Rosh Hashannah First Day Pei Daled

No chidushim here, everyone and his uncle said this. I am saving it just because of the way it was organized and presented.

Kol Shana she'ein tokin, Tosfos from the Bahag, but the Bahag itself is difficult, as Reb Meir Simcha says.

The puzzle of Chazal taking away tekiyos on Shabbos because of very unlikely scenario. The risk is miniscule, and the cost is very high.

The Aruch Hashulchan points out that Yetzias Mitzrayim took place on Thursday, so Rosh Hashanah was Shabbos the first year (at bash, and don't tell me re'iyah, because they had ananei hakavod and couldn't do al pi hare'iyah,) and that's why it says זכרון תרועה regarding the first Rosh Hashannah. Like the usual "asmachtas are real" vort, which is certainly true. 

We have that Reb Meir Simcha that uses the thought of re-enactment as opposed to commemoration.

זכרון תרועה יהיה לכם. הנה ברה"ש אמרו כל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה כו'. פירש בה"ג לאו דמקלע בשבתא, אלא דאיתייליד אונסא. הכונה, כי אין התקיעה מ"ע כמו כל המצות, אשר בהעדרה יענש על בלי קיומו אותה וכי אניס רחמנא פטריה, רק היא כמו רפאות תעלה ולזכרון אתי וכמו מכפר ביוהכ"פ, וכמו שאמרו כיון דלזכרון אתי כמאן דאתי בפנים כו' ונמצא החולה אם באונס לא יקח מזור ורפואה האם יתרפא, כן כשנעדר הזכרון שופר, שמכנסת זכרונות ישראל לאביהן שבשמים, תו החולי בלא מזור ורפואה וקטרוג השטן במקומו. [ועיין חו"מ סימן כ"א בש"ך בזה באונסא כמאן דעביד, דאם נתחייב ע"מ שיעשה פלוני ולא עשה באונס ג"כ אינו חייב]. 

אולם בשבת דאחד המיוחד ממצות שופר, הוא לתקוע בשופר של איל, להזכיר זכות העקדה שופר של איל, כמו שאמרו פ"ק דר"ה, והתקיעה מכניס זכות ישראל מה שנחלו מיצחק, למסור עצמם לחרפה ולמכה, ולביזה עבור שם השי"ת כי נקרא עליהם, זהו זכות עקדה, שבניו עוקדים כל תאותיהם והרגשותיהם ושאלות החיים על מוקד אהבת השם ותורתו. 

והנה ידוע, כי בנ"י והשי"ת המה כשני אוהבים נאמנים, אשר כל אחד חושש על כבוד רעהו, וזהו תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו מי כעמך ישראל כו', והשי"ת אמר נקום נקמת בנ"י מאת המדינים, ומשה אמר לתת נקמת ד' וכיו"ב הרבה. לכן אחרי אשר ידוע לנו גודל התועליות ממצות שופר, אשר אם יבוטל, אף באונס, הסכנה גדולה, ובכ"ז אמרו ישראל פן יבולע חלילה למצות שבת, אשר מעיד על קדושת שמו יתברך, כי חידש עולמו מן האין הגמור, יהי מה, יעבור עלינו מה ויתקדש שמו יתברך, יקטרג השטן ולא יכנס זכרונינו לאבינו שבשמים לטובה, אך לא יבולע לשבת המעיד על קדושת שמו יתברך, פן יעבירנו ד' אמות ברה"ר ויתחלל שבת חלילה, כי לישראל מעט היחס מהשבת, כמו שביארתי במק"א מתנה טובה יש לי בבית גנזי, כי השבת מתיחס אל יחס העולם בכללה להשי"ת, לא על יציאת מצרים כהמועדים בעצם, רק בעילה רחוקה, אכמ"ל, ויתגדל ויתקדש שמי' רבא, ועוקדים כולם עבור קידוש שמו יתברך. וכיון שכן הרי זה גופי' מה שאין אנו תוקעים בראש השנה שחל בשבת, זה גופי' עקדה רוחנית מופלגת ומועיל לרצות אותנו, כמו שמרצה זכרון שופר. ודו"ק.

that it is like not taking a medicine, and no excuse matters. His answer, davka taking the risk out of love for the RBSO is the greatest kiddush Hashem, and as such, it is not a "commemoration" of the Akeida, it is a re-enactment of the Akeidah.

Rav Schwab says a similar "re-enactment instead of commemoration" vort. By the Akeidah, Avraham Avinu had a tremendous desire to do what Hashem commanded him but stood down because the Malach told him to. So, too, we resist out tremendous desire to do tekiyah because our malachim, Chazal, told us not to. So it's a form of the Akeidah.

My approach was that the Gemara says, to some extent, that Shofar is mostly a machshir. X in order that Y.

ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות — כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות — כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה — בשופר

If so, it could be that Shabbos has the same effect, that Shabbos is the Tekiyas Shofar. It is Zecher of the Brias haolam, which is malchiyos, it is zecher, אות היא ביני ובין בני ישראל, like קריאתה זוהי הילולה. That is zichronos. So it's "ubameh? B'Shabbos." 

The mussar haskeil that I said was the Aruch Laner.

Apparently, Rav Ettlinger did an historical analysis, and found that those years when Rosh Hashanah came out on Shabbos were outliers. Some were unusually blessed, some were unusually the opposite. The point is that they were all non-standard, they were significantly outside the expected range.

If so, it is very yitachen that what happens depends on whether your Shabbosim are a good stand-in for Shofar. Shabbos can be a day of kedushah and oneg and kavod, and it can be just a hole in the week. Whatever you do, on a year like this you need to make your Shabbos better. Say divrei torah at the table, or sing zemiros, or just meditate on the kedusha of Shabbos.

Rosh Hashannah First Night Pei Daled

 Drasha first night of Rosh Hashanah Pei Daled

 

If you had to use a title that expressed the essence of Rosh Hashannah, what would it be?

The first thing that comes to mind is “Yom HaDin.” That is, after all, what the Mishna in Rosh Hashannah says –

בארבעה פרקים - העולם נידון: בפסח - על התבואה. בעצרת - על פירות האילן. בראש השנה - כל באי עולם - עוברין לפניו כבני  מרון, שנאמר "היוצר יחד ליבם, המבין אל כל מעשיהם" (תהלים לג טו). ובחג - נידונים על המים.

An equivalent would be "Yom Hazikaron," as it is called in Shmoneh Esrei and Kiddush.

Or perhaps you would describe it as a Chag. It is certainly a chag. We eat festive meals, we wear our Yomtov clothing, we don’t say tachnun, we need a reason why we don’t say Hallel.

But in Tehillim, that is not the expression used. In LaDavid, we say ה' אורי וישעי

And the Medrash Shocher Tov says

רבנן פתרי קראי בראש השנה ויום הכפורים. אורי בראש השנה. וישעי ביום הכפורים. בקרוב עלי מרעים אלו אומות העכו"ם. לאכול את בשרי. שהן באין לקטרג את ישראל ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה. 

David HaMelech described Rosh Hashannah as Ohr, Light.

This is not the only place. In Tehillim 89:16,

אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון

 

Three identities. Light, Judgment, and Chag.  What is their common root?

Hashem created the world to be meitiv im bru’av, as the Ramchal often says.

But also, dira b’tachtonim, Hashem wanted to dwell amidst his physical creations.

  תנחומא (נשא) הוא: "אמר רבי שמואל בר נחמן, בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים. ברא את האדם וצוה אותו ואמר לו מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ועבר על ציוויו, א"ל הקב"ה כך הייתי מתאווה שיהיה לי דירה בתחתונים כמו שיש לי בעליונים ודבר אחד ציוויתי אותך ולא שמרת אותו, מיד סלק הקב"ה שכינתו".

But this is not a contradiction. They are really the same.

What happened on Rosh Hashanah, that this day is designated as the day of teshuva?

Although we say in Davening היום הרת עולם  and זה היום תחלת מעשיך, according to the preponderance of Rishonim and Medrashim the world was not created on Rosh Hashannah, it was created on the twenty fifth of Elul. Man was created on Rosh Hashanah. As the Ran puts it,

ויש לשאול למה אדם נדון בר"ה יותר מבשאר ימים דבשלמא שאר דברים דהיינו תבואה ופירות האילן ומים כל אחד בזמנו נדון כדאמרי' בגמ' דפסח זמן תבואה הוא ועצרת זמן פירות האילן וחג זמן גשמי שנה אבל אדם למה הוא נדון בר"ה יותר מבשאר ימים ותירוץ דבר זה למדנו מדגרסינן בפסיקתא [פסקא כ"ג] בשם רבי אליעזר בפסוק דרשו ה' בהמצאו דתניא בעשרים וחמשה באלול נברא העולם ולפי זה הא דתניא בגמרא דרבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם על גמר ברייתו קא אמרינן דאדם הראשון שבו נגמר העולם נברא ביום ששי דהיינו באחד בתשרי

Here is one example of the Medrash.  Vayikra Rabba 29:1,

 נמצאת אתה אומר ביום ר"ה בשעה ראשונה עלה במחשבה בשניה נתייעץ עם מלאכי השרת בשלישי כנס עפרו ברביעי גבלו בחמישי רקמו בששי עשאו גולם בשביעי נפח בו נשמה בשמיני הכניסו לגן בתשיעי נצטוה בעשירי עבר באחד עשר נידון בשנים עשר יצא בדימוס אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס אימתי "בחדש השביעי באחד לחדש":

(בדימוס Greek, per Jastrow, a gathering of the community where the ruler would publicly pardon convicts, in a display of mercy over justice, a very good comparison to Rosh Hashannah.)

 

The pshat is that on the twenty fifth of Ellul, the Big Bang, Yeish mei’ayin, there was the spiritual world, olam haruchni, and the physical world, hagashmi, and they were separate. Only with the creation of Adam, with bechira chofshis, who chooses, he makes his own decision where he could choose differently, this brings the Shechina into this world and combines the ruchni with the gashmi.

It is man’s decision to be like God, that brings God into the world.

להיטיב עם ברואיו does not mean to buy Romanian. It does not mean that Hashem wants you to be a hedonist. It means to incorporate the middos of Hashem into your personality and into your life and to be an emissary of the world of ruchniyus in the world of gashmiyus That is tov. As an eved Hashem, you do and you should enjoy this world, but that is not why God created you.

But we live in a world of darkness. Who can know what his true motivations are? There is no lack of people who claim to be humble servants of God but who subvert His will out of egoism and self gratification every moment of the day. Our desires and our habits bribe us and we can not see the truth.

This is the meaning of ORI V’YISHI.

 Rosh Hashannah is a bolt of lightning in the night. In one moment, you can see how much you were lying to others and to yourself. In one moment, you can see what you have done that you shouldn’t have, what you should have done but did not do.  Instead of your own face in the mirror, you see an entire landscape.  Rosh Hashannah is called כסא, Kesse, in the Torah, because it is the only holiday that falls out in the beginning of the month, when the moon is practically invisible, when the world is dark. That is the day of Ori, of light.

 

Just like the sons of Yaakov, they knew they were 100% right, until…

ANI YOSEF.  In one second, their world turned upside down. In one second, RH allows us to see “ANI HASHEM,” and nothing is the same.  Only when you can see who you are can you attempt to be a servant of Hashem. 

It’s my father’s yortzeit, I remember one definitive story about him. He used to pay for the meat and wine and matza for Yomtov for the whole Kollel. One day, Reb Shneur called him up and said he had a  problem. Someone called and offered an enormous donation if he were allowed to donate the meat and wine and candles. But my father had a chazaka! He had been doing it for years! My father said, of course give it to him! I don’t care about the segula, I want to make sure the yungelait are happy. I am perfectly happy to buy their chicken and potatoes. My father was not looking for what he could get out of it, other than the joy of being a baal chesed.

Let us open our hearts and allow the light of RH to penetrate, and let us hold fast to the revelation as the Aseres Yemei Teshuva begin, a process that celebrates the odyssey from Ori to Yishi and biyas mashiach tzidkeinu.

Rosh Hashannah Second Day Pei Daled

Section I is how I said it in Shul before tekiyos in Pei Daled. Section II is how I said it at a private minyan RH Pei Beis, actually more tochen, but less dramatic. Last year, I had a volunteer audience, so could say whatever I wanted. Also, I said it before the first maariv and didn't want to start early because of the Maharil's מהר"א מווינה, even though it really isn't a good reason. This year, I'm saying it by day, and I am only the במקום שאין אנשים rabbi. 

SECTION I

(The way I said it Shul in Pei Daled, with zero attribution, not to Rav Avraham Bukspan and not to my son Reb Moshe.) 

Why are these days called Yamim Noraim. 

Yes, the answer is obvious. Do you want to live? Do you want your loved ones to live? Do you want good health and nachas? Today is when the decisions are being made. That is reason enough to call this day fearsome and awesome.

But there is more to the name. 

Nowhere in the Torah is Rosh Hashannah described as the day of judgment. But Rav Yosef Chaim Sonnenfeld tells us that of the 23,204 pesukim in Tanach, there is only one passuk with the Gematria of Rosh Hashannah, 861: 

תהלים קיט     צא      למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך

Einstein once said, "Coincidence is God's way of remaining anonymous." 

Another "coincidence:" Yaakov Avinu called the Beis Hamikdash the Makom Nora. 

Breishis 28:16 - 

וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים

Yaakov passed through Eretz Yisrael. It says that he slept in Beis El and saw the vision of the ladder from Earth to Heaven, and he described that place as the Shaar HaShamayim, a makom norah. That Makom Norah was the Beis Hamikdash.  

The words "Beis HaMikdash" are Gematria 861, the same as ראש השנה. 

This actually has application in Halachah.

The Mishna in Rosh Hashanah says that you can not use a cow's horn as a shofar. The Gemara asks why? Really, the word Shofar and Keren are synonymous. The Gemara answers that it is because a cow's horn is reminiscent of the Eigel, the sin of the Golden Calf, and an instrument that reminds Hashem to have mercy can not be something that is reminiscent of our great sin, אֵין קָטֵיגוֹר נַעֲשָׂה סָנֵיגוֹר, the prosecutor can not be the defense attorney.  This is why the Kohen Gadol can not wear his usual gold vestments when he goes into the Kodesh Kodashim on Yom Kippur, because gold, too, is reminiscent of the Eigel HaZahav. But, the Gemara asks, this concept only applies in the Kodesh Kodashim, not the rest of the Beis HaMikdash, where he does wear gold all year! So why would that be relevant to blowing the shofar, which is done far away from the Kodesh Kodashim? שׁוֹפָר נָמֵי מִבַּחוּץ הוּא!  The Gemara answers כֵּיוָן דִּלְזִכָּרוֹן הוּא — כְּבִפְנִים דָּמֵי.

ריטב"א ראש השנה כ"ו

ואע״ג דמבחוץ לא חיישינן להא דהא משמש בבגדי זהב על מזבח החיצון ואפילו על מזבח שבהיכל בחוץ האי שופר כיון דלזכרון אתי ולהכניס תפלתן של ישראל לפני ולפנים כלפנים דמי וטלית מצוייצת שהיא מוזהבת מותר ללבוש ביום הכפורים דהא ודאי כלחוץ דמי:

This explains why there is no mitzvah of aliyah le’regel on the two holiest days of the year: Rosh Hashanah and Yom Kippur. We do not have to go to Him; He has come to us! 

This is also why we bow so many times on Rosh Hashanah and Yom Kippur – as was done in the Temple – because we are on that same level of kedushah; the sanctity of the Beis HaMikdash is here.

In addition, the chazzan begins the recitation of Shacharis from his seat, by saying “HaMelech,” and then walks to the Aron Kodesh and continues the prayer. During the rest of the year, the chazzan begins with Shochein Ad in front of the Aron. On these days, however, we don’t have to go to Hashem; He comes to us and spreads His Shechinah to the whole world.

There is one more very important thing in Rashi by the story of Yaakov.

אֲנִי אוֹמֵר שֶׁנֶּעֱקַר הַר הַמּוֹרִיָה וּבָא לְכָאן, וְזוֹ הִיא קְפִיצַת הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין, שֶׁבָּא בֵּית הַמִּקְדָשׁ לִקְרָאתוֹ עַד בֵּית אֵל, וְזֶהוּ וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם. וְאִם תֹּאמַר כְּשֶׁעָבַר יַעֲקֹב עַל בֵּית הַמִּקְדָשׁ, מַדּוּעַ לֹא עִכְּבוֹ שָׁם? אִיהוּ לָא יְהַב לִבֵּיהּ לְהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ? אִיהוּ עַד חָרָן אֲזַל, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה; וּקְרָא מוֹכִיחַ וַיֵּלֶךְ חָרָנָה; כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר, אֶפְשָׁר שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ? יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר וְחָזַר עַד בֵּית אֵל וְקָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ.

Rashi says that he actually passed by the Beis Hamikdash, but since he didn't have in mind to daven, Hashem did not hold him there. You don't want to daven? Have a nice trip. Only after he decided to go back and daven,  יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר, then the Beis Hamikdash jumped to where he was. The words " יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר " literally mean he decided to go back. But לְמֶהֱדַר also means "to do teshuva."

I want to tell you a story about what Tekiyas Shofar means.

Last week Malkie had a friend over, Judy Karno. Some of you might remember there was once a Rov in Chicago, a great talmid chacham, the Rov of Mishna UGemara, Rabbi Yisrael Meir Karno, or Karnovitz. Two of his daughters still live in Chicago, and Malkie is friends with one of them, Judy, and we have her over three or four times a year. 

While Judy was in the kitchen, I was cleaning out my desk and I came across an old picture my mother kept of a friend of hers, Esther Mann, when she was a young teenager. I Whatsapped the picture to her son, Simcha, in Cleveland and asked if he recognized the girl in the picture. He said or course he did. Once we were talking, he asked me if I have a picture of my parents' kesuva, because he wanted to see how one of the eidim, Reb Chaim Stein, the Telzer Rosh Yeshiva, signed his name, whether he included his middle name. I sent it, and told him, what a coincidence. The other eid on the kesuva was Yisroel Meir Karno, and his daughter was sitting in the kitchen with us. He sent back that I must know the story of his father, Reb Chaim Stein, and Rabbi Karno, with the Shofar.  I said I never heard any such story. I asked Judy, and she said, sure, everyone knows that story. I did not.

They were in a group that was trying to stay alive by avoiding starvation, and Nazis, and communists, and frost, and they were traveling along the southern border of Siberia. It was Erev Rosh Hashannah, and they were very upset, they were distraught! that they did not have a shofar. Of all things to worry about while trying to stay alive by the skin of your teeth. Anyway, it was two hours before Rosh Hashannah, and in one of those coincidences, a goy came by with a wagon of rams' bones, including the head with the horns.  Was he Eliahu HaNavi? I doubt it. It was just a local sheigitz. Just good luck, right?

Problem was that it was solid, with the bone inside. They tried chipping it out, and time was passing, and no luck, until Reb Yisroel Meir remembered that you have to boil it to separate the inside from the outside. So they boiled it, and they got out most of the inside, and minutes before Yomtov Reb Yisroel Meir found a metal rod and poked a hole in the end so that by the next morning, it was dry enough for them to get some sound out of it.

It is kind of interesting, that a week before Rosh Hashannah, I just happened to see Judy Karno, who I see maybe once a year, I just happen to be talking to Simcha Mann, who I last talked to three years ago. He davka wanted to see the kesuva,  I mentioned that the other witness's daughter was there, and he shared the story about the Shofar.

I don't know what this amazing coincidence means, but I know what it means to me.

The Yamim Noraim, Rosh Hashannah, the Ribono shel Olam is going to come to you. Like Yaakov avinu, you may go to sleep in Beis El, but you wake up in the Beis Hamikdash, standing before God at the Shaar Hashamayim. It doesn't matter if you are in Southern Siberia with nothing more than the clothes on your back. The Ribono shel Olam is going to find you a shofar. It doesn't matter if you are in Chicago. You are in the Beis Hamikdash, in the Kodesh Kodashim, standing in the presence of the Shechina.

BUT!  But you have to יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר! You made a conscious decision to daven, to "go back," to do teshuva, to actually come back to the Ribono shel Olam, If you take the first step to prepare yourself to daven properly, to renew your loyalty and dedication to the work the Ribono shel Olam has given you to do, then you will find that you are standing not just in the Beis Hamikdash. 

מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים

You are standing in the Holy of Holies, the Kodesh Kodashim, the Shaar HaShamayim.

SECTION II

From R Mordechai Malka, the Rav of Elad in Israel.

 ..  מבואר במסכת תענית דף ל ע"ב, וכן במסכת בבא בתרא דף קכא ע"א: אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות. אלא חמשה עשר באב מאי היא? וכו' (אמר) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי, אלי היה הדבור ע"כ. ומבואר במדרש איכה רבה (וילנא) פתיחתות א"ר לוי כל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפור והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן, לשחרית היה מוציא כרוז ואומר קומו והפרישו המתים מן החיים והיו עומדים ומוצאין עצמן חמשה עשר אלף בפרוטרוט חסרו שש מאות אלף, ובשנת הארבעים האחרון עשו כן ומצאו עצמן שלמים אמרו דומה שטעינו בחשבון וכן בעשור ובאחד עשר ובשנים עשר ושלשה עשר וארבע עשר, כיון דאיתמלא סיהרא אמרו דומה שהקב"ה ביטל אותה גזירה מעלינו וחזרו ועשאוהו יום טוב.

א} צריך להבין מדוע עשו אותו יו"ט ומה הדמיון ליו"כ? 

ב} ושמעתי דבר נפלא בשם המשגיח מפונביז' הרה"ג לוינשטיין זצ"ל שהנה לכאורה יש להבין מדוע רק החמש עשרה אלף האחרונים זכו שהגזרה תתבטל מעליהן וכי אחרים לא התפללו להינצל?

ותירץ שההבדל בין הקודמים לאחרונים כיון שבכל שנה היו מתים ט"ו אלף מתוך עשרות אלפים ששכבו בקברם והרוב היו קמים ורק ט"ו מתוכן לא היו קמים, א"כ בכל פעם ששכבו בקברם עדיין לא היית תפילתם שלמה לתלות עיניהם רק בחסדי השי"ת, כיון שהיית מתגנבת מחשבה בתוך ליבם שהוא מקוה שלא יהיה בין הט"ו אלף שנפטרים אלא יהיה מן הנשארים, אולם הט"ו אלף האחרונים של דור המדבר היה ברור להם שהם לא יקומו ואין שום סיכוי שהן ישארו ואין להם להישען אלא על אביהם שבשמים, רק אז שפכו ליבם באמת ותלו ביטחונם רק בקב"ה לכן התקבלה תפילתם והתבטלה מעליהם הגזירה, ללמדנו את אשר אמר דוד המלך שאמנם קרוב השי"ת לכל קוראיו, אך אינו נענה אלא לכל אשר יקראוהו באמת, והיינו בלב שלם מבלי להישען על חכמתו או גבורתו או דבר אחר, ורק שאין שיתוף ופונה אך ורק לקב"ה זוכה ומתקבלת תפילתו. ולכן אמר מדוע ישיבת מיר שרדה במשך שנות השואה למרות כל גלותה ומעברה ממקום למקום בסכנות גדולות ובתנאים קשים ביותר, ואילו כאשר הגיעו לארה"ב נחרבה, כיון שכאשר היו בגלות תלו כל ביטחונם בהשי"ת והיה להם סייעתא דשמייא, ואילו כאשר הגיעו למקום מבטחים כבר בטחו גם בבני אדם ובעושר ולכן לא נענו וחרבה הישיבה. ובזה מובן מדוע עשו אותו יו"ט כי בו התחולל הנס והתקבלו התפילות וממילא הופך ליום שמסוגל לתפילות כעין יו"כ, ורוב הטעמים בגמרא הן שנתקבלו התפילות של ישראל ולכן זכו להאיר עיניהם להתיר השבטים ושבט בנימין ולהביא לקבורה הרוגי ביתר ולבטל השומרים שמנעו לעלות לרגל.

The mussar haskeil is not daven with more kavana. Daven with a different kavana. It's more than a "qualitative" difference. It is a difference in essence.  Daven like you are the last fifteen thousand.

This is how we should be davening all year round. 

Where is the best place to daven? We are told that tefillos are accepted בהמצאו, and that tefillos are accepted at the שער השמים, the mekom hamikdash. 

I have a chiddush. The chiddush is that the Yamim Noraim are not a time of בהמצאו. They are a place, they are the שער השמים. 

Rosh Hashannah begins ten days that are called ימים נוראים. Where else do we find that word? By Yaakov's Sulam.

Breishis 28:16 - 

וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי

ויירא ויאמר מה־נורא המקום הזה אין זה כי אם־בית אלהים וזה שער השמים

Rashi says that it was koftzo lo, he was sleeping on the ground in Beis El, but he was in the makom hamikdash.

The same word, Nora, is used to describe Rosh Hashannah and the Shaar Hashamayim, the Beis Hamikdash.

Is it just an adjective, like "kodesh," which can mean hundreds of kinds of kedusha of all different levels?

It so happens that the gematria of Rosh Hashannah equals the gematria of Beis Hamikdash, 861.

Maybe that is just another coincidence?

But listen: there are around 23,204 pesukim in Tanach. How many, would you say, ought to have a gematria of 861? Assuming that pesukim range from six hundred to two thousand in Gematria, there ought to be at least twenty pesukim with equal gematrios. 

There is only one:    למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. 

Said by R YCh Zonnenfeld, and verified by Gematria engines.

So what do we see? We see that the Yamim Noraim, Rosh Hashannah, is not just a time. It is a place. Like Yaakov avinu, you may go to sleep in Beis El, but you wake up in the Beis Hamikdash, the Shaar Hashamayim. You are not in Chicago any more. You are in the Beis Hamikdash.

There is one more very important thing in Rashi.

אֲנִי אוֹמֵר שֶׁנֶּעֱקַר הַר הַמּוֹרִיָה וּבָא לְכָאן, וְזוֹ הִיא קְפִיצַת הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין, שֶׁבָּא בֵּית הַמִּקְדָשׁ לִקְרָאתוֹ עַד בֵּית אֵל, וְזֶהוּ וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם. וְאִם תֹּאמַר כְּשֶׁעָבַר יַעֲקֹב עַל בֵּית הַמִּקְדָשׁ, מַדּוּעַ לֹא עִכְּבוֹ שָׁם? אִיהוּ לָא יְהַב לִבֵּיהּ לְהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ? אִיהוּ עַד חָרָן אֲזַל, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה; וּקְרָא מוֹכִיחַ וַיֵּלֶךְ חָרָנָה; כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר, אֶפְשָׁר שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ? יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר וְחָזַר עַד בֵּית אֵל וְקָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ.

Rashi says that he actually passed by the Beis Hamikdash, but since he didn't have in mind to daven, Hashem did not hold him there. Only after he decided to daven,  יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר, then the Beis Hamikdash jumped to where he was. 

Yes, Rosh Hashanna is the beginning of the Yamim Noraim. It is mamash the Beis Hamikdash. But you have to יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר. 

לְמֶהֱדַר! To do teshuva and to daven.

Moshe's addtion:

He shtelled tzu the Gem in RH 26a asks why not cow's horn, answers ein kateigor, asks but it's not in Kodesh kodshim, answers

שופר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי 

His point is that the whole Rosh Hashannah we are in the Beis Hamikdash. During tekiyos, we're in the Kodesh Kodashim.

Many people say that from there we see that tekiyos has a din like in the Kodesh Kodashim. It's pashut in the Gemara, and Reb Yitzchak Blazer in Kochvei Yitzchak says it from Reb Yisroel. Moshe's insight is much better than that. He is saying that the same way the entire time of בהמצאו  is a קפיצת הארץ that brings the Shaar Hashamayim to us, that we are in the Beis Hamikdash, during the tekiyos we move from the Heichal to the Kodesh Kodashim.

Why no Shofar on Yom Kippur and Aseres Ymei Teshuva

 If you'll look past the apparent fatuousness of the question, let me explain.

Even the Rambam in the Yad (albeit in Teshuva and not in Shofar,) finds a remez of hisorerus for teshuva in tekias shofar. 

אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. 

If that is a real taam or remez, why is there no mitzva of tekiah on Yom Kippur, the ultimate moment of teshuva, the cynosure, the destination of the past forty days?

And even if you say "It's a gzeiras hakasuv," why weren't chazal kovei'a tekiah during the aseres ymei teshuva? The short slichos erev Yom Kippur is only because it is sort of a Yomtov (Shelah - וכפי דעת הסוברים שגם בליל יום הכיפורים יש מצווה להרבות באכילה ושתייה, וממילא הוא קצת יום טוב ונכון למעט אז באמירת סליחות , and the Magen Avraham in תר"ד that one should even learn a little less so as to more time to eat), and has nothing to do with distraction from Teshuva.

I think the answer is that the shofar is עורו ישנים. If someone has to run a marathon, there are two steps. One, wake up. Two, run. Once you're woken, there is no point in carrying an alarm clock with you. Once the troops have been warned that they are under attack, that their life is in danger if they don't take up arms, there's no point in sounding the alarm any more.  I think that Rosh HaShanna is when you have to wake up. Teshuva is good all the time, but dirshu begins davka on Rosh Hashanna. If you haven't woken up at that point, shh, close your eyes, you might as well go back to sleep.

In other words, just as the tekiyah of Rosh HaShanna is a vital part of the message of the yemei hateshuva, the silence of Yom Kippur is an equally powerful part of that message.  If you haven't seriously undertaken the yoke of teshuva by now, forget about Elozor ben Durdaya. You are not Elozor ben Durdaya. You are finished. The absence of the tekiyah on Yom Kippur speaks just as loud as the tekiyah on Rosh Hashanna.

Daven as if You Are the Last Fifteen Thousand

 Reb Chaim Brown's son, Eliezer, has a blog, and he posted the following from R Mordechai Malka, the Rav of Elad in Israel.

He found it on Bechadrei, https://www.bhol.co.il/news/766685

 ..  מבואר במסכת תענית דף ל ע"ב, וכן במסכת בבא בתרא דף קכא ע"א: אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות. אלא חמשה עשר באב מאי היא? וכו' (אמר) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי, אלי היה הדבור ע"כ. ומבואר במדרש איכה רבה (וילנא) פתיחתות א"ר לוי כל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפור והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן, לשחרית היה מוציא כרוז ואומר קומו והפרישו המתים מן החיים והיו עומדים ומוצאין עצמן חמשה עשר אלף בפרוטרוט חסרו שש מאות אלף, ובשנת הארבעים האחרון עשו כן ומצאו עצמן שלמים אמרו דומה שטעינו בחשבון וכן בעשור ובאחד עשר ובשנים עשר ושלשה עשר וארבע עשר, כיון דאיתמלא סיהרא אמרו דומה שהקב"ה ביטל אותה גזירה מעלינו וחזרו ועשאוהו יום טוב.

א} צריך להבין מדוע עשו אותו יו"ט ומה הדמיון ליו"כ

? ב} ושמעתי דבר נפלא בשם המשגיח מפונביז' הרה"ג לוינשטיין זצ"ל שהנה לכאורה יש להבין מדוע רק החמש עשרה אלף האחרונים זכו שהגזרה תתבטל מעליהן וכי אחרים לא התפללו להינצל?

ותירץ שההבדל בין הקודמים לאחרונים כיון שבכל שנה היו מתים ט"ו אלף מתוך עשרות אלפים ששכבו בקברם והרוב היו קמים ורק ט"ו מתוכן לא היו קמים, א"כ בכל פעם ששכבו בקברם עדיין לא היית תפילתם שלמה לתלות עיניהם רק בחסדי השי"ת, כיון שהיית מתגנבת מחשבה בתוך ליבם שהוא מקוה שלא יהיה בין הט"ו אלף שנפטרים אלא יהיה מן הנשארים, אולם הט"ו אלף האחרונים של דור המדבר היה ברור להם שהם לא יקומו ואין שום סיכוי שהן ישארו ואין להם להישען אלא על אביהם שבשמים, רק אז שפכו ליבם באמת ותלו ביטחונם רק בקב"ה לכן התקבלה תפילתם והתבטלה מעליהם הגזירה, ללמדנו את אשר אמר דוד המלך שאמנם קרוב השי"ת לכל קוראיו, אך אינו נענה אלא לכל אשר יקראוהו באמת, והיינו בלב שלם מבלי להישען על חכמתו או גבורתו או דבר אחר, ורק שאין שיתוף ופונה אך ורק לקב"ה זוכה ומתקבלת תפילתו. ולכן אמר מדוע ישיבת מיר שרדה במשך שנות השואה למרות כל גלותה ומעברה ממקום למקום בסכנות גדולות ובתנאים קשים ביותר, ואילו כאשר הגיעו לארה"ב נחרבה, כיון שכאשר היו בגלות תלו כל ביטחונם בהשי"ת והיה להם סייעתא דשמייא, ואילו כאשר הגיעו למקום מבטחים כבר בטחו גם בבני אדם ובעושר ולכן לא נענו וחרבה הישיבה. ובזה מובן מדוע עשו אותו יו"ט כי בו התחולל הנס והתקבלו התפילות וממילא הופך ליום שמסוגל לתפילות כעין יו"כ, ורוב הטעמים בגמרא הן שנתקבלו התפילות של ישראל ולכן זכו להאיר עיניהם להתיר השבטים ושבט בנימין ולהביא לקבורה הרוגי ביתר ולבטל השומרים שמנעו לעלות לרגל.

I had two problems with the vort. First, I did not like R' Levenstein's expression that the Mirrer Yeshiva in America was "כאשר הגיעו לארה"ב נחרבה." Nechreva??? Yes, we all know that the greatest Mirrer talmidim, especially R Leib Malin, felt that R Avraham Kalmanowitz's creation was too Americanized, and they went and founded Beis HaTalmud. But Chorva?  Somehow, it didn't sound right.

Second, I disagreed on the idea that the last fifteen thousand davened at all. The same way that the mishna in Brachos says that prayer to change an existing fact is a תפילת שוא, and R Akiva Eiger brings from the Sefer Chasidim that it is not just futile, but actually assur, it seems to me that once the RBSO made a 'neder' or 'Shuva,' prayer to change anything is a waste of time, no less than asking for a neis. My proof is from Moshe Rabbeinu himself. It was only after he thought that the RBSO was mattir neder did the 515 tefillos begin. Evidently, before that he didn't even try to change the Gzeira. the same is true for the Dor Hamidbar. Bishlema before the last year, fine, maybe they davened that they should live and let others be among the fifteen thousand that had to die; or that they should all live until the last year in the Midbar. But in the  last year? There was no way out. אשר נשבעתי באפי!  They were definitely going to die, so instead of davening, they would have spent their time better saying vidui. Or chazering mishnayos. What's the point of tefilla at that point!

So I sent my first question, on R Levenstein's expression, to R Malka. Here is my letter.

  כבוד הרב שליט"א

ראיתי בעלון כבודו 

א{ צריך להבין מדוע עשו אותו יו"ט ומה הדמיון ליו"כ ? ב{ ושמעתי דבר נפלא בשם המשגיח מפונביז' הרה"ג לוינשטיין זצ"ל שהנה לכאורה יש להבין מדוע רק החמש עשרה אלף האחרונים זכו שהגזרה תתבטל מעליהן וכי אחרים לא התפללו להינצל? ותירץ שההבדל בין הקודמים לאחרונים כיון שבכל שנה היו מתים ט"ו אלף מתוך עשרות אלפים ששכבו בקברם והרוב היו קמים ורק ט"ו מתוכן לא היו קמים, א"כ בכל פעם ששכבו בקברם עדיין לא היית תפילתם שלמה לתלות עיניהם רק בחסדי השי"ת, כיון שהיית מתגנבת מחשבה בתוך ליבם שהוא מקוה שלא יהיה בין הט"ו אלף שנפטרים אלא יהיה מן הנשארים, אולם הט"ו אלף האחרונים של דור המדבר היה ברור להם שהם לא יקומו ואין שום סיכוי שהן ישארו ואין להם להישען אלא על אביהם שבשמים, רק אז שפכו ליבם באמת ותלו ביטחונם רק בקב"ה לכן התקבלה תפילתם והתבטלה מעליהם הגזירה, ללמדנו את אשר אמר דוד המלך שאמנם קרוב השי"ת לכל קוראיו, אך אינו נענה אלא לכל אשר יקראוהו באמת, והיינו בלב שלם מבלי להישען על חכמתו או גבורתו או דבר אחר, ורק שאין שיתוף ופונה אך ורק לקב"ה זוכה ומתקבלת תפילתו. ולכן אמר מדוע ישיבת מיר שרדה במשך שנות השואה למרות כל גלותה ומעברה ממקום למקום בסכנות גדולות ובתנאים קשים ביותר, ואילו כאשר הגיעו לארה"ב נחרבה, כיון שכאשר היו בגלות תלו כל ביטחונם בהשי"ת והיה להם סייעתא דשמייא, ואילו כאשר הגיעו למקום מבטחים כבר בטחו גם בבני אדם ובעושר ולכן לא נענו וחרבה הישיבה. ובזה מובן מדוע עשו אותו יו"ט כי בו התחולל הנס והתקבלו התפילות וממילא הופך ליום שמסוגל לתפילות כעין יו"כ, ורוב הטעמים בגמרא הן שנתקבלו התפילות של ישראל ולכן זכו להאיר עיניהם להתיר השבטים ושבט בנימין ולהביא לקבורה הרוגי ביתר ולבטל השומרים שמנעו לעלות לרגל. מעשה שהיה שתפילה פועלת נגד הטבע:

ואני מאוד תמה על המילים

.. ואילו כאשר הגיעו לארה"ב נחרבה..

.. כאשר הגיעו למקום מבטחים כבר בטחו גם בבני אדם ובעושר ולכן לא נענו וחרבה הישיבה..

בבקשה, יואיל נא כבוד רבנו להסביר למה התכוין במילים כדרבנות האלו

תודה רבה

אליעזר נחום איזנברג

שיקאגא

ארצות הברית

R Malka was kind enough to answer, as follows:

בס"ד 

לכבוד מעלת רבי אליעזר נחום איזנברג

שלום וברכה וכט"ס.

ראשית. שמחתי שכבודו עיין ולמד את המאמר. 

שנית. אלו הן דברי המשגיח של פונביז' ולא שלי.

שלישית. הדבר ברור ומאוד מובן שהרי כתוב בתהילים קרוב השם לכל קוראיו "אשר יקראוהו באמת". ללמדנו פעמים רבות האדם קורא ומתפלל להשם אך לא באמת, מאחר וטבעו של אדם לצרף במחשבתו את כל האופוציות הקיימות ביכולתו לפעול בכדי לקדם את בקשתו, כך שיש צירוף של כוח אנוש שהאדם תולה בו את תקוותו ואינה קריאה מכל הלב, ורק כאשר האדם מבין ומפנים שאין עוד מלבדו וגם כל ההשתדלות שלו אינה יכולה להועיל ולפעול כלום לולי רצון השם רק אז תפילתו נענית. וזה המבדיל בין כלל מתי המדבר לשיירי מתי מדבר האחרונים שהקודמים עדיין לא התפללו מעומק הלב מאחר ועדיין תלו אולי הם לא בחשבון אולם האחרונים ידעו בצורה הכי ברורה שאין שום סיכוי להימלט ורק תפילה מעומק הלב אולי תציל ולכן ניצלו. ובדומא לכך מה שהתחולל בישיבת מיר.

He's right, it's a fantastic vort and a wonderful thought about how we ought to be davening. So I told him that I had an interesting story for him: 

כבוד הרב שליט"א

תודה רבה!

מעניין מאוד מה שקרה איתי בדבר תורה זאת,

הייתי אצל רופא ירא שמים, היה לי בעיא עם הרגל שלי, בדיוק כאב לי העקב, לכבוד פרשת השבוע.

הוא ביקש שאגיד לו "ווארט," ואמרתי מה שכתבת מהר' לעווענשטין.

הוא הגיב ברגש ואמר שזה מאוד מתאים לחייו.

קודם שהמשיך לדבר, אמרתי  שזה צריך לי עיון. הקב"ה נשבע שלא יבוא דור המדבר אל הארץ, ולהתפלל במקום שבוע זה כמו צועק על העבר או מתפלל לשנות את הטבע שזה תפילת שוא, ולא רק שוא אלא לרע"א בשם ספר חסידים ממש אסור.  והא ראיה, שמשה לא התפלל על עצמו עד שחשב שהקב"ה התיר נדרו. א"כ מוכח שלהתפלל על "אשר נשבעתי באפי" זה ממש יגיעה לריק, ובמיוחד אחרי מ"ט שנים.

השיב לי הרופא שהוא בן 51, וכשהיה בן 45 אמרו לו כל הרופאים המומחים בעולם שהגיע הזמן לייאש על בנים, שלא אפשר בשום אופן שיוליד בנים, ושממש לא כדאי להמשיך לנסות. והוא החליט בלבו ש"היפלא מה' דבר??" ושדוקא במצב של יאוש הגיע הזמן להתפלל בכל לבו.

סוף דבר, יש לו בן בן חמש.  בדיוק מה שאמרת בשם הרב לעוונשטין.

ממעשה זה למדתי שהכאב שכאב לי העקב, בפרשת עקב, היה מפני שאני הייתי צריך לפגוש בדוקא ברופא זה, ושאגיד לו מה שכתבת, ועי"ז ירפא אותי רפואת הנפש.

יישר כוחך 

יתן ה' לכבודו כח ובריאות להמשיך להפיץ מעיינותיו חוצה

True story. My heel had been hurting me since Shavuos, and I finally made an appointment with an orthopedist, whom I had never met. He heard of me, and asked me to tell him a vort. I told him the vort, since it was not long after the fifteenth of Av, and he said that it really meant a lot to him. I assumed he just said that as a way of saying "Nice vort, yasher koyach," so I just kept talking, and said that I disagreed with the vort, because there was no point in davening. He then told me why the vort meant so much to him. After decades of fertility intervention, when he was 45 years old, the experts finally told him the time had come to give up. There was no way that he could ever have children, and instead of this interminable difficult and expensive and utterly futile intervention, he needs to come to terms with his reality. He then, and davka then, decided that "אין עוד מלבדו," he needed to go up the ladder to the RBSO, because there was no hope other than an answer outside of mazal and teva and "reality." 

He then said that he, now 51 years old, he has a five year old son that was born one year after he was told there was absolutely no hope.

Apparently, R Levenstein was right, and I was wrong.

Let me point out that this is not davening with more kavana, it is not a quantitative or even a qualitative difference, it is a fundamental difference. 

I also told R Malka that I figured out why R Levenstein said חרבה הישיבה. This is because he said what he said in Yiddish. Only a born Yiddish speaker knows that there is a big difference between 

די ישיבה איז חרב געווארען and 

זיי האבען א חורבע געמאכט פון די ישיבה.

The first means they destroyed it. The second, which I'm sure is what R Levenstein said, means that they missed a great opportunity, they could have created something magnificent but they used it to create something inferior.  

Whoever was saying this over in Hebrew missed that nuance.  It was just lost in translation.

(I just spoke to R Yisrael Ginsberg, R Levenstein's grandson. He said that the quote was probably true. In the Or Yechezkel, there are letters from Mirrer talmidim complaining to R Levenstein that as soon as they came to the US, the whole chevra, that had been so solid and close, just fell apart, with some going into business and others just drifting away from the Mirrer chevra. Also, even though R Levenstein's son in law, Rav Ephraim Mordechai Ginsberg, became a Rosh Yeshiva in Mir America, Rav Levenstein felt that the yeshiva created by R Kalmanovitz had no shaichus to the European Yeshiva, and the Mir was completely batteil umevutal.)

He wrote back, and said that he can see that my explanation may be true. But one thing for sure:  He is going to say over the story.

בס"ד

שלום וברכה.

יתכן. 

אבל ישר כוח על הסיפורים הנפלאים ממש מחזק ובעזרת השם אשתמש בהם לשיעורים. ברוכים תהיו.

‎*********************************************************************************************************

בכבוד רב,

לשכת הרב הראשי לאלעד

הרה"ג מרדכי מלכא שליט"א

 

www.orhamelech.org

 

טלפון בית: 03-9096874

נייד: 050-6000318

UPDATE 10/19/23

Rav Avraham Bukspan sent this to me. It is a beautiful and powerful hosafa. What a fantastic Malbim!

וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ד' ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן

 ותקרא את שמו שמואל כי מד' שאלתיו (הפטרה יום א' – שמואל א 1:19-20)

The Meiri writes (Rosh Hashana 11a) that the story of Chana’s conception after years of enduring the pain and frustration of her inability to give birth is read as the Haftorah on the first day of Rosh Hashana as a lesson in the power of heartfelt prayer on this special day. 

However, the Midrash (Yalkut Shimoni Bereishis 78) teaches that Chana was barren for 19 years and 6 months prior to the birth of Shmuel. It is reasonable to assume that a number of Rosh Hashanas had passed on which Chana prayed with great intensity and was nevertheless unanswered. What was unique about her petitions at this time that caused them to be answered?

When Chana’s husband Elkanah ascended to the Mishkan to bring sacrifices, he gave the best portion to his beloved Chana (Shmuel 1 1:3-7). However, she was unable to enjoy this, as Elkanah’s other wife, Penina, provoked and angered her, leaving her crying and unable to eat. When Elkanah noticed this, he asked her why she refused to eat, noting that even if she was in pain over her inability to bear him even one child while Penina had already borne him ten, “Am I not better to you than ten children?” 

The Malbim explains that until this point, Chana had always assumed that her barrenness pained Elkanah as much as it hurt her, and that he therefore prayed for her with the same intensity that she did. Although she had obviously prayed with great fervor, there was nevertheless a degree of desperation missing due to her reliance on the assistance of Elkanah’s prayers. Upon realizing that he had made peace with the situation by concluding that their relationship was more valuable than the birth of a child, she recognized that her entire fate was solely dependent upon the power of her prayers. Armed with this newfound conviction, she prayed as never before, and it was in that fateful year that her heartfelt prayers were finally answered.

Here is the Malbim:

השאלות

(ט) מדוע לא קמה עד הנה להתפלל רק זה עתה הפעם הראשון, ולמה אחרי אכלה ולא קודם האכילה:

ותקם הנה עד עתה סמכה את עצמה על תפלת בעלה שהיה צדיק, ועתה שראתה שהוא מתיאש מן הרחמים התעוררה להתפלל בעצמה, ותקם אחרי אכלה כי היו רגילים להתפלל בעת הקרבת הזבחים בבקר ובמנחה 

The Be’er Moshe adds that we also learn from Chana’s prayers never to give up or despair of being answered. The midrash explains that to purify us, Hashem tests every person based on his or her individual ability to withstand the pain and pressure. The midrash says this is why Avrohom was 100 and Sorah was 90 when Yitzchok was born, and this is why Chana was 130 when she gave birth to Shmuel. This means that Chana entered Rosh Hashana at the age of 130 and instead of despairing and saying that it obviously was not meant to be, davka in that year she davened with more כוונה than ever before, and davka in that year was she answered.

Rosh HaShannah Before Yom Kippur

Part of this was first posted in 2010. This adds something very good that I heard from my brother R Akiva shlitah this morning at his Zoom Siyum on Tamid, Erev Rosh HaShanna תשפ"א הבא עלינו לטובה ולברכה.

Yesterday, a friend was in the local Hebrew bookstore, and a woman with very little Jewish background was talking to the clerk about the Yamim Noraim.  She said that she knew that Rosh Hashanna is the day of judgment, and Yom Kippur the day of forgiveness, but she said she always wondered why judgment would come before forgiveness - Reb Yisrael Salanter's famous question.

 Coincidentally, yesterday I heard a shiur daas from Rav Avraham Chaim Levin on that topic.  Rabbi Levin said in the name of his wife's grandfather, Reb Chatzkel Levenstein of Ponevezh, an answer in the name of Reb Yitzchak Blahzer.  He said that only after Klal Yisrael is mekabel ol malchus shamayim is it possible to have a day of kapara.  Only after we realize that Hashem is our king, and that by not doing what Hashem wants we are mored bemalchus, then Hashem is willing to be mochel.

I recently saw someone an interesting and relevant mashal that clarifies his idea.  A king sends two servants to do some menial job.  One is very skilled at this work, and does it perfectly, but feels that is an unfair imposition, and so he does it with resentment and a scowl.  The other is not particularly good at this kind of work, but he does it with pride, happy to be able to serve his king.  What is the difference between the two?  Who is the better eved?  The difference is not just who is the better eved.  The first one is not an eved at all, he is a moreid bemalchus.  The second one is a loyal eved.

So it's not just a matter of doing aveiros.  When we do mitzvos, if we do them besimcha, then our actions proclaim that we are avdei Hashem.  If we do the mitzvos, but we do them as if they are a burden, then we are moreid bemalchus.

As we say,  לקונה עבדיו בדין

Reb Chatzkel added that there is a difference between a melech and a talmid chacham.   A talmid chacham has the right to forgo his kavod; machal ahl kvodo, kvodo machul.  A king has no such right; melech shemachal ahl kvodo, ein kvodo machul.  But why can't a king be mochel?  Because his malchus is not his, it is a stewardship granted by the Ribono shel Olam, and the king can't be mochel on what is not his.  The Ribono shel Olam, on the other hand, is a King whose malchus belongs to Him, and so He can be mochel on His kavod.  But the Ribono shel Olam is only willing to be mochel on his kavod for his avadim.  First, we have to be Avdei Hashem.  Only once Klal Yisrael firmly and proudly declares, and demonstrates through their behavior, that Hashem is their king, only then is Hashem willing to be mochel ahl kvodo.  After Rosh Hashanna, when Klal Yisrael is mamlich the Ribono shel Olam, only then Hashem chooses to be mochel ahl kvodo.  Only then is the mechilla of Yom Kippur possible.

In fact, we can say that asking for kapara on Rosh Hashanna would be contrary to the idea of Malchus.  Why should a melech be mochel?  A melech is makpid that his servants do his will with pride and alacrity.  Bringing up our failings and asking that they be dismissed diminishes the whole concept of Malchus.

This enables us to discuss another question.  The Gemara in Bava Kamma 50a says "One who says Hashem is a "Vatran," his life will be mevutar.  In other words, one who says that Hashem dismisses sin, may his life be dismissed.  The point of the Gemara is that Hashems's justice is immutable and inexorable.  So how canYom Kippur bring forgiveness?  Isn't clemency a waiver?  The answer is that just as the Rama MiPano said that the din of Rove is not vitur

 [עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"א פ"ט]

 שהקשה הלא קיי"ל כל האומר הקדוש ברוך הוא וותרן הוא וכו', וקיי"ל במשפט הקדוש לאל איום מי שרובו זכיות ומיעוט עונות נקרא צדיק ויצא בדימוס, מחצה על מחצה הש"י כובש נושא מעביר ראשון ראשון [ר"ה יז ע"א], וקשה הלא אפילו במיעוט עונות נקרא ויתור כיון שמוותרין לו עונות שבידו? ותירץ הרב הקדוש הנ"ל, שאינו נקרא ויתור רק כשמוותרין שלא כמשפטי התורה, אבל מה שנמצא כך במשפטי התורה בעולם הזה לא נקרא ויתור, והנה נמצא במשפטי התורה "אחרי רבים להטות" [שמות כג, ב], א"כ גם למעלה במשפט הקדוש כשהרוב זכיות הולכין אחריהן (וכן במחצה על מחצה נקרא ספק בכאן, ופסקינן ספק נפשות להקל [יומא פג ע"א], אם כן גם בבית דין של מעלה עושין טצדקי לפטור) ולא מיקרי ויתור.

If so, we can say that the din of Yom Kippur, even if it is mechapeir without teshuva, is that once Klal Yisrael as a whole is Mamlich the Ribono shel Olam, Hashem is mochel to His avadim.  This is a din, a result of what we do on Rosh Hashanna, and not vitur.

And what is the best way to be makabel ol malchus shamayim?  Chazal say that it is through Malchiyos, Zichronos, and Shofros.  But I like to say over the Tanchuma in Parshas Tzav, which I think is also key to kabalas ol malchus shamayim:

שאין תשובה לפני הקב״ת יותר מן הודייה

Perhaps we can apply the Tanchuma to the Gemara in Brachos as well:

ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך ונו' וחנותי את אשר אחון, ורחמתי את אשר ארחם.(שמות לג יט)

וחנותי את אשר אחון : אע״פ שאינו הגון. ורחמתי את אשר ארחם : אע״פ שאינו הגון.

(ברכות ז א׳)

What's the shaichus of Hashem being ma'avir kol tuvo, and the kapara?  Maybe the pshat is that when a person realizes Chasdei Hashem and the opportunities Hashem has given him as a gift, then Hashem will be meracheim on him, even if he doesn't deserve it.  Hakaras Hatov is the key to Yiras Shamayim and to Kapara.

UPDATE ער"ה תשפ"א

I was speaking to my brother HaRav Ha'illui Akiva, the מרא דאתרא of Manchester, New Hampshire.

He said that to seek Kapara, you have to know who you are. Realizing who you are, the relationship the RBSO offers to have with you, is the illumination that allows you to do teshuva. This makes perfect sense. Teshuva means that you realize what you could have been, what you should have been, and what you failed to achieve, what you refused to see and to do. 

This is why Chazal say (ויק"ר כ"א ד)

רבנן פתרין קרא בראש השנה ויום הכפורים, אורי בראש השנה וישעי ביום הכפורים

This is actually close to Reb Yisrael's answer.

Akiva's words: 

Tshuva requires self-awareness; you cannot create [brias ha'olam] anew you if you don't know the raw material

with which you are working with.  which requires Ori.  Perhaps the difficulty is in the concept that some people think tshuva is the total rejection of who you were in order to create a new order.  Hardly: the raw materials were always in place; you have to find them and use them properly.  

Once again, we see the idea of Gilu bir'ada, that Rosh Hashanna's avoda is to rejoice and to fear, to rejoice that Hashem allows us to serve Him as His avadim, and to fear His judgment.  A person who is properly mekabel ol malchus shamayim is in a position that enables the kapara of Yom Kippur.

A slight variation - Rosh Hashannah is the opportunity to be zocheh under Middas HaDin. Yom Kippur is the opportunity to be zocheh with Middas HaRachamim.

Which brings us back to the Ibn Gabirol we once discussed.

אלהי, אם עוני מנשוא גדול
מה תעשה לשמך הגדול

ואם לא אוחיל לרחמיך
מי יחוס עלי חוץ ממך
לכן אם תקטלני לך איחל

ואם תבקש לעוני
אברח ממך אליך

ואתכסה מחמתך בצלך
ובשולי רחמיך אחזיק
עד אם רחמתני

ולא אשלחך כי אם ברכתני

Condensed Nusach Hataras Nedarim

 If you need to do Hataras Nedarim quickly, you have the Chayei Adam's shorter nusach as an alternative to the longer nusach from the Shelah that is printed in the siddurim

The Chayei Adam has it in German, because hataras nedarim requires that the applicant understand what he is saying. Rav Steinman translated it into Hebrew.

Rav Steinman offered this option for cases where there is some time pressure, such as a High School where only the rabbeim are old enough to have beards, and they would have to sit there for a long time. If you have any other personal need to make it shorter, this option is available.

מספר כאיל תערוג   בעניני המועדים  תשע"ח

סדר התרת נדרים הקצר 

במקומות שיש הרבה אנשים שרוצים להתיר נדרים, ויש רק מעט הכשרים לדון, כגון כלל לצעירים, ואם יאמר כל אחד כל הנוסח יארך זמן רב מאד. הנה כתב בחיי אדם ( חיי ארם כלל קל"ח סימן ח')  

נוהגין לעשות התרת נדרים בער"ה כדי להנצל מעונש נדרים ואמנם ראוי לכל אדם שילמוד הל' נדרים (ומבוארים בחכמת אדם) כי יש הרבה נדרים שא"א להתיר אותם ונכשלין בהם. צריך כל אדם שיהיה נזהר שיבין מה שהוא אומר ולא כמו שחושבין הע"ה שהוא איזה תחינה וראיתי מהיראים שאינם מבינים בלה"ק שאומרים הנוסח של התרת נדרים בלשון לע"ז 

(דיא נדרים אדר שבועות וואש איך האב גיטאן אונ מען קען זייא מתיר זיין האב איך חרטה אז איך האב אויף מיר גנומן בנדר אדר שבועה) ויתירו לו ואז יאמר (איך בין מוסר מודעה אז ווען איך ווער טאן איין נדר זאל ער גאר ניט חל זיין): 

עד כאן דבריו 

ולשם כן תירגם רבנו נוסח זה ללשון הקודש 

מתחרט אני על כל הנדרים ושבועות וכן כל מנהג טוב שנהגתי ולא אמרתי שיהא בלי נדר ואם הייתי יודע שאתחרט לא הייתי נודר או נשבע  ובמנהג טוב הייתי מתנה שיהיה בלי נדר ומבקש שתתירו לי את כולם

מתחרט אני על כל הנדרים ושבועות וכן שנהגתי ולא אמרתי שיהא בלי נדר ואם הייתי יודע שאתחרט לא הייתי נודר ובמנהג טוב הייתי מתנה שיהי' בלי נדר ומבקש שתתירו לי את כולם 

והדיינים משיבים מותר לך ג"פ 

(קובץ אגרות אגרת מ'ו) 

This nusach is only for the basic Hataras Nedarim. As the Chayei Adam says, you will still want to say the Mesiras Modaah. 

You can say what the Gemara in Nedarim 23 says,  

הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר

כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל

or you can say the longer version that is in the siddurim.

 Also worth knowing - Rav Steinman skipped the word Mumchim and just said "Dayanim." Mumchim is not only rarely true, it is irrelevant when you have three dayanim. (But maybe it's ok now, when every putterer is called "Harav HaGaon.") Also, he did not say the words "Nezirus Shimshon."

הג"ר שמואל איינשטיין היה מצטרף לרבנו מידי שנה להתרת נדרים באחד הימים אחר תפילת מנחה בישיבה קטנה בחדר שיעורים ונשאל הגר"ש איזה חידושים נדרים של רבנו והשיב א' שהשמיט תיבת מומחים ואמר רק שמעו נא רבותי והב' שהשמיט תיבות ואפילו נזירות שמשון 

If you're nervous about relying on this, it might help to know that the תשע"א sefer שערי ימים נוראים  by יהודה טשזנר says that Rav Chaim Kanievsky and להבדיל בין חיים לחיים  Rav Michel Lifkovitz said that the nusach is good even lechatchila.

וכשראו הגרמ"י ליפקוביץ שליט"א והגר"ח קניבסקי שליט"א נוסח זה הסכימו גם הם שאפשר לאומרו לכתחלה

One more thing. Please forgive me for saying something obvious to you, but the reality is that many people make this mistake. People worry about getting dayanim that have a חתימת זקן. Don't worry about it. You don't need a beard to be a dayan. You do have to be an adult, and we don't rely on חזקה דרבא where we can avoid it, so we prefer people that can grow a full beard, because it is evidence of physical maturity.  But there is no advantage in the dayanim actually having a beard. A clean shaven talmid chacham is far better than an amoretz with a beard, unless you're worried about י"ג תיקוני דיקנא, and then I can't help you.