Vayikra. Nochach and Nistar, Second and Third Person by Korbanos. Ich und Du

The instructions of Korbanos are in third person- he. See 1:3, 1:14, 1:10, 3:1 - יקריב אתו, והקריב מן התרים,  זכר תמים יקריבנו, אם־זכר אם נקבה תמים יקריבנו . 

However, the Korban Mincha is stated in second person- you. See 2:11, 2:12, and 2:13 - אשר תקריבו, קרבן ראשית תקריבו , וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. 

In Shmoneh Esrei, all brachos follow the format of Nochach/Nistar, with one exception. Modim could follow the same format and end with Hatov Shemo, veLo na'eh lehodos. But it doesn't. It is stated in second person - hatov shimcha, lecha na'eh lehodos.

Reb Yaakov Emden in Beis Yaakov says that the eighteen verses in Yehi chevod correspond to the brachos in Shmoneh Esrei. It has been pointed out that all but one are lashon nistar - the fourth verse, Hashem Shimcha leolam va'ed Hashem Zichrecha ledor vador. It seems that this verse corresponds with Modim. 

Why? What is the common denominator?

Rav Bergman (Shaarei Orah/Maamarim/Vayikra) points out that whereas other korbanos yield a benefit to the baalim, this is not true by a minchas nedava. No kapara at all (he quotes the Steipler in Zevachim as stating this) and the baalim never ever eats any of it. Even a Kohen doesn't eat from his own Mincha, because it's kallil. (This is an oddity that I never saw an explanation for until now!) Indeed, when discussing the Minchas Chotei, the Torah does not use the lashon nochach.

Lechoira, you can ask that one of the Menachos mentioned above is the Minchas Ha'Omer, that is mattir Chodosh, which is a tremendous benefit. But, remarkably enough, the Sifra says that the Torah introduces the parsha of Minchas Haomer with Im to teach you that you should be makriv as a nedava, not for the toeles of hetter - ואם תקריב מנחת בכורים!

ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה יג ב-ג

[ב] ר' שמעון אומר "ואם תקריב מנחת בכורים לשם" – זו מנחה באה חובה. יכול נדבה? כשהוא אומר (ויקרא כג, י) "והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן" למד שאינה באה אלא חובה.

[ג] ואם כן למה נאמר "ואם"? לומר אם אתם מביאים אותה לרצון מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה, ואם אין אתם מביאים אותה לרצון מעלה אני עליכם כאילו לא הבאתם אותה אלא לצורך עצמכם.

Pretty cool, no?

Rav Bergman has a different mehalach, but I would suggest that the common denominator is that both by Modim and by Korban Mincha, you are not there to get anything. By Modim, you're not saying "Give," you're saying "thank you for what you've given." Sure, there are plenty of unctuous sycophants who only express gratitude to ingratiate themselves, but that is not the intent of the bracha of Modim. 

The idea is that in both cases, one is approaching the Ribono shel Olam with absolutely no self interest, only to express respect and love and gratitude. Such a person is a ben bayis, not an outsider, and the relationship is Ich/Du, Lashon Nochach.

Vayikra. Korbanos and Fiscal Probity; Aveilus and Shalach Manos; Aveilus and Davening for the Amud.

This is the Kollel Horaah of America's Parsha Sheet. Each of the three sections is insightful and informative, and I found it particularly interesting this week.  

Gaining a Closer Relationship with Hashem R' Moshe Orgel The תורה in this weeks פרשה writes a one פסוק introduction prior to detailing the specifics of the korbanos, “אדם כי יקריב מכם קרבן וכו” The גמ׳ derives many הלכות from this פסוק. One of them is derived from the word כי יקריב מכם קרבן אדם. Rashi explains that we learn that someone bringing a קרבן must do so from his own animals and money and not from stealing someone else’s, just like אדם הראשון did not possess any stolen objects – as he had no one to steal from; so too one's קרבן may not be from stolen property. There are many other מצות which have the same exclusion – not to come from stolen property, for example; the תורה says that a לולב must be לכם from your property, not of someone else’s. קרבנות is the only place where the תורה alludes to this using the word אדם . What is unique about the פרשה of קרבנות that requires a different more complicated לימוד as opposed to the תורה simply writing לכם or something of that sort?  The word קרבן denotes קורבה, closeness. The purpose of bringing a קרבן is to gain a closer relationship with Hashem and strive higher in רוחניות. The תורה is teaching us that in regard to this מצוה it is not merely enough to do the mitzvah with your own money, but rather you should be like אדם הראשון. He did not have one penny that was not his, nor could he covet someone else’s property as there was no one else in the world but him. Theft by him was an impossibility, not simply a choice. When someone steals, he is not only doing the actual sin, he is in addition demonstrating his lack of אמונה ובטחון. If he truly knows that Hashem will provide with all he needs and that it is predestined each year what he will attain that year, he wouldn’t be stealing as there would be no point he is only getting a certain amount of money anyway. A person needs to recognize that just as is was impossible for אדם הראשון to steal, so too it is impossible for one to achieve anything through theft. With this idea in mind it is easy to understand what is unique about קרבנות that requires the law of stealing to come from the word אדם. The word אדם is not just teaching us a single focused law, rather an idea of how someone should conduct themselves. While attempting to come closer to Hashem through קרבנות or through תפילה one must make sure that the rest of one’s actions and thoughts are also up to par. Working on אמונה ובטחון to a level where one recognizes that all is from Hashem and one’s actions can’t change that is an integral aspect of the עבודה of the קרבנות. May we all be זוכה to become closer to Hashem, both through תפילה as well as אמונה ובטחון.

Editor's remark: 1. Chazal learn from the words Adam ki yakriv that just as Adam Harishon brought korbanos that were 100% his, with no admixture of theft, our korbanos must be equally pure. Rabbi Orgel sees this as a far broader lesson - if you want to bring a korban, YOU have to be like Adam. If you possess any stolen property, your korban is undesireable. I would put it this way: By Korban Pesach, if you own Chametz at the time of the hakrava, the korban is improper (you're over a lahv, but the Korban is kasher - Rambam Pesach 1:5.) Just as it is assur to bring a Korban Pesach when you own Chametz, so too it is assur to bring any Korban if you possess property that was acquired dishonestly.  It's not a lahv, and it doesn't passel the korban, but it's meguneh, and if you're looking for Ritzui, that's not where to look.  It might be interesting to think about whether this applies to Shemoneh Esrei. אורח חיים Rabbi Shmuel Goldstein Question: Can an Avel give and be given Mishloach Manos? Answer: The Gemara says that an Avel during Shivah, (the first seven days, counting from the funeral), may not say Shalom Aleichem to others [a]. One may not say Shalom Aleichem to an Avel throughout Shloshim, (the first thirty days counting from the funeral), and for the twelve months if the Avel is in Aveilus for a parent [b]. There are different opinions with regard to greeting someone with saying Shalom Aleichem on Shabbos [c]. It is permitted to give a Bracha to an Avel, and therefore one can say “good Shabbos” [d]. Saying “good morning” is also technically permitted. Some refrain from doing so, especially during Shivah [e]. The Ramah says that many people say Shalom after thirty days, during the twelve months of Avielus for a parent, but he says that he doesn’t know what they rely on, unless our greeting isn’t like the one in the time of Chazal [f]. Most Acharonim do not give credence to this leniency [g]. However it seems the Ramah may have been referring to statements like “good morning” [h]. The Maharil says that giving someone a present is the same as saying Shalom Aleichem, and therefore one may not give Mishloach Manos to an Avel. This would apply to giving an Avel throughout Shloshim, and for the twelve months if the Avel is in Aveilus for a parent [i]. Although an Avel during Shivah may not give presents, since Mishloach Manos is an obligation, they may and must give [j]. Some Acharonim say an Avel should only give Mishloach Manos to one or two people [k]. Either way an Avel should not give extra happy things in the Mishloach Manos [l]. Those who are lenient, and give an Avel, are relying on those who opine that Purim is like Shabbos regarding Aveilus combined with relying on those who opine that Shalom Aleichem is permitted on Shabbos [m]. If an Avel is after the third day of Aveilus, and they were given Mishloach Manos, they may accept it [n]. It is permitted to give Mishloach Manos to a Rebbe or someone whom the gift is almost like part of a salary [o]. Editor's remark: This halacha of Mishloach Manos and Aveilus is not widely known, nor is the proscription from greeting an aveil with Shalom Aleichem during the entire year. As Rabbi Goldstein quoted from the Maharil, these two laws are the same - giving Shalach Manos is like greeting with Shalom Aleichem. It's also worth remembering that this applies during Kiddush Levana. יורה דעה R' Mechi Plittman

Question: When should an Avel serve as the Shatz? Are there any times when he should not act as שליח ציבור? Answer: The רמ''א writes that the minhag has become that an avel does not daven for the amud on שבת ויו”ט [a]. The ש''ך explains that the same applies to the ימים נוראים [b]. The נודה ביהודה understands that to mean only ראש השנה ויום כפור and not ימי סליחות ועשרת ימי תשובה [c], during which the אבל can indeed lead the ציבור. The reason for this minhag is that it is inapropiate for one in mourning to lead the congregation when the congregation is in a state of שמחה [d]. It is important to note that his is a minhag and not an איסור [e]. This applies, both, to a son during the twelve months after losing a parent, and to any mourner for the duration of שלושים of a close relative [f]. Many אחרונים ask [g]; the רמ''א himself writes his sefer דרכי משה, that an אבל refrains from serving as שליח ציבור on ראש חודש as well. Furthermore, the source for רמ''א is the מהרי"ל who implies that this halacha applies to any day that we say הלל. That would include חנוכה ופורים [h]. So why then, does the רמ''א only mention שבת ויו''ט in the שלחן ערוך. The ערוך השלחן answers that the רמ''א only listed the days on which an אבל does not daven for the amud the entire day i.e. שבת ויו"ט. On ראש חודש or חנוכה ופורים just refrain from davening in the morning, but he may daven for the עמוד for מנחה ומעריב [i]. This is the opinion of the משנה ברורה [j] as well. There are some who understand this minhag to allow the אבל to daven שחרית as well and just not daven הלל ומוסף [k]. On חול המועד there is a dispute if an אבל should daven for the amud at all. Some maintain that he should refrain from serving as ש''ץ for it is similar to a יו”ט [l]. However, many אחרונים are of the opinion that on any day we say הלל an אבל should not daven for the amud even מנחה ומעריב. This was the opinion of Rav Moshe [m]. All other days that we don’t say תחנון for example, ל"ג בעומר ט"ו שבט ט"ו באב an אבל may daven for the amud [n]. There is an opinion that rules that any day that you don’t say קל ארך אפים and למנצח an אבל should not daven for the amud. That would include ערב פסח, ט' באב, ערב יו"כ, שושן פורים, פורים קטן [o]. However, it’s clear from the source of the רמ''א that only days which הלל is said is there a minhag for an אבל not to be the ש''ץ. This minhag comes from a different source which doesn’t agree with the רמ''א.  If the chazon for the shul during the ימים נוראים is an אבל he may daven for the עמוד if no one can replace him and his abilities [p]. On Shabbos and יו''ט if no one inspires the shul like him then he may be the Shatz [q], but just because he sounds good is not a heter. The same applies to the reading of the מגילה if no one can pronounce the words and read כהלכה like him then he may read the מגילה [r]. Otherwise he should refrain. Editor's remark: The halacha that an aveil may daven for the amud on yomtov if the tzibbur needs him became relevant to a friend this past year. He had retained to daven on the Yamim Nor'aim, and he became an aveil the day before Rosh Hashannah. He was the only Shliach Tzibbur available for that certain shul. I told him to leave the Shiva house during shiva, and fly back to Chicago to daven for the Amud on Rosh Hashanna.

To receive Points to Ponder weekly via email, please contactkollelhoraah@gmail.com or text KHAWEEKLY to 22828

מראה מקומות לדין אורח חיים

a) גמרא מו"ק טו. וכא:

b) גמרא מו"ק טו. וכא:

c) ע' רא"ש מו"ק פרק ג' סי' כ"ח ול"ח

מירושלמי ברכות ב:ז, רמב"ם אבל י:א. ש"ע שפה:ג.

d) שלמת חיים תכ"ה [קל"ג], גשה"ח כא:ז:ד-ז, להורות נתן חלק ב' סי' ל"ז

e) ע' לקט יושר עמ' ק"י, מ"ב תקנ"ד ס"ק מ"א, באר משה חלק ד' סי' ק"ו, להורות נתן חלק ב' סי' ל"ז

f) רמ"א שפה:א

g) ש"ך יו"ד שפ"ה ס"ק ג' ומג"א או"ח תקנ"ד ס"ק כ"א

h) ע' בה"ט יו"ד שפ"ה ס"ק ב', מ"ב תקנ"ד ס"ק מ"א, לקט יושר עמ' ק"י, באר משה חלק ד' סי' ק"ו, להורות נתן חלק ב' סי' ל"ז

i) הובא ברמ"א יו"ד שפה:ג ובאו"ח תרצו:ו

j) ש"ע או"ח תרצו:ו עם מ"ב ס"ק י"ז

k) נחלת שבעה סי' י"ז וקובץ הלכות פרק ט"ו הע' מ"ד

l) מ"ב תרצ"ו ס"ק י"ח

m)  ע' מג"א או"ח תרצ"ו

n) כתב סופר או"ח סי' קמ"א

o) דברי למכיאל חלק ה' סי' רל"ז 

מראה מקומות לדין יורה דעה

a רמ"א יו"ד שע"ו

b) ש"ך שם סקי"ד בשם המהרי"ל

c) נו"ב או"ח סי' ל"ב

d) שו"ת מהרי"ל סי' כ"ב

e) רמ"א שם

f) מ"ב או"ח תקפ"א סק"ז

g) ערוך השלחן שע"ו סקי"ד

h) כל בו על אבילות עמ' רפ"ז

i) ערוך השלחן שם ועיין מהר"ם שיק או"ח קפ"ג שכן נוהג החת"ס

j) מ"ב תקפ"א סק"ז ותרע"א סקמ"ד ותרפ"ג סק"א

k) גליון מהרש"א סי' שע"ו ובא"ר או"ח סס"י תקפ"ב ופרמ"ג תרע"א מ"ז סק"ח וגשר החיים כ"ג:ה

l) מ"ב תרע"א סקמ"ד בשם הפמ"ג וגשר החיים כ"ג:ד סברו לא התפלל ושו"ת מהר"ם מינץ מ"ג וערוך השלחן שם סברו יכול התפלל

m) רבבות אפרים ח"א תמ"ג בשם ר' משה

n) מ"ב תרע"א סקמ"ד וגשר החיים כ"ג:ו

o) מ"ב קל"ב במאמר קדישים ונועם מגדים להפמ"ג מנהגים א'

p) ש"ך שע"ו סקי"ד בשם מהרי"ו

q) כן משמע מדרכי משה במה שכתב "אף" ימים נוראים ומ"ב תקפ"א ז' ותרצ"ו י"ב ולא כב"ח יו"דשפ"ו

r) מ"ב תרצ"ו סקי"ב

To receive Points to Ponder weekly via email, please contact kollelhoraah@gmail.com or text KHAWEEKLY to 22828

UPDATE:

From a column by  by Rabbi Daniel Mann. Rabbi Mann is a Dayan for Eretz Hemdah and a staff member of Yeshiva University's Gruss Kollel in Israel. He is a senior member of the Eretz Hemdah responder staff, editor of Hemdat Yamim and the author of Living the Halachic Process, volumes 1 and 2 and A Glimpse of Greatness.

Question: Is it permitted for an avel (mourner) to serve as a chazan for Yamim Noraim (Rosh Hashana and Yom Kippur)? Whose decision is it – the shul’s or the avel’s?

Answer: The classical source on the topic is the Maharil (15th century, Ashkenaz), based on the Maharam. In contrast to the rabbi who asked him the question, the Maharil (Shut 128) states that the minhag is that an avel does not serve as a chazan on Shabbat and Yom Tov or on Rosh Hashana and Yom Kippur. The Rama (Yoreh Deah 376:4) cites this minhag in regards to Shabbat and Yom Tov and adds on “… even though there is no prohibition in the matter.” The Shach (ad loc. 14) and Pitchei Teshuva (ad loc. 8) posit that the rule is the same for the Yamim Noraim.  

The Meir Netivim (80) posits that there is no problem with an avel being a chazan on special days. What the sources are saying is that as opposed to a regular weekday, when an avel makes a point of being the chazan, the minhag is that they do not make an effort on Shabbat, etc. However, if it works out for the avel to do so, there is no reason to stop him. 

However, the great majority of Acharonim understand that we do not allow an avel to be the chazan on these days. The Rama only means that it is not a classic prohibition but a bad idea which we do not choose to allow (see Noda B’Yehuda I, OC 32). The Maharil implies that the problem is that all of these days are happy days (in varying degrees and aspects). It is possible to explain either that it is not appropriate for an avel to expose himself to the happy tefilla as a chazan (Shut Maharam Shick, OC 183) or that the avel is insufficiently capable of giving the tzibbur’s tefilla the level of festivity it deserves (see Zera Emet III, 164). 

There is another approach to the reason for the avel not to be chazan on special days. The Pri Megadim (Eshel Avraham 581:4) invokes the idea (see Taz, OC 660:2) that during aveilut, there is an element of din (strict judgment) that hangs over the avel. Therefore, it is unwise for the community to be represented by one who is more likely than usual to attract negative judgment. According to this approach, even if the avel decides that he wants to be chazan, it is appropriate for the tzibbur to refuse. The Pri Megadim raises another ramification of this approach. Although the onset of Rosh Hashana after completion of shiva removes the halachic status of avel from a mourner for a relative other than a parent, the spiritual situation of the effect of din continues until thirty days have passed. Therefore, even such a person should not be a chazan at that point. 

The Maharil (ibid.) says that if there is no viable alternative to the avel as chazan, then he is allowed to serve. The biggest difference in practice between different communities is in determining what is and is not an alternative. According to some (see opinions Divrei Sofrim, YD 376:92), it is enough that the chazan serves on a yearly basis so that it not look as if he is being chazan because he is in aveilut. The Afarkasta D’ania (I:156) explains that we don’t want it to look like the deceased is wicked, as others do not need protection on special days. He also suggests that having been chazan once before is enough (once may create chazaka rights – Shaarei Teshuva 581:7). The Mateh Ephrayim (581:24) says that it is permitted as long as the avel is clearly more qualified (on cantorial or religious grounds) to the alternative. If the avel receives payment that is financially significant for him, this is reason for leniency (ibid.). 

In a past discussion, about an avel as chazan on Rosh Chodesh, we explored the topic of whose decision it should be to allow the avel to serve as chazan; the findings were not conclusive. This is true here as well, and much depends on the reasons given above. It is best if a decision is made based on consultation between the rabbi and the chazan, and it is best if all involved explore the matter with flexibility and sensitivity. Certainly, a congregant should not make a fuss over the matter (see Meir Netivim ibid.).  

Vayikra Parsha Questions

1. Our dining room tables correspond to the מזבח/Altar (Br 55a, Mn 97a and Avos 3:3.) Besides the many mitzvos we do at our tables, in what specific way do we correlate the bread that we eat there with the offerings that are consumed by fire on the Mizbei'ach.
Salt 2:13.  SA OC 167:5, Rema:

 מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצוע כי השלחן דומה למזבח והאכיל' לקרבן ונא' על כל קרבנך תקריב מלח (ב"י בשם שבולי הלקט) והוא מגין מן הפורענות (תו' והגהת אשיר"י פ' כיצד מברכין וע"ל ס"ס ק"ע):

2. Although our tables correspond to the Mizbei'ach, we are allowed to eat two things which we are never allowed to burn on the Mizbei'ach. Except one of them, for one week each year.
Chametz and honey, 2:11, 'כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה. Rav Hirsch has an interesting approach - this reminds us that luxuries may be enjoyed but should never be aspired to.

3. Identify the word, a homophone, that in our Parsha means ash but in other places means fat or luxury.
Deshen.  Here, 1:16, אל מקום הדשן, and in Mei'ein Sheva Friday night, ומניח בקדושה לעם מדושני עונג זכר למעשה בראשית.   See Tehillim 63:6,  כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי, and Vayeilech, Devarim 31:20, כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן. Harav Avraham Isenberg says they are related because ash is used to fertilize land, just as manure is called a "fertilizer."

4. Where in this Parsha is meat is referred to as "lechem" and matza as "Challah."
Eimurim, at 3:16, ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עלהן אשר על־הכסלים ואת־היתרת על־הכבד על־הכלית יסירנה והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח. Matza, the Menachos at 2:4, וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן. On a side, note, the ibn Ezra brings an opinion that because they are called Challos, these matzos need to be round, not square - ויש אומרים עגולות מלשון חלילה בדברי קדמונינו.

5.  In 1:17 Rashi says (from Mn 110) that the expression 'ריח ניחוח לה,  a pleasing fragrance, is found by a זבח/animal sacrifice and by a מנחה, which is a few pounds of flour and two cups of oil, to show that it doesn't matter if you spend a lot or a little. All that matters is what is in your heart, that you did your best.

אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים  

In Gemara parlance, the term for "expansive" is גם, gimmel mem, and the term for "limited" is אך, aleph chaph; (אֶתִים וְגַמִים ריבויין. אַכִין ְוְרַקִין מיעוטין) How are these two words directly related to the לב, the heart?
From the Ben Ish Chai:  Heart is leiv, lamed beis. The letters that precede gimmel and mem are beis and lamed. The letters that follow aleph and chaph are beis and lamed. When it comes to בין אדם למקום, there is no difference between them. All that matters is that they are from the heart.

The Korban Oleh V'yoreid - Mnemonics

This was originally posted ten years ago on another website that had a different style of writing, but I I think some people might find it useful. So I'm re-posting with minor changes. It's kind of timely, too, because several of the simanim are Pesachdik, like דצ"כ עד"ש באח"ב, and יקנה"ז, and יד שחט דם.


There is an unusual type of korban called Oleh Veyoreid, a Variable Korban.
The Torah describes the korban a Metzora must bring to complete his process of purification. The same type of korban appears in Parshas Vayikra, immediately following the Korban Chatas. This type of korban offers a range of options according one's ability to pay. This class of Korbanos is called "Oleh Ve'Yoreid," "rising and falling," and they are found in only five situations. These disparate underlying obligations, and the particular korbanos brought in each case, vary widely; sometimes there are three levels, sometimes two. And don't be misled by the name "Oleh." The name has nothing to do with Korban Olah-- they involve Chatas and Minchah at least as much as Olah.


How can a person remember when you bring an Oleh Veyoreid? With a Mnemonic, or, an Abbreviation.
When I was learning Maseches Shavu'os, I found it helpful to develop an acronym as a mnemonic to help me remember the cases where a Korban Oleh Ve'yoreid is brought.

Mnemonics we know and love.
Many of us remember the acronym we used to memorize the names of the Great Lakes from west to east- HOMES; Huron, Ontario, Michigan, Erie, and Superior, or Sohcahtoa for algebra. Students of anatomy remember the three layers of the krum shel mo'ach with DAP-- Dura, Arachnoid, and Pia Maters. The US military famously abbreviates everything, and the Gemara is full of acronyms: The word 'Shas' is itself an acronym. In the Seder on Pesach, every child remembers the order of the Makkos because of the Siman. The Tosfos Yomtov in Mishnayos loves to do this as well, and calendar calculation handbooks are infested with them. I thought it would be interesting to list the ones I am aware of and have found useful.
Please don't ask me to post things like Chabad, or Yaavetz, or Rambam or Rashba. The words I have serve to remind of of the things they abbreviate, whereas nobody cares how the Rashba was called up for an aliyah-- his name, for us, is the Rashba. And I know about Moshe Ve'Kalev, which defines when the Elokim or the Shem Adnus has a vowel under the first Aleph (Mei'Elokim, but Veilokim). I just find that kind of stuff stultifying.
anguage searchers, yaknehaz, yad shachat dam, askelav gudu. Seven Mitvos bnei Noach
Test yourself!
The first line of each Siman has the Siman and what it refers to. The next lines explain what the Siman means.
Here's a suggestion: print this out, read the Siman but cover the explanation, and see if you can remember, or figure out, what the letters of the siman mean. Some are childishly simple. Some are decidedly not. Some are new and were invented by this writer.

If the Tosfos in Eiruvin I quote below applies to you, as it does to me, you might find the simanim very helpful.

עירובין נד: אר"ח אין התורה נקנית אלא בסימנים

. וכתב התוס שם ד"ה כי וז"ל כשאנו מסיימים המסכתא ומתחילין האחרת מיד שוכחין הראשונה

א) תנ"ך, ש"ס

/

ב) דצ"ך עד"ש באח"ב

/

ג) יד שחט דם – משקים המכשירין אוכלים לקבל טומאה-או"ח קנ"ח ד

יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים

The reason it's in Orach Chaim is that these liquids, if on a fruit or vegetable you are eating, will obligate you to wash your hands. This is why we do Urchatz at the Seder.

/

ד) יעל קגם – המקומות שההלכה כאביי כנגד רבא – ב"מ כ"ד

יאוש, עד זומם, לחי, קידושין, גילוי דעת, מומר

/

ה) שבטים – קרבן עולה ויורד

שמיעת קול, בטוי, טומאת מקדש, יולדת, מצורע

/

ו) נפשע – קרבנות על מעשה מזיד

נזיר, פקדון, שפחה חרופה, עדות

/

ז) מפק"מ – חיובי בעל ואשתו

מ"מ – מזונות תחת מעשה ידים

פ"פ - פדיונה תחת פירות

ק"ק – קבורתה תחת כתובתה

מ"מ – מעה כסף תחת מותר מעשה ידיה

/

ח) ותמנ"ע – חטאות המתות - רע"ב ריש פ"ד דתמורה

ולד, תמורה, מתו בעליה, נתכפרו בעליה, עברה שנתה

/

ט) דן חנק נפש – יו"ד כ"ט – דיני טריפות

דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, קרועה, נפולה, פסוקה, שבורה

/

י) רח"ש or שח"ר– קרבנות בעלייה לרגל

ראייה, שמחה, חגיגה

/

יא) שמ"ט – יש שליח לדבר עבירה

שליחות יד, מעילה, טבח ומכר

/

יב) שמ"ע – שבועות דאו' בבית דין

שומרים, מודה במקצת, עדות

/

יג) פזר קשב – שמיני עצרת הוי רגל לפני עצמו

פייס, זמן, רגל, קרבן, שיר, ברכה

/

יד) אסקלב גודו – שיעורים

איפה = ג' סאה

סאה = ו' קב

קב = ד' לוג

לוג = ו' ביצה

/

כל אסקלב בה גודו

כור = ב' לתך

לתך = ה' איפה

/

טו) חמשה – דיני כוס של ברכה -טור או"ח קפ"ז

חי, מלא, שטיפה, הדחה

/

טז) שצ"ם חנכ"ל—סדר כוכבי לכת בבריאת העולם בנוגע לתקופת החמה -ראש השנה י"א

שבתאי; צדק; מאדים; חמה;נוגה; כוכב; לבנה

/

יז) יקנה"ז: סדר קידוש והבדלה ביום טוב מוצאי שבת

יין קידוש נר הבדלה זמן

The reason for the fjirst pictures is because the Hagada illustrators, late 1400s and early 1500s, intended the picture of the Rabbit Hunt as a visual pun: in German, hunting a rabbit is jag den Haz, or Yagen Haz, or Yaknehaz. Why the second guy, mid-14th Century Catalonia, put it by Dayeinu I have no idea. He probably saw it in an earlier Hagada and didn't get the joke, and thought that 'rabbit hunts' had some deep connection to the Seder as an allegory for the history of the Jews.

/

יח) אבגד+3: שבע מצוות בני נח

אבר, ברכת השם, גזל, דינים, + עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכת דמים

/

 יט) חיים: ברכת הגומל וקרבן תודה - אורח חיים רי'ט

חבוש, יסורים, ים, מדבר

/

כ) יבנה: סדר הבדלה - אורח חיים רצ'ו

יין, בשמים, נר, הבדלה

/

כא) שעטנז גץ

אותיות שיש בהן תג בכתב אשורית

בד"ק חי"ה

אותיות שצריכות תג אחד או שניים

מלאכת סופר

אותיות שאין בהן תגים כלל

/

כב) קרובץ

הפזמונים שמוסיפים בתוך התפילה בימים טובים ומועדים

קול רנה וישועה באהלי צדיקם (בית יוסף, או,ח ס'ח)
רמ'א או'ח קי'ב - פירוש קרובות ליוצר ויש אומרים שהוא ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים

and since it's always interesting bring things from R Elya Bachur, this is what he says in Hatishbi

קרבץ האשכנזים קורין לפיוטים שאומרים בשבתות וימים טובים קרובץ ולא מצאו לזה טעם רק שאומרים שהוא ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים תהלים קיא סו ולזה הטעם אין טעם ולא אוכל להאריך והנני נותן לך טעם איך נפל בינינו זה השבוש הנה ידוע כי אנחנו האשכנזים באנו מגזע הצרפתים כי כאשר גורשנו מצרפת בשנת כל"ה גרש יגרש שמות יא א נתפשטנו בארץ אשכנז ונשארו בפינו הרבה מלות מלשונם ורבים ממנו סבורים שהם מלשון הקודש כמו שכתכתי במלת סרגנס והנה הפיוטים נקראו קרובות בתי"ו לפי שמקרבין אותן אל התפלה  וכן קוראים אותן כל שאר היהודים וכן זכרם הרד"ק בשרש עתר עיין שם ולפי שהצרפתים אינם מבדילין במבטא בין הצד"י ובין התי"ו הרפויה וכאשר שמענו שאמרו קרבות חשבנו שאומרין קרבוץ וקדמוננו לא מצאו טעם למה נקרא כן אלא שהוא ראשי תיבות כדלעיל ואחר כך מצאתי בספר האשירי בפרק אין עומדין ברכות פ"ה סימן כא וזה לשונו ורבי אליעזר הקלירי שעשה קרבוץ וכולי ואני אומר אולי לפי שגם הוא היה אשכנזי היה רגיל לקראם קרבוץ ועוד הרי הוא קרא אותם קרבוץ ולא קרובץ ובזה בטלין דברי הראשי תיבות דלעיל ועוד אפילו הוי"ו הראשונה לא תתכן במלה בהיות הבי"ת דגושה ודוק 

Thank you to R Avrohom Wagner for the he'ara.

/

כג) פרדס

פשט, רמז, דרוש, סוד

(והעיר אחי הגדול שליט'א ש'ספרד' הוא אותו דבר, רק שהספרדים מקדימים ה'סוד' לה'פשט.')

/

כד) בי"ה שמ"ו  שש העמודות בספר התורה הפותחות באותיות מיוחדות

בראשית, יהודה בפרשת ויחי, הבאים בראש שירת הים, שמור לך בפרשת כי תשא, מה טובו בפרשת בלק, ואעידה בראש שירת

האזינו

ערוך השולחן סימן רעג סעיף כג

וכתב רבינו הרמ"א

יש סופרים מדקדקים לכתוב אותיות בי"ה שמ"ו בראש העמודים. וכן קצת המדקדקים לכתוב בראש כל עמוד וי"ו, וקורין אותו "ווי העמודים". ואין לדקדק בכל זה. ואפילו המדקדק יזהר שלא ימעט או ירחיב הכתב לפעמים משום זה, כי כל דברים אלו אין להם שורש על מה שיסמוכו. עד כאן לשונו.

אבל כמה גדולים כתבו שיש ליזהר באלו הששה שיהיו בראש הדף. ויש רוצים לפסול גם בדיעבד (ש"ך סעיף קטן ו בשם הגמ"ר). ובוודאי לפסול בדיעבד אין סברא, כיון שלא נזכר בגמרא. אך לכתחילה וודאי שיש ליזהר.

וסימן: לרוכב בערבות בי"ה שמ"ו (רבינו בחיי.

והבי"ת הוא "בראשית".

והיו"ד הוא "יהודה אתה יודוך אחיך", וכן נהגו הסופרים. ואף שיש אומרים ד"יודוך" הוא בראש הדף. אך כיון ש"יהודה" הוה פרשה, ואם "יודוך" יהיה בראש הדף וב"יהודה אתה" ליכא רק שמונה אותיות והיא פתוחה, ולפי זה לדעת הרמב"ם לא יהיה בשיטה רק שמונה אותיות, שהרי "יהודה" צריך לכתוב בראש השיטה ויהיה בשיטה זו שמונה אותיות, ואיך אפשר להיות כן (הגהות מיימוניות)? וגם הבעל הטורים ורבינו בחיי כתבו דהיו"ד הוא "יהודה".

והה"י הוא "הבאים אחריהם" ב"בשלח".

והשי"ן הוא "שמר לך" ב"כי תשא". ויש מי שאומר "שמור ושמעת" ד"ראה". ויש מי שאומר "שפטים ושטרים". ויש מי שאומר "שני השעירים" ד"אחרי מות". והעיקר כדעה ראשונה, וכן המנהג.

והמ"ם הוא "מה טובו" דבלעם. ויש אומרים "מוצא שפתיך תשמור".

והוי"ו הוא "ואעידה בך" ד"וילך".

(עיין ש"ך סעיף קטן ה שכתב שיש עוד וי"ו לבד "ואעידה", ומביא ראיה מהמרדכי עיין שם. וכבר כתב הנודע ביהודה סימן ע"ז וכן הגרז"מ דאינו כן, וכוונת המרדכי על "ואעידה", עיין שם

/

כה) מפת אאל  מצות הבן על האב

מילה, פדיון, תורה, אומנות, אשה, לשוט

/

כו) ישעה   איסורי הנאה שתופסיו את דמיהן
 From the Tiferes Yisrael in Kiddushin Perek 2

יין נסך, שביעית, עבודה זרה, הקדש. לשיטת הרמב'ם, גם פטר חמור

/

27) FLOPS

What the Chasan's side pays for at a Chareidi wedding

Flowers, Liquor, Orchestra, Photographer, and Sheitel.

/

28)FLOP

What the Chasan's side pays for at a Modern Orthodox wedding

Flowers, Liquor, Orchestra, and Photographer

/

29)

אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ

The Chasam Sofer in Yisro says that the last seven letters of the Aseres Hadibros, Asher Le'rei'echa, are an abbreviation for the seven mitzvos Derabanan.

They are: Aveilus, Simchas Chassan ve'kallah for seven days, Rechitza of Netilas Yadayim, Lechem of Pas and Bishul Akum, Reshuyos of Eiruvin, Amalek of the Takanas Yomtov of Purim, and Kohanim of the Takanas Yomtov to remember the Chashmona'im.

30)

מגע אש

סדר אכילה (כמובן יש לפני זה  המוציא, ואז) מזונות גפן עץ אדמה שהכל

The order of Brachos one should make: Mezonos, Gefen, Eitz, Adamah, and then She'hakol.

31.)

(from lesser unknown in a comment)

1) sifrei EMES (aleph, mem, saf) for the 3 seforim of tanach (Iyov, Mishlei, and Tehillim) that have their own set of trup

2) If i remember correctly, the beginning of each sefer of chumash has an acronym for a mitzvah. for example, breishis stands for bechor rechem emo shloshim yom tifdeh. and shemos stands for shnayim mikreh v'echad targum. I dont know what the other 3 stand for...

4) if we are making up our own, (i don't think i heard these, just threw them together now) yesh shem for the niviyim rishonim, kra aish, for the 5 megillos

32)  :עלץ שלם Brachos that require that you stand.

: עומר, לבנה בחידושה , ציצית , שופר, לולב,  מילה
From the Abarbanel is in his Hilchos Tzitzis D'H כשמתעטף.

33.)  משיח  The four names of Mashiach:

מנחם בן חזקיהו, שילה, ינון, וחנינה


34.)   יארצייט
יום אסיפת רגלי צדיקים (sic יביט) יבית טות
יום אסיפת רגל צדיק יהיה יום טוב 

Another thanks to R Avrohom Wagner for letting us know about this interesting interpretation.

This is from a sefer called Levush Yosef.

יום זה אחינו האשכנזים קוראים אותו בשם יארצייט יש אומרים שהוא ראשי תיבות יום אסיפת רגלי צדיקים יביט טות מלשון ילין בתענית כמובא בדניאל ר י"ט ובת טות שהחיים מתענים לזכותו של המנוח ולהרבות על החיים מידת הרחמים 

ויש אומרים שיארצייט ראשי תיבות יום אסיפת רגל צדיק יהיה יום טוב אוצר הידיעות חלק ג' עמוד שנ"ב 

אומנם רבינו יוסף חיים מבבל הבן איש חי פרשת ויחי שנה ראשונה סעיף י"ד כתב כי משמעות יארצייט הוא יום הפטירה בלשון אשכנז וגם הספרדים הורגלו לקרוא אותו בשם זה בספריהם והוסיף הרב ז"ל שאין בזה ראשי תיבות או רמז אחר כמו שחושבין העולם 

35)  אב שר שמח  דינים שבתי דין בזמן הזה יכולים לדון
תפארת ישראל פרק החובל משנה א
בזה"ז שאין לנו ב"ד סמוכין, אין דנין רק נזקי אש, בור, שן, רגל, שכיח, ממון, חסרון כיס [..... וסי' א'ב' ש'ר' ש'מ'ח'],

Also shown to me by Rav Avrohom Wagner. Thank you!

If you don't like that particular acronym, you can use  בשר אשמח for people who like barbecues, or, switching the ח from  חסרון כיס for a כ, is שם אב כשר, which means that if someone knows his father's name, at least he's not a shetuki. The benefit of the first two is that it puts the avos together - אש, בור, שן, רגל in אב שר שמח and בור, שן, רגל, אש in בשר אשמח . 

36.) מנצפ״ך

From the Gaon. Even though the Gemara (Shabbos 104a) is just talking about the change that seems to have been introduced by the Neviim, it also stands for the five things Moshe Rabbeinu had to ask the Ribono shel Olam.

מקושש

נוקב שם השם

צלפחד

פסח שני

כזבי בת צור

37. )  חשמ"ל

From the Gaon in his peirush (דרך רמז) on Megillas Esther 1:1

 כשבת המלך.

כי ד' רגלי כסא מרכבת הטומאה הוא ד' כתות שאינם מקבלים פני שכינה [והוא חשמ"ל (חנפים שקרים מספרי לשון הרע ליצנים ) דטומאה כידוע]  והכסא עצמו הוא הגאוה, ויצה"ר יושב עליו הוא התאוה כידוע .  ועל זה אמר בשבת המלך על כסא מלכותו שהביא בקרב האדם כל מידות הנ"ל ואז עושה נס לישראל....

Vayikra. Mikem; זבח רשעים תועבה

A Jew that is a Rasha is not allowed to bring a korban. A Rasha, a Mumar lechol haTorah kullah, is not allowed to bring a korban, even if he believes in the kapara of the korban and he wants kapara.  This is not because a korban is only mechapeir for a shogeig, and the refusal to do teshuva turns the shogeig into a meizid, because as Reb Elchonon says (Kovetz He'aros, old 563, new Yevamos 7:13) if that were true, it should not apply to those korbanos that can be brought for a meizid.  Instead, it is a Gzeiras Hakasuv that זבח רשעים תועבה.  Therefore, a person that is not aware of an aveira and that's why he doesn't do teshuva, that doesn't make him a rasha, and his korban is fine.

Deciding who is a rasha would be a problem, but I think that not only would the Zalmans allow the Aarons, they might even allow Lubavitchers to be makriv.  Or maybe not.  I would not be comfortable with extremist maniacs waving chalifs around and fighting about who is and who is not an yimach shemo-nik apikores.  But we don't have to deal with this practical application presently, because, economically, that very problem has resulted in our not having a Beis HaMikdash at all.  Furthermore, this has no current application regarding Tefilla.  Nobody in history ever prohibited a mumar from saying shemoeh esrei.  So we will discuss this only in theory. 

This din To'eiva is applied to the korbanos found in an Ir Hanidachas.  In Sanhedrin 112b, Reb Yochanan says all korbanos found in an Ir Hanidachas are destroyed because they are  זבח רשעים תועבה. Reish Lakish says no problem, just wait till they get a mum and redeem them and use the money to buy new Korbanos.  ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהם עולות.  What does RL do with זבח רשעים תועבה? He holds that only applies b'ein, not if they are nifdeh, but RY holds the psul sticks, and shinui does not lift it.

What is the basis of the machlokes Reb Yochanan and Reish Lakish?

Another question- if a rasha does bring a korban, and you find out in middle, do you continue the avoda when you find out, or should you burn it?  And if a rasha does bring a korban, and the avoda is done correctly from beginning to end, later when he does teshuva, does he have to bring another one?  The Rambam says that a person that is meva'eit in the kapara, who rejects the kapara of the korban, does have to bring another one, but meva'eit is not the same as זבח רשעים תועבה.  Additionally, that Rambam implies that the Korban is kasher- he says (Shegagos 3:11)

אין יום הכפורים ולא החטאת ולא האשם מכפרין אלא על השבים המאמינים בכפרתן. אבל המבעט בהן אינן מכפרין בו. כיצד היה מבעט והביא חטאתו או אשמו והוא אומר או מחשב בלבו שאין אלו מכפרין אע"פ שקרבו כמצותן לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה מבעיטתו צריך להביא חטאתו ואשמו. וכן המבעט ביום הכפורים אין יום הכפורים מכפר עליו. לפיכך אם נתחייב באשם תלוי ועבר עליו יום הכפורים והוא מבעט בו הרי זה לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה אחר יום הכפורים חייב להביא כל אשם תלוי שהיה חייב בו:

To me, that's pretty clear- by me'va'eit, he has to bring another one, which may or may not be true by a regular zevach resha'im, but even by me'va'eit nowhere does he say that the original korban is passul.  It's kasher, but it's not mechapeir, like every shinui ba'alim or shinui kodesh.


On the other hand, Tosfos in Chulin 5b asks, why do you need a passuk for lo shov midiaso when it's already excluded under ZRT.  Tosfos answers that under ZRT, later when he does Teshuva he can bring the korban, but if he's ESM, he can never bring a korban for that sin.

אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו. תימה מה צריך קרא למעט לאינו שב מידיעתו ועומד ברשעו הא הוי זבח רשעים והיכי תיסק אדעתין לומר דמביא ויש לומר דאיצטריך להיכא דחזר בתשובה אח"כ ובשעה שאכל לא היה שב מידיעתו:

Obviously, Tosfos holds that as far as degree of psul, they are identical.  And we know that in the case of ESM, it is 100% passul, it's bichlal not a Chatas.  This clearly indicates that Tosfos holds, unlike the diyuk in the Ramban, that ZRT is a psul gamur.

Reb Moshe in the Dibros in Chulin 5b klers whether the din זבח רשעים תועבה means that it's assur to be mekabel from a rasha, or is it a psul in the korban.

 דאינו דין בהקרבן אלא שהוא דין בהקבלה מהאדם להקריב לגבוה, שהקפידה תורה בקרבנות לא רק על הקרבן בדיניו שקבעה תורה איך יהיה אלא גם על בעל הקרבן איך יהיה שלא יקבלו מרשע

or 

 דהוא חדוש דין בהקרבן שבלא כפרה ורצוי לא שייך להחשיבו קרבן ולהקריבו, ואף בקרבנות נדבה שהם דורון צריך עכ״פ שיתכפר לו בהדורון שהביא,

We propose that the machlokes RY and Rl is talui in the two tzdadim in the Dibros.  Additionally, we suggest that the issue of whether the korban is passul also depends on the two tzedadim.


B'derech drush, the idea of זבח רשעים תועבה sounds like אין דבר שבקדושה פחות מעשרה, that unless you're ra'ui, you are not allowed to do a davar shebikdusha.  Additionally, one. might also say that the problem is that you are using korbanos in the service of your rish'us- why are you bringing the korban?  Because you're a rasha and your conscience bothers you a little.  To quiet your conscience, you bring a korban, and this helps you do your aveiros without any inhibition.  So by other mitzvos, like if you give tzedaka for that reason, its a chutzpah.  By a korban, which has kedusha, it's not just a chutzpah, it's like using a sefer torah as a step-stool. The avlah of using a davar shebikdusha to help you do aveiros is a to'eiva. 

As my cousin Jordan Jay Hillman used to say, the Torah does not allow a person to purchase a clean conscience.  

Note: Jordan was a secular Humanist, but he had a beautiful neshama. I realize that it's ironic to mention him in this particular post, but there it is.


In the end, it is good to remember that when the Nevi'im warned Klal Yisrael about the Churban and Galus, one theme was repeated- the Nevi'im identified two things people did that they claimed to be mitzvos but were disdained by the Ribono shel Olam, and those are Taaneisim but mostly the Korbanos.  Read what the Navi says about the korbanos- and ends by saying "Did I (Hashem) ask your forefathers for korbanos when I took them out of Mitzrayim?  All I asked is that they listen to My voice and go in My path."  The navi is emphasizing that Korbanos are not automatically a zechus.  When they are brought for the right reason, they are wonderful.  When they are not, they are a to'eiva.

א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר.  ב עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית יְהוָה וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה כָּל-יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לַיהוָה.  {ס} ג כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה.  ד אַל-תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל-דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר  הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה הֵמָּה.  ה כִּי אִם-הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת-דַּרְכֵיכֶם וְאֶת-מַעַלְלֵיכֶם  אִם-עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ.  ו גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל-תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם.  ז וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם  לְמִן-עוֹלָם וְעַד-עוֹלָם.  ח הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל-דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל.  ט הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.  י וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה.  יא הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם-יְהוָה.  יב כִּי לְכוּ-נָא אֶל-מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל.  יג וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת-כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה נְאֻם-יְהוָה וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם.  יד וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ.  טו וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת-כָּל-אֲחֵיכֶם אֵת כָּל-זֶרַע אֶפְרָיִם.  {פ}

טז וְאַתָּה אַל-תִּתְפַּלֵּל בְּעַד-הָעָם הַזֶּה וְאַל-תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל-תִּפְגַּע-בִּי  כִּי-אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ.  יז הַאֵינְךָ רֹאֶה מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם.  יח הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת-הָאֵשׁ וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק  לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי.  יט הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים נְאֻם-יְהוָה הֲלוֹא אֹתָם לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם.  כ לָכֵן כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה וְעַל-עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל-פְּרִי הָאֲדָמָה וּבָעֲרָה וְלֹא תִכְבֶּה.  {פ}

כא כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל  עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר.  כב כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח.  כג כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם.  כד וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא-הִטּוּ אֶת-אָזְנָם וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים.  כה לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת-כָּל-עֲבָדַי הַנְּבִיאִים יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ.  כו וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם וַיַּקְשׁוּ אֶת-עָרְפָּם הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם.  כז וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲנוּכָה.  כח וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא-שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָיו וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם

the first perek of Yeshaya

י שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה.  יא לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי.  יב כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי--מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי.  יג לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא--קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה.  יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא.  טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם--גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ:  יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ.  טז רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי:  חִדְלוּ, הָרֵעַ.  יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה.  {ס}  יח לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה; אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.  יט אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם--טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ.  כ וְאִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם--חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. 

Amos in the fifth perek

א שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי, חַגֵּיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּעַצְּרֹתֵיכֶם.  כב כִּי אִם-תַּעֲלוּ-לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם, לֹא אֶרְצֶה; וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם, לֹא אַבִּיט.  כג הָסֵר מֵעָלַי, הֲמוֹן שִׁרֶיךָ; וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ, לֹא אֶשְׁמָע.  כד וְיִגַּל כַּמַּיִם, מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה, כְּנַחַל אֵיתָן.  כה הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם-לִי בַמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה--בֵּית יִשְׂרָאֵל. 

and Tehillim 51

יח  כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה. יט  זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה:לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה.

The Neviim are not saying that Hashem doesn't want your tefillin or your arba kosos.  Again and again and again they talk about korbanos.  Korbanos without the right kavana are not like any other mitzva done shelo lishma.  They are abominations.