Ki Sisa. The Daf Yomi and Bittul Torah

My father זכר צדיק לברכה discouraged me from learning Daf Yomi. He was among the great talmidim of Slabodka in Litteh, and all the Gedolei Yisrael looked forward to talking to him in learning, including his chavrusa (and upstairs neighbor) Reb Chaim Zimmerman, his dear friend and telephone chavrusa Reb Chaim Stein, his mechutan Reb Moshe, and the Ponovezher Rov. He was one of those legendary Bnei Torah that actually kept their feet in a pail of cold water so they could stay awake longer. He spent ten years in Slabodka, and all those years he learned with one chavrusa, Reb Leizer Platzinski. He said that they learned the Gemara three times. The first time, he knew it better. The second time, they were equal. The third time, he said, Reb Leizer knew it better. When they shared a room, Reb Leizer got the bed and my father slept on the floor, because Reb Leizer was from the Alter's family.

The point is that my father embodied the Gadlus of the Torah of Litteh and the hashkafos of the Slabodker Yeshiva. He discouraged my interest in the daf because he believed that real limmud meant iyun, and the daf did not allow serious iyun. He felt that the time would be better spent learning more slowly and carefully.

For what my opinion is worth, I think that the Daf can have tremendous value. It broadens the perspective, and it mandates a discipline that ensures that a day does not go by without learning. Also, for many people the camaraderie and interaction of the Daf is a tremendous mechayeiv, and without it, many people would not go to any shiur at all. If you stick to it, you will end up learning a velt. I've seen many people grow from total ignorance to serious Yediyas HaTorah and Halacha l'maiseh from taking the Daf seriously. Certainly, everyone should go through the cycle once, and chazer. But I also understand what my father meant, and I believe that a person that a yeshivamahn that does not spend serious time b'iyun because he is busy learning the Daf is oiver on bittul Torah. His wily Yetzer Hara knows that he can't take him away from the precious Torah, so he gives him a keviyas ittim that prevents him from real ameilus, which is, for him, Bittul Torah, with a capital B.

In our parsha, passuk 32:15

  והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת

In Avos 6:2 the Mishna says

אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר (משלי יא) נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר (שמות לב) והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת, אל תקרא חרות אלא חרות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר (במדבר כא) וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:

Rav Bergman in his new Shaarei Orah here says

פשטות כוונת רבי יהושע בן לוי היא שכל מי שאינו עוסק בתורה, מלבד עצם עוון ביטול תורה, יש במעשיו משום עלבון לתורה. שהרי הקב״ה ברחמיו נתן לנו חמדה גנוזה, יקרה מפנינים, וראוי לכל איש ישראל להדבק בה ללא הפסק, ואם אין עושים זאת אלא משאירים את התורה מונחת בקרן זוית, דבר זה נחשב ל׳עלבונה של תורה׳.

אך באמת מהפסוק שהביא - ׳נזם זהב באף חזיר׳ - משמע לא כך. שהרי ביאור הפסוק הוא כדברי רש״י: ״׳נזם זהב באף חזיר׳ - שמלכלך אותה באשפות, כן תלמיד חכם הסר מן הדרך הטובה. ׳אשה יפה וסרת טעם׳ - פורש מן התורה״, ואם אינו עוסק בתורה אם כן אין כאן לא ׳נזם זהב׳ ולא ׳אשה יפה'.  על כרחנו צריכים אנו לבאר שאין כוונת רבי יהושע בן לוי למי שאינו .לומד כלל, אלא מדובר באדם שלומד תורה רק שאינו עושה ממנה ׳עסק', ו'עסק׳ היינו כמו שכתב הב״ח (אר"ח מ'ז ג) בביאור לשון הברכה ׳לעסוק בתורה׳: ״שעיקר ההבטחה שהבטיחנו הוא יתברך לא היתה אלא על עסק התורה. היא העמל והטורח וכו', לכך תקנו לברך "לעסוק בדברי תורה״, וכן כתב הט״ז(שם סק״א) ״עיקר מעלת עוסקים בתורה דוקא דרך טורח ויגיעה, ואל זה כיונו בברכה ׳לעסוק, בדברי תורה,. דרך לימוד התורה היא דוקא על ידי עסק ויגיעה בעומק העיון, רק אז מובטחים אנו למצוא את המטמונים החבויים בה, ורק על לימוד כזה אמרו חז״ל (מגילה ו:) אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי אל תאמן, יגעתי ומצאתי תאמן, ויש לדקדק בפירוש רש״י לאבות (וי״א שהוא  פירוש הרמב״ם) שכתב לבאר: נזם זהב באף חזיר שאינו משמרו אלא הולך ונובר באשפה וממאיס, כן  תלמיד חכם שחסר מטעמים של תורה הוא מאוס כמנודה הזה״, כלומר שמי שאינו יגע בתורה בעומקה אינו זוכה למצוא את ה׳מטעמים של  תורה' 

וכבר אמר בזה הסבא מסלבודקא שכל מי שיכול ללמוד בעומק וביגיעה ואינו עושה זאת, נחשב לו הדבר כבטול תורה, ולמד זאת מדברי הגמרא בריש מגילה (ג:) שמבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה, והרי גם מקרא מגילה נחשב לתלמוד תורה? אלא מוכח שכיון שבמקרא מגילה חסר לו לאדם את הלימוד בעומק, ממילא נחשב הדבר כבטול תורה. וכן דרשו חז״ל במגילה (ג.) ״וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק, אמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה״, כלומר שגם קודם לכן למד תורה, אלא שהיה חסר לו ב׳עומקה של הלכה׳, ומבאר שגם חסרון זה נחשב לבטול תורה.

על זה אומר רבי יהושע בן לוי שכל מי שאינו עוסק בתורה כראוי, אף אם הוא לומד אך לא מתעסק ומתייגע כפי שיכול   לעשות, הרי זה עלבונה של תורה, והוא בבחינת ׳נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם׳. כי כיון שאינו עמל ומתייגע, חסר לו הן מצד עצם לימוד התורה, והן משום שאינו זוכה למצוא בתורה את ה׳מטעמים׳ הטמונים בה. מובן מאד איפוא שלימוד כזה הוא ׳עלבונה של תורה׳.

מדברים אלו יש ללמוד עומק נוסף בחובת כבוד תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל כוחם. כי חוץ מעצם זכות למוד התורה שלהם, הם גם מעלבונה על ידי כך שהם מתייגעים ומוצאים את המטעמים הטמונים בה.

I took the liberty of quoting Rav Bergman because I also heard this from the Alter from both my father and my Rosh Yeshiva, Rav Rudderman.  Also, I was amazed at his strong language - נזם זהב באף חזיר. But he's making a point, and he wants it to make a roshem.  

I have nothing to add, other than to explain the segue to the the second half of the Mishna which discusses the passuk in our Parsha. 

ואומר (שמות לב) והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת, אל תקרא חרות אלא חרות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר (במדבר כא) וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:

The Mishna is telling us that in order to be mis'alleh, in order to not be an eved to the Yetzer Hara, in order to be a Ben Chorin, it's not enough to learn. You need davka Yegiah to the extent you are able.

In a Mashal Hedyot, but a useful and true Mashal Hedyot, let me add something from my own observation of חילוץ עצמות. There's a method of exercise popularized by a Dr Doug McGuff called Body by Science, described as "a weekly high-intensity program for increasing strength, revving metabolism, and building muscle for a total fitness experience." To me, the word "fitness" is misused. Fitness means the ability to do your task well. Fitness for a stevedore is very different from fitness for a CPA. But one thing I do know, and that is that my seventy year old brother, he should be maarich yammim v'shanim, went from being overweight and practically handicapped to having the energy and appearance of an athletic twenty five year old. He looks, as he did in days of yore, intimidating and formidable. Setting aside his meshugassen with Atkins and supplements, this is all because he took on this program. 

The program discourages treadmills and daily workouts and instructs you to work against resistance to the absolute limits of your ability. A curl, for example, should take ten seconds up and ten seconds down, and it should be the maximum weight you can handle. When I visited my brother, he took me to his gym and put me through the paces, and he enjoyed watching me stagger out of the gym, and then wake up the next morning feeling like I was experiencing rigor mortis while still alive.

I am making a point. We develop when we work to the limits of our ability, not when we just do easier things again and again and again. If you want to be a real Ben Torah, then you need to invest yourself intellectually to the absolute limit of your ability. Do not let the Yetzer Hara trick you into using the Daf Yomi as an way to cripple you.

NOTES AND COMMENTS:

Reb Avi Lencz showed us the Beis Ephraim, as follows:

בגמ' מגילה ג' ע"א אמרו דמבטלים תלמוד תורה לשמוע קריאת המגילה, והקשו המפרשים והרי קריאת המגילה ג"כ לימוד התורה, ותירץ הבית אפרים דחסרון בעמקות הלימוד וערכה הוא ג"כ בחינה של ביטול תורה. וא"כ י"ל הכא, דאכן יושב בדין כעוסק בתורה, אבל הצטערו הני אמוראי על שלא היו יכולים להעמיק בלימוד ולהוסיף פלפול ולקח, שזה הוא כביטול תורה וכנ"ל.

Reb Micha, of course, refers us to the Aruch Hashulchan, whose words encapsulates the issue. We really need to carefully analyze what limmud is optimal, and to follow through on a plan. A realist, though, recognizes that for some people, the only likelihood of success is through the Chevreh Ein Yaakov, or the Daf Yomi.

Micha's words:

I consider the Arukh haShulchan's comment to typify Litvishe attitudes toward daf yomi. Or, in his day, the chevrah shas -- which also typically covered a daf a day, it just wasn't coordinated with other shuls' chevrei shas.
AhS YD 246:17:

... וט"ז סעיף קטן א שכתב בשם הדרישה: הבעלי בתים שלומדים רק איזה שעות ביום טוב, יותר שילמדו ספרי פוסקים ולא גמרא, עיין שם. ובוודאי שעל כל איש לידע דיני "אורח חיים", ומקצת דינים מ"יורה דעה" ו"חושן משפט" ו"אבן העזר" המוכרחים לכל איש, עיין שם בהלכות תלמוד תורה להגרש"ז ז"ל. אמנם ראינו כי אם כה נאמר להם – לא ילמדו כלל, כי רצונם רק ללמוד דף גמרא בכל יום. על כן אין להניאם, והלואי יעמדו בזה. וכל דבר תורה משיבת נפש, ומביאה ליראת ה' טהורה.