Beshalach, Shemos. Men and Angels

This website generally avoids matters of practical halacha.  However, a coincidence in the Mefarshim of this week's parsha inspired us to attempt an exercise in practical rabbinics.

In halacha, we take the issue of kavod, honor, seriously.  The superior is to enter a room first.  When two are traveling, the rebbi should be on the right and the talmid on the left.  When three are traveling, the rebbi is in middle, the superior talmid slightly behind on his right, and the less advanced talmid on their left.  If several people need something, the greater person has precedence.  What would be the halacha if one was traveling with a malach.  Who would be the more honored, the man or the malach?  If you met your rebbi and a malach, to whom would you offer Shalom Aleichem first?

This is an ancient question.  Coincidentally, Reb Meir Simcha and the Barditchever both address the question in this week's parsha.  

Before getting to Reb Meir Simcha and the Barditchever , let us run through some of the history of the discussion:
The best place to start is with Rav Saadia Gaon. and the Ibn Ezra.  The Ibn Ezra in the beginning of Bereishis says 

ואל תשים לבך לדברי הגאון שאמר שהאדם נכבד מהמלאכים. וכבר ביארתי בספר היסוד, כי כל ראיותיו הפוכות. וידענו כי אין בבני אדם נכבדים כמו הנביאים, ויהושע נפל על פניו לפני מלאך ה' והשתחוה, ואמר: "מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ" (יהושע ה יד), וכן זכריה ודניאל; ולמה אאריך?

When he says "pay no attention to the גאון" he's referring to Rav Saadiah Gaon in Emunos Ve'Deios, though I can't find it there.

This is further discussed by Rabbeinu Bachay 

כי הדבר ידוע כי לולא העוון לא היה הפרש בין אדם למלאך אבל יהיה גדול ממנו כמאמר רבותינו, גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת (סנהדרין צג.

the Shelah,

מעלת ישראל למעלה אף ממעלות מלאכי עליון, כי גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, מהטעם שאבאר לקמן. ויען כי בחקירה זו יש מחלוקת גדולה בין חכמי ישראל

והרב אברהם בן עזרא ז"ל שלח יד לשונו בגאון וחרה בו אפו על אשר שלח ידו במלאכים... והוא האריך להביא ראיות מדברי הנבואה על שפל מדרגת האדם וגריעותו בערך הכוכבים כל שכן בערך המלאכים, לא ראיתי להביאם ולהאריך בהם, זולת מה שכתב בסוף בזה הלשון "ואני אומר כי ילוד אשה שיחשבו כי השיגה ידו בחכמתו אל מדריגה גבוהה, וכדבריו כן הוא רק נגד החיות והבהמות והעופות, כאשר הוא "מלפנו מבהמות הארץ וגו'", ואם יגבה לבו באמונתו וכו', ואם בעבור דעתו משפטי נזיקין כי הם לא נתנו כי אם לישר המעוותים, כי אלו היינו יושבים במקום שאין שור אין צריך למשפט שור נגח... ובספר עבודת הקדש פרק ד' מחלק התכלית דחה את כל ראיותיו...

אמנם מבואר מדברי רבותינו האמיתיים הם אמת ודבריהם אמת, שבני אדם נכבדים ממלאכי השרת, ולא מאותם המתחדשים בכל רגע כדברי הרב אברהם בן עזרא ז"ל, אבל מהשרים היושבים ראשונה במלכות קיימים תמיד במדרגתן.

the Nefesh HaChaim

ועל פי זה יבואר פשר דבר בענין שינוי דעת שבין גדולי הראשונים ז"ל, אם האדם מישראל גדול מהמלאך או מלאך גדול ממנו, וכל אחד משני הדעות מביא ראיות מפורשות ממקראות מפורשים. ועל פי דברינו הנ"ל יתבאר, אשר באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, רק בבחינות חלוקים. כי ודאי מלאך גדול מהאדם, הן בעצם מהותו הן בגודל קדושתו ונפלאות השגתו, אין ערך ודמיון ביניהם כלל. וכמו שכתוב בזהר חדש בראשית ויקרא אלקים לאור יום, השגת המלאכים היא השגה גדולה, מה שאין כן למטה מהם, השגה שניה וכו' השגה שלישית היא השגת המדרגה התחתונה אשר בעפר יסודה, והיא השגת בני אדם, ושם ט"ז ב' המלאכים הקרובים מקבלים כח שפע אספקלריא של מעלה תחלה, ומהם יורד לשמים וכל צבאם, ... אמנם בדבר אחד יתרון גדול לאדם מהמלאכים, והוא העלאת והתקשרות העולמות והכחות והאורות אחד בחבירו, אשר זה אין בכח כלל לשום מלאך, והוא מטעם הנ"ל, כי המלאך הוא בעצם כח אחד פרטי לבד, שאין בו כלילות כל העולמות יחד... אבל נשמת האדם בכל ג' החלקי נפש רוח נשמה שלו היא כלולה מכל העולמות, לכן אין בכח ויכולת המלאך כלל להעלות ולקשר ולייחד כל עולם בהעולם נטוי על ראשיהם, כיון שאינו כלול ומשותף מהם, וגם עליית עצמותו של המלאך עד מדרגתו להתקשר בעולם שעליו, אין תלוי בו בעצמו, ולכן נקראים המלאכים עומדים... ורק האדם לבד הוא המעלה והמקשר ומייחד את העולמות והאורות בכח מעשיו, מחמת שהוא כלול מכולם. ואז גם המלאך משיג עליה ותוספת קדושה על קדושתו אשר באה בכח מעשה האדם, מפני שגם הוא כלול בהאדם... (שער א פרק י)

וזהו הטעם שהמלאכים המקדישים בשמי מרום ממתינים מלשלש קדושתם עד אחר שאנו משלשים קדושה למטה, אף שקדושתם למעלה מקדושתנו, לא שהם חולקים כבוד לישראל, אלא שאין בכחם ויכולתם כלל מצד עצמם לפתוח פיהם להקדיש ליוצרם, עד עליית קול קדושת ישראל אליהם מלמטה, כי ענין אמירת הקדושה הוא העלאת העולמות והתקשרותם על כולם בעולם שמעליו, להוסיף קדושתם וצחצוח אורם... וזה אין בכח שום מלאך ושרף לעשותו בעצמו תחלה כנ"ל, לכן לא יפתח פיו עד עליית הבל פיהם של קדושת ישראל קבוצי מטה... (שם פרק יא)

and of course we have to remember the Gemara in Chulin 91 a and b

חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שישראל אומרים שירה בכל שעה ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום ואמרי לה פעם אחת בשבת ואמרי לה...פעם אחת בעולם.   וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות שנאמר שמע ישראל ה' וגו' ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבאות.   ואין מה"ש אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה שנאמר ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל בני אלהים אלא אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות והאיכא ברוך ברוך אופנים הוא דאמרי ליה.   ואיבעית אימא כיון דאתיהיב רשותא אתיהיב  וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו איני יודע מי נעשה שר למי כשהוא אומר כי שרית עם אלהים הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך בכה ויתחנן לו איני יודע מי בכה למי כשהוא אומר ויאמר שלחני הוי אומר מלאך בכה ליעקב

Here is Reb Meir Simcha 

ה' איש מלחמה. הנה מכבר אמרתי ליתן סעד לדברי חכמי הקבלה אשר א״צ חיזוק כי נפש האדם גבוה יותר ממלאכים

(I'm not bringing down the rest of Reb Meir Simcha because I don't understand more than two words in a row, and Rav Kuperman, consistent with his stated policy, makes only one comment- that he doesn't comment on such matters.)

and here is Reb Levi Yitzchak, on a different passuk

ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וגו' ויעמוד מאחוריהם (יד, יט). דידוע דהמלאכים הם יותר גבוהים מישראל מחמת קדושתם, אפס כשהשם יתברך מראה אהבתו לעמו ישראל ואוהב את ישראל, אז ישראל הם למעלה מכל מלאכי מעלה. והנה בעת קריעת ים סוף הראה הקב"ה אהבתו לישראל, והיו ישראל למעלה מכולן. וזהו ויסע מלאך האלהים ההולך 'לפני מחנה ישראל' ויעמוד מאחריהם, פירוש שהמלאכים שהולכים לפני מחנה ישראל, שהם למעלה ממדריגת ישראל, אז בקריעת ים סוף עמדו אחר מדריגת ישראל, שישראל היו למעלה מן המלאכים, שהשם יתברך הראה להם אהבתו

Frankly, this is not the type of thing I like to post.  It is mosif not chochmah and not yir'ah- because no matter what you say, all you are doing is ordering two things relative only to each other, neither of which can be quantified on any absolute scale, only by elevating one or depreciating the other, which really tells you nothing useful.  And the likelihood that it will be nogei'ah le'halacha is low.  But whenever I think about men and malachim, I enjoy remembering the story with Harav Leib Bakst (a story I verified with his son.)  When Harav Bakst was a young man in Shanghai, he was stricken with severe appendicitis, and he hovered between life and death.  He dreamed that he was in front of the Beis Din shel Ma’alah, and the Mashgiach, R’ Yeruchem, was on the Beis Din (I like the idea of being judged by contemporaries.) The members of the Beis Din were arguing about who is more chashuv, Malachim or people. Some said that people are more chashuv, because Malachim can only do one thing, but people can do many things at one time. They then asked Rav Bakst, what does he say, does this mean that people are better than Malachim? He said he did not want to answer. They told him that he had no choice, and he had to answer. So he told them that this did not prove that people are better, because pshat that a Malach can do only one thing is that when he does his shlichus, he does it with his entire being, with all his kochos. But when people do more than one thing at a time, it is because they are not doing the things they are doing 100%, they are not being done perfectly. Even for people, if they need to do something perfectly, they can only do one thing at a time. R’ Yeruchem said that what he said was good, and the Beis Din paskened that he will live. And then he woke up. When the Mirrer oilam wanted to make a shinui hasheim, he refused, saying that Beis Din had already paskened that he will live, and he will live, and there is no reason to make a shinui hasheim. 

They say that Harav Bakst's life reflected that idea, of focus and dedication to achievement by bringing all his power to doing one thing perfectly. He used to say, “A person can only do one thing at a time, if he does it the way it needs to be done.” The same thing applies to the moments when we should be focused on achieving kedusha, like, for example, when we come to shul, or whenever we steal some time from our daily activities to say tehillim or to learn, we have to give it total and exclusive focus. 

(One little he'ara. Seeking Shleimus is also a goal. That means that you don't focus your whole life on any one nekuda, it means that every single thing that you do is intended to contribute to the goal of being an adam hashaleim. It means Torah, and Avodah, and Gemilus Chasadim, and Zikui Harabbim, and being a loving father and husband.) 

Focus is essential.   My father Zatza'l used to say that if you don't dream about your buildings at night you should not be in real estate.   I have people in my shiur that have been coming for many years, and I sometimes doubt that they learned anything over the years, I wonder whether they know more now than they did when they began coming.  Baruch Hashem, there are others that have learned a velt!  The successes encourage me to continue.  But Oy! nebach! what a pathetic! tragic! waste of time! -  to come to a shiur for years and years and learn nothing, gornisht, because you were more interested in showing off how clever or learned you are, or because you simply are a good-hearted שבתי בבית השם intellectual lump that never makes the effort to focus and learn and remember.