Questions for Mattos Massei

1.  Where does the Torah specifically warn politicians to not make promises they do not intend to keep.

2.  Where do we find that a person is punished for breaking a promise he did not make.

3.  What great prophet died as a result of the war against Midian?

4.  Who was happy when the Kohen Gadol died?

5.  We learn two dinim from the parsha of Klei Midian, the vessels taken from Midian. On one you make a bracha, and on the other you do not make a bracha. What are they, and why are they different. 

6.  Where do we see in this parsha that it is not enough to be honest in the eyes of Hashem, you also have to above suspicion, you have to behave in a way that makes it clear to your friends and neighbors that you are a good and honest man, even though they would be wrong in not being dan lekaf zechus. 

7.  The east side of the Yarden was given to Gad, Reuven, and half of Menashe. Name the family that comprised that half of Menashe. 

8.  Who were the two people who built cities and named them after themselves?

9.  Where was the first of the 42 encampments and where was the last.

10.  What event mentioned in the parsha occurred on today's Hebrew date. ONLY WHEN THIS PARSHA IS ON ROSH CHODESH:

11.  Where is there a trop that appears only one time in the Torah, which is closely related to today’s Hebrew date.  ONLY WHEN THIS PARSHA IS ON ROSH CHODESH: 

12.  The Leviim were granted 48 cities. If they felt crowded, could they buy land near the city and expand? 

13. Guns and killing were far more common in America's Wild West than elsewhere in the country. Where does the Torah warn us that killings will be more common in societies that are based on cowboy culture.

14. Our parsha contains one of the only cases where a Torah obligation is not overridden by Pikuach Nefesh. What is it?

15. Chazal tell us that the complaint of the daughters of Tzelafchad shows how much they loved Eretz Yisrael. In the end of the parsha, the family of Machir complained that they stood to lose land if land owning women of Machir married into a different tribe. This is not seen as evidence that they were particularly in love with the land. What is the difference? 

1.  Where does the Torah specifically warn politicians to not make promises they do not intend to keep.

30:2-3, from the Chasam Sofer- the law of Nedarim and Shavuos is addressed to the leaders of Klal Yisrael.

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה

איש כי ידר נדר ליהוה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה

2.  Where do we find that a person is punished for breaking a promise he did not make.

30:16

ואם הפר יפר אתם אחרי שמעו ונשא את עונה

Rashi and Ramban explains that he nullified his wife’s neder after the deadline, after the day he heard it passed, and he told her he nullified it, and she trusted him and transgressed her neder. She had every right to trust him, so she is blameless, but he, the husband, is punished in her place. It's not just lifnei iveir, it is the punishment of nedarim and shavuos. Ramban-

ונשא את עונה - הוא מוכנס תחתיה; למדנו , שהגורם תקלה לחברו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין. לשון רבנו שלמה מסיפרי (ספ"ב קנו). ונראה שהאשה הזאת שוגגת או מוטעה , כי הכתוב ידבר בבעל ששמע ואין האשה יודעת בו , ואחר זמן הפר ואמר לה שהוא יום שמעו. ולימדנו הכתוב שני דברים: שהבעל נושא עון כאלו הוא נָדַר ויחל דברו , ושהיא פטורה , אין עליה מעֹנש השגגות כלל.

3.  What great prophet died as a result of the war against Midian?

Obviously, Bilaam. Also, lehavdil, Moshe Rabbeinu. 31:2, 

נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך

Yes, this brings up a post hoc ergo propter hoc fallacy discussion. 

4.  Who was happy when the Kohen Gadol died?

The people in the Arei Miklat, because that meant they could go home. 35:25,

והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש

5.  We learn two dinim from the parsha of Klei Midian, the vessels taken from Midian. On one you make a bracha, and on the other you do not make a bracha. What are they, and why are they different. 

31:23, kashering treif keilim and tevilas keilim. 

כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים

(I don't think it makes a difference for this discussion, but let's assume that taam k'ikkar and tevillas keilim are deoraysa. It doesn't make a difference because takanos derabanan also have to make sense.) 

You don’t make a bracha when you kasher keilim, but you do make a bracha when you are tovel.  The difference is easy to suggest, and hard to prove. But it has to boil down to: kashering keilim is just an application of the issur of treifus. This, too, is treif, and if you want to make it kosher, this is how you do it. Tevila is an entirely new din, and we view it like any of the Taryag.  It is something of a chok, and it is hard to prove what exactly it does. This is supported by the fact that you do have to kasher keilim even if they're still owned by the non-Jew, but you can use keilim owned by a non-Jew without tevilla.

Even if it is to remove a problem, it is no different than tevillas nidda or netilas yadayim, both of which require a bracha, maybe because they contribute to Kedusha. 

(Gary Schreiber and Meir Zahtz both said that it is possible that the point of tevilla is not to remove a pegam, it is to imbue tahara.)

On the other hand, I think the pashtus is that there is no din of מצוה בו יותר מבשלוחו by tevillas keilim. After all, the Rambam and the Chinuch do not count it as a mitzvah. And both can be done by gentiles.

6.  Where do we see in this parsha that it is not enough to be honest in the eyes of Hashem, you also have to above suspicion, you have to behave in a way that makes it clear to your friends and neighbors that you are a good and honest man, even though they would be wrong in not being dan lekaf zechus. 

From 32:22,  ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשבו והייתם נקים מה' ומישראל

Applications: 

והייתם נקים. תניא, גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין מעותיהם לאחרים ואין פורטין לעצמן , וגבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן משום שנאמר והייתם נקיים מה׳ ומישראל .

(פסחים י"ג א׳) 

והייתם נקים. ת"ר, בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ומעולם לא נמצאה פת נקיה ביד בניהם שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים גזונים, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה׳ ומישראל .

(יומא ל"ח א׳) 

והייתם נקים. ת"ר, בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת, ומעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהן, וכשהיו נושאין אשה ממקום אחר היו מתנין עמה שלא תתבשם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבשמין, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה׳ ומישראל

7.  The east side of the Yarden was given to Gad, Reuven, and half of Menashe. Name the family that comprised that half of Menashe. 

Machir. 32:39-40

וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדה ויורש את האמרי אשר בה

ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה

My problem: Menashe had two sons, Machir and Gilad. Machir named his own son Gilad. How did it come about that davka Machir conquered a land called Gilad? It was called Gilad back when Og was king: Devarim 3:10. 

כל  ערי המישר וכל־הגלעד וכל־הבשן עד־סלכה ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן

And in Mattos, in 32:1, 

ומקנה  רב היה לבני ראובן ולבני־גד עצום מאד ויראו את־ארץ יעזר ואת־ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה

And I think it’s that place from Breishis 31:47

ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד

8.  Who were the two people who built cities and named them after themselves?

32:41-42, Yair ben Menashe and Novach.

ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר

ונבח הלך וילכד את קנת ואת בנתיה ויקרא לה נבח בשמו

9.  Where was the first of the 42 encampments and where was the last.

First, 33:5, Sukkos. Last,33:49,  Arvos Moav.

10.  What event mentioned in the parsha occurred on today's Hebrew date..  ONLY WHEN THIS PARSHA IS ON ROSH CHODESH: 

The day Aharon died, Rosh Chodesh Av.  33:38.

ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם... בחדש החמישי באחד לחדש

11.  Where is there a trop that appears only one time in the Torah, which is closely related to today’s Hebrew date.  ONLY WHEN THIS PARSHA IS ON ROSH CHODESH

ירח בו יומו, the upside down esnachata, and it appears only here on the word אלפיים  in 35:5,

וּמַדֹּתֶ֞ם מִח֣וּץ לָעִ֗יר אֶת פְּאַת קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה

Since today is Rosh Chodesh, it is the first day the moon was seen, so the moon is one day old. Yerach ben yomo.

12.  The Leviim were granted 48 cities. If they felt crowded, could they buy land near the city and expand? 

No. Each city included a strictly zoned greenbelt. This area was over a mile of open space, including three thousand feet of parkland, fifteen hundred feet for animals and orchards. That’s almost a mile in all directions. Absolutely no development was allowed in that area. If they wanted to expand, they would have to begin beyond the greenbelt. 

35:3-4

והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם

ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב

13. Guns and killing were far more common in America's Wild West than elsewhere in the country. Where does the Torah warn us that killings will be more common in societies that are based on cowboy culture.

Gilad, the east side of the Yarden was smaller and had fewer residents than the area on the west side of the Yarden, but was given the same number of Arei Miklat, three. From this the Gemara in Makkos 9a-b sees that in Gilad, killing was more common, בגלעד שכיחי רוצחים. The Gemara sees an allusion to this in a passuk in Hoshea 6:8, גִּלְעָ֕ד קִרְיַ֖ת פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן עֲקֻבָּ֖ה מִדָּֽם׃. I assume this is because they were cowboys. 

14. Our parsha contains one of the only cases where a Torah obligation is not overridden by Pikuach Nefesh. What is it?

35:25-28

(כה) וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ.

(כו) וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה.

(כז) וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם.

(כח) כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ.

The Mishna in Makkos 11b says that he is not allowed to leave even to save people from imminent death. He may only leave upon the death of the Kohen Gadol; if he leaves before, no matter why he left, the Goel HaDam can kill him.

15. Chazal tell us that the complaint of the daughters of Tzelafchad shows how much they loved Eretz Yisrael. In the end of the parsha, the family of Machir complained that they stood to lose land if land-owning women of Machir married into a different tribe. This is not seen as of any special love of the land. What is the difference? 

The first answer people said was "Machir had already demonstrated that they didn't have the proper chibas ha'aretz by taking their yerusha on the east side of the Yarden." But if that is true, and their request for land was not proof of chibas ha'aretz, then why would we see chibas ha'aretz in Bnos Tzelafchad's request for land?

The answer is as follows. The Bnos Tzelafchad were not the only female land-owners. There were plenty of other families that had daughters and no sons- v'ha raya, the Torah made a general rule for כל בת יורשת נחלה. If so, the same way a tribe might lose territory by their land-owning women marrying men from a different tribe, that tribe would gain the same by their men marrying land-owning women from a different tribe. There would be no net loss of land. So what was Machir worried about? 

The has to be that they Bnei Machir were not worried about diminution of total land-ownership. They were worried about their contiguous territorial integrity, their tribal sovereignty, being compromised by members of a foreign tribe owning and occupying land in middle of their territory.  They wanted to establish "Menasheland." This has nothing to do with "love of the land." There would be no net loss of land-ownership. It has to do with establishing a tribal identity (at least in the initial settlement) through association with a specific region.  v'ha raya, the issur of כל בת יורשת נחלה was only for until ירושה וישיבה were finished. After that, nobody cared about nachala going from shevet to shevet, because the areas' identities were then already established.

Bnos Tzelafchad, on the other hand, were davka asking for the land. This, Chazal say, is evidence of chibas Eretz Yisrael.

Questions for Mattos Massei

In 2025, asked 1, 2, 3, 5, 11 and 12.

1.  Where does the Torah specifically warn politicians to not make promises they do not intend to keep.

2.  Where do we find that a person is punished for breaking a promise he did not make.

3.  What great prophet died as a result of the war against Midian?

4.  Who was happy when the Kohen Gadol died?

5.  We learn two dinim from the parsha of Klei Midian, the vessels taken from Midian. On one you make a bracha, and on the other you do not make a bracha. What are they, and why are they different. 

6.  Where do we see in this parsha that it is not enough to be honest in the eyes of Hashem, you also have to above suspicion, you have to behave in a way that makes it clear to your friends and neighbors that you are a good and honest man, even though they would be wrong in not being dan lekaf zechus. 

7.  The east side of the Yarden was given to Gad, Reuven, and half of Menashe. Name the family that comprised that half of Menashe. 

8.  Who were the two people who built cities and named them after themselves?

9.  Where was the first of the 42 encampments and where was the last.

10.  What event mentioned in the parsha occurred on today's Hebrew date. ONLY WHEN THIS PARSHA IS ON ROSH CHODESH:

11.  Where is there a trop that appears only one time in the Torah, which is closely related to today’s Hebrew date.  ONLY WHEN THIS PARSHA IS ON ROSH CHODESH: 

12.  The Leviim were granted 48 cities. If they felt crowded, could they buy land near the city and expand? 

13. Guns and killing were far more common in America's Wild West than elsewhere in the country. Where does the Torah warn us that killings will be more common in societies that are based on cowboy culture.

1.  Where does the Torah specifically warn politicians to not make promises they do not intend to keep.

30:2-3, from the Chasam Sofer- the law of Nedarim and Shavuos is addressed to the leaders of Klal Yisrael.

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה

איש כי ידר נדר ליהוה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה

2.  Where do we find that a person is punished for breaking a promise he did not make.

30:16

ואם הפר יפר אתם אחרי שמעו ונשא את עונה

Rashi and Ramban explains that he nullified his wife’s neder after the deadline, after the day he heard it passed, and he told her he nullified it, and she trusted him and transgressed her neder. She had every right to trust him, so she is blameless, but he, the husband, is punished in her place. It's not just lifnei iveir, it is the punishment of nedarim and shavuos. Ramban-

ונשא את עונה - הוא מוכנס תחתיה; למדנו , שהגורם תקלה לחברו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין. לשון רבנו שלמה מסיפרי (ספ"ב קנו). ונראה שהאשה הזאת שוגגת או מוטעה , כי הכתוב ידבר בבעל ששמע ואין האשה יודעת בו , ואחר זמן הפר ואמר לה שהוא יום שמעו. ולימדנו הכתוב שני דברים: שהבעל נושא עון כאלו הוא נָדַר ויחל דברו , ושהיא פטורה , אין עליה מעֹנש השגגות כלל.

3.  What great prophet died as a result of the war against Midian?

Obviously, Bilaam. Also, lehavdil, Moshe Rabbeinu. 31:2, 

נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך

Yes, this brings up a post hoc ergo propter hoc fallacy discussion. 

4.  Who was happy when the Kohen Gadol died?

The people in the Arei Miklat, because that meant they could go home. 35:25,

והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש

5.  We learn two dinim from the parsha of Klei Midian, the vessels taken from Midian. On one you make a bracha, and on the other you do not make a bracha. What are they, and why are they different. 

31:23, kashering treif keilim and tevilas keilim. 

כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים

I don't think it makes a difference for this discussion, but let's assume that taam k'ikkar and tevillas keilim are deoraysa. 

You don’t make a bracha when you kasher keilim, but you do make a bracha when you are tovel.  The difference is easy to suggest, and hard to prove. But it has to boil down to: kashering keilim is just an application of the issur of treifus. This, too, is treif, and if you want to make it kosher, this is how you do it. Tevila is an entirely new din, and we view it like any of the Taryag.  It is something of a chok, and it is hard to prove what exactly it does. This is supported by the fact that you do have to kasher keilim even if they're still owned by the non-Jew, but you can use keilim owned by a non-Jew without tevilla.

Even if it is to remove a problem, it is no different than tevillas nidda or netilas yadayim, both of which require a bracha, maybe because they contribute to Kedusha. 

On the other hand, I think the pashtus is that there is no din of מצוה בו יותר מבשלוחו by tevillas keilim. After all, the Rambam and the Chinuch do not count it as a mitzvah. 

6.  Where do we see in this parsha that it is not enough to be honest in the eyes of Hashem, you also have to above suspicion, you have to behave in a way that makes it clear to your friends and neighbors that you are a good and honest man, even though they would be wrong in not being dan lekaf zechus. 

From 32:22,  ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשבו והייתם נקים מה' ומישראל

Applications: 

והייתם נקים. תניא, גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין מעותיהם לאחרים ואין פורטין לעצמן , וגבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן משום שנאמר והייתם נקיים מה׳ ומישראל .

(פסחים י"ג א׳) 

והייתם נקים. ת"ר, בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ומעולם לא נמצאה פת נקיה ביד בניהם שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים גזונים, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה׳ ומישראל .

(יומא ל"ח א׳) 

והייתם נקים. ת"ר, בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת, ומעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהן, וכשהיו נושאין אשה ממקום אחר היו מתנין עמה שלא תתבשם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבשמין, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה׳ ומישראל

7.  The east side of the Yarden was given to Gad, Reuven, and half of Menashe. Name the family that comprised that half of Menashe. 

Machir. 32:39-40

וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדה ויורש את האמרי אשר בה

ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה

My problem: Menashe had two sons, Machir and Gilad. Machir named his own son Gilad. How did it come about that davka Machir conquered a land called Gilad? It was called Gilad back when Og was king: Devarim 3:10. 

כל  ערי המישר וכל־הגלעד וכל־הבשן עד־סלכה ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן

And in Mattos, in 32:1, 

ומקנה  רב היה לבני ראובן ולבני־גד עצום מאד ויראו את־ארץ יעזר ואת־ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה

And I think it’s that place from Breishis 31:47

ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד

8.  Who were the two people who built cities and named them after themselves?

32:41-42, Yair ben Menashe and Novach.

ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר

ונבח הלך וילכד את קנת ואת בנתיה ויקרא לה נבח בשמו

9.  Where was the first of the 42 encampments and where was the last.

First, 33:5, Sukkos. Last,33:49,  Arvos Moav.

10.  What event mentioned in the parsha occurred on today's Hebrew date..  ONLY WHEN THIS PARSHA IS ON ROSH CHODESH: 

The day Aharon died, Rosh Chodesh Av.  33:38.

ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם... בחדש החמישי באחד לחדש

11.  Where is there a trop that appears only one time in the Torah, which is closely related to today’s Hebrew date.  ONLY WHEN THIS PARSHA IS ON ROSH CHODESH

ירח בו יומו, the upside down esnachata, and it appears only here on the word אלפיים  in 35:5,

וּמַדֹּתֶ֞ם מִח֣וּץ לָעִ֗יר אֶת פְּאַת קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה

Since today is Rosh Chodesh, it is the first day the moon was seen, so the moon is one day old. Yerach ben yomo.

12.  The Leviim were granted 48 cities. If they felt crowded, could they buy land near the city and expand? 

No. Each city included a strictly zoned greenbelt. This area was over a mile of open space, including three thousand feet of parkland, fifteen hundred feet for animals and orchards. That’s almost a mile in all directions. Absolutely no development was allowed in that area. If they wanted to expand, they would have to begin beyond the greenbelt. 

35:3-4

והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם

ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב

13. Guns and killing were far more common in America's Wild West than elsewhere in the country. Where does the Torah warn us that killings will be more common in societies that are based on cowboy culture.

Gilad, the east side of the Yarden was smaller and had fewer residents than the area on the west side of the Yarden, but was given the same number of Arei Miklat, three. From this the Gemara in Makkos 9a-b sees that in Gilad, killing was more common, בגלעד שכיחי רוצחים. The Gemara sees an allusion to this in a passuk in Hoshea 6:8, גִּלְעָ֕ד קִרְיַ֖ת פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן עֲקֻבָּ֖ה מִדָּֽם׃. I assume this is because they were cowboys. 

Hafaras Nedarim

 Many people are troubled by the Parsha of Hafaras Nedarim. A girl's father's or a husband's power to nullify nedarim and shevuos seems to imply that women need a man to protect them from irresponsible impulsiveness.

It is possible that this is based on the fact that throughout most of history, the average woman had very limited horizons. She did not do business outside of the house, she did not go to school, and she was taken care of in all matters relating to the outside world.  This is expressed by the dictum כל כבודה בת מלך פנימה.  The din of סוקלין אותה על פתח בית אביה כלומר ראו גידולים שגידלתם (Kesuvos 45a) does not apply to the man that was mezaneh with her, even with hasra'ah. The assignment of blame to the parents for a child's behavior only applies to a girl, not to a boy. This is because unlike today, when girls' behavior is strongly influenced by her school and her friends and news and social media, they only knew what they saw at home. (I don't know if Miriam bas Bilga's family would be blamed now as they were then. There are plenty of Roshei Yeshiva and gedolei Torah who nebach have children like Yishmael and Eisav and Avshalom, both boys and girls.)  Because of this, a woman would not necessarily think through the consequences of her nedarim, and might even rely on her more worldly husband or father to confirm or nullify her nedarim.

This is true, but I do not believe that is the entire answer. 

Scientists debate man's primary drive and motivation. We all know that Freud believed that man is motivated by a pursuit of pleasure, Adler believed the primary dynamic is a desire for power, to vanquish, and Victor Frankl believed men are motivated by a will, a search, for meaning. I'm sure each has some truth; Chazal foreshadowed these ideas when they said that the the unexamined life is prone to self destruction if one does not constrain the most powerful drives in our psyches;  הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם . Kin'ah is the desire for domination, Taavah is Taavah, and Kavod is, as Rashi says, Rabbanus; והכבוד. שהרבנות מקברת את בעליה.

Still, I think it is a truism that human drives and motivations are influenced by gender. Men are strongly motivated by dominance and aggression and an impulse to vanquish, while women are motivated by a desire to love and nurture and bond and stay close to home. If women ran the world, there would be far fewer wars.  Similarly, as Reb Meir Simcha says, women do not have the mitzva of pirya v'rivya because the Torah will not impose a lifelong mitzva which is inherently dangerous. On the other hand, Hashem gave women a super powerful urge, desire, to have children. If men had to bear children, I am certain that mankind would be long extinct. The vast majority of men would forego sexual relations if they knew that it might result in their going through the process of childbirth, and even worse, having to feed, diaper, and raise the child till they are old enough to be sent away. Only women's powerful innate desire to love a child they bore outweighs the fact that it is best to leave well enough alone.  Reb Meir Simcha's point applies equally well to human nature even outside mitzvos. Women's urge to bear children is greater than men's. Why? Because men don't need convincing to procreate. Women, at least thinking women, should fear childbearing. 

 It has become unpopular to say this because modern feminism is ironically anti-feminine. Because men have more power in society than women, and that power imbalance results from masculine aggression and drive for dominance, the desire to empower women led to mimicry of masculine traits and denial of the feminine. This is perfectly understandable. The discrimination against women when they are doing a job equal to that of men is unfair. 

But the point is that those emotional extremes that are and that should be characteristic of women, expressed in intemperate words, is a natural concomitant of femininity. It is only right that within a family, a woman can rely on her husband or father to release her from the halachic consequences of those words.  I see no reason for women to think of this as insulting. This is not a chisaron of infantile impulsiveness. It is a maalah, a testament to the power of emotion.

Of course, life is complicated, and humans are not mere machines. Masculinity and femininity are spectrums. Some women are relatively masculine, and some men feminine. A great example is the Shla'h (שני לוחות הברית , תורה שבכתב, וישלח, דרך חיים ) about Dinah, that she was born with masculine traits due to her ontogeny. 

ומכל מקום אין להרהר אחר יעקב ולאה איך יצא זה המכשול של דינה. דע כי טבע דינה היה טבע זכר שהוא יוצא השדה, על כן היתה יצאנית, והענין כמו שאמרו רז"ל (ב"ר עב, ו) שדינה היתה זכר בבטן אמה ויוסף היה נקבה בבטן אמו, והתפללה לאה על זה ונתהפכו שניהם, מכל מקום היה בה טבע הזכר. וזהו שאמר בת לאה, כי מה שנעשית בת ולא בן זה היה מכח תפלת לאה:

Reb Yaakov takes this the next step, which makes perfect sense, and applies this to Yosef's personality, to explain what Rashi says in Breishis 39:6, 

ויהי יוסף יפה תואר. כֵּיוָן שֶׁרָאָה עַצְמוֹ מוֹשֵׁל, הִתְחִיל אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְסַלְסֵל בְּשַׂעֲרוֹ, אָמַר הַקָּבָּ"ה אָבִיךָ מִתְאַבֵּל וְאַתָּה מְסַלְסֵל בִּשְׂעָרְךָ, אֲנִי מְגָרֶה בְךָ אֶת הַדֹּב, מִיָּד:

that this 'feminine' behavior was also a consequence of his hormonal environment in utero.  (According to Targum Yonasan 30:21, they didn't change gender, they changed place- Yosef started out in Leah, Dinah started out in Rachel, and they miraculously were switched. That's why I say that it was their hormonal environment in utero that made the difference.)

You don't need rayos to prove something that is self evident. Still, despite personal variations and occasional mismatches of biological gender and personality, the same Ribono shel Olam Who created women and men with gender-specific proclivities, gave us halachos that reflect those differences.

Reb Micha Berger argues that the limitation of a husband's hafara rights to נדרי עינוי נפש ודברים שבינו לבינה gives the lie to the above explanations. He says that the din of hafara is because the husband is responsible for the finances of  his wife and  his family, and nedarim that affect the relationship impinge upon those responsibilities. In order to protect his ability to provide for an even-keeled and functional family, the Torah gave him hafara rights. This would also explain why Chazal say that even outside the formal din of hafara, כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת. 

Mattos, Bamidbar 28:15. Psak Halacha and Truth

Rashi from Chulin 60– Hashem asks that we bring a korbon to be mechaper for Him for His having diminished the Moon during the Ma’aseh Breishis.

Reb Moshe in Kol Rom III and other places: this is a mussar haskeil that when deciding between two sides, a decision for one does not necessarily mean that the other is without merit and truth. There are times when a decision has to be made, and the decision accepts the primacy of one side over the other, but this does not invalidate the truth of the other. Dayanim have to remember this when presiding over a case involving a dispute either in civil law or halachah.

In the Teshuvos, EH IV:34 page 78, Reb Moshe he talks about hysterectomies. Of course, male castration is an issur de’oraysa pursuant to the passuk in Emor  ובארצכם לא תעשו. The question is what the halacha is in the case of hysterectomy. The Gaon, based on his understanding of a Sifri, holds that this, too, is an issur lahv de’orayso. The Gaon, however, is a daas yachid. Reb Moshe brings that the Shach at the end of YD 242, in Hanhagos Hora'ah, brings a Bach that even in an issur de’araysa, you can be someich on a daas yochid against a rabbim in cases of tzaar gadal or hefsed merubah. The Shach disagrees with the Bach, and holds that’s only true in cases of an issur de’rabbanan. However, the Taz in 293:4 does hold like the Bach even in issurim de’oraysa. Since there is a machlokes Achronim whether hysterectomies are an issur deoraysa or derabanan, Reb Moshe is mattir in cases of Tza’ar Gadol. (Obviously, one would need shimush talmidei chachamim to know what comprises tza’ar gadol. This is highlighted by the fact that he assered in EH III:12, and he explains here that the difference was based on the facts of the shailos.)

The Bach is based on a Tshuvos HaRashba I:253, who discusses the Gemara in Nidah 9b that says

ת"ר מעשה ועשה רבי כר"א, לאחר שנזכר אמר כדי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. מאי לאחר שנזכר? אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כר"א אלא כרבנן, בשעת הדחק היכי עביד כוותיה? אלא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, ומאי לאחר שנזכר, לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה, אמר כדי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק

The Rashba:

תחילת כל דבר אומר שאין אומרין כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בזמן שיש גדול ממנו בחכמה ובמנין, דהלכה פסוקה היא דהולכין אחר הגדול בחכמה ובמנין (ע' ע"ז ז.- המעתיק). ואפילו בשעת הדחק אין סומכין על הקטן בחכמה ובמנין, וכן במקום מחלוקת יחיד ורבים, אא"כ שעת הדחק שיש בו הפסד מרובה או כיוצא בזה , וכמ"ש בפ"ק דנידה ועשה רבי כר' אלעזר. לאחר שנזכר אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. ואקשינן מאי לאחר שנזכר, אילימא לאחר שנזכר שאין הלכה כר"א אלא כרבנן, בשעת הדחק היכי עביד כוותיה? אלא דלא איתמר לא הלכתא כמר ולא הלכתא כמר, ומאי לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. ואמרינן התם מאי שעת הדחק איכא דאמרי שעת בצורת הואי איכא דאמרי אפיש עובדא וחשו רבנן לפסידא דטהרות

The Rashba is brought by the Darkei Moshe YD 9 and in the Mapah CM 25:2, where he says

אם הוא בהוראת איסור והיתר, והוא דבר איסור דאורייתא – ילך לחומרא, ואי דבר דרבנן – ילך אחר המיקל, ודוקא אם שני החולקין הן שוין, אבל אין סומכין על דברי קטן נגד דברי גדול ממנו בחכמה ובמנין אפילו בשעת הדחק אא"כ היה גם כן הפסד מרובה, וכן אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום

Poskim do not rely on the Bach and the Taz by an issur deoraysa (see, for example, Chazon YD 150:3-4, although I believe that it has been used in cases of Agunah.) But still -the Bach is amazing. What does psak halochoh mean? If you can be mattir when there is hefsed merubah, what does it mean when you pasken issur under normal circumstances? How does tza’ar or hefsed affect your decision? If you’re paskening it’s assur, then it’s assur, isn’t it? Apparently not, according to the Bach and Taz. If there’s a daas yachid to be meikil, the fact that you generally pasken like the rabbim le’chumroh is a din in how to pasken when you have two shittos that are both emes on some level. But where there’s a hefsed merubah or tzaar gadol, then you can be someich on the daas yochid, because that is also true. So it seems to me that if a person was oveir on a psak lechumrah, and he said, I’m going to be meikil like the opinions that are mattir, even though the posek has determined, in his own mind and on the basis of his understanding of what the majority hold, was he oveir on an issur de’oraysa? Maybe not. It seems that he was just over on the procedural rules of psak halacha.

There is an expression in the US, "Hard cases make bad law."

This is clearly a risk benefit analysis. The decision whether to endanger yourself depends on the problem you're facing. If a person has a minor ailment, he is not going to take a medicine that has a one percent chance of killing him. If his ailment is life threatening, or extremely painful, then he might take a chance with a treatment that entails some risk of death or damage because it might cure his disease.  Does psak mean that even if there is a clear majority of poskim say assur, we still acknowledge that we don't know with certainty who is right. If nobody is mattir lehalacha, like Reb Eliezer's rule that tipas dam requires shiva nekiim, or it is only Beis Shammai, then it is a certainty. For practical purposes, there is no daas yachid. But if a respectable minority, or even one poseik, is mattir, we recognize that he might be right, but relying on him is a risk - he is probably not right. Exigency changes the balance. The degree of acceptable risk depends on the danger or pain or financial loss you are facing.

Maybe psak addresses the Tzura of Klal Yisrael more than what is correct or incorrect. Klal Yisrael does a certain thing in a certain way. As the passuk in Chabakkuk 3:6 says, הליכות עולם לו. The olam, Klal Yisrael, does it in a certain way.  That individuals, under hard circumstances, do differently, does not change that fact.

Or perhaps the pshat is that the din of psak is to preserve the path of the Torah, not the individual mitzvah. In other words, psak is not necessarily a guarantee of truth: when you seek a psak, or you study a question and pasken, your true quest is to sincerely seek the answer to your question in the Torah. What you come out with doesn’t really matter. The main thing is to seek to live your life ahl pi dinei Torah. Halacha is a mehalach.

That is probably not the real meaning of the word. It is also used for dinim there is no safeik on, like הלכה למשה מסיני. The Aruch says the word Halacha means something that walks forever through time - ancient and enduring, a path that continues without end.

The Aruch:

הלך (גאנג ארט פערכהייט רעכט געריכטס ארדנונג)

בערך תלמוד פי' הלכתא דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף או שישראל מתהלכין בו 

כאשר תאמר בל' ישמעאל אל סירה 

ב"מ צג שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה 

Here is what R Elya Bachur says in his Sefer HaTishbi. It is followed by a footnote there from R אליעזר בן מנחם שמואל הרשטיק .

אליהו בחור (לויטס) בספר התשבי

הלכה 

הלכה למשה מסיני (פאה פ"ב מ"ו ) והלכה כפלוני (מנחות מח:) וכן הרבה והוא ענין משפט ודת, וכן תרגום של כמשפט הזה (יהושע ו טו) כהלכתא הדין, והשתיה כדת (אסתר א ח) ושקיותא כהלכתא וכלשון אשכנז ליץ ובלעז ליצייון 

פירוש ״רגלי מבשר״ שם

בשרש הלכה. והלכה מלשון הילוך וכן כתוב בכתבי הקודש בליקוטים מספר צמח צדיק מהקדוש רמ"מ מוויזניץ זצללה"ה זי"ע ועכ"י [זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל] בפירוש הלכה כבית הלל עיין שם ונקראים מנהגי התורה חוקותיה ומשפטיה הלכות לפי שהם הדרך הנכון שילך בם האדם ולא בזולתם, ועל ענין זה כתוב בתורה (דברים כח ט) והלכת בדרכיו ובתרגום ותהך באורחן דתקנן קדמוי. וכן (מלכים א׳ ח נח) ללכת בכל דרכיו למהך בכל ארחן דתקנן קדמותי ור"ל אע"פ שיש דרכים הרבה בכל דבר אין לך לבור דרך שתרצה וכן הלכה כפלוני כלומר הדרך הנכון בדבר זה הוא כפלוני ולא כדברי החולק והאריך בדברים אלו ביין לבנון 

וגם אני בעניי כתבתי במילי דאגדתא אשר לי דברים ראויים בזה

ומאוד תמהתי על מסדר הגיטין שמביא בהפלאה שבערכין שרש הך שלא ידע פירוש למהך המובא בתרגום רבות פעמים ובברכות לא אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה בהגהת מהר"ץ שם מביא הרבה ראיות דמיקרי הלכה אע"פ שאינו אלא אגדה ובהגהת מהרש"ש בכתובות בסופם על הרא"ש פ"י דמצינו לשון והלכתא שאינו לפסק הלכה עיי"ש 

,

I take no responsibility for what follows, but here is what Shaul Lieberman has to say about the etymology of the word Halacha.
Before posting it, I recommend this pithy description (by CR Wayne Allen) of the ambivalence that characterized that great and confounding mind.
This is footnote 3 on his essay "The Publication of the Mishnah."

The origin of this word is not definitely established. Leopold Wenger (Canon in den romischen Rechtsquellen und in den Papyri) undertakes to prove that canon as regula iuris (see pp. 47-71) derived its meaning from canon, rent annually paid by the tenant to the land owner and canon, land tax paid to the government. "The characteristic features of the economic and financial canon are that its amount is fixed beforehand as a regular, annual payment which, on principle, is unchangeable. These features are the bridge which connects the two meanings of the term. Canon as synonymous with regula shows the same traits as the various payments covered by the term: stability, regularity and fixedness, although moderation is not excluded." (A. Berger, Seminar VII, 1944, p. 96). Although Wenger's study covers a later period (canon as land tax is not attested by sources earlier than the fourth century C. E.) his research and reasoning may perhaps elucidate our term. In Ezra (4:13 passim) the tax הלך  is mentioned. It has been identified (see Gesenius-Buhl, s. v. הלך ) with the Babylonian ilku (tax) which is already extant in the laws of Hammurabi. From the Aramaic Indorsements on the Documents of the Mura§0 Sons (A. T. Clay in Old Testament and Semitic Studies in Memory of W. R. Harper I, p. 308, No. 26; p. 316, No. 48) we learn that a land tax was called הלכא. Hence it is possible that the term הלכה, regula, fixed rule (הלכה קצובה), has its origin in the name of the fixed land tax.
In practice הלכה has the same meaning as Opos (literally "boundary") which means regula, and especially a statement of the law, a juristic principle, in antithesis to case law (מעשה), see F. Schulz, History of Roman Legal Science, p. 137, n. 4. The Rabbis (Sifre II 188, ed. Finkelstein, p. 227) interpreted the verse (Deut. 19:14) "Thou shalt not remove thy neighbor's boundary11 ( גבול.
The Septuagint and Symmachus render it dpia) as a reference to the deliberate change of the traditional halakha (See Lieberman, Tosefeth Rishonim IV, p. 52). Comp. also Dionysius of Alexandria quoted by Eusebius, Historia Eccles. VII. 7. 5 and A. Rahlfs, Septuaginta Studien I, 1904, p. 76.

In fact, in the case of par he’elam davar shel tzibbur, the Gemara in Horyos says that Beis Din brings the korban only when the psak was shown to be false, not where the balance of votes moved from heter to issur on a question of logic or precedent. If, however, there are individual dayanim on the court who maintain the previous psak, it would seem that, again, it is a procedural determination, not a finding of truth.


Coincidentally, I realized that something I posted ten years ago, about the tension between nekama against Midian and Moshe's need to be makir tov, follows this path as well, especially with R Chaim Brown's comment at the end of that post.

Mattos. Marital Peace - At What Price?

Bamidbar 30:11. One of the methods of nullifying an oath (neder or shevua) is Hafara. Hafara allows a father of a single girl, or the fiance of an arusa, or a husband, to nullify  a woman's oath where it might otherwise affect the relationship. Reb Meir Simcha here asks why the Hafara of a Shevu'ah is only mentioned explicitly in the case of a married woman but not where she is a pnuyah or an arusa. He answers by using Rav Assi in Nedarim 22b. 

Rav Assi says that a Beis Din must not accept requests to annul a shevu'ah when the person had used Hashem's name in his declaration. Such an oath is so severe, and the chutzpah to use Hashem's name is so reprehensible, that we don't want to alleviate the problems that arose because of such intemperate behavior.  (A Shevu'ah usually includes Sheim Hashem, while a neder usually does not. See Rashi, Tosfos, and the Rosh in Nedarim 22b.)

Rav Assi allows one exception to his rule. He says that you can be mattir or meifir only where it involves Shalom Bayis, because Shalom Bayis outweighs Kvod HaSheim.
Rashi -

חוץ מקונם אשתי נהנית לי. שאפילו נדר באלהי ישראל שאין אשתי נהנית לי נזקקין להתיר לו לפי שאמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים בידים לעשות שלום בין איש לאשתו לא כ"ש

We do not pasken like Rav Assi. Beis Din or the male guardian are mattir/meifir even a Shevuah with Hashem's name.  As the Bach says,

מי שנדר ונתחרט וכו' בפ' ד' נדרים (דף כ"ב) א"ר יוסי אין נזקקין לאלהי ישראל (פי' אין נזקקין להתיר לו נדרו לפי שנדר חמור הוא) ואע"ג דלשם (בדף כ"ח) אסיקנא דלב"ש אין שאלה בשבועה ולב"ה יש שאלה בשבועה והלכה כב"ה היינו דוקא בשבועה גרידא בלא הזכרת השם אבל כשהזכיר השם חמיר טפי והכי משמע מלשון הרא"ש שכתב אין נזקקין לאלהי ישראל כיון שהחציף פניו להזכיר השם ובתר הכי אסיקנא אמר רבא א"ר נחמן הלכתא נזקקין לאלהי ישראל והא דקאמר נדר באלהי ישראל לאו דוקא נדר דהא באלהי ישראל שבועה היא ולא נדר וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מהלכות שבועות אחד הנשבע וכו' ואפילו נשבע בשם המיוחד בה' אלהי ישראל ונחם ה"ז נשאל על שבועתו וכ"כ הסמ"ג:

Although we don't pasken like Rav Assi, the underlying idea is certainly true. Where the person had used Hashem's name in the Shvu'ah/Neder, Beis Din, or the husband, should think twice about being mattir/meifir.

With this, Reb Meir Simcha explains that the Torah only mentions the din of annulment of a Shevuah in the context of a husband and his wife to teach us that only where a marriage is at stake, to preserve Shalom Bayis, should we be mattir such an oath.

Reb Meir Simcha

ואם בית אישה נדרה כו׳ בשבועה. הא דהזכיר שבועה גבי נשואה לא גבי נערה בבית אביה לא גבי מאורסה, יתכן עפ״י מה דאמרו פ״ג דנדרים אין נזקקין לאלדי ישראל אלא משום שלום בין איש לאשתו, כן למדה לנו התורה שלא יפר אב וארוס ובעל שבועה,  רק משום שלום בין איש לאשתו בעל מפר לאשתו שבועה. ודוק:

So here's the question, Rabbis.

A woman comes to you and says that she had a baby boy a few weeks ago. Her husband is joyously planning a pidyon haben because he thinks (cue Dragnet theme) that it is her first child, petter rechem. What he does not know is that his wife, a baalas teshuva, had previously been pregnant and had aborted/miscarried the fetus, and is not in the parsha of pidyon haben. The bracha that he would make would be a bracha levatalah.

The woman, obviously a baalas yiras shamayim, tells you that she does not know what to do. She is certain that if she tells her husband about her past, and certainly when he realizes that she had intentionally hidden her past from him, he will divorce her.

So, what do you tell her? Let her oblivious husband make a bracha le'vatalah in order to preserve Shalom Bayis?

Life being what it is, this shaila has been asked many, many, times, in one form or another. I have two answers here, one from Rav Elyaishiv (where it was the Kohen that knew the history) and one from Rav Ovadia Yosef (where it was the woman herself who came to ask.) I also have one attributed to Rav Wosner (where the husband knew what was going on, but if the truth got out it would be painfully stigmatizing for them both.) For the moment, I'm just posting the Hebrew and writing b'kitzur. If I have time I'll discuss it at greater length, and there's plenty to discuss, and plenty that bothers me about the whole question.
For example,
1. What right do the poskim have to even think about the question? The husband was defrauded. Isn't he entitled to know he was cheated and did not get what he thought he was getting? If she was stealing his money, would Sholom Bayis be a hetter? What if she told him she was a big meyucheses from the Pyannytzer Rebbe  but she is really a שתוקי or an אסופי? Is Shalom Bayis mattir fraud? (Yes, I know that this is the minhag Yisroel. I've seen it plenty of times. Plenty of kesuvos say Besulta when they should've said Itsa, and it's a good thing that you don't write the age of of the Chassan or the Kallah in Kesuvos.)
2.  How does this relate to the white lies people promulgate in Shidduchim? As is obvious from Reb Meir Simcha, preserving a marriage is much more important than bringing a marriage about. (Thank you, Reb Avrohom Wagner.) 
But to what extent can you mislead someone in order to encourage a marriage?
Reb Moshe OC IV 118 doesn't say you shouldn't start by telling tell the other party negative information, but instead you can wait till he knows you as a good person so he will put the information in that context. But eventually you certainly have to tell him!

ובדבר אם צריכה את להגיד להבחור שירצה לישא אותך לאשה, ודאי את צריכה לגלות לו, אבל אינך צריכה להגיד לו בראיה והכרה דפעם ראשונה שעדיין לא ידוע אם ירצה בכלל השידוך וממילא אסור אז להגיד לו, ורק אחרי שתדעי שרוצה לישא אותך בברור שכבר אמר לך ודבר בדבר הנישואין, צריכה את לומר רק בזה שנזדמן איזה פעם בשעה שלא היה לך כובד ראש כל כך לעמוד נגד המפתה בדברי רצוי ופתוי הרבה ותיכף נתחרטת ומצטערת על זה שאירע דבר כזה עד שיכיר מדבריך שאין לו לחוש שיארע גם כשתהא נשואה לו, ואז מאחר שהוא רוצה בך מפני שהכיר המעלות שלך לא יחזור בו בשביל זה שאירע איזה פעם מאחר שיכיר אותך לנערה שומרת תורה ומצותיה שיש להאמין שלא חשודה את שוב בזה ותהי' אשה מסורה לבעלה כדין התורה. 

3.  Is there not an issue of Mekach Ta'us, in which case we're preserving the Shalom of non-Bayis. Obviously, you wouldn't declare the marriage batteil on that basis, because that's not what we do bizman hazeh, but isn't there a strong basis to be chosheish that there is no legal state of marriage?
4.  If there is an issue of Mekach Ta'us, isn't there an ongoing problem of living together without marriage? Even though the oblivious husband is a shogeig, there's still an anan sahadi that אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. And for the wife, it's meizid. Maybe nebach a meizid, but meizid nonetheless.

It is possible that if there weren't a child involved the responses would be different. I don't know.


Back to the question and how it's addressed by the poskim.

Rav Eliashiv, in He'aros on Sukkah 53b, page 258, says the Kohen must tell the husband. Shalom Bayis does not allow Bracha levatala.

מעשה בא לפני בפלוני שרוצה לפדות בנו בכורו שלדעת אותו פלוני הוה זה הנולד פטר רחם של אמו וזה הכהן יודע שקודם שנשאת זאת האשה לפלוני הרתה לזנונים והפילה אותו וולד ושמרו זה המעשה בהסתר שאפילו בעלה אינו יודע זאת ועכשיו אם יוודע זה לבעלה שהרתה קודם שנשאת לו ודאי שיגרשנה. ובא אותו כהן לשאול אי צריך לספר לבעלה כדי שיצילו מברכה לבטלה, או שלא יספר לו. 

Answer -

ודאי שאין שום היתר להתיר לאותו פודה בנו שיברך ברכה לבטלה אע"פ שע"י שיגלו לו יופרע שלום ביתם 

Here is a condensed version of the condensed version of his reasoning. He brings a Tshuvas HaRema 110:10 that brings from R Hai Gaon that a man cannot be oiver the Shevuah he made to divorce his wife. His reasoning is unclear, and R Yosef Shalom does not like the Rema's pshat. RYSE says the pshat is as follows, and the application of his pshat is to be machmir. 

והיה נראה לבאר דעת רב האי גאון בדרך אחרת דהנה מצינו בהשקאת סוטה דין של ונזרעה זרע"' ודרשינן בגט' סוטה כו א אי היתה עקרה יולדת בנים וכר ולכאורה דינא דהשקאת סוטה איבא בתרי אופנים חדא שעצם היחוד היה בהיתר וכגון בת עם אביה או בנה או עם שני אנשים דעצם היחוד לא היה באיסור רק כיון דקינא לה אפילו בכי האי גוונא משקה אותה ועוד גוונא באופן שהיחוד עצמו כבר היה באיסור והרי התורה איירי בכל גווני ובהאי גוונא שהיה איסור ביחור חזינן דאף שהתייחדה באיסור והרי אף אם לא זינתה מ"מ עבירה בידה אעפ"ב כיון דהיה כאן חשד שוא והיה כאן גדר הלבנת פנים ושפיכות דמים במשך תקופה זו נתנה לה התורה שכר של ונזרעה זרע  

ולפיייז נראה לבאר דזוהי כוונת רב האי גאון דדוקא בסוטה שיש כאן עוד נושא של בירור הספק דהיינו להצילה מידי הלבנה חוץ ממה שיש כאן נמי ענין של שלום בית דוקא בכה"ג הותר האיסור של מחיקת השם משא"ב התם בשבועה ודאי שאין שום היתר משום שלום בית לבד ומה שאחיתופל למד מזה ק"ו היינו שבהצלת כל העולם ודאי שיותר דומה להתם כיון דיש כאן הצלת עולם ושייך ק"ו ומה שילפינן לה נמי לדחות עשה דשילוח הקן נראה דודאי לגבי מאי אולמי' האי עשה מהאי עשה ודאי דיש כאן אולמי' וזה מה שהביא דוגמא מסוטה שמצטרף הענין של שלום בית לענין של הצלה מהלבנה וחזינא דיש לזה משמעות א"כ ממילא אולמי' דהאי עשה דמצורע מהאי עשה דשילוח הקן ודי לן בזה 

וא"כ בנידון דידן לגבי איסור של ברכה לבטלה ודאי שאין שום היתר להתיר לאותו פודה בנו שיברך ברכה לבטלה אע"פ שע"י שיגלו לו יופרע שלום ביתם וברור 

Rav Ovadia, Yabia Omer YD VIII, advises silence.

נשאלתי אודות אשה שבהיותה צעירה פנויה חיתה חיי אישות עם בחור אחד ונתעברה ממנו, וכשהוכר עוברה הלכה אצל רופא אחד ועשה לה הפלה מלאכותית, ואח"כ עברה משם לעיר אחרת, וחזרה בתשובה שלימה בשמירת תורה ומצות, ונישאת לבחור ישיבה החרד לדבר ה', וחיו יחדיו באהבה ואחוה שלום וריעות, ונתעברה ממנו וילדה לו בן זכר. והנה הביע רצונו לקיים מצות פדיון הבן כהלכת גוברין יהודאין, כי לא ידע שקודם נישואיו עם אשתו, נתעברה כבר מאיש אחר והפילה כשהוכר עוברה, והאשה באה אל הרב המקומי וסיפרה לו כל מה שאירע לה קודם נישואיה לאברך הנז', ושאל הרב האם חייב הוא להודיע לבעלה, כדי להצילו מעון ברכות לבטלה של פדיון הבן, למרות שאם יודיע לו כל הקורות לאשתו קודם נישואיו, יופר שלום הבית, ועלול הדבר קרוב לודאי שתפרוץ ביניהם מריבה וקטטה, ואחריתה מי ישורנה, שאולי יבאו גם לידי גירושין, או שמא יש לומר גדול השלום שאפילו שם שמים שנכתב בקדושה נמחק מפני השלום, (סוכה נג ב), ולכן שב ואל תעשה עדיף... 

לכן טוב שלא לגלות לו ולא כלום, כדי שלא לגרום חשש גירושין בין הזוג, ועכ"פ ודאי שיהיו מריבה וקטטה וביטול שלום הבית, וגם בזיון גדול לאשה ולמשפחה. וגם לילד הנולד יגרום הענין להוצאת שם רע, שיהיה שיחה בפי הבריות עד עולם וכו', הילכך יניחו לאבי הבן לעשות הפדיון עם שתי הברכות, שגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה, וכיו"ב כ' הנוב"י קמא (חאו"ח סי' לה), שיש לסמוך בזה על הרא"ש דס"ל שבשוגג א"צ להודיעו. וכ"ש בנ"ד דהוי איסור דרבנן בלבד, והרי אם יגלו הכל להאב יצמח מזה בזיון ופגם גדול, והתורה התירה למחוק שם שמים שנכתב בקדושה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, אלא יניחו את האב שהוא אנוס בדבר לעשות הפדיון בברכות, ויחיה עם אשתו בשלום ובמישור בהשקט ובטח. ושו"ר שכ"כ בשו"ת לחם שלמה (חיו"ד ח"ב סי' נג). עכת"ד. הנה לפנינו כמה מאחרוני זמנינו  ובדור שלפנינו שפסקו להתיר. ודבריהם נכונים, שגדול השלום. ונכון שהרב המקומי שנוכח בשעת פדיון הבן, והיודע את כל פרשת העיבור, יבקש מהכהן שידלג על כל השאלות השגרתיות לאשה האם הפילה איזו פעם? וכו'. לבל תצטרך לשנות מפני השלום, בפני הקהל הרב הנמצאים שם בשעת הפדיון. [וכעת ראיתי לידידי הרב הגאון הראש"ל רבי אליהו בקשי דורון שליט"א בספרו בנין אב ח"ב (סי' נד - נה) שדן ג"כ בשאלה זו, והעלה כאמור לעיל. ע"ש]. סוף דבר הכל נשמע שאין להודיע לבעל ולא כלום ויקיים מצות הפדיון בברכות, ומכאן ולהבא חושבנא טבא. והנלע"ד כתבתי

Rav Shmuel Vosner is also quoted  (רחמי הרב עמ' קצח-קצט) as being meikil, but it's not in the Shevet Halevi. The case, as brought down there, was that the husband knew, but their friends didn't, and it would be a painful bizayon if the information got out. So Rav Vosner said that if possible, the husband should say "Lamdeini chukecha" while everyone is saying "Baruch Hu ubaruch shemo," but if he has to, he can make a bracha levatala because of kavod habriyos.

Mattos. Who is a Jew. Ethos and Ethnos

Last week, a member of the Knesset said  “Any Jew who observes the Torah and commandments is for us a Jew... A Reform Jew, from the moment he does not follow Jewish law, I cannot allow myself to say that he is a Jew.”  In the original-

יהודי רפורמי, ברגע שהוא לא הולך על פי דת ישראל, אז בוא נגיד ש(זו) בעיה. אני לא יכול להרשות לעצמי להגיד עליו שהוא יהודי  

There followed an indignant outcry of the many Jews thus disenfranchised.  For example,  "The head of the Reform Movement in the United States, Rabbi (sic) Rick Jacobs, on Tuesday night described Azoulay’s remarks as “semi-coherent ramblings” and expressed concern about his ongoing tenure as a cabinet minister." (From Jerusalem Post of 7/8/15.)  The MK reacted to the brouhaha (see endnote) by saying  “It’s clear to everyone that Jews, even though they sin, are Jews. Having said that, we see with great pain the damage that Reform Judaism has done, which has brought the greatest danger to the Jewish people of assimilation. We will continue to pray that the entire Jewish people returns to the faith and we will do everything do be a beacon of light and values to everyone.”

It's certainly very hurtful and damaging to declare that millions of people who are proud of their Judaism are not Jews by your standards.  But here's a question. What of a person who intentionally and publicly declares "I am not a Jew!"

I am not discussing Halacha.  Halacha and social identity, are separate issues.  I am discussing the term "Jew" used as a social identity, in other words, to identify someone as being a member of Jewish society, the ethnos, or following the Jewish culture and philosophy, the ethos.  ἔθνος and ἔθος.

I think that reasonable people will agree that a person can, with deliberate intent, make that choice, at least as far as how he identifies himself, and as far as how we identify him.  It's not a question of gender, it's not a question of halacha.  It's an identity issue, and a person has the autonomy to determine how he is to be identified.

So let us assume that if a person publicly and intentionally states that he is no longer a Jew, he should no longer be identified as a Jew.

Let's also agree that there are certain fundamental philosophical and behavioral elements that define what it means to be a Jew, so if a person stands up and publicly announces that he absolutely rejects those definitive elements, then he has thus chosen to no longer identify as a Jew.  He can adamantly assert that he is a good Jew, but if he rejects those essential beliefs and behaviors, then he has rejected Jewish identity.  If it turned out that Warren Buffet secretly celebrates May Day, and calls himself a communist, and is a card-carrying member of The Communist Party, he would still not be a communist.  We're safe in saying that members of Jews for Jesus are no longer Jews, in that sense.

Therefore, let us assume that if a person, (even if he claims to be a Jew,) intentionally rejects the beliefs and behaviors that are essential to the concept of Jewish identity, he should no longer be identified as a Jew.

What are those definitive elements?

I think that part of the problem is that the term "Jew" has thoroughly disparate meanings.  It can refer to the people, in other words the extended family of "Am Yisrael," the ethnos, or to the religion, "Das Yisrael," the ethos.  If a person intentionally rejects one of these things in its entirety, then he is intentionally rejecting that aspect of being a Jew.

For example, a person might, G-d forbid, entirely reject the Jewish religion, either by embracing a different religion or by simply denying the truth of the Torah, as the Reform and the Reconstructionist Movements have consciously done.  But he still identifies himself as a member of the Jewish people.  He has rejected the ethos, the Sinai element of Judaism, and he has rejected Judaism to the extent that the appellation "Jew" refers to the religion.  But he is still a member of Am Yisrael.

Or, you might have an individual that keeps all the Mitzvos, but is a traitor to Am Yisrael.  For an extreme example, the Neturei Karta people that march with people that have Jewish blood on their hands, with the PLO and the Iranians.   They are meticulously loyal to the Ribono shel Olam, as they understand it they are exemplary adherents to Das Yisrael, but by aiding and abetting people who dream of and plan Jewish genocide, they are traitors to Klal Yisrael.  Such a person has rejected the idea of Am Yisrael, the mesora of Yaakov Avinu and the Shevatim, the Yaakov element of Judaism.  Maybe he is a universalist, maybe he just doesn't like his fellow Jews, but in any case, to the extent that "Jew" refers to a culture and an ethnic group, he has thus rejected the label "Jew."  But he still follows Das Yisrael, the Jewish religion.  Or, you can have an individual that chooses to re-align his identity with a different group, as we will show from Reb Tzadok's Tzidkas HaTzadik below.  Such people have rejected the ethnos of Judaism.

Additionally, one might say that there are characteristic behavioral markers of a member of Klal Yisrael.  Chazal (Beitzah 32b) tell us that

כל המרחם על הבריות, בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות, בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו.

and (Yevamos 79a)

שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים רחמנים דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנין דכתיב בעבור תהיה יראתו על פניכם גומלי חסדים דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו

So you could have someone that keeps the Mitzvos, so he's a Har Sinai Jew.  And he identifies himself as a Jew, so he's a Yaakov Avinu Jew.  But he is not a Rachaman, he is not a Baishan, and he is not a Gomel Chesed.  Such a person has rejected the ideals that Avraham Avinu tried to teach mankind, and he does not show the character traits that Avraham Avinu bestowed upon his descendants.  Is he an "Avrahamic" Jew?  Can we say that he is  מזרעו של אברהם אבינו?

I'm not sure where I would place this last matter, the character traits that should be found in all זרעו של אברהם אבינו.  I'm not sure if it falls under ethos, or ethnos.  But I know that where it's missing, it's not a good sign.

So yes, one can present perfectly valid arguments about what "Jew" means.  The name has several equally valid applications- Avrahamic, Yaakovian, and Sinaitic.  But it would be a sterile and destructive argument, because in my opinion, the Ribono shel Olam made a bris with Klal Yisrael, and took them to be His people, and until the Ribono shel Olam comes down and says "I don't have a covenant with that guy,"  every descendant of those that stood at Har Sinai is a Jew, for better or for worse.  I believe that the primary definition of Jew is ethnic, not religious.  Looking down on people who act and believe differently than ourselves and declaring that "they're not Jews" is at best meaningless.

The Jewish People is a family.  If a person has the proper love of his fellow Jew, he will feel toward every Jew as he were a member of his immediate family, and we all know that brotherly love is not diminished by stupid shittos and bad behavior.  You can castigate him, you can pity him, but he is your brother.  I can't even visualize the Ponovezher Rov treating a Reform Jew with anything less than absolute love.

Even if  you are lacking that sense of Areivus, it is simply false to ever say that someone's simply "not a Jew," if by some definition he is still a Jew.  What you can is is clarify it and say "He has cast off the Jewish religion," or "He abandoned the Jewish people and joined the Gentile world."  So, the honorable MK was wrong.  It's not that easy to be "not a Jew."

THANK YOU TO RYGB for bringing the following to my attention.  Apparently, it was expurgated from many editions of Reb Tzadok's Tzidkas HaTzadik at the order of the Sfas Emes, but restored by the grace of the Rav Eliahu Kitov's family, which had kept original copies.  Here is RYGB note, unexpurgated:

(צדקת הצדיק המלא אות נד):

'עיקר היהדות בקריאת שם ישראל כמו שנאמר 'זה יאמר לה' אני וגו' ובשם ישראל יכנה (ישעיה מד) שלא יהיה לו רק מעלה זו שמכונה בשם ישראל, די. ומצינו בריש פרק כלל גדול (שבת סח:) גר שנתגייר בין האומות ומביא חטאת על החלב והדם והשבת ועבודה זרה, עיין שם דלא ידע כלל שזה אסורה, ואפילו על ע"ז ושבת, ונמצא דלא ידע כלל מכל התורה, ובמה הוא גר להתחייב חטאת? - רק בקריאת שם ישראל די.

ובזה יובן מה דיהרג ואל יעבור על המרת דת להיות ישמעאל אעפ"י שהם אין עובדים ע"ז אפילו בשיתוף כנודע, וכן נזהרים על גילוי עריות ושפיכות דמים ואין כופין כלל על אותן שלש עבירות דיהרג ואל יעבור - אבל המרת שם ישראל לבד, זה שקול ככל התורה כולה וכנגד ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, ועיין ברדב"ז מזה. ולכן גם אצל ההמון הוא פסול משפחה שיש מומר במשפחה ואין חוששין אם יש בה רשע גמור העובר על כל עבירות שבתורה כל זמן שלא המיר

וכן דורות הראשונים היו עובדים ע"ז ומכל מקום שם ישראל לא המירו, ועל זה נאמר 'חבור עצבים אפרים - הנח לו (הושע ד), שהם בחיבור אומה אחת ולא נתפרדו להתחבר עם הגוים ולהיות בכללם 

The fellow who cites it at http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2418813&forum_id=771 
writes: עיין בשו'ת אגרות משה יו'ד ח'א ס'ק'ס 

What a marvelous thing! Reb Tzadok says that the ultimate determinant of whether a person is called a Jew is his identification as a member of the Jewish people.  The heart of Judaism is the ethnos.  So if someone converts to Islam, even though Islam prohibits idolatry and illicit relations just as Judaism does, by adopting the religion of Yishmael he has committed the greatest sin of all, the wilful abandonment of his identity as a member of the Jewish people.

Reb Tzadok's reference to Chever atzabim comes from here.


Eli sent the following:

I was long bothered by the problem of how to define Rov Yoshvei'a (and similarly, other areas where we need Rov of Klal Yisrael) in our times, where it is quite clear that the number of ethnic Jews, descendants בת אחר בת of those who assimilated throughout the generations, surpasses that of all self-identified Jews.
Once I found the Chasam Sofer (Haga on the Magen Avraham OC 39:4): "שיש כח ביד ישראל להוציא המורדים מכלל האומה ויחזרו לגוים גמורים אף להקל", it seems more plausible that Jews that were lost and assimilated to the point no one can identify them, אבודה ממנו ומכל אדם, might be Halachically considered גויים לכל ענין.
Rashi Tehilim 87 לעתיד ...ימנה את ישראל הנבלעים בתוכם ואת הנאנסים ביניהם ויוציאם מתוכם ויאמר זה יולד מאותם של ציון ויברור אותם לו does not necessarily contradicts this assumption, they may be re-born Jews when they come back (a-la Meshech Chochma Bamidbar 25:3).

The Chasam Sofer is talking about people who have rejected the halacha, the Ethos, the Das Moshe.  He is not talking about the ethnos.  He says that our nation, כח ביד ישראל, has the power to abrogate the membership of individuals, or a group, in Klal Yisrael, מכלל האומה.

So what is the reaction to this Chasam Sofer?  Check out what Reb Moshe says in the Dibros in Chulin on page 250.  !!!!

 ועיין בגליון הש״ע או״ח סימן ל״ט על המג״א סק״ד מחת״ס שכתב שיש כח לחכמים להוציא המורדים מכלל ישראל ולעשותם כדין גוים גמורין אף להקל וברור ופשוט שא״א דבר כזה כבעולם שלכן צריכה חליצה מיבם מומר ואף להפוטרים הוא מטעם אחר כדאיתא במרדכי פ׳ החולץ עיי״ש וברור שאין זה מדברי החת״ס.

See also http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12223&st=&pgnum=29
and
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1412&st=&pgnum=20
Avi Lencz showed me that the Keren Orah in Yevamos 17 talks about the din of k'akum lechol divreihem, and it's interesting that the Keren Orah pretty much tracks what Reb Moshe says in a different volume of the Dibros, in the last He'arah in the first perek of Yevamos.

Eli then sent the following from Rav Yosef Ber Soloveichik, in which he says that Reb Chaim held in the Rambam like the Chasam Sofer, even without an act of Beis Din.  He also says that this requires that they aren't even known by the gentiles as "Jews."

דף יז ע”א. גמ'. שעשאום עכו"ם גמורים. 

צ”ע בביאור הגמרא דהיאך יכולים החכמים להפקיע קדושת ישראל לקולא. ולכאורה צריכים לדחוק דכוונת הגמרא היא שהחכמים קבעו שכל עשרת השבטים נעלמו לגמרי ממקומות גלותם ותו ליכא למיחש למיעוט וקבוע, ומשו"ה אמרינן דכל דפריש מרובא פריש והמקדש עכו"ם בזה”ז אין חוששין

לקדושיו, וקרא אסמכתא בעלמא הוא.

ברם יעויין בפה"מ לרמב”ם נדה לא: בנוגע לטומאת בנות כותיים שכתב וז"ל כבר בארנו פעמים רבות שכל מה שבא במשנה מהדינים המיותרים כבנות כותים היא משנה ראשונה, ואמנם היום הזה הם כעובדי כוכבים לכל דבריהם כו' עכ"ל,

והיוצא מדבריו שבזה”ז דם כותים אינו מטמא. ותמוה דהלא לשון הרמב"ם הוא כפי מ”ד כותים גרי אמת הן אלא ש”היום הזה" גזרו עליהם שיהיו כעכו"ם, וכדאיתא במס' חולין  ו: שרב אמי ורב אסי לא זזו משם ער שעשעום‏ עובדי כוכבים גמורין, והרי שם בגמרא הובאה הגזירה לענין שחיטה יין נסך ולבטל רשות בשבת. וכפשטות  גזירת רב אמי ורב אסי היתה רק להחמיר עליהן כעכו"ם בלבד. ואילו מפיה"מ יוצא דהרמב"ם נקט שעשאום כעכו"ם אפילו לקולא. ושיטתו זקוקה לביאור.

ואמר מרן הגר"ח ז"ל שהרמב"ם הסיק מסוגי' דיבמות שמהפסוק "בה' בגדו כי בנים זרים ילדו" נתפרש דין דאורייתא דהפקעת קדושת ישראל, דהרמב"ם סובר שהחכמים עשו את עשרת השבטים לעכו"ם ממש והפקיעו מהם כל חלות קדושת ישראל מדאורייתא. ולפיכך היה כח לחכמים להפקיע כל חלות קדושת ישראל מדאורייתא אף מהכותים ולעשותם כעכו"ם לכל דיני התורה, ואפילו לקולא דיניהם כעכו"ם בלי קדושת ישראל כלל. והוסיף הגר"ח זצ"ל שמשמע לפי הרמב"ם שיסוד הדין הוא שאם יש קבוצת יהודים שהם מומרים לכל התורה כולה ושנשתקעו מהם כל שם יהודי. ואף הגויים שמסביבם אינם מחשיבים אותם ליהודים אלא לעכו"ם, אזי יש לחכמים כח התורה להפקיע כל חלות קדושת ישראל מהם ולעשותם כעכו"ם לכל דיניהם ואפילו לקולא .

והוסיף מרן הגר"ח זצ"ל דמסתבר דלא צריכים ישיבת ב"ד מיוחדת להפקיע קדושת ישראל מהקבוצות האלה אלא בירור ב”ר בעלמא, כי קדושת ישראל שלהם פקעה ממילא. ולכן אמר הגר"ח זצ"ל דה”ה היום בנוגע לצאצאי היהודים שנשארו בספרד אחרי הגירוש המכונים בשם ה'ימאראנוס", שבמשך הדורות נאבד מהם השם של יהודים, והם מחשיבים את עצמם ומזדהים היום כגוים מהעם הספרדי, וכן אומרים עליהם הגוים שמסביבם‎ ‏ ומאחר שנטמעו במידה רבה כ"כ קדושת ישראל שלהם פקעה ממילא וע"פ דין ה"ה נכרים גמורים לכל דיניהם הין לחומרא ובין לקולא. והוא חידוש נורא.

Yes, it is.

https://drive.google.com/file/d/0B1kbP0RcDWSnenRSWkFLSV92TUk/view?usp=sharing

Regarding the connection of Bris Milah and indelible identity, see the Beis Haleivi in Beshalach, who says

 והנה הסגולה הזו המיוחדת להיות כולם כאחד , זוכים לה ע״י המילה, ועם כי אין אתנו יודע על מה עכ"ז הפסוקיס מורים לזה

Thank you to RDNJS for bringing this to my attention.

(Please, please, don't tell me that the Nazis murdered anyone who had one grandparent that was Jewish, even if he had been baptized and wanted to join the SS.  We don't pasken like the  Nuremberg Decrees.  (In one horrible and amazing case, they apparently decided that a Jewish father does not make you Jewish.) )


There are many cases where identity is related to the effect or validity of an act. Among them are Shechita, Milah, Shlichus, Safrus, Kinyanim, and tziruf to a Minyan.  As we said above, we are not discussing the term "Jewish" in Halacha.  We are discussing the term as a social identity.  Nedarim are particularly relevant to our discussion, because in cases where the words of a neder are vague, the rule of interpretation is that you follow local idiom.  But to some extent, you also look at the classical sources for meanings.  So what does it mean when you say Yisrael or Zera Avraham or Mulim?

We're learning Nedarim in Daf Yomi now, and we have a group of Mishnayos in Nedarim that talk about a Neder or a Shevu'ah that mentions "Zera Avraham" or "Areilim/Mulim."

Mishna 3:11

שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות העולם

The Tiferes Yisrael there says

ר״ל ממה ששייך לישראל אפילו מומר דאעפ״י שחטא ישראל הוא כסנהדרין מ״ד

It is not only the Tiferes Yisroel.  I found that the great Rav Yehuda Leib Batlan (Zalkind) also says this in his teshuvos, Zecher Yehuda Siman 42.  (You should see the haskamos from Reb Yitzchok Elchonon and the Netziv on the person and the sefer.)

 על דבר שאלתו דמר אם מומר עושה שליח מפני שכתוב בשו״ע אה״ע (אהע"ז ס' ק"ג סעי׳ ב׳) דמומר הרי הוא כנכרי לכל דבריו ונכרי אינו עושה שליח. הנה הא דנכרי אינו עושה שליח ואינו נעשה שליח הוא דלא כרב אשי דרצה לחלק בין תרומה דאין שליחות לעכו״ס ובין שאר דברים דיש לו שליחות . בבבא מציעא (דף ע״א נ׳)] ואמרינן שם הא דרב אשי בדותא היא . והנה בגיטין [דף כ״גנ׳] ירצה הש״ס לומר דאין עבד נעשה שליח כלל משוס דדרשינן מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל. אבל עבד אינו ישראל. ומסיק דלא בעינן ישראל אלא בני ברית . ופירש״י מהולים ובאו בברית ועבדים מהולים הם וע״כ נעשים שלוחים ועושים שלוחים. וע״כ לכאורה ישראל מומר נקרא בן ברית דהא מהול הוא . ואף כי לכאורה הא נכרי אפילו מהול נקרא אינו בן ברית. אולם כמה חילוקים יש בזה. חדא דהא חזינן דנכרי מהול שגייר צריך להטיף ממנו דם ברית (עיין בשבת דף קל״ה א׳) אלמא דבעודו נכרי אינו נקרא בן ברית ובישראל מומר אם שב להיות יהודי ודאי אינו צריך להטיף ממט דם ברית וזה פשוט. והנה איתא בנדרים [דף ל״א ב׳] קונם שאיני נהנה לערלים אסור במולי אומות העולם ומותר בערלי ישראל. ולכאורה מה דינו בישראל מומר . והנה האי מותר בערלי ישראל. היינו שמתו אחיו מחמת מילה. וכן לכאורה בסיפא גבי שאיני נהנה למולים דאסור בערלי ישראל ומותר במולי נכרים [נמי יש לחקור מה דינו בישראל מומר] והנה בש״ס נאמר שם הטעם מפני שאין הערלה קרויה רק על שמם . והנה לכאורה הוא נתינת טעם רק על הקונם מערלים דאסור במולי אומות העולם משוס שנקראים ערלים אבל בקונם ממולים למה לא לתסור גס במולי נכרים. אלא ודאי לכאורה דהטעם דמילתם אינה מילה כלל. וזהו דקאמר שהערלה קרויה על שמם וד״ל ויבואר לקמן. וא״כ ישראל מומר דינו לענין נדר כמו בישראל.

In a different context, the Chasam Sofer (Tshuvos CM 134)  brings from the Even Ha'Ozer in OC 189 that "A Mumar is called a Ben Bris," and he argues on that point, and says that he is a Ben Bris only regarding the Bris of Milah, but he is not a Ben Bris as far as the Bris of Torah.

במ״כ נתחלף לו ברית בברית דבסנהדרין אברית דתורה קאי כיון שהמיר והוציא עצמו מכריתות ברית והרי הוא משורש פורה ראש ולענה אשר לבבו פונה ולא יאבה ה' סלוח לו .............  ואפ"ה הי' ראוי למול לולא קרא ואתה את לולא קרא ואחה אח בריתי   תשמר והתם אברית מילה קאי ולא אברית תורה ואעפ"י שפורק ממנו עול כל התורה מ"מ ע"כ הוא מהול ובריתו בבשרו חתום ומי יסירנו ע"כ מומר מל 

So it's interesting, that the Chasam Sofer is very much in line with what we said above about how the word "Jew" can mean different things according to the context.  As far as a Neder on Areilim, the Chasam Sofer would definitely be on the side of the Maharil Batlen and the Tiferes Yisrael, because the mumar, while definitely an Aral Leiv, is fort not an Aral Basar, and the Bris is on him despite his rejection of the whole concept of Milah.  As for the Reform, the Chasam Sofer would agree to the title "Bnai Brith," but only as far as the Bris of Milah, not Torah.

On the other hand, Reb Shlomo Kluger in his Nidrei Zrizin says that a mumar on the mitzva of Milah is called an Areil even if he is a mahul, and a neder on Areilim includes him.

מיהו לדינא נראה דדינו כערל נכרי ממש ובפרט לפי׳  הרמב"ם דהכונה למי שמאמין במילה א"כ המומר אינו מאמין במילה לכן אסור בו אף אם הוא מהול

Rav Saadiah Gaon's words might apply, too.

רבי סעדיה גאון  אמונות ודיעות, מאמר ז פסקא ג

 שאין ישראל אומה כי אם בתורותיה. כל עוד האדם מאמין בתוקפן, הוא נכלל בכלל ישראל, אפילו אינו שומר על כל המצוות או רובן. אבל אם מכחיש בסמכותן, הרי יצא מכלל ישראל

I have intentionally avoided the expressions we find, for example in the Rambam, in the end of Cheilek that says that if you don't believe in one of the ikrim, then יצא מן הכלל וכפר בעיקר.  Or in the second perek of the Yad on Avoda Zara that ישראל שעבד ע"ז הרי הוא כגוי לכל דבריו, or at the end of Hilchos Shabbos that המחלל שבת בפרהסיא הרי כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם.  I don't think those statements are relevant to our discussion.  Even the Rambam in 2 Mamrim 2 that says
מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה [מורידין אותו] ולא מעלין והרי הוא כשאר כל האפיקורוסין והאומרים אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין. שכל אלו אינם בכלל ישראל is dealing with, as I said above, things like legal proceedings and procedure, tzedaka, tziruf to a minyan, shechita and so forth.

A good example of the importance of parsing the term in its various applications is the Terumas Hadeshen in 223, in his response to those that say that a apostate is considered to not be Jewish for Yibum.  He says

 ומה שהפליג הגדול שהבאנו לעיל וכו׳ והביא ראיה מדברי רא׳ם בסמ׳ג דחילק הכי בין קידושין לגיטין ובין ריבית וצדקה דכתיב בהו אחוה, ולכך ליתניא במומר, נראה דאין ראיה מזה לחלק הכי ג׳כ לעניין יבום, דהתם שפיר אית לחלק משום אחוה דכתיב גבי ריבית וצדקה לאו באחים גמורים איירי אלא כלומר כל ישראל שהם אחים בתורה ובמצות. ותדע דאנו מוזהרים לענין ריבית וצדקה על הגר הבא משאר עממין כמו על ישראל הבא מזרע יעקב, וכיון דהכי הוא מומר שכפר בעיקר ויצא מן הכלל פורק ממנו אחוה זאת אין אנו מוזהרים לרחם עוד עליו ולהחיותו. אבל אחוה דכתיב גבי זיקה ויבום אינו ר׳ל אחיו בתורה ומצות, אלא אחיו מעצמו ובשרו שנולדו מאיש אחד, ומומר נמי אע׳פ שנשתמד לא פסקה תולדותיו והלא הוא ואחיו המת נולדו מאיש אחד, דעשו נמי ישראל מומר היה כדאיתא פ׳ק דקידושין (יח, א) ואעפ׳כ משתכח דהתורה קראתו אח ליעקב בכמה דוכתי, והיינו משום דבני איש אחד היו

The point that I'm making is that he is careful to distinguish among the various uses of the term "Jewish."

For a useful compendium of Merei mekomos, here is something Rabbi (sic) Menashe Klein wrote to the Steipler.


On Tisha Ba'av, I came across this, from
Yair Lapid.  Of all people.  It moved my wife to tears, and I think it reinforces our realization that a man that considers himself part of Klal Yisrael, even if he's a sheigitz sonei Torah and Kofer, there's a beautiful neshama of Zera Avraham, Yitzchak, V'Yaakov in there.  This is what Lapid said on his Facebook page.

הייתי בכותל.

חגגנו שם בר מצווה לניצולי שואה שלא זכו לעלות לתורה מפני שהיו בגטו או במחנה ריכוז.

לבשתי טלית וכיפה, מפני שזה מה שעושים בכותל כשאדם בן תשעים שר בקול רועד, "ברכו את אדוני המבורך" וכולנו מנסים לא לבכות.

מאוחר יותר באותו יום התמונות עלו לרשת. שלוש קבוצות זינקו כאילו נשך אותן נחש:

חרדים שאמרו, "מה פתאום הוא חובש כיפה?"ֿ

חילונים שאמרו, "מה פתאום הוא לובש כיפה?"

וציניקנים שאמרו, "שימו לב, הוא חובש כיפה, ברור לכם שזה תרגיל."

למה זה כל כך הפריע להם?

התשובה היא (זוהי התשובה הפרטית שלי, אתם מוזמנים כמובן לתת כל תשובה אחרת) היא שאנשים תמיד מוטרדים מאוד כשמישהו יוצא מהקופסה שלו. כשאנחנו לא אוהבים מישהו, אנחנו בעצם לא רוצים שהוא יעשה משהו שאנחנו כן אוהבים. 

קשה לשמאל עם זה שהמתנחלים הם גם קצינים נהדרים בצה"ל (אז הם ממציאים תיאוריה שהם מנסים להשתלט על הצבא). 

קשה לחילונים עם זה שהחרדים מתחזקים מפעל מופלא של גמילות חסדים (אז הם אומרים שזה הכל בשביל לא לשלם מיסים). 

קשה לדתיים עם זה שדווקא החילונים הקימו את המדינה וקירבו את הגאולה (אז הם קוראים להם חמורו של משיח). 

מפני שהאמת העצובה על המין האנושי היא שאנחנו אוהבים לשנוא. זה נותן לנו תחושת עוצמה, זה מקרב אותנו אל החבר'ה שלנו, זה חוסך מאתנו את הצורך לבחון כל יום מחדש את עמדותינו כי למי יש כוח. במקום זה אנחנו מסתכלים על הצד השני ואומרים לעצמנו שאם הוא כל כך מגעיל ונורא, אז ברור שאנחנו צודקים. 

בגלל זה אבותינו, שהיו חכמים יותר מאתנו, נתנו לנו את תשעה באב. 

כי הם רצו להזכיר לנו שאם בגלל שנאת-חינם נחרב בית המקדש, אז פעם בשנה, ביום הזה, אנחנו צריכים לבחון מחדש את כל השנאות שלנו. האם הן מוצדקות? האם הן לא מעוורות את עינינו? האם אנחנו יודעים להסתכל מעבר להן ולראות את אחינו בני האדם?

שנאה היא בחינם, אהבה לא. 

אהבה כרוכה במאמץ, ביציאה מהקופסה של עצמנו, ביכולת לראות את האחר באמת. 

שנאה באה בקלות, אהבה בקושי. למה? מפני שהיא מכריחה אותנו לחשוב מחדש על כל האנשים האלה שנמצאים בצד השני, שהם אחרים מאתנו, ששמנו אותם בתוך קופסא כדי שלא נצטרך לחשוב עליהם.

כדי לשנוא מישהו, אנחנו צריכים להרחיק אותו.

כדי לאהוב אותו, צריך להתקרב.

NOTE:
Regarding the word "brouhaha," you might be interested to learn that the word originated in the French as an echoic mimicry of Jews saying Kiddush Levana out in the street.  See, for example, here and here.
NOTE:
One peculiar website decided to score "Jewishness" with three factors.  Silly as it may be, (Ben Gurion, 15; lehavdil Yaakov Avinu, 14) their method is as good as any, maybe better than most, because it uses a scale, not "all or none."  On a Jewishness Scale of 15, so-and-so scores.....