Do the Rules of Perika/Te'inah Apply to Tzedaka and Chesed.

 Mishpatim, Shemos 23:5

כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו

There are two chidushei dinim in this parsha. One is that if the owner of the animal refuses to work alongside you as you help him, you have no mitzvah. You are welcome to walk away. The other is that given the option of helping a friend, an Oheiv, with Perikah, or a Sonei, some lowlife, with Teinah, you should help the one whom you justifiably dislike. There is a machlokes Rishonim (familiar to most of us as the Tosfos in BM and the Tosfos in Pesachim) whether it's a real rasha, or just a nasty kind of person, and the Rama paskens it is not a real rasha. But it certainly is a lowlife.

Do these dinim apply to the general parsha of Tzedaka and Chesed?  Do we make a binyan av from Pr'uT? If not, why not?

The second halacha, the din that a sonei comes before a not sonei. 

BM 32a:

אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו

Is this true by Tzedaka? How about helping someone change his tire. Your friend and someone that it is a mitzvah to dislike are both on the side of the road, in the rain, with flat tires. Or need to be pushed out of the snow. Do you have to prefer the person you dislike? I hope not, because that would eliminate the whole concept of Tovas Hanaah. Besides being somewhat absurd.

The answer, as my brother Harav Akiva mordantly pointed out, is, "of course not." 

In the parsha of Tzedaka, the Torah says the instructive word "Achicha." 

(דברים טו, ז): “כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹוהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן”. 

In YD 251:

למי נותנין הצדקה ואיזה קודם לחבירו. ובו י"ד סעיפים:

מי שהוא עבריין במזיד על אחת מכל מצות האמורות בתורה ולא עשה תשובה אינו חייב להחיותו ולא להלוותו  (ומפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום) (טור בגמרא פ' הניזקין):

Gaon there - 

מי שהוא כו'. לשון סמ"ג ור"ל מומר לתיאבון כמש"ש ומ"ש בספ"ד דגטין (מ"ז א') שר' אמי רצה לפדותו לפנים מש"ה דעבד וטעמו כיון שהוא עבריין אינו אחיך ואינו מצוה על מאחד אחיך ועל וחי אחיך עמך עד שילקה וכמ"ש במכות כ"ג א' במתני' וכ"כ סמ"ק וכמ"ש בס"ב וכן דייק הב"י מלשון הרמב"ם שכתוב בס"ב מי שהוא עבריין להכעיס כו' משמע דלתיאבון אין איסור אבל ג"כ אין חיוב וכמש"ש בהג"ה אבל עבריין כו' ואין מוכרח ותוס' בעבודת כובכים כ"ו ב' ד"ה אני כתבו דמחוייבין לפדותו ולהלוותו וכן עיקר:,

There you have it. By regular Tzedaka, there is a din of Achicha, and Achicha means bemitzvos, and the more achicha, the more priority. Based on the other dinim of kedima, it appears that Achicha is interpreted in its normal meaning as well - your brother, your compatriot, your friend. In seif 9,

היו לפניו עניים הרבה ואין בכיס לפרנס או לכסות או לפדות את כולם מקדים הכהן ללוי והלוי לישראל והישראל לחלל והחלל לשתוקי והשתוקי לאסופי והאסופי לממזר והממזר לנתין והנתין לגר והגר לעבד משוחרר במה דברים אמורים בזמן שהם שוים בחכמה אבל אם היה ממזר ת"ח וכ"ג עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם (ואפילו חכם לכסות ועם הארץ להחיות ואשת חבר כחבר) (ב"י מהירושלמי) וכל הגדול בחכמה קודם לחבירו ואם היה אחד מהם רבו או אביו אע"פ שיש שם גדול מהם בחכמה רבו או אביו שהוא תלמיד חכם קודם לזה שהוא גדול ממנו:

So it is clear that the din of favoring a sonei does not apply to other dinim of Tzedaka and Chesed. 

However, it appears that the other din in Pr"uT does apply generally.

Mishna BM 32a:

 הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו

Of course, this is only where the owner is an az panim, as the Meiri says.

הלך וישב לו כלומר שהיתה בהמה זו רבוצה והיה בעליה עז פנים והלך וישב לו ואמר לזה שפגע בו הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק פרוק פטור ועל זה נאמר עמו ואם היה זקן או חולה ר"ל בעל הבהמה זקן או חולה ואין בו כח לעזור ואינו עושה כן מתוך עזות אלא מתוך חולי או זקנה חייב זה לפרוק ולטעון עמו לבדו:

YD 253:10:

עשיר המרעיב עצמו ועינו צרה בממונו שלא יאכל ממנו אין משגיחין בו:

and Maharashdam YD 166:

 כל הנהו עובדי כתובות מז ע"ב דהלל שלקח לעני בן טובים סוס לרכוב עליו ואנשי גליל שלקחו לעני ליטרא בשר היינו שהיו מלומדים בכך דלא מיירי אלא במי שהורגל ואין לו יכולת עתה בשום צד למצוא הרגלו ולימודו ואפשר יסתכן על זה אמרה תורה אשר יחסר לו לא על מי שאבותיו ואחיו וארץ מולדתו רגילים להתפרנס מטרחם ועמלם ויגיע כפיהם והוא רוצה להתנהג מעונג בלתי עמל דאין זה נקרא יחסר לו כי הוא מחסר את עצמו ושאיש כזה אין על הצבור מוטל לפרנסו ולא על קרוביו הוי כמי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו שאין נזקקין לו 

 פשיטא שאין חלוק בין מי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס למי שאין לו מעות בעין ויכול להתפרנס ממקום אחר ממלאכה או אומנות או סחורה שאם יעלה בדעת שכל מי שאין לו מאתים זוז בעין ויכול להרויח מזונותיו במלאכה או בענין אחר כנזר יתפרנס מן הצדקה אין ספק שהיה זה מן הנמנע שרבו מאד האנשים שאין להם מעות בעין והם בעלי מלאכה או ד"א שיתפרנסו מן העשירים ולא היה הקומץ משביע את הארי 

 And his slightly younger contemporary, the Kli Yakar, in Mishpatim, directly relates this to the parsha of Pru'T:

 מכאן תשובה על מקצת עניים בני עמנו המטילים את עצמם על הציבור ואינם רוצים לעשות בשום מלאכה אף אם בידם לעשות באיזו מלאכה או באיזו דבר אחר אשר בו יכולים להביא שבר רעבון בתיהם וקוראים תגר אם אין נותנים להם די מחסורם כי דבר זה לא צוה השם כי אם עזב תעזב עמו הקם תקים עמו כי העני יעשה כל אשר בכוחו לעשות ואם בכל זה לא תשיג ידו אז חייב כל איש מישראל לסעדו ולחזקו די מחסורו אשר יחסר לו ועזב תעזב אפילו מאה פעמים 

and Sefer Chasidim 

יש צדקה שאינה נראית כצדקה והוא לפני הקב"ה צדקה מעולה, כגון עני שיש לו חפץ למכור או ספר שאין חפצים לקנות, ואדם קונהו מידו, וכן עני שחפץ לכתוב ואין אחרים רוצים להשכירו והוא משכירו, אין צדקה למעלה ממנה, שהוא יגע בכתיבה ואתה נותן לו רווחים, אבל אם תראה איש שיכול ללמוד והוא מבין וסופר שיכול לכתוב ואינם רוצים ללמוד ולכתוב, אם תתן להם צדקה קורא אני עליהם "לצדקה והנה צעקה" (ישעיה ה') שנאמר (שם כ"ז י"א) "כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחוננו. (תתרלב-ה) (ספר חסידים [מהד' הרב מרגליות], סימן אלף ל"ה). 

(I have to admit that the Sefer Chasidim is most likely focusing on the problem of enabling and perpetuating dependency and its destructive consequences, or taking limited communal funds that are needed by the weak and destitute. He seems to not want to derive it from the parsha of Pr'uT, perhaps because such a derivation is not necessary.)

In any case, it seems clear that the din of עמו, as stated in the parsha of Pr'uT, does apply to all kinds of Chesed, directly or indirectly.

Several years ago, my nephew, the תלמיד חכם and עוסק בצרכי ציבור באמונה, Rav Tzvi Ray, said something deeply true. It may be that you have no mitzva to support someone that is capable of supporting himself. But that is not the question you should be asking. Your reaction should be "How can I help." 

I found that the Smak says exactly what Reb Tzvi says, and he says it with an iron fist. The Smak is in 20:

שלא לאמץ לבבו מליתן צדקה כדכתיב (דברים טו) לא תאמץ ולא תקפוץ פי' קפיצת ידים שלא יאמר אם אתן פרוטה לעני לא יהא קרני שלם מוטב שלא אתן תלמוד לומר לא תקפוץ: ולא תאמץ שלא יאמר מה לנו לסייע לפלוני אם היה רוצה היה מרווח יותר מצרכו ת"ל לא תאמץ: שאפילו אתה נותן מהמחשבה הזאת אתה עובר בלא תאמץ:

You might say that this is a Smak in the face. He says forget about not giving. Even if you do give him, but you are THINKING this when you give him, you're over an issur deoraysa of לא תאמץ את לבבך. If you know it as a fact, that's one thing. But until you know it, thinking it is a symptom of רוע לב.

My cousin, Harav Moshe Kaufman, Harav Mordechai Tendler's son in law, Dayan at Midwest Beis Hora'ah, added something to this. He said that he feels that this was what Eliezer eved Avraham was looking for. When he asked Rivka to give him some water, it would have been natural and perfectly fine for Rivka to say, "Please, go ahead! Help yourself." Eliezer was travelling with an entourage, and he was a very capable man himself, so she could easily have offered him access to the water. But instead, she said to herself, if he is asking me to draw the water, there must be some reason that he can not draw the water himself, so I will help him. That was the kind and throughtful heart that Eliezer was looking for.

And this is really evident in the Maharashdam as well!

לא על מי שאבותיו ואחיו וארץ מולדתו רגילים להתפרנס מטרחם ועמלם ויגיע כפיהם והוא רוצה להתנהג מעונג בלתי עמל 

He is clearly saying that you have to take into account the man's cultural milieu. If he comes from a place where this kind of behavior is expected, he can not be criticized or penalized. You should help him באשר הוא שם.

So:

As far as preferring the Sonei over the oheiv, this is unique to Pr'uT, and does not apply anywhere else. Despite the benefit of לכוף את יצרו.

As far as a beggar that prefers to take tzedaka but he could earn his own living,  we have the Sefer Chasidim, and Kli Yakar, and Maharashdam, and the Mechaber in YD, and that is all fine. But the bottom line is, for Shleimus Ha'adam, for being a baal Chesed, make sure you are not asking the wrong question. If you do, you are oveir on the Smak's issur deoraysa.

As the Maharashdam indicates, we tend to be judgmental, and often fail to consider a person's behavior in its context. The reality is that some people have a much harder time being effective and functional. The alcoholic, the procrastinator, the feckless, the obese, the member of a family that learned at his father's knee to grow up subsisting on charity.....one would be well advised to leave the criticism for one's self and to marshal only pity and empathy for others.  I think that this is the pshat in the Smak. It is your ometz haleiv that makes you think that he is lazy and willfully poor. You can not possibly know that for sure, and if you are thinking it, there's something wrong with you.

I just saw something interesting in the latest Masores Moshe, Volume IV p 277, (edited by Harav Moshe Kaufman) which I think is a good mussar haskeil about the proper attitude of a person that is asked for tzedaka. 

רמ] ואחר מהﬠניים השיכורים הבאים מדי פﬠם בפעם לבקש צדקה בישיבה, בא כדרכו לבקש גם מרבינו, והשיב לו רבינו: אתמול נתתי לך המון כסף [וסיפר לי שנתן לו כמה דולרים] ולא יתנו לו ﬠוד היום, ואח"כ אמר לי רבינו שקצת לא ברור האם שייך במקרה כזה הﬠנין של “די מחסורו אשר יחסר לו“, מאחר שהעני משתמש בכסף לקנות יין שרף לשתות, דבשלמא אם הﬠני רוצה דבר משונה ויקר שטוב לו שייך בזה הﬠנין הזה, אבל במקרה זה שמבקש דבר שמזיק לו יתכן שלא שייך במקרה זה הﬠנין של “די מחסורו“, או אולי מאחר שמצטﬠר הרבה כשאין לו יין שרף, וגם קצת משוגﬠ בפרט זה או כן שייך הﬠנין הזה.

The encyclopedic Mechaber, Harav Avraham Bukspan, as always, has a great mareh makom on this topic. One is from Reb Yaakov, which is a perfect example of the central message of this post:

באמת ליעקב " (יו"ד סי ' רנג הערה קמ"א) כתב על אחד שיש בכוחו לעבוד ולהתפרנס אך הוא מסרב לעשות כן והוא נתמך ע"י אחרים , שמותר ואף צריך להפסיק לתומכו , כדי להכריחו לעבוד , אלא שיש להתחשב באפשרות שיתכן שהוא חולה וזה חלק ממחלתו שאינו יכול או אינו רוצה לעבוד, וצריך לבדוק כל מקרה לגופו.

And another one attributed to the Chofetz Chaim, although I have my doubts, both about whether the Chofetz Chaim said it and whether that is the pshat in the Medrash.

. ובספר באורח צדקה הביא ( עמ ' שפג ) במכתב מבעל הדרך אמונה שכתב , החפץ חיים היה אומר שכאשר נגזר על האדם עניות הקב "ה נותן בו עצלות שלא יכול לעבוד. וכן הוא במדרש רבה ( בהר ל"ד ד' ) אמר העשיר לאותו עני לית את אזיל לעי ונגיס [ מדוע אינך עובד בשביל שיהיה לך לאכול,] חמי שקין חמי כרעין חמי כרסון חמי קפרן [ראו שוקיו , רגליו כריסו ובשרו כמה בריא הוא ומדוע אינו עובד]. אמר לו הקב"ה לא דייך שלא נתת לו משלך מאומה אלא גם במה שנתתי לו אתה מכניס לו עין רעה. עיי"ש.

It is interesting, though, that it appears that we really should and do extrapolate from Prika and Te'ina to other types of chesed, as we do for the din of עמו, but we can not do that for the din of שונאך because, in contradistinction to Prika where it says שנאך, by regular Tzedaka it says אחיך. 

Mishpatim: Don't Ask a Muslim To Do Melacha For You on Shabbos.

UPDATED.

Due to crises that arose from the cold weather in Chicago, this was initially posted in a very brief and unclear manner. Baruch Hashem things have straightened out, and I can try to do a better job.

The idea is as follows: There is a little known Halacha, to the best of my knowledge not brought in any of the poskim including the Rambam:

It is assur Mideoraysa to ask a Ger Toshav to do melacha for you on Shabbos. 

This discussion will first establish that such a halacha exists vis a vis the Ger Toshav. Then, it will address two topics:

1. Is it possible that even though we don't have official Ger Toshav in our time, and haven't had any in a Yovel und ah mitvoch, that this din applies even to a Gentile that believes in Mattan Torah and is careful to keep the Seven Mitzvos - such as some Christians and all Muslims?

2. Speculation as to the rationale of this Gzeiras Hakasuv. Not stam talk - speculation that connects it to other dinim that that we know of.

***********************************************************************

In Parshas Mishpatim the Torah says (Shemos 23:12)

ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן־אמתך והגר

The Torah tells us that on Shabbos the law of Shvisa, Menucha, applies to Shor, Chamor, the child of a Shifcha knaanis, and the Ger. Who is this Ger that the Torah says should rest on Shabbos?

The Gemara in Yevamos 48b says it does not mean a "Ger Tzedek." True, we need a passuk to teach us that Shabbos applies to a Ger Tzedek, because the din of Shabbos is introduced with the words "el Bnei Yisrael," which might exclude a Ger Tzedek. But the din of Shabbos for Ger Tzedek is learned from Ger in the Aseres Habidros. So this must be teaching something about some other kind of Ger. The Gemara says it refers to a Ger Toshav:

 והגר זה גר תושב אתה אומר זה גר תושב או אינו אלא גר צדק כשהוא אומר וגרך אשר בשעריך הרי גר צדק אמור הא מה אני מקיים והגר זה גר תושב 

Rashi in Yevamos says a famously strange thing. Rashi says that a Ger Toshav is obligated to keep Shabbos, because Chillul Shabbos is like Avoda Zara, and therefore Shmiras Shabbos is included in his promise to keep the Seven Mitzvos.

Rashi:

גר תושב - שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות והזהירו הכתוב על השבת דמחלל את השבת כעובד עבודת כוכבים:

Tosfos, the Ramban, and the Rashba all disagree with Rashi. Instead of Rashi's pshat, they say that the Gemara just means that WE JEWS can not ask a Ger Toshav to do melacha for us on Shabbos. We can ask a regular Gentile to  do melacha, because that is only assur midereabanan, but the Torah prohibits us from asking a Ger Toshav to do melacha on Shabbos.

Ramban:

אלא שמעתין בלצורך ישראל היא שהכתוב מזהיר לישראל שלא לעשות מלאכה בשבת ע"י עבדו בין שהוא ערל עכו"ם ומהול בין ע"י גר תושב וגזירת הכתוב היא אעפ"י שאין גר תושב זה קנוי לו שאלו בעכו"ם אמירה לעכו"ם [אינו אלא] שבות אפילו לעשות מלאכה לצורך ישראל.

Rashba:

ולא אמר התורה שישבות הגר והעבד אלא ממלאכתנו, ולא להם אסרה תורה אלא לנו שלא לעשות מלאכתנו על ידי עבדינו ולא על ידי גר תושב. ואף על פי שאין באמירה לעכו"ם דעלמא אלא שבות של דבריהם, הכא גזרת הכתוב היא.

Same in Tosfos. 

זה גר תושב - פירש בקונטרס שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ומחלל שבת כעובד עבודת כוכבים. וקשה:
 - דאם כן נפישי להו משבע מצות ובמסכת ע"ז (דף סד:) משמע דבשבע מצות שקבלו בני נח איקרי גר תושב;
 - ועוד דבפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נח:) אמרי' דעובד כוכבים ששבת חייב מיתה אפילו בחול כל שכן בשבת;
 - ובפרק ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף ט. ושם) קאמר ר"ע דגר תושב אין מוזהר על השבת.
ונראה דהכא בעושה מלאכה לצורך ישראל דומיא דוינפש בן אמתך:

This is also discussed in Krisos 9a (and more briefly in the Mechilta here,) where there are three shittos in the Tannaim: The Tanna Kamma holds that a Ger Toshav can do his own work on Shabbos, but only like Jews on Chol HaMoed. Reb Akiva says they can only do on Shabbos what we do on Yomtov. Reb Yossi and Reb Shimon, who we pasken like (like whom we pasken), say that he can do whatever he wants on Shabbos, with no restriction at all.

Tosfos Yeshanim in Krisos says that they are arguing about how to learn the word "ve'hageir" in our passuk, and that even Reb Shimon and Reb Yossi agree that we can not ask him to do melacha on Shabbos. The reason that they can do melacha in general is because it says "veyinafeish," which is a lesser restriction than "shvisa."

הלכה כר"ש - דאמר גר ועבד ואמה התושבים עושין מלאכה לעצמן כישראל בחול ודוקא לעצמן ולא לאחרים:

כישראל בי"ט - דנפישה בעלמא כתיב ביה ולא שביתה:

So every one agrees that the Geir Toshav is subject to the din of "veyinafeish" on Shabbos. The essence of the argument is what  וינפש.... והגר means.  According to the TK and RA, it limits what he is allowed to do for himself (like Moeid, or like Yomtov.) According to RY and RS, he can do whatever he wants, and it only prohibits A JEW from asking him to do melacha.

The Aruch Laner in Yevamos there brilliantly shows that this is really what Rashi means as well - that Rashi's words are an interpretation of the shitta of the TK and RA.

Bottom line: Tosfos, the Ramban, the Rashba, and probably Rashi, all hold that our passuk prohibits us from asking a Ger Toshav to do a melacha on Shabbos. Of course, Amira l'Akum is only miderabanan, but asking a Ger Toshav is a Bittul Asei De'oraysa.

This brings us to the gist of this discussion.

Section I: Does this Issur Amira apply to Gentiles that keep the Seven Mitzvos?

There is no din of  Ger Toshav in our time. There hasn't been a din of Ger Toshav since the observance of Yovel ended more than two thousand five hundred years ago. Erchin 29a -

אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר (ויקרא כה, מ) עד שנת היובל יעבוד עמך 

ואין שדה החרם נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר (ויקרא כה, כח) ויצא ביובל ושב לאחוזתו 

אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר (ויקרא כה, ל) לא יצא ביובל 

ר"ש בן יוחי אומר אין שדה חרמין נוהגין אלא בזמן. שהיובל נוהג שנאמר (ויקרא כז, כא) והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה' כשדה החרם 

ר"ש בן אלעזר אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אמר רב ביבי מ"ט אתיא טוב טוב כתיב הכא (דברים טו, טז) כי טוב לו עמך וכתיב התם (דברים כג, יז) בטוב לו לא תוננו 

This means that the formal status of Ger Toshav can only exist while the law of Yovel exists, and with the end of the Yovel, no such identity exists.  But of course, a Gentile can make a personal resolution and declaration that he will forever fulfill the seven mitzvos because Hashem commanded all of mankind to fulfill them. (Of course, every Gentile is warned to not transgress the seven mitzvos. What distinguishes our hypothetical Gentile is that he does these mitzvos because he believes in the Gilui Shechina on Sinai and that the Torah is the word and command of Hashem.)  Does such a personal resolution, or the equivalent national resolution, have any halachic consequences?

Rav Kook, writing about the necessity to allow sale of land to non-Jews during Shmitah (Mishpat Kohen 58 and 63), discusses the problem of Lo Sechaneim, that it is assur to sell land in Eretz Yisrael to a non-Jew. He posits that this would not be prohibited to a Ger Toshav. Then, based on a Bach (CM 349), he says that today's Muslims would have this hetter, because they keep the seven Mitzvos.

Similarly, you have Rav Yechiel Heller, who says a tremendous Chiddush. He says that the Gemara that limits acceptance of a Ger Toshav when there is no Yovel only applies to individuals. But nations, religious groups, that as a whole accept the Seven mitzvos because they are the Ribono shel Olam's laws, they have a din of Ger Toshav even in our time. 

I didn't see it inside, but this is what I saw in the Sinai periodical:

המאמר האחרון בקובץ הוא של הרב יחיאל הלר שהוזכר כבר בקשר בינו לבין הרב א"ד שטראשון. הרב הלר ניגש לנושא בהשוואת מצבם הדתי מוסרי של העמים הקדומים לעומת מצבם של העמים הנוצרים שבזמנינו. הוא ראה את אנשי העולם פרט לאומה הישראלית מבחינת ההלכה היהודית מחולקים לשנים. החלק האחד הם הישרים מקיימי שבע המצוות כמצווה מפי עליון יתברך על כל יצוריו.... והם נקראים בפי התלמוד גר תושב וחסידי אומות העולם. החלק השני הם בני אדם אשר לפנים היו מתפשטים מאוד בעולם וגם היום חבל לא נוקתה מהם לגמרי כי נמצאים מהם כקצוות ואיים. במלים אחרות ההלק האחד הם מתורבתים, והחלק השני, שהוא מעוט קטן הם מחוסרי התרבות. 

מבחינת ההלכה התלמודית, המעבר ממצב של ברברי למצב של בן תרבות אפשרי על ידי כך שהאדם המבקש זאת יקבל עליו לפני שלושה אנשים את שבע המצוות המכונות המצוות של בני נח. בכך הם נעשים גריס תושבים. ברם לפי קביעת הרמב"ם אק מקבלים גרים תושבים אלא בזמן שהיובל נוהג, ומכאן שנחסם המעבר למצב של גר תושב. אולם ההלכה קבעה גם זאת שחובת ההתיצבות לפני שלושה מיותרת כשאומה שלמה רוצה לעבור למצב זה. (הרב הלר נותן הסברים לכך אבל לענייננו אין אנו צריכים לדון בכך.) והנה הרב הלר שואל את השאלהי האין העמים הנוצריים שבזמנינו כבר גרים תושבים והאם אין ההלכה מחייבת לראות אותם כגרים תושבים ובתור כאלה גם כחסידי אומות העולם? הרב הלר מקדיש חלק גדול ממאמרו בהגדרתן של שבע מצוות בני נוח, שהן: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, ברכת ה', גזל, דינים, אבר מן החי, ובשאלה, אם אין התרבות הנוצרית מושתתת על מצוות אלה וכא למסקנה: ״כי אלו האומות הם במעלת הסידי אומות העולם לפי משפטי התורה ובלשון התלמוד מכונים בשם גרים תושבים.״

 כמו כן מנסה הרב הלר להראות על יסוד אי אלה עדויות מן התלמוד את שחיתותם הדתית מוסרית של עמי הקדם וטוען שאין להאשים את חז"ל על שגינו אותם בתכלית הפחיתות ״כי באמת היו בעיניהם בתור חיות טורפות ופחותים מהן, כהיותם בעלי הצורה האלקית, וחננם ה' יתברך שכל להרגיל נפשם בחכמה ומוסר, כי זה כל יעוד האדם בעולמו, והם השתובבו במידות נשחתות כאלה״ 

הרב הלר טוען שכלפי האומות הישרים בימינו אנו נוהגים לפי דיני התלמוד כלפי הגר תושב והוא מביא דוגמאות לכך, והן: ביטול האיסור בהנאה של סתם יינם, וביטול האיסורים על יחוד עם לא יהודים.  ״בימיהם ז"ל אסרו לכל אדם להתיחד עמם וכל שכן להתלוות עמם בדרך, ואלו בזמננו השתנו כל אלו הדינים, כמו שהוא מפורסם ממנהגינו באהבה וברעות ויחוד אתם כמו עם כשרי ישראל.״ ״הם חז"ל ציוו שעם בני האדם המשובבים והפראים הרעים נתנהג בכל הפרטים שציוו בהנהגתם, ועם חסידי העולם, הם האומות שבזמננו זה, שהם במעלת הגר תושב ננהוג כמו שציוו חז"ל לנהוג עם גר תושב"  ״ולא כמו שידמו שוטנינו שהותר לנו חס ושלום עול לזולתנו.... התורה אמרה: כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב עמך״ ... זהי עמך שתנשב האמור במקרא זה הוא גר תושב, ונצטוינו עליו להחיותו, וזה כולל... שנאכילהו... ונשקהו... ונכסהו... ונרפאהו ונלמדהו אומנות״  וכל הנאמר בדברי חז"ל בהרחקת העכו"ם וגנותן ואין לחוש על נזקיהם --- לא נאמרו בגר תושב כלל"

לאחר בירורים כמונחים אח, רע, ועמית, שכמקומות שונים בתורה הוא בא למסקנה שלפי חז"ל ״יקרא הגר תושב אח, ורע, ועמית, בלשון התורה בענינים שהוא מצווה בהם כמונו כגון האונאה והחזרת אבידה וחמדת זולתו ועדות שקר והדומה, שכל אלה מענפי הגזל הם ונתחייבו בהם גם בני נח. ואשר להחזרת אבדה שחז"ל אמרו שחובה זו אינה חלה על החזרת אבדה ועף אין ספק שלא החכוונו לרר תושב והאומות בזמננו הם גרים תושבים. הרב הלר מראה שהאיסורים שהתורה אוסרת לעשות לאח, לרע, לעמית, חלים גם כלפי גרים תושבים כשגם הם אסורים לעשותם. ועל כן ״מותר לנו ליתן ריבית לגר תושב וליקח ממנו ואין זה עול נגדם אחרי שמותרים אנחנו גם ליתן להם. ובינינו נאסר לשניהם הריבית ומלוה ליקח ולווה ליתן אם לא בררך עסק״

The Meiri in AZ says again and again that all the Gemaros that discuss Akum do not pertain to the civilized and monotheist religions among whom he lived. He does not, however, say that they have a din of Ger Toshav, except to the extent that Lo Sechaneim might not apply to them.

And finally, the Rambam (Isurei Biah 14:7-8) implies that the whole distinction between Chasidei Umos Ha'Olam and Ger Toshav narrows down to one point- allowing him to settle among us in Eretz Yisrael, thus the term "Toshav."

אי זה הוא גר תושב זה עכו"ם שקיבל עליו שלא יעבוד כו"ם עם שאר המצות שנצטוו בני נח ולא מל ולא טבל ה"ז מקבלין אותו והוא מחסידי אומות העולם. ולמה נקרא שמו תושב לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בארץ ישראל כמו שביארנו בהלכות עכו"ם:

ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג. אבל בזמן הזה אפילו קיבל עליו כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין אותו:

If that is true, then it could be that other dinim that pertain to a Ger Toshav do not require the formal acceptance of a Beis Din and apply to any Gentile that keeps the Sheva Mitzvos because of Hashem's command. 

Note: A contemporary posek that holds that there are circumstances that create a Ger Toshav even in our time. 

HaRav Nachum Rabinowitz of Maaleh Adumim has a teshuva in his Siach Nachum page 318 that states that there are three cases where a Ger Toshav can exist in out time:

סיכום          נסכם מסקנותינו בדעת הרמב"ם:            א. כל מי שמקיים שבע מצוות בני נח מפני שציווה בהן הקב"ה בתורה וכו' – הרי הוא מחסידי אומות העולם. אין צורך לבדוק כל אחד ואחד אם הוא באמת מקבל עליו שבע מצוות, אלא הואיל והוא משתייך לקבוצה, כמו הגבעונים, שהמנהיגות שלהם מחייבת שבע מצוות ומקיימת מערכת דינים כראוי – כולם יש להם דין בני נח כשרים מחסידי אומות העולם.(וראה שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' מא (למברג תרמ"ד, דף לו עמ' ג), מהר"ץ חיות במאמר תפארת לישראל (כל ספרי מהר"ץ חיות, א, ירושלים תשי"ח, עמ' תפט), ובספר חמדת ישראל להגרמ"ד פלאצקי בקונטרס שבע מצוות, אות לה (עמ' 202.))           ב. חסיד אומות העולם שקיבל עליו שמירת המצוות בפני שלושה, שהם בית דין, והם קיבלוהו והעניקו לו רשות כניסה לארץ – הרי זה גר תושב.                ג. בסתם, אין מקבלים גר תושב בזמן שאין היובל נוהג. הטעם נראה פשוט, מפני שחייבים לתת לו מקום לשבת וכל שאין ישראל קבועים בארצם, כל אחד בנחלתו – איך ניתן לחייבם להושיב ביניהם אחרים?          ד. במה דברים אמורים שאין מקבלים גר תושב בזמן הזה? במי שזקוק שנקבלנו, זאת אומרת, מי שאינו קבוע בארץ עדיין. אבל מי שכבר יושב בארץ, ואפילו בירושלים, אם רק מקיים שבע מצוות – דין גר תושב לו. וראה מה שביארתי בשו"ת מלומדי מלחמה )סי' מג(.            ה. מי שכבר קיבלנוהו בגלל היותו מועמד לגירות שלמה, ואפילו בחוץ לארץ, ולא נשלמה גירותו –נשאר גר תושב אפילו בזמן הזה, שהרי נתחייבנו לו כאשר קיבלנוהו כמועמד לגירות צדק.             ו. כן הדין בקטן שהטבילוהו לגר צדק על דעת בית דין, כשיגדיל – יוכל לבחור להישאר גר תושבגם בזמן הזה. גם כאן הטעם הוא משום שנתחייבנו לו כאשר רצינו לגיירו על דעת בית דין.

(I have one He'ara on Harav Rabinowitz's maskana.  The pashtus of  the Gemara in Arachin 29 is not that "Beis Din is not mekabel...." It is  אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, that such a status can not exist in our time, just as Eved Ivri and Sdei HaCheirem and Battei Arei Choma can not exist.  It is difficult to see why anyone would reject the pashtus of our Gemara and say that of the four, three can not exist at all, and one can exist but we just don't do it in practice. But I understand his diyukim in the Rambam.)

So, the question then is, can you ask a Muslim to do melacha on Shabbos? Can you ask a non-trinitarian Christian to do melacha on Shabbos? Do you have to find a real Oveid Avoda Zara, such as a Hindu or an Animist, to be your Shabbos Goy? Can you ask a Muslim, but only if he is a Rotzei'ach? (I'm not sure whether murder motivated by nationalism is Retzivah al pi Din, but he would at least be denying the Ribono shel Olam's promise to give Eretz Yisrael to the Jews. Unless he's a Satmerer Muslim.)

Reb Micha Berger reminded me that even discounting for מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו , it is not mistavra that I am the first person since the invention of Islam to think of this, so it's probably not true lehalacha.  I will point out, however, that according to Rav Nachum Rabinowitz, that Ger Toshav can exist in our time, the halacha would have to apply to them.

My brother Akiva pointed out that this would be less of a problem in the United States, because the law of the land that mandates the legality of abortion and mishkav zechur breaches the Seven Mitzvos, in that the Court System (Dinim) allows Shfichas Damim and Arayos.  Saying that, though, makes anyone who does not protest the law - meaning me and you - equally complicit in this aveira.

Section II: What's pshat in the Gzeiras Hakasuv???

If both a regular Akum and a Ger Toshav are allowed to do whatever they want on Shabbos, why would the Torah allow us to ask an Akum to do something for us, but prohibit us from asking a Ger Toshav to do something for us???

I have two good mehalchim.  The first is good mitzad the Lomdus, and the second is good mitzad Seichel Hayashar.

1. There is a diyun in the achronim whether the issur amira l'akum derabanan is modeled on the din shlichus (even though there's no chalos here,) or simply based on dabeir davar. If it's dabeir davar, there is no svara to say that a geir toshav is a bigger problem than an oveid AZ. If it's based on the idea that it is like shlichus, then it's possible that even though ein shlichus l'akum, if it something they have a shaichus to, then there is a din shlichus. If so, it could be that a geir toshav has a shaichus to Shabbos. Rashi in Yevamos there actually holds that a geir toshav is chayav to keep shabbos, because, as the Aruch Laner explains, once he's a geir toshav, we define shabbos for him according to our perspective, and from our perspective, chillul shabbos is like AZ.  If so,it could be that once he is a geir toshav, the Torah assers based on the idea of shlichus. If so, even an unofficial geir toshav might have enough shaichus to shabbos that amira would have a din shlichus.  Or, you could say that only if Beis Din is mekabel a Ger Toshav does our definition of Avoda Zara include chillul Shabbos. For stam a frum gentile, chillul Shabbos is totally unrelated to the issur of Avoda Zara, so there would NOT be an issur amira unless he was mekabel in Beis Din.chillul Shabbos is totally unrelated to the issur of Avoda Zara, so there would NOT be an issur amira unless he was mekabel in Beis Din.chillul Shabbos is totally unrelated to the issur of Avoda Zara, so there would NOT be an issur amira unless he was mekabel in Beis Din.

2.  A Ger Toshav, as envisioned in the Torah, involves more than faith and practice. It means that the Ger Toshav accepts that Hashem has chosen Klal Yisrael as the Am Hanivchar. Concomitantly, a Ger Toshav would naturally view himself as meshubad to the needs of Klal Yisrael. That being the case, even though we have no kinyan at all on a Ger Toshav, he is naturally in a subservient position, akin to that of an eved. If so, the issur to ask a Ger Toshav to do Melacha is just an application of the issur to ask an eved knaani who has not been mekabel mitzvos to do melacha, which the Torah prohibits in the words that precede Vehageir - Ben Amasecha, which the Gemara says refer to an Eved Knaani that you own even before Milah and Tevillah. It would even be similar to the din of Shvisas B'hemto or mechmeir achar be'hemto.

Mishpatim, Shemos 23:5. Sona'acha

After an introductory discussion, the main purpose of this post is to think about the nature and limitations of the din of שנאת רשעים. Please keep in mind that we are not discussing when the mitzva does or does not apply.  We are discussing the nature and the limitations of the mitzva when it does apply. At the end, I added something from Rashi in Tehillim and from the Dubner Maggid even though they are not quite on topic, just because they are beautiful.


In the parsha of Prika and Te'inah (and by aveidah) in Mishpatim  the passuk says חמור שנאך. In Ki Seitzei, it says חמור אחיך.
Shemos 23:5

 כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו

Devarim 22:4

לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו.

(According to Tosfos in Psachim 113b,) the Gemara in Bava Metzia (32b) states that this שנאך, the "one you hate," refers to a person that truly deserves to be hated, a rasha. One is not only allowed to hate a rasha, but it is even a mitzva to hate him.

With that in mind, Reb Meir Simcha in Ki Seitzei explains the difference between the two parshios. The din in Mishpatim was taught before the sin of the Eigel, when most people were tzadikim. Tzadikim can be told to hate those reshaim that do aveiros.  The din in Ki Seitzei was taught in Arvos Moav, after the Eigel, after 40 years of rebellions and failures.  At that point, the great majority of the people were flawed. Imperfect and flawed people have no right to disparage others for being resha'im, so it says achicha.

לא תראה חמור אחיך כו׳ (כב ד) ובמשפטים (שמות כג ד) כתיב אויבך משום דבערבי פסחים (קיג ב) אמר מי שרי לשנויי הא הא כתיב לא תשנא אחיך בלבבך ומוקי בראה בו שעבר עבירה וזה היה קודם העגל אשר היו כולם ממלכת כהנים וגוי קדוש אז אם ראה בו עבירה הוה שרי לשנויי לא כן אחרי כל המסות אשר נכשלו בעונות אם יראה אדם בחבירו חטא אם יפשפש במעשיו ימצא כמה מכשולים ופקפוקים זה בפרט זה וזה בפרט זה  לכן אסור לשנוא איש כזה רק מי שהוא בעצמו סר מרע וצדיק תמים בדרכיו אבל קשה למצא כמותו  וע״ז אמרו (סוכה מה ב)  ראיתי ב"ע והמה מועטים לכן כתיב אחיך

*****

Besides the reconciliation of the two parshiyos, there is a more fundamental question. We mentioned that the Gemara (BM 32b) brings a braisa that says that based on the passuk in Mishpatim, if one sees two people that need help - your friend needs help with unloading his suffering donkey and someone you hate needs help with loading his animal so he can get going - you should help the sonei with Te'ina before you help your friend with Prika.  The Gemara explains that the benefit of "breaking your yetzer hara" outweighs considerations of friendship and tzaar baalei chaim.

אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא הא עדיף ליה אפ"ה כדי לכוף את יצרו עדיף

As I mentioned above, Tosfos in Bava Metzia and in Pesachim asks, if the passuk is talking about a person it is a mitzva to hate, why does the Torah tell us not only to help him, but also that it's imperative to help him so that you break your yetzer hara. What yetzer hara??? It's a mitzva to hate him! The more you hate him, the bigger hiddur mitzva!
Tosfos in Bava Metzia simply answers that the sonei in the passuk is not the same as the sonei in the braisa. The sonei in the passuk refers to a rasha, and although you are obligated to help him, he certainly does not come before helping a tzadik that you are supposed to love. The sonei in the braisa, who is given preference in order to break your yeitzer, is someone who is not a rasha and who it is assur to hate.
More interesting is the famous Tosfos in Pesachim which we brought earlier. Tosfos in Pesachim says that the passuk is indeed referring to a rasha, and it's a mitzva to hate him. But despite the mitzva to hate him, not only are you obligated to help him get to work on time, but he even is given precedence over your friend the tzadik. Why is this true? Because since you hate him, he will naturally hate you, and the hatred will feed on itself and heat up to a point where you hate him more than you ought to - which is a sin, and it needs to be broken.

 ואם תאמר דבאלו מציאות (ב"מ דף לב: ושם) אמרינן אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו והשתא מה כפיית יצר שייך כיון דמצוה לשנאתו וי"ל כיון שהוא שונאו גם חבירו שונא אותו דכתיב (משלי כז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ובאין מתוך כך לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר:

So we see that although it is a mitzva to hate a rasha, this is not a pitchforks and torches Mitzva.
First of all, despite the hatred, you still are obligated to help him load his donkey so he can earn a living.
Second, the mitzva to hate him is limited. Until a certain point, it's a mitzvah. Anything beyond that point is an aveirah.
It's not just a "limit." This is carefully calibrated, it is a genteel sort of hatred. What's the shiur?

I imagine that your first reaction would be to relate this to Rav Meir and Bruria (Br 10a.) Perhaps that is the idea behind several of the answers below. 

1. As said above, most Rishonim agree that the mitzva of P&T assistance (and hashavas aveida) applies even to a person we are told to hate. Here is the Rambam, in Rotzeiach 13:14.

השונא שנאמר בתורה לא מאומות העולם הוא אלא מישראל והיאך יהיה לישראל שונא מישראל והכתוב אומר לא תשנא את אחיך בלבבך. אמרו חכמים כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי זה מצוה לשונאו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעו. ואע"פ שעדיין לא עשה תשובה אם מצאו נבהל במשאו מצוה לטעון ולפרוק עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה. והתורה הקפידה על נפשות ישראל. בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת. שנאמר אמור אליהם חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה:

Additionally, here is the Machatzis Hashekel on OC 156:2, discussing a sonei that it is a mitzva to hate.

  כשאין שם אוהב הצריך פריקה ליכא מאן דפליג דמצוה לטעון עמו כדכתיב קרא כי תראה חמור שונאיך וע״כ מיירי בשונא כה״ג :

If so, Tosfos is very simple. The Torah says you should hate him, but still help him when he needs help.  The problem is that what may begin as a relatively benign hatred easily becomes malignant, growing wildly and destructively. That is a terrible sin, and the Torah insists that we be extremely vigilant, and train ourselves to avoid that disastrous deterioration. Make sure to temper your animosity such that when he needs help earning a living you sincerely ang willingly offer assistance.

2. We brought Reb Meir Simcha above, who says that the mitzva of sin'ah only was given to מי שהוא בעצמו סר מרע וצדיק תמים בדרכיו.  But even if you're not obligated to hate him, I find it hard to believe that Reb Meir Simcha would say that for a tzadik we apply משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי , and for the average person we apply לא תשנא את אחיך בלבבך.  I would say that even though it's not a mitzva for the average person, it's also not assur. If so, Tosfos might mean that even if this is a person that it is muttar to hate, and in theory this person deserves sin'ah, if you're not chayav to hate him, it is a middah meguneh, and you should work on your ahavas chinam instead.

3. Reb Moshe in the Dibros BM second perek ha'ara 77: The mitzva is to hate the person "l'sheim shamayim," not personally (with the unique exception of a Meisis.) He says it's easy to tell the difference - the personal kind is more enthusiastic. That being the case, he says this is the pshat in Tosfos: the thin line between l'sheim shamayim and personal antipathy needs to be constantly reinforced.

הנה פשוט לע׳׳ד דאף בישראל שראה בו דבר ערוה שמותר לשנאתו אינו מותר אלא לשם שמים ולא בשנאה מצד חאותו לשנאתו, דלבד שהוא מסברא הוא ראיה גדולה, מהא שרק במסית נאמר שאסור לאהוב אותו כדדריש בספרי פ׳ ראה והובא בפרש׳׳ י בחומש שם וכן הוא במנין המצות לרמב׳׳ם בתחלת חיבורו וקודם הלכת ע״ז גם לחיוב שנאה אבל בכל חייבי מיתות ב׳׳ד אף בהתראה ליכא דין זה. וא׳׳כ משמע שצריך לאהוב אותו ואסור לשונאו ויקשה לכאורה על הא דפסחים דף קי״ג שבראה דבר ערו ה אף ביחידי מותר ומצוה לשנאתו ובשלמא לר׳ שמואל ב״ר יצחק שם שרק מותר לשנאתו יש לתע דבמסית הוא חיוב ובאיסור לאו אבל לרנב׳׳י שסובר מצוה לשנאתו ודאי דוחק לומר שבמסית מתוסף רק שאיכא לאו.

ולכן נראה דבשאר עבירות מה שמותר וגם מצוה לשנאתו הוא רק כשהוא לשם שמים בשביל החטא אבל לשנא אותו שלא בשביל החטא אלא מצד איזה מריבה ביניהם וכדומה אסור ועובר גם עליו בלאו דלא תשנא ובעשה דואהבת לרעך משום דבעצם נאמר גם עליו מצות אהבה ואיסור שנאה  רק שנדחה זה מפני החטא שלכן הוא רק בלשם שמים, ובמסית נתחדש בהקרא שליכא בו כלל מצות אהבה ואיסור שנאה ולכן אף שנאה בשביל אתה מריבה שהוא שלא לשם שמים מותר. וזה נראה בטעם התוס׳ פסחים שם שפירשו שלכוף את יצרו ולהקדים להשונא אף לטעינה עדיף איירי גם בשונא דקרא שהוא בראה דבר ערום משום דבאין מתוך כך לשנאה גמורה, שלכאורה לא נאמר מדה בשנאה בשביל החטא ומאי כונתם שבאין לשנאה גמורה, אבל הכוונה הוא שבאין לשנאה גם שלא לשם שמים שזה קורין שנאה גמורה שהוא מצד כח היצר הרע שהיא שנאה הנוספת על השנאה שלשם שמים, והרבה אנשים ואולי הרוב לא היו שונאים כל כך אם הוא רק לשם שמים, ובשביל חשש שלא יוסיף שנאה מצד יצרו הרע סברי שצריך להקדים אף לשונא דבשביל דבר עבירה אף שאוהבו לפרוק והתוס׳ דסוגיין נמי לא נחלקו על זה שאסור לשנאתו שלא לשם שמים וממילא אסור להוסיף שנאה יותר ממה שהיה שונאו בשביל העבירה אן לא מסתבר להו שנחוש לזה שיתוסף לו שנאה להקדימו שלא כדין ולכן הוצרכו לתרץ דדין הקדימה שבברייתא לא איירי בשונא דקרא.

4.  The Machatzis Hashekel (OC 156:2) we mentioned above also addresses this question. He answers that you can tell when you've crossed the line with a simple thought experiment. Would you hate the other person even if he would do teshuva? (Which is pretty normal. Think about Wiesenthal's The Sunflower.) Then you've crossed the line.

 ומשמע שם בתו' דאפ״ה מצוה לטעון עמו ר׳ל דאפילו יש שם אוהבו שצריך סיוע לפרוק עמו ־ אף דפריקה קודם לטעינה משום צער בע״ח מ״מ כה״ג מצוה לטעון תחלה לשונא מלפרוק עם האוהב והכי אי׳ התם הרואה שחברו עבר עבירה אסור להעיד עליו כיון שיהי׳ עד א׳ ולא יאמינו לו והוי בכלל מוציא שם רע א״ר שמואל בר״י מ״מ מותר לשנאותו • שנא׳ כי תראה חמור שנאיך רובץ תחת משאו איך הותר לשנאותו  וקרא לאו ברשיעי עסקי׳ ששונאו באיסור אע״כ בנדון כה״ג שראהו שעבר עבירה דכה״ג מותר לשנאותו • והקשו התו׳  הא דאמרי' בב״מ אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא לטעון כדי לכוף את יצרו • ובשונא כה״ג דמותר לשנאותו (גם אמרו שם דמצוה נמי איכא לשנאו) מאי כפיית יצר שייך הכא ותי׳ דע״י שהוא שונא לו  גם חברו שונאו דכמי' הפנים וכו׳ ובאים ע״י כך לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר עכ״ל פי' שבאים לידי שנאה גמורה, שמוסיף שנאה על מה ששנאו כבר ע"י שעבר עבירה, גם תחלה אלו היה שב בתשובה היה חוזר משנאתו, ועכשיו כשבאו לידי שנאה גמורה אפילו כשישוב בתשובה תשאר השנאה בלבו, ולכן שייך שפיר כפיית יצר הרי דאפי' שונא כה״ג שעבר עבירה אם הוצרך לטעינה ויש שם אוהבו הצריך לפריקה מצוה לטעון עם השונא כדי לכוף יצרו :

ונ״י פסק היפך מזה וכו׳ וכ״כ רמ״א ט' ר״ל ששונא מחמת שעבר עבירה אין מצוה לטעון עמו כשיש שם אוהב הצריך פריקה  והא דאמרי׳ מצוה בשונא היינו בשונאו כפשוטו לא משום שעבר עבירה נהי דנראה לו דוחק לאוקמי כה״ג בשונאו באיסור מ״מ הברייתא שאמרה מצוה בשונא ע״כ מיירי בשונא ששנאו שלא כדין   אבל כשאין שם אוהב הצריך פריקה ליכא מאן דפליג דמצוה לטעון עמו כדכתיב קרא כי תראה חמור שונאיך וע״כ מיירי בשונא כה״ג :

5. I love the approach of the Baal HaTanya. He says that even rish'ei Yisrael are full of beauty, and if you fail to love that immutable holiness, you've gone too far. Rav Kook, I am told, says the same thing.  I admit that I don't understand it, because just as the Chelbana smelled awful but mixed into the Ketores it enhanced the fragrance, so, too, whatever remnants of positive qualities a rasha has only aggravate his repulsiveness.
The Tanya in Perek 32.

פרק לב 

והנה ע"י קיום הדברי' הנ"ל להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן. כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקי' חיים. בשגם שכולן מתאימות ואב א' לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקי'. ולכן העושי' גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה. וז"ש הלל הזקן על קיום מצוה זו זהו כל התורה כולה ואידך פירושא הוא כו'. כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלו' הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין וגם להמשיך אור א"ס ב"ה בכנסת ישראל כמ"ש לקמן דהיינו במקור נשמות כל ישראל למהוי אחד באחד דוקא ולא כשיש פירוד ח"ו בנשמות דקב"ה לא שריא באתר פגים וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך וכמ"ש במ"א באריכות: ומ"ש בגמ' שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו. היינו בחבירו בתורה ומצות וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות ואעפ"כ לא שב מחטאו כמ"ש בס' חרדים אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו הנה ע"ז אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראי' בשם בריות בעלמא צריך למשכן בחבלי עבותו' אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה' והן לא לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם שמצוה לשנאותם מצוה לאהבם ג"כ ושתיהן הן אמת שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחי' הטוב הגנוז שבהם שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם המחיה נפשם האלקית וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחי' גלות בתוך הרע מס"א הגובר עליה ברשעי' והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם [ולא אמר דה"עה תכלית שנאה שנאתים וגו' אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלהי ישראל כדאיתא בגמרא ר"פ ט"ז דשבת]:

6.  The Chazon Ish. The Chazon Ish in YD 2:28 says that first of all, the mitzva of sin'ah applies only after he's rejected your best efforts to explain to him why he's wrong, and that your efforts would have borne fruit if the other were willing to listen. Additionally, he says, it made sense when there were prophets and miracles and men of preternaturally great kedusha. But in our day, when the Hester Panim is so terrible that being a maamin is a challenge, you can't fault apikorsim for not having faith, and there's no hetter to hate them.  If so, perhaps the sin'ah gemura in Tosfos is not being melameid zechus on the other person, not accepting the Chazon Ish's defense.

(כח) בח״א אה"ע נשים סימן ק"ח כתבנו לדעת הגאונים דאין מומר זוקק לבום כל אותו שדינו כמין לענין שחיטה אינו זוקק ליבום וכתבנו שם דמומר לד"א להכעיס או כופר בתורה שבע״פ בכלל זה אבל למה שנתבאר לעיל אין מומר להכעיס לד"א בכלל זה רק ברודף אחר האיסור לדעת הרא"ה וכן כופר בתורה שבע"פ דוקא בכופר גם בעיקר עול המצות ועוד יש בזה תנאי שלא יהי' אנוס וכמש"כ הר"מ פ"ג מהלכות ממרים ה"ג דבניהם ותלמידהם חשיבי כאנוסים וכתינוק שנשבה ותינוק שנשבה מביא קרבן כדאמר ר"פ כלל גדול ומצווין אנו להחיותו ואף לחלל עליו השבת בשביל הצלתו ובהגה"מ פ"ו מהלכות דעות כתב דאין רשאין לשנאתו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה ובסוף ספר אהבת חסד כתב בשם הגר"י מולין דמצוה לאהוב את הרשעים מה"ט והביא כן מתשובת מהר"מ לובלין כי אצלנו הוא קודם תוכחה שאן אנו יודעין להוכיח ודיינינן להו כאנוסין ולכן אי אפשר לנו לדון בזה לפטור מן היבום וכן לענין שאר הלכות

Elsewhere -

ונראה שאין דין מורידין, אלא בשעה שהשגחתו של הקב"ה גלויה, כמו בזמן שהיו ניסים ומשמש בת קול וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית... והכופרים אז בנליוזות מיוחדות, בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם והכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורענויות... אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה ההורדה גדר הפרצה, אלא הוספת הפרצה שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח . ו" וכיון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת

There's a Rashi in Tehillim that brings a Mechilta that is a very useful perspective on the sonei in our passuk. Whether it shtims with Tosfos in Pesachim or in BM is up to you, but the mussar haskeil is powerful.
Tehillim 99:

  ועז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית

Rashi there:

אתה כוננת מישרים. פשרה ושימת שלום בין אנשים כוננת באמרך (שמות כג) כי תראה חמור שונאך רובץ וגו', כי תפגע שור אויבך ומי הוא שיראה את שונאו גומל לו חסד שלא ידבנו לבו לחבקו ולנשקו, תנחומא:

Thank you R' Avrohom Wagner for the mm to the Dubner Magid's Sefer HaMiddos. Middas HaSin'a 4:

’גם אם יסיתך יצרך ויאמר לך כי ראוי ומצוה, לשנאתו. מגודל רשעתו גם אם האמת כן הוא אבל אתה חשוב נא תחלה עם נפשך אולי תשמח במפלתו . ואז לא יאבה ד׳ שנאתך וקנאתך בעבור שמחתך . אבל אם בעל נפש אתה תאבל על זה ותתפלל עליו ותשתדל בתיקונו אם אפשר בתנאים המבוארים. ואם אי אפשר חדל ממנו ובטח בד׳ כי הוא יעשה הטוב בעיניו . ויחמול עליו . ויתקנהו להטיב אחריתו כמאמר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח . ולכן תראה לאהוב אותו ע״ש סופו . כי כן מדתו ית׳ לחשוב אל האדם זכות במה שעתיד לעשות מן הטוב . כאשר רמזו חכמינו ז׳׳ל במאמר מי הקדימני ואשלם. ואין השנאה ראויה לכ״א אל אותו שאין עוד תקוה שירד׳ לו תקומה בזמן מן הזמנים . לא בעוה״ז ולא בעזה״ב . כמו שאמר דהע״ה (תהליס קל״ט) הלא משנאיך ד׳ אשנא ובתקוממיך אתקוטט . והמאמר מוסב על המורדים ופוישעים העושים להכעיס אשר עליהם אמרו ז׳ל (ר״ה י״ז) גיהנים כלה והם אינם כלים . ולא יטעך מאמר(משלי ג׳) אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה, אשר ההוראה מדבריו שאם גמלך רעה תריב עמו. דע כי באור דברי המאמר כך הוא . כי אין מהראוי להתעבר עם אדם אם לא שכוונתו היתה, רעה ונם בפועל עשה עמך רעה . אבל אם ברעיון לבו הי׳ לעשות לך רעה ואלקים חשבה לטובה באיזה אופן שיהי׳ אז לא גמלך רע. כי מאמר גמל מורה על אותו שעשה את אשר זמם לעשות. וא״כ מה לך להביט ולנקום ולנטור בני עמך על הרעיון ועל החפץ לבד. אם ד׳ לא אנה לידו . ומלת גמול כמו ויגמול שקדים . היינו יציאת הדבר מן הכח אל הפועל. ואיכ לא השאיר מקום לריב ולהתעבר עם שום אדם ולשנוא אותו. אחר אשר תקדם האמונה בלב כי אך מאת ד׳ יצא הדבר . כמאמר משיח ד׳ (שמואל ב׳ י״ו) ד׳ אמר לו קלל . סוף דבר השנאה אין לה מקום היתר . כי לא הותרה מכללה הנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך . ואותם אשר מצוה לשנוא אותם מהסוג שזכרנו . הוא רהוק במציאות .

Back, for a moment, to Reb Moshe's approach - it should surprise no-one that Rav Yonasan Eibshutz says  e x a c t l y  the opposite. It's also the opposite of the Dubner Magid and of most of the mefarshim I brought above.
Hilchos Dayonim 7 sk 9

 והנה יש לדקדק במ״ש דשונא פסול לדון דקשה קושית הגמ׳ אטו בדיין רשע עסקינן והא כתיב לא תשנא אחיך בלבבך ועכצ״ל כתי׳ הנמ׳ דראהו עובר על דבר עבירה אם כן קשה הא דקיי״ל סנהדרין שראו באחד שהרג הנפש או שאר עבירה שחייב עליה מיתת ב״ד אם ראו ביום הם נעשים דיינים ואיך אפשר הא ה״ל שונאים שראו שעשה עבירה גדולה כזו ואם שונא פסול לד״מ כ׳׳ש לד״נ  וצ״ל דהא דאמרינן הרואה בחבירו דבר עבירה מותר לשנאותו היינו שיש לו בלא״ה תרעומה עליו מחמת דבר רשות וענין עה״ז רק מחמת זה אסור לשנוא אותו אבל ברואהו עובר דבר עבירה א הור לו הרועה לשנוא אותו. והא דאמרינן דשונא פסול לדון לא חזי לי׳ זכותו היינו בשונאו שהרע לו וטבע החומרי לשנוא ובזו אין מניח לו להפך בזכותו אבל אן אין שונא לו מחמת ענין עה״ז רק מחמת ענין שמימי והוא שנאת הנפש וחפצי שמים בזה מותר לדון כי בזו מ״מ יחפש בזכותו וידדביק בדרכי ה׳ החפץ בהצדיק רשעים ומצדד למאוד בזכותם. ולכן כשרין לדון דיני ממונות ודיני נפשות. אבל בשונאו מחמת שהרע לו, רק כל זמן שלא עבר עבירה א״א לשנאותו מחמת איסור, אבל כשראהו מותר לשנאותו, אבל מכ״מ השנאה מסתעף מחמת ענין עוה״ז, ואז לא חזי לי, זכותו ופסול לדון ע״ש.

יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב, but that's enough for now.

Zero shaychus, but I want to share a photo of something an awesome friend brought from Eretz Yisrael for our kiddush.  What's even more interesting, another friend had tried to bring something similar, and it was confiscated in Newark. Chummus is allegedly covered by TSA regulations, and is prima facie tasty.

One of the Chalavas is infused with Jack Daniels, and the other one is chocolate.  The beers are Israeli micro-brews; on the right is "Dancing Camel Babylonian Ale, 7.5% ABV."

Every single one of the food groups!