The Netziv on Mitzva Protection שלוחי מצוה אינן ניזוקן

Back in Parshas Mishpatim, Shemos 23:13, the passuk says

ובכל אשר אמרתי אליכם תִּשָּׁמֵרוּ ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך.

Rav Azriel Hildesheimer is quoted by Rabbi Dr. Chaim Eduard Biberfeld in the second journal of the Hamaor (November 1932) as follows:

מליצה נאה ויאה ראויה למי שאמרה שמעתיה מפ״ק אדמו״ד  מו״ה עזריאל הילדעסהיימער ב״ע שאמרה מפי גדול אחד (ח״ס?)  שמות כ״ג פסוק י״ג ׳ ׳ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים  אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך״ מקשים העולם הרי ע״ז היתה בכלל כל המצות שמזהיר עליהן בתחלת הפסוק באמרו ״ובכל״ וגו׳ ומה אולמיה דהך עבדה דהזכרת  שם עכו״ם יותר מכמה וכמה שאר עבירות שבתורה חמורות ממנה׳ חייבי מלקיות וכרת  ומיתת ב״ד, שלא הוציאם מן הכלל 

 אך הנה בחולין דף קמ״ב. הביא הש״ס ברייתא דבי ר׳ יעקב, שרוצה להוכיח דשכר  מצוד בהאי עלמא ליכא ומתן שכר של אריכות ימים שבתורה כונתו לעולם שכולו ארוך דאל״כ הרי שאמר לו אביו וכו׳ והיכן אריכות ימים של זה. ומקשה הגמרא׳ ודלמא מהרהר  בעבירה הוה, ומתרץ מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה. ומקשה תו דילמא מהרהר בעכו״ם ע״ש מה שתירץ. הרי דפשיטא ליה להש״ס דאף דקיום מצוה מגינה בפני המזיקין  כד״א שלוחי מצוה אינן נזוקין אבל הרהור ע״ז מבטל את השמירה הנ״ל ורשות נתנה  למשחית לחבל ח״ו.

 וזה ממש פשט הפסוק הנ״ל ולא יקשה שום קושיתם: ובכל וגו׳ תשמרו פי׳ ע״י  שתקיימו מצותי תהיו משומרים מכל נזק ותקלה רק ״ושם" וגו׳ שלא תהרהרו הרהורי עכו"ם, כי אז יבטל מעליהם ח״ו השמור המעולה הנ״ל.

Underneath this is a note from Rav Chaim Tovias as follows:

עיין זהר הקדוש על הפסוק ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וז״ל: מאי "תִּשָּׁמֵרוּ" תִּשְׁמוֹרוּ מבעי לי׳, אלא תשמרו ודאי וכו׳ תשמרו דלא ימטי עליכון שום  ביש ותשמרו מההיא שמירה ונטורא דילי בלבד עכ"ל

And this wonderful vort brings us to the sugya of שלוחי מצוה אינן ניזוקין in Parshas Ki Sisa.


The first section is an excellent Netziv that answers questions that had bothered me for a long time.  The second is a discussion of certain aspects of שלוחי מצוה אינם ניזוקים.

Section One

Several questions in and around the sugya of שלוחי מצוה אינם ניזוקים have bothered me for years, and I recently saw an idea in the Netziv that provides a clear and conclusive answer to all of them.

Question 1.
The Gemara (Pesachim 8b and Yoma 11a and the end of Chulin) says that although we have a rule that  that שלוחי מצוה אינם ניזוקים, this doesn't apply if שכיח היזיקא, or קביע היזקא.

והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין היכא דשכיח היזיקא שאני שנאמר (שמואל א טז) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך וגו

I don't understand the story of Shmuel and I don't understand how the Gemara understands the story of Shmuel.  The Ribono shel Olam tells him to go, and he says "I might get killed" because היכא דשכיח היזיקא you can't rely on שלוחי מצוה?  If Hashem told him to make an akeida, what would have been his reaction?  "Someone might get killed"?

Question 2.
The Rambam in Shmoneh Perakim says that a navi must be perfect intellectually and almost perfect in middos.  Small middos imperfections don't matter, he says, and indeed many neviim had small middos imperfections.  One of the Rambam's examples is Shmuel, who feared going to anoint the man that would supplant Shaul.
I don't understand why the Rambam says that Shmuel's fear of Shaul was evidence of imperfect middos.  Why does the Rambam not like our Gemara in Pesachim and Yoma and Chulin that says that this is a din of היכא דשכיח היזיקא you can't rely on שלוחי מצוה?  Indeed, many Rishonim disagree with the Rambam and say that Shmuel was 100% right (Radak, Chovos HaLevavos beginning of fourth chapter, and the Rambam's son in his Sefer Hamaspik.)  But what's pshat in the Rambam?

ודע שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שיהיו לו כל המעלות השכליות. ורוב מעלות המדות והחזקות שבהן. והוא אמרם [שכת צנ. נדרים לח.] אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר. וחכם הוא כולל כל המעלות השכליות בלי ספק. ועשיר הוא ממעלות המדות ר״ל ההסתפקות מפני שהם קוראים המסתפק עשיר. והוא אמרם בגדר העשיר (אבות פ״ד מ״א) איזהו עשיר השמח בחלקו. ר״ל שיספיק לו במה שהמציא לו זמנו. ולא יכאב במה שלא המציא לו. וכן גבור הוא ג״כ במעלות המדות. ר״ל שינהיג כחותיו כפי הדעת והעצה כמו שבארנו בפרק הי. והוא אמרו (שם ושם) איזהו גבור הכובש את יצרו. ואין מתנאי הנביא שיהיו אצלו כל המעלות המדות עד שלא יפחיתהו פחיתות שהרי שהמע״ה העיד עליו הכתוב בגבעון נראה ה׳ אל שלמה. ומצעו לו פחיתות מדות והוא רוב התאוה בבאור בהרבות נשים. וזה מפעולות תכונות רוב התאוה ואמר מבואר (נחמיה יג) הלא על (כל) אלה חטא שלמה. וכן דהמע״ה נביא אמר (ש״כ כ״ג) [אלהי ישראל] לי דבר צור ישראל ומצאנו אותו בעל אכזריות אע״פ שלא שמש בה כי אם בעובדי גלולים. ובהריגת הכופרים. והיה רחמן לישראל אבל בא בביאור בדברי הימים שהש״י לא הרשהו לבנות בית המקדש ולא היה ראוי בעיניו לזה לרוב מה שהרג. אמר (דה״א ככ) אתה לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת [ארצה לפני] ומצאנו [סנהדרין קיג.] באליהו ז״ל מדת הרגזנות ואע״פ ששמש בה בכופרים ועליהם היה כועס אבל אמרו חכמים שהש״י לקחו. וא׳׳ל שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן מי שיש לו קנאה כמו שיש לו כי ימיתם. וכן מצינו בשמואל שפחד משאול וביעקב שפחד מפגישת עשו. אלו המדות וכיוצא בהן הם מחיצות בין הש״י עם הנביאים ע״ה ומי שיש לו ב׳ מדות או ג׳ מהן בלתי ממוצעות כמו שבארנו בפרק הד׳. נאמר בו שראה הש״י מאחר ב׳ מחיצות או ג׳ ולא תרחיק היות חסרון קצת המדות ממעט ממדריגת הנבואה. שאנחנו מצעו קצת פחיתות המדות ימנעו הנבואה לגמרי ככעס

Question 3.
The Gemara there in Pesachim says that there are no natural wonders in Yerushalayim because if there were, people who came for the Shalosh Regalim might say "It would have been worth coming just for the local fruit/hot baths/etc," and this would render their aliya shelo lishma.  Why would that matter?  What happened to חצי לכם?  And even beside the idea of חצי לכם, the Gemara on the top of the daf had just said that a person that does a mitzva with motives in addition to kiyum hamitzva is still a tzadik gamur and even has the same shemira as any שלוחי מצוה.

Question 4.
Why does the Gemara (Shabbos 63a) say

א"ר חיננא בר אידי כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר (קוהלת ח) שומר מצוה לא ידע דבר רע

that if a person keeps a mitzva "Ke'maamara" he is protected from bad things.  What does kemaamara mean?  The protection of Shliach Mitzva is not limited to a kemaamara, as we see from the Gemara in the end of Chulin where they had to assume thoughts of avoda zara as the reason for the failure of shemira.

Netziv in Ki Sisa  Shemos 32:26

׳ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה׳ אלי... שימו איש חרבו... והרגו איש את אחיו׳׳ וגו׳. והנה במה שאמר ׳מי לה׳ אלי׳ אין הכוונה מי הוא שלא עבד עבודת כוכבים, שהרי רוב ישראל לא עבדו עבודת כוכבים, אלא מי יודע בעצמו שהוא אך לה למסור נפשו וכל אשר לו, לאהבת ה׳ וכבודו. כעין שאמרו ברבה ר״פ מטות על הא דכתיב ואותו תעבוד שאתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצוות ואין לך עבודה אחרת. פי' שאין עובד את עצמו כלל, רק הוא מופרש לה׳. ונדרש משה לשאלה זו, משום דאע׳׳ג דשלוחי מצוה אינם ניזוקין, אינו אלא במקום שלא שכיחא הזיקא כידוע, וא׳׳כ לא היה משה יכול להכניס את ההורגים בסכנה עצומה כזה. מש׳׳ה חקר מי לה׳ אלי, דזה הכלל, דשכיחא הזיקא שאני, אינו אלא מי שעושה מצוה כטבע האדם, לקוות שכר וגמול אם בעוה״ז אם בעוה״ב, אבל מי שהוא מופרש לה׳ בלי שום רצון עצמו כלל, אינו ראוי לפחד משום דבר, אפילו מהזיקא דשכיחא. וכן כאן, כשרצה משה לעשות זה האופן לצורך השעה, חקר מי הוא שיודע בעצמו, שהוא אך לה' אז יכול לבטוח בו, שלא יצא מכשול מדבר המסוכן הלז.  וכמו שמוכח מסוגיא דפסחים ד׳׳ח דתניא חור שבין יהודי לארמאה בודק עד מקום שידו מגעת פאמו א׳ א״צ. ומפרש הגמ' משום דשכיח הזיקא. וק׳ וכי לית לי׳ לת״ק הא דשכיחא הזיקא. ואם באמת פליגי אמאי נקבע הלכה כפלימו. וגם הרי פלימו מביא ראיה מהא דכתיב בשמואל שאמר איך אלך ושמע שאול והרגני  והשיבו א ה׳ עגלת בקר תקה בידיך. אלא ודאי ת׳׳ק מודה במקום דיש סכנה ושכיחא הזיקא, אבל אם יודע האדם בעצמו שמאבד את הרגשותיו במעשה המצוות, אין לו חשש מסכנה טבעית, ומב׳׳ט יש לדעת כמה טצוה לבדוק, ואמר עד מקום שידו מגעת. אבל ודאי לא כל אדם זוכה לכך. ומכש׳׳כ אם בא א׳ לשאול הדין  אסור להורות שיבדוק, שהרי לא עמדנו על לבו. תהו הוראת פלימו ואין בזה מחלוקת. והנה שמואל הנביא הגיע למדה גבוהה זו, מש׳׳ה לא אמר ה׳ תחלה שיקח עגלת בקר. אבל שמואל הרגיש בעצמו שהי׳  מתעצב באותו ענק על שאול כידוע, ולא מצא בלבבו שמחה ש״מ, שמגיע לאהבת ה׳ ודביקות, מש׳׳ה  שאל כדין והקב׳׳ה השיבו כהלכה.

The answer to Question 1 is that when Hashem told Shmuel to go and anoint Shaul's successor, he said "I might get killed."  What kind of answer is that to the Ribono shel Olam?  The pshat is that Hashem told Shmuel to do it with a whole heart, and that would be a shemira despite the immediate danger, as the Netziv says.  Shmuel said that he couldn't overcome his sadness at the fall of Shaul, and he wouldn't be able to do it with a whole heart, and mimeila there was a danger.

Answer to Question 2- The Rambam in Shmoneh Prakim is not contrary to the Gemara.  All he means is that if Shmuel had perfected the midda of bitachon, he would have been able to go as Hashem preferred, without a cover story.

Answer to Question 3-  the reason there are no natural wonders in Yerushalayim is because the degree of shmira is related to the degree of lishma, so we want to ensure as much Lishma as possible.  Lo yachmod is one thing, and that kind of Shmira is for everyone that does a mitzva, irrespective of motive; but there are greater dangers that require a greater lishma.  (The Pnei Yehoshua in Pesachim says something along these lines- that you might tarry there after Yomtov for the baths and fruit, and thereby lose the shemira.

 אם יתמהמה אחר הרגל בירושלים כדי להנות מטובה ולאכול מפירותיהם, שוב אינו מובטח שינצל מן נזק. ועל זה מייתי שפיר הך מימרא דר"י שמפני כך תקנו שלא יביא פירות גנוסר לירושלים מהאי טעמא גופא שלא יבאו עולי הרגל לידי תקלה וע"י כך לא ימצאו אהליהם בשלום דהוי כעליה שלא לשמה ויעשה ח"ו תורת משה פלסתר במאי שהבטיחם לא יחמוד איש את ארצך:)

Answer to Question 4- the reason the Gemara in Shabbos says כמאמרה is because כמאמרה is necessary for the higher madreiga of אין מבשרין אותו בשורות רעות and אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה.

**************************************

Section Two

A discussion of certain aspects of שומר מצוה לא ידע דבר רע and שלוחי מצוה אינם ניזוקים.

We all know the rule that שלוחי מצוה אינם ניזוקים.  The rule of שלוחי מצוה אינם ניזוקים extends the stronger rule of שומר מצוה לא ידע דבר רע.

Koheles 8:5

שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם

Shabbos 63a

א"ר חיננא בר אידי כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר (קוהלת ח) שומר מצוה לא ידע דבר רע א"ר אסי ואיתימא ר' חנינא אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה שנאמר (קוהלת ח) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע

Medrash there in Koheles:

קהלת רבה ח, ה

שומר מצווה לא ידע דבר רע - זו אסתר שהיתה עסוקה במצוות ביעור חמץ. ועת ומשפט ידע לב חכם, זה מרדכי. דכתיב (אסתר ד') ומרדכי ידע את כל אשר נעשה.

A.  A puzzling Stirah in the Rambam between Pikuach Nefesh on Shabbos and Interrupting Shmoneh Esrei.

Maaseh Rokeiach asks a stira in the Rambam.  In Hilchos Shabbos, he paskens that מלאכה שאינה צריכה לגופה is chayav, but on the basis of pikuach nefesh he is mattir to kill mortally dangerous animals as soon as one sees them.  But in Hilchos Tefilla, he paskens that one may interrupt Shmoneh Esrei only when they are clearly are moving towards you and are about to reach you.  It's enough pikuach nefesh to be mattir Shabbos as soon as you see them, but it's not enough pikuach nefesh to interrupt davening until they're on top of you?

והר"ח אבולעפיה נר"ו הקשה על רבינו ממ"ש פי"א מהל' שבת וז"ל חיה ורמש שנושכים וממיתים ודאי כגון זבוב שבמצרים צרעה שבננוה עקרב שבהדיב נחש שבארץ ישראל כלב שוטה שבכל מקום מותר להורגם כשיראו ושאר המזיקין אם רצין אחריו מותר להורגם ואם יושבים או בורחים מלפניו אסור להורגם ע"כ הרי דאף דקי"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה כמ"ש רבינו פ"א דשבת אעפ"כ מותר להורגם בשבת כשיראו ואלו הכא לענין תפילה לא התיר להפסיק רק כשבאים כנגדו והגיעו אליו וכו' ע"כ. ונראה לי דשאני תפילה דרחמי היא ועסיק במצוה הוא וקי"ל בעידנא דעסיק בה מגינה ומצלא ושלוחי מצוה אינם ניזוקים ולהכי אין להתיר להפסיק כשרואה אותם לבד ואף אם באו כנגדו דאפשר שינצחו בזכות המצות אמנם היכא דהם כבר הגיע אליו שהם קרוב לו אז שייך היזקא טפי וכדאמרינן בסוף חולין ופ"ק דקידושין התם סולם רעוע הוה והיכא דשכיח היזקא שאני משא"כ לענין שבת דהותר לגמרי סכנת נפשות ולאו עסיק במצוה איקרי דשב ואל תעשה הוא ואפשר שבקל יוזק ואמטו להכי בשאר מזיקין מקלינן מדין תפילה דברצין אחריו אף שעדיין לא הגיעו אליו שרי להורגם. ומתוך ריסי עיני הרב נר"ו נראה שגם הוא ס"ל דרבינו בדין זה של תפלה לא סמך על הירושלמי תדע שהרי חילק בין רצין לבאים והביא ראיה לרצין מהירושלמי דתפלה ורבינו בתפילה לא נקיט רצין יעויין עליו שיש ללמוד כן ממ"ש בסוף דבריו והיכא דפסק בשביל הנחש או העקרב או האנס ושהה כדי לגמור את כולה לא ביאר רבינו להיכן חוזר ובגמ' ג"כ אינו מבואר והתוס' ז"ל כתבו דלתחילת הברכה מיהא יחזור וכן הוא דעת הרב ב"י בשלחנו הטהור סי' ק"ד. אמנם הרשב"א ז"ל שם פליג על זה וס"ל דאינו חוזר אלא למקום שפסק כסברת הראב"ד ז"ל דהיכא דלאו גברא דחויה הוא חוזר למקום שטעה ורבינו פסק פי"א דברכות דהיכא דטעה חוזר לתחילת הברכה שטעה בה ונראה דסמך אמ"ש שם וכדברי התוספות ז"ל ועיין להפרי חדש שם.

He answers that by Tefilla, the zechus of Tefilla will protect you- unless they're on top of you, at which point it's called שכיח היזקא, and we don't say שלוחי מצוה אינם ניזוקים.

If you don't like a pshat in the Rambam based on שלוחי מצוה אינם ניזוקים, you'll have to get used to it, because Reb Elchonon in Pesachim #32 says the same thing.

ומקשין הא אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב וא"כ צריך לחוש למיעוט הממיתן, וי"ל כיון דרובן אין ממיתין הוי כלא שכיח היזיקא וממילא יש לסמוך אהא דשלוחי מצוה אינם ניזוקין

And anyway, it would be hard to say that the Rambam disagrees with the relevance of the rule to halacha because of so many Gemaros that use it, such as Pesachim 8b

בעו מיניה מרב הני בני בי רב דדיירי בבאגא מהו למיתי קדמא וחשוכא לבי רב אמר להו ניתו עלי ועל צוארי ניזיל מאי אמר להו לא ידענא איתמר א"ר אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן כמאן כי האי תנא דתניא איסי בן יהודה אומר כלפי שאמרה תורה (שמות לד, כד) ולא יחמוד איש את ארצך מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה והלא דברים ק"ו ומה אלו שדרכן לזוק אינן ניזוקין בני אדם שאין דרכן לזוק על אחת כמה וכמה אין לי אלא בהליכה בחזרה מנין תלמוד לומר (דברים טז, ז) ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמד שתלך ותמצא אהלך בשלום וכי מאחר דאפילו בחזירה בהליכה למה לי לכדר' אמי דא"ר אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל ושאין לו קרקע אין עולה לרגל 

In fact, the Noda BiYehuda (OC II:94) says that at most one could say that the Rambam holds that שלוחי מצוה אינן ניזוקין only applies בהליכתן but not בחזירתן because he never mentions Reb Ami's halacha to patter one who owns no land from Aliyah le'regel, and it must be because he doesn't hold of the limud that teaches  אינן   ניזוקין even בחזירתן, so he needs ולא יחמוד איש את ארצך to teach that אינן ניזוקין only בהליכתן  The point is that he learns that the Rambam would agree to the basic halacha of  שלוחי מצוה אינן ניזוקין, and certainly that שומר מצוה לא ידע דבר רע.

The Rashash in Brachos 33a also asks the מעשה רוקח's question, more or less, and he just says that we do go after Rove in Pikuach Nefesh sometimes.

לשון הרמב"ם בפי' שאינו נושך ברוב הפעמים....ואע"ג דקי"ל דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב לאו כללא הוא

B.  Does the Shmira of שלוחי מצוה require that you're doing it Lishma?  The Ohr HaChaim says "absolutely not."  Others say "absolutely yes."  With our Netziv, they're both right.

Ohr HaChaim Bamidbar 13:26

 וילכו ויבואו וגו'. קשה למה הוצרך לומר וילכו אחר שכבר השמיענו ההליכה, ורז''ל אמרו (סוטה לה.) שנכתבה להקישה לביאה מה ביאה בעצה רעה וכו', וצריך לדעת לאיזה ענין ישמיענו הכתוב דבר זה שהלכו בעצה רעה: 

אכן יתבאר הענין על פי מה שאמרו במס' קדושין דף ל''ט וזה לשונם תניא רבי יעקב אומר אין לך מצוה וכו' הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ולקח הגוזלות ושלח את האם ובחזרתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה אלא לעולם שכולו טוב וכו', והעלה בש''ם שרבי יעקב מעשה חזא, ומקשה ודלמא מהרהר בעבודה זרה הוה, ומשני איהו נמי הכי קאמר אי סלקא דעתך שכר מצוה בהאי עלמא איכא אמאי לא אגין מצוה עליה דלא אתי לידי הרהור עד כאן. משמע דלמאן דאמר שכר מצוה בהאי עלמא איכא תגין מצוה מהיסורין ומהחטא, וקשה דבמסכת סוטה דף כ''א אומר במסקנת הדברים לרבא מצוה אגוני מגנא אבל אצולי לא מצלא ואפילו בזמן עצמו שהוא עסוק בה, וכפי זה במה מוכיח רבי יעקב ממה שלא הגינה עליו המצוה שלא לבא לידי הרהור עבודה זרה, והגם שלסברת רב יוסף שמביא הש''ס בסוטה מצוה בזמן שהוא עסוק בה תגין עליו גם מהעבירות, הלא נדחית סברת רב יוסף מכח קושית דואג ואחיתופל שלא הגינה עליהם תורתם שלא יצאו לתרבות רעה, וכיון שנדחו דברי רב יוסף במה מצדיק הש''ס דחיית רבי יעקב בקידושין: 

ויש שרצו לחלק בין מעשה מצוה למעשה מצוה, מה שאמרו בסוטה דמצוה לא מצלא מהחטא אפילו בעידנא דעסיק בה מדבר בעושה שלא לשמה, ושם שאמרו אמאי לא אגנת עליהם שלא לבא לידי חטא מדבר במצוה לשמה עד כאן דבריהם, וזה הבל שאם כן היה לו לתלמוד לדחות מעשה הסולם בשלא עשה המצוה לשמה שהיא דחיה יותר קרובה מדחיית דלמא מהרהר בעבודה זרה, גם היה מרויח בדחיה זו שאין להקשות למה לא הגינה עליו מיצר הרע כיון שאין כח באותה מצוה להגין מיצר הרע: 

והנכון לתרץ הוא דמסקנת התלמוד היא כסברת רב יוסף דמצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא ולזה הוא שמוכיח ר' יעקב ממה שלא הגינה והצילה המצוה על העולה בסולם להביא גוזלות לאביו שהרי גם בחזרה היה שעת מעשה מצוה שהביא גוזלות לאביו, ומה שדחה הש''ס בסוטה סברת רב יוסף ממה שלא הגינה תורה לדואג ואחיתופל אינה דחיה, לפי מה שאמרו בחגיגה (טו:) במתניתא תנא דואג ואחיתופל טינא היתה בלבם פירוש שתורתם היתה שלא לשמה, ומעתה אין הוכחה ממה שלא הצילתם תורתם שהרי לא היתה תורה לשמה, או למה שפירשו שם התוספות שהיו בעלי עבירות קודם שעסקו בתורה וקדמה תורתם ליראת חטאם שבכגון זה אין תורה מצילתם מיצר הרע: 

ועוד אפילו לסברת הדוחה סברת רב יוסף במסכת סוטה מדואג ואחיתופל לא דחה אלא חלוקת תועלת התורה דאינה מצלת (אפילו) בזמן שאינו עוסק בה אבל מה שאמר מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא לא דחה הש''ס, והגם דרבא מכח קושית דואג ואחיתופל הוכרח ליישב הברייתא שאמרה תלה הכתוב המצוה בנר והתורה באור וכו' יאמר שאין תועלת במצוה אלא להגין מהצרות, אין הכרח לדבריו ויכולין לומר על זה הדרך מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא ובעידנא דלא עסיק בה ולא כלום תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא ובעידנא דלא עסיק בה מגנא ולא מצלא, ומה שאמרו אם יש לה זכות תולה זכות תורה שמצלת מהפורענות אפילו שלא בזמן שעוסקת בה, והגם שאין אשה מצווה על התורה, בשכר תורת בעליהן ובניהם וכדברי רבינא שם (סוטה כא.) ולדרך זה מוכיח ר' יעקב מהעולה בסולם להביא גוזלות לאביו שלא הצילתו מצותו בעת שהיה עסוק בה: 

It's interesting that he says that to distinguish between one who does the Mitzva lishma or not lishma as far as the shemira is הבל.  It's interesting because of something else Reb Elchonon says in Pesachim (Pesachim #31,) although Reb Elchonon might only be talking about שלוחי מצוה, not שומר מצוה itself.

דף ח' בהא דשלוחי מצוה אינן ניזוקן

מוכח במסקנא דהיכא דמתכוין רק להנאת עצמו לא מיקרי שליח מצוה, ואפילו אי נימא מצות א"צ כונה והמצוה מתקיימת גם בלא כונה, וראיה לזה מדפריך בגמ' מצדקה ובזה לכו"ע המצוה נתקיימה גם בלא כונה לצאת דמ"מ כיון שאינו מתכוין למצוה לא מיקרי שליח מצוה אבל היכא דמיכוין לתרוייהו לשם מצוה ולהנאתו מיקרי שליח מצוה אף דהיכא דבעינן לשמה פסול לשמה ושלא לשמה אבל לענין זה אינו כן

In any case, the Tshuvos Radach definitely says it, and he demands more than just lishma.

בית ב' חדר י"ג

דשומר מצוה דקרא היינו בשומרת לשמה כדאמרינן בשבת בפרק מה אשה ונזהר בה כל ימיו והוא זריז ומהיר בה כל ימיו כרבי חנינא בן תרדיון בקופה של צדקה ׳ וכדאיתא בעבודה זרה בעובדא דרבי יוסי בן קסמא ובלאו הכי לא הוי בכלל קרא דשומר מצוה

On the one hand, the language of the Gemara in Shabbos 63a seems to support the Radach; 

אמר רבי חיננא בר אידי כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע.

But on the other hand, the Ohr Hachaim's raya is strong, and all the Gemaros about Shluchei Mitzva seem to say not like that, and most of all, remember that the next Gemara in Shabbos says about such a person that he can be mevateil Hashem's gzeiros.  

אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה שנאמר (קוהלת ח) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע

 This obviously only refers to great tzadikim; and if Shluchei Mitzva is the same, then it is only relevant to one or two people in a generation, and that's very hard to accept.

As we mentioned about, the Netziv that we brought says that different levels of lishma yield different levels of Shmira.


C.  Avrohom from Australia sent in the following, which he heard in Rav Rudderman's name.

Once the Ribbono shel olam told Shmuel to go, it became a tzivui of Hashem. The tzivui of Hashem takes on the exact same parameters as any mitzva, so it needs to be done in the context of vechai bahem and all the other klalim that pertain to mitzvot. It is irrelevant that Hashem told him personally to go - once commanded, that statement now becomes a mitzva and just like any other mitzva it must be understood in accordance with the klalei hamitzvot. That was Shmuel's question.

Rav Rudderman was my Rebbi Muvhak, and מילתא אלבישייהו יקירא.  I responded 

1. I can believe Rav Rudderman said it. It sounds like his nusach. And I'll bet I know where he would have said it- in Yevamos 90b.
   
   The Gemara says that Chazal can be oker passively/shev al taaseh. The Gemara asks, but Eliahu was oker with Kum ve'asei/actively by his Bama. The Gemara answers Eliahu is different, because of אליו תשמעון אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה. The Gemara asks, but we ought to apply that rule to give Chazal the right to be oker with a kum v'asei, like Eliahu. The Gemara answers that Eliahu's case was מיגדר מילתא, a crisis.
   
   Tosfos asks, the Gemara's kashe doesn't make sense. You tell me Eliahu did it because of אליו תשמעון, so what does that have to do with Beis Din?? Tosfos answers that if Eliahu could do it, anyone can, because of Lo bashamayim:
   כיון דעל פי הדבור שרי משום צורך שעה הוא הדין שלא על פי הדבור שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתהכיון דעל פי הדבור שרי משום צורך שעה הוא הדין שלא על פי הדבור שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה
   That is exactly what you're saying from Rav Rudderman.
   
   Not everyone agrees with Tosfos; See Rambam 9 Yeshodei HaTorah 3, who seems to be saying that this is unique to a navi. But that doesn't matter. The point is that according to Tosfos, the navi would have to say to the Ribono shel Olam that he can't do as he was told because lo bashamayim. Of course that's silly, and what it really means is that Hashem would never ask a navi to do something that contradicts the rule of lo bashamayim (which Avrohom said very nicely by writing "it must be understood in accordance with the klalei hamitzvot.")

2. Anyway, back to what you heard. It does seem to make sense to explain Shmuel, as long as you don't say it was a case of מיגדר מילתא/crisis. So Shmuel was saying, Ribono shel Olam, since there's a din of lo bashamayim, and this is not a case of מיגדר מילתא, You cannot be telling me to put my life in danger. If so, please explain to me how I am expected to avoid mortal danger- איך אלך." Again, the teretz only works if it is not a case of מיגדר מילתא.