Lech Lecha. The Avos Fulfilled All the Mitzvos, and Lot's Matza

Synopsis: The Avos fulfilled all the mitzvos. But there are mitzvos that made no sense until after events that had not yet occurred, so (A,) how could they have anticipated them and (B,) why would they have fulfilled those mitzvos. There are two answers. each of which addresses both parts of the question.  (1 A) Mitzvos have innumerable reasons, and the reasons stated in the Torah are merely the ones that are dominant in our historical experience. Without those reasons, the mitzvos would have meaning and have a spiritual dynamic for other reasons. (1 B) The Avos fulfilled those mitzvos for reasons we are unaware of. Or that indeed some mitzvos were bereft of meaning at that point, and (2 A) they only knew of them through prophecy.  (2 B) They fulfilled them in order to establish a foundation for behavior of their descendants and a bond between themselves and their descendants.

Chazal tell us that the Avos fulfilled all the mitzvos of the Torah.  This idea is found in the Bavli (Kiddushin 82a, Yoma 28b,) the Yerushalmi (Kiddushin 2:12,) and numerous medrashim (Bereshis 11:7 in Bereishis, 79:6  on the passuk ויחן את פני העיר, in Vayishlach, 95:3 in Vayigash, Vayikra Rabba 2:9 and 50:10, Tanchuma Lech Lecha.)  Rashi in Bereishis 26:5 expands Rav's memra on the passuk, saying

וישמר משמרתי: גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושבות לשבת

מצותי: דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים

חקותי: דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו

ותורתי: להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני

I visited Staten Island, Sukkos 5777, and I argued with my brother in law, Harav Yosaif Asher Weiss, (cousin of the more famous Rav Usher Weiss, named after the same person, and, in my humble opinion, a bigger lamdan,) about whether the Avos uncovered the mitzvos through independent philosophical inquiry or that the mitzvos were revealed to them - either prophetically, or they were taught the mitzvos when they came in contact with Shem and Ever. 

We argued about it in the context of those mitzvos that made no sense until later events, such as Matza or Sukkos before Mitzrayim. For example, the Medrash says that when Og came to tell Avraham about Lot's capture, he found Avraham baking Matza, because it was Pesach. Obviously, before Mitzrayim, Matza was not because of avdus or cheirus. I said that even though the Torah tells us to do certain mitzvos for a specific reason, other parallel but unrelated reasons exist for those mitzvos, and those other reasons were the basis for the Avos.  He said, emphasizing the Chasiddishe approach of seeking meaning in Mitzvos as opposed to the Litvishe mesora of "Because Hashem told me to do it," that an essential part of the mitzva is the Taam HaMitzva, and to say that Avraham Avinu did it for a completely different reason takes away from the whole point of Chazal. They did it to participate in the future of Klal Yisrael, both for their own benefit and for the benefit of Klal Yisrael.

My nephew, Harav Gilan Grant, said that the two opinions are presented in the Medrash Breishis 95 in Vayigash.

ואת יהודה שלח לפניו 

ר' חנינא בריה דרבי אחא ורבי חנינא: חד אמר: להתקין לו בית דירה. 

וחד אמר: להתקין לו בית ועד, שיהא מורה בו דברי תורה, ושיהיו השבטים לומדים בו. 

תדע לך שהוא כן, כיון שהלך לו יוסף מאצלו, היה יודע באיזה פרק פירש ממנו, שהיה משנה אותו, כיון שבאו אחי יוסף אצלו ואמרו לו: עוד יוסף חי! ויפג לבו, נזכר באיזה פרק פירש הימנו, ואמר בלבו: יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש ממני יוסף. 

אמר להם: אם אתם יודעים באיזה פרק פירש ממני, אני מאמין לכם. 

אף יוסף היה יודע באיזה פרק פירש הימנו. 

מה עשה יוסף? 

נתן להם עגלות, שנא' (בראשית מה): ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה, ללמדך, שבכל מקום שהיה יעקב יושב, היה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה תורה, וכתיב באברהם (שם כז): וישמור משמרתי. 

ומהיכן למד אברהם את התורה? 

רבן שמעון אומר: נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים, והיו נובעות תורה. 

ומנין שכן הוא? שנאמר (תהלים טז): אף לילות יסרוני וגו'. 

רבי לוי אמר: מעצמו למד תורה, שנאמר(משלי יד יד): מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב'

If you want to argue that כליות means his own seichel, please see the Medrash in Breishis 61 has a slightly different girsa, but it also indicates that כליות means ruach hakodesh, not his own understanding:

כי אם בתורת ה' חפצו, כי ידעתיו למען אשר יצוה. ובתורתו יהגה אמר ר' שמעון: אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה? אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הה"ד (תהלים טז): אברך את ה', אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי. (שם א) 

I think that my argument is supported by the fact that Lot, of all people, also was eating Matza on Pesach. Rashi says this, not me.

Bereishis 19:3-

וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.

Rashi-

ומצות אפה: פסח היה.

and he baked unleavened cakes: It was Passover.

Why on Earth would Lot eat Matza? Was he such a tzadik that he fulfilled the mitzvos before they were given because his descendants, through Rus, would be in Klal Yisrael? I do not find that credible. The obvious answer is that Lot learned from Avraham Avinu that on Pesach, you eat Matza, and Avraham Avinu no doubt explained to him why this was a wonderful and worthy thing to do - maybe its associated with the beginning of the harvest, or the moon at the equinox, or the advent of the dry season, or some other reason - and that's why Lot did it.

He said that there the Chinuch in Shiluach Hakein, following the Rambam, says that there is nothing wrong with seeking to understand the reason, but one should realize that there are innumerable and unknowable reasons beyond what we perceive.  So I think I won that argument. Avraham could have kept matza and sukka and pidyon haben for reasons other than the ones that we are familiar with, reasons that have nothing to do with Mitzrayim or the Midbar or the Eigel.

Here's part of the Chinuch, Mitzva 545, where he brings the Ramban and Rambam who say that all mitzvos have a reason, and benefit man and the whole world.

והרמב"ן זלה כתב בטעם מצוה זו ובטעם אותו ואת בנו לפי שיש לבהמות דאגה גדולה בראותן צער בניהן כמו לבני אדם כי אהבת האם לבן איננו דבר נמשך אחר השכל אבל הוא מפעולות כח המחשבה המצויה בבהמות כאשר היא מצויה באדם ואמר הרמב"ם ז"ל בענין זה ואל תשיב מילין ממאמר החכמים האומרים על קן צפור וכו' כי זו סברת מי שיראה שאין טעם למצוות אלא חפץ הבורא ואנו מחזיקים בסברא השנית שהיא שיש בכל המצוות טעם והוקשה עליו מה שמצא בבראשית רבה פרשה מ"ר פיסקא א' וכי מה איכפת לו להקדוש ברוך הוא בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף הא לא ניתנו המצוות אלא לצרוף בהן את הבריות שנאמר משלי ל' ב' כל אמרת אלוה צרופה והרמב"ן ז"ל תירץ הקושיות ובירר הענין בירור שלם ונחמד וזה לשונו שכתב בפירוש התורה שלו זה הענין שכתב הרמב"ם ז"ל במצוות שיש להם טעם דבר מבואר הוא מאד כי בכל אחת טעם ותועלת ותיקון לאדם מלבד שכרן מאת המצוה עליהם יתברך וכבר אמרו זכרונם לברכה סנהדרין כ"א ע"ב מפני מה לא נתגלו טעמי תורה וכו' ודרשו זכרונם לברכה פסחים קי"ט ע"א רלמכסה עתיק ישעיה כ"ג י"ח זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומיא ומאי ניהג טעמי תורה וכבר דרשו בפרה אדומה במדבר רבה פרשה י"ס פיסקא ג' ו' שאמר שלמה על הכל עמדתי ופרשת פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אתכמה והיא רחוקה ממני קהלת ז' כ"ג ראמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חקה דכתיב זכריה י"ר ו' והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון קפאון דברים המכוסין מכם בעולם הזה עתידין להיות צופין לעולם הבא כהדין סמיא רצפי דכתיב ישעיה מ"ב ט"ז  והולכתי עורים בדרך לא ידעו וכתיב שם אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים שכבר עשיתים לרבי עקיבא כלומר שרבי עקיבא ידעם בעולם הזה הנה ביארו שאין מניעת טעמי תורה ממנו אלא עיורון בשכלנו ושכבר נתגלה טעם החמורה שבהן לחכמי ישראל וכאלה רבות בדבריהם ובתורה ובמקרא דברים רבים והרמב"ם ז"ל הזכיר מהם אבל אלו ההגדות אשר נתקשו על הרב כפי דעתו ענין אחר להם שרצו לומר שאין התועלת במצוות להקדוש ברוך הוא כעצמו יתברך אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה או לזכור נסים ונפלאות הבורא יתברך לדעת את ה' וזהו לצרוף בהם שיהיו ככסף צרוף כי הצורף הכסף אין מעשהו בלא טעם אבל להוציא ממנו כל סיג וכן המצוות להוציא ממנו כל אמונה רעה ולהודיענו האמת ולזכרו תמיד ולשון זה ההגדה עצמה בילמדנו בפרשה זאת החיה תנחומא שמיני פיסקא ח' וכי מה איכפת ליה להקדוש ברוך הוא בין שוחט בהמה ואוכל לנוחר ואוכל כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו או מה איכפת לו בין אוכל טהרות או טומאות אם חכמת חכמת לך הא לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות שנאמר תהלים י"ב ז' אמרות ה' אמרות טהורות אמרת ה' צרופה שם י"ח ל"א למה שיהיה מגין עליך הנה מפורש בכאן שבאו לומר שאין התועלות אליו יתכרך שיצטרך לאורה כמחושב מן המנורה ויצטרך למאכל הקרבנות וריח הקטורת כנראה מפשוטיהן ואפילו הזכר לנפלאותיו שצוה לעשות לזכור יציאת מצרים ומעשה בראשית אין התועלת רק שנדע אנחנו האמת ונזכה בו עד שנהיה ראויין להיות מגין עלינו כי כבודנו וסיפורנו בתהלותיו מאפס ותהו נחשבו לו והביא ראיה מן השוחט מן הצואר והעורף לומר שכולן לנו ולא להקדוש ברוך הוא לפי שלא יתכן לומר בשחיטה שיהא בה תועלת וכבוד לבורא יתברך בצואר יותר מן העורף או הנחור אלא לנו הם להדריכנו בנתיבות הרחמים גם בעת השחיטה והביא ראיה אחרת תנחומא שם או מה איכפת לו בין אוכל טהרות והם המאכלים המותרין לאוכל טמאים והם המאכלים האסורים שאמרה בהם התורה ויקוא כ"א לכם להיותנו כיח טמאים הם לכם רק שהוא להיותנו נקיי הנפש חכמים משכילי האמת ואמרם אם חכמת חכמת לך הזכירו כי המצוות המעשיות כגון שחיטת הצואר ללמדנו המדות הטובות והמצוות הגזורותו במינים לזקק את נפשותינו וכמו שאמרה תורה שם כ' כ"ה ולא תטמאו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא אם כן כולם הם לתועלתנו בלבד וזה כמו שאמר אליהוא איוב ל"ה ו' אם צדקת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו ואמר שם ז' או מה מידך יקח וזה דבר מוסכם בכל דברי רבותינו ושאלו בירושלמי בנדרים פ"ט ה"א אם פותחין לאדם בכבוד המקום בדברים שבינו לבין המקים והשיבו על השאלה הזאת אי זהו כבוד המקום כגון סוכה שאיני עושה לולב שאיני נוטל תפילין שאיני נושא והיינו כבוד המקום משמע דלנפשיה הוא דמהני כהדא אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח וחטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו הנה ביארו שאפילוז הסוכה והלולב ותפילין שצוה בהן שיהו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים אינן לכבוד השם יתברך אבל לרחם על נוגשותינו וכבר סידרו לנו בתפלת יום הכפורים אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך כי מי יאמר לך מה תעשה ואם יצדק מה יתן לך וכן אמר בתורה דברים י' י"ג לטוב לך וכן שם ו' כ"ד ריצונו ה' אלהינו לעשות את החקים האלה לטוב לנו כל הימים והכוונה בכולם לטוב לנו ולא לו יתעלה אבל כל מה שנצטוינו שיהיו נפשותינו צרופות ומזוקקות בלא סיגי מחשבות רעות ומדות מגונות וכן מה שאמרו לפי שעושה גזרותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות לומר שלא חס האל על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו שאין רחמיו מגיעות בבעלי נפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכינו שאם כן היה אוסר השחיטה אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר כי האכזריות תתפשט בנפש האדם כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמודימח שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזריים מאד ומפני זה אמרו קידושין פ"ב ע"א מרב שבטבחים שותפו של עמלק והנה המצוות האלה בבהמה ובעוף אינן רחמים עליהן אבל גזירות בנו להדריכנו וללמד אותנו המדות הטובות עד כאן בפירושי הרמב"ן ז"ל לכתוב לך להעיד 

והנה הארכתי לכתוב לך בני כל זה להעיד על כל שרשי ספרי עדים נאמנים שני עמודי עולם חכמים גדולים ונבונים בעלי שכל מזוקק ובסתרי התורה מקובלים כי הנך רואה בעיניך דעת שניהם כי יש במצוות התורה טעם להועיל בני אדם בדעותיהם להכשירם ולהרגילם להכשיר בהן כל פעולותיהם ושאין התועלת בעשייתן חלילה לבורא ברוך הוא ואם אמנם כי יש מן המצוות שלא השגנו בטעמן במיעוט שכלנו מרוב עומקן ותכלית גודלן לא נמנע ממנו מהגיד בהן כל אשר נשיג למצוא מן התועלת שיש לו לאדם בעשייתן וזה דרכי בכל שיחתי בספרי זה שיש במצוות תועלת מצוי לנו אך לא אל המצוה בהן ואם תתן לבך בדברים תמצא זאת הכוונה בכולן והרבה יגעתי במקצתן להשיג בעניות דעתי לראות בהן מעט קט מרוב התועלות שבהן וכתבתיו על כל אחת וזה חלקי מכל עמלי לברכה 

But even given that Mitzvos all have a "ta'am," I always quote Rav Schwab's aphorism about Ta'amei HaMitzvos:

המצווה סיבה לטעם, לא הטעם סיבה להמצווה

The Mitzvah caused the events we call the reasons for the mitzvah to occur, not the other way around. Because we needed a rationale for Matzah, Matzah played a part in the shibud and geula of Mitzrayim. If there weren't a Mitzrayim, something else would have happened that lent meaning to the Mitzvah of Matzah.

This is stated at length in the Beis Haleivi in Parshas Bo. (I assume that Rav Schwab  had this in mind.) He says

ועל דבריו אלו באה התשובה ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים ויש כדברים אלו תשובה וסתירה גדולה לכל דברי האפיקורסות שלו והוא דאע"ג דטעם זה אמת הפסח שעשו ישראל במצרים בשעת מעשה היתה הוראה לביטול ע"ז שלהם מ"מ עוד חידש להרשע חידוש דברים שלא ידע מהם והוא דגם בהמצות שאנו יודעין בהם הטעם וכמו במצה שאמרו בה טעם על שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שגאלם וכן מרור שבא לזכר שמררו המצריים חייהם ופסח על שפסח על בתי אבותינו מ"מ בודאי ראין זה עיקר יסודה של המצוה ולא מטעם זה נתחדשה המצוה והטעם אינו רק דבשביל זה מוטל עלינו החוב לקיים ולעשות מצוה זו ולא נהיה כפויי טובה  וכן דקדקו רבותינו ואמרו מצה זו שאנו אוכלין כו' על שום שלא הספיק בצקם כו' דהוא רק טעם דמש"ה אנחנו מקיימים מצוה זו 

אבל עיקר יסודה של המצוה למה כך היא המצוה איננו בשביל זה מה שהיה במצרים דהרי התורה קדמה לעולם וגם קודם העולם היתה התורה והיה כתיב בה מצות מצה וגם אברהם אבינו וכל האבות קיימו התורה כולה עד שלא ניתנה וא"כ הוא בליל ט"ו בניסן אכל אברהם מצה ומרור אע"ג דאז היה קודם גלות מצרים 

ועל כרחך מצות אלו לא נצמחו מגאולת מצרים רק הוא להיפוך דמזכות מצות פסח ומצה ומרור שיש בלילה הזאת נצמחה גאולתן ממצרים בלילה זו 

וזהו דמשיב להרשע על חקירותיו והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לא אמר לו בעבור שיצאתי ממצרים אני עושה המצוה רק להיפוך בעבור מצות אלו נתחדש לנו יצ"מ 

וזהו בכלל בכל טעמי המצות דלא בשביל הטעם נעשה המצוה רק להיפוך דבעבור המצוה בא הטעם 

וכמו דראינו דבזכות פסח ומצה ומרור שיש בלילה זו זכו להגאל ושלא הספיק בצקם להחמיץ וכן זכינו לבטל ע"ז של המצריים בפומבי לעין כל ולא יחרץ כלב לשונו וכן הוא בכל המצות ובזה נסתרו כל חקירותיו של הרשע דאין לו מקום לערער לומר דבהבטל הטעם בטל המצוה חלילה ונמצא דהמצוה בעצמה בעצם יסודה היא חוקה לא נודע לנו עיקר טעמה והיא קיימת לעולמים בלא הפסק 

This is closely related to the Medrash/Zohar that Hashem created the world after looking into the Torah - for example, the Zohar in Truma 161 that 

אסתכל בה באורייתא, וברא עלמא

and 

באורייתא, כתיב בה, (בראשית א׳:א׳) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, אסתכל בהאי מלה, וברא את השמים. באורייתא כתיב בה, ויאמר אלהים יהי אור, אסתכל בהאי מלה, וברא את האור. וכן בכל מלה ומלה דכתיב בה באורייתא, אסתכל קודשא בריך הוא, ועביד ההיא מלה,

And then Harav Gilan showed me the Mabit in Beis Elokim chapter 48 who opines that their knowledge of the Mitzvos was prophetic.  Here it is.

וראוי לבאר כמה כח זכותם גדול וכמה יכלו לזכות את ישראל בכל הדורות ונאמר כי שלימותם וזכותם היה גדול בתלמוד ובמעשה לעצמם ולזולתם אם בתלמוד מה שהשיג אברהם מדעתו מקטנותו עד שהיה גדול בחכמת הטבע בדברים השפלים בעולם השפל ובדברים העליונים בעולם העליון בעולם השפל בגלגלים ובמזלות ובכוכבים ובעולם העליון עולם המלאכים עד שהשיג מציאות האל ית' ממטה למעלה וידע איכות השתלשלות עולם התחתון מעולם הגלגלים ועולם הגלגלים מעולם המלאכים והם מהאל ית' ועל ידי כך השיג בנבואה כל התורה כולה מצות ואזהרות וידע כי יצטוו ישראל בלמידת התורה ולמדה הוא מתחלתה עד סופה וידע תוכן עשיית המצות ואזהרת העבירות כפי מה שהן נלמדות מן התורה כפי קבלת משה רבע"ה וידע כל סתרי התורה הנרמזים באותיותיה ותיבותיה כל זה השיג בנבואה שהיה במדרגת שאר הנביאים העתידים ומשה רבינו שהסתכל באספקלריא שהיא מאירה כי לא קם נביא כמוהו השיג סבות כל סתרי התורה וסודותיה בדרך יותר עמוק כפי מעלת נבואתו על שאר הנביאים וכן שלמה המלך ע"ה השיג בחכמתו אשר היה חכם מכל האדם סבות כל סודות סתרי הדברים הטבעיים והאלהיים בדרך יותר עמוק מאברהם אבינו כפי מעלת חכמתו על שאר החכמים הקודמים לו והמאוחרים אליו וכל מה שהשיג אברהם אבינו השיג יצחק בשכלו ובקבלתו מאביו וכן יעקב מיצחק אביו ומפני ענין מכירת הבכורה הוצרך להיות נטמן בבית שם ועבר מפני שעשו היה מצוי אצל אביו בכל יום לא ללמוד ממנו כי אם לשמשו שיברך אותו וככיר 

 וכמו כן היה אברהם אבינו שלם וגדול במעשה המצות וכמו שאמר הכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' והם כל חלקי מצות התורה ואזהרותיה את הכל עשה יפה בעתו מצות התדירות בכל יום כתפילין וציצית ומצות הזמניות כמו שופר סוכה ולולב וחמץ ומצה ודברי סופרים כולם ואפילו עירובי תבשילין כמו שאמרו חז"ל כי אינו רחוק שיקיימו הם מה שאנחנו מקיימים וכמו שנודע להם בנבואה מה שנודע להם מהעתידות כירושת הארץ וברכת זרעם נודע להם כל מה שיצטוו ונזהרו בו והיה להם שכר צפון לזרעם כמצווים ועושים כי לא לחנם נתגלה להם כל מה שיצטוו זרעם כי אם בשביל שיזהרו גם הם בכל מעשה המצות ראפשר ג"כ שנאמר לו בפירוש לאברהם שיזהר בכל התורה כולה וכמו שאה"כ עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' ובכל מה שנזהר אברהם נזהרו יצחק ויעקב שנצטוו מפיו על כך וכמו שנאמר באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו' למען הביא וגו' על אברהם את אשר דבר עליו

Among the Achronim, it is a machlokes between the Nefesh Hachaim and the Ohr HaChaim.

Nefesh Hachaim

 ואמרו (יומא כ''ח ב') קיים א''א את כל התורה (וכ''א בב''ר פצ''ב ובבמדבר רבה פי''ד. ובתנחומא בהר ובמדרש תהלים מזמור א'). 

לא שהיו מצווים ועושים כך מצד הדין. דא''כ לא היו מעמידים ח''ו על דעתם והשגתם אף שהשיגו שלפי ענין שרש נשמתם ההכרח להם לעבור ולשנות אף מקצת מאחת מכל מצות ה'. ולא היה יעקב אע''ה נושא ב' אחיות ולא היה עמרם נושא דודתו ח''ו. רק מצד השגתם בטהר שכלם התקונים הנוראים הנעשים בכל מצוה בהעולמות וכחות העליונים ותחתונים. והפגמים הגדולים והחורבן והריסה ח''ו שיגרמו בהם אם לא יקיימום. וכן נח הקריב דוקא מן הבהמה הטהורה כי ראה והשיג הכח והשרש העליון של כל בהמה וחיה. איזה מהם כח שרשו מצד הקדושה והקריבה. ואיזה מהם כח נפשה מצד הטומאה והס''א ולא בחר בה להקריבה לפניו ית' כי לא ירצה. וזהו ויתהלך חנוך את האלקים. את האלקים התהלך נח. האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו. שפי' אלקים בעל הכחות כולם. היינו שהשיגו ענייני הכחות העליונים ותחתונים וחקות שמים וארץ ומשטרם. וסדרי הנהגתם והתקשרותם והרכבתם ע''י כל ענייני מעשי האדם. וע''פ סדר וענין זה היה כל א' מהם מתהלך ומתנהג בכל עניניו. כפי שראה והשיג התקונים העליונים לפי שורש נשמתו:

לכן כשהשיג יעקב אבינו ע''ה. שלפי שורש נשמתו יגרום תקונים גדולים בכחות ועולמות העליונים אם ישא השתי אחיות אלו רחל ולאה. והמה יבנו שתיהן את בית ישראל. יגע כמה יגיעות ועבודות להשיגם שינשאו לו. וכן הענין בעמרם שנשא יוכבד דודתו שיצאו ממנה משה אהרן ומרים:

וזה ג''כ א' מהטעמים. שלא ניתנה התורה לנח והאבות הקדושים. שאם היתה ניתנת להם לא היה יעקב רשאי לישא ב' אחיות. ולא עמרם דודתו. אף אם היו משיגים שכן ראוי להם לפי שרש נשמתם. ובאמת זה היה כל בניית בית ישראל עם סגולה. ותיקון כל העולמות עליונים ותחתונים. כענין מאמרם ז''ל וא''ת קין נשא אחותו. עולם חסד יבנה:

Ohr HaChaim Bereishis 49:3

ראובן בכורי - ...ובכלל איך עבר יעקב על הצווי לא יוכל לבכר את בן האהובה+ ודעת הרמב"ן שהאבות קיימו התורה רק בארץ ישראל, מי גילה לו זאת+ והנכון שקבל התורה משם, שקבלה בקבלה עד אדם הראשון, והוא למדה מפי הגבורה, אך בצווי היו רק ז' מצוות שעליהם נהרגים, ועל השאר אם עשאום מקבלים שכר, והאבות לרוב חביבותם קיימום, חוץ מבמקום שהיו רואים ההצלחה הבאה להם חוץ מריוח המצוה, כגון יעקב בנשאו שתי האחיות. ומה גם אם עשו הכל על פי הדבור, וכהרמב"ם בהלכות דעות, שאם אמר נביא לעבור על דברי תורה בהוראת שעה שומעין לו. 

I also saw in Reb Elchonon in Bava Basra that he says it was through nevuah. Kovetz Shiurim BB number 54.

ואף דקיי"ל כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט ועיין בשטמ"ק פ' החובל פ"ז בשם המאירי היינו היכא שגם לאחר מתן תורה אינה מצווה כגון היושב בסוכה בשעה שהגשמים יורדים אבל אם המעשה היא מעשה מצוה אלא שהאדם הזה לא נצטוה אין זה נקרא הדיוט אלא מקבל שכר כאינו מצווה ועושה כמו נשים במ"ע שהזמ"ג שמברכות עליהן ואין בזה משום ברכה לבטלה לדעת ר"ת וכן האבות קודם מ"ת שידעו בנבואה שעתידין ישראל להצטוות בהן ומה"ט לא תיקשי מצטער היושב בסוכה למה אינו עובר בבל תוסיף כמו הישן בשמיני בסוכה אלא דכיון דמצות סוכה תשבו כעין תדורו וישיבת מצטער אינה כעין תדורו אין זו מעשה מצוה כלל ולא שייך בל תוסיף אלא היכא שעושה מעשה המצוד כהלכתה רק שאינו מצווה וכך כתב ריא"ז פ"ד דר"ה דמשו"ה אשה המניחה תפילין אינה עוברת בבל תוסיף דהוי כמו איש המניח תפילין ברגלו ולסברא זו נראה דליכא מעשה מצוה כלל כשמנחת תפילין וא"כ אסור לה לברך כדעת הרמב"ם ולא כדעת ר"ת וגם שייך בזה לומר נקרא הדיוט כמו במצטער היושב בסוכה אבל דעת רש"י עירובין צ"ו דעוברת בב"ת וכן היא דעת מז"ה שהביא בשלטי גבורים בפ"ד דר"ה אבל דוקא במכונת למצוד דלעבור שלא בזמנו בעי כוונה ואשה כיון דלא מיחייבא הוי כשלא בזמנו כמ"ש תוס' עירובין צ"ו אמנם מדתנן מפרנסין עניי עכו"ם מפני דרכי שלום משמע דאי לאו דרכי שלום ליכא שום מצוה וצ"ל דהוא דוקא בישראל אינו מצווה לתת לעכו"ם דקראי דכתיבי בישראל איירי לתת לאחיך אבל מצות ב"נ על הצדקה היא לתת גם לעכו"ם 

So: the bottom line is that this is a machlokes tanaim between R Shimon and R Levi, and among the achronim between the Ohr HaChaim/Reb Elchonon and the Nefesh HaChaim, and the Ohr HaChaim is like the Mabit. It could be that the Rambam/Ramban/Chinuch would say like the Nefesh HaChaim, because if the reasons of mitzvos are evident to one whose yetzer hara does not mislead him, the Avos, who had purified themselves completely, could very well have discovered all the mitzvos on their own.

UPDATE, 2018
I just heard from Rav Harvey Zupnik about the Kedushas Levi's pshat. He says that when a person is sufficiently purified and sheds the limiting bonds of the physical world, his limbs' correspondenve to their mitzvos becomes evident. Avraham Avinu and Klal Yisrael by Sinai were so purified that the mitzvos became as evident to them as the form and function of our limbs are to us.
He says that the Alshich says something similar. I haven't looked for the Alshich yet.

Kedushas Levi, Megilla 12, Kedusha Rishona.

ונראה כי צריכין להבין מה שקדמו ישראל עשיה לשמיעה האיך עושין קודם ששומעין אפס נ"ל כי צריכין להבין על מאמר הגדה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דהנו וצריכין להבין מה טובה היה בקרבנו הר סיני בלתי קבלת התורה ונראה שאמרו חז"ל (יומא כח:) קיים היה אברהם אבינו ע"ה כל התורה אפי' ע"ת עד שלא נתנה והנה צריכין להבין מאין ידע אברהם אבינו ע"ה התורה עד שלא ניתנה אפס הנה ידוע כי הרמ"ח מצות עשה כנגד הרמ"ח אברים הרוהני' והשס"ה מצות לא תעשה כנגד שס"ה גידים הרוחניים והמסתכל ברוחניות אברים שלו וברוחניות הגידין שלו הוא משיג הרמ"ה מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה וכמו שאברי הגוף צריכין למזון הגשמיות שלו ולדברים הגשמיים הצריכין לכל אבר ואבר כן האברים הרוהנים צריכין לכל אבר ואבר למצות שלו וכשם שאברים הגשמים א"צ ללמוד אותם הגשמיות שלהם כן כל אבר ואבר הרוחנים א"צ ללמוד אותם כי מעצמם משיגים להמצות שלהם וגם כי האברים הרוחנים ההיות שלהם הם בעצממ המצות עשה והשסאה גידין ההיות שלהם בעצמם שס"ה ל"ת כי הרוחניות הוא דקות השכל ודקות המחשבה והזדככות המהשבות הוא רק המצות נמצא מי שיש לו התפשטות הגשמיות כמעמד הר סיני הוא מדובק באור השכל שלו במ"ע ובמל"ת כי האור השכל אינו רק לקיים מצות עשה ולהזהר מל"ת והפונה ממ"ע ומל"ת הוא נקרא כסיל בפי אדון כל החכמים שלמה המלך ע"ה כי אור השכל אינו רק בקיום מ"ע ול"ת והשכל בעצמו אינו רק להזהר מל"ת ולקיים מצות עשה ולכן קודם שניתנה התורה הקדושה היו יכולים להשיג כל התורה רמ"ח מצות עשה ושס"ה ל"ת אפס מה שאנחנו אין משיגיו התורה מעצמנו ומשכלנו הוא מהמת החומריות אשר הוא מסך המבדיל להשיג אור הרוהניות אמנם מי שיש לו התפשטות הגשמיות והתגברות הרוהניות הוא יכול להשיג בעין שכלו מעצמו התורה כי הרמ"ה אברים הרוהנים הם בעצמם מ"ע ושסאה גידים בעצמם מל"ת ולכן אברהם אבינו ע"ה אשר נזדכך החומר שלו השיג מרמ"ה איבריו ושס"ה גידיו שלו הרוחניות של כל התורה כולי עד שלא ניתנ' וזה אשר יסד בעל הגדה אלו קרבנו לפני הר סיני כו' כי הנה נודע שבמעמד הר סיני פסקה זוהמתן כלומר שבהכנת מתן הורה דהיינו בהגבלת שלשה ימים מנשותיהן אשר היו דומין למלאכים ובקרבנות של נערי בני ישראל נזדכך החומר שלהם והשיגו התורה עד שלא ניתנה ולכן אמרו (שבת קמו) במעמד הר סיני פסקו זוהמתן ולא אמרו במתן תורה פסקו זוהמתן שבמעמד הר סיני בעצמו והכנתן למתן תורה נפסקה זוהמתן וכיון שפסקו זוהמתן השיגו התורה שהתורה היא הרמ"ח אברים הרוחנים ושס"ה גידים הרוחנים ונדבק האור השכל באור מצות כי הוא הכל אחד וזה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו כלומר כיון שקרבנו לפני הר סיני אז פסקה זוהמתן והשיגו את התורה עד שלא ניתנה כמו שהשיג אברהם אבינו ע"ה ולכן אפילו לא נתן לנו את התורה דיינו ועיין באלשיך הקדוש על שיר השירים אשר הוא כתב כדברים האלה.

Pesach. Eating the Korban Pesach When You Are Not Hungry. על השובע ולתאבון

This was originally posted this in '11, and it contains a great deal of  צורבא מרבנן Chaim B's and שיננא Nachum J's contributions.  It was re-posted in 2012 to include some important additions. This time it is being re-posted to include a good he'ara from החבר Rabbi Yehuda Oppenheimer.

**************************

The Korban Pesach should be eaten על השובע, when a person is not hungry.  This does not mean he should eat it when he has no appetite at all, because such eating is disgraceful and may not even be considered "eating" at all in halacha.  He should not be hungry when he eats it, but he should still enjoy eating, like people enjoy dessert.  This rule, derived from a passuk, gives rise to two (2) questions.  

PART I, addressing Question 1.

Question 1: How is the Pesach rule of  על השובע different than the general Kodshim rule of  על השובע. 

Although the rule is best known in the context of Korban Pesach (Rambam 5 Korban Pesach 3), an identical rule applies to all korbanos (Rambam 10 Maaseh Hakorbanos 11, from Temura 23a).  See Zevachim 30b in middle of the daf and Rashi that brings the Toras Kohanim.  So the question is, why do we need a drasha specific to Korban Pesach.  And having a drasha specifically by the Korban Pesach, how is this din  על השובע different from the general kodshim rule of  על השובע? (Rashi, Pesachim 83a, says that there is no special din by Pesach, and that the famous  על השובע by Pesach is just an application of the general  על השובע of all Kodshim.  But most Rishonim do not  hold like Rashi, like the Rambam in Mitzvos Asei #56 who quotes the Mechilta in support of his pshat.)

So the Brisker Rov answers that it appears in the Rambam that the general rule of  על השובע only applies to Kodshei Kodoshim, but not to kodshim kalim like Korban Pesach. The reason for this distinction is that the mitzva to eat kodshim only exists for kodshei kodoshim, while the mitzva for kodoshim kalim is only to see to it that the kodshim are eaten, but not necessarily that you eat it yourself (as the Beis Halevi says, though he says it regarding both Kodshei Kodoshim and Kalim.)  The chiddush of the passuk here is that even though Korban Pesach is Kodshim Kalim, there's a din of al hasova anyway.  The Rov says this might be because of the unique mitzva of eating korban pesach; the purpose of the korban is that it be eaten, unlike other korbanos where the purpose is the sacrificial service and the eating is secondary.  Here, the eating is primary.

Elsewhere, (in the Grach al Hashas page 21 to Pesachim 41a) he says that the general din of  על השובע by kodshim only applies to Kohanim, for whom there's a din of Lemashcha, but it does not apply to non-Kohanim that eat kodshim, like Shlamim or Todah.  So the chiddush by Pesach is that it applies even to non-kohanim.

With some thought, I think we ought to be able to think of more answers.  For example:

1.  The drasha in Torah Kohanim, as brought in Temura, says that if one has an abundance of korban meat to eat, the meal should consist entirely of the korbanos.  But if there is little meat to go around, one should eat other foods to take the edge off his hunger and only then eat the korban.  We see that the din of al hasova by kodshim does not mean that you have to eat every kezayis al hasova.  It only means that you should ensure that by the time you get the finish the meal, the last kezayis will be al hasova.

2.  The Chinuch, based on the Yerushalmi (Pesachim 6:4, brought in Tosfos Pesachim 70a D'H Lahv) says that the reason the Torah prohibits breaking bones of the Pesach is so that people should not eat it ravenously, breaking bones and sucking out marrow.  They should eat it calmly.  The Chinuch is reading this rule in consonance with the din of Al Hasova.  If the general kodshim rule of al hasova were all that mattered here, that would mean that you could begin eating the Korban Pesach with a strong hunger, and the Chinuch's idea wouldn't make any sense.  Evidently, the Chinuch assumed that by the Korban Pesach, you need to eat every single kezayis al hasova.

So we already have one answer.  It could be that by other kodshim, the din al hasova only means that you should end your achilas kodshim with a kezayis of some korban al hasova.  It's a din in the participants in the meal, not in the kodshim themselves.  But by Pesach, the din of al hasova applies to the korban itself, and requires that every single bite be al hasova.  Unfortunately, the Rambam in 8 Chametz Umatza 7 and 9 indicates that he holds that you eat the Pesach during the meal and then again at the end of the meal, just like other kodshim.



PART II, addressing Question 2.  As it turns out, Question II leads us to an answer on Question I.

Question 2: Why is there a din of על השובע by Kodshim/Pesach, when in all the rest of the Torah, when there is a mitzva to eat something, we are encouraged to davka eat it לתאבון, when we're hungry, because eating with hunger and desire is a hiddur mitzva.

There is something very strange about the basic concept of al hasova.  It seems to be diametrically opposite of the general rule of Mitzvos.  That is, the Gemara in Pesachim says that one should not eat a lot before Pesach, in order that he should eat Matza "Le'tei'avon," with desire, with a strong appetite.  If by kodshim the mitzva is to eat it al hasova, why is the rule by matza exactly the opposite?  Why by one is the mitzva hunger, and by the other the mitzva is enjoyment davka without hunger?

We have a rule of מצוות לאו ליהנות ניתנו.  The logic of this rule is that any pleasure derived from fulfillment of a mitzva is viewed as tertiary and legally irrelevant; the only result of the act that is recognized as significant by the halacha is the kiyum hamitzva.  On the other hand, you have the Taz in YD 221:43, and the Rabbeinu Avraham min Hahar in Nedarim 48, that say that because the whole point of limud hatorah is to learn with pleasure, the rule of lav lei'hanos doesn't apply.   The Rashba there, and the Ran there on 37a, disagree.  Rav Shteinman Shlitah in his Ayeles Hashachar on Nedarim 16b starting from "Be'omeir" and especially on the next page DH Ve'Efshar) says that it according to some rishonim, even if we would agree with Rabbeinu Avraham that the purpose of limud is to have hana'a, that is all the more reason to say lav lei'hanos nitnu, because the pleasure is the mitzva, and the pleasure we personally derive is considered secondary to the purpose of serving Hashem.  (see, e.g., שערי יושר א:ז ד"ה ובדרך, קובץ שמועות חולין לט, but see farkert (c.f.) רשב"א סוכה לא: who says pshat in lav leihanos because hana'a ruchnis doesn't matter.  This machlokes is discussed in the  פרי חדש או"ח תקפו-ה and the Sefer Hamakneh 22:12.  For more mekoros than you can shake a stick at, see Sdei Chemed volume 4 page 205.)

So it turns out that there are mitzvos where the whole kiyum of the mitzva is to enjoy the act.  By such mitzvos, the more hana'ah, the more mitzva, and so we eat le'tei'avon.  This is true where the mitzva is the achila.   But even though the hana'ah is the mitzva, we still say Lav leihanos nitnu, that because we are motivated by the chiyuv, not the pleasure, and any pleasure is trivial and halachicly irrelevant.  So we do them in an ofen of hana'a in order to be me'kayeim the mitzvah with hiddur.  In other mitzvos, though, where the kiyum is not the pleasure, then kal vachomer the hana'a is irrelevant.  By those mitzvos, since the hana'a is not the tachlis of the mitzva, the hiddur in the avoda would be to demonstrate that the hana'a is not important, and so it is best to do them "al hasova."  This is true by achilas kodshim, where the mitzva is not to eat it, but rather to "see to it that it is eaten."

Korban Pesach is a strange kind of mitzva.  On the one hand, it is kodshim, where the best thing to do is to eat it al hasova.  On the other hand, it's a mitzva to eat it, like any achila shel mitzva, and is such cases, the best thing to do is to eat it le'tei'avon.  So what do you do?  The Torah is mechadeish that even though it has aspects of other mitzvos, the kodshim aspect is dominant, and therefore it should be eaten al hasova.  And even so, the matza that accompanies it, the Al matzos umerorim of the Korban, should be eaten le'tei'avon.  (See Sfas Emes below.)

This explains why some mitzvos require sova and some require tei'avon.  It also explains why the Torah needs to tell us Sova by Pesach even though it would be covered by the general din sova of kodshim anyway.



2016 ADDITION FROM RABBI YEHUDA OPPENHEIMER

I would like to suggest that, according to the Rambam, Question 2 does not begin.רמב״ם הלכות ק"פ פרק ח' (א) אכילת בשר הפסח בליל חמשה עשר מצות עשה שנאמר .... (ג) מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע, לפיכך אם הקריב שלמי חגיגה בארבעה עשר, אוכל מהן תחילה ואחר כך אוכל בשר הפסח כדי לשבוע ממנו, ואם לא אכל אלא כזית יצא ידי חובתו.The way the Rambam chooses to write the minimum Shiur of Achilas K”P (Kazayis) is remarkable. He contrasts it to the Mitzva Min Hamuvchar of eating an Achilas Sova! According to conventional wisdom - that Sova is the state one should be in when beginning to eat - this makes absolutely no sense!!! Obviously, the Rambam learns that Sova is the state one should be in when finishing to eat. (Don’t leave K”P hungry - eat enough so that you become satisfied from it). Now we have a Mitzva min Hamuvchar Shiur (Achilas Sova) vs. a Bedieved Shiur (Kazayis, from which he will leave hungry). The wordsלפיכך אם הקריב שלמי חגיגה בארבעה עשר, אוכל מהן תחילה ואחר כך אוכל בשר הפסח כדי לשבוע ממנו are also absurd unless you learn this way. YO

(My shiur answered the Le'tei'avon/Al Hasova question differently: that Al Hasova applies only when you're eating Mishulchan gavo'ah.  Once you say that Al Hasova is only for korbanos that are eaten Mishulchan Gavo'ah, you can say like the Brisker Rov above in explaining why you need a new halacha in Korban Pesach.)

Also: in the previous post, I quoted a Sfas Emes on the topic of the difference between the Matza of Ba'erev and the Matza of Al Matzos.  This Sfas Emes happens to be equally relevant to this discussion of Sova and Tei'avon, so I'm quoting it again here.

פ ר ק  ע ר ב י  פ ס ח י ם .

"ב ג מ ׳  מאי אריא ע"פ  כו׳ קשה למ״ש התוס׳  צ"ט  דמתני׳ כולל גם ע״פ שני א״כ לא הוי בכלל עיו״ט  וגם באמת  יש לדון  ולהתיר בע״פ  שני דאין  לחוש אם  לא  יאכל בלילה לתיאבון כיון דמצות פסח  הוא  לאכול על  השובע. רק בפסח ראשון האיסור הוא משום חיוב מצה דמצוה לאכול לתיאבון [משום הידור מצוה כמו"ש  הרשב״ם  לעיל במשנה בד"ה לא יאכל דלא  כמ״ש התוס׳ לקמן (ק״ז:)  דאכילה גסה גרע מאכילה על השובע ע״ש]. אבל בפסח  שני  ליכא חיוב מצה מצד עצמו אלא  בשביל הפסח וא״כ נאכל  על השובע כמו הפסח.  ו כ"מ  מדברי הרשב״ם ד״ה משום  חיובא דמצה כו ׳  וחיובא דמצה  לילה הראשון חובה דכתי '  בערב  ת״מ משמע דמשום דמהאי קרא ילפינן חיוב מצה בלא הפסח  להכי בעי לתיאבון. אבל מקרא דעל  מצות ומרורים דמשמע  חיובא עם הפסח אין לחוש אם אין אוכל לתיאבון. וא״כ בפ"ש  י״ל דמותר  כנ"ל.

Please note that the Rama 471:2 brings a minhag to not eat things you can use for Maror on the day before Pesach, so that you will eat them at night "Le'Tei'avon."  The Ba'eir Heiteiv there and the Mishna Berura in SK 15 say אין למנהג זה טעם, which is kind of funny when you think about it.  Anyway, this issue clearly is connected to the Sfas Emes' discussion, whether it has ta'am or not.  Also, note that Rashi and the Rashbam in Pesachim 119b say that the main matza that you're yotzei mitzvas matza with is the Afikomen.  How, then, can they say that you shouldn't eat matza before the seder so it will be le'tei'avon, when the matza you're being yotzei with is at the end of the meal, by which time you've eaten a ton of food?  One might suggest that the two zeisim, at the beginning and the end of the meal, satisfy both the din of Le'Tei'avon and the din of Al Hasova, whether it fits into Rashi and the Rashbam or not.

I do want to mention though, that his statement that the Matza and Maror of the Korban is not to be eaten le'tei'avon, but rather al Hasova, seems to be contradicted by the Mechilta brought in the Kesef Mishna in 8 Hilchos Korban Pesach 3, where the Rambam says מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע., the Kesef Mishna says:

  במכילתא הפסח נאכל אכילת שובע ואין מצה ומרור נאכלין אכילת שובע, כלומר אחר אכילת מצה ומרור יאכלוהו.

But the fact is that this question is only one of hundreds that revolve around the  issue of how closely tied the Matza and Maror of the Korban are to the Korban as opposed to the matza of Ba'erev tochlu, which is where I believe the Sfas Emes missed pshat in the Rosh, and this is not the place to talk about it.

Biyur Chametz: Burning by a Shaliach or Destroying by Yourself

This was the question posed at a wedding we attended last night. This person is home the night before Pesach, and he does the normal bedika with a bracha.  The next morning, he will be either on a plane or in the airport, and the only way he can destroy chametz is by a means other than burning, such as dropping it down a drain, or eating it with the intent of kiyum mitzvas biyur.  What should he do?  Ask a friend to burn it, or take some and destroy it himself?  On the one hand, it is better to destroy chametz by burning, so that would be הידור מצוה. On the other hand, it is better to do a mitzva yourself, based on the idea of מצוה בו יותר מבשלוחו.

This is one of those balance issues, like weighing hiddur, rov ahm, zerizin, and bo yoser mishlucho.

Here was our response.

1.  The Magen Avraham in 432:5 (as emphasized by the Pri Megadim there, but I don't get his raya from Pesachim 4b)  says that the concept that it is better for one to do a mitzva personally rather than through a shaliach only requires that the person do part of the mitzva himself. Once he's done part of the mitzva, there is absolutely nothing lost by having a shaliach do the rest. The truth is, it would seem that we don't need the Magen Avraham for this, because it's obvious in the Gemara in Kiddushin 41a by the preparations for Shabbos.  He didn't mop the floor, he just threw a bone into the cholent. But the truth is that the chiddush of the Magen Avraham is that I would have thought that he limited the actions he did lekavod Shabbos to little things because if he had to prepare the whole Shabbos every week, Rav wouldn't be The Great Amora Rav, he would be The Great Balabosteh Rav, so he balanced the need of mitzva bo against the time constraints.  The chiddush of the Magen Avraham is that it was not a balance.  Once he did a little bit, he has the entire benefit of "bo," even if his shaliach does all the rest.

This applies here in two ways.

A. Since he did the bedika himself, that is called the beginning of the biyur that takes place the next day, then according to the Magen Avraham, since he did part of the mitzva, there's nothing wrong with having a shaliach do the rest.  So he should leave everything for the shaliach, and he doesn't have to do anything by himself.

B.  Even assuming that the Magen Avraham would not apply where all he did was bedika, but here he is doing part of the actual destroying by himself.  So he should take some with him and destroy it, and leave the rest for his shaliach to burn. This way, he did part by himself and he can do the rest via shaliach. Since the bulk of the biyur is with burning, the mitzva is being done with hiddur and he is not missing out on the "bo."


But in truth, the Chayei Adam addresses this question in 68:7.

מצוה בו יותר מבשלוחו (צ"ע אם הוא יעשה המצוה לא יהיה מהודר כ"כ כגון הרוצה לכתוב לו ס"ת ואין מכתבו מהודר ואם ישכור סופר יהיה מהודר איזה עדיף 

He discusses whether it is better to write a sefer Torah yourself with less hiddur or have a sofer, qua shaliach, write it with hiddur for you.  He remains uncertain le'halacha.  Therefore, in our case, he would also be unsure.

It troubles me that he does not apply the Magen Avraham to kesivas sefer Torah.  Evidently he held that every letter requires hiddur, so doing one letter imperfectly still forces the hiddur/shlucho issue- true, he could fulfill the "do it yourself" mandate by writing one letter, but maybe he should forego the benefit of "yourself" in favor of hiddur.  We would have said that one letter without hiddur does not take away from the hiddur of the mitzva as a whole, just as we said by biyur chametz.


Another problem we have with the Chayei Adam is that we believe that the resolution to his question is clear.  Rashi there in Kiddushin says that the benefit of "bo" is that he gets "tfei schar," his reward is greater.  One should ask, since when is the schar a factor in deciding how to do a mitzva? One should answer that Rashi means this as a sign that it is a better mitzva. More schar proves that it is a better mitzva, and one should endeavor that mitzvos should be fulfilled in the best way.  If so, in our case where it's bo but no hiddur or shlucho with hiddur, then obviously the better kiyum is with the shaliach and the bo would be serving yourself at the expense of the proper kiyum of the mitzva.  We ought to do mitzvos so they are fulfilled beautifully, rather than fulfilling ourselves by doing mitzvos.

Furthermore, even if we were to assume that the "advantage" of the hiddur of sreifa and the hiddur of "bo" are commensurate, it is obvious that a hiddur in the cheftza of the mitzva, and intrinsic hiddur, is more important than a hiddur in the person doing it, which is an extrinsic hiddur.

Reb Akiva Eiger also talks about this in the gilyon to OC 446. The Magen Avraham there in sk 2 talks about finding chametz on Pesach and telling a goy to burn it, as a shvus with a mitzvah. RAE says that if you ask a goy to burn your chametz, you're not mekayeim Tashbisu because there's no shlichus l'akum.. Rav Tzvi Pesach Frank in Har Tzvi OC 143  answers that the chiyuv is to see that it's done, not a mitzva she'b'gufo, it doesn't need shlichus at all- and this is like tevillas keilim or building a maakah as discussed in the Minchas Chinuch.   Additionally, some say, like the Nesivos in 182 sk 1, that ein shlichus l'akum is only where you need a chalos, but where you just need a maaseh done, yeish shlichus. Obviously, and from other rayos as well, RAE doesn't hold like the Nesivos. I think Reb Meir Simcha also says like the Nesivos, but I don't remember where.

Titzaveh. Lishmah is Not Binary. Where you need Lishmah, More is Better.

Several months ago we wrote about a disagreement we had with a friend.  Harvey Zupnick said from the Satmarer that given the choice between tefillin written by a yarei shamayim artist, whose work was uniquely beautiful, and that of a known tzadik and parush, whose work was less beautiful, the better choice is that of the great tzadik.

We initially resisted this idea, because we believed that Lishmah is an on/off- if the sefer or the tefillin was done lishma, it's kosher. If it's not, it's not kosher.  Like kavana by a mitzvah if you hold tzrichos kavana.  Later, we learned that certainly in the case of safrus, where lishma involves a great deal of effort and knowledge, it is better to take that of the tzadik.  We also found this to be the case by Bris Millah.

In today's parsha, we found the Netziv addresses this like an arrow.

העמק דבר שמות  כח ג ד"ה ועשו בגדי אהרון לקדשו

ועשו את בגדי אהרן לקדשו. דאחר שנצטוה אהרן להתקדש נתן המקום לו בגדי קודש שיסייעו לו לדבר. 

וידוע דכ״ד שבקדושה לבד שטעון עשיה לשמה עפ״י דין עוד כל מה שמכינים יותר הפעולה לשם קדושה מועלת יותר לתכליתה 

כמש״כ לעיל י״ט ב׳ ובכ״מ מש״ה נצטוה משה שיזהיר להאומנים שהם בעצמם יראי ה׳ לעשות הבגדים באופן שיועילו יותר לקדשו. ובאשר הוא דבר שבלב ע״כ הקדים לומר להם אשר מלאתי את אהרן רוח חכמה והוא יבין וישכיל מכח הבגדים איך שהם פועלים על לבו. היאך נעשו. ומש״ה נצטוה בזה משה בעצמו שידבר אל כל חכמי לב. ולא בצלאל שזה הפרט אינו נוגע לחכמות המלאכה אלא לחכמת המוסר:

Pretty clear. And the funny thing is that his citation to what he says in י״ט ב׳ doesn't seem to be any proof at all. Evidently, he doesn't care, because he holds that it is common sense and should be self evident.  ידוע.  So not only am I wrong, I'm obviously wrong. 

Yes, we could be stubborn and say that Bigdei Kehuna are special, as the Ramban says in 28:1-

הבגדים צריכין עשייה לשמן ויתכן שיהיו צריכין כוונה ולכן אמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאחיו רוח חכמה שיבינו מה שיעשו וכבר אמרו דמות דיוקנו מנצח לפני בבית מלחמתי

and Rav Sternbuch says that this is a unique din by bigdei kehuna-

 בדבריו אלה נתכוין הרמב"ן לתרץ את כפל הלשון שבפסוק כיון שכבר אמר הפסוק חכמי לב לשם מה הוצרך להוסיף ולומר אשר מלאחיו רוח חכמה וע"ז תירץ כי הראשון הוא חכמת לב לעשות במלאכה והשני שמלבד תבונת כפיו בקי ומלא הוא בחכמה ויודע לכוון לשמה אולם דבר זה צריך ביאור איזו חכמה צריך לכוונת לשמה והלא כל המצוות שכוונת לשמה מעכבת בהן כל אחד מישראל שהגיע לגדלות והוא בר דעת כשר לעשיית לשמה 

אמנם בזוה"ק כאן מפורש שכדי ראוי הבגדים צריך להיות בעל רוח הקדש ואולי זה רמוז במה שדקדק הכתוב ואמר אשר מלאתיו רוח חכמה היינו שלא די בחכמת התורה שזכה בה ע"י עמלו וטרחו רק צריך גם שיזכה שתשרה עליו רוח ממרום רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה' ולזה רמז הרמב"ן במה שהוסיף בקוצר לשונו הזהב וכבר אמרו דמות דיוקנו מנצח לפני בבית מלחמתי ואלו היו דבריו של אלכסנדר מוקדון כשראה את שמעון הצדיק ולמדנו מכאן שהכהן הגדול הוא מלאך ה' צבאות לבוש במלבושי משרתי עליון עד שנעשה בבגדים דמות כרובים ולכן צריך רוח הקדש כדי להיות ראוי לעסוק במעשה הבגדים 

And we could be stubborn and say that you can't prove anything from the klei hamikdash in general, because we know that there's a din of ויקחו לי and Betzalel had Ruach HaKodesh to use the gold from the bigger tzadik in the Aron, for example, and the lesser one for the Brichim, as Reb Chaim Volozhiner said about Lachashov Machashavos.

But that's not what the Netziv says.  He says this is true by Kol Davar Shebikdusha that needs asiyah lishma.  

Similarly, Reb Elyah Lopian in his Lev Eliyahu II 232 brings from Reb Chaim Volozhiner that if you learn from a sefer written by a person who is not good, you might not be successful in your learning, and this is why Sefer Torah sheksavo min yisareif- not just that it MAY be burned, but it SHOULD be burned. But he goes on to apply this even to devarim shel chol that are used in the environment of doing mizvos, which is not consistent with what we're saying.

So it's not just Safrus, or Milah, or Chinuch ( כמה גדולים מעשי חייא.)  It's every place where there's a din of lishmah.

We still say that by regular "tzrichos kavana," it's a simple binary.  

There happens to be a nafkeh minah- by Matza Shemura.  Reb Boruch Ber in Gittin says that the din Lishma by Shemura is really the din of tzrichos kavana, not the lishma like by safrus.  So, if is just a din of kavana, then just have kavana and it's fine.  If you say not like Reb Boruch Ber, and you understand the din of Shemura to be in the parsha of Lishmah, then "more lishmah=better matza."

Harav Oppenheimer points out that it not logical to apply this to all cases that need lishma.  I thought about this over Shabbos, and I think he's right.  Where the object has kedusha, it can have greater kedusha.  Where the object does not have kedusha, such as Tzitzis and Matza Shemura, the din of lishma is yes/no. The Netziv's words support this, of course.  He says כ״ד שבקדושה that needs lishmah, not every case that needs lishmah.  And it's logical. If we're talking about an enhancement in the object, we must be talking about objects which are intrinsically changed.  I don't think that's the case with tashmishei mitzvah.   Does it need genizah?  If it doesn't, then the lishma it is not a change in the cheftza, it's just a hechsher for something else.

UPDATE NISSAN AYIN CHES/APRIL '18.

I just saw the Shai LaTorah Vol. I page 218 where he says the following.

ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאתיכם מארץ מצרים (שמות י"ב י"ז)

הנה יש לעיין הא גם בלא אזהרה זו מחויבים להיזהר ולהשמר מאיסור חמץ שיש בזה איסור כרת וא"כ מהי ההוספה של "ושמרתם"? ואין לומר שהכוונה לשמור בהקפדה יתירה דהנה גבי שור המועד כתיב ג"כ דיני שמירה והתם סגי בשמירה פחותה וא"כ מה חדשה התורה בחיוב "שמירת מצות"? 

וראיתי בשמו של מרן הגרי"ז זצ"ל דהנה מצינו בגמ' פסחים [מ"ח ע"ב] סימנים ברורים לחמץ כקרני חגבים או סידוק ובעצם לא צריכה המצה שימור כיון שניכר במצה עצמה אם נתחמצה או לא וחדשה התורה במצות ושמרתם שלא לסמוך רק על הסימנים אלא לשמור היטב בשעת טחינה אפיה ולישה 

ועפ"ז נראה עוד שכל מה ששומר טפי וכל פעולה שאדם מחמיר ומדקדק אינו רק הידור מצוה כמו אתרוג נאה אלא קיום מצות עשה שהרי התורה סתמה "ושמרתם" וכל מה שעוסק ומדקדק יותר בשמירת המצה שלא יבוא לידי חימוץ מקיים מצות עשה ממש 

When I read it, I thought that he was saying that our theme, that more lishma enhances the mitzva, applies even by Matza Shemura. But as Rav Oppenheimer said, and my son Shlomo (Brisk!) and son in law Moishe (Mir and Navardok!) agreed, which is exceedingly rare, that is exactly NOT what the Rov is saying. He is simply saying that Lishma by Matza is a mitzva on its own. Yes,  you need that kiyum to make the matza kosher, But it is a self standing mitzva. He definitely is not saying that a better kiyum of that mitzva enhances the Matza itself. As far as the Matza is concerned, either it's lishma and kosher, or it's not lishma and not kosher.

The only issue that remains is the Machlokes brought in the Mishna Le'Melech in Klei Hamikdash about whether Bigdei Kehuna are Klei Shareis or not. Klei Hamikdash 8:5, as follows:

ובגדי כ"ג שבלו גונזין אותם.... ובגדי כהונה אם יש להם דין כלי שרת עיין בתוס' קידושין (דף מ"ד) שכתבו שאם עדיין לא נתחנכו אין להם דין קדושת כלי שרת אלא קדושת בד"ה אבל אם נתחנכו יש להן דין כלי שרת שקדושים קדושת הגוף אך הריטב"א שם חולק בזה וסבירא ליה דאינן קדושת הגוף ככלי שרת שהרי אין משתמשין בהן בגופם ומכשירי עבודה הם ודינן כקדושת דמים ע"כ. 

(It's not only the Ritva, it's the Ramban there in Kiddushin, too.)

If Bigdei Kehuna are only machshirim, like the Ritva, then it doesn't make sense that there should be dargos of hechsher, because the begadim are not the cheftza that matters.  Either they're machshir or they're not.  Of course it's very likely that the Netziv is going with 

Tosfos in Kiddushin that they are klei shoreis, i.e., that they are devorim kedoshim. OR that even if they're not klei shareis that they have kedusha, and are not merely tashmishei mitzva like tzitzis.  For one thing, it could be that they are tashmishei kedusha, not tashmishei mitzva, and that might make a difference. 

I mentioned this problem to Harav Gedaliah Finkel of the Mir Yerushalayim, who brings the Netziv in the introduction to one of his many Imrei Gedaliahs.  Our families were very close, and we've known each other, since we were children here in Chicago. This is what he said.

Probably what the Netziv means is the etzem levisha of the bigdei kehuda [not the making of them] is the necessary hachana that made Aaron hakohen more muchsher for kedusha and avodos hakohanim.

Harav Gedaliah, l'aniyus daati, is right and wrong.  He is right in what he says, because the Netziv does say אשר מלאתי את אהרן רוח חכמה והוא יבין וישכיל מכח הבגדים איך שהם פועלים על לבו. But if that's all the Netziv said, it would be fine.  The problem is that he goes on to say 

מש״ה נצטוה בזה משה בעצמו שידבר אל כל חכמי לב. ולא בצלאל שזה הפרט אינו נוגע לחכמות המלאכה אלא לחכמת המוסר:

But the truth is, he could still be right.  Somehow, and I don't know how, the pshat is that the way they were made is po'eil on Aharon to become more kadosh.  In other words, they are more than a machshir, they are poeil al leiv Aharon, which is equivalent to things that have kedusha.  But then one might say the same thing about Matzah and Tzitzis.  Or, as I mentioned above, we can be mechaleik between tashmishei mitzva and tashmishei kedusha. I've  reached the end of the road. Either approach seems valid.  In any case, one thing I do know- that sometimes, more lishma means a better mitzvah.

UPDATE NISSAN PEI BEIS/APRIL 2022

I saw that Rav Rudderman, quoted in an Artscroll Hagada, says that all mitzvos need hachana, and the hachana makes a tremendous difference in the kedusha the mitzva imparts. He brings the Chasidim Harishonim before shmoneh esrei and our pesukei d'zimra; and what happened at Acheir's bris; then he brings two things from the Sforno. (Artscroll's deserved reputation for accuracy and interpretation speaks for itself, but I think that the raya from tefilla is tzarich iyun. He must have talked about the question and answer of the Gemara about תורתן היאך משתמרת)

Shemos 28:5 - that by the Bigdei Kehuna, even gathering the material needed lishma.

והם יקחו את הזהב וכמו שיכונו בעת העשייה כן יכונו כשיקחו את הזהב וכו':

and Shemos 38:21, that the 

משכן העדות ספר מעלות זה המשכן שבשבילם היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד אויבים. ראשונה, שהיה משכן העדות, שהיו בו לוחות העדות. ב', אשר פקד על פי משה. ג', שהיתה עבודת הלויים ביד איתמר, כי אמנם משמרת כל חלקי המשכן ביד איתמר היתה. ד', ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה, שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו, מיוחסים וצדיקים שבדור, ובכן שרתה שכינה במעשי ידיהם ולא נפל ביד אויבים. אבל מקדש שלמה שהיו עובדי המלאכה בו מצור, אף על פי ששרתה בו שכינה נפסדו חלקיו, והוצרך לחזק את בדק הבית ונפל בסוף הכל ביד אויבים. אבל בית שני שלא היה בו גם אחד מכל אלה התנאים לא שרתה בו שכינה ונפל ביד אויבים, כי אמנם בית שני לא היה משכן העדות, שלא היו בו לוחות העדות, ולא פוקד כי אם על פי כורש ולא היו שם בני לוי, כמו שהעיד עזרא באמרו ואבינה בעם ובכהנים, ומבני לוי לא מצאתי שם ומן המתעסקים בבנינו היו צידונים וצורים, כמבואר בספר עזרא:

all relating to the Maharsha and the Gaon on עצי שיטים עומדים in Yoma 72 and Reb Chiya's דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל in BM 85.