Chicago Chesed Fund

https://www.chicagochesedfund.org/

Tuesday, October 27, 2020

Covid Fatigue

 It stands to reason that we ought to be davening that a cure is found for the pandemic, or that it just disappear. If you don't want to daven, here are two Rishonim that you can use as an excuse. If nothing else, they are very interesting.  Thank you to Harav Shimon Krasner for pointing out the Maharil and the Radak to me.

מנהגי מהרי"ל מכון ירושלים תשמ"ט דף תרל"ו, הוספות

מהר"ש הקשה על הא דאיתא בבא בתרא אי בעי רחמי, ואמאי לא בעי רחמי, בשלמא אלישע היה נביא וידע דכבר נגזרה גזירה, אלא ר יוסף אמאי לא היה מתפלל. וכמדומה לפי דעת מהר"ש מתי שיש רעב ח"ו במדינה שאין לבקש רחמים לבטלו 

It's not in BB, it's in Kesuvos 106a.
בשני דרב יוסף הוה ריתחא אמרי ליה רבנן לרב יוסף ליבעי מר רחמי אמר להו השתא ומה אלישע דכי הוו רבנן מיפטרי מקמיה הוו פיישי תרי אלפן ומאתן רבנן בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי אנא איבעי רחמי

The Maharash he quotes is רב שלום מנוישטדט, his Rebbi, the מהר"ש.

The magi'ah on the Maharil points out this seems inconsistent with the Gemara in Taanis about davening in a time of drought.
 דבריו צריכים ביאור דהלא בגמרא תענית ח' ב' מהעובדא דר שמואל בר נחמני לא משמע כן וראה בטושו"ע או"ח סי תעז סט"ז 

This inconsistency between the Gemaros in Kesuvos and Taanis is discussed by the Maharsha and the Pnei Yehoshua in Ksuvos.
Maharsha 
הוו פיישו תרי אלפין ומאתן רבנן בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי אנא איבעי רחמי כו'. יש לדקדק בזה דמצינו בימי חכמי התלמוד דבעו רחמי אכפנא בפ"ק דתענית ולא נשאו ק"ו זה בעצמם מאלישע דלא בעי רחמי ואין סברא דבימיהם הוו פיישי טפי מתרין אלפין ומאתן וי"ל ברעב של כליה שבא לעולם גוזרים תענית ואיבעי רחמי ובהכי איירי הנך דפ"ק דתענית אבל הכא מיירי ברעב של בצורת דהיינו דהגשמים מועטים והשער ביוקר ולא היה ליבעי רחמי אלא משום דוחקא דתלמידים ועביד ק"ו מאלישע דפיישי כ"כ תלמידים ב' אלפין ומאתן ולא איבעי רחמי משום דוחקייהו כ"ש בשני דרב יוסף דלא פיישו רק ארבע מאות תלמידים דלא איבעי רחמי משום דוחקייהו וכן מוכח בפ"ק דסנהדרין דבימי אלישע לא הוה רק רעב של בצורת ודו"ק:

Pnei Yehoshua
בשני דר' יוסף הוי ריתחא א"ל רבין ניבעי מר רחמי א"ל השתא ומה אלישע כו'. ולכאורה יש לתמוה דבכמה דוכתי אשכחן בתנאי ואמוראי דבעו רחמי אכפני וכ"ש בימי הנביאים ולענ"ד נראה דמדלא קאמר הכא בשני דר' יוסף הוי כפנא אלא הוה ריתחא משמע שהיה ידוע להם דעידן ריתחא הוי ובעידן ריתחא אמר להו שפיר דאין לבקש רחמים אלא בעת רצון ואהא מייתי ראיה מאלישע דעביד מעשה ניסים למיברי מזוני ליתן לחם א' לפני מאה איש שהוא שינוי הטבע ולא ביקש רחמים אכפנא גופא שאינו שינוי הטבע אע"כ דהוה קים ליה דעידן ריתחא הוי ואפשר שהיה באותו זמן דכתיב לעיל מהאי פרשה ויהי קצף גדול על ישראל או במאי דכתיב בתר האי פרשה כי קרא ה' לרעב שבע שנים כן נ"ל ועיין בחידושי אגדות למהרש"א ז"ל והנלע"ד כתבתי:

***********************************

And, there's this Radak quoting Rav Saadiah Gaon.

 שמואל ב כ"א א 
ויבקש דוד את פני ה'. יש לשאול מפני מה לא בקש עד השנה השלישית פי' רבינו סעדיה גאון ז"ל שנה ראשונה חשב מקרה הוא כדרך העולם שניה חשב כי בעון פסל מיכה היה ובער כל מה שמצא כשהיה רעב בשנה הג' ידע כי עון אחר היה ובקש את פני ה' לדעת מה זה


The Radak/R Saadiah Gaon are similar to the Gemara in Yevamos 78b with one big difference: The Gemara there says
דכתיב (שמואל ב כא, א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה 
שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם דכתיב (דברים יא, טז) ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' בדקו ולא מצאו 
שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם דכתיב (ירמיהו ג, ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו' בדקו ולא מצאו 
שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין דכתיב (משלי כה, יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר 
בדקו ולא מצאו אמר אין הדבר תלוי אלא בי מיד ויבקש דוד את פני ה' מאי היא אמר ריש לקיש ששאל באורים ותומים
There is no reason to think that they did not daven. This Gemara in Yevamos is no different than the Gemara in Brachos 5a 
אמר רבא, ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו — יפשפש במעשיו, שנאמר: ״נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ה׳״. 
which does not mean "don't daven till after you are mefashfeish." It means you do everything - תפילה, תשובה, וצדקה.  Here, too, they were being mefashfeish b'maaseihem.
During years one, two, and three, they did teshuva utefilla utzedaka. All along, Dovid haMelech assumed that although they were davening properly, there must be a flaw in the Teshuva, that there's some kind of ongoing sin.  They tried their best to identify and correct any aveiros, so they had Teshuva. When that didn't help, he said, maybe step three is faulty, maybe they're promising tzedaka but not really giving it! But they determined that this was not happening. Only at that point, when everything they did remained futile, not the Tefilla, not the Teshuva, and not the Tzedaka, only then did he have recourse to the Urim veTumim.

What's vastly different about this Radak is that while the Gemara says that from Day One, Dovid haMelech looked for aveiros that might have brought about the problem, while the Radak he says that Dovid haMelech thought מקרה הוא כדרך העולם. Season's change, some years are better than others, and it's all just the course of nature, it's not because of any aveiros. The phrase מקרה הוא כדרך העולם is jarringly dissonant for a Rishon. מקרה? For a tzibur? Is there such a thing? Isn't there a reason when things happen, לטוב או למוטב?  And worse - everyone knows the Rambam in Taanis 1:3
אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית. הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי. כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהיא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי.
The Radak knew that Rambam just as well as we do. The Radak was a big admirer and defender of the Rambam, Yad through Moreh.  Why on earth would he put in Dovid haMelech's mouth words that the Rambam uses to represent an egregious example of krummeh hashkafa?

In the context of the Rambam's words, the Radak seems to imply that he didn't even try to daven. After all, the Rambam says that the people who say "it's mikreh and derech haolam" don't even daven for relief. It seems that according to the Radak, you only seek help from the רבש"ע when it becomes apparent that what's happening is not Mikreh, דרך הטבע, or at least not מעשים בכל יום. 

However, it is possible that the Radak does not mean that. His question was, why did it take three years before Dovid haMelech asked the Urim veTumim. And he answers that there were three steps:
Year One, when they assumed  מקרה הוא כדרך העולם, they davened, as we always do. 
Year Two, they saw that their tefillos were not answered, so they looked for aveiros that were stifling their tefillos. 
Year Three, when the teshuva and tefilla changed nothing, he realized he had to ask the Ribono shel Olam what the problem was.

  I will leave it to you to decide what the Radak means, either that they just attributed it to the vagaries of nature and not to a divine decree, or that they recognized it was a divine decree but not necessarily brought about because of any aveira.  Both ways are disturbing. Each one is odder than the other.  

**********************************

You all know that none of our manhigim and baalei haskafa from the last couple of hundred years would accept either the כמדומה of the Maharil on the Maharash, or whatever the Radak from Reb Sadiah Gaon means, as proper hashkafos. They would go with the Maharsha or the Pnei Yehoshua.  And even the Maharsha is surprising. Why not daven even if it's just a matter of the shaar? That's also important, if you don't have a lot of money. And why not daven? Bishlema not to be gozer a three day taynis, fine. But davening should be automatic for all a person's needs.


*********************************

But the story of the Ra'av, the famine, in the time of Avraham Avinu, might shed light on Rav Saadiah. 

12:10    ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ   

Ramban
ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו כי יש באלהים כח לעזור ולהציל גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב עון אשר חטא כי האלהים ברעב יפדנו ממות ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה במקום המשפט שמה הרשע והחטא:

Many argue with the Ramban, such as the Ran, the Abarbanel, the Tur, the Netziv, almost everyone. Many say that the lesson we learn from this episode is how a person ought to respond to famine - by relocation - BK 60b, רעב בעיר פזר רגליך.  In fact, it could be that the point R Saadiah is making is that the primary reaction should not be to beseech the רבש"ע. The most important thing to do is to make a plan bederech hateva how to survive and not to fool yourself into thinking that אין עוד מלבדו is going to save you. It might, but your job as a yelud ishah is to make intelligent plans and execute them. As the Ralbag says, 

והנה התועלות המגיעים מזה הספור הם רבים:

התועלת הראשון הוא במדות. והוא החריצות על בקשת ההכרחי לאד' להעמדת גופו מהמזונות וממה שידמה להם הלא תראה שאברהם עם שכבר הבטיחו ה' יתע' בהצלחת קנייניו התעורר מפני הרעב שהיה בארץ כנען ללכת לארץ מצרים ולא נמנע מההליכה שם מפני מה שצוהו ה' ית' שישב באר' כנען כי אין מצות ה' ית' כי אם להטיב לאדם לא שימות בסבתם. ולזה ידע אברהם שרצון הש"י היה שיסור משם לבקשת הטרף.

You deal with the reality, and not expect that all of the teva is going to change because you daven. Your primary duty is to do what seichel and good planning tells you is the wise choice. Tefilla is secondary. It's like  "Who do you think sent the helicopter???"  Here is what Rav Hirsch says.

Allein, dass Gott diejenigen, die seinen Willen zu erfüllen gehen, mit seiner besonderen Gnade schützend umgibt, שלוחי מצוה אינן ניזקין, ist eine Erfahrung, die Abraham und seine Nachkommen erst zu machen hatten; dem Abraham ging kein Abraham zuvor, und selbst diese Erfahrung schließt die Pflicht nicht aus, in jeder Lage bis zur Grenze des Erlaubten stets das Seinige zu tun, und nur darüber hinaus auf Gott zu vertrauen. Abraham durfte sich sagen: אין סומכין על הנס.

The lesson, applied to current events, would be that tefilla alone is futile. Find a qualified expert in contagious disease, ask him what he advises, and follow his advice to the extent possible. Then, and only then, can you even think about davening. Otherwise, the רבש"ע will say "Who do you think sent the helicopter???"

But this is not enough of an explanation. Who would say that a sick person should not daven for a refuah shleimah? Who would say that we should skip Refaeinu? You do hishtadlus, but of course you are mispallel too. Nobody says that we are on a madreiga to skip hishtadlus, but nobody would say that we don't have to daven.  Even the Ramban agrees that tefilla is deoraysa בעת צרה. So I really don't have an approach to the Radak/Rav Saadiah.

No comments:

Post a Comment