The Sulam

I am on my way back to Chicago after the Bar Mitzvah of my grandson, Yaakov Chaim Jofen. It's tough to speak for a crowd of Roshei Yeshiva and Rebbitzens and kids where you are hoping that the chasan haneshef will remember something that said when he is a grown man, perhaps to say it over at his own grandchild's bar mitzva. 

This is what I said.

The Gemara in Shabbos 100a says that a slope that rises ten tefachim in a span of four amos is considered to be a wall, and such a slope would be separate from the Reshus HaRabbim that contains it, and would delineate a Reshus HaYachid within itself. Therefore, a hill with that pitch would create a reshus hayachid above ten tefachim. The slope would be considered a wall.

 א"ר יהודה אמר רב תל המתלקט עשרה מתוך ארבע וזרק ונח על גביו חייב

Rashi

תל המתלקט - שהוא מדרון והולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה י' מתוך ד"א הרי הוא כאלו זקוף כולו והוי רה"י במקום גובהו ואם זרק מרה"ר ונח על גביו חייב ודוקא נקט מתוך ד' אמות דאי מתוך ה' הרי הוא כשאר רשות הרבים דניחא תשמישתיה להילוך:

What if this slope is made up of a stairway? Most stairways have a pitch of greater than 16 degrees. Would it have a din mechitza? Yes, most poskim hold that such a staircase would have a din mechitza. (This is very relevant for people whose front doors have a stairway up from the sidewalk and the newspaper landed on the stairs.)  This is interesting- the same object has a din of mechitza, which means that it is viewed in halacha as a barrier to the public, מניעת רגל הרבים, but it is inherently created to allow access.  It is a mechitza, and at the same time it is a pesach- it is a barrier, an impediment, but it is also an entryway. In life, the Ribono shel Olam often presents us with exactly this, something that a cursory view will perceive as a barrier, but others will understand to be an opportunity.  It causes מניעת רגל הרבים, but it is not מונע רגל היחיד! A yachid will find a way to change the mechitza into a pesach.

This reminds me of my father zatzal's experience in  Samarkand during WWII. Starvation was endemic; food was only available via ration coupons, which spelled the difference between survival or death, and the government was far more interested in the welfare of the horses than of the people, and certainly of the Bnei Torah.  Every morning trucks would go through the streets picking up the bodies of those that had died overnight. One who was caught "hoarding" more food than needed for that day was executed on the spot, and the one who betrayed him was rewarded.

My father, the Bar Mitzva's great grandfather, on the other hand, had printing presses set up in a basement, where he had bnei torah printing ration coupons. He had a deal with the stationmaster, that when the paper for coupons would come in on the train, the edges of the roll would get trimmed off, and the "trimmings" would go to my father. He had another basement where bnei torah sat at looms weaving clothes. It was said that the Russian army only got the honey that my father let them have.

The point is that it was a time of starvation and the disparagement of the value of human life and of no ethics but survival, but my father saw the opportunity to save lives and feed the poor, and he found a way to do it under the nose of the Soviets. 

The symbol of Yaakov Avinu was the sulam, the ladder. Yaakov Avinu was challenged by endless tzaros and impediments that would have caused a lesser man to just give up, but Yaakov turned every challenge into an opportunity and created the Shivtei Kah.

The bar mitzva, Yaakov Chaim, was at another bar mitzva party ten years ago. He was squeezed in at the table, there was no room to move, and he wanted the pickles that were at the other end of the long table. If you were three years old, and you wanted pickles from the other end of the table, and nobody was paying attention to you, I think there would be three options. You can scream like a banshee, you can cry, or you can just give up and go without. Yaakov did none of the three.  He just climbed up on the table, sauntered over to the pickles, took what he wanted, and walked back to his seat. The family and guests were dumbstruck- they weren't even sure if what they thought they saw had actually happened. In fact, the mother of the boy whose bar mitzva it happened at was at my speech, and she remembered the moment exactly. But the idea is that for some, it was a barrier, but to Yaakov, it was a cloth-covered highway to pickles. The plate of pickles was Yaakov's Gordian Knot.

The midda of Yaakov is to see the opportunity where others see barriers. Others see barriers because they are lazy, or self destructive, or lack confidence. It is the middah of emes that enables a person to see that challenges exist to enable us to excel, to overcome the barriers. IYH, our Yaakov will have the midda of emes that will enable him to see the opportunities the Ribono shel Olam has and will continue to give him.

Vayeishev, Breishis 37:25. Eating During Davening

For those that like to skip to the end of a teshuva, the answer is an unqualified Yes, a qualified Yes, and No.

****************

In our parsha, we are told that after they threw Yosef into a pit, the brothers sat and ate bread.  Before eating bread, they certainly made a bracha.  Of course, they also davened when it was time to daven. So our parsha involves the topics of Birkas HaNehenin and Tefilla.  With that in mind,......

When davening before the amud recently, we were worried about some minor coughing and hoarseness interfering with our davening.  Naturally, one would simply drink some water and continue.  Doing so during davening involves several interesting questions.

Of course, one might say that drinking plain water because of hoarseness or a cough does not necessitate a bracha at all.  That may be true, but it is also boring.  So let's say that you're really thirsty, and you will enjoy the water that you drink, or someone brings you sweet tea or a candy, so you would have to make a birkas hanehenin.

Before beginning, we want to point out that this issue is not simple to resolve.  Rav Ephraim Greenblatt says he just does not know.  See his Rivevos 6:29.  So if you feel you know the answer intuitively, it is not intuition, it is guessing.  As it turns out, we are mattir much more broadly than Rav Greenblatt, and it's not a guess.

Another important point.  We're discussing eating or drinking during tefilla.  This has nothing whatsoever to do with לא תאכלו על הדם or with  ואותי השלכת אחרי גויך in Brachos 10b.  We're talking where those issues are not applicable (e.g., OC 83:3.)

So there is a great deal to talk about.  Current likut sefarim bring down the opinions of many of our great contemporaries.  With all due respect, and in light of the fact that my chiyuv of talmud torah, unlike that of women, is not merely to know what to do, simply listing the opinions of Reb Chaim Kanievsky and Reb Nissim Karelitz and on and on would just be a sin, besides the fact that without seeing their reasoning in writing by their own hand or their own print, it's often either useless or misleading..  We am more interested in learning and discussing the sugya - with your help.

An important introduction to the concept of Hefsek.

There are two dinim in "Hefsek."  One is a halachic standard that establishes at what point does an Interruption cause Discontinuity, and the other is a halacha that Prohibits an Interruption that shows Disrespect.

ישנן שני מושגים בפרשת הפסק. דין הפסק שנובע מסילוק והיסח הדעת, ודין הפסק של איסור מחמת זלזול תפילה

The concept "hefsek" assumes a state of "Keviyus."  In other words, the yesod of hefsek is that it is interrupting or removing a keviyus. Here are two applications that illustrate the different kinds of hefsek.

                  1. Keviyus of a meal or achila.  When you make a bracha, you're koveya that the eating includes everything at that meal.  This is true for Shehakol and for HaMotzi.  HaMotzi has a greater keviyus and is harder to interrupt, but the idea is the same.  Hefsek interruption by achila involves  סילוק והיסח הדעת, distraction, or a diversion from the Keviyus.  This kind of hefsek has nothing to do with issur or hetter, it does not matter why you interrupted, whether it was an life emergency or a lark, whether it was to shmuess with someone or to go to a levayah.  If the diversion is of a nature that it breaks the keviyus, it is a hefsek.  (The phrase "סילוק והיסח הדעת" comes from the MB 178 sk 48.)

A similar din of hefsek is found by Birkos HaMitzvos: when you make a bracha on a ma'aseh mitzvah, such as kisui hadam, or bedikas chametz, and you begin to look for Chametz or you do one kisui, that bracha applies to subsequent kisuyim and bedikos, so long as there has not been a hefsek of  היסח הדעת.  Of course, what constitutes היסח הדעת depends on the degree of keviyus required.  (A yungermahn in our Kollel in Chicago, Rabbi Neuberger, suggested this distinction between nehenin and mitzvos, such that talking between drinks is not a problem while talking between mitzvos might be:  He said that food requires that you have made a bracha on achila, but it does not have to be a bracha on the food.  Mitzvos require that you have made a bracha on that mitzva. So for mitzvos, you are always in the condition of "between hamotzi and achila."  In our terminology, a greater keviyus is required between the Bracha and the ma'aseh mitzva.)

                  2.  Keviyus of tefilla.  This keviyus involves both an aspect that is the same as the keviyus of achila and an additional aspect of issur. Where do we find, in Tefilla, the concept of hefsek of סילוק?  We find it by the din of שהה כדי לגמור את כולה.  See, e.g., MB 104 sk 16.  The other din, that is unique to Tefilla, is the din issur.  Keviyus of tefilla means that you are not allowed to interrupt because of the importance of making the tefilla a tefilla kevu'ah, not ara'i.  So while the keviyus of a "break" is similar to the idea of היסח הדעת as achila, the idea of hefsek as an איסור which relates to the importance of tefilla kevu'ah will depend on the  חומר of that particular tefilla, and the need for the interruption.  If it's a זלזול, then it's called a hefskek and it is אסור.  Therefore we find that it might be muttar to respond to one person's greeting, but assur to respond to another's.  

Having said that issur or hetter of Hefsek in tefilla depends on the requirement of keviyus of that part of tefilla and the justification for the interruption, our questions might have different answers for different parts of tefilla, such as Bein HaPrakim and B'emtza Perek and in middle of Shemoneh Esrei.  But, you say, who would think you can eat in middle of Shemoneh Esrei!  You are standing lifnei haMelech!  The answer is that a diabetic that must eat something in middle of davening, will obviously do so.  But may he eat without a bracha?  If he can eat, maybe he must make a bracha!  After all, the Bracha is a mattir; eating without a bracha is like gezel (Brachos 35a, beginning of Keizad Mevarchim,)  As we will see, there is good reason to be mattir even for non-life-threatening situations.

Here are the general questions.

1.  First of all, is one allowed to eat or drink during davening?  Perhaps the act of eating during tefilla is a hefsek.  Just because tefilla is not a hefsek during a meal (OC 178:6) does not prove that eating is not a hefsek during davening. (During eating, unrelated speech is not a hefsek, so tefilla is not a hefsek.  But during tefilla, when unrelated speech is a hefsek, perhaps eating is a hefsek too.)  On the other hand, it might not be different that any other bodily need that does not contradict the kedusha of tefilla, such as breathing or coughing.

2. Let us assume that eating is not, or is sometimes not, a hefsek, so there are times that you can drink during davening.  I assume that the best thing would be to prepare for this eventuality by making a bracha on something before beginning to daven.  But if he did not, and then he needs to eat or drink, may one- must one- make a bracha in middle of davening, or would the bracha be a hefsek?

3. And if the bracha is a hefsek, may he or she eat without making a bracha, or would the impossibility to make a bracha result in an issur to eat?


Of course, the answer will depend on the circumstances.

1. Medical emergency.  Where he has to eat, such as a diabetic, and he eats a fruit or a candy that requires a bracha. Obviously, he can eat.  Does he make a bracha?
2. Pressing physical need in order to continue davening properly.  Where he wants to eat because he is coughing, or he is in pain, and this makes tefilla difficult, especially where he is davening for the amud.  Here, both questions apply.  Can he eat in middle of tefilla?  If he does, should he make a bracha?
3. To prevent discomfort and to improve the quality of his davening.  He can muddle through davening even if he does not eat or drink.  But he wants to eat so his throat won't bother him or so he can daven with a clear voice. Again, both questions apply.  Can he eat in middle of tefilla?  If he does, should he make a bracha?



Relevant sugyos:

1. צורך תפילה לא הוי הפסק

Brachos 40a, that something that is necessary for what you're doing is not called a hefsek.

אמר רב טול ברוך טול ברוך א"צ לברך, הבא מלח הבא לפתן צריך לברך. ור' יוחנן אמר אפי' הביאו מלח הביאו לפתן נמי א"צ לברך, גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך. ורב ששת אמר אפי' גביל לתורי נמי א"צ לברך דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת

and OC 167, MA OC 66 sk 4 etc.
Rav says it's not a hefsek when your dibbur is necessary for the Bracha. Rav Yochanan adds even when it is necessary for the food that you're about to eat.  Rav Sheishes says, even if it is only tangentially related to your meal, such as the need to feed your animals before you eat.
The Magen Avraham in 236 sk 1 says the same applies to Tefilla.

2. מותר להפסיק מפני צורך גדול

OC 66:3, what to do if you hear kaddish or kedusha during davening, and responding to someone whom you fear or respect.
and Magen Avraham 66 sk 5, that one may interrupt tefilla for the bracha on thunder.
דאם פוסק לשאול מפני כבוד בשר ודם ק"ו מפני כבוד הקדוש ברוך הוא ומה"ט נ"ל דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך
Aruch Hashulchan 66:6-

לקדיש ולקדושה ול"ברכו" מפסיק אפילו באמצע הפסוק. דאם מפני כבוד בשר ודם מפסיקים, קל וחומר כבוד שמים. וזהו כמשיב לא כשואל, דכיון שכולם משיבים להשליח ציבור שבחו של הקדוש ברוך הוא – מוכרח גם הוא להשיב.

ולכן גם אם שמע קול רעם וברק מחויב לברך אף באמצע הפסוק מטעם שנתבאר (מגן אברהם סעיף קטן ה'), דזהו גם כן כמשיב ולא כשואל

3. כשאינו יכול לברך ברכת הנהנין מהרהר בלבו ודיו

The Taz in OC 62 sk 1 that says that if you drink at night, you don't have to drag yourself out of bed, just have kavana for she'hakol in your mind. However, the Aruch HaShulchan, in his attempt to simplify the Taz, complicates it.

 ערוך השלחן  סימן סב 

סעיף ו

כתבו רבותינו בעלי השולחן ערוך בסעיף ד: אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו – יצא. ואף לכתחילה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי, ואינו יכול לנקותו משום אונס – יהרהר בלבו. ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי, דאסור להרהר בדברי תורה במקום הטנופת. עד כאן לשונו. 

ביאור הדברים נראה לי דהכי פירושו: דוודאי קיימא לן להלכה דהרהור לאו כדיבור דמי. דכן פסקו התוספות והרא"ש בברכות (כ ב) כרב חסדא דהרהור לאו כדיבור דמי, וכן פסקו תלמידי רבינו יונה שם בשם הגאונים, וכן פסקו המאור והראב"ד בספר תמים דעים סימן ר"מ (לבד הריא"ז בשלטי גיבורים שם, והיא דעה יחידאה).

ואפילו הרמב"ם שפסק בפרק ראשון מברכות דיוצאין הברכות בהרהור, מכל מקום בקריאת שמע נראה ברור דמודה דאין יוצאין בזה. וראיה דבברכות כתב ואם לא השמיע לאזניו – יצא, בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו עד כאן לשונו. ובקריאת שמע שקודם לברכות כתב ואם לא השמיע לאזנו – יצא.

עיין שם. ולא סיים "בין שבירך בלבו" – שמע מינה דבקריאת שמע לא יצא. והטעם נראה דבקריאת שמע כתיב "ודברת בם". מיהו על כל פנים דעת כל רבותינו דלא יצא ידי קריאת שמע בהרהור. וכן העיקר לדינא.

 סעיף ז

וזהו כוונת רבותינו בעלי השולחן ערוך אם מחמת חולי או אונס... – יצא. כלומר: דאף על גב דהרהור לאו כדיבור דמי, מכל מקום כשאי אפשר בענין אחר – יצא בזה. כלומר: דטוב משלא לקרות כלל. דהכי אמרינן לרב חסדא דלכן בעל קרי מהרהר בלבו, כדי שלא יהא כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל, עיין שם. ובוודאי אם עבר האונס או החולי בתוך הזמן קריאת שמע – יחזור ויקראנה בפיו, אלא דלא שכיח.  וזהו שכתבו אחר כך:ואף לכתחילה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי...כלומר: דמשום דמקודם אמר "יצא" לשון דיעבד, לזה אומר דאין כאן לכתחילה ודיעבד, דוודאי גם בדיעבד לא יצא בהרהור מי שיכול לדבר. אלא דאותם שאינם יכולים לדבר יוצאים בזה, ובהם אפילו לכתחילה כיון שאי אפשר בענין אחר. ולכן גם במקום שאינו נקי לגמרי – אסור מפני הספק לדבר בפה, ובהרהור מותר. וכן מי שצמא בלילה במיטתו, שאי אפשר לו ליטול ידיו ולקום ממיטתו – הוא משוקע בשינה והוי כלא אפשר, ומהרהר הברכה בלבו (ט"ז סעיף קטן א'). אבל במקום מטונף לגמרי – גם בהרהור אסור. (כן נראה לעניות דעתי. ובזה מתורץ קושיות האליה רבה סעיף קטן ב'.

4. כשאינו יכול לברך ברכת הנהנין מחמת אונס קל אסור לאכול

On the other hand, the MB 62 sk 9 and 84 sk 7 says that an oneis that makes bracha impossible does not mean that you can eat without a bracha, it means that you can't eat.  In the Biyur in 62 he explains that a bracha is not just a mitzva, which would mean that where you cannot do the mitzva it does not pertain, but it is also a mattir.  AND, he says, it's not really an oneis, because you have the option of walking into to the next room, making a bracha and drinking, and then continuing to drink in the room where you can't make the bracha.  The point is that he emphasizes the "Mattir" and "Gzeila" aspect of birkas hanehenin.  But I believe that he only means it where it''s not really an oneis.

5. עוסק במצוה פטור מן המצוה

The petur of an onein from birkos hanehenin is Oseik Be'Mitzvah/Tirda.  Obviously, we don't say the onein shouldn't eat, or should minimize his eating, because that would negatively affect his ability to do what the mitzvah he needs to do.  This might apply to someone who is in middle of davening.  But, again, if there's a Mattir aspect, Oseik would not help.

6.  פטור פועלים העוסקים במלאכתן מלברך ברכת הנהנין

Brachos 16b, laborers that eat during work should not make a bracha on their food, according to the girsa of Rashi and Tosfos, or that they do have to make a bracha, according to the girsa of the Rif and the Geonim. But the Rosh and Tosfos are goreis the opposite, that laborers are obligated to make the birkas hanehenin, and the shittah of the Rif/Geonim is not brought down in OC.

7.  ברכת הנהנהין דאורייתא

As a general matter, besides the Gemara about gozeil in Keitzad Mevorchim, it's worth pointing out the Pnei Yehoshua I heard from R Chaim Brown that Bracha Rishona is Deoraysa, although the form of the Bracha is not. Here's the Pnei Yehoshua, from the beginning of Keitzad Mevorchin.

 משמע מלשון כל הפוסקים דלפום הך מסקנא דהכא כל ברכת הנהנין הן מדרבנן לבר מברכת המזון לחוד ולרשב״א ברכת ז׳ מינין דלאחריו נמי מדאורייתא אבל בשאר ברכות מודה ולענ״ד יש לתמוה דהא בכל הש״ס משמע דמידי דאתיא מסברא הוי מדאורייתא ואדרבה מקשה הש״ס הא למה לי קרא סברא וכו׳ מיהו נראה לענ״ד דאפילו את״ל דסברא זו הוי נמי מדאורייתא אפ״ה אתי שפיר הא דקיי״ל דספק ברכות להקל משום דלא שייך להחמיר דכיון דאסור לברך ברכה שאינה צריכה משו״ה ממילא אזלה לה הך סברא ומהאי טעמא גופא נמי א״ש דבעל קרי על המזון אינו מברך לפניו דכיון דלא מחייב אלא מסברא והוא מונע עצמו משום כבוד דשם אינו שייך הך סברא 

Which, to me, means that the mitzva aspect is Deoraysa, but the "Gezel" aspect is derabanan, and only applies when the mitzvah aspect applies.  Also, it means to me that you can be yotzei the deoraysa with hirhur, as from the Taz in #3.  Which is close to something R Nissim Kaplan said in 1984.  Reb Shlomo Zalman also says this in his Halichos Shlomo.

8. מותר להפסיק הפסק גמור בשמונה עשרה לצורך התפילה

The great kula of the Chayei Adam:

 כתב החיי"א בכלל כ"ה סע"ט וז"ל העומד בתפילה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל כגון ששכח איזה דבר בתפילה מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם בספר ואם מותר לשאול הדין צ"ע ונ"ל דמותר עכ"ל וע"ש בנשמת אדם שנימק הפסק משום דכל שיחה שהיא לצורך אותו דבר לא הוי הפסק

Here's what someone wrote about this: Basically, he says that the Emek Bracha argues with the Chayei Adam, because according to Reb Chaim's pshat in tefilla, it doesn't matter why you went to the seforim shank to look up a shaileh, you're not standing lifnei hamelech.  He, this author, says it's odd to argue with the Chayei Adam based on Reb Chaim, when both the Mishna Berura and the Chazon Ish disagree with Reb Chaim.

 שם ספר : זכרון יעקב - ברכות שם מחבר: מרל, שמואל גרשון בן נחום יצחק שנת הדפסה: תשס"ב מקום הדפסה: גייטסהעד

 והנה כתב הרמב"ם פ"ד מהל' תפילה הט"ו וז"ל כוונת הלב כיצד כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה ואס התפלל בלי כוונה חוור ומתפלל בכוונה וכו' כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה עכ"ל והקשה הגר"ח ז"ל בספרו שזה סותר מש"כ הרמב"ם ריש פרק י' ראם כיוון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך ותירץ הגר"ח דאיכא תרי מיני כוונות חדא כוונת פירוש המלות והענינים ועוד איכא כוונה שצריך לכווין כאילו שכינה כנגדו והנה הכוונה של פירוש המלות אינה אלא תנאי בתפילה אבל בלי כוונה זו גם כן מיקרי תפילה וע"כ סגי בזה שיכוון בברכה ראשונה אבל הכוונה של שכינה כנגדו אינה רק תנאי בתפילה אלא זוהי כל ענין התפילה מה שהוא עומד לפני השכינה דאל"ה לא מקרי תפילה כלל וע"כ צריך כוונה זו בכל הי"ח ברכות לעיכובא וזהו שסתם הרמב"ם בפ"ד כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה וכו"' ודוקא כוונה זו צריך בכל התפילה אבל הכוונה של פירוש המלות אינו צריך אלא בברכה ראשונה ובזה הוא דמיירי הרמב"ם בפרק י' עכ"ד הגר"ח בקצרה

 ומכח ביאור הגר"ח בדברי הרמב"ם השיג ס' עמק ברכה עמ' י"א על החיי"א הנ"ל וז"ל ולענ"ד ברור שאין כן הדין דודאי אסור להפסיק באמצע התפילה לצורך התפילה וכו' הרי בתפילה בעינן שכינה נגדו וזהו כל עיקר ענין התפילה כמו שנתבאר א"כ אם מפסיק בשיחה הרי הוא מפסיק בשכינה נגדו ושוב אינו עומד לפני השכינה והוי כאלו גמר תפילתו ומה מהני לזה מה שהוא לצורך התפילה עכ"ד וע"ע בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' ט"ז בענין זה 

ג ברם לא זכיתי להבין מכמה טעמים איך העמק ברכה דחה פסק החיי"א כל כך בפשיטות חדא הרי אם ימשיך להתפלל ולא יפסיק לברר הדין יש לחוש שמא הוא טעה וכל שאר הברכות יהיו ברכות לבטלה ולפי הבנת המג"א סי' רט"ו סק"ו בשיטת הרמב"ם ברכה לבטלה אסור מה"ת משום לא תשא וע' לקמן סק"ה בשם הפמ"ג

עוד קשה לי דיש להקשות על העמק ברכה לטעמיך מי ניחא הרי ברגע שהוא נסתפק באמצע תפילת י"ח באיזה דין איך יתפלל הרי כבר תשיב הפסק מפני שהסיח דעתו אז באותו זמן מהכוונה לעמוד לפני השכינה וא"כ לפי סברת העמק ברכה הוי כאילו גמר תפילתו אפילו אם אינו מפסיק יותר לעיין בספר או לשאול הדין ומש"כ העמק ברכה אם מפסיק בשיחה הרי הוא מפסיק בשכינה נגדו ושוב אינו עומד לפני השכינה והוי כאילו גמר תפילתו 

השכינה והוי כאילו גמר תפילתו אני הדל לא מצאתי רמז לסוף דבריו בדברי הגר"ח הנ"ל ולולא דמסתפינא אמינא אנא ששפיר יש לקיים הכרעת החיי"א ולאחר שהפסיק לצורך שוב יכוון שעומד לפני השכינה ויכול להמשיך לגמור תפילתו

 ד איברא קיי"ל שצריך לומר הפסוק ה' שפתי תפתח וכו"' לפני תחילת שמונה עשרה ע' ברכות דף ט' ע"ב ונראה הטעם כדי שיפנה את לבו מכל הטרדות ויראה עצמו כעומד לפני השכינה ע' לעיל סק"ב בשם הרמב"ם ועלה בדעתי דבר חדש דלפי החיי"א הנ"ל סק"א אולי רצוי לומר שוב הפסוק הזה לאחר שהפסיק לצורך התפילה לפני שממשיך לכוון 

בתפילתו כדי שיזכור לכוון שעומד לפני השכינה ואינו דומה להא שכתב השע"ת סי' קי"ד סק"ו בשם הריטב"א בכה"ג שחוזר לראש הברכה ראשונה שאינו צריך לחזור לומר ה' שפתי תפתח וכו"' דהתם לא היה הפסק גמור בתפילתו משא"כ בנידון דידן שהפסיק לעיין בספר וצ"ע לדינא 

ה עוד הוקשה לי בהבנת השגת העמק ברכה על החיי"א דגברא אגברא קרמית אתמהה דהרי מוכח דהמ"ב לא פירש בדעת הרמב"ם כמש"כ הגר"ח לחלק בין ב' מיני כוונות וא"כ יתכן שהחיי"א גם כן פליג על יסוד זה ויע' בשו"ע סי' צ"ח סע"ג  שכ' בזה"ל יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה עכ"ל וכ' בביאור הלכה שם דצריך האדם ליזהר בזה כי יש כמה פוסקים המצריכים לחזור ולהתפלל מחמת זה והמאמר מרדכי ומגן גבורים הוכיחו מהרמב"ם הל' תפילה פ"ד הטס דסבר ג"כ הכי וכ' הבה"ל בצה"ל ולדעתי אין ראיה כל כך דמה שאמר הרמב"ם שם יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהוא נושא משאוי ומשליכו והולך לו בודאי הוא רק לכתחילה וכן הפמ"ג כתב דיש לחוש לחשש ברכה לבטלה ואין להחמיר בדיעבד עוד נ"ל פשוט דאפי' לדעת המאמ"ר ומגן גבורים אין לעיכובא רק באבות לבד ובשאר ברכות התפילה הוי רק לכתחילה דהלא לדידהו עיקר הטעם משום כוונה וכמו שהוכיחו מהרמב"ם הנ"ל וא"כ בשאר ברכות לא הוי לעיכובא בדיעבד עכ"ל הבה"ל הרי דנקט המ"ב בפשיטות דדברי הרמב"ם בפ"י מהל' תפילה דכוונה אינה מעכבת אלא בברכה ראשונה עולים בקנה אחד עם מש"כ שם בפרק ד' לענין מהות הכוונה דגם כוונה זו הנזכרת בפרק ד' אינה מעכבת אלא באבות וסמך הרמב ם בפ"ד על מה שיפרש הגדר לענין עיכובא בפרק י' וכל זה דלא כהבנת הגר"ח בדעת הרמב"ם ששר שהחזו"א בגליונותיו על הרמב"ם ג"כ נחלק עם הגר"ח וביאר שיטת הרמב"ם ע"ד הבה"ל וכפי שנתבאר וע"ע בס' אהל ברוך עמ' תקמד שדן בדברי העמק ברכה 

And along these lines, and very relevant to this discussion, see Igros OC 4:16.
I say it that the Chayei Adam and Reb Moshe are important because some of our questions deal with tzorech tefilla, to some extent- hoarseness that interferes with his davening for himself or at the amud.

Here is a brief outline of Reb Moshe's teshuva.
Reb Ephraim Greenblatt asked him whether it's muttar to be mafsik for the sake of other people's tefilla in those places where you're allowed to be mafsik for your own tefilla's sake.  In Rav Greenblatt's shailah, he indicates that he holds that for your own need of tefilla, you can be mafsik in middle of shemoneh esrei.  On that, Reb Moshe says two things.  First, that between the brachos of shemoneh esrei, no hefsek is allowed except for pikuach nefesh.  But, importantly, he says there is a machlokes whether tzorech tefilla is called a hefsek that is muttar, or that it is not a hefsek at all.  For example, he brings the Magen Avraham in 236 sk 1 that says that tzorech tefilla is like havei melech, which is not a hefsek at all, and he holds not like the Maharshal who is only mattir by maariv because it's a reshus- because, apparently, the Mahrshal holds it's a hefsek which needs a hetter.

Most importantly, Reb Moshe says that this is a machlokes betgween the Rambam (and the Rashba) and Tosfos.  Tosfos Brachos 40a holds that the hetter to talk the bracha and achila is only muttar if it's directly relevant to the bracha of hamotzi, i.e., melach.  But the Rambam holds that anything having to do with the meal is muttar, and that is because tzorech achila is not a hefsek at all.  צורך תפילה לא הוי הפסק כלל

So according to Reb Moshe's Rambam/Rashba, tzorech tefilla, like drinking because he's hoarse, is not a hefsek at all, and would be muttar in middle of Shemoneh Esrei between brachos.  According to Tosfos, it would be assur during Shmoneh esrei.

Also, Reb Moshe says that even the Rambam would not be mattir in middle of a bracha in Shemoneh Esrei, because  that is a hefsek in all cases "כיון שמקלקל הברכה".  Even if צורך תפילה לא הוי הפסק כלל, being mekalkeil a bracha is inherently a hefsek.


So, here's what I think.

It is muttar to drink during davening when it enhances your tefilla.  Doing so to enhance  your tefilla is neither  סילוק והיסח הדעת nor is it by any means  זלזול תפילה. This is certainly muttar bein haprakim, and I think it's muttar even be'emtza perek.
When you eat or drink during davening, you can make a regular bracha.
However, during Shemoneh Esrei, although you can eat, if necessary, you should eat between brachos, and not during a bracha.  If you do eat during a bracha in Shemoneh Esrei, you should make the bracha in your heart, not verbally.  

I would have considered being mattir drinking and making a bracha between brachos during Shemoneh Esrei, because this has support from the Chayei Adam and Reb Moshe and the excellent svara of Tzorech, But I have a problem with the pashtus of the Gemara  in Brachos 21b
כי אתא רב דימי אמר ר' יהודה ור"ש תלמידי דרבי יוחנן אמרי לכל אין מפסיקין חוץ מן יהא שמו הגדול מבורך שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק ולית הלכתא כותיה
To me, לכל אין מפסיקין is mashma לכל, which is an absolute.  So during Shemoneh Esrei it's better to do like the Taz and make the bracha in your heart.

In additional support of my opinion,

1.  Aruch Hshulchn 66:5

אם לא היה לו טלית ותפילין כשהתחיל להתפלל או שכח להניחם, ובאמצע התפילה בא לו הטלית והתפילין או נזכר עליהם, פסק רבינו הבית יוסף בסעיף ב שיכול להפסיק בין הפרקים להניחם, ויברך עליהם.

והטעם פשוט: דכיון דלהניחן חייב – ממילא דמברך עליהן. דלא גרע משואל מפני הכבוד, והברכה היא כבוד המצוה. ורבינו הרמ"א כתב: ויש אומרים שלא יברך עליהם עד אחר התפילה, והכי נהוג לענין טלית.

עד כאן לשונו, כלומר: דיש אומרים סבירא ליה דכיון דיכול לברך אחר כך, למה לו להפסיק? אבל אין זה טעם נכון, ובעל דעה זה בעצמו חזר בו (עיין בית יוסף בבדק הבית) מטעם שבארנו. ורק לענין הטלית יש לקיים דעה זו, דכיון דטלית אינו חובה לתפילה – אין מן הראוי שברכתו תדחה איסור ההפסק. אבל תפילין שהם חובה – בוודאי ברכתם דוחה, דהוי כמפני הכבוד.(עיין מגן אברהם סעיף קטן ד'. ודייק ותמצא קל.

MB sk 16

אבל תפילין דהוא חובת הגוף וגם בלתי התפילין הוא כמעיד עדות שקר בעצמו ח"ו שאומר וקשרתם ואיננו קושר ע"כ נקטינן כדעה הראשונה דלא חשיבה הפסק

True, they are talking about bein haprakim of Krias Shma.  But I say that the tzorech of water to enable you to daven properly is a bigger tzorech and less of a hefsek, and would be muttar even b'emtza perek, and even between brachos in Shemoneh Esrei.

2.  If brand names will make you happier, here's what a likkut sefer, Mareh Davar 4, Avraham Hart, Bnei Brak tof shin ayin, has to say about this.

מי שבאמצע תפילת שמונה עשרה חייב לשתות משום פיקוח נפש וכגון שבמוצאי צום באמצע שמ"ע מרגיש סחרחורת שאם לא ישתה יתעלף ואם ישתה וינוח מעט יוכל להמשיך את השמ"ע יש לעיין אם צריך לברך על השתיה וכגון שמצד בריאותו יכול לברך כיון שאסור להנות בלא ברכה או דלמא משום הפסק בשמ"ע לא יברך כיון שדעתו להמשיך את השמ"ע ומבואר במשנ"ב סי' פ"ד ס"ק ז' שאין לשתות אף במקום שאסור לברך כגון במרחץ ובאבני נזר או"ח סי' ל"ז ס"ק ח' כתב שכשאסור לברך אין איסור לאכול וכדחזינן בבעל קרי שאוכל ולא מברך ולא אמרינן שאסור לאכול עד שיטבול ונראה דאף דמשום הפסק בשמ"ע יש לדון אם צריך לברך מ"מ משום עוסק במצוה לכאורה הוא פטור מלברך דכיון דדיבור באמצע שמ"ע הוא הפסק יותר משהיה בשתיקה עי' סי' ק"ד והברכה על השתיה היא סתירה לתפילת שמ"ע מחמת ההפסק שבאמירתה א"כ שייך בזה הכלל שכל העוסק במצוה פטור מהמצוה ופטור גם מברכות הנהנין וכדחזינן לגבי אונן שפטור מברכות הנהנין ועיקר הפטור של אונן הוא מחמת שעוסק במצוה ואף בעוסק במצוה דרבנן מ"מ פטור ממצוה דרבנן ולענין אם פטור ממצוה דאורייתא עי' קובץ הערות סי' מ"ח ס"ק י"א שדי חמד מערכת ע' כלל מ"ה ביה"ל סי' ע"ב סעי' ד' ואף דשרי להפסיק באמצע ק"ש לדבר שבקדושה ולא פטרינן ליה משום שעוסק במצוה שאני התם דכל שאינו נחשב הפסק בק"ש אין גם לפוטרו מחמת עוסק במצוה דכיון דתרוייהו עניני תפילה ושבח אין אחד סותר לשני ועי' משנ"ב סי' ס"ו ס"ק י"ט אשי ישראל סי' י"ט הערה ט' ציץ אליעזר ח"ח סי' כ"ג משא"כ ברכת הנהנין באמצע שמ"ע הוא הפסק אלא דאתינן לחייבו משום דאסור להנות בלא ברכה לזה מהני הא דעוסק במצוה פטור מהמצוה ואף שכעת אינו מתפלל מ"מ הוא באמצע התפילה וצורך התפילה הוא שיהא בלא הפסק באמצע וכעין שכתב במשנ"ב סי' ע"א ס"ק י"ג שהחופר קבר למת פטור מק"ש אף בשעה שנח מעט דחשיב עדיין עוסק במצוה שעי"ז יתחזק כוחו אלא שיש קצת לחלק שכשנח באמצע חפירת הקבר אזי הק"ש מפריע לו במנוחה שעוסק בה כעת משא"כ כששותה באמצע שמ"ע אינו עסוק כעת בתפילה אלא שהדיבור יקלקל לו בתפילה שממשיך אח"כ וצ"ע אם גם בכה"ג יש פטור של עוסק במצוה וכן שמעתי מהגר"נ קרליץ שליט"א שלא יברך על השתיה באמצע שמ"ע 

ובעלון מים חיים מהגרי"א דינר שליט"א באלול תש"ע כתב שדעת הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קניבסקי שליט"א שיברך ודעת הגר"נ קרליץ שליט"א שלא יברך מחמת הפסק ודעת הגרי"ט וייס שליט"א שמחמת ספק יהרהר בליבו את הברכה ע"כ ובחשוקי חמד על ברכות כ"ד ע"ב הביא על ניד"ד דדעת הגרפ"א פאלק שליט"א שאסור לברך וכמש"כ המשנ"ב סי' צ' ס"ק פ"ד שמי שעומד בתפילה ויש מי רגלים לידו אסור להפסיק בדיבור להביא לו מים כיון שאיסור מי רגלים הוא מדרבנן ע"כ וכל דבריהם שם אי פטור מלברך מחמת שעושה הפסק בשמ"ע ולפמש"כ לעיל לכאורה יש לפטור מברכה מחמת שעוסק במצוה 

ושריר בשו"ע סי' ק"ג סעי' ב' שמי שנצרך להפיח באמצע התפילה ולא יכול להעמיד עצמו ילך לאחוריו ארבע אמות ואחר שהפיח יאמר רבון העולמים יצרתנו נקבים וכר וכתב המשנ"ב דהא דשרי לומר זאת באמצע התפילה דכיון שהתפילה מופסקת כבר יכול להפסיק נמי ולומר דבר זה ולכאורה לפי"ז ה"ה בניד"ד דכיון שהתפילה מופסקת מחמת השתיה יכול גם לברך וכן בחשוקי חמד ברכות כ"ד ע"ב כתב שהגר"ח קניבסקי שליט"א צידד שיתכן שיש לברך על מה שאוכל באמצע שמ"ע דמאחר דחייב להפסיק ולאכול חייב גם לברך כעין המפסיק להפיח שאומר ריבון העולמים וכו' 

אמנם בעמק ברכה הל' תפילה אות א' הביא שהגדול ממינסק אמר שמי ששכח שהגדול ממינסק אמר שמי ששכח יעו"י ולא עקר רגליו שדינו לחזור לרצה מותר לו לומר דברים שבקדושה כיון שהתפילה מופסקת וכמו מי שנצרך להפיח אך בעמק ברכה פליג וס"ל דדוקא בנצרך להפיח שהולך לאחריו ד"א ועקר רגליו מלעמוד כנגד השכינה חשיב שהתפילה מופסקת וא"כ בניד"ד לפי העמק ברכה אם לא עקר רגליו י"ל דלא חשיב שהתפילה מופסקת כ"כ כדי להתיר לברך וצ"ע ובחשוקי חמד שם מסיק שיברך בלב וכמבואר בשו"ע סי' ס"ב סעי' ד' שכשלא יכול לקרוא ק"ש יקרא בהרהור וכן הט"ז סי' ס"ב ס"ק א' כתב שמי שצמא בלילה במטתו שא"א לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בליבו וישתה עי' משנ"ב סי' ס"ב ס"ק ח' ועי' שבת שבתון עמ קכ"ו ועי' שבט הלוי ח"י סי' ק"ח לענין יחיד שלא שמע את התקיעות דמיושב אם יברך באמצע שמ"ע 

התקיעות שבאמצע שמ"ע ועי' בנודב"י או"ח סי' מ"א שדן להתיר להפסיק באמצע ק"ש ומגילה לקידוש לבנה וצ"ב אמאי אין פטור של עוסק במצוה 

3.  The Bechor Shor argues on the Magen Avraham that we brought who allows saying the Bracha on thunder bein haprakim.  But you should know that the reason the Bechor Shor argues is that you can't prove birkos shevach from the hetter to answer Kaddish and Kedusha; you're busy saying one shevach, you shouldn't interrupt with a different shevach.  Only Kaddish and Kedusha, where not saying it is disrespectful, is muttar.  It is pashut that the Bechor Shor would agree that saying Birkas HaNehenin would be muttar, because unlike Re'eimim, which is just Shevach, Nehenin is more similar to Kaddish and Kedusha, due to the svaros in Brachos 35, as I mentioned above.  Whether nehenin is a mitzva or a mattir, it is not just shevach.

Aruch Hshlchn 66:6

לקדיש ולקדושה ול"ברכו" מפסיק אפילו באמצע הפסוק. דאם מפני כבוד בשר ודם מפסיקים, קל וחומר כבוד שמים. וזהו כמשיב לא כשואל, דכיון שכולם משיבים להשליח ציבור שבחו של הקדוש ברוך הוא – מוכרח גם הוא להשיב.

ולכן גם אם שמע קול רעם וברק מחויב לברך אף באמצע הפסוק מטעם שנתבאר (מגן אברהם סעיף קטן ה'), דזהו גם כן כמשיב ולא כשואל.

MB sk 19

(יט) מפסיק — דאם פוסק לשאול מפני כבוד ב"ו ק"ו מפני כבוד הקב"ה ומה"ט נראה דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך דהוי מצוה עוברת ויש חולקין דכיון שהוא עוסק בשבחו של מקום אין לו לפסוק בשביל שבח אחר ולא דמי לכל הני דהוי דבר שבקדושה [תבואות שור וא"ר ושארי אחרונים] גם מח"א משמע דאם שמען באמצע אין לו לברך עליהן כ"א כששמע אותן בין הפרקים

4.  Above, we brought down the Magen Avraham OC 66 sk 4 about the bracha on a tallis in middle of davenning.  The Mishna Berura, (66 sk 16) in discussing this, says an interesting thing.  He says that Tefillin you can put on and make a bracha, but a tallis, better to put it on but make the bracha afterwards.  But, he says,  והיכא שהוא יושב בבהכ"נ ומתבייש לישב בלי טלית לכו"ע יכול לברך עליו בין הפרקים.  So if he's embarrassed, he definitely can put on the tallis and make a bracha bein haprakim.  So you see that once you are embarrassed, it becomes a צורך תפילה, and that enables you to make a bracha on it.

Yehuda and Tamar: The Wedding Ring

The Peirush Baalei HaTosfos says that Yehuda gave Tamar his ring because he married her with it. In that he was a person of high status, he certainly had at least two people accompanying him, and they served as witnesses as he married her by giving her his ring.  She remained anonymous to him, as we see from the search for "the Kedeisha at the crossroad," but you don't have to know a woman's name to marry her, especially when you don't plan to see her after the first night.

ותאמר חותמך וגו', פירוש טבעתך שאתה חותם בה וקדשה בטבעת. ותימא לה"ר משה וכי מה הועילו הקידושין, והרי צריכים עדים, ואפילו שניהם מודים כדאיתא במסכת קדושין   ויש לומר דמסתמא אדם חשוב כיהודה לא היה יוצא לדרך בלא שנים, רעהו ואחר עמו, כמו תלמיד חכם, וקדשה בפניהם. ואם תאמר ואכתי היאך הועילו הקדושין,והלא לא מסר לה הטבעת אלא בתורת משכון, ואמרינן בקדושין )דף ח.( קדשה בפרוטה והניח משכון עליה אינה מקודשת. ויש לומר שהקנה לה הטבעת באותה שעה לגמרי, אמנם לאחר מכן התנה עמה שאם שולח גדי עזים שתחזיר לו הטבעת.

The idea that Yehuda was mekadeish Tamar is not unique to the Baalei HaTosfos; the Re'eim says this as well, and there's no reason to think it's inconsistent with the way the story is presented.  Even if she appeared to be a kedeisha, there was no reason Yehuda couldn't kasher the event through kiddushin.  What is surprising is the idea that Yehuda gave her the Chosemes because he wanted to be mekadeish her with a ring.  This is an anachronism.  The now universal minhag to do kiddushin with a ring is not mentioned anywhere in the Gemara or Medrashim other than the Zohar, as brought in the Rama EH 27.  The first general reference to this is in the Teshuvos of the Geonim. So if  you see it to mean that he gave her his signet ring somewhat like you give someone your driver's license to ensure that you'll come back, that would be fine.  But he learns that he gave her the ring because that's how people do kiddushin.

Of course, like all minhagim, everyone has an explanation and a holy symbology for using a ring.  They are all beautiful, and most of them are about as meaningful as the explanations for kreplach, but I want to point out that according to the Rogotchover's explanation, we can understand why Yehuda davka wanted to be mekadeish her with a ring, two thousand years before it became the common practice.

The Rogotchover offers a lomdishe reason for the minhag: the kiddushin has to be effected by an unrestricted gift.  If the man retains any rights in the object, the kiddushin is not valid.  At the time of the Mishna and Gemara, Kiddushin took place long before Nisuin, but now the two are simultaneous, because the kiddushin takes place beneath the chuppah (and according to some, the chupa actually precedes the kiddushin, in that the badeken is the chuppah; see EH 27.)  When the woman is married, her husband acquires the right to use her property and to keep the profits from that use- he has a kinyan peiros.  So when Kiddushin was long before Nisuin, there was no problem  He would give her an object of value, and it was totally hers, at least until the nisuin.  But now that the two are simultaneous, when he gives her the object, and she becomes his wife, he immediately acquires the right to use and invest it, and it cannot be said to be entirely hers.  The only way to avoid this problem is to give her something that he has no rights in- clothing or jewelry.  So the minhag of giving jewelry was encouraged by the Rabbanim.

Here is the Rogotchover on the Rambam Ishus 3:1

 אם בכסף הוא מקדש.  והמנהג שמקדש בטבעת  ולא בכסף. ונ'ל דהנה עי׳ בירושלמי פרק ה׳ דנדרים דהמקדש בספר תורה שלו אינה מקודשת וטעם כמ״ש הר"ן פרק א׳ דקדושין גבי מנה אין כאן דבדבר שלא יצא מידו לגמרי לא הוה קדושין והנה מבואר בב״ב ד׳ מ״ג דמן ס״ת אינו יכול לסלק לגמרי יע״ש ד׳ קנ״א ע״א גבי אם מיקרי נכסו ואף דהא בגיטין דף כ׳ אמרינן דאם גירשה בס״ת אם אקדים זוזא לספרא כו׳ הוה שייך גט התם כיון שנכתב לשם גט נפסלה הס"ת אבל בס״ת כשירה אינה

 מקודשת והנה כעת המנהג שמקדשים בשעת חופה ותיכף הוה נשואה וא״כ יהא לו בכסף קדושין פירות וא״כ לא הוה קדושין לכך תתקדש בכלי דהוה כלבוש ועי׳ כתובות ר' נ״ד ע״א וסנהדרין ל׳ קי״ב ומש" כ רבינו ז״ל בפרק א׳ מהלכות מלוה ה״ה וכ״מ בזה ועי׳ ירושלמי נזיר פרק ה׳ הל׳ ב׳ דאין בע״ח גובה מתכשיטין של אשתו

So according to the Rogotchover, in Yehuda's case, it was necessary that he give her  a ring- namely, a tachshit- for kiddushin, because the kiddushin and nisuin were simultaneous.

It's funny that Hagaon haRav Shernbuch brings this Baalei Hatosfos, and he brings the Rogotchover, but אגב ריהטא he doesn't make the connection- he didn't notice that the latter explains the former.

UPDATE:
Over Shabbos, I realized that the joke might be on me.  The din peiros is, obviously, a derabanan, and there is no reason to assume it existed at the time of Yehuda and Tamar.  
But I want to remind you that we're saying pshat in the shitta of the Baalei Tosfos.  Allow me to direct you attention to Tosfos in Gittin 47b, to wit-

ולביתך מלמד שאדם מביא בכורי אשתו. וא"ת והא מן התורה אין לבעל פירות בנכסי אשתו אלא תקנתא דרבנן בעלמא היא א"כ ע"כ גזירת הכתוב הוא ויש לומר דרך נשים שנותנות פירות לבעליהן וכי האי גוונא איירי קרא וכענין זה אמרינן בריש קידושין (דף ד.) אי כתב רחמנא מעשה ידיה לאביה דקא מיתזנא מיניה ואע"ג דמדאורייתא אינו חייב במזונות בתו אלא דאורחא דמילתא הוא שהוא זן אותה:

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

Since I mention the minhag to use a ring, here is a list of the reasons I've seen- good, bad, and indifferent- that people use to give meaning to the minhag.  Someone might find this useful.  As I said above, I personally think that most of them are on par with the reasons people give for eating kreplach.

1.  There is one passuk in which the letter Mem in middle of a word is formed like a mem sofis, an end-of-word Mem, the passuk in Yeshaya 9:7-לםרבה המשרה ולשלום אין קץ.  The Tikunei  Zohar mentioned in the Rama in 27 says this letter Mem is ring shaped, and it alludes to the peace and fertility we portend for this couple.  The Gematria of לםרבה is Eizer and Zera.  This Zohar is also brought more clearly in the Levush here in siman 10.
2.  The Chinuch in 552, it is a reminder to her and to all that she is a married woman.  One assumes that she doesn't need the reminder on Shabbos, since the halacha used to be that it was assur to wear jewelry on Shabbos.  Unless this doesn't have a din of jewelry, which I doubt.
3.  In next week's parsha we will see that Pharaoh gave Yosef his ring as a sign of trust and high office and responsibility.  We find the same with Achashveirosh and Haman.  So, too, when a woman becomes the Akeres HaBayis, she receives the ring of honor, responsibility, and trust.  אוצר כל מנהגי ישרון
4.  A ring joins two objects, as do the taba'os of the Krashim of the Mishkan and of the Choshen and Eifod.  This ring joins the husband and wife.  לקוטי מהרי"ח
5.  A chain is made up of rings.  The creation of a new family forges another link in the chain of mesora of Klal Yisrael, the Shalsheles HaYuchsin.  ספר המטעמים אות לא
6.  Through marriage, the Shechina is shoreh in a house.  The ring is a symbol of the Shechina because it has no beginning and no end.
7.  The Rogotchover I mentioned above, to avoid the kinyan peiros problem where the kiddushin and the chuppah are simultaneous.
8.  I'm not sure this counts as a reason, but the Mordechai in Kiddushin 488 says that a 14 K gold ring is something that doesn't need evaluation, it has inherent value according to its weight.  (In fact, some communities use silver rings; it is possible that this is based on the din of כספא טיבעא.)  Perhaps that's why a gold ring is used, because clothing or gems or things need assessment.  Even coins used to vary according to whether they were used locally as currency.  The value of a simple piece of gold is pretty universal, the same all around the world, except, of course, in places of unusual circumstances like war or famine.  The Mordechai-   העם נהגו לקדש בטבעת של זהב בלא אבן יקרה בתורה משום דרוב בני אדם אינם בקיאים בשומא
9. , .טבעת בגימטריה קידושין
Not exactly, Taba'as is 481 and Kiddushin is 480.

Please note that the only one that addresses the fact that rings were not used until after Chasimas HaShas is the Rogotchover.

Honestly, there is no need to explain the minhag.  It's ancient and almost universal among races, religions, and cultures (the Puritans tried to stop it and gave the bride a thimble, but many of them cut off the top and wore it as a ring anyway) with the exceptions of China and Japan.  Still, we like to see significance in the things we do, so that's fine.  As they say, מנהג ישראל תורה.  The explanations remind me of the תפארת ישראל in פסחים פרק י' בועז אות ג that says

כשקבלו מלה יוונית לתוך לשוננו הקדושה הכריכוה להתיהד תחילה לכן שבשו את המלה במקורה בכוונה והסבו לקרותה באופן אחר דהיינו לפי הנאות לפרשה ע"פ דרך לשונו הקדושה

Why do I say it's not a specifically Jewish thing?  Maybe we thought of it first!  The answer is no, because
1.  That's just silly.
2.  We find plenty of historical evidence of this use among Gentiles long before there's any record of its use among the Jews.
3.  All these explanations only deal with the wedding band that we use for Kiddushin, and do not address the engagement ring, which is now universal among the Jews as well.  Even the Satmarer's takana only replaced the diamond with an artificial stone, (and here) but did not do away with the minhag to give a girl an engagement ring.

On Vayeishev

We had special Siyata Dishmaya for this week's parsha, and we've posted several good Divrei Torah on Vayeishev.  As always, a great deal is owed to readers' contributions and comments.

New this year- Yehuda's Wedding Ring
2014

A Parsha of Turnabouts
2012

What Really Matters in a Shidduch
Staying focused. 2010

Real Investments: Overcoming Jealousy, Desire, and Arrogance
Why Yaakov bought land in Shechem and why Yosef was buried there.  2010

Jewish wives are not and never were chattel. 
How the Torah retained certain pre-Torah forms but entirely redefined their substance.  2008

A little boy- a Na'ar- at sixty years old. 
Being patronized is not insulting when it your patron is patronizing you.  2008

The danger of a dream fulfilled.
Thank G-d you don't always get what you want.  2007

All the love Yosef Got from Wearing the Kesones Pasim.
A thought about the strange prayer we say during Birchas Kohanim.  2007

No good deed goes unpunished.
Why Yosef's kindness to the sons of Bilha and Zilpa didn't win him any friends. 2007

Is it appropriate to inscribe your name on the things you donate to a Shul?
It seems self-serving, but it has ancient roots.  2006

Vayeishev. A Parsha of Turnabouts

Medrash Rabba here in 85:2:  

The story of Yehuda's fall from leadership and the description of what he thought was a furtive and shameful contact with an anonymous woman, was placed next to the story of Yosef's descent to Mitzrayim so that we should realize that there is a fundamental similarity between the two ירידות, the two "falls."

ויהי בעת ההיא ולא היה צריך קרייה למימר אלא ויוסף הורד מצרימה ומפני מה הסמיך פרשה זו לזו רבי אלעזר ור' יוחנן רבי אלעזר אמר כדי לסמוך ירידה לירידה רבי יוחנן אמר כדי לסמוך הכר להכר ר"ש בר נחמן אמר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפר מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים דא"ר יהושע בן לוי רואה היתה באסטרולוגין שלה שהיא עתידה להעמיד ממנו בן ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה הה"ד (שם מז) מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך ר' איבו אמר מאשר ולא כל אשר

Medrash Rabba here in 86:2:
The words הורד and וירד, "descended," as used by Yosef (and by Yehuda, according to the סמיכות of the first Medrash,) are related to the word רודה, "dominate."

ויוסף הורד מצרימה ויוסף הוא השליט ויוסף הורד מצרימה שלט בהון המד"א (שם) וירד מים עד ים כבש בהון המד"א (מלכים א ה) כי הוא רודה בכל עבר הנהר נסחין נחת עליהון המד"א (שופטים יד) וירדהו אל כפיו 

The subtext of Chazal's message is very clear.  What appeared to be a precipitous degradation, a fall to slavery and disgrace, resulted in the diametric opposite, a meteoric rise to fantastic glory.  Specifically during what he experienced as disgrace and abject shame, Yehuda began the shalsheles of yuchsin to Dovid Hamelech and Mashiach, and specifically through what appeared initially to be a descent to death or slavery did Yosef become the ruler of Mitzrayim who saved his own family and all of Egypt.


Sometimes, when we try to do something pure and good, it all turns to dust, and our effort is wasted.  That's how Reuven must have felt after he convinced his brothers not to kill Yosef, but instead to put him into a pit for the moment.  He then came back and found that Yosef had been sold- and from all appearances, would either be killed or suffer a fate of depravity and misery.  But the Torah says that he did save his brother- וישמע ראובן, ויצילהו מידם.  It was his effort that not only saved Yosef from being killed, but saved countless other lives as well.  Even when his efforts appeared to have made Yosef's fate even worse, we are shown that Hashem ensured that Reuven was indeed the source of Yosef's hatzala.

The Rokeach in his Pirush on Tefilla says

במזמור שיר ליום השבת יש קי״ב תיבות, ובן קי״ב פסוקים בפרשת וישב  יעקב, ובן במזמור שירו לה׳ כל הארץ, וכן בראשי המטות. וכן בי״א מזמורי  משה, ובן קי׳׳ב מן וימת משה עד סופו, וכן קי״ב אלפיץ ות״ל עולה ההלל כלו,  קי׳׳ב מזמורים עד תפלה למשה איש האלהים וגו׳.

The number of Pesukim in our Parsha is 112, the same as the number of words in Tehillim 92, Mizmor Shir L'Yom Hashabbos.  We have to wonder, why would I care about this apparently trivial coincidence?  

The Mizmor in 92 says 

 מזמור שיר ליום השבת.
 טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון.
להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות

עלי עשור ועלי נבל עלי היגיון בכינור.
 כי שמחתני יהוה בפעלך במעשי ידיך ארנן.
מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך.
איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת.
בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי אוון להשמדם עדי עד.
g'ואתה מרום לעולם ה.
 כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו:
יתפרדו כל פועלי און.
ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן.
ותבט עיני בשוריי:
בקמים עליי מרעים תשמענה אוזניי.
צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה.
שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו.
עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.
להגיד כי ישר ה' צורי ולא עוולתה בו.

Now that we have seen the Medrashim, and the chapter of Tehillim is in front of you, the explanation should be obvious.  איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת  A boor will not know, a fool will not understand.  Down here on Earth, it appears that the wicked flourish and the righteous suffer, that our sincere efforts to do good accomplish nothing positive..  But Hashem, with His justice and mercy, controls the world, and appearances are deceptive.  Our lives follow a path that is subtle to the point of invisibility.  What to all appearances seems like a disaster might turn out to be the first step of a great yeshua.  Mizmor Shir Le'Yom HaShabbos is the perfect meditation on Parshas Vayeishev.

Yasher kochachem to HaRav Matisyahu Solomon (Lakewood), HaRav Chaim Dov Keller (Chicago), Rav Chaim Brown (Five Towns), and LHBChL'Ch the Sfas Emes (Ger).

Vayeishev, Breishis 38:2. What to Look For in a Mechutan.

וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ

Yehuda saw there the daughter of a Canaani man named Shua and he married her.
Rashi- כנעני: תגרא:  Canaani means, as Onkelos interprets it, a merchant.

Normally, the word "Canaani" means 'a native of Canaan'.  Occasionally, however, it can mean a 'merchant'.  Here, Rashi says that the meaning of the word is only the latter, a merchant, and not a native of Canaan.  In truth, there are other words that can be used to refer to a merchant, but no others that mean Canaanite, so there has to be compelling evidence that it means a merchant.  The reason for this pshat is given in Pesachim 50a: it is extremely unlikely that Avraham having warned Yitzchak to never marry a Canaanite, and Yitzchak having warned Yaakov to stay away from them, that Yehuda would marry one.  Therefore, Canaani can only mean merchant.

The question then is, why did the Torah bother to tell us that Yehuda married the daughter of a merchant?  What difference does that make?  If he was a Canaanite, it's interesting information, considering the family's antipathy to Canaan.  But if he was simply a merchant, who cares?

Harav Eliezer Ginsburg just published (Mesorah) a sefer called Mesilas HaMaharsha, in which he gathers  and discusses everything in the Maharsha that is relevant to Chumash.  This particular discussion has nothing to do with any Maharsha, but he brought it anyway because he liked it.  He says on this passuk that he saw that the sefer Otzar Chaim brings from Reb Nachum of Chernobyl the following: Yehuda did not seek out a woman with a family background of refinement and learning.  Instead, he looked for the daughter of a merchant who was wealthy and who had extensive properties.  The result of this inappropriate focus was that the children she bore were deeply flawed- Eir and Onan.  On the other hand, when he took Tamar, who was a meyucheses, being the daughter of Shem, he then fathered Peretz, the progenitor of the royal house of David.

I would add another point.  Why would the Torah choose this word to describe a merchant, when it obviously has other meanings?  It's like in Yehoshua, where Rachav is called a Zonah (Yehoshua 2:1), which many explain to mean 'a seller of mezonos.'  Why choose such a unpleasant word to describe a mezonos seller?  We have to say that the ambiguity is intentional, perhaps meaning in the old days of "kevuda bas melech penima" that a woman who is in a shop all day, selling little things to numerous customers, is not respectable.  Here, too, we can say that he's was called Canaani to tell us that Yehuda overlooked serious personality flaws- which were like those of the Canaanim- because he was a successful merchant.

Important Reservation!  I take no responsibility for the vort.   If this Reb Nachum is the famous one, then he is a talmid of the Baal Shem and the Mezritcher Magid and can only be questioned, not criticized.  But I must say that you have to be 'brave' to attribute fault to Yehuda.  And I certainly wouldn't take it upon myself to say that if you take a wealthy shidduch even though there's no yichus, you deserve to end up with children that are sexual deviates.  Also, I think that after the Holocaust and two thousand years of galus, anyone that willingly calls himself a Jew is a meyuchas.  It's easy enough to do what Secretary of State Albright's and Governor Allen's  parents did and join the gentile world.  You'd have all the natural advantages of being a Jew without the enormous disadvantages of being known as one.  The main reason I posted it is simply because the vort caught my attention, as it did Reb Leizer's.

Post script/Update:

I had a conversation in the comments with an anonymous writer, and he/she made some valid points.  I realized that the post had left out certain important things, which led to the fair criticism.  I also realized what it is about the vort I found so interesting.  So I need to add the following, based on what I wrote in the comments:

•     Drush, by it's nature, stems from the attitude of the darshan, not from the words of the passuk. That being the case, you have to be more careful- more critical-   when listening to drush than when listening to halacha, because drush is opinion and attitude projected onto the passuk. The provenance of drush is of far greater importance than that of halachic discourse.

The Rambam's dictum about accepting the truth from whoever said it would not apply to mussar, hashkafa, ethics, because the authority of the teacher is most often predicated not on rigorous logic, but instead on the life that person lives, his or her ethical wisdom and moral strength and discipline.

You might say that "yichus" matters more in Drush than in Halacha.  That's an oversimplification, but it's an oversimplification of a truth.

Specifically, I really don't see this vort as telling me anything at all about pshat in the passuk. I think the Drush method was used as a vehicle to voice a criticism of the naive assumption that marrying into wealth is an unmitigated boon. It certainly is wonderful if the spouse is a kind and decent person who also is insulated from the financial worries of life. But if you choose a rich boor over a regular mentsch, you might regret it.

•     As I say above, the key to drush is the wisdom and virtue of the darshan.  Ironically, though, once the darshan is deemed worthy of attention, the scholarly quality or the analytical rigor of his words matters less.  So, in halacha, we don't really care so much about what kind of person the speaker is, but we analyze his words minutely.  In drush, we care very much about what kind of person the speaker is, but once we accept that he is worth listening to, we have to suspend our critical faculty and attend to the deeper truths that he is presenting.

By the way, where does that old expression אין משיבין על הדרש come from?  It's from the time of the Rishonim/early Achronim, as far as I can tell; here's the Rama MiFano, Part II number 125.

•     This whole discussion reminds me! When my kids were going out, I used to warn them to be very, very careful not to be distracted by superficial and unimportant things. If a person is refined, and intelligent, and kind, and from a good family, you can't let these things distract you from what's really important in a spouse: is the person very rich?  (The preceding is not meant seriously.  It is a satire, a burlesque of the unpleasant truth that hides in the shadows of the shidduch world.)

I have a sort-of-relative who was going out with a very wealthy man. On one date, he asked her, "Tell me the truth. Do you like me because of who I am inside, or because I'm filthy rich?" She answered, "Tell me the truth. Do you love me because of who I am inside, or because I'm drop dead gorgeous?" With that conversation, they realized they were perfect for each other, and they are long and happily married.  Invei Hagefen Be'invei Hagefen.  UPDATE: After fifteen years of marriage, they're getting a divorce.   He got bored.

• I also pointed out the irony of criticizing bad yichus when the mother of malchus was Rus, a convert, whose yichus score, technically, is pretty low.  Obviously, a person can overcome even the worst yichus; mamzer talmid chacham precedes kohen gadol am ha'aretz.  And it's even easier to undermine the best yichus in the world.  I will refrain from listing examples.   The point of the vort, I suppose, is that here, there was no countervailing personal quality in the daughter of Shua.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~