להורות שיבדוק, שהרי לא עמדנו על לבו. תהו הוראת פלימו ואין בזה מחלוקת. והנה שמואל הנביא הגיע למדה גבוהה זו, מש׳׳ה לא אמר ה׳ תחלה שיקח עגלת בקר. אבל שמואל הרגיש בעצמו שהי׳  מתעצב באותו ענק על שאול כידוע, ולא מצא בלבבו שמחה ש״מ, שמגיע לאהבת ה׳ ודביקות, מש׳׳ה  שאל כדין והקב׳׳ה השיבו כהלכה.

Maybe it works for Reb Chaim Volozhiner and the Brisker Rov, who could focus totally on being an Eved Hashem and truly believe that אין עוד מלבדו.  For the rest of us, it is just an arrogant delusion or a need to prove one's faith.  Look at Rav Akiva, look at Reb Elchonon, look at the thousands of kedoshim in Lithuania that were tortured and killed while being מקבל עול מלכות שמים.

Along the same lines: From the following you can see that the term "שכיחא הזיקא" might be context sensitive.

 A puzzling Stirah in the Rambam between Pikuach Nefesh on Shabbos and Interrupting Shmoneh Esrei.

Maaseh Rokeiach asks a stira in the Rambam.  In Hilchos Shabbos, he paskens that מלאכה שאינה צריכה לגופה is chayav, but on the basis of pikuach nefesh he is mattir to kill mortally dangerous animals as soon as one sees them.  But in Hilchos Tefilla, he paskens that one may interrupt Shmoneh Esrei only when they are clearly are moving towards you and are about to reach you.  It's enough pikuach nefesh to be mattir Shabbos as soon as you see them, but it's not enough pikuach nefesh to interrupt davening until they're on top of you?

והר"ח אבולעפיה נר"ו הקשה על רבינו ממ"ש פי"א מהל' שבת וז"ל חיה ורמש שנושכים וממיתים ודאי כגון זבוב שבמצרים צרעה שבננוה עקרב שבהדיב נחש שבארץ ישראל כלב שוטה שבכל מקום מותר להורגם כשיראו ושאר המזיקין אם רצין אחריו מותר להורגם ואם יושבים או בורחים מלפניו אסור להורגם ע"כ הרי דאף דקי"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה כמ"ש רבינו פ"א דשבת אעפ"כ מותר להורגם בשבת כשיראו ואלו הכא לענין תפילה לא התיר להפסיק רק כשבאים כנגדו והגיעו אליו וכו' ע"כ. ונראה לי דשאני תפילה דרחמי היא ועסיק במצוה הוא וקי"ל בעידנא דעסיק בה מגינה ומצלא ושלוחי מצוה אינם ניזוקים ולהכי אין להתיר להפסיק כשרואה אותם לבד ואף אם באו כנגדו דאפשר שינצחו בזכות המצות אמנם היכא דהם כבר הגיע אליו שהם קרוב לו אז שייך היזקא טפי וכדאמרינן בסוף חולין ופ"ק דקידושין התם סולם רעוע הוה והיכא דשכיח היזקא שאני משא"כ לענין שבת דהותר לגמרי סכנת נפשות ולאו עסיק במצוה איקרי דשב ואל תעשה הוא ואפשר שבקל יוזק ואמטו להכי בשאר מזיקין מקלינן מדין תפילה דברצין אחריו אף שעדיין לא הגיעו אליו שרי להורגם. ומתוך ריסי עיני הרב נר"ו נראה שגם הוא ס"ל דרבינו בדין זה של תפלה לא סמך על הירושלמי תדע שהרי חילק בין רצין לבאים והביא ראיה לרצין מהירושלמי דתפלה ורבינו בתפילה לא נקיט רצין יעויין עליו שיש ללמוד כן ממ"ש בסוף דבריו והיכא דפסק בשביל הנחש או העקרב או האנס ושהה כדי לגמור את כולה לא ביאר רבינו להיכן חוזר ובגמ' ג"כ אינו מבואר והתוס' ז"ל כתבו דלתחילת הברכה מיהא יחזור וכן הוא דעת הרב ב"י בשלחנו הטהור סי' ק"ד. אמנם הרשב"א ז"ל שם פליג על זה וס"ל דאינו חוזר אלא למקום שפסק כסברת הראב"ד ז"ל דהיכא דלאו גברא דחויה הוא חוזר למקום שטעה ורבינו פסק פי"א דברכות דהיכא דטעה חוזר לתחילת הברכה שטעה בה ונראה דסמך אמ"ש שם וכדברי התוספות ז"ל ועיין להפרי חדש שם.

He answers that by Tefilla, the zechus of Tefilla will protect you- unless they're on top of you, at which point it's called שכיח היזקא, and we don't say שלוחי מצוה אינם ניזוקים.

If you don't like a pshat in the Rambam based on שלוחי מצוה אינם ניזוקים, you'll have to get used to it, because Reb Elchonon in Pesachim #32 says the same thing.

ומקשין הא אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב וא"כ צריך לחוש למיעוט הממיתן, וי"ל כיון דרובן אין ממיתין הוי כלא שכיח היזיקא וממילא יש לסמוך אהא דשלוחי מצוה אינם ניזוקין

And anyway, it would be hard to say that the Rambam disagrees with the relevance of the rule to halacha because of so many Gemaros that use it, such as Pesachim 8b

בעו מיניה מרב הני בני בי רב דדיירי בבאגא מהו למיתי קדמא וחשוכא לבי רב אמר להו ניתו עלי ועל צוארי ניזיל מאי אמר להו לא ידענא איתמר א"ר אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן כמאן כי האי תנא דתניא איסי בן יהודה אומר כלפי שאמרה תורה (שמות לד, כד) ולא יחמוד איש את ארצך מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה והלא דברים ק"ו ומה אלו שדרכן לזוק אינן ניזוקין בני אדם שאין דרכן לזוק על אחת כמה וכמה אין לי אלא בהליכה בחזרה מנין תלמוד לומר (דברים טז, ז) ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמד שתלך ותמצא אהלך בשלום וכי מאחר דאפילו בחזירה בהליכה למה לי לכדר' אמי דא"ר אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל ושאין לו קרקע אין עולה לרגל 

In fact, the Noda BiYehuda (OC II:94) says that at most one could say that the Rambam holds that שלוחי מצוה אינן ניזוקין only applies בהליכתן but not בחזירתן because he never mentions Reb Ami's halacha to patter one who owns no land from Aliyah le'regel, and it must be because he doesn't hold of the limud that teaches  אינן   ניזוקין even בחזירתן, so he needs ולא יחמוד איש את ארצך to teach that אינן ניזוקין only בהליכתן  The point is that he learns that the Rambam would agree to the basic halacha of  שלוחי מצוה אינן ניזוקין, and certainly that שומר מצוה לא ידע דבר רע.

The Rashash in Brachos 33a also asks the מעשה רוקח's question, more or less, and he just says that we do go after Rove in Pikuach Nefesh sometimes.

לשון הרמב"ם בפי' שאינו נושך ברוב הפעמים....ואע"ג דקי"ל דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב לאו כללא הוא

Anyway, the phenomenon of reliance on this protection, whether it is wise or unwise, is not new. Rabbi Avraham Bukspan sent in a remarkable Pele Yoetz and a Recanti that address this matter.


Pele Yoetz 370:2

וכשיש דבר בעיר חס ושלום, יקים דברי חכמינו זכרונם לברכה שאמרו (ב''ק ם ב) כנס רגליך, או יברח לו והיתה לו נפשו לשלל, דכתיב (ישעיה כו כ) חבי כמעט רגע עד יעבר זעם. ואל יאמר אדם כדעת הישמעאלים הטפשים שאומרים (תהלים קכז א) אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר, ואין נסתר מחמתו, ואין מידו מציל כתיב (ירמיהו טז יט) כי אך שקר נחלו כי הוא צוה ונשמרתם, וכתיב (ישעיהו כו כ) לך עמי בא בחדריך. והתרוץ לזה כתבתי לעיל בערך רפואה, עין שם, דשלשה מיני גזרות יש, ואנחנו לא נדע ועלינו לעשות מה שמטל עלינו, והשם, הטוב בעיניו הוא יעשה:

Recanati on the Torah, Noach 5

עשה לך תבת עצי גופר וגומר. צוהו להסתר מפני מדת הדין כד"א חבי כמעט רגע עד יעבור זעם (ישעיה כו כ'). בא בצור והטמן בעפר מפני פחד ה' (ישעיה ב י') וכעניין ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר כי כיון שניתן רשות למחבל לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע גם כי צריך לחלוק לה כבוד וזה יתבאר עוד בגזירת האל:

Here's a good example of the fear that a sin may cause Hashem to withdraw a promise of protection - Rabbeinu Yona Brachos ב:, that the Jews in Mitzrayim - on the very night of the geula, despite Hashem's promise that they would be safe if they stayed indoors behind the blood of the Korban Pesach - were afraid that the promise would not be kept and that they would die, because they were not worthy.

ואף על גב דצריך לומר השכיבנו בגאולה כגאולה אריכתא דמיא — והטעם שאינו הפסקה, מפני שהשכיבנו מעין הגאולה הוא. שבשעה שעבר ה' לנגוף את מצרים, היו מפחדין ומתפללין לבורא לקיים דברו, ושלא יתן המשחית לבוא אל בתיהם; שדרך הצדיקים, שיראים תמיד שמא יגרום החטא. וכנגד אותה התפילה התקינו לומר השכיבנו, שיצילנו ה' מכל דבר רע, וישמור צאתנו ובואנו. וכיוון שהתקינו לאומרו כנגד מה שהיה בשעת הגאולה, אמרו דלא הוי הפסקה, דכגאולה אריכתא דמיא.

Shoftim, Devarim 18:13. Insider Trading and Showing Your Work. תמים תהיה עם ה' אלקיך

What does the Torah want when it warns us not to seek to know the future?
Rashi brings from the Sifri

 התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו

 Conduct yourself with Him with simplicity and depend on Him, and do not inquire of the future; rather, accept whatever happens to you with [unquestioning] simplicity and then, you will be with Him and for His portion.

Rashi, by saying that any attempt to divine the future is not proper, is very different than the Ibn Ezra, who sees the warning as limited to seeking knowledge from kishuf and the like.  The ibn Ezra says

ההולכים אל בית הקברות ולוקחים עצם אדם מת ובעבור מחשבתו ושגיונו תראה לו דמות צורות בחלום גם בהקיץ וכל אלה תועבות השם כי האמת להיות לב האדם תמיד תמים עם בוראו וכאשר ישען על חכמתו לבקש האמת ומה שיהיה חוץ מהשם הנה לבו חסר כי הוא משובש והרוצה לדרוש ידרוש מהשם על פי הנביא על כן כתוב אחריו נביא מקרבך

Rashi is also different than the Ramban here, who says that the problem is that you mustn't think that the stars foretell your fate- you must remember that ein mazal li'yisrael, and tefilla is all that matters.

שנייחד לבבנו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות מנביאיו או מאנשי חסידיו רצונו לומר אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא אלהי האלהים עליון על הכל היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו ולפיכך אחר אזהרת שאלת העתידות מקוסם ודורש בעד החיים אל המתים אמר שתהיה תמים עם השם בכל אלה ולא תירא ממגיד עתיד אבל מנביאו תדרוש ואליו תשמע וזה דעת אונקלוס שלים תהא בדחלתא דה' אלהך שלא תהיה חסר ביראתו כי "תמים" הוא השלם בדבר כמו שה תמים (שמות יב ה) שאין בו מום ושום חסרון וזו מצות עשה וכבר הזכרתי זה בפסוק והיה תמים

Rav Yehuda Oppenheimer directs us to a timely application of this idea in the Rama in OC 664:1.

הגה

כתבו הראשונים ז"ל, שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה. ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה, כדי שלא ליתרע מזליה, גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו, ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות, כן נראה לי: 

Similarly, you have the halacha in YD 179:1

אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות

הגה   משום שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך (ב"י בשם תוספות דע"פ ובשם ספרי) וכ"ש דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ובמכשפים (פסקי מהרא"י סי' צ"ו

Reb Moshe, in the third Kol Rom, says like Rashi.  Reb Moshe says that even neviim are not there to tell us the future, but to give us mussar.  The Urim veTumim is to tell us whether to go to war or do something else.  But for individuals to seek to know the future is wrong.

ומ"מ התירו נביא ואורים ותומים דהנה ענין הנביא הי' בעיקר ליתן מוסר ותוכחה לכלל ישראל

and then he says

וכן כיון שיש נביא ממילא מותר לשאול אותו על דברים קטנים נמי כמו דמעשה שאול והאתונות ואע"ג דשוב אין בזה איסור מ"מ אין רוח חכמים נוחה מזה

I think that's remarkable.  You really shouldn't even ask a navi where you left your car keys.  You can, but it's not really the right thing to do.  What's wrong with seeking to know the future and trying to avoid problems?  What's' the problem?

I was discussing this with my son this morning, and I think we said a good thing, and if we're right, it's a fascinating insight.  I think pshat is that the Ribono shel Olam put us into this world not only to do mitzvos and avoid aveiros, not only for Torah, Avoda, and Gemillus Chasadim.  I think that we're alive so that we should endeavor to live complete lives.  We are supposed to learn how to be a mentsch. That means that we assess situations and decide what is best to do.  This applies in all facets of our lives, and nothing is trivial.  As the Chovos haLevavos and the Ramban say, the Torah doesn't stop at 613.  613 is just the basic blueprint, and we're supposed to build on it.  Part of that is having good manners, being efficient and useful members of society, being disciplined, and a myriad of other things that comprise being a highly functioning human being.  This is all part of Retzon Hashem, all part of lo sohu be'ra'ah, of yishuv olam, of לעבדה ולשמרה.

I think that this is not just a din in Klal Yisrael.  Every human being will be judged on whether he lived a good life, and a good life includes being a Mentsch.  All of this is part of Hashem's plan and will.  And we're supposed to learn how to accomplish these things on the basis of the information that we have b'derech hateva.  This test requires not that we get the right answer.  The Ribono shel Olam does not need us because He wants the world to run on schedule, He gave us this job so that we learn how to do it ourselves.  You might remember taking Math tests where the teacher would require not only the solution but also that you do your calculations on the test paper.  On this test you have to show your work.  We're supposed to learn how to make decisions and learn how to act on our decisions.   In a sense, doing the right thing on the basis of nevu'ah or some supernatural revelation is like insider trading.  Insider trading subverts the whole efficiency of the market.  We are obligated to learn what it means to be human, and that means to play by the rules and to learn how to function without cheating and looking at the end.

As I said, this is something my son Reb Mordechai and I were thinking about this morning.  We were trying to understand what is wrong with finding out what the future holds, what does that have to do with temimus, why can't you find out and plan accordingly.  This is our explanation.  It's hard to refrain from cheating, from trying to find out what the future holds, but Hashem tells us, "Trust Me.  This is what I want, and you should take it as it is and not seek to circumvent your obligations."
Reb Moshe's shitta on this was unique, as far as I know.  He did not encourage his family to do the Dor Yesharim test.  He did not prohibit it, but he did not encourage it.  What would he do now that almost everyone does it?  I don't know.  I assume he would say one should do it.  He didn't say you should close your eyes and cross the street.  But I don't know.

I have no mekoros for this pshat, and a vort like this really needs to stew for a long time, like bisra d'tura.  I posted it to stimulate its development.

DEVELOPMENT.
A comment came in that offered another pshat, which I think is good.  He said that Temimius means accepting that what Hashem does is good.  It is only because a person fears the future that he tries to find out what it holds and work around it to prevent disaster.  If a person trust Hashem, then he will not fear what the future will bring.  So it is davka because of temimus and faith that a person will not, and should not, seek to discern the secrets of the future.

Rabbi Dr. Richard Resnick pointed out that Rashi relates his idea of Temimus to the phrase that is found by Avraham and Noach, that they walked with Hashem.  By Noach it says  נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח  and by Avraham Avinu it says התהלך לפני והיה תמים . The idea is that they walked with, they were led by, they were emissaries of the Ribono shel Olam.  They were avdei Hashem, and they did what Hashem wanted.  They did not follow Hashem out of self interest. If a person is truly an eved Hashem, and not just doing what will yield the most pleasant results to himself, he will not seek to find out and circumvent what Hashem has planned for him in the future.

Yayishlach, Breishis 32:8. Yaakov's Fear of Eisav; Vayira Yaakov m’ohd vayeitzer loh vayachatz es ha’am asher ito.

The Arvei Nachal here brings a Medrash;
There were two "Bnei Adam" to whom Hashem promised safety, but who, when faced with danger, were nonetheless afraid. These were the Bechir Ha’avos, Yaakov, and the Adon Hanevi’im, Moshe. He asks a bunch of questions on the Medrash, among which is that the words “Bnei Adam” are unnecessary. He says pshat that the Avos grew and changed throughout their lives. The havtachos they had received came when they were on a certain madreiga, but when they rose to a higher madriega, compared to which their earlier status was that of "Bnei Adam", they feared that the earlier havtacha would not apply. A havtacha to a "Ben Adam" does not apply to a Trans or Meta Ben Adam. Although he does not explain why this would be so, I assume it is because they moved from the common man's standard of being judged on the basis of Middas Harachamim into Middas Hadin, or ke'chut hasa'arah.

With this I added ta’am to a vort by Rabbi Shain in his sefer Birkas Ish. He asks: The Gaon by Korach says that "ito" is not the same as "imo". Ito means simple coincidence, two events or experiences that coincide. Imo means with commonality of purpose. If so, he asks, why by Yaakov’s camps does it say "es ha’am asher ito"? It should say imo! He answers that the shvatim did not agree with Yaakov that there was reason to be frightened; He points out that Shimon and Levi attacked Shechem’s city ‘betach,’ confident that they would be victorious, and Rashi says that their confidence was that the zchus of oso zakein would be meigin. The Sifsei Chachomim learns that “oso zakein” was Yaakov. Yaakov himself was fearful, though. So here, too; Yaakov’s splitting of the camps was against the advice of the shvatim, so it says ito, not imo.

With the Arvei Nochal we can understand what the diyun was. The shvatim were someich on the havtacha, but Yaakov, on the madreigah of Bechir Ha’avos, could no longer rely on the havtacha given to him when he was a Ben Adam.

The Arvei Nachal's idea may address the shockingly incongruous fate of those two great Ba'alei Bitachon, Nachum Ish Gamzu and Reb Akiva. They were famous for their bitachon-- for Nachum, it was his eponymous trait. Early in their lives, their bitachon was that everything would work out for the best, a faith justified by the happy endings of the stories in which they were in mortal danger, but came out better than before-- Nachum who delivered a chest of sand to the Emperor;, saying Gam zu letova (Taanis 21a), and Reb Akiva with the donkey and the lamp (Brachos 60), who said Kol de'avid Rachmana le'tahv avid. But how did their lives end? In Nochum’s case, as a quadruple amputee lying in a bed with the legs in buckets of water to stop bugs from crawling on him, in a dilapidated house that was ready to collapse at any moment and kill him or suffocate him as he lay helpless. Reb Akiva, of course, was tortured to death in his old age by having his skin and muscle slowly scraped off. Where was the happy result of Gahm zu letovah? Where was the tav of Kol de'avid Rachmana letav avid? So we see, as the Arvei Nachal explained, that the faith they displayed earlier was appropriate and justified; but that faith, that confidence in happy endings, was no longer relevant to them when they grew older and greater. The greatest among us might reach a level where the most merciless standard of justice applies, where even past promises of tranquility become irrelevant.

He’oros: the havtacha to Yaakov was given right before his confrontation with Eisov, so it’s interesting to think about how and why this great change occured so quickly-- apparently, in the space of a few hours. One almost wonders if it was the receipt of the havtacha that catalyzed the metamorphosis-- and rendered the havtacha moot.

Another point: it's interesting, in light of last week's discussion of Zechus Avos, that the Shvatim were confident that their Zechus Avos from Yaakov would protect them, while Yaakov himself, the relevant Ahv, was not confident at all! It appears that this Zechus Avos was more effective for the children that it was for the Ahv himself! The answer is, that while the havtacha no longer pertained to Yaakov, his children, the shvatim, who had the same havtacha through zechus avos, were still on the madreiga of being able to rely on it. So while the primary source of the zechus and the primary recipient of the havtacha was no longer protected by that zechus, the secondary beneficiaries, the Shvatim, were still protected by that zechus. It's not pshat that the zechus was bateil: pshat is that Yaakov had moved beyond the protection offered by that zechus and havtacha. So, in a manner of speaking, Tama Zechus Avos for the Ahv, but Tachon Zechus Avos for the banim.