BM 86b:
אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו – עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו. וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח – עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ״ואל הבקר רץ אברהם״, ״ורוח נסע מאת ה׳״. ״ויקח חמאה וחלב״, ״הנני ממטיר לכם לחם מן השמים״. ״והוא עמד עליהם תחת העץ״, ״הנני עמד לפניך שם על הצור [וגו׳]״. ״ואברהם הלך עמם לשלחם״, ״וה׳ הלך לפניהם יומם״. ״יקח נא מעט מים״, ״והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם״.
ופליגא דרבי חמא ברבי חנינא. דאמר רבי חמא ברבי חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה – זכו לשלשה. בשכר ״חמאה וחלב״ – זכו למן; בשכר ״והוא עמד עליהם״ – זכו לעמוד הענן; בשכר ״יקח נא מעט מים״ – זכו לבארה של מרים.
Maharsha there:
בשכר ג' זכו לג' בשכר חמאה וחלב זכו למן כו'. יש לדקדק דבפ"ק דתענית אמרו המן בזכות משה והבאר בזכות מרים והענן בזכות אהרן ומהך דהכא גופא קשה דמאי קרא לה בארה של מרים וי"ל דבזכות אברהם לא היו זוכין בהן אלא לפי שעה אבל בזכות משה ואהרן ומרים היו נמשכים המן והענן והבאר כך זמן רב מ' שנה ולכך כשמת אהרן נסתלק הענן וכשמתה מרים נסתלק הבאר וכשמת משה נסתלק המן:
Taanis 9a:
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר — בזכות מרים, עמוד ענן — בזכות אהרן, מן — בזכות משה. מתה מרים — נסתלק הבאר, שנאמר: ״ותמת שם מרים״, וכתיב בתריה: ״ולא היה מים לעדה״, וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן — נסתלקו ענני כבוד, שנאמר: ״וישמע הכנעני מלך ערד״, מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב: ״ויראו כל העדה כי גוע אהרן״. אמר רבי אבהו: אל תקרי ״ויראו״, אלא ״וייראו״. כדדריש ריש לקיש, דאמר ריש לקיש: ״כי״ משמש בארבע לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא.
I saw the Torah Temima says a great answer to the Maharsha's question, and it's very useful for Sheva Brachos and Bar Mitzva as well:
Torah Temima Bamidbar 20:2:
ולא היה מים לעדה. תניא, א"ר יוסי ב"ר יהודה, באר ניתן לישראל בזכות מרים, מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר ותמת שם מרים ולא היה מים לעדה
ועיין בב"מ פ"ו ב', בשכר שאמר אברהם למלאכים יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים, והקשה מהרש"א, א"כ מה זה שאמר כאן דהבאר ניתן בזכות מרים, אחרי דאברהם זכה עוד לזה, וגם מה טעם שנקרא בארה של מרים, ותירץ, דאלו בזכות אברהם לבד היו זוכין בזה רק לשעה, ורק בזכות מרים זכו לכל משך ארבעים שנה שהיו במדבר, עכ"ל. וצ"ל דמש"כ לכל מ' שנה לאו דוקא הוא, דהא משמתה מרים נפסק הבאר, כמבואר כאן, ועדיין לא תמו הארבעים שנה, אלא כונתו לכל זמן שהיתה חיה, אבל בכלל דבריו דחוקים, דמהיכי תיתא להגדיל זכות מרים יותר מזכות אברהם לומר שבשבילו היו זוכים רק לשעה.
ולי נראה דהפי' זכו לבארה של מרים, כלומר זכו שיצאה מהם מרים שבשבילה זכו לבאר, וקיצור לשון הוא, והכונה כמו שהיה אומר זכו למרים שבזכותה ניתן הבאר, וכהאי גונא צריך לפרש מ"ש שם בשכר חמאה וחלב [שנתן לאורחיו] זכו למן, אע"פ שכאן מבואר בסוגיא שזכו למן בזכות משה, וכן מ"ש שם בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, אע"פ שכאן מבואר שבזכות אהרן זכו לזה. וצריך ג"כ לפרש ע"ד שכתבנו שבשכר שעשה אברהם מה שעשה זכו בניו שיצאו מהם משה ואהרן שבזכותם ירד המן ולוום ענני כבוד.
It's such a good answer that you wonder why the Maharsha didn't say it. It's not because it's so brilliant, because I said this answer myself before I saw the Torah Temima. The way I said it was that it was a great thing that Avraham Avinu was zocheh to these things himself. But it is a far greater gift that he was zocheh to have descendants who in their own zechus were zocheh to these things. What a great thing to have a granddaughter whose zechus was so great that she brought the Be'er to Klal Yisrael. What a great thing to have grandsons whose preternatural gadlus enabled them to bring the Anan and the Man from Heaven to Earth. (Don't ask silly questions like "But מצוה בו יותר מבשלוחו.")
So what's pshat with the Maharsha? Why did he think it wasn't a good answer?
Maybe the answer is that the truism that בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמיד is only the shita of Rav Yosi bar Chuni, but Rabbah bar Mari disagrees with him, and holds that the progenitor/Rebbi will feel bad, at least when the son outshines the father.
(We discussed a similar question regarding whose zechus brought the mitzva of tzitzis and tefillin, Shem's or Avraham's, here:
