Ishto KeGufo

Briefly:

At my grandson Moshe Eisenberg's Aufruf in Marlboro, parshas Vayakhel 2025, I lamented the fact that nobody remembers the drashos said at their Bar Mitzvos or Aufruf or Sheva Brachos, and I wanted to change that, so I said an enormous chiddush. Since he is a serious ben Torah (a Sinai v'oker harim, a lamdan who also just finished Shas the eighth time,) I think he might remember this one.  (The Chassan will not remember this, but I think the best thing said at the Aufruf was what his father said. He said "If this is השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה - Yevamos 62b-, can you imagine what he is going to be like once he is married???)

(Please realize that I am posting this in this form because I know, from many decades of experience, that there are some divrei Torah that are so broad and involved that if I wait until they are polished before writing, it will be just יגיעה לריק, or זורע ואינו קוצר.)

Here is the gist of the idea.

Assuming that שנים שעשו is a miyut in Kol haTorah kullah, does this apply to kiyum mitzvos.

I brought the האלף לך שלמה's teshuva (372) who applies the din of שנים שעשו to קיום מצוות, and so where the Torah requires, for example, a lekicha, שנים שעשו would not be mekayeim the mitzvah.  Read it, and you'll see that he's not exactly applying the Gemara in Klal Gadol in kol hatorah kullah but instead applying the form of the drasha to the words in the parsha of araba minim, but still.

אורח חיים,  שע״ב

ע"ד אשר נסתפק באם אחד נותן לולבו לאחר במתנה והנוטל אוחזו בידו והנותן מחזיק בו למעלה אם יצא בו המקבל. נראה דלא יצא בו מתרי טעמי אחד דביום א' בעינן קנין וכל עוד שלא נטלו לגמרי המקבל והנותן אחזו בידו עדיין לא נחשב קנין וזה תליא בדין אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו כמ"ש בחו"מ סי' קצ"ה רק אף גם אם הי' תחלה כולו בידו רק בשעת קיום המצוה אחז בו הנותן הוא או אחר נמי לא יצא והדבר פשוט ממ"ש בשבת צ"א בפלוגתא דעשאוהו שנים עיי"ש ואנן קיי"ל בזה יכול וזה יכול ועשאוהו ב' פטורין וזה א"י וזה א"י עשאוהו שנים חייב כ"א חטאת וזה יכול וזה א"י היכול חייב והשני פטור דהוי מסייע ואין בו ממש א"כ ה"נ אם כ"א החזיק בענין שמידו לבדו בלתי אחיזת חברו נמי לא הי' נופל בידו אז נחשב שנים שעשאוהו ואנן בעינן ולקחתם שיהי' לקיחה לכ"א ואחד ולא בשנים יחד ואם המחזיק בו למעלה לא הי' תופסו בחזקה בענין שלולי החזקת המקבל הי' נופל מידו אז יצא בו המקבל דהוי זה יכול וזה א"י והוי מסייע ואין בו ממש ויצא בו המקבל

I said that I believe that this is not the case by a husband and wife who did a mitzva together because of the concept of אשתו כגופו. 

Obviously, such an assertion would be absurd without rock-solid evidence.

So I presented the following.

We do say אשתו כגופו in halacha in several cases outside inyanim of erva and tefilla and eidus. 

1. By Shlichus for hataras nedarim in נדרים ח ע"ב , at least the way the Rambam learns the Gemara, see the Ran there:

רבינא הוה ליה נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו, אמר ליה אי מכנפין אין, אי לא לא . שמע- מינה תלת : שמע-מינה בעל נעשה שליח לחרטת אשתו , ושמע- מינה לא יאלי לאיניש למישרי נדרא באתרא דרביה, ושמע-מינה כי מכנפין שפיר דמי

So in YD 228:16 

צריך הנודר לבא לפני המתירין כשיתירו לו ואינו עושה שליח לשאול על נדרו 

but in 234:56 

הבעל נעשה שליח להשאל על נדרי אשתו ובלבד שמצא שלשה מקובצים אבל הוא לא יקבצם:

Shach there

הבעל נעשה שליח כו'. אף על גב דאמרינן לעיל סי' רכ"ח סעיף ט"ו דאין אדם יכול לעשות שליח לשאל על נדרו בעל שאני דאשתו כגופו דמיא ומה"ט אין הבעל מצטרף עם ב' להתיר נדרי אשתו והאב מצטרף להתיר נדרי בתו:

and Taz

הבעל נעשה שליח. הטעם שאשתו כגופו וכאילו היא עצמה שם אבל אדם אחר לא דצריך הנודר לבוא לפני ב"ד כמ"ש בסי' רכ"ח סעיף י"ז:

2. To require a mi'ut by semicha in מנחות צ'ג ע"ב, that even though we are mema'eit a shaliach, you need another mi'ut to exclude one's wife.  Without the mi'ut, אשתו כגופו, even without shlichus, would tell us that it is as if he did it himself.

תנו רבנן (ויקרא א, ד) ידו ולא יד עבדו ידו ולא יד שלוחו ידו ולא יד אשתו כל הני למה לי צריכא אי כתב רחמנא חד הוה אמינא למעוטי עבד דלאו בר מצות אבל שליח דבר מצוה הוא ושלוחו של אדם כמותו אימא לסמוך ואי אשמעינן הני תרתי דלאו כגופיה דמיא אבל אשתו דכגופיה דמיא אימא תיסמך צריכא: 

3. Giving Matnos Kehuna to a Yisrael married to a Kohenes. See, for example, YD 61:8

נותנים אותם חלכהנת אפילו היא נשואה לישראל והנותנם טלבעלה ישראל קיים מצות נתינה וכל שכן שבעלה ישראל פטור מן המתנות:

and especially the Kreisi there sk:9, 

לבעלה ואם אשתו גלתה דעתה שאין רצונה ליתן לבעלה אין ליתן דעיקר נתינה שתהנה אשתו פר"ח וליתן מתנה לשלוחו של כהן צ"ע דכתיב בספרי לו לעצמו משמע לא לשלוחו והא דבעל לוקח בשביל אשתו יד בעל כיד אשה ועדיף משליח כדמצינו לכמה דברים לכן אין ללמוד מאשתו ולא כפר"ת

4. In OC 219, some use this for a snif to allow a husband to say hagomel for his wife on the basis of אשתו כגופו. Example: the Mor Uketziah in the end of 219 and the Elya Rabba 219:5 and 12.  But most (AhSh and MB) do not rely on this, even to the extent of having him say second person and her answering amein. 

4. By מצוה בו יותר משלוחו in the ערוך השולחן אורח חיים רנת (even though ועפר אני תחת כפות רגליו but this is just a post facto rationalization and no at all convincing)

ואצלינו נשותינו עושות ומכינות בעצמן לכבוד שבת ואשתו כגופו

5. I'm only bringing this for shleimus, but by Shalach Manos, again in the ערוך השולחן אורח חיים תרצד:

ויראה לי דאיש ואשתו שניהם יוצאים בשני מתנות דכגוף אחד הם אבל בנו ובתו הסמוכים על שולחנו חייבים ליתן בפני עצמם.

6. By Eiruvei Chatzeiros. OC 367:1

אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו אפי' אם מיחה בה שלא לערב ואפי' אין רגיל לערב עמהם

Mishna Berura 

(א) אשתו של אדם וכו' - מפני שאשתו כגופו והקילו אפילו כשמיחה בה משום שחששו חז"ל שמא יתכוין להקניט את הדרים לאסור עליהם:

which obviously is a special enactment necessitated to mitigate the power of one thug to ruin everyone's Shabbos.

I then said over from Rav Yosef Ber Soloveichik that Hashem only said regarding Adam HaRishon that לא טוב היות האדם לבדו after he was given a tafkid - mitzvos assei and issurim- 

 וַיִּקַּ֛ח יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעׇבְדָ֖הּ וּלְשׇׁמְרָֽהּ׃

וַיְצַו֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל

׃וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכׇלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת׃ 

וַיֹּ֙אמֶר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃

A person without a tafkid does not need a spouse. It is only when he realizes that he has a purpose and looks to do positive things in the world that he desperately needs a helpmate. 

From this we see that unlike other cases of שנים שעשו where the obligation lies on an individual, and the involvement of another person diminishes his act, the whole yesod of mitzvos is that they be achieved by a married couple. Therefore, it is not credible to argue that if a husband and wife would work together to do a peula, that there would be a fault in the kiyum hamitzva. Adderabba; this would be the optimal kiyum hamitzvos.  The first mitzvos given to Adam HaRishon made it vitally important to have someone to help him fulfill them. The best possible kiyum hamitzvos, from this moment and forever forward, is כשמחך יצירך בגן עדן מקדם.

(The sefer Shoham v'Yashfeh in the Rambam Meilah 7;2 klers whether יש שליח לדבר עבירה  by a spouse, but as I said in the beginning, for something serious like that you need more than the tzushtells I listed. 

ולכאורה יש להסתפק גם בבעל ואשתו אי יש שליח לדבר עבירה, ואף אי נימא דבעבד כנעני אין שליח לדבר עבירה אפשר דאשתו עדיפא דכגופו דמיא. )

Shlach. Word Choice Exposes Secret Thoughts

Reading the Parshas HaMeraglim reveals very little about what the problem was, about the root of the tragic episode.  Only in Arvos Mo'av, when Moshe Rabbeinu reviews the history of Klal Yisrael during his time as their leader, do we get an idea of where we went wrong.

Devarim 1:22

ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו־לנו את־הארץ וישבו אתנו דבר את־הדרך אשר נעלה־בה ואת הערים אשר נבא אליהן

Rashi

ותקרבון אלי כלכם. בְּעִרְבּוּבְיָא; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (דברים ה') "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ וְגוֹ'", אוֹתָהּ קְרִיבָה הָיְתָה הוֹגֶנֶת – יְלָדִים מְכַבְּדִים אֶת הַזְּקֵנִים וּשְׁלָחוּם לִפְנֵיהֶם, וּזְקֵנִים מְכַבְּדִים אֶת הָרָאשִׁים לָלֶכֶת לִפְנֵיהֶם, אֲבָל כָּאן "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" בְּעִרְבּוּבְיָא – יְלָדִים דּוֹחֲפִין אֶת הַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים דּוֹחֲפִין אֶת הָרָאשִׁים (ספרי):

Also, both the Kli Yakar and the Shach al HaTorah.

Shach al HaTorah
Not Shabsai Kohen (Vilna 1622-1663.) Mordechai Kohen (Tzfas  slightly earlier.)

ויתורו את ארץ כנען לא כמו שאמרו הם ויחפרו לנו את הארץ שפיהם הכשילם שאמרו ויחפרו שעל ידי זה השליחות נגזר עליהם שימותו במדבר והיו בכל לילה חופרים קבריהם ושוכבים בתוכם ולמחר מכריזים הבדלו חיים מתוך מתים אלא ויתרו כתיב היתרון שיש לארץ כנען על שאר ארצות 

Kli Yakar (Prague 1550-1619)

ויתורו את ארץ כנען מצינו ג' לשונות בענין זה ויתורו ויחפרו וירגלו כי ישראל אמרו (דברים א כב) נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ והקב"ה אמר ויתורו את ארץ כנען ובמרגלים כתיב (שם א כד) וירגלו אותה לפי שג' דעות היו באותה עצה כי הקב"ה אמר ויתורו שיש במשמעתו גם לשון יתרון כי רצה הקב"ה להראות להם יתרון הארץ על כל הארצות כמ"ש (שמות ג ח) ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה וטובה זו היא הטובה הרוחנית מצד היותה אוירא דמחכים (ב"ב קנח) כי זה הכנה אל האדם לבא על ידו לכלל הטובה האמיתית כי אין לאדם יתרון תחת השמש זולתו ויתרון ארץ זה בכל היא (קהלת ה ח) אבל ישראל רוח אחרת היתה עמהם כי תמיד היו מבקשים תואנה לשוב מצרימה וע"כ אמרו ויחפרו שיש במשמעתו לשון חרפה כי ערות הארץ רצו לראות כדי שיהיה להם מקום ללון ולומר נתנה ראש ונשובה מצרימה אבל מ"מ לא בקשו שיוציאו מלבם דבה שקרית והמרגלים השחיתו התעיבו יותר ממה שבקשו מהם והוציאו מלבם מלין שקרים כדרך כל הולך רכיל המפליג כל דבר להגיד יותר ממה שראה לכך נאמר וירגלו אותה כי רגל לשון רכיל כמו שפירש"י על פסוק לא תלך רכיל  (ויקרא יט טז)  

So, what do we have?

1. That they did not have Yishuv HaDaas. They were Pochazim. Every Baal Mussar knows that Pezizus, haste, panic, impetuousness, leads to self destructive behavior.

2.  That while the Ribono shel Olam, or Moshe, used the word ויתורו, Klal Yisrael said ויחפרו. As both the Kli Yakar and Rav Mordechai HaKohen say, although the two words are technically synonymous, choosing one over the other reveals a tremendous difference in what motivates you. ויתורו connotes "looking for the benefit." ויחפרו , the way I like to say this vort, means "dig up dirt." The Kli Yakar says it relates to חרפה. Even though that requires transposition of two letters, that doesn't matter. We're talking about the secrets of the soul, and in our mouths, the two words are very similar. The Shach says it relates to the graves they dug on Tisha B'Av.

I used this vort by an Aufruf for my great nephew, Binyomin Ray, and my son Mordechai used it at a nephew's Bar Mitzva. The point is the same. Nothing in life is perfect. The Ribono shel Olam always challenges us. The attitude towards challenges, the lenses through which we view the world, makes the difference between a life that poisons itself and everyone around it, and a blessed and fruitful life.  Do you look for opportunities that the Ribono shel Olam is giving you, or do you kvetch and cry and run away?   Will you live with an עין טובה or an עין רעה?  Will you live with  ויתורו or ויחפרו. 

Va'eschanan, Eikev, and Re'eh. Why a Chassan Speaks; Fat is Fate; and Resentful Meshulachim

I In Parshas Va'Eschanan, Devarim 6:7 - ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך, and in Parshas Eikev, Devarim 11:19 -  ושננתם לבניך, ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך , the passuk tells us that we need to learn and teach Torah.  Targum Yonasan adds, in both cases, ותהויין הגיין בהון במותביכון בבתיכון בזמן מיעסקכון בחיתונכון, which means, most probably, that you should learn Torah when you are busy with your wedding.  

in 6:7

ותגמרינון לבנך ותהויין הניין בהון במותביכון בבתיכון בזמן מיעסוקכון בחיתונכון ובמיהכון באורחכון ובפניא סמיך למשכביכון ובצפרא סמיך למקמיכון

in 11:19

ותלפון יתהון ית בניכון למגרסא בהון במתביכון בבתיכון עם חיתונכון ובמיהככון בארחא ובפניא סמיך למשכבכון ובצפרא סמיך למקמיכון

This is very strange, in light of the classic Chazal that the people involved in making a wedding, and certainly the Chassan, are granted a dispensation on the obligation of Limud HaTorah.  Multiplying the difficulty is that this passuk itself is used in Shas to teach us that עוסק במצוה פטור מן המצוה, including the Chassan:

Sukkah 25a

תנו רבנן: ״בשבתך בביתך״ — פרט לעוסק במצוה, ״ובלכתך בדרך״ — פרט לחתן. מכאן אמרו: הכונס את הבתולה — פטור, ואת האלמנה — חייב. מאי משמע? אמר רב הונא: כדרך. מה דרך רשות, אף כל רשות, לאפוקי האי דבמצוה עסוק. מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה, וקא אמר רחמנא ליקרי! אם כן לימא קרא ״בשבת ובלכת״, מאי ״בשבתך״ ״ובלכתך״ — בלכת דידך הוא דמיחייבת, הא בלכת דמצוה — פטירת. אי הכי, אפילו כונס את האלמנה נמי? כונס את הבתולה טריד, כונס אלמנה לא טריד.

Maybe the Targum Yonasan holds like Rav Shila there on 25b-26a who argues on the whole din of עוסק and only patters when kavana is extremely unlikely.  But it's still strange that from the passuk the rabbim darshen to patter, he darshens to be mechayeiv - the Gemara from Derech, and the Targum from Beisecha. Second, if you don'ot darshen that oseik is pattur, you don't need a limud to be mechayev an oseik. Rav Shila does not need a passuk to be mechayeiv.

I think the answer has to be that according to the Targum, the Torah mentions the four instances to be mechayeiv, in different senses. Obviously, בשכבך ובקומך are chiyuvim. But the point of בשבתך בביתך ובלכתך בדרך is to tell you that it is vitally important, for your own sake, that you learn Torah at these times. When you begin building a home, that is the most important time to dedicate yourself to limud hatorah, so that you build a torahdikkeh house. (The word זבת in בשבתך בביתך does not have to mean "sitting." It can mean settling, as we see in the din of sheves, from  לא תהו בראה לשבת יצרה. Yes, you can ask from the beis in b'veisecha. But, qeulle surprise, sometimes the Torah chooses a word to have more than one meaning.)  Once you've built a torahdikkeh house, you have to find a way to take it along with you.  Torah is the foundation of a bayis neeman. Having a bayis neeman behind you will help you in your travels through the world.

In any case, if you want an interesting source for our minhag that Chasanim say Divrei Torah at Aufrufs and Sheva Brachos, here you have it.

Truth is, I believe the reason our minhag is for a Chassan to speak at the Aufruf and Sheva Brachos because they are so distracted and busy that if they didn't have to speak, days would go by and they would not learn a word.  Now that they have to speak in public, to a critical crowd, in front of a new wife and in laws and strangers, they have no choice but to learn more diligently than usual.  This is also why a father is expected to say a Dvar Torah at a Bris.  In fact, I remember being in the delivery room when my bechor was born, and immediately thinking about what I would say at the bris.  But the Targum is interesting.

After citing the Targum and my pshat, here are the usual reasons offered to explain why chassanim speak at the Sheva Brachos.

a.  The Gemara (Sanhedrin 101) says that at every festive gathering, we should say divrei Torah:

התורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים אמר לה בתי בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו אמרה לפניו רבונו של עולם אם בעלי מקרא הן יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים אם בעלי משנה הן יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות ואם בעלי תלמוד הן יעסקו בהלכות פסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות חג בחג 

so it's not specific to a Sheva Brachos, but an application of the Gemara's general instruction to say divrei torah at festive gatherings.

b.  Many people have said that because the Gemara (Pesachim 49a) says that the marriage of the daughter of a talmid chacham to an am ha'aretz is ill fated and not a seudas mitzva:

תניא רבי שמעון אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה כגון מאי א"ר יוחנן כגון בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ דא"ר יוחנן בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה

so the Chassan endeavors to demonstrate that he is a talmid chacham and so it is a auspicious marriage and a seudas mitzva.  By the way, many have said that this explains why we "hak up" the Chassan, why we often interrupt him during the speech and don't let him finish his prepared divrei Torah- because we are saying that he doesn't need to prove that he's a talmid chacham, we know that he's a talmid chacham without his having to prove it to us with his speech.

c. Every Chassan is worried about Shalom Bayis, because בדרך הטבע there will have to be times when the couple disagrees about something important.  But the Ohr HaChaim asks, why did the Yam Suf resist when Moshe Rabbeinu told it to split, but in Chulin 7a the river immediately listened to Pinchas ben Yair and split three times. The Ohr HaChaim (Shemos 14:27) answers

אכן תנאי זה הוא בכלל התנאים שהתנה ה' על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה ולעשות כל אשר יגזרו עליהם וממשלתם עליהם כממשלת הבורא ברוך הוא, ולזה תמצא כמו כן בשמים ובארץ ובכוכבים ובשמש וירח שלטו עליהם הצדיקים יחידים ואין צריך לומר מרובים כאשר חקק ה' להם בעת הבריאה, והוא סוד אומרו (ישעי' מ"ג) בוראך יעקב וגו' ואמרו ז"ל (ויקרא רבה פל"ו) שאמר הקדוש ברוך הוא לעולמו מי בראך מי יצרך ישראל והכל בכח התורה. וצא ולמד מ"ש בפסוק בראשית.

והנה ביציאת ישראל ממצרים עדיין לא קבלו התורה ואין גזירתו על הנבראים גזירה ולזה לא הסכים הים ליחלק להם וטען למשה אתה נבראת בששי ואני בג' זה רמז כי אינו בן תורה שאם היה בן תורה הנה הוא קודם לו כי התורה קדמה לעולם כולו, ולזה נתחכם ה' והוליך ימינו לימין משה פירוש הראהו כי הוא בן תורה המתיחס לה ימין דכתיב (דברים לג ב) מימינו וגו' וכשראהו תיכף ומיד נקרע כתנאי הראשון, ולזה כל צדיק וצדיק שיעמוד אחר קבלת התורה יביא בידו שטר חוב א' לכופו ליחלק לפניו, ותמצא שכשלא רצה ליחלק לר' פנחס בן יאיר ולהמתלוה עמו רצה לקונסו ופחד הים ממנו:

This also explains why there was no resistance by Yehoshua crossing the Yarden. 

One may assume that this is either because of the tnai with the bri'ah or because (זוהר תרומה קס"א ב), that אסתכל באורייתא וברא עלמא.

So we see that the teva is meshubad to Torah, and things that can not happen in teva can happen with the koach of Torah. So the chassan darshens in the hope that the zechus of Torah will allow them to have a madreiga of shalom and reiyus that goes beyond what a person could expect bederech hateva.

This is consistent with the Gemara in the beginning of Sotah that 

 וקשין לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות

It doesn't matter if that's zivug rishon or sheini. The point is that there is a connection between shidduchim and Krias Yam Suf.

II
If you're fat, it's not because you're a slovenly and undisciplined bum.  It's fate.  Regarding the passuk in Devarim 30:15, that says ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע, the Medrash Tanchuma in Pekudei says : הקדוש ברוך הוא גוזר על הטיפה מה יהא בסופה, אם זכר אם נקבה, אם חלש גיבור, אם עני אם עשיר, אם קצר או ארוך, אם מכוער או נאה, אם עבה או דק, אם בזוי או גס. וכן גוזר על כל קורותיו. אבל אם צדיק אם רשע, לא, אלא הדבר ההוא נותנו בידו של אדם בלבד, שנאמר: ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע (דב' ל טו).   Basically, fat is fate.  Relax and enjoy it.



III
In parshas Re'eh, the Torah objurgates a person that refuses to lend money to a fellow Jew out of fear that the borrower will take advantage of the law of Shemita and not pay back the loan.  The Torah refers to such a person as a Beli'al, the equivalent of an idolater.  The Chafetz Chaim in the intro to Ahavas Chesed discusses this, and brings the Chinuch that says it's talking about a borrower who, under the terms of the loan, should pay back before the debt-annulment of Shevi'is takes place (so we're not dealing with out-and-out Tzedaka,) but you're worried that he won't pay back on time and he'll push you off until Shevi'is comes.

משרשי המצוה כדי לחזק ולקבוע בנפשינו מדת הנדיבות ולהרחיק בתכלית ריחוק מדת הכילות, ואין נדיב יותר בעולם כמלוה מעותיו בלי משכון עם היותו יודע שהזמן קרוב להשמיט מעותיו ולהפסידו ממנו באם לא יוכל לגבותם קודם השמטה. והוציא הכתוב בלשון השמר לך לומר שאל יעלה על רוחך כי על נזק הדל אני מזהירך פן יחסר לו אשר לא תתן לו, כי לא כן הוא ועל הנוגע לך מזהירך כי יקרך עון. וזהו שאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה של שמיטת קרקעות וכרמים וזיתים, ובהם כמונו כעניים שוים בהם, ואיך עוד אפתח ידי לתת עוד לו מממוני צדקה, נמצא העניים אוכלים אותנו בשלש פיות. דע כי לב בליעל הוא, קשה המעשה כע"ז כמ"ש ז"ל כל המעלים עינו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז, נאמר כאן בליעל ונאמר יצאו אנשים בני בליעל.

Declining to lend such a person doesn't sound like idolatry to me, and I'm not sure what the problem is.  It's possible that the problem is that you don't believe that Hashem will pay you back for the borrower's non-payment.  But it seems to me that to lend him money, when you have a legitimate concern about his unfairly delaying until Shevi'is, is no worse than building a fence around your land to keep out vandals.

In any case, what I want to know is this:  Does Usha's rule of Chomesh apply to loans.  Of, better, the Gaon holds that Chomesh is De'oraysa when the poor man is in front of you.  Does that rule of Chomesh apply to loans?  When are you obligated to lend money, and to what extent does this obligation extend?  And you can't say that it's a wishy washy rule, that you ought to do it but if you don't it's no big deal, because it is a very very big deal: the Torah warns you that if you don't lend the money, you are in serious trouble.  What triggers the obligation, and under what circumstances of the borrower and under what financial condition of the lender does it apply.  As we will see in a moment, it is not limited to destitute borrowers.  But it certainly doesn't apply to a profligate wastrel or a speculator that wants to invest in commodity futures.  I don't know the answer to this question, and I would be very happy to hear from someone who has something good to say about this.

4.  Again on the passuk (15:9) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא., that it is akin to idolatry to refuse a loan to a person that is in need.  From a cursory reading of the passuk, one would understand it to refer to a man who needs a loan because he is hungry or desperate for sustenance of some sort.  However, the Chinuch here in Mitzvah 488 says that it is broader, and it includes a businessman who needs a loan. 
Additionally, the Rambam applies it as a general mitzva, not limited to loans.  The Rambam brings this passuk in three places:

9 Shmitah V'Yovel 30

מי שנמנע מלהלוות את חבירו קודם השמיטה שמא יתאחר החוב שלו וישמט עבר בלא תעשה שנאמר השמר לך וגו'. וחטא גדול הוא שהרי הזהירה עליו תורה בשני לאוין שנאמר השמר לך פן וגו'. וכל מקום שנאמר השמר או פן או אל הרי זה מצות לא תעשה. והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו וקראתו בליעל. והרי הוסיף הכתוב להזהיר ולצוות שלא ימנע אלא יתן שנאמר נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו וגו'. והבטיח הקב"ה בשכר מצוה זו בעולם הזה שנאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו':

10 Matnas Aniyim 3
כל המעלים עיניו מן הצדקה הרי זה נקרא בליעל כמו שנקרא עובד עכו"ם בליעל. ובעכו"ם הוא אומר יצאו אנשים בני בליעל ובמעלים עיניו מן הצדקה הוא אומר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. ונקרא רשע שנאמר ורחמי רשעים אכזרי. ונקרא חוטא שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. והקב"ה קרוב לשועת עניים שנאמר שועת עניים אתה תשמע. לפיכך צריך להזהר בצעקתם שהרי ברית כרותה להם שנאמר והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני:
1 Malveh V'Loveh 1
מצות עשה להלוות לעניי ישראל שנאמר אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. יכול רשות תלמוד לומר העבט תעביטנו וגו' ומצוה זו גדולה מן הצדקה אל העני השואל שזה כבר נצרך לשאול וזה עדיין לא הגיע למדה זו. והתורה הקפידה על מי שימנע מלהלוות לעני שנאמר ורעה עינך באחיך האביון וגו':

Although our passuk refers to "your desperate brother," it is clear, again, from the Rambam in Shmita V'Yovel it is clear that he applies it to anyone who needs a loan, even if he is not an Evyon.  As I mentioned above, I don't know the extent of this obligation.

5.  The passuk says that if one refuses to give the loan, he has sinned.  The Rambam quoted above emphasizes this as well. Rashi in our passuk also says a remarkable thing about this:  The passuk says that if the poor man cries to Hashem, Hashem will listen to his cries and punish the one who refused to lend him money.  

and he will cry out [to the Lord] against you: One might think this is a requirement [namely, that this poor man is obliged to “cry out… against you”]. Therefore, Scripture says, “[On his day you shall give him his payment…] so that he will not cry against you [to the Lord]” (Deut. 24:15). - [Sifrei 15:138]		וקרא עליך: יכול מצוה, תלמוד לומר (דברים כד, טו) ולא יקרא:
and it will be a sin to you: in any case, even if he does not cry [against you]. If so, why does it say,“and he will cry out… against you?” [It means that God says:] I hasten to punish in response to the one who cries out more than to the one who does not cry out. — [Sifrei]		והיה בך חטא: מכל מקום, אפילו לא יקרא. אם כן למה נאמר וקרא עליך, ממהר אני ליפרע על ידי הקורא יותר ממי שאינו קורא:

Regarding the first Rashi:  Why on Earth would I have thought that the rejected applicant is obliged to cry out against the one who refused?  Regarding the second Rashi, and the passuk in general: What obligates a man to lend to another?  If a person refuses to take a lulav and esrog, if a person refuses to wear Tefillin, is the punishment so severe?  Why is this so serious here?  What right does the supplicant have to the lender's money?  So let's assume that if a person is in a position to lend money, he is a Gizbar, he is a steward of the money, not its owner, and a steward who is entrusted with assets to be used for another's benefit, and he refuses to do so, is a thief.  But this is a complaint the Hashem has against the wealthy man.  What right does the supplicant have to complain?  It's not his money, he was asking for a favor, what kind of chutzpah is it that he asks Hashem to punish the man who refused to do him a favor?  I would think that such a person is imbalanced, or a potential thief himself, because he views the money as his entitlement, when it actually belongs to the other person.  Bishlema by an item given in collateral, the lender's refusal to let the borrower use it in a time of need is unfair, because until the court takes it from the borrower and gives it finally to the lender, it is to some extent the property of the borrower.  But here, what right does the supplicant have to complain to Hashem- to the extent that you need a passuk to tell you that although he MAY complain to Hashem, he has no OBLIGATION to do so!

I am well aware that meshulachim and aniyim curse the people who don't give them as much as they think they're entitled to.  I've seen this many times.  But it's an ugly trait, and unfit for any normal member of Klal Yisrael.  I assume it stems from the fact that they have taken tzedaka for so long that they perceive the money in your pocket as belonging to them.  They no longer see the demarcation between what's yours and what's theirs, at least insofar as taking is concerned.  But it's not a good middah.  It is a very very bad middah.  The reason it's called "my money" is because it is my money.  What is the hava amina that the poor person is obligated to complain to Hashem????

Shemos. Moshe Rabbeinu's Shidduch.

Rabbeinu Bachay asks, why did Moshe want to marry a daughter of a priest of avodah zora, and why specifically Yisro? He explains that Moshe was a hunted man. There was a warrant out for his arrest for the murder of a government official. Moshe Rabbeinu knew that Pharaoh would arrest and imprison him at the first opportunity. Therefore he sought out a ‘kohen’, a priest. The priests, who owned their own property, as it says in the end of the previous parshah, were, to some degree, autonomous, less subject to royal threats and pressure. This made a marriage to a kohen's daughter a wise choice. Among Kohanim, he specifically chose Yisro because Yisro had seven daughters. A man that has seven daughters to marry off will not be too particular about scrutinizing a suitor's credentials or protesting a shidduch because the potential chassan has a tiny little legal problem in his background.