Chicago Chesed Fund

https://www.chicagochesedfund.org/
Showing posts with label Behar. Show all posts
Showing posts with label Behar. Show all posts

Monday, May 18, 2020

The Essential Difference Between Assei and Lo Saaseh

This is an important and enjoyable explanation of the fundamental difference between Mitzvos Assei and Mitzvos Lo Saaseh.

The speaker was pressed for time, so he doesn't answer a question about bechor that he poses at 27:30, but give it some thought and you'll have what to say.

I hope he'll forgive me, (actually, I hope he doesn't read this,) but here's some advice on how to watch the video. R D Stone is very thoughtful and deliberate in his presentation, and the subject matter certainly deserves just that. Youtube offers playback speed options. You might want to put it on 1.75x, and go back and replay it when you lose track.

Thursday, July 20, 2017

Massei. The Disregarded Halacha of the Greenbelt

Again, here's the conclusion before the discussion. 

Our Parsha mentions that the cities given to the Leviim must include a greenbelt, an inviolate open area, certainly free of buildings, and even of orchards and gardens. 

We're all familiar with the concept when it comes to houses - there's a setback, or sideyard requirement, that mandates that nothing be built too close to the property line. The rationale is obvious. A healthy environment requires light and air. If there were no rules limiting development, the result would be cities that were endless, dismal, and noisome, a sprawling blight that would suffocate body and soul.


It seems that many poskim hold that this halacha ought to apply now, in Eretz Yisrael, at least in some form. From what I see, untouched and contiguous parkland around cities is not high on the agenda in modern Israel. But frankly, in Frum neighborhoods around the world zoning laws are "more honor’d in the breach than the observance."  


I am in no position to criticize, and I certainly don't mean to, chas veshalom. When Eretz Yisrael was being rebuilt, those heroic pioneers were busy trying to survive and make a life, and niceties were not on the agenda. But still, moving forward, one dreams of a time when the Torah's lesson of the value of fresh air and green grass surrounding Jewish cities are taken seriously.



Massei 35 2-8



ב צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים ג והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם ד ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב ה ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים ו ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר ז כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת מגרשיהן


Behar 25 32-34


לב וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים לג ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל לד ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם


Rashi here explains that this was for beauty. Open parkland, even free of orchards.

  ומגרש. ריוח מקום חלק חוץ לעיר סביב, להיות לנוי לעיר, ואין רשאין לבנות שם בית, ולא לנטוע כרם, ולא לזרוע זריעה
Similarly, Rash in Sotah 27b
מגרש. רחבה פנויה מזריעה ומבתים ומאילנות לנוי העיר להיות לה לאויר 



Beyond this belt of inviolate parkland (the Migrash) was an additional area (Sados; Rashi, 1000 amos, Rambam 2000 amos,) of planted fields and orchards. The point is that it is a park, not a field and not an orchard.) The apportionment and size were not subject to mechila or exchange. (In BB24 it seems clear that you can plant trees for beauty in the Migrash, but, again, that is because it enhances the beauty, as it does in a park.)

The Chinuch says that this requirement was specific to the cities of the Leviim, because they were the cynosure of Eretz Yisrael.  (Cynosure - a person or thing that is the center of attention or admiration; something serving for guidance or direction.)



ספר החינוך  בהר מצוה שמב


שלא לשנות מגרשי ערי הלוים ושדותיהן. כלומר, שלא יחזירו העיר מגרש, ולא מגרש עיר, ולא השדה מגרש, ולא המגרש שדה, והוא הדין מגרש (נ''א שדה) עיר או עיר מגרש, (נ''א שדה) שאין לשנות בענינם דבר. והענין הזה ידוע, כי התורה צותה (במדבר לה ב ז) שיתנו שאר השבטים ערים ידועים לשבט לוי, והם ארבעים ושמנה עיד עם שש ערי מקלט שהיו בהן, וצותה גם כן להיות באותן ערים אלף אמה מגרש. כלומר מקום פנוי לרוחה ונוי לעיר, ואלפים אמה חוץ לה לצרך שדות וכרמים, וזה גם מנויי העיר וממה שצריך לה כמו שמפרש בסוטה (כז, ב), ובאה המניעה בזה שלא לשנות ענינים אלה לעולם, ועל זה נאמר ושדה מגרש עריהם לא ימכר, שכן בא הפרוש על לשון מכירה זו. כלומר, לא ישנה, דאלו במכירה ממש, לא קאמר, שהרי בפרוש כתוב גאלת עולם תהיה ללוים, מכלל שרשות יש להם למכר. 


משרשי המצוה. לפי שערי הלוים היו נכונים לצרכי כל שאר השבטים, כי הוא השבט הנבחר לעבודת השם, וכל עסקם היה בחכמה שלא היו טרודים בעבודת האדמה כשאר שבטי ישראל, ועליהם נאמר (ויקרא לג י) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. ומתוך כך שהחכמה בתוכם, היה עסק כל ישראל תמיד עמהם, מלבד שהיו בתוך עריהם, ערי מקלט הרוצח, ומתוך כך גם כן היו עיני כל ישראל על עריהם, כי לא ידע האדם מה ילד יום ולכן היה בדין להיות אותן הערים אשר יד הכל שוה בהן ולב הכל עליהן, להיותן בתכלית היופי והחמדה, ושבח כל עם ישראל בכך, ומפני כן באה הצואה עליהם שלא לשנות בענינם דבר, כי אדון החכמה יסדן ותקנן והגביל גבולם, וירא כי כן טוב וכל חלוף אחר דברו אינו אלא גרוע וגנאי. 




(With the Chinuch in mind, you have to ask, was the beauty to please outsiders or insiders? It would appear from the way he puts it that it was for the appearance from the outside. However, I think that answer has to be that it was primarily for people in the city; if it were for outsiders, then the parkland would be on the outside and the orchards and fields would be on the inside. The fact that the parkland was on the inside proves, to me, that the beauty was for the benefit of the people in the city - resident, guest, or internee.)




Does this apply to non-Levy cities? From the Mishna in BB 24b it seems that it does.

Mishna
מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה ואם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים ואם אילן קדם קוצץ ונותן דמים ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים: 

The Gemara says that the reason is to enhance the beauty of the cities, and applies our pesukim to this rule.
מאי טעמא אמר עולא משום נויי העיר ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה לא צריכא לר"א דאמר עושין שדה מגרש ומגרש שדה הכא משום נויי העיר לא עבדינן ולרבנן נמי דאמרי אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ה"מ זרעים אבל אילנות עבדינן והכא משום נויי העיר לא 

Now, one might get the feeling that our passuk is being applied to non-Levy cities, perhaps even outside of Eretz Yisrael. The Yad Ramah points this out.

Yad Ramah in BB 24b

ושמעינן מיהא דאפילו בחוצה לארץ נמי הכין דינא דאי ס"ד דוקא בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ לא מאי דוחקיה לאוקומי מימריה דעולא אליבא דרבי אלעזר לחודיה לוקמה בח"ל ודברי הכל ולימא הכי הני מילי בא"י אבל בחוצה לארץ עושין והכא משום נויי העיר לא אלא מדאיצטריך לאוקומה אליבא דר' אלעזר ש"מ דבין בארץ ישראל בין בח"ל חד דינא הוא דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה 


However, I think it is clear that this is not to be taken at face value. From the fact that the Gemara asks מאי טעמא it is clear that we're assuming that our pesukim are not a basis for the din of the Mishna. The fact that the Gemara relates out din to the pesukim must be based on a conceptual relationship, not a halacha. In other words, now that we see that Chazal mandated some open space around a city, they must have done so to reflect the Din Torah that mandates this for Arei HaLeviim. If so, it stands to reason that the derabannan should be similar to the deoraysa.

This is not just my pshat. This is how many meforshim learn the sugya, Example, Rav Gershon Edelstein:
 והנה ילפותא זו היא לעניז ערי הלויים ולמ"ד דזה גם בערי ישראל היינו מתקנ"ח וטעם התקנה כנ"ל פי' רש"י וגם בערי הלויים יש לפרש שזהו טעמא דקרא

This is also evident in the Minchas Chinuch in 342, in Behar.
שלא לשנות כו'. הנה דינים אלו מה שנותנים ללוים וכמה מגרש כו'. יתבאר בעזה"י בפרשת מסעי וכאן עיקר המצוה היא לאו שלא לשנות ממגרש לשדה ומשדה למגרש וממגרש לעיר שנאמר כו' ודיני מצוה זו מבואר כאן בר"מ פי"ג. ולשון הר"מ אין עושים בערי הלוים עיר מגרש כו' ומפי השמועה למדו כו' לא ימכר לא ישונה כו'. וכן בשאר ערי ישראל. והנה במשנה דערכין הוא פלוגתא ת"ק סובר דאין עושין אפילו בערי ישראל ור"א סובר דוקא בערי הלוים ואמרינן דבערי הלוים כ"ע מודים מה"מ ואמרינן דא"ק ושדה כו' לא ימכר לא ישונה כו' והנראה שם דבערי הלוים הוא לאו בתורה אבל בערי ישראל לדעת ת"ק אינו לאו כי לא מצינו בזה לאו בתורה רק הוא מדרבנן משום חורבן א"י או מפני נוי ע"ש וכ"נ מדברי הר"מ והרב המחבר דכתבו ערי הלוים והביאו בזה הפסוק דאסור ונכתב רק בערי הלוים ובערי ישראל רק איסור יש כי אינו מבואר לאו בתורה. והנה בערי ישראל א"י השיעור איזהו מגרש איזה שדה דגבי ערי הלוים נתנה תורה שיעור אלף אמה ובערי ישראל לא נתברר לי השיעור וצ"ל כמו שהי' בעת ירושת הארץ אסור לשנות לעולם וזה אין סברא כ"כ וצ"ע ומהש"ס דב"ב נראה דהשיעור הוא קצוב ע"ש. 


As the Minchas Chinuch says, the extent of the extrapolation is the subject of a machlokes in the following Mishna in Erchin 33b.

מתני' אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש אמר רבי אלעזר במה דברים אמורים בערי הלוים אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש (ולא) מגרש שדה מגרש עיר ולא עיר מגרש שלא יחריבו את ערי ישראל הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם שנאמר (ויקרא כה, לב) גאולת עולם תהיה ללוים:

Rashi there


מתני' שדה מגרש - מגרש הוי אלף אמה סביב לעיר מדכתיב (במדבר לה) מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב וחוץ לאותו אלף היה להם ללוים אלף אמה לשדות וכרמים כדכתיב (שם) ומדותם מחוץ לעיר וגו' צא מהם אלף אמה מגרש והשאר שדות וכרמים מגרש פנוי מכלום ואין בו בית ואין זורעין אותן אלא נוי הוא לעיר:
אין עושין שדה מגרש - משום יישוב ארץ ישראל והיינו חורבן שממעט את הזריעה:
ולא מגרש שדה - שמחריב את נוי העיר:
מגרש אין עושין עיר - שיעשו בו בתים שאין עיר נאה בלא מגרש וכ"ש שאין עושין עיר מגרש שאין מחריבין את יישוב העיר:

What about the cities in Eretz Yisrael now?


The Tur in 155


מרחיקין האילן מן העיר כ"ה אמה וחרוב ושקה נ' אמה ואם נמצא קרוב לעיר בפחות מזה השיעור אם העיר קדמה קוצץ בלא דמים ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ספק איזה קודם קוצץ בלא דמים וטעמא דהא מלתא משום נוי העיר לפיכך אין דין זה נוהג בחוץ לארץ:

Tosfos Yomtov in Mishnayos


מרחיקין את האילן מן העיר. כתב הר"ב לפי שנוי הוא לעיר וכו' גמ'. וסיים הטור סימן קנ"ה לפיכך אין דין זה נוהג בחוצה לארץ ע"כ. ונראה דאף בארץ ישראל אינו נוהג אלא בזמן שהיא ביד ישראל. וכ"כ נ"י שהוא הלכתא למשיחא ע"כ. ומפני כן הוא שהשמיט הש"ע להעתיק המשנה לא כמ"ש מהר"ר ואלק משום שאינו נוהג בחוצה לארץ שהרי המחבר הש"ע בארץ ישראל היה:




Beis Yosef there on the Tur, 

מרחיקין האילן מן העיר וכו' משנה פרק לא יחפור (כה:) וטעם חרוב ושקמה פרש"י שענפיהם מרובים. וכתב ה"ה פ"י מהל' שכנים ודין זה והרחקה זו אינן אלא בא"י לפי שאין אנו חוששין לנוי העיר ואפילו רובה ישראל אלא בא"י וכ"כ הרשב"א וכן נראה מפרש"י וכן מוכח בגמרא: (ב"ה) ונ"ל דאף בא"י אינו נוהג בזמן הזה שהיא בידי עכו"ם בעונותינו עד שנזכה לזכות בה:


Even the most rabid anti-zionist will have to admit that Eretz Yisrael is in the hands of Jews. According to all I have here, this should mean that the din of Migrash, albeit not necessarily the dimensions given in our Parsha, applies now.

Also, although the Din Deoraysa only applies to Arei HaLeviim, the idea applies just as well to other cities in Eretz Yisrael. It is a lesson we are supposed to derive from the Dinei Torah, like a Tolda from an Av, or the issur of melacha on Chol HaMoed.


Daniel Burnham overcame the fiery enmity of land developers, and insisted on the Chicago lakefront remaining public and open, and drew up a network of parks. He is still remembered gratefully here Chicago, and for good reason.  Just imagine if urban planners in Eretz Yisrael would have the foresight and courage that he had,.and would have taken the Torah ideals of Aesthetics and zoning into consideration. 





I have to add that the Gaon, as brought in Haksav v'hakabbala, says that the empty area was for markets and trade. And the Netziv says that it was for storing things, even animals, and the Malbim says it was for doing laundry. But I have to deal with the pashut pshat in the Gemara and Rishonim that say that it was for beauty נוי, כפשוטו. 

Thursday, May 18, 2017

Behar. Spectacular is the Benchmark

Chazal say that farmers that keep Shmittah are mighty and valorous, like angels in their selfless fulfillment of Hashem's command. The Lutzker Rov says the reason Yovel only applies when all Klal Yisrael is in the land is because we cannot be expected to leave the land fallow for two years in a row unless two kedushos combine to bring about a supreme matzav of Kedusha - when the holy Klal Yisrael is fully settled in the holy land of Israel. The one year of Shemitah is barely possible, but two years? Impossible. 

So the observance of Shemitah is on the edge of human ability. On the other hand, in the Tochecha we are told that if (and, unfortunately, when,) Klal Yisroel fails to observe the law of Shemitah, the punishment is Galus, so that the land will rest in full payment of the Shmitah years it was wrongly worked. 

I don't understand. If fulfillment of Shmitah is so amazing - superhuman! - how can we be told that if you don't keep Shmita, the land will spit you out in disgust? As a young friend put it, someone is told that lifting a one thousand pound weight is possible, but only for the greatest athletes. Then he is told that if he doesn't pick it up, he will be severely beaten.

Similarly, the passuk in 23:32 says  ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. Don't be mechallel, and I will be made holy among you. Are these the only possibilities?

I saw that Reb Doniel Movshovitz says exactly that. 
כתבי הסבא מקלם ח״ב תר״ח

ועוד נכתב בזה (ויקרא כב לא לב) ושמרתם מצותי גו' ולא תחללו את שם קדשי שבאי עשיית המצוות בהידור ובדקדוק המחויב לכבוד המצוה יש בזה מגדר חלול השם החמור מאד שנראה ממנו זלזול בעבודה או אי הבנה בתוכנה מהותה ותכליתה ומצוי גם לפעמים שע"י שהאדם עוסק במצוה בשביל זה מקל הוא לעצמו באיזה עוול בחשבו כי ע"י המצוה כבר יוכל לסמוך לעשות איזה עוול ואי יושר והדבר עמוק בכוחות האדם ואכמ"ל מובן שאם באופן שאינו עוסק בהמצוה לשמה ועושה אותה שלא כמאמרה וכהלכתה שאז אפשר שיכנס בגדר זכה נעשית לו סם חיים וחלילה לא זכה נעשית וכו׳ ולזה הוא שהקדים הכתוב שור וגו' שיהיה הכל כהלכתו

דניא' מובשוביץ 

But that does not convince me. I've met two people that saw Reb Doniel, my mother and Yosef Aronovitz, zichronam livracha, and they both used exactly the same words (in Yiddish) to describe him - "He was a Malach, not a human being." And this is by the standards of the Kelmer Talmud Torah. So ein hachi nami, for a malach, of course kedusha is the only option, and lack of kedusha is chillul hashem.

But I saw the same idea in Reb Moshe's writings.  He says in the Darash  in Emor 22:32,
ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל 
ול תחללו ונקדשתי, ופי׳ רש״י ממשמע שנאמר ולא תחללו מת״ך ונקדשתי  ולכאורה לא מובן הא הרבה דברים שליכא חלול וליכא קדוש ושייך שתהיה מצוה גם  לקדש? 
וצ"ל שמה שהאדם מאומד איך שצריך הוא להתנהג אם אינו עושה כן הוא ממילא חלול, וכדאיתא ביומא דף פ"ו כגון אנא דלא יהיבנא דמי לאלתר וכגון אנא דמסגינא ד"א בלא תפילין שלרב ולר יוחנן כשאינם עושים כן הוא חלול ה׳ אף שלגבי אחריני שלא אמודין בכך ליכא חלול ויש למילף מזה גם לאנשים סתם אם הוא ת"ח ומתרשל בלמודו כשאומדין אותו שיכול ללמוד יותר או לעשיר שיכול ליתן סך גדול על דבר גדול ונותן פחות הוא חלול ונמצא שכל שאינו מקדש הוא מחלל והוא מוסר גדול וראיה מהקרא להא דיומא

Reb Moshe says the same thing  by Eisav's rejection of the dangerous responsibilities of the Bechorah, in Bereishis 25:323.
הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה  

פרש"י שקשה ליזהר בה ולכאורה תמוה מה שנחשב זה לבזיון הבכורה כיון שמרוב חשיבותה היה ירא לקבלה ונראה שהוא משום שאדם צריך לקבל עליו לעשות לכבוד שמים אף שיש בזה אחריות כבדה ואף שיהיו עליו כמה ערעורים ע"י זה ואם אינו עושה כן הוא בכלל בזיון דכדאי הוא כבוד שמים ומצות ה' שיקבל עליו לעשות אף שיש בזה כמה עניני אחריות דלא כהרבה אנשים שאין רוצים לקבל רבנות וכדומה מצד יראת האחריות ויראת אנשים שיערערו וכדומה 
Even though he gave away the bechorah because Yaakov told him that it was a dangerous responsibility, he was said to be mevazeh the bechorah - ויבז עשו את הבכורה.

Reb Yerucham says a similar thing, in DCh'uM,  Vayikra, Emor, Biurim, 21:4.
העתקנו באריכות כל דבריך כי כשעם מפורש יוצא עיקר ענין קידוש השם ויסוד דיניו למתקוה לכל פרטיו עיקרו הוא הכרות השם (קאנטיקייט) את ה' האמרת העם דברים כ יט לעשותו חטיבה מיוחדת כסכרת מכל בכל וכל לנשאו בתכלית הגלוי ולהיות כולו אומר כבוד כל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים וכל הנהגה ופועל ידים כולם יאמרו כי הטוב ושעיקר וששועלת והיקר אשר בעולם הוא עבודת השי"ת ויראתו ותורתו בכל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים יתראה גלוי וברור קדותה והתנשאותן עד כי יאמדו עליו ודאי ברוך אלקי שניצון בן שטח בכל הנהגה רפרצל ידים יה פוכח וניכר מעלת השם ויוממותו הוא ענין וקדשנו במצוותיו הוציאנו והגביהנו הפרישנו והבדילנו ניכרים במעלותינו מהרונים ומצוינים על כל שעל ושעל הוא ענין הקדושה הבלטות והכרות המעלוס והפך הקדושה הוא מציאות החילול הוא השפלת מעלה אי הכרות ועלעלה זהו ענין התילול אם אף כל דהו מהאדם אף רמז אחד של עינים לא יקראו גלוי הצטיינות מעלתם הנה זה חילול ודאה נפלאות לראות מאשר נאמר פסוק ח אני ה' מקדישכם את הכהנים יעוין רמב"ן וכן להלן פסוק סו כי אני ה' מקוער אשר לא נאמד כזאת גי אם בכהנים כי הקדושה באמת היא בחינה הנקנית ברצון ובהשלמת החפץ והחשק בה ולא בכפייה ובכהנים אמד הכתוב וקדשתו על כרחו יפוין אור החיים כי קדושתם של הכהנים היא מצד עצם מעלתם' נתונה להם מאת השי"ת הצל כן נאמר עליהם פסוק ו ולא יחללו שם אלקההם כי באי ד כרת משלה הוא חילול השם ודאי וכנראה שגם בנזיר כן הוא הענין שדין איסור טומאתו למתים הוא מצד חילול השם כי נזיר ודאי בר מעלה ודא ואסור הוא ע"כ לחלל מעלתו ומעניין מאוד אשר כתב הספורנו במדבר ו ו וז"ל על נפש מת לא יבא לא יחלל עסקי קדושתו להתעסק בכבוד מתים וכאמרם ז"ל המבלי אין קוברים בטבריא שלהתיך לנציבין הנה ככהן כן נזיר וכנזיר כן ת"ח עומדים באזהרה לא לחלל מעלתם כל אהד בדיניו לפרטיהם אמדו בגמ' יומט פו היכי דמי תילול השם אמר רב כגון אנא וכו' ר' יוחנן אמר כגון אנא וכו' דבי ר' ינאי אמרי כל שחבריו מתביישין מחמת שמורתו וכר וכו' ואם תאמר הלא מצינו גדרים שיכולים למהול על כבודם אבל כל זה לא במקום כבוד מעלה איש מעלה אין לו דין לכשול על כבודו כי את המעלה הוא מחלל השא חילול השם ודאי מעלה וחילול שני דברים הפכים הם ובמקום חילול הנה זה ביטול המעלה ומעלה כי ישנה לו אינו הבעל להסירה בגונו עליו ודאי נקרא הפסוק וקידשתו בע"כ וכופין אותו לעמוד במעלתו אין לו הרשות להבטל ממנה אדם אשר יאמר אני לא איכפת לי ואוהב אני לחיות בין בהמות אין בזה ענין של הקפדה ולא הקפדה אדם אתה ולא בהמוך ובמקומך אתה מוכרח לערפד בן רביבה כי יאמר עניו אנכי ולא מקפיד ואינני רוצה להתגאות על חברת אנשים פשוטים לא בני תורה אלא עמהם אשב ואתערב וכמוהם בשוה את הנה הוא המתחייב בנפשו את מעלתו הוא מחלל וחילול מעלה הוא חילול שמו ית הגרי"ב זצל' הי' אומר שאף שנפסק הדין יור"ד רמג ב דאין בדורנו עכשיו חכם לענין שיתנו לו ליטרא דדהבא אם מביישו אבל לענין חילול הנטם הננו ודאי כתלכידי חכמים על מעלותיו לא יכול אדם לניקול ואפילו במקום מצוה אסור לו לחלל מעלתו כמנבאר בכהן ובנזיר ובמעשה דר"ע בנציבין הנ"ל בני תורה
צריכים תמיד לשמור על מעלתם בנפשו הוא לא להשפילה ולא לחללה בני תורה צריכים תמיד להכיר מעלתם לכל ולהתנהג בהתנשאות כמעלתם באהבת הבריות וכבוד הבריות ומדבר בנחת עם הבריות עד שכולם יאמרו עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלבסי תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו הוא ענין הקדוש גלוי ומוכר לכל אבל בן תורה כי עושה הנהגותיו שוה כשאר בני אדם יהי' אף מחמת טענתם ונמוקים צודקים אבל סוכ"ס הרי היוצא מזה כי בן תורה ולאו בן תורה שוים ושקולים הם הנה זה עצמו של חלול אין קדוש כה' השי"ת הוא מופרש ומובדל מכל מושגים קדושה היא כי ניכרת מעל כל ניכרת היא בכל שעל ושעל אחרת מכל מציאות וכן כל מעלה צריכה לעמתי בבועלתה מופרשת ומובדלת וניכרת לכל מכמו ואם לאו הרלהו חילול הפוכו של קדושה

These mefarshim are learning that the passuk is another way of saying ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. Those are the only options. There is no inertia, there is no floating in life. You rise, or you fall.


And this fits perfectly with the Netziv in שאר ישראל.   There's a fascinating (and hard to find) essay by the Netziv called She'or Yisrael, in which he addresses the causes of antisemitism. Among other things, he says that in this world, there are natural levels - דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל. Many have said that when something on a certain level loses its natural advantage and its specific function, its deterioration makes it fall below everything beneath it. The Netziv says that the natural function of Klal Yisrael is kedusha and prishus and histapkus. A Yisrael that does not have these traits appears subhuman, like a חיה.

 ואחר שזה הוא צורת ישראל, שיהיה בדד בגויים ומובדל מהם, על כן, בשעה שמבקש לפרוץ הבדד ולהתחקות אל פעולתם ולבסוף להסיר צורת היהדות, מה הקב״ה עושה באותה שעה להעמידו על תכלית צורתו, הנה הוא מעורר שנאה מן העמים בפועל, ומרחיקין אותו בעסקיהם ובמושבם עד שבעל כרחם ניכרת צורת ישראל ודבר ה׳ יקום
 לעולם.

עוד זאת טבע הענין נותן, שבהשחית ישראל את צורתו היא היהדות, נעשה שפל ונבזה בעיני העמים. כי זה כלל בטבע,.דכל בעל צורה גבוהה, כשנשחתה צורתו זאת, אזי נעשה פחות הרבה יותר גם מאשר איננו בעל צורה גבוהה כמותו, כמו בדומם צומח חי מדבר, שהצומח בשעה שפסק כח הצמיחה הרי זה נובל וגרוע מדומם, וכן החי אחר שמת ופסקה חיותו הרי זה מבאיש וגרוע הרבה יותר מהצומח הנובל, האדם כשמאבד דעתו הרי הוא גרוע מחיה ובהמה, וכן אדם המזיק גרוע מכל חיה רעה, כמו שכתבנו בהעמק דבר בראשית ו' מקרא ה'. והכי נמי ישראל כשמאבד צורתו היא היהדות כשהיא גבוהה נעשה גרוע מכל אדם חי, והרי הוא דומה אז כקוף בפני אדם, וחושבים אותו לבריה שאין עליה הצורה האנושית כלל.
 ודבר זה מרומז במקרא שם ו' כ"א. ״ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול״, והיחס אומר דרשוני ופרשוני, מה נצרך הכתוב ליחס את שם שהוא אחי יפת הגדול ובמה נקרא יפת אחיו הגדול עד ששם מתיחס אחריו שהוא אחיו אלא בא המקרא ללמדנו דשם באמת היה גדול במעלת צורתו מיפת ומשום הכי ביחס
בניו שהיתה להם אותה הצורה הנשאה היינו בני עבר ביחס זה היה גדול הרבה מיפת וע"ז כתיב אטי כל בני עכר היינו שהיו אנשי מעלה גבוהים מבני יפת ועל אלה האחרונים נאמר יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם המשמעו שבני יפת יהיו בעלי שכל וירגישו בחכמת בני שם באהלי תורתו שהיא אלהית ואין לה קץ ותכלית כמו לחכמת ודעת אנושית ומשום הכי יבאו גם המה לשכון באהלי שם ללמוד מהם דעות ישרות ומדות טובות אבל כל זה רק ביחס בניו של שם שזכו למעלת בני עבר משא"כ שארי כניו שלא הגיעו למעלת בני עבר המה פחותים בצורתם מבני יפת הגדול בצורתם האנושית וביחס בניו אלה נקרא אחי יפת הגדול ומשום הכי אנו מתבזים במה שקוראים אותנו בני שם שגרוע הוא מבני יפת הגדול אבל כשאנו נקראים בני ישראל או זרע אברהם אזי אנו במעלה גבוהה מבני יפת.
 ואחרי שכן הוא שבאבדן הצורה הישראלית תאבד גם כן הצורה האנושית בעיני העמים על כן לא יפלא אפוא בעינינו אם שפלים ונבזים אנחנו בעיניהם כאילו העברנו מעלינו הצורה האנושית כלה והושע הנביא ח' ח' אמר ״נבלע ישראל עתה היה בגוים ככלי אין חפץ בו״, פירוש כאשר נבלעה היהדות, ונשארה בסתר לבבם בלבד, ובגלוי יבושו בצור מחצבם, עתה שהגיעו למדרגה כזאת, היו בגוים בבזיון ככלי אין חפץ בו, שאינו עומד אלא להיות נשבר ח"ו.


There are other ways to learn this. For example, you have Rabbeinu Bachye on 22:32, who understands the contrast to teach us that although the sin of Chilul Hashem cannot be erased with Teshuva, it can be remedied through Kiddush Hashem.

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. חלול ה' הוא עון חמור ביותר, ומצינו שויתר הקב"ה על עבודה זרה ולא ויתר על חלול ה', והוא שאמר הנביא (יחזקאל כ) ואתם בית ישראל איש את גלוליו לכו עבדו ואת שם קדשי לא תחללו עוד, ואמרו רז"ל על עון זה שאין כח ביום הכפורים לכפר ולא בתשובה לתלות ולא ביסורין למרק, אלא כלן תולין ומיתה ממרקת.
ואמנם מצינו תקנה לעון חלול השם כשיקדש את השם כנגד מה שחלל, ולכך סמך לו ונקדשתי וכן אמר הכתוב (משלי טז) בחסד ואמת יכופר עון, כלומר עון הרשע והשקר שהם הפך חסד ואמת, כענין החולי שאינו מתרפא אלא בהפכו, ומפורש אמרו רז"ל חטא אדם בלשון הרע יעסוק בתורה, חטא אדם בעיניו יזילם דמעות, וכן אמר דוד (תהלים קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך, לא שמרתי לא נאמר אלא לא שמרו. ועוד אמרו רז"ל אם עשית חבילות של עברות עשה כנגדן חבילות של מצות. רגלים ממהרות לרוץ לרע יהיו רצין לדבר מצוה, ידים שופכות דם נקי יקשור תפילין על ידו ויתן צדקה לעניים.

Another pshat is offered by the Sfas Emes in Emor, who says that zehirus in avoiding chillul Hashem will bring about Kiddush Hashem.

בפסוק ולא תחללו וגו' ונקדשתי, מצות עשה לקדש שמו ית', כמו שאמרו, מסור עצמך וקדש שמי, ובודאי יש מצוה זו לעולם אף שאין באין לידי נסיון, רק שהמצוה לקדש שמו ית'. וחכמים הוסיפו מסור עצמך, כי אי אפשר להיות מקוים ונקדשתי רק על ידי מסירת הנפש, וכשאדם מוכן לזה בא לכלל קדושה, כי מאחר שכתוב "בתוך בני ישראל", אם כן צריך האדם להיות נבדל מגשמיות, שהוא בחינת קדושה, וזאת לא יוכל להיות בלתי מסירת הנפש. והרי אמרו חכמים המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אם כן יש ללמוד קל וחומר מדה טובה המרובה שעל ידי קידוש שמו בסתר זוכין גם כן לבא להקדושה בהתגלות, ובסתר הוא בלב, וצריך כל איש הישראלי לייגע עצמו להכין את עצמו למסירות נפש בעבור קדושת שמו ית', ובכל מצוה כשמוכן לזה זוכה לקדושה, וגם נראה שהכתוב מקדים ולא תחללו כי חילול השם הוא דבר גדול, ומי שירא מאד מחלול השם ושומר כל מעשיו תמיד לבל יתחלל שמו ית' על ידי גרמתו שכרו שיזכה לקדש שמו ית' ושאם יבא לידי נסיון יעמוד בנסיונו... (תרל"ח)

בפסוק ולא תחללו וגו' ונקדשתי, כי קדוש השם היא מצוה גדולה וזוכין לה על ידי שנשמרים בעצמם מאד מחילול ה' חס ושלום שאין לזה שיעור, וכפי מה שנשמרים מזה זוכין לקדוש ה', וחכמים הגידו המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אם כן מדה טובה מרובה, השומר עצמו מחלול השם זוכה שיתגלה על ידו כבוד שמים בעולם, כי "ונקדשתי" היא הבטחה גם כן בפרט ובכלל, שבסוף יתגלה קדושת שמו ית' על ידי בני ישראל... (תרמ"א)


Another pshat is that yes, keeping Shmita shows valor and angelic faith, but all that is needed is to resolve to do your best. Once a person makes that resolution, the Ribono shel Olam will help him. This was something my father zatzal said over from his mesorah in Slabodka, and which I heard from the Ponovezher Rov (when asked how he had so much energy although he ate almost nothing.) Instead of writing it out myself, I found it said well in the name of Rav Ezrachi by someone named Abramovsky:
מאת: הרב ישראל אברמובסקי
"ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה"
מביא רש"י מגמ' בסוטה שנשתרבבה אמתה אמות הרבה
ויש לתמוה האם לא היה יותר פשוט לעשות נס שהתיבה תשוט אל עבר שפת היאור,למה נצטרך לעשות פלא כ"כ גדול שנשתרבבה אמתה אמות הרבה.

שמעתי לבאר מהגרב"מ אזרחי שליט"א ידוע שכל מדינה מתוקנת מכינה מחסני חירום, שמא יבואו ימים קשים שמא יגיעו זמנים שאינם מתוקנים, מלחמות, מגפות, מכות,ובכדי לקדם את פני הרעה מכינה המדינה מחסנים ענקיים עמוסים במזון ותרופות למשך חודשים רבים,אך מחסנים אלו סגורים הרמטית ואין גישה אליהם אלא בשעת חירום אם יעיז מישהו לגעת בהם בזמנים רגילים ייענש מיד שהרי הם מיועדים לשעת חירום שעת אין ברירה!

כך ברא הבורא את האדם בבריאה, כשנברא האדם ניתן בתוכו כל טוב, כישרונות ברוכים, מידות טובות, גבורה אך יחד עם זאת ברא הקב"ה לכל אדם מחסני חירום, בהם אסור לגעת בטרם הגיעה השעה שהיא שעת חירום. ומתי היא השעה כאשר נוצל כל אשר זמין בתוכו של האדם כאשר הוא זקוק לחירום שאין לפניו מקור אחר למחייה, וכאשר נפתחים המחסנים אין גבול לאוצרות הנשפכים מבפנים,אין סוף של ניסים
אבל רק בתנאי שכעת שעת חרום, רעב של חרום.

ניצבת בתיה בת פרעה על שפת היאור, ומרחוק שטה התיבה בין הגלים והיא מוכנה לעשות הכל בכדי להגיע להציל ולמשות את התבה אבל כל ניסיונותיה לא צלחו, ובכ"ז היא מאד מאד רוצה, ובתוך תוכה דחף שאיננו הגיוני מושיט את ידה לקראת התיבה, ובשעת הושטת היד ברור שלא תגיע אל התיבה אבל יש ביטוי לרצונה מעבר לקצה יכולתה, ולכן נפתחים המחסנים, וממחסני החירום יוצאת יד ארוכה על טבעית שתופסת ולוקחת את התיבה – והנה הוא משה.


אומר הרבנו יונה בשערי תשובה"כי יעזור ד' לשבים כאשר אין טבעם משגת ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו"
אומר הרבנו יונה כאשר נגמרה השגת ידו של האדם הטבעית אז יעזור ד' לשבים. אבל בלבד שינצל האדם את כל מה שניתן לו מהבורא רק שעת חירום שעת אין ברירה.

זה ה'סייעתא דשמיא' שמושפעת על האדם אבל 'פתחו לי פתח.. ואני אפתח לכם..'

Sunday, May 20, 2012

Behar, Vayikra 25:36. Ve'chei Achicha Imach. וחי אחיך עמך

The Gemara in Bava Metzia 62a brings an argument between Bar Petura and Reb Akiva.  The discussion begins on 62a, and focuses on the words in passuk 25:36 וחי אחיך עמך.   


א"ר אלעזר רבית קצוצה יוצאה בדיינין אבק רבית אינה יוצאה בדיינין רבי יוחנן אמר אפילו רבית קצוצה נמי אינה יוצאה בדיינין א"ר יצחק מ"ט דרבי יוחנן דאמר קרא (יחזקאל יח) בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל התועבות האלה עשה למיתה ניתן ולא להשבון רב אדא בר אהבה אמר אמר קרא (ויקרא כה) אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך למורא ניתן ולא להשבון רבא אמר מגופיה דקרא שמיע ליה (יחזקאל יח) מות יומת דמיו בו יהיה הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים מה שופכי דמים לא ניתנו להשבון אף מלוי רבית לא ניתנו להשבון אר"נ בר יצחק מ"ט דר"א דאמר קרא
דף סב,א גמרא  (ויקרא כה) וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי ורבי יוחנן האי וחי אחיך עמך מאי עביד ליה מבעי ליה לכדתניא שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא ר' עקיבא ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך 

Two people are traveling in the desert.  One has a bottle of water.  If they share it, they will both die.  If one drinks it, he will live and the other will die.  Bar Petura says that better that both drink and both die rather than one drink and see the other die.  Reb Akiva learned from our passuk that your life has precedence: the owner of the water should drink and survive.  Our duty to preserve our own lives is greater than our duty to save the life of another, and one should not sacrifice his life to extend someone else's life.  Everyone reading this knows very well that this Gemara is the foundation stone of thousands of halachos and haskafos and that it has been interpreted in many many ways.  I bring it only because of an interesting question asked on this Gemara by several mefarshim, which I haven't seen collected in one place.

The Maharit (Yoseph Trani, 1538–1639, or Yoseph di Trani who lived in Greece), and the Maharam Shif (Meir ben Yavov Hakohen Schiff, 1608-1644, of Frankfort on Main), the Minchas Chinuch (Yoseph ben Moshe Babad, the Av Beis Din of Ternopil, Poland, 1801-1874) (who actually just brings the kashe from the Maharit and uses it to say pshat in a Rambam, as noted below), and Reb Yisrael Salanter (Lithuania, 1810-1883), and Rav Baruch Epstein in the Torah Temimah (Behar כה:לז אות קצד) all point out that this Gemara seems to contradict the Gemara in Kiddushin 20a,  The Gemara in Kiddushin discusses the Eved Ivri, and says that the legal requirements of how a one must treat his Jewish slave are so burdensome that buying a Jewish slave is like buying a master.

ת"ר כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו 

Tosfos there brings a Yerushalmi that if you only have one pillow, the slave gets it and you can sleep without a pillow:
כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו. וקשה מאי אדון די לו להיות כאדונו ויש לומר כדאיתא בירושלמי דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו זו מדת סדום נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו והיינו אדון לעצמו

All the aforementioned mefarshim point out that the two Gemaros are contradictory.  Reb Akiva said that the words וחי אחיך עמך indicate that while you have obligations to the other, you come first, and the Gemara in Kiddushin, or at least the Yerushalmi as read into the Bavli by Tosfos, says that כי טוב  אחיך עמך  indicates that because of your obligations to the other, he comes first, even at your expense, even when as a result he will have and you will not have.  אחיך עמך- you have priority.   לו עמך- he has priority.  Why?  In fact, the Minchas Chinuch suggests that because of the contradiction the Rambam decided that the Bavli and Yerushalmi are indeed arguing.  The Minchas Chinuch is in Mitzva 42, here, first column, fourteen lines from the bottom.

The Maharit is in his pirush to Kiddushin on daf 20, here.  The Maharam Schiff is in Bava Metzia on 62 and in his Drushim at the end of Chulin.  Reb Yisrael Salanter is in his Even Yisrael, Drush 4, on the bottom. DH אך קשה דכאן אמרינן מדכתיב וחי אחיך עמך.  

I think the question is very stimulating, and it's more profitable for each of us to think about it and come up with our own approach rather than to be told what the above mefarshim have said about it.  Or you can just look them up.

We had a very nice discussion about this question at the kiddush in our home this Shabbos, and afterwards, at a Bar Mitzva, my wife told it over to some other women, and Mrs. Caron Rice, the plant manager at WITS, said a very clever thing- that if you have to go on a trip through the desert, make sure you don't take your Eved Ivri along with you.

Friday, May 13, 2011

Behar, Vayikra 25:3. Shmittah, Shabbos, and Working for a Living.


The Torah says that we will plant and harvest for six years, and then in the seventh year, we will let the land rest.  שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ, אֶת תְּבוּאָתָהּ.  וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ.  The Lubavitcher in his first Likutei Sichos asks, why say that you will work for the six years?  Just say that the seventh year is assur!  Same thing by Shabbos Breishis, Saturday— work six days, and on Shabbos don’t work.  All that is necessary is to teach us the special laws pertaining to the seventh year and to the seventh day!  

 He answers that there are two avodos man has;  one is to be mevareir the gashmius, that is, to suffuse gashmius with ruchnius through kiyum hamitzvos in this world, and that is the avodah of the weekdays and of the six years.  The other is to draw one's self close to Hashem in a way of lema’ala miderech hateva.  The weekday work is called Avodas Elokim, because ‘Elokim ‘ is gematria ‘hateva.’  The avodah of Shabbos is Avodah of (Yud Kei Vov Kei) Hashem, which is lema’ala miderech hateva.  He says that each avodah depends on the other.  Only a person that is mekadeish gashmius a whole week can come to Shabbos and rise above the teva, and only a person who is elevated by the kedushas Shabbos can be mekadeish the gashmius.

R’ Moshe in his original Dorash (the first Hebrew one and not the one I translated that was later printed in Hebrew) says that the lesson is that in the six years you cannot be someich ahl haneis, you can't rely on miracles, but instead you must plan and work.  In the seventh year, you are obligated to rely on miracles, you must be someich ahl haneis, as the Torah tells us “v’nasati es birkasi.”  This is a mussar haskeil that a person should not say that if he davens properly and is kovei’a ittim it will eat into his parnassah; the Torah teaches us that we should be kovei’a itim and the Torah says we should daven.  In the time you should be working, you must work, but in the time you should be learning and davenning, you must be someich on the Ribbono shel Olam that the ultimate yield will be at least as great as it would be if you skipped the mitzvos.

Note that ‘ultimate yield’ can mean many things; it can mean equal income, or fewer sudden losses or illnesses, or being satisfied with less, and so on.  As I've discussed elsewhere,  the the Gemara in Eiruvin 18  brings the pasuk in Parshas Noach, Breishis 8:11,  that says “omro yona...”  Let my food be bitter as olives from the hand of Hashem, rather than sweet as honey from the hands of man.  I explained that although hashgachas Hashem predetermines whether a person will have enough to eat, it does not necessarily guarantee that the quality, or the quantity, or the pleasantness of the food will be the same as it otherwise would be.  The Yonah said “I realize that by choosing to subsist directly from the yad Hashem I might have to settle for food that is as bitter as olives, while if I shnorr from Noach I would get food that is as sweet as honey, but I prefer the yad Hashem.”  This is also clear in the Gemora in Sahnedrin 20a that says that in the generation of R’ Yehuda B’reb Ila’i that was characterized by universal limud hatorah, “hoyu sisha miskasim betallis echad.”  The point is that what we think of as the bottom line is not the bottom line.  There are many lines under it!  The raw number that indicates ‘income’ is not absolute or interchangeable with other similar numbers!  A person might have a high income but high tzaros, or be audited, or have tremendous personal expenses for unexpected needs or even meshugasen.  Here, Hashem promises that the bottom line will not suffer because of the person’s keeping the mitzvos.

This lesson reinforces something we've discussed in the past.  The Chasam Sofer says that  the reason the Bris Milah is on the eighth day is to ensure that the child experience the beginning of a Shabbos and the end of a Shabbos.  We explained that every Jewish child needs to learn that there is a Shabbos and there is a Motzei Shabbos.  Just as the kedusha of Shabbos is essential, so, too, the work week, the mundane activities we undertake, must be imbued with the kedusha of Shabbos.

Monday, May 11, 2009

Hebrew Names, Jewish Names, & Secular Names. A Guest Post, Annotated

This was originally posted here in May 2009.  In June 2013 we posted on three closely related topics:  When one should name a daughter; The profound significance of the naming of a child; and Why some Gedolim insist that we only give our children traditional names.

*****************************************

This is an article that appeared in the "Journal of Halacha and Contemporary Society" (Fall 1997.) I referred to it in a post that discussed Jewish names that are abbreviations, and the author kindly sent me a copy. The article is thorough and engaging; Some format static was introduced by my inexpert conversion of the document from pdf to html. I have neither the skill nor the inclination to fiddle around with it, and the errors are inconsequential.

I have added my own remarks in and after the footnotes, and my interpolations, annotations, and addenda are clearly marked as such by being in bold italics.


Secular Names
Steven Oppenheimer, D.D.S.
And G-d formed from the earth every beast of the field and every bird of the sky and brought them to Adam to see what he would call each one; and whatever Adam called each living creature, that remained its name (Hu Sh'mo).1
Rav Shamshon Raphael Hirsch2 says the word Shem (name) comes from the word Sham (place). A person's name (Shem) indicates his place in the world. When someone is given a name, that name has a profound effect on that person's essence. The Besht, the Ba'al Shem Tov, commenting on this verse in Genesis,3 wrote HaShem Hu Ha'Neshama Shel Ha'Adam, one's name is one's very soul. In fact, the middle letters of the word neSHaMa (soul), spell the word Shem (name).
The Midrash states:
The Jews were redeemed from Egypt through the merit of four things: they didn't change their names, they didn't change their language, they didn't engage in gossip (Lashon HaRa), and they didn't engage in licentious behavior; they didn't change their names, they went down [to Egypt] as Reuven and Shimon and they left [Egypt] as Reuven and Shimon; and they didn't call Reuven, Rufus, and they didn't call Shimon, Luliani, nor Yosef, Listim nor Binyamin, Alexander.4
If a person's name is so important, and if the Midrash states that the Jews were redeemed from Egypt because they didn't change their names, how is it that today, secular names are so widespread among Jews? If one can learn from Galut Mitzrayim, the exile in Egypt, and extrapolate from Geulat Mitzrayim, the redemption from Egypt, then it would seem that we should not have secular names, but good Hebrew names! How is it that so many Jews in America today have Hebrew and English names? Could it be that we are holding up the Geulah by having secular names?
Maharam Shick5 quotes the Midrash, (that they didn't change their names) and writes that it is a Torah prohibition to have a non-Jewish name. We see this from the verse Hivdalti etchem min Ha'Amim, (and I have separated you from the nations)?6 Maharam Shick quotes Rambam7, that we see from this verse that one is not permitted to dress like the Gentiles. So, too, says Maharam Shick, we are not allowed to call ourselves by a non-Jewish name. "And don't say", says Maharam Shick, "that I also have a Hebrew name to be called up to the Torah, that is foolish and stupid, and it is still prohibited to have a non-Jewish name."
The Talmud8 quotes the verse in Mishle9, "and the name of the wicked shall rot," and brings a grim story referred to in a passage from Lamentations.10 A child was given the name Do'eg (in spite of Do'eg's bad reputation).11 His mother would measure his weight every day and would give the increase in his weight in gold to the Beit HaMikdash. In spite of this, the child died a horrible death. The Talmud states that none should name their children after wicked people and because of the unfortunate choice of name and the deviation from custom, "see what happened to him." The Migdal Oz, Rabbi Ya'akov Emden, writes12 that just as we are not allowed to name someone after a wicked person as it says in Mishle, "and the name of the wicked shall rot," so too, it is also not permitted to have a non-Jewish name.
Rabbi Yosef Rosen, zt"l, writes13 that one is permitted to have a secular name that is a translation of one's Hebrew name.
It interesting that the Chatam Sofer, writes14 that someone who has two names, shem kodesh and shem chol, a Hebrew name and a secular name, should not be called to the Torah by both names. He was not referring to the Hebrew name and the English name but to the Hebrew name and the Yiddish name. The Yiddish name is the shem chol, the secular name. If your name is Tzvi Hersh you should only be called up by the name Tzvi.
How is it that so many of us have Hebrew and secular names? Not only that, but throughout the ages we see Jews have taken secular names. We find many non-Hebrew names among the zugot mentioned in Pirkei Avot. Antigonos and Avtalyon are some examples. Rabbi Moshe Feinstein, zt"l, points out that many Amoraim had non-Hebrew names, such as Mar Kashisha, Rav Z'vid, Mar Zutra, and Rav Papa. Most of the names of the Geonim were Aramaic and not Hebrew. The author of the Maggid Mishnah was Rabbeinu Vidal. The name Maimon, the father of Rambam, appears to be a secular name.15 Rav Yitzchak Zev Soloveitchik of Brisk was also called Rav Velvele; his grandfather, Rav Yosef Dov Soloveitchik, the Bait HaLevi, was called Rav Yoshe Ber, and Rav Yitzchok Dov Bamberger of Wurtzburg was called Rav Seligman Ber.16 The great thirteenth-century leader of French Jewry was known by the Hebrew name, Rav Yechiel of Paris and by the French, Vivant of Meaux.17
Doesn't all this seem to be against the Midrash that we spoke of earlier? Rav Moshe Feinstein states18 that many non-Hebrew names that have gained acceptance in the Jewish community today as Jewish names started out as secular names taken from the countries in which Jews lived. At the time, says Rav Moshe, the rabbis complained about Jews taking these names, but they eventually gained acceptance. Today's secular names are not any worse than the old secular names. The new names just haven't been around as long. Eventually, they, too, will probably be accepted. And, therefore, when one writes a get, a bill of divorce, all secular names are equal, one isn't any holier than another.
Let us address, then, the last two remaining questions: (1) What about the Midrash, (they did not change their names) and, therefore, the Jews merited redemption? And if this is so, (2) Why do so many of us have a secular name? Rabbi Yehuda Loew, zt"l, the Maharal MiPrague, explains our Midrash as a special requirement only for the Jews of Egypt.19 They had not yet become a nation and needed the strict adherence to retaining their names and their language to serve as a distinction between them and the Egyptians. Rabbi Loew explains that one's name serves as one's personal connection to one's nation. A people's language serves as its connection to its nationhood. Rav Moshe also makes this point, that the requirement not to have a secular name was only for that period in time and is not a law today. While it may not be desirable to give your child a secular name, there is no issur (prohibition) involved.
As for the second question, "Why do so many of us have secular names?", I would like to share a fascinating historical insight. There are, apparently, three categories of names that Jews have had. 1) Shem kodesh – names taken from Tanach (Bible) or Gemara (Talmud). These were given at the Brit and were used for Aliyahs to the Torah, Jewish legal documents, and in prayers for the sick. 2) Shem chol – these were usually Yiddish-German nicknames that were given on the Shabbat that the mother came to Shul during the Cholkreisch (hollekreisch) ceremony. In Eastern Europe, in recent generations, this ceremony has been lost. 3) Shem lo yehudi – during the period of emancipation, these names were adopted by the Jews of Central and Western Europe for the purpose of governmental registration. These names were unrelated to the Cholkreisch ceremony.
The purpose of the Cholkreisch ceremony was to establish the child's nickname, the shem chol, to be used in his everyday life. The Cholkreisch ceremony is about 1,000 years old. Rav Simcha of Vitry20 and Rabbi Yehuda HaChasid both write about this ceremony. The first one to mention it by name and explain the name, however, was the fifteenth-century Rabbi Moshe HaLevi MiMagentza, the Maharam Mintz. He explained that Hol or Chol referred to the secular name and Kreisch referred to the calling out (Tze'a'ka) of that name. ["In German, in the southern region, they call Tze'a'ka, kreisch."]
Rabbi Avraham Moshe Tendlau (1801-1877) wrote that the word "kreisch" used in the sense of "Tze'aka" comes from the old German "kreien", or "kreischen". This is similar to the English word in use today, 'cry']. On the first Shabbat that the mother came to Shul, the children of the community would be invited to the home of the new baby. They would lift up the cradle and call out the nickname, the shem chol, of the new baby. The adults would throw fruit to the children. The sixteenth-century rabbi, Rabbi Yosef Hahn Neuerlingen, author of Yosef Ohmetz, warned about the custom of throwing fruit to the children. The fruit got squashed and this was Bizui Ochlin, a desecration of food. The custom arose to throw candy to the children. This is probably the origin of today's custom to throw candy to the children at joyous occasions in shul. There are those who say that the lifting of the cradle during the naming is the origin of the name Hollekreisch. In French, lifting the cradle is called, "haut la creche" which is similar to the term "hollekreisch".21
Rabbeinu Tam22 indicates that Jews would give themselves Hebrew names but the Gentiles would call them other names. When his Aunt Rachel got divorced, she had a secular name given to her by the Gentiles, Belle-Assez which means very pretty. This is the origin of the Yiddish name Bayla. The Rosh also speaks of Gentiles giving Jews names during his time. Zanvil was a nickname for Shmuel, Rechlin for Rachel, Mirush for Miryam, Bunam for Simcha, Seligman for Pinchas, Wolf for Shimon, and Zalman for Shlomo.23
Historically, there was a distinction between the Shem Kodesh, the Hebrew name, and the Shem Chol, the secular name. The Shem Kodesh served for d'varim she'b'kedusha, holy matters, such as being called to the Torah, prayers, and the writing of Jewish legal documents. The Shem Chol served for secular matters, as a nickname used by the person's family and friends. The Shem Kodesh was given in Shul at the time of the Brit; the Shem Chol was given at the baby's home while he lay in his cradle. We see this from Maharam Mintz who wrote over 500 years ago about a man called Meshulam Zalman. "He is called Meshulam to the Sefer Torah and this is the Shem Kodesh that his father gave him at the Brit, and the secular nickname for Meshulam is Zalman, the name given to him by his father and mother in his cradle on the Shabbat that she went with him to Shul, and this (ceremony) is called 'Hol Kreisch'."24
The student of the Trumat Ha'Deshen (1389-1459) wrote a sefer called Leket Yosher. In the introduction, he introduces himself as follows: "My name is Yuzlan and I am called to the Sefer Torah as Yosef B'Reb Moshe." Concerning his Rebbi he wrote: The Gaon is called to the Sefer Torah as Yisrael B'Reb Petachya, z"l, but the world calls him Rabbi Isserlin ."25 Rabbi Moshe ben Yisrael, zt"l, is known as the Ramo. Ramo is an acronym for Rav Moshe Isserlis. Isserlis means "son of Yisrael."
In Germany, a clear separation was kept between the Shem Kodesh and the Shem Chol. In Eastern Europe, however, over the course of time, this distinction was blurred, most probably as a result of the abandonment of the Cholkreisch ritual. There were some rabbis, such as the student of the Shevet Sofer , (Rabbi Yitzchak Meir Tzoval MiFakash) who attempted to stop the mixing of the two names. He allowed use only of the Shem Kodesh when calling someone to the Torah. In time it became common for people in Eastern Europe to use both the secular name and the Hebrew name for all matters. This created halachic problems in writing Gittin (divorce papers). In the past only the Shem Kodesh had been used. Now, it was uncertain exactly what should be written.26
During the period of Emancipation, there were Jews who wanted to be accepted by the Gentile population and took non-Jewish first names. In Prussia, the government prohibited Jews to change their Jewish names to Christian names. In 1787, an Austrian edict limited the Jews to biblical first names. Nevertheless, the assimilationists managed to take Christian names. In 1836, Leopold Zunz published a book entitled Namen der Juden in which he attempted to prove that throughout the ages Jews had names given to them by the Gentiles. In this way, he hoped to persuade the government to allow Jews to choose any name they wanted.
In the Austrian-Hungarian Empire, the government allowed the Jews to adopt Christian names. The overwhelming response on the part of the Jews to take such names surprised even the Gentiles. When Maharam Shick27 turned over the official list of names of his congregants to the local government official, the official berated him over the fact that so many Jews had non-Jewish names. The official was astounded that they were not proud enough of their Jewish heritage. It was then that Maharam Schick wrote his responsum decrying taking non-Jewish names.28 He explained that following the law making it obligatory for Jews to have surnames, his father took the last name, SHiK, which was the abbreviation for Shem Yisrael Kadosh – a Jew's name is holy. This was done to remind his progeny of the importance of retaining a Jewish name. It is interesting to note that when a controversy arose over a rabbi who preached in the vernacular rather than in a "Jewish language", Maharam Schick came to his defense and justified the rabbi's practice.29
Non-Jewish names were to be found among Jews even during the time of the Tanaim. There is a Braita30 that teaches:
Divorce papers brought from abroad (to Israel) signed by witneses, even if the names are like the names of idolators, [the divorce papers] are valid. [This is] because most of the Jews [who live] outside of Israel have names that resemble the names of idolators.
Rabbi Moshe Feinstein writes31 that it is impossible to determine when non-Jewish names came to be considered as Jewish names since all these names were originally taken from the Gentiles. In the beginning, the rabbis complained about these names, but they took hold. So, too, the rabbis could complain about the English names that Jews have taken in this country and similar names in other countries, but how much should they complain and how successful would they be? Rav Moshe is telling us that these non-Jewish names have been around for a long time in one form or another.
A number of countries in Central and Western Europe required Jews to register their children's birth in the official registry. Only German names were recognized, and so almost every Jew had a German first name, just as it is common today for Jews in Anglo-Saxon countries to have English names.32
Rabbi Shlomo Carlebach (1844-1918) wrote that since many Jews had left the ghetto and lived among the Gentiles, they were uncomfortable about calling themselves overtly Jewish names, fearing ridicule by the Gentiles, and so chose German names. Rabbi Carlebach recommended that they adopt a translation of their Hebrew names, i.e. Abraham for Avraham and Moses for Moshe. Social pressure, however, eventually led more and more Jews to take German names.33
A name determines one's destiny34
Had the generations so merited, G-d would have given each and every person a name, and from that name we would have known that person's nature and deeds.35
One should ever examine names, to give his son a name worthy of him to becoxme a righteous person, for sometimes the name may be a contributory factor for for evil or for good.36
The Talmud37 brings the story of Rabbi Meir who stopped at an inn with his two travelling companions. Rabbi Meir didn't want to leave his money with the innkeeper named Kidor, because Rabbi Meir doubted his honesty. He based his suspicions upon the verse, "they are a generation ( Ki Dor ) given to perverseness."38 In the end, Rabbi Meir turned out to be right and Kidor, the innkeeper, stole his (Rabbi Meir's) companions' money. They complained to Rabbi Meir that he should have warned them. Rabbi Meir answered, " I considered this name a suspicion, not a definite presumption." In other words, a name can only arouse suspicion that a person may have an intrinsic dishonest nature. A name cannot, however, determine this definitively, since a person may overcome this character flaw and control the negative influences of his name.
We see that one should be very careful to select a name for a child that will have a positive effect upon his growth and development. A Hebrew name carefully selected does just that. This is what the Ba'al Shem Tov meant when he wrote that a name can manifest one's very essence. While the practice of using non-Hebrew names has been around for a long time, it is clear that Chazal saw major benefits in having and using a Shem Kodesh – a Hebrew name.
Every time a person engages in the performance of mitzvahs, he acquires a good name (Shem Tov) for himself. A person is called by three names – that which he is called by his father and mother, that which he is called by others, and that which he acquires for himself. The best of all is the name he acquires for himself [by the performance of mitzvahs].39
Let us strive for the ideal approach. Let us choose a Shem Kodesh and pursue a Shem Tov. Let us pursue mitzvot and be proud to be Jews. And may our names and our deeds hasten the final redemption.

1.Genesis 2:19
2. In his commentary to Genesis 2:19
3 P'ninei Ha'Chasidut. (Blog note: this idea is also found in the Ohr Hachaim Devarim 29:19. By the way, the "Likutei He'aros" on the Ohr Hachaim there credits a sefer called "Ohr Habahir" for the oft searched for statement that the father is given divine inspiration, Ru'ach Hakodesh, when he chooses a name for his son. But I'll tell you that in my opinion, and in my personal experience, headstrong and/or stupid always trumps Ruach Hakodesh; when a Brass Band is playing, it's hard to hear the Kol Demama Dakah.)
4 Shir HaShirim Rabah, Chapter 4 (Blog note: Also in Vayikra Rabba in Parshas Emor #32)
5 Responsa Maharam Shick, Y.D., Chap. 169.
6 Based on Leviticus 20:24 (Blog note: The Maharam Shik's opinion on this matter is by no means normative. He tends toward the extremes when dealing with issues that touch upon haskala.)
7 Hilchot Akum 11:1 (Blog note: The Rambam he brings is a weak raya, especially since the Rambam doesn't mention the issue of Jewish names.)8 T.B. Yoma, 38b
9 Mishle, 10:7
10 Lamentations, 2:20
11 Do'eg Ha'Adomi, who lived during the time of Sha'ul HaMelech, was originally a great scholar and head of the Sanhedrin. He engaged in lashon ha'ra (slander) against David HaMelech and helped poison the relationship between Sha'ul and David. Do'eg died at age 34. The Talmud says that he had no share in olam haba (the world to come).
12 Nachal Tet, 14.
13 Tzafnat Pa'ne'ach, No. 275.
14 E.H., No. 21.
15 Iggerot Moshe, Vol. IV, No. 66.
16 Shorshei Minhag Ashkenaz, by R. Binyamin Shlomo Hamburger, B'nei Brak, 5755.
17 Encyclopedia Judaica, Vol. 12, page 810.
18 Iggerot Moshe, E.H., Vol. 3, No. 35. (Blog note: As the author mentions, Reb Moshe says the same svara as the Maharal, although he says it noncommittally-- he says it is a reasonable pshat, but he is not comfortable stating it as a matter of halachic fact. Also, while the author quotes Reb Moshe as saying "While it may not be desirable to give your child a secular name, there is no issur (prohibition) involved", in fact Reb Moshe calls it "megunah," shameful--unless it is given to honor or memorialize a family member who had a non-Jewish name; see below, Additional notes, #3.)19 G'vurot HaShem, Chap. 43.
20 Rashi's noted student and author of Machzor Vitry.
21 Shorshei Minhag Ashkenaz, loc. cit.
22 Tshuvot Rabbeinu Tam, No. 25.
23 Shorshei Minhag Ashkenaz.
24 Ibid.
25Ibid.
26Ibid.
27 Hungary, 1807 - 1879.
28 Responsa Maharam Shick, Y.D., No. 169. (Blog note: Shick is an old gentile German name. For example, Conrad Shick was a German protestant missionary who lived in Jerusalem in the eighteen hundreds. And see http://www.houseofnames.com/xq/asp.fc/qx/schick-family-crest.htm where it is clear that Shick has a long history as a German gentile name. I don't think the Maharam's father thought he was inventing a name. I think the Maharam's father chose the well known name of Shick because he could invest it with a dual meaning. Among gentiles, it is a common German name. Within his own family, he let it be known that it means "Shem Yisrael Kodesh." It would be like naming a child Mickey and saying it stands for Mi K'amcha Yisrael.)  29 Ibid. O.C. No. 70.
30 T.B. Gittin 11b.
31 Iggerot Moshe, E.H. Vol. 3, No. 35.
32 Shorshei Minhag Ashkenaz.
33 Ibid.
34 T. B. Brachot 7b.
35 Midrash Tanchuma.
36 Ibid., Parshat Ha'azinu. (Blog note: R' Eliezer Papo in the Pele Yoeitz, Letter Shin, D'H Shem Tov, says that if one is interested in the benefit the child can derive from the influence of a name, one should give his child a name that commemorates some chesed Hashem did for the father, rather than taking a family name. For example, Rav Gifter's daughter's name is Rebbetzin Shlomis Eisenberg, and Reb Moshe's son's name is Rav Sholom Reuven Feinstein, because they were born either during or immediately after WWII. See also below in Additional Blog Notes #4.)37 T.B. Yoma 83b.
38 Deuteronomy 32:20.
39 Midrash Tanchuma, Parshat VaYak'hel.

Additional Blog notes:

1. See the Comment section, below, for an interesting discussion of the names of Mordechai and Esther, which, are certainly not Hebrew, and which some consider reminiscent of the names of certain pagan deities.

2. An Important Preliminary Analysis:

Three Aspects of the Concept of "Names."

What, exactly, does the word "name" mean? What constitutes a name?
See Even Ha'ezer 129 regarding what names are used in Gittin, and see the Chazon Ish EH 93:15 on these halachos, where he extensively discusses the relative standing of the various names a person has, such as the name given at the bris, when one is ill, by one's friends, and various disparate circumstances. For example, in business, when I'm dealing with a non-Jew, I tell them my name is Gene. I chose Gene because non-Hebrew speakers mangle my name, and Eugene means "born of good parents." It is completely unrelated to the name I usually use, but if you ask my business contacts, they'll tell you it is my name. So, is my name Gene? If you say it isn't, then you have to think about whether Reb Moshe's expression that a non-Jewish name is "megunah," shameful, applies to a person named Yaakov Koppel at his bris who chooses to tell people to call him Kyle or Gene or Steven. On the other hand, one can argue that the name a person is known by is more "his name" than the name that's only used to call him up for an aliyah or to write on his kesuva and gravestone. (As it happens, the Chazon Ish holds that one's name is what people call him, unless they know that he has a 'real' name and the 'real' name is used at formal occassions, such as signing documents or getting an aliyah. Reb Moshe said the same thing-- at a wedding, he was writing the kesuva, and the chasan told him that his kallah's name was Sarah, but she has another name that nobody knows and nobody calls her by because she hates it and is embarrassed by it, and Reb Moshe said "Nishtakei'ah" and didn't write it in the Kesuva.) . After all, Tanach is full of names that were given later in life, and they are called names anyway. I know two young men named Josh whose Aliyah names are not Yehoshua, but completely different. (And, among Chasidim, it so happens that almost every person who is called "Zalmen Leib" in his daily interactions is called to the Torah by "Yekusiel Yehuda.") When they get aliyos, people who are paying attention are surprised, because they always knew them as Josh, and here they're getting aliyos by names like Shmuel or Baruch. According to the Chazon Ish, it is not at all simple whether their 'real' names are Josh or the Aliya names.

It can be argued, however, that the comparison to Gittin is incorrect: what we call a 'name' for Gittin may be totally irrelevant to what is called a name for the purposes of our discussion. The determination of the name in a Get is based exclusively on clarity in identification. The din that Shemo uShemah are de'oraysa by a get doesn't really require names at all. If the people had unique and prominent physical characterisitics, we could write a get with no names at all, but instead just write "the man with three eyes and the woman with the horn in middle of her forehead." On the other hand, the idea discussed in this article, the preference of using Jewish names, involves two entirely different issues: Ethnic pride/Religious affiliation (in other words, that a Jew should use a Jewish name because it shows pride and affiliation with Judaism, while a non-Jewish name shows indifference, as Rashi says in Shemos when Moshe Rabbeinu did not correct the daughters of Yisro when they referred to him as an "Ish Mitzri,", or the Maharam Shik's "chukos ha'amim,") and the spiritual advantage of the inner essence of whatever the Hebrew name signifies, whether it is a trait or a reference to some bygone tzadik, (as we find by Adam, whose naming of the species in Hebrew was a portentous event that reflected and reinforced their essential reality and spirituality.)

Again: Defining 'name' in the context of Gittin, therefore, is a matter of eliminating, as far as possible, potential ambiguity in the mind of the reader, and clarity in publicizing exactly who was divorced. Defining 'name' in the context of the article, being a two-pronged analysis, might not be that simple. If it is a matter of ethnic pride/religious affiliation/chukos ha'amim, then perhaps we should define 'name' as that which one chooses to use in daily life. If it is a question of the connection with and influence of the spiritual elements of the name, the deeper meaning and history of the name, perhaps all that matters is the fact he uses it to be called up for aliyos.

And since when are Surnames names at all? Perhaps "name" in our culture only refers to the individual's given name, not the family name, which, in a sense, is no different than identifying the person by calling him Hirshel Varzhaner to indicate that he's from Varzhan.
So: the following three dinim and purposes in a 'name" are conceptually and analytically discrete; and unless you are careful to focus on which attribute is relevant to your discussion, you will end up ploydering.
a. Identification
b. Ethnic/Religious affiliation
c. Spiritual influence of the name

Once you have decided which of the above aspects of a name you are examining, you have to determine what the person's real name is- because not everything people call you is your name, and what they called you at the bris might not be your name either.

As the Medrash Rabba Koheles 7:3 on Tov sheim mi'shemen tov says, every man has three names: the name his mother and father called him (she'karu lo aviv ve'imo), the name his friends called him (she'karu lo chaveirav), and the name he is given in the heavenly record of his deeds and behavior (she'karui lo be'sefer toldos briyaso).

3. Reb Moshe says that initially, parents who gave their children secular names were strongly decried by the Gedolei Hador, but over time certain names gained acceptance. But, and this is an important 'but', he also says that once a name is in a family, "kevod hamishpacha" is more important than the general preference for a Hebrew name, and therefore one should take the name of the family member even if it is not Jewish.

4. The question of whether to name a child for an event or for a relative is literally antedeluvian: it has been discussed since before Noach. The Medrash in Breishis Rabbah Parshas Noach 37:11 on the naming of Peleg, "Ki beyamav niflegah ha'aretz" says the following:
Reb Yosi: The ancients, who saw ten generations of their living ancestors, named their children "l'sheim ha'me'orah," in the name of an event. We, whose ancestors haven't survived to see us, name our children for them. (Eitz Yosef-- so they should not be forgotten.)
Reb Shimon ben Gamliel: The ancients, who had Ruach Hokodesh, divine inspiration, named their children "l'sheim ha'me'orah," in the name of an event. We, that do not have Ruach Hakodesh, name our children after our ancestors.
So, you see two interesting things in the Medrash; that it is a personal choice whether to name a child after a relative or to commemorate an event, which is slightly different than the Pele Yo'eitz that I brought in the main note section #36. Also, a careful reading shows that Reb Yosi's "ahl sheim ha'me'orah" does not mean the same thing as Reb Shimon ben Gamliel's "ahl sheim ha'me'orah." RSbG means "a future event," which is why he says you need ruach hakodesh to do this; while Reb Yosi does not necessarily mean that, and can mean that they gave the name for an event in the past or the present, or changed the name contemporaneous with some event in the person's lifetime. If he meant the same as RSbG, he would have agreed that naming ahl sheim ha'me'orah would have required ru'ach hakodesh. Since he doesn't say that, he must have not meant the same thing with "ahl sheim ha'me'orah." So: Reb Shimon ben Gamliel is is certainly different than the Pele Yo'eitz, since RSbG is not discussing at all the idea of naming for a past event. Maybe the Pele Yoeitz works with Reb Yosi, maybe not, because the Medrash says that the minhag is to name after relatives, not events.)

5. Reb Moshe, in his Igros YD 3:97 has a fascinating teshuva. The case was that the mother did not tell the father that she gave birth to his child. I assume they were separated for six or seven months, or divorced, or never married. When the boy was born, she arranged the bris without telling her ex about it, and the child was named without the father's input. This sounds weird, but you can see it happening in bitter divorces. where one party leaves town. And, if you know about the battles even happily married couples sometimes have about names, you can be sure that this mother was determined to eliminate her ex's input on this important decision. Obviously, the Millah is valid. But what about the name? Does the father lose the right to name his child?
Reb Moshe says that there are no hard and fast rules about who may name a child. In the case of Moshe Rabbeinu, the name that is used was given him by the daughter of Pharaoh, while his father and mother called him other names, as explained in the Yalkut Shemos Remez 166. Certainly a mother's right to name her child is at least as valid as the father's. The preference of the name given by Yaakov to Binyamin over that given by Rachel, Ben Oni, was pursuant to reasons specific to that particular event. So this child's name will be that which the mother gave him, but his father can call him by a different name. The teshuva clearly indicates that he is called to the Torah by the name given to him by his mother (here, his maternal grandfather as directed by the mother,) at the bris.

6. Naming a child is a very important and auspicious event. There is an amazing Drisha in Yoreh Dei'ah at the end of 360 that states the following: When one has a choice of which of certain events involving mitzvos to attend, there are rules of priority. For example, if there is a choice of attending a levaya, or a wedding, or a bris, the Tur there discusses the order of relative importance. The Drisha states that in those cases where a bris has top priority, attending the naming of a girl has equal status. Although he does not cite his source, this comes from the Eliah Rabba. It is clear that this shittah holds that the importance of attending a bris is not the milah, it is the fact that the child is named at that time. Therefore, he holds, attending the naming of a girl has exactly the same significance and importance.


Steven Oppenheimer is a practicing endodontist in Miami Beach, Florida. This article was dedicated to the memory of his beloved father, Chayim Gershon ben Meir, A"H.
Barzilai is a quasi-functional biped metabolising in Chicago. His notes and comments are the product of a hobby that is, currently, pretty much the only thing keeping him from demonstrating his disagreement with Camus.
Thank you Dr. Oppenheimer for your kind permission to republish the article.


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
*********************************************************************************************
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
Lehavdil elef havdalos:
Purely out of bemusement, allow me to direct you to an article called "Holle's Cry: unearthing a birth goddess in a German Jewish naming ceremony.", by Jill Hammer, published in 2005 in a Journal which is dedicated to exploration of feminine spirituality in Judaism named "Nashim". The article's perspective is at odds with Rabbinic Judaism and disdainful towards Orthodox philosophy and traditions, and it helps to have a couple of beers in you before you start to read it. But it does cite many interesting minhagim associated with the Holkreisch ceremony. The fact is that individual feminists occasionally appeared in the Orthodox milieu long before its modern incarnation as a movement, and it is possible that some of the ideas in the article reflect the attitudes and intentions of some ur-feminists. We all have the odd relative or two we prefer to not talk about.   Antiquity is not evidence of legitimacy.  An old fool is still no more than a fool.  You might have to sign up for a free membership to view the entire article.