The Korban Oleh V'yoreid - Mnemonics

This was originally posted ten years ago on another website that had a different style of writing, but I I think some people might find it useful. So I'm re-posting with minor changes. It's kind of timely, too, because several of the simanim are Pesachdik, like דצ"כ עד"ש באח"ב, and יקנה"ז, and יד שחט דם.


There is an unusual type of korban called Oleh Veyoreid, a Variable Korban.
The Torah describes the korban a Metzora must bring to complete his process of purification. The same type of korban appears in Parshas Vayikra, immediately following the Korban Chatas. This type of korban offers a range of options according one's ability to pay. This class of Korbanos is called "Oleh Ve'Yoreid," "rising and falling," and they are found in only five situations. These disparate underlying obligations, and the particular korbanos brought in each case, vary widely; sometimes there are three levels, sometimes two. And don't be misled by the name "Oleh." The name has nothing to do with Korban Olah-- they involve Chatas and Minchah at least as much as Olah.


How can a person remember when you bring an Oleh Veyoreid? With a Mnemonic, or, an Abbreviation.
When I was learning Maseches Shavu'os, I found it helpful to develop an acronym as a mnemonic to help me remember the cases where a Korban Oleh Ve'yoreid is brought.

Mnemonics we know and love.
Many of us remember the acronym we used to memorize the names of the Great Lakes from west to east- HOMES; Huron, Ontario, Michigan, Erie, and Superior, or Sohcahtoa for algebra. Students of anatomy remember the three layers of the krum shel mo'ach with DAP-- Dura, Arachnoid, and Pia Maters. The US military famously abbreviates everything, and the Gemara is full of acronyms: The word 'Shas' is itself an acronym. In the Seder on Pesach, every child remembers the order of the Makkos because of the Siman. The Tosfos Yomtov in Mishnayos loves to do this as well, and calendar calculation handbooks are infested with them. I thought it would be interesting to list the ones I am aware of and have found useful.
Please don't ask me to post things like Chabad, or Yaavetz, or Rambam or Rashba. The words I have serve to remind of of the things they abbreviate, whereas nobody cares how the Rashba was called up for an aliyah-- his name, for us, is the Rashba. And I know about Moshe Ve'Kalev, which defines when the Elokim or the Shem Adnus has a vowel under the first Aleph (Mei'Elokim, but Veilokim). I just find that kind of stuff stultifying.
anguage searchers, yaknehaz, yad shachat dam, askelav gudu. Seven Mitvos bnei Noach
Test yourself!
The first line of each Siman has the Siman and what it refers to. The next lines explain what the Siman means.
Here's a suggestion: print this out, read the Siman but cover the explanation, and see if you can remember, or figure out, what the letters of the siman mean. Some are childishly simple. Some are decidedly not. Some are new and were invented by this writer.

If the Tosfos in Eiruvin I quote below applies to you, as it does to me, you might find the simanim very helpful.

עירובין נד: אר"ח אין התורה נקנית אלא בסימנים

. וכתב התוס שם ד"ה כי וז"ל כשאנו מסיימים המסכתא ומתחילין האחרת מיד שוכחין הראשונה

א) תנ"ך, ש"ס

/

ב) דצ"ך עד"ש באח"ב

/

ג) יד שחט דם – משקים המכשירין אוכלים לקבל טומאה-או"ח קנ"ח ד

יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים

The reason it's in Orach Chaim is that these liquids, if on a fruit or vegetable you are eating, will obligate you to wash your hands. This is why we do Urchatz at the Seder.

/

ד) יעל קגם – המקומות שההלכה כאביי כנגד רבא – ב"מ כ"ד

יאוש, עד זומם, לחי, קידושין, גילוי דעת, מומר

/

ה) שבטים – קרבן עולה ויורד

שמיעת קול, בטוי, טומאת מקדש, יולדת, מצורע

/

ו) נפשע – קרבנות על מעשה מזיד

נזיר, פקדון, שפחה חרופה, עדות

/

ז) מפק"מ – חיובי בעל ואשתו

מ"מ – מזונות תחת מעשה ידים

פ"פ - פדיונה תחת פירות

ק"ק – קבורתה תחת כתובתה

מ"מ – מעה כסף תחת מותר מעשה ידיה

/

ח) ותמנ"ע – חטאות המתות - רע"ב ריש פ"ד דתמורה

ולד, תמורה, מתו בעליה, נתכפרו בעליה, עברה שנתה

/

ט) דן חנק נפש – יו"ד כ"ט – דיני טריפות

דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, קרועה, נפולה, פסוקה, שבורה

/

י) רח"ש or שח"ר– קרבנות בעלייה לרגל

ראייה, שמחה, חגיגה

/

יא) שמ"ט – יש שליח לדבר עבירה

שליחות יד, מעילה, טבח ומכר

/

יב) שמ"ע – שבועות דאו' בבית דין

שומרים, מודה במקצת, עדות

/

יג) פזר קשב – שמיני עצרת הוי רגל לפני עצמו

פייס, זמן, רגל, קרבן, שיר, ברכה

/

יד) אסקלב גודו – שיעורים

איפה = ג' סאה

סאה = ו' קב

קב = ד' לוג

לוג = ו' ביצה

/

כל אסקלב בה גודו

כור = ב' לתך

לתך = ה' איפה

/

טו) חמשה – דיני כוס של ברכה -טור או"ח קפ"ז

חי, מלא, שטיפה, הדחה

/

טז) שצ"ם חנכ"ל—סדר כוכבי לכת בבריאת העולם בנוגע לתקופת החמה -ראש השנה י"א

שבתאי; צדק; מאדים; חמה;נוגה; כוכב; לבנה

/

יז) יקנה"ז: סדר קידוש והבדלה ביום טוב מוצאי שבת

יין קידוש נר הבדלה זמן

The reason for the fjirst pictures is because the Hagada illustrators, late 1400s and early 1500s, intended the picture of the Rabbit Hunt as a visual pun: in German, hunting a rabbit is jag den Haz, or Yagen Haz, or Yaknehaz. Why the second guy, mid-14th Century Catalonia, put it by Dayeinu I have no idea. He probably saw it in an earlier Hagada and didn't get the joke, and thought that 'rabbit hunts' had some deep connection to the Seder as an allegory for the history of the Jews.

/

יח) אבגד+3: שבע מצוות בני נח

אבר, ברכת השם, גזל, דינים, + עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכת דמים

/

 יט) חיים: ברכת הגומל וקרבן תודה - אורח חיים רי'ט

חבוש, יסורים, ים, מדבר

/

כ) יבנה: סדר הבדלה - אורח חיים רצ'ו

יין, בשמים, נר, הבדלה

/

כא) שעטנז גץ

אותיות שיש בהן תג בכתב אשורית

בד"ק חי"ה

אותיות שצריכות תג אחד או שניים

מלאכת סופר

אותיות שאין בהן תגים כלל

/

כב) קרובץ

הפזמונים שמוסיפים בתוך התפילה בימים טובים ומועדים

קול רנה וישועה באהלי צדיקם (בית יוסף, או,ח ס'ח)
רמ'א או'ח קי'ב - פירוש קרובות ליוצר ויש אומרים שהוא ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים

and since it's always interesting bring things from R Elya Bachur, this is what he says in Hatishbi

קרבץ האשכנזים קורין לפיוטים שאומרים בשבתות וימים טובים קרובץ ולא מצאו לזה טעם רק שאומרים שהוא ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים תהלים קיא סו ולזה הטעם אין טעם ולא אוכל להאריך והנני נותן לך טעם איך נפל בינינו זה השבוש הנה ידוע כי אנחנו האשכנזים באנו מגזע הצרפתים כי כאשר גורשנו מצרפת בשנת כל"ה גרש יגרש שמות יא א נתפשטנו בארץ אשכנז ונשארו בפינו הרבה מלות מלשונם ורבים ממנו סבורים שהם מלשון הקודש כמו שכתכתי במלת סרגנס והנה הפיוטים נקראו קרובות בתי"ו לפי שמקרבין אותן אל התפלה  וכן קוראים אותן כל שאר היהודים וכן זכרם הרד"ק בשרש עתר עיין שם ולפי שהצרפתים אינם מבדילין במבטא בין הצד"י ובין התי"ו הרפויה וכאשר שמענו שאמרו קרבות חשבנו שאומרין קרבוץ וקדמוננו לא מצאו טעם למה נקרא כן אלא שהוא ראשי תיבות כדלעיל ואחר כך מצאתי בספר האשירי בפרק אין עומדין ברכות פ"ה סימן כא וזה לשונו ורבי אליעזר הקלירי שעשה קרבוץ וכולי ואני אומר אולי לפי שגם הוא היה אשכנזי היה רגיל לקראם קרבוץ ועוד הרי הוא קרא אותם קרבוץ ולא קרובץ ובזה בטלין דברי הראשי תיבות דלעיל ועוד אפילו הוי"ו הראשונה לא תתכן במלה בהיות הבי"ת דגושה ודוק 

Thank you to R Avrohom Wagner for the he'ara.

/

כג) פרדס

פשט, רמז, דרוש, סוד

(והעיר אחי הגדול שליט'א ש'ספרד' הוא אותו דבר, רק שהספרדים מקדימים ה'סוד' לה'פשט.')

/

כד) בי"ה שמ"ו  שש העמודות בספר התורה הפותחות באותיות מיוחדות

בראשית, יהודה בפרשת ויחי, הבאים בראש שירת הים, שמור לך בפרשת כי תשא, מה טובו בפרשת בלק, ואעידה בראש שירת

האזינו

ערוך השולחן סימן רעג סעיף כג

וכתב רבינו הרמ"א

יש סופרים מדקדקים לכתוב אותיות בי"ה שמ"ו בראש העמודים. וכן קצת המדקדקים לכתוב בראש כל עמוד וי"ו, וקורין אותו "ווי העמודים". ואין לדקדק בכל זה. ואפילו המדקדק יזהר שלא ימעט או ירחיב הכתב לפעמים משום זה, כי כל דברים אלו אין להם שורש על מה שיסמוכו. עד כאן לשונו.

אבל כמה גדולים כתבו שיש ליזהר באלו הששה שיהיו בראש הדף. ויש רוצים לפסול גם בדיעבד (ש"ך סעיף קטן ו בשם הגמ"ר). ובוודאי לפסול בדיעבד אין סברא, כיון שלא נזכר בגמרא. אך לכתחילה וודאי שיש ליזהר.

וסימן: לרוכב בערבות בי"ה שמ"ו (רבינו בחיי.

והבי"ת הוא "בראשית".

והיו"ד הוא "יהודה אתה יודוך אחיך", וכן נהגו הסופרים. ואף שיש אומרים ד"יודוך" הוא בראש הדף. אך כיון ש"יהודה" הוה פרשה, ואם "יודוך" יהיה בראש הדף וב"יהודה אתה" ליכא רק שמונה אותיות והיא פתוחה, ולפי זה לדעת הרמב"ם לא יהיה בשיטה רק שמונה אותיות, שהרי "יהודה" צריך לכתוב בראש השיטה ויהיה בשיטה זו שמונה אותיות, ואיך אפשר להיות כן (הגהות מיימוניות)? וגם הבעל הטורים ורבינו בחיי כתבו דהיו"ד הוא "יהודה".

והה"י הוא "הבאים אחריהם" ב"בשלח".

והשי"ן הוא "שמר לך" ב"כי תשא". ויש מי שאומר "שמור ושמעת" ד"ראה". ויש מי שאומר "שפטים ושטרים". ויש מי שאומר "שני השעירים" ד"אחרי מות". והעיקר כדעה ראשונה, וכן המנהג.

והמ"ם הוא "מה טובו" דבלעם. ויש אומרים "מוצא שפתיך תשמור".

והוי"ו הוא "ואעידה בך" ד"וילך".

(עיין ש"ך סעיף קטן ה שכתב שיש עוד וי"ו לבד "ואעידה", ומביא ראיה מהמרדכי עיין שם. וכבר כתב הנודע ביהודה סימן ע"ז וכן הגרז"מ דאינו כן, וכוונת המרדכי על "ואעידה", עיין שם

/

כה) מפת אאל  מצות הבן על האב

מילה, פדיון, תורה, אומנות, אשה, לשוט

/

כו) ישעה   איסורי הנאה שתופסיו את דמיהן
 From the Tiferes Yisrael in Kiddushin Perek 2

יין נסך, שביעית, עבודה זרה, הקדש. לשיטת הרמב'ם, גם פטר חמור

/

27) FLOPS

What the Chasan's side pays for at a Chareidi wedding

Flowers, Liquor, Orchestra, Photographer, and Sheitel.

/

28)FLOP

What the Chasan's side pays for at a Modern Orthodox wedding

Flowers, Liquor, Orchestra, and Photographer

/

29)

אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ

The Chasam Sofer in Yisro says that the last seven letters of the Aseres Hadibros, Asher Le'rei'echa, are an abbreviation for the seven mitzvos Derabanan.

They are: Aveilus, Simchas Chassan ve'kallah for seven days, Rechitza of Netilas Yadayim, Lechem of Pas and Bishul Akum, Reshuyos of Eiruvin, Amalek of the Takanas Yomtov of Purim, and Kohanim of the Takanas Yomtov to remember the Chashmona'im.

30)

מגע אש

סדר אכילה (כמובן יש לפני זה  המוציא, ואז) מזונות גפן עץ אדמה שהכל

The order of Brachos one should make: Mezonos, Gefen, Eitz, Adamah, and then She'hakol.

31.)

(from lesser unknown in a comment)

1) sifrei EMES (aleph, mem, saf) for the 3 seforim of tanach (Iyov, Mishlei, and Tehillim) that have their own set of trup

2) If i remember correctly, the beginning of each sefer of chumash has an acronym for a mitzvah. for example, breishis stands for bechor rechem emo shloshim yom tifdeh. and shemos stands for shnayim mikreh v'echad targum. I dont know what the other 3 stand for...

4) if we are making up our own, (i don't think i heard these, just threw them together now) yesh shem for the niviyim rishonim, kra aish, for the 5 megillos

32)  :עלץ שלם Brachos that require that you stand.

: עומר, לבנה בחידושה , ציצית , שופר, לולב,  מילה
From the Abarbanel is in his Hilchos Tzitzis D'H כשמתעטף.

33.)  משיח  The four names of Mashiach:

מנחם בן חזקיהו, שילה, ינון, וחנינה


34.)   יארצייט
יום אסיפת רגלי צדיקים (sic יביט) יבית טות
יום אסיפת רגל צדיק יהיה יום טוב 

Another thanks to R Avrohom Wagner for letting us know about this interesting interpretation.

This is from a sefer called Levush Yosef.

יום זה אחינו האשכנזים קוראים אותו בשם יארצייט יש אומרים שהוא ראשי תיבות יום אסיפת רגלי צדיקים יביט טות מלשון ילין בתענית כמובא בדניאל ר י"ט ובת טות שהחיים מתענים לזכותו של המנוח ולהרבות על החיים מידת הרחמים 

ויש אומרים שיארצייט ראשי תיבות יום אסיפת רגל צדיק יהיה יום טוב אוצר הידיעות חלק ג' עמוד שנ"ב 

אומנם רבינו יוסף חיים מבבל הבן איש חי פרשת ויחי שנה ראשונה סעיף י"ד כתב כי משמעות יארצייט הוא יום הפטירה בלשון אשכנז וגם הספרדים הורגלו לקרוא אותו בשם זה בספריהם והוסיף הרב ז"ל שאין בזה ראשי תיבות או רמז אחר כמו שחושבין העולם 

35)  אב שר שמח  דינים שבתי דין בזמן הזה יכולים לדון
תפארת ישראל פרק החובל משנה א
בזה"ז שאין לנו ב"ד סמוכין, אין דנין רק נזקי אש, בור, שן, רגל, שכיח, ממון, חסרון כיס [..... וסי' א'ב' ש'ר' ש'מ'ח'],

Also shown to me by Rav Avrohom Wagner. Thank you!

If you don't like that particular acronym, you can use  בשר אשמח for people who like barbecues, or, switching the ח from  חסרון כיס for a כ, is שם אב כשר, which means that if someone knows his father's name, at least he's not a shetuki. The benefit of the first two is that it puts the avos together - אש, בור, שן, רגל in אב שר שמח and בור, שן, רגל, אש in בשר אשמח . 

36.) מנצפ״ך

From the Gaon. Even though the Gemara (Shabbos 104a) is just talking about the change that seems to have been introduced by the Neviim, it also stands for the five things Moshe Rabbeinu had to ask the Ribono shel Olam.

מקושש

נוקב שם השם

צלפחד

פסח שני

כזבי בת צור

37. )  חשמ"ל

From the Gaon in his peirush (דרך רמז) on Megillas Esther 1:1

 כשבת המלך.

כי ד' רגלי כסא מרכבת הטומאה הוא ד' כתות שאינם מקבלים פני שכינה [והוא חשמ"ל (חנפים שקרים מספרי לשון הרע ליצנים ) דטומאה כידוע]  והכסא עצמו הוא הגאוה, ויצה"ר יושב עליו הוא התאוה כידוע .  ועל זה אמר בשבת המלך על כסא מלכותו שהביא בקרב האדם כל מידות הנ"ל ואז עושה נס לישראל....

The Bracha on the Beauty of Spring - Birkas Ha'Ilanos

Rosh Chodesh Nissan begins the season of the the Bracha on blossoming trees. 

Part I is unadorned citation of the relevant Gemaros and Poskim, such as what the Rogotchover referred to as the work of המלקטים הבורים.

Part II is something I often heard from my mother עליה השלום. quoting Rav Kook, and I think it is an important and beautiful thought to have in mind when we say this bracha. Besides the lesson about the right way to make the bracha, I think it leads in to an important lesson about what you should NOT have in mind when you make the bracha.

. 


PART I

Brachos 43b.One who goes out in Nissan and sees that the trees are leafing out, says the bracha "Blessed art though, who has not left anything lacking in His word, and created in it good creations and good trees for Mankind's enjoyment."

 ברכות מג:

אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי  אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם

רש"י

להתנאות. ליהנות

-The Rambam's nusach in Brachos 1:13, according to the Frankel girsa skips the trees and just says "good and beautiful creations for Mankind's enjoyment." Interesting that he would remove the reference to trees, thus taking out the catalyst for the bracha and make it generic- 

 שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות נאות כדי להתנאות בהם בני אדם

-Similarly, the Gemara in Rosh Hashanna (11a) says that the month we call Iyar is called Ziv in Tanach because trees have a splendor in this month - Ziv is synonymous with Zohar - which, apparently, began during the previous month, Nissan, as Rashi explains there, and as Tosfos on 2b quotes from Rashi.

הכתיב בחדש זיו ההוא דאית ביה זיוא לאילני דאמר רב יהודה האי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי אומר ברוך....

-Rashi (on the previous lines where the Gemara says that the Avos were born in Nissan, and that's why Iyar is called Ziv-)

בחדש זיו - אייר הוא:

שנולדו בו זיותני עולם - כשנתחדש אייר נולדו כבר בניסן אי נמי זימנין דניסן דתקופה נמשך בתוך אייר של לבנה:

-The Shulchan Aruch says that this Bracha is only on fruit trees, and is only made before the fruit grows, and is made only once a year.

שולחן ערוך אורח חיים רכו

היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד

-The Aruch Hashulchan says that in his area, the bracha was made a month or two later in the year because fruit trees were not blossoming yet in Nissan. He also says that this bracha is not well known among the people, but talmidei chachamim and those that fear God should make a special effort to say it. Reb Shlomo Zalman is quoted as saying that he was proud that he never missed saying this bracha since childhood.

ערוך השולחן אורח חיים רכו

סעיף א

היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאין פרח אומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהן בני אדם". כלומר שנותן שבח והודאה להשי"ת שברא בשביל האדם אפילו דברים שאין בהם הכרחיות לחיי האדם, כמו פרי אילנות. ולכן אין מברכים ברכה זו על זרעים וירקות, דאלו הם כהכרחיות ולא כן הפירות.

ומברך בשעת הפריחה, דאז ניכר שיוציאו פירות. ובמדינתינו אינו בניסן אלא באייר או תחלת סיון, ואז אנו מברכין. ואין ברכה זו אלא פעם אחת בשנה אפילו רואה אילנות אחרות, דברכה זו היא ברכה של הודאה כלליות על חסדו וטובו יתברך. והנזהר בברכה זו עליו נאמר: "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד'” (אליה רבה).

סימן רכו סעיף ב

הטור והשולחן ערוך כתבו דאם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד, אבל המרדכי כתב שיברך.

ויש אומרים דלא פליגי, דהמרדכי מיירי שלא ראם כלל עד אחר גידולם, והטור ושולחן ערוך מיירי כשראום מקודם ולא בירכו ואז לא יברך (ב"ח). ויש מי שדחה דבר זה, דוודאי אינו תלוי בראייה ראשונה (פרישה). וגם אפשר לומר דהטור ושולחן ערוך מיירי שלא ראום עד אחר גמר גידולם, דאז יש ברכת 'שהחיינו', והמרדכי מיירי קודם גמר גידולם (וכ"מ באליה רבה ע"ש ועיין פרישה), וכן יש לנהוג. מיהו בלאו הכי רפויה ברכה זו אצל ההמון (ועיין בדק הבית שכתב בשם ר"י שלא נהגו לברך, אבל כל ת"ח ויראי ד' נזהרין בברכה זו).

-The Mishna Berura says that if you didn't see the trees in bloom, it's fine to make the bracha while the fruit is growing, so long as they are not ripe yet, because at that point the appropriate bracha would be Shehechiyanu.

משנה ברורה על אורח חיים רכו

סעיף א

(א) בימי ניסן - אורחא דמלתא נקט שאז דרך ארצות החמים ללבלב האילנות וה"ה בחודש אחר כל שרואה הלבלוב פעם ראשון מברך [אחרונים]:

(ב) פרח - דוקא פרח הא עלים לחודיה לא ואף בפרח דוקא באילני מאכל שמזה הפרח עתיד להתגדל פרי אבל אילני סרק לא [אחרונים]:

(ג) אלא פעם אחת - מדסתם משמע דאפי' על אילנות אחרים לא יברך וכנ"ל בסי' רכ"ה ס"י:

(ד) ואם איחר לברך - היינו אפילו לא ראה כלל מקודם אפ"ה אבד הברכה כיון שגדלו הפירות כ"מ בב"י אבל בא"ר הכריע לדינא דאם לא ראה מקודם לא אבד הברכה וכן משמע ג"כ בביאור הגר"א דאפילו כבר גדל הפרי לא אבד הברכה ומ"מ אם כבר גדל הפרי ונגמר כל צרכו שראוי לברך עליה שהחיינו משמע מפמ"ג וח"א ששוב אין כדאי לברך ברכה זו:

(ה) עד אחר שגדלו - אבל קודם שגדלו הפירות יוכל לברך ואפילו לא בירך בשעת ראיה ראשונה [תשובת מהרי"ל סי' קמ"ג]:

I call this a bracha on Springtime because there is another bracha on the pleasure of seeing new fruit, or beautiful trees, and the brachos have different halachos. The Bracha on seeing a new fruit is Shehechiyanu. The Bracha upon seeing anything extraordinarily beautiful is She'kacha lo b'olamo. I believe that the Bracha we're discussing, the Bracha on Illanos, is a Bracha that voices our gratitude and joy in the beauty of the reawakening of nature, a singular joy that we can experience each Spring. 

שולחן ערוך אורח חיים רכה

סעיף ג

הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו ואפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה.

הגה: ומי שבירך בשעת ראיה לא הפסיד (טור). ואין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפרי (תשובת רשב"א סימן ר"ן וכל בו). ואם לא בירך בראיה ראשונה יכול לברך בראיה שניה (אגור):

סעיף י

הרואה אילנות טובות ובריות נאות אפילו עובד כוכבים או בהמה אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שככה לו בעולמו ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן היו נאים מהם:

As noted above, based on the הלכות קטנות our minhag is to only make this bracha on blossoms of trees that grow fruit, as noted above. Still, most current poskim hold that if you did make the bracha on non-bearing trees, you cannot make it again, because the limitation to fruit trees is not completely convincing.

PART II

Now we come to Rav Kook's words. I don't know where my mother heard this, but it is also brought from Rav Kook in Rav Neriah's sefer on the Hagadah, נר למאור, as follows.

שנינו בפרקי אבות המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו דג מ"ז פירש רבי צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל המפסיק ממשנתו המנתק את יופי הבריאה והדרה ממקורה מראית כל הבריאה כולה כגלוי אלוקי ואילו הוא רואה את היופי וההדר כגילויים עצמאיים ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זהו הוא אשר מתחייב בנפשו המאמי מי שי אילן לנתיבות ישיאו ת"ב עם שמנא שחמו הכוחות האלוקיים מתפשטים בהוויה לפי מדרגות דומם צומח וחי הם מופיעים ככוחות שעדיין טעונים וצוינים שכלול ובאים הם לידי שלימות באכילת האדם בהעלותו את כוחו בשכל טוב וביושר לפי מידת הדעה האלוקית ואורה הזורח בנשמתו ברכת הנהנין מופיעה על כוחות הצמיחה והגידול כברק קודש כברכת שמים ההוויה כולה מתברכת בתוספת אורה וחדוות קודש מתפשטת מנשמת המברך על כל היקום מעומק שורשיו עד רום ענפיו ציציו ופרחיו היי עיט ימייה עמי שעייא בי 

Reb Shimon, in Pirkei Avos (3:7,), says that one who is walking along and learning, and he interrupts and says "How beautiful is that tree, that field!" Such a person is endangering his very life, so inappropriate his interruption is. Rav Kook says that the problem is that "he interrupts his learning."  He sees nature's beauty and the Torah as two separate things. Such a person misrepresents the concept of the Torah and the purpose of the Creation, and he endangers his soul.  The problem is that he was מפסיק from his learning to admire nature.  He should have experienced of the sublime beauty of nature as a catalyst of spiritual growth and an enhancement of his Torah.

(Rav Kook speaks about this at length in his לנתיבות ישראל II page 351, but Rav Neriah's version is how my mother said it over.)


For a beautiful discussion of the place of such hana'os in avodas Hashem, please see Rav Avrohom Yitzchok Bloch's Shiurei Da'as II Korbanos.

אבל באמת מלמדים אותנו חז"ל בסיפור מעשה זה כי דרך האדם הגדול הוא שיחיה בכל כוחותיו ושיהיה ער ומרגיש את הכל כי אל לו לבטל רגשותיו ולכן כל מה שיגדל הרי כל רגשותיו ערים וחיים בו יותר וגם רגש היופי מפותח בו בכל תוקפו מתפעל ומתרגש הוא בראותו מחזה טבע נהדר ובשמעו ניגון נעים ובראותו בריה נאה ביותר הוא בא לידי התפעלות כי האדם הגדול ברוחב לבו ובכוחותיו הגדולים והחזקים אי אפשר שלא יתפעל מעניני התבל הנהדרים ובנפשו הגדולה המכילה את הכל מוצאים את הדם כל עניני העולם המעוררים התפעלות והתרגשות אלא שאינו מוציא את התעוררות ותנועת נפשו לענינים גסים וכעורים כי אצלו נוגעת התעוררות כוחותיו למיתרי נפשו היותר דקים ועדינים מעוררת אותם ומביאה אותו לידי התרגשות יותר עליונה ואמנם אסור לו אפילו לאדם הגדול להתעסק בענינים אלו שבכחם לעורר רגשות בלתי טובים די לו להסתכל במה שמותר בטבע הנהדר וביופי חכמת התורה המפתחת את כל רגשותיו וכוחותיו של האדם אבל אם נזדמן לו לראות דבר מה אם אף באונס הרי הוא מוכן לקבל בנפשו הגדולה הרגשות שמתעוררים בה אין לבו אטום מלהתרגש מיופי זה וגם אינו אובר עי"ז את דרכו העולה למעלה בקודש אלא בהרגישו הכל בכל תוקף נפשו הגדולה הוא להשתמש ברגש זה לתכלית הנשגבה להכרת הבורא ולא רק שאין זה מזיקהו ומורידהו ממעלתו אלא אדרבה הוא מרומם את זה הרגש ומתרומם איתו להתבונן על ידו בכה ה' וגדולתו ובהכירו בכל הענינים את כה הבורא שברא בריות נפלאות ונהדרות מאפס ומאין הוא בא מיד להתפעלות נישאה ורוממה למה רבו מעשיך התהילים קד כב 

I think it's kind of sad to see pictures of Gedolim in Bnei Brak making the bracha on a scrawny little tree with a few blossoms on it. Technically, of course, the bracha is appropriate, but.... "Have you seen my Alps????"

So as not to be accused of intentionally suppressing something, I have to bring the Rav on this Mishnah.

מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה - הוא הדין לכל שיחה בטלה, אלא שדבר בהווה שדרך הולכי דרכים לדבר במה שרואים בעיניהם. ויש אומרים, דאשמועינן רבותא דאע"ג דעל ידי כן הוא מברך ברוך שככה לו בעולמו, אעפ"כ מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו, מפני שהפסיק ממשנתו:

Another important point: Years ago, when such things still happened to me, I was sitting on a plane next to a young woman, who felt impelled to discuss her spiritual beliefs with me. She said that she does not belong to any organized religion, but when she goes out on her first skiing trip of the season, surrounded by the pristine white of the snow, her face warmed by brilliant sunlight, intoxicated by the cold, clean, air and the fragrance of the pine forest, she feels a holy inspiration and she knows that she is in the presence of sublime spirituality. I remember thinking (I hope I didn't say it to her,) that when Hitler visited his favorite vacation spots in the Austrian Alps, I don't doubt that he, too, felt that spiritual expansion. 

Every murdering pagan feels that same elation, and it goes without saying that it's easy to mistake ecstasy for transcendence. It only becomes meaningful if the beauty and our ability to enjoy it is consciously perceived as a gift from the Ribono shel Olam, a gift which is meant to enhance the beauty of our neshamos and to give us a glimpse of being neheneh mi'ziv haShechina- כריח השדה אשר ברכו השם. Perhaps this is part of what Reb Shimon means in Pirkei Avos. If  you appreciate beauty as something that bespeaks your cheilek Eloka Mi'ma'al/the eternal soul, then it is a wonderful thing. But if your appreciation of beauty is mufsak from your Torah, then it just inflames your bahamiyus. One moment you're going into raptures about the ephemeral beauty of the cherry blossoms, and the next moment you're vivisecting prisoners of war and daydreaming about how many villagers your beautiful folded-steel silk-handled samurai sword could dismember at one stroke.



NOTE;
UPDATE ON NOTE: When I first posted this note, I considered it to be marginal and therefore posted it in a smaller font. Reb Avrohom Wagner, however, left a comment that takes what I thought was a trivial problem and uses it to bring the whole vort together and give it a dramatic conclusion - and even changes it from a 'vort' to a pshat.

Original Note:

In Part I I mentioned that the word להתנאות in the Bracha, ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם, is explained by Rashi as being the same as ליהנות. I am curious about why they didn't simply say  ליהנות, especially considering that it is difficult to find a path from the shoresh Hana'ah/pleasure to the word His'na'os, which ought to come from Na'eh/beautiful. Also, it is surprising in the light of the same word, להתנאות, being used by הידור מצוה, where it definitely does not mean pleasure, it means to beautify (one's self-) Shabbos 133b and Rashi 70a, who says 
להראות חזותו לרבים - להראות נויו של ספר תורה ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה שנאמר (שמות טו) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות לולב נאה ספר תורה נאה בקלף נאה בדיו נאה בלבלר אומןן ומערב יום הכפורים הביאום שם:.) Some years ago, I posted something on Parshas Vayikra about Hiddur by Korbanos, and one paragraph there mentioned this issue, and Avremi Isenberg's take on it, as follows:            "The Gemora in Shabbos 133b, Sukah 11b, and Nazir 2b, says "hisna’eh lefanav bemitzvos," which literally means ‘beautify yourself before Him with mitzvos’. This seems to focus on the "beautify yourself with..." aspect more than the "beautify the mitzvah" aspect. The renowned dikduk expert, Rabbi Avremi Isenberg says that the use of ‘Hispa’eil’ (a reflexive construction) doesn't prove anything, because the His'pa'eil form is sometimes used for Pi'eil, just as "ke’ilu hiskabalti" means nothing other than ‘ke’ilu kibalti. However, the difference is that with Hiskabalti, it means "I view myself as if I had received the money." Here, that logic does not apply, and it seems to intend the literal reading of "beautify yourself." Also, the Gemara in Yoma 70a and Sottah 41b saysאח"כ כל אחד ואחד מביא ספר תורה מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרביםwhich means that they brought their sifrei Torah to show other people their beauty, unmistakably indicating that ‘hisna’eh’ is meant literally-- that Chazal encourage us to take pride in how we do mitzvos, to show off how beautiful our tashmishei mitzvah are."            So I remain curious about the Gemara's use of the term here by Birkas HaIlanos.

Reb Avrohom's comment:

Re: lehisnaos, perhaps, through the words of Rav Kook and Rav Bloch זכר צדיקים לברכה we can gain a deeper understanding of the intent of this Bracha. As you wrote, it is not sufficient to take pleasure in Hashem's creation, to "mistake ecstasy for transcendance" (What bracha does one make on a beautiful turn of phrase?). One must connect his study of Torah (mishoresh horaah) with his appreciation of the world, and his appreciation of the world with his study of Torah. Hence lehisnaos bahen benei adam, Hashem created these beautiful things with the express purpose, kivayachol, that man utilize their beauty for his own betterment. 

And this pshat works by the lashon by הידור, and it works by ויקחו לי, and it works by ושכנתי בתוכם.  Awesome.

Gittin 9a:

אע"פ שקילס רבי יוסי את רבי שמעון הלכה כר' מאיר דתניא כשנאמרו דברים לפני ר' יוסי קרא עליו המקרא הזה שפתים ישק משיב דברים נכוחים

Rashi:

שפתים ישק. ראוי הוא לנשק:

Tosfos:

שפתים ישק משיב דברים נכוחים. כשאדם אומר דברים נכוחים אותם שסביבותיו משיקין שפתותיהם זו לזו ששותקין ואין יודעים מה להשיב:

I was just reminded that I had posted on this bracha ten years ago. It's a whole different approach.

Ki Sisa, Shemos 34:15. Social Barriers

Many years ago, I was friendly with an Assyrian Christian who had a convenience store in my neighborhood, and would ask him about words in the Gemara I was curious about, as their ethnic language is an Aramaic that is very close to the vernacular of the Gemara. His son told me that he lives in a Jewish neighborhood, and gets along with his Jewish neighbors, but it bothers him that nobody will allow their children to come to his house to play with his daughter.

It's hard to live in a society and avoid intermarriage. The Torah clearly warns us (34:15-16) that such social relationships can result in religious and marital disaster.

 פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו 

  ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן

One solution is to promulgate ordinances which create social barriers.

A few weeks ago, someone asked me about a company dinner, to be held in a hotel. Kosher food was to be provided for him and his fellow Orthodox employees, but he was uncomfortable attending. He pestered me until I found an issur for him- that the kosher food would not be under lock and key the whole time, and there was not really a mashgiach there, so there was a slight chashash that some food might get mixed up. (Even though we are not makpid on nis'aleim, there are times that it is kedai to be choshesh.)

In light of our passuk and Chazal's expansion of the issur, I regret not being more thorough in my answer. It applies to so many instances - attending a gentile's wedding, even if you do not eat anything, getting a beer at a bar in the airport, attending a company party, or going out to a restaurant with a client that invited you to lunch. The Rashba adds that kedoshim avoid social contact even beyond the letter of the issur.

The sugya is very broad, and I can't do anything here and now more that to cite the essential mm's. The prominent sources are the Gemara in AZ 8 and 30, the Rambam Maachalos Asuros 17, and the Mechaber in 114 and 152. The Aruch HaShulchan YD 114 goes through this sugya at the beginning of the se'if and explains the Rama in 114 who is meikil bizman hazeh.  But even the Aruch HaShulchan is somewhat mashma in sk 5 that he prohibits eating at one table at a mesiba.  

Another thing to remember is what my son, Rav Mordechai, said about a halacha in the harchakos of nidah. The Mechaber (YD 195:9) says

בקושי התירו לה להתקשט בימי נדתה אלא כדי שלא תתגנה על בעלה

which is from the Ramban which is from Reb Akiva (Shabbos 64b.) The question is, why does the Mechaber say it? His work is to say psak halacha, not the legislative history of psak halacha. Indeed, he could have quoted the Rambam (end of 11 IB,) who simply says

 מותר לאשה להתקשט ממי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה

 without the "bekoshi." Pshat is that the Mechaber wants you to realize that it's 100% muttar, but have the seichel to not go overboatd. Cosmetics and perfume, fine. Channeling Helen of Troy, no.  Here, too, even given that the Rama says that we're meikil in many aspects of this halacha, one must bear in mind that there is a serious problem involved and one must be constantly aware and sensitive to the dangers, and modify his behavior accordingly.

Titzaveh, Shemos 28:38. The Tzitz and Tefillin.

The Kohen Gadol wears the Tzitz, the gold band embossed with Hashem's name, on his forehead, always, for their appeasement before Hashem.

והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'

It is difficult to know exactly what the "tamid/always" means in this passuk.  This is a machlokes Reb Shimon and Reb Yehuda in Yoma 7b, as Rashi says-

והיה על מצחו תמיד – אי איפשר לומר שיהא עליו תמיד, שהרי אינו עליו אלא בשעת עבודה, אלא תמיד לרצון להם אפילו אינו על מצחו שלא היה כהן גדול עובד באותה שעה ולדברי האומר (בבלי יומא ז':) עודהו על מצחו מרצה, ואם לאו אינו מרצה נדרש על מצחו תמיד ללמד שימשמש בו בעודו על מצחו שלא יסיח דעתו ממנו.

Reb Yehuda holds Tamid means that while he wears it he must constantly be cognizant of its presence and its kedusha. Reb Shimon holds it means that the Tzitz brings Ratzon - appeasement of the Ribono shel Olam" -constantly, even if it is not being worn at that moment.

The Gemara at the end of the daf says that if we learn like Reb Yehuda, then if the Tzitz, which has the written name of Hashem only once, mandates constant respectful awareness, how much more so this is true for Tefillin which have Hashems name written twenty one times.

Tosfos says that this kal vachomer has got to be derabanan, because it's obviously not technically correct. True, the Tzitz only has Hashem's name once, but it's exposed, while those in the Tefillin are covered. (Tosfos is consistent with Rabbeinu Tam's shittah brought in Menachos 32b that there's no din of hiddur when the cheftza is covered.)

Other Rishonim disagree with Tosfos and hold that the kal vachomer is Deoraisa. Rav Sternbuch in his Taam Vadaas here explains the machlokes Rishonim and why those that hold it's deoraysa aren't bothered by Tosfos' question.

He says that those that hold that it's deoraysa say that the reason for the issur hesech hadaas by the tzitz is because when it's worn correctly such that the wearer fulfills the mitzvah, then the person himself becomes spiritually elevated - holy - and that elevated spiritual status which derives from the Tzitz mandates issur hesech hadaas. When wearing something has the effect of making you holy, you can't be meisi'ach daas from that object. (The Kal vachomer assumes that it is the sheim on the Tzitz that makes you holy, and since Tefillin has more sheimos, it must make you even more holy.)  If so, it doesn't matter whether the sheimos that cause that aliyah are exposed or covered.

The other Rishonim hold that the issur hesech hadaas is because of the Kavod of the Kedusha of the Sheim, not the Kedusha it engenders in you. If so, you can say that there's not as much chiyuv kavod for a covered Sheim than an exposed Sheim. Chazal made a din derabanan that assers hesech hadaas by tefillin. Maybe that made this din derabanan because tefillin is similar to the Tzitz, and even though there's no kal vachomer, there remains a good svara to show kavod to the sheimos even though they are covered.

The machlokes is whether the reason you can't be meisi'ach daas is because of the kedusha it creates in you, or because of kavod of the sheim itself.  (As I hinted above, an alternative pshat would be they're arguing whether there's a din of hiddur on something that is covered, i.e., Rabbeinu Tam in Menachos 32b and the Mordcheh in Tefillin 969, brought in the Rama OC 32:4. Or, they all hold like R"T and they're arguing whether the issur hesech hadaas has the gedarim of hiddur. The way Reb Berel explained it was the machlokes is whether the issur is because of the Sheim, or because of the chalos kedusha on the Tzitz that results from the Sheim, which is veryclose to Rav Sternbuch, but not helpful to where I'm going with this.)

Here are his words.

והיה על מצחו תמיד כ"ח ל"ח 

במסכת יומא ז' ע"ב למדו מפסוק זה כי הכהן הלובש את הצפן אסור לו להסיח דעתו ממנו והוסיפו עוד ללמוד בק"ו מצען לתפילין מה צקו שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפלין שיש בהן אזכרות הרבה שהציץ אין בו אלא שם אחד ואלו יש בהם אחד ועשרים שם של יו"ד ה"א בשל ראש וכמותן בשל יד רמב"ם על אחת כמה וכמה ובתוס' שם הקשו דהא הק"ו הוא ק"ו פריכא דמה לציץ שכן השם בגלוי מה שאין כן תפלין שהאזכרות מתופין בעור ומכח קושיא זו הסיקו התוספות שאין הק"ו ק"ו גמור מדאורייתא אלא סברא היא לחכמים לתקן שאסור להסיח דעת מתפלין מכח ק"ו זה.

ולדעת הראשונים הסוברים שאיסור היסח הדעת בתפלין הוא מדאורייתא , נראה לבאר דפליגי על התוס' בסברת איסור היסח הדעת , ומשום הכי לא קשיא להו קושית התוס ' . דמהתוס' מוכח דפירשו דאיסור היסח הדעת הוא שמסיח את דעתו ממה שהוא כעת נושא עליו את האזכרות , דמי שנושא עליו אזכרה , מחמת קדושתה של האזכרה חייב הוא שלא להסיח דעתו ממנה . ולכן הקשו התוס' שפיר , דיש לחלק בין אזכרה מגולה לאזכרה מחופה . אולם הראשונים דפליגי יש לפרש בדעתם שאין האיסור מחמת נשיאת הציץ , אלא דע"י שלבוש בציץ חלה בו בעצמו קדושה , והאיסור הוא שלא להסיח דעתו מקדושתו שלו עצמו . ולהכי לא קשיא לדידהו כלל קושיית התוס' , דאיזה סברא היא לחלק בין אזכרה מגולה לאזכרה מחופה , דגם כשהאזכרות מחופות שפיר מקדשות את האדם הלובשן.

ויש להביא ראיה לדעת הראשונים דפליגי על התוס' , דהא איסור היסח הדעת בציץ ובתפלין אינו אלא כשלובשם כדינם , הציץ על מצחו והתפלין בזרועו ובראשו , אבל אם אוחזם בידו , בודאי אין איסור היסח הדעת כלל . ואי יסוד איסור היסח הדעת הוא מחמת נשיאת האזכרות , וכמו שביארנו דהכי מוכח מקושיית התוס' , מאי נפ"מ איכא בין נושאן כמצותן או כידו . אמנם כדעת הראשונים החולקים על התוס' , יתבאר היטב , וכנ"ל.

והנה דעת רבנו יונה (עי' בשאג" א סי ' ל"ט) שאיסור היסח הדעת מתפלין הוא בשחוק וקלות ראש דוקא , אבל אם אינו עוסק בשחוק וקלות ראש , אע "פ שאין בתפלין בדעתו ומחשבתו , אינו עוכר כאיסור . וצ "ל שדעת רבנו יונה הוא כדעת התוס' דהק"ו אינו אלא מדרבנן , והם לא החמירו לאסור רק בשחוק וקלות ראש . אבל לשטות הראשונים רס "ל דהק "ו הוא מדאורייתא , אסור לו להסיח דעתו מהתפלין כלל (עיי"ש בשאג" א שהביא שכן דעת הרמב"ם והרמב"ן) .

One thing all the Rishonim agree on is that the issur hesech hadaas only applies when he's wearing them as required by the mitzvah, but not if he's just holding them or wearing them in a way or during a time that he does not fulfill the mitzvah. 

(I think it's interesting to think about this in the context of the Beis Halevi about wearing and carrying Tefillin. Obviously, this is a din in the Tzitz, not a wristwatch or a hat, but the idea is that there's a difference between a hat-wearing man and a man carrying a hat, who could not be described as a hat-carrying man. Or it's like the din of tznu'im by shatnez in Kesuvos and Shabbos, which applies even when it's on their body. I'm not sure where this will go, but that's where I'm holding now.)

Reb Avrohom Wagner, in a comment, was me'oreir that according to Rav Sternbuch's svara, even those Rishonim that hold the Kal Vachomer is deoraysa, and who require constant awareness, would agree that one may take a nap in tefillin. This is based on the Keren Orah (Menachos 36b) who says there is no mitzva or kiyum of tefillin or tzitzis when one sleeps. Since the issur hessech hadaas only applies when one fulfills the mitzvah, when one sleeps there would be no issur hessech hadaas.

I responded that this would be an excellent answer to the Shaagas Aryeh's question on the Tur in the beginning of his teshuva 39. He asks on the Tur that he paskens like the Ramban in OC, that one must be constantly aware of his tefillin, but in YD he says that sheinas ara'i is allowed. We can now answer that while sleeping there is no issur of hessech hadaas.

Here's the Shaagas Aryeh.

אחר שנתברר בסימן הקדום שתפילין אסוריו בהיסח הדעת ראוי לברר מה נקרא היסח הדעת הנה הרא"ש כתב בפרק מי שמתו (ס' כ'ח) אהא דאמר בפ"ב דסוכה כ"ו ע"ב הנכנס לישן ביום רצה חולץ רצה מניח וא"ת היאך שינת עראי מותר והלא אסור להסיח דעתו מהם ובשעה שמתנמנם נמצא שמסיח דעתה והיה אומר ה"ר יונה מתוך דברי ר' משה ז"ל מצאנו תירוץ לדבר זה דודאי היסח דעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ובשחוק אבל כשעומד ביראה ומתעסק לצרכיו אף על פי שעוסק במלאכתו ובאומנתו ואין דעתו עליהם ממש אין זה נקרא היסח דיעת דאי לא תימא הכי היאך יכול אדם להניח תפילין כל היום וכן נמי כשנתנמנם אין כאן היסח הדעת כי הוא שוכח הבלי עולם ואין כאן קלות ראש ע"כ 

ונראה לי דהא דר"י פליג אההיא שכתב הרמב"ן בספר תורת האדם ומביאו הטור י"ד סימו שפ"ח ומיבעי ליה לאבל לאותובי דעתו ולכוין לבו לתפילין שלא יסיח דעתו מהם הילכד מנה להן בישוב דעתו אבל בשעת בכי והספד לא מנח להו ע"כ והרי בשעת בכי והספד של האבל אין כאז שחוק וקלות ראש אדרבה באותו שעה הוא עומד בכובד ראש ובהכנעה ואפילו הכי אוסרו להניח תפילין משום היסח הדעת ובוודאי אין שום טעם לחלק בין היכא שכבר מונחים עליז לבא להניחו באותו שעה לענין היסח הדעת ומה שאסורים משום היסח הדעת בבא להניחן בתחלה הוא הדין אם הניחן כבר גמי אסורים משים היסח הדעת ועוד דבשעת הנחה לא שייך היסח הדעת שהרי עוסק בהנחתן וממשמש בהן והדבר ברור שמה שמסיים הרמב הילכך מנח להו כו' היינו אפילו במונחים עליו עבר חולץ להו והאי לא מנח להו דקאמר היינו שאיו מניחן להיות עליו אלא חולץ להו וזה פשוט 

ותימה לי על הטור שבי"ד העתיק דברי הרמב"ן ובא"ח סימן מ"ר כתב אסור לישן בהו אפילו שינת עראי כשאוחזן בידו אבל כשהן בראשו פורס עליהן סודר וישן בהן שינת עראי ולא הוי היסח הדעת אלא כשעומד בשחוק ובקלות ראש ע"כ והם דברי ה"ר יונה והמה תרתי דסתרי אהדדי 

Please be aware that Rav Sternbuch's svara is really implicit in a rishon - Rabbeinu Elchanan brought in the Tosfos Yeshanim in Yoma 8a (ואומר הר"ר אלחנן דטעמא דהיסח הדעת  לא שייך אלא כשהוא ניעור). And even without the svara, Rabbeinu Elchanan serves to answer the  Shaagas Aryeh's kashe. Reb Avrohom very helpfully added the Keren Orah, which follows from Rav Sternbuch's svara and helps to explain Rabbeinu Elchanan.  (It is, admittedly, not like the Magen Avraham that holds that there is a kiyum hamitzva - at least of tzitzis - when you're sleeping.) With all this in hand, it's very reasonable to say that this, namely Rav Sternbuch's svara and the Keren Orah, is the poshut pshat in Rabbeinu Elchanan. (It is certainly a better pshat than the achronim say - such as the Kedushas Yomtov #33 who wants to read the Rosh's Rabbeinu Yonah into it.)


 - Note: Rav Sternbuch's idea that the Tzitz has a special influence of kedusha on its wearer echoes something the Aruch Hashulchan says.  Although every mitzva elevates a person's kedusha, and that's why we say "אשר קדשנו במצוותיו," but some mitzvos have a greater effect, and this special quality requires awareness and gratitude. The Aruch Hashulchan is in 25:12-13.

 יא

וכתב רבינו הרמ"א שכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין שני ברכות. וטוב לומר תמיד אחר הברכה שניה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". עד כאן לשונו. משום חשש ספק ברכה לבטלה, כמו שכתבתי בסימן ר"ו דכשהוציא שם שמים לבטלה יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", עיין שם.

ואינו מובן כלל, דממה נפשך: אם הדבר מרופה בידינו, דלכן יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", למה לנו לברך שתים? נברך אחת כדין כל ספק ברכות. ואם הדין ברור בידינו, אם כן למה לנו לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"? ובאמת הלבוש השמיט זה.

(וגם הב"ח פקפק בזה, והמעדני יום טוב כתב שהוא לרווחא דמילתא. וצריך עיון.)

ובפשוטו נוכל לומר דבני אשכנז פסיקא להו דצריך שני ברכות, ורק רבינו הרמ"א רפיא בידו. ולשנות המנהג אי אפשר, ולכן פסק כן. ולפי זה מי שלבו נוקפו יכול לברך ברכה אחת. ושמענו שאיזה גדולים היו מהדרים לענות "אמן" בין של יד לשל ראש, והיו חושבים זה להפסק לענין לברך על של ראש לכל הדעות.

(ובבית יוסף באמת תמה על מהר"י בן חביב שנהג כן, דמי מכריחו ליכנס בספק ברכה לבטלה, ולהציל עצמו באמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"? עיין שם.)

יב

ולעניות דעתי נראה דאמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" אינו מטעם ספק ברכה אלא מטעם אחר. ואף שהפוסקים כתבו שהוא מטעם זה, מכל מקום המנהג נראה לי מטעם אחר: דהנה כבר דקדקנו דאיך אפשר לברך שתי ברכות על דבר אחד?

וגם יש מי שהקשה על עיקר שיטת רבינו תם, שהרי שנינו בתוספתא דברכות פרק ששי, וכן כתב הרמב"ם בפרק ראשון ממעשרות, דאם מפריש תרומה ותרומת מעשר ומעשר שני כאחת – מברך ברכה אחת לכולן. ואם כן איך יתקנו שני ברכות על שני התפילין?

(הגר"א סעיף קטן י"ז. ותירוצו של הארצות החיים תמוה, עיין שם.)

יג

ולכן נראה לי דברכת "על מצות תפילין" היא ברכת הודאה כמו שכתבתי מקודם, בהיות מצוה זו הקשר הגדול שמקשר את ישראל לאביהם שבשמים. לזה אנו מברכים ברכת הודאה, להודות להשם יתברך על הטוב הזה. ובהיות שעיקר הקשר הוא בפסוק "שמע ישראל", ולכן אנו אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" כמו שיעקב אבינו ענה כן בעת שהשבטים אמרו "שמע ישראל", כדאיתא בפסחים (נו א).

וראיה לזה מלשון "תפילין" עצמה, שכתב הטור לשון "פלילה", שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו... עד כאן לשונו. וזהו פירושו: דעל מצות תפילין, כלומר על מה שהשם יתברך התחבר אלינו – אנו נותנים לו יתברך שבח והודיה על זה.

(עיין בית יוסף שהביא מזוהר "פנחס": אמר רבי שמעון: תפילין... ברכה אחת לתרווייהו... עד כאן לשונו. וכתב שיש לומר דכוונתו דברכת "להניח" קאי אתרווייהו, ולעולם צריך שתים, עיין שם. ולעניות דעתי וודאי כן הוא. שהרי בתיקוני זוהר חדש (דפוס ווילנא דף מו ע"ב) אומר על קרא ד"אחת דיבר אלהים שתים זו שמעתי" וזה לשונו: ובגין דמסיטרא דימינא ושמאלא "שתים זו שמעתי" (כן צריך לומר) – צריך לברכא עלייהו תרין ברכאין, חד "להניח" על של יד וחד "על מצות" על של ראש. ואם סח בנתיים – מברך על של ראש שתים. אבל מסיטרא דעמודא דאמצעיתא איתמר "אחת דיבר אלהים" (כן צריך לומר), ולא צריך אלא ברכתא חדא... עד כאן לשונו. ונראה דהכי פירושו: דמצד עצם הברכה על המצוה – די באחת. וזהו "עמודא דאמצעיתא", תפארת זו התורה כדאמרינן בברכות נח א, והתפארת זו מתן תורה. ורק מימינא ושמאלא, שהם חסד וגבורה, צריך שני ברכות: האחת גזירת מלך והוא "גבורה", והשנית הודאה על ההתקשרות והוא ימינא "חסד". ודייק ותמצא קל.)