When a Person Changes His Name, What Do You Call His Child?

 When a person changes their name, how does that affect the child's patronym or matronym. 

I don't think the question is that important when we call someone for an aliyah, or when we write a kesuva or gett, In those cases, what matters is clarity of identity (what they call 'disambiguation',) so what matters is the name by which the person is known.  I am more curious about the affect when you want to use the "true name," such as for the purpose of a bracha (or the opposite,) and for tefilla.

For example: Bamidbar 21:1, Rashi,

ישב הנגב. זֶה עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר "עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב" (במדבר י"ג), וְשִׁנָּה אֶת לְשׁוֹנוֹ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן כְּנַעַן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִים לְהַקָּבָּ"ה לָתֵת כְּנַעֲנִים בְּיָדָם, וְהֵם אֵינָן כְּנַעֲנִים, רָאוּ יִשְׂרָאֵל לְבוּשֵׁיהֶם כִּלְבוּשֵׁי עֲמָלֵקִים וּלְשׁוֹנָם לְשׁוֹן כְּנַעַן, אָמְרוּ נִתְפַּלֵּל סְתָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי"

Evidently, if you incorrectly identify the person about whom you are davening, this weakens or nullifies the tefilla. So I think it's important to know what the person's "real" name is, and you can't just rely on "the Ribono shel olam knows who you're talking about."

This has relevance when a man or a woman changes their name. When we daven for aliyas neshama, or you give a bracha, (and certainly for the opposite of a bracha,) we identify by the father, ben Ploni, the patronym. When we daven for refu'ah, we identify by the mother, ben Plonis, the matronymic. See Panim Yafos end of Be'ha'aloscha regarding Aharon's tefilla for Miriam.

 אמר מרחם אמו שכבר אמרו חז"ל (שבת סו, ב) שכל הלחשים והתפילות וקיום בריאת הגוף, הוא בשם אמו ותפילות עליות נשמה בשם אביו

And the Zohar Lech Lecha p. 84 that sees in the passuk in Tehillim 86:16 וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ that tefilla for rachamim should mention the mother.  

וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ, וְכִי לָא הֲוָה בְּרֵיהּ דְּיִשַׁי אִיהוּ עַד דְּאִיהוּ אָמַר בִּשְׁמָא דְאִמֵּיהּ וְלָא בִּשְׁמָא דְּאֲבוֹי. אֶלָא הָא אוֹקִימְנָא דְּכַד יֵיתֵי בַּר נָשׁ לְקַבֵּל מִלָּה עִלָּאָה לְאִדְכָּרָא, בָּעֵי לְמֵהַךְ בְּמִלָּה דְּאִיהוּ וַדַּאי. וְעַל דָּא אַדְכַּר לְאִמֵּיהּ וְלָא לְאֲבוֹי. וְתוּ הָא תָּנִינָן (ד"א ל"ג דהא) דְּדָא מֶלֶךְ כִּדְקָאֲמָרָן.

But other tefillos, we go by the father. So what do you do if the mother or father have changed their names? You were born from Reuven and Sarah, not Sholom Reuven and Chavah Sarah.

This actually came up for me, because my mother in law, עליה השלום, was (really Shelia but her Hebrew name was) Sarah, and when she became ill, she did a shinui hashem to Chava Sara. She lived a decade after that, so the name stuck. When I daven for her children, do I say ben/bas Chava Sarah, or ben/bas Sarah?

I thought it was pashut you go by the name the parent had when the child was born.  The person is X child of Y. The fact that Y decided she is now XY, that's because they are NOT the person they were in the past, and they have a new mazal and a new fate. If they are a new person, well, then, the child that was born to Sarah was born to a different person. 

I asked my father in law, HaRav Sholom Reuven Feinstein, and he said you go by the new name.

I later saw that in Orchos Rabbeinu I:64 he quotes the Chazon Ish as saying you can use an adoptive mother's name for tefillah. This shows that the Chazon Ish held that mentioning the mother or father is not magic, it is an invocation of the quality and character of a relationship. He apparently held that what mattered was the loving relationship and rachamim between mother and daughter, and that is absolutely present in adoptive parenthood, as I learned from Reb Micha Berger- an adoptive mother is a true mother. The new name obviously does not change the emotional relationship; the person with the new name is the mother, the man with the new name is the father, and tefillos should mention them as they are known now.  This supports my shver's position.

I was thinking about this because I came across something in Taama d'Kra in Korach, Bamidbar 16:1, as follows:

ואון בן פלת. הוא הי' דודם של דתן ואבירם לפמש"כ בחזקוני ובבעלי התוס' החדש פ' ויגש דפלת הוא פלוא בן ראובן, וי"ל דאחר שעשה תשובה שינו את שמו לאון בן פלת ע"י שנעשו לו פלאות כמ"ש בסנהדרין ק"ט ב' וי"ל דלכן כתיב בפ' פנחס ובני פלוא אליאב ובני ל' רבים (עי' ב"ב קמ"ג ב') משום שהי' לו עוד בן ולא חשיב לי' בהדייהו משום ששינו אצלו שמו של פלוא ועי' בפ' פנחס כתבנו באופן אחר.

He is saying that because Ohn's name was changed from the original and true ben Falu to become a descriptive name ben Peles, when we are listing the children of Falu we can only specify Eliav ben Falu, but not Ohn, because he was now known as ben Peles. This is even though all it says in Pinchas is "the sons of Falu were Chetzron," and it could have said "and Ohn." It seems that to be identified as a "son of Falu," you have to be officially known as ben Falu, not ben Peles. If you experience a life changing event such that you take or are given a new name, you are no longer the person you previously were. 

As the Ruach Chaim says in the beginning of Avos, שם relates to נשמה. 

 הנה ידוע מה שאמרו רז"ל (ברכות דף ז ע"ב) לכו חזו מיפעלות ה' אישר שה שמות בארץ, אל תקרי שמות אלא שמות. כי באמת השם הוא עצם הנפש של האדם, והראיה מדכתיב וייקר א האדם שמות, וכתיב (בראשית ב,יט) וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו

If anyone has heard something about this, please let me know.

Segulos for Warriors - בתחבולות תעשה לך מלחמה

Originally posted in 2017. 

UPDATED NOVEMBER 8 2023.

With the matzav in Eretz Yisrael, it has become very timely, so I am re-posting with updates. The concept is being taken very seriously - we hear of thousands of soldiers who have undertaken to wear tefillin and tzitzis.

This is an "as is" post - if I don't post this as is, I'll never get around to it, and I think it might be useful to someone.  This website has always been participatory and iterative, so if you have something useful to add or subtract, please write.

What hanhagos and segulos would you suggest to a soldier to improve his chances in battle? You could tell him to be a tzadik gamur, but I don't know if that really helps - everyone is a tzadik gamur when they're looking up the barrel of a gun. More realistically, are there particular hanhagos and segulos that Chazal associate with safety and victory in battle?

Number one, and it's not a "Segula." It's just a fundamental reality.  

כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים

But even there, it was in combination with Moshe Rabbeinu's hands. So in combination with bitachon and משעבדין את לבם לאביהם שבשמים, here are actions that confer a special Shemira.

1

הקובע מקום לתפלתו  

Daven in a Makom Kavu'ah. 

2

הקובע מקום לתורתו 

Learn in a Makom Kavu'ah. 

3

 העוסק בתורה ובגמילות חסדים 

Put serious effort into Chesed and Limud haTorah. 

4

שלא היה להן דילטורין  

Avoid at all costs divisiveness and harming others with speech. 

5

מפני קיום מצות תפילין  

Be vigilant in the dinim of Tefillin. 

6

אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד  

Say Kri'as Shema

7

אומרים (ויהי נועם) ז״פ במלחמה  

Say Vihi Noam and Yosheiv B'seiser seven times.

8

ציצית 

Wear Daled Kanfos with Tzitzis

9

אמירת פרשת הקטורת

Say Pitum Haketores Twice

Makom kavu'ah for Torah and Limud HaTorah are similar, and they're both from Rav Shimon bar Yoachai, if you are goreis tefilla, you are not goreis Torah; so they should be counted as one.

(Question: In many places we have a rule of מכלל הן אתה שומע לאו. Maybe that applies here as well, i.e., that doing the converse of one of these positive segulos means you're likely to get yourself killed. Or maybe you could do 2X#1 to make up for -#2. I know this doesn't apply to mitzvos. What the rules are by segulos I have no idea.)

SOURCES

1. Brachos 6:, from Parshas Lech Lecha, kviyus makom for tefilla.

א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב (19:27) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל:

What does אלהי אברהם בעזרו mean? It means that he will be able to vanquish his enemies, as Avraham did when he saved Lot, and as the Iyun Yaakov says, with an excellent contrast to Bilaam's unsuccessful attempt to harm us - 

שכל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו, היינו שקובע מקום לתפילתו ואינו הולך אחר הניחוש כמו בלעם הרשע שהלך לקראת נחשים והלך ממקום למקום, כדכתיב "לך אל מקום אחר וקבנו לי משם וכו' ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים", אלא הוא מתלמידיו של אברהם שהיה תמים עם הקב"ה כדכתיב "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" וכן מי שהוא נפש גבוה כבלעם הרשע אם כן כשעולה מעלה למעלה יותר ויותר הוא הולך גם כן למעלה לישב במקום חשוב יותר ויותר מקדם.

אבל מי שנפשו שפלה כאברהם (כדאיתא בפרק ה' באבות), נשאר עומד במקומו הראשון אף על פי שנתעלה כדכתיב "ואנכי עפר ואפר", על כן כשמת אומרים עליו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו. 

אויביו נופלים תחתיו, שכיון שאלהי אברהם בעזרו, וכמו שגבי אברהם נפלו ארבע מלכים לפניו על ידי עפר שנאמר יתן כעפר חרבו (כדאיתא בתענית דף כא, א) וזה בזכות ענוה בשביל שאמר "אנכי עפר ואפר", וזה שקובע מקום לתפילתו אוחז גם כן במדה זו כאברהם, לכך זוכה גם כן שאויביו נופלים תחתיו.

2. Brachos 7b, according to the girsa of the Rif and the Rosh, kviyus makom for Torah. 

וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל הקובע מקום לתפלתו (גירסת הרי"ף לתורתו) אויביו נופלים תחתיו שנאמר (שמואל ב ז, י) ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה 

The Rif and Rabbeinu Yonah

רי״ף ברכות ז:

אמר ר' יוחנן משו' ר' שמעון בן יוחאי כל הקובע מקו' לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו וגו׳

רבינו יונה שם

כל הקובע מקו' לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל וגוי זה הפסוק נאמר על בה״מ שהקב"ה היה משרה שכינתו שם ובזכותו היו ישראל יושבי׳ לבטח ולא היו מפחדים מן האויבים ועכשיו שאין בה״מ קיים מקום התורה במקומו הפסוק נאמר על ביהמ''ק, שהקב''ה היה משרה שכינתו שם ובזכותו היו ישראל יושבין לבטח ולא היו מפחדים מאויביהם, ועכשיו שאין ביהמ''ק קיים מקום התורה במקומו, כדאמרינן מיום שחרב ביהמ''ק אין לו להקב''ה בעולמו אלא ד''א של הלכה בלבד, ולפיכך בזה ינצל מהאויבים, ואפי' מי שאינו יודע ללמוד אלא מעט, יש לו לקבוע באותו מקום וללמוד במה שיודע  כדי שיזכה לזה ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת שמים ואם אינו יודע כלל יש לו ללכת לבהמ שלומדין ושכר הליכה בידו

This is brought l'halacha in OC 115,

אַחַר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ; וְיִקְבַּע עֵת לִלְמֹד, וְצָרִיךְ שֶׁאוֹתוֹ עֵת יִהְיֶה קָבוּעַ שֶׁלֹּא יַעֲבִירֶנּוּ אַף אִם הוּא סָבוּר לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה. 

הַגָּה: וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּשְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ, אוֹ יִקְבַּע לוֹ מָקוֹם וְיִלְמֹד מְעַט בְּמַה שֶּׁיּוֹדֵעַ וְיַחֲשֹׁב בְּעִנְיָנָיו וְיִכָּנֵס בְּלִבּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם (הר''י פ''ק דִּבְרָכוֹת).

(I admit that the Iyun Yaakov on 6b which I brought in #1, who says that Elokei Avraham b'ezro means victory in battle, is relying on our girsa on 7b. But what he says makes sense in the pashut pshat in the words "Elokei Avraham b'ezro," even without the Gemara on 7b,  and especially in light of his contrast of kviyus makom with Bilaam's jumping around.) 

(See notes for more mekoros.)


3. Bava Kamma 17a, Torah and Gemilus Chasadim, 

א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים שנאמר אשריכם זורעי ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים וזוכה לנחלת שני שבטים זוכה לכילה כיוסף דכתיב בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור וזוכה לנחלת יששכר דכתיב יששכר חמור גרם אית דאמרי אויביו נופלין לפניו כיוסף דכתיב בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ וזוכה לבינה כיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל:

4.  The Yerushalmi in Pei'ah 1:1, extreme avoidance of the parsha of Lashon Hara and abizrayhu, even involving people you hate, e.g., the mamzeirim from the Neturei Karta:

אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולם צדיקים היו וע"י שהיה להן דילטורים היו יוצאים במלחמה והיו נופלים הוא שדבר דוד (תהילים נז) נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים נפשי בתוך לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע בני אדם שניהם חנית וחצים אלו בעלי קעילה דכתיב (שמואל א כב) היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול ולשונם חרב חדה אלו הזיפים דכתיב (תהילים נד) בבוא הזיפים ויאמרו לשאול וגו' באותה שעה אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולמים מה שכינתך לירד בארץ סליק שכינתך מבינהון הה"ד (תהילים נז) רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך אבל דורו של אחאב עובדי ע"ז היו וע"י שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין הוא שעבדיהו אמר לאליהו (מלכים א יח) הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' וגו' ואכלכלם לחם ומים אם לחם למה מים אם מים למה לחם אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם ואליהו מכריז בהר הכרמל (שם) אני נותרתי נביא לבדי לה' וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא

5. The Rosh in הלכות קטנות – הל' תפילין סט"ו in Menachos, vigilant care to put the shel yad on before the shel rosh and not interrupt between them. 
The Rosh there says 

סימן טו

תניא סח בין תפלה לתפלה עבירה היא (בידו) וחוזר עליה מעורכי המלחמה שעל שם קיום מצות תפילין שתקנו יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקוד ואף ליהא שמיה רבה ולקדושה ולענות אמן אין להפסיק. ובהל' תפילין עתיקתא כתב סח בין תפילין של יד לתפילין של ראש אם סח שיחת חולין חוזר עליה מעורכי המלחמה. ואם בקדושה ויהא שמיה רבה סח אין חוזר עליה מעורכי המלחמה אלא חוזר ומברך על של ראש שתים מפני שכל תפילין טעונות שתי ברכות. ואם ברכן כאחת עולות זו לזו. ואם הפסיקן בקדושה בטלה הראשונה וצריך לברך ב' על של ראש.

Similarly, Rabbeinu Bachaya at the end of Parshas Mattos, 

וטרף זרוע – בזכות תפילין שבזרוע אף קדקד – בזכות תפילין שבראש

All relating to the Gemara in Menachos 36a:

תנא סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו (ג) וחוזר עליה מערכי המלחמה תנא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך מניח של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך אלא כשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד מנלן אמר רבה רב הונא אסברא לי אמר קרא והיו לטוטפת בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים 

and the Medrash in Shir Hashirim.

 כמגדל דוד גבי מלחמת מדין, שאלמלי היה אחד מהם מקדים תפילין של ראש לתפילין של יד, לא היה משה משבחן, ולא היו חוזרין בשלום

Interestingly, Harav Greenblatt in VII Siman 261 brings from the Kanievskies a discussion of whether our soldiers davka wore their tefillin during battle. because "v'yar'u mimeka."  It's really worth looking at that teshuva! 

And Sefer Chasidim (Parma,)

תרמב. אפילו סח בין תפילין לתפילין חוזר עליו מערכי המלחמה לפי שכתוב (דברים לנ כ) וטרף זרוע אף קדקד בזכות שהיה לזה תפילין של יד ושל ראש מצינו פאר בזרוע (ישעיה סנ יב) זרוע תפארתו ועל ראש פאר (יחזקאל כד יז) פארך חבוש עליך וכתי׳ (דה׳א כט ינ) לשם תפארתך ואדם בזרוע מנן ואדם מכה על הראש או על הזרוע לכן סח בין תפילין לתפילין חוזר מערכי המלחמה כיון שחטא בביטול שם וכתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך וכתיב (תהלים פט כה) ובשמי תרום קרנו וכתיב (הושע יא נ) קחם על זרועותיו כך היא המידה שמזכירים עונותיו כשצריך לנס כגון במלחמה להגן על ראשו ועל זרועו ושמאל נגד ימין שכנגדו וכציב סכות לראשי ביום נשק

and Menachos 35a, 

וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך תניא רבי אלעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש

and Tosfos there on 34b d'h לטטפת, 

לטוטפת. נראה דלשון טוטפת הוא הראש אצל המצח כמו טוטפת וסרביטים דפרק במה אשה (שבת ד' נז.) דהיינו כלילא שמקפת כל המצח א"נ נקראו טוטפות על שם שהם בראש בין העינים לשון הבטה כמו (מגילה דף יד:) שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין וכן ציץ לשון הבטה על שם שהוא למעלה מבין שתי ריסי עיניו ותפילין נראה לשון ויכוח כמו (סנהדרין דף מד.) ויפלל שעשה פלילות עם קונו על שם שהם עדות והוכחה שהשם נקרא עליו ויראים ממנו כגון דאמרינן לקמן (מנחות דף לה:) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' אלו תפילין שבראש. מ"ר:

Brachos 6a, 

אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין שנאמר: ״נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עזו״. ״בימינו״ — זו תורה, שנאמר: ״מימינו אש דת למו״, ״ובזרוע עזו״ — אלו תפילין, שנאמר: ״ה׳ עז לעמו יתן״. ומנין שהתפילין עוז הם לישראל — דכתיב: ״וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך״. ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש

and Yerushalmi Brachos 5:1,

תנא רבי שמעון בן יוחאי, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, כל – אפילו רוחות ואפילו שדים 

6. Kri'as Shema
Devarim 20

 והיה, כקרבכם אל המלחמה  ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם  אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם.  כי ה' אלהיכם, ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם  להושיע אתכם.

Rashi - 

שמע ישראל. אֲפִילּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד, כְּדַאי אַתֶּם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:

Rav Sternbuch here - first he says (like the Sifsei Chachamim) that Shema means full Bitachon. When you trust in Hashem and you know that Hashem is the only one to decide your fate, then your enemies will have no power over you. But then he says that the pashtus is that saying Krias Shema is simply a Segula.  

אמנם פשוטן של דברים שהקורא קריאת שמע בכוונה ובזמנה סגולה היא לו להינצל ממלחמה, וזכות ק"ש משמרתו ומצילתו, ומזה הטעם פתח הש"ס ברכות (דף ב.) במצוות ק"ש, כי בקבלת עול מלכות שמים בתחילת היום וכן בסופו, תצלח דרכו וייטב עליו יומו בעניני פרנסה וכדו'. [וגם יש בזה סוד, דמקרי הזמן ופגעיו, לפעמים תלויים בקריאתו של שמע באותו היום]. 

7. Say Vihi Noam seven times. I found it in the Kaf Hachaim OC 295, as follows:

הגה. ואומרים ויהי נועם. לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן. ונוהגין לכפול פסוק אורך ימים אשביעהו שע״י כן נשלם השם היוצא ממנו. טור. ועיין מ״א. ובתשב״ץ כתב שיש בו ק״ל תיבות כמנין הכהני״ם שכהני חשמונאי אומרים אותו ז״פ במלחמה ונוצחין ולכך נעלם זי״ן בויהי נועם שכל האומרו ז״פ ניצול מכלי זי״ן. א״ר או׳ ב׳.

The seven times is the passuk vihi noam and the kapitel Yosheiv Bseiser together, because he says it has 130 words. 

Kli Yakar Breishis 24:60 on Chesed and success in battle.

כלי יקר

"ויירש זרעך את שער שנאיו". גם לאברהם נאמר לשון זה ויירש זרעך את שער אויביו כי כך המדה בכל גומלי חסד שיש להם אוהבים רבים כמ"ש (משלי יט.ו) רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן. ואברהם היה גומל חסד לכל לקרובים ולרחוקים וכן רבקה על כן בדרך טבע יירשו שער אויביהם, כי יש להם ריעים רבים העומדים להם בעת צרתם, וכאמרו רז"ל (ב"ק יז.) כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת ב' שבטים כו'. ומסיק שם איכא דאמרי אויביו נופלים לפניו חללים כיוסף, שנאמר (דברים לג.יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וגו'. כי גם יוסף היה גומל חסד עם כל בית אביו ועם הרחוקים בשני רעבון, וכן אמר דוד (תהלים קיב.ה) טוב איש חונן ומלוה וגו' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו פזר נתן לאביונים קרנו תרום בכבוד. כי בקרנו ינגח עמים כיוסף. לפיכך אמרו לה היי לאלפי רבבה וכי נתנו קצבה לברכתה ומאי רבותא כל אדם שיש לו בנים ברבות הימים יצא ממנו מספר זה ויותר מהמה. אלא ודאי שלא דברו ביוצאי חלציה כי היו בטוחים על כחו של זקן זה אברהם שנתברך כבר שיהיה זרעו כחול הים ומהו שאמרו לאלפי רבבה למ"ד של לאלפי מה טיבה, אלא שאמרו יהי רצון שתזכה להטיב ולגמול חסד לאלפי רבבה כי יהיה רב חילך, ועי"ז יהיו לך אוהבים רבים ובסיבה זו יירש זרעך את שער אויביו, כי רבים יעמדו בעזרתך כי תצא למלחמה. ויכול להיות שדרך עצה אמרו לה כן, ובזה מדוקדק הלשון היי לאלפי רבבה. ומדנקט לשון ויירש ש"מ שאמרו לה אל תדאגי על ההוצאה, אלא שלח לחמך על פני המים לאלפי רבבה אנשים, וסוף תקבל ירושה בשער שונאיך פי שנים כפלים, כי יש מפזר ולסוף ונוסף עוד.

and 38:29 where he focuses on the root of tzedaka, and why rich people get bone spur deferments. 

והנה מקום אתי, לפרש ד' ידות אלו שיש בהם רמז על איש חומד ממון ואינו נפטר מן העולם וחצי תאותו בידו, יש בידו מנה מתאוה מאתים כו', והנה כל אדם יש לו שתי ידים אשר בהם עמל וטרח להשיג מלא חפנים בכחו ועוצם ידו כפי אשר תשיג ידו, וא״כ כל אשר בכוחו מושג משתי ידיו, ואם אינו מסתפק במה שחננו אלהים מלא חפנים הרי הוא חומד עוד מלא חפנים דהיינו כדי מלאכת ד' ידים, כפל מן המושג בשתי ידיו, והוא בעצם השיעור של בעל המנה החומד מאתים, דהיינו כפל מכדי המושג לו כבר משתי ידיו וכל חומד ממון אינו בעל צדקה ע״כ לא יצלח למלוכה, לפי שארז״ל (סנהדרין מט) שבזכות שעשה דוד משפט לזה וצדקה לזה היה יואב מנצח במלחמה, ע״כ נאמר אצל יהודה (דברים לג ג) ידיו רב לו, ירבו לו מבעי ליה, כי ידיו שתים במשמע ורב לשון יחיד, אלא שהורה שלא היה חומד ממון של שתי ידים הנוספים, כי שתי ידיו רב לו די לו, כי רב הוא משמש לשון די, כמו רב לך אל תוסף, ורמז שהיה די לו בעמל שתי ידיו, כי לא בקש עוד על שנים לפיכך עזר מצריו תהיה, כי הסתפקות זה סבה אל הצדקה אשר בזכותה אויבים נופלים לפניו, וראיה מיואב, וכמ״ש (תהלים קיב ה) טוב איש חונן ומלוה וגו' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו וכן מסיק בב״ק (יז.) שהעוסק בג״ח אויביו נופלים לפניו חללים, לכך נאמר שבזכות שידיו רב לו, עמל המושג משתי ידיו רב לו ואינו מבקש מותרות ואז הוא בעל צדקה, ע״כ עזר מצריו תהיה, וזה נאמר על יהודה הבא מפרץ. אבל זרח לא היה ידיו רב לו, אלא בקש עמל ד' ידות וחמד ממון שאיננו ראוי לו כמו שנאמר אצל עכן (יהושע ז כא) ואחמדם ואקחם. ע״כ הושב אחור ימינו כמשיב ידו, כי לא לו יהיה משפט הבכורה והמלוכה כי כל מלך צריך לנצחון האויבים והוא לאו בר הכי כאמור.

Sanhedrin 49a that refers to Torah in general as a vital aspect of victory in war:

דאמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו 

Rashi - 

אילמלא דוד. שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד: 

and Makos 10a

א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה 

Medrash Rabba Breishis 65:20 on the zechus of Limud Hatorah

• וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק וגו' הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב), הָא קוֹל דְּקָל חַכִּים וְיָדַיָּה דְּמַשְׁלַחִין מִיתִין. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אֵין יַעֲקֹב שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּקוֹלוֹ, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין עֵשָׂו שׁוֹלֵט אֶלָּא בַּיָּדָיִם. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַכְנִיס, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, מְרַמֵּז לֵיהּ וְהוּא אָתֵי. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ, יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת, דִּכְתִיב (שמות טו, כד): וַיִּנוּ כָּל הָעֵדָה, (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לֹא עָמְדוּ פִּילוֹסוֹפִין בָּעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי, נִתְכַּנְסוּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ, אָמַר לְכוּ וְחִזְּרוּ עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִין בְּקוֹלָן אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָן אֲבִיהֶן וְאָמַר לָהֶם, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּזְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, וְאִם לָאו, הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם.

From the other post:

The Levush says that Kevi'as Makom is a segula for winning wars.  The Gemara in Brachos 7b does say אויביו נופלים תחתיו as an outcome of kvius makom, but only the Levush says that the sources for the din, both by Avrohom Avinu and by Dovid Hamelech, are specifically related to that quality.  I haven't seen anyone that either says this or brings it down.  These are his words

 וכיון שהוא עושה מעשה אבינו אשר עזרו יי׳ במלחמותיו גם אותו יעזרנו .... וכן מצינו ג"כ בדוד המלך ע'ה שעשה כן ועזרו יי' בכל מלחמותיו דכתיב (שמואל ב טו) ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחוה שם לאלהים אין כתיב כאן אלא אשר ישתחוה שם לאלהים

In a conversation in the comments, Avrohom brought out the interesting coincidence that with this Levush, we find that three basic rules of Tefilla are derived specifically from the context of battle:  Avoidance of erva (ולא יראה בך ערות דבר, in Ki Seitzei, Devarim 23:15,) avoidance of filth (there, והיה מחניך קדוש), and now, kvi'us makom from the Tefillos of Avraham Avinu and Dovid Hamelech, whose success in battle is being associated with/attributed to their minhag of kvi'us makom.  An interesting puzzle.

This morning after davening, when I mentioned this discussion to my friends, they immediately reminded me of the Gemara in Bava Basra 123a which translates the words (said by Yaakov Avinu, describing his victory over the Emorites) whose literal meaning is "sword and arrow" as meaning "prayer and supplication":

ואומר (בראשית מח) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמר (תהילים מד) כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני אלא חרבי זו תפלה קשתי זו בקשה 

And the Onkelos there that translates  בחרבי ובקשתי as  בצלותי ובבעותי, exactly like the Gemara.

It was also pointed out that in Kiddushin 29b, the Gemara relates the story of Reb Acha, whose every bowing down in tefilla severed one of the heads of a demon that was menacing the community, again Tefilla as a sword.

And finally, there is the Gemara in Brachos 5a that says that one who says Krias Shma when going to bed is like one who holds a double edged sword against the forces that would hurt him:

א"ר יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר (תהילים קמט:ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם מאי משמע אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי מרישא דענינא דכתיב (תהילים קמט) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם

8. Tzitzis: Obvious, lechora. The Gemara says there is a punishment בעידן ריתחאfor not seeking to wear daled kanfos. That means that a soldier in battle who doesn't bother to wear daled kanfos/tzitzis is in danger. So it's definitely good to wear in order to avoid trouble. But I think that logic dictates that if not-wearing brings danger, there is a positive shemira from yes-wearing. I saw a Rashi in Chumash that uses מכלל לאו אתה שומע הן like that, that if there's an onesh for lahv, there's is positive schar, not just avoidance-of-onesh, for hein, but I can not remember where. (There are plenty of "if yes, then X, so in not, then no X.  But I can't find that case of "if yes, then X, if no, then Y," where X is punishment and Y is reward.)  This is really an application of the Gemara in Kiddushin 39b, that by a issur lahv, ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. But first of all, that is just general schar, not any particular shemira. Second, the Gemara says it's only where  כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה. It also relates to the Machlokes Reb Meir and Reb Chanina ben Gamliel in Kiddushin 61a-b on תנאי כפול and מכלל הן אתה שומע לאו, where even according to Rav Chanina ben Gamliel the converse is לא שכר ולא עונש. Anyway, it's definitely a good idea to be wearing Tzitzis when you go out to fight.  

Menachos 41:

מלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה קטינא קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה. אמר ליה ענשיתו אעשה. אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן. אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא, היינו דמחייב דלא קא רמי, אלא אי אמרת חובת טלית הוא, הא לא מיחייבא. אלא מאי? חובת גברא הוא, נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא, כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה רחמנא? אלא הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך מציצית.

9. Parshas HaKetores

The Chidah in Birkei Yosef 132: We say Ketores before Shachris for neshalmah parim. We say it after Shachris because it is a segula for Shemira. That's why I wrote "Say Pitum Haketores Twice." I don't know how these things work, but it seems to me that the first recitation ought to do double duty, as ונשלמה פרים  and שמירה. Evidently, it doesn't work that way. You have to say it after you've already done the ונשלמה פרים for Shemira.

כי אחר פ' התמיד בבוקר ובערב מכוונים לקטורת ממש על דרך ונשלמה פרים שפתנו.אך אחר תפלת השחר אמירת פיטום הקטורת הוא משום שמירה ולכן אין אומרים הקדמת אתה הוא ה' וכו' דעתה אינה בשביל מצות הקטרת קטורת.

The Mishna Berura in 132 sk 14 kind of alludes to this idea-

(יד) ובוקר אחר התפלה - וצ"ע למה אנו אומרין אותה בשבת ויו"ט אחר מוסף והלא הקטורת קודמת למוספין לכו"ע והיא שייכא לקרבן תמיד ואפשר דכונתנו ליפטר מתוך ד"ת ובכתבים איתא שהטעם להבריח הקליפות ובשל"ה כתב לאמרו קודם תפלה ואחריה:

UPDATE 2/17/16.

We came across a Baal HaTurim in Tzav 6:3 that says that the word Mido-מדו is found in two places.  One by the Bigdei Kehuna, and the other in describing the outfit of a soldier in battle.  He explains that in the zechus of the bigdei kehuna they were victorious in battle.

מדו בד. ב' הכא ואידך ויואב חגור מדו לבושו שבגד. כהונה היו כעין בגדי מלחמה וכן המעיל כפי תחרא ובזכותם היו מתגברים במלחמה

UPDATE 11/7/23

Avi sent a comment as follows:

November 7, 2023 at 11:35 AM

כי אשמרה שבת אל ישמרני 

Thank you, Avi. 

First, it's important to get one thing out of the way. There is an expression 

"יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם"   

This was made up by Achad Ha'am. Like him or hate him, it is not citation to authority.  Lehavdil elef alfei havdalos,           Avi is quoting the Zemer written by the ibn Ezra. That is certainly citation to authority.

The ibn Ezra's source is the Medrash mentioned in the Tur in 267 about how to finish Hashkiveinu on Shabbos. 

ומשנין בחתימה שחותם ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך בא"י הפורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים. וכן המנהג באשכנז ובצרפת. ואין חותמין שומר עמו ישראל לעד כדאיתא במדרש שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת שומר.  ונוהגין לומר פסוק ושמרו בני ישראל וגו' לומר שאם ישמרו שבת אין צריכין שמירה והוא ג"כ מעין גאולה כדכתיבנא לעיל שאם ישמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין

We do not have any such Medrash. All we have are Medrashim that imply a difference in the nusach from weekdays to Shabbos, like  מדרש תהלים (בובר, מזמור ו), ולפי שאין מצות ציצית בערבית, מוסיפין פורס סכת שלום בשבת ויום טוב, ובחול שומר עמו ישראל

But we do have such a Zohar.  

פרשת בראשית (דף מח עמוד א),

ת"ח כד אתקדש יומא במעלי שבתא סוכת שלום שריא ואתפריסת בעלמא, מאן סוכת שלום דא שבתא וכל רוחין ועלעולין ושדין וכל סטרא דמסאבא כלהו טמירין ועאלין בעינא דריחייא דנוקבא דתהומא רבא, דהא כיון דאתער קדושתא על עלמא רוח מסאבא לא אתער בהדיה, ודא עריק מקמיה דדא, וכדין עלמא בנטירו עלאה ולא בעינן לצלאה על נטירו כגון שומר את עמו ישראל לעד אמן, דהא דא ביומא דחול אתתקן דעלמא בעיא נטירו, אבל בשבת סוכת שלום אתפריסא על עלמא ואתנטיר בכל סטרין ואפילו חייבי גיהנם נטירין אינון וכלא בשלמא אשתכחו עלאין ותתאין וכו'.

Also, there is the Gemara in Shabbos 118b, 

אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר: ״ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט״, וכתיב בתריה: ״ויבא עמלק״. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן — מיד נגאלים, שנאמר: ״כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי״, וכתיב בתריה: ״והביאותים אל הר קדשי וגו׳״

There is an enormous difference between the Tur's Medrash, and the Medrashim we have, and the Zohar, on the one hand, and the Gemara in Shabbos on the other hand, and because of this difference, it really does not belong in the list of special segulos, to wit:

The Medrashim only say that on Shabbos there is a special shemira, but it only effects that Shabbos, like ליל שימורים הוא. The Gemara in Shabbos indicates that Shabbos has a special power to prevent the harsh decrees of nations. Obviously, that is true not only on Shabbos. But this special power is not pertinent to any individual Jew, it pertains only to the the behavior of nation as a whole. 

 

UPDATE NOVEMBER 2023

From Harav Avraham Bukspan, From his outstanding sefer Classics and Beyond / Parsha Pearls.

Wed, Nov 1 at 10:14 PM

Mattos 3— The Mind-Body Connection

 ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא נפקד ממנו איש

They said to Moshe, “Your servants took a census of the men of the war under our command, and not a man of us is missing” (Bamidbar 31:49). 

The Midrash (Shir HaShirim Rabbah 4:5) notes the reason not one soldier was lost: Because they donned tefillin in the proper sequence, first the shel yad and then the shel rosh. If even one of them had placed the shel rosh before the shel yad, they would not have come back in peace. 

While this is proper adherence to halachah, what is it about the sequence that is so significant?

Rav Yosef Shaul Nathanson (Divrei Shaul, fourth edition ad loc.) explains the symbolism and message behind the order. The halachah is that we place the tefillin shel yad on our yad keihah, the weaker hand (Menachos 37a). This symbolizes the recognition of our inherent weakness, that the human hand by itself is unable to accomplish without Hashem’s help and assistance. Once we acknowledge this fact in our minds, after having first demonstrated this by donning the tefillin shel yad on our weakened hand, we are then primed to wear the shel rosh, the symbol that Hashem is the One Who gives us strength, as it says in Parashas Ki Savo (Devarim 28:10), “Ve’ra’u kol amei ha’aretz ki Shem Hashem nikra alecha ve’yaru mimeka — Then all the peoples of the earth will see that the Name of Hashem is proclaimed over you, and they will revere you.” The Gemara (Berachos 6a) explains that this is referring to tefillin shel rosh, which, Rav Nathanson explains, represent the Hashgachah of Hashem, and how He is always at our side. 

When fighting against Midian, Bnei Yisrael did not trust in themselves; they fully realized that all victory comes from Him. They realized that their own hands were weak, symbolized by their donning first their tefillin shel yad. Accordingly, Hashem was at their head and He fought their battle for them. Only when we understand the message of the yad keihah, the weak hand of man without His help, are we able to experience the true greatness and impact of the tefillin shel rosh. Only when we recognize the weakness of our arm, the weakness of our own efforts, will we then inspire fear over the other nations.

A related thought is said by the Tolna Rebbe in Parashas Shoftim (Heimah Yenachamuni Devarim pp.118-121). One of the soldiers sent home from the battlefield is the one who is fearful and fainthearted (Devarim 20:8). According to the Gemara (Sotah 44b), this is referring to someone who sinned by speaking between the time that he put on the tefillin shel yad and the tefillin shel rosh. 

What is it about this interruption between the two that is so substantial that someone who does this must return from the battlefield? 

The Tolna Rebbe explains that it is specifically during war that the dangerous attitude of: “Kochi ve'otzem yadi asah li es hachayil hazeh — My strength and the might of my hand made me all this wealth” (Devarim 8:17) can rear its ugly head. In war, we must not to be deluded by the illusion of our own power.

The tefillin shel yad represent action and using our power and strength. The shel rosh represent our mind and thoughts, the power of the intellect over emotion. We are supposed to bind and connect both to Hashem. It is easy to have our thoughts in the right place and be committed intellectually to Hashem. Harder is divorcing ourselves from the illusion of power and connecting our actions to Hashem. 

A person who speaks between placement of the tefillin shel yad and tefillin shel rosh is a person whose hand and mind, whose body and spirit, are not acting in consort. The interruption between the two indicates that the actions of his hand are not as fully connected as the thoughts of his mind. Such a person is excused specifically from war, because he thinks it is he who is doing the fighting. 

One who dons tefillin, either out of sequence or with an interruption, loses sight of the fact that we do not have the power, that it all comes from Hashem.

The Yerushalmi (Taanis 4:5) teaches us that when Bar Kochva would go to war, he would declare, “Ribbono shel Olam, I do not need Your help; just don’t hinder me!” In the end, he and his armies were punished for their lack of belief in Hashem’s greatness. The Gemara (Gittin 57b-58a) speaks about the defeat of Bar Kochva in Beitar. First, it tells us that one box of forty sa’ah of tefillin was found on the heads of those who were killed in Beitar, and then it says that three boxes, each of which contained forty sa’ah of tefillin, were found. So which was it? Forty sa’ah, or three times forty sa’ah? The Gemara concludes that one count refers to tefillin shel yad and the other refers to tefillin shel rosh. 

 The Vilna Gaon (Kol Eliyahu #222) understands that there were forty of the tefillin shel rosh, while there were three times forty of the tefillin shel yad.  (See Rashi for an alternative pshat.) The Gaon then calculates why they found three times more baskets of tefillin shel yad than shel rosh. The enemy attacked during davening, while one group was in the process of removing their tefillin, another group was putting them on, and a third group was wearing them both. Since we put on the shel yad first, but first remove the shel rosh, it makes sense that when they were caught, they were wearing three times as many shel yad as shel rosh. They all had on the shel yad, but only one group had on the shel rosh.

Rav Mordechai Kornfield suggests that perhaps the timing in which the Jews were murdered reveals the nature of the very sin that caused their deaths. It is only through keeping the mitzvah of tefillin properly, and without interrupting between donning the shel yad and shel rosh, that Hashem grants the Jewish armies the blessing of Moshe Rabbeinu: “He will tear off arm and even head” (Devarim 33:20). As the Vilna Gaon (Kol Eliyahu #132) explains, Hashem smites the arms and heads of the enemy in one blow as a middah k’neged middah for putting on the shel yad and shel rosh without interruption.  

Perhaps we can say that this is because, as we have discussed, in so doing we are showing that our body and spirit are connected in our service of Hashem and that we fully realize that all of our might comes from Him.

 The defeat of Bar Kochva's army, and the fact that many were killed while wearing the tefillin shel yad without the shel rosh, may have derived from the fact that they did not put their faith in Hashem, but in their own physical ability and strength.

Now we can explain the Gemara in Chullin (88b-89a), which says that in the merit of Avraham saying to the King of Sodom, “I lift up my hand to Hashem, G-d, the Most High, Maker of heaven and earth, if so much as a thread to a shoestrap; or if I shall take anything of yours” (Bereishis 14:22-23), his children were rewarded with the blue string of techeiles and the leather strap of tefillin.

The Meshech Chochmah (ad loc.) explains that when Avraham lifted his hands Above, he was expressing his earnest belief that the military victory was not “kochi ve’otzem yadi — my strength and the might of my hand,” but from the Al-mighty Above. He therefore refused to take any of the spoils for himself, as he truly felt unentitled to them. It is as if he were saying, “What did I do to deserve any of this?”

With this in mind, perhaps we can explain why his children received the mitzvos of techeiles and tefillin as reward. The color of techeiles is light blue, which reminds and connects us to Hashem’s Heavenly Throne (Chullin ibid.). Tefillin remind a person that as strong as he is, he has at best been dealt a weak hand, with victory only coming with the help of Hashem, which inspires fear in the hearts of our enemies (ibid.). 

How appropriate that tefillin and techeiles were given as a reward and legacy to the children of the person who took nothing for himself, ever mindful that everything came, not from his weak hand, but from the Hand of Hashem, as He sits on His Heavenly blue Throne.

Titzaveh. רוֹמְמוֹת....וְחֶרֶב Prayer and Battle

This is a slightly modified version of something originally posted in 2016.. 

In our post on Parshas Mishpatim, inspired by a Levush (and a comment from "Avrohom,") we discussed the surprising association of Tefilla and battle.  We found this association in four disparate dinim of Tefilla: Keviyus makom, Machanecha kadosh, Lo yeira'eh becha, and the Gemara in Bava Basra's (123a) and Onkelos (Breishis 48:22) pshat in בחרבי ובקשתי.  

Regarding Onkelos' charbi v'kashti, see the Yerushalmi Brachos 4:4

זה שעובר לפני התיבה אין אומר לו "בוא והתפלל" אלא בוא וְקֳרֵב... 
 - עשה קרבנינו 

 - עשה צרכינו 

 - עשה מלחמותינו 

 - פייס בעדינו 

and the Netziv (Vayikra 16:29)

והא שהודיענו הכתוב כאן כל זה בעבודת יום הכפורים מלמדנו דעת שיום הכפורים הוא יום מלחמה לישראל עם שרי מעלה שמקטרגים הרבה על ישראל כמבואר במדרש ויקרא רבה כא ד על הפסוק תהילים כז א לדוד ה' אורי וגו" מכאן ואילך (פסוק ג') אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח ומפרשי שם (ויקרא רבה כ'א ו') עוד על הפסוק בזאת יבא אהרן בזכות התורה דכתיב (דברים ד מד) וזאת התורה וכבר ביארנו שם בספר דברים שזה המקרא מדבר בפלפולה של תורה והודיענו הכתוב כאן שכוח אהל מועד משכין השכינה בישראל אפילו בתוך טומאותם להלחם מלחמתם וכמו שכתבתי כמה פעמים דכוח התורה הוא חרבם של ישראל ועוד עיין להלן פסוק כ"ט ד"ה האזרח

Today, I saw the Baal HaTurim in Tzav 6:3 that says that the word Mido - מדו is found in two places.  One is by the Bigdei Kehuna, and the other in a description of the outfit of Yoav during battle.  The Baal HaTurim explains that in the zechus of the bigdei kehuna they were victorious in battle.

מדו בד. ב' הכא ואידך ויואב חגור מדו לבושו שבגדי כהונה היו כעין בגדי מלחמה וכן המעיל כפי תחרא 

ובזכותם היו מתגברים במלחמה

This, of course, is reminiscent of Alexander the Great's description of his vision of Shimon HaTzadik.  Yoma 69a

בעשרים וחמשה יום הר גרזים, דלא למספד. יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה, ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו, ואבוקות של אור בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר אמר להם: מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בך. כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה, ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי

If we can relate the Avoda of Tefilla to Bigdei Kehuna, that makes five connections between tefilla and milchama.

(Beside Tefilla, we've discussed several other segulos for warriors in another post.)

The association is not one we would intuit. We might think that Tefilla is inherently un-warlike, in its focus on dveikus, shtika, adinus, and avdus, tefilla and war are as different as fire and water.

Maybe it does not mean that Tefilla gives us valor to kill our enemies, but instead that Tefilla and War are alternatives- if Yes X (tefilla,) then Not Y (milchama,) like the pshat in הקול קול יעקב והידים ידי עשו being 

 אם קולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו שולטות בו 

or

  אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא 

(the way people use it, although that's not how it's used in Avodah Zarah 17b.)

But that doesn't ring true.  The mekoros we brought seem to see them as akin in some way, not as diametric alternatives.  

In Parshas Mishpatim, we suggested (as suggested by Harav SK Goldstein) that this might follow from the idea that tefilla is a battle against our own yetzer hara and against the kateigorya of the Sattan- as in  Bava Basra 16a, If we don't daven, if we don't fight the Yetzer Hara and the Sattan, our lives are hefker as a soldier's on the battlefield who just sits there smiling like a fool. You fight or you die.

 אמר ריש לקיש הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. במתניתא תנא יורד ומתעה ועולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה 

This would fit in with the Netziv we brought above.

A battle it may be, but this reminds me of a story my father zatzal used to say. Someone sees a young man davening with tremendous kavana, red faced, shaking his fist, and shokling as hard as humanly possible.  He goes over to the bachur, taps him on the shoulder, and whispers פריער, פרובירט מיט גוטעס

I would think that as much as it is a battle with the Sotton, the reality that our lives and those of all we love are talui every second on Rachamei Hashem would tip the metaphoric scale toward the ritzui aspect.

UPDATE:

from Harav Yehuda Oppenheimer, who shows us the Michtav Mei'Eliahu 2:186. As I told Harav Oppenheimer, I think more needs to be said on this topic.  
Rav Dessler says that the only Tefilla that can be called Milchama is that of tzadikim gemurim, it is categorically limited to the tefilla of tzadikim who have no interest in anything but kiddush Hashem. This doesn't help to explain four of the five examples I began with, which apply to everyone.  But anything Rav Dessler said is worth reading. 

Rav Dessler comes to explain the מדרש רבה בראשית פרשה מט סימן ח -

 ויגש אברהם ויאמר וגו', ר"י ורבי נחמיה ורבנן רי"א הגשה למלחמה (ד"ה דברי הימים א יט) ויגש יואב והעם אשר עמו לפני ארם למלחמה

יש אופן אחד של תפילה הנקרא פיוס 

ויש הנקרא בקשת רחמים 

ויש אופן שלישי של תפילה שטוען הצדיק שסובל מהנהגת שמים שיש בה הסתר לחסדי ה', כי הכרתו בחסדיו ית' מופרעת עפי זה, ורואה בזה כעין חילול ה' בתוך עצמו, ומרגיש שעבודתו סובלת מזה. ועל כן מחלה את פני ה' לשנות את ההנהגה, כי זולת זה אינו יכול להמשיך בעבודתו על טהרתה. אז, אם הצדיק הוא מאותם שנאמר עליהם אבירי לב הרחוקים מצדקה, פירוש: שנוטלים בזרוע וזוכים במדת הדין, אפשר שיזכה במידת הדין במילוי בקשתו, כי יש הבטחה לצדיקים שלא יחסרו להם כלום לעבודתם, כמו שכתוב ולא ראיתי צדיק נעזב. ובמצב כזה אפשר שישנה הש"י את ההנהגה כדי לסייע לצדיק בעבודתו ולהסיר כל מכשול רוחני מדרכו. וזו היא בחינת תפילה של מלחמה, כי זוכה הוא בדין, בזכות עצמו. וכוונה זאת גם היא היתה כלולה בתפילתו של אברהם אבינו על סדום באמרו האף תספה צדיק עם רשע חלילה לך - חולין הוא לך וכו'. הרי ודאי שאברהם אבינו היה סמוך ובטוח שאל אמונה ואין עול וכל דרכיו משפט, גם אם לא יבינם לעומקם, ולא בא לטעון ח"ו על צדקת הנהגתו יתברך. אלא בקשתו היתה כנ"ל, שלגבי השגתו את עוצם קדושת מידותיו יתברך יצא משהו לחולין ע"י איבוד סדום - חולין הוא לך. וכמו כן יפריע לעבודתו החילול שיעשה בעיני אחרים, לכן ביקש לסלק את ההסתר הזה.

...............

 והיינו כנ"ל שבלמדו זכות על ישראל נחשבת לו גם טענה זו עצמה למצוה גדולה כי הוכיח סופו על תחילתו שהוא כולו אמת וקדושה ואינו מבקש דבר אחר בעולם זולתי רוממות כבודו ימ' וקידוש שמו מסוף העולם ועד סופו כן הוא גדר מלחמתם של צדיקים בתפלתם אל הבורא יתברך 

.................

והנה לזכות בתפלה על פי הגדר השלישי באופן של דבור קשות ומלחמה אפשר רק כשהמתפלל עומד בדרגה עליונה של שלמות אמת כשאין בבקשתו שום שמץ טענה כלפי הנהגתו יתברך אלא רק שאיפה לראות בקידוש שמו יתברך נמצא איפוא שתפלה באופן זה לא רק שאין בה מן החילול כלל אלא הריהי גילוי גדול של קידוש ה' ובקשה כנה ועמוקה להסרת החילול אך מובן הדבר שסכנה גדולה כרוכה בתפלה מעין זה כי אם מחסר למתפלל אף בחינה דקה במדת האמת של התפלה יש כבר בזה חילול ה ועלול הוא להענש קשות