Wednesday, February 1, 2012

Beshalach, Parshas Ha Man and Segulos

The minhag of being ma'avir sedra on the Parsha of the Man specifically on the Tuesday of Parshas Beshalach has become popular lately.  The idea that saying that parsha is a segula for Parnassa is brought from the Yerushalmi by many poskim, including the Mishna Berura (1:SK 13).  (Although the Aruch Hashulchan in 1:24 brings that the Prisha in SK 14 is the first to have brought that Yerushalmi, and that he, the Aruch Hashulchan, couldn't find it in his Yerushalmi, and he gives an explanation for why it's not found in Nusach Ashkenaz siddurim.)  The particular focus on Shnayim Mikra v'echad Targum on the Tuesday of Parshas Beshalach is attributed specifically to the Riminover, and denied, according to the Davar Be'Ito, by all the Riminover elders.  In any case, it's popular.

I think that Bnei Torah should remember an interesting Noda Be'Yehuda on a similar topic, that leads to a slightly different perspective on this particular "Segula."

I found the Noda Be'Yehuda particularly interesting because of its evolution.  The Noda Be'Yehuda quotes the Abudraham, who quotes the Sefer HaManhig.  Each of them add a little kneitch, as follows.

Sefer Hamanhig (end of Hilchos Shabbos, right before Hilchos Se'uda):
מנהג כל ישראל לומר במוצאי שבת ויתן לך  וכל הפסוקים של ברכות שיתברכו ישראל בשבת הבאה ומעתה ועד עולם, ובפרובינצא אומרים אחריה אין  כאלהינו ופטום הקטרת, ונראה הטעם לפי מה דאמר בבבלי ביומא מעולם לא שנה אדם בה מפני שמעשרת ונשלמה פרים שפתינו למען נתעשר ונצליח 

Abudraham (end of Hilchos Shabbos):

וכתב אבן  הירחי  נהגו  בפרובנצא לומר אחר אלו הפסוקים אין כאלהינו ופטום הקטורת והטעם
 משום  דתניא ביומא מעולם לא שנה אדם בה מפני שמעשרת שנאמר ישימו קטורה  באפך וסמיך ליה ברך
 ה׳  חילו.  ונשלמה פרים שפתינו למען נתעשר ונצליח  בכל דרכינו ע״כ .

Noda B'Yehuda (OC I:100)
ומה שנהגו לומר חרוזים הללו קודם לכן היינו לפי שמעשרת ולכן אומרים אין כאלהינו שלא נאמר כחי ועוצם ידי עשה החיל רק הכל מה׳ ניתן לנו ולו נאה לברך על העושר. ועי׳ באבודרה״ם

So the Manhig said that in Provence they would say Pitum Haketores Motzei Shabbos because it brings wealth.  The Abudraham quotes him and adds the source for the Segula, which is the nexting of the words Ketores and ברך ה׳  חילו, and the word חיל refers to worldly success.  The Noda Be'Yehuda quotes the Abudraham, and, focusing on the Abudraham's having noted the word חיל, he adds that the reason we preface the Ketores with Ein Keilokeinu is to remind us that we must never think that כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל, to remind us that it is not our efforts and cleverness that makes us wealthy, it is the Ribono shel Olam that makes us successful.

As the Mishna Berura puts it, (OC 1 SK 13),

ופרשת המן כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית וכדכתיב המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה ואיתא בירושלמי ברכות כל האומר פרשת המן מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו
The Parshas Ha Man is said so that a person will have faith that all his sustenance comes through Hashem's involvement with each person's individual affairs, as it says, he who took more had no extra, he who took less had no shortfall, to teach that excessive effort does not help a bit.  In the Yerushalmi in Brachos:  Anyone that says Parshas HaMon is guaranteed that his sustenance will not decrease.

great unknown and others, commenting at Chaim B's blog, expressed the idea very well.  They said that the primary purpose of saying this parsha is to internalize certain lessons and to inculcate greater bitachon.  To view it as a segula alone, gu said "... cheapens it and replaces a kesher with the Ribbono Shel Olam with a mechanical exercise." 

Chaim B, on the other hand, wrote:
I reject the dichotomy. 
When R' Chaim Volozhiner (a source even a Litvak can respect!) writes that he has a "segulah nifla'ah" (Nefesh haChaim 3:12) to ward away evil -- to always have in mind "ain od milvado" -- do you think me means to replace a kesher with Hashem with some "mechanical exercise," or magical incantation because he uses the dreaded word "segulah," or is the segulah gufa the means to deepen and strengthen that very kesher? 

If you understand R' Chaim Volozhiner's segulah as the latter, why insist on understanding the Riminover's any differently?

As Chaim implies, though I can't speak for him, which he does in the comments here as well, I think that the two approaches are not inconsistent or mutually exclusive.  To me it is clear that the purpose of saying Parshas Ha Man is to internalize lessons of hashkafa and bitachon.  But the Chidush of the Yerushalmi is that the act of focusing on these lessons while reciting the parsha of the Man is a segula for Parnassa.  In other words, there are three possibilities.
1.  Reciting Parshas Ha Man mindlessly is a mitzva of reading the words of the Torah, but it doesn't improve your parnassa.  
2.  Contemplating Hashgacha Pratis is a mitzva, but it does not necessarily strengthen your parnassa any more than would thinking about the Chazon Ish's Emuna U'Bitachon .  
3.  Reciting Parshas Ha Man with an intense focus on reinforcing your Emuna and Bitachon, your sincere faith and trust that Hashem provides for your needs, THIS combination of Parsha and Kavana is a powerful segula.

Segulos can be nice, and some have a good yichus, as long as you don't overdo them, as we discussed here.  But if do you say Parshas Ha Man, remember that it's not the mere incantation of the parsha that gives you parnassa, it is the Ribono shel Olam, about Whom we say  העושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכול.  The Urim ve'Tumim is beautiful, and without the Choshen, the Kohen Gadol is a mechusar begadim, but without the Sheim HaMeforash, it's not going to answer any questions.  Reciting the Parshas Ha Man as a means of strengthening our dveikus and emuna is the one and only true Segula for Parnassa.

We have to be careful to not allow the passage of time and yeitzer hara of magical thinking to debase our minhagim.  I heard from an adam gadol that he thinks that the popularity of making a kiddush on a Yahrtzeit stems from the time that people would make a siyum for the zechus of the niftar, and since making a siyum is hard, they kept the kiddush and dropped the siyum.  Here, too, let's try not to be אוחז את הטפל ומניח את העיקר.


I found a very relevant teshuva in the Tzitz Eliezer, 17:30, as follows:  (If you have the Bar Ilan, or have the time to patchkeh with it, I'll give you my password and you're welcome to fix the errors.  Or you can just go to and read it in the original there.  I am fully aware of certain controversial psakim Harav Waldenberg has written and their reception by other poskim, so I'm not being ממשכן myself for his psak, but it's interesting and informative in any case.)

 סימן ל
 האיסור  להתרפאות  בד״ת ובאמירת תהלים והיה״ר שלאחר מיכן עבור חולה. בשבועות דף  ט״ו ע״ב :  רב י  יהושע בן לוי  אמר להו להני קראי וגני, היכי עביד  הכי והאמר ריב״ל אסור להתרפאות בדברי תורה, להגן שאני, ואלא כי אמר אסור דאיכא מכה אי דאיכא מכה אסור ותו לא והתנן הלוחש על המכה אין לו חלק לעוה״ב, הא אתמר עלה א״ר יוחנן ב רוקק שנו לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה.

א) הרמב״ם בפי״א מה׳  ע״ז הי״ב  פוסק בזה בזה״ל הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא יבעת, והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן  בשביל שיישן לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דב רי  תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך, אבל הב ריא  שקרא פסוקין ומזמור מתהלים כדי  שתגן עליו  זכות קריאתן וינצל  מצרות וממזיקין הרי זה מותר עכ״ל, יוצא מזה שרק בריא מותר לו לקרוא פסוקין ומזמור מתהלים כדי שתגן עליו זכות קריאתן, אבל חולה אסור לו לעשות בכזאת.

 וכך  נפסק בשו״ע יו״ד טי ׳  קי״ט  סעיפים ח׳יי״ב, רק לא נזכר במפורש ״מזמור מתחלים״  כפי  שנזכר
 ברמב״ם ורק נזכר מקריאת ״פסוקים״ סתם וזה קשה לומר דכוונת השו״ע היא רק על פסוקים מן התורה ממש ולא מנ״ך  דבגמ׳ שבועות שם לא משמע כן, ובודאי כונת השו״ע לכלול בזה גם פסוקים בנ״ך. וראיתי  בספר משנת יעקב שי״ל  בזמן האחרון שמקשה לפי״ז על הנוהג המקובל לומר תהלים לרפואתו של חולה, וז״ל:  ותימא  דמבואר כאן דרק לבריא מותר אבל עבור חולה אסור לקרוא פסוקין ומזמורי תהלים כדי שתגן  עליו  זכות קריאתן וינצל  מצרות וממזיקין, וא״כ איך אנו אומרים פרקי תהלים על החולה ואח״כ אומרים יה״ר מלפניך  וגו׳ בזכות ספר תהלים שקראנו לפניך  וגו׳ בזכות מזמוריו וגו׳  ותשלח רפו״ש לחולי עמך ולחולה פב״פ וגו', הרי  לכאורה ד״ז  אסור לחולה כנז׳ ואולי מה שאומרים בזכות מזמוריו וגו׳ קאי על הרישא שבתפלה שתכפר לנו על  כל חטאתינו וכו׳ דזה בודאי מותר, ומה שאומרים אח״כ ותשלח רפו׳׳ש היא  בקשה מיוחדת אגב אמירת התהלים ואגב בקשת כפרת העונות וצ״ע  עכ״ל הספר. ונראה ליישב, דהנה התום׳ בשבועות שם מקשים מהא דאמר בשבת דף  ס״ז ע״א  לאשתא צמירתא לימא הכי וירא מלאך ה׳  אליו וכוי׳ ומתרצים דסכנתא שאני יעוין ביוי׳ד שם). והמאירי בשבועות שם כותב לתרץ שאין זה אלא כעין תפלה והבטחה שתבוא לו ישועה מתוך גודל הצרות וכו׳ ע״ש. ומצאתי  במאירי על מס׳ שבת שכותב לתרץ בעוד אופן, והוא, דאפשר שלא נאמר אלא כשעיקר רפואתו מן התורה, אבל כאן (בשבת) הוא מונה  הרבה דב רים בזולת הזכרת אותם המקראות ע״ש, יוצא לנו מהמאירי דמתי נאמר דאסור להתרפאות בדברי תורה, דוקא כשאינו עושה מלבד זה פעולה נוספת לריפוי המחלה, אבל אם נוסף לזה עושה עוד דבר אזי ליכא כבר להאיסור, ואם כן לפי״ז אם נוסף לאמירת תהלים נותנים לחולה תרופות לרפאותו מחליו אזי לא נאמר האיסור על  בכה״ג, ומיושבת בפשיטות קושית הספר הנ״ל, והתימא בזה תהא נשארת לפי׳׳ז רק על יחידים בודדים שלא משתמשים ברפואות לריפוי מחלת החולה ומסתמכין על אמירת התהלים בלבד.

 ב) עוד זאת ראיתי  במהרש״א בשבת שם שכותב לתרץ קושית התוס׳ וכן מה שקשה גם מההיא דאמרינן חש בראשו יעסוק בתורה כו׳ חש בגופו כו׳ שנאמר ולכל בשרו מרפא, והא אמ רינן דאסור להתרפאות בדברי תורה׳ והוא, דודאי אם
 האדם לומד משום רפואת הנפש שהיא התורה וממילא יתרפא גוף החולה ברפואת הנפש שרי׳ ולא אסרו להתרפאות בד״ת אלא בלוחש על המכה ולא נתכוון לרפואת הנפש כלל יעו״ש. ואם המהרש״א כותב להתיר היכא שהוא מכוין משום רפואת נפש בלבד, ורק ממילא יתרפא עי״כ  גוף החולה, הנה מצינ ו שכותב לומר בזה ביתר על כן בספר תורת  חיים עמ״ס שבועות שם, והוא, דשאני  הכא (בשבועות) שאומר פסוקים דרך לחש וזה ודאי אסור שעושה דברי תורה רפואת הגוף ואינן אלא רפואת הנפש, אבל התם (בחש בראשו וכו׳) איירי שעוסק בת׳׳ת לש״ש לקיים מצ ות השם שצוה ללמוד ומתכוין שיועיל לו זכות הת״ת  שיתרפא מחליו לכך שפיר דמי עיי״ש. הרי  שהתו״ח מתיר  אפילו כשגם מתכוין  שיועיל לו זכות הת״ת  שיתרפא מחליו מכיון שעיקר עסיקתו בת״ת  הוא לש״ש לקיים מצ ות חשם שצוה ללמוד. ואם כן לפי  דבריהם של המהרש״א והתו״ח מיושב בפשיטות ענין  אמירת  תהלים וע נ י ן  אמירת  היה״ר  בזכות וכוי, כי  תהלים הוא אומר לא בדרך לחש כי אם דרך תפלח ותחנונים לש״ש באשר כך הוא רצון ה׳ שירבו  בתפלה לפניו בעת צרה׳ ובזכות זה של מילוי רצונו יתברך  הוא מבקש שיועיל לו זכות זה שיתרפא  פב״פ  מחליו.

 ג) ו אני  מוצא דבעיקרן של דברים כוונו המהרש״א והתו״ח לדברי  ספר החינוך  מצוה תקי״ב,
 ומעמיס זאת בכוונת התירוץ של הגמ׳  בשבועות שם דלהגן שאני, וז״ל ואין הדבר חלילה דומה לענין חובר חבר שזכרנו וכבר אז״ל ע״ז אסור להתרפאות בד״ת,  אבל הזכירו לומר מזמורים אלו שיש בהם דברים יעוררו נפש היודע אותם לחסות בהש״י ולהשים כל מבטחו ולקבוע בלבבו יראתו ולסמוך על חסדו וטובו, ומתוך התעוררותו ע״ז יהי׳  נשמר בלי נזק וזהו שהשיבו בגמ׳  בענין זה וכוי ואמרו להגן שאני, כלומר לא אסרה תורה שיאמר  אדם ד״ת  לעורר נפשו לטובה  כדי שיגן  עליו אותו הזכות לשמרו עכ״ל׳ הרי כנז״ל, וחזינן דהחינוך לא הזכיר בדבריו לחלק בזה בין חולה לבריא, והיינו מפני שכל שעושים כן כד י לעורר את הנפש לחסות בהשי״ת ולהשים בו כל מבטחו, ולקבוע בלבבו יראתו ולסמוך על  חסדו וטובו, ושהתעוררותו בנפשו לטובה  תגן עליו זכות זה, בכל כגון דא אין חילוק בין אם הוא עושה כן בור בריא או אפילו עבור חולה, ושרי בכל גוונא לעשות זאת, ושמחתי למצוא בספר מעין  החכמה על המצוות מבעהמ״ח עצי  ארזים (ד׳ קע״ו׳ דפוס לבוב) שכותב נמ י דמספר החינוך משמע שגם בחולה הדין כן ע״ש. וא״כ זהו איפוא ענין  אמירת התהלים שאנו אומדים עבור חולה כדי  לעורר את הנפש לחסות בהשי׳׳ת ולהשים בו כל מבטחנו, ולקבוע בלבנו יראתו והסמיכה על חסדו וטובו, וזהו גם ענין  אמירת  היה״ר שלאחר מיכן שתגן  אותו הזכות של התעוררות הנפש ע״י  אמירת  התהלים כמי  שה׳ ברוב רחמיו וחסדיו ישלח דברו וירפא את החולה מחליו. [ויעו״ש  בס׳ מעין החכמה מה שמחדש לומר בביאור סוגית הג מ׳  בשבועות דבפסוקים שיש בהם שם שמים אינו  מן הכופרים כי  אם ברוקק אבל בלא״ה לא דמכיון דאית בהו הזכרת ש״ש  הוי קצת כמו להג ן וכמתפלל שיעזור לו ה׳  בזכות התרוה, ובהני  פסוקי דלית  בהו הזכרת שם שמים אסור אפילו בלי רקיקה ע״ש ואכמ״ל],

 ד) כדאי להזכיר גם שיטת כמה מגדולי  הראשונים כרבינו ישעיה  הראשון וריא״ז  והריטב״א דקסברי דרק כשיש מכה אסור, אבל אם יש עליו קדחת מותר  ללחוש ולהתרפאות בדברי תורה הואיל ואין בו מכה, וע פי״ז כותב חחיד״א ז״ל בספרו פתח עינים בשבועות דף ט״ו לתרץ בנקל ההיא דעירובין דף נ״ד  דחש בראשו יעסוק בחורה וכו׳ כי יש לחלק בין יש לו כאב או חולי כמו קדחת וכיוצא דאזי שרי, ודוקא בדאיכא מכה אסור יעו״ש.

 ה) עוד נראה שבכלל עצם האיסור אפילו כשישנו הוא רק חיכי שבוחר איזה  פסוקים או מזמורים לומר, אבל אם אומר אותם על  הסדר בלי ברירה אזי לא נאמר בכלל בכגון דא האיסור, ודבר זה יש לדייק מלשונו של הרמב״ם בה׳ ע״ז שם שכותב בלשון ״אבל הבריא  שקרא פסוקין ומזמור מתהלים״ ואינו כותב בלשון ״מזמור תהלים״  אלא מדייק לכתוב בלשון ״מזמור מתחלים״  והיינו שבורר מזמור ״מתהלים״  איזה  שיש לאומרו, ומינה  דהא  אם איגו בורר אלא אומר איזה מזמור שהוא אזי אין  בכלל איסור, ואם כנים ז.-נ,׳ בדברינו אלה יצא לנו דכשמתפללים על החולה אומרים תהלים מן המובחר הוא שלא לברור איזה מזמורי תהלימ  לומר׳ אלא ממקום שמתחילים לומר להמשיך את  האמירה  על הסדר.

ו) ולבסוף׳ מעין  הדברים שכתבתי  לומר בפתיחת דברי באות א׳  עפ״י המאירי בשבועות, נראה בהמשכיות לומר גם זאת, דאם הוא כולל באמירת הדברי תורה להחולה  לא רק עבור החולה כי אם גם עבור בריא דג״כ מותר  אז, כי  כשם שכתב המאידי  דמותר  כאשר משתף  רפואות המותר ותוהיינו, בהיות שמראה עי״ז  שאין סמיכותו  בעיקרו רק מהד״ת. כך יש לומר דמ ותר  נמ י  כאשר מראה שאמירתו הד״ת  איננו רק על הולד. כי אם גם בשיתו ף  על  בריא שמותר זאת, דעי״ז מגלה שאמירתו היא משום להגן, ואם כן יתכן איפוא שלכך מס ד ר י  הי ה ״ ר  שא ח ר  תהלים דאגו לכלול בנוסחת הי ה״ר  שזכות הא מ י ר ה תחול גם על הבריאים להגן, ובכפי שאומרים בו ״ותשלח רפו״ש לחולה עמך ולחולה פב״פ  ותקרא לשבוים דרור ולאסירים פקח קוח ולכל הולכי דרכים וכו׳ תצילם מכל צער ונזק וכו׳ ותשלח ברכה והצלחה כל מעשה ידינ ו ובו׳ וכו׳״, דמ כ י ו ן  שכוללים יח ד עם הבקשה שזכות האמירה  תג ן על החולה שתגן גם על כל הבריאים להצילם מכל צער ונזק אין כבר בעיה על איסור להתרפאות בד״ת.

 ובעשיית מי  שברך בציבור אחר אמירת  כמה מזמורי תחלים עבור חולה שלא מזכירים
 גם עבור בריאים, חרי באמת לא מזכירים שם גם נוסחת ״בזכות״ מזמורי תהלים, וא״כ י״ל שפיר בזה שהמי שברך היא  בקשה מי ו ח ד ת  אג ב אמירת  מזמורי התהלים. עכ״פ  אשכחנא פתרון. לקושית הספר והנה להן
 לישראל אם אין נביאים הן בנ י נביאים הן,


  1. >>>replaces a kesher with the Ribbono Shel Olam with a mechanical exercise

    I think GU is setting up a straw man (and I see you tried to avoid it by saying the approaches are not mutually exclusive). Segulos reinforce that kesher with Hashem; they are not a magical substitute for it. If anything, davka sifrei chassidus stress again and again the importance of not just going through the motions, but of having deep kavanah in every act of avodas Hashem. If certain ideas have become abused or misconstrued due to their popularization, that is not a fault inherent in the ideas themselves.

    If I can draw an analogy to different topic: If you mumble through "l'shem yichud..." in 10 seconds or less before doing a mitzvah and have no idea what it means, then the Noda b'Yehdah's criticisms (siman 93) and advice to stop saying are right on target. If you are someone like the Siduro Shel Shabbos and say "l'shem yichud..." with all the appropriate kavanos, then his teshuvah in defense of the minhag makes a lot of sense. It all depends on what you make of it. (No, I don't say l'shem yichud, so I have no personal ax to grind in the matter.)

  2. Cross posting this comment from my own blog here:

    >>>It cheapens it and replaces a kesher with the Ribbono Shel Olam with a mechanical exercise.

    I reject the dichotomy.
    When R' Chaim Volozhiner (a source even a Litvak can respect!) writes that he has a "segulah nifla'ah" (Nefesh haChaim 3:12) to ward away evil -- to always have in mind "ain od milvado" -- do you think me means to replace a kesher with Hashem with some "mechanical exercise," or magical incantation because he uses the dreaded word "segulah," or is the segualah gufa the means to deepen and strengthen that very kesher?

    If you understand R' Chaim Volozhiner's segulah as the latter, why insist on understanding the Riminover's any differently?

  3. Chaim, I've incorporated what you said into the post. Should have done it before, because you're right, it is not at all implicit in what I was saying, perhaps contrary. Again, if you mean "just saying it," I don't think Reb Chaim meant that would work by ain od either. I think Reb Chaim meant what I'm saying. And it's true, the word "segula" has been cheapened to mean a sort of Kamei'ah. I have nothing against Kamei'ahs, I learned Maseches Shabbos, but I find it uncomfortable to use pesukim like a kamei'ah, as I wrote on your site.

  4. Hardly a straw man; more like a Golem. The concept of segula today is [red string bracelet, the "hand against the evil eye", saying sefer tehillim a hundred times, etc., ad nauseum] a mechanical action to generate a quid pro quo. Put a quarter into the machine, a candy bar comes out.

    In the extreme, this is the same stuff as being sold by the bergian kabbala center to Rebbetzins Esther and Demi.

    There are people who read zohar, with absolutely no understanding of what they are saying. For some reason they believe that some magic power inheres in this. Personally, I think that if they would pick up a simple sefer on chumash and learn it, they would get infinitely more schar.

    I have no problem with sifrei chassidus; indeed I learn some. In fact, if Litvaks didn't learn them, nobody would understand what the authors were really saying.

    Ask most people how they view segulos; I suspect you will find my opinion of segula-embracers much closer to the truth than that they have the understanding of a Reb Levi Yitzchok or the Apter Rebbe.

    There are people with pictures of the last Lubavitcher Rebbe in their wallets, or one of the dollar bills he distributed [I was given one and immediately spent it]. How does this bring them closer to Hashem.

    The only positive thing I know about segulos for the average person is a story with my daughter. She was visiting me Israel in wanted a red bendel. When she found out how much they cost, she went to a yarn store, bought a hundred yards of the appropriate thread for almost nothing, then went down to kever Rochel. She asked the guard of permission, then wrapped it around the ohel as is the custom for "activating" the bendels. When she went back to America, she cut the yarn up and sold it to her classmates. She made a decent profit on the deal - but she never wore one herself. Now that's a segula for parnasa.

    Just for my personal information: do Gerrers go in for segulas?

    As far as the segula of the Nefesh HaChaim, it means to be aware of "ayn od milvado" and act accordingly. The are those, such as the Brisker Rov, who survived the war using this segula. But if a person has this in mind, yet has the slightest doubt as to its veracity - don't bet on its working.
    In other words, this "segula" is by definition a commitment to an amazingly high level of emunah.

    Yet if it were publicized among the hamon am, people would start mumbling it before buying a lottery ticket or taking the bar exam, thinking it is some kind of magic charm.

    I worked in kiruv for many years, both in the frun and non-frum environment. There were always those who preferred the crutch of segulos and brachos from "tzadikkim" to actually working on themselves the hard way.

    Reb Ovadya Yosef, Shlita, was once asked a segula for zikaron. "A segula for zikaron," he replied, "that's easy. Review everything you learn a hundren and one times."

    Which is why, when I hear of a segula such as this, I embrace it in the sense of trying to extract whatever sense and devaikus I can find in it. And then I reject it practically because I prefer not to seduced into the path of the segula-worshipers.

    BTW, I happened to be at the parashat Hamon in my being ma'avir sidrah on Tuesday, an I happened to say it. So I also have no personal axe to grind. Although I'm considering ordering a nice battle-ax to add to my collection.

  5. But why know anything, when there's so much available online. Here's an interesting compendium on a similar issue:
    הרשב"א ז"ל בתשובה סימן תי"ג וכן ריב"ז בפרק חלק כתב גבי לוחש על המכה וזה לשונו: "אם יש לו קדחת מותר ללחוש עליו ולהתרפאות בדברי תורה וכו'". וכן כתב תשב"ץ כי ב"ויהי נועם" אין בו שום אות ז', לומר לך שכל האומרו ניצול מכל כלי זיין.

  6. Nowhere, in any source that I know of, does it say that reading parshas hamon in and of itself has any value whatsoever.

    What has value is to internalize what Parshas HaMon teaches you.

    Same thing with "ain od."

    Internalizing it is a segulah, saying it is not.

  7. Dovid Shlomo, you are going too far. While it's true that all the mekoros say that one should concentrate on the true source of parnassa, if it were just an exercise in hashkafa the saying of the parsha would be irrelevant. It would say "צריך אדם להתבונן ולידע ולהאמין שכל מזונותיו ופרנסתו א ורק מהקב"ה" and then he will have bracha in parnassa. It doesn't say that. I says to say the parsha. Your comment entirely disregards the element of the saying of the parsha. I think that's an overreaction to the false emphasis on the segula aspect.

  8. I just want to note that the MB: "להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה" seems to say that the outcome of השתדלות is independent on the amount of effort. A similar approach is found in Messilas Yeshorim #21, saying one should make איזה השתדלות as a גזרת מלך, but must believe there is no causal relation between his efforts and the result. Such approach might be attributed to in the famous Ramban שהגזרה אמת והחריצות שקר, and is common among current Mashgichim.

    However, this seems to contradict Nidda 70b ירבה בסחורה. Also, I believe most Rishonim dealing with בטחון and השתדלות do not follow this approach, see e.g. Ramban (Dvarim 20:9) "ואין החפץ לפניו לשנות טבעו של עולם זולתי כאשר אין שם דרך בהצלה אחרת"

  9. Malbim in Shir Hashirim 2:3:
    there are two circumstances: if people rule their microcosms, their own bodies, according to seichel and bechira properly, then the macrocosm, the world, and nature, will be subordinated to the seichel ho’elyon, and there will be hanhogo nissiyis and nevua. But when teva rules over the microcosm, and people do not live by seichel and the yetzer tov to subordinate the natural impulses, then teva will become powerful in the world, and hashgocho will be cloaked under the veil of teva and mazal.

    Most importantly, the Ramban says this explicitly in Breishis 18:19, that Hashem’s hashgocho is only on the general ‘klolim’ of the world, and on individuals only when their time to be remembered comes. It is only the chasidim that are zocheh to ‘tomid eini Hashem aleihem’. So why do we all say “Elokeinu?”
    The answer is that there are many levels of hashgocho, even of hashgocho protis.

    The Malbim in Eicha 3:24 brings the Zohar that says that the nations are under sorim, and when the sar is boteil the nation is boteil. But Yisroel is birshus Hagavo’ah, and just as He is chai vekayom, Yisroel is also never boteil. So, Klal Yisroel as a whole has a higher madreiga of hasgocho protis. Second of all, although there are different levels for different people, it is not an all-or-none situation.

    In Shir Hashirim 2:9 the Malbim discusses the five aspects of Hashem’s relationship to the world. In that paragraph he says that “omeid achar kosleinu” means that Hashem is mashgiach “al hatzadik beyichud behashgocho protiyis. In this hashgocho protiyis for a tzadik there are three possible madreigos. One is where Hashem just protects him and nourishes him; The next is where Hashem gives him siyata dishmaya to understand the Torah; The third is where there is a closeness between them, and Hashem pours his spirit into him and gives him ruach hakodesh and nevua.

    We see from here that it is true to say that all of Klal Yisroel has hashgocho protis. The only thing is that there are many different kinds of hashgocho protis. This is really evident from the different madreigos people have in bitachon, and the correspondingly different madreigos they have in hashgocho protis. So Yosef was punished for asking the sar hamashkim to remember him, even though for others this would not be an aveira, but rather hishtadlus. For Yosef, however, it was contrary to the madreiga of hashgocho protis he had reached.

    So we can say that ein mazal leyisroel only applies to tzadikim, but still say that others have hasgocho protis, and also that Klal Yisroel has a special hashgocho. So we can all say Elokeinu in krias shma.

  10. See R Friedlander's Sifsei Chayim, Emunoh u-Bitochon, vol. 1 p. 96 where he brings the Rambam’s pshat in hashgocho protis that seems to accept the prevalence of mikreh for most people, and asks many kashes from Chazal and comes out with a different m’halach.

    See also the Ramban in Iyov 36:7 that says:
    To the extent that this individual comes close to God by clinging to him, he will be guarded especially well, while one who is far from God in his thought and deeds, even if he does not deserve death because of his sin, will be forsaken and left to accidents...Those who are close to God are under absolute protection, while those who are far from him are subject to accidents and have no one to protect them from harm...Since most of the world belongs to this intermediate group, the Torah commanded that warriors be mobilized...

    See also the Ramban in parshas Vayera (d’h Kee Y’dativ) and the Seforno in the end of parshas Tazria who say clearly that hashgacha protis is limited to Tzaddikim.

    See also R. Joseph B. Soloveitchik comments regarding the Rambam's approach to Hashgocho (Halakhic Man, p. 128):
    The fundamental of providence is here transformed into a concrete commandment, an obligation incumbent upon man. Man is obliged to broaden the scope and strengthen the intensity of the individual providence that watches over him. Everything is dependent on him; it is all in his hands. When a person creates himself, ceases to be a mere species man, and becomes a man of God, then he has fulfilled that commandment which is implicit in the principle of providence.

    See also Meshech Chochma( Shemos 13:9): "Divine Providence is manifest for each Jew according to his spiritual level as the Rambam explains in Moreh Nevuchim (3:18): Divine Providence is not equal for everyone but rather is proportional to their spiritual level. Consequently the Divine Providence for the prophets is extremely powerful each according to their level of prophecy. The Divine Providence for the pious and saintly is according to their level of perfection. In contrast the fools and the rebels lacking spirituality are in essence in the same category as animals... This concept that Divine Providence is proportional to spiritual level is one of foundations of Judaism.

    See also R Shternbuch’s discussion of Teva in his sefer on Chumosh in Shmos 13:16.

    Note, of course, that the Baal Shem Tov, claiming to a basis in Kabbala and the Ari Zal, says that hashgocho protis is absolute and universal, applying to bugs and atoms and leaves on trees. Recently, some Chasidim have been saying that anyone that doesn’t believe this is an apikores, since the rishonim didn’t have access to the torah taught to the Ari Zal and the Baal Shem Tov by Eliyohu Hanovi and Achiah Hashiloni. If holding like the Netziv, Reb Meir Simcha, the Ramban, the Malbim, and the Chinuch makes one an apikores, then we simply have to redefine apikorsus as being a good thing, and decide which kind of apikorsus is good and which is bad

  11. Eliezer:

    The commentators are commenting on why Parshas HaMon -- along with several other parshiyos -- are included in the siddur.

    The question as to whether the mere recitation has value (in terms of seeing to it that food will never be lacking) is explicitly addressed by Rabbi Zev Wolf of Zotamir in his Ohr HaMeier.

    Rabbi Zev Wolf was, of course, a Chassidishe Rebbe contemporary of R' Menachem Mendel, not some medieval rationalist.

  12. Add to the list of "currently on the apiskorsus watch list" the Sforno, vayikra 13:47

    To paraphrase an adam gadol, if that's what they give klep for in Shamayim, then sign me up.

    Unfortunately, again paraphrasing a joke told about Novarodock Mussar, they'll say about me "aych mir an apikores"

  13. What gu is referring to can be seen at
    or, in situ, at
    He says that the slumbering souls who never attempt to improve themselves by following Hashem's will definitely have no hashgacha pratis.
    Not that it matters, but you know that the Sforno was a doctor, and the Rambam was a doctor, and, there seems to be some dangerous hashkafic traps that might ensnare people in that profession, not that I'm chalilah saying that they were influenced, because only that Gaon could say things like that.