Bereishis: The Etz Chaim

This is the first of two drashos I said at Moshe Lawrence's bar Mitzva. The other one was on Tefilla.

In Parshas Breishis, we are told of the Eitz Chaim in Gan Eden, the tree of life. In Mishlei, Shlomo hamelech says Eitz Chaim hee lamachazikim bah, It - meaning the Torah - is an Eitz Chaim, a "tree of life" for those that hold fast to it. This is probably a metaphor. It is, after all, in Mishlei, and Mishlei is full of meshalim.  But it might be more than metaphor.

There is a remarkable Gemara in Kesuos 111b. The Gemara says that people without the zechus of Torah will not rise at the time of techihyas hameisim. Every good person has a share in heaven- Jew, Gentile, rich, poor, the souls of all righteous people live on in heaven.  But only those that have the zechus of learning Torah will rise from the dead, and the others, even tzadikim, will not rise in this physical world.  Physical resurrection, eternal life in this world, requires Torah and davka Torah. Is this not the very definition of an Eitz Chaim?

Another thing: It's a remarkable thing, but if you ask people, everyone will know that the Cherubim are the angelic figures that were atop the Aron Kodesh, on the Kapores. But the fact is that the keruvim appear in the Torah in two places. The first appearance of the keruvim, the one that the vast majority of people don't remember, was when Adam was sent away from Gan Eden- the angels that guarded the path with a burning, turning, sword to prevent his return and prevent access to the Eitz Chaim, were keruvim. Rashi says that these keruvim were malachei chavala, angels of destruction. Obviously, they were very different than the keruvim, the beautiful childlike angels atop the Aron, which symbolized the love between Hashem and Klal Yisrael  But the fact is that in the first instance, the Keruvim were guarding the Eitz Chaim in Gan Eden, and in the second, they were guarding what Shlomo Hamelech called the Eitz Chaim.

When Shlomo Hamelech called Torah the Eitz Chaim, he meant it literally.  The difference between the Eitz in the Gan and the Eitz in the Aron is that the former was available for the taking, and its result was immediate, while and the latter requires absolute and total effort, and the results might not be evident until the time of techiyas hameisim- but they are the same. The Eitz Chaim is a source of life that is stronger than death. I don't know if the Torah is the Eitz Chaim, or an Eitz Chaim, but it is Eitz Chaim mamash.

This is the pshat in the bracha that we say after Krias Hatorah- אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. That's where the Eitz HaDaas is- the eitz hadaas is planted in our hearts, and we need to let it grow.

My brother in law, Harav Yosaif Asher Weiss, said that this is all stated clearly in a mishna in the sixth perek of Avos.

גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. 

שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. 

ואומר: רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. 

ואומר: עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאשר. 

ואומר: כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך. 

ואומר: תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך. 

ואומר: כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. 

ואומר: ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד. 

ואומר: כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. 

ואומר: דרכיה דרכי נועם וכל נתבותיה שלום. 

At my bar mitzva, in 1963, the Ponovezher Rov spoke about the greatness of limud hatorah. It was the week of Parshas Chukas, and he spoke about Adam ki yamus ba'ohel, which Chazal teach us means that a man who wishes to reach the pinnacle of human accomplishment must expend all his energy, all his life force, on the study of Torah. Even for those lucky people who have a natural predilection for Torah, for whom the Torah just falls into place, even they must work themselves to their limit in the pursuit of the understanding of the depths of the Torah. You can't dip your toe in Torah. You have to pickle yourself in Torah.

In the passuk in Mishlei, Eitz Chaim hee, there seems to be a mismatch between ותומכיה [plural] and מאושר [singular].  
The answer is that when people are מחזיקים בה, holding on to the Torah, because of their mesorah, they are zocheh to חיים as individuals, but ותומכיה, those who support, nourish, and make flourish the Torah, מאושר, the Torah itself is  מאושר, the Torah grows. And not only does the Torah grow, the individual that adds to the Torah become a cheilek of Torah, he is subsumed in the unity and joy of Torah itself. Each one becomes an individual עץ חיים. 

The wonderful thing about having a mesoras avos of Torah is that the למחזיקים בה part becomes easier, taken for granted. This, ironically, can itself interfere with true acheivement. In Torah, nothing can be taken for granted, and every level of Torah requires hard work.  

With ameilus and siyata dishmaya, allevai the day will come that people say that you are a true bearer of your mesora of gadlus, that people will say "Oh, yes, I know Moshe, the son of so-and-so, and the grandson of so-and-so, and the great-grandson of so-and-so, what a great zechus it is for him." But we know you, Moshe, and you definitely have a unique personality and the potential to be among the תומכיה, the ones that add their own special taam to the Torah, and hope and pray that you will use your unique kochos and your mesorah and some day, someone will say about you, "What a zechus it is for his father and grandfathers and great grandfathers that such gadlus came from them!"


Addendum: Other places that talk about this concept.

Tanna d'bei Eliahu 5:

הקיצו ורננו שוכני עפר ישעיה כו יט מכאן אמר דוד המלך ע"ה יהי חלקי עם אלו שהם ממיניין את עצמן על דברי תורה שנאמר ממתים ידך ה' וגו' חלקם בחיים וגו' תהלים יז יד הקיצו ורננו שוכני עפר מכאן אמרו כל הנעשה שכן לעפר בחייו עפרו ננער לתחיית המתים וכל שאינו נעשה שכן לעפר בחייו אין עפרו ננער לתחיית המתים לכך נאמר הקיצו ורננו שוכני עפר שכוני עפר לא נאמר אלא שוכני עפר אלו בני אדם שמשכינים עצמם על העפר ללמוד תורה הקב"ה מביא עליהם טל אורות של תורה ומושיבן בין ברכיו ומגפפן ומחבקן ומנשקן ומביאן לחיי עולם הבא שנאמר כי טל אורות טלך ישעיה כו יט תנא דבי אליהו רבא פרק ה 

Gemara Sotah 21a:

דרש רבי מנחם בר יוסי כי נר מצוה ותורה אור משלי ו כג תלה הכתוב את המצוה בזנר ואת התורה באור את המצוה בנר לומר לך מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה ואת התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם ואומר בהתהלכך תנחה אותך וגו' שם פסוק כב וכבהתהלכך תנחה אותך זה העולם הזה בשכבך תשמור עליך שם זו מיתה והקיצות היא תשיחך שם לעתיד לבוא 

Meiri there:

בשכבך תשמור עליך זו יום המיתה ר"ל לעולם הבא והקיצות היא תשיחך לעתיד לבוא ר"ל תחיית המתים 

Ramban Drasha for Rosh HaShanna:

יום הדין הוא לעתיד לבוא בזמן תחיית המתים וכו' אמרו עבודה זרה ב ע"א "לעתיד לבוא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר מי שעסק בזה יבוא ויטול שכרו" 

Chafetz Chaim, Letters, #62

אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת אבות ב ח ואמרו רז"ל אין עני אלא בדעת ודא חסר מה קני ומבואר שבלא תורה עני הוא האדם לעולם ועד וכאשר נבוא בשאלה למי שהוא מה תחפוץ ביותר אם להיות עני לשנה אחת ואחר כך עשיר לשבעים שנה או להיפך להיות עשיר רק לשנה אחת ואחר כך עני לשבעים שנה כל איש בר דעת יענה בודאי שמוטב להיות עני לזמן קצר ואחר כך עשיר לאורך ימים והלא בלא תורה ישאר האדם עני לעולמי עד עולם הבא אינו נקנה בכסף אפשר לקנות בכסף איזה חפץ שהוא אך לא את החיים הנצחיים וכבר שאלו את רב האי גאון ז"ל אודות אחד שמכר את חלק עולם הבא שלו והשיב הגאון כי אמנם אבד המוכר את חלקו עי"ז אבל הלוקח לא קנה לו כלל כי לקנות עולם הבא אפשר רק על ידי לימוד התורה על ידי ההספקה לאחרים הלומדים בה כמו יששכר עם זבולון תורתנו הקדושה לא בשמים היא רק בעולם הזה בעולם העשייה אפשר לאדם לרכוש לו מקניניה להחזיק את התורה ולומדיה למסור את בנו לידי מלמד הגון וכו' מי שבנה לו בית הרי הוא ממהר להבטיח תיכף את ביתו באחריות ממקרה תבערה חלילה גופו של האדם בודאי ישרף ויכלה בעפר ולכן נחוץ להבטיחו באחריות למען יקום לתחיית המתים וזאת אפשר רק על ידי התורה כל מי שיש בו אור תורה אור תורה מחייהן כתובות קיא ע"ב