Chicago Chesed Fund

https://www.chicagochesedfund.org/
Showing posts with label Tazria. Show all posts
Showing posts with label Tazria. Show all posts

Sunday, November 10, 2024

Should Women Say the Parshos Hakorbanos.

This post was elicited by an experience I had while saying my Halacha Shiur. We are learning Siman 70. Two members of the shiur commented, and each was a very strong stimulus for deeper analysis.

The mechaber begins Siman 70 by saying, from the Mishna in Brachos 20a, that women are not obligated to say Krias Shema, and adds that it is correct and proper for them to do so. 

Hachaver Michoel (Mike) Nussbaum questioned the application of Mitzvas Asei shehazman gerama to krias shema. He said that Shofar is a clearly time-bound mitzvah, and, as such, it is not obligatory for women. But Shema is an application, or a parallel, of the universal mitzva of Kabalas Yichud Hashem, and as such, it should apply to women despite the general rule of zeman gerama. 

So we spent a day going through the Chinuch, who says that the mitzva of achdus (417) is derived from the word "shema," and the mitzva of kerias shema (420) is derived from vedibarta bam; and the Rambam, that the mitzva of achdus (2) is from Hashem echad, and the mitzva of Shema is from vedibarta, and the Ramban that achdus is from Anochi. In any case, the two mitzvos are clearly separated, and as such, although achdus is universal, its rules are entirely different. For example, we do not know how often one is obligated to be meyached Hashem. Only when faced with a life or death decision? Once a year like mechiyas amalek? Once a day, like Tefillin? But Shema has specific times and specific words, albeit in any language. 

Still, his sevara is shared by the Sefer Ohel Moed, brought in the Beis Yosef. 

כתוב באהל מועד נראה דעבד ואשה חייבים הם בקבלת הייחוד דהיינו פסוק ראשון:

According to him, the Mishna that says that women are pattur is only if you hold the mitzva requires the whole parsha or two parshios. But if you hold the mitzva is only the first passuk, then women are equally chayav.

(Who, you ask, is the Sefer Ohel Moed?  It was written by Harav שמואל ירונדי, who was born a few years before the petirah of the Baal HaTurim, and was highly respected, but overshadowed by the Tur. It is brought down only a few times in the Beis Yosef.)

As for Korbanos; Should women say the parshios of korbanos?

Because the mechaber says women have no obligation to say Shema, the Mishna Berura reviews what he had said in other places about what parts of tefilla women are required to say. A glimpse at the Aruch Hashulchan here and in Siman 106 will illustrate the many differences of opinion on this topic, and indeed there is a wide range of opinion in women's mosdos hachinuch today regarding the practical requirements and priorities of tefilla for women. But I mentioned that back in the end of Siman 47, the Biur Halacha brings that women have to make birkas hatorah because, among other reasons, they have to say the parshios of korbanos.  He holds that once a person has an obligation to read a parsha in the Torah, reading that parsha requires Birkas HaTorah.

This halachic opinion is well founded; it is brought in the Beis Yosef from the Agur quoting the Maharil, and reaffirmed by the Magen Avraham and the Taz and the Shulchan Aruch Harav ((וְעוֹד שֶׁבִּרְכַּת הַתּוֹרָה מְבָרְכִין קֹדֶם "פָּרָשַׁת הַתָּמִיד" וּבִקְרִיאַת "פָּרָשַׁת הַתָּמִיד" הֵן שָׁווֹת לָאֲנָשִׁים, שֶׁהֲרֵי תְּפִלָּה בִּמְקוֹם תָּמִיד תִּקְּנוּהָ) and the aforementioned Biur Halacha. This is an authoritative and impeccable list of poskim.  

And now that the new teshuvos of the Maharil have been published, we find the original teshuva quoted by the Agur. He is talking about women's obligation to say birkas hatorah, and says

 ועוד נראה דעדיף משאר מצות שפטורות מהן, דרבנן תקנו פרשת וידבר משום נגד התמיד כדאמר מר כל העוסק בפרשת עולה וכו', ואטו נשים מי לא מחייבי בתמיד וקרבנות כמו אנשים, הא חייבות בתפילות וכנגד תמידין תקנו, וא"כ מחייבי נמי לסדר ענייני קרבנות, קראי, ושמא נמי מתני' דאיזהו מקומן. ותפלות אין שייך דאינן מבינות, ומ"מ הוי כאילו הקריבו קרבן משום עקימת שפתים, דליגרוס איניש אע"ג דלא ידע [מאי קאמר], ופשיטא דאיש חייב לברך אע"ג דאין מבין קריאתו וגרסתו וכו'.

Please note the circuitous three part reasoning: Are women not chayav in the Tamid and Korbanos like men?  1. They are obligated to say Shemoneh Esrei. 2. Shemoneh Esrei corresponds to the korbanos. 3. Therefore, they are chayav to say the Korbanos.

The question is often asked, why don't women say the parsha of korban Yoledes from the beginning of Tazria. In fact, this question was asked by the Cheshek Shlomo in his Teshuvos Binyan Shlomo: 
Why don't our siddurim have the parsha of zava and yoledes? He says that they are wrong, and that it is a mistake to not have it in the siddur, because women are absolutely obligated to say these parshios. Or, perhaps, their husbands are obligated to say it for them. 

Similarly, many ask on that parsha, why does it describe the korban ashir of yoledes, then say Zos Toras hayoledes to bring a korban, and only then say that if she can't afford it she should bring a pair of birds, the korban dalus.  It should have said korban ashir, korban ani, then Zos Toras. 

וּבִמְלֹ֣את יְמֵ֣י טׇהֳרָ֗הּ לְבֵן֮ א֣וֹ לְבַת֒ תָּבִ֞יא כֶּ֤בֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ֙ לְעֹלָ֔ה וּבֶן־יוֹנָ֥ה אוֹ־תֹ֖ר לְחַטָּ֑את אֶל־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ 
וְהִקְרִיב֞וֹ לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ וְכִפֶּ֣ר עָלֶ֔יהָ וְטָהֲרָ֖הֿ מִמְּקֹ֣ר דָּמֶ֑יהָ זֹ֤את תּוֹרַת֙ הַיֹּלֶ֔דֶת לַזָּכָ֖ר א֥וֹ לַנְּקֵבָֽה׃ 
וְאִם־לֹ֨א תִמְצָ֣א יָדָהּ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְלָקְחָ֣ה שְׁתֵּֽי־תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֶחָ֥ד לְעֹלָ֖ה וְאֶחָ֣ד לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלֶ֛יהָ הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽרָה׃

Several achronim answer that the words Toras by korbanos is used elsewhere to teach that if there is no Beis Hamikdash, you can fulfil your chiyuv korban by saying the parsha. If that is what Toras alludes to, it doesn't make sense to say it after the korban dal. If all you're doing is saying the parsha, you should say the parsha of the korban ashir! That is why it says zos toras after ashir and before ani. This answer also assumes that a yoledes can fulfil her obligation by reading the parsha. (Unless you say it refers to her husband.)

So you have a sterling list of poskim who say that that women are obligated in Tamid no less than men, and also that they have the din of saying korbanos to fulfil their korban obligation, whether it be Tamid or Musaf or yoledes or zava or chatas or asham or todah. 

But there are three strong questions on this idea. 
1. Women are pattur from Machatzis hashekel so they should be pattur from all korbanos tzibur
2. The rule that learning is in place of hakrava makes sense when you have a mitzva of talmud torah, because then the limud is an equal part of the etzem mitzvah. But if you have no mitzva of talmud torah, who says the rule in Menachos 110 that כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם applies? They have no mitzva of La'asok. 
3. Just as Musaf is zman grama, the Tamid is also Zman Grama. Bishlema tefilla is Rachami. But Musaf is not, and the Tamid is no more Rachami than the Musaf.

The first question was stated by Reb Akiva Eiger, the second by the Chasam Sofer, and the third by the Noda Biyehuda in the Tzlach. All directly contradict the Maharil/Beis Yosef/MA/TAZ/ShAHarav/Biyur Halacha.

RAE in Tshuvos 9 (and there's a nice piece in the Kehilas Yaakov in Zevachim siman daled on this)
דלכאורה נראה דנשים פטורות מתפלת מוסף כיון דנשים לא היו שוקלות אין להם חלק בקרבנות ציבור

The second point is made by the Chasam Sofer in in the new version al hatorah in Tazria, which I don't have, and the Kli Chemda in Tazria is mechavein.
(The Chasam Sofer says as follows: What does Rashi/the Gemara mean that chatas comes first except "למקראה"? But when you read it, you are yotzei, so it should have the same order as hakrava! He answers that this may be true by other korbanos, but not here, because it's a women's korban, and she doesn't have a mitzva of Talmud Torah, so her reading the parsha is indeed mikra b'alma, not k'ilu hikriv.
שבכל התורה כל העוסק בפרשת הקרבנות כאילו הקריב אותו קרבן, וא"כ לעולם צריך להקדים החטאת לעולה, משא"כ פרשת יולדת דלא שייך בהו כאילו הקריב, שהרי ת"ת אינו אלא לזכרים, ובהו לא שייך יולדת, ואינו כאילו הקריב רק מצות קריאה בעלמא, ומשום הכי ראוי להקדים עולה דחשיב טפי מחטאת.)

The third point is from the Tzlach in Brachos 26a

But most importantly, nobody does this. So if someone says, let's make a campaign, tell him it is not a good idea. Saying korbanos is not a chiyuv even for men, and certainly not for women. And their time is better spent saying Tehillim.  When it says that all the yeshuos of Jewish history were in the zechus of nashim tzidkaniyos, I guarantee that their tzidkus was not expressed in saying איזהו מקומן.

This sounds like a lot of effort to explain the self evident, but it's not. When I said the shiur, I said that technically, women have the same mitzva as men to say korbanos, but not one women in ten thousand actually does it. One guy (Howie Borenstein) in the shiur said "My wife says korbanos." I said no she doesn't, bring her to the computer (the shiur was one Zoom.) She came and said she heard it from Rabbi Eliezer Krohn, Rav Pesach's son. My reaction was not positive. She then wrote him, asking if he indeed told his family members to say the parshios of korbanos, and he answered "Thank you for listening and for your email. I did not tell my family members to say tamid. But that's great that you do." I suspect that he was so surprised by the Maharil that he did encourage people to do it, but later realized that it was not normative practice, so he backed off, which is perfectly fine. I don't have the patience to search for his shiur, and there's no benefit in doing so. And anyway, Howie's wife is a tzadeikes, so she's no raya.

Monday, April 19, 2021

The Importance of Mesibas Preida, Tzeischem L'Shalom, Goodbye Party.

 Three parts.

Part One: Sources in Chazal for the idea of marking a person's departure from his home city with a סעודת או מסיבת פרידה, וצאתכם לשלום

Part Two: The story of the Beilis Trial, and how it relates to the idea of a Seudas Preida.

Part Three: An insight into the interconnectedness of all men, and even more so the people in the Jewish community, and the beauty that is hidden in so many people כפלח הרימון, and how important it is to try to understand, and appreciate, and admire our fellow Jews. 


 Part I

To some extent, you don't need a makor in Chazal for things that are obviously good and true. On the other hand, we do like to cite sources for everything, such as in Gittin 6a, 

והא בבל לצפונה דא"י קיימא דכתיב (ירמיהו א, יד) ויאמר ה' אלי מצפון תפתח הרעה

So, is there a source for gathering to wish a friend off when he leaves the community?  I have three. 

Two are from the stories of Eliahu and Elisha.

The first is in Malachim I 19:19-21.

Sunday, April 18, 2021

The Ancient and Tragic History of Racial Profiling

 Breishis 39:1

ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה

Medrash Rabba Vayeishev Breishis 86:3

וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר אִישׁ מִצְרִי, גְּבַר עָרוּם, וּמָה הֲוַת עֲרִימוּתֵיהּ, אֲמַר בְּכָל מָקוֹם גֶּרְמָנִי מוֹכֵר כּוּשִׁי, וְכָאן כּוּשִׁי מוֹכֵר גֶּרְמָנִי, אֵין זֶה עָבֶד

Clever man, that Potiphar. He knew that something was amiss.  

I found this somewhat puzzling, because even given the norms of this peculiar institution, it seems to me that you could kidnap or vanquish anyone and sell him in another country, no matter what color he might be. Evidently, people were categorized by color and commodified, and a person that did not fit into that schema was not thought of as a natural slave.

But let us assume that Potiphar, and the Medrash, were describing the reality of the slave trade. What do the words גרמני and כושי mean?

Vayikra 13:4

ואם בהרת לבנה היא בעור בשרו

Mishna Negaim 1:1

מראות נגעים שנים שהן ארבעה.

בהרת עזה כשלג ...

How do we know that Baheres is bright white?

Abayei in Shavuos 6b

ומנלן דבהרת עזה היא אמר אביי אמר קרא (ויקרא יג, ד) ואם בהרת לבנה היא היא לבנה ואין אחרת לבנה

So in Negaim 2:1, the Mishna says 

בהרת עזה נראית בגרמוני כהה, והכהה בכושי עזה.

and the Rambam there explains that Garmani is related to the Aramaic for "bone."  They are as white as bone.

גרמני שם הלבן ביותר מיוחס אל העצם אשר שמו גרמא

Rabbi Yishmael in the Mishna points out that we Jews are of an intermediate, woody color.

רבי ישמעאל אומר, בני ישראל, אני כפרתן, הרי הן כאשכרוע, לא שחורים ולא לבנים, אלא בינוניים.

From the Medrash, though, it is clear that the Jew's hues are much closer to that of the Germanim than that of the Kushim.  Apparently the Yishmeailim that were selling Yosef were of a swarthier hue than Yosef, even before we were supplanted by the Khazars.


The Gaon in Eliahu Rabba (and Reb Elyah Bachur in his Tishbi) says that the word Garmani refers to the descendents of Gomer, who lived up North, while the Kushim lived in the South.

בגרמוני – זה איש מבני גומר כדאמרינן ביומא גומר זה גרממיא, וגרסינן גרמניא וכ"ה בילקוט. והוא שבני נח דרים בג' רוחות העולם, שם במזרח, יפת בצפון, חם בדרום, ומפני שהחמה בדרום נמוך הוא מאוד בני אדם הדרים שם שחורים וכוש הוא מבני חם ודר בסוף דרום, הלכך הם שחורים ביותר מחמת השמש, ובני יפת הם דרים בצפון ורחוקים הם מהשמש, הלכך הם לבנים. וגומר דר בסוף צפון הלכך הם לבנים ביותר וכו'.

The Tiferes Yisrael brings the Gaon but he says that their color has nothing to do with their environment. They just are like that naturally. Germani and Kushi are just place names.

ולם לפע"ד הרי לפי"ז לא תלי כלל באיזה אקלימא הוא דר, שיש שנולד כך משונה בעורו, ונקרא בל"א אלבינוס, והוא מום באדם ונקרא בלשון המשנה לבקן [בכורות פ"ז מ"ו], ולמה לא קראו תנא גם הכא כן, ותו מסתבר דכמו כושי שהזכיר תנא, נקרא על שם ארצו, כך גרמני על שם ארצו נקרא].

The Tosfos Anshei Sheim there adds the sefer Beis Dovid who says that the Germans are not the whitest. They are not nearly as white as Hollanders.

מכאן תשובה למ"ש הרמ"ז, וז"ל, בגרמוני אנשי גרמניא הם לבנים ביותר, וכ"מ במוסף ערוך (ערך גרמן ב), ע"כ, וליתא דגרמוני אין פירושו איש מגרמניא דתנא בא"י קאי, ואילו היה המוסף הערוך בגרמניא היה רואה בעיניו שאינם לבנים כ"כ כמו אנשי הולנדיא שהיא ארץ מולדתו.

His complaint is not really valid, though, because in Megilla 6b it says 

גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו.

which says that Germamia is from Edom, the son of Shem, while in Yoma 10a it says they are from Yefes - 4

בני יפת גומר ומגוג ומדי, גומר זה גרמניא

and the Gaon says that the correct girsa in both places is Germanya, not Germamya. So are they from Sheim or Yefes? Evidently, they are both white, but there was some movement of populations such that the original Germamians ended up in Holland, while the current residents, who are slightly less white, are really of Italian origin.

Ayy, you're going to say that Sancherev mixed up all the nations?

בשנת תרנ"ח כשביקר וילהלם קיסר גרמניה בירושלים וכל בני העיר בראשות גדולי התורה יצאו לבקר את פניו, השתמט רבינו באומרו כי מה שאמרו חז"ל (ברכות ט ב) א"ר יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפי' לקראת מלכי עובדי כוכבים שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים, לא נאמר לגבי מלך מזרעו של עמלק.

עי' בס' אורחות רבינו מהגרי"י קנייבסקי זצ"ל שקיבל את דברי רבינו, ולא היה תמוה בעיניו על שהורה שלא לברך אף שהיה בידו סמכות של מלך, אלא דהקשה שהרי במסכת ידים (פ"ד מ"ד) מובא שכבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות א"כ מנין לנו שהגרמנים המה מזרע עמלק. ואמר הגריי"ק זצ"ל דאפשר שדעת הגרי"ח מקורה במגילה, דאמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אל תתן לעשיו הרשע תאות לבו, זממו אל תפק זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו. וכתב הגאון ר' יעקב עמדין בהגהותיו על מסכת מגילה שכוונת הגמ' על ארץ גרמניה, וכ"ה גירסת הגר"א, ולפי"ז מבוארת דעת הגמ' כאן דאומה זו לא בלבל סנחריב, וחולקת על המשנה דמס' ידים.

So the Germanic people, or at least the Nordic people, are not included in the bilbul of Sancherev.

As for Kush/כוש, that name appears in Breishis 2:13, וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ. Later, Cham named his son Kush. Perhaps the names used in Breishis are al shem ha'asid. I think it is self evident that the Kush in Megillas Esther has nothing to do with the African Kush associated with the usual Kushim and the son of Cham. That Kush refers to the mountain range that runs from Afghanistan through Pakistan, north of today's India.

(Much of the above is derived from here.)

Monday, April 27, 2020

Tazria Metzora. Death and Life

This has two halves that make a whole.


Part one is from Rabbi Abraham Bukspan.


"וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ". (ויקרא יג:מה-מו)



הדברים נראים ככפל הלשון. הפסוק משמיענו ש"כל ימי אשר הנגע בו יטמא", וחוזר ואומר "טמא הוא". מה ביאור הדבר?

ישנו הבדל מהותי בין טומאת צרעת לכל הטומאות; נגע הצרעת אינו 'טומאה' בעצמו, אלא הוא מורה שהאדם בכללותו הינו טמא. הצרעת היא טומאה רוחנית ביסודה, ובאה כתוצאה מהחטא (ערכין טז.). מראה הנגע הינו אך ביטוי חיצוני של נגע רוחני פנימי וטומאת הנפש הנמשכת מכך.

מסיבה זו חייבה התורה את המצורע להכריז על טומאתו, מה שלא מצינו בשאר הטומאות. כי כאשר יגע האדם בדבר טמא, אין הטומאה חלק מעצמותו - אלא היא חיצונית, שבאה עליו מהדבר הטמא. מגעו בגוף המת, לדוגמא, גורמת לטומאת המת להתפשט בכל גופו והוא זקוק לטבילה במקוה בכדי ליטהר.

לא כן הדבר בטומאת צרעת - אלא להיפך!

מקור הטומאה הוא בתוככי האדם עצמו. מטבע החטא שהוא מוליד טומאה בעצם גוף האדם, כטומאת המת והנבלה עצמם. מראה הנגע שבידו אינו אלא סימן חיצוני לטומאתו הפנימית ונגעו הרוחני. הטומאה אינה מתפשטת מהמראה שבידו לכל גופו; גופו טמא במהותו ומראה הנגע הוא רק סימן וביטוי חיצוני לכך.

משום כך חייבה התורה את המצורע לשבת בדד מחוץ למחנה; מוכרחים להגן על כולם מפני האיש הזה, מפאת היותו מקור הטומאה הממארת במהותו. ולכן גם ציוותה אותו התורה שיכריז המצורע על טומאתו (רש"י יג:מה).

וזה גם ביאור כפל הלשון "יטמא טמא הוא" - שאל תדמה בדעתך שהצרוע הינו טמא מפני שיש בגופו נגע, לא כן - אלא הוא טמא כי "טמא הוא"! הוא ועוונותיו הם סיבת הטומאה. טומאתו הינה שורשית ואישית. הוא גרם לה בעצמו, ורק בידו לתקנה.

ונראה שזוהי כוונת רבינו האבן עזרא (פסוק מו) במילותיו השקולות: "כל ימי אשר הנגע בו יטמא - כי טמא הוא באמת".

כי טומאת המצורע - טומאת המהות היא.
*

Part two is from Rabbi Yisroel Raisman from Rav Pam.


Rav Pam would often describe his mother, someone who never spoke Lashon Hara, but not because she learned Hilchos Lashon Hara, not because she learned the Sefer Chofetz Chaim. It was because she looked at people with a good eye, she always looked to see a person in a positive way.
The trick to avoiding Lashon Hara is not to fight it every single time, but to battle the root cause of Lashon Hara. 
The root cause of Lashon Hara is the bad eye with which a person looks at others. When a person has complaints about others. That’s the problem, the problem is we don’t look at people with a happy enough eye, with a happy enough face. We don’t Fargin other people. 

*

Combining the two parts, one can discern that the living death of Tzaraas and the guarantee of life of Shemiras HaLashon are opposite ends of one spectrum.

Shemiras HaLashon per se, i.e., refraining from Lashon Hara, is not the opposite of Tzaraas. The Shemiras Halashon of Rav Pam's mother, the Ayin Tov that allows you to see the good in other people, to be happy at their success and to mourn their failings, that Ayin Tov that is the real essence of not saying Lashon Hara, because you respect the other person and wish him well. That is the opposite of the spiritual corruption of Tzaraas.

The contrast is between the teva of jealousy and not fargining, on the one hand, and true joy at another's happiness on the other. That v'ahavta is the reason for the bracha of oheiv yomim and lir'os tov, or arichus yomim and a pleasant life, precisely the opposite of the spiritual corruption of the metzora that brings removal from society and death of the body piece by piece. It brings me'urav im habriyos/daas habriyos nocheh and chiyus to the entire body.



We often see righteous fulminations against extravagant weddings and vacations and homes, all expressed as distaste with such crass exhibitionism, such boorish vulgarity, such heartless selfishness. The vast majority of such diatribes are based not in mussar or even in "good taste," but just green eyed jealousy or a sense of inferiority.  Oh, that's disgusting, look at his private jet, oh, look at the Olympic pool in his basement, of, look at his Saville Row suits and million dollar jewelry.... why doesn't he give his money to the poor, or pay the rabbeim, or......

If, lu yetzuyor, a Rothschild would say that he is opposed to such extravagance and will henceforth not wear million dollar jewelry or buy a hotel in the Alps for a pied a terre for the occasional yomtov or fly in the Philharmonic for a Bar Mitzvah, it might mean something. If it's just you or me burchering, it's most probably just jealousy. If the interest on the cash in your CD were ten million dollars a year, and if you were giving the right amount of tzedaka of your money and your time, if when you made that wedding you paid for the weddings of three poor yesomim, you would be entirely right in making a fantastic extravaganza for your simchos. There would be absolutely nothing wrong with it. That's how you celebrate.  You're happy! You want to go overboard! You want to express your excitement and joy!  If you, the complainer, want to be rich, and you are not, that's not the fault of the rich. It is because you are not smart enough, or not disciplined enough, or not driven enough, or too timid to commit, or, of course, you don't have the siyata dishmaya. Or, as Reb Moshe once said to someone, maybe you had a tzadik ancestor that prayed that you should not have the nisyonos of wealth.

Instead of working on other people's middos, work on your own. If you see someone doing an aveira, then give him mussar.  If you see someone and it looks like they're having too good a time, they're being so self indulgent - just try to not be a metzora. Be a Tov Ayin hu yevorach and be happy for him.



Coincidentally, this point was limned by Rabbi Dr. Nachum Stone of Maalei Adumim in his shul bulletin, which I reproduce in entirety.


Parashot Acharei –Mot and Kedoshim   
Nachum J Stone
.ויקרא 18:3
כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם־בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ׃
In our parsha we read"  and their customs do not follow”
When a passuk is written with an abstract clause, it can't be interpreted literally. One cannot “walk” in a set of laws or behaviors. This invites a wide range of interpretations. Some interpret, not to follow the laws of the gentiles. Some interpretations are hairstyle, behavior, architecture, dress, fashion. Rambam following a number of Talmudic citations rules “all the above”.
[11 avoda zara 1-3]

Rashi quoting the medrash halacha explains
ובחקתיהם לא תלכו. מַה הִנִּיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא אָמַר? אֶלָּא אֵלּוּ נִימוֹסוֹת שֶׁלָּהֶן — דְּבָרִים הַחֲקוּקִין לָהֶם — כְּגוֹן טַרְטִיָּאוֹת וְאִצְטַדִיָּאוֹת,:
 “their theaters and circuses” in other words, their leisure activities. Rambam did not bring this at all in his longer list of forbidden activities.
As we (hopefully) enter the last stages of our CoronaVirus isolation, I think that we can better appreciate Rashi’s interpretation, which seems to be more metaphoric or abstract than Rambam. 
 To a large degree, many of us have been forced into almost full-time leisure mode. What did we do with our time? A lot of everything, of course. The mix of activities are on a continuum of spiritual, intellectual, mundane, mindless and perhaps even embarrassing. The choices we made to a large degree indicate our values. 
Rashi is instructing us to avoid the entertainments that do not promote or perhaps are even in conflict with our ideals and mores. As we emerge from our isolation, we can use the opportunity to evaluate how we used our time.

*******

In today's (Wednesday) Daf, Shabbat 54b, the discussion surrounds a certain cow who walked about on Shabbat improperly adorned with a decorative ribbon. (It is forbidden to have one’s animal carry an unnecessary burden in the public domain on Shabbat.) The cow is identified as belonging to Ribi Elazar ben Azariya, even though it was not his. The gemara explains that Ribi Elazar ben Azariya is assigned responsibility for the cow, which belonged to a neighbor, because he didn't protest the inappropriate decoration. The leaders of a community are responsible for the behavior of the collective.

Each of us has a leadership role to play within our families, communities, employment. And that is leading by example. Certainly, no one should stick their noses into anyone else's affairs. We must all get our own priorities in order. Have we taken steps to welcome God into our lives? Does our behavior properly express the purpose of our being?

As we strive to make our day-to-day lives reflect the ideals of Judaism, we help each other and all of Am Yisrael. When we accept Rashi’s advice to limit our adoption of entertainments of the gentiles, we can start walking in the Godly path. 


Thursday, May 11, 2017

Emor. A Halacha Riddle

קטן שנולד בששי ומילתו דוחה שבת.

Give me a case where a child is born on Friday and his Bris Milah is docheh Shabbos.  


I am NOT looking for Kav Hata'arich or Shkiyah Shniyah or Pikuach Nefesh answers.

When I say "born on Friday," I mean Friday before Shkiyah, not secular Friday that ends at midnight. He was born on Yom HaShishi. He was born כחצות היום בעצם היום הזה on Friday.

The answer is simple, and despite that, I'm pretty confident that n o b o d y will figure it out. I would offer a prize, but I'm not quite confident enough to risk postage to the other side of the world.

Here is the only hint you're getting:
The answer is derived from, or at least closely related to, something in this week's parsha, Emor.



This is the kind of question my son, Rav Mordechai, asks on his bechinos at the Kollel in Marlboro, Kollel Hora'ah of America. The particular question, however, was invented by Harav Shimon Kalman Goldstein of Chicago. Rabbi Goldstein learned for many years with Reb Boruch Sorotzkin, and is a mechaber of more than fifty sefarim, none of which has been printed.

I'm enjoying this. This is my wife, Malkie, who has a real Gemara kop, after saying that it can't be, giving me a look of frustrated annoyance, and repeating that it just can not be.
But it can. To her credit, she refuses to give up.









WE HAVE A WINNER!!


From the comments - Rabbi Yehuda Oppenheimer of Toronto.


Anonymous  
May 12, 2017 at 8:17 AM
If on the Friday which is the 8th day the father was mekabel shabbos early and then wants to do the bris it would seem from the taz that he can still do the bris despite the fact that he is being doche (tosfos) shabbos. YO

Eliezer Eisenberg   
May 12, 2017 at 8:45 AM
WE HAVE A WINNER!!!!!!
I was not expecting anyone to get it, at least not till they were on their way to early mincha today! 
The connection to the Parsha is the makor for Tosfos Shabbos, in Yuma 81b, is in 23:32, ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש.
Why do you say "the father" davka? What if the Mohel was in Shul for the early kabbalas Shabbos, and they rushed in and said the doctor cleared the baby for a bris right now?
It doesn't matter if you hold Tosfos Shabbos is derabanan except for Yom Kippur, because there are plenty of Rishonim that hold it's deoraysa even by Shabbos, like the Rif and Bahag, and anyway everyone would agree that the teretz applies by Yom Kippur, which, as rj pointed out, is called Shabbos as well.


I told my wife that Rabbi Oppenheimer got the answer, and she still doesn't want to hear it - she wants to figure it out herself!  Amazing. I'll bet she wakes me up at three a.m. and tells me the answer.

Rabbi Oppenheimer later wrote that his reference to the father is lav davka. I don't think that you need a Taz, though.  I think it's pashut. The child has a chiyuv milah, it's the eighth day for him. Milah on the eighth day is docheh Shabbos. So who cares if the Mohel was mekabel Shabbos? He has an eighth day child that needs a bris.  To say that the specific Gzeiras Hakasuv that says that Milah is docheh never did and can not apply to a Friday baby, is, I think, false. Milah bizmano is docheh, I don't care if it's a Friday baby or a Shabbos baby. The maaseh Milah bizmano is docheh Shabbos. 

True, there was an אפשר לקיים שניהם option earlier in the day, but I don't think that is relevant by the Dechiyah of Milah, and certainly not now when there no longer is an alternative. 

Would I have to try to find a mohel that wasn't mekabel Shabbos? This would be a machlokes Mechaber and the Gaon who say that Milah is dechuya on Shabbos, not hutra, and the Ran (128b) and the Rema there who say it is hutra.

Should a Mohel that knows that he might have to do a bris refrain from being Mekabel Shabbos early (according to the rishonim that asser by ishtapuch chamimei)? I'm arguing about this with a friend now, but probably yes, he should refrain from being mekabel Shabbos early.


UPDATE:
I've learned that answering this question involves a specific type of problem solving skill, which is not simply a matter of IQ power. Twice this Shabbos I saw gifted talmidei chachamim unable to figure it out, and the answer comes sailing in from a corner you did not expect to hear from.

UPDATE:
My son Harav Avrohom Shlomo, Shoel uMeishiv in Rav Jofen's Novarodok in Flatbush, said he has a problem with the Gemara in Pesachim 72a-b, by ta'ah bidvar mitzvah, where a Friday baby is called "לא ניתנה שבת לידחות אצלו" This is not shver at all. It means that come Saturday, the Friday baby is not in the parsha of dichui.

UPDATE September 2024.
I mentioned this to my nephews, among whom is Harav Yitzchak Buchhalter of Lakewood, a illui and gaon. He said he does not believe that what I said is true.  My initial reaction was that what I said is as solid as a rock and impregnable.
It's been pregned. 
He directs our attention to the Taz in a teshuva he brings in the beginning of OC 430, where it is clear that he holds that if the kabalas Shabbos stands, the mohel would be prohibited from making the bris.
Additionally, he showed me the Minchas Kohen who says this ex plis sit ly.
https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19373&st=&pgnum=56&hilite=

I am thrilled to learn that there is another way to see this, but I am truly bewildered on how it is possible that what we said is not correct. 

Monday, April 18, 2016

Tazria, Vayikra 13:37. Error in Psak

Vayikra 13:37
 ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן

Chasam Sofer on Tazria page samach vov

ואם בעיניו עמד הנתק טהור הוא וטהרו הכהן פירש"י אבל טמא שטיהרו הכהן אינו טהור לכאורה זה משנה שאינה צריכה אלא רצה לומר בענין שטעה כעין שיקול הדעת ומלתא דתליא בסברא וטיהרו הכהן ושוב חזר בו או החזירו הגדול ממנו אפ"ה טמא למפרע וממילא מוכח בהיפוך טהור שטימא הכהן בשיקול הדעת ושוב החזירוהו הרי הוא טמא דקם דינא ומכאן הוציאו חז"ל הך דסנהדרין ל"ג ע"א ומס' ע"ז ז' ע'א אמנם מקרא (שמות כ"ג ז') ונקי וצדיק אל תהרוג שאין מחזירים בדיני נפשות הא בדיני ממונות מחזירין מוכח דלא אמרינן דקם דינא וקשיא קראי אהדדי וצריך לתרץ קראי כדמתרץ ש"ס סנהדרין הנ"ל רומיא דמתניתין אהדדי 




I don't understand this at all.  Rashi's bringing down the Sifra.  Fine, the Sifra only says that declaring tahara when it's tamei does not end the problem.  But the Rambam says it's true by a mistake that declared it tamei, too, and the Rambam's source is a Tosefta in Negaim at the end of the first perek, and it's not an orphan Tosefta because the Rash brings that tosefta.  Why would the Chasam Sofer make this a machlokes Rashi/Sifra and the Rambam/Tosefta?  And what would be the svara? And what does that mean, that if was metzamei with shikul hadaas, and he realizes he was wrong, that it's tamei anyway because Kam dina?  "טהור שטימא הכהן בשיקול הדעת ושוב החזירוהו הרי הוא טמא דקם דינא"  Is this true by Nidda also? Shavya ah'nafshei makes him a metzora? By nig'ei adam, he will bring a korban?

I'm posting this in the hope that some day, someone who has a handle on this issue will come to the rescue.

Rashi
טהור הוא וטהרו הכהן: הא טמא שטהרו הכהן, לא טהור:


Sifra
"טהור הוא"-- יכול יפטר וילך לו? ת"ל "וטהרו הכהן". אי "וטהרו הכהן" יכול אם אמר כהן על טמא טהור יהא טהור? ת"ל "טהור..וטהרו הכהן". על הדבר הזה עלה הלל מבבל



Rambam Tzaraas 9:3
כהן שטימא את הטהור או טיהר את הטמא לא עשה כלום שנאמר טמא הוא וטמאו הכהן טהור הוא וטהרו הכהן. ומצורע שנרפא בין מתוך הסגר בין מתוך החלט אפילו אחר כמה שנים הרי זה בטומאתו עד שיאמר לו כהן טהור אתה:

Tosefta Nega'im 1:12


א,יב  ראהו בסוף ראשון נזקק לו בסוף שבוע שני.  נזקק לו בסוף שבוע שני נזקק לו בסוף שבוע שלישי.  מת או שחלה.  כהן אחר נזקק לו ולא יאמר לו לך ושוב אלא נזקק לו מיד.  כהן שטימא את הטהור וטיהר את הטמא ונזקק לו בסוף שבוע אע"פ שטימא את הטמא וטיהר את הטהור לא עשה כלום.  לענין טומאה הוא אומר טמא הוא וטמאו הכהן.  לענין טהרה הוא אומר טהור הוא וטהרו הכהן.  וזה אחד מן הדברים שעליהן עלה הלל מבבל. 

It's not in Pe'sachim in our story of Hillel, but it's interesting that both the Sifra and the Tosefta end with that statement.


IN THE CHIDDUSHIM ON SANHEDRIN 33a   page 373/samach daled DH Mihu



דיני ממונות מחזירין בין לזכות בון לחובה יל"ד מאי טעמא לא תנן נמי לטמא ולטהר כמו לקמן בסיפא דיני ממונות הטמאות והטהורות מתחילין מן הגדול הכי נמי הו"ל למתני הכא וכדתנן במתניתין דבכורית (כ"ח ע"ב) דן את הדין כו' טימא את הטהור כו'

מיהו לרב חסדא דמתני' בשיקול הדעת אלא של נטל ונתן ביד משו"ה מחזירון ודעת הראב"ד בר"ן במסכת ע"ז ז' ע"א דבלאו הכי אפילו לא נשא ונתן ביד אין מחזירין משום דשויא חתיכא דאיסורא אתי שפיר דלא מתני במתניתין דהכא. ובחי' תורה אמרתי דנפקא לן מקרא פרשת תזריע (י"ג ל"ז טהור הוא) וטיהרו הכהן (טהור) פירש רש"י עפ"י תורת כהנים דוקא טהור הוא אבל טמא שטיהרו הכהן אינו טהור והאי על כרחך בטועה בשיקול הדעת במראית הנגע איירי דבדטעה בדבר משנה פשיטא אלא על כרחך בדבר שיקול הדעת מיירי ומינה דטימא את הטהור טמא דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא דכבר חל עליו שם מצורע טמא. יהי' איך שיהי' לאוקימתא דרב חסדא ניחא, אבל לרב ששת דמיירי משנתינו בטועה בדבר משנה והתם לא שויא חתיכה דאיסורא א"כ הוה לי' למיתני נמי הטומאות והטהרות וצריך להתיישב בזה

והא דאמרינן בדן את הדין מה שעשה עשוי ולא מהדרינן עובדא נ"ל דנפקי לן מדאיצטרך בדיני נפשות ונקי וצדיק אל תהרוג שמחזירין לזכות (ל"ג ע"ב) ועל כרחך לטעות שיקול הדעת איצטריך ושמע מינה בדיני ממונות כי האי גווני אין מחזירין וקם דינא אלא התינח לרב ששת ואפילו לרב חסדא נמי לדעת הרי"ף דלר' חסדא נמי מעיקר הדין אמרינן בטעה בשיקול הדעת קם דינא אלא רבנן תיקנו משום פסידא דלהדר דינא אלא אם כן נשא ונתן ביד אם כן אתי שפיר כנ"ל. אך להסוברים דר' חסדא מעיקר הדין ס"ל דלא חל ההוראה אלא אם כן נשא ונתן ביד קשיא בדיני נפשות היכי משכחת לי' נשא ונתן ביד וכיון דבלא נשא ונתן ביד אפילו בדיני ממונות לא חל דינא ולא קם אם כן למה לי קרא בדיני נפשות שמחזירין לזכות. מיהו לרמב"ן במלחמות ד' דפירש נשא ונתן ביד היינו שהבעלים נשאו ונתנו ביד ולא הדיין וזהו מסקנת תירוץ ב' דהתוס' ב"ק ק' ע"א ע"ש (סוד"ה טיהר) אם כן בדיני נפשות נמי משכחת לי' במחייבי גלות שכבר נכנס לעיר מקלטו וכבר חל חיובו וקמ"ל דמחזירין לזכות מה שאין כן בממון כי האי גוונא וא"ש

אבל להסוברים דלא חל דינא אלא אם כן הדיין נושא ונותן ביד עצמו קשי' בדיני נפשות היכי משכחת לי' דאפילו במחייבי מלקות שכבר הכהו שליח בית דין איזה מכות אין סברא לומר דסלקא דעתך אמינא דכבר חל הדין ולא יחזירוהו לזכות זהו דוחק

ובני הרב מו"ה אברהם שמואל וואלף נ"י אמר לי דבמחייבי גלות כיון שאמרו הסנהדרין חייב גלות אתה הרי הפקירו דמו לגואל הדם ורשות ביד כל אדם ועל כרחו (עליו) למלט נפשו לנוס לעיר מקלטו וה"ל כאלו הדיין נשא ונתן ביד ונכון הוא

ודע דיש לעיין לרב ששת דמשנתינו מחזירין בטעה בדבר משנה ובדיני נפשות אין מחזירין לחובה וקשה הכי נמי ה"ל למיתני בטעה בשיקול הדעת אין מחזירין בדיני ממונות ובדיני נפשות מחזירין לזכות אפילו בשיקול הדעת וצ"ע לכאורה ולהרמ"ה שבטור חו"מ סימן כ"ה דס"ל דטעה בשיקול הדעת לא קם דינא אלא להחזיק אבל לא להוציא מהמוחזק י"ל אהנ"ל דלא פסיקא לי' למיתני אין מחזירין אבל להטור דפליג וס"ל אפילו להוציא אמרינן וכשיטתו מוכרח לרמב"ן דר' חסדא נשא ונתן ביד הבעלים עצמם קאמר ולא הדיין אם כן ע"כ לרב ששת אפילו נתנוהו הבעלים אין מחזירין א"כ קשיא וראיתי בס' מהרשש"ך למ"ה ז"ל אהא דמלמד זכות חוזר ומלמד חובה דשור הנסקל הוה בכלל דינו ממונות לענין זה ואם כן י"ל קצת דלא הו"מ למימר דיני ממונות אין מחזירין בטעה בשיקול הדעת דזה אונו דשור הנסקל מחזירין לחובה דמהיכי תיתי להתירו בהנאה דהו"ל כמו טיהר את הטמא שהקשה תוס' ד"ה מה מהיכי תיתי לומר מה שעשה עשוי והי' מה"ת וה"נ מהיכי תיתי להתיר בהנאה השור שחייב סקילה ומצוה לבערו מן העולם ואם כן לא פסיקא לי' למיתני' בדיני ממונות אין מחזירין בשיקול הדעת ונקיט משנתי' בטעה בדבר משנה דבדיני ממונות מחזירין

 ובחידושי תורה אמרתי סוף פרשת בחוקותי (כ"ז כ"ט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת פירש"י מי שנגמר דונו וווצא ליהרג ואמר אחד ערכו או דמו עלי לא יפדה אינו חייב ליתן ערכו או דמיו שהרי הולך למות ע"ש ויל"ד תיבת האדם"' מיותר וה"ל למכתב כל חרם אשר יחרם לא יפדה וי"ל דקרא מיירי במי שנגמר דינו למיתה ויוצא ליהרג ואמר זה דמיו עלי ושוב מצאו לו זכות ופטרוהו קא משמע לן דאפילו הכי לא יפדה ואין לו דמים שהרי עכ"פ בשעה שאמר זה דמיו עלי לא הי' לו דמים שהרי בשארי הוראות כיוצא בו לא הדר דינא משום שכבר עשאו חתיכה דאיסור ונהי בדיני נפשות מחזירין לזכות מגזירת הכתוב מ"מ אין זה חייב בדייו וזה צריך לאשמועינן באדם אבל שור הנסקל שיוצא ליהרג ואמר אחד דמיו עלי אין צריך להשמיענו שאין לו דמים דפשיטא דהרי גם אם ימצאו לו זכות לא מהדרינן לי' שכבר קם דינא ונעשה חתיכה דאיסורא ונסקל ואסור בהנאה

FROM THE TESHUVOS, NEW EDITION, VOL 7 27
דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה יל"ד מאי טעמא לא תנן נמי לטמא ולטהר כמו לקמן בסיפא דיני ממונות הטמאות והטהורות מתחילין מן הגדול הכי נמי הו"ל למתני הכא וכדתנן במתניתין דבכורות כ"ח ע"ב דן את הדין כו' טימא את הטהור כו'

מיהו לרב חסדא דמתני' בשיקול הדעת אלא שלא נטל ונתן ביד משו"ה מחזירין ודעת הראב"ד בר"ן במסכת ע"ז ז' ע"א דבלאו הכי אפילו לא נשא ונתן ביד אין מחזירין משום דשויא חתיכא דאיסורא אתי שפיר דלא מתני במתניתין דהכא ובחי' תורה אמרתי דנפקא לן מקרא פרשת תזריע י"ג ל"ז טהור הוא וטיהרו הכהן טהור פירש רש"י עפ"י תורת כהנים דוקא טהור הוא אבל טמא שטיהרו הכהן אינו טהור והאי על כרחך בטועה בשיקול הדעת במראית הנגע איירי דבדטעה בדבר משנה פשיטא אלא על כרחך בדבר שיקול הדעת איירי ומינה דטימא את הטהור טמא דשויא אנפשי' חתיכה חל עליו שם מצורע טמא יהי' איך שיהי' לאוקימתא דרב חסדא ניחא אבל לרב ששת דמיירי משנתינו בטועה בדבר משנה והתם לא שויא חתיכה דאיסורא א"כ הוה לי' למיתני נמי הטומאות והטהרות וצריך להתיישב בזה

רהא דאמרינן בדן את הדין מה שעשה עשוי ולא מהדרינן עובדא נ"ל דנפקא לן מדאיצטרך בדיני נפשות ונקי וצדיק אל תהרוג שמחזירין לזכות ל"ג ע"ב ועל כרחך לטעות שיקול הדעת איצטריך ושמע מינה בדיני ממונות כי האי גווני אין מחזירין וקם דינא אלא התינח לרב ששת ואפילו לרב חסדא נמי לדעת הרי"ף ד לר' חסדא נמי מעיקר הדין אמרינן בטעה בשיקול הדעת קם דינא אלא רבנן תיקנו משום פסידא דלהדר דינא אלא אם כן נשא ונתן ביד אם כן אתי שפיר כנ"ל אך להסוברים דר' חסדא מעיקר הדין ס"ל דלא חל ההוראה אלא אם כן נשא ונתן ביד קשיא בדיני נפשות היכי משכחת לי' נשא ונתן ביד וכיון דבלא נשא ונתן ביד אפילו בדיני ממונות לא חל דינא ולא קם אם כן למה לי קרא בדיני נפשות שמחזירין לזכות מיהו לרמב"ן במלחמות ד' דפירש נשא ונתן ביד היינו שהבעלים נשאו ונתנו ביד ולא הדיין וזהו מסקנת תירוץ ב' דהתוס' ב"ק ק' ע"א סוד"ה טיהר ע"ש אם כן בדיני נפשות נמי משכחת לי' במחייבי גלות שכבר נכנס לעיר מקלטו וכבר חל חיובו וקמ"ל דמחזירין לזכות מה שאין כן בממון כי האי גוונא וא"ש

אבל להסוברים דלא חל דינא אלא אם כן הדיין נושא ונותן ביד עצמו קשי' בדיני נפשות היכי משכחת לי' דאפילו במחייבי מלקות שכבר הכהו שליח בית דין איזה מכות אין סברא לומר דסלקא דעתך אמינא דכבר חל הדין ולא יחזירוהו לזכות זהו דוחק

ובני הרב מו"ה אברהם שמואל וואלף נ"י אמר לי דבמחייבי גלות כיון שאמרו הסנהדרין חייב גלות אתה הרי הפקירו דמו לגואל הדם ורשות ביד כל אדם ועל כרחו עליו למלט נפשו לנוס לעיר מקלטו וה"ל כאלו הדיין נשא ונתן ביד ונכון הוא 

ודע דיש לעיין לרב ששת דמשנתינו מחזירין בטעה בדבר משנה ובדיני נפשות אין מחזירין לחובה וקשה הכי נמי ה"ל למיתני בטעה בשיקול הדעת אין מחזירין בדיני ממונות ובדיני נפשות מחזירין לזכות אפילו בשיקול הדעת וצ"ע לכאורה ולהרמ"ה שבטור חו"מ סימן כ"ה רס"ל דטעה בשיקול הדעת לא קם דינא אלא להחזיק אבל לא להוציא מהמוחזק י"ל אהנ"ל דלא פסיקא לי' למיתני אין מחזירין אבל להטור דפליג וס"ל אפילו להוציא אמרינן וכשיטתו מוכרח לרמב"ן דר' חסדא נשא ונתן ביד הבעלים עצמם קאמר ולא הדיין אם כן ע"כ לרב ששת אפילו נתנוהו הבעלים אין מחזירין א"כ קשיא וראיתי בס' מהרשש"ך למוז"ה ז"ל אהא דמלמד זכות חוזר ומלמד חובה דשור הנסקל הוה בכלל דיני ממונות לענין זה ואם כן י"ל קצת דלא הו"מ למימר דיני ממונות אין מחזירין בטעה בשיקול הדעת רזה אינו דשור הנסקל מחזירין לחובה דמהיכי חיתי להתירו בהנאה דהו"ל כמו טיהר את הטמא שהקשה תוס' ד"ה מה מהיכי חיתי לומר מה שעשה עשוי והי' סה"ת וה"נ מהיכי חיתי להתיר בהנאה השור שחייב סקילה ומצוה לבערו מן העולם ואם כן לא פסיקא לי' למיתני' בדיני ממונות אין מחזירין בשיקול הדעת ונקיט משנתי' בטעה בדבר משנה דבדיני ממונות מחזירין