Mattos, Bamidbar 28:15. Psak Halacha and Truth

Rashi from Chulin 60– Hashem asks that we bring a korbon to be mechaper for Him for His having diminished the Moon during the Ma’aseh Breishis.

Reb Moshe in Kol Rom III and other places: this is a mussar haskeil that when deciding between two sides, a decision for one does not necessarily mean that the other is without merit and truth. There are times when a decision has to be made, and the decision accepts the primacy of one side over the other, but this does not invalidate the truth of the other. Dayanim have to remember this when presiding over a case involving a dispute either in civil law or halachah.

In the Teshuvos, EH IV:34 page 78, Reb Moshe he talks about hysterectomies. Of course, male castration is an issur de’oraysa pursuant to the passuk in Emor  ובארצכם לא תעשו. The question is what the halacha is in the case of hysterectomy. The Gaon, based on his understanding of a Sifri, holds that this, too, is an issur lahv de’orayso. The Gaon, however, is a daas yachid. Reb Moshe brings that the Shach at the end of YD 242, in Hanhagos Hora'ah, brings a Bach that even in an issur de’araysa, you can be someich on a daas yochid against a rabbim in cases of tzaar gadal or hefsed merubah. The Shach disagrees with the Bach, and holds that’s only true in cases of an issur de’rabbanan. However, the Taz in 293:4 does hold like the Bach even in issurim de’oraysa. Since there is a machlokes Achronim whether hysterectomies are an issur deoraysa or derabanan, Reb Moshe is mattir in cases of Tza’ar Gadol. (Obviously, one would need shimush talmidei chachamim to know what comprises tza’ar gadol. This is highlighted by the fact that he assered in EH III:12, and he explains here that the difference was based on the facts of the shailos.)

The Bach is based on a Tshuvos HaRashba I:253, who discusses the Gemara in Nidah 9b that says

ת"ר מעשה ועשה רבי כר"א, לאחר שנזכר אמר כדי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. מאי לאחר שנזכר? אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כר"א אלא כרבנן, בשעת הדחק היכי עביד כוותיה? אלא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, ומאי לאחר שנזכר, לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה, אמר כדי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק

The Rashba:

תחילת כל דבר אומר שאין אומרין כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בזמן שיש גדול ממנו בחכמה ובמנין, דהלכה פסוקה היא דהולכין אחר הגדול בחכמה ובמנין (ע' ע"ז ז.- המעתיק). ואפילו בשעת הדחק אין סומכין על הקטן בחכמה ובמנין, וכן במקום מחלוקת יחיד ורבים, אא"כ שעת הדחק שיש בו הפסד מרובה או כיוצא בזה , וכמ"ש בפ"ק דנידה ועשה רבי כר' אלעזר. לאחר שנזכר אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. ואקשינן מאי לאחר שנזכר, אילימא לאחר שנזכר שאין הלכה כר"א אלא כרבנן, בשעת הדחק היכי עביד כוותיה? אלא דלא איתמר לא הלכתא כמר ולא הלכתא כמר, ומאי לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. ואמרינן התם מאי שעת הדחק איכא דאמרי שעת בצורת הואי איכא דאמרי אפיש עובדא וחשו רבנן לפסידא דטהרות

The Rashba is brought by the Darkei Moshe YD 9 and in the Mapah CM 25:2, where he says

אם הוא בהוראת איסור והיתר, והוא דבר איסור דאורייתא – ילך לחומרא, ואי דבר דרבנן – ילך אחר המיקל, ודוקא אם שני החולקין הן שוין, אבל אין סומכין על דברי קטן נגד דברי גדול ממנו בחכמה ובמנין אפילו בשעת הדחק אא"כ היה גם כן הפסד מרובה, וכן אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום

Poskim do not rely on the Bach and the Taz by an issur deoraysa (see, for example, Chazon YD 150:3-4, although I believe that it has been used in cases of Agunah.) But still -the Bach is amazing. What does psak halochoh mean? If you can be mattir when there is hefsed merubah, what does it mean when you pasken issur under normal circumstances? How does tza’ar or hefsed affect your decision? If you’re paskening it’s assur, then it’s assur, isn’t it? Apparently not, according to the Bach and Taz. If there’s a daas yachid to be meikil, the fact that you generally pasken like the rabbim le’chumroh is a din in how to pasken when you have two shittos that are both emes on some level. But where there’s a hefsed merubah or tzaar gadol, then you can be someich on the daas yochid, because that is also true. So it seems to me that if a person was oveir on a psak lechumrah, and he said, I’m going to be meikil like the opinions that are mattir, even though the posek has determined, in his own mind and on the basis of his understanding of what the majority hold, was he oveir on an issur de’oraysa? Maybe not. It seems that he was just over on the procedural rules of psak halacha.

There is an expression in the US, "Hard cases make bad law."

This is clearly a risk benefit analysis. The decision whether to endanger yourself depends on the problem you're facing. If a person has a minor ailment, he is not going to take a medicine that has a one percent chance of killing him. If his ailment is life threatening, or extremely painful, then he might take a chance with a treatment that entails some risk of death or damage because it might cure his disease.  Does psak mean that even if there is a clear majority of poskim say assur, we still acknowledge that we don't know with certainty who is right. If nobody is mattir lehalacha, like Reb Eliezer's rule that tipas dam requires shiva nekiim, or it is only Beis Shammai, then it is a certainty. For practical purposes, there is no daas yachid. But if a respectable minority, or even one poseik, is mattir, we recognize that he might be right, but relying on him is a risk - he is probably not right. Exigency changes the balance. The degree of acceptable risk depends on the danger or pain or financial loss you are facing.

Maybe psak addresses the Tzura of Klal Yisrael more than what is correct or incorrect. Klal Yisrael does a certain thing in a certain way. As the passuk in Chabakkuk 3:6 says, הליכות עולם לו. The olam, Klal Yisrael, does it in a certain way.  That individuals, under hard circumstances, do differently, does not change that fact.

Or perhaps the pshat is that the din of psak is to preserve the path of the Torah, not the individual mitzvah. In other words, psak is not necessarily a guarantee of truth: when you seek a psak, or you study a question and pasken, your true quest is to sincerely seek the answer to your question in the Torah. What you come out with doesn’t really matter. The main thing is to seek to live your life ahl pi dinei Torah. Halacha is a mehalach.

That is probably not the real meaning of the word. It is also used for dinim there is no safeik on, like הלכה למשה מסיני. The Aruch says the word Halacha means something that walks forever through time - ancient and enduring, a path that continues without end.

The Aruch:

הלך (גאנג ארט פערכהייט רעכט געריכטס ארדנונג)

בערך תלמוד פי' הלכתא דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף או שישראל מתהלכין בו 

כאשר תאמר בל' ישמעאל אל סירה 

ב"מ צג שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה 

Here is what R Elya Bachur says in his Sefer HaTishbi. It is followed by a footnote there from R אליעזר בן מנחם שמואל הרשטיק .

אליהו בחור (לויטס) בספר התשבי

הלכה 

הלכה למשה מסיני (פאה פ"ב מ"ו ) והלכה כפלוני (מנחות מח:) וכן הרבה והוא ענין משפט ודת, וכן תרגום של כמשפט הזה (יהושע ו טו) כהלכתא הדין, והשתיה כדת (אסתר א ח) ושקיותא כהלכתא וכלשון אשכנז ליץ ובלעז ליצייון 

פירוש ״רגלי מבשר״ שם

בשרש הלכה. והלכה מלשון הילוך וכן כתוב בכתבי הקודש בליקוטים מספר צמח צדיק מהקדוש רמ"מ מוויזניץ זצללה"ה זי"ע ועכ"י [זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל] בפירוש הלכה כבית הלל עיין שם ונקראים מנהגי התורה חוקותיה ומשפטיה הלכות לפי שהם הדרך הנכון שילך בם האדם ולא בזולתם, ועל ענין זה כתוב בתורה (דברים כח ט) והלכת בדרכיו ובתרגום ותהך באורחן דתקנן קדמוי. וכן (מלכים א׳ ח נח) ללכת בכל דרכיו למהך בכל ארחן דתקנן קדמותי ור"ל אע"פ שיש דרכים הרבה בכל דבר אין לך לבור דרך שתרצה וכן הלכה כפלוני כלומר הדרך הנכון בדבר זה הוא כפלוני ולא כדברי החולק והאריך בדברים אלו ביין לבנון 

וגם אני בעניי כתבתי במילי דאגדתא אשר לי דברים ראויים בזה

ומאוד תמהתי על מסדר הגיטין שמביא בהפלאה שבערכין שרש הך שלא ידע פירוש למהך המובא בתרגום רבות פעמים ובברכות לא אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה בהגהת מהר"ץ שם מביא הרבה ראיות דמיקרי הלכה אע"פ שאינו אלא אגדה ובהגהת מהרש"ש בכתובות בסופם על הרא"ש פ"י דמצינו לשון והלכתא שאינו לפסק הלכה עיי"ש 

,

I take no responsibility for what follows, but here is what Shaul Lieberman has to say about the etymology of the word Halacha.
Before posting it, I recommend this pithy description (by CR Wayne Allen) of the ambivalence that characterized that great and confounding mind.
This is footnote 3 on his essay "The Publication of the Mishnah."

The origin of this word is not definitely established. Leopold Wenger (Canon in den romischen Rechtsquellen und in den Papyri) undertakes to prove that canon as regula iuris (see pp. 47-71) derived its meaning from canon, rent annually paid by the tenant to the land owner and canon, land tax paid to the government. "The characteristic features of the economic and financial canon are that its amount is fixed beforehand as a regular, annual payment which, on principle, is unchangeable. These features are the bridge which connects the two meanings of the term. Canon as synonymous with regula shows the same traits as the various payments covered by the term: stability, regularity and fixedness, although moderation is not excluded." (A. Berger, Seminar VII, 1944, p. 96). Although Wenger's study covers a later period (canon as land tax is not attested by sources earlier than the fourth century C. E.) his research and reasoning may perhaps elucidate our term. In Ezra (4:13 passim) the tax הלך  is mentioned. It has been identified (see Gesenius-Buhl, s. v. הלך ) with the Babylonian ilku (tax) which is already extant in the laws of Hammurabi. From the Aramaic Indorsements on the Documents of the Mura§0 Sons (A. T. Clay in Old Testament and Semitic Studies in Memory of W. R. Harper I, p. 308, No. 26; p. 316, No. 48) we learn that a land tax was called הלכא. Hence it is possible that the term הלכה, regula, fixed rule (הלכה קצובה), has its origin in the name of the fixed land tax.
In practice הלכה has the same meaning as Opos (literally "boundary") which means regula, and especially a statement of the law, a juristic principle, in antithesis to case law (מעשה), see F. Schulz, History of Roman Legal Science, p. 137, n. 4. The Rabbis (Sifre II 188, ed. Finkelstein, p. 227) interpreted the verse (Deut. 19:14) "Thou shalt not remove thy neighbor's boundary11 ( גבול.
The Septuagint and Symmachus render it dpia) as a reference to the deliberate change of the traditional halakha (See Lieberman, Tosefeth Rishonim IV, p. 52). Comp. also Dionysius of Alexandria quoted by Eusebius, Historia Eccles. VII. 7. 5 and A. Rahlfs, Septuaginta Studien I, 1904, p. 76.

In fact, in the case of par he’elam davar shel tzibbur, the Gemara in Horyos says that Beis Din brings the korban only when the psak was shown to be false, not where the balance of votes moved from heter to issur on a question of logic or precedent. If, however, there are individual dayanim on the court who maintain the previous psak, it would seem that, again, it is a procedural determination, not a finding of truth.


Coincidentally, I realized that something I posted ten years ago, about the tension between nekama against Midian and Moshe's need to be makir tov, follows this path as well, especially with R Chaim Brown's comment at the end of that post.

Mattos. Marital Peace - At What Price?

Bamidbar 30:11. One of the methods of nullifying an oath (neder or shevua) is Hafara. Hafara allows a father of a single girl, or the fiance of an arusa, or a husband, to nullify  a woman's oath where it might otherwise affect the relationship. Reb Meir Simcha here asks why the Hafara of a Shevu'ah is only mentioned explicitly in the case of a married woman but not where she is a pnuyah or an arusa. He answers by using Rav Assi in Nedarim 22b. 

Rav Assi says that a Beis Din must not accept requests to annul a shevu'ah when the person had used Hashem's name in his declaration. Such an oath is so severe, and the chutzpah to use Hashem's name is so reprehensible, that we don't want to alleviate the problems that arose because of such intemperate behavior.  (A Shevu'ah usually includes Sheim Hashem, while a neder usually does not. See Rashi, Tosfos, and the Rosh in Nedarim 22b.)

Rav Assi allows one exception to his rule. He says that you can be mattir or meifir only where it involves Shalom Bayis, because Shalom Bayis outweighs Kvod HaSheim.
Rashi -

חוץ מקונם אשתי נהנית לי. שאפילו נדר באלהי ישראל שאין אשתי נהנית לי נזקקין להתיר לו לפי שאמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים בידים לעשות שלום בין איש לאשתו לא כ"ש

We do not pasken like Rav Assi. Beis Din or the male guardian are mattir/meifir even a Shevuah with Hashem's name.  As the Bach says,

מי שנדר ונתחרט וכו' בפ' ד' נדרים (דף כ"ב) א"ר יוסי אין נזקקין לאלהי ישראל (פי' אין נזקקין להתיר לו נדרו לפי שנדר חמור הוא) ואע"ג דלשם (בדף כ"ח) אסיקנא דלב"ש אין שאלה בשבועה ולב"ה יש שאלה בשבועה והלכה כב"ה היינו דוקא בשבועה גרידא בלא הזכרת השם אבל כשהזכיר השם חמיר טפי והכי משמע מלשון הרא"ש שכתב אין נזקקין לאלהי ישראל כיון שהחציף פניו להזכיר השם ובתר הכי אסיקנא אמר רבא א"ר נחמן הלכתא נזקקין לאלהי ישראל והא דקאמר נדר באלהי ישראל לאו דוקא נדר דהא באלהי ישראל שבועה היא ולא נדר וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מהלכות שבועות אחד הנשבע וכו' ואפילו נשבע בשם המיוחד בה' אלהי ישראל ונחם ה"ז נשאל על שבועתו וכ"כ הסמ"ג:

Although we don't pasken like Rav Assi, the underlying idea is certainly true. Where the person had used Hashem's name in the Shvu'ah/Neder, Beis Din, or the husband, should think twice about being mattir/meifir.

With this, Reb Meir Simcha explains that the Torah only mentions the din of annulment of a Shevuah in the context of a husband and his wife to teach us that only where a marriage is at stake, to preserve Shalom Bayis, should we be mattir such an oath.

Reb Meir Simcha

ואם בית אישה נדרה כו׳ בשבועה. הא דהזכיר שבועה גבי נשואה לא גבי נערה בבית אביה לא גבי מאורסה, יתכן עפ״י מה דאמרו פ״ג דנדרים אין נזקקין לאלדי ישראל אלא משום שלום בין איש לאשתו, כן למדה לנו התורה שלא יפר אב וארוס ובעל שבועה,  רק משום שלום בין איש לאשתו בעל מפר לאשתו שבועה. ודוק:

So here's the question, Rabbis.

A woman comes to you and says that she had a baby boy a few weeks ago. Her husband is joyously planning a pidyon haben because he thinks (cue Dragnet theme) that it is her first child, petter rechem. What he does not know is that his wife, a baalas teshuva, had previously been pregnant and had aborted/miscarried the fetus, and is not in the parsha of pidyon haben. The bracha that he would make would be a bracha levatalah.

The woman, obviously a baalas yiras shamayim, tells you that she does not know what to do. She is certain that if she tells her husband about her past, and certainly when he realizes that she had intentionally hidden her past from him, he will divorce her.

So, what do you tell her? Let her oblivious husband make a bracha le'vatalah in order to preserve Shalom Bayis?

Life being what it is, this shaila has been asked many, many, times, in one form or another. I have two answers here, one from Rav Elyaishiv (where it was the Kohen that knew the history) and one from Rav Ovadia Yosef (where it was the woman herself who came to ask.) I also have one attributed to Rav Wosner (where the husband knew what was going on, but if the truth got out it would be painfully stigmatizing for them both.) For the moment, I'm just posting the Hebrew and writing b'kitzur. If I have time I'll discuss it at greater length, and there's plenty to discuss, and plenty that bothers me about the whole question.
For example,
1. What right do the poskim have to even think about the question? The husband was defrauded. Isn't he entitled to know he was cheated and did not get what he thought he was getting? If she was stealing his money, would Sholom Bayis be a hetter? What if she told him she was a big meyucheses from the Pyannytzer Rebbe  but she is really a שתוקי or an אסופי? Is Shalom Bayis mattir fraud? (Yes, I know that this is the minhag Yisroel. I've seen it plenty of times. Plenty of kesuvos say Besulta when they should've said Itsa, and it's a good thing that you don't write the age of of the Chassan or the Kallah in Kesuvos.)
2.  How does this relate to the white lies people promulgate in Shidduchim? As is obvious from Reb Meir Simcha, preserving a marriage is much more important than bringing a marriage about. (Thank you, Reb Avrohom Wagner.) 
But to what extent can you mislead someone in order to encourage a marriage?
Reb Moshe OC IV 118 doesn't say you shouldn't start by telling tell the other party negative information, but instead you can wait till he knows you as a good person so he will put the information in that context. But eventually you certainly have to tell him!

ובדבר אם צריכה את להגיד להבחור שירצה לישא אותך לאשה, ודאי את צריכה לגלות לו, אבל אינך צריכה להגיד לו בראיה והכרה דפעם ראשונה שעדיין לא ידוע אם ירצה בכלל השידוך וממילא אסור אז להגיד לו, ורק אחרי שתדעי שרוצה לישא אותך בברור שכבר אמר לך ודבר בדבר הנישואין, צריכה את לומר רק בזה שנזדמן איזה פעם בשעה שלא היה לך כובד ראש כל כך לעמוד נגד המפתה בדברי רצוי ופתוי הרבה ותיכף נתחרטת ומצטערת על זה שאירע דבר כזה עד שיכיר מדבריך שאין לו לחוש שיארע גם כשתהא נשואה לו, ואז מאחר שהוא רוצה בך מפני שהכיר המעלות שלך לא יחזור בו בשביל זה שאירע איזה פעם מאחר שיכיר אותך לנערה שומרת תורה ומצותיה שיש להאמין שלא חשודה את שוב בזה ותהי' אשה מסורה לבעלה כדין התורה. 

3.  Is there not an issue of Mekach Ta'us, in which case we're preserving the Shalom of non-Bayis. Obviously, you wouldn't declare the marriage batteil on that basis, because that's not what we do bizman hazeh, but isn't there a strong basis to be chosheish that there is no legal state of marriage?
4.  If there is an issue of Mekach Ta'us, isn't there an ongoing problem of living together without marriage? Even though the oblivious husband is a shogeig, there's still an anan sahadi that אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. And for the wife, it's meizid. Maybe nebach a meizid, but meizid nonetheless.

It is possible that if there weren't a child involved the responses would be different. I don't know.


Back to the question and how it's addressed by the poskim.

Rav Eliashiv, in He'aros on Sukkah 53b, page 258, says the Kohen must tell the husband. Shalom Bayis does not allow Bracha levatala.

מעשה בא לפני בפלוני שרוצה לפדות בנו בכורו שלדעת אותו פלוני הוה זה הנולד פטר רחם של אמו וזה הכהן יודע שקודם שנשאת זאת האשה לפלוני הרתה לזנונים והפילה אותו וולד ושמרו זה המעשה בהסתר שאפילו בעלה אינו יודע זאת ועכשיו אם יוודע זה לבעלה שהרתה קודם שנשאת לו ודאי שיגרשנה. ובא אותו כהן לשאול אי צריך לספר לבעלה כדי שיצילו מברכה לבטלה, או שלא יספר לו. 

Answer -

ודאי שאין שום היתר להתיר לאותו פודה בנו שיברך ברכה לבטלה אע"פ שע"י שיגלו לו יופרע שלום ביתם 

Here is a condensed version of the condensed version of his reasoning. He brings a Tshuvas HaRema 110:10 that brings from R Hai Gaon that a man cannot be oiver the Shevuah he made to divorce his wife. His reasoning is unclear, and R Yosef Shalom does not like the Rema's pshat. RYSE says the pshat is as follows, and the application of his pshat is to be machmir. 

והיה נראה לבאר דעת רב האי גאון בדרך אחרת דהנה מצינו בהשקאת סוטה דין של ונזרעה זרע"' ודרשינן בגט' סוטה כו א אי היתה עקרה יולדת בנים וכר ולכאורה דינא דהשקאת סוטה איבא בתרי אופנים חדא שעצם היחוד היה בהיתר וכגון בת עם אביה או בנה או עם שני אנשים דעצם היחוד לא היה באיסור רק כיון דקינא לה אפילו בכי האי גוונא משקה אותה ועוד גוונא באופן שהיחוד עצמו כבר היה באיסור והרי התורה איירי בכל גווני ובהאי גוונא שהיה איסור ביחור חזינן דאף שהתייחדה באיסור והרי אף אם לא זינתה מ"מ עבירה בידה אעפ"ב כיון דהיה כאן חשד שוא והיה כאן גדר הלבנת פנים ושפיכות דמים במשך תקופה זו נתנה לה התורה שכר של ונזרעה זרע  

ולפיייז נראה לבאר דזוהי כוונת רב האי גאון דדוקא בסוטה שיש כאן עוד נושא של בירור הספק דהיינו להצילה מידי הלבנה חוץ ממה שיש כאן נמי ענין של שלום בית דוקא בכה"ג הותר האיסור של מחיקת השם משא"ב התם בשבועה ודאי שאין שום היתר משום שלום בית לבד ומה שאחיתופל למד מזה ק"ו היינו שבהצלת כל העולם ודאי שיותר דומה להתם כיון דיש כאן הצלת עולם ושייך ק"ו ומה שילפינן לה נמי לדחות עשה דשילוח הקן נראה דודאי לגבי מאי אולמי' האי עשה מהאי עשה ודאי דיש כאן אולמי' וזה מה שהביא דוגמא מסוטה שמצטרף הענין של שלום בית לענין של הצלה מהלבנה וחזינא דיש לזה משמעות א"כ ממילא אולמי' דהאי עשה דמצורע מהאי עשה דשילוח הקן ודי לן בזה 

וא"כ בנידון דידן לגבי איסור של ברכה לבטלה ודאי שאין שום היתר להתיר לאותו פודה בנו שיברך ברכה לבטלה אע"פ שע"י שיגלו לו יופרע שלום ביתם וברור 

Rav Ovadia, Yabia Omer YD VIII, advises silence.

נשאלתי אודות אשה שבהיותה צעירה פנויה חיתה חיי אישות עם בחור אחד ונתעברה ממנו, וכשהוכר עוברה הלכה אצל רופא אחד ועשה לה הפלה מלאכותית, ואח"כ עברה משם לעיר אחרת, וחזרה בתשובה שלימה בשמירת תורה ומצות, ונישאת לבחור ישיבה החרד לדבר ה', וחיו יחדיו באהבה ואחוה שלום וריעות, ונתעברה ממנו וילדה לו בן זכר. והנה הביע רצונו לקיים מצות פדיון הבן כהלכת גוברין יהודאין, כי לא ידע שקודם נישואיו עם אשתו, נתעברה כבר מאיש אחר והפילה כשהוכר עוברה, והאשה באה אל הרב המקומי וסיפרה לו כל מה שאירע לה קודם נישואיה לאברך הנז', ושאל הרב האם חייב הוא להודיע לבעלה, כדי להצילו מעון ברכות לבטלה של פדיון הבן, למרות שאם יודיע לו כל הקורות לאשתו קודם נישואיו, יופר שלום הבית, ועלול הדבר קרוב לודאי שתפרוץ ביניהם מריבה וקטטה, ואחריתה מי ישורנה, שאולי יבאו גם לידי גירושין, או שמא יש לומר גדול השלום שאפילו שם שמים שנכתב בקדושה נמחק מפני השלום, (סוכה נג ב), ולכן שב ואל תעשה עדיף... 

לכן טוב שלא לגלות לו ולא כלום, כדי שלא לגרום חשש גירושין בין הזוג, ועכ"פ ודאי שיהיו מריבה וקטטה וביטול שלום הבית, וגם בזיון גדול לאשה ולמשפחה. וגם לילד הנולד יגרום הענין להוצאת שם רע, שיהיה שיחה בפי הבריות עד עולם וכו', הילכך יניחו לאבי הבן לעשות הפדיון עם שתי הברכות, שגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה, וכיו"ב כ' הנוב"י קמא (חאו"ח סי' לה), שיש לסמוך בזה על הרא"ש דס"ל שבשוגג א"צ להודיעו. וכ"ש בנ"ד דהוי איסור דרבנן בלבד, והרי אם יגלו הכל להאב יצמח מזה בזיון ופגם גדול, והתורה התירה למחוק שם שמים שנכתב בקדושה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, אלא יניחו את האב שהוא אנוס בדבר לעשות הפדיון בברכות, ויחיה עם אשתו בשלום ובמישור בהשקט ובטח. ושו"ר שכ"כ בשו"ת לחם שלמה (חיו"ד ח"ב סי' נג). עכת"ד. הנה לפנינו כמה מאחרוני זמנינו  ובדור שלפנינו שפסקו להתיר. ודבריהם נכונים, שגדול השלום. ונכון שהרב המקומי שנוכח בשעת פדיון הבן, והיודע את כל פרשת העיבור, יבקש מהכהן שידלג על כל השאלות השגרתיות לאשה האם הפילה איזו פעם? וכו'. לבל תצטרך לשנות מפני השלום, בפני הקהל הרב הנמצאים שם בשעת הפדיון. [וכעת ראיתי לידידי הרב הגאון הראש"ל רבי אליהו בקשי דורון שליט"א בספרו בנין אב ח"ב (סי' נד - נה) שדן ג"כ בשאלה זו, והעלה כאמור לעיל. ע"ש]. סוף דבר הכל נשמע שאין להודיע לבעל ולא כלום ויקיים מצות הפדיון בברכות, ומכאן ולהבא חושבנא טבא. והנלע"ד כתבתי

Rav Shmuel Vosner is also quoted  (רחמי הרב עמ' קצח-קצט) as being meikil, but it's not in the Shevet Halevi. The case, as brought down there, was that the husband knew, but their friends didn't, and it would be a painful bizayon if the information got out. So Rav Vosner said that if possible, the husband should say "Lamdeini chukecha" while everyone is saying "Baruch Hu ubaruch shemo," but if he has to, he can make a bracha levatala because of kavod habriyos.

Mattos. Who is a Jew. Ethos and Ethnos

Last week, a member of the Knesset said  “Any Jew who observes the Torah and commandments is for us a Jew... A Reform Jew, from the moment he does not follow Jewish law, I cannot allow myself to say that he is a Jew.”  In the original-

יהודי רפורמי, ברגע שהוא לא הולך על פי דת ישראל, אז בוא נגיד ש(זו) בעיה. אני לא יכול להרשות לעצמי להגיד עליו שהוא יהודי  

There followed an indignant outcry of the many Jews thus disenfranchised.  For example,  "The head of the Reform Movement in the United States, Rabbi (sic) Rick Jacobs, on Tuesday night described Azoulay’s remarks as “semi-coherent ramblings” and expressed concern about his ongoing tenure as a cabinet minister." (From Jerusalem Post of 7/8/15.)  The MK reacted to the brouhaha (see endnote) by saying  “It’s clear to everyone that Jews, even though they sin, are Jews. Having said that, we see with great pain the damage that Reform Judaism has done, which has brought the greatest danger to the Jewish people of assimilation. We will continue to pray that the entire Jewish people returns to the faith and we will do everything do be a beacon of light and values to everyone.”

It's certainly very hurtful and damaging to declare that millions of people who are proud of their Judaism are not Jews by your standards.  But here's a question. What of a person who intentionally and publicly declares "I am not a Jew!"

I am not discussing Halacha.  Halacha and social identity, are separate issues.  I am discussing the term "Jew" used as a social identity, in other words, to identify someone as being a member of Jewish society, the ethnos, or following the Jewish culture and philosophy, the ethos.  ἔθνος and ἔθος.

I think that reasonable people will agree that a person can, with deliberate intent, make that choice, at least as far as how he identifies himself, and as far as how we identify him.  It's not a question of gender, it's not a question of halacha.  It's an identity issue, and a person has the autonomy to determine how he is to be identified.

So let us assume that if a person publicly and intentionally states that he is no longer a Jew, he should no longer be identified as a Jew.

Let's also agree that there are certain fundamental philosophical and behavioral elements that define what it means to be a Jew, so if a person stands up and publicly announces that he absolutely rejects those definitive elements, then he has thus chosen to no longer identify as a Jew.  He can adamantly assert that he is a good Jew, but if he rejects those essential beliefs and behaviors, then he has rejected Jewish identity.  If it turned out that Warren Buffet secretly celebrates May Day, and calls himself a communist, and is a card-carrying member of The Communist Party, he would still not be a communist.  We're safe in saying that members of Jews for Jesus are no longer Jews, in that sense.

Therefore, let us assume that if a person, (even if he claims to be a Jew,) intentionally rejects the beliefs and behaviors that are essential to the concept of Jewish identity, he should no longer be identified as a Jew.

What are those definitive elements?

I think that part of the problem is that the term "Jew" has thoroughly disparate meanings.  It can refer to the people, in other words the extended family of "Am Yisrael," the ethnos, or to the religion, "Das Yisrael," the ethos.  If a person intentionally rejects one of these things in its entirety, then he is intentionally rejecting that aspect of being a Jew.

For example, a person might, G-d forbid, entirely reject the Jewish religion, either by embracing a different religion or by simply denying the truth of the Torah, as the Reform and the Reconstructionist Movements have consciously done.  But he still identifies himself as a member of the Jewish people.  He has rejected the ethos, the Sinai element of Judaism, and he has rejected Judaism to the extent that the appellation "Jew" refers to the religion.  But he is still a member of Am Yisrael.

Or, you might have an individual that keeps all the Mitzvos, but is a traitor to Am Yisrael.  For an extreme example, the Neturei Karta people that march with people that have Jewish blood on their hands, with the PLO and the Iranians.   They are meticulously loyal to the Ribono shel Olam, as they understand it they are exemplary adherents to Das Yisrael, but by aiding and abetting people who dream of and plan Jewish genocide, they are traitors to Klal Yisrael.  Such a person has rejected the idea of Am Yisrael, the mesora of Yaakov Avinu and the Shevatim, the Yaakov element of Judaism.  Maybe he is a universalist, maybe he just doesn't like his fellow Jews, but in any case, to the extent that "Jew" refers to a culture and an ethnic group, he has thus rejected the label "Jew."  But he still follows Das Yisrael, the Jewish religion.  Or, you can have an individual that chooses to re-align his identity with a different group, as we will show from Reb Tzadok's Tzidkas HaTzadik below.  Such people have rejected the ethnos of Judaism.

Additionally, one might say that there are characteristic behavioral markers of a member of Klal Yisrael.  Chazal (Beitzah 32b) tell us that

כל המרחם על הבריות, בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות, בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו.

and (Yevamos 79a)

שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים רחמנים דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנין דכתיב בעבור תהיה יראתו על פניכם גומלי חסדים דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו

So you could have someone that keeps the Mitzvos, so he's a Har Sinai Jew.  And he identifies himself as a Jew, so he's a Yaakov Avinu Jew.  But he is not a Rachaman, he is not a Baishan, and he is not a Gomel Chesed.  Such a person has rejected the ideals that Avraham Avinu tried to teach mankind, and he does not show the character traits that Avraham Avinu bestowed upon his descendants.  Is he an "Avrahamic" Jew?  Can we say that he is  מזרעו של אברהם אבינו?

I'm not sure where I would place this last matter, the character traits that should be found in all זרעו של אברהם אבינו.  I'm not sure if it falls under ethos, or ethnos.  But I know that where it's missing, it's not a good sign.

So yes, one can present perfectly valid arguments about what "Jew" means.  The name has several equally valid applications- Avrahamic, Yaakovian, and Sinaitic.  But it would be a sterile and destructive argument, because in my opinion, the Ribono shel Olam made a bris with Klal Yisrael, and took them to be His people, and until the Ribono shel Olam comes down and says "I don't have a covenant with that guy,"  every descendant of those that stood at Har Sinai is a Jew, for better or for worse.  I believe that the primary definition of Jew is ethnic, not religious.  Looking down on people who act and believe differently than ourselves and declaring that "they're not Jews" is at best meaningless.

The Jewish People is a family.  If a person has the proper love of his fellow Jew, he will feel toward every Jew as he were a member of his immediate family, and we all know that brotherly love is not diminished by stupid shittos and bad behavior.  You can castigate him, you can pity him, but he is your brother.  I can't even visualize the Ponovezher Rov treating a Reform Jew with anything less than absolute love.

Even if  you are lacking that sense of Areivus, it is simply false to ever say that someone's simply "not a Jew," if by some definition he is still a Jew.  What you can is is clarify it and say "He has cast off the Jewish religion," or "He abandoned the Jewish people and joined the Gentile world."  So, the honorable MK was wrong.  It's not that easy to be "not a Jew."

THANK YOU TO RYGB for bringing the following to my attention.  Apparently, it was expurgated from many editions of Reb Tzadok's Tzidkas HaTzadik at the order of the Sfas Emes, but restored by the grace of the Rav Eliahu Kitov's family, which had kept original copies.  Here is RYGB note, unexpurgated:

(צדקת הצדיק המלא אות נד):

'עיקר היהדות בקריאת שם ישראל כמו שנאמר 'זה יאמר לה' אני וגו' ובשם ישראל יכנה (ישעיה מד) שלא יהיה לו רק מעלה זו שמכונה בשם ישראל, די. ומצינו בריש פרק כלל גדול (שבת סח:) גר שנתגייר בין האומות ומביא חטאת על החלב והדם והשבת ועבודה זרה, עיין שם דלא ידע כלל שזה אסורה, ואפילו על ע"ז ושבת, ונמצא דלא ידע כלל מכל התורה, ובמה הוא גר להתחייב חטאת? - רק בקריאת שם ישראל די.

ובזה יובן מה דיהרג ואל יעבור על המרת דת להיות ישמעאל אעפ"י שהם אין עובדים ע"ז אפילו בשיתוף כנודע, וכן נזהרים על גילוי עריות ושפיכות דמים ואין כופין כלל על אותן שלש עבירות דיהרג ואל יעבור - אבל המרת שם ישראל לבד, זה שקול ככל התורה כולה וכנגד ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, ועיין ברדב"ז מזה. ולכן גם אצל ההמון הוא פסול משפחה שיש מומר במשפחה ואין חוששין אם יש בה רשע גמור העובר על כל עבירות שבתורה כל זמן שלא המיר

וכן דורות הראשונים היו עובדים ע"ז ומכל מקום שם ישראל לא המירו, ועל זה נאמר 'חבור עצבים אפרים - הנח לו (הושע ד), שהם בחיבור אומה אחת ולא נתפרדו להתחבר עם הגוים ולהיות בכללם 

The fellow who cites it at http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2418813&forum_id=771 
writes: עיין בשו'ת אגרות משה יו'ד ח'א ס'ק'ס 

What a marvelous thing! Reb Tzadok says that the ultimate determinant of whether a person is called a Jew is his identification as a member of the Jewish people.  The heart of Judaism is the ethnos.  So if someone converts to Islam, even though Islam prohibits idolatry and illicit relations just as Judaism does, by adopting the religion of Yishmael he has committed the greatest sin of all, the wilful abandonment of his identity as a member of the Jewish people.

Reb Tzadok's reference to Chever atzabim comes from here.


Eli sent the following:

I was long bothered by the problem of how to define Rov Yoshvei'a (and similarly, other areas where we need Rov of Klal Yisrael) in our times, where it is quite clear that the number of ethnic Jews, descendants בת אחר בת of those who assimilated throughout the generations, surpasses that of all self-identified Jews.
Once I found the Chasam Sofer (Haga on the Magen Avraham OC 39:4): "שיש כח ביד ישראל להוציא המורדים מכלל האומה ויחזרו לגוים גמורים אף להקל", it seems more plausible that Jews that were lost and assimilated to the point no one can identify them, אבודה ממנו ומכל אדם, might be Halachically considered גויים לכל ענין.
Rashi Tehilim 87 לעתיד ...ימנה את ישראל הנבלעים בתוכם ואת הנאנסים ביניהם ויוציאם מתוכם ויאמר זה יולד מאותם של ציון ויברור אותם לו does not necessarily contradicts this assumption, they may be re-born Jews when they come back (a-la Meshech Chochma Bamidbar 25:3).

The Chasam Sofer is talking about people who have rejected the halacha, the Ethos, the Das Moshe.  He is not talking about the ethnos.  He says that our nation, כח ביד ישראל, has the power to abrogate the membership of individuals, or a group, in Klal Yisrael, מכלל האומה.

So what is the reaction to this Chasam Sofer?  Check out what Reb Moshe says in the Dibros in Chulin on page 250.  !!!!

 ועיין בגליון הש״ע או״ח סימן ל״ט על המג״א סק״ד מחת״ס שכתב שיש כח לחכמים להוציא המורדים מכלל ישראל ולעשותם כדין גוים גמורין אף להקל וברור ופשוט שא״א דבר כזה כבעולם שלכן צריכה חליצה מיבם מומר ואף להפוטרים הוא מטעם אחר כדאיתא במרדכי פ׳ החולץ עיי״ש וברור שאין זה מדברי החת״ס.

See also http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12223&st=&pgnum=29
and
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1412&st=&pgnum=20
Avi Lencz showed me that the Keren Orah in Yevamos 17 talks about the din of k'akum lechol divreihem, and it's interesting that the Keren Orah pretty much tracks what Reb Moshe says in a different volume of the Dibros, in the last He'arah in the first perek of Yevamos.

Eli then sent the following from Rav Yosef Ber Soloveichik, in which he says that Reb Chaim held in the Rambam like the Chasam Sofer, even without an act of Beis Din.  He also says that this requires that they aren't even known by the gentiles as "Jews."

דף יז ע”א. גמ'. שעשאום עכו"ם גמורים. 

צ”ע בביאור הגמרא דהיאך יכולים החכמים להפקיע קדושת ישראל לקולא. ולכאורה צריכים לדחוק דכוונת הגמרא היא שהחכמים קבעו שכל עשרת השבטים נעלמו לגמרי ממקומות גלותם ותו ליכא למיחש למיעוט וקבוע, ומשו"ה אמרינן דכל דפריש מרובא פריש והמקדש עכו"ם בזה”ז אין חוששין

לקדושיו, וקרא אסמכתא בעלמא הוא.

ברם יעויין בפה"מ לרמב”ם נדה לא: בנוגע לטומאת בנות כותיים שכתב וז"ל כבר בארנו פעמים רבות שכל מה שבא במשנה מהדינים המיותרים כבנות כותים היא משנה ראשונה, ואמנם היום הזה הם כעובדי כוכבים לכל דבריהם כו' עכ"ל,

והיוצא מדבריו שבזה”ז דם כותים אינו מטמא. ותמוה דהלא לשון הרמב"ם הוא כפי מ”ד כותים גרי אמת הן אלא ש”היום הזה" גזרו עליהם שיהיו כעכו"ם, וכדאיתא במס' חולין  ו: שרב אמי ורב אסי לא זזו משם ער שעשעום‏ עובדי כוכבים גמורין, והרי שם בגמרא הובאה הגזירה לענין שחיטה יין נסך ולבטל רשות בשבת. וכפשטות  גזירת רב אמי ורב אסי היתה רק להחמיר עליהן כעכו"ם בלבד. ואילו מפיה"מ יוצא דהרמב"ם נקט שעשאום כעכו"ם אפילו לקולא. ושיטתו זקוקה לביאור.

ואמר מרן הגר"ח ז"ל שהרמב"ם הסיק מסוגי' דיבמות שמהפסוק "בה' בגדו כי בנים זרים ילדו" נתפרש דין דאורייתא דהפקעת קדושת ישראל, דהרמב"ם סובר שהחכמים עשו את עשרת השבטים לעכו"ם ממש והפקיעו מהם כל חלות קדושת ישראל מדאורייתא. ולפיכך היה כח לחכמים להפקיע כל חלות קדושת ישראל מדאורייתא אף מהכותים ולעשותם כעכו"ם לכל דיני התורה, ואפילו לקולא דיניהם כעכו"ם בלי קדושת ישראל כלל. והוסיף הגר"ח זצ"ל שמשמע לפי הרמב"ם שיסוד הדין הוא שאם יש קבוצת יהודים שהם מומרים לכל התורה כולה ושנשתקעו מהם כל שם יהודי. ואף הגויים שמסביבם אינם מחשיבים אותם ליהודים אלא לעכו"ם, אזי יש לחכמים כח התורה להפקיע כל חלות קדושת ישראל מהם ולעשותם כעכו"ם לכל דיניהם ואפילו לקולא .

והוסיף מרן הגר"ח זצ"ל דמסתבר דלא צריכים ישיבת ב"ד מיוחדת להפקיע קדושת ישראל מהקבוצות האלה אלא בירור ב”ר בעלמא, כי קדושת ישראל שלהם פקעה ממילא. ולכן אמר הגר"ח זצ"ל דה”ה היום בנוגע לצאצאי היהודים שנשארו בספרד אחרי הגירוש המכונים בשם ה'ימאראנוס", שבמשך הדורות נאבד מהם השם של יהודים, והם מחשיבים את עצמם ומזדהים היום כגוים מהעם הספרדי, וכן אומרים עליהם הגוים שמסביבם‎ ‏ ומאחר שנטמעו במידה רבה כ"כ קדושת ישראל שלהם פקעה ממילא וע"פ דין ה"ה נכרים גמורים לכל דיניהם הין לחומרא ובין לקולא. והוא חידוש נורא.

Yes, it is.

https://drive.google.com/file/d/0B1kbP0RcDWSnenRSWkFLSV92TUk/view?usp=sharing

Regarding the connection of Bris Milah and indelible identity, see the Beis Haleivi in Beshalach, who says

 והנה הסגולה הזו המיוחדת להיות כולם כאחד , זוכים לה ע״י המילה, ועם כי אין אתנו יודע על מה עכ"ז הפסוקיס מורים לזה

Thank you to RDNJS for bringing this to my attention.

(Please, please, don't tell me that the Nazis murdered anyone who had one grandparent that was Jewish, even if he had been baptized and wanted to join the SS.  We don't pasken like the  Nuremberg Decrees.  (In one horrible and amazing case, they apparently decided that a Jewish father does not make you Jewish.) )


There are many cases where identity is related to the effect or validity of an act. Among them are Shechita, Milah, Shlichus, Safrus, Kinyanim, and tziruf to a Minyan.  As we said above, we are not discussing the term "Jewish" in Halacha.  We are discussing the term as a social identity.  Nedarim are particularly relevant to our discussion, because in cases where the words of a neder are vague, the rule of interpretation is that you follow local idiom.  But to some extent, you also look at the classical sources for meanings.  So what does it mean when you say Yisrael or Zera Avraham or Mulim?

We're learning Nedarim in Daf Yomi now, and we have a group of Mishnayos in Nedarim that talk about a Neder or a Shevu'ah that mentions "Zera Avraham" or "Areilim/Mulim."

Mishna 3:11

שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות העולם

The Tiferes Yisrael there says

ר״ל ממה ששייך לישראל אפילו מומר דאעפ״י שחטא ישראל הוא כסנהדרין מ״ד

It is not only the Tiferes Yisroel.  I found that the great Rav Yehuda Leib Batlan (Zalkind) also says this in his teshuvos, Zecher Yehuda Siman 42.  (You should see the haskamos from Reb Yitzchok Elchonon and the Netziv on the person and the sefer.)

 על דבר שאלתו דמר אם מומר עושה שליח מפני שכתוב בשו״ע אה״ע (אהע"ז ס' ק"ג סעי׳ ב׳) דמומר הרי הוא כנכרי לכל דבריו ונכרי אינו עושה שליח. הנה הא דנכרי אינו עושה שליח ואינו נעשה שליח הוא דלא כרב אשי דרצה לחלק בין תרומה דאין שליחות לעכו״ס ובין שאר דברים דיש לו שליחות . בבבא מציעא (דף ע״א נ׳)] ואמרינן שם הא דרב אשי בדותא היא . והנה בגיטין [דף כ״גנ׳] ירצה הש״ס לומר דאין עבד נעשה שליח כלל משוס דדרשינן מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל. אבל עבד אינו ישראל. ומסיק דלא בעינן ישראל אלא בני ברית . ופירש״י מהולים ובאו בברית ועבדים מהולים הם וע״כ נעשים שלוחים ועושים שלוחים. וע״כ לכאורה ישראל מומר נקרא בן ברית דהא מהול הוא . ואף כי לכאורה הא נכרי אפילו מהול נקרא אינו בן ברית. אולם כמה חילוקים יש בזה. חדא דהא חזינן דנכרי מהול שגייר צריך להטיף ממנו דם ברית (עיין בשבת דף קל״ה א׳) אלמא דבעודו נכרי אינו נקרא בן ברית ובישראל מומר אם שב להיות יהודי ודאי אינו צריך להטיף ממט דם ברית וזה פשוט. והנה איתא בנדרים [דף ל״א ב׳] קונם שאיני נהנה לערלים אסור במולי אומות העולם ומותר בערלי ישראל. ולכאורה מה דינו בישראל מומר . והנה האי מותר בערלי ישראל. היינו שמתו אחיו מחמת מילה. וכן לכאורה בסיפא גבי שאיני נהנה למולים דאסור בערלי ישראל ומותר במולי נכרים [נמי יש לחקור מה דינו בישראל מומר] והנה בש״ס נאמר שם הטעם מפני שאין הערלה קרויה רק על שמם . והנה לכאורה הוא נתינת טעם רק על הקונם מערלים דאסור במולי אומות העולם משוס שנקראים ערלים אבל בקונם ממולים למה לא לתסור גס במולי נכרים. אלא ודאי לכאורה דהטעם דמילתם אינה מילה כלל. וזהו דקאמר שהערלה קרויה על שמם וד״ל ויבואר לקמן. וא״כ ישראל מומר דינו לענין נדר כמו בישראל.

In a different context, the Chasam Sofer (Tshuvos CM 134)  brings from the Even Ha'Ozer in OC 189 that "A Mumar is called a Ben Bris," and he argues on that point, and says that he is a Ben Bris only regarding the Bris of Milah, but he is not a Ben Bris as far as the Bris of Torah.

במ״כ נתחלף לו ברית בברית דבסנהדרין אברית דתורה קאי כיון שהמיר והוציא עצמו מכריתות ברית והרי הוא משורש פורה ראש ולענה אשר לבבו פונה ולא יאבה ה' סלוח לו .............  ואפ"ה הי' ראוי למול לולא קרא ואתה את לולא קרא ואחה אח בריתי   תשמר והתם אברית מילה קאי ולא אברית תורה ואעפ"י שפורק ממנו עול כל התורה מ"מ ע"כ הוא מהול ובריתו בבשרו חתום ומי יסירנו ע"כ מומר מל 

So it's interesting, that the Chasam Sofer is very much in line with what we said above about how the word "Jew" can mean different things according to the context.  As far as a Neder on Areilim, the Chasam Sofer would definitely be on the side of the Maharil Batlen and the Tiferes Yisrael, because the mumar, while definitely an Aral Leiv, is fort not an Aral Basar, and the Bris is on him despite his rejection of the whole concept of Milah.  As for the Reform, the Chasam Sofer would agree to the title "Bnai Brith," but only as far as the Bris of Milah, not Torah.

On the other hand, Reb Shlomo Kluger in his Nidrei Zrizin says that a mumar on the mitzva of Milah is called an Areil even if he is a mahul, and a neder on Areilim includes him.

מיהו לדינא נראה דדינו כערל נכרי ממש ובפרט לפי׳  הרמב"ם דהכונה למי שמאמין במילה א"כ המומר אינו מאמין במילה לכן אסור בו אף אם הוא מהול

Rav Saadiah Gaon's words might apply, too.

רבי סעדיה גאון  אמונות ודיעות, מאמר ז פסקא ג

 שאין ישראל אומה כי אם בתורותיה. כל עוד האדם מאמין בתוקפן, הוא נכלל בכלל ישראל, אפילו אינו שומר על כל המצוות או רובן. אבל אם מכחיש בסמכותן, הרי יצא מכלל ישראל

I have intentionally avoided the expressions we find, for example in the Rambam, in the end of Cheilek that says that if you don't believe in one of the ikrim, then יצא מן הכלל וכפר בעיקר.  Or in the second perek of the Yad on Avoda Zara that ישראל שעבד ע"ז הרי הוא כגוי לכל דבריו, or at the end of Hilchos Shabbos that המחלל שבת בפרהסיא הרי כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם.  I don't think those statements are relevant to our discussion.  Even the Rambam in 2 Mamrim 2 that says
מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה [מורידין אותו] ולא מעלין והרי הוא כשאר כל האפיקורוסין והאומרים אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין. שכל אלו אינם בכלל ישראל is dealing with, as I said above, things like legal proceedings and procedure, tzedaka, tziruf to a minyan, shechita and so forth.

A good example of the importance of parsing the term in its various applications is the Terumas Hadeshen in 223, in his response to those that say that a apostate is considered to not be Jewish for Yibum.  He says

 ומה שהפליג הגדול שהבאנו לעיל וכו׳ והביא ראיה מדברי רא׳ם בסמ׳ג דחילק הכי בין קידושין לגיטין ובין ריבית וצדקה דכתיב בהו אחוה, ולכך ליתניא במומר, נראה דאין ראיה מזה לחלק הכי ג׳כ לעניין יבום, דהתם שפיר אית לחלק משום אחוה דכתיב גבי ריבית וצדקה לאו באחים גמורים איירי אלא כלומר כל ישראל שהם אחים בתורה ובמצות. ותדע דאנו מוזהרים לענין ריבית וצדקה על הגר הבא משאר עממין כמו על ישראל הבא מזרע יעקב, וכיון דהכי הוא מומר שכפר בעיקר ויצא מן הכלל פורק ממנו אחוה זאת אין אנו מוזהרים לרחם עוד עליו ולהחיותו. אבל אחוה דכתיב גבי זיקה ויבום אינו ר׳ל אחיו בתורה ומצות, אלא אחיו מעצמו ובשרו שנולדו מאיש אחד, ומומר נמי אע׳פ שנשתמד לא פסקה תולדותיו והלא הוא ואחיו המת נולדו מאיש אחד, דעשו נמי ישראל מומר היה כדאיתא פ׳ק דקידושין (יח, א) ואעפ׳כ משתכח דהתורה קראתו אח ליעקב בכמה דוכתי, והיינו משום דבני איש אחד היו

The point that I'm making is that he is careful to distinguish among the various uses of the term "Jewish."

For a useful compendium of Merei mekomos, here is something Rabbi (sic) Menashe Klein wrote to the Steipler.


On Tisha Ba'av, I came across this, from
Yair Lapid.  Of all people.  It moved my wife to tears, and I think it reinforces our realization that a man that considers himself part of Klal Yisrael, even if he's a sheigitz sonei Torah and Kofer, there's a beautiful neshama of Zera Avraham, Yitzchak, V'Yaakov in there.  This is what Lapid said on his Facebook page.

הייתי בכותל.

חגגנו שם בר מצווה לניצולי שואה שלא זכו לעלות לתורה מפני שהיו בגטו או במחנה ריכוז.

לבשתי טלית וכיפה, מפני שזה מה שעושים בכותל כשאדם בן תשעים שר בקול רועד, "ברכו את אדוני המבורך" וכולנו מנסים לא לבכות.

מאוחר יותר באותו יום התמונות עלו לרשת. שלוש קבוצות זינקו כאילו נשך אותן נחש:

חרדים שאמרו, "מה פתאום הוא חובש כיפה?"ֿ

חילונים שאמרו, "מה פתאום הוא לובש כיפה?"

וציניקנים שאמרו, "שימו לב, הוא חובש כיפה, ברור לכם שזה תרגיל."

למה זה כל כך הפריע להם?

התשובה היא (זוהי התשובה הפרטית שלי, אתם מוזמנים כמובן לתת כל תשובה אחרת) היא שאנשים תמיד מוטרדים מאוד כשמישהו יוצא מהקופסה שלו. כשאנחנו לא אוהבים מישהו, אנחנו בעצם לא רוצים שהוא יעשה משהו שאנחנו כן אוהבים. 

קשה לשמאל עם זה שהמתנחלים הם גם קצינים נהדרים בצה"ל (אז הם ממציאים תיאוריה שהם מנסים להשתלט על הצבא). 

קשה לחילונים עם זה שהחרדים מתחזקים מפעל מופלא של גמילות חסדים (אז הם אומרים שזה הכל בשביל לא לשלם מיסים). 

קשה לדתיים עם זה שדווקא החילונים הקימו את המדינה וקירבו את הגאולה (אז הם קוראים להם חמורו של משיח). 

מפני שהאמת העצובה על המין האנושי היא שאנחנו אוהבים לשנוא. זה נותן לנו תחושת עוצמה, זה מקרב אותנו אל החבר'ה שלנו, זה חוסך מאתנו את הצורך לבחון כל יום מחדש את עמדותינו כי למי יש כוח. במקום זה אנחנו מסתכלים על הצד השני ואומרים לעצמנו שאם הוא כל כך מגעיל ונורא, אז ברור שאנחנו צודקים. 

בגלל זה אבותינו, שהיו חכמים יותר מאתנו, נתנו לנו את תשעה באב. 

כי הם רצו להזכיר לנו שאם בגלל שנאת-חינם נחרב בית המקדש, אז פעם בשנה, ביום הזה, אנחנו צריכים לבחון מחדש את כל השנאות שלנו. האם הן מוצדקות? האם הן לא מעוורות את עינינו? האם אנחנו יודעים להסתכל מעבר להן ולראות את אחינו בני האדם?

שנאה היא בחינם, אהבה לא. 

אהבה כרוכה במאמץ, ביציאה מהקופסה של עצמנו, ביכולת לראות את האחר באמת. 

שנאה באה בקלות, אהבה בקושי. למה? מפני שהיא מכריחה אותנו לחשוב מחדש על כל האנשים האלה שנמצאים בצד השני, שהם אחרים מאתנו, ששמנו אותם בתוך קופסא כדי שלא נצטרך לחשוב עליהם.

כדי לשנוא מישהו, אנחנו צריכים להרחיק אותו.

כדי לאהוב אותו, צריך להתקרב.

NOTE:
Regarding the word "brouhaha," you might be interested to learn that the word originated in the French as an echoic mimicry of Jews saying Kiddush Levana out in the street.  See, for example, here and here.
NOTE:
One peculiar website decided to score "Jewishness" with three factors.  Silly as it may be, (Ben Gurion, 15; lehavdil Yaakov Avinu, 14) their method is as good as any, maybe better than most, because it uses a scale, not "all or none."  On a Jewishness Scale of 15, so-and-so scores.....

B'nos Moav. Arayos and Avoda Zara

Bilam advised the king of Midian to do something that would bring Hashem's anger upon Klal Yisrael.  It worked, and it brought about a disaster.  A plague broke out among the Jews, and the judges were told to take up their swords and slay those that had sinned.  According to Rashi, they actually went and killed people, and the numbers are beyond belief (two each for every judge,so Rashi says they killed something like one hundred sixty thousand men, out of six hundred thousand- more than one quarter of the Jewish men.  The Ramban finds the numbers so extreme that he says that because of Pinchas' intervention, the gzeira for the judges to kill was nullified.)  As terrible as it was, it would have been far worse if not for Pinchas' intervention.

וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב.  ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן.  ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה בישראל.  ויאמר ה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה נגד השמש וישב חרון אף ה מישראל.  ויאמר משה אל שפטי ישראל  הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור.   והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד.  וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו.   ויבא אחר אישישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל.   ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף

Pesukim and maamarei Chazal spread over the three parshios seem to give  inconsistent explanations for exactly what sin it was that precipitated the terrible punishment.  Some indicate that it was the Avoda Zara (ויצמדו לבעל פעור), while others talk of the z'nus (אמר להם אלקיהם של אלו שונא זימה הוא).

The achronim bring an interesting mesora.  They say that they have a mesora in the name of the gaon איש מפי איש עד משה רבנו- an amazing expression that we find almost nowhere outside of הלכה למשה מסיני, and certainly never where it involves something found nowhere in Chazal.  The mesora is that every avoda zara has arayos, and arayos is a necessary ingredient in every avoda zara.  According to this, Rav Steinman (Ayeles HaShachar al HaTorah) says, the kashe is not shver.  It is a false dichotomy.  Avoda Zara is Arayos, and Arayos can be Avoda Zara.

הרמ"מ משקלאוו (בס' מים אדירים על האידרא זוטא) כתב שמעתי מהגר"א ז'ל קבלה בידינו מן הגאונים איש מפי איש עד משה רבינו ע'ה שכל עבודה זרה הי' צריך דבר ערוה ולכן כתיב אצל כל ע'ז ויזנו אחרי הבעלים וקם העם הזה וזנה עכ'ל

In the Hebrewbooks copy the sefer is not called Mayim Adirim, it's called מנחם ציון.  (For those of you that never heard of the Idra Zuta, or even the Idra Rabba, it is from the Zohar in Haazinu, describing the passing of Rav Shimon bar Yochai.  Wiki articles in Hebrew and English.  For an explanation of why it has two different names, Mayim Adirim and Menachem Tzion, I direct your attention to the handwritten note on page two of the Menachem Tzion at hebrewbooks.org)

The language of the Gaon's talmid Reb Menachem Mendel in his sefer is even more clear- that arayos is not only a tool of avoda zara, but a part of its essential character.  I don't understand the discussion that leads up to this point, but he says that the reason arayos is not mentioned among the things that are makchish famaliah shel maalah is because arayos is included in Avoda Zara:

...........
והמדבר זה הוא קוצץ בנטיעוח שמפריד בין נגל׳ לנעלם והמה מהפכין ממטה לנחש ואם נותנין אות ומופת לדבריהם אזי גם האות והמופת מן המכחישים פמליא ש״מ והן עע״ז וש"ד וג׳׳ע ממש ומה דלא חשיב ג״ע נמי שא״צ כי שמעתי מאדמו״ר הגאון ז״ל שכך קבלה בידינו מהגאונים איש מפי איש עד מרע״ה שכל ע״ז צריך עבודת דבר ערוה ולכן כ' אצל ויזנו אחרי הבעלי׳ וקם העם הזה וזנה

We don't need historical support for this, but when I said it over on Shabbos, our professor of classics, Rabbi Dr. Yitzchak Resnik, said that this is well known to be the case in the classic era.  There were temples where the priestesses were mukdash to have relations with supplicants, through which a state of "holy" ecstasy would be attained.  We all are familiar with the erotic carvings associated with Hinduism as well.

Rav Schwab (in his Maayan Beis HaShoeiva) says something that relates to this.  He asks, how can it be that such a great man as Zimri could do such a disgusting thing.  Besides the fact that he was quite elderly, if you're reading this you know what a great man he must have been to be a nasi of a Shevet in Klal Yisrael, and he did something that even a prosteh person would not do, and davka with a shiksa, knowing full well what consequences he was risking.  Rav Schwab answers that the Gemara (San 63b) says

אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא

Rav Schwab says that Zimri saw that many Jews were inflamed with lust for the Moaviyos and it was that lust that drove them to do Avoda Zara, because their consciences would not let them sin.  The idea of this kind of hefkeirus of arayos was so horrible, it was so shameful, that they simply could not do the aveira.  It was only by saying to themselves that they now are worshippers of Pe'or, and zenus is the right and "holy" thing to do, that their conscience stopped bothering them!  It's not shameful, it's not horrible, it's not hefkeirus, it's our way of worshipping our god!.  They used the excuse of becoming ovdei avoda zara to kasher their irresistible taiva for zenus.  So Zimri decided that the best eitza is to remove the extreme stigma of ze'nus; to show people that even a holy and great man can give in to his desires.  Once the people would see this, then they would be willing to consort with the Moavi and Midani women without having to drop Yiddishkeit entirely.  Thus, although they would be punished for zenus with goyim, it would be a far smaller sin than Avoda Zara.  Rav Schwab says that Zimri was wrong because the sin of publicly consorting with Moaviyos and Midianos was terrible as well, and you don't solve the worse problem of avoda zara by being mattir a lesser but also terrible sin of arayos.

With the Gaon, we can enhance Rav Schwab's teretz.  Zimri's error was thinking that Arayos and Avoda Zara can be separated. But that is not true.  Arayos is a av melacha in the parsha of avoda zara; and lav davka avoda zara,- it can be minus or kefira, too, which are also in the parsha of avoda zara.  Zenus and arayos are inseparable from avoda zara.  Zimri thought it was worth it to cut off the leg to save the body.   If they don't feel so guilty about zenus, at least they won't need to throw away Yiddishkeit and adopt avoda zara to rationalize their zenus.  What he didn't realize was that he was inflaming the disease, not eliminating it.  Allowing zenus is not only a sin because of the inherent aveira of zenus, but also because it ultimately brings a person to avoda zara.

Update: Thank  you Reb Chaim B for bolstering the point with the Gemara in Sanhedrin 81b and with slight changes the Rambam 12 I'B 6:

הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, בעא מיניה רב כהנא מרב, לא פגעו בו קנאין מהו, אינשיה רב לגמריה, אקריוהו לרב כהנא בחלמיה בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים, כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר, אתא אמר ליה הכי אקריון, אדכריה לרב לגמריה, בגדה יהודה זו עבודת כוכבים, וכן הוא אומר בגדתם בי בית ישראל נאום ה', ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים זה משכב זכור... כי חלל יהודה קדש ה' זו זונה, וכן הוא אומר לא יהיה קדש, ובעל בת אל נכר זה הבא על הכותית, וכתיב בתריה יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאלקי יעקב ומגיש מנחה לה' צב-אות, אם תלמיד חכם הוא, לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, אם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צב-אות. אמר רבי חייא בר אבויה כל הבא על הכותית כאילו מתחתן בעבודת כוכבים, כדכתיב ובעל בת אל נכר, וכי בת יש לו לאל נכר, אלא זה הבא על הכותית

The only comment I would make is that כאילו מתחתן בעבודת כוכבים is talking about specifically a kusis, in that the passuk being interpreted uses the words בת אל נכר, while the Gaon, I think, is talking about Arayos in general- צריך עבודת דבר ערוה.

But there is a Chazal brought in two places by Rabbeinu Bachaye that does relate all to Avoda Zara:  It is in his peirush on Chumash towards the beginning of Kedoshim and in his Kad Hakemach.  It says

 כל המסתכל באשה (בפני אשה) עובר משום אל תפנו אל האלילים

Still, it's not exactly what the Gaon says.  With a Chazal or not, the Gaon stands on its own merits- it's a mesora from the Geonim all the way to Moshe Rabbeinu.

Mattos, Bamidbar 31:22. Tevillas Keilim. Materials

I recently read a book by Mark Miodownik, "Stuff Matters: Exploring the Marvelous Materials That Shape Our Man-Made World."  He is a professor of materials science and an engineer.  The book examines the science behind the behavior and appearance of concrete, chocolate, steel, glass, paper and carbon.  What I found most fascinating is that there are two very important elements in how a material behaves.  One is the chemistry of the component molecules.  The other is the structure those molecules take.  For example, soot, pencil graphite, diamonds and carbon nano-tubes are all made of the same material.  The only difference between the black soot on the ceiling above your shabbos candles and your pencil lead and a diamond and a carbon nano-tube is whether the carbon atoms are are unjoined, joined in two or three dimensions, or joined in two dimensions and arranged into tubes.  This is a point that he makes again and again.  The structure of a material is at least as important as what kind of molecules it is made of, whether it's carbon or steel or glass or chocolate.

When I was in Ner Israel forty five years ago, the Mashgiach was Harav Dovid Kronglass.  (Reb Dovid was a gadol in Torah and mussar.  He wrote his sefer Divrei Dovid on Zeraim while he was in Shanghai, and he was, as far as the human mind could tell, a tzadik gamur.  He said the second Beis Medrash shiur, after which you would go to Rav Rudderman's shiur klali, and some of the baalei kishron tried to avoid his shiur by staying two years with Rav Kulefsky and skipping him, because he eschewed fireworks in favor of crystalline clarity.)  I once heard him say that when he began his work as a mashgiach, he thought that the picture was Torah, and seder, order, was the frame around the picture.  He said that he came to realize that the picture is seder, and Torah is the frame.  Sometimes, I think I understand what he meant.  For one thing, I believe that when you have a safek in halacha, and you ask for a psak, or, if you know the sugya you pasken for yourself, the most important thing is not figuring out what the ultimate truth is.  What's most important is that when you have a safek, you seek an answer from the Torah.  The process is more important than the result.  The word Halacha, perhaps, refers to the halicha to find the answer.  After all, the word הלכה stems from בחוקתי תלכו, which refers to the discipline of seeking knowledge.

Also, you have the Rashi in Menachos 7a.  Rav Avimi learned Menachos in the Beis Medrash of Rav Chisda.  The Gemara asks, but Rav Chisda was a student of Rav Avimi!  The Gemara answers that Rav Avimi forgot that masechta, and he needed Rav Chisda to remind him of what he had forgotten.  But why didn't he send for Rav Chisda to come to him!  Because going to him is more effective.

רבי אבימי תני מנחות בי רב חסדא ואבימי בי רב חסדא תני והאמר רב חסדא קולפי טאבי בלעי מאבימי עלה דהא שמעת' בא להכריז רצופין ל' יום שני וחמישי יג] (ושני) ס' יומי אבימי מסכתא איתעקרא איתעקר ליה ואתא קמיה דרב חסדא לאדכורי גמריה ולישלח ליה וליתי לגביה סבר הכי מסתייעא מילתא טפי

Rashi explains

מסתייע מילתא. משום יגעתי ומצאתי

You have to ask yourself, who cares if he had to walk to his student's beis medrash?  The Yegi'ah of  יגעתי ומצאתי is the brain work, not the walking.  But you see that's not the whole truth.  The effort of going where you need to be gives you siyata dishmaya as well. (Reb Yerucham's observation in his Sichos Chu'M.)

The next part of this discussion is directly related to this.  It won't seem to be relevant, but it will eventually tie Miodownik's book and lehavdil Reb Dovid's observation to the dinim of Tevillas Keilim. Patience.

Our parsha teaches the dinim of tevilas keilim in Klei Midyan (going with the great majority of the Rishonim and poskim that it is deoraysa.)  The Torah mentions six metals:   את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת.  There is a machlokes among the poskim whether all metals are deoryasa, or only the ones listed.  Obviously, aluminum is not listed, as it was not isolated and refined until the late eighteen hundreds.  The Tiferes Yisrael in his introduction to Taharos says that all metals are deoraysa.  Many later poskim, such as Reb Moshe, disagree and say that only the ones listed are.  Nowhere does the Torah say the word  מתכות in the context of Tevilla or Tumah, and having mentioned six types of metals should make it a שני כתובים הבאים כאחד.  Reb Yaakov Kaminetzky in his Emes L'Yaakov in our parsha distinguishes between Tevilla deoraysa and Tuma deoraysa. (More marei Mekomos on this topic in the post pasted below.)

Last fall, I posted the following regarding Zirconium knives.  There, as here, I highlight the futility of defining materials neatly as one thing or another.  I am copying that post to this one, where it belongs.


Ceramic Knives and Tevillas Keilim: Do ceramic knives require tevilla?

Earthenware does not need tevilla.  Metals and glass do.  Ceramic dishes are the subject of some discussion, (שאלת יעבץ א, סז, פת"ש יו"ד קכ, ב say no; ערוה"ש קכ, כט says one should be tovel without a bracha because it is similar to glass) and most people are not tovel them.  But what we call ceramic knives might not fit neatly into any of these categories.  As a result, it is not at all clear whether they need tevila at all, and if they do, whether the tevila is midoraysa or miderabanan.

To address this question you have to know basic hilchos tevillas keilim and materials science.  The chemistry issue is that ceramic knives are made of Zirconium Dioxide.  This material appears in many forms with very different characteristics.  It can be made into imitation diamonds, cubic zirconium.  And it can be sintered into knives that are harder than steel.  Pure Zirconium is, in the language of science, a metal.  As Eli points out, the fact that pure Zirconium is a metal means very little.  Pure Silicon is also metallic, but, like Zirconium, does not exist in nature in its pure form.  It occurs as Silicon Dioxide- sand- which is definitely not a metal.  In halacha, are articles formed from zirconium dioxide metals, and if they are metals, are they included in the metals mentioned in the parsha of tevillas keilim?  Or perhaps halacha would categorize them as ceramics, or even glass?

Here is a scientific discussion of glass, ceramic, and pyrocerams.

As I said, even if in Halacha it would be viewed as a metal, it is not clear what its status would be for tevilla.  The reason is as follows.  According to Din Torah, metallic utensils requires Tevilla.  But to say that all metal requires tevilla also is not an explicit fact.  It is an extrapolation.  The Torah only identifies gold, silver, copper, steel, tin or lead as requiring tevilla.   What about metals that are not mentioned, such has aluminum or uranium?  There are three opinions.  Some say they are obligated mi'doraysa and should be toveled with a beracha, some say with a beracha but only Miderabanan (Igros Moshe- Miderabanan.  O.C. 3:58, Y.D. 2:164, 3:22, Divrei Chachachim page 189:3:footnote 37, Chai Ha’Levi 4:56:3.)  Others say there is no requirement to tovel them at all, like plastic (Divrei Chachachim page 189:3, Emes L’Yaakov Y.D. 120 footnote 51. But as I mention above, Reb Yaakov holds that it's derabanan only for Tevillas Klei Midyan, but deoraysa for Tuma.)  For most people, as a matter of practical rabbinics, it has been suggested that one just avoid the issue and be tovel such metals after one has already recited the beracha on metal or glass.

So even if Zirconium were to be defined as a metal, the question would remain.  But I don't think that can be assumed.  To the uneducated eye, it is no more glass than metal and no more a metal than ceramic.  And we cannot look to what chemists or metallurgists or advertising departments say.  We need to prove how it would be categorized according to halacha.  Since we don't know the rationale for Tevilla, it is difficult to extrapolate.

The bottom line is that it is so different from each of them, that it really ought to be in a class of its own, like plastic, and one could make an argument that it does not require tevilla at all.

It happens that the status of corelle and pyrex, among other pyrocerams, is also not simple.  The crystalline structure of these materials resembles ceramic more than glass.  In fact, ceramic is subject to differences of opinion regarding kashrus, some considering it to be glass, but many hold that it is Kli Cheres (מ"ב תנא, קסג), which has very different halachos both for tevilla and kashrus.  Porcelain is cheres that is heated to a much higher temperature than usual cheres, to a point where glass is created and flows into the spaces between the clumps of cheres, so it's as much glass as cheres.  But at least in those cases, the raw material is the same as cheres and the appearance and smoothness is the same as regular glass.  That is not the case here.

Additionally, I think that the determinant regarding Cheres/earthenware for Tevillas Keilim is not identical with that of Cheres/earthenware for Kashrus.  For Kashrus, the only issue is its absorbtiveness.  The Gemara discusses various utensils that are coated with tar, or made from various earths, and uses simple observation of fact to determine whether they have a law of kli cheres for kashrus.  For Tevilla, absorbtiveness is not necessarily a determinant.  For all we know, Cheres for Tevilla has nothing to do with be'li'ah, but instead with tumah.

More mar'ei makom on porcelain vis a vis kashrus-

 בשכנה"ג או"ח תנא, הב"י ל', כתב שמנהג העולם להשתמש בפורצלאן בפסח, אף שהשתמשו בו בכל השנה בחמץ, שהם כזכוכית. והוא לעצמו החמיר כדברי הרדב"ז, אבל לאחרים לא החמיר. גם בשאלת יעבץ א, סז, התיר. והפר"ח כתב, שגם המקילים היו מקילים בפורצלאן אמיתי, אבל עתה יש מזויפים שבולעים, ולכן לכו"ע צריך להחמיר. וכ"כ מחב"ר תנא, י. והובא בכה"ח תנא, שה. וכן פסק בקול מבשר א, פ. וכן המנהג. אבל בצירוף של ספקות נוספים אפשר להקל, כמובא בדברי האחרונים שנזכרו בס' הגעלת כלים יג, שסח; וביבי"א א, יו"ד ו; וח"ז יו"ד י.

So, I'm sorry to say that I'm left with the default position- one should get a regular metal utensil and take it to the mikva when you're taking a ceramic knife, and make a bracha on the regular metal utensil to cover the ceramic knife.  (I don't think glass would be a good idea.  Glass is derabanan.  A bracha on a derabanan before doing a deoraysa might be a problem in over le'asiyaso and not over de'over.)


Rabbi Dr. Nachum Stone was kind enough to discuss these matters with his Rav, Harav Rabinovich of Maaleh Adumim.  Dr. Stone's presentation of the question is particularly important in that he is a musmach, a talmid chacham, and a dentist who is very familiar with ceramics and metals and their chemical and physical characteristics.  This is what he reports.

בעניין חומרים חדשים טבילתם והכשרתם

מה דינו של סכין מחומר קרמי –האם זכוכית? 

צריכים לבדוק מה זה בדיוק

אבל לגבי טבילה כנראה כמו זכוכית- לחומרא

--------------------------------------------------------------------------------

האם דינו ככלי הכנה בלבד ולא כלי סעודה , ואולי מן הדין אינו חייב אפילו מדרבנן

?

ייתכן שלא חייב אבל בכל מקרה יהיה טבילה בלי ברכה

--------------------------------------------------------------------------------

  לגבי חרסינות חדישות כגון

CORNINGWARE + CORRELLE

 חול, כמו כל זכוכית, אלא עיבוד שלהם בחום  SiO2 שחומר גלם שלהם הינו בעיקר

גבוהה מאד.

המראה חיצונית היא כמו זכוכית אטומה  , אבל במבט של

 ELECTRON MICROSCOPE המראה

 היא של אירגון פנימי

מאד ,מאד מסודר  כמו של מתכת. 

כשנשברים, זה דומה לזכוכית לכל דבר.

לגבי טבילה  והכשרת כלים  איך להתייחס לאילו?

להתייחס אליהם כזכוכית .אפשר  הגעלה להכשירם. לא יודע למה אומרים 3 פעמים .

Checking on the web, I found the following on a website written by Rav Ovadiah's grandson, Harav Yaakov Sasson, "member of the prestigious Bet Midrash Yechave Da’at in Jerusalem," and based on Harav Ovadiah's psakim.   I mention it only because of its simple honesty.

שאלה:   האם סכין קרמי חייב בטבילה

תשובה:  החומר ממנו עשויה סכין קרמית, אינו מתכת. אך אין לנו ידיעה ברורה ממה היא עשויה, אם היא עשויה מחומר הדומה לחרס, או חומר הדומה לזכוכית, שאז יש להטבילה, או שמדובר בחומר הדומה לפורצליין, שאין חיוב להטבילה. ובכל אופן, נכון להטבילה בלא ברכה.

**************************************************************

Now, as in my earlier post, I've some to realize that what we assume are defining characteristics of metals are not definitive as far as the halacha is concerned.  The word Mateches is of no use, because it refers to the ability to melt and re-cast the material, which applies to glass, but glass is derabanan.  Plastic is no less ductile than metal, while zirconium knives are variously called ceramics or metals, but they don't bend and they're made from a kind of sand.  A great deal of a materials behavior depends on its molecular arrangement, and it will someday be possible to make a petroleum derivative polymer that acts like what call metal.

It certainly would be easier to say that although in the world of physics the microscopic arrangement of the component molecules are an essential factor in the behavior of a compound, and maybe that's true in the parsha of Mussar, but in dinei Tevilla and Tumah, what matters is not the structure or behavior, but instead the constituent molecules or atoms, in which case it would be limited to these six and no more.

Mattos: People Who Should Wear Tefillin on Shabbos

1.  A strange coincidence.
2.  Looking for a connection to this week's Parsha.
3. The importance of Tefillin in the war against Midian
4.  An interesting connection of the importance of putting the Shel Yad on before the Shel Rosh and the war against Midian in the Medrash Shir Hashirim, a connection which may be implied in a Gemara in Menachos.  Or it might just be a coincidence.
5.  General marei mekomos.


1.  Sometimes, such unlikely coincidences occur that one can be forgiven thinking that they signify something.

Last Friday night, I saw that the shul had acquired the Teshuvos of Harav Kapach.  I was curious about what Teimani psak looks like, so I took it out, and the first teshuva I saw was a discussion of whether a person who does not have a Bris Millah (because of a dangerous medical condition) may or must wear Tefillin on Shabbos.  This question, and its premise, was entirely new to me, but I saw that he says that this question actually has considerable history, and stems from a Medrash/Zohar and a Smag (ספר מצוות גדול, עשין כב)

Although our Gemara (Eiruvin 96a) says that the reason one does not wear Tefillin on Shabbos is either because of Reb Yosi Hagligli's drasha from מימים or Reb Akiva's drasha from והיה לך לאות על ידך מי שצריכין אות יצאו אלו שהן גופן אות, this Zohar or Medrash says that one אות, one sign, is not enough.  Every Jewish man needs two signs of his Judaism.  During the week, the two signs are the Tefillin and the Bris Millah.  But on Shabbos, you don't need the Tefillin because you have two signs besides the Tefillin, you have the Milah and Shabbos.  On that basis, the Radvaz (6:2334) and the Trumas Hadeshen (108) and others have to say "do not take this to mean that a non-mahul has to wear Tefillin on Shabbos."  Either he's also called a Mahul, or because it's a Medrash and not meant lehalacha, or whatever.

So I said, ok, that's what a psak looks like in a Teimani sefer.  It was fascinating, although the idea of some people being obligated to wear Tefillin on Shabbos was not entirely new to me.  I already wrote that the Biur Halacha seems to hold like those poskim that a person that has to act on Shabbos exactly as he does during the week (for example, a man that is lost and doesn't remember what day of the week it is,) might be chayav to wear Tefillin on Shabbos.  On that basis I was mechadeish that Reform Jews, both men and women, are obligated to wear Tefillin on Shabbos.  Basically, the idea is that since they are 100% mechallel Shabbos, Shabbos is not an Os, and so they have to wear Tefillin on Shabbos, and since they have to wear Tefillin on Shabbos, it is not, for them, a Mitzvas Asei SheHazman Gramma, so their women would be chayav to wear Tefillin too.

The next morning, when I glanced at the Shem Mishmuel, I found that in Parshas Pinchas he brings this Zohar, too.  I don't remember ever seeing this Zohar or Medrash in my sixty one years, and then I see it twice within twelve hourse, in entirely unrelated contexts.  I have since found the discussion in the יד יצחק and the  בית נפתלי .

The Radvaz:

שאלת על ערל שמתו אחיו מחמת מילה אם מותר להניח תפילין בשבת שהרי אין לו אות בעצמו:

תשובה אע"פ שאין לו אות בעצמו בעל אות הוא אלא שמצד סכנתו ואונסו נתבטל ממנו האות אבל לעולם מצווה ועומד הוא תדע שהנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל שכל העכו"ם ערלים וכל בית ישראל ערלי לב הרי שערלי ישראל לא נקרא ערלים ויש להם אות ברית ושאני קרבן פסח דגלי קרא דכתיב וכל ערל לא יאכל בו ולא היה כדאי לבא בכתב ואפי' שלא היה מן הדין לא היה לו להניחם שלא לפרסם לכל שהוא ערל

The Trumas Hadeshen:

שאלה: לפי טעם סמ"ג (ספר מצוות גדול, עשין כב) מכח שני עדים. מי שמתו אחיו מחמת המילה ומשום כך לא מלו אותו, שמא ימות גם הוא, יניח תפילין בשבת ויהיו עמו שני עדים: שבת ותפילין

תשובה: נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה, דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא, דכמה שהרי כמה טעמים אשכחן מצאנו בדברי אגדה כהאי גוונא בסגנון זה, אפילו בגמרא, ולא מחלקינן משום ואין עושים הבחנות הלכתיות מפני אותו טעם. כי הא דאמרינן פרק המפלת כעין מה שאמרו בפרק "המפלת" (נדה לא:) "מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה"? פרש רש"י 'אבל לא לשבעה", ומפרש הטעם (נדה לא:) "שלא יהיו הכל שמחים, ואביו ואמו עצבים". פירוש, שהן אסורין בתשמיש המיטה. ולפי ולפי טעם זה, אם ילדה בזוב בהיותה זבה, לא נדה שצריכה שבעה נקיים לאחר שבעת ימי לידה, וכי סלקא דעתך וכי יעלה על הדעת שיהא הבן נימול לארבע עשר? וכאלה רבות הרבה בתלמוד.

On top of it all, that very afternoon my shiur learned the Gemara in Eiruvin about Reb Yosi Hagligli and Reb Akiva's argument about the drasha that patters us from Tefillin on Shabbos.

2.  I said to myself, this is amazing.  There has to be a reason for this almost Jungian synchronicity.   But there's nothing in my life that has anything at all to do with this.  I used to go to the mikva with Reb Avraham Kohen, and I know absolutely that there is absolutely nothing wrong with my bris.  Perhaps there is something in Parshos Mattos/Massei that has some connection!

3.  No, there isn't.  Absolutely nothing.

4.  But there is one interesting reference to Tefillin in this week's Parsha, in Mattos, where it talks about the strenth of the Tribe of Gad, which lived on the frontier, away from the rest of Klal Yisrael.  It is said that the source of strength for the Tribe of Gad, and for the entire army of Klal Yisrael in times of war, is the zechus of Tefillin, or, along the same lines, that they never ever put on their Shel Rosh before their Shel Yad.  This is brought in Rabbeinu Bachay, all the way at the end of Parshas Mattos, who says

: "וטרף זרוע – בזכות תפילין שבזרוע אף קדקד – בזכות תפילין שבראש"

 The passuk טרף זרוע אף קדקד was written about the Tribe of Gad in the Bracha of Moshe Rabbeinu (Devarim 36:20.)  Nonetheless, Rabbeinu Bachay uses the idea to tell us that the source of Gad's strength, Tefillin, was accessed by the entire army of Klal Yisrael when they fought.

But I still don't know why this coincidence happened, unless I meet an Hemophiliac Jew that follows the Zohar lehalacha, but here are the sources that talk about Tefillin in the context of our parsha as being a source of victory in battle.  As we will see, there is another possible coincidence that turned up.

5.  First, let's look at Menachos 36a:

תנא סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו (ג) וחוזר עליה מערכי המלחמה תנא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך מניח של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך אלא כשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד מנלן אמר רבה רב ב] הונא אסברא לי אמר קרא והיו לטוטפת בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים 

With this Gemara in Menachos in mind, let us look at the Medrash in Shir Hashirim.

 כמגדל דוד גבי מלחמת מדין, שאלמלי היה אחד מהם מקדים תפילין של ראש לתפילין של יד, לא היה משה משבחן, ולא היו חוזרין בשלום

So you have a Medrash that stresses the importance on the battlefield of ensuring that the Shel Yad precede the Shel Rosh, and you have the Gemara in Menachos that says it is a sin to interrupt between the Shel Yad and theShel Rosh, and that one who does this cannot participate in battle, which the Gemara immediately follows by saying that the correct order is to put on the Shel Yad and then the Shel Rosh- which, in light of the Medrash, was a factor of special significance regarding the War of Midian.

But who knows.  Maybe it's just a coincidence. 

The Rosh in הלכות קטנות – הל' תפילין סט"ו in Menachos says שמפני קיום מצות תפילין ותיקונן, יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקד, like Rabbeinu Bachay, but he doesn't address the importance of the Shel Yad preceding the Shel Rosh.

6.  See also Sefer Chasidim, as follows.

and Rivevos Ephraim.

7.  I don't want to leave out Kiddushin 37b, 

ביאה דכתב רחמנא גבי תפילין ופטר חמור למה לי ההוא מיבעי ליה לכדתנא דבי ר' ישמעאל עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ