Questions for Shemini

1.  In what two contexts does this parsha state: "A fire came out from before Hashem" and how are they related?

2.  Who is referred to in this parsha as someone's "uncle"?

3.  Identify the four pairs of brothers who appear in this parsha.

4.  Where in the parsha are people described as "brothers" when they were really cousins?

5.  Where do find a commandment to take things מחוץ למחנה.

✩ 6.  The first kohanim were only Aharon and his sons, all of who were then anointed. His grandchildren were not automatically kohanim unless they were born after their fathers were anointed. That is why Pinchas was not a kohen until he earned it later. Where do we see that unlike Aharon’s male descendants, his female descendants automatically had kedushas kehuna, and what does this tell you about what it means to have kedushas bas kohen.

7.  What is the source of the halacha that an aveil can not cut his hair and must tear kriah.

✩8.  In this week's parsha, we find two cases of people who paskened a halacha without consulting with Moshe Rabbeinu.  The first case resulted in severe punishment, the second case did not.

✩9.  Show where the Torah says that certain animals lack a certain kosher siman, but describes that lack in different animals in past, present, and future tense.

10.  Name the four animals that display only one sign of kashrus.

✩11.  In what way is an earthenware vessel more resistant to becoming tamei than any other type of vessel except stone.

✩12.  In what way is the tuma of an earthenware vessel more persistent than any other type of vessel. 

13.  If a person has inside his body something that causes tumah by contact, can he become tahor?

✩14.  Show me two ways of describing the negative or the opposite of Tumah. 

 

 

 1.  In what two contexts does this parsha state: "A fire came out from before Hashem" and how are they related?

The expression "And a fire came out from before Hashem" is used to describe consuming the korban olah and its fats (9:24), 

ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים

and also to describe the consuming of Nadav and Avihu, the sons of Aaron, who brought a foreign fire into the Mishkan (10:2).

ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם וימתו לפני ה'

They are related because Nadav and Avihu were punished for bringing their own fire for the Ketores, instead of waiting for the fire from before Hashem.

10:1

ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם

 

2.  Who is referred to in this parsha as someone's "uncle"?

Uziel is the uncle of Aharon (10:4).

ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן

 Kehas had Amram, Yitzhar, Chevron, and Uziel.

Their more famous children-

Amram had Moshe, Aharon, and Miriam.

Yitzhar had Korach.

Chevron children are not mentioned in the Torah, only in Divrei Hayamim.

Uziel had Mishael and Eltzaphan, who was later named nasi of the family of Kehas, triggering Korach's anger.

 

3.  Identify the four pairs of brothers who appear in this parsha.

(1) Moshe and Aharon, (2) Nadav and Avihu, (3) Elazar and Isamar, (4) and Mishael and Eltzafan.

 

4.  Where in the parsha are people described as "brothers" when they were really cousins?

Eltzafan and Mishael are asked to carry the bodies of Nadav and Avihu out of the Mishkan.  Eltzafan and Mishael were first cousins of Moshe and Aharon and first cousins once-removed of Nadav and Avihu, but are referred to as their brothers (10:4).

ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה

 

5.  Where do find a commandment to take things מחוץ למחנה.

The Chatas of Aharaon and of the Tzibur, 9:11  

ואת הבשר ואת העור שרף באש מחוץ למחנה

The bodies of Nadav and Avihu. 10:4

ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את־אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה 

ויקרבו וישאם בכתנתם אל מחוץ למחנה כאשר דבר משה

 

 ✩6.  The first kohanim were only Aharon and his sons, all of who were then anointed. His grandchildren were not automatically kohanim unless they were born after their fathers were anointed. That is why Pinchas was not a kohen until he earned it later. Where do we see that unlike Aharon’s male descendants, his female descendants automatically had kedushas kehuna, and what does this tell you about what it means to have kedushas bas kohen.

In 10:14, it says that the portion of the korbanos that could be taken out of the Azara could be eaten by Aharon’s sons and daughters.  

וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת  שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ כִּי־חׇקְךָ וְחׇק בָּנֶיךָ נִתְּנוּ מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃

Apparently, his daughters had automatic kedushas kehuna even without anointment.

Taama d’Kra. 

(Because to eat Chazeh v'Shok you have to either be a kinyan kaspo of the Kohen or have kedushas kehuna, like we say בת כהן שנשאת לישראל וזרע אין לה אינה חוזרת לחזה ושוק) 

My son in law, Harav Moshe Jofen, Rosh Yeshiva of Beis Yosef in Monsey, showed me a very difficult Rashi in Kesuvos that can be explained with this he'ara. 

Rashi on 13b by shtuki, where a child was born from a kohen but we don't know which kohen it was, משתקין אותו מדין כהונה. 

שתוקי, וכשר. ומי איכא שתוקי כשר? אין, כדשמואל. דאמר שמואל: עשרה כהנים עומדים, ופירש אחד מהם ובעל — הולד שתוקי. מאי ״שתוקי״? אילימא שמשתיקין אותו מנכסי אביו — פשיטא, ומי ידעינן אבוה מנו? אלא שמשתיקין אותו מדין כהונה, דכתיב: ״והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם״, מי שזרעו מיוחס אחריו, יצא זה שאין זרעו מיוחס אחריו.

Rashi- 

לא שתוקי וכשר - כלומר שתוקי הוא במקצת שאם כהן היה הבועל והעובר יהיה זכר משתקין אותו מדין כהונה כדלקמן אבל כשר הוא ליוחסין שאם נקבה היא תינשא לכהונה ואם זכר הוא בתו ואלמנתו כשרות לכהונה:

מדין כהונה - שלא יעבוד עבודה ולא יאכל תרומה:

If the second Rashi says that we're also talking about both Avoda and Truma, why does the first Rashi say only a zachar? With R Chaim's he'ara, we can say that the din kehuna by a girl for truma is different than that of a boy. Meshaskin is a problem for a boy regarding truma, but not for a girl.

 

7.  What is the source of the halacha that an aveil can not cut his hair and must tear kriah.

10:6

ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר  בניו ראשיכם אל תפרעו  ובגדיכם לא תפרמו ולא תמתו

 indicating that other aveilim are obligated to do so.

 

✩8.  In this week's parsha, we find two cases of people who paskened a halacha without consulting with Moshe Rabbeinu.  The first case resulted in severe punishment, the second case did not.

In 10:1-2 Nadav and Avihu brought outside fire to burn the Ketores. In 10:19 we see that Aharon paskened that he had to burn the Korban Chatas of Rosh Chodesh even though he had been told to eat the Chatas of inauguration.

✩9.  Show where the Torah says that certain animals lack a certain kosher siman, but describes that lack in different animals in past, present, and future tense.

11:4,5,6

אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה אֶת־הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם׃

וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם׃

וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם׃

Several explanations are given, but they are obscure.

My son, Harav Shlomo, Ram in Staten Island, said he heard the following story. 

A man, an immigrant from Russia, began attending a Daf Yomi shiur. He would sit down, take out a newspaper, and read it throughout the shiur, and then leave when the shiur was over. He happened to be a heavy man, and he took up two spaces in the small room. People thought he was being intentionally disrespectful and asked him to explain. He said that when he was in Russia, he was sitting in a cafe, and suddenly the KGB burst in and arrested everyone. He was accused of being a counterrevolutionary, and he pleaded that he was just drinking coffee and eating a pastry. They refused to listen, and beat him mercilessly. He kept begging to be released, pleading innocence. They told him we know for a fact that there were counterrevolutionaries there. He said, but I am innocent, I just happened to be there! I have nothing to do with them! They told me, he said, "If you sit with them, you are one of them." I was eventually released and expelled and here I am. I cannot read Hebrew, I don't even know the alphabet, and I am too old to learn. But I decided, that at least I will sit with you who are studying Torah. As the KGB told me, if I sit with them, I am one of them.

The Rosh Yeshiva who heard this story from him said that now he understands why the Torah uses the three tenses for describing a b'heima t'mei'a. If you want to pasken that something is a b'heima t'meia, you have to know its past, and its present, and its future. Only then can you decide whether it is really a b'heima t'meia.

 

 10.  Name the four animals that display only one sign of kashrus.

11:4,5,6,7 - Camel, shafan, arneves, and chazer.

אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם

ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם

ואת הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם

ואת החזיר כי־מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם

 

✩11.  In what way is an earthenware vessel more resistant to becoming tamei than any other type of vessel except stone.

Chulin 24b.  It only can become tamei from the inside, not if it is touched on the outside. 11:33.

וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא

 ✩12.  In what way is the tuma of an earthenware vessel more persistent than any other type of vessel. 

All other vessels can be purified from Tuma through tevilla. Earthenware vessels can never be purified.

11:32

וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר

11:33

וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו

 

13.  If a person has inside his body something that causes tumah by contact, can he become tahor?

Yes. 11:40,  the din of tumah bluah or maga beis hastarim. We disregard anything that is inside a living thing's body.

והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב

  

✩14.  Show me two ways of describing the negative or the opposite of Tumah. 

Taharah and Kedusha.

Tumah/Tahara, 11:47

להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל

and

Tumah/Kedusha, 11:44

כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ 

Moreh Lifnei Rabbo

This is from a pre-internet journal I used to keep. 

The Se’ir Rosh Chodesh of Aharon.  (5759-1999) Dr. Krinsky asked me, how is it possible that immediately after the death of Nadav and Avihu, which according to some was for paskening lifnei rabban, that Aharon burned the korbon of Rosh chodesh without asking Moshe!  And you can’t answer that to Aharon it was even more poshut than bei’asah be’kutcha, because we see that Moshe didn’t realize that Aharon was right at first.  So I told Dr. Krinsky that maybe Aharon wasn’t a talmid, or at least that he was a talmid chover.  But then I turned to Moshe, who hadn’t heard the conversation, and asked him whether he thought that Aharon was considered a talmid of Moshe, or was he an equal.  Moshe answered, “Aharon must have been an equal to Moshe, because if he wasn’t, he wouldn’t have burned the se’ir Rosh Chodesh without asking Moshe.”  Dr. Krinsky couldn’t believe that Moshe hadn’t heard our conversation, but the fact is, he hadn’t.

 (5760-2000).  I checked the sforim, and it turns out that both Reb Moshe and the Lutzker Rov ask the question-- but the Lutzker Rov on 10:19 asks on Aharon, and so he says that Moshe and Aharon were ‘shkulim’, as above; Reb  Moshe, on the other hand, asks the question on Elozor and Isomor (in the first Dorash Moshe, on 10:20,) and he answers that since Rashi says that Moshe admitted that he learned the drosho of Aharon from Hashem but forgot it, this shows that he had taught it to them, and so there was no halacha of moreh lifnei rabbon
 I asked the kids the question again this year, and both Mordechai and Ita showed me the Rashi  in 10:19 that says that the reason Aharon answered Moshe, when Moshe had directed his question to Elozor and Isomor, was that it would not be appropriate for a talmid to respond to his rebbi’s tayneh.  This, they said, shows that while Elozor and Isomor were considered Moshe’s talmidim, Aharon was not.
 I also saw the Ohr Hachaim, who says that Aharon’s drosho from Maiser is so clear, that this din has a halacha of ‘bei’aso bekutcho.’
 (August 2000/5760) I saw the Mishneh in Avos 4:12, and the Machzor Vitri’s pirush there, and the Avos D’rav Nosson towards the end of Perek 27 and the pirush of the Ben Avrohom there.  The bottom line is, that almost everyone says that Moshe was the rebbi (obviously, and as the Gemora in Eruvin 54b says,) but since Aharon was older, they were considered ‘shkulim’.  This doesn’t, however, affect the fact that Moshe was the Rebbi, and there should be a halocho of moreh lifnei rabbo.  Also— the Medrash Rabba in Shemos 3:17 says, on “ve’atta tihiyeh lo leilohim”, that even though Aharon was older, since Moshe was the rebbi, Aharon had to be mechabed Moshe like he was mechabed the Shechina (moreh Rabboch kimoreh shomayim.)
 (February ‘03/Adar I ‘63) I saw that the Netziv in the beginning of Parshas Tetzaveh (Shemos 27:20) says, after bringing several of the aforementioned rayos, that Aharon did not have a din of a talmid.  Although he did learn from Moshe, after he learned from Moshe he did not need him, and he was considered an equal gadol.  However, Moshe’s gadlus was in pilpul and chiddush, while Aharon’s was in svoro yeshoro and emes, ‘lehoros es Bnei Yisroel.’  And then he brings that this advantage of Aharon in svoro yeshoro resulted in Aharon’s ascension over Moshe when Aharon paskened correctly regarding the Se’ir Rosh Chodesh

UPDATE APRIL 2025/NISSAN '85)   Avi Saltzman said Aharon had the excuse of being an Onein. He didn't explain his question, but I suppose he meant thae Gemara BB 16b on Iyov  אֵין אָדָם נִתְפָּס בִּשְׁעַת צַעֲרוֹ, Rashi- 

שאין אדם נתפס - להתחייב על שהוא מדבר קשה מחמת צער ויסורין דקאמר לא בדעת ידבר לא אמר לא ברשע ידבר אלא לא בדעת:

Rav Avremi Isenberg threw in the idea that he was pattur because as an onein, he was pattur min hamitzvos, and מורה לפני רבו is only because of מפני שיבה תקום or את ה' אלוקיך תירא; if he's pattur from the latter, he is pattur from the former.

Clever, but no cigar. First of all, the eisek with Nadav and Avihu was davka given over to Mishael and Eltzaphan and Klal Yisrael as a whole, so they did not have any ptur aninus. Second, pashtus Shmuel was a child and pattur min hamitzvos, too, and being pattur min hamitzvos did not protect him. Apparently, the chillul Hashem of moreh lifnei rabbo is a metziyus and the punishment is a metziyus too. As to whether the rebbi can be mochel- Reb Chaim Shmuelevitz here beginning on page 254 and especially on page 260 says there is no mechila. I don't know how he explains how Eli was mochel Shmuel, unless it's a combination of his being a kattan and mechilah. Rabbi Krasner in his Nachalas Shimon Shmuel I Siman 8 page 95 brings a Chasam Sofer; The Maharsha asks on Shmuel that he was a kattan and answers dinei shamayim are different. Everyone asks on the Maharsha that adderabba, missah bidei shamayim is not for an aveira done before the age of 20; so the Chasam Sofer says that the consequence of Moreh is not an onesh, it is what happens when you consume poison. (Like the Netziv says by machlokes.)

Chasam Sofer:

 ולפע"ד י"ל כך דמהרש"א הק' הא קטן הי' בן שני שני' ולא בר עונשי' הוא ותי' האי עונש בידי שמים הוא וצ"ע הא גם למעלה אין עונש לקטן אבל הכוונה כי המורה הלכה אינינו מטעם עונש אלא כאוכל סם המות ומת

See along those lines Reb Chaim Shmuelevitz in Shemini.

Moshe Rabbeinu's Proclamation that He Made a Mistake and that Aharon Corrected Him

Moshe Rabbeinu angrily criticized Aharon and his sons for burning the Chatas of Rosh Chodesh Nissan, which, he thought, Hashem had specifically commanded them, despite being Aveilim, to eat. Aharon replied that this exceptional halacha only allowed him to eat the unique Korbanos of the moment, the Korbanos of Miluim, but not to the Korban of Rosh Chodesh. Moshe, upon consideration of Aharon's argument, agreed that Aharon was right, and that he, Moshe, had erred. Not only did he admit his error, but, according to the Targum Yonasan, the Targum Yerushalmi, and the Medrash here, he made an official proclamation publicizing his error and that Aharon was right in correcting him.

The Targum Yonasan in Vayikra 11:20

וּשְׁמַע משֶׁה וּשְׁפַר קֳדָמוֹי וְאַפֵּיק כְּרוֹזָא בְּמַשְׁרִיתָא לְמֵימָר אֲנָא הוּא דְאִיתְעַלָמִית הִילְכָתָא מִנִי וְאַהֲרן אָחִי אִדְכַּר יָתָהּ לִי

Targum Yerushalmi

כֵּיוַן דִּשְׁמַע משֶׁה וּשְׁפַר פִּתְגָמָא בְּאַפּוֹי וְאַפִּיק כְּרוֹז בְּכָל מַשְׁרִיתְהוֹן דְּיִשְרָאֵל וַאֲמַר אֲנָא הוּא דְאִיתְעֲלָמִית הִילְכָתָא מִנִי וְאַהֲרן אָחִי אַלִּיף יָתָהּ לִי וְעַל דְּאַשְׁפַּל משֶׁה גַרְמֵיהּ קַבֵּיל עֲלֵיהּ אַגָר סַגִי וּשְׁמַע משֶׁה וּשְׁפַר פִּתְגָמָא בְּאַפּוֹי:

Medrash 13:1

וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו, הוֹצִיא כָּרוֹז לְכָל הַמַּחֲנֶה וְאָמַר, אֲנִי טָעִיתִי אֶת הַהֲלָכָה וְאַהֲרֹן אָחִי בָּא וְלִמֵּד לִי.

Why did Moshe do this? I doubt that Moshe Rabbeinu publicly criticized Aharon. Why would he have done that? It's not as if it was a halacha that was relevant in other cases - it was a unique exception to the rule with no relevance to the usual halacha. If, for some reason, he did criticize him publicly, of course, it is only fair that the retraction should be done publicly as well. But here are several approaches I came across with answers I thought were interesting.

(I'm sure the sefer Na'ar Yonasan discusses this. I'm planning to get a hold of a copy next time I go to EY. It's at Geula Books and Vagshal.)


Yakra d'Oraysa from Rav Yechiel Tzik of Bnei Brak.
A lomdus - that Moshe wanted people to realize that Aharon's argument was not merely a Kal Vachomer, which only stands if no convincing counter argument is brought (as we know by the Boaz/Rus decision.) He remembered that Hashem had told him this din, and as a Halacha l'Moshe mi'Sinai, it could not be debated.

וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה׳ ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה׳: וישמע משה וייטב בעיניו(י' י״ט-ב׳)

וישמע משה, תירגם אונקלוס ושמע משה, דהיינו שמיעת האוזן, דהיינו שקיבל את דבריו.

והנה איתא בזבחים ק״א. דאהרן דן את דינו מק״ו ומה מעשר (שני) הקל אמרה תורה (דברים כ״ו, י״ד) לא אכלתי באוני ממנו, קודש חמור לא כל שכן. ואיתא שם ק״א: הודה ולא בוש משה לומר, לא שמעתי, אלא שמעתי ושכחתי.

והנה נפק״מ גדולה אם אהרן דן דינו מק״ו ומשרע״ה הסכים לק״ו או שמעתי ושכחתי. דאם הדין נלמד מק״ו הרי שאם יהיה לק״ו פירכא אפילו באחד הדורות הבאים שוב לא יתקיים הק״ו כמבואר ברמב״ם פ״ב מהלכות ממרים הל״א (וראה עוד בחידושי מרן הגרי׳׳ז עה״ת במגילת רות, הובא ביקרא דאורייתא רות (די, כ״ב) בשם שלמי תודה).

אמנם מדאמר מרע״ה שמעתי ושכחתי, הרי שאין זה ק״ו בלבד, אלא זהו עצם הדין שקיבל משרע״ה מסיני ושוב אין הלכה זאת ניתנת לשינוי ולביטול ולא גרע מכל הלכה למשה מסיני, דכתב שם הגרי״ז שאי אפשר לחלוק על זה, לפיכך הודה משרע״ה ואמר שמעתי ושכחתי.

ולפי האמור יתבאר מה שפירש התרגום יונתן בן עוזיאל, ושמע משה ושפר קדמוי ואפיק כרוזא במשריתא למימר אנא הוא דאתעלמית הילכתא מני ואהרן אחי אדכר יתה לי. דיש להבין מה היה צריך משרע״ה להכריז במחנה, אלא קמ״ל דאין זה ק״ו בלבד, אלא שע״י הק״ו שדן אהרן, נזכר משרע״ה בעצם הדין ושוב לא ניתן לפרוך דין זה לעולם.

 עלי ציון עה״ת מהדורא תליתאה (בכ״י)

Sorosi Bamidinos from Rav Henoche Levine of Flatbush.
By agreeing with Aharon, he realized that Aharon's silence at the moment of the tragedy was evidence of absolute bitachon and Ahavas Hashem, not shock - because his mind was clear enough to present a clear and convincing argument le'halacha immediately afterwards. Aharon's self control and bitachon was a priceless lesson for Klal Yisrael.

 בספר אהבת יונתן כאן מפרש: וכן אי׳ בתו״ב סי׳ ס ובש״ס זבחים קא.: הודה מיד ולא בוש לומר לא שמעתי, אלא אמר: שמעתי ושכחתי, כי השמיעה תבא לפעמים על קבלת הדברים, כמו: ״כי שמעת לקול אשתך״, שקיבל דברי אהרן והודה לו מיד, כי עתה הבין ברוח קדשו שהדין עם אהרן, ושעל כן לא ציוהו ה׳ שיצוה לאהרן לאכול בשר חטאת במקום הקודש. ״וייטב בעיניו״ מעשה אהרן ששרף החטאת, מישרת לבו, ע״כ.

 ובספר חתם סופד (שטרן) כאן, מסביר דהא ד״וייטב בעיניו״ באופן מיוחד, וז״ל: נראה דמרע״ה היה  מצטער כי סבור, אגב מדירותיהם באבלם, אירע מכשול, וכמ״ש חז״ל (זבחים קא.) דלמא אגב  מרירותיה נגע ביה טומאה, ואם היה (באמת) כן, א״כ האי ״וידום אהרן״ לא היה מחמת סבלנות וקבלת דין שמים באהבה, אלא שהתמרמר בחמת רוחו, על כן היה מרע״ה מצטער על זה. אך כששמע מרע״ה טענתו של אהרן: אם שמעת בקדשי שעה, לא שמעת בקדשי דורות, נמצא היה שכלו של אהרן יותר צלול וברור משל מרע״ה, שהרי מרע״ה טעה בסברא זו. ע״כ התברר שלא התמרמר כלל, וקבל דין שמים באהבה ושמחה, ע״כ ״וייטב בעיניו״, עכ״ל.

 ואולי אפשר להעמיס זה הכוונה בדברי המתרגם, שכתב שמרע״ה העביר כרוז שממנו נתעלמה ההלכה ואהרן הזכירו, כי באמת נתפעל מרע״ה ממדרגת אהרן כשראה גודל הסבלנות של אחיו ובהירות שכלו בזמן כזה, וסבור שמצוה לפרסם הנהגתו כדי שילמדו ממנו ישראל, והבן.

 והוסיף התרגום ירושלמי על דברי המתרגם לומר שעל שהשפיל משה עצמו להודות לאהרן קיבל עליו שכר רב, וישמע משה השכר שניתן לו וייטב בעיניו, ומהו השכר, שנתייחד לו הדיבור תיכף בפי: ״זאת החיה אשר וגו׳״, עכ״ד

Nesivei Chaim from Harav Chaim Elazari of Canton OH, a talmid of the Alter
Mussar, of course, a nusach of mussar I can imagine my father zatzal saying. Even if you are convinced that someone darshened wrongly, that is no reason to get angry at him. Respectful disagreement, even if voiced vehemently, is a far better choice than righteous anger, when the other is a talmid chacham and a yarei shamayim.

 וישמע משה וייטב בעיניו (י, נ).

 עיין ב״מסלות חיים״ (חלק שני, עמוד לב) מה שבארנו בזה בע״ה. כעת ראיתי ״ת״י בן עוזיאל״ וגם ב״תרגום ירושלמי״ וז״ל: ״כיון דשמע משה ושפר פתגמא באפוי ואפיק כרוז בכל משריתהון דישראל ואמר אנא הוא דאיתעלמית הילכתא מני ואהרן אחי אליף יתה לי ועל דאשפל משה גרמיה קביל עליה אגר סגי ושמע משה ושפר פתגמא באפוי.״ לכאורה, האם היה צורך שמשה יכריז במחנה על זה ששכח הלכה ואהרן הזכירו, ואם הוא טעה ורצה להודות שטעה, היה יכול לעשות זאת לאלה שפסק להם בטעות, וגם זה לאו מילתא זוטרתא.

לענ״ד, יכול להיות שמשה רצה ללמד את בני ישראל, שגם אדון הנביאים אשר אליו דבר ה׳ פא״פ, גם הוא עלול לטעות, ועוד למדנו מכאן, שלכעוס על זה שמדמים שהוא טעה בדבר הלכה מתוך וכוח בד״ת, גם זה נקרא כעס שלא לצורך, אשר גרם שנתעלמה ממנו הלכה, כאן הכועס הי׳ רבן של כל ישראל וכעסו היה לש״ש, והוא נענש בזה, שנטלה גדולתו ממנו בזה שנעלמה הלכה ממנו. ודו״ק.

Shemini. Was It Sinful or Meritorious

Moshe told Aharon that Nadav and Avihu were chosen because they were greater than them. Aharon heard what Moshe said and was comforted.  On the other hand, we have clear statements in the Torah, amplified innumerable times in Chazal, that Nadav and Avihu had done something wrong. So what is the story here? Were they chosen to be korbanos because they were so great and righteous, or did they die because of their failings? Was it punishment or reward?

Additionally, it appears that the consolation of Aharon only enabled him to continue functioning pursuant to the commandment to not be meisi'ach da'as. Klal Yisrael, on the other hand, was allowed and indeed commanded to cry and mourn for the fiery death of these two great men. So it seems that Moshe Rabbeinu saw a need to comfort Aharon, and his words did have an effect, but despite the truth of those words, there was still an overwhelming reason to cry and mourn.

I think that you can't escape the fact that it was both. It was sinful and meritorious, it was punishment and reward. Apparently, a human who is judged imperfect only in light of the highest middas hadin can be chosen as a korban davka because of that combination of exaltedness and imperfection. Punishment because one was zocheh to perfect middas hadin is indistinguishable from reward. This was the consolation of Aharon.

And I think that despite what might be an initial negative reaction to the application of "two dinim" to something so deeply emotional and human, I think that you also have to accept what Rav Povarsky says about two dinim in aveilus: one in sympathy with the torment of the human soul after death, and the other mourning for the loss of personal contact with the niftar. The din Torah of aveilus is the first, and the personal aveilus is the second. A tzadik gammur might not elicit the first, but will doubly elicit the second.  Here, the fact that their death was the result of their inconceivably high darga meant that the first din of aveilus was not relevant, and so Aharon was told to force himself to not think about the personal loss he had experienced - איבעי ליה ליתובי דעתיה (Sukkah 25b). Klal Yisrael certainly needed to mourn the terrible personal loss they had suffered, both out of their own emotion and to show respect to Nadav and Avihu - calm serenity would show they felt that it wasn't a big loss.

Questions for Shemini

Reminder. These are not tests to see how much people know. Just knowing the answer is not useful here.  The answers require proof from specific words in the parsha. Assume that every question begins with "Where to we see in this parsha that...."

In 2025/pei hei, I asked 1,4,7,9-10, and 12.

1.  In what two contexts does this parsha state: "A fire came out from before Hashem" and how are they related?

2.  Who is referred to in this parsha as someone's "uncle"?

3.  Identify the four pairs of brothers who appear in this parsha.

4.  Where in the parsha are people described as "brothers" when they were really cousins?

5.  Where do find a commandment to take things מחוץ למחנה.

6.  What is the source of the halacha that an aveil can not cut his hair and must tear kriah.

7. In this week's parsha, we find two cases of people who paskened a halacha without consulting with Moshe Rabbeinu.  The first case resulted in severe punishment, the second case did not.

8.  Name the four animals that display only one sign of kashrus.

9.  In what way is an earthenware vessel more resistant to becoming tamei than any other type of vessel.

10.  In what way is the tuma of an earthenware vessel more persistent than any other type of vessel. 

11.  If a person has a tamei thing inside his body, can he become tahor?

12.  Show me two ways of describing the negative or the opposite of Tumah. 

  

1.  In what two contexts does this parsha state: "A fire came out from before Hashem" and how are they related?

The expression "And a fire came out from before Hashem" is used to describe consuming the korban olah and its fats (9:24), and also to describe the consuming of Nadav and Avihu, the sons of Aaron, who brought a foreign fire into the Mishkan (10:2).

ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים

ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם וימתו לפני ה'

They are related because Nadav and Avihu were punished for bringing their own fire for the Ketores, instead of waiting for the fire from before Hashem.

10:1

ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם

 

2.  Who is referred to in this parsha as someone's "uncle"?

Uziel is the uncle of Aharon (10:4).

ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן

 The sons of Kehas were Amram, Yitzhar, Chevron, and Uziel.

3.  Identify the four pairs of brothers who appear in this parsha.

(1) Moshe and Aharon, (2) Nadav and Avihu, (3) Elazar and Isamar, (4) and Mishael and Eltzafan, the sons of Uziel who are asked to carry the bodies of Nadav and Avihu out of the Mishkan (10:4).

4.  Where in the parsha are people described as "brothers" when they were really cousins?

Eltzafan and Mishael are asked to carry the bodies of Nadav and Avihu out of the Mishkan.  Eltzafan and Mishael are the first cousins once-removed of Nadav and Avihu, but are referred to as their brothers (10:4).

ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה

 

5.  Where do find a commandment to take things מחוץ למחנה.

The Chatas of Aharaon and of the Tzibur, 9:11  

ואת הבשר ואת העור שרף באש מחוץ למחנה

The bodies of Nadav and Avihu. 10:4

ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את־אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה 

ויקרבו וישאם בכתנתם אל מחוץ למחנה כאשר דבר משה

6.  What is the source of the halacha that an aveil can not cut his hair and must tear kriah.

10:6

ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר  בניו ראשיכם אל תפרעו  ובגדיכם לא תפרמו ולא תמתו

 indicating that other aveilim are obligated to do so.

 

7.  In this week's parsha, we find two cases of people who paskened a halacha without consulting with Moshe Rabbeinu.  The first case resulted in severe punishment, the second case did not.

In 10:1-2 Nadav and Avihu brought outside fire to burn the Ketores. In 10:19 we see that Aharon paskened that he had to burn the Korban Chatas of Rosh Chodesh even though he had been told to eat the Chatas of inauguration.

8.  Name the four animals that display only one sign of kashrus.

11:4,5,6,7 - Camel, shafan, hare, and pig.

אך את־זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה את־הגמל כי־מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם

ואת־השפן כי־מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם

ואת־הארנבת כי־מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם

ואת־החזיר כי־מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא־יגר טמא הוא לכם

 

9.  In what way is an earthenware vessel more resistant to becoming tamei than any other type of vessel.

It only can become tamei from the inside, not if it is touched on the outside. 11:33.

וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא

 10.  In what way is the tuma of an earthenware vessel more persistent than any other type of vessel. 

All other vessels can be purified from Tuma through tevilla. Earthenware vessels can never be purified.

11:32

וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר

11:33

וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו

11.  If a person has a tamei thing inside his body, can he become tahor?

Yes. 11:40,  the din of tumah bluah or maga beis hastarim.

והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב

  

12.  Show me two ways of describing the negative or the opposite of Tumah. 

Taharah and Kedusha.

Tumah/Tahara, 11:47

להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל

and

Tumah/Kedusha, 11:44

כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ 

Noam Hashem

In Pekudei when they finished the keilim and in Shemini when the kehuna was handed over to Aharon, Moshe gave them the bracha.

Shemos 39:43 

וַיַּרְא משֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם משֶׁה

Rashi there

וירא משה את כל המלאכה את כל מלאכת המשכן אינו אומר אלא את כל המלאכה שהיה הכל כמעשה בראשית כמו שכתוב לעיל. מיד ברכם שנאמר ויברך אותם משה. מה ברכה ברכן? רבותינו אמרו ה' אלהי אבותיכם וגו' רבי מאיר אומר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם והם אמרו ויהי נועם ה' וכו' (תנחומא, פקודי יא)

Similarly Vayikra 9:23,

  ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד יהוה אל כל העם    

Rashi

יצאו ויברכו את העם. אָמְרוּ וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם; לְפִי שֶׁכָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים שֶׁהֶעֱמִידוֹ מֹשֶׁה לַמִּשְׁכָּן וְשִׁמֵּשׁ בּוֹ וּפֵרְקוֹ בְכָל יוֹם לֹא שָׁרְתָה בוֹ שְׁכִינָה, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְלָמִים וְאוֹמְרִים לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כָּל הַטֹּרַח שֶׁטָּרַחְנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵינֵינוּ וְנֵדַע שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָנוּ עֲוֹן הָעֵגֶל, לְכָךְ אָמַר לָהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה' — אַהֲרֹן אָחִי כְּדַאי וְחָשׁוּב מִמֶּנִּי, שֶׁעַל יְדֵי קָרְבְּנוֹתָיו וַעֲבוֹדָתוֹ תִשְׁרֶה שְׁכִינָה בָכֶם וְתֵדְעוּ שֶׁהַמָּקוֹם בָּחַר בּוֹ:

which explains why he gave them the bracha a second time.

Why the word Noam for Shechina?

Rav Bergman in maamarim (Tzav) says it's because hashra'as hashechina in the Mishkan davka required perfect middos, such as Aharon's when he saw Moshe made king and Moshe's when he saw Aharon given eternal kehuna. That's why Nadav and Avihu had to die, because their avoda had a lack of hachna'ah and joy at another's success, and it threatened the whole kedusha of the Mishkan.

The word appears in Tehillim 90, in Tefilla l'moshe, and in Zecharya 11, by the two maklos, and in Mishlei. The Malbim learns that noam is the satisfaction of knowing that you've completed your tafkid.

But it seems to me that the simple pshat is that the word Noam refers not to the prerequisite but to the Shechina itself.

I just saw something in the Teivas Goma (here and here) that makes sense of it all. The Pri Megadim says that b'etzem, all the avodos of making the Mishkan were our little hishtadlus and the Ribono shel Olam making the real creation. But to start the process, they had to make themselves a mikdash (b'socham), and for that, for Tikkun Hamiddos, or Yiras Shamayim, the ikkar is what the man does.

אגדה. וירא משה כל המלאכה כן עשו ויברך. עיין רמ"א יפה; והענין כי מלאכת המנורה השליכו לאש ויצאה מאליה. וכל מלאכה המשכן מה' היה והם סייעו לבד. ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה מאיליה, ולא נחסר מזהב וכסף ונחשת כלום כמ"ש רמ"א ז"ל, משכן העדות העיקר מה' והם סייעו, נראים כאלו הם עושים. אבל ושכנתי בתוכם שיעשו הם עצמם מקדש ויטהרו גופם להשראת שכינה, הם העיקרים והקב"ה סייעם. הכל בידי שמים כו'. ופ' תרומה ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו כו' ויהי נועם כו' יע"ש יפה. וקיי"ל מסייע אין בו ממש ונמצא במלאכת המשכן הם היו מסייעים והעיקר מה' ובלי סייעתם היה נעשה אבל שיטהר האדם גופו העיקר ממנו, ובלי סייעת ה' א"א לולי הקב"ה עוזרו כו'. וזה הוה סיוע שיש בו ממש ...

Mimeila, Noam is the perfect term, a word that captures everything that happened.  Noam means the shleimus hamiddos of Veshachanti b'socham that that makes it possible for us to do the beginning of a peula and Hashem then creates a perfect klei machzik bracha for Avodas Hashem, and Noam means the Shechina itself. The Noam is the machshir and the Noam is the totza'ah.  Ultimately, the Noam is knowing that you have fulfilled your tafkid of creating a matzav where the Ribono shel Olam is willing to bring His kedusha into this world.

This is not really a great novelty. It is pashut in the passuk itself. Look at the Malbim:

"ויהי נועם ה' אלהינו עלינו", (הנעימות הוא התענוג שישיג הפועל ממעשהו במה שהפיק ממעשהו את התכלית הנרצה), וע"י שאנו נשיג את השלמות, בזה ימצא ה' נועם בכלל הבריאה אשר ברא לכבודו, שישיגו הברואים את כבודו ויעבדוהו, וזה יתראה עלינו, כי נחנו נהיה תכלית הבריאה וחפץ ה' בעולמו, ובנו ימצא תכלית מעשיו ופעולותיו, "ומעשה ידינו כוננה עלינו", ר"ל כי מעשה ידי האדם בענינים השפלים אינם מכוננים עליו, דהיינו שהוא לא נעשה כן ובסיס אל מעשיו, למשל הבונה בית לשבת בו, הבית מכונן על יסוד אבנים, והאבנים מכוננים על עפר הארץ, לא על האומן הבונה, בהפך האומן יתכונן על ביתו לשבת בו ולמצוא מחסה מזרם וממטר, לא כן מעשה הטוב בענינים הנפשיים, נעשה הוא בסיס וכן למעשה ידיו, למשל הלומד תורה תורתו מכוננת על שכל האדם ונפשו, והעושה מצוה לשמה המצוה יש לה כן בנפש הפועל, וז"ש שמעשה ידינו יהיו מכוננים עלינו, לא על דבר שהוא זולת עצמותנו, "ומעשה ידינו" יהיו דברים אשר "כוננהו", שכל מה שנעשה יכונן ה' אותם מפני שיהיו טובים בעיניו, עד כאן דבר איש האלהים המתפלל, והיא תפלה כללית, וגם פרטית, שהתפלל גם על עצמו במה שנגזר עליו שלא יכנס לארץ, שאמר שאינו מבין עז אף ה' ולא עברתו, ובקש שה' ינחם על עבדו, ושיראו אליו פעולות ה' בעת יכנס לארץ להשיג שלימותו, והדר ה' יראה על בניו שהם יירשו מקומו אחריו, ושמעשה ידיו מה שהוציא עם ה' ממצרים יתכוננן עליו לא על זולתו. - ע"כ היא התפלה:

מעשה ידינו כוננה עלינו means that our efforts of self-improvement, to grow in ruchniyus, כוננה עלינו- may they be successful and make us what we want to be. מעשה ידינו כוננהו  asks Hashem "May we be worthy so that our efforts to make the world better should bear fruit and create a מדור לשכינה." The bracha, the tefilla, of נועם, has two steps. Step one,  עלינו. Step two, כוננהו. Step one, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. Step two, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. 

Shemini. An Honest Discussion of the Tuma Caused by Nadav and Avihu.

 When Nadav and Avihu died, their bodies lay in the Mishkan, according to Rabbi Akiva.  The law of Tumas Ohalim should have applied. Therefore, the Keilim in the MIshkan and Mishkan covers themselves should have become tamei. 

(We have discussed Rav Akiva's shita and the basis for the tuma of the yerios elsewhere, in Weighted or Staked I and Weighted or Staked II.)

But we find no record of this tuma. We find no mention of a week of mei chatas for the Mishkan or the keilim followed by taking them apart for tevilla, or of an additional week of tuma for the Kohanim serving there due to חרב הרי הוא כחלל of the Menora and maybe the Mizbeiach hazahav.

There is a lot of reyd on this question, and I found some of it excellent, and some of it not excellent. So I offer here a roundup of the reyd, with some he'aros to round it out- because so many just say a teretz, hooray, and do not talk arum and arum or point out a weakness.  There are others that offer their thoughts on the topic, and I prefer to not deal with them, because my rabbeim taught me that although younger bachurim are given a certain latitude, when you reach a certain age, you should avoid ploiderai (פלוידעראי).

1. We have discussed the Baal HaTurim, who says that the Mishkan had a din Mechubar because of על פי השם יחנו and so was not mekabel tuma. 

👉We mentioned that this is only true according to those Rishonim that hold that ohalim are not mekabel tuma when they are physically mechubar.  According to the Rishonim that an אוהל פשתן, צמר, ועור is mekabel tuma even when it is physically mechubar lekarka, it is not reasonable to say that the din mechubar of על פי השם יחנו is more mechubar than literal mechubar.  

👉Furthermore, his answer does not address the issue of the Keilim becoming tamei, namely the Shulchan and the Menora and the Mizbeiach Hazahav.

2. Reb Meir Don Plotzki, the Kli Chemda, expands on the Tur's answer by saying that not only was the Mishkan קבוע, but it was assur to uproot it, so it is more kavuah/mechubar than a regular mechubar, which at least is muttar to remove from the earth. True, it was actually uprooted and moved several times, but that does not matter. As we know from שבת ל"א ע"ב, 

כל מלאכות ילפינן להו ממשכן והתם סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוא אמר ליה שאני התם כיון דכתיב על פי ה׳ יחנו כסותר על מנת לבנות במקומו דמי

so it is not called uprooting at all.

👉Again, this does not address the issue of the Menora and other keilim being tamei.  Maybe it would help for the Shulchan and the Mizbeiach hazahav, by making them כלי עץ העשויים לנחת, but not the Menorah.

3. Some people jump on the Baal Haturim because of the Sifri Zuta that says משכן מקבל הזייה, which they think means the Yerios can become Tamei. 

👉It's a tempest in a teapot, because it's most likely that this is not at all what the Sifri means.  

Sifri Chukas #85 19:13

פסוק יג את משכן ה' טמא ונכרתה "י הואיל ונאמרה הזייה במשכן ונאמר הזייה במקדש מה מצינו טמא שנכנס למשכן חייב כרת אף טמא שנכנס למקדש חייב כרת קל וחומר ומה אם משכן שקדושתו קדושת שעה אם נכנס לו בטומאה הרי ענוש כרת מקדש שקדושתו קדושת עולם אינו דון שאם נכנס בטומאה יהא ענוש כרת לא אם אמרץ במשבן שהוא מקבל הזייה תאמר במקדש שאינו מקבל הזייה אמ' מקדש ה' טמא ונכרתה להלן פס' כ ילמד משכן ממקדש הואיל ונאמרה הזייה במקדש ונאמרה הזייה במשכן מה מצינו טמא שנכנס למקדש חייב כרת אף טמא שנכנס למשכן חייב כרת קל וחומר ומה אם מקדש שאינו מקבל הזייה אם נכנס לו בטומאה הרי הוא ענוש כרת משכן שמקבל הזייה אינו דין שאם נכנס לו בטומאה יהא ענוש כרת לא אם אמרת במקדש שקדושתו קדושת עולם תאמר במשכן שקדושתו קדושת שעה אמ' את משכן ה' טמא ונכרתה 

The Ambuha deSifri does say that might be the pshat, but he ends up saying that it probably means something very different, that the Mishkan became holy through the application of Shemen HaMishcha.

Ambuha

נראה דהכונה משום דמשכן טומאה וכשנטמא צריך הזאה דהא היה ומקבל טומאה ואפי' אם נאמר דאינו אלא או דדינו כמחובר משום דכתיב על יחנו מ"מ הא במשכן היו יריעות של ומקבלין טומאה גם במחובר כו' וע"כ דרק במכן חייב משום טומאה משום כניסתו בטומאה נטמא המשכן אבל דהוא מחובר ואינו מק"ט הו"א דא"ח משום טומאה ולזה צריך קרא דגם חייבין משום טומאה ויתכן עוד קצת 

ויתכן עוד קצת הספ"ז כהא דש"ס דלין שבועות טז ב משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר משכן יהא חייב שהרי משוח בשמן המשחה וי"ל דזה כוונת הספ"ז שהוא מקבל הזיה דהיינו משיחת שמן המשחה וקדושתו חמורה תאמר במקדש שלא קיבל הזיית שמן המשחה ועי' בתום' יומא דף מ"ד א' ד"ה בשילה 

and the second pshat is pretty good, because it really echoes the Gemara in Shavuos 16b.

טומאה בעזרה מנלן א"ר אלעזר כתוב אחד אומר (במדבר יט, יג) את משכן ה' טמא וכתוב אחד אומר (במדבר יט, כ) כי את מקדש ה' טמא (אם אינו ענין לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה שבפנים) וקראי מיתרי הא מיצרך צריכי דתניא ר' אלעזר אומר אם נאמר משכן למה נאמר מקדש ואם נאמר מקדש למה נאמר משכן אילו נאמר משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר על משכן יהא חייב שהרי משוח בשמן המשחה ועל מקדש לא יהא חייב ואם נאמר מקדש ולא נאמר משכן הייתי אומר על מקדש יהא חייב שהרי קדושתו קדושת עולם ועל משכן לא יהא חייב לכך נאמר משכן לכך נאמר מקדש

4. Rav Yosef Babad, the Minchas Chinuch, in his Kometz Hamincha, and Rav Pinchas HaLevi Horowitz, the Haflaah, in Panim Yafos in Truma, accept the possibility that everything became tamei, even though it is not mentioned in the Torah.

👉This is not like the shittah that tuma hutra/dechuya betzibbur would not help when you are being mechaneich keilim or inaugurating a new Hashra'as HaShechina.  This is from Rav Zevin's pshat in the Daas Zkeinim in Shmini on Bikrovai Ekodeish. However, Rav Kook disagreed with Rav Zevin, as he brings down there.  I discuss this in Answer Four here.

5. The Tzlach brings the Magen Avraham's Zeis Raanan on the Yalkut, who brings the Beis Avraham, who says that the parsha of Tumas ohel was only said after the bodies had been removed from the Mishkan, so there was no din ohel, but the parsha of maga had been taught before, so Mishael and Eltzafan were tamei from touching the bodies. The Tzlach doesn't like that, so he says that the parsha of tuma was said while they were carrying the bodies, after they had been removed from the Mishkan. 

צל"ח מסכת פסחים דף צ עמוד ב

ואמנם בזית רענן פרשת שמיני הקשה בשם ב"א דלמ"ד נדב ואביהו מתו בפנים, אם כן נטמא אוהלי המשכן וכל הכלים השלחן והמנורה, ותירץ הב"א דפרשת טמאים בו ביום נאמרה, ופרשת טמאים היינו טומאת מת, ("דאכתי לא איתיהב פ' טומאת אהלות דשמנה פרשיות נאמרו בו ביום שהוקם המשכן ופרשת טמאים היינו טומאת מת")  ובאותה שעה עדיין לא נאמר. והקשה הזית רענן אם כן איך נטמאו מישאל ואלצפן, ותירץ בדוחק דטומאת מגע מת נאמר קודם לכן אבל טומאת אוהל נאמר אח"כ, ודבריו דחוקים. ולי נראה באותה שעה שנשאום אחר שכבר הוציאם מקדש הקדשים נאמרה הפרשה, ואם כן הם נטמאו והאוהל לא נטמא, ולפי זה צריך לומר דמי שנגע במת או נכנס לאהלו קודם היום ההוא לא היה צריך טהרה אף אחר שנאמרה פרשת טומאת מת, מה דהוה הוה ועל להבא נאמרה ולא על לשעבר, ולפי זה לא נטמאו שבט לוי בשעת העגל כלל ולא שום אדם מקוברי ההרוגים, והיו ישראל טהורים כולם, ולא היו בהם טמאים רק יחידים הללו שבאו אל משה ביום ההוא, ואם כן אפשר שלא היו ממהרים לשרוף הפרה כל כך.

The Sasover Rebbe, the Yad Chanoch, jumps on the Tzlach. He says that even if the parsha had been said while the bodies were in the Mishkan, they would not make the Mishkan tamei, because they had died before the parsha was said.  He says this is clear in Tosfos in BB 58a, on the din of קבר שלפני הדיבור. 

שו"ת יד חנוך סימן טו

עוד ראיתי הלום בספר צל"ח כאן שהביא בשם רבינו המגן אברהם בספרו על הילקוט שהקשה בשם הגאון בית אברהם דאם נדב ואביהו מתו בפנים א"כ נטמאה אהל המשכן וכל הכלים והשולחן והמנורה. ותי' דפרשת טמאים בו ביום נאמרה כדאיתא בגיטין (דף ס' ע"א), ובאותה שעה עדיין לא נאמר, והקשה א"כ איך נטמאו מישאל ואלצפן. ותי' הצל"ח דבאותה שעה שנשאום אחר שכבר הוציאום מקודש הקדשים נאמרה הפרשה, וא"כ הם נטמאו והאהל לא נטמא עיי"ש:

ואני תמה על הגאון צל"ח דמשמעות דבריו דאם היתה הפרשה נאמרה אחר שמתו נדב ואביהו קודם שהוציאום בעודם מונחים במשכן היה נטמא אהל המשכן, ולפיכך ההכרח לומר שנאמרה הפרשה אחר שכבר הוציאום מקודש הקדשים. ואחרי נשיקות כפות רגליו אומר אני דאישתמיט מיני' דברי התוס' (בבא בתרא דף נ"ח ע"א ד"ה מציין) דהא דמרבינן מקרא או בקבר זה קבר שלפני הדיבור, היינו רק לענין טומאת נגיעה שמי שנגע במת שלפני הדיבור נטמא, אבל לגבי טומאת אהל לא מרבה לה ואין מת שלפני הדיבור פירושו שמת קודם שנאמרה פרשת טמאים עיי"ש, הרי דאותו שמת קודם שנאמר פרשת טמאים אין מטמא באהל דאדם כי ימות באהל מכאן ולהבא נאמר כמ"ש התוס' שם, ורק גבי טומאת נגיעה איתרבי מקרא דאו בקבר, וא"כ אפילו אם נאמרה פרשת טמאים בעוד שהיו מונחים בקודש הקדשים ג"כ לא נטמא המשכן משום שמתו קודם הדיבור, אבל מישאל ואלצפן נטמאו דטומאת נגיעה איתרבי מקרא הנ"ל, וזה ברור:

👉He says וזה ברור, but it is very far from ברור. The Rashash in Pesachim 9a and Niddah 57b says that being directly above the meis is called maga.  From Pesachim:

רש"י ד"ה מי לא תנן. במגע ובמשא מודה. נראה דר"ל וחיישינן שמא יאהיל על הקבר וזה מיקרי מגע כדמוכח ברפ"ג דאהלות וכרבא בחולין (קכה ב) דאפילו למעלה מטפח מיקרי מגע. והתוי"ט במשנה זו לא ירד לזה ע"ש:

And there's the Gaon (אדרת אליהו פרשת חוקת ד"ה בקבר) (as brought, for example, in או"ש  טו"מ פ"א הי"ג ) that says that the din that קבר שלפני הדיבור and a מת שלפני הדבור have no tumas ohel is only to the extent that the ohel will not bring the tuma to the sides. But if you touch the ground directly above a tuma retzutza, it is called maga. Reb Meir Simcha says that this is not when you are maahil directly above, only if you touch the ground mamesh, but from the Rashash it seems that even being maahil is like maga, and should apply even to kever shelifnei hadibbur. Also, the Yeshuos Yaakov in a teshuva written to the Chasam Sofer (OC 343:2 last column) klers whether bokaas v'oleh, even by kivrei akum, is called ohel or maga, and he's talking about just being above it, not touching it.

6.  The Maharsham 2:94 says that they just took everything apart, and since taking apart took off the utility as keilim, the tuma went away. True, mideraban it comes back when you put it together, but we're talking about deoraysas here. 

👉But he himself notes that this would only explain how they immediately got rid of the tuma of the Mishkan and the Shulchan. The Menora could not be taken apart, if you hold the lamps were part of the Miksheh zahav, so this does not really solve any problems at all.

Was the Mishkan Weighted or Staked? Installment Three

Reb Moshe in the Darash derives important יסודות from the יתדות, a lesson from these alternative methods of keeping the יריעות, the fabric and leather panels that covered the Mishkan, in place.

וכל יסדות החצר נחשת (כז יט) 

רש"י מסתפק ביתדות אם כובדן עושה שלא יגביהם הרוח או תקועין בארץ, ונראה דילפינן מזה שצריך כל אדם להשתדל שבכח עצמו מצד ידיעתו והבנתו לא יגביהנו הרוח בכל מקום שיהיה. אבל מתחלה יהיה זה ע"י אחרים היינו ע"י התמדתו בישיבה בין מורים וחברים שישפיעו עליו להתחזק בדרך ה', עד שמזה יבא שיהיה חזק בעצמו שלא יגביהו אותו ויטלטלוהו הרוחות הרעות והכפירה אף כשיהיה לבדו.

In other words, when you create your own Mishkan, your wellspring of Kedusha and shelter from pernicious forces, you have to make sure that the wind will not blow it away, and that that its lines will remain straight, that it will neither sway nor slump. This requires that you do two things. One is that you you need to be anchored, thoroughly grounded in a community, amidst a cohort of good and wise עובדי השם, who by instruction and example help you to grow intellectually and spiritually.  The other is that you, through your personal work on ידיעת התורה and מדות תרומיות and זיכוי הרבים, achieve a personal gravitas that will give you the wisdom and strength to stand steadfast.   

To build a בית נאמן בישראל, you have to be both weighted and staked.

Yasher koach to Rabbi Avrohom Bukspan.

Was the Mishkan Weighted or Staked? Installment Two

 We brought Rashi's alternative explanations of what kept the Mishkan covers from being blown about by the wind and from sagging into the Mishkan. Either there were weights on the hanging edges, or ropes that attached them to stakes driven into the ground.

The Gemara in Shabbos 27b-28a

וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים, אלא פשתן

Rashi

אינו מטמא טומאת אוהלים - אם עשה מהן אהל והמת תחתיו הוי כשאר בית וא"צ להטביל האהל עצמו דלא קבל טומאה אלא כלים שתחתיו:

אלא פשתן - שאף אהל טמא כדכתיב והזה על האהל ובגמ' יליף דבפשתן משתעי קרא:

(It is not only Pishtan, it is anything that is called "ohel" by the Mishkan, including wool and leather.)

Tosfos holds that this susceptibility to tuma is even if the Ohel is actually attached to the ground.  Proof that Tosfos holds like that is because he asks, how can it be that the Ohel is tamei, but we have a rule that something that is mekabel tuma is not a barrier to Tuma, and the Mishna in Ohelos says that an ohel made of "sadinim" are a barrier to Tuma! They shouldn't be, if they are tamei themselves. Tosfos answers that the Mishna is talking about silk, not linen, sadinim that are attached to the ground.

וקשה לר"י דתנן באהלות (פ"ח מ"א) אלו מביאין וחוצצין השידה והתיבה כו' והסדינים שהם עשוים אהלים ואיך חוצצין סדינין של פשתן בפני הטומאה והא כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה וי"ל דמיירי בסדינין של משי וקבועין שאינן מטמאים ורשב"א פירש במשניות בע"א:

Obviously, Tosfos holds that everything, even non-linen, is mekabel Tuma if it is merely draped over a frame to function as a shelter, because it would not lose its din keli. What distinguishes linen is that it is mekabel Tuma even if is fully attached to the earth, and it loses its din keli, but it is mekabel tuma as an ohel of pishtan. This opinion is shared by the Ramban, Tos Rid, and the Raavad Tu'M 5:12.

Other Rishonim hold that the din tuma of ohel pishtan is only if it is draped over a frame, but NOT if it is attached to the earth. This is the Tosfos HaRosh, and the Rosh in Keilim 27:1 and the Smag.  (and possibly the Rambam in Tu'M 5:12.) The Rashba goes even farther. The Rosh holds that the exclusion of tents from Tumah is only if they were originally manufactured to serve only as tents. The Rashba holds that even pishtan, if it was originally a regular garment or keli, draping it over a frame to serve as a tent would remove its susceptibility to Tumah - even תלוש ואחר כך חיברו. In any case, this group of Rishonim holds that if it is literally attached to the ground, it is never tamei, not even pishtan.

(The Rashba that Tosfos brings just says that the rule of כל המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה does not apply to an ohel.)

It seems clear that this whole machlokes depends on whether the Mishkan itself was weighted or staked. Tosfos ודעמיה hold that the Mishkan was staked, mechubar mamash, and and the gzeira shava that teaches tuma by all such ohalim is that even mechubar mamash of pishtan is mekabel tumah.  The Rosh ודעמיה hold that the Mishkan was just weighted. The limud teaches that tents that were made of other materials, even if not attached to the ground, are not mekabeil tumah - they lose their din keli. But pishtan is still mekabel tumah even if it serves as a tent. This does not teach anything about mechubar mamash, and  mechubar mamash is never mekabel tumah.

I should have realized this would happen, but I found that the Cousin Rav Yechiel Michel Feinstein says this nekuda also.  I guess that even if I'm not the first to realize this, it's nice that the first was the Torah giant Reb Yechiel Michel.

In his Sefer on Chumash, end of Teruma:

 ובפירש"י ואיני יודע אם תחובין בארץ או קשורין וכובדן מכביד שיפולי היריעות שלא ינועו ברוח וכו' ונראה דבזה תליא פלוגתת הראשונים בדין טומאת אהלים דמבואר במשנה שבת דף כ"ז ב' דכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן ובגמ' שם דף כ"ח א' ילפינן לה ממשכן דקרוי אהל ונחלקו הראשונים אי מטמאין גם כשהן מחוברין וכן הוא דעת התום שם והראב"ד פ"ה מהלכ' טומאת מת הי"ב אכן דעת הרמב"ם שם נראה דס"ל דאין מטמאין מחוברין אלא דווקא כשעשויין אהלים עי"ש וי"ל דהרמב"ם ס"ל דבמשכן היו היתידות תלושין ולא מחוברין בארץ ומש"ה דווקא אהל שאינו מחובר מיטמא כמו משכן אבל הראב"ד והתוס' ס"ל דהיתידות היו תחובין בארץ ומש"ה איכא טומאת אהלים גם במחובר והארכתי בזה במקום אחר. 

Was the Mishkan Weighted or Staked? Installment One.

 What kept the roof of the Mishkan, the יריעות, from sagging in middle, or flapping in the desert wind? Fabric or leather of that great an unsupported span would not remain horizontal.  True, the material of the Yerios was quite heavy, but it was as heavy in middle as it was on the sides. Specifically, the middle was ten amos wide, and over the Kerashim and hanging down the sides were a total of eight or nine.  If you've ever had a sukkah cover that doesn't rest on the schach, you know that it's going to sag in middle, even without rain. The answer is, the Yerios had copper bars, or pegs, or stakes - יתדות - to keep them in place.

We are not talking about the קלעי החצר. Everyone knows that the curtains around the Chatzer had מיסרים ויסדות, ropes and stakes. We are talking about the יריעות המשכן.

 

Teruma, Shemos 27:19

לכל כלי המשכן בכל עבודתו וכל יתדותיו וכל יתדות החצר נחושת

Rashi in Teruma says he is not certain whether the copper pegs, or stakes, were attached directly to the ends of the material to weigh the Yerios down, or  were attached with rope to the יריעות and hammered into the ground, but he leans towards the latter.

. כְּמִין נִגְרֵי נְחֹשֶׁת עֲשׂוּיִין לִירִיעוֹת הָאֹהֶל וּלְקַלְעֵי הֶחָצֵר, קְשׁוּרִים בְּמֵיתָרִים סָבִיב סָבִיב בְּשִׁפּוּלֵיהֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא הָרוּחַ מַגְבִּיהָתָן, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם תְּחוּבִין בָּאָרֶץ אוֹ קְשׁוּרִין וּתְלוּיִין וְכָבְדָּן מַכְבִּיד שִׁפּוּלֵי הַיְרִיעוֹת שֶׁלֹּא יָנוּעוּ בָרוּחַ, וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁשְּׁמָן מוֹכִיחַ עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם תְּקוּעִים בָּאָרֶץ, לְכָךְ נִקְרְאוּ יְתֵדוֹת, וּמִקְרָא זֶה מְסַיְּעֵנִי אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח (ישעיהו ל"ג):

Indeed, in Vayakhel Rashi says only that pshat.

Vayakhel, Shemos 35:18

את יתדת המשכן ואת יתדת החצר ואת מיתריהם

Rashi there

יתדת. לִתְקֹעַ וְלִקְשׁוֹר בָּהֶם סוֹפֵי הַיְרִיעוֹת בָּאָרֶץ, שֶׁלֹּא יָנוּעוּ בָּרוּחַ:

(Rashi in Naso, Bamidbar 4:32 possibly could be read either way, but he equates the Yerios and the Kla'im, which again implies that he assumes the latter pshat.

וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לַיְרִיעוֹת וְלַקְּלָעִים מִלְּמַטָּה, שֶׁלֹּא תַגְבִּיהֵם הָרוּחַ)

I do not know know if these putative ropes and stakes pulled the Yerios directly downward and held the sides vertical, or tented outward, and I don't think it matters much. It seems to me that the Gemara in Shabbos 98b implies they were vertical  (לרבי יהודה מיגליא אמה דאדנים, לרבי נחמיה מיגליא אמה דקרשים.), while the Chizkuni implies they were pulled to form an angle (ומושכין בכח המיתרים ונועצין היתדות בארץ והיריעות נמתחות יפה כדי שלא תהיינה שחות ונופלות בתוך המשכן מתוך כבדן וממעטת חללו).

What I do know is that that the character of these stakes explains a whole bunch of interesting machloksim of  Rishonim on several different topics, and I seem to be the first to point this out.  (לעניות דעתי)  (not really.)

When Nadav and Avihu died, why didn't their bodies cause the entire Mishkan and its contents to become Tamei? The Gemara in Shabbos learns from והזה על האהל in Chukas that a meis causes tumah to the ohel itself, if it is made of the materials used in the Mishkan. But we do not find anywhere that they had to take the whole Mishkan apart, and do טבילה והזאת מי חטאת on it.

This question was asked by the Rishonim, who, for some reason, primarily focus on the ohel itself and not on the keilim in the Mishkan. 

Rebbi Eliezer and Rabbi Akiva in Toras Kohanim argue whether they died outside the Mishkan, or in the Heichal mamash.

The Daas Zkeinim Shemini 10:2 asks, 

וימותו לפני ה'. פלוגתא איכא בתורת כהני' רא"א שמתו בחוץ במקום שהלוים מותרים ליכנס שנא' ויקרבו וישאום בכתנות' וא"כ מאי לפני ה' שנגפן המלאך והוציאן לחוץ רע"א לא מתו אלא בפנים שנא' לפני ה' ומאי ויקרבו וישאום בכתנות' מלמד שנתנו חכה של ברזל לתוך פיהם וגררום והוציאום לחוץ. ותימה לדברי ר' עקיבא א"כ נטמא המשכן דאיקרי אוהל מטומאת מת וצריך הזאה שלישי ושביעי ולא מצינו שפסקו מעבודתם כלל וכן כתוב בפירוש ומפתח אהל מועד לא תצאו דבשלמא לר"א א"ל שדחפן המלאך לחוץ קודם יציאת נשמה אלא לר' עקיבא קשיא וצ"ע:

The Baal HaTurim 10:4 there answers

קרבו. בתורת כהנים פליגי איכא מאן דאמר בחוץ מתו כיון שהלוים נכנסו לשם ומה דכתיב וימותו לפני ד' נגפם המלאך והוציאן לחוץ ואיכא מאן דאמר בפנים מדכתיב לפני ד' ומה דכתיב ויקרבו וישאום שהטילו בהם חנית וגררום והוציאם לחוץ ואע"פ שאין חלוק בין כהן ללוי בשלא צורך עבודה אפי' כהנים אינם נכנסים ולצורך כגון לפנות טומאה אפי' לוים נכנסים אם אין כהן והכא לא הי' כהן שלא היו רשאים לטמאות מ"מ כיון דאפשר לגוררם בחנית לא חשיב לצורך ואסור ליכנס. והשתא למ"ד בפנים מתו א"כ נטמא המשכן טומאת מת והיה צריך טבילה והזאת שלישי ושביעי שהרי אהל של פשתן מקבל טומאה ולא מצינו שנתפרק המשכן אחר כך שהרי לא פסקו מעבודתן. וי"ל כיון דכתיב בי' על פי ה' יחנו ועל פיו יסעו חשיב קבוע ולא מקבל טומאה:

The Minchas Chinuch in Kometz HaMincha 264 asks, what do you mean it was not mekabel tuma because it was mechubar? But the Gemara in Shabbos learns from the Mishkan that an ohel itself is mekabel Tumah even if it is mechubar!

מצוה רס"ד מבואר שם דלדברי המדרש מתו נדב ואביהו בהיכל. וראיתי בטור על התורה פ' שמיני הק' שהרי המשכן היה של פשתן ונטמא בטומאת מת וצריך הזאה וטבילה ולא מצינו שנתפרק המשכן. ותירץ כיון דכתיב על פי ה' יחנו וגו' חשוב קבוע ולא מקבל טומאה. וצ"ע היטב במס' שבת דף כ"ח ובתוס' ובהר"מ בפ"ה מה' טומאת מת במנ"ל שם ובהראב"ד דעיקר הלמוד שפשתן מטמא באוהל הוא רק בקבוע וצריך עיון גדול. ולא ראיתי לדעתי מקום לקושיא של הטור ולא תי' כלום וצ"ע רחב בדינים אלו:

It is my opinion that if the stakes were actually hammered into the ground, then it was mechubar mamash. If it was mechubar mamash, then the Gemara in Shabbos is saying that Mechubar Mamash is mekabel Tumah, and it doesn't make sense to say that כיון דכתיב בי' על פי ה' יחנו ועל פיו יסעו חשיב קבוע. Sure, al pi Hashem makes it super mechubar. But it's not more mechubar that mechubar mamash.

The Baal HaTurim must hold that the Yerios were not really mechubar. That's why they would be susceptible to Tumah if not for the unique status of מחובר מחמת דין "על פי השם"  The Gemara in Shabbos is assuming they were just weighted at the edges, and such an ohel is mekabel Tumah. It so happens, according to the Baal HaTurim, that this particular ohel was not mekabel tumah, but any such type of ohel would be mekabel tumah, so the drasha in Shabbos is valid. If the Baal HaTurim held that the Yerios were hammered into the ground, his teretz would not make sense.  Mechubar is mechubar.

The Minchas Chinuch assumed that they were hammered into the ground, and if the Gemara in Shabbos says that an ohel like the Mishkan is mekabel Tumah, then the Mishkan itself must have been mekabel Tumah despite being mechubar.  Apparently, the idea that they became Tamei does not bother the Minchas Chinuch.

As I said, this seemingly trivial issue actually is pivotal in several other machloksim among the Rishonim. I'm planning on at least three more installments, but each should be independently understandable.