Shemini, Vayikra 11:8. Being Tahor on Yomtov

מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם

The passuk seems to warn us to not touch a neveila, because it will make us Tamei.  This cannot be the pshat, because even Kohanim are only prohibited from becoming tamei from human bodies, but nobody is required to avoid all types of Tumah!  So Rashi explains that this passuk is teaching us to make sure we are Tahor on Yomtov.

ובנבלתם לא תגעו: יכול יהו ישראל מוזהרים על מגע נבלה, תלמוד לומר אמור אל הכהנים וגו' (ויקרא כא א), כהנים מוזהרין ואין ישראל מוזהרין. קל וחומר מעתה ומה טומאת מת חמורה, לא הזהיר בה אלא כהנים, טומאת נבלה קלה לא כל שכן. ומה תלמוד לומר לא תגעו, ברגל. זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל:

This is from Rosh Hashanna 16b. First Reb Yitzchak says that one should present himself to his Rebbi on Yomtov, and then he says that one must make himself tahor for Yomtov.

 וא"ר יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי לה למיזל וא"ר יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו תניא נמי הכי ובנבלתם לא תגעו יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבילה תלמוד לומר אמור אל הכהנים בני אהרן בני אהרן מוזהרין בני ישראל אין מוזהרין והלא דברים קל וחומר ומה טומאה חמורה כהנים מוזהרין ישראלים אינן מוזהרין טומאה קלה לא כל שכן אלא מה ת"ל ובנבלתם לא תגעו ברגל

Whether this is a drasha d'oraysa or an asmachta is not important for this discussion.  Let's assume, as appears to be the shitta of Rashi and the Rambam, that it is d'oraysa.

The Rambam does mention this halacha in 16 Tumas Ochlin 10

כל ישראל מוזהרין להיות טהורים בכל רגל מפני שהם נכונים ליכנס במקדש ולאכול קדשים. וזה שנאמר בתורה ובנבלתם לא תגעו ברגל בלבד ואם נטמא אינו לוקה אבל בשאר ימות השנה אינו מוזהר:

The Rambam seems to limit this din to a time and place where being Tahor is necessary in order to come into the Mikdash and to eat korbanos, which means that it is not applicable to us in our time. 

 Indeed, this is not brought down in the Tur/Shulchan Aruch, because it is not relevant to our times.  The closest we get is the Beir Heitev YD 373:4

 יורה דעה · שעג · ד

אלו הם הקרובים שמיטמא להם:

אשתו נשואה שהיא כשרה. אבל פסולה או גרושה או ארוסה -- לא אונן ולא מיטמא לה. וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו.

ומיטמא לאמו אפילו נתחללה ולבנו ולבתו דקים ליה שכלו לו חדשיו או שהם משלשים יום ואילך, אפילו הם פסולים. חוץ מבנו ובתו משפחה או כותית ולאחיו ולאחותו מאביו אפילו הם פסולים. אלא אם כן הם בני שפחה או כותית 

אבל לאחיו ולאחותו מאמו אינו מיטמא. [וכן אינו מיטמא] לאחותו ארוסה אפילו היא ארוסה לכהן. ולא לאנוסה ומפותה. אבל מטמא לאחותו ארוסה שנתגרשה. ובוגרת ומוכת עץ. ומיטמא לשומרת יבם אפילו אם כתב בכתובתה "אי מיתת בלא בנים תהדר כתובתך לבי נשא" .

באר היטב

(ד) מיטמאה: כלומר אינה מחויבת לטמא לו אבל הרשות בידה לטמא. ש"ך.

(וכ"כ בטור ובש"ע אה"ע סי' נ"ה וז"ל רש"י בפ' ד' אחין דף כ"ט: ולא מיטמאה א"צ להתעסק בו ולאו דוקא נקט ולא מיטמאה דהא בנות אהרן לא הוזהרו על הטומאה אלא איידי דנקט ולא אוננת דאיצטריך ליה נקט ולא מיטמאה דבעי למיתני תרתי בדידה ובדידיה כך שמעתי ולי נראה ולא מיטמאה כגון ברגל שישראלים מוזהרים על הטומאה מונבלתם לא תגעו עכ"ל. נמצא לפי' שני שברש"י אסור לה לטמא לו ברגל משום דהיא ג"כ מוזהרת לטהר עצמה ברגל ומהתימא מהפוסקים ראשונים ואחרונים שהשמיטו את זה בגוף הדין שחייב לטהר את עצמו ברגל דהא אף לפי' הראשון לענין טהרת הרגל מודו דכ"ע חייבים לטהר עצמם עכ"ל בה"י והנה מ"ש שכל הפוסקים לא הביאו דין זה דחייב לטהר כו' לאו דוקא כל הפוסקים שהרי הרמב"ם הביאו בפט"ז מטומאת אוכלין והסמ"ג בעשין רמ"ו. וכן הפוסקים המדברים בדינין שאינן נהוגין עכשיו מביאים ג"כ דין זה. משא"כ הרא"ש והטור ושאר פוסקים שאינן מביאין אלא דינין הנהוגין אין מביאין דין זה. כי עיקר הדין לטהר ברגל קאי על זמן הבית שהיו צריכין להיות טהורים לאכול בקדשים כמ"ש רש"י ורמב"ם. אבל בזמה"ז אין נפקותא בזה בין הרגל לכולי שתא שהרי טמאי מתים אנן ואין לנו אפר פרה ומה גם גזרו טומאה על ארץ העמים ומה טהרה שייך ביה. ואף שאיזה פוסקים כתבו שגם בזמה"ז חייב אדם לטהר עצמו ברגל לאו מטומאת מת ושרץ קאמרי אלא מטומאה היוצא מגופו של אדם וכדומה. וגם מרמזת הטהרה על טהרת הנפש. כי ע"י טהרת הגוף מעורר ומזכך טהרת הנפש כדאיתא בכמה מקומות בראשית חכמה ובשל"ה וזה ברור. וע"כ תפסו הפוסקים פי' ראשון שברש"י דהיא לא מיטמאה לאו דוקא אלא שאינה מחייבת להתעסק בעניני קבורה אבל בנשואין הן כהן וכ"ש ישראל והן אשה כולם שוין לענין זה ליטמא ולהתעסק בשבעה מתים דידהו הן ברגל והן בשאר ימות השנה דמ"ש ואם לא רצו כופין אותן ועי' בשו"ת יד אליהו סימן ס"ח):

Tosfos there in Yevamos says like the Rashi brought down in the Be'er Heiteiv.

לא מיטמאה לו. פירוש ברגל שהוזהרו על הטומאה כדאמרינן בר''ה (דף טז:) ועוד י''ל דאין מטמאה לו היינו דאינה חייבת ליטמא לו למאן דאמר בסוטה (דף ג.) לה יטמא חובה.

And the Tzlach in Beitza on 16 assumes, as we said above, that the Rambam limits the din to Yomtov when there is a Beis Hamikdash....BUT on daf 18, he changes his mind and says that he has decided that the Rambam means exactly the opposite, and that this halacha applies to us as well.

אלא דעל שלש רגלים גופייהו קשה לי שהרי לפי טעם של הרמב"ם והסמ"ג אין החיוב טהרה ברגל אלא בזמן שבה"מ קיים ובירושלים אבל בזמן הזה או אפי' בזמן הבית ובגבולין רחוק מירושלים אין חיוב זה חל כמו שהארכתי במשנתינו ואם כן איך שנינו נטמא בי"ט מטבילין בי"ט מטעם וטומאה ביו"ט לא שכיחא דתינח בירושלים אבל בגבולין מא"ל ודוחק לומר דהואיל ובירושלים שרי בגבולין נמי שרי וגוף לשון הגמרא במסכת ראש השנה דף ט"ז ע"ב ואמר רבי יצחק חייב אדם לטהר עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו הנה בעל המימרא הי' אחר החורבן והוא אמר סתם חייב אדם לטהר וכו' ואיך נפרש דבריו על זמן הבית ובירושלים דוקא 

לכן נלע"ד דגם הרמב"ם אין כוונתו שחיוב זה הוא דוקא בזמן הבית ובירושלים אבל הכוונה הרי הכתוב אמר ובנבלתם לא תגעו ואין נזכר שום זמן בכתוב רק ממה שאנחנו לומדים ק"ו מכהנים שמוזהרין על המת אינן מוזהרין על הנבילה ישראל לא כ"ש ומזה למדו שהך ובנבלתם לא תגעו יש לו זמן מיוחד ואכתי קשה מדוע נימא שעל רגלים כיון הכתוב שמא על יום השבת הזהיר וקדושתו חמורה משל רגל ולכן נתן הרמב"ם טעם מפני שהם נכונים ליכנס למקדש ולאכול קדשים וחזיזן שברגל בעינן טהרה מה שלא בעינן בזמן אחר ולכן גם אזהרה ובנבלתם ל"ת ג"כ על הרגל הכוונה אבל מ"מ מקרא מלא הוא ובנבלתם ל"ת בכל מקום ובכל זמן ודוק מלשונו של רבינו הגדול כל ישראל מוזהרים להיות טהורים ברגל מפני מפני שהם נכונים ליכנס במקדש וכו' ואם הי' הכוונה שזהו הטעם שצריכין להיות טהורים הל"ל שיהיו מוכנים לכנס למקדש וכו' אבל אמרו מפני שהם מוכנים וכו' פירושו כיון שהם מוכנים לזה אז בזמן ההוא לכן אזהרה זו ג"כ בזמן הרגל הוא 

Or at least it would if we could remove our Tumas Meis.  It is possible that the halacha does not apply if all you're doing is removing Tumas Sheretz/Neveila/Keri.  But it might.

In any case, as the Be'er Heiteiv says, the idea is not strictly utilitarian in the sense of enabling us to go into the Mikdash.  It also has an aspect of Kedusha, and going to the Mikvah can enhance the kedusha of Yomtov.  This is why many people have the minhag to go to the Mikva before Yomtov. The first time I went to the mikva before Yomtov was on the Lower East Side, and it was because my father in law said that it is proper to do so.

I asked him, if so, it should be assur to engage in marital relations on Yomtov, because of the resulting tumah, a tumah that would seem to contradict the whole point of going to the Mikva.  He said that this was true, and if both husband and wife are truly on the madreiga that this would enhance their kedusha, it is indeed the proper way to act.

Interesting, though, that the Mishna Berura in 240 sk7 brings from Baalei Kabbala that if one for people who are on the relevant madreiga should refrain from Tashmish Hamittah on the first night of Pesach, Shavuos, Shemini Atzeres, and Rosh HaShanna- but he mentions nothing of what my father in law said which would apply from Erev Yomtov till the Ne'ilas HaChag.

But whether was my father in law said is consistent with the Mishna Berura or not, I want to point out that many have a minhag to be tovel erev Shabbos even though Chazal strongly encourage us, especially talmidei chachamim, to engage in marital relations Friday night. One would think that going to the mikva Erev Shabbos when you know that the tahara engendered is going to reversed that very night is pointless.  But in the Kisvei Ha'Ari za'l, I saw quoted, he says that the point of tevilla erev Shabbos is to enable you to do Tosfos Shabbos, to enable a kabalas shabbos with kedusha, and it doesn't matter what comes next. 

Perhaps the same is true regarding Yomtov- that the chiyuv letaheir atzmo applies even bizman hazeh, but the application depends on who you are. If you and your spouse are tzadikim, the kedusha is worth the abstention for the whole Yomtov.  But no matter who you are, everyone can benefit from going to the mikva before Yomtov if only so he can be mekabel Yomtov with a special kedusha.

(For further research, see the Sdei Chemed, ches, but the truth is that what I have here is all anyone needs to know.)

****************************************

If you're curious about what Reb Chaim Vital says in the Kisvei Ha'ari Za'l that I quoted above, it's in the Shaar Hakavanos as follows.

ואחר קריאת הפרשה היה טובל הטבילה של ערב שבת הנזכר בספר הזהר פר' תרומה ד' קל"ו ע"ב (ח"ב קלו, ב) דרב המנונא סבא ע"ה הוה סליק מנהרא בכל ערב שבת כו'. והיה אומר מורי ז"ל כי כיון שכבר קרא הפרשה כבר יש באדם כח לקבל תוספת קדושת השבת, ולכן לא היה טובל קודם שיקרא הפרשה זולתי דרך מקרה. ואף גם מקרה זה לא היה טובל רק אחר שהתחיל שעה ה' מיום ו' כמו שביארנו לעיל על ה' יתירה ד"יום הששי". והיה אומר מורי ז"ל כי תוספת שבת היה ניכר ומתגלה במצח האדם תיכף אחר הטבילה הנזכר אבל עיקר הגילוי לא היה רק אחר חצי היום. ודוקא אם טבל כבר והסיר ממנו קליפין דחול ע"י כוונתו (כנודע שקליפין דחול הם הם בגדי חול של נפש האדם). ואפשר שכל מה שיהיה קרוב לליל שבת יתגלה יותר תוספת שבת.

ענין כוונת הטבילה

כונה א'

כונת הטבילה של ערב שבת.    הנה אחר שנכנסת תוך מי הים או הנהר או המקוה, קודם שתטבול,

תכוין כי המקוה הוא סוד שם אהי"ה דההין העולה בגי' קנ"א כמנין מקוה; כי שם מתקבצים כל שמות אהי"ה היותר עליונים ממנו כמו שיתבאר.

ואח"כ תכוין להמשיך במקוה הזה את הנחל העליון והוא ד' הויות (עסמ"ב) וג' אהיה (דיודין ודאלפין ודההין). כי כאשר הם פשוטים יש אות יוד אחד בכל שם מהם ונמצא שהם ז' יודין בז' השמות האלו. וכבר ידעת כי ז' שמות אלו הם סוד שבעה שמות של שבת בסוד שבעה אותיות של אהי"ה יה"ו הנזכר ברעיא מהימנא בפר' יתרו, וצריך לכוין כי בפשוטים יש בהם שבעה יודין פשוטים אבל תכוין ג"כ במלוייהם ותוסיף עליהם שם י"ה, כי הוא סוד השבת -- והרי הם ח' יודין שהם בגי' נ"ל מנח"ל. ועם כללות הח' יודין עצמם -- הרי נח"ל.

ואח"כ תכוין לכלול כללות היודין בעצמם ובכללותם כנזכר והם ב' כללים. ותצרפם עם נח"ל ויהיה בגי' מי"ם. והרי נמשכו המים לתוך המקוה.

אח"כ תכוין שכל זה יהיה לכבוד שבת. והוא כי הלא בח' שמות הנ"ל (שהם ד' הויות וג' אהיה ושם י"ה) יש בהם ל' אותיות וזהו ל' של לכבוד. וכשתוסיף ב' כוללים (שהם כללות הז' שמות וכללות שם י"ה) יעלו במספר כבוד. ומספר כל ח' השמות הנ"ל עצמן הם בגי' שבת.

וכשתעלה מן המים תאמר "אם תשיב משבת רגליך"

כונה ב'

כונה אחרת.    דע כי צריך האדם לטבול ב' טבילות, זו אחר זו. והא' היא להפשיט בגדי החול של הנפש והב' היא לכבוד שבת לקבל התוספת. ובא' תכוין לשם אהי"ה דמלוי יודין (שהוא בגי' מקו"ה), ובב' תכוין לב' שמות אהי"ה יה"ו (הנזכר ברעיא מהימנא בפק' יתרו) ולז' שמות היוצאים מז' אותיותיהם שהם אלו: יהו"ה. יהו"ה בנקו"ד אלקים. מצפץ. י"ה אדני. אל. מצפץ. אלהים -- כי כל אלו השמות הם סוד קדושת השבת. ותכוין כי באלו השמות יש ה' יודין -- הרי חמשים. וב' השמות של אהי"ה יה"ו העיקרי' הם בגי' מ"ב -- הרי הכל בגי' במים. ובהעלותך מהטבילה השני תכוין אל ד' הויות (עסמ"ב) ולג' אהי"ה (דיודין דההין ודאלפין) כי כולם בגי' תרפ"ז. ותוסיף עליהם שם י"ה -- והרי הכל בגי' שבת; כי סוד שבת הוא עלית זו"ן באבא ואמא ואז הם סוד שם י"ה. וכשתעלה מהטבילה אל תנגב עצמך במטפחת כי מימי שבת צריך הגוף שישאב אותם.

כונה ג'

כונה ג', יכוין כי המקוה בעצמו (שהוא הכלי) הוא אהי"ה דההי"ן (שהוא בגי' מקו"ה), וז"ס כלי ומלבוש אל שמות ההויה שבתוכו שהם בחי' המים והם סוד ד' הויות עסמ"ב ובהם ט' יודין כמנין מים. ולפי שד' הויות אלו( שהם סוד המים) -- שרשם היא הויה האחד של ע"ב (שהיא בחכמה וכתיב כולם בחכמה עשית, וגם כי עיקר המים הם במידת החסד שעולה בגי' ע"ב) -- ולכן היו המים שבמקוה מ' סאה כנגד הד' יודין של הויה דע"ב כי היא העיקרית.

גם צריך שיטבול ויכוין להסיר ולהפשיט מעליו הרוח שהיה שורה עליו בימי החול וישרה עליו עתה רוח מן הבריאה וזה על ידי אהי"ה דההי"ן שהוא בגי' מקו"ה.

גם יכוין אל ב' שמות אהי"ה יה"ו שסודם בעולם הבריאה אשר מהם יוצאים ז' מרגלאן שהם ז' שמות אחרים הנזכר בפר' יתרו בספר הזהר ברעיא מהימנא. וכבר ביארנו למעלה. והם עולים בגי' תתמ"ט. ועם קנ"א של המקוה דאהיה דההי"ן -- הרי הכל אלף. והם סוד אלף עלמין של אורות היוצאים מן הבינה ומאירים למטה. ויכוין לקבל גם הוא הארה מהם.

גם ראוי לאדם לטעום כל התבשילין שמבשל בערב שבת לכבוד השבת כי הוא דוגמת האדם המכין סעודה למלך וטועם התבשילין, אם הם טובים, ואם חסרין איזה תבלין כדי שיתקנם או כדי שיבשל תבשילים אחרים. וכ"ז הוראה שמקבל האורח בסבר פנים יפות. וזהו סוד "טועמיה חיים זכו" שתקנו בתפילת מוסף דשבת המתחיל "תכנת שבת רצית קרבנותי' כו'", כי כל הטועם התבשילין של שבת מערב שבת זוכה לחיים עליונים.

Also, in the Hagahos there it says

והנה כבר בארנו, שבכל ע"ש יטבול אדם לקבל תוספת שבת, וכבר בארנו שצריך לטבול ב' טבילות - א' לפשוט בגדי חול מעליו. והב', להמשיך עליו תוספות שבת. ושמעתי מן מר"י ארז"ן, ששמע ממורי זלה"ה, שאם הוא בעל קרי, צריך שיטבול ג"פ - א', להסיר הטומאה. ב', להסיר בגדי חול. ג', תוספות שבת. וכשהיה עולה מורי ז"ל מן הטבילה, לא היה מנגב עצמו במטפחת וכיוצא, כי הם מימי שבת, וראוי הגוף לשאוב אותן. ראיתי למורי ז"ל, שחורף א' לא טבל, עבור אמו שלא היתה מניחתו, וכן אמר הרי"ס בשם מורי זלה"ה: