In Selichos we say
לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך
How is chesed different than maasim? Aren’t chasadim maasim?R Ahron answers that it means “we are not entitled to ask for chesed from Hashem (as Moshe Rabbeinu did in Va'eschanan,) and we haven't done maasim tovim.”
(I don't have my MRA here, so I don't know how he explains what it means to "not be on the madreigah to even ask for chesed," since chesed by nature is not something you have to earn.)
Reb Moshe in the new Kol Rom on Rosh Hashannah page 193 says:
.... תמוה מה הכוונה "לא בחסד" שבודאי אין לומר שהפירוש הוא שאינו רוצה חסד מהקב"ה, דהרי אדרבה הוא מבקש אח"כ רחמים ממנו.
Ella mai, it means he is not coming to ask for schar on the basis of Chesed that he did, but then what's the difference betweenלא בחסד and לא במעשים? Chesed obviously means a maaseh chesed, so it's also a maaseh.
R Moshe answers that chesed means making yourself into a Baal Chesed, into a person that really loves the poor and weak and sincerely desires to help them, מה שהאדם עצמו נעשה "בעל חסד". A Baal Chesed doesn't have to overcome his stinginess when he gives Tzedaka- he has to think carefully about when he is required to limit his desire to help others. Just for making yourself into a baal chesed, you have something to ask the Ribono shel Olam for rachamim. Maasim, on the other hand, are the acts of goodness we do because we know we are obligated to do them. So it means "We cannot claim the ultimate achievement, that we have changed ourselves into Baalei Chesed, and we cannot even say that we have fulfilled our basic duty to help the poor because we are obligated to do so.
Along these lines, I saw a fascinating Sefer haIkkarim, brought by the Avnei Miluim, and others who were mechavein to the Baal haIkkarim, who say that all the special schar for tzedaka is only for those who give tzedaka with love and know that it is a privilege to give things away to the poor. If you give it because you have to, no brachos for you.
The Avnei Miluim in 71:1 brings Tosfos in BB 8b:
Gemara,
דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי, ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה.
Tosfos,
אכפיה לרב נתן. וא"ת והא בפרק כל הבשר (חולין דף קי: ושם ד"ה כל) אמר כל מ"ע שמתן שכרה [כתובה] בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים ט״ו:י׳)
ואר"ת דהאי כפיה בדברים כמו כפייה ועל בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.) ועוד תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו אותן הגבאי
ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית בה לאו דכתיב בה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו'
ולריצב"א נראה דהא דאין ב"ד מוזהרין על מצות עשה שמתן שכרן בצדה היינו דאין נענשין וכן משמע בירושלמי דהמוכר את הספינה וההיא דכל הבשר (שם) דלא הוה מוקיר אבוה וכפתוהו ואמר להו שבקוהו ה"פ אינכם מוזהרין להכריחו עד שיעשה כשאר מצות עשה דאם א"ל עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו כדאמר בהכותב (כתובות דף פו: ושם) [וע"ע תוס' כתובות מט: ד"ה אכפייה ותוס' חולין קי: ד"ה כל]:
The Avnei Miluim says one answer from the Maharik,
ומהרי"ק כתב בשם רבינו אליהו דלא מקרי מתן שכרה בצדה כיון דלא כתי' בי' אריכות ימים
and then he says this interesting teretz based on the Sefer HaIkarim.
ולענ"ד נראה לפמ"ש בעקרים דלמען יברכך לא קאי על הגוף הנתינה רק על הא דלא ירע לבבך בתתך לו שהוא נותן בשמחה ובטוב לבב ולא קאי על נתן תתן ע"ש, וא"כ א"ש דכופין על הצדקה ומשום דכיון דאינו נותן ברצון א"כ אין כאן טוב לבב והכפיי' היא על הנתינה לבדה ובנתינה לחודה ליכא מתן שכרה בצדה
The words of the Baal HaIkarim are in מאמר ג' פרק ל'ג א. Another link - here.
הדבר הנותן שלמות אל המצוה כדי שיושג על ידה התכלית המכוון בה הוא השמחה, כי השמחה נותנת גמר ושלמות אל הדבר הנפעל, עד שהפעל האחד בעצמו כשיעשה בשמחה ובטוב לב יקרא מעלה, וכאשר יעשה בעצבון יקרא פחיתות, וזה דבר נתבאר במאמר השני מספר המדות לאריסטו, כי הנדיב כשיעשה פעל הנדיבות והוא שמח בפעל ההוא יקרא מעלה, ואם יפעלהו בעצבון יקרא פחיתות. וכן נמצא הכתוב מיעד הגמול על עשית הצדקה בשמחה, אמר נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך, תלה הברכה בולא ירע לבבך ולא בנתון תתן לו.
The Mishna l'melech and the Minchas Chinuch both came up with the idea independently and were mechaven to the Ikarim and to the Avnei Miluim. But one has more courage.
In Avadim 3:14 the Mishna L'melech says
ועוד היה נ"ל חילוק אחר דאפשר דאין המתן שכר דהענקה אלא על מה שלא יקשה בעיניו אלא שמעניק בלב טוב ובנפש חפצה ואם אינו מעניק לו בלב טוב זהו עונשו שלא יהיה מבורך מה' אבל על הענקה עצמה לא שמענו לא עונש ולא שכר ולפי זה כייפינן ליה וזה היה נ"ל חילוק נכון אלא דקשיא לי צדקה דהתם נמי כתיב ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה וגו' וא"כ נימא דהמתן שכר לא קאי אלא על לא ירע לבבך אבל על הצדקה עצמה ליכא מתן שכר ומש"ה אכפייה רבא
so, oddly, he says the teretz by haanaka, but says it can't be, because then it would answer Tosfos by Tzedaka. Which is what the Avnei Miluim wants to do.
The Minchas Chinuch in 479 also came up with it independently, but prefaces it with לולא דברי....
He says
והנה אם כופין על מצוה זו כמו על שאר מצות כגון לולב וכו' דמכין אותו עד שת"נ דעת הרמב"ם והרבה ראשונים דכופין אך הקושי' הא הו"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה וכל מ"ע שמ"ש בצדה אין כופין ותירצו דאיכא לאוין לא תאמץ וכו' וזה כמבואר בתוס' כ"פ בחולין וב"ב ובכתובות גבי רבא דאכפי' לר"נ והתוס' תירצו עוד תירוצים דבאמת אין כופין ואכפי' בדברים או רשות ביד ב"ד או הי' קיצותא דמתא ועיין בב"י סי' רמ"ח דהכריע דכופין דכן דעת רוב הראשונים. ולולי דברי רבותינו הראשונים שכולם תפסו במושלם דצדקה הו"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה איני מבין דכתיב בפסוק נתן תתן וכו' ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל וגו' יברכך אם כן אפשר דמתן שכר קאי על טובת הלב אבל על עיקר הצדקה אינו מבואר המתן שכר כלל.
Zaitegeh Zachen:
The Ikarim says that ולא ירע לבבך is not a lav. It is a condition for the Bracha.
The Ramban, on the other hand, learns that it's a lav- if you give tzedaka, but grudgingly and wishing you didn't have to give it to him, you are over a lav. In his שכחת הלאוין he says
המצוה הי"ז. שנמנענו גם כן שלא יחר בעינינו בתתנו צדקה לעניים ולא נתן אותה אליהם בעין רעה ונחשוב אותה מיעוט לנו. אבל יהיה זה בעינינו שכר ותועלת ותוספת בממוננו לפי שהוא יתברך ישלם לנו הכל בכמה כפלים. והוא אמרו יתברך: 'נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה י"י אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך'. וזה גם כן זכרו בעל ההלכות.
The Rambam also says that it is a lav, but only if he doesn't give the money. Rambam Shmitah 9:30,
מי שנמנע מלהלוות את חבירו קודם השמיטה, שמא יתאחר החוב שלו וישמט, עבר בלא תעשה, שנאמר השמר לך פן יהיה דבר וגו'. וחטא גדול הוא, שהרי הזהירה עליו תורה בשני לאוין, שנאמר השמר לך פן וגו', וכל מקום שנאמר השמר, או פן, או אל, הרי זה מצות לא תעשה. והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו, וקראתו בליעל, והרי הוסיף הכתוב להזהיר ולצוות שלא ימנע אלא יתן, שנאמר נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו וגו'.
It would be fine if the yesod of the Ikarim were incompatible with the Rambam by Get Me'usah, but I don't think that is true. According to the Rambam by ( גירושין ב:כ from Kiddushin 50a)
שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחיב בו מן התורה לעשותו כגון מי שהכה עד שמכר או עד שנתן. אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עברה והכה עד שעשה דבר שחיב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העברות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו.
the concept of giving tzedaka unwillingly is self contradictory. Once you twist his arm, and he grudgingly writes a check (רוצה אני), the act is interpreted as being willing, and not under duress. All you did was to free him from the clutches of his Yetzer Hara and allow his true self to express itself. If it's willing, then he gets the bracha. Does that mean that the shitta of the Ikkarim is fundamentally incompatible with the Rambam, because once you force him to give, he is giving happily? No.
The Rambam never said that if you force a man to do what he is chayav to do that he is happy about it. Willing, yes. Happy, not necessarily.
The Ikarim is not like Rashi, and probably not like the Sifri.
Rashi Devarim 24:19 by שכחה:
למען יברכך. וְאַעַ"פִּ שֶׁבָּאת לְיָדוֹ שֶׁלֹּא בְמִתְכַּוֵּן, קַ"וָ לָעוֹשֶׂה בְמִתְכַּוֵּן. אֱמֹר מֵעַתָּה נָפְלָה סֶלַע מִיָּדוֹ וּמְצָאָהּ עָנִי וְנִתְפַּרְנֵס בָּהּ — הֲרֵי הוּא מִתְבָּרֵךְ עָלֶיהָ
The Sifri:
אמר רבי אלעזר בן עזריה מנין למאבד סלע מתוך ידו ומצאה עני והלך ונתפרנס בה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה תלמוד לומר לגר ליתום ולאלמנה יהיה, והלא דברים קל וחומר אם מי שלא נתכוון לזכות וזכה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה המתכוון לזכות וזכה על אחת כמה וכמה
According to Rashi and the Sifri, the bracha is for the metziyus of the poor person receiving it, even if you don't know that he got it.
According to the Ikkarim, if he doesn't give the tzedaka with simcha, he does not get the unique schar of tzedaka. The Ikarim says הכתוב מיעד הגמול על עשית הצדקה בשמחה, אמר נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך, תלה הברכה בולא ירע לבבך ולא בנתון תתן לו.. To me, that means that the schar is for the simcha. In most cases, it's a binary between simcha and ro'a leiv, so ro'a leiv means no simcha. But the same is true for inadvertent. There is no simcha, and no reason for the special bracha. That's the whole point of the Ikarim, that it is the simcha that is the תכלית המכוון.
