Why We say Hallel on Shavuos

Why do we say Hallel on Shavuos?

This seems like an odd question.  Everyone knows that we say Hallel on Yomtov, and Shavuos is a Yomtov.  The Gemara in Arachin (10a-b) lays out the factors that create a chiyuv to say Hallel on eighteen days of the year, and those reasons certainly apply to Shavuos.  The Gemara lists the factors as answers to questions, as follows.

-Why do we say Hallel the first day of Pesach, but not on Chol HaMoed?  Because while on the first day of Pesach a new kind of Korban is required, there is no change of Korbanos on Chol HaMoed.  Hallel is only said on a day when a special and different public korban is brought.

-If "change of Korban" is the reason, why don't we say Hallel on Shabbos, when a different korban than every day is brought?  Because Shabbos is not called "Moed."

-Rosh Chodesh, which is called Moed and has a new korban, why don't we say the regular Hallel?  Because Rosh Chodesh is not sanctified/distinguished by a prohibition of work.

-Rosh HaShanna and Yom Kippur, which have new korbanos, are called Moed, and upon which work is prohibited, why no Hallel?  Because the mood it too somber for this kind of Shira.

-But Chanuka, which has no special korban, and is not a moed, and work is not prohibited, why do we say Hallel?  Because of the miracle that happened.

-So why not Purim?  Because the miracle was outside of the land of Israel after the land of Israel was sanctified, or because we are still "servants of Achashveirosh," or because reading the Megilla is essentially the same as saying Hallel.

New Korban, plus Moed, plus issur melacha, plus simcha.  Or in commemoration of a great miracle.

The problem is the Levush.

When the Levush discusses Hallel on Pesach, he simply says that you say it-  וגומרין ההלל ומברכין עליו לקרוא את הלל.  When he discusses Hallel on Sukkos, he simply says that you say it, and adds that you even say it on Chol HaMoed, unlike Pesach- וגומרין ההלל וכן כל ח׳ ימי חחג ואע״ג דבפסח אין גומרין אותו כל ימי החג רק ב' ימים הראשונים שאני סוכות כיון שכל יום חלוק בקרבנותיו מיום שלפניו חשוב כל יום כיו"ט בפני עצמו. But when he discusses Hallel on Shvuos, the Levush in 494 says that Hallel on Shavuos is a song of celebration for the great gift of the Torah from Sinai.  וגומרין הלל בשני הימים שאומרים שירה על נתינת התורה.  Can someone explain why he needed to add this explanation for Hallel on Shavuos?  And if he's going to explain it, why doesn't he simply say what the Gemara in Arachin says?  You say Hallel on Shavuos because it is a Moed of simcha that is assur in melacha on which we bring a special korban.

 The answer I have is based on the Ramban in Sefer HaMitzvos, the Ran in Arvei Pesachim, and the Gaon in OC 22.

Here is the two line version of my teretz.  When there was a Beis HaMikdash, Hallel was deoraysa for the tzibur because of the chiluk korbanos, but now, when there are no korbanos, it would be derbanan if not for its connection with the mitzvos hayom.  Whereas on other Moadim, Hallel is still deoraysa because it is associated with the discrete mitzvos hayom; on Shavuos, where there is no active mitzvas hayom other than hakaras hatov for mattan torah, hallel is a cheilek of the mitzvas hayom of shira for Mattan Torah.

Longer version of the teretz:There are two dinim in saying Hallel. One is Hallel for a day of Moed etc, as listed in the Gemara in Arachin, and the other is a Hallel on special mitzvos (Ran.) 

Chiluk korban creates a chiyuv hallel, and that might be deoraysa for the tzibur, but it might be derabanan for individuals.  But the moed's unique mitzvos hayom create a chiyuv deoraysa to say Hallel (Ramban) and this can apply even to yechidim.

On Pesach and Sukkos, Hallel is part of the unique mitzvos hayom (Gaon in OC 22.)

The Gaon's pshat is great for Pesach and Sukkos, when there are special mitzvos hayom, but it would seem that the Gaon is ignoring Shavuos.

We  have to say that on Shavuos, there is a mitzvas hayom for yechidim, too.  That is the Mitzva to celebrate mattan Torah, and it is that mitzva that makes Hallel deoraysa for Yechidim.  Unlike the other times that Hallel is Deoraysa for yechidim, where it becomes a cheilek of another mitzva (like shira is part of a korban,) here, it is not just a cheilek of the mitzva in the sense that shira for a mitzva is part of a mitzva.  It is the mitzva gufa, it is a part of the kiyum of the mitzvas hayom.  The Mitzvas Hayom is celebrating Mattan Torah, hispaalus and hakaras hatov for Mattan Torah, and this is how you express hispaalus and hakoras hatov.

You could say that on Pesach and Sukkos, Hallel is a סניף of the mitzvas hayom.  On Shavuos, Hallel is a סעיף of the mitzvas hayom.

My answer makes sense.  Whether the Levush had this in mind is a different question.

But there is a much simpler answer, based on the Gemara in Pesachim 68b.

א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה הוא

Rashi-

דבעינן נמי לכם. שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו

From this Gemara and Rashi, we see from Rebbi Eliezer, although on other yomim tovim he holds you have the option of kulo lashem, on Shavuos, we have to express our joy through Simcha kipshuta.  Reb Shlomo Zalman in Halichos Shlomo says that it is clear in Rashi that it's not just that you have to be besimcha, you have to show other people that you are besimcha!  שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו.  If so, it could be that the Levush was simply applying this Gemara to the din of Hallel.  On other yamim tovim, Hallel is a side mitzva that expresses our simcha.  But Shavuos is one of a kind.  On Shavuos, Hallel is a fundamental part of what the Yomtov is all about.  On Pesach, Hallel is zaitik.  On Sukkos, Hallel is zaitik.  On Shavuos, Hallel is not zaitik, it is the ikkar of the mitzvas hayom  שאומרים שירה על נתינת התורה.

לכשתמצי לומר, the second teretz is not really different than the first teretz.  

Mekoros:

Ramban in Sefer HaMitzvos:

הלל דראש חדש לאו דאורייתא' ומשמעות זה דבימים שהיחיד גומר בהם את ההלל הוא דאורייתא. ובמסכת ערכין (י ב) 'דרשו בו השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון שירה שאינו מקודש לחג אינו טעון שירה'. ואע"פ שזה מדברי קבלה הוא, אבל יאמר הנביא כי ישירו לאל המושיע אותם מיד סנחריב כאשר הם משוררים בליל התקדש חג והוא ליל אכילת הפסח שהיו משוררין בקול גדול כמו שאמרו (פסחי' פה ב) 'כזית פסחא והלילא פקע איגרא'. ועוד אם הוא מדבריהם למה יתמה ר' יוסי 'אפשר שחטו ישראל את פסחיהם ולא אמרו שירה נטלו את לולביהן ולא אמרו הלל'. והלא דוד אמרו כדברי הרב והוא ובית דינו תקנוהו או ב"ד שלאחריהם תקנו אותו על הפסח ועל הלולב, וכיון שתקנה הוא אין לו לר' יוסי קושיא על מי שיתן אותה התקנה לדוד האומר ההלל או לב"ד אחרון, אבל הראוי שיהא מייחס אותה לאנשי כנסת הגדולה שמתקנין תפלות וברכות. ועל כל פנים יאמרו שהלל זה עצמו מוקדם לדוד. והנראה מדבריהם שהוא מן התורה כמו שפירשתי. ויהיה הלכה למשה מסיני, או שהוא בכלל השמחה שנצטוינו בה כמו שכתוב 'וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם', כי עיקר השירה בפה וכלי לבסומי קלא, הוא ונצטוינו בשמחת השיר על הקרבן ושלא בשעת הקרבן בכלל השמחה אלא שמיעטו ראשי חדשים בגבולין מפני שאינו מקודש לחג ואינו טעון שירה 4 . ושם במסכת ערכין (יא א) אמרו 'מניין לעיקר שירה מן התורה? מהכא 'תחת אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה ובטוב לבב' אי זו היא עבודה שהיא בשמחה ובטוב לבב? הוי אומר זו שירה'. אם כן אפשר שנדרוש בימים טובים שכתוב שמחה ונתרבו כל מיני שמחות שתהא השירה מכללם. אבל בשני ממסכת ברכות (יד א) אמרו 'בהלל ובמגלה מהו שיפסיק? מי אמרינן קריית שמע דאורייתא פוסק הלל דרבנן לא כל שכן או דלמא פרסומי ניסא עדיף'. וזה מראה שהוא מדבריהם. אבל אפשר שעל ימי חנכה ועל ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל נאמר וכמו שחלקו אחר כך במימרא הסמוכה לזו ודומיא דמגלה שאלו אבל הלל באכילת פסחים ונטילת לולב יהיה מן התורה כמו שנראה מפשטי שמועות אלו שהזכרנו. ומכל מקום בעל ההלכות פטור מכל התביעות והתרעומות הללו

Ran in Arvei Pesachim:

 ד״ה מאי ברכת השיר וכו׳  מדמברכינן בליל פסחים לאחר  קריאת ההלל יהללוך משמע שמברכין לפניו לגמור הלל כדרך שמברכין לפניו לגמור הלל בכל הימים שגומרין אותו שאי אפשר שיברכו לאחריו ולא לפניו וכו׳ וראי׳ לדבר מדתניא במסכת סופרים ר״ש בן יהוצדק אומר שמונה עשר יום ולילה אחד יחיד גומר בהן את ההלל וכו׳ וכי תימא דהא בגמרא דילן בערכין תני לה דרשב״י דאמר י׳׳ח שיחיד גומר בהן את ההלל ולא קתני לילה הראשון של פסח לאו קושיא היא דהתם הלל שעל עשיית מצוה לא קתני תדע דהא לא מני נמי הלל שבשחיטת פסחים וכו׳

Gaon OC 22:  (The part I want is where he addresses the kashe of Tosfos in Sukkah 46, why don't we make a shehechiyanu on the mitzva of saying Hallel.  His answer is that Hallel is not an independent mitzva, it is part of the mitzvas hayom, of pesach or netillas lulav, and you do say shehechiyanu on those.  As I said, he seems to ignore Shavuos.  It must be that unlike Pesach and Sukkos, where there's a cheftza of the yomtov celebration and a cheftza of mitzvas hayom, the whole cheftza of Shavuos is celebrating Mattan Torah, so the shehechiyanu on kiddush will patter Hallel too.)

    וע' י"ד סי' רס"ה בטור וז"ל כתב הרמב"ם שאבי הבן מברך שהחיינו על כל מילה ובעל העיטור כ' שאין לו לברך וכ"כ ר"י והוא דברי תוס' ובע"ה הנ"ל ובש"ע שם כ' דברי הרמב"ם ובהג"ה כ' דברי תוס' ובע"ה אבל בהג"ה סי' כ"ח ס"ב כ' כדברי הרמב"ם ודברי הרמב"ם הן עיקר דהוכחת תוס' אין מוכרח כנ"ל וכ"ש לדחות מה שמפורש בתוספתא להדיא וכ"כ ב"י בי"ד סי' רס"ה בשם הרשב"א דמדינא יש לברך כמו בפדיון הבן רק מהלל קשה כמ"ש תוס' דסוכה שם וגם תירוצם אין מספיק דכ"ש בהלל דיש בו שמחה וצ"ל הטעם דהלל אינו מצוה בפ"ע כמ"ש בע"פ אפשר ישראל עושין פסחיהן ונוטלין לולביהן כו' וכן דעת הטור כאן כהרמב"ם שכ' לשון התוספתא אות באות ומה שהקשה ב"י דלמה לא כ' הטור ג"כ בתפילין ועפ"ז כ' מהרי"א וב"י דס"ל להטור כבע"ה וליתא דשהחיינו לא מברך אלא העושה לעצמו דוקא כמ"ש הרמב"ם שם וכ"כ תוס' ורש"י בסוכה שם וכמ"ש בגמ' שם העושה כו' לעצמו וכ"ה בתוספתא שם בכל המצות לעצמו וכ"כ הטור כאן וזה אינו בתפילין שרגיל הוא דהסופר עושה וכמ"ש בחולין ט' א' ד"ה ואידך כו' כדאמר כו' ובציצית צ"ל כפירש"י שם"

And here's the Gemara in Arachin.

דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל שמונה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב (הראשון) של עצרת ובגולה עשרים ואחד תשעה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא דחג חלוקין בקרבנותיהן דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן שבת דחלוקה בקרבנותיה לימא לא איקרי מועד ראש חודש דאיקרי מועד לימא לא איקדיש בעשיית מלאכה דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון שירה  ושאין מקודש לחג אין טעון שירה ראש השנה ויום הכיפורים דאיקרו מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה לימא משום דר' אבהו דאמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים אמר להן אפשר מלךיושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני והא חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר משום ניסא פורים דאיכא ניסא לימא אמר רבי יצחק לפי שאין אומרים  שירה על נס שבחוצה לארץ מתקיף לה רב נחמן בר יצחק והרי יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ הוא ואמרינן הלל כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה רב נחמן אמר קרייתה זו היא הלילא רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן ולר"נ דאמר קרייתה זו היא הלילא התניא משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה כיון שגלו חזרו להיתירן הראשון