Gifts to Talmidei Chachamim as Korbanos

I

 יומא עא ע"א

"ואמר רבי ברכיה הרוצה לנסך יין על גבי המזבח (בזמן הזה) ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין שנאמר "אליכם אישים אקרא"

Rav Meir Arik (mechaber of Minchas Kena'os, rebbi of Rav Meir Shapiro and Rav Reuven Margolios,) asked the Imrei Emes why Rav Brachia said that one who wants to fulfil the mitzva of Nesachim should give wine to talmidei chachamim. Why wouldn't the universal rule of ונשלמה פרים שפתינ, that כל העוסק, from Menachos 110a and Taanis 27b suffice?  He said that he had this question for a long time, and had asked so many gedolei Torah, and not one could give a satisfactory answer. 

The Imrei Emes immediately answered by pointing out that the source of כל העוסק is the passuk in Tzav (Vayikra 7:38)

זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים

which lists all the korbanos except Nesachim. So Rav Brachia davka was asking, bishlema chatas, olah, shelamim, yes, כל העוסק, you have the limud of זאת התורה. But what about Nesachim? (We are obviously talking where a person is bringing wine nesachim alone; generally, wine is part of a Korban Mincha, but one can be makdish and makriv wine alone, as it says in Zevachim 104b.)  (One assumes that the general limud in Taanis is just an application of the limud from the passuk in Vayikra.) To answer that question, Rav Brachia showed that there is another way of bringing a korban in our time, and that is by being mehaneh a talmid chacham. This method is not limited to the korbanos listed in Vayikra, it is a universal rule. Giving something to a talmid chacham that is mehaneh him is like bringing it on the mizbei'ach.

I was thinking that one could say the same thing about ההוא גברא's drasha in the Gemara in כתובות ק"ה ע"ב

 רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. לא קביל מיניה. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. אמר ליה: דינא דמר לא בעינא, קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים. דתניא: ״ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו״. וכי אלישע אוכל בכורים הוה? אלא לומר לך: כל המביא דורון לתלמיד חכם  כאילו מקריב בכורים. אמר ליה: קבולי לא בעינן דאיקביל, השתא דאמרת לי טעמא, מקבילנא.

Tosfos there says that the כאילו מקריב בכורים refers to the Minchas Ha'omer. 

וכי אלישע אוכל בכורים היה - אין צריך לדחוק כפי' הקונטרס דהכי פי' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא בשומרון היה ואין בכורים נאכלין חוץ לחומה כדמוכח בריש אלו הן הלוקין (מכות יז.) ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סח: ושם) והכי איתא בהדיא בסדר אליהו זוטא דתלמידי חכמים כפרה להם לישראל בכל מקום מושבותיהם שנא' תקריב מנחת בכורים ואומר ואיש בא מבעל שלישה וגו' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא אין שם מקדש ולא מזבח ולא כהן גדול אלא אלישע ותלמידיו יושבין לפניו מכאן אמרו וכו':

and the passuk Tosfos brings, תקריב מנחת בכורים,  is the Minchas Ha'omer on Pesach. 

But Rashi, according to the Shitah there, learns that it refers to the regular Bikurim in Ki Savo, that you bring and say mikra Bikkurim.   Lefi Rashi, we can say that the כל המביא דורון לתלמיד חכם  כאילו מקריב בכורים is necessary because bikkurim is not listed in that passuk in Tzav, so you need an alternative alternative.

II

Rav Bergman, in Shaarei Orah, says a very nice thing about the Gemara in Kesuvos.

He says he always wondered, why is being mehaneh talmid chacham davka like Bikkurim. What isn't it like Truma or something else? 

He answers with Rashi in 26:3 from the Sifri ואמרת אליו. שֶׁאֵינְךָ כְּפוּי טוֹבָה:, that the yesod of Bikkurim is hakaras hatov. 

The Gemara in Cheilek says that one who denigrates the contribution of Talmidei Chachamim to mankind is an apikores and megaleh panim and אין לו חלק לעולם הבא. The most fundamental requirement of hashkafa is to revere and appreciate talmidei chachamim. So Bikkurim, the matanah of hakaras hatov, is the perfect match for a gift that expresses your hakaras hatov to a talmid Chacham. (He says much more there on the simcha one should have when doing this, and how the mitzva has no limit; unlike the chomesh of Tzedaka and the shiyare'ha nikarim of Truma, one can give his entire field as Bikkurim.) 

When I said this over to my shul, I added that this explains why the passuk says אל הכהן אשר יהיה בימים ההם and Chazal say אֵין לְךָ אֶלָּא כֹּהֵן שֶׁבְּיָמֶיךָ כְּמוֹ שֶׁהוּא. I said that everyone needs a talmid chacham that he sees as a great man who is a role model. You can not say oh, Reb Moshe, Ponivezher Rov, those were malachim, but nowadays, meh. This is a terrible thing. Asei lecha Rav means a living man, not a dead man, even if he is נקרא חיים. You have to have a living person that you respect, one you try to be mehaneh according to your ability. A mizbeiach is a mizbeiach, and you use the one you have in your time.

III

It would not be right to walk away without remembering what the Mesillas Yesharim towards the end of his sefer says regarding these maamarei Chazal.

והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו ז"ל (ספרא): כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש: הטהור, מעשיו החומרים אינם לו אלא הכרחים, והוא עצמו אינו מתכוין בהם אלא על צד ההכרח, ונמצא שעל ידי זה יוצאים מסוג הרע שבחומריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם, כבר היה יותר טוב.

אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח, וכמאמרם זכרונם לברכה (ב"ר פפ"ב): ויעל מעליו אלהים, האבות הן הן המרכבה, וכן אמרו (רש"י בראשית ז): הצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש.

והוא הענין שאמרו עליו ז"ל (כתובות ק"ה): כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב בכורים. וכן אמרו (יומא ע"א): ימלא גרונם של ת"ח יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו הת"ח להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי הת"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים (ספלים שהיו על גבי המזבח שהיו מנסכים לתוכם יין). ועל דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך, הנה עילוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק, וכבר הזכירו ז"ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין צ"א): אר"י מלמד שנתקבצו כולן והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק ראשו.