Shlach. When the Opposite of Reb Zeira's Rule Applies

I'm putting this up because I thought it too interesting to fall between the cracks. Also, Rav Simcha Soloveitchik says it's brilliant, so even discounting for גוזמה and חנופה, it must be ok. Please forgive the peculiarities - I don't have time to make it pretty.

Reb Zeira's famous rule (for example in Menochos 13b) is that כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו.  Something the Torah says is part of a Mitzva is sometimes essential and sometimes not. Where the Torah does not make it fundamentally essential, the rule tells us that although you can do without, that is only where under the circumstances you could have done the act. IF, however, the circumstances are such as to make it impossible to do the act, then you can not fulfill the Mitzvah. 

The first application is by a Korban Mincha: Most Menachos are meant to be mixed with oil. Failure to mix the oil into the flour would not render the Mincha unfit: you simply will have missed the opportunity to do the mitzva of "mixing the flour with oil." But this is true only where you could have mixed it. Where you could not mix it, then failure to mix renders the Mincha unfit.
Other applications:
Nedorim 73a, that even though a man can be meifir without hearing the neder, a cheresh cannot be meifir.
Yevomos 104b, that even though reading is not me'akeiv, a mute man or woman cannot do chalitza.
BB 81b, you need ro'ui to read by Bikurim.
Taz in OC 689 that a deaf person is not chayav Birkas Hamozon, Megilla, Krias Shema based on kol horo'ui. See also Shagas Aryeh 6 - 7.
Kiddushin 25 on Ro'ui le'biyas mayim regarding beis hastorim.

In fact, the Sdei Chemed in Klal Choph 37 brings the Mas'as Binyomin who says the rule doesn't apply by derbabonons, proving that from the fact that if you're during shmoneh esrei shomei'a k'oneh works, even though you're not allowed to talk. Many argue, and he brings many that say that indeed there is no s'k when you're not allowed to talk.

It doesn't bother me that there are exceptions to this rule. For example: leaning on a Korban is not essential. Shouldn't we say, according to Reb Zeira, that at least you have to be ABLE to lean on it? No. As Tosfos says in Gittin 28b, there are pesukim that indicate that even where Smicha is impossible, the Korban is still Kosher. But what does bother me is that sometimes exactly the opposite of Reb Zeira's rule is true- that where you can do it, you must do it, but where you can't, it doesn't matter. 

With that in mind, I wonder why they make Reb Zeira's rule the universal one, and the contrary cases all just exceptions to the rule. ESPECIALLY when the basis of Reb Zeira's rule is vague (Tosfos Menochos 18b "Svoro b'Alma; Rashbam  BB 81b, that it's not called a Mincha unless the circumstances are such where the mitzvos could be fulfilled - שצוה הקב"ה להביא מנחה שיכול לקיים בהן מצות בלילה; another Rishon I can't remember who says because it's a לא שינה הכתוב לעכב.) Yes, there are droshos for each exception, there's always a reason for the opposite to be applied, but opposites they are. You have some drasha to say like Reb Zeira, you have drashos to say the opposite, and I just can't believe that Reb Zeira's rule is so self evident that we should prefer it. Extrapolating Reb Zeira all over the place is just not right.

1. The Korbon of Geirus, which is in this week's parsha - 15:14, even if you hold that a me'ukov korbon cannot marry a bas yisroel, or at least - see Netziv here in Sifrei - a Bas Yisroel from a choshuveh yichus, whatever that means.  See page 21, where he says

והרשב"א כתב בזה"ל והא דאמרינן אינו גר עד שימול ויטבול אבל הרצאת דמים לא מעכבא אע"ג דהוי באבותינו מדכתיב וכי יגור וגו' וכדאי' בכריתות פרק ד' מחו"כ ולכאורה כוונת הרשב"א משום שאינו מעכב בזמן הזה לא פסיקא ליה למתני אבל יותר נראה דאפילו בזמן הבית אינו מעכבו מלהיות גר כמילה וטבילה אלא כיון שמל וטבל קידושיו קידושין וה"ה כישראל לכל דבר ואינו יכול לחזור בו אלא שאינו כישראל כשר להשיא לו אשה מיוחסת וכשרה ואסור באכילת קדשים וכיו"ב כתב הרמב"ן והביאו הרשב"א ד' מ"ה לדעת הרי"ף בגר שקבל בפני ג' ומל או טבל בפני עצמו דגר הוא ולא פסלינן לזרעיה אלא דלא מנסבינן לי' בת ישראל לכתחילה ולענין שחרור עבדים יש הרבה פרטים כיוב"ז והכי מדויק לשון הגמ' דכריתות שם גר כי מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל ולא קאמר למהוי גר וכן מדויק מש"כ הרמב"ם ריש ה' מחו"כ שקרבנו עכבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשרי ישראל כו' משמע דגר מיהא הוי ובהל' א"ב שם כתב דלדורות כשירצה עכו"ם להכנם לברית צריך ג' דברים אלו מילה וטבילה והרצאת קרבן ובה"ו כתב שאינו גר עד שימול ויטבול ולא זכר הרצאת דמים אלא כמש"כ דאינו מעכב עיקר הגירות וע"ע להלן ראיה מתוספתא וכי תימא מנלן לחלק בין מילה וטבילה להרצאות דמים ע"ז כתב הרשב"א מדכתיב לדורותיכם ואי היה מעכב בדיעבד האיך היה מהני בזמן הזה אלא לכתחילה מעכב להשיאו אשה והשתא הכל בדיעבד

which explains that ein hochi nami, the fact that it's good without korbon now proves that it was never that important. 

Getting back to business - the fact is that when there was a Mizbei'ach, then the korbon was essential. But when there's no bayis, he doesn't need it at all. See Krisus 8 and 9 and Eirchin in the beginning of perek arba mechusrei kapara.

2. The Korbon Ho'Omer, when there's no bayis, he'ir yom is mattir, but when there is, Chodosh remains assur until you are actually makriv the korbon. Menochos 68a

3. When there's a Mizbei'ach, then you don't have complete kaporo until you're makriv the appropriate korbon. But when there isn't a Mizbei'ach, teshuva brings complete kaporo. This is implicit in the Rambam in the beginning of Teshuva. 

The Mabit in Beis Elokim mentions this and explains it by saying that a sin in the time of the Mikdosh has an extra layer of damage that can only be repaired by a korbon.

מבי"ט בית אלקים שער התשובה פרק ב

וענין הקרבנות שיהיה החוטא מעוכב כפרה עד אשר יקריב חטאתו או אשמו גם שחזר בתשובה לפני האל יתברך, הוא דבר צריך ביאור, כי כיון שהתשובה מכפרת על החטאים ונקרא צדיק בהרהור תשובה בלבו מה לי בזמן שבית המקדש קיים מה לי בזמן שאין בית המקדש קיים, ואם הוא צריך לקרבן והוא מעוכב כפרה בזמן הבית, א"כ בזמן שאין בית המקדש קיים לא תהיה לו כפרה בתשובה עד אשר יבנה בית המקדש, והדבר ידוע כי התשובה מכפרת בכל זמן:

ולכן אני אומר כי התשובה לעולם היא מקובלת אם גמר בלבו שלא לשוב עוד וניחם על מה שעשה, כי היא מצות הגוף ואינה תלויה בארץ ולא בזמן בית המקדש, כי היא מהדברים שקדמו לעולם ולא היה קיום לעולם זולתה, אלא שיש הפרש מה בקבלת התשובה בין שני הזמנים, והזא, כי בזמן שאין בית המקדש קיים התשובה מתקבלת על כל עונות קלים וחמורים עם קבלת העונש כמו שנתבאר למעלה, בין שחטא במזיד בין שחטא בשוגג, כי כיון שהיא מכפרת על המזיד כל שכן על השוגג, ואופן התשובה על השוגג הוא בשיתן אל לבו שאם היה ירא וחרד מעבור על דברי האל יתברך לא היה חטא בא על ידו, והיה ראוי שידע באמת בכל פועל שרוצה לעשותו קודם שיעשנו שהוא פועל היתר ואינו מכעיס בו את יוצרו, ולכן ינחם על מה שעשה בשוגג וישוב לעתיד שיהיה זהיר וזריז במעשיו שלא יאונה לו כל און, כי הצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, ובזמן שבית המקדש היה קיים אין תשובה זו מספקת על השוגג עד שיביא את קרבנו, וגם על קצת עונות שאמרו חכמים שמביאין קרבן עליהם על המזיד כשוגג:

וטעם זה, כי בזמן שבית המקדש ושכינה שרויה למטה במקום המיוחד היא מכינה את האנשים לחכמה ויראת חטא יותר מזמן שאין מקום מיוחד לשכינה אלא שהולכת אתנו בגלות בעונותינו ואינה נראית אלא היא נסתרת בינינו וכאמרו (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וגו', כי לא יקרא הענין נסתר כי אם בהיותו במציאות במקום ידוע אלא שאינו נראה ונגלה, וכן הוא הסתרת השכינה שהיא אתנו אלא שהיא מסותרת בעונותינו, ולכן בזמן שהיא נגלית היא מועילה לאנשים להשפיע עליהם רוח דעת ויראת ה', וכמו שראינו כי מיום שנסתרה השכינה פסקה הנבואה, כי אפילו בבית שני חסרו חמשה דברים (יומא כ"א), וכמו שאמר הכתוב (חגי ב') וארצה בו ואכבד חסר ה':

וכשהאדם חוטא בזמן שבית המקדש קיים עונו חמור וגדול יותר משני פנים, האחד מצד היותו מושפע מהשכינה לקדש עצמו ולהיותו מוכן לעבודתו עבודת הקודש, והוא בבחירתו הרעה ויצרו הרע מקשה עצמו לדעת ללכת אחרי יצרו הרע. השני מצד היותו כמעיז פנים נגד השכינה בהיותה גלויה ומפורסמת במקום המיוחד והוא עובר על מצות התורה ואינו חושש ואינו מתבייש ממנה, דמיון העבד העובר על דברי האדון בפניו כי אין ספק שענשו גדול, מה שאין כן כשהוא עובר שלא בפניו, או בהיותו במסתר פנים ממנו, והוא בזמן הגלות שאין האדם מוכן כל כך לעבודת השם ויראתו מצד הסתר השכינה, וגם נקל בעיניו לחטוא להיות השכינה נסתרת ממנו, ועל זה חייבה תורה מלקות ומיתת בית דין, כפי החטאים לעוברים שהעיזו פניהם בעדים והתראה בזמן הבית והיות השכינה גלויה, או בהיות בית דין הגדול עומד ליסר הפושעים והחטאים ולהמיתם כפי עונם ולא חשש ולא נתבייש מהם בהיות השכינה נצבת עליהם, כמו שכתוב (תהלים פ"ג) אלהים נצב בעדת אל:

ולכן בזמן שאין בית המקדש קיים ואין ב"ד וסנהדרין, היסורין הבאים על החוטא מספיקים למרק את עונו כמו המיתה בזמן הבית, מצד שאין העון נחשב כל כך חמור בזמן הזה משני הפנים הנזכרים למעלה, כי יש מהיסורין הנחשבים ומצערין את האדם כמו המיתה וכאמרם ז"ל (נדרים ס"ד) ד' חשובים כמתים וכו', וכן החטאים שהם בשוגג אינם נחשבים כל כך חמורים כמו בזמן הבית, ולכך בזמן הבית היה צריך להביא קרבן כפרה על עונו, ובזמן הזה עם התשובה וקצת יסורין שבאים עליו אם החטא הוא חמור יתכפר עונו, כי אפילו בזמן הבית היו באים יסורין על מי שחטא בשוגג אם היה משהה כפרתו, וכמו שמצינו כשנסתפק לו אם חטא בשוגג או לא חטא שמביא אשם תלוי כדי להגין עליו מן היסורין, וכמו שאמרו (בכתובות ל') מיום שחרב בית המקדש אע"פ שבטלו ד' מיתות ב"ד, דין ד' מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו וכו', וזהו כשלא עשה תשובה, שאם עשה תשובה היסורין יעבירו מיתתו וכמו שכתבתי. והתוס' הקשו על זה המאמר, דחזינן כמה פושעים ועובדי עבודת אלילים שמתים על מטתם, ותירצו דע"י תשובה הקב"ה מיקל ולפעמים מוחל לגמרי או זכות תולה לו ואינו נפרע ממנו בחייו ע"כ:

R Nissen Kaplan's remarks in his Shelmei Nissen

ומשמע מדברי המבי"ט שמי שחטא בזמן הזה ועושה תשובה מתכפר לו אף בלא קרבן וכן משמע קצת בלשון הרמב"ם פ"א מהלכות תשובה ה"ג וכן כתב הרמב"ן בשער הגמול וז"ל אע"פ כן אין השוגג ראוי להיענש על שגגתו בגיהנם ובאר שחת אלא שהוא מירוק מאותו עוון ולהתקדש ולהיטהר ממנו כדי שיהא ראוי למעלה ההוגנת למעשיו הטובים בעולם הבא לפיכך חס הקב"ה על עמו ועל חסידיו ונתן להם הקרבנות להתכפר בהם השגגות וכשאין בית המקדש קיים ומשלם עליהם יסורין למרק מהן אותן השגגות ולהתכפר ביסורין כדי להיותם נקיים לעולם הבא

 ולפי"ז לכאורה היה אפשר לומר דלדברי הראשונים מי שחטא בזמן הזה ועושה תשובה ולרמב"ן עם יסורים שוב אינו צריך להביא קרבן אף אם יבנה בית המקדש דכיון דנתכפר לו שוב אין צריך קרבן ולמבי"ט הוי דוקא בעבירות שחטא לאחר החורבן ולרמב"ן אף בעבירות שחטא בזמן שבית המקדש היה קיים 

אלא דלכאורה צ"ע דבגמ' בשבת ויומא דמבואר דאיכא חיוב כתיבה בפינקס אף בזמן הזה ומשמע דשייך חיוב קרבן אף בזמן הזה וצריך לכתוב על פינקסו כדי שיזכור ויוכל להביא קרבן כשיבנה בית המקדש ומצאתי במנחת חינוך מצוה קכ"ט אות ז' שכתב בתוך הדברים בשם הכפתור ופרח דאיכא חיוב קרבן אף בזמן הזה והביא המנח"ח ראיה על זה משבת י"ב ע"ב שכתב על פינקסו שיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה ומיומא דף פ' דהאוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעור 

והיה אפשר לומר דבאמת היינו טעמא דאין אנו כותבין על הפינקס דכיון דמעיקר הדין נתכפר לו בתשובה שוב אינו צריך לכתוב על פנקס שיביא קרבן דכשיבנה בית המקדש אינו מחויב בקרבן שכבר נתכפר לו אלא ראם ירצה יהיה רשאי להביא קרבן אף על חטא שחטא בזמן שלא היה בית המקדש ואינו כחולין בעזרה ובפרט לדרכו של הרמב"ן בשער הגמול ולכן רבי ישמעאל בן אלישע החמיר על עצמו וכתב על פינקסו שכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה ולפי"ז נצטרך לפרש כוונת הגמ' ביומא האוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעור הכוונה דאם רוצה להביא קרבן לעתיד לבא צריך לכתוב השיעור דבלא"ה לא יוכל להביא דשמא ב"ד של אחריהם יאמרו שהשיעור יותר גדול ונמצא דאינו מחויב קרבן כלל והוי חולין בעזרה ומ"מ ההו"א שם בגמ' עדיין צ"ע יעויי"ש וכן נצטרך לדחוק בלשון התוס' בשבועות שכתבו דלא יצטרך לכתוב על פינקסו שיביא חטאת דכוונתם לומר שאין לומר שאמר לו שלבך אנסך לגבי שאין לו מה לכתוב על פינקסו כיון שהוא פטור מקרבן אבל לא נתכוונו לומר שאם חייב קרבן היה צריך לכתוב על פנקסו ומ"מ הלשון דחוק דמשמע יותר דסברי התוס' דצריך לכתוב על פנקסו

אמנם היה נראה דאפשר לומר עוד בזה דאולי בזמן הזה אם אנו עושין תשובה ומתכפר לנו שוב אין אנו צריכין לכתוב על פנקס ראין אנו חייבים עוד בקרבן ואף אם לא הספיק לעשות תשובה עד שנבנה הבית מ"מ לדעת המבי"ט יהיה סגי שיעשה תשובה כיון דבשעת החטא היה שלא בפני הבית ולא היה חטאו גדול כל כך ורק לרמב"ן בכה"ג יצטרך להביא קרבן ומ"מ רבי ישמעאל בן אלישע כיון דהיה בפני הבית כמבואר בגמ' בברכות דף ו' אע"ג דכשחטא בשוגג היה כבר שלא בפני הבית מ"מ כיון שהיה חי בפני הבית צריך כפרה כמו בפני הבית ואף במעשה דרב כהנא ורב אסי בשבועות שמא י"ל דכיון דהוו אמוראים תשיבי בני מעלה וכבפני הבית דמו וצריכים עדיין להביא קרבן חטאת על חטאם אף שחטאו שלא בפני הבית ושמא עד"ז יש לפרש הגמ' ביומא ועדיין צ"ב

ומצינו כעין חילוק זה ברמב"ן עה"ח בפרשת ויקרא פ"ד פסוק ב' וז"ל ולא הזכיר בכהן המשיח וכפר עליו ונסלח לו כאשר הזכיר בשאר החוטאים בקהל ובנשיא ובהדיוט אולי לרוב מעלתו לא יתכפר לו לגמרי עד שיתפלל ויתחנן לאלוקיו כי מלאך השם צבקות הוא וצריך להיות נקי וטהר ידים כו' עכ"ל ועל דרך זה יש לבאר החילוק דמצינו דגבי נשיא כתוב אשר נשיא יחטא ודרשו חז"ל בתורת כהנים אשרי הדור שהנשיא מביא כפרה על שגגתו וראיתי מי שהקשה אמאי לא הזכיר לשון אשר גבי כהן משיח אמנם להנ"ל י"ל דכיון דאין מתכפר להכהן המשיח לגמרי אפילו ע"י הקרבן עד שירבה בתפילה ותשובה וכו' לא נופל על קרבנו לשון אשר מלשון אשרי הדור שהכהן המשיח מביא כפרה על שגגתו

I'm sure there are plenty more "exceptions to the rule." I'd appreciate hearing about any you think of.

Behaaloscha, Bamidbar 9:7 and 11:4. Consuming Passions

There's an interesting contrast in our parsha between two groups.  Both had their basic needs, they were missing nothing essential, and both were distraught over their frustrated passion for something better. These are the Te'meiyim (9:7) and the Mis'onenim (11:4). (For the purposes of this discussion, I am combining the Mis'onenim and the Assafsuf, based on the Alschich and more.)

The Te'meiyim knew perfectly well that they could not bring the Korban Pesach.  This is a basic halacha that they were taught in Mitzrayim, and they obviously knew it.  So if you're pattur, if you have a din oneis, then that's it.  The same Ribono Shel Olam that gave the mitzvah also said that under the circumstances, they could not fulfill the mitzva.  But they couldn't stand it, they came to Moshe Rabbeinu and begged him for an eitzah, because the inability to enjoy the mitzva was so painful.

Then you have the Assafsuf, who had the Mahn, the most nutritious food in the world.  They knew that the Ribono shel Olam had made it available to them so that they could live a more spiritual life in perfect health without any patschkerai, שעשה לי כל צרכי.  But they said that their souls were dry as dust, they couldn't sleep at night, dreaming of the tasty foods they used to have in Mitzrayim.  Yes, we have all we need, but we don't have what we desire.

Two worlds.  There will always be people whose main interest in life is to experience the most exotic and most rare delicacies, who smirk at those who live simple lives but derive their greatest satisfaction from being mehadeir far beyond what is necessary in halacha and mitzvos - two disparate groups: the Chevra and the Kadisha*.


I think that this contrast is presented not only to highlight the difference, to show how high or how low a person can choose to live their lives.  I think the Torah is teaching us that the two groups have a great deal in common.  Both of these groups expressed the same human tendency, the tendency to seek something in life that excites you, a passion that fills your heart and mind.  It's human nature, but human nature is an engine, and an engine can power many different kinds of machines.  The same passion that inflames the animalistic drives can be the "engine" that powers the quest for purity and Godliness. There's nothing wrong with desiring a physical pleasure. What's wrong is allowing the desire to become so fiery and consuming an addiction that it dominates your life decisions. The Asafsuf, deprived of their pleasures, were so frustrated that they regretted leaving Mitzrayim.

On reflection, one realizes that the "engine" metaphor actually is used in our parsha.  The parsha begins with a description of Aharon's lighting of the Menora, a fire that spread enlightenment and spirituality.  But later, in the parsha of the Mis'onenim, the punishment was a fire that burned around the edges of the camp- ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה.  The fire was meant to teach the Misonenim that they were missing the opportunity to direct their passion toward Torah and Mitzvos and dveikus, so that their experience in the Midbar would make them the angels they were capable of becoming.  They were using their fire to inflame their desires.  As the Alshich says, 

היתה עליהם אז למשא עבודת ה' ועמל התורה, וקצים בפרישות תאוות חומרם. על כן היו עושים מצות ה' בעצבון כמתאוננים, כקצים בעבודתו יתברך. אך לא ערבו אל לבם להוציא מפיהם מלים. כי בושו מקונם יתברך וממשה רבם. והוא עון פלילי, כמאמר הכתוב (דברים כח, מז) "תחת אשר לא עבדת"' וכו' "בשמחה ובטוב לבב".

Unfortunately, they did not learn their lesson, and the immediate result was the episode of the Slav.  We're hungry!  We can't stand this constant perfect Mahn, we want the hedonistic experience of Taavah- his'avu Ta'ava, they wanted "desire."  It's the same fire, but Aharon used it to light the Menorah, and for the Mis'onenim it only inflamed their hedonistic desire for good and plentiful meat.  The Torah teaches us בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.  Use the fire to light a Menorah.

It is easy to say "Be disciplined and thoughtful" and "Don't impetuously pursue wordly pleasures." But is there something you can do to help make it happen? The Torah gives us good advice by showing us another contrast, and this time, once you see it, it is obvious. 
Who were the ones that began the complaints about food? The אספסוף, the Assafsuf. The Torah tells us that it is easy enough to be influenced by an environment that focuses on the enhancement and fulfillment of physical desire. Bamidbar 11:4

 והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר  

The best way to combat this is to create an environment that encourages the pursuit of spiritual growth, a focus on Torah and Middos. To do this, one needs to seek out the company of Gedolei Torah and Marbitzei Torah. Moshe was told אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, Esfah li, gather Gedolei Torah. Bamidbar 11:16

ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך

Here you have the stark contrast between the אספסוף and the אספה לי., between the lowlifes that get together for a good time, and the tzadikim that gather to do avodas Hashem. The only way to avoid the רדיפת התאוות הבהמיות ובקשת תענוגי העולם influence of the אספסוף is by cultivating a relationship with the אספה לי שבעים איש מזקני ישראל so that you can learn how to live a life of חכם לב יקח מצוות.

(I don't mean that the Torah requires asceticism, or that Olam Hazeh and Olam Haba are mutually exclusive. I just meant that an undue focus on ta'anugei olam hazeh is an impediment to growth in ruchniyus. As Rabbeinu Bachaya says in Toldos,

השתדלותו של אדם במאכל ובמשתה והיותו משתעשע בציד שהם תענוגי הגוף בעולם הזה הלא היא סיבה לבזות עבודת השי"ת ויראתו לעשותם טפל ותענוגי הגוף עקר, וזאת היתה מדתו של עשו, הוא שאמר ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה)

*   This originally said "and the Nosei arono shel Yosef.  Rabbi Dr. Nachum J cavilled that they were Mishael and Eltzaphan.  I had chosen Nosei because I thought it sounded better.  As a compromise, I changed it to Chevra Kadisha, which covers both Mishael/Eltzaphan and the Nosei arono shel Yosef.  It sounds peculiar, but it's correct.  Either one is better than "The barbecue and the bar bei rav."


note
This parsha contains a far greater concentration of forms of the word "asifa" than any other parsha in the Torah. I mentioned two, the contrasting Asafsuf and Esfah li. But there are many others, including Moshe being "gathered" to his house before the Slav came, and the gathering of the Slav, and Klal Yisrael not traveling ad hei'aseif Miriam, twice. I'd love to hear a way to tie them all together.

note
I used this, slightly modified, at my grandson's bar mitzva - Akiva Lawrence - in June 2019. Harav Mordechai Eisenberg also mentioned it in his chumash shiur that week at Kollel Horaah of America. Listening to Harav Mordechai, I realized that the delivery of this vort might be improved with a little play acting. Imagine a child using his or her most annoying voice to wheedle something out of you - "But it's not faaaaair!" It would be nice after mentioning the Misonenim and describing their dissatisfaction to mimic them saying "But it's not faaaaair!", and then to use a similar nusach for the Tmei'im who wanted to somehow be mekayeim the mitzva of Korban Pesach. "But it's not faaaaair!"

Shalos Regalim- The Mitzva to Present Yourself to Your Rebbi on Yomtov להקביל פני רבו ברגל

The basics are well known. I'm posting this because of several good he'aros.

1. The Gemara (RH 16b) derives from the story of the Ishah HaShunamis

מדוע [את] [הלכת] אליו היום לא־חדש ולא שבת

 that one is obligated to present himself to his Rebbi on Regalim.

  אמר רבי יצחק: חייב אדם להקביל פני רבו ברגל

2. This is brought lehalacha in the Rambam, but not in Hilchos Yomtov, where it would seem to belong. It is in Hilchos Talmud Torah 5:7

וחייב לעמוד מפני רבו משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיתכסה ממנו ולא יראה קומתו ואח"כ ישב. וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל

3. Reb Yonasan Eibshutz in Yaaros Devash ( 1:12) explains that going to the Beis HaMikdash on Yomtov had two benefits - the experience of seeing a tzadik provides spiritual elevation, and being seen by him imbues you with kedusha. Yes, that's not really two different benefits. It's one benefit, achieved actively and passively. (He is addressing the issue of how the Gemara proves a chiyuv on Regalim from a passuk that says Shabbos and Rosh Chodesh. He answers that when there was a Bayis, there was no need to go on Regalim, because you went to the Shechina. So the chiyuv was only on Shabbos or Rosh Chodesh.)

ידוע דענין קבלת פני חכמים יש בו שתי תועליות, אחד, הרואה אותו מקבל ממנו ברכת שפע וטוב, כמו שהרואה פני רשע פוגם בנפשו ומשיב רעה לעצמו, כן הרואה פני צדיק משיב לנפשו שפע טוב וברכה, כי עליו חל ושורה אור שכינה. ולכך אמרו [עירובין יג ע"ב] האי דמחדדנא מחבריא דחזיתא לר' מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי. ויש עוד תועלת בזה, במה שהצדיק ותלמיד חכם רואה אותו, כאמרם ראיה של צדיק לברכה, כי כמו מן בעל ארס, קוי אור היוצאים מן העין מזיקים לאדם, ולכן יש אנשים אשר מזיקים בראות, ויוצא מתוך עיניהם ארס, וכן בלעם הרשע, קוי עין שלו היו מזיקין. כן קוי עין היוצאים מן צדיק לברכה, וראייה שלהם לטובה. וא"כ יש בצדיק שתי תועליות, אחת שאנו רואים אותו, והשנית שהוא רואה אותנו

4. The Noda Biyehuda (II OC 94, while explaining why this halacha is not brought in the Tur and Mechaber,) says, similar to the Yaaros Devash, that the benefit of appearing before a Rebbi on Yomtov is that doing so influences the talmid in a positive spiritual manner. (He is also addressing the issue of how the passuk supports a chiyuv to go on the Regalim. He answers basically the opposite of the Yaaros Devash - that really, one should go every Shabbos, but you can't obligate Kavod for a Rebbi greater than the obligation of Kavod for the Shechina. When there was a Bayis, it was nice to go every week, but the obligation could not be greater than three times a year.)

בשבת וחודש שיש בו תוספת קדושה שהרי יש בו קרבן מוסף יש מקום לקבל פני רבו שגם על הרב ניתוסף אז שפע להשפיע על תלמידו, והוא הדין ברגלים.

5. According to the Noda Beyehuda and the Yaaros Devash, the reason one ought to visit his Rebbi on Yomtov is because it is a day that is spiritually auspicious and will provide spiritual elevation, similar to appearing in the Beis HaMikdash. Simply being in the presence of the Rebbi imbues you with kedusha and revitalizes your neshama.

6.  The Pnei Yehoshua in RH asks, why would a woman be chayav to go to a Rebbi, if it's zman gramma and an aspect of Talmud Torah in which women are peturos anyway. He answers that because of the special relationship and spiritual resonance she had with Elisha, it was a svara that she should go to him. (He also addresses the Shabbos+Rosh Chodesh ≠ Regalim, and explains that since women don't work on Rosh Chodesh, they're free to go, while men are busy working. He doesn't talk about Shabbos for some reason. ) What matters to us here is that he says that the yesod of this chiyuv is to go and hear divrei Torah, or at least some aspect of Talmud Torah.

ואמר ר"י חייב אדם להקביל פני רבו ברגל כו', מכלל דבחודש ושבת בעי למיזל.  ולכאורה יש לתמוה כיון דמהאי קרא יליף ר"י, הו"ל למימר חייב להקביל פני רבו בר"ח כדמסיים מכלל דבר"ח בעי למיזל, וכה"ג קשה על הרמב"ם ז"ל שפסק כר"י דדווקא ברגל. 

ונ"ל ליישב משום דבלא"ה קשה אלישנא דקרא דבעלה של שונמית אמר לאשתו מדוע את הולכת וגו', ובעי ר"י לדייק מינה דבחודש ושבת בעי למיזל, האיך אפשר לומר כן דהא נשים פטורות ממ"ע שהזמ"ג אפילו מצוה דאורייתא, מכ"ש מחיוב דדברי קבלה, אלא ע"כ צ"ל דבכה"ג לא מיקרי מצות עשה שהז"ג, שמצד הסברא היה חייב להקביל פני רבו בכל שעה, אלא א"א משום ביטול מלאכה כדילפינן מאפס לא יהיה בך אביון, אבידתו ואבידת רבו אבידה שלו קודמת, ודבר ידוע בתוספות ובפוסקים שאין לנשים לעשות מלאכה בר"ח כדאיתא בירושלמי ובפרקי ר"א, הובא בטור א"ח סי' תי"ז, נמצא דלפ"ז אתי שפיר דבנשים השוו ר"ח לשבת ומועד, דר"ח נמי מקרי מועד, משא"כ אנשים פטורים בר"ח משום ביטול מלאכה. ונהי דמעיקר הדין אף בנשים לא שייך כלל דין זה, כיון דנשים אינם חייבים בת"ת, מיהו כיון דקרא בשונמית כתיב שהלכה לגבי אלישע שהיה נביא, והיתה תדיר אצלו, והכירה במעשיו שהיה איש קדוש, מש"ה הצריכה לילך להקביל פניו כנ"ל,

7. The Ramban in Yisro (20:8) says that the mitzva is because of the spiritual benefit one derives from being in the presence of kedusha and hearing words of Torah.

וטעם לקדשו שיהא זכרוננו בו להיות קדוש בעינינו, כמו שאמר וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד (ישעיה נח יג). והטעם, שתהא השביתה בעינינו בעבור שהוא יום קדוש, להפנות בו מעסקי המחשבות והבלי הזמנים, ולתת בו עונג לנפשינו בדרכי ה', וללכת אל החכמים ואל הנביאים לשמוע דברי ה', כמו שנאמר (מ''ב ד כג) מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת, שהיה דרכם כן, וכך אמרו רז''ל (ר''ה טז.) מכלל דבחדש ושבת בעי למיזל.

8. According to the Ramban and Pnei Yehoshua, Shabbos and Yomtov offer special opportunities for growth in Ruchniyus, and the purpose of this halacha is to take advantage of  that kedusha to learn Torah from your Rebbi.

8. Many mefarshim are surprised that the Rambam brings this halacha in Hilchos Talmud Torah in the context of showing honor to your Rebbi, because this is not how any of the four we quoted above understand it.

     a. According to the Yaaros Devash and the Noda Beyehuda, it would appear to be an aspect of Hilchos Yomtov: just as the Rambam says that Yomtov is mechayeiv you to present yourself in the Beis HaMikdash (with the Korban Chagiga - according to the Sfas Emes in the beginning of Chagiga, or in order to bring the Korban Chagiga- according to Reb Meir Simcha there, Hilchos Chagiga 1:1,) he should say that Chazal said that Yomtov is mechayeiv you to present yourself to your Rebbi.

     b. According to the Ramban and the Pnei Yehoshua it is bechlal not a din of Kevod Rabbo, it is simply a din that on Yomtov, there is an enhanced opportunity for spiritual growth, and learning Torah from a Rebbi is the best way to actuate that potential. So for the Rambam to put it in Hilchos Talmud Torah as an aspect of kevod Rabbo is difficult.

9. Additionally, one should ask, that since according to both the Yaaros Devash and the Noda Beyehuda, the purpose of this halacha is to gain from being in the presence of a tzadik, why davka go to your rebbi? Go to the biggest tzadik that is available. According to the Ramban and Pnei Yehoshua, find out who's in town, and go to him, if he's a greater talmid chacham.

10. The answer to all these questions is the same (and this is really pretty clear in the Noda Beyehuda,) Yes, the purpose is to gain the benefit of being in the presence of a tzadik, to experience and be elevated by his or her kedusha, to hear Torah on Yomtov. But which Adam Gadol do you go to? The din of Kevod Rabbo tells us that in choosing which tzadik to visit, choose your Rebbi. More than that - going to someone else is a zilzul of your rebbi. He may deserve to be mezulzal, but that's not your job. An aspect of the Rebbi/Talmid relationship is that you need to be mechabeid him. In particular on Yomtov, the Torah is mechayeiv that you present yourself and bring a korban to the Ribono shel Olam, lir'os v'leira'os, so, too, on Yomtov Chazal were mechayev you to present yourself to your Rebbi,  li'ros v'leira'os, and show him honor. 
.
11. The Pnei Yehoshua makes much more sense now. He is saying that the chiyuv to be mechabeid a Rebbi is applicable primarily to one who is chayav to learn Torah.  Since when does a woman have a chiyuv of Kevod Rabbah? But since the Shunamis was especially influenced by Elisha, the chiyuv of kevod rabbo/rabbah applied to her as well.

The Rambam, too, can agree with the Ramban, that the purpose is to benefit from the Rebbi's Torah and Kedusha. But who to go to? Go to the one you have a chiyuv to honor.

12. This may seem elementary. As is the case with many good teirutzim, it is only elementary after you read it. In fact, many achronim have misunderstood the Rambam and other mefarshim because they didn't realize this.

13. This mehalach in the Rambam is VERY MEDUYAK in Reb Meir Simcha in Hilchos Chagiga 1. Reb Meir Simcha says that the mitzva of R'iyah in the Mikdash has two inseparable parts; re'iyah and the korban. It's not pshat that the mitzva is Re'iyah and the Re'iyah is mechayeiv a korban. Pshat is that the mitzva is to bring a Korban, and it is done with Re'iyah. You can't send a shaliach.
Rambam:

ב  הראייה האמורה בתורה--הוא שייראה פניו בעזרה ביום טוב הראשון של חג, ויביא עימו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה.  ומי שבא לעזרה ביום ראשון, ולא הביא עולה--לא דייו שלא עשה מצות עשה, אלא שעבר על מצות לא תעשה:  שנאמר "לא ייראו פניי, ריקם" (שמות כג,טו; שמות לד,כ).  ואינו לוקה על לאו זה, שהרי לא עשה מעשה.

Reb Meir Simcha:

 ומה שכתב רבינו לא די שלא עשה מצות עשה כו׳  הנה כן משמע מתו״כ ריש פ׳ אחרי דמדמה לביאת כה״ג ביוהכיפ דשם שלא עם הקרבן אין שום מצוה בביאתו כלל כן בישראל ברגל בלא קרבן לא קיים מ״ע כלל

If Reb Meir Simcha says that the Rambam holds that the ikkar of Re'iyah in the Mikdash is the Korban, and the heichi timtzah is by going in person and bringing it, so, too, he must hold, that when Chazal required that you see your Rebbi on Yomtov, it is a dual din as well. It involves giving your Rebbi Kavod for the Torah he taught you, and r'iyas panim. 

Just as by R'iyah in the mikdash, the Rambam puts it in Chagiga, not Yomtov, because the yesod, the ikkar, is the hakrava of the Korban and the heichi timtzah is the R'iyah, so too here, he puts it in Talmud Torah, because the ikkar is the Kavod HaTorah, and the circumstance of the mitzva is is by presenting yourself before your Rebbi on Yomtov.
Whatever else results is not as important. The Rambam holds that the concept of R'iyah is to honor the RBSO (by bringing a korban,) and in the application to a Rebbi, to honor the Rebbi. Sure, by Yomtov there are brachos, such as all the brachos the Torah gives for those that make aliyah laregel, and for sure there are benefits from presenting yourself to your rebbi. But the Ikkar is the kavod.

(By the way, RMS is not like the Sfas Emes in Chagiga, who holds that the Rambam's שלא עשה מצות עשה is because he was over on the lav, and the lav was mevatel the mitzvah. This is very different than RMS.)

14. So, bottom line: two very similar mehalchim in the Rambam's placement of this halacha in Talmud Torah.
a. The obligation is based on limud haTorah, but who do you go to? The din of Kevod Rabbo obligates you to choose your rebbi.
b. With Reb Meir Simcha - the ikker of the mitzva of re'iyah is the korban, and the heichi timtza is with Re'iyah, personally. The derabanan of Rabbo is the same. The ikker is kevod rabbo, and the heichi timtza is by going personally and giving him kavod.

15. This is a very good pshat, and I don't need a nafka minah. But I guess a nafka minah would be if your Rebbi is saying a shiur on Yomtov, and a more choshuveh talmid chacham is saying a shiur at the same time, the Rambam would say you should go to hear your Rebbi. But the truth is that you don't need the Rambam for that. The lashon of the Gemara is להקביל פני רבו, not להקביל פני צדיק או חכם.



UPDATE 
August 1 2017

I just saw a remarkable Alshich that Reb Chaim Brown brought down.  It is in Shmuel I:11, and it goes like this:

הענין אומרו את פני יהיה ע"ד מאמרנו על פסוק יראה כל זכורך את פני ה׳ אלהיך שהלא יקשה שאם הכוונה היא שיראה כל ישראל לפני ה׳ הראוי יאמר לפני ה׳ ואם הוא שיראה ה׳ לפני ישראל הל״ל יראה בשב״א הרי״ש וכן ראוי לשום לב אל אומרו כי תבואו לראות פני מי בקש זאת כו׳ שהל"ל לראות לפני או לראות פני בשו"א הרי"ש. ועוד כי ראות ישראל פני ה׳ הוא דבר בלתי אפשר. אך היא ענין ידועה מרז״ל ומה גם בספר הזוהר כי הצדיק נקרא אפי שכינתא ואין ספק כי אין תאותו יעלו ישראל אל בית מקדשו ועבירות בידן כי אם שידעו לפני מי הולכים ויתקנו עצמם תחילה למען יראו בפנים קדישי׳ שיקראו פני שכינה וזהו יראה כל זכורך את פני ה׳ כלו׳ עם פני ה׳ כנודע ממשמעות את שהוא כמו אם במקומות אין מספר שהוא יראה עם פני ה׳ עמו שיקראו פניו פני שכינה ועל הכנסם ועבירות בידם הנביא דבר נגדם בשם ה׳ כי תבואו לראית פני כלומר כאשר תבואו הלא הכונה היא לראות פני שתהיו מראים פני שבכם לפני אך מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי שתבואו ועבירות בידכם ואות׳ העבירות נעשו כנודע כחות הטומאה והם דבקי׳ בעושם נמצא שבבואם אל בית ה׳ בלכתו ילכו אתו ורמוס חצריו ית׳ יקרא  היות כחות הטומאה בחצרות בית ה׳. ושיעור העין היפכתם כונתי כי כאשר תבואו כונתי הית׳  לראות פני של קדושה שבכם לפני ומי בקש זאת שיהפכו ממה שהיא בידכם

He says that the mitzva of re'iyas panim on the Shalosh Regalim is not to "see" the Shechina of the Ribono shel Olam, it is to bring yourself to the madreiga that when you look in the mirror, or when Hashem looks at you, He will see the kedusha of the Shechina in your face.  

I don't know if this relates to our topic. But I do know that once the Alshich says that 

היא ענין ידועה מרז״ל ומה גם בספר הזוהר כי הצדיק נקרא אפי שכינתא 

the face of a tzadik is "apei Shechinta," then maybe that's the purpose of the Regalim, to see "apei Shechinta." It would be nice if you could see it in the mirror, but at least go and see it in someone else.

Parshas Bamidbar and Shavuos - מנו ועצרו, but It Is Not the Numbers

When Chazal instituted the reading of the Torah on Shabbos, the order of Parshiyos was not fixed. Nonetheless, there were certain requirements. The Gemara (Megilla 31b) says that the tochecha in Bechukosai must be done before Shavuos, and that of Netzavim before Rosh Hashannah.

תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן 

Tosfos there in Megilla has a slightly different perspective - that we do not want any vestige of klala to be read immediately after these two beginnings, so we get them out of the way.

שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר"ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת

The Maharit in a Teshuva adds that not only do we not want to read the klalos after these dates, we want to davka have a parsha in between, to be mafsik.

וכתבו התוס' שנהגו העולם להפסיק בפרש' אחת בין קללות לעצרת והוא פ' במדבר סיני וכשם שאמרו שלא לאחר כך אמרו שלא להקדים שיהיו קורין אותם שתי שבתות שלפני עצרת דלא מינכרא מילתא שכלו קללותיה אא"כ נקראים בסמוך לאחרית השנה

The implication is that in setting the order of Parshiyos it was more important to avoid a negative, to see to it that these two parshiyos of Tochacha for the sins of the past are not hanging over our heads at our new beginnings, on Shavuos and on Rosh Hashannah. Shavuos is the Rosh Hashanna for tree crops, and the first of Tishrei is the Rosh Hashanna for mankind.

Over time, simanim were developed to help us remember what to read. As the Mechaber says in OC 428:4,

 וסימן לפשוטה יפקדו ופסחו ולמעוברת סגרו ופסחו מנו ועצרו צומו וצלו קומו ותקעו:

So the siman for Shavuos is מנו ועצרו, Me'nu-count, atzru-Shavuos. On leap years, Bamidbar is two weeks before and Naso is immediately before Shavuos.

As is often the case, the reasons given by our Chachamim for their takanos are not the whole story. I don't know why, but sometimes the real reasons are hidden and left for discovery by individuals that pay more attention. Perhaps Chazal wanted us to experience the pleasure of discovery. With that in mind, I'd like to say something I heard from Harav Shimon Kalman Goldstein. The vort is his; he is not responsible for my presentation or my hosafos.

Medrash Rabba Parshas Vayeitzei, where Yaakov meets Rachel by the well, 70:9. Some see in it a foreshadowing of Mattan Torah.

ר' יוחנן פתר לה: בסיני,

וירא והנה באר, זה סיני.

והנה שם שלושה, כהנים לוים וישראלים.

כי מן הבאר ההיא, שמשם שמעו עשרת הדברות.

והאבן גדולה, זו שכינה.

ונאספו שמה כל העדרים

ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר, משום ר' שמואל: שאילו היו ישראל חסרים עוד אחד, לא היו מקבלים את התורה.

וגללו את האבן, שמשם היו שומעים את הקול ושמעו עשרת הדברות.

והשיבו את האבן, (שמות כ): אתם ראיתם כי מן השמים דברתי וגו':

To emphasize the relevant part of the Medrash -

ונאספו שמה כל העדרים

ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר, משום ר' שמואל: שאילו היו ישראל חסרים עוד אחד, לא היו מקבלים את התורה.

The Y'dei Moshe there explains

לפי דאיתא שאותיות התורה הם ס' רבוא נגד ס' רבוא נשמות ישראל על כן היו צריכים להיות דוקא במילואם ששים רבוא והרי מצינו מנחות ל א' בספר תורה שאם חסר אות אחת פסולה

Every single Jew at Mattan Torah was essential to Kabbalas HaTorah. If even one was missing, the Torah could not be given. Every letter corresponds to one Jew; you can't have a marriage with only one party; a Torah letter without a Jew whose Neshama resonates to that particular frequency is a dead and non-functional letter, and the Torah would be passul.  This can be seen in the Siman of Krias HaTorah - מנו ועצרו. Counting Klal Yisrael, as spoken about in Parshas Bamidbar, is essential to Kabbalas HaTorah. 

Let me make this clearer. Certainly, we see from here that every individual has a chelek in Torah, and that Torah is incomplete if anyone is not zocheh to his cheilek. But to me, there is a bigger chiddush here. Why were the shishim ribo necessary? It is certainly possible that this is a stratum of kedusha. You have a mezuman, an eidah/minyan, 22,000, and certainly 600,000, you have a step up in the darga of kedusha. One might say that this is why the shishim ribo were needed at Sinai, it was a critical mass, a quorum. . Or, like the Ramban says, because it includes all the permutations of human thought, Chacham HaRazim. The chidush here is that it was not so, it was not a matter of critical mass, or חכם הרזים. It simply is that every letter corresponded to an individual. Without that marriage, the letter was defective. We don't just passively receive the Torah - it is a dynamic relationship comprising two parts, the written Torah and the neshamos of Klal Yisrael.

It's not a matter of quantity, it's interrelationship, it's parallelism.

When Na'ami tried to discourage Rus from becoming a giyores, she told her that we have 613 mitzvos, and Rus answered עמך עמי. How were Rus's words responsive? Perhaps we can say that the Torah and the Mitzvos are not given to individuals, it was given to Klal Yisrael. Only Klal Yisrael as a whole can fulfill the entirety of the taryag, and only Klal Yisrael is fit for Kabbalas HaTorah- in this world, Klal Yisrael and the Torah are a unity.

It was not only the men that experienced this at Mattan Torah. The Ribono shel Olam gave us the din of prisha to ensure that the women were worthy of Kabalas HaTorah, no differently than the men. Whether the shishim ribo somehow includes the women, or that a man and a woman form a single unit, or, as the Pnei Yehoshua (Kiddushin 30a) suggests, we count על דרך מזה ומזה הם כתובים, I don't know. As the Chasam Sofer קובץ תשובות סימן נב says

"נשאלתי אם יש אתי לפרש הנמצא בספרי חצונים לרז"ל כי יש ששים רבוא אותיות לתורה, ואמרו כי ישראל ר"ת כן הוא, ועמדו למנין כל התנ"ך ואין בו כמו אלו.

תשובה. דברים הללו לא נמצאו בש"ס כי אם בספרי המקובלים, ואין לנו עסק בנסתרות ולא אתנו יודע עד מה, ואיך נעמוד למנין אותיות התורה. וכבר העידו חז"ל [קידושין ל' ע"א] שאין אנו בקיאין בחסרות ויתירות. 

And this vital and essential connection is not of merely historical interest, something that happened long ago in Midbar Sinai. The relationship of the Torah and Klal Yisrael is renewed every year, as if we are actually experiencing  a new Mattan Torah. This is true to the extent that there is a minhag to not do any surgical procedures before Shavuos, because the malachim were being mekatreig in order to prevent the gift of the Torah to the Jews, and that Kitrug happens every single year when the vows are renewed (see OC 468:9, Rema - ונהגו שלא להקיז דם בשום ערב יום טוב ואין לשנות, and MB sk38, (לח) שלא להקיז - דבערב שבועות יצא שד דשמו טבוח ואלו לא קיבלו ישראל את התורה הוי טבח להי לבשרייהו ולדמייהו וגזרו רבנן על כל עיו"ט משום ערב שבועות ושרעפי"ן שקורין באנקע"ס או קעפ זעצי"ן יש מתירין מלבד הו"ר שהוא יום הדין ועכ"פ בערב שבועות יש להחמיר.)  Every single Jew has a cheilek of Torah, and without his cheilek, the Torah is diminished.


I want to end with something the Maharsham says in his third introduction to his Teshuvos, something he heard in the name of the Nesivos.

שמעתי בשם הגאון מליסא ז"ל לפרש מש"כ כי לא דבר ריק הוא מכם כי הנה בתורה יש מקומות הכתובים ובזוה"ק ומדרשים דתיבת ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה ועי׳ פני יהושע קידושין לי ובחידושי חת"ס סוף חולין מש"כ בזה ויש גם מקומות פנוים וריקנים בתורה כמו בין חומש לחומש ובין פרשה לפרשה ודומיהם אבל באמת לא ריק הוא כי גם שם מלא אותיות נסתרים וגניזים שאינם נראים לעין והענין כי יש נשמות ישראל הראויים להדבק באותיות התורה ויש מהם שאינם ראוים להדבק בהאותיות ומ"מ נמשך חיותם ממקום הריק שבתורה 

The spaces have kedusha too. Some are zocheh to correspond to a letter, others to a space. The spaces serve a vital purpose and give meaning to the written letters.

My son Shlomo added that if you see the story with Yaakov and Rachel as a remez to Mattan Torah, you should also see there that even with everything in place, you need mesiras nefesh and ahavas hatorah in order to bring the Torah from potential to actual. You need a יחד לב of מסירת נפש.
Breishis 29:10

ויהי כאשר ראה יעקב את־רחל בת־לבן אחי אמו ואת־צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את־האבן מעל פי הבאר וישק את־צאן לבן אחי אמו

I have to add something I saw at Reb Chaim Brown's website that adds beautifully to this idea.  This is what he says:

....this amazing Koznitzer Magid (at the end of Avodas Yisrael) should make your Yom Tov.  In the last perek of Avos R' Yehoshua ben Levi tells us that a bas kol echoes from Sinai every day bemoaning those who ignore Torah.  The Mishna describes these people using the pasuk, "Nezem zahav b'af chazir...," it is like a golden ring in the snout of a pig.  M'mah nafshacha, asks the Koznitzer, how does this analogy make sense?  If people are learning, then they are not dragging the gold ring through the mud; if they are not learning, then they don't have the gold ring to begin with!  They have nothing, no connection -- where's the gold ring?
The answer must be, says the Koznitzer Magid, that every Jew, from the day he/she is born, has a connection to Torah built into his/her DNA.  We're not born with a silver spoon in our mouths -- we are born with a gold ring, a nezem zahav, the beauty of Torah.  The Mishna is telling us that it's up to us to make the most of that innate connection.  We can either seize the opportunity and hear the call from Sinai, or we can end up dragging that gold ring through the mud.  

 That's exactly what I'm saying. Like it or not, every Jewish Neshama is related to a letter in the Torah, its own kinyan. If the person becomes a tzadik, wonderful! If he becomes a rasha, the yachas to Torah is still there, but nebach, he's dragging it through filth.

Bechukosai, Bamidbar 26:21. Meta-Mitzvos.

Original version posted in 2011. This is slightly edited.

This relates closely with my other post on "Torah Values, a Drasha for a Bar Mitzvah."

Synopsis:
Although generally the Torah tells us what we must and what we must not do, there are some concepts and attitudes that we are expected to know without being told.  These are so fundamental that that in their absence, the mitzvos we do are essentially crippled.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

In Greek, the word Meta means after or beyond.  In English, it can be used to mean a fundamental truth beyond the self-evident, an abstraction that transcends and informs the reality with which it is associated.  It is both transcendent and fundamental.

Our 613 Mitzvos are defined clearly enough for us to know exactly whether we have or have not fulfilled them.  But there are meta-Mitzvos.  By this I mean an underlying attitude or a manner beyond the legal definition of any particular Mitzva.  Even if one fulfills a mitzva, he may have failed in the Meta-Mitzva.  Sometimes, failing the Meta is worse than not doing the Mitzva at all.

Here's an illustration: Reb Chaim's pshat in Kavanas Hatefilla.  Reb Chaim says that more fundamental than the Kavana of "what the words mean" is the Kavana of "standing before the King."  Even if you could get away with mouthing words and not thinking about what they mean, you cannot be said to be davening at all unless you are aware that you are standing before Hashem.  That, to me, is Meta-Kavana.

Three examples of Meta-Mitzvos come to mind.

1.  The Yerushalmi (Brachos 2:5) says that a laborer who eats during his work day cannot say the usual long form of Bentching, but instead says the first bracha and a shortened version of the rest.  The Yerushalmi says that even though we all are capable of working while we say the words of birkas hamazon, this is prohibited.  Because it is assur to work while you Bentch, the only option is to truncate Bentching,
The Taz (OC 191:1) says that this is true by all tefillos and by all mitzvos:

ודאי בכל המצוות לא יעשה אותם ועוסק בד"א כי הוא מורה על עשייתו המצוה בלי כוונה אלא דרך עראי ומקרא וזה נכלל במאמר תורתינו ואם תלכו עמי בקרי שפירושו אף שתלכו עמי דהיינו עשיית המצוה מ"מ הוא בדרך מקרה ועראי

He says that this behavior falls under the heading of walking with Hashem with indifference, the passuk in our parsha, Bechukosai  (Bamidbar 26:21), וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי, if you walk with Me with indifference and do not desire to listen to Me.  Even if a person does all the mitzvos, if he does them with a casual attitude, an attitude of indifference, he has failed the Meta-Mitzva.  We should keep this in mind when, during bentching, we distractedly begin brushing the crumbs off the table and stacking the plates.  Or patchkeh'ing with your phone when it buzzes during Shmoneh Esrei.  (The Magen Avraham there says it applies even to easy melachos.)


2.  What is worse, occasionally being Mechallel Shabbos, or scrupulously keeping Shabbos but not believing that Shvisa is a mitzva from the Ribono shel Olam?
In Devarim (27:26) it says אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם
Cursed is he who does not uphold the words of this Torah to do them.  The Ramban explains this to pertain to a Jew who does all the mitzvos, but does not believe in his heart that the mitzvos are divine obligations, that Hashem rewards their observance, that Hashem punishes their desecration.  The Ramban says that if a person does the mitzvos but doesn't believe they are min hashamayim, then he is subject to the curse.  If, on the other hand, a person simply violates commandments, that is, a person who eats chazir or does not keep the mitzva of Sukkah or lulav, but still believes they are true and that ultimately there is reward and punishment, that person is not subject to the curse in the parsha.  In other words, it is worse to do mitzvos but not believe they are from Sinai than to not do them but know that you are being a sheigitz.  (See the words of the Ramban below.)
This, by the way, should give pause to those that believe that Judaism is a religion of actions, Orthopraxy, and that belief, Orthodoxy, is not so important.  Unless, of course, they disagree ("He's a Rabbi, and I'm a Rabbi") with the Ramban.

Here is the Ramban.

"אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". 'כאן כלל את כל התורה כולה וקבלוה עליהם באלה ובשבועה' - זה לשון רש"י.  "ולפי דעתי, כי הקבלה הזאת, שיודה במצות בלבו ויהיו בעיניו אמת ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן ייענש ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם, הנה הוא ארור! אבל אם עבר על אחת מהן, כגון שאכל החזיר והשקץ לתאוותו, או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, איננו בחרם הזה, כי לא אמר הכתוב 'אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת', אלא אמר: "אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת..", כטעם: "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (אסתר ט, כ"ז) והנה הוא חרם המורדים והכופרים'.

3.  Devarim 28:47, תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב.  A person does all that is expected from him; but he does it grudgingly and resentfully, feeling that Mitzvos are an imposition he would prefer to be free of.  This is a sin that can chas ve'shalom tip the balance to the tochecha.  Imagine that!  The attitude makes such an enormous difference!   I remember hearing Reb Shalom Shvadron speak about this on the psukim in Malachi 3:13-14.  חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר יְהוָה. וַאֲמַרְתֶּם מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ. אֲמַרְתֶּם .שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹקְים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית -  The people said "It is futile to serve God, and what profit do we get for keeping His charge and for going about in anxious worry ( because of Hashem's commandments)."  Rav Shvadron asked, how can the people say "what did we say that was wrong?"   And the Gemara says that not only the people were clueless, even the Malachim didn't understand why Hashem was upset.  If they said shav avod Elokim, if they said ma betza, if they said halachnu kedoranis, it should have been obvious that there was a problem.  The answer is that they did every mitzvah, they did everything with hiddur, but they did it with sour faces and an attitude that the mitzvos were a burden.  They didn't chas veshalom say a negative word about the mitzvos, but their faces and slumped shoulders screamed out their dislike of the mitzvos.

(I later realized that the Chasam Sofer at the end of Vayechi says it is a deoraysa exactly based on this analysis. I wrote about it here.)

Summing up, I say that there are three Meta-Mitzvos: Reverence, Obedience, and Joy.

1.  Respect and reverence that focuses your attention exclusively on the Mitzva while you do it.

2.  Awareness that this Mitzva is Hashem's will as He taught us in His torah min hashamayim, and that we do the mitzvos because we are obligated to do as Hashem commands us.

3.  Joy that we have the opportunity to serve Hashem in a way that makes us into great and holy people.

Slightly off topic:  We find a similar idea in the context of Kibbud av.  Devarim 27:16, אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ.  Cursed is he who belittles his parents.  Reb Meir Simcha in his Meshech Chochma- explains that this is a person who belittles his parents because he knows they will be mochel.  Mechila might help; this person has not transgressed the mitzva of Kibbud.  He's not even like the Ma'achil petumos veyoreish Gehinom, because here, the parent is mochel.  But that doesn't help him.  His disparaging attitude is as great a sin as actual bitul asei.


(On the topic of Kavana, see the Chayei Adam on the Sefer Chareidim, discussed here.)

Behar. Spectacular is the Benchmark

Chazal say that farmers that keep Shmittah are mighty and valorous, like angels in their selfless fulfillment of Hashem's command. The Lutzker Rov says the reason Yovel only applies when all Klal Yisrael is in the land is because we cannot be expected to leave the land fallow for two years in a row unless two kedushos combine to bring about a supreme matzav of Kedusha - when the holy Klal Yisrael is fully settled in the holy land of Israel. The one year of Shemitah is barely possible, but two years? Impossible. 

So the observance of Shemitah is on the edge of human ability. On the other hand, in the Tochecha we are told that if (and, unfortunately, when,) Klal Yisroel fails to observe the law of Shemitah, the punishment is Galus, so that the land will rest in full payment of the Shmitah years it was wrongly worked. 

I don't understand. If fulfillment of Shmitah is so amazing - superhuman! - how can we be told that if you don't keep Shmita, the land will spit you out in disgust? As a young friend put it, someone is told that lifting a one thousand pound weight is possible, but only for the greatest athletes. Then he is told that if he doesn't pick it up, he will be severely beaten.

Similarly, the passuk in 23:32 says  ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. Don't be mechallel, and I will be made holy among you. Are these the only possibilities?

I saw that Reb Doniel Movshovitz says exactly that. 

כתבי הסבא מקלם ח״ב תר״ח

ועוד נכתב בזה (ויקרא כב לא לב) ושמרתם מצותי גו' ולא תחללו את שם קדשי שבאי עשיית המצוות בהידור ובדקדוק המחויב לכבוד המצוה יש בזה מגדר חלול השם החמור מאד שנראה ממנו זלזול בעבודה או אי הבנה בתוכנה מהותה ותכליתה ומצוי גם לפעמים שע"י שהאדם עוסק במצוה בשביל זה מקל הוא לעצמו באיזה עוול בחשבו כי ע"י המצוה כבר יוכל לסמוך לעשות איזה עוול ואי יושר והדבר עמוק בכוחות האדם ואכמ"ל מובן שאם באופן שאינו עוסק בהמצוה לשמה ועושה אותה שלא כמאמרה וכהלכתה שאז אפשר שיכנס בגדר זכה נעשית לו סם חיים וחלילה לא זכה נעשית וכו׳ ולזה הוא שהקדים הכתוב שור וגו' שיהיה הכל כהלכתו

דניא' מובשוביץ 

But that does not convince me. I've met two people that saw Reb Doniel, my mother and Yosef Aronovitz, zichronam livracha, and they both used exactly the same words (in Yiddish) to describe him - "He was a Malach, not a human being." And this is by the standards of the Kelmer Talmud Torah. So ein hachi nami, for a malach, of course kedusha is the only option, and lack of kedusha is chillul hashem.

But I saw the same idea in Reb Moshe's writings.  He says in the Darash  in Emor 22:32,

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל 

ול תחללו ונקדשתי, ופי׳ רש״י ממשמע שנאמר ולא תחללו מת״ך ונקדשתי  ולכאורה לא מובן הא הרבה דברים שליכא חלול וליכא קדוש ושייך שתהיה מצוה גם  לקדש? 

וצ"ל שמה שהאדם מאומד איך שצריך הוא להתנהג אם אינו עושה כן הוא ממילא חלול, וכדאיתא ביומא דף פ"ו כגון אנא דלא יהיבנא דמי לאלתר וכגון אנא דמסגינא ד"א בלא תפילין שלרב ולר יוחנן כשאינם עושים כן הוא חלול ה׳ אף שלגבי אחריני שלא אמודין בכך ליכא חלול ויש למילף מזה גם לאנשים סתם אם הוא ת"ח ומתרשל בלמודו כשאומדין אותו שיכול ללמוד יותר או לעשיר שיכול ליתן סך גדול על דבר גדול ונותן פחות הוא חלול ונמצא שכל שאינו מקדש הוא מחלל והוא מוסר גדול וראיה מהקרא להא דיומא

Reb Moshe says the same thing  by Eisav's rejection of the dangerous responsibilities of the Bechorah, in Bereishis 25:323.

הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה  

פרש"י שקשה ליזהר בה ולכאורה תמוה מה שנחשב זה לבזיון הבכורה כיון שמרוב חשיבותה היה ירא לקבלה ונראה שהוא משום שאדם צריך לקבל עליו לעשות לכבוד שמים אף שיש בזה אחריות כבדה ואף שיהיו עליו כמה ערעורים ע"י זה ואם אינו עושה כן הוא בכלל בזיון דכדאי הוא כבוד שמים ומצות ה' שיקבל עליו לעשות אף שיש בזה כמה עניני אחריות דלא כהרבה אנשים שאין רוצים לקבל רבנות וכדומה מצד יראת האחריות ויראת אנשים שיערערו וכדומה 

Even though he gave away the bechorah because Yaakov told him that it was a dangerous responsibility, he was said to be mevazeh the bechorah - ויבז עשו את הבכורה.

Reb Yerucham says a similar thing, in DCh'uM,  Vayikra, Emor, Biurim, 21:4.

העתקנו באריכות כל דבריך כי כשעם מפורש יוצא עיקר ענין קידוש השם ויסוד דיניו למתקוה לכל פרטיו עיקרו הוא הכרות השם (קאנטיקייט) את ה' האמרת העם דברים כ יט לעשותו חטיבה מיוחדת כסכרת מכל בכל וכל לנשאו בתכלית הגלוי ולהיות כולו אומר כבוד כל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים וכל הנהגה ופועל ידים כולם יאמרו כי הטוב ושעיקר וששועלת והיקר אשר בעולם הוא עבודת השי"ת ויראתו ותורתו בכל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים יתראה גלוי וברור קדותה והתנשאותן עד כי יאמדו עליו ודאי ברוך אלקי שניצון בן שטח בכל הנהגה רפרצל ידים יה פוכח וניכר מעלת השם ויוממותו הוא ענין וקדשנו במצוותיו הוציאנו והגביהנו הפרישנו והבדילנו ניכרים במעלותינו מהרונים ומצוינים על כל שעל ושעל הוא ענין הקדושה הבלטות והכרות המעלוס והפך הקדושה הוא מציאות החילול הוא השפלת מעלה אי הכרות ועלעלה זהו ענין התילול אם אף כל דהו מהאדם אף רמז אחד של עינים לא יקראו גלוי הצטיינות מעלתם הנה זה חילול ודאה נפלאות לראות מאשר נאמר פסוק ח אני ה' מקדישכם את הכהנים יעוין רמב"ן וכן להלן פסוק סו כי אני ה' מקוער אשר לא נאמד כזאת גי אם בכהנים כי הקדושה באמת היא בחינה הנקנית ברצון ובהשלמת החפץ והחשק בה ולא בכפייה ובכהנים אמד הכתוב וקדשתו על כרחו יפוין אור החיים כי קדושתם של הכהנים היא מצד עצם מעלתם' נתונה להם מאת השי"ת הצל כן נאמר עליהם פסוק ו ולא יחללו שם אלקההם כי באי ד כרת משלה הוא חילול השם ודאי וכנראה שגם בנזיר כן הוא הענין שדין איסור טומאתו למתים הוא מצד חילול השם כי נזיר ודאי בר מעלה ודא ואסור הוא ע"כ לחלל מעלתו ומעניין מאוד אשר כתב הספורנו במדבר ו ו וז"ל על נפש מת לא יבא לא יחלל עסקי קדושתו להתעסק בכבוד מתים וכאמרם ז"ל המבלי אין קוברים בטבריא שלהתיך לנציבין הנה ככהן כן נזיר וכנזיר כן ת"ח עומדים באזהרה לא לחלל מעלתם כל אהד בדיניו לפרטיהם אמדו בגמ' יומט פו היכי דמי תילול השם אמר רב כגון אנא וכו' ר' יוחנן אמר כגון אנא וכו' דבי ר' ינאי אמרי כל שחבריו מתביישין מחמת שמורתו וכר וכו' ואם תאמר הלא מצינו גדרים שיכולים למהול על כבודם אבל כל זה לא במקום כבוד מעלה איש מעלה אין לו דין לכשול על כבודו כי את המעלה הוא מחלל השא חילול השם ודאי מעלה וחילול שני דברים הפכים הם ובמקום חילול הנה זה ביטול המעלה ומעלה כי ישנה לו אינו הבעל להסירה בגונו עליו ודאי נקרא הפסוק וקידשתו בע"כ וכופין אותו לעמוד במעלתו אין לו הרשות להבטל ממנה אדם אשר יאמר אני לא איכפת לי ואוהב אני לחיות בין בהמות אין בזה ענין של הקפדה ולא הקפדה אדם אתה ולא בהמוך ובמקומך אתה מוכרח לערפד בן רביבה כי יאמר עניו אנכי ולא מקפיד ואינני רוצה להתגאות על חברת אנשים פשוטים לא בני תורה אלא עמהם אשב ואתערב וכמוהם בשוה את הנה הוא המתחייב בנפשו את מעלתו הוא מחלל וחילול מעלה הוא חילול שמו ית הגרי"ב זצל' הי' אומר שאף שנפסק הדין יור"ד רמג ב דאין בדורנו עכשיו חכם לענין שיתנו לו ליטרא דדהבא אם מביישו אבל לענין חילול הנטם הננו ודאי כתלכידי חכמים על מעלותיו לא יכול אדם לניקול ואפילו במקום מצוה אסור לו לחלל מעלתו כמנבאר בכהן ובנזיר ובמעשה דר"ע בנציבין הנ"ל בני תורה

צריכים תמיד לשמור על מעלתם בנפשו הוא לא להשפילה ולא לחללה בני תורה צריכים תמיד להכיר מעלתם לכל ולהתנהג בהתנשאות כמעלתם באהבת הבריות וכבוד הבריות ומדבר בנחת עם הבריות עד שכולם יאמרו עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלבסי תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו הוא ענין הקדוש גלוי ומוכר לכל אבל בן תורה כי עושה הנהגותיו שוה כשאר בני אדם יהי' אף מחמת טענתם ונמוקים צודקים אבל סוכ"ס הרי היוצא מזה כי בן תורה ולאו בן תורה שוים ושקולים הם הנה זה עצמו של חלול אין קדוש כה' השי"ת הוא מופרש ומובדל מכל מושגים קדושה היא כי ניכרת מעל כל ניכרת היא בכל שעל ושעל אחרת מכל מציאות וכן כל מעלה צריכה לעמתי בבועלתה מופרשת ומובדלת וניכרת לכל מכמו ואם לאו הרלהו חילול הפוכו של קדושה

These mefarshim are learning that the passuk is another way of saying ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. Those are the only options. There is no inertia, there is no floating in life. You rise, or you fall.

And this fits perfectly with the Netziv in שאר ישראל.   There's a fascinating (and hard to find) essay by the Netziv called She'or Yisrael, in which he addresses the causes of antisemitism. Among other things, he says that in this world, there are natural levels - דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל. Many have said that when something on a certain level loses its natural advantage and its specific function, its deterioration makes it fall below everything beneath it. The Netziv says that the natural function of Klal Yisrael is kedusha and prishus and histapkus. A Yisrael that does not have these traits appears subhuman, like a חיה.

 ואחר שזה הוא צורת ישראל, שיהיה בדד בגויים ומובדל מהם, על כן, בשעה שמבקש לפרוץ הבדד ולהתחקות אל פעולתם ולבסוף להסיר צורת היהדות, מה הקב״ה עושה באותה שעה להעמידו על תכלית צורתו, הנה הוא מעורר שנאה מן העמים בפועל, ומרחיקין אותו בעסקיהם ובמושבם עד שבעל כרחם ניכרת צורת ישראל ודבר ה׳ יקום

 לעולם.

עוד זאת טבע הענין נותן, שבהשחית ישראל את צורתו היא היהדות, נעשה שפל ונבזה בעיני העמים. כי זה כלל בטבע,.דכל בעל צורה גבוהה, כשנשחתה צורתו זאת, אזי נעשה פחות הרבה יותר גם מאשר איננו בעל צורה גבוהה כמותו, כמו בדומם צומח חי מדבר, שהצומח בשעה שפסק כח הצמיחה הרי זה נובל וגרוע מדומם, וכן החי אחר שמת ופסקה חיותו הרי זה מבאיש וגרוע הרבה יותר מהצומח הנובל, האדם כשמאבד דעתו הרי הוא גרוע מחיה ובהמה, וכן אדם המזיק גרוע מכל חיה רעה, כמו שכתבנו בהעמק דבר בראשית ו' מקרא ה'. והכי נמי ישראל כשמאבד צורתו היא היהדות כשהיא גבוהה נעשה גרוע מכל אדם חי, והרי הוא דומה אז כקוף בפני אדם, וחושבים אותו לבריה שאין עליה הצורה האנושית כלל.

 ודבר זה מרומז במקרא שם ו' כ"א. ״ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול״, והיחס אומר דרשוני ופרשוני, מה נצרך הכתוב ליחס את שם שהוא אחי יפת הגדול ובמה נקרא יפת אחיו הגדול עד ששם מתיחס אחריו שהוא אחיו אלא בא המקרא ללמדנו דשם באמת היה גדול במעלת צורתו מיפת ומשום הכי ביחס

בניו שהיתה להם אותה הצורה הנשאה היינו בני עבר ביחס זה היה גדול הרבה מיפת וע"ז כתיב אטי כל בני עכר היינו שהיו אנשי מעלה גבוהים מבני יפת ועל אלה האחרונים נאמר יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם המשמעו שבני יפת יהיו בעלי שכל וירגישו בחכמת בני שם באהלי תורתו שהיא אלהית ואין לה קץ ותכלית כמו לחכמת ודעת אנושית ומשום הכי יבאו גם המה לשכון באהלי שם ללמוד מהם דעות ישרות ומדות טובות אבל כל זה רק ביחס בניו של שם שזכו למעלת בני עבר משא"כ שארי כניו שלא הגיעו למעלת בני עבר המה פחותים בצורתם מבני יפת הגדול בצורתם האנושית וביחס בניו אלה נקרא אחי יפת הגדול ומשום הכי אנו מתבזים במה שקוראים אותנו בני שם שגרוע הוא מבני יפת הגדול אבל כשאנו נקראים בני ישראל או זרע אברהם אזי אנו במעלה גבוהה מבני יפת.

 ואחרי שכן הוא שבאבדן הצורה הישראלית תאבד גם כן הצורה האנושית בעיני העמים על כן לא יפלא אפוא בעינינו אם שפלים ונבזים אנחנו בעיניהם כאילו העברנו מעלינו הצורה האנושית כלה והושע הנביא ח' ח' אמר ״נבלע ישראל עתה היה בגוים ככלי אין חפץ בו״, פירוש כאשר נבלעה היהדות, ונשארה בסתר לבבם בלבד, ובגלוי יבושו בצור מחצבם, עתה שהגיעו למדרגה כזאת, היו בגוים בבזיון ככלי אין חפץ בו, שאינו עומד אלא להיות נשבר ח"ו.

There are other ways to learn this. For example, you have Rabbeinu Bachye on 22:32, who understands the contrast to teach us that although the sin of Chilul Hashem cannot be erased with Teshuva, it can be remedied through Kiddush Hashem.

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. חלול ה' הוא עון חמור ביותר, ומצינו שויתר הקב"ה על עבודה זרה ולא ויתר על חלול ה', והוא שאמר הנביא (יחזקאל כ) ואתם בית ישראל איש את גלוליו לכו עבדו ואת שם קדשי לא תחללו עוד, ואמרו רז"ל על עון זה שאין כח ביום הכפורים לכפר ולא בתשובה לתלות ולא ביסורין למרק, אלא כלן תולין ומיתה ממרקת.

ואמנם מצינו תקנה לעון חלול השם כשיקדש את השם כנגד מה שחלל, ולכך סמך לו ונקדשתי וכן אמר הכתוב (משלי טז) בחסד ואמת יכופר עון, כלומר עון הרשע והשקר שהם הפך חסד ואמת, כענין החולי שאינו מתרפא אלא בהפכו, ומפורש אמרו רז"ל חטא אדם בלשון הרע יעסוק בתורה, חטא אדם בעיניו יזילם דמעות, וכן אמר דוד (תהלים קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך, לא שמרתי לא נאמר אלא לא שמרו. ועוד אמרו רז"ל אם עשית חבילות של עברות עשה כנגדן חבילות של מצות. רגלים ממהרות לרוץ לרע יהיו רצין לדבר מצוה, ידים שופכות דם נקי יקשור תפילין על ידו ויתן צדקה לעניים.

Another pshat is offered by the Sfas Emes in Emor, who says that zehirus in avoiding chillul Hashem will bring about Kiddush Hashem.

בפסוק ולא תחללו וגו' ונקדשתי, מצות עשה לקדש שמו ית', כמו שאמרו, מסור עצמך וקדש שמי, ובודאי יש מצוה זו לעולם אף שאין באין לידי נסיון, רק שהמצוה לקדש שמו ית'. וחכמים הוסיפו מסור עצמך, כי אי אפשר להיות מקוים ונקדשתי רק על ידי מסירת הנפש, וכשאדם מוכן לזה בא לכלל קדושה, כי מאחר שכתוב "בתוך בני ישראל", אם כן צריך האדם להיות נבדל מגשמיות, שהוא בחינת קדושה, וזאת לא יוכל להיות בלתי מסירת הנפש. והרי אמרו חכמים המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אם כן יש ללמוד קל וחומר מדה טובה המרובה שעל ידי קידוש שמו בסתר זוכין גם כן לבא להקדושה בהתגלות, ובסתר הוא בלב, וצריך כל איש הישראלי לייגע עצמו להכין את עצמו למסירות נפש בעבור קדושת שמו ית', ובכל מצוה כשמוכן לזה זוכה לקדושה, וגם נראה שהכתוב מקדים ולא תחללו כי חילול השם הוא דבר גדול, ומי שירא מאד מחלול השם ושומר כל מעשיו תמיד לבל יתחלל שמו ית' על ידי גרמתו שכרו שיזכה לקדש שמו ית' ושאם יבא לידי נסיון יעמוד בנסיונו... (תרל"ח)

בפסוק ולא תחללו וגו' ונקדשתי, כי קדוש השם היא מצוה גדולה וזוכין לה על ידי שנשמרים בעצמם מאד מחילול ה' חס ושלום שאין לזה שיעור, וכפי מה שנשמרים מזה זוכין לקדוש ה', וחכמים הגידו המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אם כן מדה טובה מרובה, השומר עצמו מחלול השם זוכה שיתגלה על ידו כבוד שמים בעולם, כי "ונקדשתי" היא הבטחה גם כן בפרט ובכלל, שבסוף יתגלה קדושת שמו ית' על ידי בני ישראל... (תרמ"א)

Another pshat is that yes, keeping Shmita shows valor and angelic faith, but all that is needed is to resolve to do your best. Once a person makes that resolution, the Ribono shel Olam will help him. This was something my father zatzal said over from his mesorah in Slabodka, and which I heard from the Ponovezher Rov (when asked how he had so much energy although he ate almost nothing.) Instead of writing it out myself, I found it said well in the name of Rav Ezrachi by someone named Abramovsky:

מאת: הרב ישראל אברמובסקי

"ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה"

מביא רש"י מגמ' בסוטה שנשתרבבה אמתה אמות הרבה

ויש לתמוה האם לא היה יותר פשוט לעשות נס שהתיבה תשוט אל עבר שפת היאור,למה נצטרך לעשות פלא כ"כ גדול שנשתרבבה אמתה אמות הרבה.

שמעתי לבאר מהגרב"מ אזרחי שליט"א ידוע שכל מדינה מתוקנת מכינה מחסני חירום, שמא יבואו ימים קשים שמא יגיעו זמנים שאינם מתוקנים, מלחמות, מגפות, מכות,ובכדי לקדם את פני הרעה מכינה המדינה מחסנים ענקיים עמוסים במזון ותרופות למשך חודשים רבים,אך מחסנים אלו סגורים הרמטית ואין גישה אליהם אלא בשעת חירום אם יעיז מישהו לגעת בהם בזמנים רגילים ייענש מיד שהרי הם מיועדים לשעת חירום שעת אין ברירה!

כך ברא הבורא את האדם בבריאה, כשנברא האדם ניתן בתוכו כל טוב, כישרונות ברוכים, מידות טובות, גבורה אך יחד עם זאת ברא הקב"ה לכל אדם מחסני חירום, בהם אסור לגעת בטרם הגיעה השעה שהיא שעת חירום. ומתי היא השעה כאשר נוצל כל אשר זמין בתוכו של האדם כאשר הוא זקוק לחירום שאין לפניו מקור אחר למחייה, וכאשר נפתחים המחסנים אין גבול לאוצרות הנשפכים מבפנים,אין סוף של ניסים

אבל רק בתנאי שכעת שעת חרום, רעב של חרום.

ניצבת בתיה בת פרעה על שפת היאור, ומרחוק שטה התיבה בין הגלים והיא מוכנה לעשות הכל בכדי להגיע להציל ולמשות את התבה אבל כל ניסיונותיה לא צלחו, ובכ"ז היא מאד מאד רוצה, ובתוך תוכה דחף שאיננו הגיוני מושיט את ידה לקראת התיבה, ובשעת הושטת היד ברור שלא תגיע אל התיבה אבל יש ביטוי לרצונה מעבר לקצה יכולתה, ולכן נפתחים המחסנים, וממחסני החירום יוצאת יד ארוכה על טבעית שתופסת ולוקחת את התיבה – והנה הוא משה.

אומר הרבנו יונה בשערי תשובה"כי יעזור ד' לשבים כאשר אין טבעם משגת ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו"

אומר הרבנו יונה כאשר נגמרה השגת ידו של האדם הטבעית אז יעזור ד' לשבים. אבל בלבד שינצל האדם את כל מה שניתן לו מהבורא רק שעת חירום שעת אין ברירה.

זה ה'סייעתא דשמיא' שמושפעת על האדם אבל 'פתחו לי פתח.. ואני אפתח לכם..'