The Torah writes several times that agricultural land was not apportioned to Shevet Levi because it would be a distraction from their duties to Klal Yisrael of עבודה and הרבצת תורה, of learning, teaching, and doing the Avodas Beis HaMikdash.
In Pinchas, Bamidbar 26:62
ויהיו פקדיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן־חדש ומעלה כי לא התפקדו בתוך בני ישראל כי לא נתן להם נחלה בתוך בני ישראל
In Eikev, Devarim 10:8-9
בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֶיךָ לוֹ.
The Chinuch in 504 says
משרשי המצוה. כדי שיהיה כל עסק השבט הזה, בעבודת האל ברוך הוא. ולא יצטרכו לעבוד את האדמה, ושאר השבטים נותנין להם חלק מכל אשר להם, מבלי שיגעו הם בדבר כלל, כענין שכתבתי למעלה במצות מעשר בסדר ויקח קרח (מצוה שצה).
He refers to what he wrote by the Mitzvah of Maaser in 395,
משרשי המצוה, לפי ששבט הלוי בחר השם יתברך בתוך אחיו לעבודתו תמיד במקדש, על כן היה מחסדו עליהם לתת להם מחיתם דרך כבוד, כי כן יאות למשרתי המלך שתהיה ארוחתם מזמנת להם על ידי אחרים שיכינוה להם ולא יצטרכו הם ליגע בדבר זולתי בעבודת המלך היקרה, ואף על פי שהם היו שנים עשר שבטים, ולפי חלקה שוה היה ראוי שיטלו חלק אחד משנים עשר, גם זה היתרון להם לכבודם. כי מהיותם מבית המלך ראוי שיהיה חלקם יתר על כלם, ויתרון גדול הוא שיבוא להם חלק העשירי נקי מכל הוצאות הקרקע, והמחיה משרתי האל בממונו, ברכת השם יתברך תנוח עליו בכל אשר יש לו, וזהו אמרם זכרונם לברכה (אבות פ''ג מי''ג) מעשרות סיג לעשר. גם אמרו זכרונם לברכה (תענית ט א) שאסור לאדם לחשב בלבבו ולומר ''אנסה אם ייטיב השם לי בהתעסקי במצותיו''. ועל כיוצא בזה נאמר ''לא תנסו את יי אלהיכם'' (דברים ו, טז), זולתי במצוה זו שמתר לנסות אם יברכהו האל בעשותו אותה ובהיותו זריז עליה, ומפרש הוא על ידי הנביאים, שנאמר ''הביאו את כל המעשר אל בית האוצר:. ובחנוני נא בזאת אמר יי'' (מלאכי ג י).
Question: Before Levi was set apart for Avodah, the Bechor had that responsibility. But the Bechor inherits pi shnayim, and stands in the father's shoes as far as his financial and social position and obligations. He is expected to further his father's name and carry on the father's business. How does that shtim with his special ruchniyuskikkeh obligations? The Bechor's greater right to land, twice as much as his brothers, is a direct contradiction to what we find by Shevet Levi.
1. Maybe the din of pi shnayim that was nischadeish in Ki Seitzei was not true before the avodah was taken away from the Bechor, and being meyuchad for Avodah always meant losing those rights. If so, the matanos also did not pertain to the Bechor before the Eigel. The Bechor was the opposite of the mendicant. He was the gvir, and he did not need your matanos.
2. Or maybe the pshat is to say not like the Chinuch. It's not the pshat that they weren't given land because it would distract them; they weren't given land because it wouldn't be fair to give them this great boon of special קדושה וטהרה and being מיוחד to עבודת השם, as Moshe said to Korah- רב לכם- and also give them land. עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ , and that's worth more than any land they could get. If that is true, it would only apply to a Shevet as a whole that was favored with this great gift, not to individuals.
3. I suspect that Shevet Levi, or at least the Kohanim, actually did have a great deal of land, because of the din of שדה אחוזה. All "heritage land" that a man was makdish, if he was not podeh before Yovel, was deeded to the Kohanim after Yovel forever. Over time, when Yovel was practiced, I think that a lot of land ended up in the possession of the Kohanim, and that was not seen as incompatible with their public obligations. Perhaps the problem is only when your land is part of a Shevet's territory, because it comes with a chauvinistic disassociation from people who are not part of your group.
I can speculate about the fundamental difference between the nature of being meyacheid a Shevet and being meyacheid individuals as far as the nature of their tafkid, but what good is baseless speculation? I also recognize that this is a discussion with little practical relevance - מאי דהוה הוה. Still, I think the questions sheds light of the nature of Levi's unique status. If you have any thoughts, let me know.
