Pinchas, The Din of Semicha

I was talking to my son Harav Mordechai of Kollel l'Hora'ah in Marlboro, and he pointed out something very strong in Reb Moshe's Darash this week.  As usual, it's one of those "poshut!......oh, not so poshut" verter.

וסמכת את ידך עליו – לכאורה איזה צורך הוא בסמיכת ידיים? ונראה שהוא כדי שבכל ימי חייו יהיה כפוף וקשור למשה, שיראה לכוין דעתו לדעת האמת של משה מפי הגבורה, והוא כמו שלעולם מונח אסור וכפוף תחת משה. וכן כל המוסמכים עד לעולם, אף שהוא בשמא ולא בידא, אבל הוא איש מפי איש עד יהושע שנסמך בידיים, ולכן גם הם נחשבו כפופים, ורק באופן זה נחשבו מוסמכים וכשרים לסנהדרין

The way Reb Mordechai put it is, Semicha does not mean that you have what to say.  Semicha means that you can be trusted to say what your Rebbi would have said.

(Like Rebbi Eliezer in Sukkah 28a.)

"what your rebbi would have said" does not means "what your rebbi would have said under his circumstances."  It means "what your rebbi would have said under your circumstances."  Times change, and strategies have to change.  As Matsu Basho said, "Do not seek to follow in the footsteps of the wise. Seek what they sought." 



Reb Chaim Brown showed us Reb Berel Povarsky's Bahd Kodesh here on (27:20) ונתת מהודך עליו, that finds an allusion to this aspect of Yehoshua's gadlus in another Maamar Chazal.

ברש״י הביא מהספרי מהודך ולא כל הודך, נמצינו למדים, פני משה כחמה, פני יהושע כלבנה, ע״כ. והנה אמנם ההבדל והמרחק בין  חמה ללבנה הוא לאין שיעור,וכמבואר בחז״ל כאן שזה היה ההבדל גם בין משה ליהושע, אכן יש גם מעלה בלבנה, אשר אין לה מעצמה כלום, וכל אורה וכוחה היא מהחמה, ועי"ז סגולת חמה בה. וכך היה יהושע, לא מש מתוך האהל, פירושו, כל מעשיו והנהגתיו היו ממה שקבל ממשה רבו, ועל כן, אדרבא, לתפקיד מנהיג הרי זה מעלה גדולה, שגם כאשר משה רבינו נפטר לבית עולמו, נשאר משרתו יהושע, המנהיג, שכל דרכיו הם מה שקיבל מרבו, והרי זה ממשיך את הנהגותיו של רבו גם במיתתו.

Reb Berel and I have a special personal relationship, and I very much like his style of drush, and I particularly like the image that even though Moshe Rabbeinu's sun had set, Yehoshua continued reflecting that sun's light.  But the vort is a stretch.  He knows very well that the Gemara in BB 75a ends this by saying 

ונתתה מהודך עליו ולא כל הודך זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה , 

which makes it clear that the comparison was meant only to highlight the severe diminishment of the leadership of Klal Yisrael.


BUT.....

I saw "MiShulchan Gavo'ah" brings something from Reb Itzaleh Volozhener in Peh Kodesh that makes Reb Berel's vort very good.  Everyone asks on that Gemara, why was it that only the Zkeinim bemoaned the fall from Moshe to Yehoshua?  Everyone should have felt the same way.  They say an answer in Reb Chaim Volozhener's name that the young people thought that the reason Yehoshua wasn't as great as Moshe was because he was young, and that he would reach Moshe Rabbeinu's level when he got older.  But the Zkeinim remembered Moshe Rabbeinu as a young man, and they knew that already then he was incomparably great.  Yehoshua could never reach Moshe Rabbeinu's madreiga.    But Reb Itzaleh says a different and excellent mehalach.  He says that the Zkeinim weren't jealous of Moshe Rabbeinu's unique role in the history of Klal Yisrael, because they knew that his was a unique neshama, when he was born, the house was filled with light, he was the kiyum of Miriam's nevuah.  He was so great that one name did not suffice for all that he comprised, he needed ten names.  That Moshe was the leader and not they was fine, because he was gifted with a singular concatenation of spiritual gifts that only happens once in the history of mankind.  But then Yehoshua was chosen to succeed him, and they asked themselves, why Yehoshua?  He is no smarter than us, he is no more gifted than us, why was he chosen?  The answer was because he was lo yomish mitoch ho'ohel, he was a masmid that never left Moshe Rabbeinu's side, and he organized the benches in the Beis Medrash, and he dedicated every moment of his life to serving and emulating and learning from Moshe Rabbeinu.  The Zkeinim knew very well that every one of them could have done the same.  A man looks back at his life and realizes that he squandered opportunities that could have brought him to the pinnacle of avdus Hashem, and that someone else seized exactly those opportunities.  Oy lo le'oso bushah........ that is a shame that doesn't ever go away.

With Reb Itzaleh's excellent pshat in the Gemara, it is not unreasonable to say that the pshat in Chama...Levana also refers to Yehoshua's single-minded focus on reflecting his rebbi's Torah.  So it's a good tzushtell to Reb Moshe's vort on Smicha.


Reb Chaim asked, in the comments, if I had any thoughts about Hashem telling Moshe to lean on Yehoshua with one hand, and then Moshe did semicha with both hands.  At my kiddush, Ron Abrams said that Moshe Rabbeinu knew from long experience what the Jewish people did to their leaders, and he knew what Yehoshua was in for.  He did Semicha on him with two hands because Yehoshua was a Korban.

Tremendous!

Pinchas, Bamidbar 25:11. Pikuach Nefesh on Shabbos for the Wrong Reasons

Excessively long posts are self-defeating.  On the other hand, this topic requires a great deal of information.  I've tried to be as clear as possible, but this post is somewhat condensed.   To help decide whether it's worth reading, one can glance at the outline, below, and Section X at the end.

Thank you to Rabbis Shimon Kalman Goldstein, Etan Schnall, Chaim Brown, and Yehuda Oppenheimer, for very helpful mar'ei mekomos, tzushtells, and svaros.

This had been posted five years ago and two years ago.  I'm posting again because of important updates below in Section XI.

This a conceptual outline of this piece.  The discussion in the main body of the post will not always follow this order.

1.  There is a well known idea in the context of קנאים פוגעים בו that motive is of cardinal importance.  We find this in Chazal as brought in the first Rashi in our parsha, that the other Shevatim condemned Pinchas for his act of קנאות by denigrating his motivation.

2.  This is not generally found outside of the context of  קנאים פוגעים בו.  One assumes that it is exclusive to קנאים פוגעים בו because it is extra-judicial, it is הלכה ואין מורין כן, and because it is by its own terms limited to קנאים, a zealot of single-minded focus.

3.  This concept does appear in the words of Abba Shaul in the case of יבום, but we do not pasken like Abba Shaul.

4.  We are surprised, however, to find poskim that say that in cases of דחיה, like פיקוח נפש being דוחה שבת and בזיון השם being דוחה the issur of מחיקת השם, the actor's motivation is also vitally important.

5.  As it turns out, the idea we thought to be exclusive to the din of קנאים is a rule with very broad application to all cases of דחיה.

6.  The question leads to a difference of opinion in cases like Pikuach Nefesh or Bris Milah on Shabbos, if a person who is not Shomer Shabbos does it, if he is guilty of Chillul Shabbos.

*********************************************************

Regarding פקוח נפש on Shabbos, Harav Shlomo Zalman Auerbach  zt”l's psak is quoted by HaRav Yehoshua Yeshaya Neuwirth zt”l as follows:  (SSK 32:130)

ושמעתי מהגרש"ז אוירבעך זצ"ל , דנראה דעדיף טפי לעשות המלאכה ע"י שומר מצוות שכוונתו למצווה, כי ע"י עבריין אשר כוונתו רק עבור בצע כסף, אע"ג דקעביד מצוה, מ"מ הו"ל כנתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, דמבואר בקידושין לב. תוד"ה דמחיל, דגם ע"ז יש משום "ולפני עור" וגם אפשר דבני"ד גרע טפי, כיון שבאמת יש כאן חילול שבת, ויתכן שהרופא נחשב כאינו מחלל שבת רק אם כוונתו להצלה ולא אם מכוון  לתשלום, וראה גם בספר בית הלוי עה"ת פרשת שמות. על הפסוק ״וירא אלוקים את בני ישראל״ל

Here is the Beis Halevi:

שמות, ד"ה וירא

ומזה יצא למי שהיא פרוץ באחת ממצות ה ׳ , אע״נ דלפעמים נתרחש לו אונס שלא יכול לקיימה מ״מ לא מקרי אונס  וכמו בשמירת שבת ונדומה דלפעמים אנוס הוא לעשות מלאכה או עבור חולה ר״ל וכדומה מ״מ לא מקרי אונס רק לאותם שהיו שומרים אותו אם לא היה האונס, אבל המחלל שבת כשאינו אנוס, גם במלאכה שהוא אנוס מקרי מחלל, וכן הוא בכל האיסורים.ים

The Beis Haleivi (and the Haflaah in Kesuvos 3 that the Beis HaLevi brings, and the Pnei Yehoshua, and the Chazon Ish in YD 68:2) seems to say exactly like him, and even with Reb Shlomo Zalman and the Beis Halevi, I found it hard to accept.

I realize that this is not Reb Shlomo Zalman verbatim.  But Rabbi Neuwirth was a great talmid chacham and an Ish Ne'eman, and if he quoted RSZ, he can be trusted to be precise.  I am going to analyze the words on that basis.

As I understand it, he is giving us three reasons for not asking a mechallel Shabbos to do Pikuach Nefesh.  I don't understand any of them.

Reason 1.  It is, for the mechallel Shabbos, like נתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה.  Since he is not motivated by a desire to save life, but instead for his career or his honor or for income, his intention is to do chillul Shabbos. As it happens, what he did was not chillul Shabbos.  So it's נתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה.  Apparently he is saying that the even though the intent is to save a life, if the motive is self-interest, we view it as being נתכוין לבשר חזיר.  Since in fact it was pikuach nefesh, it is in the end עלה בידו בשר טלה.

 I don't understand this at all.  

Problem 1: If what he ends up doing is called בשר טלה, then his intent to accomplish that goal should be called נתכוין לבשר טלה.  Assuming, as Reb Shlomo Zalman does in this explanation, that in fact it is בשר טלה, then it  seems to me to be a case of a man that would eat treif if he would have it, but in fact he is eating kosher food, and he knows it's kosher.  He doesn't care if it's kosher, but he knows it's kosher.  This man has done nothing wrong.

Problem 2.  His intention is to save a life.  I don't think we can say that his motivation is purely self-interest.  But even if we agree that his motivation is self-interest, how is that נתכוין לבשר חזיר? If a bad motive takes away the mitzva, and so there's no din of Dechiya, then the second half of the sentence doesn't make sense-   ועלה בידו בשר טלה.  Why is it  בשר טלה ?  If for him there is no dechiya, then he was mechallel Shabbos, and it's בשר חזיר.  

So, in short, I don't know how Reb Shlomo Zalman can make a כוי out of this, and say that it's נתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה.

Reason 2.  כיון שבאמת יש כאן חילול שבת, ויתכן שהרופא נחשב כאינו מחלל שבת רק אם כוונתו להצלה ולא אם מכוון  לתשלום. This is far more serious.  Contrary to the assumption of reason one, where we said that what he did was not chillul Shabbos, and the problem was only his bad intention, now he says that it could be that what he does is actual chillul Shabbos.  Why?  Because it's only called "not chillul Shabbos" when he is motivated by the need to save a life.  If he is motivated by self-interest, it is chillul Shabbos.

According to reason 2, there is no din of dechiyah if he is doing it not for the mitzva of Pikuach Nefesh.
The only explanation for this, I think, is the din of Mitzvos Tzrichos Kavana (Psachim 114b.)  To be docheh, you need to fulfill a Mitzva.  If you don't have kavana, you don't fulfill the mitzvah.  Therefore, there is no dechiyah.  I don't understand that.  Why would Kavana matter in cases of Pikuach Nefesh?  I don't see in the Gemara that the dechiyah power of Pikuach Nefesh is because of it being a mitzva per se; I thought the preservation of life was an inherent value, irrespective of Kavana.  As the Rambam says,

שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם"  ולא שימות בהם. הא למדת, שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם.

But even granted that we pasken that מצות צריכות כוונה, like the Mechaber in OC 60, and even granted that you don't say Asei Docheh Lo Sa'aseh where you didn't have Kavana for the Asei, and even granted that the mechanism of Pikuach Nefesh Docheh Shabbos is the same as the din of Asei Docheh Lo Saaseh, I still don't think that מצות צריכות כוונה is relevant to this discussion, because of the Radvaz:  The Radvaz discusses whether Tevilas Keilim requires kavana.  He brings the machlokes Rav and Reb Yochanan (Chulin 31a,) אתמר נדה שנאנסה וטבלה אמר רב יהודה אמר רב טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ור' יוחנן אמר אף לביתה לא טהרה א"ל רבא לר"נ לרב דאמר טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה עון כרת הותרה איסור מיתה מיבעיא אמר ליה בעלה חולין הוא וחולין לא בעי כוונה) regarding kavana for Tevillas Niddah, and he says

והוי יודע דהאי פלוגתא לא שייכא במצות צריכות כוונה או אין צריכות דאפליגי בה תנאי ואמוראי, כדאיתא בפסחים ובר"ה, דהכא טבילה ושחיטה לאו מצות נינהו אלא מכשירין, ובהני איפליגו רב ור' יוחנן, דלמר מכשירין קילי ממצות, ולמר חמירי. אבל במצוות גופייהו אי בעו כוונה או לא, לא מעיילי נפשייהו בהכי רב ור׳ יוחנן וכן כתב הרמב׳׳ן ז״ל

Isn't what I'm saying logical?  We pasken Pikuach Nefesh is docheh Shabbos; whether it's based on Reb Shimon ben Menasyah's אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה or its based on Shmuel's  וחי בהם ולא שימות בהם, it seems to me that the dechiyah should be looked at as a machshir, not a mitzvah.

And it's not only the Radvaz.  But Reb Elchonon (Kovetz Shiurim Ksuvos 74, #249) says this too, and he says that it's a klal in all mitzvos:

לענין מצוות צריכות כוונה, דדוקא במצוה שהמעשה בעצמה היא גוף המצוה, התם הכוונה מעכבת כאכילת מצה ותקיעת שופר, אבל היכא דעיקר המצוה היא תוצאת המעשה אין הכוונה מעכבת, כגון פריה ורביה דהמצוה שיהיו לו בנים, וגם אם הוליד בנים בלא כונת מצוה נתקיימה המצוה מאליה וא״צ לחזור ולהוליד, וכן ביבום, דהמצוה שתהא קנויה לו, אם הקנין חל בלא כוונה נתקיימה המצוה״

But you will say that we don't necessarily hold like the Radvaz, and we don't hold like Reb Elchonon, and we hold that Shechita and Piryah verivyah and yibum are like any other mitzva as far as tzrichos kavana.  I still think that the dechiya of Pikuach Nefesh is because of the metziyus of Pikuach Nefesh, not its status as a mitzva, as you see in the Rambam I brought above, so kiyum hamitzva is irrelevant.  (My argument is basically the Radvaz in a different suit.  He is saying a svara that the logic of Tzrichos Kavana does not automatically apply to a mitzva that is a machshir.  I am saying that Pikuach Nefesh is a super-machshir, and that even if you don't agree with the Radvaz by Shechita and Tevilla, you would agree that his svara applies to Pikuach Nefesh.  As far as Reb Elchonon, it's pretty obvious that Pirya VeRivyah and Pikuach Nefesh are a logical match- creating life/saving life, except that Pirya VeRivya is not docheh Shabbos, just as there's a machlokes whether resurrecting the dead is docheh shabbos.  See Igros YD II 174:end of 1,

 ולכן במי שהותז ראשו אף שמפרכס הראש והגוף הוא בדין מת ממש, ואף אם נימא שאיכא מציאות לחבר הראש להגוף ויחיה ליכא חיוב זה אף בחול ואין חיוב להחיות מתים שלכן בשבת היה אסור, ועי' ב"ב (עד ע"א) שר' יהודה משתעי דאיכא בעולם אבן טוב דבכוחו להחיות מתים אף אלו שראשיהם חתוכים והשי"ת הטמינו מבני אדם. ע"ש, ופשוט שאף אם היה השי"ת מזמינו ליד איזה אדם לא היה חייב להחיות המתים דרק לרפא חולים חייבה תורה אף לחלל את השבת ולא להחיות מתים. ומש"כ התוס' בב"מ (קיד ע"ב) גבי אליהו שהיה כהן דאיך החיה את בן הצרפית שהוצרך להיות עימו באהל אחד וגם נשאו ונגע בו, דהוא משום פיקוח נפש, צריך לומר דאין כוונתם משום פיקוח נפש דהמת אלא משום פיקוח נפש דהאם, שהיתה מצטערת מאד על שבשביל מצוותה הגדולה והאמונה בהשי"ת ובנביאיו לפרנס את אליהו מת בנה כמפורש בקרא שטענה זה, וגם אולי בשביל פקוח נפש של עצמו שבדרך הטבע היה אליהו נחלה מזה שבשבילו מת בן האלמנה אשר מתגורר עמה, ואף שהיה לו הבטחה שיחיה אפשר לא שייך זה לדיני התורה

)

So my problem with Reason 2 is twofold: I don't think Pikuach Nefesh is based on the same logic as Asei Docheh Lo Saaseh, and therefore you don't need a kiyum of the Mitzva of Pikuach Nefesh for the Dechiya..  And even if the mechanism of Pikuach Nefesh Docheh Shabbos was identical with the din of Asei Docheh Lo Saaseh, it still wouldn't need kavana according to the Radvaz.

Reason 3.  Based on the Beis Haleivi, Oneis is a petur only for a person who wouldn't do this otherwise, for a person that would only be mechalleil Shabbos because of an extreme necessity.  Since this man would be mechallel Shabbos even without oneis, it's real chillul Shabbos.

The Beis Haleivi's added svara is that there's no petur oneis for a habitual mechallel Shabbos b'meizid.  First, I have the same problem with this as I had on reason 2:  Even agreeing with the basic rule of the Beis Haleivi, the application to Pikuach Nefesh is hard to understand.  If Pikuach Nefesh is docheh because of the great value of life, then it has nothing to do with the general din of Onsim.    Additionally, let me ask you a few questions.
1.  If you have a habitual murderer, who kills people at the drop of a hat, and he is attacked by a crazy man with a gun, and he kills him in self defense.  According to the Beis Halevi, is that called an act of Retzicha?  Would he have a petur of קים ליה בדרבה מיניה because it was a ma'aseh of Retzicha?  I doubt it.  If so, being mechallel Shabbos in defense of the sick person is not chillul Shabbos either.
2.  What if the official executioner of Beis Din enjoys his work.  He is motivated not by the mitzva of ובערת הרע מקרבך, and he doesn't care about מצוה לשמוע דברי חכמים.  He's motivated by a desire for money and a pension when he retires.  Or maybe he just enjoys what he does.  Is he called a Rotzei'ach?  Hard to believe.  

So, I don't understand Reason 1, I don't understand Reason 2, and I don't understand Reason 3.

By the way, Rav Auerbach didn't say that if the only person available is a Jewish doctor who is a Mechallel Shabbos, you should let the patient die.  He only said אפשר דבני"ד גרע טפי, כיון שבאמת יש כאן חילול שבת, ויתכן שהרופא נחשב כאינו מחלל שבת.   But that's because you're you're docheh lifnei Iveir for פקוח נפש.

You might think that Rav Shlomo Zalman's halacha has little practical relevance, because in actual cases of Pikuach Nefesh one would be totally focused on making life-saving decisions rather than on determining how frum the doctor is.  Thank you Chaim B for bringing up that Reb Shlomo Zalman's idea has a fascinating practical application in the case of a Shabbos Bris.  Any Jew can be a Mohel, and the Bris is considered a proper Bris even if the Mohel is a mechallel Shabbos b'farhesya.  BUT- if you have a Shabbos Bris, according to RSZ you cannot take a mechallel Shabbos to make the Bris.  (Don't be so sure such a thing will never happen.  If you can't get a frum Mohel for Shabbos, but a friendly neighbor mechallel shabbos urologist offers to do the bris, you have a problem.)  My resistance in accepting RSZ's halacha in the case of Pikuach Nefesh will not pertain here.  Here, it is definitely the Mitzva that is Docheh Shabbos.  If the Mohel doesn't care about the Mitzva of Milah, and he's doing it only for the money, then according to RSZ he can't do the Milah on Shabbos.  Unlike Pikuach Nefesh on Shabbos, where even if there's a lifnei iveir problem by asking the mechallel Shabbos to help, we would ask him anyway because Pikuach Nefesh is docheh our lifnei iver problem, that would not be true by millah.  Millah is not docheh the issur of lifnei iveir.  So RSZ would hold lehalacha that a mechallel Shabbos Mohel cannot be asked to do the bris on Shabbos.

However, that is only true if you hold the Shabbos is Dechuya because of Milah.  If Shabbos is Hutra because of Millah, then according to the Rambam in the Teshuva I bring below in V, RSZ's din would not apply to a Mechallel Shabbos Mohel who's only doing it for the money.  BUT we don't know that RSZ was working with the Rambam in the Teshuva.  He might hold that even if it's hutra, on the basis of Mitzvos Tzrichos Kavana having a non-shomer shabbos might be a problem- even Hutra might not apply when the Mohel is not fulfilling a Mitzva.  Or maybe it doesn't matter, because the child has a proper bris.  Then, we're back to the beginning again, namely, my argument by Pikuach Nefesh- that where the purpose of the Dechiyah is to yield a certain result, we shouldn't care whether the actor is being mekayeim a mitzva, all we should care is whether we are getting the desired result, but RSZ holds not like that, and says that you can't have a non-shomer Shabbos do it.  (Discussions of whether מילה בשבת is  הותרה or דחויה can be found in the Gaon in YD 266 and the Shaagas Aryeh 59 and the Netziv in Haamek She'eilah 10.)  

PLEASE SEE UPDATE JULY 2015 BELOW UNDER XI, WHERE I BRING THAT HIS SON-IN-LAW, RZNG, SAYS THE OPPOSITE.  I ALSO SAW A GOOD DIYUK IN THE IGROS NOT LIKE THIS.

In any case, here are a number of Sugyos each of which is highly relevant.

I

Reb Elchonon and the Mishna Berura on Kilayim in Tzitzis.

Reb Elchonon in Ksuvos on 74, number 250, klers whether a person that wears tzitzis סדין בתכלת without kavana will be over on both the lav of Shatnez and bittul asei of tzitzis.  But his tzad kula is that tzitzis is different, that all you need is that it is being worn like that.  This indicates that by other mitzvos it was pashut to him that you'd be over.  He notes there that the Biur Halacha in 60:4 says that lechoira it should be a bittul asei when you grab a talis for an aliyah without kavana.  But he's metzaded to be meikil only because he doesn't mean it for regular levisha.

So Reb Elchonon and the Mishna Berura agree that if מצות צריכות כוונה, then in cases of dechiya, if you didn't have kavana, you would be over the lav or have a bittul asei.

This might seem different than the Chinuch by Sukkah Gezula, but we will see that it is not different at all.

II

The Chasam Sofer in Likutei Teshuvos 6:8, last paragraph, says that if some rasha carves the name of Hashem in a dirty place, you can destroy it without worrying about the general issur of לא תעשון כן, because the din of לא תעשון כן is to prevent bizayon, and here, destroying the Shem prevents greater bizayon.  But he says, in that last paragraph, that you should have an adult do it, not a child, because a child won't have the kavana of saving the Sheim from Bizayon, he'll just have a good time smashing it away, and he'll end up with the issur of לא תעשון כן.

III

The Machlokes Rabba and Rava in Menachos 64a

"א"ל רבינא לרב אשי: נמצאת הראשונה כחושה בבני מעיין, מהו? בתר מחשבתו אזלינן וגברא לאיסורא קא מיכוין, או דלמא בתר מעשיו אזלינן? א"ל: לאו היינו דרבה ורבא? דאיתמר: שמע שטבע תינוק בים, ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים - חייב, להעלות דגים והעלה דגים ותינוק - רבא אמר: חייב, ורבה אמר: פטור, ועד כאן רבה לא קא פטר, אלא כיון דשמע, אמרי' נמי דעתיה אתינוק, אבל לא שמע לא.  ואיכא דאמרי, א"ל: היינו פלוגתייהו דרבה ורבא; דאיתמר: (לא) שמע שטבע תינוק בים, ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים - חייב, להעלות דגים והעלה תינוק ודגים - רבה אמר: פטור, ורבא אמר: חייב; רבה אמר פטור, זיל בתר מעשיו; ורבא אמר חייב, זיל בתר מחשבת

The Rambam and Raavad pasken that he's pattur, because you look at his act, not his intent. (Of course, in a case of intent for pikuach and he got only dagim, he's pattur because of meleches machsheves too.)

רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה טז:

מפקחין פיקוח נפש בשבת ואין צריך ליטול רשות מבית דין, והמקדים להציל הנפש הרי זה משובח, כיצד ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו ואע"פ שהוא צד הדגים עמו, שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלותו והעלה דגים בלבד פטור מכלום, נתכוין להעלות דגים והעלה דגים ותינוק פטור אפילו לא שמע שטבע הואיל והעלה תינוק עם הדגים פטור.

However, paskening he's pattur is not the end of the discussion.

A.  Reb Meir Simcha (Ohr Sameiach 2 Shabbos 16) says that our Gemara is only talking about missas beis din and Korban, but certainly the person needs kapara no less than the woman in "va'hashem yislach lah," in Nazir 23a, where the Gemara says that a person who thought the food was treif and ate it anyway, and it turned out it was kosher, this person needs kapara and even is chayav Makkas Mardus.  In 2 Shegagos 15, the Rambam clearly says that the petur is from the Korban, and if you read the Rambam here, it''s clear that he means that also, because he switches from פטור מכלום by a person that means to save a life to just פטור in the case of the sheigitz fisherman that pulls out a child.

B.  Reb Meir D. Plotzki (Kli Chemda in Vayechi) says that our Gemara is talking about the Korbon for a Shogeig, but even Rabba agrees that the malefactor is at least chayav Kareis, maybe even more.

C.  On the other end of the spectrum, Rav Yosef Dovid Zintsheim (in his Yad Dovid on Menachos, available from Machon Yerushalayim,) writes that according to Rabba, if you cook food with the bald intention of Chillul Shabbos, and you end up using the cooked food for the sick person, the chillul Shabbos will be stricken from the record.  (This is not so different from Tosfos in Pesachim 46b.)  This is even where the conditions didn't pertain at the time that you did the issur, kal vachomer where you do intend to save the life but you are generally indifferent to Shabbos.

IV

In the Chafetz Chaim on the Torah (after Parshas Teruma,) Rav Greiniman, the editor, says that he heard from a reliable person that he heard from the Chafetz Chaim that a person- even a king- that killed Amaleikim, but not to fulfill Hashem's commandment, is called a Rotzei'ach.

בהפטרת היום בשמואל א׳ סי, ט״ו ״״וישלחך ד׳ בדרך ויאמר לך והחרמת את החטאים את עמלק ונלחמת בו עד כלותם אותם. ולמה לא  שמעת וגו' ותעש הרע בעיני ד ״ .
 לכאורה אינו מדוקדק כ״כ, כי  והנה הלשון ״ותעש הרע בעיני ד'  הלא חטא שאול הי׳ שלא קיים מצות ד' לכלות את עמלק עד תומו, ולא  שמע בקול ד׳ והשאיר את אגג מלך עמלק בחיים, וא״כ אין שייך כאן  המבטא של ״ותעש הרע״, אדרבה חטאו הי׳ ב״שב ואל תעשה׳ יען שחמל  על אגג ולא הרגו. 

 ושמעתי מאחד נאמן שאמר בשם הח״ח זצ״ל, כי מכיון שהקב״ה  צוה לשאול ע״י שמואל נביאו, שילך ויכה את עמלק ויחרים את כל אשר לו  ״והמתה מאיש עד אישה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור״, עליו  הי׳ לקיים דבר ד׳ במלואו, למחות את זכד עמלק מתחת השמים.  

אבל מכיון שהוא לא עשה כן, אלא שהרג מקצתם וחמל על מקצתם הרי שצווי ד׳ לא נתקיים כלל, כי על הריגת מקצתם הלא לא הוזהר, וא״כ  יוצא, כי את אלה שהרג הוא לא מפני צווי ד׳ הרגם, אלא סתם הרג  אנשים שלא ע״פ צווי ד' נמצא שעליו להיות נדון על מעשה הרציחה של  אלה שהרג, ומעשה ההריגה קרא הנביא בלשון ״עשיית הרע״. כלומר עשיה  הרע בזה שהרגת אנשים שלא ע״פ צווי ד' ועל זה שייך לומר ותעש הרע  

 -המסדר-

V

Abba Shaul in Yevamos (an exact tzushell, unless you distinguish pikuach nefesh from yibum.)  Because he also has an ulterior motive, be it desire for the yevama or the money that comes with her.

Interestingly, the Rambam says, regarding Abba Shaul, in his teshuvos, (also brought by Reb Elchonon in the Kovetz He'Aros,  השמטות לסי׳ ל״ו אות ב׳, from the Tshuvos HaRambam at the end of 218.)

וידועה לכם מסקנת פסק ההלכה, שמצות יבום קודמת למצות חליצה, אפילו אינו מתכוין לשם מצוה, אלא לשם נוי או לשם ממון, הואיל ולאחר שמת (אחיו) בלא בנים, הותרה (לו) ונסתלק איסור הערוה בכלל, כחכמים. אבל לפי שיטת אבא שאול מצות חליצה קודמת, להיותו סובר, שאיסור אשת אח דחוי מפני היבום, ואם מתכוונים לדבר אחר זולתי המצוה, הריהו כאלו פגע בערוה. ואין הלכה כמותו, כמו שבאר התלמוד.

The Rambam is clearly saying that if Yibum was a dechiya, then Abba Shaul would be right.  We don't pasken like Abba Shaul because we hold that Yibum is a hetter.

Of course, there are many ways to understand Abba Shaul.  (The Ramban on 39b holds that according to Abba Shaul the Yibum is not חל at all; 

 ומשמע לי דלהך סברא דאבא שאול הבא על יבמתו אנוס ומזיד לא קנה דהא איהו דריש יבמה יבא עליה למצוה ואנן דרשינן בעל כרחה, והיאך אפשר שיהא זה כפוגע בערוה והולד ממזר ורחמנא רבייה לקנייה, אלא ודאי לאבא שאול לא קני

however, many achronim learn that even Abba Shaul only said כאילו and קרוב בעיני. The Nimukei Yosef on 18 says that bedieved it is חל because it's just a Derabanandikeh problem; while the Beis Shmuel in 166:5 says that the concept of lechatchila/bedieved applies here even if you hold it's a Deoraysa issue.   To understand how Abba Shaul might hold there is an issur Erva De'oraysa but there is still a kinyan, see Reb Ahron Kotler's pshat and Reb Moshe's pshat (that Abba Shaul holds that unlike other dechiyos where the issur is nidcheh, in Yibum the issur and the Kareis remain, but his desire to be mekayeim the mitzva protects him from the punishment, but only if he had kavana.  I put the main part of the Dibros in a note at the end.))  I'm just saying that the Rambam's pshat relates to our discussion, because the Rambam is saying that Abba Shaul's din applies absolutely to cases of דחויה and not at all to cases of הותרה.  In fact, we pasken that Yibum is Hutra, so we don't hold like Abba Shaul's chumra.  But Shabbos, most people hold, is דחויה, and so Abba Shaul's chumra would apply 100%, like Rav Shlomo Zalman says.  And if you hold like the Rishonim and Achronim that Abba Shaul is is a din derabannan, then perhaps the logic of his din derabanan would apply here too.

The only problem I have is that most Achronim learn that the Rambam holds that in most cases מצות אין צריכות כוונה.  If the Rambam holds מצות אין צריכות כוונה, how does the Rambam understand Abba Shaul?  Who cares if Eishes Ach is Dechuya? 

VI

And now, the answer to all these questions, at least to some extent, which has become clear in the marei mekomos we saw and which is explicit in the Aderes.  

The Aderes in his Bnei Binyamin on the Rambam in 2 Hilchos Shofar 4

Rambam there:

  המתעסק בתקיעת שופר להתלמד לא יצא חובתו. וכן השומע מן המתעסק לא יצא. נתכוון שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון התוקע להוציאו או שנתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון השומע לצאת לא יצא ידי חובתו. עד שיתכוין שומע ומשמיע: 

Bnei Binyamin there:

 ומתעסק ל"י י"ח. ועמ"מ וכ"מ דרבינו ס"ל מצוות אין צריכות כוונה ואולם י"ל דאה"נ דגם רבינו דס"ל דאין מצוות צריכות כוונה מ"מ זהו אם אין עבירה בעשייתה אז יוצא בלא כוונה אבל כשלא יכוון איכא עבירה בעשייתה ודאי דלא יצא בלא כוונה וא"כ א"ש דבמצה כשאכל בלא כוונה אין חשש כלל שפיר יוצא י"ח משא"כ בתקיעת שופר כשתוקע להתעסק אסור משום שבות ע"כ בלא כוונה אסור וא"י י"ח ושז"כ רבינו פ"ג מתשובה ה"ה שהשי"ת דן למצרים לפי ששעבדו בישראל לפי שהם לא נצטוו ביחוד ע"ז והראב"ד השיגו דאדרבה הם מצוה עבדי וע' רמב"ן פ' לך ולהאמור א"ש דאם היו המצרים מכוונים לשם מצוה או עכ"פ אם לא עשו לשמ"צ אבל לא הי' כלל עבירה בשעבודם אז שפיר היו צריכים לקבל שכר ע"ז משא"כ במה שעשו היה דבר עבירה כמ"ש בסנהדרין נ"ח ב' א"כ צדקו ד' רבינו כאאמו"ר הגז"ל והאריך הרבה בדרושים ויש להוסיף דבלא עבירה כל מצוה סתמא לשמה קאי משא"כ כשיש עבירה בהעדר הכוונה ע"ז ל"ש סתמא לשמה והארכתי בחי' בס"ד ומש"כ הכ"מ בשם הר"ן עי' תוס' פסחים קט"ו ד"ה מתקיף ועי' בכ"מ פ"ב מק"ש ואש"ק הלח"מ ובחיבורי בה"פ הארכתי בענין מצ"כ אם מדאו' או דרבנן והעלתי דברים חדשים בס"ד: 

This din is not tied to the question of מצוות צריכות כוונה.  Even if you hold Mitzvos do not need kavana, the lack of kavana still takes away the din of Dechiyah.  It could be that you'll fulfill the mitzva.  It could be that even in that case we would say מצות אין צריכות כוונה, but it will be a mitzva haba'a be'aveira, because there is no din of dechiyah.

Even the Radvaz would agree with this: even if you are being mekayeim the mitzvah, as far as dichui of issur goes, you need kavana.  Where this comes from I have no idea.

(NOTE:
The estimable R Yehuda Oppenheimer wrote the following:

I think the Aderes is being Mechadesh a maximalist approach to the concept of מצוה הבאה בעבירה. The Minchas Chinuch writes (מצוה שכ"ה) that the reason one is not Yotzei a Mitzva if it is באה בעבירה is becauseהקב"ה אינו רוצה בכך ואין קטיגור נעשה סניגור. Apparently, this means that if a person does something which - in his mind - is wrong, that act is a קטיגור, a liability, even if the circumstances would otherwise permit it. Accordingly, in a case of דחייה, if his כוונה is not for the Mitzva the act becomes a קטיגור, therefore he cannot receive credit for the Mitzva - even if מצוות אין צריכות כוונה - so there is no Mitzva with which to cancel the Aveira. The only time a Maaseh Aveira can be considered a Mitzva is only if the person is conscious of the fact that under the circumstances this may be done. Then there is no kateigor act.

If you will look at what I brought from Reb Moshe in the Dibros in V, you will see that it is not far from what R Yehuda is saying.  I have the quote from the Dibros in a note at the end.)

This also would allow us to use the svara of the Beis Haleivi, at least as far as the dinim of dechiya go.

VII

The criticism of Pinchas, in our Parsha.
Rashi in the beginning of the Parsha, 25:11, brings the Gemara that the reason the passuk lays out Pinchas' yichus was because the people criticized him for killing Zimri and Kozbi.  You, a descendant of Yisro, you have no right to do what you did.  So the Torah says that what he did was not a vestige of his imperfect past, it was an expression of the kedusha and redifas Shalom of Aharaon Hakohen.  Many explain their criticism as being that yes, a Kana'i is supposed to do that, but you're not on the madreiga of kana'us; you did it because you're a hot blooded vigilante who enjoyed the thrill of impaling them.  The question remains, how is that a criticism? So what?  Lemaiseh, he had the right to do what he did.  The answer is, that Kana'us is not the law, it's הלכה ואין מורין כן, and it is meant exclusively for a person that has a single minded intention of preventing Chillul Hashem.  But we never thought that this rule would apply outside of the din of Kana'us, to cases that are straightforward הלכה פסוקה, cases of simple and universally applied halacha.  Apparently it does.  Evidently, a "bad act" justified by mitigating circumstances or extreme necessity is only muttar when done with the correct kavanos.

As Rav Kook says, similar to the Aderes I brought above,

...דחז"ל כתבו, קנאין פוגעין [סנהדרין פב ע"א], פירשו דוקא קנאים המכוונים לשם שמים, ולכאורה גם בכל מיתת ב"ד למה לא קפדינן מי ההורגים, ו"יד העדים" כתיב [דברים יז, ז], רק שיהיה כשר לעדות. י"ל כיון שכל הרוג בב"ד א"א כי אם אחרי גמר דין, ואז הוא כבר גברא קטילא ואין הריגתו רע בעצם. אבל כאן שא"א להיגמר דינו, א"כ הוא איש חי, הרי זה מעשה רע מצד עצמו להרוג אדם חי, מ"מ בכוונה לשם שמים שפיר דמי, וצדקה תהיה לו, אמנם בלא לשם שמים, לא די שאינה מצוה, רק עבירה נחשבת. 

והנה בענין מצוה שלא לשמה ידוע שהמחברים שקלו איך יהיה שורת הדין אם מכוין גם תועלת עצמו אבל מ"מ כוונתו לשם שמים, ודימו לצורכו ולצורכה [פסחים כו ע"ב], ופשוט שאינה משנת חסידים, מ"מ השכר לא יקופח. אך כל זה בדבר טוב מצד עצמו, אבל דבר הרע מצד עצמו, י"ל גם תערובות מפסיד. והדעת נוטה, כיון שבחלק העבירה ודאי מזיק אלא שחלק המצוה מתקן, על כן אם מכוין לשם שמים לגמרי נעשית גם העבירה לשמה ואין כאן [אלא] שכר, אבל אם מערב גם טובת עצמו, א"כ נהי דהמצוה נשארת [ע"י] עירוב עיקר כונתו לש"ש, מ"מ גם העבירה יש לה מקום לנוח. ועל זה דקדקו חז"ל גבי יעל דלא מתהניא משום דטובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים, מ"מ י"ל שֶׁדַי בזה אם לא יענש על העבירה וגם לא יקבל שכר על המצוה. אף שמצינו דברי חז"ל על פסוק 'אשר לא יקח שוחד' (דברים י, יז, ספרי דברים פסקא שמז) דהיינו מצוה בשביל עבירה, מכל מקום זה אינו כי אם בדברים שאין להם היתלות זה בזה, אבל בדבר מעשה אחד, שפיר דמי לצאת שכר כנגד הפסד, וכגונא דמצינו האוחז ספר תורה ערום [נקבר] ערום בלא אותה מצוה, בפרק קמא דשבת [יד ע"א]. 

(ראי"ה קוק, מכתי"ק, נדפס בשיחות הרב צבי יהודה, במדבר עמ' 349-350) 

VIII

I recently saw this from Rav Bergman, Rav Shach's son in law, in his Shaarei Orah II on Parshas Pinchas, who says this in his father in law's name.  He extends the rationale of the criticism of Pinchas to a Medrash  (מדרש רבא בראשית פרשה נ"ו סעיף ד) by the Akeida.  There seems to be a problem in it, but as far as our topic, it is another example of how the rule applies by all cases of Dechiya, and not just by the din of Kana'us.

ויאמר יצחק אל אברהם אביו וגו' - בא לא סמאל (השטן) אצל אברהם אבינו ואמר לו: סבא סבא אובדת לבך, בן שנתן לך למאה שנה אתה הולך לשוחטו? אמר לו: על מנת כן. אמר לו: ואם מנסה אותך יותר מכן את יכול לעמוד? אמר לו: ויתר על כן. אמר לו: למחר אומר לך שופך דם, אתה חייב ששפכת את דמו של בנך. אמר לו: על מנת כן.

וצ"ע מה היתה כוונת השטן ומה היא תשובת אברהם על מנת כן, ולהאמור הכוונה בזה, דהשטן טען לאברהם אבינו דע לך שמצוה זו שצוך הבורא מסוכנת מאוד, כי אם יהי' לך איזה פני' קטנה שלא לשם מצוה תהי' שופך .  דם, וע"ז אמר לו על מנת כן כי הוא ציווי ואין לי דרך אחרת

ודוק היטב כי הוא נכון מאוד ודפח"ח

The problem is that even if the Shvatim could reasonably accuse Pinchas of having some ulterior impure motive, that doesn't make any sense by Avraham Avinu at the Akeida.  What possible other reason could he have for being makriv his son?  But as far as the rule we're discussing, it is consistent with the Aderes and all the mar'ei mekomos we brought.

(Ironically, Rav Bergman then goes on to say that with this approach, we can explain the verbal attack on Pinchas-

ובזה נבוא להבין מה שהיו השבטין מבזין אותו, דהא ענין זה דקנאין פוגעים בו הוא הלכה, אמנם אין מורין כן, ובן פוטי זה שפיטם עגלים לע"ז ודאי היו לו בזה פניות ונגיעות אישיות וע"ז הוא חשוב רוצח ממש וזה מה שהשבטים ריננו עליו וע"ז בא הכתוב ויחסו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן דהכל היה לשם שמים בלי פניות צדדיות

so he uses Rav Shach's pshat in the Medrash to explain the criticism of Pinchas, while as I explain above, it is really not a chiddush in the case of Pinchas.  The real surprise is its broad application to all cases of dechiyah, to all cases where only the ends justify the means.)

IX

To clarify: The Chasam Sofer is really just an application of Reb Elchonon and the Mishna Berura, that without kavana, there is no dechiya.  The Aderes' rule means that even if you hold מצות אינן צריכות כוונה, by cases of Dechiya everyone will agree that מצות צריכות כוונה.  Rav Kook said that even beyond מצות צריכות כוונה, the admixture of ulterior motive will passel the dechiya.  But there is absolutely no way that Rav Kook means to apply that to סדין בציצת.  So what matters is not the precise application of the rule.  What matters is the concept:

All Cases of Dechiya Create Chumra in the Din of Kavana.

X

The rule is that all cases of dechiya create an increased requirement of kavana.  But I think that everyone would agree that there is a difference between how this rule applies by קנאים פוגעים בו and how it applies by other דחיות.  By  קנאים פוגעים בו, the slightest ulterior motive makes it  רציחה, and perhaps this is also true by מחיית עמלק.  The achronim that we've seen differ as to the degree that this rule mandates kavana by general דחיות.   Generally (with the possible exception of the Dibros Moshe cited above in V,) they hold that even if in כל התורה כולה you hold that  מצות אינן צריכות כוונה, by דחיות we would say מצות צריכות כוונה.  Furthermore, if your primary כוונה is something other than the mitzva, even if by other  מצוות secondary כוונה is good enough to be called כוונה, in cases of דחיות it is not, and the דין of דחיה won't be חל.  (Either because in cases of  דחיות you need more כוונה to be יוצא the מצוה, or because the דין of דחיה is not חל unless you have a greater level of כוונה than is needed for general קיום המצוות.  Again, see the Dibros Moshe cited above in V.)


XI

סוף דבר הכל נשמע.   What do we come out with?
A rule, that all cases of dechiya increase the requirement of kavana.
And a practical Halacha- for a Shabbos bris, you cannot use a not-frum doctor who is doing the bris for health reasons or self-interest.

And I remain with two problems.
I still don't understand the Chasam Sofer's application to לא תעשון כן, because I would think that a net reduction in בזיון means it's not a case of דחיה, it is that there is no איסור at all, and the absence of כוונה should be irrelevant.
And I (and certainly the Radvaz and Reb Elchonon) still have a really, really hard time understanding Reb Shlomo Zalman's application of this rule to פיקוח נפש.  The act of פיקוח נפש is a מכשיר where the whole purpose of the mitzva is the תוצאה of your act.


UPDATE JULY 2015
XII

I just came across the following from Rav Zalman Nechemiah Goldberg, son-in-law of R Shlomo Zalman Auerbach, in his Chazon Kidumim on Kesuvos, and he says befeirush not like Rav Neuwirth says from his shver.


The important paragraph is 

בית הלוי רוצה לומר, שאדם המחלל שבת לרצונו, יתחייב על חילולה של השבת, גם אם עסק בפיקוח נפש. ולדבריו – אדם המסיע חולה לבית חולים בשבת, אבל גם לולא צורך זה היה נוסע – חייב.

דבריו בנויים על היסוד המובא בראשית דברינו, שכאשר יש אונס ורצו ן – הוי רצון .

אולם נראה שלא כדבריו. שהרי הוכחנו שיש חילוק בי ן אונס לפיקוח נפש. לכן , אם הסעת החולה היתה ניתרת מדין אונס, אז כיוו ן שכא ן יש גם רצון – אסור,דהוי רצון . אבל כיוו שבפיקוח נפש עסקינן – מותר, דשבת נדחית מפני פקו"נ.ונראה שבית הלוי סובר, שההיתר של פקו"נ הוא מצד אונס, וממילא כאשר יש רצו ן יחד עם פיקוח נפש – חייב. וצ"ע. 

Harav SKG also showed me a good diyuk that Reb Moshe did not hold like the Beis HaLevi, in the Igros OC 4:79, where he says talks about a frum doctor who wants to avoid being on call on Shabbos, where his rescheduling will result in a non-frum doctor being there. 

 ובעצם אף עם רופאים יהודים שאינם שומרי תורה שרוצים ג״כ יותר להיות שם שבת מיום ראשון יש אופן המותר ממש היינו שרופא השומר תורה ישתדל אצל הממונים על זה בבית החולים שאותו ירשום תמיד ליום א׳ בשבת שאף שבשביל זה, יהיה מוכרח באם ליכא תרבה נכרים שירשום זמנו ליום השבת יהודי אחר אף שגם האחרים הם שומרי תורה שהוא רק כלפני דלפני דלא מפקדינן וכ״ש כשאיכא גם רופאים נכרים שלכן אף כל שומרי תורה יכולין להשתדל שלא ירשמו אותן להיות שם בשבת אף שעי״ז ירשמו אף את תיהודים שאינן שומרי תורת שיהיו שם בשבת אבל אף שלא נעשת כן ונרשם שומר תורת על יום חשבת יש לו להחליף הזמן עם נכרים, ויש גם טעם גדול להתיר אף עם יהודים שאינם שומרי תורת שגם שכשישארו בביתם יחללו

 שבת במזיד בכל מלאכות שיזדמן לא פחות מהמלאכות שיעשת בבית החולים באיסור שא״כ אין בזה לפ׳׳ע בזה שחוחלפו להו מלאכות במלאכות, ויותר נוטה שהופחתו כי יש הרבה חולים שמותר וגם הרבה הוא רק מדרבנן ומה שעושה בביתו רובן הם מדאורייתא.

And coincidentally, yesterday I had a visit from Harav Yehoshua Karlinsky of Givat Shaul, and we shmeuessed about this topic, and he told me that he had written on the Beis HaLevi a few years ago in the Kol HaTorah no 68, which I found online.  He says a different mehalach in the Beis HaLevi, for some of the same reasons we found it hard to apply it literally.  (I like his kashes, I don't like his pshat.)

And finally, I know this is not really a serious he'arah, but I wonder if the Rogotchover who holds that your own wife is be'etzem assur as an eishes ish to you (mentioned in an earlier post) would mean that if you didn't have kavana for the mitzva that you'd be over on eishes ish with your own wife.


NOTE:
The Dibros:

 וניחא נפ״ז מה שלאבא שאול הכונס את יבמתו לשם נוי ולשום אישות ולשום דבר אחר הוא כאילו פוגע בערוה וקרוב בעיניו שהולד ממזר כדאיתא בדף ל״ט, שלכאורה תמוה איך שייך להחשיבה ערוה להיבם שמחוייב ליבמה ואיזה ספק היא לו בהולד לענין ממזרות. דהוא משום דבעצם הא היא חײ״כ גם להיבם דלכן לא תפסי קידושין לו כדכתבו התוס׳ בשר״ת ורק שהתורה חייבתו לבעול יבמתו אף שהיא באיסור לאו וחײ״כ עליו, וממילא אין עליו שום איסור וכרת, שלכן כשאינו עושה לשם מצוה אלא לשם נוי ואישות וזנות נמצא שעבר על האיסור דחײ״כ בלא מצוה, ואף לרבא דסובר בר״ה דף כ״ח דמצות א״צ כוונה, והכא במצות יבום 
הרי לכו״ע אין צריך כוונה דהא אף בשוגג ומזיד קנאה
.......................

 דליכא כלל ענין היתר וגם הכרת לא נסתלק אלא שאיכא חיוב המצוה ומחמת זה נדחה האיסור והכרת, אפשר סובר אבא שאול עוד יותר דגם לגבי המצוה לא נסתלק האיסור, אלא דהמצוה היא אף שהוא לעבור על האיסור וממילא מצלה אותו מהכרת ומהאיסור, ולכן הוא רק כשבעל לשם המצוה מצילתו, אבל כשבעל לשם נוי וזנות הרי נמצא שעבר על האיסור בעצמו שלא מצד ציווי התורה, אף שנעשית מעשה המצוה ממילא אף שהוא שלא בטובתו אינה מצילתו לא מהכרת ולא מהאיסור שעבר, דכיון שהמצוה צריכה להצילו מהאיסור ומהכרת הוא דוקא כשכל עשייתו היתה להמצוה

~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

B'nos Moav. Arayos and Avoda Zara

Bilam advised the king of Midian to do something that would bring Hashem's anger upon Klal Yisrael.  It worked, and it brought about a disaster.  A plague broke out among the Jews, and the judges were told to take up their swords and slay those that had sinned.  According to Rashi, they actually went and killed people, and the numbers are beyond belief (two each for every judge,so Rashi says they killed something like one hundred sixty thousand men, out of six hundred thousand- more than one quarter of the Jewish men.  The Ramban finds the numbers so extreme that he says that because of Pinchas' intervention, the gzeira for the judges to kill was nullified.)  As terrible as it was, it would have been far worse if not for Pinchas' intervention.

וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב.  ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן.  ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה בישראל.  ויאמר ה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה נגד השמש וישב חרון אף ה מישראל.  ויאמר משה אל שפטי ישראל  הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור.   והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד.  וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו.   ויבא אחר אישישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל.   ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף

Pesukim and maamarei Chazal spread over the three parshios seem to give  inconsistent explanations for exactly what sin it was that precipitated the terrible punishment.  Some indicate that it was the Avoda Zara (ויצמדו לבעל פעור), while others talk of the z'nus (אמר להם אלקיהם של אלו שונא זימה הוא).

The achronim bring an interesting mesora.  They say that they have a mesora in the name of the gaon איש מפי איש עד משה רבנו- an amazing expression that we find almost nowhere outside of הלכה למשה מסיני, and certainly never where it involves something found nowhere in Chazal.  The mesora is that every avoda zara has arayos, and arayos is a necessary ingredient in every avoda zara.  According to this, Rav Steinman (Ayeles HaShachar al HaTorah) says, the kashe is not shver.  It is a false dichotomy.  Avoda Zara is Arayos, and Arayos can be Avoda Zara.

הרמ"מ משקלאוו (בס' מים אדירים על האידרא זוטא) כתב שמעתי מהגר"א ז'ל קבלה בידינו מן הגאונים איש מפי איש עד משה רבינו ע'ה שכל עבודה זרה הי' צריך דבר ערוה ולכן כתיב אצל כל ע'ז ויזנו אחרי הבעלים וקם העם הזה וזנה עכ'ל

In the Hebrewbooks copy the sefer is not called Mayim Adirim, it's called מנחם ציון.  (For those of you that never heard of the Idra Zuta, or even the Idra Rabba, it is from the Zohar in Haazinu, describing the passing of Rav Shimon bar Yochai.  Wiki articles in Hebrew and English.  For an explanation of why it has two different names, Mayim Adirim and Menachem Tzion, I direct your attention to the handwritten note on page two of the Menachem Tzion at hebrewbooks.org)

The language of the Gaon's talmid Reb Menachem Mendel in his sefer is even more clear- that arayos is not only a tool of avoda zara, but a part of its essential character.  I don't understand the discussion that leads up to this point, but he says that the reason arayos is not mentioned among the things that are makchish famaliah shel maalah is because arayos is included in Avoda Zara:

...........
והמדבר זה הוא קוצץ בנטיעוח שמפריד בין נגל׳ לנעלם והמה מהפכין ממטה לנחש ואם נותנין אות ומופת לדבריהם אזי גם האות והמופת מן המכחישים פמליא ש״מ והן עע״ז וש"ד וג׳׳ע ממש ומה דלא חשיב ג״ע נמי שא״צ כי שמעתי מאדמו״ר הגאון ז״ל שכך קבלה בידינו מהגאונים איש מפי איש עד מרע״ה שכל ע״ז צריך עבודת דבר ערוה ולכן כ' אצל ויזנו אחרי הבעלי׳ וקם העם הזה וזנה

We don't need historical support for this, but when I said it over on Shabbos, our professor of classics, Rabbi Dr. Yitzchak Resnik, said that this is well known to be the case in the classic era.  There were temples where the priestesses were mukdash to have relations with supplicants, through which a state of "holy" ecstasy would be attained.  We all are familiar with the erotic carvings associated with Hinduism as well.

Rav Schwab (in his Maayan Beis HaShoeiva) says something that relates to this.  He asks, how can it be that such a great man as Zimri could do such a disgusting thing.  Besides the fact that he was quite elderly, if you're reading this you know what a great man he must have been to be a nasi of a Shevet in Klal Yisrael, and he did something that even a prosteh person would not do, and davka with a shiksa, knowing full well what consequences he was risking.  Rav Schwab answers that the Gemara (San 63b) says

אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא

Rav Schwab says that Zimri saw that many Jews were inflamed with lust for the Moaviyos and it was that lust that drove them to do Avoda Zara, because their consciences would not let them sin.  The idea of this kind of hefkeirus of arayos was so horrible, it was so shameful, that they simply could not do the aveira.  It was only by saying to themselves that they now are worshippers of Pe'or, and zenus is the right and "holy" thing to do, that their conscience stopped bothering them!  It's not shameful, it's not horrible, it's not hefkeirus, it's our way of worshipping our god!.  They used the excuse of becoming ovdei avoda zara to kasher their irresistible taiva for zenus.  So Zimri decided that the best eitza is to remove the extreme stigma of ze'nus; to show people that even a holy and great man can give in to his desires.  Once the people would see this, then they would be willing to consort with the Moavi and Midani women without having to drop Yiddishkeit entirely.  Thus, although they would be punished for zenus with goyim, it would be a far smaller sin than Avoda Zara.  Rav Schwab says that Zimri was wrong because the sin of publicly consorting with Moaviyos and Midianos was terrible as well, and you don't solve the worse problem of avoda zara by being mattir a lesser but also terrible sin of arayos.

With the Gaon, we can enhance Rav Schwab's teretz.  Zimri's error was thinking that Arayos and Avoda Zara can be separated. But that is not true.  Arayos is a av melacha in the parsha of avoda zara; and lav davka avoda zara,- it can be minus or kefira, too, which are also in the parsha of avoda zara.  Zenus and arayos are inseparable from avoda zara.  Zimri thought it was worth it to cut off the leg to save the body.   If they don't feel so guilty about zenus, at least they won't need to throw away Yiddishkeit and adopt avoda zara to rationalize their zenus.  What he didn't realize was that he was inflaming the disease, not eliminating it.  Allowing zenus is not only a sin because of the inherent aveira of zenus, but also because it ultimately brings a person to avoda zara.

Update: Thank  you Reb Chaim B for bolstering the point with the Gemara in Sanhedrin 81b and with slight changes the Rambam 12 I'B 6:

הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, בעא מיניה רב כהנא מרב, לא פגעו בו קנאין מהו, אינשיה רב לגמריה, אקריוהו לרב כהנא בחלמיה בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים, כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר, אתא אמר ליה הכי אקריון, אדכריה לרב לגמריה, בגדה יהודה זו עבודת כוכבים, וכן הוא אומר בגדתם בי בית ישראל נאום ה', ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים זה משכב זכור... כי חלל יהודה קדש ה' זו זונה, וכן הוא אומר לא יהיה קדש, ובעל בת אל נכר זה הבא על הכותית, וכתיב בתריה יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאלקי יעקב ומגיש מנחה לה' צב-אות, אם תלמיד חכם הוא, לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, אם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צב-אות. אמר רבי חייא בר אבויה כל הבא על הכותית כאילו מתחתן בעבודת כוכבים, כדכתיב ובעל בת אל נכר, וכי בת יש לו לאל נכר, אלא זה הבא על הכותית

The only comment I would make is that כאילו מתחתן בעבודת כוכבים is talking about specifically a kusis, in that the passuk being interpreted uses the words בת אל נכר, while the Gaon, I think, is talking about Arayos in general- צריך עבודת דבר ערוה.

But there is a Chazal brought in two places by Rabbeinu Bachaye that does relate all to Avoda Zara:  It is in his peirush on Chumash towards the beginning of Kedoshim and in his Kad Hakemach.  It says

 כל המסתכל באשה (בפני אשה) עובר משום אל תפנו אל האלילים

Still, it's not exactly what the Gaon says.  With a Chazal or not, the Gaon stands on its own merits- it's a mesora from the Geonim all the way to Moshe Rabbeinu.

Pinchas, Bamidbar 28:2. Anshei Ma'amad and Bris Milah

Synopsis: Anshei Maamad are those men who stood- ma'amad- in the Beis Hamikdash during the avodas hakorbanos.  Their primary function was to represent the Jewish People while communal korbanos were brought.  The idea of Anshei Ma'amad is mentioned in the Sifri in our parsha. We don't find the idea of Ma'amad by other mitzvos.  Tosfos Rid in Kiddushin says that an obligation to "see to it that a mitzva gets done" can be more stringent than an obligation to "do a mitzva."  The Ba'al Ha'Itur says that the father should stand near the mohel during the bris just as the Anshei Ma'amad stand in the Beis Hamikdash during the avoda. I am mechadesh that the din of Ma'amad derived in the Sifri from Tishmeru teaches that by avoda there is a din to "see to it that the korban is brought properly," and that requires constant personal vigilance; vigilance cannot be delegated.  This is consistent with the Tosfos Rid's chiddush in Milah.

The Mishna (Taanis 26a) bases the idea of Anshei Maamad on the passuk in our parsha in 28:2.

אלו הן מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל . . את קרבני לחמי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות

The Rambam uncharacteristically brings our Mishna unchanged, and says (6 KhM 1)

אי אפשר שיהי' קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו וקרבנות הציבור הן קרבן של כל ישראל ואי אפשר שיהיו ישראל כולן עומדין בעזרה בשעת קרבן לפיכך תקנו נביאים הראשונים שיבררו מישראל כשרים ויראי חטא ויהיו שלוחי כל ישראל לעמוד על הקרבנות והם הנקראים אנשי מעמד

But Rashi in our parsha brings from the Sifri a slightly different limud,

צו את בני ישראל ואמרת אלהם:  את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו

Rashi-

תשמרו - שיהיו כהנים ולוים וישראלים עומדין על גביו מכאן למדו ותקנו מעמדות

The Sifri inside says

תשמרו   שיהו כהנים ולוים וישראלים עומדים עליהם

The drasha of the Sifri is also brought by Rashi in Megilla and Sotah.
Megila 3a

ד"ה וישראל במעמדן... עומדין על תמידי ציבור בשעת הקרבן כדתנן במסכת תענית תשמרו להקריב לי במועדו היאך שומר אם אינו עומד על גביו תיקנו נביאים הראשונים

Sotah 5a

ד"ה אקורבנייהו...ומצוה על האדם שיעמוד וישמור על קרבנו ונפקא לן בסיפרי מתשמרו להקריב לי במועדו '

The Rav in Mishnayos in Taanis adds an interesting thing, that the mitzva of Shmira is to watch the Kohanim doing the avoda.

תשמרו להקריב לי במועדו לישראל מצוה שיעמדו על הכהנים בשעת עבודה

So let us assume there is a fundamental distinction between the way the Rambam and Rashi learn the din of Maamad.  The Rambam says this din requires the presence of the baal hakorban; Rashi learns that the din requires that the baalim do "shemira" during the hakrava.

The Tur (YD 265) brings from the Baal HaItur that the father should stand near the Mohel during the Bris, because it wouldn't make any sense for one's korban to be brought without him there.  This is also brought in the Mechaber in 265:9.

מנהג שאבי הבן עומד על המוהל להודיע שהוא שלוחו כדאמרינן לגבי קרבן אפשר שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו
 שו"ע שם סע' ט'- אבי הבן עומד על המוהל להודיע שהוא שלוחו

The Sifri needs explanation.  Bishlema according to our Mishna and the Rambam who brings our Mishna verbatim, it applies specifically to korbanos.  וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו.  Bris Mila, as Zohar mentions and Rabbeinu Bachya ( בראשית י"ז, יג) elaborates upon, is like a korban, since blood is spilled in the process, and, neither may be done within eight days of birth.

 מצות מילה היא כענין קרבן וכשם שדם הקרבן לכפרה על המזבח כך דם המילה מכפר וע״כ מצותה ביום השמיני כי הקרבן לא יכשר עד יום ח

But according to the Sifri's drasha that there is a new din of Shemira, what is the idea of Shemira?  What is added to the kiyum hamitzva by doing Shemira?  If shlichus helps, then it helps.  Even assuming there's a concept of מצוה בו יותר מבשלוחו by mitzvos other than preparation for Shabbos and kiddushin, why isn't this applied to other mitzvos, like hafrashas teruma; and more fundamentally, would standing there mitigate that problem of מצוה בו יותר מבשלוחו?

(Harav Dovid Oppenheimer of Chicago proposes that in shlichus in general, there is a chkira among the achronim whether it is considered the act of the baalim or the act of the shliach; see section on Shelichus in Sefer HaZikaron for Reb Chaim Shmuelevitz.  If the baalim is standing there, he suggests, everyone would agree that it is considered the act of the baalim, just as the Gemara in Gittin has a hava amina that if chatzer is a yad, it needs to be next to the woman.  I'd like to offer a different pshat.)

Let us think for a moment about the Tosfos Rid in Kiddushin 29a.  The Gemara has a passuk to teach that the obligation to perform mila on one's child only applies to the father but not the mother.  All the rishonim ask, but it's a zman grama, so the passuk is not necessary.  Tosfos Rid answers that if the mitzva on the parent was simply to do an act of milah, since that act is time-related, it would be called Zeman Grama.  But the obligation on the parent is to see to it that the milah is done.  The obligation of "see to it that it gets done" is not time-related.  It begins when the child is born and goes on every moment of the day and night until it actually takes place.  This Tosfos Rid is remarkable for many reasons, among which is that this logic ought to apply to every single zman grama- although tefillin is only on a weekday, the obligation to see to it that I have and wear tefillin is constant, and the same for lulav and shofar.    Additionally, it is amazing that where the act of the mitzva milah is Zman Grama, and would exclude women, that the seemingly more vague and distant obligation to "see to it that it gets done" would be not zman grama and therefore not exclude women- that it would create a greater obligation.

In any case, you see that the Tosfos Rid learns that Milah is different in that it has a defining characteristic that it creates an obligation to see to it that it's done, not only an obligation to do it.  I believe that the Sifri is applying that logic to Korbanos.  The Torah does not merely obligate Klal Yisrael to bring korbanos via kohanim.  They are obligated in a din of תשמרו, and תשמרו creates a new obligation to see to it that it's done.  It's not enough to pay for it, it's not enough to book the best kohein.  תשמרו means that you yourself have to ensure that it's done and that it's done right.

This concept of תשמרו creating a higher level of obligation can be seen by Matza Shmura as well, to the extent that there used to be a minhag to moisten the grain- לתיתה- before milling so that the watchers would have a chance to be vigilant to ensure that no chimutz would result.  Pesachim 35a- אמר רבא מצוה ללתות, שנאמר  ושמרתם את המצות, אי לא דבעי לתיתה, שימור למאי.

For Milah and Matza Shemura and Avodas HaKorbanos, Due Diligence is not enough.  For these Mitzvos the Torah requires Due Vigilance.

I was zocheh to attend a bris mila this week.  My daughter and son in law named their new son Aharon Tzvi after my father zatzal.  One clear character trait of my father was ameilus, and this was known by every one of his chavrusos and business associates and lawyers and employees.  When he decided something needed to be done, he did it בלב ונפש.  He would follow it to the very end, and not rely on anybody.  He could have the best lawyer in Chicago draw a contract or a mortgage, but he would go through it line by line and would often point out important modifications that the lawyer immediately incorporated into his practice.  When he gave tzedaka, he would make sure that it got to the right person and that it was used in the right way.  It goes without saying that when he learned, he learned בלב ונפש.  My father learned with Reb Leizer Platzinsky for most of his thirteen years in Slabodka.  Reb Leizer's grandson bumped into my son in Yerushalayim, and told him that his grandfather told him that at one point, he and my father shared a room.  Reb Leizer was the Alter's grandson, and he was a yachson in the yeshiva, so he had a comfortable bed.  But my father davka slept on the floor, because he decided that if he slept in a bed and was comfortable, it would be harder to get up early to learn.  That is a level of dedication and Ameilus BaTorah that inheres to the concept of תשמרו.  May Hashem give us siyata dishmaya to see Aharon Tzvi and all his siblings and cousins do their avodas Hashem with that level of Ameilus.

Here is big brother Akiva holding Aharon Tzvi  שיחיו עד ביאת משיח צדקנו

Aharon Tzvi wore a cotton kimono at his bris.  Lo these many years ago my mother made it for me and I wore it at my bris, and my kids wore it at their brisos, and theirs wore it at theirs.  It's not the Aderes Eliahu, but it's a nice family tradition.

Pinchas, Bamidbar 27:18. Proof of Character

Moshe Rabbeinu was concerned about the succession of leadership.  (Unfortunately, just as almost every royal succession in Tanach involved bloodshed, almost every yeshiva since Volozhin has suffered horrible succession battles.  Why don't the Roshei Yeshiva prevent this?  Either because the founders believe that Darwinian struggle is the best determinant, or because planning is futile since the one who was not favored will always ignore the testament of the founder, or for simple negligence to make prudent and effective plans..)  Who would lead Klal Yisrael as they enter Eretz Yisrael and conquer and divide and settle the land?  Moshe hoped and expected that his sons would succeed him, but Hashem told him that Yehoshua would be the next leader of Klal Yisrael.  (I, personally, wondered why Moshe asked that his own children succeed him.  He knew very well that the job was deadly, and that every step during the next fourteen years would be like a blindfolded walk through a minefield.  This question of perspective actually manifests itself in the machlokes Amora'im in Brachos 31b, regarding the interpretation of Channa's prayer that her son be "זרע אנשים".  In any case, Moshe Rabbeinu did want his sons to inherit his position of leadership.  Evidently, his greatest hope was that his children be leaders of Klal Yisrael despite his perfectly clear awareness of the concomitant extremity of danger and hardship.  It is reminiscent of the Akeida of Yitzchak.)  

The Yalkut Shimoni (27:776) says:

 (Mishlei 27:18) קח לך מה שבדוק לך את יהושע בן נון ועליו מפורש  נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד

Take the one whom you have thoroughly examined, Yehoshua.  Regarding him it says (Mishlei 27:18) "He who safeguards the fig tree will eat its fruit and he who watches his master will be honored."  

.שהיה משה סבור שבניו יורשין מקומו ונוטלין שררותו התחיל מבקש מאת הקב"ה יפקוד ה', אמר לו הקב"ה משה לא כמו שאתה סבור אין בניך יורשין את מקומך אתה יודע שהרבה שרתך יהושע והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך לסדר הספסלין ופורס את המחצלאות הוא יטול שררות לקיים מה שנאמר נוצר תאנה יאכל פריה.

Moshe thought his sons should inherit his place and take his mantle of authority, so he began his supplication, saying "Hashem, appoint...." Hashem told him "Moshe, not as you think.  Your sons will not inherit your place.  You know that Yehoshua greatly served you and honored you.  He came early and stayed late at your study hall in order to arrange the benches and lay out the covers.  He will take your authority, as it says, He who safeguards the fig tree will eat its fruit and he who watches his master will be honored.

I'd like to note something Rav Dessler says, as brought in the Michtav Mei'Eliahu (Vol. VII p. 107):(as noted at the end of this post, it is really from the Alter from Kelm, where Rav Dessler was a talmid muvhak.)
The Gemara (AZ 18a) brings that Rav Chanina ben Tradion was wont to publicly gather numerous students to teach them Torah, at a time when doing so was a capital crime.  When caught and sentenced to be burned together with his Sefer Torah, he asked Rav Yossi ben Kisma, "Am I worthy to merit Olam Habba?"  Rav Yosi responded, "כלום מעשה בא לידך", have you ever done anything extraordinary?  Rav Chanina answered that one time he inadvertantly commingled his own money and money he was entrusted for the poor on Purim, and he gave all the money to the poor, afraid to calculate how much was his.  Rav Yosi said "אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי", if so, may I share your portion, may I share your lot.

Odd, that Rav Chanina's mesiras nefesh didn't rate as highly as his decision to avoid even a vanishingly small risk of taking a penny from the poor.  Why was Rav Yossi so impressed?  And consider that Rav Yossi ben Kisma, who was so amazed, is the one that said (Avos 6:9)

אמר רבי יוסי בן-קסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ופנע בי אדם אחד, ונתן-לי שלום, והחזרתי לו שלום. אמר לי, רבי, מאיזה מקום אתה? אמר לו, מעיר גדולה של חכמים ושל-סופרים אני. אמר לי, רבי, רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובים ומרגליות? אמרתי לו, אם אתה נותן לי כל-כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה. וכן כתוב בספר תהילים, על ידי-דוד מלך ישראל, "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף". ולא עוד, שבשעת פטירתו של אדם, אין מלוין לו לאדם כסף ולא זהב ולא אבנים טובים ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר, "בהתהלכך תנחה אתך, בשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך". בהתהלכך תנחה אתך - ביולם הזה. בשכבך תשמור עליך - בקבר. והקיצות היא תשיחך - לעולם הבה. ואומר "לי הכסף ולי הזהב נאום יי צבאות".

Rav Yossi knew how trivial money was in the spiritual realm and in the reality of existence.  What so impressed him about Rav Chanina's act?  Why did he think that taking on a monetary loss meant anything at all where there was some spiritual benefit to be gained?

The answer is that you cannot judge a man on the basis of the great and premeditated actions he takes.  His true internal character and strength of spirit can only be discerened from little things that a person does without thought.  The Medrash (Shemos 2:3) says 

דבר אחר וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה הדא הוא דכתיב (משלי ל ה) כל אמרת אלוה צרופה אין הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן ואחר כך מעלהו לגדולה הרי לך שני גדולי עולם שבדקן הקדוש ברוך הוא בדבר קטן ונמצאו נאמנים והעלן לגדולה בדק לדוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר להרחיקם מן הגזל שכן אליאב אומר לדוד (ש"א יז, כח) ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר מלמד שהיה דוד מקיים המשנה (ב"ק עט:) אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא נמצא אתה נאמן בצאן בא ורעה צאני שנאמר (תהלים עח עא) מאחר עלות הביאו וכן במשה הוא אומר וינהג את הצאן אחר המדבר להוציאן מן הגזל ולקחו הקדוש ברוך הוא לרעות ישראל שנאמר (שם עז, כא) נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן:

Hashem does not bestow a position of greatness on a man until He examines him in a "Davar Kattan," a small thing.

It was precisely because Rav Yossi knew how trivial money is that he discerned from Rav Chanina's act that it was done without any careful analysis, and thus it revealed what Rav Chanina truly was.  (This ends Rav Dessler's thoughts.)

I think this is the pshat in another Gemara (BM 24a), that says

מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא חזיא לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה אמר היינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה כפתיה ואודי 

The pious Mar Zutra's silver cup was stolen at an inn.  He saw a young student dry his hands on someone else's garment that was hanging on a rack.  He said "This is the thief.  He is indifferent to other people's property."  They pressured him, and he admitted that he was the thief.

See also the Gemara (Chagiga 9b)

א"ל בר הי הי להלל מאי דכתיב (מלאכי ג) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו אשר לא עבדו א"ל עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד א"ל ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו א"ל אין 

The Gemara says that the difference between "one who serves Hashem" and "one who does not serve Hashem" is that the latter reviews his studies one hundred and one times, while the first reviews one hundred times.  The Gemara says they are both Tzadikim Gemurim, but the one who learns one hundred and one times is incomparably greater than the one who only reviewed one hundred times.  Why is that one time so important?  Precisely because it is not important.  It is that one time that reveals the person to be an  עובד אלקים.

Here too.  Yehoshua showed his true colors not in the great things that he did.  His true personality was revealed in the "tell," the things that he did without thinking, the things that he did automatically.  As Arthur Conan Doyle once said (although any competent editor would have changed "infinitely" to "by far",) in The Memoirs of Sherlock Holmes- A Case of Identity,  "It was most suggestive," said Holmes. "It has long been an axiom of mine that the little things are infinitely the most important. ” 

Without being over on Lo Sechaneim, let me say that someone else once put it very nicely, as follows:

“Faithfulness in great things is not uncommon; faithfulness in little things is rare but most indicative of character. Almost any husband would leap into the sea or rush into a burning building to rescue his perishing wife. But to anticipate the convenience or happiness of the wife in some small matter, the neglect of which would go unnoticed, is a more eloquent proof of tenderness.

“Our lives for the most part are made up of little things, and by these our character is to be tested. There are very few who have to take a prominent place in the great conflicts of our age; the vast majority must dwell in humbler scenes and be content to do a more humble work. The conflicts which we have to endure either against evil in our own soul or in the moral circle where our influence would seem to be trivial are in reality the struggle of the battle for life and decency; and true heroism is shown here as well as in those grander scales in which others win the leader’s fame or the martyr’s crown. Little duties carefully discharged; little temptations earnestly resisted with the strength which God supplies... these all together help to form that character which is to be described not as popular or glamorous, but as moral and noble.”

(N.B. 
I think it's important to note that to the extent that I understand Rav Dessler's interpretation of the story of Rav Yossi and Rav Chanina ben Dosa, I don't agree with his pshat.  The great men that I knew lived minutely and meticulously examined lives, and Rav Chanina's concern about the Purim money certainly would have merited careful thought and a conscious decision even if he personally thought money was dirt.  I remember hearing from Reb Moshe that he paskens hundreds of shailos a day on his own behavior.  The Medrash that he brings does support his idea, though, because it involves things that are truly insignificant- how you treat sheep.  In any case, it goes without saying that Rav Dessler's point is true and important in regard to our own life experience.)

Here is how the Yalkut Lekach Tov in Korach brings it down, pretty much verbatim from Kisvei HaSabba miKelm:

ערכם הגדול של מעשים קטנים

 ויחר למשה מאד לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי ט"ז ט"ו

 תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו אמר לו חנינא אחי (אחי) אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך אמר לו מן השמים ירחמו אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש אמר לו רבי מה אני לחיי העולם הבא אמר לו כלום מעשה בא לידך אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי

 עבודה זרה יח 

מקשים העולם מדוע שאל ר' יוסי בן קסמא כלום מעשה בא לידך האם לא די 

במסירות נפש להרבצת תורה כדי לזכות לחיי העולם הבא? ויותר קשה להבין את תשובתו של ר' חנינא מעות של סעודת פורים וכו' וכי מעשה קטן זה שגם אדם פשוט היה עושה אותו גדול ממסירות נפש ללמד תורה ברבים מה ראה איפוא רבי יוסי בן קסמא להשיבו מחלקך יהיה חלקי מדוע התפעל כל כך ממעשה קטן זה?

 התמיהה תגדל עוד יותר כשנזכור דברים שאמר ר' יוסי בן קסמא עצמו במעשה המובא בפרק ששי דאבות אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה וכי אדם שכל עושרו של עולם אינו נחשב לו למאומה לעומת תועלת רוחנית יש לו מה להתפעל ממעשה קטן של מעות פורים שנתחלפוז פשרם של דברים אומר הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו חלק ג עמ' בשם אביו שבדברים גדולים אין המדרגה האמיתית של פנימיות האדם ניכרת שכן הרבה התלהבות חיצונית עושה אולם בדברים קטנים שלכאורה אין להם ערך וחשיבות דווקא בהם מתגלה פנימיותו של האדם וזהו מדרגתו האמיתית 

בחיי היום-יום אנו שאין אדם מקפיד על פחות משוה פרוטה ואין זה נלקח בחשבון אלא אם כן זה מצטרף לאיזשהו חשבון בכל זאת דרך הסוחרים לעגל בסוף חשבונם פחות משוה פרוטה לפרוטה ולא לנכותה מהחשבון מכאן שחמדת הממון שולטת אפילו במשהו וכשמגיע הדבר לשאלה אם לחשב מחצית הפרוטה לחברו או לעצמו הוא מוסיפה לעצמו זהו ההסבר למה שאמרו חז"ל שגדולתו של איוב היתה בזה שהיה מוותר על חצי פרוטה משלו בבא בתרא טו ועיין שם ברש"י כן הוא דרך המידות ששולטות אפילו בדברים הפעוטים ודווקא שם ניכרת מהותו של האדם 

שנינו במדרש אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן שמות רבה ב ג ומובא שם במדרש שבחן הקב"ה את משה ודוד בדברים קטנים הטעם לכך כמבואר לעיל בירור המדרגה האמיתית של האדם הוא דווקא בדברים קטנים 

and then he uses this to explain what Moshe Rabbeinu meant when he said that he didn't take even a donkey for himself from the people.