Chicago Chesed Fund

https://www.chicagochesedfund.org/

Sunday, May 8, 2011

Like a Duck: Muscovies, Moulard, and Gentiles that do the Taryag Mitzvos

I
We have a tradition that ducks are kosher birds, just as are chicken and quail and doves.

There are many subspecies of ducks that vary in appearance and behavior.  Some subspecies are reproductively isolated, meaning that although they can produce live offspring when mated with related subspecies, their offspring is infertile, as is the case with horses and donkeys producing mules.

Among the subspecies of ducks is the Muscovy duck, a tree-perching, sharp-taloned breed.  My first introduction to the Muscovy was when a classmate in law school told me that his family raises Muscovy ducks in northern Wisconsin, and that they are malodorous, aggressive and voracious.  Most poskim and Kashrus organizations in the United States  hold that the Muscovy duck is not kosher, that it is an Ohf Tamei.  Most poskim and all kashrus organizations in Israel hold that it is an Ohf Tahor, that it is kosher.  The opinion of the American poskim is based on physical and behavioral differences between the common Pekin duck and the Muscovy.  A little internet research will yield a great deal of shrill argument and table-pounding on the topic, which, unfortunately, is more heat than light. But the fact remains that many poskim outside of Israel prohibit eating Muscovy duck, and only the type that advocates renunciation of minhag Kitniyos would deny the seriousness of the halachic stance of those who follow the osrim.

Last year, I visited Israel, and ate at one of the highest rated restaurants in Jerusalem.  It has the most respected hechsher, or did when I was there.  They served wonderful things, including something called Moulard.  What is Moulard, I asked the waiter?  Duck, answered the waiter.  He said that it was just a kind of duck, but that before I ordered it, I should be aware that it had a kind of gamey flavor.

Recently, I was doing some reading on the Muscovy issue, and I found out an interesting thing.  Moulard, the Mule duck, is actually a sterile cross between the Muscovy (male) and the Pekin duck (female).  It is called Mulard, or Moulard, as a combination of the words mule and mallard.  For me, that means that Moulard is a cross between the Muscovy-treif-as-a-pig duck and the Pekin-kosher duck.

I've eaten in restaurants in Israel with top notch hechsheirim where mechallel Shabbos or Arab wait-staff poured non-mevushal wine.  In fact, the Mashgiach at one such restaurant came over with a bottle of non-mevushal that was being served there, asking that I write a letter to complain to the Rabbanut, because all of his entreaties had yielded nothing but silence.  That's a shame, but many poskim are mattir the stam yeinam of a mechallel Shabbos (see Igros Moshe 5:37 part 8), and at worst it is an issur derabanan.  This doesn't come to the level of negligence and indifference to a respected shittas haposkim shown by serving Moulard to Americans without any warning.

I know there are families that do not eat turkey.  Someone in their past paskened that Turkey is not kosher.  There is the Frankel family, and the Mann family, some Kaminetzkies, and others.  Some have a mesora that Reb Shlomo Kluger or the Noda BiYehuda saw turkey being Doreis.  This does not matter. Almost all of Klal Yisrael accepts turkey as kosher, and those who do not can easily recognize turkey and avoid it.  That is not the case with Muscovy duck and certainly not with Moulard.

Same for Pate de Foie Gras.  Some do not eat birds that have been force-fed because of a concern for a tear in the esophagus, which renders the bird a neveila.  But everyone who avoids mefutamim knows not to eat Pate de Foie Gras, because it comes from force-fed geese.  That is not the case with Muscovy duck and certainly not with Moulard.  (And here's another surprise: most PDFG no longer comes from geese; it comes from Moulard Drakes, something you ought to know if you want to eat Pate de Foie Gras.)

And here's the worse part:  Why should I complain about the restaurant, when at least they were honest and identified the dish as Moulard?  Other hotels and restaurants that serve duck identify them generically- 'Duck."  Are they Pekin or Muscovy?  I've read that the Moulard was originally bred in Israel.  While I don't know whether Muscovies or Moulards are common or predominant in Israeli poultry farms, there is certainly no umde'na or chezkas kashrus. (I remember being at a hotel buffet on Shabbos, and seeing a steam table tray of duck.  I was surprised they would serve such an expensive dish at the buffet;  I was also surprised that it didn't taste like any duck I had ever eaten.  In retrospect, I realize it was probably Moulard, which is much cheaper to produce, since it grows to three times the weight and twice as quickly as our common duck.)  So if you're offered duck in Israel, think very carefully before saying yes. בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ,
וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה

The issue of keilim also should be addressed, but pales in comparison to the issue discussed here.

Note:  For those that will defend this practice by saying that if the local poskim hold it's muttar, then they have no legal or moral obligation to warn off those that hold (or think or are noheig) that it is assur, please see here where I show conclusively that that to do so is both morally and legally wrong, perhaps even included in Arur Mashgeh Iver Baderech and the issur de'oraysa of Lifnei Iver.

NOTE/UPDATE:  A Kashrus professional mentioned to me that any Israeli visiting the US that eats donuts with sprinkles is encountering a similar problem.  In the US, Kashrus organizations allow resinous glaze.  In Israel, it is considered assur.  I respond by saying that the chumra against resinous glaze is a chumra, neither a kezayis nor an issur de'oraysa.

On the other hand, there is indeed an issue for Sfardim eating where an Ashkenazi gave a hechsher, because they are much more stringent regarding Bishul Akum. Our kula of being mattir when a Jew simply turned on the fire does not work for them.  So is it assur for Sefardim to eat in most restaurants, or to rely on the OU?  Rav Ovadia Yosef (Yechaveh Da'as 5:54) allows Sefardim to eat in Ashkenazi restaurants on the basis of sfeik sfeika; still, it is a problem they need to be aware of.

II
On the topic of things that look like a duck but are not ducks:
Is it a good thing for gentiles to wear Tztizis?  I mention Tzitzis only as an example.  The question is more general:  We know that women, who are not obligated to do some mitzvos, are rewarded when they choose to do them.  Does the same apply to gentiles who choose to do mitzvos?

There are cases where the answer is obviously "No!"  Those are Shabbos and Milah (and maybe Sukka and Gid Hanasheh).  In the case of Shabbos, the Gemara (Sanhedrin 58b) says עכו'ם ששבת חייב מיתה, so it's clearly not a good idea.  In the case of Milah, Milah is a covenant between Hashem and the Jews.  Only the party to the covenant can wear the badge of identification.  If a non-party wears such a badge, he's just a fool. 

But what of other mitzvos?

The immediate reaction from any ben torah should be "Mitzvos for Goyim is like a bicycle for a fish."  The mitzvos are for Klal Yisrael alone, and are utterly meaningless for non-Jews.  A woman is in the parsha of mitzvos with a p'tur of Zman Grama.  A goy is entirely outside of the parsha.

In fact, however, the question was clearly addressed by the Ramban in Kiddushin 31.  Unfortunately, the clear answer is either "absolutely yes" or "absolutely not."

The Gemara there talks of the schar of a person who does a mitzva by choice, even though he was not obligated to do the mitzva, for example, a blind person if you hold suma pattur, or a woman that does Zman Grama. The Ramban asks, but what of the Yerushalmi that says כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, that one who is not obligated to do a thing and does it is called a simpleton? According to the Birkei Yosef,  (YD 333:1), the Ramban answers
אי קשיא והא אמרינן בירושלמי כל העושה דבר שאינו מצווה בו נקרא הדיוט התם שעושה דבר שאינו מצווה מן התורה כלל  שהוא מוסיף על התורה אבל מי שעושה מצוות התורה כתקנן אף שלא נצטוה הוא בהם כגון נשים ועכו״ם מקבלים עליהם שכר שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
So you see that the Birkei Yosef's Ramban says ועכו״ם. Guess what? My Ramban, does not say ועכו״ם. It stops at Nashim. Now that's a big difference.
But the truth is, I would bet that either the Chida just let his pen write faster than he intended, or that he meant to write "ועבדים", not ועכו״ם . But it's interesting anyway. And the Sdei Chemed (3:81) does bring down this Birkei Yosef without commenting on the extreme chidush.

UPDATE: I checked a modern Ramban, from Mechon Ma'arovo (Yerushalayim, nun hei), and their girsa is **[כגון נשים  [וגוים .  (The boxes are theirs, not mine, and they're squares, not parenthesis.)  They claim that their edition is based on numerous kisvei yad.  This girsa, for what it's worth, seriously undermines my suggestion that the Birkei Yosef, or his edition of the Ramban, just miswrote 'akum' in place of 'avadim'.

(Please note:  The Magen Avraham 304:24 (cited by the Biur Halacha at the end of that siman) says that a Geir Toshav can be mekabel Shabbos along with other mitzvos; he can accept upon himself whichever mitzvos he chooses, up to 612 mitzvos. He will remain a ger toshav, but he will be obligated to fulfill the mitzvos he accepted, including Shabbos.  But I'm not talking about a Ger Toshav that made a formal kabbala in front of a Beis Din.  I'm talking about a 100% normal non-ger toshav Goy Gomur who wants to do mitzvos.  Still, there might be an underlying connection between the two ideas: L'maiseh, this Ger Toshav who was mekabel mitzvas Tzitzis is a non-Jew who is doing the mitzvah.  If that makes sense, then it might make sense for a stam goy, too.)

So there you have it. You can be served duck in a kosher restaurant with top notch hechsheirim, and the waiter who's pouring the wine might be wearing Tzitzis with tcheiles, and it turns out that you're eating Chazir and drinking Yayin Nesech, and the waiter is a goy, and the hechsher is just a certificate of azus meitzach.   Anything can happen on Torah Avenue.  Baruch Hashem for American Kashrus organizations.

UPDATE:
I just got a copy of the new Igros which has the sixth Orach Chaim, and I saw that in teshuva 2 Reb Moshe says unequivocally and very emphatically that a non-Jew that does mitzvos has absolutely no schar, it means nothing at all, and the Rambam is only talking about Korban Olah.



IV
Unfortunately, the last section, that used to be right here, was lost in the Blogger outage.  I don't have the patience to reconstruct it with the marei makom, but here's the outline.

Tal Benschar sent me to the Rambam in 10 Melachim halachos 9 and 10.  I'm sorry I missed the offeneh Rambam, and grateful he wrote.  Thank you.
The Rambam seems to say that a non-Jew can do most mitzvos in order to receive schar, just like the Birkei Yosef's Ramban.  There are many issues in reading the Rambam, such as the distinction he clearly intends through his use of the terms Akum and Ben Noach.
Halacha 9:
עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה. לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד. וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול. אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה. ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו. כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן. אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות. או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע. ואם עסק בתורה. או שבת. או חדש דבר. מכין אותו ועונשין אותו. ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג:
Halacha 10:
בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר. אין מונעין אותו לעשות כהלכתה


I found this perplexing, as indicated above.  But, in a victory for the value of seichel hayashar, I found that Reb Moshe (YD 1) strongly states that the Rambam cannot mean what it might seem to mean.  The Rambam only means is that while an akum that does Shabbos or learns Torah is doing a great sin, one who does other mitzvos- thinking that he'll be rewarded for doing them- is not sinning at all.  But, Reb Moshe says, in fact, he certainly will not be rewarded for doing those mitzvos.

I wrote that a good comparison would be a person that keeps Shmita in Nebraska.  Does he get schar?  Of course not.  It's a mitzva hatluya ba'aretz, and meaningless outside of Eretz Yisrael.  Tzitzis, and all the mitzvos, are a chovas gavra, whether the gavra is doing or the gavra is done upon, and the gavra is a Yisrael.  For an akum to do them is like keeping Shmita in Nebraska.  It is utterly meaningless.  So the Ramban's alleged words about ein HKBH mekapei'ach don't help things at all.  Would you say Ein Me'kapei'ach on the guy in Nebraska? 

A Rabbi Shtzepansky wrote in to argue, and cited the Meiri in Bava Kamma contrary to Reb Moshe.  Reb Moshe (YD 2) answered that the Meiri must be a ta'us sofer, because it just doesn't make sense.  Reb Moshe also notes that Reb Yosef, even in the hava amina, could not have thought that an Akum that keeps mitzvos gets greater schar than a Yisrael.  That would be muktzeh min hada'as.

Also, in another teshuva (OC 5),  he writes that he also disagrees with the Magen Avraham I cited above who holds that a Ger Toshav can be mekabeil as many mitzvos as he wants.  I was  happy with that because I also had written above that if you hold like the Magen Avraham, then the alleged Ramban would be defensible.

Again, as I mentioned above, in OC 6 Reb Moshe reiterates his opinion about Akum that does eino metzuva.

The last thing I wrote was a short discussion about the logic of reward for an Eino Metzuveh, and how it depends on whether mitzvos are inherently good or only good because we do them to fulfill Hashem's will, and that schar eino metzuva only makes sense according to the former.  I ended by saying that having crossed the line from proof to philosophy, my work has come to an end.

IF ANYONE PRINTED OUT OR COPIED WHAT I USED TO HAVE HERE, I WOULD VERY MUCH APPRECIATE GETTING IT IN MY MAIL AT ELIEZERE@AOL.COM

kashe atiki, and I would rather have what I had written in the first place.

Update:
See Rambam Peirush HaMishnayos Terumos 3:9, where he says that gentiles have schar ktzas, but on that halacha see in the Yad Terumos 4:9 where he says that it's totally miderabanan.

Update September 2019:
Here is a section from a sefer Avodah Berura, Rav Mitnick, Yerushalayim, Avodah Zarah vol I. Very good review, quotes a Sfas Emes like Reb Moshe, says they both missed the boat.  I believe that they will learn the Rambam as similar to the Magen Avraham's case. The Rambam says clearly that he's talking when the Goy does it because of the Tzivui Hashem. How is that different than the Magen Avraham? It is not.
עבודה זרה ג. שאפילו עיבד כוכבים ועוסק בתורה וכו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם 
לכאורה מקרא זה מדבר על קיום המצות ולאו דוקא על לימוד התורה וא"ב יש לו שכר על שאר מצות שאינם משבע מצות כאינו מצווה ועושה אולם בפשטות נראה שלא אמרו כן אלא בעוסק בתורה וכלשון הגמ' ועוסק בתורה ונחלקו הראשונים בזה וכמה שיטות בדבר
 א) ז"ל המאירי סנהדרין עמוד כל שהגוי עוסק בעקרי שבע מצות ובפרטיהם ובמה שיוצא מהם אע"פ שרוב גופי תורה נכללים בהם מבבדין אותו וכו' וכל שכן אם חקירתו לדעת לבוא עד תכלית שלמות תורתינו עד שאם ימצאנה שלמה יחזור ויתגייר וכל שכן אם עוסק ומקיים עקרי מצותיה לשמה אף בשאר חלקים שבה שלא משבע מצות עכ"ל דעתו דגם שאר מצות יכול לקיימו ומקבל שכר על זה וע' באבי עזרי קמא ת"ת א' י"ג שכתב כן בפשיטות מדעת עצמו דליכא חילוק בגוי בין ת"ת לשאר מצות דבכולם יש לו שכר כאינו מצווה ועושה 
ב) ז"ל הרמב"ם פ"י מהלכות מלכים ה"ט אין מניחים לנכרים לחדש דת ולעשות מצות לעצמם מדעתם אלא או יהיה גר צדק ויקבל עליו כל המצות או יעמוד בתורתו שבע מצות ולא יוסיף ולא יגרע עכ"ל וצ"ע דבהלכה י' כתב בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה עכ"ל והרי כתב קודם דאין מניחים להם לעשות מצות לעצמם ותירץ הרדב"ז דאיכא חילוק בין כשמקיים בתורת דת ומצוה דאז אסור ובין כשמקיים בתורת אינו מצווה אלא לקבל שכר דאז מותר 
ובתשובת הרמב"ם סימן קמ"ח כתב ג"כ דאפשר לגוי לקיים מצות מילה בתורת אינו מצווה ועושה וז"ל מותר לישראל למול הגוי אם רוצה הגוי לכרות הערלה ולהסירה לפי שכל מצוה שהגוי עושה נותנין לו עליה שכר אבל אינו כמי שהוא מצווה ועושה ובלבד שיעשנה כשהוא מודה בנבואת משה רבינו וכו' ובכל עת שיבוא אלינו שנמול אותו לשם מילה מותר לנו למולו אע"פ שהוא נשאר בגיותו 
וכ"כ הרמב"ם בהלכות מילה פ"ג ה"ז וז"ל עכו"ם שצריך לחתך ערלתו מפני מכה אסור לישראל לחתוך לו אותה שהעכו"ם אין מעלים אותם מידי מיתה אע"פ שנעשית מצוה ברפואה זו דגם עכו"ם שמל שלא לשם גירות מקיים מצות מילה שהרי לא נתכוון למצוה לפיכך אם נתכוון העכו"ם לנמצות מילה מותר לישראל למול אותו 
[אבל באגרות משה יו"ד ח"ב סימן ז' כתב דאין כוונת הרמב"ם בהלכות מילה דנתכוון לקיים מצות מילה וז"ל מה שכתבת שכוונת הרמב"ם לקיום מצות מילה ולא לגירות וכן מפרש המשיג במאירי סנהדרין נט בשם אביו הגר"ש סופר מערלוי הוא הבל שכוונת הרמב"ם בנתכוון למול לגירות ע"ש בארוכה]
 וע' בשפ"א לך לך תרמ"ח ד"ה במדרש שכתב בפשיטות דכמו דגוי ששבת חייב מיתה ה"ה גוי שמל חייב מיתה וע' בפסקי תשובה בהקדמה שכתב הסבר לזה וכנראה דאישתמיטיה לפי שעה תשובת הרמב"ם הנ"ל 
וביוסף דעת העיר מהא דאיתא בבראשית רבה פרשה מ"ו אות י' מעשה במונבז המלך ובזוטוס בניו של תלמי המלך שהיו יושבין וקורין ספר בראשית כיון שהגיעו לפסוק ונמלתם את בשר ערלתכם הפך זה פניו לכותל והתחיל בוכה וזה הפך פניו לכותל והתחיל בוכה הלכו שניהם ונימולו וכו' מה פרע לו הקב"ה אמר רבי פנחס בשעה שיצא למלחמה וכו' ירד מלאך והצילו ע"כ הרי דמקבל שכר על מילה ואפי' אם נדחק ולומר דהם היו מבני קטורה אבל נחלקו הראשונים אם בני קטורה לדורות חייבין במילה דרש"י סנהדרין נט ד"ה לרבות סובר דרק ששה בני קטורה שנולדו לאברהם נתחייבו במילה ולא זרעם אחריהם ולא כשיטת הרמב"ם פ"י מהלכות מלכים. וראה בדברינו לקמן דף י ד"ה על רישא דעורלתיה קטעה.
ג) האבני נזר חו"מ סימן פ"ז ד"ה דהנה כתב דרק על תורה מקבל שכר ולא על שאר מצות וכ"כ באגרות משה יו"ד ח"א סימן ג' והאריך בזה בח"ב סימן ז' והוכיח דגם הרמב"ם סובר כן וז"ל ברור שרק על מצות כצדקה וקרבנות וכדומה שמצינו בבלק שקיבל שכר על הקרבנות שהביא ובצדקה מפורש בנבוכדנצר שקיבל שכר וכן בעניני מצות כהא דשכר שיחה נאה דהצעירה בבנות לוט וכהא דכבוד ה' בשלש פסיעות דנבוכדנצר רק על זה מקבל שכר אבל בשמירת שבת ויו"ט והנחת תפילין וציצית וסוכה ולולב ושופר ואכילת כשרות וזהירה משעטנז וכדומה אין להם שום שכר על זה דאין שייכין כלל למצות אלו כיון דליתנהו בקבלת התורה ואינם מצות לדידהו כלל וכו' ומה שכתב הרמב"ם בה"י דבן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר אין מונעין אותו מלעשותה כהלכתה הוא רק היתר כפשטות לשונו באם הוא רק במקרה ולא בקביעות אבל לא יקבל שכר על זה ומה שכתב כדי לקבל שכר הוא מחשבת הבן נח ולרבותא נקט שאף שהוא לכוונת מצוה אין מונעין אותו והוא מוכרח דאם היה מקבל שכר איך שייך לחדש שלא ימנעו אותו דכיון דהשי"ת רוצה בזה ונותן לו שכר איך נמנעהו מזה והול"ל דבן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה יש לו קיבול שכר וממילא היינו יודעין שאין מונעין אותו ולכן ברור שסובר שאין לו שכר רק שלא נאסר מזה ואין מונעין אותו מלעשותה וכו' ומה שכתב המאירי שם וכל שכן אם עוסק ומקיים עיקרי מצותיה לשמה אף בשאר חלקים שבה שלא משבע מצות כיון שביארתי שזה לא אפשר מוכרחין לומר שאיזה טעות סופר יש שם 


Wednesday, May 4, 2011

Emor, Vayikra 23:36. Atzeres and Shavuos

In the Torah, two holidays are called Atzeres.  They are Shmini Atzeres, after Sukkos, as said here (Vayikra 23:36) and in Bamidbar (29:35), and the seventh day of Pesach, which is also called Atzeres (Devarim 16:8),  שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה.  The only one of the three Regalim that is never called Atzeres in the Torah is Shavuos.  In Shas, however, the word Atzeres refers to one and only one holiday- Shavuos.  For example, (Pesachim 68b),
ר' אליעזר אומר אין לו לאדם בי"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה ר' יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש וא"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר (דברים טזעצרת לה' אלהיך וכתוב אחד אומר (במדבר כטעצרת תהיה לכם ר' אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם ור' יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם:  א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה הוא


So after citing two places in the Torah that mention Atzeres as referring to the end of Pesach and the day after Sukkos, Rebbi Eliezer uses the unmodified word 'Atzeres' as referring to Shavuos, which clearly demonstrates that in their parlance, the unmodified word refers specifically and unequivocally to Shavuos.
Two questions:
  • 1.  What did Chazal perceive in Shavuos that earned it the title 'Atzeres'?
  • 2.  Isn't it strange that davka the one Yomtov that's not called Atzeres in the Torah is the one that acquired, in Chazal's language, the sole use of the title, to the extent that it supplanted the other uses?  

The Ramban in our parsha (where the Torah calls the day after Sukkos Atzeres) addresses the first question- in what sense is Shavuos an 'Atzeres':
ועל דרך האמת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות כ יא) ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג וכנסת ישראל היא בת זוגו שנאמר ואת הארץ והנה היא שמינית "עצרת היא" כי שם נעצר הכל וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה' ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם וקדש יום שמיני כשמיני של חג והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן וזהו מאמרם (חגיגה יז) שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב ותשלומין דראשון הוא כי הוא אצילות הראשונים ואינו כאחדות שלהם ולכך יזכיר בפרשת כל הבכור (דברים טז טו) בשלש רגלים חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות שבעת ימים ולא יזכיר השמיני כי שם אמר יראה כל זכורך וגו' והנה זה מבואר



The Ramban explains that the Torah tells us to count seven weeks after Shavuos, viewing each week as a day, and those weeks/days are a type of Chol Hamoed between the first week/day (Pesach) and the last and eighth day (Shavuos), the day the Torah was given.  This is why Chazal call Shavuos "Atzeres," because it is like the eighth day of the holiday (Pesach) and so it can be thought of as an Atzeres.  The Atzeres is the refinement and perfection of the holiday it follows.

This explains why Chazal thought of Shavuos as an Atzeres.  But the second question remains, and another question arises: 
  • 2.  Even if you do use the term, why supplant the other uses?
  • 3.  The Torah already gives Pesach its Atzeres- the seventh day of Pesach is called Atzeres.  Why give Pesach another Atzeres?

Psachim 116a
  מתחיל בגנות ומסיים בשבח:  מאי בגנות רב אמר מתחלה עובדי עבודת גלולים  היו אבותינו ושמואל אמר עבדים היינו

The Hagada is begins with a description of the degraded state of our ancestors, and leads up to their redemption.  What 'degradation' is meant?  Rav- that they worshiped idols.  Shmuel- that they were slaves.
To commemorate our redemption from Egypt, Rav and Shmuel emphasize different aspects of the Geula.  Rav says that the primary focus of the Hagada is the redemption from the spiritual debasement of paganism, and Shmuel says that the Hagada should emphasize the deliverance from the brutal horrors of slavery.

The Ramban has told us that Atzeres is the day that the promise of the holiday is fulfilled, that its potential is realized.  Certainly, the Torah talks of the physical degradation and existential danger we faced in Mitzrayim, and the redemption of leaving Mitzrayim saved us from those horrors.  The process thus begun culminated seven days later in the Splitting of the Sea  This is the Atzeres of Pesach, the day that the redemption that began with leaving Egypt, was made absolute by the destruction of the Egyptian pursuers and the unhindered movement towards Eretz Yisrael that began at that point.  This is consistent with Shmuel's idea of the focus of Pesach.  But Rav says that we should think of Yetzias Mitzrayim as a spiritual redemption, as being freed from paganism and spiritual blindness- (Avos 6:8) "והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות אלתקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה"  Only he who learns Torah is truly free.  According to Shmuel, the culmination of Pesach is Krias Yam Suf.  According to Rav, the trajectory that was begun with Yetzias Mitzrayim reaches its target in Matan Torah; the culmination of Pesach, the apogee that is apparent only to those that make Torah the center of their lives, the Osek BaTorah, is Matan Torah.  For those people, the Atzeres of Pesach is Shavuos.

Not only is Shavuos an Atzeres, it is The Atzeres par excellence.  As Rebbi Eliezer says,  brought above, from Psachim 68b, א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה הוא  :  Among all the yamim tovim, Shavuos deserves complete physical and spiritual rejoicing, because it is the ultimate of geulos and the apex of our national existence.

So why, as Micha asks, does the Torah wait for Chazal to introduce the novel appellation for Shavuos?  Because only from the perspective of a Torah completed by Torah SheBa'al Peh can we say that Matan Torah culminated our spiritual redemption.  We find that the Torah SheBichsav sometimes has a perspective, e.g., yad tachas yad, arba'im yakenu, which is clarified by our Chachamim through Torah SheBaal Peh.  Here, too.  The Torah SheBichsav focuses on the nationalist, on the physical aspect of the Geula.  Only through a Torah comprising Torah SheBichsav and Torah SheBa'al Peh can we say that our spiritual redemption is what made us into true Bnei Chorin.

In short: Shmuel holds that the ikkar sippur of the Geula was our escape from misery and death, and our transformation from a miserable horde into a proud and confident nation.  Rav holds that ikkar of the sippur is our transformation from pagans into malachim, from a people engrossed with their physical desires and superstitions into a truly free people enraptured by spiritual growth.  Shmuel's version of the redemption was finalized at Krias Yam Suf, so the seventh day of Pesach is the realization of the potential of Yetzias Mitzrayim.  Rav's version of the redemption was finalized at Har Sinai, so Shavuos is the realization of the potential of Yetzias Mitzrayim.  Torah SheBichsav expresses Shmuel's idea; Torah SheBaal Peh voices Rav's.


The above is from Harav Moshe Jofen, Rosh Yeshivas Novardok/Beis Yosef in Flatbush.


Updates, July 2017.
I saw this in Rav Zevin's Moadim b'Halacha:
במשנה ובתלמוד נקרא חג השבועות בשם עצרת שם זה מצינו במקרא רק בשביעי של פסח ובשמיני עצרת ולא בשבועות לראשונה אנו מוצאים השם עצרת ביחס לשבועות בתרגום אונקלוס בפסוק ״וביום הבכורים בשבועותיכם מתרגם אונקלוס ״...בעצרתיכון״  וכבר עמד על כך בפסיקתא זוטרתא 
(also known as מדרש לקח טוב, written by R Eliezer ben Toviah, a contemporary of Rashi) 
״אמר ר' טוביה ברבי אליעזר ז"ל: חזרתי על כל עניני המועדות ולא מצאתי חג שבועות שנקרא עצרת ורבותינו ז"ל קראו בכל מקום עצרת לחג השבועות והוא לשון תרגום דאמר אונקלוס הגר בעצרתכון״ אבל לא ביאר טעמו של דבר. במקום אחר מצינו לשבועות השם ״עצרת של פסח״: ״ראויה היתה עצרת של חג להיות רחוקה חמשים יום כשם שעצרת של פסח רחוקה חמשים יום "  (פסיקתא דרב כהנא הוצאת ר"ש בוכר פסקא ביום השמיני עצרת שיר השירים רבה פרשה ז.)     לפי זה נקרא עצרת מחמת הזיקה של החג לפסח ובספר קדושת לוי להצדיק מברדיצוב כתב (פרשת נשא דרוש לשבועות)  ״נשאלתי במדינת ליטא מפני מה נקרא חג שבועות בשם עצרת והשבתי בשלשה אופנים אופן אח' הוא על דרך הפשט הלא נראה בכל החגים יש בהם שני מיני עבדות להבורא ב"ה הא' הוא בעשיית המצוה השייך לחג פלוני כפסח אכילת מצה ודומיהן והב' הוא איסור עשיית מלאכה ובחג שבועות אינו כן רק מצוה אחת דהיינו שאנו נעצרין מעשיית המלאכה ועל זה נקרא בשם עצרת״
כיוון לטעם זה בחזון יחזקאל לתוספתא ר"ה פ"א והוסיף ש״כנראה אחר חרבן הבית שבטלה הבאת שתי הלחם ולא היה בו שום קיום מצוה פרטית זולת שהוא יום טוב התחילו קוראים כבכל את חג השבועות עצרת אשר בו אתה עצור רק ממלאכה.״ ואינו, קראו בשם עצרת לשבועות אף בזמן הבית ובארץ ישראל. (ראה שביעית פ"א מ"א ועוד בכמה מקומות. אף תרגום אונקלוס נתחבר בימי הבית כפי שהוכיח שד"ל באוהב גר.)

Then I saw this in a Tosfos HaRosh on Parshas Emor:
 עצרת היא והיכא נקראת שבועות עצרת י״ל דכתיב ״בשבועותיכם״ ומתרגמי' בעצרתיכון. ו וי"ללפי שקבלו ישראל את התורה נעצרו ישראל מגשת לנשותיהם לכך נקראת עצרת. וכן נוטריקו"ן על"ה צי"ר רי"ש תור"א. כמו טורא בטי"ת
(דהיינו שעלה משה שליח ה'להר סינילהביא את התורה)

And Emes L'Yaakov in Pinchas
במדבר כ״ח כ״ו 
וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם 
תרגם אונקלוס בעצרתיכון הרי שחג השבועות שכינוהו חז"ל בשם עצרת כבר נקרא כן בימי אונקלוס וכן תרגמו יונתן בעצרתכו י אלא דאונקלוס תרגמו בלשון רבים וכמו שכתוב כמקרא בלשון רבים כשבועותיכם ולא שבועותכם 
והיה אפשר לומר דבאמת מצינו במקרא (ירמיה ה׳ כ״ד) תקופת הקציר שכינוה כשם שבועות קצירו מפני שבמשך שבעת השבועות האלו נעשים גם קציר השעורים וגם קציר החטים וכדמצינו ברות א' פכ"ב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים ואח"כ מצינו שם ב' פכ"א עד אם כלו את כל הקציר אשר לי ואח"כ בפכ"ג כתוב ותדבק בנערות בעז ללקוט עד כלות קציר השערים רקציר החטים ונמצא שאין זמן חדש לכל קציר ולפיכך נקרא שבועות קציר ואפשר דלפיכך נקרא עצרת מפני שאז נגמר זמן הקציר ואפשר דמנחת העומר היא בסוף שבוע הראשון של קצירת שעורים ושתי הלחם הוא גמר קציר החטים ונתרגם כהרמב"ן דממחרת השכת הוא השבוע הראשון של קציר השעורים ועכ"פ אינן אלא ח' שכועות והיינו ד' לכל קציר ודו"ק 

and finally, the Sforno in Vayikra 23:36 mentions that the appelation only appears in the words of Chazal, and explains why that is.  The term Atzeres means "special gathering." The last day of Sukkos was specifically intended to have us remain gathered in Yerushalayim, the last day of Pesach recalls the gathering and Shira at the Yam Suf, and Shavuos was certainly an Atzeres because of ויחן ישראל נגד ההר. But since Klal Yisrael lost the crown of Mattan Torah after the chet ha'aeigel, the Torah does not use that special term. I think that answer is a little צריך עיון. If Mattan Torah is still a reason to celebrate, call it Atzeres. If you don't want to call it Atzeres because of the tragic reversal, then don't celebrate, and Chazal shouldn't call it Atzeres either.
עצרת הוא ענין העצירה הוא לא בלבד לשבות ממלאכת הדיוט אבל היא עם זה אזהרת עמידה איזה זמן במקומות הקדש לעבוד במקומות ההם את האל יתברך בתורה או בתפלה או בעבודה כענין ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' והוא אמרו קדשו צום קראו עצרה ועל זה הדרך אמר יהוא קדשו עצרה לבעל. אמר אם כן שזה היום אחר חג הסכות אשר בו שלמו כל שמחות הרגלים הוא קודש להיות יום עצרת שיעצרו במקומות הקודש ותהיה שמחתו שמחה של תורה ומעשים טובים כאמרו ישמח ישראל בעושיו וזה כענין ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וכו' וזה מפני השמחה הקודמת ובהיות שביום שביעי של פסח נעצרו ישראל עם משה יחדו לשורר לאל יתברך כאמרו אז ישיר משה ובני ישראל קדש אותו היום להיות עצרת לה' אף על פי שלא היתה התשועה בתחלת היום וזה באר במשנה תורה באמרו וביום השכיעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה ובהיות שהיה יום החמשים ליציאת מצרים יום מתן תורה אשר בו נעצרו ישראל יחדו לעבודת האל יתברך קראוהו רבותינו ז''ל (מועד קטן פרק ואלו מגלחין) עצרת. אמנם בתורה לא הוזכר אותו היום בזה השם כלל וזה מפני שקלקלו ישראל את המושג כעצירתם ויתנצלו את עדים מהר חורב:

Friday, April 22, 2011

Tefilla and Krias Yam Suf, Prayer and the Splitting of the Sea.

The Medrash (Beshalach 21:5 and Lech Lecha 45:4) says as follows:  My translation is selective, and the way I formulate the lesson of the Medrash is very terse.  There is a great deal more to be said, but it is wiser for each person to make an effort to develop their own understanding of what Chazal are saying.

 אמר רבי ברכיה יפה היתה הקרבת פרעה לישראל ממאה צומות ותפלות למה שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן נתייראו מאד ותלו עיניהם למרום ועשו תשובה והתפללו שנאמר (שמות יד, י) ויצעקו בני ישראל אל ה' אמרו ישראל למשה מה עשית לנו עכשיו הם באים ועושים לנו כל מה שעשינו עמהם שהרגנו בכוריהם ונטלנו ממונם וברחנו לא אתה אמרת לנו (שם ג, כב) ושאלה אשה משכנתה באותה שעה היו עומדים ולא היו יודעים מה לעשות והיה הים סוגר והשונא רודף והחיות מן המדבר שנאמר (שם יד, ג) סגר עליהם המדבר אמר רבי ירמיה בן אלעזר אין סגר אלא חיות שנאמר (דניאל ו, כג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא כיון שראו ישראל שהיו מוקפין משלוש רוחות הים סוגר והשונא רודף והחיות מן המדבר תלו עיניהם לאביהם שבשמים וצעקו להקדוש ברוך הוא שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה' ולמה עשה הקדוש ברוך הוא להם כך אלא שהיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן אמר רבי יהושע בן לוי למה הדבר דומה למלך שהיה בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים שמע המלך והצילה לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה היה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה מה עשה המלך גירה בה הלסטים כדי שתצעוק וישמע המלך כיון שבאו עליה הלסטים התחילה צועקת למלך אמר לה המלך לכך הייתי מתאוה לשמוע קולך כך ישראל כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם התחילו צועקים ותולין עיניהם להקדוש ברוך הוא שנאמר (שמות ב, כג) ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויזעקו מיד (שם, כה) וירא אלהים את בני ישראל התחיל הקדוש ברוך הוא מוציאן משם ביד חזקה ובזרוע נטויה והיה הקדוש ברוך הוא מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת ולא היו רוצין מה עשה גירה לפרעה לרדוף אחריהם שנאמר ופרעה הקריב מיד ויצעקו בני ישראל אל ה' באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא לכך הייתי מבקש לשמוע קולכם שנאמר יונתי בחגוי הסלע השמיעני קול אינו אומר אלא (שיר ב, יד) השמיעני את קולך אותו הקול שכבר שמעתי במצרים לכך כתיב השמיעני את קולך כיון שהתפללו אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אתה עומד ומתפלל כבר קדמה תפלתן של בני לתפלתך שנאמר מה תצעק אלי:

Briefly:
Rav Brachia said, Pharaoh's menace looming over the escaping Jews was better than one hundred fasts and prayers.  When they became frightened, they lifted their eyes to Heaven and returned to Hashem and prayed.... They were hemmed in on all sides; the sea, their mortal enemies and the wild beasts of the desert.  , and so they had no choice but to cry to Hashem.  Why did Hashem do this to them?  Because Hashem desires their prayer....desired to hear her voice, but she didn't want to talk to him.....they began to cry out and turn their trust to their Father in Heaven....sought to hear their voice, as it says, My dove is in the crevices of the rock, let me hear your voice (Canticles 2:14), let me hear the voice I heard in Egypt.  

So the lesson of the Medrash is this:

The purpose of prayer is not to alleviate suffering.  The purpose of suffering is to elicit prayer.


(I chose this formulation to emphasize the lesson of the Medrash.  It is possible that what the Medrash is saying was true at the Yam Suf but is not of universal application.  But the thought is found in many other places, e.g, Yevamos 64a-
 א"ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, 
and Tanchuma Toldos 9, 
 "ולמה נתעקרו האמהות, א"ר לוי בשם רבי שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם ר' יוחנן שהיה הקב"ה מתאוה לתפלתם, אמר הקב"ה עשירות הן נאות הן אם אני נותן להם בנים אינן מתפללות לפני".  
For an interesting approach to this idea, see the Gemara (Chulin 60b) that says

רב אסי רמי כתיב (בראשית א) ותוצא הארץ דשא בתלת בשבתא וכתיב (בראשית ב) וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, 
and then see the Maharsha there who says
 "והוא ענין שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים שהם מטילין כח וגבורה בפמליא של מעלה שהוא מדת הרחמים שיגבר על מדת הדין"  
Who knows?  Maybe this was the instrumentality of changing over from the original status of a world created with Middas Hadin to one that experiences an admixture of Middas Harachamim.)


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

Sunday, April 10, 2011

Achrei Mos, Vayikra 16:6. Outsourcing Teshuva

Our parsha describes the Korbanos brought on Yom Kippur and tells us that the Kohen Gadol says vidui as he does the avoda of these korbanos.
16:6.  וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ  he will atone for himself and for his household. 
Rashi- וכפר בעדו ובעד ביתו: מתודה עליו עונותיו ועונות ביתו:  He confesses his sins and those of his household.

16:10.   לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל  for forgiveness, to send it to Azazel
Rashi- לכפר עליו: שיתודה עליו, כדכתיב (פסוק כא) והתודה עליו ו  He confesses (the sins of the Bnei Yisrael) upon it.

Mitzvah 364 in the Chinuch is the mitzva of Vidui, as derived from the passuk in Naso (Bamidbar 5:7.)  The Chinuch (from the Mechilta) explains that because the previous iterations of Vidui (such as our parsha) were associated with Korbanos, one might think that there is no mitzva of vidui without a korban, therefore the Torah says Bnei Yisrael... Ve'hisvadu.  This teaches that Vidui is a stand-alone mitzva, with or without a korban.

The Minchas Chinuch notes that certain rules of Vidui (e.g., that it requires that the person mention his specific aveira, and not make a generic admission)  are derived from Moshe Rabbeinu's vidui in Ki Sisa after the sin of the Eigel (Shemos 32:31.)  The Minchas Chinuch says that if we derive rules from Moshe Rabbeinu's vidui, then we can also derive a rule that one can do vidui through a shaliach, confess by proxy: Moshe had not sinned, he was saying the vidui on behalf of Klal Yisrael.  He supports this by citing the Rambam, who says that in the Avodah of the Kohen Gadol in our parsha, since it is to attain forgiveness for all the Jewish people, the Kohen Gadol says vidui on their behalf.  We see, the Minchas Chinuch says, that although obviously remorse cannot be done by proxy, because remorse is "be'lev," it describes a feeling, and it's not a feeling unless you feel it, but once the sinner regrets the aveira, he can do the Vidui through a Shaliach.


Almost everyone who has written about the Minchas Chinuch disagrees with him.  The idea of attaining forgiveness by having someone else say vidui seems bizarre.  However, I myself don't think there is a problem.  You just have to adjust the Minchas Chinuch a little bit.


It could be that there are two dinim in Vidui: It could be that Vidui is a din in Teshuva, and Vidui is a din in Kapara.  Or, in Yeshivish, Vidui is a din in Teshuva and Vidui is also a din in Kappara; Teshuva foders vidui, and kapara foders vidui.  Normally, when a person does teshuva with his own actions, that itself is all that is necessary to attain kapara as well, so he says vidui.  But sometimes, the person cannot achieve kapara with his actions alone, and someone else needs to step in and do something on his behalf.  When there is another person who is the mechapeir, the mechapeir needs to say vidui because the kapara needs vidui.   So, here, the Kohen Gadol is doing an avodas korban to attain kapara.  The Kohen Gadol is doing the avoda because nobody else can do the Avoda.  Since there cannot be a kapparas korban without vidui, a part of the avoda is saying vidui.  Moshe Rabbeinu also was doing something Klal Yisrael couldn't do.  Their sin was beyond help, and it was only because of Moshe's special closeness to Hashem that he could gain Kapara for us.  Since Kapara needs Vidui, he needed to, and was able to, say vidui for us.  Only the Mechapeir can say vidui. 

Technically, this would mean that a  person would not have to say vidui when he brings a Chatas, because he can't get the kapara through his own actions.  But, in fact, that's not true.  He does Smicha.  Since he does smicha, he can and must say vidui himself.  But on Yom Kippur, only the Kohen Gadol does the avoda.  Only the avoda brings Kapara.  Kapara requires that the mechapeir should say vidui.  That's why the Kohen Gadol can say Vidui.

So the point is that unlike the Minchas Chinuch, I am saying that there is a vidui that cannot be done with a shliach, and there is a vidui that can be done with a shliach.  The vidui that is a chelek of teshuva must be done by the shav.  The vidui that is a chelek of the chalos of the kapara can be done by a shliach where there is a reason that the shav cannot do the avodas hakapara himself.

Another application:
The Abudraham (here) says that the reason Chazal instituted Modim Derabanan is because you can't make a shliach to say thank you.  However, he did not mean that the shliach tzibur can't be motzi.  Of course, where there is a minyan, he can be motzi.  But it is better to say Thank You yourself.


Life lesson:
There are some things you have to do in person.  You can't get someone else to say that you're sorry or that you're grateful.  I can't tell you how many times someone has said to me "Oh, you're going to be seeing so and so?  Tell him thank you for me."  My response is always the same:  "You can't make a shliach to say thank you."  But if you don't have entree to the person you need to thank, or to whom you need to apologize, and you have to send an interlocutor, then the interlocutor can speak on your behalf.  This is an application of כל מלתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי עביד except exactly backwards.  Only where you can not do it yourself, and the mechapeir is someone else, on there can the other do it for you.


Examples of people who have trouble with the Minchas Chinuch:


  page 202





and someone else that holds that bichlal it's not shayach shlichus or shomei'a K'oneh by vidui:
the Mishnas Yaavetz.

I recently saw that Rav Bergman in Shaarei Orah II on Yom Kippur says there are two kinds of teshuva on Yom Kippur. One is that of individuals, and the other is Klal Yisrael as a whole. The public vidui we do expresses the teshuva of the Klal. If so, we can say that the Kohen Gadol's vidui is also specific to the teshuva of the klal, and has zero shaychus to the vidui of individual teshuva.

Friday, April 8, 2011

The Chosen People

A note from our racist Apartheid State.


שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים רחמנים דכתיב (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנין דכתיב (שמות כ) בעבור תהיה יראתו על פניכם גומלי חסדים דכתיב (בראשית יח) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו'
Yevamos 79a  This people is marked by three things: merciful, easily embarrassed, and kind.....

שבתאי בר מרינוס אקלע לבבל בעא מנייהו עסקא ולא יהבו ליה מזוני מיזן נמי לא זינוהו אמר הני מערב רב קא אתו דכתיב (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו
Beitza 32b   Shabtai son of Marinus came to Bavel.  He asked for help beginning a business, nobody helped him. He asked for food,  nobody fed him.  He said, these Jews must be descended from the foreign slaves that left Egypt at the time of the Exodus, because ....one who is merciful to others is clearly a descendant of Avraham, and one who is not merciful to others is clearly not descended from Avraham.

שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות
והאיכא ישמעאל (בראשית כא) כי ביצחק יקרא לך זרע כתיב והאיכא עשו ביצחק ולא כל יצחק
Nedarim 31a   Mishna:  If one swears not to benefit from the seed of Avraham, he is prohibited from Jews and allowed to benefit from all other nations.
Gemara: But what of Yishmael?  Is Yishmael not also the seed of Avraham?  No.  The passuk says that the expression "seed of Avraham" is limited to Yitzchak.  But what of Eisav?  Even of Yitzchak, only Yaakov carried the name "descendant of Avraham."


Monday, April 4, 2011

Metzora, Vayikra 14:35. Saying It's So Makes It So. Schrödinger's Cat's Psoriasis

When a homeowner sees what might be Tzaraas on the walls of his house, he is required to ask a Kohen to inspect it and decide whether it is tzaraas.  When he speaks to the Kohen, the formal phrase he must use is "כנגע נראה לי בבית," "(Something that looks to me) like a (tzaraas) blight has appeared in the house."  The Mishna in Nega’im 12:5, brought by Rashi, says that even if he is a talmid chacham, and he knows with absolute certainly that the affliction has all the characteristics of Tzaraas and will be declared Tamei, he should say ‘ke'nega,’ not ‘nega’- "like a blight," not "a blight."  Only the declaration of a Kohen creates the status of Tumas Tzaraas.  The wisest non-kohen can say what he wants, but the status of Tumah is dependent on the declaration of a Kohen.  The house is not Tamei unless the Kohen makes that declaration., and the Tumah is not retroactive.
Rav Rudderman (Sichos Levi,)  brings the Tosfos Yomtov in Nega’im that discusses this legally required ambivalence.   The Tosfos Yomtov brings several explanations:
  • The Mizrachi here quotes his teachers as saying that the reason for the noncommittal  expression is  since he cannot make a legal determination, he should fall back to the general rule of למד לשונך לומר איני יודע "teach your tongue to say "I don't know."  
  • The Mizrachi himself says that this is because the Torah stresses respect for the Kohen, so one should not make a determination that is the Kohen's to make.  
  • Or, he says, possibly because it might influence the Kohen to rush to a decision, and it should be, lechatchila, solely the Kohen's decision.  
  • The Gur Aryeh says the reason is that until the Kohen's declaration, it is not Tzaraas, and to say it is a nega is a lie.  
  • The Korban Aharon argues with the Gur Aryeh, and says that just because you need a Kohen's declaration to create a Tumah status of Tzaraas doesn't mean that it's not a Nega until the Kohen says it is.  It is a nega whether the Kohen talks or not, but it's only Tamei if the Kohen calls it Tzaraas.  
  • This complaint of the Korban Aharon on the Gur Aryeh might sound like he's just picking on the Maharal for nothing., as the Tosfos Yomtov points out.  (The Tosfos Yomtov, by the way, was a talmid of the Maharal.)  Obviously, the Gur Aryeh holds that the word Nega means Nega Tzaraas, and it's not a Nega Tzaraas until the Kohen says so.  Yes, you could argue and say "No, "nega" is a description of an objective  physical fact irrespective of whether it acquires Tuma or not,"  but you've got to admit it could go either way.   We will discuss this later.
  • The Tosfos Yomtov himself says that the requirement is because of אל תפתח פה לשטן, don't say something that gives an entrée to the Satan, as the Gemorah Brachos 19 says about תנא משמיה דר' יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן אמר רב יוסף מאי קראה דכתיב (ישעיהו א) כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו מאי אהדר להו נביא שמעו דבר יי' קציני סדום.  Pshat is that under normal circumstances the bright red or green Nega mark might have faded by the time the Cohen came, and the man's statement "Nega" might have a bad influence that strengthens the Nega, resulting in its remaining unfaded and declared Tamei.  (By the way, Tajikistan's national flag is the color of Tzaraas- red, green, yellow and white.)

The Gemora in Moed Kotton 18a illustrates the idea of speech influencing reality with the story of Pinchas, Shmuel’s brother, whose infelicitous comment contributed to Shmuel becoming an aveil, and Reb Yochanan’s pshat that since Avrahom Avinu said “nishtachaveh venashuvah” they did both come back from the akeida.  The Gemora says this is based on the passuk “bris krusa lisfasayim.”
פנחס אחוה דמר שמואל איתרע ביה מילתא על שמואל למישאל טעמא מיניה חזנהו לטופרי דהוו נפישן אמר ליה אמאי לא שקלת להו אמר ליה אי בדידיה הוה מי מזלזלת ביה כולי האי הואי (קוהלת י) כשגגה שיוצא מלפני השליט ואיתרע ביה מילתא בשמואל על פנחס אחוה למישאל טעמא מיניה שקלינהו לטופריה חבטינהו לאפיה אמר ליה לית לך ברית כרותה לשפתים דאמר ר' יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים שנאמר (בראשית כב) ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו 

Rav Rudderman says pshat, that since in Breishis it says “vayipach be’apav nishmas chayim vayehi ha’adam lenefesh chaya,” and Onkelos says “vehavas ba’adom leruach memalela,” this shows that it is the cheilek Eloka mima’al that expresses itself in our power of speech, and this is why speech has the power to influence reality.

Rav Rudderman brings the Ri Migash in the Shita in Kesuvos (I don't know where and would appreciate a mareh makom) that says pshat in the Gemara in Shabbos 127b (that one who is dan chaveiro lekaf zechus “danin oso lizchus”) that it means the following:  Reuven says that Shimon is a good man.  In Shamayim, they will judge Shimon in a better light, they will be dan Shimon lezchus, since here on Earth someone- Reuven- was dan him lezechus.  (This is a very novel way to learn Danin Oso, which, as in the She'iltos in Shmos and in the Tana d'bei Eliahu Zuta 16 is applied to Reuven  on the basis of Tov Ayin Hu Yevorach, because of Midah ke'neged Midah.)

He explains that based on this Ri Migash, the converse must also be true; if Reuven speaks lashon hara, against Shimon, his words incite a kateiguria in shamayim against Shimon, the target of his slander.  This is why a ba’al lashon hara gets tzara’as.  He is shown that Dibbur creates consequences, dibbur is like a hammer.  He is taught a lesson:  The words of the Kohen will create a condition of  Tzaraas, just as Reuven, the baal lashon hara, caused  terrible damage with his dibbur.  His ultimate Tahara, too, will be only by means of the Kohen's dibbur.  People don’t realize how dangerous dibbur can be; they don’t realize that their dibbur can have terrible effects both upon the target of their words and upon themselves.  So in this parshah, the Torah teaches that it is the pronouncement. the mere dibbur, of the Kohen that creates, and eventually  ends,  a condition of tuma.  It also teaches here the idea of “ahl tiftach peh lasattan,” also a din of dibbur affecting the tangible world.

This is why the lesson of “kenega” is taught in this parsha.  Someone who sees what looks like tzara’as in his house should immediately realize that he has caused damage to others with his words, and so he should become extremely careful with his speech, starting with the lesson of saying ‘kenega,’ and not ‘nega.’


All this was from Rav Rudderman.  The remainder is only his to the extent that he is responsible for his talmid.

We noted above that the Korban Aharon's dispute with the Gur Aryeh seems trivial.  The Gur Aryeh meant that it's not a Nega until the Kohen says so, in the sense that Nega means Tzaraas that is tamei.  Evidently the Korban Aharon held that it is physically identical Nega with or without a Kohen, and the fact that it's not Tamei until the Kohen makes the declaration just means that the dibbur of the Kohen makes it into a Nega that is Tamei.  

The opinion of the Korban Aharon reminds us of the rule of Tumas Hatehom.  The Gemara in Nazir says that if a man brought his Korban Pesach, and later an excavation revealed that he had, a few days before Pesach, walked over a dead body, a body that nobody in the world knew was there, then he is absolutely tamei, BUT he does not have to redo his Korban Pesach.  This is a pure Halacha l'Moshe MiSinai.  But the bottom line is that only human awareness of the Tuma results in consequences regarding the Korban Pesach.

Nobody would say that the dead body was not tamei.  Nobody would say that the man who walked over the body is not tamei.  BUT we do NOT say "Obviously this man was Tamei when he brought the korban, and a tamei who brings a korban does not fulfill his obligation."

So in that case, human knowledge has an effect of consequence, but does not affect actual tumah.  It's as if it were tamei, but the Torah says that such Tumah has no legal relevance in a certain context.  Here, too, the Korban Aharon is saying that undeclared Tzaraas is 100% Tzaraas, but it is a Tzaraas with zero legal consequences.

To this, I say, "Who told you that?"  Maybe the Tzaraas does not exist until the Kohen declares it, as the Gur Aryeh says?  The Gur Aryeh and Rav Ruddernam, hold that the Nega undergoes a physical change pursuant to the Kohen's declaration.  It is physically, albeit invisibly, altered when the Kohen says "Tamei."



In any case, this idea is more common than you might think.  Often, a legal status depends on a non-physical event.  One might categorize this type of rule as follows:

1.  Designation.  ייחוד   Designation for an unusual purpose, by a person who has the ability to act upon the designation, can change the legal character of an object.  Examples of this sort of "setting aside" are Hekdesh/Truma, Kiddushin, Nezirus, Yichud of klaf for STA'M, Shmura Matza, Beis Hakisei.  I think one could include Pigul in this category.

2.  Declaration. פסק  An official declaration of a status can effect that status. Examples: Tzaraas, here, and see Nega'im 12:5. Mishna in Rosh Hashanna about when the month begins, Rebbi Yehoshua, Rabban Gamliel, and Rebbi Akiva

3.  Approval.  ניחותא  Examples:  Nichusa of Ki Yutan/Yitein by hechsher, that the mashke is not a machshir unless it's nicha lei.  Nichusa by Kilayim.

4.  Awareness. ידיעה  Awareness comes in two flavors: a, where all that matters is that some human being is aware of a condition, and b, where being personally unaware removes all legal liability, even when knowledge would have been easily attained.
a. The fact that a human being is aware of a condition gives that condition legal standing.  If there is no such person in the world, the condition has no legal standing.  Examples: Tumas Hatehom, which has a diminished effect for Nezirus and Pesach where nobody knows or ever knew that the body is there, not could anyone easily see it.    Zevachim 104a by treifus found in a korban after zerika and after hefshet.  Rosh in Chulin 7:37 about bittul b'rov.  Tshuvos Harashba I:730.  However, the Chazon Ish Bechoros 23:2 says it's impossible to say that a hidden treifus that you now know of is not retroactive.  Whether you apply the din Kavu'a, depends on when the safek became relevant or known.
b. The fact that this person is not fully aware of a condition means it has no legal relevance to that person.  Example:  Orla in Chutz La'aretz (Kiddushin 39).

5.  Davar She'Eino Shelo. בעלות Of course, you can't asser someone else's object by declaring it an idol and bowing to it.  The surprise is the Shittas HaRaavad in his chidushim to Bava Kamma 67b where he says that the din of Tumas Medras by a Zav only applies to a Medras that belongs to him.  This is not based on "amod ve'anaaseh melachteinu" because Beis Din will take it away from him.  According to the Raavad, it's based on 15:5, Mishkavo, and the Gemara there in Bava Kamma says "velo hagazul."


This is not relevant to the Rambam 's shitta in Safek de'oraysa.  That is only relevant to culpability, not status.
The difference is that in the Rambam's case of safek, you would be called Annus.  in the cases we're discussing, you're not even annus, the issur doesn't exist at all.

This list is far too comprehensive to be useful, because it mixes many ideas.  The Designation group is not a chiddush.  It's perfectly reasonable that a person can be makdish something, and it will have special dinim.  Declaration of Rosh Chodesh is a function of Beis Din, as Rebbi Akiva told Reb Yehoshua.  The din of Tumas Hatehom is not that the body wasn't tamei.  It was tamei, and the man who walked over it is and was tamei, but there are limited kulos regarding the consequence of his tumah.  Awareness by Orlas Chutz apparently means that it is only assur if you know beyond any doubt that it's assur.

The real puzzles are the cases of Tumas Tzaraas and Kilayim and Tumas Medras by a Zav.  By Kilayim, it ought to be a fact, a reality.  Would anyone say that Basar and Chalav or Shatnez depends on Nichusa?  By Tzaraas, it's either Tzaraas or it's not.  Who cares that a Kohen didn't declare it?  And when he does declare it, why doesn't it go le'mafrei'a?  And by Mishkav/Medras of a Zav, it's a mattress.  He did lie on it.  Who cares if it's his?

To understand the approach of the Gur Aryeh and Rav Rudderman, based on grunk's comment, let's try this to explain the din of Tzaraas:

If the whole point of the Parsha of Tzaraas is to illustrate the power of speech, to show how this man's lashon hara injured others through the power of his speech, then, as Rav Rudderman says, the best way to show this is by making Tzaraas dependent on the Kohen's decision.  But what is the logic of such a thing?

The logic, and the point of the parsha, is that sometimes, reality is affected by human thought, similar to the case of Schrödinger's cat.  (Please see this for a nice explanation of this idea.)  In the case of Tzaraas, there is some sub-empirical characteristic that is indeterminate until the moment of the Kohen's decision.  The decision creates awareness, and the awareness generates the determinate state.  You might say that the effect generates the cause.


Let me try again, by using Yeshiva language. Theoretical physics avers that reality is sometimes undetermined until it a determination has to be made.  In yeshivish, we would put it this way:  Even in the world of reality, there can be many hava aminas until a hachra’a.  The universe tolerates many equally true hava aminas.  But a hachra’a is absolute, and no two hachra’os can exist at the same time.   We find the idea of multiple truths expressed in Eilu Ve'eilu, Lo Bashamayim hee, and by the kapara for diminishing the Moon, as thoroughly discussed in the introduction of the Ketzos Hachoshen and Reb Moshe's Igros.  Until the Hachra'a, all the hava aminos are equally valid and true.  The hachra’a, the decision,  is sometimes a result of human observation.  Schrödinger's cat is a thought experiment that accentuates this counter-intuitive rule.  Until the Kohen makes a decision, the Nega remains in an indeterminate state.  The decision of the Kohen determines the reality of the Nega and tips it towards a physical condition that results in Tumah.    This is the opinion of the Maharal and Rav Rudderman.  Although the Tosfos Yomtov said that the effect of othe dibbur was that if not for his words, the mark might have faded, Rav Rudderman and the Gur Aryeh take it further and says that it is not Tzaraas until the Kohen says it is.


Notes:
1.  I don't like it when people with a Yeshiva education use Latin when there are Hebrew, English, or Aramaic equivalents.  Sometimes, there aren't any equivalents, and this is one of those times.  This post is an example of Ignotum per ignotius, “explaining” something incomprehensible with something even more incomprehensible.  This strategy works well in drush, but not in logic.  However, like it or not, this is a well known phenomenon, as beautifully illustrated here:

2. Even to the extremely limited extent I understand Tzara’as, I still don't understand Kilayim or Medras Hazav.