Questions for Ki Sisa

This week I'm posting the ones that ought to be asked in shul. Separately, I'm putting up the whole thing. 

1.  30:12-13

.... ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם 

זה  יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש ...

The Torah could have called the half-shekel that averts a plague “chatzi shekel” (חצי) but instead calls it  “machatzis” (מחצית). How does that form of the word show that Tzedaka stands between life and death?

--- The word “machatzis” (מחצית) — “a half” — has five letters, and the middle letter is a "צ", the first letter of the word “tzedakah.” Flanking the "צ" there is a "ח" and a "י", "חי"— “life.” The exterior letters of the word are "מ" and "ת", death. Thus, the Torah is suggesting that "צ" — tzedakah — is the mitzvah which stands between life and death. Tzedakah can distance death and bring life to those who practice it.

(פרדס יוסף)

 

2.  When is a person over an issur deoraysa when he gives tzedaka.

--- 30:15

הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל

Ramban

וְטַעַם הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט שֶׁיָּבִיאוּ הַשְּׁקָלִים בַּהַשְׁוָיָה הַנִּזְכֶּרֶת. וְהַנִּרְאֶה מִן הַכָּתוּב הַזֶּה שֶׁאִם הֵבִיא הַדַּל בְּשִׁקְלוֹ פָּחוֹת מִמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל, שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּלָּאו הַזֶּה, שֶׁהַכָּתוּב הַזֶּה מְנִיעָה. שֶׁאִם נֹאמַר בְּ"הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה" שֶׁיִּהְיֶה שְׁלִילוֹת, לוֹמַר שֶׁבְּכָךְ דַּי לוֹ, לֹא נוּכַל לְפָרֵשׁ כֵּן בְּ"וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט". וְאִם כֵּן שְׁתֵּיהֶן מְנִיעוֹת, אִם שָׁקַל הֶעָשִׁיר הַיְּחִידִי יוֹתֵר, וְשָׁקַל הַדַּל פָּחוֹת, עָבַר בְּלָאו. וְשֶׁמָּא מַה שֶׁהָיוּ תּוֹרְמִין בַּקֻּפּוֹת עַל הָאָבוּד וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת (כתובות קח.) יְתַקֵּן לָהֶם זֶה, כִּי הַדַּל הַמַּמְעִיט בַּמּוֹתָר עָתִיד לִגָּבוֹת הוּא, וּמִן הֶעָשִׁיר הַמַּרְבֶּה לֹא יִתְרְמוּ הַגַּבָּאִין בְּיִתְרוֹן, וְלֹא יְהוּ מְזַכִּין בְּמוֹתָרוֹת. וְרָאִיתִי לְבַעַל הֲלָכוֹת וּלְכָל הַמּוֹנִים הַמִּצְוֹת שֶׁלֹּא הִזְכִּירוּ הַלָּאו הַזֶּה:

 

 

3.  It should be self-evident that an aveira that is punished with missas Beis Din can not be transgressed to save one's life. This is the case with three famous aveiros, Avodah Zara, Gilui araiyos, and Shfichas damim.  In our parsha, there is one mitzvah for which deliberate transgression is punished by death, but one is permitted, even required, to transgress it where there is any risk of death.

--- Shabbos. See Reb Meir Simcha 31:14 for the reason.

Partial quote:

דלא יהיה לפלא, הלא השבת גופיה נדחית מפני פקוח נפש אחת מישראל, והרי היא קלה אף מפני ספק פקוח נפשו של אדם ומי שעובר על השבת נהרג ונסקל, אכן באמת קדושת השבת נדחית מפני נפשו של ישראל, כי אם אין ישראל ליכא שבת בעולם ומי יעידו על שביתות השם ממעשיו ועל קדמותו בעולם, אכן אם הישראלי לא שמר את השבת הוא גרוע ונבזה אף מן הבהמה ונסקל וזה כפרתו, כי גם אם אינו נסקל נפשו נכרתת מן הקשר האמיץ אשר קשורה כנסת ישראל בד' ובתורתו ומיתתו טובה גדולה לו וכמאמרם ז"ל כל המומתין מתודין מיתתי תהא כפרה על העון הזה עיי"ש.

 (My axiomatic assumption is not 100% correct. If it were, you would not need "מאי חזית" by שפיכת דמים. But if it's true enough for Reb Meir Simcha, it is true enough to serve as an axiom.)

 

4. In most mitzvos, there is the preparation and there is the mitzva. Shabbos is an exception. The preparation is a mitzvah in itself, to the extent that if possible, it should not be delegated: You should do some food preparation for Shabbos yourself. Where do we see this?

--- 31:16

ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם

Rabbeinu Bachay:

לעשות את השבת. ע"ד הפשט לתקן לצרכי שבת (בראשית י״ח:ח׳) מלשון וימהר לעשות אותו, וכן (שם יח) ובן הבקר אשר עשה הכל לשון תקון, ובאור הכתוב שיהא אדם זהיר בכבוד שבת להשמר מכל מלאכה ולהשתדל שיכין לצורך השבת כדי שיהא לו מנה יפה לשבת

Targum YbU

וְיִנְטְרוּן בְּנֵי יִשְרָאֵל יַת שַׁבְּתָא לְמֶעֱבַד תַּפְנוּקֵי שַׁבְּתָא לְדָרֵיהוֹן קְיַים עֲלָם

As seen in the Gemara Kiddushin 41a,

אָמַר רַב יוֹסֵף: מִצְוָה בּוֹ יוֹתֵר מִבִּשְׁלוּחוֹ. כִּי הָא דְּרַב סָפְרָא מְחָרֵיךְ רֵישָׁא, רָבָא מָלַח שִׁיבּוּטָא.

 

5. Who wrote the Aseres HaDibros on the second luchos.

--- 34:1

ויאמר ה אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת

A majority of people get mixed up because of 34:27

ויאמר ה אל משה כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל

But that is wrong. Everyone (except for one misunderstood Medrash) states emphatically that Hashem wrote the Aseres HaDibros on the second luchos. 

Ramban (34:27-28) answers that Moshe wrote the Sefer HaBris on the Luchos. Others say he wrote other things. But the Aseres HaDibros was without question by Hashem.    Good example, the Netziv here:

כתב לך את הדברים האלה. לפי הפשט למד מעניינו דבכתיבה על הלוחת מיירי. ולא כמש״כ הרמב״ן שצוהו לכתוב על הספר הברית ולקרוא באזני העם כמו שהיה אז בראשונות שהרי לא נזכר ענין הקריאה והירידה בינתים אפילו בצווי. וא״א לפרש כתיבה בס״ת שאינו מדבר בס״ת עד מצות כתבו לכם את השירה הזאת. דשם כתיב על ספר. אלא בכתיבה על הלוחות שמדבר בענינם מיירי. אמנם ודאי לא בעשרת הדברות מדבר. שהרי הקב״ה אמר וכתבתי על הלוחות. ותו דלזה לא היה נצרך לפרש טעם כי ע״פ הדברים האלה וגו׳ שהרי משה עלה בשבילם ואין זה דבר חדש. אלא בכל התורה נצטוה משה שמלבד שיכתוב ה׳ על הלוחות עשרת הדברים יכתוב משה על הלוחות את הדברים האלה מבראשית עד לעיני כל ישראל. וכמו שהיו חקוקים על הלוחות הראשונות כמו שכתוב לעיל כ״ד י״ג. ואתנה לך את לחות האבן והתורה. כך היו חקוקים על הלוחות השניות ע״י משה. וכבר נתבאר שם שאין הפי׳ שהיו כתובים כמו שהתורה לפנינו אלא השמות שבהם נבראו שו״א. והן הן גופי תורה אחר שנתפשטו:

 

 

6. Source that teshuva requires explicit vidui.

--- 32:31,

וישב משה אל ה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב

*********************************************

The whole list of questions:

Necessary to answer some questions- not in the Parsha, but common knowledge: 

The Gemara in Pesachim 87b says that when the luchos were broken, the letters flew in the air. לוּחוֹת נִשְׁבְּרוּ וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת.  The implication is that the same letters were used to write the second luchos.  

Also: the Gemara in Shabbos 104b says the letters of the luchos went all the way through the stone. 

Also the Gemara Krisus 6b that Chelbena has an unpleasant odor.

1.  Two people are introduced in this Parsha. Both of their fathers are mentioned (X son of Y), but only the grandfather of one (X son of Y son of Z.). Why.

 Betzalel and Ahaliav. Betzalel's grandfather Chur is mentioned because Chur died trying to prevent the Eigel, and his grandson built the Mishkan, a kapara for, or a consequence of, the aveira of the Eigel.

 

2.  It should be self-evident that an aveira that is punished with missas Beis Din can not be transgressed to save one's life. This is the case with three famous aveiros, Avodah Zara, Gilui araiyos, and Shfichas damim.  In our parsha, there is one mitzvah for which deliberate transgression is punished by death, but one is permitted, even required, to transgress it where there is any risk of death.

 Shabbos. See Reb Meir Simcha 31:14 for the reason.

Partial quote:

דלא יהיה לפלא, הלא השבת גופיה נדחית מפני פקוח נפש אחת מישראל, והרי היא קלה אף מפני ספק פקוח נפשו של אדם ומי שעובר על השבת נהרג ונסקל, אכן באמת קדושת השבת נדחית מפני נפשו של ישראל, כי אם אין ישראל ליכא שבת בעולם ומי יעידו על שביתות השם ממעשיו ועל קדמותו בעולם, אכן אם הישראלי לא שמר את השבת הוא גרוע ונבזה אף מן הבהמה ונסקל וזה כפרתו, כי גם אם אינו נסקל נפשו נכרתת מן הקשר האמיץ אשר קשורה כנסת ישראל בד' ובתורתו ומיתתו טובה גדולה לו וכמאמרם ז"ל כל המומתין מתודין מיתתי תהא כפרה על העון הזה עיי"ש.

   (My axiomatic assumption is not 100% correct. If it were, you would not need "מאי חזית" by שפיכת דמים. But if it's true enough for Reb Meir Simcha, it is true enough to serve as an axiom.)

3.  When is a person over an issur deoraysa when he gives tzedaka.

30:15

הֶעָשִׁיר לֹא־יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל

Ramban

וְטַעַם הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט שֶׁיָּבִיאוּ הַשְּׁקָלִים בַּהַשְׁוָיָה הַנִּזְכֶּרֶת. וְהַנִּרְאֶה מִן הַכָּתוּב הַזֶּה שֶׁאִם הֵבִיא הַדַּל בְּשִׁקְלוֹ פָּחוֹת מִמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל, שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּלָּאו הַזֶּה, שֶׁהַכָּתוּב הַזֶּה מְנִיעָה. שֶׁאִם נֹאמַר בְּ"הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה" שֶׁיִּהְיֶה שְׁלִילוֹת, לוֹמַר שֶׁבְּכָךְ דַּי לוֹ, לֹא נוּכַל לְפָרֵשׁ כֵּן בְּ"וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט". וְאִם כֵּן שְׁתֵּיהֶן מְנִיעוֹת, אִם שָׁקַל הֶעָשִׁיר הַיְּחִידִי יוֹתֵר, וְשָׁקַל הַדַּל פָּחוֹת, עָבַר בְּלָאו. וְשֶׁמָּא מַה שֶׁהָיוּ תּוֹרְמִין בַּקֻּפּוֹת עַל הָאָבוּד וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת (כתובות קח.) יְתַקֵּן לָהֶם זֶה, כִּי הַדַּל הַמַּמְעִיט בַּמּוֹתָר עָתִיד לִגָּבוֹת הוּא, וּמִן הֶעָשִׁיר הַמַּרְבֶּה לֹא יִתְרְמוּ הַגַּבָּאִין בְּיִתְרוֹן, וְלֹא יְהוּ מְזַכִּין בְּמוֹתָרוֹת. וְרָאִיתִי לְבַעַל הֲלָכוֹת וּלְכָל הַמּוֹנִים הַמִּצְוֹת שֶׁלֹּא הִזְכִּירוּ הַלָּאו הַזֶּה:

 

 

4.  30:12-13

.... ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם 

זה  יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש ...

The Torah could have called the half-shekel that averts a plague “chatzi shekel” (חצי) but instead calls it  “machatzis” (מחצית). How does that form of the word show that Tzedaka stands between life and death?

The word “machatzis” (מחצית) — “a half” — has five letters, and the middle letter is a "צ", the first letter of the word “tzedakah.” Flanking the "צ" there is a "ח" and a "י", "חי"— “life.” The exterior letters of the word are "מ" and "ת", death. Thus, the Torah is suggesting that "צ" — tzedakah — is the mitzvah which stands between life and death. Tzedakah can distance death and bring life to those who practice it.

(פרדס יוסף)

 

5. The Gemara in Gittin 20a decides that where writing is required, relief carving is not called writing (where  you remove the material outside the letters and leave the letters untouched,) but incising or carving letters out is called writing. Tosfos says the Gemara could have proven that from the Luchos, which were called “written” but were carved out, as it says in 32:26. Can you think of a reason to disagree with Tosfos?

When Moshe threw the luchos down the letters flew into the air. If they were just the absence of stone, there would be nothing to fly. It must be that there were actual letters; but they were purely spiritual, and when placed on the stone they removed the stone in that place. As Benny Singer said, they were “Hole”y letters. If so, Tosfos Raya is off. They were real letters that broke away the stone when placed on the luchos. The point is that they were not formed only by the absence of stone; they were letters that when placed on the luchos removed the stone in their place.

Discussion:

The Maharsha in Pesachim 87b says that being able to see these invisible letters flying off was also a miracle.

אותיות פורחות כו׳. מדלא כתיב ואשברם לפניכם דריש ליה שראו דבר פלא שהעין פונה להסתכל בו כדפירש״י ועי״ל דמשמע לעיניכם שכולם ראו וזה דבר שא״א שיהיו כולם ראו שבירת הלוחות שהיו ישראל מפוזרים ומפורדים במחנה ישראל ג׳ פרסאות על ג׳ פרסאות אבל אותיות פורחות למעלה אפשר שכולם ראו בו וכה״ג אמרי׳ פ״ק דע״ז (דף יז.) בס״ת שנשרפה עם ר״ח בן תרדיון שראו גליון ס״ת נשרפו ואותיות פורחות והתם ניחא טפי שאותיות ס״ת הן שהיו כתובים על הקלף היו פורחות אבל הכא לפי מה שאמרו שהיו חרותים האותיות מעבר לעבר ומ״ס וסמ״ך בלוחות בנס היו עומדין נמצא כשנשתברו הלוחות לא היו ממש באותיות כי אויר היו ויש ליישב דגם זה נס היה ונס בתוך נס היה שראו אותיות אלו שהן אויר היו פורחות ודו״ק:

 The Korban HaEida Yerushalmi Taanis 4:5 says

 הכתב עצמו פרח. אף ע"ג שהיו חקוקים מ"מ היו בדיו שחור ע"ג החקיקה:

All this is not like the Mishna Avos 5:6 about והכתב, והמכתב, והלוחות being created bein hashmashos.

 

6.  The issur deoraysa of writing on Shabbos is only if you write words that make sense. Writing a string of letters that means nothing is not chillul Shabbos deoraysa. Prove that writing Hebrew from left to right is called intelligible writing.

32:15-16

וַיִּ֜פֶן וַיֵּ֤רֶד מֹשֶׁה֙ מִן־הָהָ֔ר וּשְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָעֵדֻ֖ת בְּיָד֑וֹ לֻחֹ֗ת כְּתֻבִים֙ מִשְּׁנֵ֣י עֶבְרֵיהֶ֔ם מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתֻבִֽים׃ טזוְהַ֨לֻּחֹ֔ת מַעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱלֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל־הַלֻּחֹֽת׃

Meaning they were backwards on the other side, and it’s called kesuvim. It’s true, however, that some learn that the words came out from right to left on both sides.

 

7. In most mitzvos, there is the preparation and there is the mitzva. Shabbos is an exception. The preparation is a mitzvah in itself, to the extent that if possible, it should not be delegated: You should do some food preparation for Shabbos yourself. Where do we see this?

31:16

ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם

Rabbeinu Bachay:

לעשות את השבת. ע"ד הפשט לתקן לצרכי שבת (בראשית י״ח:ח׳) מלשון וימהר לעשות אותו, וכן (שם יח) ובן הבקר אשר עשה הכל לשון תקון, ובאור הכתוב שיהא אדם זהיר בכבוד שבת להשמר מכל מלאכה ולהשתדל שיכין לצורך השבת כדי שיהא לו מנה יפה לשבת

Targum YbU

וְיִנְטְרוּן בְּנֵי יִשְרָאֵל יַת שַׁבְּתָא לְמֶעֱבַד תַּפְנוּקֵי שַׁבְּתָא לְדָרֵיהוֹן קְיַים עֲלָם

As seen in the Gemara Kiddushin 41a,

אָמַר רַב יוֹסֵף: מִצְוָה בּוֹ יוֹתֵר מִבִּשְׁלוּחוֹ. כִּי הָא דְּרַב סָפְרָא מְחָרֵיךְ רֵישָׁא, רָבָא מָלַח שִׁיבּוּטָא.

 

 

8. Who wrote the Aseres HaDibros on the second luchos.

34:1

ויאמר ה אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת

A majority of people get mixed up because of 34:27

ויאמר ה אל משה כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל

But that is wrong. Everyone (except for one misunderstood Medrash) states emphatically that Hashem wrote the Aseres HaDibros on the second luchos. 

Ramban (34:27-28) answers that Moshe wrote the Sefer HaBris on the Luchos. Others say he wrote other things. But the Aseres HaDibros was without question by Hashem.    Good example, the Netziv here:

כתב לך את הדברים האלה. לפי הפשט למד מעניינו דבכתיבה על הלוחת מיירי. ולא כמש״כ הרמב״ן שצוהו לכתוב על הספר הברית ולקרוא באזני העם כמו שהיה אז בראשונות שהרי לא נזכר ענין הקריאה והירידה בינתים אפילו בצווי. וא״א לפרש כתיבה בס״ת שאינו מדבר בס״ת עד מצות כתבו לכם את השירה הזאת. דשם כתיב על ספר. אלא בכתיבה על הלוחות שמדבר בענינם מיירי. אמנם ודאי לא בעשרת הדברות מדבר. שהרי הקב״ה אמר וכתבתי על הלוחות. ותו דלזה לא היה נצרך לפרש טעם כי ע״פ הדברים האלה וגו׳ שהרי משה עלה בשבילם ואין זה דבר חדש. אלא בכל התורה נצטוה משה שמלבד שיכתוב ה׳ על הלוחות עשרת הדברים יכתוב משה על הלוחות את הדברים האלה מבראשית עד לעיני כל ישראל. וכמו שהיו חקוקים על הלוחות הראשונות כמו שכתוב לעיל כ״ד י״ג. ואתנה לך את לחות האבן והתורה. כך היו חקוקים על הלוחות השניות ע״י משה. וכבר נתבאר שם שאין הפי׳ שהיו כתובים כמו שהתורה לפנינו אלא השמות שבהם נבראו שו״א. והן הן גופי תורה אחר שנתפשטו:

 

9.  Given a choice to daven with a tzibur that is all tzadikim or a tzibur in which there are some tzadikim and some resha’im, where is it better to daven.

With all tzadikim, of course. The Levona in the Ketores only proves that when reshaim do teshuva they add to Klal Yisrael. Also, the Maharsha there in Krisus says that the hetter is only when they are batteil ten to one. Or twenty to two.

 

10. Show me where Hashem tells Moshe to go and he does not go.

32:17

וידבר יהוה אל־משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים

(In Eikev, 9:12, it says not only רד, like here, it says רד מהר)

 

1 How many punishments do we find for the people who worshipped the Eigel

Three. 32:20, the effect of drinking the water with gold dust; 32:35 a plague, ויגוף יי' את העם, and 32:27 they were killed by the Leviim, שִׂימוּ אִישׁ־חַרְבּוֹ עַל־יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ־אֶת־אָחִיו וְאִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־קְרֹבוֹ׃

  

12. Source that teshuva requires explicit vidui.

32:31,

וישב משה אל ה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב

 

13.  How many Ohel Moeds were there.

Two. Besides the regular Ohel Moed built by Betzalel and Oholiav, there was also the Beis Medrash of Moshe Rabbeinu that was outside the machaneh, at least for a while; 33:7;

וומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש ה יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה

14.   Our Parsha mentions the calf/Eigel. Name the four other animals mentioned in the parsha.

שור, כבש וחמור by Bechor in 34:19-20, and גדי in 34:26 by basar b'chalav.

 

15.   Forms of the word "nassa" appear four times in our parsha. How is the word used here? The first is Ki Sisa.

32:32, ועתה אם תשא חטאתם

34:7, נשא עון ופשע וחטאה 

34:31, ויקרא אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל הנשאים בעדה 

Extra credit: The Tiferes Yisrael in in Yevamos Perek 7 comment #7 suggests (somewhat tongue in cheek) several explanations of the Hebrew word for marriage, "Nisu'in."  They are:

-Gift (מתנה, כמו וישא משאות מאת פניו),

-Burden (משא עליו),

-Elevation (נס מתנוסס),

-or Oath/promise (לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא).

Here is the Tiferes Yisrael.

בת ישראל שניסת

 [נ"ל לפעמים נקט שנשאת ופעמים שניסת, ע"ש ב' בחינות שבאשה, לעזר וכנגדו, בזמן שהיא לו לעזר. היא לו כמתנה, כמו וישא משאות מאת פניו, ובזמן שכנגדו היא לו לנסיון, או איפכא בזמן שלעזר היא כנס מתנוסס לבעלה, ואם לאו, היא כמשא עליו. או נ"ל דנישאת הוא ע"ש לא תשא שם ד"א לשוא, ובל"א "אנגעשווארען ווארדען", כמ"ד כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך, וניסת הוא לשון למען ענותך לנסותך, שגם היא מורגלת ע"י הנשואין בדברים קשים, והם אעפ"כ להיטיב באחרית, כדכתיב הרבה ארבה עצבונך. ואח"כ תגל האם בפרי בטנה]:

 

 What do you think the word "Eirusin" (betrothal, the first stage of marriage,) comes from? Good luck. You're on your own with this one.  I have my opinion, for what it's worth. (Hint: it's probably not related to eres/poison.  If  you feel that it is, A., join the club. B.,  talk to my son Rav Mordechai in Marlboro. He has better things to do, but he does counsel many such unfortunates.)

 

Questions for Ki Sisa

in 2025, I used 1, 4, 5, 6, and 10.

Necessary to answer some questions- not in the Parsha, but common knowledge: The Gemara in Pesachim 87b says that when the luchos were broken, the letters flew in the air. לוּחוֹת נִשְׁבְּרוּ וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת.  The implication is that the same letters were used to write the seond luchos.  Also: the Gemara in Shabbos 104b says the letters of the luchos went all the way through the stone. Also the Gemara Krisus 6b that Chelbena has an unpleasant odor.)

  1.  30:12-13

.... ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם 

זה  יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש ...

The Torah could have called the half-shekel that averts a plague “chatzi shekel” (חצי) but instead calls it  “machatzis” (מחצית). How does that word show that Tzedaka stands between life and death?

2. The Gemara in Gittin 20a decides that where writing is required, relief carving is not called writing, but incising or carving letters out is called writing. Tosfos says the Gemara could have proven that from the Luchos, which were called “written” but were carved out, as it says in 32:26. Can you think of a reason to disagree with Tosfos?  

3.  The issur deoraysa of writing is only if you make words that make sense. Prove that writing Hebrew from left to right is called writing.

4.  Where is a clear mitzva to prepare for Shabbos. So much so, that unlike many other mitzvos where the main thing is the result and therefore can be delegated, this should not be delegated: You should do some food preparation for Shabbos yourself.

5. Who wrote the Aseres HaDibros on the second luchos.

6.  Given a choice to daven with a tzibur that is all tzadikim or a tzibur in which there are some tzadikim and some resha’im, where is it better to daven.

7. Show me where Hashem tells Moshe to go and he does not go.

8. How many punishments do we find for the people who worshipped the Eigel

9. Source that teshuva requires explicit vidui.

10.  How many Ohel Moeds were there.

11.   Our Parsha mentions the calf/Eigel. Name the four other animals mentioned in the parsha.

12.   Forms of the word "nassa" appear four times in our parsha. How is the word used here? 

1.  30:12-13

.... ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם 

זה  יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש ...

The Torah could have called the half-shekel that averts a plague “chatzi shekel” (חצי) but instead calls it  “machatzis” (מחצית). How does that word show that Tzedaka stands between life and death?

The word “machatzis” (מחצית) — “a half” — has five letters, and the middle letter is a "צ", the first letter of the word “tzedakah.” Flanking the "צ" there is a "ח" and a "י", "חי"— “life.” The exterior letters of the word are "מ" and "ת", death. Thus, the Torah is suggesting that "צ" — tzedakah — is the mitzvah which stands between life and death. Tzedakah can distance death and bring life to those who practice it.

(פרדס יוסף)

 

2. The Gemara in Gittin 20a decides that where writing is required, (although relief carving is not called writing,) incising or carving letters out is called writing. Tosfos says the Gemara could have proven that from the Luchos, which were called “written” but were carved out, as it says in 32:26. Can you think of a reason to disagree with Tosfos?

Benny Singer’s words: it says that when Moshe threw the luchos down the letters flew into the air. If they were just the absence of stone, there would be nothing to fly. It must be that there were actual letters; but they were purely spiritual, and when placed on the stone they removed the stone in that place. As Benny Singer said, they were “Hole”y letters. If so, Tosfos Raya is off. They were real letters that broke away the stone when placed on the luchos. The point is that they were not formed only by the absence of stone; they were letters that when placed on the luchos removed the stone in their place.

Discussion:

The Maharsha in Pesachim 87b says that being able to see these invisible letters flying off was also a miracle.

אותיות פורחות כו׳. מדלא כתיב ואשברם לפניכם דריש ליה שראו דבר פלא שהעין פונה להסתכל בו כדפירש״י ועי״ל דמשמע לעיניכם שכולם ראו וזה דבר שא״א שיהיו כולם ראו שבירת הלוחות שהיו ישראל מפוזרים ומפורדים במחנה ישראל ג׳ פרסאות על ג׳ פרסאות אבל אותיות פורחות למעלה אפשר שכולם ראו בו וכה״ג אמרי׳ פ״ק דע״ז (דף יז.) בס״ת שנשרפה עם ר״ח בן תרדיון שראו גליון ס״ת נשרפו ואותיות פורחות והתם ניחא טפי שאותיות ס״ת הן שהיו כתובים על הקלף היו פורחות אבל הכא לפי מה שאמרו שהיו חרותים האותיות מעבר לעבר ומ״ס וסמ״ך בלוחות בנס היו עומדין נמצא כשנשתברו הלוחות לא היו ממש באותיות כי אויר היו ויש ליישב דגם זה נס היה ונס בתוך נס היה שראו אותיות אלו שהן אויר היו פורחות ודו״ק:

 The Korban HaEida Yerushalmi Taanis 4:5 says

 הכתב עצמו פרח. אף ע"ג שהיו חקוקים מ"מ היו בדיו שחור ע"ג החקיקה:

All this is not like the Mishna Avos 5:6 about והכתב, והמכתב, והלוחות being created bein hashmashos.

 

3.  The issur deoraysa of writing is only if you make words that make sense. Prove that writing Hebrew from left to right is called writing.

32:15-16

וַיִּ֜פֶן וַיֵּ֤רֶד מֹשֶׁה֙ מִן־הָהָ֔ר וּשְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָעֵדֻ֖ת בְּיָד֑וֹ לֻחֹ֗ת כְּתֻבִים֙ מִשְּׁנֵ֣י עֶבְרֵיהֶ֔ם מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתֻבִֽים׃ טזוְהַ֨לֻּחֹ֔ת מַעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱלֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל־הַלֻּחֹֽת׃

Meaning they were backwards on the other side, and it’s called kesuvim. It’s true, however, that some learn that the words came out from right to left on both sides.

 

4.  Where is a clear mitzva to prepare for Shabbos. So much so, that unlike many other mitzvos where the main thing is the result and therefore can be delegated, this should not be delegated: You should do some food preparation for Shabbos yourself.

31:16

ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם

Targum YBU and Rabbeinu Bachay say this is the mitzva to prepare good food for Shabbos. Like in the beginning of HaIsh Mekadeish.

 

5. Who wrote the Aseres HaDibros on the second luchos.

34:1

ויאמר ה אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת

People get mixed up because of 34:27

ויאמר ה אל משה כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל

But that is wrong. Everyone (except for one obscure Medrash) states emphatically that Hashem wronte the Aseres HaDibros on the second luchos. 

Ramban (34:27-28) answers that Moshe wrote the Sefer HaBris on the Luchos. Others say he wrote other things. But the Aseres HaDibros was without question by Hashem.    Good example, the Netziv here:

כתב לך את הדברים האלה. לפי הפשט למד מעניינו דבכתיבה על הלוחת מיירי. ולא כמש״כ הרמב״ן שצוהו לכתוב על הספר הברית ולקרוא באזני העם כמו שהיה אז בראשונות שהרי לא נזכר ענין הקריאה והירידה בינתים אפילו בצווי. וא״א לפרש כתיבה בס״ת שאינו מדבר בס״ת עד מצות כתבו לכם את השירה הזאת. דשם כתיב על ספר. אלא בכתיבה על הלוחות שמדבר בענינם מיירי. אמנם ודאי לא בעשרת הדברות מדבר. שהרי הקב״ה אמר וכתבתי על הלוחות. ותו דלזה לא היה נצרך לפרש טעם כי ע״פ הדברים האלה וגו׳ שהרי משה עלה בשבילם ואין זה דבר חדש. אלא בכל התורה נצטוה משה שמלבד שיכתוב ה׳ על הלוחות עשרת הדברים יכתוב משה על הלוחות את הדברים האלה מבראשית עד לעיני כל ישראל. וכמו שהיו חקוקים על הלוחות הראשונות כמו שכתוב לעיל כ״ד י״ג. ואתנה לך את לחות האבן והתורה. כך היו חקוקים על הלוחות השניות ע״י משה. וכבר נתבאר שם שאין הפי׳ שהיו כתובים כמו שהתורה לפנינו אלא השמות שבהם נבראו שו״א. והן הן גופי תורה אחר שנתפשטו:

 

6.  Given a choice to daven with a tzibur that is all tzadikim or a tzibur in which there are some tzadikim and some resha’im, where is it better to daven.

With all tzadikim, of course. The Levona only proves that when reshaim do teshuva they add to Klal Yisrael. Also, the Maharsha there in Krisus says that the hetter is only when they are batteil ten to one. Or twenty to two.

 

7. Show me where Hashem tells Moshe to go and he does not go.

32:17

וידבר יהוה אל־משה לך־רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים

(In Eikev, 9:12, it says not only רד, like here, it says רד מהר

 

8. How many punishments do we find for the people who worshipped the Eigel

Three. 32:20, the effect of drinking the water with gold dust; 32:35, ויגוף יי' את העם, and 32:27ת שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה .

 

9. Source that teshuva requires explicit vidui.

32:31,

וישב משה אל ה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב

 

10.  How many Ohel Moeds were there.

Two. Besides the regular Ohel Moed built by Betzalel and Oholiav, there was also the Beis Medrash of Moshe Rabbeinu that was outside the machaneh, at least for a while; 33:7;

וומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש ה יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה

11.   Our Parsha mentions the calf/Eigel. Name the four other animals mentioned in the parsha.

שור, כבש וחמור by Bechor in 34:19-20, and גדי in 34:26 by basar b'chalav.

12.   Forms of the word "nassa" appear four times in our parsha. How is the word used here? The first is Ki Sisa.

32:32, ועתה אם תשא חטאתם

34:7, נשא עון ופשע וחטאה 

34:31, ויקרא אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל הנשאים בעדה 

Extra credit: The Tiferes Yisrael in in Yevamos Perek 7 comment #7 suggests (somewhat tongue in cheek) several explanations of the Hebrew word for marriage, "Nisu'in."  They are:

-Gift (מתנה, כמו וישא משאות מאת פניו),

-Burden (משא עליו),

-Elevation (נס מתנוסס),

-or Oath/promise (לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא).

Here is the Tiferes Yisrael.

בת ישראל שניסת

 [נ"ל לפעמים נקט שנשאת ופעמים שניסת, ע"ש ב' בחינות שבאשה, לעזר וכנגדו, בזמן שהיא לו לעזר. היא לו כמתנה, כמו וישא משאות מאת פניו, ובזמן שכנגדו היא לו לנסיון, או איפכא בזמן שלעזר היא כנס מתנוסס לבעלה, ואם לאו, היא כמשא עליו. או נ"ל דנישאת הוא ע"ש לא תשא שם ד"א לשוא, ובל"א "אנגעשווארען ווארדען", כמ"ד כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך, וניסת הוא לשון למען ענותך לנסותך, שגם היא מורגלת ע"י הנשואין בדברים קשים, והם אעפ"כ להיטיב באחרית, כדכתיב הרבה ארבה עצבונך. ואח"כ תגל האם בפרי בטנה]:

 

 What do you think the word "Eirusin" (betrothal, the first stage of marriage,) comes from? (Hint: it's probably not related to eres/poison.)

Good luck. You're on your own with this one. 

Here are questions I posted a while ago. The style is very different. For one thing, several require knowledge of other parshios.

Many tribes are symbolized by an animal. Only two (which?) share a symbol. (what?) Although in one sense, they were diametrically opposed, (how?) individuals from those two tribes (who?) shared the lead in building a structure (what?) that shares the same motif (how?)

A young lion, Gur Aryeh. Yehuda, by Yaakov in Bereishis 49:9, Gur Aryeh. Dan, by Moshe in Devarim 33:22, the Mikdash called Ariel in Yeshaya 29:1,   This is pointed out by Rabbeinu Bachay in 38:22. In the travels in the desert, Yehuda led the nation, and Dan was the last. 

Two people are introduced in this Parsha. Both of their fathers are mentioned (X son of Y), but only the grandfather of one (X son of Y son of Z.). Why.

 Betzalel and Ahaliav. Because Chur died trying to prevent the Eigel, and his grandson built the kapara for the Eigel.

The Torah tells us that two things were described as having been done by "the finger of God," אצבע אלוקים. One is in our parsha. 

 The luchos were written with אצבע אלוקים, in 31:18, and the plague of Kinim in Mitzrayim was with אצבע אלוקים,  in 8:15.

There are three famous sins for which one must give up his life rather than transgress them, even under duress. All three carry the penalty of capital punishment for deliberate, willing, transgression. In our parsha, there is one commandment for which deliberate transgression incurs a capital penalty, but, oddly enough, one is permitted, even required, to transgress it where there is any risk of mortal danger.

 Shabbos. See Reb Meir Simcha 31:14 for the reason.

Partial quote:

דלא יהיה לפלא, הלא השבת גופיה נדחית מפני פקוח נפש אחת מישראל, והרי היא קלה אף מפני ספק פקוח נפשו של אדם ומי שעובר על השבת נהרג ונסקל, אכן באמת קדושת השבת נדחית מפני נפשו של ישראל, כי אם אין ישראל ליכא שבת בעולם ומי יעידו על שביתות השם ממעשיו ועל קדמותו בעולם, אכן אם הישראלי לא שמר את השבת הוא גרוע ונבזה אף מן הבהמה ונסקל וזה כפרתו, כי גם אם אינו נסקל נפשו נכרתת מן הקשר האמיץ אשר קשורה כנסת ישראל בד' ובתורתו ומיתתו טובה גדולה לו וכמאמרם ז"ל כל המומתין מתודין מיתתי תהא כפרה על העון הזה עיי"ש.

Who wrote the Aseres HaDibros on the second Luchos?

Hashem. NOT Moshe. Shemos 34:1  ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת and ואכתוב על הלחות את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שברת  Devarim 10:2. Don't get distracted by obscure Medrashim, or by the passuk in the end of the parsha that says (34:27) ויאמר יהוה אל־משה כתב־לך את־הדברים האלה כי על־פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת־ישראל. That passuk is not referring to the Aseres HaDibros.

Reb Leib Bakst's Beis Din

 The story is well know, and I've mentioned it before, here, as I verified it with Reb Yehuda Bakst. 

When Harav Bakst was a young man in Shanghai, he was stricken with severe appendicitis, and he hovered between life and death.  He dreamed that he was in front of the Beis Din shel Ma’alah, and the Mashgiach, R’ Yeruchem, was on the Beis Din.  The members of the Beis Din were arguing about who is more chashuv, Malachim or people. Some said that people are more chashuv, because Malachim can only do one thing, but people can do many things at one time. They then asked Rav Bakst, what does he say, does this mean that people are better than Malachim? He said he did not want to answer. They told him that he had no choice, and he had to answer. So he told them that this did not prove that people are better, because pshat that a Malach can do only one thing is that when he does his shlichus, he does it with his entire being, with all his kochos. But when people do more than one thing at a time, it is because they are not doing the things they are doing 100%, they are not being done perfectly. Even for people, if they need to do something perfectly, they can only do one thing at a time. R’ Yeruchem said that what he said was good, and the Beis Din paskened that he will live. And then he woke up. When the Mirrer oilam wanted to make a shinui hasheim, he refused, saying that Beis Din had already paskened that he will live, and he will live, and there is no reason to make a shinui hasheim. 

My son, Reb Shlomo, said this at a Sheva Brachos this week, and he added that the Choson had this quality of giving himself over b'leiv vonefesh to his hasmada in Torah. But he added that Rav Bakst really was saying (or, we can say with Rav Bakst's yesod,) that it is possible to have the maalos of both Ben Adam and Malach. Of course, single minded focus, doing something with all you kochos, is the ultimate. But when a person seeks the one goal of Shleimus, of being a true Eved Hashem, then many other things are just pratim in the great over-arching goal. Everything that he does is evaluated according to its effectiveness in achieving the tachlis of being an Eved Hashem. Such a person has the maalah of a Ben Adam who can do many things, but he also uses the quality of Malachim, to be focused entirely on the one tachlis of life and to shatz opp everything he does with that measure. So the biggest maalah is to have the ability to focus totally on one tachlis, not just one nekudah. 

We realized that with this in mind, we can imagine who the other two Dayanim on the Beis Din shel Maalah were (and we were able to connect it to the Parsha.) Rav Bakst said one of them was Reb Yerucham. I think the other two were the Rambam and the Ramban.

It is well known that the Rambam (and the Chinuch) holds that there is only the mitzva of building the Mishkan. All the keilim are not separate mitzvos from the Taryag. When you build the Shulchan, the מצוות צריכות כוונה is the Mitzva of ועשו לי מקדש, the general mitzva of Binyan Hamishkan, because the Shulchan is just a pratt in the mitzva of building the Mishkan. The Ramban says no, every kli is a mitzva bifnei atzmo. True, the fabrication of the Menorah and lighting the Menorah are one mitzvah, but that mitzva, and building the Aron and the Mizvbeiach and the Kiyor, are independent of the general mitzva of Binyan Hamishkan and are counted individually among the Taryag. When you build the Shulchan, you say asher kidshanu to build a Shulchan.

So the Rambam and the Ramban were arguing about this. The Rambam said that the ikkar was the tachlis, and once the person has the tachlis in mind, every pratt is just an element in accomplishing the tachlis. So, too, a person can do innumerable things, but it is possible to do these many things with total dedication and focus on the ultimate tachlis of being an eved Hashem, and it is called one thing. The Ramban said, no. When Hashem gives a tzivui, you do the pratt, you focus on doing what you are told, and it is not for you think about how your particular peula fits into the purpose of the universe. That is the maalah of a Malach; his focus is to do the peulah with which he was entrusted and nothing else matters. Ultimately, it was the Isaiah Berlin dialectic - "The fox knows many things, but the hedgehog knows one big thing" 

So they couldn't come to a conclusion, and they said to the third Dayan, Reb Yerucham, which is better. To have the general tachlis focus of a human being, or a Malach's tight and exclusive focus on a particular task. When Reb Yerucham saw Rav Bakst, he said, good, what do you say? Rav Bakst answered that if a person does many things separately, then it is a flaw, compared to Malachim. But if he can have a heavenly perspective, and see that Shleimus HaAdam is the ultimate goal of being an Eved Hashem, then he has the multitasking power of Man combined with the laser focus of a Malach, and that is really what the Ribono shel Olam expects from us.

Ki Sisa, Shemos 34:34. The Masveh and Hiskashrus with a Rebbi

 Upon returning with the second Luchos, Moshe Rabbeinu was granted a Keren of light, an illumination that bespoke his embodiment of the Torah, as the Kiryas Sefer says in the Hakdama. This light frightened everyone, so he covered his face. He removed the cover only when he spoke to Hashem and when he taught Klal Yisrael what Hashem had imparted to him.

ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד־משה ברדתו מן־ההר ומשה לא־ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו

וירא אהרן וכל־בני ישראל את־משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו

ויקרא אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל־הנשאים בעדה וידבר משה אלהם

ואחרי־כן נגשו כל־בני ישראל ויצום את כל־אשר דבר ה אתו בהר סיני

ויכל משה מדבר אתם ויתן על־פניו מסוה

ובבא משה לפני ה לדבר אתו יסיר את־המסוה עד־צאתו ויצא ודבר אל־בני ישראל את אשר יצוה

וראו בני־ישראל את־פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את־המסוה על־פניו עד־באו לדבר אתו

The Gemara in Chagiga 16a says that one who looks at three things weakens his eyesight: the rainbow, Kohanim during duchening, and a "Nasi." 

דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש: כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא, ובכהנים. בקשת — דכתיב: ״כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה׳״. בנשיא — דכתיב: ״ונתת מהודך עליו״. 

The Maharsha there says that this is because they carry with them something of the Ziv HaShechina, and "lo yirani ha'adam vachai," and suma is k'meis.

כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות כו'. מקרא לא מייתי אלא דבג' דברים איכא דמות וזיו שכינה והיה קבלה בידו דעיניו כהות במסתכל בהם והא ודאי במסתכל בשכינה ממש א"א להיות חי כמ"ש כי לא יראני האדם וחי אבל הכא במסתכל בדמות וזיו של שכינה קאמר גם שאינו מת מ"מ עונשו שעיניו כהות שהוא דמות מיתה כמ"ש ג' חשובין כמת סומא כו':

It is clear that this ״ונתת מהודך עליו״ refers to the keren ohr of Moshe, because of the Medrash Tehillim 21, which equates the וייראו מגשת אליו in our parsha by the keren of light with the "וייראו אותו כאשר יראו את משה by Yehoshua and states that this was a result of ונתתה מהודך עליו :

מדרש תהלים (בובר) מזמור כא 

"גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶךָ הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו" (תהלים כא ו) הוד של רב, והדר של תלמיד, כענין שנאמר: "ונתתה מהודך עליו" (במדבר כז כ). מהודך ולא כל הודך. והיכן ניתן לו ליהושע? ר' יודן אמר: בירדן ניתן לו. במשה כתיב: "וייראו מגשת אליו" (שמות לד ל), וביהושע כתיב: "וייראו אותו כאשר יראו את משה" (יהושע ד יד).

Question: If the luminous countenance of Moshe Rabbeinu was so fearsome, indeed dangerous, such that he covered it to protect all that saw him, why did he not cover his face when he taught Klal Yisrael Torah?

Certainly there was the benefit described in the Ramban, that everyone that saw and heard him knew that when he said "I am your God," he was repeating verbatim the words of Hashem, and not his own thoughts. (One might ask, on the contrary, there is a greater concern of misinterpretation when a man that shines with supernal light says "I am your God."  I suppose the answer is that because Moshe was careful to cover his face all the time except when giving over Hashem's words, it was clear to everyone that when he had the mask on, he was functioning as Moshe ben Amram, and when he removed his mask he was delivering a message from Hashem.)

רמב"ן ויקרא יח ב

וטעם דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם כאילו הוא אומר "ואמרת אליהם בשמי אני ה' אלהיכם" וכן קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם (ויקרא י״ט:ב׳) ואפשר כי הטעם כי בצאת משה מלפני השם בלא מסוה ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה איננו צריך לומר להם "כה אמר ה'" כי ידוע להם כי רוחו ידבר בו ומלתו על לשונו לא ידבר מעצמו וכן במקומות רבים במשנה תורה כך ידבר כמו והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום ונתתי מטר ארצכם ונתתי עשב בשדך (דברים יא יג טו) ואין משה הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות ומצמיח עשב בשדה אלא ה' יתברך 

But that does not explain why he couldn't say "Koh Amar Hashem." There has to be a direct reason for removing the mask while teaching Torah.

Reb Moshe, in the new Kol Rom, says that the light was the Hod of Hashra'as HaShechina that rests on those that learn Torah, just that for Moshe it was open and brilliant, and for others, it is internal - 

האור שקרן מעור פניו של משה הוי הוד של השראת שכינה לאלו שעוסקים בתורה, והוא היה למשה בגלוי ולכל ישראל הוא בפנימיות

Therefore, when Klal Yisrael was learning Torah, they, too, had this light, and they were worthy to see the light shining from the face of Moshe Rabbeinu.

ולכן בעת שלמדו את התורה אצל משה גם להם היה אור זה בפנימיותם, והיו ראויים לראות באור שהיה על פניו.

The idea that this light shines from every oseik baTorah is also found in the Zohar, and it doesn't matter much whether it is the light of Hashra'as HaShechina or the Ohr Haganuz.

 (בראשית א׳:ג׳) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. אמר רבי יוסי, ההוא אור אתגניז ואיהו אזדמן לגבי צדיקיא לעלמא דאתי. כמה דאוקמוה, דכתיב, (תהילים צ״ז:י״א) אור זרוע לצדיק. לצדיק ודאי סתם. וההוא אור לא שמש בעלמא, בר יומא קדמאה. ולבתר אתגניז,  ולא שמש יתיר. רבי יהודה אומר, אלמלי אתגניז מכל וכל, לא קאים עלמא אפילו רגעא חדא, אלא אתגניז ואזדרע כהאי זרעא דעביד תולדין וזרעין ואיבין, ומניה אתקיים עלמא. ולית לך יומא, דלא נפיק מניה בעלמא, ומקיים כלא דביה זן קודשא בריך הוא עלמא. ובכל אתר דלעאן באורייתא בליליא, חד חוטא נפיק מההוא אור גניז, ואתמשיך על אינון דלעאן בה

But even with Reb Moshe's pshat, that when they were learning they were worthy to see the light, that when they were learning it did not frighten or harm them, there has to be a reason why is was necessary for Moshe to take off the mask when he taught them Torah.

The answer, of course, is that a  talmid has to see his rebbi when he learns, as the Netziv says in 34:35.

הוריות י"ב

"וכי יתביתו קמי רבכון, חזו לפומיה דרבכון, שנאמר: (ישעיהו ל') והיו עיניך רואות את מוריך".

עירובין י"ג

אמר רבי: האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי — דכתיב: ״והיו עיניך רואות את מוריך״.

It is true that the Mahrsha sees this as a purely rational, technical idea - that facial expressions communicate more than words alone.

הוה מחדדנא טפי כו'. דבהסברת פנים הוה מחדדי טפי דיש להבין בקריצת עינים וברמיזת שפתים והיינו רואות את מוריך שמראה לו  פנים טפי וק"ל:

But others, including the Radbaz, learn that there is more to it.

אמרו בספרי החכמה כי בהיות האדם מתכוון אל רבו ונותן אליו לבו תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהיה לו נפש יתירה וזה נקרא אצלם סוד העיבור בחיי שניהם. וזה הוא שנאמר "והיו עיניך רואות את מוריך"

The Radbaz, of course, was among the greatest of the Mekubalim and among the greatest of the poskim. The Arizal learned in his yeshiva, he was on the Beis Din with the Beis Yosef, and in general he was a living Sefer Torah by the standards of his generation of malachim. Every word he says has to be measured like diamonds.

Here you see that he says that in order to understand Torah properly, you need a kesher to a rebbi, and that is created by looking at him and hearing his divrei Torah.

The lesson here is that learning Torah requires a kesher to a Rebbi. When that kesher is created, the light of the Torah that he has is shared with his talmid. This does not happen with a tape recorder or a book. It is personal and intimate.  As explained by Rav Chatzkel Levenstein -  

תלמידי הגה"צ רבי יחזקאל לוונשטיין זצ"ל שאלוהו: מדוע שיחה הנשמעת מטייפרקורדר אינה משפיעה כל כך חזק כמו שיחה ששומעים מפי החכם עצמו? והוא ענה: בשיחה מוקלטת חסר הצלם אלוקים"

This concept of creating a kesher with a rebbi in order to be spiritually elevated is found in other sefarim, primarily among the Chasidim, which has been inflated into a serious problem. For example, the Breslevers are famous for saying 

“הריני מקשר עצמי.., לכל הצדיקים האמיתיים שבדורנו , ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר קדושים אשר בארץ המה, ובפרט לרבינו הקדוש, צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן בן פֵיגֶא, זכותו יגן עלינו, ועל כל ישראל, אמן.

But it's not only the Breslevers. It is pretty fundamental in Chabad as well. From the Sefer HaTanya:

בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בבחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארץ... יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים, ראשי בני ישראל שבדורם... על ידי דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש ורוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחכמה עילאה

On the other hand, Reb Chaim in Nefesh HaChaim, describing Avodah Zara deoraysa:

נפש החיים שער ג פרק ט

ומהם שהיו משתעבדים ומזבחים ומקטרים לאיזה אדם שראו שכח ממשלת מזלו גדול מאד. בחשבם שע''י השתעבדם ועבודתם אליו יעלה מזלם עם מזלו.

ומהם אף שלא היתה כוונת עבודתם להשפעת הנאות עוה''ז. אבל כוונתם היתה להשיג עי''ז איזה השגות שכלים שחמדו להם. כמו חכמת הקסמים וכיוצא איזה השגות.

ומהם שהתדבקו לעבודת איזה אנשים כדי להמשיך השפעת אמונת אמון ועניני עתידות. וזהו הכל עכומ''ז גמורה. ובכלל לא יהיה לך אלהים אחרים כמ''ש הכל הרמב''ן ז''ל בפירושו על התורה שם. ועיין לק''ת ס''פ נח בענין דור הפלגה:

ואפילו להשתעבד ולהתדבק באיזה עבודה לבחי' רוה''ק שבאיזה אדם נביא ובעל רוה''ק. גם זה נקרא עכומ''ז ממש. כמו שמצינו בנבוכדנצר שהשתחוה לדניאל. ג''כ לא בעבור שהחזיקו לאלוה בורא כל. אלא שכיון בהשתחויתו להשתעבד ולהתדבק לרוח הקדש שבו. כמ''ש (דניאל ב׳:מ״ו) באדין מלכא נבוכדנצ' נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד ומנחה ונחחין וכו' מן קשוט די אלהכון הוא אלם אלהין כו' וגלה רזין. די יכלת למגלא רזא דנה ושם (סי' ד') ועד אחרין על קדמי דניאל כו' ודי רוח אלהין קדישין בי' וכו'. ורז''ל אמרו (סנהדרין צ''ג א') הטעם שלא היה דניאל בעת ציווי ההשתחוי' לצל' שאמר דניאל איזיל מהכא דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון. ונ''נ אמר ג''כ יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קליי' לאלהי' בנורא. וע' ז''ח רות ס' ע''ב. ובב''ר פ' ל''ו ובתנחומא ר''פ ויחי וכן אתה מוצ' בדניאל וכו' מה כתיב באדין מלכא נבוכדנצ' וכו' ומנחה ונחחין אמר לנסכא לי' אבל דניאל לא קיבל למה שכשם שנפרעין מעובדי עכומ''ז כך נפרעין מהעכומ''ז עצמה. וכן אמרו שם זה הטע' גם על יעקב אבינו ע''ה שלא רצה ליקבר במצרים הרי שקראו ז''ל ענין זה עכומ''ז. אף שהכוונה היתה לרוח אלהין קדישין דבי'.

I am not competent to decide whether Reb Chaim's definition would cast Breslevers, and to some extent most Chasidim, as ovdei avodah zara deoraysa, and if you can bring rayos from reality, it is apparent that the war against Chasidus is long finished, and they won. But I do know that because of a technicality, it does not matter. Avoda Zara requires specific acts, and talk is not among them. As Reb Chaim goes on to say,

ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העבודה זרה הנ"ל היינו בארבע עבודות דוקא. אמנם עתה שעבודת התפלה ובהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן ודאי גם על זה שייך האזהרה וזהו שאמר הכתיב שמות זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו היינו שלא לכוין חס ושלום בשום עבודה וענין לאיזה כח פרטי מכחות שקבע הבורא יתברך כי שם אלקים משותף לכל בעל כח פרטי שיהיה כידוע וכמו שנתבאר לעיל רק לכוין לשם העצם המיוחד לו יתברך לבד שפירושו מהוה הכל היינו כללא ומקורא דכל הכחות כולם כנ"ל וזהו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד רצה לומר שכל הכחות פרטיים שנמשכים מהויי"ה ברוך הוא המה מאוחדים ונקבצים בכחו יתברך שמו כלל מקור אחדותו הוהוא מצד התחברותן יתברך עם העולמות 

Still, one has to wonder. For us Bnei Yeshiva, non-chasidim, followers of the derech of Reb Chaim, is there a problem taking the Radbaz literally? Even if it is not יהרג ואל יעבור, is it not fort a hashkafa that we totally reject?

The answer is, no, of course not. As Reb Moshe said in the Kol Rom at the beginning, we are talking about a Rebbi Talmid relationship that arises from teaching and learning. The kesher created by this act of lilmod ule'lameid is not Avodah Zara, it is exactly what mesoras Hatorah is meant to be, it is pure Avodas Hashem.

So the answer to the questions we posed is that the mesora of Torah requires a personal, direct, visual, intimate connection between Rebbi and Talmid. Without dwelling on it, the term the Radbaz uses, סוד העיבור, is meant seriously. When that happens, Klal Yisrael had no fear of the "קרן עור פניו" because that "Torah התקשרות" between Rebbi and Talmid elicited within Klal Yisrael the very same Karnei Ohr that Moshe Rabbeinu had.    

I once printed these mugs and gave them to certain members of my shiur.

UPDATE:

I asked two of my grandchildren the question. Their answers are better than mine. One of them, Yaakov Jofen, is named after his great grandfather, Rav Yakov Jofen the Rosh Yeshiva of Beis Yosef in Flatbush. The other is Moshe Eisenberg, named after his great great grandfather, Reb Moshe Feinstein. Yakov said something deep, something his namesake would have enjoyed. Moshe said what Reb Moshe says in his Kol Rom.

Moshe's answer was, like Reb Moshe's that I mentioned above, that the Kedusha of Torah protected them. The light from Moshe Rabbeinu was kedushas haTorah, and when they were learning, that light was in them as well. 

My nephew, Harav Yitzchak Buchalter, added something important to Reb Moshe's answer.  He pointed out Rashi in 34:30,

וייראו מגשת אליו. בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל עֲבֵרָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא פָשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּעֲבֵרָה מַהוּ אוֹמֵר? וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כ"ד) – וְלֹא יְרֵאִים וְלֹא מִזְדַּעְזְעִים, וּמִשֶּׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אַף מִקַּרְנֵי הוֹדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הָיוּ מַרְתִּיעִים וּמִזְדַּעְזְעִים (ספרי):

Rashi/the Sifri is saying that the fear was a consequence of their yerida. It makes perfect sense that when they were שקוע in לימוד התורה that they would be able to look and not be harmed or afraid.

Yaakov's answer I never would have thought of. He said that they were only afraid when "a man" shone with the light of God. But when Moshe was teaching them Hashem's words, he was representing and channeling the Ribono shel Olam, שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, and it made perfect sense for him to shine with divine light. Just like it was natural for Har Sinai to be קולות וברקים ועשן ואש, it was natural for Moshe to appear like that. In his swift mashup of an answer, he said that it was both the shock of the uncanny, of the Godlike visage of the Man, and the discomfort that they were merely men while he was the ideal, the perfected man.