Questions for Behar Bechukosai

 1, Two parshios, one after the other. One says be silent and put all your needs into Hashem’s hands, and the next one says not to rely on Hashem, but instead tirelessly do whatever you can.

2. What Yomtov is mentioned in three parshios in a row, this week and the past two weeks.

3. When does Yovel begin.

4. Usually miracles are a reward for bitachon. Where do we find a miracle that is a response to doubt?

5. What two things are we told can not be sold forever, only for a limited number of years, and both for the same reason.

6. In five places in Tanach Eliahu is written Eliah, without a vov. Who took the five vovs and is holding them as a security to make sure that Eliahu HaNavi will come back to announce that Mashiach is coming?

7. Which is better, breaking a “matteh” or breaking a “mot.”

8. At what age does your Eirech, your standardized value, quadruple. At what age does your Eirech drop 70%.

9. Where (in the Tochecha) is there a passuk that refers to a future event in the past tense.

 1, Two parshios, one after the other. One says be silent and put all your needs into Hashem’s hands, and the next one saysnot to rely on Hashem, but instead tirelessly do whatever you can.

Shmittah/Yovel and Tzedaka. In the case of Shmittah, we are told not to do anything agricultural and be brave in our bitachon, and the implication is that we should not even store food in anticipation of the oncoming Shmittah. Conversely, when we see a poor person in need of help, we can not walk away saying a kapitel tehillim and praying “Lord, help this poor man.” We are obligated to act as if without our help he will starve.

 

2. What Yomtov is mentioned in three parshios in a row, this week and the past two weeks.

Yom Kippur.  

Achrei Mos, the avodah of the Kohen Gadol.

Emor, the laws for individuals.

Behar, 25:9, Shofar on Yovel in on Yom Kippur.

והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם

 

3. When does Yovel begin.

25:9-10

והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל־ארצכם

וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל־ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל־אחזתו ואיש אל־משפחתו תשבו

So 9 says it begins on Yom Kippur, but 10 implies it begins at the beginning of the year. So, of course, there is a machlokes Tana’im (RH 8b)  how to deal with this conflict. The Mishna in the beginning of RH is the opinion of Reb Yishmael bno shel Reb Yochanan ben Broka, who holds that Yovel begins on Rosh Hashannah, and the servants are not obligated to work from that moment; but they are legally not released until tekias shofar of Yom Kippur. Their master is still obligated to take care of them, but they do not have to work. The Rabanan hold that it the servants are fully obligated to work until tekias shofar of Yom Kippur.

As for working the land, the Ran in RH holds that even the Rabanan agree that the issur begins on RH. The Ritva says the Rabanan hold the issur only begins on Yom Kippur.

 

4. Usually miracles are a reward for bitachon. Where do we find a miracle that is a response to doubt?

25:20-21

וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו

וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים

See Kol Rom and Madreigas Ha'adam who ask this exact question and give diametrically opposed answers.

 

 5. What two things are we told can not be sold forever, only for a limited number of years, and both for the same reason.

Land and Jewish men.

Land, 25:23

והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי

People, 25:40-42

כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך

ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב

כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד

 

6. In five places in Tanach Eliahu is written Eliah, missing a vov. Who took the five vovs and is holding them as a security to make sure that Eliahu HaNavi will come back to announce that Mashiach is coming?

Yaakov took the vovs. 26:42

וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר

Rashi-

וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב – בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת נִכְתָּב מָלֵא (כאן; ירמיהו ל,יח; שם לג,כו; שם מו,כז; שם נא,יט), וְאֵלִיָּהוּ חָסֵר בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת (מל"ב א,ג; (שם,ד; (שם,ח; שם,יב; מלאכי ג,כג). יַעֲקֹב נָטַל אוֹת מִשְּׁמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ עֵרָבוֹן, שֶׁיָּבֹא וִיבַשֵּׂר גְּאֻלַּת בָּנָיו.

 This really doesn't belong here, but I want to make sure that I remember this next time I look. R D N Stone suggested I look at the Gur Aryeh.

Gur Aryeh:

יעקב נטל אות משמו. פירש הרא"ם, כי הטעם ה' מקומות דהוי כאילו נשבע בחמשה חומשי תורה שיבוא ויגאל אותם. ואין זה טעם, דכיון דנטל אות משמו של אליה לערבון, למה היה צריך שבועה, ואם שבועה למה ערבון. אבל יש לומר כי הנותן ערבון נותן לו כף יד, כדכתיב (ר' משלי ו, א, ג) "בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך לך התרפס", 'לך והתר פס'. ויש חמשה אצבעות בכף היד, לכך נטל בחמשה מקומות הוי"ו של אליה, כאילו כפו – שהוא חמשה אצבעות הם – אצל יעקב, והאצבע דומה לוי"ו, לכך הוי"ו מן אליה חסר, והיא נתונה ליעקב. ובמסכת אהלות (פ"א מ"ח) מונה שלשים אברים בפיסת יד של אדם, וחמשה וואוי"ן הם שלשים, שלקח יעקב פיסת ידו של אליהו לערבון שיבוא ויגאל את בניו:

וטעם המדרש הזה, רמז לך כי אליה לא נברא רק שיגאל את ישראל, ולדבר זה עומד. ומכיון שהוא עומד לזה, ולא היה זה עדיין, לפיכך נטל אות מאותיות שמו של אליהו לערבון אצל יעקב, כלומר אליה אין שמו שלם, מפני שכל עצמו עומד לגאול את ישראל בני יעקב, לכן אות משמו נמצא אצל יעקב, לפי שהוא משלים את שם אליה כשיגאול את בניו, וכל זמן שזה לא נעשה – שמו חסר. ותשלום שמו אצל יעקב, שבני יעקב עומדים לגאולה. וכשיהיו נגאלים אז יהא שמו של אליהו שלם, שלא נברא אליה רק לגאול את בני יעקב: 

R N S says the Maharal's brother, חיים בן בצלאל, in his באר מים חייים, has an even deeper pshat, but I can't access it. If I can when I get back to this, here's the reminder.

 

7. Which is better, breaking a “matteh” or breaking a “mot.”

Matteh, bad: 26:26

בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו

Mot, good. 26:13

וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.

8. At what age does your Eirech, your standardized value, quadruple. At what age does your Eirech drop 70%.

A man goes from 5 shekel till his fifth birthday and 20 from then till his 20^th. At his sixtieth birthday, his eirech drops from 50 to 15.

 

9. Where (in the Tochecha) is there a passuk that refers to a future event in the past tense.

26:45,

אף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם

See awesome Mishnas R Aharon here on the nature of Nevuah, where he mentions from Achrei Mos, 18:28,

ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם

where obviously the Knaanim were still there.

BechukosaI. Vayikra 26:3. Etymology and Sociology

אם־בחקתי תלכו ואת־מצותי תשמרו ועשיתם אתם

Rashi:

אם בחקתי תלכו. יָכוֹל זֶה קִיּוּם הַמִּצְווֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִיתֶם אֹתָם הֲרֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ? שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה (ספרא):

The Sifra explains that "Teileichu" can not mean "walk in the path of the Torah by doing mitzvos," because that is the subject of the next phrase in the passuk. So what does Teileichu mean? It means "diligent study of the Torah." 

Why would teileichu/walk mean study? And how does it mean "Ameilus," rigorous study?

From the Merriam-Webster website:

Inculcate derives from the past participle of the Latin verb inculcare, meaning "to tread on." In Latin, inculcare possesses both literal and figurative meanings, referring to either the act of walking over something or to that of impressing something upon the mind, often by way of steady repetition. It is the figurative sense that survives with inculcate, which was first used in English in the 16th century. Inculcare was formed in Latin by combining the prefix in- with calcare, meaning "to trample," and ultimately derives from the noun calx, "heel."

From Etymology Online:

...from Latin inculcatus, past participle of inculcare "force upon, insist; stamp in, impress, tread down," from in- "in" (from PIE root *en "in") + calcare "to tread, press in," from calx (1) "heel" (see calcaneus). 

To inculcate is to learn by treading on, by stamping in, by steady repetition. That is precisely the sense in which the word is used here: Teileichu-walk-inculcate through ameilus.



We all scratch our heads, wondering why it is that the Chareidi and Chasidic communities seem to shrug off the Covid precautions that every health agency in the world says are vitally important, with the result that השם ירחם the infection rate in those communities is horribly high. 

In this case, the postscript denigrating those that wear masks in Shul, and strongly requesting/warning that they stay out of their Mikdash Me'aht, is on a separate piece of paper, so it may be the work of one individual and not reflective of the group as a whole. But let's not fool ourselves.

I think it is generally acknowledged that part of disproportionate spread in the Orthodox community was because innocent international Meshulachim acted as vectors on Purim before anyone knew what was happening. 

But to some extent, I think the answer is that inculcation is the handmaiden of indoctrination, and indoctrination, done well, trumps empirical evidence. We are taught that Torah and Mitzvos and Tefillah protect us, and that what poses the threat of harm to others is not dangerous to us. That being the fact, we should go to shul, we should go to yeshiva, we should gather to do mitzvos, because the zechus of doing these things will protect us, and the sin of not doing them will endanger us. Ayy, we see the opposite? Doesn't matter. We know the truth.

This preference for faith over evidence has preserved the Jewish People over the millennia. The nations deride us for holding fast to our faith when we are the smallest and most endangered of nations, when for thousands of years the blood of Jews was hefker and misery and abuse were the lot of the Jew.  The nations say, with justification,  איה נא אלהיהם.  But we don't care! We know what is true, we know that  אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש, עלינו קראת.  We know that the Ribono shel Olam loves us and will redeem and reward us.

I think that ignoring health directives is both assur and wrong. But I also believe that the quarantines and enforced isolation has had unintended and unexpected consequences, arguably worse than the disease itself. I know many people that delayed medical attention to problems, and when they finally went to the doctor it was too late to do anything about it. Two of them passed away in the last month. I know of people that have become hermits, paranoid, agoraphobes. I know of people whose finances are ruined. Only a prophet could have anticipated this, and only an omniscient mind could know whether the benefit outweighed the terrible costs. Along the same lines, I think, I have seen, that six months away from Shul, and the possibility of not joining a kehillah for the Yamim Noraim, can do irreparable harm to Jewish families.  

You will say that if staying at home shakes our faith, then our faith must have been a facade, a social phenomenon instead of true belief. I do not believe that is true. But I do believe that faith needs chizuk, and the psychological damage done by months of isolation can cause serious problems, even to sincere faith. If that is true, perhaps the Chasidim are right. Lives might רחמנא ליצלן be endangered, but that is a risk worth taking to preserve our way of life.

Bechukosai, Bamidbar 26:21. Meta-Mitzvos.

Original version posted in 2011. This is slightly edited.

This relates closely with my other post on "Torah Values, a Drasha for a Bar Mitzvah."

Synopsis:
Although generally the Torah tells us what we must and what we must not do, there are some concepts and attitudes that we are expected to know without being told.  These are so fundamental that that in their absence, the mitzvos we do are essentially crippled.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

In Greek, the word Meta means after or beyond.  In English, it can be used to mean a fundamental truth beyond the self-evident, an abstraction that transcends and informs the reality with which it is associated.  It is both transcendent and fundamental.

Our 613 Mitzvos are defined clearly enough for us to know exactly whether we have or have not fulfilled them.  But there are meta-Mitzvos.  By this I mean an underlying attitude or a manner beyond the legal definition of any particular Mitzva.  Even if one fulfills a mitzva, he may have failed in the Meta-Mitzva.  Sometimes, failing the Meta is worse than not doing the Mitzva at all.

Here's an illustration: Reb Chaim's pshat in Kavanas Hatefilla.  Reb Chaim says that more fundamental than the Kavana of "what the words mean" is the Kavana of "standing before the King."  Even if you could get away with mouthing words and not thinking about what they mean, you cannot be said to be davening at all unless you are aware that you are standing before Hashem.  That, to me, is Meta-Kavana.

Three examples of Meta-Mitzvos come to mind.

1.  The Yerushalmi (Brachos 2:5) says that a laborer who eats during his work day cannot say the usual long form of Bentching, but instead says the first bracha and a shortened version of the rest.  The Yerushalmi says that even though we all are capable of working while we say the words of birkas hamazon, this is prohibited.  Because it is assur to work while you Bentch, the only option is to truncate Bentching,
The Taz (OC 191:1) says that this is true by all tefillos and by all mitzvos:

ודאי בכל המצוות לא יעשה אותם ועוסק בד"א כי הוא מורה על עשייתו המצוה בלי כוונה אלא דרך עראי ומקרא וזה נכלל במאמר תורתינו ואם תלכו עמי בקרי שפירושו אף שתלכו עמי דהיינו עשיית המצוה מ"מ הוא בדרך מקרה ועראי

He says that this behavior falls under the heading of walking with Hashem with indifference, the passuk in our parsha, Bechukosai  (Bamidbar 26:21), וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי, if you walk with Me with indifference and do not desire to listen to Me.  Even if a person does all the mitzvos, if he does them with a casual attitude, an attitude of indifference, he has failed the Meta-Mitzva.  We should keep this in mind when, during bentching, we distractedly begin brushing the crumbs off the table and stacking the plates.  Or patchkeh'ing with your phone when it buzzes during Shmoneh Esrei.  (The Magen Avraham there says it applies even to easy melachos.)


2.  What is worse, occasionally being Mechallel Shabbos, or scrupulously keeping Shabbos but not believing that Shvisa is a mitzva from the Ribono shel Olam?
In Devarim (27:26) it says אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם
Cursed is he who does not uphold the words of this Torah to do them.  The Ramban explains this to pertain to a Jew who does all the mitzvos, but does not believe in his heart that the mitzvos are divine obligations, that Hashem rewards their observance, that Hashem punishes their desecration.  The Ramban says that if a person does the mitzvos but doesn't believe they are min hashamayim, then he is subject to the curse.  If, on the other hand, a person simply violates commandments, that is, a person who eats chazir or does not keep the mitzva of Sukkah or lulav, but still believes they are true and that ultimately there is reward and punishment, that person is not subject to the curse in the parsha.  In other words, it is worse to do mitzvos but not believe they are from Sinai than to not do them but know that you are being a sheigitz.  (See the words of the Ramban below.)
This, by the way, should give pause to those that believe that Judaism is a religion of actions, Orthopraxy, and that belief, Orthodoxy, is not so important.  Unless, of course, they disagree ("He's a Rabbi, and I'm a Rabbi") with the Ramban.

Here is the Ramban.

"אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". 'כאן כלל את כל התורה כולה וקבלוה עליהם באלה ובשבועה' - זה לשון רש"י.  "ולפי דעתי, כי הקבלה הזאת, שיודה במצות בלבו ויהיו בעיניו אמת ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן ייענש ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם, הנה הוא ארור! אבל אם עבר על אחת מהן, כגון שאכל החזיר והשקץ לתאוותו, או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, איננו בחרם הזה, כי לא אמר הכתוב 'אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת', אלא אמר: "אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת..", כטעם: "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (אסתר ט, כ"ז) והנה הוא חרם המורדים והכופרים'.

3.  Devarim 28:47, תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב.  A person does all that is expected from him; but he does it grudgingly and resentfully, feeling that Mitzvos are an imposition he would prefer to be free of.  This is a sin that can chas ve'shalom tip the balance to the tochecha.  Imagine that!  The attitude makes such an enormous difference!   I remember hearing Reb Shalom Shvadron speak about this on the psukim in Malachi 3:13-14.  חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר יְהוָה. וַאֲמַרְתֶּם מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ. אֲמַרְתֶּם .שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹקְים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית -  The people said "It is futile to serve God, and what profit do we get for keeping His charge and for going about in anxious worry ( because of Hashem's commandments)."  Rav Shvadron asked, how can the people say "what did we say that was wrong?"   And the Gemara says that not only the people were clueless, even the Malachim didn't understand why Hashem was upset.  If they said shav avod Elokim, if they said ma betza, if they said halachnu kedoranis, it should have been obvious that there was a problem.  The answer is that they did every mitzvah, they did everything with hiddur, but they did it with sour faces and an attitude that the mitzvos were a burden.  They didn't chas veshalom say a negative word about the mitzvos, but their faces and slumped shoulders screamed out their dislike of the mitzvos.

(I later realized that the Chasam Sofer at the end of Vayechi says it is a deoraysa exactly based on this analysis. I wrote about it here.)

Summing up, I say that there are three Meta-Mitzvos: Reverence, Obedience, and Joy.

1.  Respect and reverence that focuses your attention exclusively on the Mitzva while you do it.

2.  Awareness that this Mitzva is Hashem's will as He taught us in His torah min hashamayim, and that we do the mitzvos because we are obligated to do as Hashem commands us.

3.  Joy that we have the opportunity to serve Hashem in a way that makes us into great and holy people.

Slightly off topic:  We find a similar idea in the context of Kibbud av.  Devarim 27:16, אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ.  Cursed is he who belittles his parents.  Reb Meir Simcha in his Meshech Chochma- explains that this is a person who belittles his parents because he knows they will be mochel.  Mechila might help; this person has not transgressed the mitzva of Kibbud.  He's not even like the Ma'achil petumos veyoreish Gehinom, because here, the parent is mochel.  But that doesn't help him.  His disparaging attitude is as great a sin as actual bitul asei.


(On the topic of Kavana, see the Chayei Adam on the Sefer Chareidim, discussed here.)

Bechukosai, Vayikra 26:33-34. Shemitah and Galus

Reb Chaim B brings a fantastic Prashas Derachim, Drush 22.

....ומ"מ נ"ל דהרשב"א ומהרי"ק פליגי אהדדי שהרי כתב הרשב"א (נמצא בחידושי הרמב"ן בשבת פ"ח) אהא דאמרינן מכאן מודעא רבה לאורייתא וא"ר אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש והקשו וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחלתו אם קודם אחשורוש לא היו מצווין למה נענשו ואם נאמר מפני שעברו על גזרת מלכם א"כ בטלה מודעא זו ותירץ דמתחלה אע"פ שהיה להם מודעא מ"מ לא נתן להם את הארץ אלא כדי שיקיימו התורה כמו שמפורש בתורה בכמה פרשיות וכתיבה ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו והם עצמם בתחלה לא עכבו בדבר כלל ולא אמרו במודעא כלום אלא ברצון נפשם מעצמם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ולפיכך כשעברו על התורה עמד והגלם מהארץ ומשגלו יש מודעא על הדבר דכתיב והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים ולפיכך חזרו וקבלוה בימי אחשורוש עכ"ד  למדנו מתורתו של הרשב"א שקודם שגלו לא היה להם טענת אונס ומודעא אף שהיו אנוסים משום דאעיקרא דמילתא לא ניתנה להם הארץ אלא כדי שיקיימו את התורה 

...................................................

 וזה אצלי כוונת רז"ל באיכה רבתי והביאו רש"י בפי' (איכה א' ז') וז"ל שחקו על משבתיה שהיו ישראל שובתין בגולה בשבתות וי"ט ושומטים בשביעית והיו אומות העולם משחקים עליהם ואומרים שוטים בארצכם לא שמטתם ועכשיו בגולה תשמוטו בארצכם לא שמרתם שבת ועכשיו בגולה תשמורו ע"כ

 ויש לדקדק דלמה שחקו האומות על ישראל וקראו אותם שוטים בשביל ששומרים המצות בגולה אימא דבשביל שראו שנענשו על מה שלא קיימו המצות בהיותם בארצם מש"ה רוצים לקיים המצות בהיותם בגלות אך כפי דברי הרשב"א שכתבנו ניחא דקושית האומות היא דבהיותם בארצם דלא היה להם שום טענה שלא לקיים המצות שהרי אף שהיו אנוסים מ"מ לא נתנה להם הארץ אלא בעבור ישמרו חקיו ואפ"ה לא קיימוה עכשיו שיש להם טענת אונס ואיכא מודעא בדבר הם מקיימים אותם נמצא רכל בתר איפכא קא אזלי ומש"ה קראום שוטים דבמקום חיובם לא קיימו ובמקום פיטורם קיימו 

The way the Perashas Derachim's uses the Rashba to explain the Chazal about

שוטים, בארצכם לא שמטתם ועכשיו בגולה תשמוטו? בארצכם לא שמרתם שבת, ועכשיו בגולה תשמורו? 

is that there are different kinds of mitzvos.  Some commandments are legally binding because we accepted them at Mattan Torah. As a consequence of that contractual agreement, we are rewarded for fulfilling these mitzvos and punished for their transgression. There has always been a somewhat reasonable argument that punishment for such mitzvos should be mitigated because our agreement at Mattan Torah was somewhat under duress, ("accept it or die."). But there is another category of mitzvos- mitzvos that are the "price of admission." In that case, pay and you get in, or don't pay, and don't get in.  Shemitah is the price (at least for Jews,) of having Eretz Yisrael. Oneis is not a petur.  The argument that Kabalas HaTorah was under duress won't wash.  If you don't keep Shemitah- certainly if we as a nation consistently transgress the dinim of Shmitah- then we haven't earned Eretz Yisrael and we go into Galus.  Oneis is not a petur where you need the kiyum for the effect, it's לאו כמאן דעביד.  

And this is why the Mishna is Avos (5:9) says 

גלות בא לעולם על עובדי עבודה זרה ועל גלוי עריות ועל שפיכת דמים ועל השמטת הארץ

Besides the obvious incongruity of associating the most horrible crimes with the non-kiyum of a mitzva- especially a mitzva that requires tremendous discipline and the highest level of faith in Hashem- we have to wonder, what do they have in common? Obviously, with the Prashas Drachim, the fact that Oneis is not a petur by any of the four. That is the big Chidush of the Rashba/Prashas Drachim. He doesn't shtell tzu the Mishna in Avos, but he should.

Please note that the Prashas Drachim is not merely an application of the Ramban.  The Ramban says applies his idea to all the mitzvos in the Torah, that we were given the land only if and when we keep the mitzvos in general.  The Mishna Le'Melech is saying that it is specific to Shemittah and Shabbos.

I think this is true in many other cases as well.  The onesh for bittul mitzva only applies where there was a tzivui, and there's no tzivui in cases of oneis.  But to earn the schar, the positive effect of a mitzvah, oneis is not like you did it.  You want the kedusha of Shabbos? You want the effect of Tekias Shofar? You can be the biggest oneis in the world, if you don't do it, you won't get it.

Note: The Prashas Drachim puts Shemitah and Shabbos/Yomtov together.  

Teruma: Kiyum Through Limud. Does the Study of Mitzvos Fulfill the Obligation to Do those Mitzvos.

Parshas Teruma begins the discussion of the building of the Mishkan.  The Tanchuma says that although the construction of the Mishkan was a singular event that took place thousands of years ago, and we will never need Kerashim or Yeriyos or Amudim or a Paroches ever again, the Mitzva to build it continues forever.  We fulfill the Mitzva by thoroughly learning and deeply understanding the dinim of this mitzvah.  This applies even more so to the Mitzvah to build a Beis HaMikdash.

The Tanchuma (Tzav 14)

למה אמר זאת תורת העולה? ירצה לומר, קריאת תורה. ראו כמה חביבה קריאת תורה לפני הקדוש ברוך הוא, כי יש חיוב באדם לתת כל ממונו ללמד תורה לעצמו ולבניו, שנאמר: צו את אהרן ואת בניו לאמר. כלומר, שיאמרו לבני ישראל ויתעסקו בקריאת העולה. שאף על פי שמקריבין עולה, עוסקין היו בקריאתה כדי שיזכו בקרבן עולה ובקריאתה. וכן אמר [רב] שמואל בר אבא: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שבית המקדש עתיד ליחרב והקורבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקורבנות, אלא היזהרו לקרות בהן ולשנות בהן. ואם תעסקו בהן, אני מעלה עליכם כאלו בקורבנות אתם עוסקים. ואם רצונך לידע, בא וראה, כשהקדוש ברוך הוא מראה ליחזקאל את צורת הבית, מה הוא אומר? הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית (יחז' מג י). אמר יחזקאל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית, וכתוב (אותה) לעיניהם, וישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו (יחז' מג יא). וכי יכולין הן לעשות?! הניח להם עד שיעלו מן הגולה, ואחר כך אני הולך ואומר להם. אמר לו הקדוש ברוך ליחזקאל: ובשביל שבני נתונים בגולה, יהא בנין ביתי בטל?! אמר לו הקדוש ברוך הוא, גדול קרייתה בתורה כבנינה. לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה. ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבניין הבית. ואשרי האיש העוסק בתורה, והנותן ממונו ללמד תורה לבנו. כי בשביל הממון שהוא נותן ללמוד, זוכה לחיי העולם הבא, שנאמר: כי הוא חייך ואורך ימיך (דב' ל כ). חייך, לעולם הבא. ואורך ימיך, לעולם שהוא ארוך. ודע שכן הוא.

The Tanchuma began by referring to the rule in the Gemara at the end of Menachos- when there is no Beis HaMikdash, the study of a parsha of a Korban is viewed, to some extent, as if one had brought that korban. This is brought le'halacha in OC 1. So we see this rule applied by the Mitzvos of building the Beis HaMikdash, and bringing Korbanos.

The question is whether this is true for mitzvos outside the parsha of Kodshim.

If this would be the case, there would be two interesting applications.  If being oseik in the parsha of a mitzvah is something of a kiyum, we should learn the dinim of all the mitzvos in order to fulfil all the taryag, just for the Shleimus ha'adam.  Besides the obligation to know kol haTorah kullah, we should learn the Chinuch or Smag or SHM be'iyun for the kiyum hamitzvos value.  

But there is a more practical relevance. If you have no Lulav on Sukkos, is there any reason for you davka to be oseik in the parsha of daled minim?  If you don't have tefillin, should you be oseik in the parsha of tefillin?  When Rosh Hashanna falls on Shabbos, is there any special benefit from the perspective of the mitzva of Shofar for you to learn the dinim of Tekiyah? 

I think it is fair to assume that most people would say No, because the only makor in the Gemara is by Korbanos and binyan hamishkan,

(This is different than the Gemara in Kiddushin 40a

מחשבה טובה מצרפה למעשה שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה

The Gemara in Kiddushin only applies where chashav and ne'enas, where you intended and planned to do the actual pe'ula, not where you have no expectation of doing it in this lifetime.  It applies to cases like Akeidas Yitzchak, where the Ribono shel Olam sees the ashes on the Mizbei'ach. It has nothing at all to do with learning and being oseik in the parsha of that din. The Gemara in Menachos deals with being osek in the learning, the Gemara in Kiddushin is talking about preparing and intending and being prevented by an oneis.  They are completely different.)

But the Mabit surprises us in his hakdama and says that the inyan we find by korbanos applies to all other mitzvos as well.  (We will see that the Shlah, the Abarbanel, the Or HaChaim, and the Chasam Sofer also say this.)

Here's what the Mabit has to say.
He brings the Tanchuma in Ki Seitzei 2 that implies that each of us is obligated to fulfil every one of the 613 mitzvos.  This is impossible, because there is no individual to whom all can possibly apply, and there are mitzvos that never occurred.  Do we do the Mitzvah of Zaken Mamrei? Do we do the Mitzvah of Ir Hanidachas?  His first answer is the well known Areivus approach. His second answer is as follows.

הדרך ב' הוא כשיקבל האדם לעשות כל מה שנצטווה מפי הגבורה הרי הוא כאילו עשאן עשאו והקבלה על ידי הקריאה תחשב כמעשה כמו שנאמר בישראל כשצום משה רבינו בפסח כתיב ויעשו בני ישראל את הפסח בראשון וכו' נראה שעשיה הראשונה קראה הכתוב עשייה על ידי קבלה ושמיעה וכן אמרו בספרי פר' שלח פיס' קטו וזכרתם תזכרו ועשיתם את כל מצות ה' במדבר טו לט מכאן שהזכירה כמעשה
אם כן על דרך זה יוכל כל אדם לקיים כל המצות שיעשה אותם שאיפשר לו לעשותם ויקבל על עצמו לעשות אותם שלא הגיעו עדין לידו והמצות שאי איפשר לו לעשותם שאינו מצווה בהם כמצות כהנים וזולתם בקריאה בהם ובקבלתם אילו נצטווה נחשב לו כאילו עשאה עשאם
וזה הדרך כולל כל המצות אף בזמן שאין בית המקדש קיים וכמו שאמרו עיין מנחות קי א זאת התורה לעולה למנחה וגו' ויקרא ז לז כי בקריאת תורת עולה ומנחה נחשב כאילו עשאם ואפילו הוא ישראל וכן אותם המצות שלא היו ולא עתידים להיות בקריאה בהם נחשב כעשייה
ויש שבקריאתם שכר יותר מעוסק בתורה אלא כעוסק באותה המצוה עצמה כמו שאמרו לא ניתנו אלא לידרש ואם הוא מפני היותו עוסק בתורה בלבד הרי התורה רחבה מני ים ויכול לדרוש בה כל הימים אלא נראה שיש בהן שכר כעוסק באותה מצוה וזה רצה לומר בדרוש וקבל שכר סנהדרין עא א כלומר בדרישה תקבל שכר כעשייה וזהו כל אבר ואבר אומר עשה בי מצוה כי לכולם יגיע מנה יפה במה שיעשה בפועל ובמה שיקבל על עצמו בקריאה וכן בימים כל יום יזהר שלא לעבור שום עבירה והעבירות שאינם תלויות בו בקריאתו בכל יום וקבלתו נחשב לו כאילו באה לידו ולא עשאה ואם כן נתקיים באלו השני דרכים אמר מה שאמרו נצטוו ישראל תרי"ג מצות וכן תורה צוה לנו משה מורשה שהיא מורשה לנו אפילו בזמן הזה בקריאתנו ועסקנו בה יומם ולילה

There's one thing I want to get in here before I forget.  And it's important that I do so, because I'm pretty sure nobody else ever did, or ever will, say it.

We all know the Gemara in Ksuvos 31 about  קים לה בדרבה מיניה.  The bottom line is that if A is mechayeiv peulah X, then peulah X is considered part of A.  If so, one might say that every mitzvah obligates one to learn the dinim of the mitzva.  Not like the Beis HaLevi's teshuva about birkas hatorah for women, I'm talking about limud that is a self standing requirement.  This requirement is created by the mitzva.  Therefore, it is reasonable to apply the formula of KLBM- that the mitzva is mechayeiv peulah X.  Here, the Mitzva is mechayeiv limud.  Therefore, limud is part of A. Not just a necessary precursor, it is a cheilek of the maaseh mitzvah.



Back to the sugya:
I saw a sefer "Or Avraham" from Avrohom Gurewitz, and he says two worthy things relating to the Mabit.

1. Rashi in Bava Metzia 114a seems to contradict the Mabit. Gemara- Rabbah bar Avuha met Eliahu Hanavi, and told him that he only knows four out of the six sedarim on Shas, because he was poor and didn't have yishuva hadaas. Rashi explains, he knew what he needed to know; Nashim, Nezikin, Moed, and Kodshim, but he didn't know Zeraim or Taharos because they are not relevant in our time.  The reason Kodshim is relevant is because 

בארבעה לא מצינא. בגירס' דארבעה סדרין כגון מועד ישועות נשים שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ואמרי' (מנחות דף קי.) אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש

So it is clear in Rashi that the idea of Ke'ilu pertains exclusively to Kodshim, not mitzvos in general.  If it would, then Zeraim and Taharos would have been part of his machzor no less than Kodshim.

2. He says a yishuv; I was mechavein to half of it, but he says it far better than I did, and his way is meyasheiv the Mabit with Rashi as well.  He says that doing every mitzvah has two aspects: Kiyum and Toeles.  (Even the Rambam agrees there's a Toeles, albeit an intellectual one.) In all Mitzvos, learning the dinim is somewhat of a kiyum as far as Kiyum.  But only by Kodshim does Limud also generate something of the Toeles of the Mitzvah.
Here's how he says it:

על כן היה נראה לומר בזה דבר חדש והיינו דבאמת שונה הוא ענין דקדשים בדבר זה משאר מצות התורה ומשום דבקיום כל מצוה הרי יש בו ב' דברים הא' שכר המצוד מחמת קיום רצונו של הקב"ה שציוה עליה אלא דעוד יש במצוה התועלת מכח עשיית המצוה עצמה ולכל מצוה יש בה התועלת כפי מה שהיא בפרט וממילא נראה דמה דאמרינן לגבי כל המצות כולן דכל שלומד ועוסק בהלכות המצוה הרי זה נחשב לו מעין קיום המצוה הרי דבר זה נאמר רק לגבי שכר המצוד בלבד והיינו דיש לו לעוסק בתורת המצוה מעין הקיום לענין זה שראוי הוא לקבל שכר כאילו קיים המצוה ממש וכלשון דגמ' בסנהדרין הנ"ל לענין בן סורר ומורה במה דקאמר התם דרוש וקבל שכר וכפי מה שנתבאר היינו שכר על קיום המצוד ואולם הרי אין בזה אלא שכר קיום המצוה בלבד אבל לא יהיה בזה התועלת שיש בקיום מעשה המצוד ממש ונראה להוסיף הביאור בזה דהנה איתא בקידושין דף מ דקאמר התם מאי ולחושבי שמו אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ע"כ יעו"ש הרי מבואר דאפילו מחשבה טובה בלבד לעשות את המצוה הרי זה נחשב לו כאילו עשה אלא דיש לעיין בזה דהרי לפי מה שכתבנו כאן והיינו דע"י הלימוד בהלכות ותורת המצוה הוא דנחשב לו כאילו קיים אותה והרי לפי דגמ' קידושין הנ"ל נראה מבואר דאף בלא זה אלא רק במחשבה בעלמא שפיר נחשב לו כאילו עשאה ומקבל עליה שכר אלא ע"כ נראה דיש מעלה יתירה היכא דלומד ועמל בתורת המצוד יותר מהיכא דהוי רק מחשבה ורצון לעשות את המצוה 
ובביאור דבר זה נראה דהנה עי' בקידושין דף פא דקאמר התם דתניא אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים וכו' מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה וכו' יעו"ש ויש לעיין בזה מדא דאיתא בקידושין דף מ דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה והרי שם דעלה בידו בשר טלה ולא עשה עבירה ממש הרי לכאורה לא הוי אלא כמחשבה רעה בעלמא אלא ע"כ צריך לומר דכל היכא דהמחשבה רעה הביאו לעשות שום מעשה אע"פ דבעצם הרי מעשה זה אין בו צד עבירה ממש דהא למעשה אכל רק בשר  טלה וכדומה הרי אין זה נחשב רק רעה בלבד ועי' לקמן בפנים הספר בעמוד רפ"ט מה שביארנו דבר זד ואם כן נראה דה"ה להיפך דאף דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אבל הרי בזה אין שכר אלא רק על המחשבה טובה בלבד ואולם היכא שיצא מזה שום מעשה אע"פ דאין זה מעשה המצוה ממש הרי בזה שפיר יש לו שכר כאילו קיים המצוה ממש במעשה וממילא 

וממילא היה נראה דבשאר כל המצות כולן הרי הלימוד בתורת המצוה שפיר נחשב לו כעשיית מעשה המצוה ושוב יש לו בזה שכר כאילו עשה ממש ואולי יהיה לו המעלה דעשיית אותו מעשה המצוה ואולם הרי יש מצות אשר חוץ מהשכר והמעלה שיש בעשייתה הרי כמו"כ יש בו פועל יוצא מההוא מעשה וכגון מצות בנין בית המקדש או מצות מחיית עמלק וכדומה הרי חוץ ממה שהן מצות ככל המצות ויש בה שכר ומעלה בעשייתן הרי כמו"כ יש בזה פועל יוצא במה שיש לנו מקדש ונמחה זרעו של עמלק אבל הרי ודאי דדבר זה לא יהיה לנו ע"י לימוד תורת המצות הללו דהרי אף דשפיר נחשב לנו כאילו נבנה המקדש ונמחה זרעו של עמלק מצד השכר יש בזה והמעלה בקיום ועשיית המצות אבל הרי למעשה המקדש לא נבנה ועמלק עדיין קיים ועומד ואולם נראה דזהו מה שנתחדש לעניין לימוד תורת הקרבנות והיינו דע"י הלימוד והעסק והעמלות בהן הרי לא רק שיש לנו שכר קיום מצות הקרבנות וכן המעלה בקיום מצות אלו אלא דגם התוצאה למעשה שיש בקרבנות דהיינו במה שהם מכפרים על העונות הרי גם זה יש בלימוד תורת הקרבנות וכלשון דהני מדרשים הנ"ל במה דקאמרי דכשלומדים הלכות הקרבנות הרי הקב"ה מוחל על כל עונותיהם הרי דגם התוצאה למעשה יש ע"י לימוד מעשה הקרבנות וזה הרי לא מצינו בשאר המצות כולן

(There is one small complaint on his pshat: The Tanchuma in Tzav says that the idea of Eisek=Peulah applies not only to korbanos but also to the mitzva of binyan hamikdash.  This only makes sense according to the Ramban on the Taam HaMitzva of Binyan Beis HaMikdash- Ramban, to be mashreh the Shechina, which would work with R Gurewitz's pshat, maybe, and Rambam, to enable hakrava, which would not.

Ramban at the beginning of Teruma-

והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר (להלן כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה,… וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר

Rambam at the beginning of BhB and many other places- the Mitzvah is a hechsher for doing the avodah-

מצות עשה לעשות בית ליי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה 

so I suppose we would have to limit this pshat to the Ramban's mehalach.  And even according to the Ramban, if the to'eles of Binayn Hamikdash is being mashreh the shechina on the Bayis, that might require an actual bayis.  No bayis, no hashra'ah.
I later spoke to my son Rav Mordechai, and he said an excellent pshat.  Veshachanti means two things.  It means besocham, which requires an actual bayis, but it also means, as the Alshich says, besoch libo shel kol echod v'echod.  That doesn't require a bayis.  Farkert, even when there is a bayis, it requires that yechidim are misbonein in what their own house should look like so there will be hashraas hashechina- a menora of torah, a mizbei'ach of kashrus, a shulchan of hachnassas orchim.  He told me that R Chaim Kanievsky was mekabeil, four years ago, that when he sits at the table Shabbos he visualizes the Mishkan, davka in order that there should be hashra'as hashechina in his house.
He told me to look at something that I myself had written, from Rabbeinu Bachaya, that is the makor for what R Kanievsky does.)

The Shlah in the introduction to his Torah She'biksav says the same as the Mabit.  I don't have a link, but it's easy to find.  The relevant words are

ועל זה שנה ר' מאיר (אבות ו, א), כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא פירש מה הם הדברים הרבים. כי מה שפירש אחר כן שנקרא ריע כו', זה קאי על ולא עוד. אלא הענין הוא כשעוסק לשמה וכבר כתבתי פירוש לשמה הוא שעוסק בתורה ללמוד ולקיים כל ציווי שימצא בתורה שיוכל לקיים יקיים, אזי הוא כאלו קיים אף מה שאי אפשר לו לקיים מאחר שהכין עצמו לכל אשר ימצא כתוב ואין המניעה מצידו. זהו שאמר זוכה לדברים הרבה, כלומר זוכה לדברים הרבה שלא עשאם שהיו כאלו עשאם, 

and
 וענין ההכנה הוא, שיקיים כל מה שאפשר לו לקיים, רצוני לומר במה שנמנע לו לקיים מכל מקום יעשה מה שאפשר לו לעשות בזו המצוה, ילמוד זו המצוה והוא על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (תענית כז, ב) כל העוסק בפרשת קרבנות כאלו הקריב הקרבנות. גם אם נתן לו הקב"ה חכמה וחננו בבינה, ידע וישכיל סוד המצוה, כי אע"פ שלא יוכל לקיים המצוה בפועל, יקיימנה בשכל להשכיל ולהבין אותה. גם אם אירע מצוה זו לחבירו, יעזור הוא את חבירו ויזרזנו ויגרום שיקיימה, בזה נשלם מעלת ההכנה ועולה לו כאלו קיימה בפועל:

ועל זה רומזים הפסוקים (דברים ל, יא-יד) כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא וגו'. ולא מעבר לים היא וגו'. כי קרוב הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. הנה הפסוקים מגלים כל מה שכתבתי, כי מחויב כל אחד לקיים כל התרי"ג, ואף מה שאי אפשר לו לקיים יש המצאות שיהיה נחשב כאלו קיימם:

and 

על זה אמר לא תאמר מעבר לים היא כי כל המניעות אינם מניעות כי יש תקנה לדבר, וזהו שסיים ואמר, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, הם הם הדברים שזכרתי לעיל כל מה שאפשר לו לעשות יעשה, וזה נכלל בתיבת לעשותו. ומה שאי אפשר לו לעשות בעצמו, יש תקנה בפיך, היינו לימוד המצוה והעוסק בלימודה כאלו קיימה מאחר שעושה במצוה זו כל מה דאפשר לו לעשות בה. גם נכלל בתיבת בפיך ללמוד את המצוה לאחרים שיכולים לקיימה ויזרזם ויעזרם. גם בלבבך היא הכנת המצוה, לידע סודה איש איש לפי שכלו כמו שכתבתי, אז כשתעשה כך, לא נפלאת ולא רחוקה וכו' והוא כאלו קיים בפועל כל התרי"ג:

Harav Yehuda Oppenheimer of Toronto pointed out the similarity between the Mabit and Rabbeinu Yona in Shaarei Teshuva 2:10, where he says

הדרך הג' כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים יקשיב וישמע ויכנע ויחזור בתשובה. ויקבל בלבו כל דברי התוכחות ושלא יגרע דבר מדבריהם. והנה האיש הזה ברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול. כי עת אשר יאזין ויסכית ולבבו יבין ושב ויקבל ביום שמעו דברי המוכיח. וקיים עליו להיותו עושה ככל אשר יורוהו תופשי התורה מן היום ההוא ומעלה להזהר כאשר יזהירוהו יודעי בינה לעתים. עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר. ומעת אשר קבל כזאת במחשבתו וגמר עליו ככה בלבבו קנה לנפשו זכות ושכר על כל המצות והמוסרים ואשרי כי צדק נפשו בשעה קלה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שמות יב) וילכו ויעשו בני ישראל וכי מיד עשו והלא לא עשו עד י"ד לחדש. אלא כיון שקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם [הכתוב] כאלו עשו מיד. ואמר באבות של רבי נתן כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת שנאמר (שמות כד) נעשה ונשמע. ביאור הדבר כי האיש אשר קבל על נפשו בלב נאמן לשמור ולעשות על פי התורה אשר יורוהו ועל המשפט אשר יאמרו לו היושבים על המשפט. יש בידו מן היום הזה שכר על כל המצות על אשר שמעה אזנו מדברי התורה ותבן להם. ועל הדברים אשר לא גלו אזנו עליהם עדנה. וצדק לבש וקנה זכות על הנגלות אליו ועל כל נעלם מעיניו. ואחרי זאת יום יום ידרוש וישקוד על דלתות מוכיחיו וישכיל מכל מלמדיו. ונמצא האיש הזה מעשיו מרובין מחכמתו כי לא ידע את הדבר והנה שכרו אתו (עליו) וכענין מה שאמרו ישראל בסיני נעשה ונשמע שהקדימו קבלת המעשה על נפשם לפני השמיעה. ובענין אחר לא יתכן שיהיו מעשי האדם מרובין ממה שהוא יודע:

Rabbeinu Yona is focusing on the kabalas hamitzvah, not the limud, which is really not so different than the Mabit's words 

 כשיקבל האדם לעשות כל מה שנצטווה מפי הגבורה הרי הוא כאילו עשאן

Along the same lines we have Rabbeinu Bachay in Shemos 38:9  and in Vayikra 7:37 where he says that it just means that it will bring you to do teshuva.

ודרשו רז"ל זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם וגו', כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה, בפרשת מנחה כאלו הקריב מנחה, בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת. והענין שהוא מתבונן בבאור הפרשה אל איזה ענין היא רומזת, כי מתוך כך יתגלו עיני שכלו ויבינו נפלאות מתורת הקרבנות, ובזה ישתדל יותר בקיום התורה והמצות ויהיו עונותיו נמחלין לו כאלו הקריב קרבן, כי אין לומר שתהיה הכונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקיה הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם. וכיוצא בזה אמרו כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, הכוונה כי מתוך שיתבונן במה שיורו הפסוקים ואל מה שירמזו, אז יכיר ויבחין נפלאות תמים דעים ויתחזק לבו באמונת הש"י ועבודתו, ובזה יירש חיי העולם הבא. ומטעם זה תקנו ז"ל בסדר תפלתנו משנת איזהו מקומן לאומרה בכל בוקר ובוקר, ואמרו על זה אמר הקב"ה בזמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני

But as I said above regarding the Gemara in Kiddushin 40, I don't think that's the pashut pshat in the Gemara in Menachos, nor do I find his rationalistic perspective helpful.


(One final thing relating to the Tanchuma in Tzav that says that learning about binyan habayis is like binyan:  The Satmarer says a nice thing in Vayakhel.  The issur to build on Shabbos is only mentioned in Vayakhel, but not in Teruma, where the original tzivui was given.  Why?  Because Teruma was taught, according to the Zohar, before the Eigel, and the plan was they would learn the dinim and it would come from Heaven ready-built. Learning  you can do on Shabbos.  Only after the Eigel did the plan change, so that they would have to build it themselves, and so they were told not to build on Shabbos.)

This morning, (Feb 22 2016) Harav Shimon Kalman G brought two more marei mokom to Shachris- Reb Chaim Palagi in his Nefesh Kol Choi and, as he brings down, Reb Dovid Pardo.in Chasdei David.

Nefesh Kol Chai

תורה; מעלת הלימוד בתורה דהוי כמעשה וכמ"ש בענין הקרבנות בסוף מנחות כל העוסק.בתורת עולה כאילו הקריב עולה ואפי׳ כי בלילה לאו זמן הקרבת הקרבנות מעלת התורה הוא דמהני.לימוד הקרבנות כאילו הוה ביום וכ"כ הרב תבואות שור ומז"ה הגדול ז"ל......... והה"נ בשאר מצות דאינן מתקיימות בלילה כגון ציצית תפילין וכדומה להם אם קורא בפרשיות שלהם ובדינם מעלה עליו הלימוד כמעשה וכ"כ ה"ה מוהרר״ף ז"ל בס׳ חסדי דוד פ"ק דברכות ד"א ע"ד וז"ל וע"י קריאתנו אף כי לילה לאו זמן ציצית סוף סוף ונשלמה פרים שפתינו עכ"ל 

Chasdei David

 וזוהי כוונתו של ר' אלעזר בן עזריה להיות כי בו היו כלולים חסדים וגבורות כהן ולוי לזה היה משתדל שיקראו פרשת ציצית בלילה בזמן תגבורת הגבורות בעולם וע"י קריאתנו אף כי לילה לאו זמן ציצית סוף סוף ונשלמה פרים שפתינו וע"י האמירה תחשב לעשיה כאילו היינו ממתיקים את תוקף הגבורות ולזה אמר לא זכיתי 

Harav C Brown (of the excellent website Divrei Chaim) sent me two superb Mareh Mekomos on this topic.  One is the Abrabanel at the end of Teruma, who says that all mitzvos have an intellectual component, that learning about them will change you for the better, and that this is what Reish Lakish etc mean at the end of Menachos.  The Abrabanel is thus applying that dictum to all mitzvos, not exclusively to Kodshim.  As I also said before, this is like Rabbeinu Bachay, and I prefer a more chasidishe approach, but there you have it.  The second Mareh Makom was to Reb Elchonon in KSh II on Kiddushin 31, where he explains the Ramban's Sifri that the ikkar kiyum of Mitzvos is in Eretz Yisrael by saying that every mitzvah has a din kiyum and a toeles of kiyum, which I brought from R Avraham Gurewitz above.  Reb Elchonon doesn't apply it to our discussion, but what we said follows naturally from what he says.


Here's the Abravanel at the end of Teruma:

ולא יעלה בלבבך שהסיפורים האלה ממעשה המשכן וכליו וסדר הקמתו ומשאו והקרבנות וענייני הנשיאים ובגדי הכהנים ושאר הדברים שהיו בדורות ההם, עתה שאנחנו בגלות אין לנו תועלת בידיעתם. וכן המצוות התלויות בארץ או המיוסדות בטהרת הכוהנים וטומאתם מה התועלת שיש לנו עתה בידיעתם. כי הנה התשובה בזה היא שכל העניינים שבאו בתורה, מאי זה מין שיהיו, הנה עיקר הכוונה בהם שיהיו בספר חכמה עליונה ולימוד אלהי בה יעיינו כל בעלי דת, עד שישלימו נפשותיהם בהשגות והידיעות ההם. וכמו שאמר ושמרתם את כל דברי הברית הזאת ועשיתם אותם, למען תשכילו את אשר תעשון. ואמרו חז“ל: ושמרתם - זו משנה, ועשיתם – כמשמעו. ובזאת המדרגה מהמעשה שיש בו לימוד וחכמה התייחדו היחידים והחכמים בשלמות. ואין להם הבדל משעת המעשה לאחר המעשה. ולכן היה מה שידענו היום בענייני המשכן וכליו עם רמזיהם מועיל לנו היום הזה כיום המעשה עצמו. ועל זה האופן באמת לא בטלה עבודת הקורבנות ודיני טומאה וטהרה, אף שהמעשה בפועל בהם בטל, כי השכלתם לא בטלה, וכבר יקנה האדם בזיכרונם תמיד ההכנעה לפניו יתברך. וכמו שכתוב זבחי אלהים רוח נשברה. והוא עצמו מה שאמרו חז"ל: זאת תורת העולה למנחה ולזבח השלמים, מלמד שכל העוסק בפרשת קורבנות מעלה עליו הכתוב כאלו הקריבה. וזה כי כמו שיועיל המעשה ההוא כשנעשה, להעמיד נגד רעיוניך יראת האלהים ורוממותו, ככה יכונו מחשבותיך להשכיל גדולתו וחכמתו, ולהידבק בו בהשכיל העניין הנכבד אשר אליו התיישרו מצוותיו. והמקרא והעיון ללמוד ולעיין באמיתת המצוות ההן, הוא יביאהו באמת אל ההצלחה האמיתית. וכן הוא בכל המעשים התורניים, עד שהייתה מפני זה התורה אשר בידינו כלי אומנות להכין לפנינו את הדרך אשר נלך להיות כאלהים יודעי טוב, לחיותנו בכל המקומות ובכל הזמנים.

And here's Reb Elchonon.

קידושין דף לא. ברמב"ן ס"פ אחרי הביא לשון הספרי (עקב מג) ואברתם מהרה דברים יא יז אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים רמב"ן ויקרא פי"ח כ"ח קאי במצוות שהן חובת הגוף הנוהגות בחו"ל כי עיקר המצוות ליושבים בארץ ה' וע"כ האבות שקיימו כל התורה לא קיימוה אלא בארץ ולא בחו"ל ונראה ביאורו לפי מ"ש בקובץ הערות בדוגמאות לביאורי אגדות על דרך הפשט בשם בעל מסילת ישרים דבכל מצוה יש שני דברים א' הטעם שבשבילו נצטוינו לעשותה ומפני הטעם הזה ראוי היה לקיים המצוות גם קודם הציווי כמו שעשו האבות ב' אחרי שנצטוינו צריך לקיים ציווי ה' וכ"ז בארץ אבל בחו"ל אינו רק ציווי גרידא לנהוג בחובת הגוף כי טעמי המצוות אינן שייכין רק בארץ וע"כ לא קיימו האבות את התורה בחוץ לארץ

The Mabit and the Shlah and the Abarbanel and the Nefesh Kol Chai are interesting.  But I would say that they intended their words to fall under the rubric of Hashkafa, not Halacha.  If you don't have a lulav, you will not mitigate the loss a ki hu zeh by reading the parsha of the Daled Minim. Even if they mean it le'halacha, it is not brought down anywhere, and nobody does it, other than in the case of Kodshim.

Having said all this, I have to mention what Rav Chaim Kanievsky says in his introduction to Nachal Eisan, quoting the Chafetz Chaim who brings the Be'er Sheva.  It's interesting that Rav Chaim uses the expression יושלמו ע"י לימוד , which, to me, is very different than kiyum.

  
 והח"ח זצ"ל כתב במאמר תורה אור שנדפס בתחלת אסיפת זקנים פ"ד בשם הספרים שכל אדם חייב לקיים כל הרמ"ח מ"ע ושסה ל"ת ועי"ז נשלם כל נפשו לעייל והמצות שא"א לקיימן יושלמו ע"י לימוד הענינים ההם כאילו קיימם וגם הביא שם בשם באר שבע שהמצות שא"א לקיימן בזה ז החיוב יותר גדול ללמדן מהמצות שאפשר לקיימן מטעם הנ"ל 

Other mekoros: The Smak in his hakdama, which I didn't see inside yet, and 

Ohr HaChaim in Vayikra:

או ירצה ע״ד אומרו זאת התורה לעולה ולמנחה ודרשו ז״ל אדם עוסק בפ' עולה מעלה עליו כאלו הקריב עולה וכו׳ ע״ד אומר ונשלמה פרים שפתינו  לא זה בלבד אלא כל מצוה ומצוה שאינה בפרק השג יד כשאדם לומד מצותה בתורה כאלו עשאה והוא מאמר הכתוב ואם בחוקותי תלכו ואת מצותי וגו׳ אותם שאין מציאות לעשותם תשמרו פי׳ תהיו מחכים אותם מתי יבואו לידכם לעשותם מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אותם ג״כ והוא או׳ ועשיתם אותם לומר לא שכר מחשבה לבד אני נותן והגם שכתבנו בסמוך ות״ת כנגד כולן יש מצות שמבתלין ת״ת בשבילן כגון מעשה הקרבנות וכדומה ולבחינה זו צריך שילמוד מצות׳ ויקו לעשותם: 

חתם סופר, תורת משה, פרשת נצבים, ל:י"ד

לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים וגו' בפיך ובלבבך לעשותו. כי לעיל אמר ושבת עד ה' וגו בכל לבבך ובכל נפשך, פי' כי בתחלת התשובה ואנחנו בחו"ל ואין לאל ידינו לקיים המצות ע"כ ככל לבבך ובכל נפשך, היינו שמשתוקק ומתאוה לקיים ונשלמה פרים שפתותינו, ושוב אח"כ אחר שכבר והביאך ה' אל הארן אשר ירשי אבותיך אז ואתה תשוב ותשמע בקול ה' אלקיך לעשות בפועל ממש. והכי קאמר לא בשמים שתאמר (בגלות האחרון) אין לנו בהמ"ק כי הוא (בנין לעתיד) בנוי ומשוכלל בשמיס ואיך אקריב קרבנות, ולא מעבר לים שתאמר אנחנו בחול מדינת היםס ואיך אקיים מצוות התליות בארץ, לא תאמר כן, כי קרוב הדבר בפיך בלימוד הדינים ינשלמה פרים, ובלבבך להשתוקק לעשיתם, ואז לעשותו תזכה לעשותם בפועל. 

חתם סופר דרשות חנוכה  סז: 

על הניסם וכו' להשכיחם מתורתיך ולהעבירם מחוקי רצונך. פי' כי א"א להעביר על חוקי רצונך היינו מצות עשה, בשלמה ל"ת יכול לאנס לאכול נבלות וכדומה, אבל שלא לקיים מ"ע הרי הישראל יעסוק בתורת עולה כאלו הקריב ובתורת תפילין וציצית, כאלו הניח תפילין וציצית אך הם רצו להשכיחם תורתיך וממילא להעבירם על חוקי רצונך 

UPDATE 2025, THANK YOU REB SHIMON KALMAN.

Taz in Divrei David on ותריג מצוות שמרתי

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14717&st=&pgnum=85

and the Ohr HaChaim, pshat number 14 on אם בחוקותי תלכו.

או ירצה על דרך אומרו (לעיל ז' ל"ז) זאת התורה לעולה ולמנחה, ודרשו ז"ל (מנחות ק"י.) אדם עוסק בפרשת עולה מעלה עליו כאלו הקריב עולה וכו', על דרך אומרו (הושע י״ד:ג׳-ד׳) ונשלמה פרים שפתינו, ולא זה בלבד אלא כל מצוה ומצוה שאינה בפרק השג יד כשאדם לומד מצותה בתורה כאלו עשאה, והוא מאמר הכתוב אם בחקתי תלכו ואת מצותי וגו' אותם שאין מציאות לעשותם תשמרו פירוש תהיו מחכים אותם מתי יבואו לידכם לעשותם, מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אותם גם כן, והוא אומרו ועשיתם אותם לומר לא שכר מחשבה לבד אני נותן, והגם שכתבנו בסמוך ותלמוד תורה כנגד כולם, יש מצות שמבטלין תלמוד תורה בשבילן כגון מעשה הקרבנות וכדומה, ולבחינה זו צריך שילמוד מצותה ויקו לעשותם: