Shoftim, Devarim 16:22. Issur of Matzeiva. שטן מלפנינו ומאחרינו

Synopsis:

We discuss Reb Moshe's mussar derhehr in the issur of Matzeiva; we bring that Reb Moshe's idea, together with Rav Schwab's, was used at his daughter in law's levaya; and that both Reb Moshe's and Rav Schwab's words explain the sentence in Maariv והסר שטן מלפנינו ומאחרינו.
Then I bring many other explanations of those interesting words, each a good mussar haskeil.

Hashem prohibited the erection of single-stone sacrificial altars.

ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך

Rashi - Even though before Mattan Torah a matzeiva was pleasing to God, now that the idolators adopted it it has become repugnant.

מצבת אבן אחת להקריב עליה אפילו לשמים, אשר שנא - מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שנא, כי חק היתה לכנענים, ואף על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות, עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חק לעבודה זרה.

Reb Moshe in the Darash here, and in the Kol Ram II, says

ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך [טז כב] פרש"י אעפ"י שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אלו חק לעבודת כוכבים.

ולכאורה תמוה דמה בכך שהם עושים כן הא גם מזבחות עושין ומקריבין קרבנות ומ"מ יש חיוב לישראל בהם דלא מינייהו קא גמרינן.

ונראה שהכוונה שאחר מתן תורה צריך האדם לילך מעלה מעלה בתורה ובמצות באיכות ובכמות, ואף אם חיה כבר שבעים שנה והיה צדיק, והיו מעשיו הטובים מרובים כ"כ שאף אם בשנים האחרונות לא יעסוק בתורה ולא יעשה מעשים טובים ועוד יחטא מ"מ יהיו מעשיו הטובים יותר, שלכן עלול לטעות שכבר הוא צדיק שזוכה לשכר בעוה"ב, וע"ז מפורש ביחזקאל [לג יז] שאינו כן, שלא כמחשבת העם שאמרו לא יתכן דרך זה, וטענתם הוא בזה שהוא רוב זכיות, אבל באמת אינו כן, דרוב זכיות נחשב רק במי שכל ימיו עד שמת רצה לעשות מעשים טובים אך שחטא זהו צדיק, אבל כשהחליט שיותר אינו צריך משום שכבר יש לו הרבה זכיות אזי לא נחשב לכלום, וזהו איסור מצבה דהוא מאבן אחת שעומד ולא מוסיף כלום זכיות, אבל קודם מתן תורה שלא נתחייבו היה גם זה אהוב, אבל אחר מתן תורה, אף אם יניח רק מה שעשה לפנים משורת הדין נמי הוא חטא גדול ושנא זה השי"ת כי גם לפנים משוה"ד הוא מציווי השי"ת, ונחשב מצווה ועושה לזה.

Reb Moshe says that it is true, if a person is more mitzvos than aveiros, he is a tzadik. But that is only if he continues to actively do mitzvos. If a person says "I'm set, I have so many mitzvos that I don't have to do more, because even if I happen to sin, my mitzvos outweigh whatever I might do," then his mitzvos do not help him and he is adjudged a Rasha. You can't become inert.
(Note too his fascinating words about a person that has in the past done mitzvos lifnim mishuras hadin, and now he retires and just does what's required - this is A Great Sin and is hated by the Ribono shel Olam! For this person, lifnim mishuras hadin is metzuveh v'oseh! This is a concept that Reb Moshe uses in many places, such as the mitzvos of Limud Hatorah and Trumas Hamishkan.)
(I am aware that Reb Moshe's yesod about losing zechus of past mitzvos out of inertia or a change in direction seems to be inconsistent with Reish Lakish in Kiddushin 40b, and I don't have a teretz.)

Reb Moshe makes a reference to a passuk in Yechezkel, which for some reason he thinks we all know. In case you don't, here's the perek he refers to, with great thanks to Sefaria. Reb Moshe's raya is from Psukim 12 through 21. What it says is

ואתה בן־אדם אמר אל־בית ישראל כן אמרתם לאמר כי־פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה

Now, O mortal, say to the House of Israel: This is what you have been saying: “Our transgressions and our sins weigh heavily upon us; we are sick at heart about them. How can we survive?”

אמר אליהם חי־אני נאם אדני יהוה אם־אחפץ במות הרשע כי אם־בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל (פ)

Say to them: As I live—declares the Lord GOD—it is not My desire that the wicked shall die, but that the wicked turn from his [evil] ways and live. Turn back, turn back from your evil ways, that you may not die, O House of Israel!

ואתה בן־אדם אמר אל־בני־עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא־יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו

Now, O mortal, say to your fellow countrymen: The righteousness of the righteous shall not save him when he transgresses, nor shall the wickedness of the wicked cause him to stumble when he turns back from his wickedness. The righteous shall not survive through his righteousness when he sins.

באמרי לצדיק חיה יחיה והוא־בטח על־צדקתו ועשה עול כל־צדקתו [צדקתיו] לא תזכרנה ובעולו אשר־עשה בו ימות

When I say of the righteous “He shall surely live,” and, relying on his righteousness, he commits iniquity, none of his righteous deeds shall be remembered; but for the iniquity that he has committed he shall die.

ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה

So, too, when I say to the wicked, “You shall die,” and he turns back from his sinfulness and does what is just and right—

חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות

if the wicked man restores a pledge, makes good what he has taken by robbery, follows the laws of life, and does not commit iniquity—he shall live, he shall not die.

כל־חטאתו [חטאתיו] אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה

None of the sins that he committed shall be remembered against him; since he does what is just and right, he shall live.

ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא־יתכן

Your fellow countrymen say, “The way of the Lord is unfair.” But it is their way that is unfair!

בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם

When a righteous man turns away from his righteous deeds and commits iniquity, he shall die for it.

ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה

And when a wicked man turns back from his wickedness and does what is just and right, it is he who shall live by virtue of these things.

ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל (פ)

And will you say, “The way of the Lord is unfair”? I will judge each one of you according to his ways, O House of Israel!


The navi is saying that a tzadik that is confident in his zechuyos and so he commits iniquity, he will die even if he is rove zechyos, and a rasha that turns to the good will live, even if he is rove aveiros. According to Reb Moshe, the  ועשה עול is just the fact that he is בטח על־צדקתו.  The tzadik that abandons his growth abandons what he achieved in the past.  If you're not actively seeking to do more, then your zechusim won't help you.  (I saw the same pshat in a sefer called Even HaRoshah, from R Naftali Klatzkin, Warsaw 1887:

 עוד ואמרו בני עמך לא יתכן דרך ה׳ והמה דרכם לא יתכן בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בה ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי׳ ואמרתם לא יתן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל. וכן הוא ביחזקאל י"ח. ושם אמר הדרכי לא יתכנו בית ישראל הלא דרכיכם לא יתכן לכן איש כדרכיו וגו' ומוקשה כפל הענין.

וביאור הכתובים וביאור הדברים שהצדיק בשובו מצדקתו ועשה עול עוד מעשיו טובין יותר מהרשע שהחל לשוב מרשעתו (כמו העשיר ורב הון שירד מכסיו שעוד ירבה הונו מעני אשר החל עתה הצליח בעסקיו) ובכ״ז ימות הצדיק השב מצדקתו ויחי' הרשע השב מרשעו באשר הי"ת ישפוט דרכי האדם ומעלליו אם פונה לדרך הטוב או לרעה )

WITH THIS IN MIND, I segue to something Harav Mordechai Eisenberg spoke about this week in his Hesped for his grandmother, Rebbitzen Shelia Feinstein.  I have a synopsis of the highlights in the previous post, here, but the paragraph that has become relevant to this week's parsha, and this passuk, is as follows.

The second half of her legacy is that once you have accomplished what you set out to do, don't think that you are so great and don't rest on your laurels. Don't fall into the traps of כוחי ועוצם ידי or complacency. Your hatzlacha stems from two things: your decision and discipline, and Siyata Dishmaya. Without Siyata Dishmaya you would have accomplished nothing. And your ability brings with it a never ending life long duty!
This attitude, this way of life, reminds us of something Rav Schwab said. He asked, what does it mean הסר שטן מלפנינו ומאחרינו? We understand what the Satan before is, it tries to convince us not to do mitzvos, or to do aveiros. But what's the Satan after? The answer is that the Satan before is "I can't do it." The Satan after is "How great I am, look what wonderful things I have accomplished."
Rebbitzen Sheila was a living example of someone that rejected both the yetzer hara of מלפנינו and the yetzer hara of מאחרינו, and she taught her grandchildren to do the same, both by example and by not so subtle words.

Why are we discussing והסר שטן מלפנינו ומאחרינו in Parshas Shoftim?  Because Reb Moshe's pshat in the Issur Matzeiva here also can explain those words.  The "Sattan before" is inertia that prevents you from doing good.. The "Sattan after" is thinking that once you've achieved greatness, once you're in the rov zachuyos book, you can relax, you don't have to do more - once again, the sin of inertia. The Sattan after is just as destructive as the Sattan before. The inertia that prevents you from doing good and the inertia that prevents you from continuing to do good both result in a zero sum. It would be as if  you never did all your mitzvos.

Now that we're thinking about the sentence והסר שטן מלפנינו ומאחרינו, I looked around and found some very nice explanations of those words on the Otzar forum.  Everything from 13 and on - 8, so far - is not from the forum and has been added here. The pshat based on Reb Moshe is #14 and Rav Schwab's is 15.  Many of the explanations are hinted at in #1, but #1 is really more of a template for answers rather than an answer itself.

א' - הסר שטן לפני עשיית המצוה/העבירה ולאחריה. ובכמה סגנונות כידוע.

ב' – שם משמואל בפרשת שמיני תרע״ו בשם המגיד מקאזיניץ .
 ".... דעבירות שנעשין ע"י שהי' היצה"ר תוקף עליהן ולא הי' ביכולתם לדחותו ונפלו ברשת זו ע"כ שלא בטובתם הם יהיו בבחי' נושא. אבל עבירות שהוא הי' מעורר יצה"ר על עצמו, די שיהי' בבחי' כובש. וכמו שהגיד המגיד מקאזיניץ זצללה"ה בהא שאנו מתפללין והסר שטן מלפנינו ומאחרינו מלפנינו הפירוש שאנחנו רודפין אחר היצה"ר ומאחרינו שיצה"ר רודף אחרינו. "

ג' – תפארת שמואל.
 "מלפנינו ומאחרינו, בזכות האבות הקודמים ובזכות בניהם אחריהם" 

ד'   - אמרי אמת
שבת הוא כעין סוכות שכן בשבת אומרים הפורס סוכת שלום עלינו בשבת הפסולת נפרדת מן האדם כדאיתא בזוה"ק ומארי דדינא כלהו ערקין ואתעברו מינה וכו ואז ממילא חל שם שמים דכתיב לא יגורך רע וכן הוא בכל אדם לאחר ראש השנה ויום הכפורים שאז ישראל נטהרים וחל עליהם שם שמים בסוכות כדאיתא שחל שם שמים על הסוכה אומרים והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ובצל כנפיך תסתירנו מלפנינו זה ראש השנה כדאיתא כדי לערבב השטן ומאחרינו זה יום כפור דאיתא ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני וכן איתא דוראית את אחורי היינו יום כפור ובצל כנפיך תסתירנו זה סוכות ביציאת מצרים היו גם כן אלו ב ההסתרות מצרים והים מצרים היינו השטן מאחריהם כדכתיב והנה מצרים נוסע אחריהם והים היה השטן שמלפניהם ואחר כך כתיב ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם שזכו אז לענני הכבוד כמו אחר ראש השנה ויוה"כ וזה שאיתא במדרש לדוד ה' אורי וישעי וכו אורי בים וכו וישעי התיצבו וראו את ישועת ה' וכו אורי בראש השנה וישעי ביוה"כ אאז"ל אמר שסוכה היא בבחינת גן עדן בגן עדן כתיב לעבדה ולשמרה היינו עבודה לשם שמיס בלבד וכן בסוכות חל שם שמיס על הסוכה לאחר החטא נתהוו ב הסתרות להט החרב המתהפכת והכרובים וראש השנה הוא כנגד להט החרב המתהפכת שהדין מתהפך בו לרחמים כדאיתא עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים ויום כפור הוא כנגד הב כרובים שהכהן גדול נכנס בו לפני ולפנים ואיתא שהכרובים עומדים שם שומרים כדוגמת אותם הכרובים העומדים בשערי גן עדן זכה הכהן נכנס וכו הבנין של סוכות מתחיל מראש השנה כדכתיב בכסה ליום חגנו וכתיב בחכמה יבנה בית זה רה ובתבונה יתכונן זה יוכ ובדעת חדרים ימלאו זה סוכות כדכתיב למען ידעו דורותיכם ושבת הוא גם כן כך ששמור וזכור הם כנגד הב הסתרות וכתיב בשבת לדעת כי אני ה' מקדישכם
 .

ה' – קול מבשר בשם ישמח ישראל

 "שטן מלפנינו, היינו בגדלות, שלא יתגרה בנו להחטיאנו בגיאות ורוממות הלב. ומאחרנו, היינו בעת הקטנות, שלא יתגרה בנו להשפילנו עד לארץ, ולהראות לי שאין לי עוד תקוה ח"ו" .

ו׳ - אבודרהם כתב: "שבור שטן מלפנינו ומאחרינו - על שם יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, וכן בלילה אומר לשם שמירה כן מלפני אוריאל ומאחרי רפאל".

ז׳ - בשם האר"י הובא רמז מלפנינו ומאחרינו על יום ו' ויום א' של הישמעאלים והנוצרים.

In other words, the Muslim devils, whose day of rest is Friday, and the Christian devils, whose day of rest is Sunday.

ח׳ -  בשם ר׳ דסלר - "הסר שטן מלפנינו"-כמשמעו, שהיצה"ר מסית לאדם לחטוא בכל מיני טצדקי.

"ומאחרינו"-אחרי שאדם חוטא אומר לו היצה"ר, את העוה"ב שלך כבר הפסדת, לפחות תהנה מהעוה"ז (ותמשיך לחטוא עוד)

ט׳ - מרבי לוי יצחק מברדיצ'ב:

פעמיים בשנה עומד השטן ומשטין על כלל ישראל שהן אוכלים ושותים - בפורים ובערב יום הכיפורים.

הקב"ה משיב לו לשטן: מה שאוכלים בפורים, זה מפני שהתענו בתחילה בתענית אסתר, ומה שאוכלים בערב יוה"כ הוא משום שעתידים הם להתענות למחר!

וזה מה שאנו מבקשים בתפילה:

"והסר שטן מלפנינו" - ביום הפורים מחמת מה שהתענינו "לפני" 

"ומאחרינו" -  בערב יוה"כ הקדוש בזכות מה שאנו מתענים "אחרי"...

י׳ - הוא יצה"ר הוא השטן כו' והכונה מלפנינו יורד ומסית, ומאחרינו עולה ומקטרג.

י״א - מראש ישיבת לוצערן הגרי"ד קאפעלמאן זצ״ל (שלמד 18 שנה אצל הרב שמעון שקופ בישיבת שער התורה בגרודנא, ונפטר בגיל מאה ושש, ושימש בתוקף ועוז וקנאות בוערת על כסא הרבנות עד יומו האחרון).
בעת שהאדם הוא צעיר אזי חושב בנפשו שעדיין יש לו זמן רב "כל החיים לפניו" ואין לו מה למהר, אח"כ כשמגיע עת זקנותו אומר לו היצר הרי "הכל מאחריך" עכשיו כבר מאוחר ולא תוכל לעשות כלום ולתקן, וזהו והסר שטן "מלפנינו" ו"מאחרינו".

The yetzer hara of youth is, "What's the hurry? I have my whole life ahead of me." The yetzer hara of advanced age is "What's the point of trying. My time is over."

י״ב - על פי הפסוק בשמואל (ב' פרק י' ט')...

"וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור

י״ג - (לכבוד חודש אלול.)
מלפנינו הוא יצר הרע המכשילו לחטוא. שטן מאחרינו הוא אחר שכבר חטא, היצר הרע מונע אותו מלעשות תשובה. 

י״ד - על פי דברי רב משה באיסור מציבה
שטן מלפנינו היינו עצלות מלטרוח לעשות מצוות. שטן מאחרינו היינו היצר המפתה את האדם להחליט שיותר אינו צריך משום שכבר יש לו הרבה זכויות. 

ט״ו  - בשם רב שוואב
מלפנינו הוא היצר המפתה את האדם ואומר שאין בכוחו לעשות את המצוה. מאחרינו הוא שלאחר שהצליח לעשות את המצוה מפצה אצ האדם לומר ״כוחי ועוצם ידי,״ שהצלחתו בעשיית המצוה היה מפני שהוא צדיק ובעל כשרון ולא על ידי סייעתא דשמיא.

ט״ז - פעמים שאדם מתחרט על מצוה שעשה, וכידוע, התוהה על הראשונות מבטל זכות של המצוה (קידושין מ:).  לפיכך, כשיצר הרע איו יכול לעכב את האם מלעשות מצוה,  הוא משתדל לגרום שלכה״פ יתחרט אח״כ על המצוה.   זהו השטן שמאחרנו.

י״ז - מלפנינו זה שהיצר מונע את האדם מלעשות מצוה. מאחרינו זה כשהיצר דוחף את האדם לעשות עבירה, כמו שנדחף המן על המטה של אסתר, "והמן נופל על המיטה אשר אסתר עליה."

18.  From R Menachem Shafran:

"Me'achareinu" refers to the trail of obstacles we sometimes leave behind us for others to be nichshal in, our responsibility for which is not to be taken lightly (as Avtalyon tells us in the first perek of Avos). To illustrate the severity of this point, there is a vort I heard from my Rosh Yeshiva, Rav Shimon Alster shlit"a, bisheim Rav Reuvein Katz in sefer Duda'ei Reuvein (if i remember correctly): in Brachos 28b there is a story about Rebbi Yochanan ben Zakai on his deathbed, and when his talmidim came in he cried and explained that gehinnom and gan eden were before him and "ve'eini yodeah be'eizeh molichin osi"! Says Rav Katz, "molichin" refers to the talmidim themselves, for if they stray as a result of their Rebbis words or actions, they will ch"v "bring" the Rebbi down with them, no matter how perfect he himself is! So perhaps on this derech, we beg the Eibishter to "remove the satan from behind us" i.e. to prevent others from tripping over our michsholim.

19.  From R Avrohom Wagner:

The mem can also be a מ"ם הסבה, remove the Satan through our origins and through our end, as Chazal say מאין באת ולאן אתה הולך.

 - Peirush l'peirusho- מ"ם הסבה is a Mem that means "because." We are asking for Siyata Dishmaya in our struggle against aveiros. The Mishna in Avos 3:1 from Akavya ben Mahalalel says 

עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עברה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון. מאין באת, מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:

So we ask that Hashem be mechazek us when and because we try to overcome the Yetzer Hara with מלפנינו, in other words when we remind ourselves of מאין באת, and מאחרינו, when we remind ourselves of לאן אתה הולך.

20.  From Michael Gutman, citing the peirush of the great Tzadik and Gaon Rav Chatzkel Sarna on Mesillas Yesharim.
The Mesilas Yesharim in Perek 1 says that the war with the Yetzer Hara is in front and behind, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור.  Rav Sarna says פנים is the obvious temptation, and  אחור is the temptation that is not evident.

והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין (למוטב) לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כענין שאמר שלמה (משלי ל ט): "פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי וכו'". השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו.

On that, Rav Sarna says

המלחמה אליו פנים ואחור. פנים הוא הנסיון הגלוי כנסיון העוני. ואחור הוא שאינו גלוי כל כך, ונחבא מאחוריו, כנסיון העושר. וזוהי הבקשה והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ונכלל בה ג"כ הנסיון לפני המעשה ואחר המעשה 

Shoftim, Devarim 16:21-22. Trees and Pillars in Synagogues

16:21 and 22  tell us that one may not plant a tree near the Mizbei'ach, and that a monolithic pillar may not be erected for the purposes of Avodah.

{כא} לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח יהוה אלהיך אשר תעשה לך: 

{כב} ולא תקים לך מצבה אשר שנא יהוה אלהיך:

These dinim have some relevance to us in our time as well.

Trees: 

Reb Akiva Eiger (Hagahos OC 150 d'h kofin) says that on the Rambam (6 AZ 9) that says הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה... לוקה, Rav David Arama says (I am quoting from the original, in his Peirush on the Rambam)

ונראה לעניות דעתי דאפילו אצל בית הכנסת – אסור מדרבנן. אבל אכסדראות, דאפילו במקדש אינן אלא מדרבנן משום גזירה – בבית הכנסת מותר.  

That means that Reb Akiva Eiger brings an opinion that planting trees "near a shul" is assur miderabanan. It goes without saying that nobody in our time is chosheish for Reb Akiva Eiger's mention of this daas yachid, especially since Reb David Arama himself seems to have decided on his own (נראה לעניות דעתי ) to extrapolate those issurim derabanan that liken a shul to the Mikdash to include this din. There are many reasons for being mattir, foremost among them that there is no source for any such issur derabanan, and post Gemara poskim cannot create any such issur without the kabala of Klal Yisrael, or at least their community, which never happened in this case. Also, as I said, it's a real daas yachid.  It is possible that even Reb Akiva Eiger did not mean it lehalacha.
(Rav David Arama, a rishon, is not to be confused with Rav Yitzchak Arama, the Baal HaAkeida.)

And if you're worried, and want to be machmir like RAE, here's advice. You can rely on Reb Shlomo Zalman Auerbach who was mattir potted trees, even in the Mikdash, even in an atzitz nakuv, a pot with a hole - because they're intended to be portable, and so are not included in the words אצל מזבח ה' אלהיך. It's not called "eitzel."  Reb Shlomo Zalman's opinion is found in his מעדני ארץ שביעית סימן א׳ אות ח,  where he says 

י"ל שהמעמיד עציץ נקוב נטוע במקדש אינו עובר בלאו דנטיעת אילנות במקדש משום דכיון שהוא דבר המיטלטל אין זה אצל מזבה ה׳ 

ומיהו לענין דין קרקע אינה נגזלת וכן לענין קנין משיכה שפיר חשיב עציץ נקוב כארץ עיין בכורי יעקב סי' תרמ"ט אות יוד ובהמקנה קדושין כ"ב ובדבר אברהם ח"א סימן יוד אות ה'

Pillars:

Rav Sternbuch, Shoftim 16:22 says that he heard a nice drush on this passuk. Sometimes, a shul will choose a Rav as a figurehead- not because they want leadership, or mussar, but because he looks good, he will give them prestige. This is like erecting a pillar near the mizbeach, and is despised by Hashem.

ולא תקים לך מצבה טז. כב

ושמעתי בזה רמז שפעמים שיש המכהן כרב שאינו אלא עטרה לקהלה דשמתכבדים בו שהוא רב מפורסם, אבל אינו פועל מאומה לחזוק הדת ולחזק שעורי תורה וכדו׳, והוא כמצבת אבן נדמה ושנאוי הוא זה על המקום ב״ה.

Shoftim, Devarim 20:1. Spiritual Rehab

In Parshas Re'ey, by Ir Hanidachas, it says

ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב יהוה מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך.  

Ohr Hachaim

ונתן לך רחמים ורחמך. כוונת מאמר זה כאן לפי שצוה על עיר הנדחת שיהרגו כל העיר לפי חרב ואפילו בהמתם מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם, כמו שספרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר המלך כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר, והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנדחת לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ה' רחמים הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה. ואומרו ורחמך העיר בזה שכל זמן שהאדם הוא בגדר טבע אכזרי כמו כן יתנהג ה' עמו שאין ה' מרחם אלא לרחמן:

Wiping out an Ir Hanidachas naturally engenders achzarius. Hashem made a neis to prevent that, to ensure that the person will remain a rachaman.  By doing so, Hashem will be able to deal with him with middas harachamim, since bemida she'adam moded bo etc.  

The whole paragraph is interesting - while I would have demonstrated the horror of Ir Hanidachas by mentioning the killing of women and children, he mentions killing the animals. Then he talks about the Arabs who told him that they have great pleasure in killing people- it's an acquired taste but you really learn to enjoy it. But as far as our discussion, please note that the Or Hachaim is really making two Hashkafa points. 
First, that Hashem will miraculously ensure that the bloody task will not make you an achzar,. Second, that it is very important that a person be a rachaman, because if he were to become an achzar, Hashem would not deal with him with Rachamim, due to the hanhaga of "bemiddah she'adam moded bo." 

Rav Chaim Shmuelevitz infers an interesting thing from that second point, the last line of the Or HaChaim

ואומרו ורחמך העיר בזה שכל זמן שהאדם הוא בגדר טבע אכזרי כמו כן יתנהג ה' עמו שאין ה' מרחם אלא לרחמן:

Apparently, he din of Hashem dealing with achzarius to an achzar is  not a "punishment" for the guy's being an achzar. If that were the case, then it wouldn't be fair to punish a man for the natural result of doing what Hashem told him to do.  It must be that it's a metzius of mida keneged mida.  

My dear wife, Malkie, was upset with this inference. How can it be that it's a metzius?  If Hashem told a man to do X, and the natural result of X is achzarius, how can it be that the inevitable consequence will be that Hashem deals with him with middas achzarius?  It's like telling someone "Go color yourself blue," and when he does, you say, "Ugh, I don't like blue people. Go away." 
I answered with a modification of what Reb Chaim says: since such a result would indeed be unfair. I said that there are two options: either that the person will become and remain an achzar, but Hashem will be moded with rachamim, or that Hashem will make a neis that he won't become an achzar.  We have a rule of "The Conservation of Teva," that Hashem always does the lesser shinui hateva. From this Or HaChaim we see that the lesser neis is to be meshaneh the teva and make the guy into a rachaman. To let him become an achzar and deal with him with Rachamim would be a greater neis, and therefore it is not what Hashem chooses to do.

The first point of the Or Hachaim was that Hashem promises a shinui hateva, a bracha that the person who destroys an Ir Hanidachas will not become an achzar.

Here, in Shoftim, the laws of war are interrupted by the parsha of Egla Arufa. The lesson seems to be a similar one - to remind us, especially during wartime, of how precious every single human life is.  

Rav Sternbuch in Taam vaDaas here in Shoftim brings from Rav Lopian that this need for a special emphasis, or bracha, of Rachamim is only necessary by Milchemes HaReshus, but not by Milchemes Mitzva. By Milchemes Mitzva, the kedusha and the zechus of the mitzva will wrap him up and protect him from spiritual degradation. 

כי תצא למלחמה על איבך (כ, א)

 הרבה פרשיות מעניני מלחמה נשנו כאן והפסיק ביניהם לענין עגלה ערופה, כי הכא מענין מלחמת הרשות דבר הכתוב וכמש״כ רש״י בריש פ׳ כי תצא ולכך שנה כאן פ׳ עגלה ערופה ללמדך עד כמה חביב להקב״ה כל יהודי מישראל, וגם דמו הנה נדרש מערים הקרובים אל החלל, ואף אם ידיהם לא שפכו את הדם, נחשב להם לחטא ועגלה ערופה מכפרתם, לידע שאין לצאת למלחמה אלא בסנהדרין ואורים ותומים שיודע לך כי מה׳ יצא הדבר. שלא תבוא לזלזל בנפשות רק כל נפש יהודי אחד מישראל חשוב הוא לפני הקב״ה כעולם מלא.

וראיתי בדברי הצדיק רבי אליהו לאפיאן זצ״ל שפ׳ דבמלחמת רשות דוקא יש מקום לחשוש שבמלחמתם ילמדו ידיהם אכזריות לזלזל בחיי נפשות ישראל שאינו כן במלחמת מצוה. שאור המצוה מלפפו ומשפיעו קדושה עד שיהפוך הדבר ומשרישו במדות טובות.

In my humble opinion, Rav Lopian is wrong. No, more than that. it seems to me that he is the opposite of right. He's just speculating on the basis of שומר מצוה לא ידע דבר רע (Koheles 8:5), and that's simply not a good enough raya. It could be that lo yeida because Hashem will fix him, not because it won't happen in the first place. When you're doing an achzariyus le'sheim shamayim, it will really make you a bigger achzar. There's no concern that your conscience will mute the effect - you'll say a shehechiyanu when you pull the trigger. Anyway, the Or HaChaim obviously disagrees as well.

I wrote about this in Behaaloscha, and I noticed that Rav Sternbuch says the same thing there, and that I disagreed there as well. Here is what I wrote in Behaaloscha.



A dear friend, Harav Shmuel Yeshaya Keller (Rosh Mechina Telshe Chicago,) shared a nice thought from his father, Harav Chaim Dov Keller..... and I'd like to share it with you.  The vort is his, the presentation mine.

We Jews understand intellectually and emotionally how very precious human life is.  I recently read a memoir written by a man with whom I am privileged to be very close, Avraham (Romi) Cohen, "The Youngest Partisan."  He describes his experience before, during and after WW II, during which he joined and fought with a group of non-Jewish partisans.  To this day, his courage and strength of character are preeminent.  He is a lion of a man, and it is wise to not stand in his way.  In his book, he describes the tortures he experienced and saw inflicted on others by the Nazis.  Once, his group caught a Nazi soldier, and after questioning him, tied him to a tree facing forwards, with his arms behind him.  Romi was handed a knife and granted the honor of executing the prisoner; he was told not to kill the prisoner quickly.  Standing there, visions of what this man and his friends had done ran through his mind.  But he couldn't do it.  Or, more correctly, he certainly could have done it, but he refused to do it.  He handed the knife to his superior and said that he wanted to be 'mechabeid' him.  As he walked away, he heard as his officer began his work.

But not everyone is like that.  For many, even for Jews, there are brutalizing experiences that diminish our respect for human life.  Three times in the Torah, we are forewarned about this problem and cautioned to balance what we have seen with kvod habriyos.

After the great mabul, in Parshas Noach, when so many lives were lost, what would murder mean?  Nothing.  Is there any difference at all between 5,555,555 and 5,555,556?  Specifically there (Breishis 9:10) the Torah teaches us שופך דם האדם באדם דמו יישפך  כי בצלם אלוקים עשה את האדם , one who spills the blood of a man deserves the ultimate punishment, for man was created in Hashem's image.  The great flood was Hashem's will, and even if we were told the reasons it happened, we can never understand why it was necessary and just.  Our job is to remind ourselves, even under the worst circumstances, that human life is precious.

In Parshas Shoftim, the Torah teaches us the laws of war (Devarim 20:10) and siege against our enemies (20:19).  Immediately afterwards, we are taught the dinim of Egla Arufa, the calf that must be brought for atonement for the residents of a city when some unknown criminal murdered someone near their city- perhaps if the residents of the city had been more welcoming and supportive, had they made the visitor feel honored and respected, he would not have felt so impelled to go elsewhere that he chose this dangerous route that resulted in his death.  This is a stark contrast!  Yes, there are times of war and of siege, there are times when slaughter and starvation are necessary.  But the touchstone, the baseline, is that we need to atone even for not anticipating the feelings of an itinerant beggar.

In our parsha, we see the same thing.  The Tochecha speaks of the unspeakable, and horrifies all that hear it.  After the Tochecha, one might feel that life is just a great and dark abyss of futility, that tranquility and happiness are only a delusion, that human life is brutish and worthless and lasts just long enough to emphasize the delusion of hope.  So the Torah tells us the rules of Arachin.  Every human being is equally precious, no matter who, no matter when.  Never forget that your friend is worth exactly the same as you and as the Kohen Gadol and as the Melech Yisrael.  We are all created be'tzelem Elokim.

Reb Chaim B directs our attention to the Mei Hashiloach, from Rav Mordechai Leiner, the Ishbitzer Rov.  He suggests that Arachin focuses our attention on the redemption of pledges, and says the idea of redemption should be understood more generally.   The Parsha of Arachin following the Tochecha reminds us that there is always an opportunity to redeem onself.   Indeed, other than the introductory passuk of "Vayidaber Hashem el Moshe…" and the ending review passuk, there is an exact match between the thirty-three pesukim of Parshas Arachin and the thirty-three pesukim of the Tochecha.  Sometimes, Tochecha is the trauma that forces a person to realize that he must redeem himself through sincere Teshuva and Ma'asim Tovim.  Sometimes, the punishment itself is the means of attaining redemption.

I particularly like this vort because it is an anodyne for how I felt yesterday as I was being ma'avir sedra.  I noticed that the Eirech of a man between twenty and sixty is fifty (50) shekalim.  The eirech for a man past his sixtieth birthday is fifteen (15) shekalim.  It's not nogei'a to me for another year, but still....put that in your pipe and smoke it.  Which actually sounds like a very good idea.

UPDATE 5/13/14
I'm past my sixty first birthday, and I managed to survive the insult of my eirech dropping by seventy percent.

I saw two things over the last couple of days, and I am going to present them just as I saw them, without any comment, without any explanation of any reason I am putting them here.

From Harav Shternbuch Shlitah, at the end of Parshas Emor, in the story of the Megadeif, Vayikra 24:23.

ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה הורה בזה כי המצוה הזו תתחבב על בני ישראל ככל מצוות ה' ,ובאומות העולם שהורגים על חוקים שבדו מלבם , מלאכה בזויה היא וההורג בוש במלאכתו , אמנם בני ישראל מקיימים מצוות ה' בהריגה כמו שמקיימים מצוות תפילין ולא נחשבת להם כמעשה רציחה כלל   עיין ברמב"ן .

Before continuing, I want to point out that when Harav Shternbuch says  ולא נחשבת להם כמעשה רציחה כלל, he implies that if a Kohen would do this, it would not passel him under Reb Yochanan's din ( :ברכות לב) of  כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו.  It is important to know that this implication should not be taken at face value, as we have discussed elsewhere.

and now back to my update,

להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל

בין הקודש ובין המשוקץ המתועב והמגואל

להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל להבדיל

(BBC News 5/9/14) Shekau has neither the charismatic streak nor the oratorical skills of his predecessor - but he has an intense ideological commitment and ruthlessness, say people who study the group.
"He is the leader of the more militant wing of the group as testified by his aping of Osama Bin Laden in his video appearances," says Abubakar Mu'azu from the University of Maiduguri.
Shekau issued a chilling message in one of those appearances - which provides a major insight into what his leadership of the group will bring.
"I enjoy killing anyone that God commands me to kill - the way I enjoy killing chickens and rams," he said in the video clip released just after Boko Haram had carried out one of its deadliest attacks, in January 2012, killing more than 180 people in Kano, northern Nigeria's largest city.
Shekau is also the group's spiritual leader - and, judging by video footage, he seems equally comfortable delivering sermons to his followers.
"He has a photographic memory and is well-versed in theology," Mr Salkida said.
His followers nickname him "Darul Tawheed", which translates as a specialist in Tawheed. This is an orthodox doctrine of the uniqueness and oneness of Allah, which is the very cornerstone of Islam. 

HaRav Shternbuch mentioned that one should look at the Ramban here.  Here's the Ramban, and I don't know how he means to use the Ramban.

: ובני ישראל עשו כאשר ציווה ה' את משה - 

אף לסמיכה אף לדחייה אף לתלייה אף ללא תלין נבלתו על העץ, תורת כוהנים פרק כ י 

ור"א אמר: 

בפשוטו, כי עשו מאותו היום והלאה כמשפט הזה בחובל. ואינו נכון שיהיה כתוב על העתיד. 

ופשוטו, וירגמו אותו אבן כי עשו בני ישראל המצווה אשר ציווה ה' את משה, כי כן יכפול בכל השומרים מצוות השם, כמו שנאמר בפרשת הפסח (שמות יב כח), וכמו שאמר בפרשת הפקודים (במדבר א נד): ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה' את משה כן עשו, וכן במטות הנשיאים (שם יז כו): ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו כן עשה. והנכון בעיני בכאן, מפני שפרט בתחילה הסקילה ואחר כן חזר ואמר ובני ישראל עשו, כי טעם הכתוב, לומר כי כאשר דבר משה אל בני ישראל הוציאו מיד את המקלל ורגמו אותו, ועשו כן כל בני ישראל לשמור ולעשות כאשר ציווה השם את משה, ולא לשנאת בן המצרי שנצה 

עם הישראלי אלא לבער הפגום מתוכם

If you ask me, I would say the Ramban is saying not like HaRav Shternbuch.  I would say that the Ramban is saying that killing someone is an ugly act that is only made not ugly if it is done to fulfill Hashem's will, and even then is is not at all like putting on Tefillin.

For example, like he says in Breishis 15:4.

 "כאשר תצא הגזירה על פי נביא יש בעושה אותה דינים, כי אם שמע אותם ורצה לעשות רצון בוראו כנגזר אין עליו חטא, אבל יש לו זכות בו.. אבל אם לא שמע המצוה והרג אותו לשנאה או לשלול אותו יש עליו העונש כי הוא לחטא נתכוון ועבירה היא לו

Shoftim, Devarim 18:13. Insider Trading and Showing Your Work. תמים תהיה עם ה' אלקיך

What does the Torah want when it warns us not to seek to know the future?
Rashi brings from the Sifri

 התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו

 Conduct yourself with Him with simplicity and depend on Him, and do not inquire of the future; rather, accept whatever happens to you with [unquestioning] simplicity and then, you will be with Him and for His portion.

Rashi, by saying that any attempt to divine the future is not proper, is very different than the Ibn Ezra, who sees the warning as limited to seeking knowledge from kishuf and the like.  The ibn Ezra says

ההולכים אל בית הקברות ולוקחים עצם אדם מת ובעבור מחשבתו ושגיונו תראה לו דמות צורות בחלום גם בהקיץ וכל אלה תועבות השם כי האמת להיות לב האדם תמיד תמים עם בוראו וכאשר ישען על חכמתו לבקש האמת ומה שיהיה חוץ מהשם הנה לבו חסר כי הוא משובש והרוצה לדרוש ידרוש מהשם על פי הנביא על כן כתוב אחריו נביא מקרבך

Rashi is also different than the Ramban here, who says that the problem is that you mustn't think that the stars foretell your fate- you must remember that ein mazal li'yisrael, and tefilla is all that matters.

שנייחד לבבנו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות מנביאיו או מאנשי חסידיו רצונו לומר אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא אלהי האלהים עליון על הכל היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו ולפיכך אחר אזהרת שאלת העתידות מקוסם ודורש בעד החיים אל המתים אמר שתהיה תמים עם השם בכל אלה ולא תירא ממגיד עתיד אבל מנביאו תדרוש ואליו תשמע וזה דעת אונקלוס שלים תהא בדחלתא דה' אלהך שלא תהיה חסר ביראתו כי "תמים" הוא השלם בדבר כמו שה תמים (שמות יב ה) שאין בו מום ושום חסרון וזו מצות עשה וכבר הזכרתי זה בפסוק והיה תמים

Rav Yehuda Oppenheimer directs us to a timely application of this idea in the Rama in OC 664:1.

הגה

כתבו הראשונים ז"ל, שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה. ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה, כדי שלא ליתרע מזליה, גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו, ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות, כן נראה לי: 

Similarly, you have the halacha in YD 179:1

אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות

הגה   משום שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך (ב"י בשם תוספות דע"פ ובשם ספרי) וכ"ש דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ובמכשפים (פסקי מהרא"י סי' צ"ו

Reb Moshe, in the third Kol Rom, says like Rashi.  Reb Moshe says that even neviim are not there to tell us the future, but to give us mussar.  The Urim veTumim is to tell us whether to go to war or do something else.  But for individuals to seek to know the future is wrong.

ומ"מ התירו נביא ואורים ותומים דהנה ענין הנביא הי' בעיקר ליתן מוסר ותוכחה לכלל ישראל

and then he says

וכן כיון שיש נביא ממילא מותר לשאול אותו על דברים קטנים נמי כמו דמעשה שאול והאתונות ואע"ג דשוב אין בזה איסור מ"מ אין רוח חכמים נוחה מזה

I think that's remarkable.  You really shouldn't even ask a navi where you left your car keys.  You can, but it's not really the right thing to do.  What's wrong with seeking to know the future and trying to avoid problems?  What's' the problem?

I was discussing this with my son this morning, and I think we said a good thing, and if we're right, it's a fascinating insight.  I think pshat is that the Ribono shel Olam put us into this world not only to do mitzvos and avoid aveiros, not only for Torah, Avoda, and Gemillus Chasadim.  I think that we're alive so that we should endeavor to live complete lives.  We are supposed to learn how to be a mentsch. That means that we assess situations and decide what is best to do.  This applies in all facets of our lives, and nothing is trivial.  As the Chovos haLevavos and the Ramban say, the Torah doesn't stop at 613.  613 is just the basic blueprint, and we're supposed to build on it.  Part of that is having good manners, being efficient and useful members of society, being disciplined, and a myriad of other things that comprise being a highly functioning human being.  This is all part of Retzon Hashem, all part of lo sohu be'ra'ah, of yishuv olam, of לעבדה ולשמרה.

I think that this is not just a din in Klal Yisrael.  Every human being will be judged on whether he lived a good life, and a good life includes being a Mentsch.  All of this is part of Hashem's plan and will.  And we're supposed to learn how to accomplish these things on the basis of the information that we have b'derech hateva.  This test requires not that we get the right answer.  The Ribono shel Olam does not need us because He wants the world to run on schedule, He gave us this job so that we learn how to do it ourselves.  You might remember taking Math tests where the teacher would require not only the solution but also that you do your calculations on the test paper.  On this test you have to show your work.  We're supposed to learn how to make decisions and learn how to act on our decisions.   In a sense, doing the right thing on the basis of nevu'ah or some supernatural revelation is like insider trading.  Insider trading subverts the whole efficiency of the market.  We are obligated to learn what it means to be human, and that means to play by the rules and to learn how to function without cheating and looking at the end.

As I said, this is something my son Reb Mordechai and I were thinking about this morning.  We were trying to understand what is wrong with finding out what the future holds, what does that have to do with temimus, why can't you find out and plan accordingly.  This is our explanation.  It's hard to refrain from cheating, from trying to find out what the future holds, but Hashem tells us, "Trust Me.  This is what I want, and you should take it as it is and not seek to circumvent your obligations."
Reb Moshe's shitta on this was unique, as far as I know.  He did not encourage his family to do the Dor Yesharim test.  He did not prohibit it, but he did not encourage it.  What would he do now that almost everyone does it?  I don't know.  I assume he would say one should do it.  He didn't say you should close your eyes and cross the street.  But I don't know.

I have no mekoros for this pshat, and a vort like this really needs to stew for a long time, like bisra d'tura.  I posted it to stimulate its development.

DEVELOPMENT.
A comment came in that offered another pshat, which I think is good.  He said that Temimius means accepting that what Hashem does is good.  It is only because a person fears the future that he tries to find out what it holds and work around it to prevent disaster.  If a person trust Hashem, then he will not fear what the future will bring.  So it is davka because of temimus and faith that a person will not, and should not, seek to discern the secrets of the future.

Rabbi Dr. Richard Resnick pointed out that Rashi relates his idea of Temimus to the phrase that is found by Avraham and Noach, that they walked with Hashem.  By Noach it says  נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח  and by Avraham Avinu it says התהלך לפני והיה תמים . The idea is that they walked with, they were led by, they were emissaries of the Ribono shel Olam.  They were avdei Hashem, and they did what Hashem wanted.  They did not follow Hashem out of self interest. If a person is truly an eved Hashem, and not just doing what will yield the most pleasant results to himself, he will not seek to find out and circumvent what Hashem has planned for him in the future.

Shoftim, Devarim 20:8. Between Yishtabach and Barchu, בין ישתבח ליוצר

This is an improvement of an earlier version.  After masa umatan with (arranged chronologically) Harabbanim Micha, Chaim HaQoton, Chaim B, Shimon Kalman G, and Shlomo T, the numerous changes and improvements made it clear that it needed to be posted auf neu.

When there's time between Yishtabach and Yotzer, I am maavir sedra.  (When they cannot immediately begin birkos Krias Shema, the tzibur should say Yishtabach and then wait.  The shliach tzibur should wait and say Yishtabach immediately before Kaddish.  Mishna Berura 53:10-11.)  I have been criticized for this because of the Yerushalmi.  The criticism is mistaken.

In our parsha (20:8) the Torah tells us :

ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו

and Chazal (Sotah 43a) explain that the ירא ורך הלבב is a person that has legitimate fears because of his sins- זה המתיירא מעבירות שבידו.  The Tur brings from the Yerushalmi  that one of those aveiros is talking between Yishtabach and Yotzer, (or, if you're davening with a minyan, between Yishtabach and Barchu.)  One who talks between Yishtabach and Yotzer has a sin on his hands, and he is unfit to fight in a war on behalf of Klal Yisrael.

Tur OC 51:

וכ"כ רב אלפס והוסיף לומר שלא לדבר בין ישתבח ליוצר אור וז"ל מיבעי ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב"ש עד דמסיים י"ח וכן יש בירושלמי השח בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזרין עליה ממערכי המלחמה

The Mechaber in OC 54 says

המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה
ויש מי שאומר שלצרכי צבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה מותר להפסיק

The Rema adds

הגה: ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבית הכנסת שיעשה לו דין בין ישתבח ליוצר דכל זה מיקרי לצורך מצוה ולאחר כך כשחוזרין להתפלל יאמר השליח ציבור מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש

The יש מי שאומר is the Kolbo and Rav Amram Gaon.

So the Mechaber brings those that are mattir announcements of Tzorchei tzibur and tzedaka distributions, and the Rema's נהגו is mattir to make a mi shebeirach for cholim or for individuals to proclaim legal grievances.

All these cases might be considered tzorchei rabbim, even the announcement of personal claims, because the tzibbur needs a time when people can seek justice.  As the Rema says, this is all לצורך מצוה, which might mean a pressing communal mitzva.  But the Maharshal goes further.

The Ateres Zekeinim in OC 56:1, brings from the Maharshal that the issur is only to talk about pointless and trivial things:

דלא אסרו להפסיק אלא במילי דבטלה  אבל דברי שבח מעין המאורה פשיטא דשרי 

The words of the Maharshal  (Teshuvos 64) are:

 ואין אני חושש  להפסיק כין ישתבח ליוצר אור דלא אסרו להפסק אלא מילת' דברי הבאי ובטלה אבל שבח מעין המאורע פשיטא דשרי

So if it isn't clear enough from the way Ateres Zkeinim quotes the Maharshal, it should be from the original: he only prohibits  דברי הבאי ובטלה.  The fact that he then says אבל שבח מעין המאורע פשיטא דשרי does not make this a אלא מהא ליכא למישמע מינה.  He is not limiting the hetter to that case.  He is discussing the minhag of adding responses (ועתה יגדל נא כח ה) to kaddish, and whether one may do so between Yishtabach and Yotzer.  Regarding those pesukim and shvachim, he says that of course it's muttar.  The only thing that's assur is דברי הבאי ובטלה.

The Maharshal is not really a surprise.  The word the Rif uses is לאשתעויי; and the Mechaber,  המספר.  This is not like a regular hefsek, where the dibbur breaks the structure, it's more like a din in hesech hada'as or זלזול.

But even without the Maharshal, !סברא היא, למה לי קרא    Bishlema between Geula and Tefilla Chazal tell us we can't be mafsik because of the smichus of the pesukim  "יהיו לרצון... וגואלי" – היינו גאולה, וסמיך ליה: "יענך ה' ביום צרה" והיינו תפילה.  Bishlema during Hallel or Birkos Krias Shema or Pesukei d'Zimra, where it begins and ends with a bracha, where there's a hemshech, you can't be mafsik because the brachos are like one bracha.  But what's the connection between pesukei d'zimra and birkos krias shema?  You say Chatzi Kadesh davka because they're different parts of davenning.  What kind of din hefsek is it?  

The pshat is that it's not because Pesukei d'Zimra and Birkos krias shma and shmoneh esrei are a hemshech, only in the sense that you have to be makdim Birkos Krias Shema and Shemoneh Esrei with Pesukei d'Zimra.  There is a tremendous difference between "hefsek in one cheftza of tefilla" and "hefsek after a hakdamah."  By a hemshech, any hefsek breaks the the hemshech.  But by a hakdama, only a hesech hadaas be'poeil breaks the din hakdama.  In the former, even a shlilus hefsek will break it, but in the latter, it's only a problem when you are mafsik be'poeil.  Chazal tell us (Brachos 32b) that חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את לבם למקום.  If you talk devarim beteilim, then it's not related to the rest of the tefilla at all, you didn't precede your Shmoneh Esrei with Pesukei d'Zimra.  The Pesukei d'Zimra and the rest of your tefilla is no longer a חטיבה אחת.

I have to admit something, though.  I don't understand why Chazal are so makpid to not be mafsik between Netillas Yadayim and Hamotzi, even to the extent of taking more time than walking 22 amos.  If I can't understand why such a kpeida exists, I can't be confident of my svara here either.  But even if you argue that the issur hefsek here is similar to the svara of תיכף לנטילה ברכה, and that any talk takes away from תיכף, then first of all, I say that there are three תיכףs, not four, and it's pure speculation to say that yishtabach/yotzer falls under the same heading.  But more importantly, I have another Maharshal that deals with the din of תיכף.  

☞The Maharshal (Teshuva 34) says that Divrei Torah are not a hefsek specifically in the context of talking between Netillas Yadayim and HaMotzi, as we discussed here.  In that teshuva, he is mattir saying divrei Torah between Netillas Yadayim and Hamotzi because Torah is a necessity of the meal, as Chazal say (Avos 3:4) that שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים. אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא  I say that the exact same thing is true by learning before Yotzer, because the passuk says in Mishlei מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה.  Same svarra.  So both of the Maharshal's teshuvos would support my habit, unless you hold that being maavir sedra is not דברי תורה שכל העולם עומד עליהם.

One might cavil (as Harav Shimon Kalman G did) that the Mishna in Avos means that you have to learn specifically during that meal, but the passuk in Mishlei doesn't mean that you need to learn specifically during davening.  I say that this is not a kashe.  Nobody says you have to learn before HaMotzi, just some time during the meal, but that is enough for the Maharshal to call it צורך סעודה, because a seuda without Torah is a miuskeit.  Learning is just as much a צורך תפילה as learning is a צורך סעודה.  If its a tzorech, it's not a hefsek.☜

On the other hand, the Magen Avraham in 56 sk 7 brings that the Ari Za'l was much more machmir on this hefsek, and that he opposed and considered a hefsek specifically those responses people add to kaddish between Yishtabach and Yotzer that the Maharshal was mattir.  Similarly, the Magen Avraham in 54 sk 2 says that he's not sure that it's muttar to say a chapter of Tehillim between Yishtabach and yotzer, like the Shir HaMaalos many people say during Aseres Yemei Teshuva.  It is clear that the Magen Avraham and the Ari Zal held not like the Maharshal.  (The Ari Za'l and the Maharshal, both Lurias, were cousins and contemporaries and died one and a half years apart.)

So I have several choices.  When there's a slow baal tefilla, I could daven more slowly, or start later; or sit and think, but if I start a trend of thought, it shters my davening afterwards. I can't read a sefer from the achronim, because if he says an absurd, I get upset, and if he says good, I get excited, and either way, it shters my davening.  The simple meaning of the language of the Yerushalmi and the Rishonim is like the Teshuvos Maharshal.  Additionally, many kehillos do say a capital Tehillim before Barchu, which shows that the minhag is not like the Magen Avraham.  So I rely on the Maharshal and I'm maavir sedra. There's a special pleasure in learning when you're motivated by both the Yetzer HaTov and the Yetzer HaRa.

(There is one minor complication.  When a person does interrupt between Yishtabach and kaddish, he has to read a few paragraphs of tehillim in order to justify the kaddish, as I quoted from the Rema in OC 54.  It has happened that I was sitting being maavir sedra, and I was called to daven for the amud.  They know that I've already said yishtabach, so the guy that said Pesukei D'Zimra says Yishtabach, and I am expected to start with kaddish.  According to the Rema, I can't say kaddish unless I say some Tehillim.  My hetter is that limud hatorah also justifies kaddish, and also that I'm saying kaddish on behalf of the tzibbur that wasn't being maavir sedra.)

THANK YOU Reb Chaim B for pointing out that what I said is very close to the Aruch HaShulchan, Rav Ovadia, and the Debriziner.

The Aruch HaShulchan says that the problem is only something that is not at all a דבר שבקדושה, i.e., divrei chol.  After saying that one may not talk between Yishtabach and Yotzer, he says

ואין זה ענין למה שיש נוהגים לומר בעשרת ימי תשובה "שיר המעלות ממעמקים" אחר "ישתבח", דזה נחשב כמסדר התפילה, כמו דלהרמב"ם אומרים "אז ישיר" אחר "ישתבח" כמו שכתבתי בסימן נ"א. והפסק לא מקרי רק דברי חול.

And also, he says that this isn't really a matter of hefsek, like the din hefsek in middle of pesukei dezimra.  It's more like hesech hadaas:

ומכל מקום כיון דשני ענינים הם – לא דמו לגמרי להפסק באמצע פסוקי דזמרה. וזהו שכתבו רבותינו בעלי השולחן ערוך בסעיף ג, וזה לשונם:

ויש מי שאומר שלצרכי ציבור, או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה – מותר להפסיק. ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה, או לקבול בבית הכנסת שיעשו לו דין בין "ישתבח" ל"יוצר", דכל זה מקרי לצורך מצוה.

He also says that he doesn't know why the Magen Avraham (even though he's based on the Ari Za'l,) was uncomfortable with Shir HaMaalos.

והמגן אברהם סעיף קטן ב' נשאר ב"צריך עיון", ולא ידעתי למה

The Debriziner (III:20) and Rav Ovadia Yosef in Yabia Omer (2:4) both say that mei'ikar hadin, one may learn out loud, but that they both were machmir and only learned silently.  I am not one of the Gedolei HaDor, and it would be presumptuous for me to take on such a chumra.  So bring on the slow baalei tefilla.  I can be maavir sedra.


☞After I wrote this, I showed it to two talmidei chachamim v'yirei'ei shamayim, Harav Shimon Kalman G and Harav Shlomo T.
Harav Shimon Kalman said this is a rayah to the pshat they say in the Gemara in Brachos 19a: It says

אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה שמא סלקא דעתך אלא ודאי עשה תשובה 

the Gemara means that if you see a talmid chacham do an aveira, you can be sure that by the next morning he will have written a teshuva to prove that it was muttar.
Harav Shlomo more or less said that it was an affront to the whole concept of Tefilla, and implied that it was in the parsha of מגלה פנים בתורה.

In light of that, I was pleased to come across the Ra'ah in his Chidushim on Brachos 31b.  Everything that I said- both the svara and the hachra'a- and everything that the Aruch HaShulchan says, is מפורש יוצא מפי the Ra'ah in the name of the Ramban.  Other than constitutional stubbornness, there is no reason to think that the any of the Rishonim, the Rosh/Tur/Mechaber, the Manhig, even the Meiri I bring in the end note, mean anything different than the Ramban.  They're all just different ways of saying the same thing.

The Ra'ah in Brachos (or here, in a better print,) says that the din to not be mafsik between Yishtabach and Yotzer is different than the issur hefsek during Birkos Krias Shema.  Avoiding talk between Yishtabach and Yotzer is מצוה מן המובחר, but hefsek between Baruch She'Amar and Yishtabach is an issur.   The Ra'ah says this in the name of his Rebbi, the Ramban.  The Ra'ah:

כי קאמרינן בפסוקי דזמרה ומאי נינהו מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל קה ותקינו רבנן למימר ברכה מקמייהו וברכה מבתרייהו ומאי נינהו ברוך שאמר וישתבח הילכך מיבעי ליה לאיניש דלא לאישתעויי מכי מתחיל ברוך שאמר עד דמסיים שמונה עשרה. פי' זה כתב רבינו ז"ל למצוה מן המובחר שכיון שאמר תחלה דברי שבח ובירך עליהם אין ראוי להפסיק עד שיגמור תפלתו, אבל ודאי לענין חובה אסור לו מכיון  שפתח ברוך שאמר עד שיגמור ישתבח שהרי ישתבח סמוכה היא לברוך שאמר 

To sum up: Based on the svara, the Ra'ah and the Aruch HaShulchan, the Debrecziner's psak, and in light of the minhag to say Shir HaMaalos before Baruchu, it is muttar to be maavir sedra after Yishtabach.

Notes: 

•      The halacha of not being mafsik, which the Tur brings from the Yerushalmi, is not in our Yerushalmi, but the Sefer HaManhig says he saw it in his Yerushalmi.
•      Talmidei Rabbeinu Yonah in Brachos 31b say it's in a Medrash, but it's not in our Medrashim. 
•      The Meiri there in Brachos, and Rabbeinu Yerucham brought in the Beis Yosef quoting a yeish omrim, disagree with the halacha entirely.  Meiri:

ותקנו הגאונים לברך בהם (ר"ל בפסוקי דזמרא) לפניהם ולאחריהם.מעתה אסור לשוח בתוכם.   ויש מי שמוחה אף להפסיק בין ברכה אחרונה שלהם, רצוני לומר ישתבח, ובין ברכה ראשונה של ק״ש, ר'ל יוצר אור, אלא אם כן באמן, ואין זה נראה

I am aware of two problems one can raise on our hachra'a.

1. It could be that the Ra'ah/Ramban simply didn't have the Yerushalmi/Medrash, and that they held like the Meiri, but we, that we pasken like the Sefer HaManhig and Talmidei Rabbeinu Yona, asser.  I don't accept this, because there is no reason to make it a machlokes rishonim when they could all basically agree that devarim beteilim are assur, but divrei Torah uMitzvos are muttar.

2.  If the problem is that talking breaks the connection between Pesukei d'Zimra and Birkos Krias Sham/Shmoneh Esrei, maybe Divrei Torah is a bigger hefsek than stam talk, because of the chashivus of Divrei Torah- the more chashuv, the greater the hefsek, like chatzitza in tevilla.  I don't accept this, because it's patently absurd.  If you don't see that it's absurd, my condolences; anyway, Torah gufa is a hachana for tefilla, as I said in the Maharshal.  


Generally on the topic of being Maavir Sedra- I never was maavir sedra as a young man.  It was not something the lomdim  in my cohort would find time to do.  I once was talking to Reb Moshe and I said it's amazing that Chazal would make such a din, when one could be learning b'iyun and spending his time more profitably.  He answered that Chazal were kovei'a in halacha to be maavir sedra, and the idea that you could find something better to do with the time doesn't matter.  I was mekabel tochacha, and have been maavir sedra ever since.  But I still wish I could hire someone to do it for me.

Shoftim, Devarim 17:9 and 19:17. Duties of Obedience and Respect Towards the Shofet. Who is a Shofet?

I 
The Torah commands us to obey and respect our Shoftim, our Judges.  Who is the Shofet that we have to honor?  Does this halacha apply in our times?

Before starting what I have to say, I need to note that Chaim B sent in a Mareh Makom to Rav Zolti's Mishnas Yaavetz CM 6 which addresses many of the issues I discuss here, and if you only have time for one, his is the one to read.

Pesukim 17:10-11 tell us that we are obligated to obey our Judges and and to respect what they say no matter what they say.

ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר יהוה ושמרת לעשות ככל אשר יורוך    

על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל

And you shall do according to the word they tell you, from the place the Lord will choose, and you shall carefully follow their instruction.
According to the law they instruct you and according to the judgment they say to you, you shall do; you shall not diverge from the word they tell you, neither right nor left.

As time passes, as the distance from Har Sinai grows, what we know with clarity diminishes, and Torah wisdom deteriorates.  Nonetheless, you may not say that because the Shofet of your time is inferior to those of previous generations he is not entitled to respect.  Our parsha says twice that you must show respect to the Shofet, the Judge, of your time.

17:9

ובאת אל הכוהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט.

and Rashi brings from the Sifri

ואל השופט אשר יהיה בימים ההם: ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו. אין לך אלא שופט שבימיך:

and to the judge who will be in those days: Although this judge is not [of the same stature] as other judges who preceded him, you must listen to him, for you have only the judge [who lives] in your time. 

19:17

ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם

and Rashi brings from the Gemara (Rosh Hashannah 25b)

אשר יהיו בימים ההם: יפתח בדורו כשמואל בדורו, צריך אתה לנהוג בו כבוד:

who will be in those days: [Now could one stand in front of those who are not in his day? Rather, it means that] Yiftach [one of the less important judges] in his generation, is [to be considered] as Samuel [the greatest judge] in his generation; you must treat him with respect.

In passuk 17:9, Rashi says that you must obey the Shofet.  In 19:17, Rashi says you must show respect to the Shofet.  Obviously, both rules need to be stated, because it is quite easy to be grudgingly obedient while being disrespectful, and vice versa.

There is a general requirement to honor a Talmid Chacham, derived from the passuk (Vayikra 19:32) מפני שיבה תקום.  As the Rambam (6 TT 1) says,

 כל תלמיד חכמים מצוה להדרו, ואף על פי שאינו רבו: שנאמר "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן", זה שקנה חכמה. 

The requirement that we honor a Shofet is independent of that of a regular Talmid Chacham, as we see from our passuk that says ועמדו specifically by a shofet- ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים.

This halacha is brought in Choshen Mishpat 2, where the Shofet is granted broad powers not only to interpret, but also to institute laws and ordinances as he deems necessary, and to enforce them and all civil and religious law by any means he deems necessary.

Here is the question.  Who is this Shofet that is empowered to do these things?  Who is it that is entitled to our obedience and respect?  Is his title earned by a standard of scholarship and wisdom, or is it granted democratically or by a committee?  Is his status universal, or limited to the community, or neighborhood, or state, in which he holds that position?

The title "Shofet" does not mean the same thing in every context.  For example, the definition of Shofet in Sefer Shoftim in Nach is clearly not the same as the Shofet of our parsha.  The Shoftim, such as Shmuel and Shimshon and Yiftach and Gideon and Asniel, were given that title by the Ribono shel Olam, either through a Navi by means of prophecy or by the appointment of a Beis Din of Semuchim, through whom the Ribono shel Olam spoke (see Abarbanel's introduction to Sefer Shoftim- "ע"י ב"ד אשר רוח ה' דיבר בם.")  I don't think that our passuk and the duty of obedience and respect is limited to such Shoftim.  So to whom does it apply?

Additionally, at the beginning of our Parsha we are told that we must appoint Shoftim and Shotrim, Judges and enforcement officers.  This was a Mitzva D'oraysa (see, e.g., Chinuch 491, Rambam 176,) when the institution of Semicha existed.  Now that the Semicha referred to in the Torah no longer exists, the mitzva of appointing Shoftim no longer has the status of a Mitzva D'Oraysa.  Does that mean that the din of obedience and respect for the Shofet of your time no longer applies?   Are the De'Oraysa laws of obedience and respect limited to formally appointed Judges that have Semicha De'Oraysa?

There's an interesting Chinuch in 495, on the passuk in 17:10, ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך.  The Chinuch says

ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלים בזכרים ונקבות, שהכל מצוין לעשות כל אשר יורו, ובכלל המצוה גם כן לשמע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר, החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמנינו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה (ר''ה כה, ב) ואל השפט אשר יהיה בימים ההם יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר, שמצוה עלינו לשמע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. והעובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה ככל אשר יורו מבטל עשה זה וענשו גדול מאד, שזהו העמוד החזק, שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת. 

that although the primary meaning of the passuk refers to a Beis Din of Smuchim, it applies even now, when there are no Smuchim.  It creates an obligation of obedience and respect to הגדולים שבדור בחכמת התורה, the great of the generation in Torah wisdom, and anyone that does not listen to them transgresses a Mitzva of the Torah....and this is well known to anyone that has any sense.

Along these lines, he says in Mitzvah 496, on the next passuk, the din of Lo Sassur,

שנמנענו מלחלק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בכל עניני התורה, ועל זה נאמר (דברים יז יא) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואמרו זכרונם לברכה בספרי (כאן), לא תסור, זו מצות לא תעשה. 

משרשי המצוה (עי' רמב''ן עה''ת יז יא). לפי שדעות בני אדם חלוקין זה מזה, לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים, וידע אדון הכל ברוך הוא שאלו תהיה כונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם, איש איש כפי שכלו יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו, וירבה המחלקת בישראל במשמעות המצות, ותעשה התורה ככמה תורות, וכענין שכתבתי במצות אחרי רבים להטות בסדר משפטים (מצוה עח). על כן, אלהינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתינו תורת אמת עם המצוה הזאת שצונו להתנהג בה על פי הפרוש האמתי המקבל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום, ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם, ושתו מים מספריהם, ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עמק מליהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכון אל דרך האמת בידיעת התורה וזולת זה, אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל. ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה (ספרי כאן) לא תסור ממנו ימין ושמאל אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל לא תסור ממצותם, כלומר, שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לנו לחלק עליהם, אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבל טעות אחת ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב [ה] תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חרבן הדת, וחלוק לב העם, והפסד האמה לגמרי. ומפני ענינים אלה, נמסרה כונת התורה אל חכמי ישראל, ונצטוו גם כן שיהיו לעולם הכת [ה] מועטת מן החכמים כפופה לכת המרבים מן השרש הזה, וכמו שכתבתי שם במצות להטות אחרי רבים. 

Reading the Chinuch, it might seem that he holds that this halacha pertains even now Mideoraysa.  I find that hard to believe.  It seems to me, that the Chinuch's application of the din of V'asisa and Lo Sasur to Gedolei Torah in our time is not a psak halacha of what Din Torah entails.  It is not an extrapolation, it is an extension.  As he says in 495, שזהו העמוד החזק, שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת.  He is extending what he calls the Din Torah because of the underlying rationale of the Mitzva.  We don't hold like Reb Shimon that paskens on the basis of being דורש טעמא דקרא.

☛ However, I think that a good argument can be made that the rule of שליחותייהו קא עבדינן would really make this a din De'Oraysa.  The Gemara (BK 84a-b) asks, what legitimacy do our courts have if we don't have Semicha, and the Gemara answers that we act as agents of the courts of old that did have Semicha-שליחותייהו קא עבדינן.  (I don't mean that as Shluchim we have the dinim of the Meshalei'ach.  That would be silly.  If some achron has said that pshat, I sincerely apologize.)  The Nesivos in 1:1 says that the rule of שליחותייהו עבדינן is De'Oraysa, but Chazal limited its application to only those cases and to the extent necessary for maintaining a functional society.  This opinion is not unprecedented.  The Ramban (Yevamos 46b) says ואפשר דמן התורה אפילו הדיוטות דנין בשליחותייהו דמומחי in order to explain how we are able to create Geirim in our days.  

The Ramban in Bamidbar (35:29) says this even more clearly.  On the passukוהיו אלה לכם לחקת משפט   לדרתיכם בכל מושבתיכם he says 

בכל מושבתיכם - לימד שתהא סנהדרין נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת בארץ ישראל לשון רש"י וכן הדבר שלאחר החורבן אינה נוהגת לא בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ כמו שאמרו רבותינו בפרק ארבע מיתות בית דין (סנהדרין נב) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם (דברים יז ט) בזמן שיש כהן יש משפט בזמן שאין כהן אין משפט ושנו במכילתא מנין שאין ממיתין אלא בפני הבית שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות (שמות כא יד) אם יש לך מזבח אתה ממית ואם לאו אין אתה ממית אבל לא מצאתי במצוה שתלויה בזמן הבית שיאמר בה "לדורותיכם בכל מושבותיכם" כי זה יורה אפילו על זמן הגלות בחוצה לארץ כמו שנאמר בשביתת חג השבועות (ויקרא כג כא) ובאיסור החדש (שם פסוק יד) לחייב בהם בחוצה לארץ בזמן הזה שלא נתלה אותו בעומר ובמנחה חדשה וכן בחלב (שם ג יז) שלא נתלה אותו בקרבנות ואולי הם דורשים "אלה לכם לחקת משפט" על הסנהדרין הנזכרים בפרשה תמיד שנאמר לפני העדה למשפט (פסוק יב) ושפטו העדה (פסוק כד) ויאמר שתהיה לנו לדורות עדה שופטת אפילו לאחר חורבן לדון דיני קנסות וגזלות וחבלות וכל דבר שבממון ושל מלקות ארבעים

 How does this prove that the Chinuch's dinim of Lo Sassur, of Ve'asisa, of Kavod, of Morah, might be De'Oraysa in our time?  Because if, as the Nesivos says, the din of our being Shluchim of the Sanhedrin applies to the extent necessary for a well functioning society, and if, as the Chinuch says, a religious society cannot exist without religio-civil authorities, then this array of dinim is a necessary aspect of Shoftim and Beis Din and will therefore become part of our Shlichus from the Sanhedrin.  Despite our lack of Semicha, despite flaws in the appointment procedures, our Dayanim, or our Gedolim, have the status of members of the Sanhedrin by virtue of their being Shluchim of Sanhedrin.

Additionally, you have the Mabit in Kiryas Sefer (end of 5 Sanhedrin), but I think that his fascinating shitta is marginal and therefore not helpful for a discussion of normative Halacha.  The Mabit says

כל הנסמכין בא״י דנין דיני קנסות אפילו בח״ל, דסנהדרין נוהגת בח״ל כדתנן התם, וכן אפילו בלא סמיכה נראה דמדאורייתא דנין דייני ח״ל אפילו בדבר שאינו מצוי בדיני ארץ דבזמן שאין סמוכין כולן שוין והכל הולך אחר חכמה

Rav Waldenberg, in his Hilchos Medina, says on this Mabit

למדנו מדברי מבי״ט אלה חידוש עצום, שמפרש דזה שהבדילו חכמי הש״ס בין א״י לחו״להוא דוקא בזמן שהיו סמוכין, דמכיון דאיכא סמוכין אזי אמרינן בח״ל ״אלקים בעינן וליכא״ וגם בעינן אז לטעמא דשליחותייהו דב״ד של א״י קא עבדי במילתא דשכיחא ואית ביה חסרון כיס, אבל בזמן שאין סמוכין אזי כולן שוין לדון הכל, משום דמצות התורה של שופטים ושוטרים תתן לך שישפטו את העם משפט צדק בכל הדברים׳ נאמרה לחקת עולם בכל הדורות ובכל הזמנים ואף בחו״ל [חוץ מד״נ דאיכא מיעוט מיוחד שדנין דוקא בזמן שישבו סנהדרין בלשכת הגזית והמקדש קיים], לכן מכיון דליכא ״אלקים״ ואי אפשר לקיים את ה״עד אלקים יבואו דבר שניהם״ כולן שוין לדון.

II

Can a Shofet forego the honor he is due?

The halacha is that a King cannot waive the honor due to him. (Ksuvos 17a)  מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.  A Talmid Chacham may. (Kiddushin 32a)   הרב שמחל על כבודו כבודו מחול.  Rashi here brings that we are obligated to honor and respect a Shofet.  Where does a Shofet fall?  Can he be mochel his honor or not?  Is his honor based on his being a Talmid Chacham, or is his honor based on his being a leader of the people?  

I would say that the answer to this question depends on how you explain the difference between a king and a Talmid Chacham.  There are two approaches, the Maharsha and Reb Chaim Volozhiner, and there is Tosfos in Sanhedrin.

The Maharsha in Kesuvos 17a DH Vezeh Vezeh says that a king's honor is associated with that of the Ribono shel Olam, and this is why we say שחלק מכבודו ליראיו on a Jewish king, and why Chazal say (Brachos 58a) that מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא.  It is Hashem's honor, granted in part to a king, and the king has no right to be mochel on Hashem's honor.  One assumes that the honor to a Talmid Chacham is for his achievement in Torah, and what he has learned belongs to him, as the Gemara in Kiddushin 32b and AZ 19a says, תורה דיליה היא דכתיב  ובתורתו יהגה.  If that's the difference, then we would have to say that while the honor due to a Shofet has aspects of the honor of a Talmid Chacham, which can be waived, it also has aspects of the authority of a king, which is a divine entitlement, and not subject to mechila.  And how do I know that the honor of a Shofet is like that of a king, namely, that it has aspects of Kovod to Hashem?  Because the source of the obligation to honor a Shofet is our passuk in 19:17, which says  ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים.  You see a direct correlation between ke'vod Hashem and ke'vod Hashofet.  (I'm realize I have a problem with Reb Akiva's drasha in defense of Shimon Ha'amsoni.  I hope I can find a way out.) 


Reb Chaim Volozhiner, on the other hand, is quoted as saying that the logic of the distinction between a king and a talmid chacham is the following:  A king is different from everyone else only because he was given the status by the people.  That status expresses itself specifically in being honored by everyone else.  If he were to be mochel his honor, this would entirely remove from him that which distinguishes him from other people.  His mechila would mean that he is no longer a king.  A Talmid Chacham, on the other hand, is entitled to honor because of what he is, because of what he knows, because he is a repository of Torah.  Even if he is mochel his honor, he still remains a Talmid Chacham.  The kavod of a Shofet is a hybrid of both elements, of wisdom and of having been appointed to a position that requires that we honor him.  Even if he were mochel, he would have the special attributes of a Shofet. Therefore, according to Reb Chaim Volozhiner, his mechila should be effective.


III
Whose honor is greater- a King's or a Talmid Chacham's?

The Gemara in Sanhedrin says that Yannai was told to stand up for the Sanhedrin.  Tosfos asks, but a Talmid Chacham doesn't have to stand before them (Sanh. 30b), and a king's honor is greater than that of a Talmid Chacham, as shown because the latter can be mochel his kavod while the former cannot; if so, certainly a king shouldn't have to stand before Sanhedrin.  Tosfos answers that really, the honor of a Talmid Chacham is greater.  The reason a king cannot be mochel is the passuk of Som Tasim Alecha Melech, a Gzeiras Hakasuv that mandates that we honor a king, irrespective of his wishes.  A Talmid Chacham may be mochel because the Torah is his, as I brought above in the Maharsha from Kiddushin and AZ.

The Chasam Sofer (CM 29) asks on Tosfos from Brachos 12b.  The Gemara there says that if a Talmid Chacham is sick, people are obligated to pray and beseech Hashem till they get sick from their efforts.  The Gemara wants to prove this from the passuk by Shaul where the people were criticized for not sickening themselves on his behalf, but then the Gemara rejects this proof, because דלמא מלך שאני, perhaps a king is different.  This apparently means that you can't prove that a Talmid Chacham is entitled to your efforts from the fact that a king is, which indicates the king's superiority.

The Chasam Sofer says answers that the fact that a king's illness requires greater efforts than a Talmid Chacham does not prove that his honor is greater.  We see that when a king dies, all the people have a din Onein, and this is not true by a Talmid Chacham.  The pshat is that a king represents and in some way embodies the people, which is not true by a Talmid Chacham.

*