It's Time to Lawyer Up

I was just reading an article about Ben Brafman, a fine Jew and the last of  the great criminal defense stars. (He once told Sean Combs that he would defend him, and he gave him his home number. He assured his client that he will be available 24/6. Combs said, "What do you mean 24 6? If you're representing me, you need to be available 24 7!" Brafman explained that he will not be available on Shabbos. Combs said "Nothing doing. You defend me, you're available every day and all day." Brafman said no. If it's an emergency, you can call my associate, and if he thinks it's life or death, he'll send me a fax, and I'll decide if it is really an emergency. Brafman's reputation being what it is, Combs agreed. (Anyway, Cochran co-defended.) That Shabbos, the phone began ringing at the Brafman residence. It rang, they say, one thousand times that Shabbos, and Brafman ignored it. Motzei Shabbos, he called Combs and asked if it was him that called, and Combs said "Yes, it was me, and thank you very much, you made me ten thousand dollars. My friends bet me that you would answer the phone if I called enough times."

I know that if I received a summons naming me as the defendant in a legal action, informing me that I have exactly thirty days before commencement of the trial, the first thing I would do would be to call Benjamin Brafman. A good lawyer makes the difference between heaven and hell. What price can you put on that?

Thirty days before Rosh Hashannah. we begin blowing the Shofar. The tekiyas shofar is our summons, our הזמנה לדין. The first thing to do is to make sure that you have the best lawyer. Who is the best lawyer? Mitzvos and Maasim Tovim are our Saneigorim, our Praklitim in Beis Din shel Maalah. When you get the summons, it's time to lawyer up, and to get the best lawyer you can afford.

The Praklitim that you get from Torah, Teshuva, and Tzedaka work for you 24 7.

The first to mention this idea in print is the Leket Yosher, the talmid of the Terumas HaDeshen, in his sefer recording his Rebbi's hanahagos and psakim. 

לקט יושר, הלכות ימי הסליחות סוף סימן ט׳

נחזור לתשובה מראש חודש אלול ואילך יתחיל בזהירות כי אז שלושים יום קודם יום הדין זמן בית דין שלושים יום (ב״מ קי״ח) ותוקעים כדי להזהיר בתשובה לבקש זכויותיו ליום הדין 

Reb Ahron Kotler also used this Leket Yosher in Chelek II page 138.

כתוב בתהלים קי"ט צ"א למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך והמכוון לר"ה ויש להבין שהרי יום הדין הוא על הבריאה כולה והקב"ה מביא במשפט את כל המעשים ומה זה שייך לעבדות אך הפירוש שעבדיך עומדים למשפט היינו באים להישפט ומעמידים עצמם למשפט והנה ההזמנה למשפט היא מר"ח אלול כי זמן ב"ד הוא ל' יום וכבר עבר חודש אלול ולא עשינו ההכנות הדרושות להעמיד את עצמנו למשפט איחרנו עד כה ומן ההכרח לנצל לפחות את יום ערב ר"ה דמפורש בתנחומא שביום זה הגדולים יוצאים לקראת המלך ומוחל שליש לא רק להם אלא לכולם וזהו שאנו אומרים ביוצר לר"ה מאתמול קדמנוך לחלותך מלך 

והנה הטרודים בעניני העולם הרי אין שומעים כלל את ההזמנה לדין אבל בני תורה שתורתם אומנותם ויודעים את החיוב מה מאד גדול חיובם לבוא להעמיד א"ע לדין כי כידוע מ"ש חז"ל מו"ק טז א קראו למשפט ולא בא משמתינן ליה ואפי' נתבע על שוה פרוטה שהחוב אינו כ"א דבר מועט אעפ"כ מתחייב בעונש נורא על ההשתמטות והסירוב ולמדו כך מקרא ירמי' מו יז קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד וברש"י שם ד"ה קראו שם שמתא כלומר שמתא לפרעה שהעביר המועד כלומר שהעביר אותו מועד ששמו אחר מועד הראשון ע"כ ומה מאד יגדל החיוב לעשות את כל ההכנות לעמוד בדין והעמידה בדין היא שמכין את עצמו בטענות טובות ופרקליטים טובים וכי הא דתנן באבות פ"ד מ"ג כל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט דמלבד עצם הזכות והמשקל של המצוה קונה לו פרקליט היינו סניגור והסניגור הרי אינו משנה הדין בעצם אלא ממליץ ומראה צדדי הזכות דהרי נברא מכח המצוה מלאך ונעשה תיקון בעולמות וזוהי הסניגוריא כי כח הרע תובע וכמו בדיני התורה ישנם דינים התלויים בתביעה דוקא כמו קרבן שבועת העדות כן הוא בענין הדין שלמעלה שיש כח בתביעה ולהיפך בסנגוריא שהיא ג"כ בגדר תביעה לטובה וכאלו יש כאן עוד בעל דבר הנוגע גם לו וזוהי העמידה בדין להרבות בפרקליטים ולהיזהר מקטיגוריא והקטיגוריא היותר גדולה היא ח"ו אם אינו מחפש תחבולות לעמוד בדין ואינו טורח לרבות פרקליטים וכאילו אינו חושש כלל לדין וכתוב והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו וכו' לא יאבה ד' סלוח לו והלא כל תקות אנוש היא הסליחה של הקב"ה ולסליחותיך אנו מקוים ואם הקב"ה העיד בעצמו שלא יאבה סלוח לו מה עוד תקוה נשארה לו 

Rosh Hashanna. So Many Books

In Avinu Malkeinu, we ask to be written in Sefer Chaim, in Sefer Parnassah v'Chalkala, in Sefer Geula Vishu'a... Where do all these sefarim come from? I only know of two sefarim. There's the Sefer Chaim and the Sefer Meisim. 

I heard the answer from Harav Simcha Soloveichik. He said that the answer can be seen in the Ramban's Drasha for Rosh Hashannah, where the Ramban says that "Chaim" is not just life, it includes everything that enhances life. This is worth remembering when you daven, during slichos and every time you say "Sefer HaChaim."  It's not just Sefer Chaim or Sefer Meisim, it's Sifrei Chaim and Sifrei Meisim.

...מה שהזכירו חיים ומיתה אינן כינוים בלבד, אלא תפסו הם חיים, אב לטובות כולם, ומיתה, אב לרעות כולן, וכינו כל עונשין שבעולם, נגעים ומיתת בנים ועניות, וכל מאורעות רעות של גוף, בכנוי מיתה, וכינו כל הטובות עשר ונכסים וכבוד ובנים ושלום ובריאות בכלל חיים וכן עושין הפסוקים בכל מקום. זהו פירוש מימרא זו בלא קושיא ובלא פיקפוק. 

Similarly in his Shaar Hagmul.

וכן זה שאמרו חכמים ״לחיים ולמיתה״, אינן בימים בלבד, אלא כל העונשין שבעולם הזה  - נגעים ומיתת בנים ועוני וכיוצא בהן - (ע"פ נדרים ס"ד ב'), כולן כינו אותם חכמים בשם ״מיתה״, וכינוי השכר והגמול הטוב אמרוהו בלשון ״חיים״.

Tzedaka for Teshuva

Rosh Hashanna 16b: Four things tear up a bad gzeira: Tzedaka, Crying out, Changing the name, and Changing actions. Some say, also Changing dwelling (i.e., galus.)

וא"ר יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה צדקה דכתיב וצדקה תציל ממות. צעקה דכתיב ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם. שינוי השם דכתיב שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וכתיב וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן. שינוי מעשה דכתיב וירא האלהים את מעשיהם וכתיב וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה;וי"א אף שינוי מקום דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך והדר ואעשך לגוי גדול. ואידך ההוא זכותא דא"י הוא דאהניא ליה

The Rambam applies this beyond "tearing up a bad gzeira", and says that these are "the ways of teshuva." Rambam Teshuva 2:4-

מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו. שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח:

Three elements are self explanatory. If your past is terrible and you need to escape what you've done and who you were, if you need to to start over, you have to cry out to Hashem for forgiveness, change your behavior and even your identity.  But what does giving tzedaka have to do with it?

My question is not on the the Gemara itself,only on the Rambam. The Gemara is talking about nullifying a bad gzeira. If a person needs to stop a bad gzeira, then tzedaka is clearly effective. We find this by the din of Kofer-  for certain sins, a person has to give money in penance. Most famously, we find this type of Kofer kapara  by an owner of an animal that killed a person; it also is found after the sin of the Eigel, that they gave kofer as a pidyon. Baalei mussar and poskim often apply this to one that sinned, that either he should fast or give to tzedaka the value of the meals he would eat for a day or whatever span of time he should have fasted. As the Gemara in Rosh Hashannah said, this is explicit in Mishlei, once in 10:2 - לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה תציל ממות, and once in 11:4, לא יועיל הון ביום עברה, וצדקה תציל ממות. In fact, the Gemara in BB 10a-b says

א"ר חייא בר אבא רבי יוחנן (רמי) כתיב לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות שתי צדקות הללו למה אחת שמצילתו ממיתה משונה ואחת שמצילתו מדינה של גיהנם ואי זו היא שמצילתו מדינה של גיהנם ההוא דכתיב ביה עברה דכתיב יום עברה היום ההוא ואי זו היא שמצילתו ממיתה משונה נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה נותנה ואינו יודע למי נותנה 

So it's a simple fact  Tzedaka, done right, saves a person even from Gehinom, so it's the best thing a baal teshuva can do.
(As always, allow me to point out that optimally, one should not seek to exploit this simply for his own benefit, an act cynically referred to as "selfish altruism." One should allow the act of giving to engender in himself a true and deep empathy and love for his fellow. I wonder, it's possible that a person that gives with difficulty but forces himself to give because he wants the zechus of tzedaka, might be oveir on ולא ירע לבבך בתתך לו (Devarim 15:10.)

Additionally, one might argue, as Turnus Rufus did, that the poor suffer because that is Hashem's will, that there is a divinely ordained gzeira of poverty upon them. If so, it is not our place to interfere with that gzeira. Nonetheless, the aleph beis of being a Jew is that we give tzedaka. It doesn't matter what the gzeira is, tzedaka is appropriate. If so, we can say to Hashem that He has taught us that it doesn't matter what the gzeira is. The right thing is to give us tzedaka and relieve us.

But how does this relate to the mitzva of Teshuva itself?  Why does the Rambam say that these things are related to Teshuva?  It is possible that it has nothing to do with teshuva. It is possible that the Rambam is just telling us that these are the things that a baal teshuva should do, not because they are elements of teshuva, but because his sins ought to bring a gzeira of punishment upon him, and in order to erase that gzeira, he needs to do the things enumerated in the Gemara in Rosh Hashanna.

In Unesaneh tokef, when we say ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה, it also could mean that there are three separate things one must do to eliminate a gzeira, and those are teshuva, and tefilla, and tzedaka. It does not say and it does not even imply that tefilla and tzedaka are parts of teshuva.

However, the Rambam's language (מדרכי התשובה, not just מדרכי בעלי תשובה,) implies that he holds that these elements are related to the teshuva process, and not just things baalei teshuva do to prevent punishment for their sins. Again, I understand all of them, but not Tzedaka.

After reading the Chasam Sofer in his teshuvos (numbered differently in the various editions of added teshuvos- in one, called Likutei Teshuvos, it's 17, in another, it's 21,) the answer is clear, and I was guilty of assuming a false dichotomy. The Chasam Sofer says that  what we call "teshuva" means that if you have charata and vidui and kabbala you are to be called a good Jew, even a tzadik gamur.  But even after the teshuva is complete there remain the gzeiros ra'os that were nigzar because of the sin. Removing those gzeiros often takes more than teshuva alone- the Rokei'ach famously says that you need to suffer physical and emotional pain in payment or expiation for every single moment or act of pleasure you experienced in doing the sin. The Noda BiYehuda in OC 35 and Reb Moshe in OC 4:116 say the same thing, but the Chasam Sofer is most on target as far as our discussion, in that he asks the question we asked and then answers it. So I was wrong to say that there is teshuva itself, and after that, separately, there is the removal of the gzeiros of punishment. The pshat is that there are two disparate elements in the teshuva itself. The first step, which is what we are used to thinking of as the definitive "Teshuva," is regret for I act against Hashem. Failure to do teshuva aggravates the original sin by showing that you don't regret doing it, so, in a sense, the passive failure to repent means that you continue to be a sinner. Remorse, verbal admission, and abandonment of the sin means that you no longer are a sinner, and you are a tzadik gamur. But there remains the debt created by the act, and teshuva alone is not enough for expiation. Expiation is also part of teshuva. 

This is what Daniel told Nevuchadnetzar in 4:24-

להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטיך [עלך וחטאך] בצדקה פרק ועויתך במחן ענין הן תהוא ארכה לשלותך  

.Here is the Chasam Sofer

אודות עסק ביש, וז״ל: בתחלה צריכין אנו לבאר מהו תשובה המוזכרת בכל מקום, במס׳ יומא פ״ו ע״ב אמרינן היכי דמי חשובה, כל שבאת עבירה לידו פעם א׳ וב׳ וניצול הימנו, מחוי ר׳ יהודה באותו מקום ובאותו פרק ובאותה אשה, וזהו תימה, וכי מי שעבר על איסור אשח איש או שאר עריות חייבי מיתות ב״ד כריתות, בזה יכופר לו בעמדו באותו מקום וכו׳ ואינו חוטא, וכי על זה נאמר [שם] גדולה תשובה שזדונות נעשין זכיות. ועוד, וכי מי שעבר פעם אחת ומי שעבר עשרה פעמים תשובה אחת לשניהם. ועוד, חזינן לאבות הראשונים ה״ה הרוקח זללה״ה והשל״ה זללה״ה במס׳ ר״ה ברמזי ה׳ שופר מחמירין דבעי׳ סיגופים ותענית נגד כל כח וכח שבכל  בעילה, וכנגד כל כזית וכזית, והוא מתנגד לדרשת חז״ל הנ״ל.

 אכן האמת כן הוא, לאחר שהשליך גלוליו ועזב חטאו ועשה הסכמה עצומה שלא יגיע למדה זו לעולם, ומתחרט ותוהא על הראשונוח, הרי הוא ישראל כשר כאחד הישראלים ונאמן הוא על אותו הדבר עצמו שחטא בו, אף על פי שקודם ששב הורע אומנתו בדבר שנחשד בו, דהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו כמבואר במתני׳ דבכורות ל׳ ע״א, מכל מקום כיון שעשה תשובה לקבל עליו באמת ובתמים שלא לשוב לכסלו לעולם, הוה תשובה מעליותא, וכן משמע מפירש״י בבכורות שם ד״ה ר׳ ינאי אמר וכו׳, כגון דהוה חשוד אתרווייהו אשביעית ואטהרות וקיבל אתרווייהו שיזהר על שניהם עכ״ל, משמע להדי׳ שאין צריך כי אם קבלה להיות נזהר משניהם, תו פסקא חשדא דילי׳. אכן לא מפני זה נטהר מעונותיו, וצואתו לא רחץ ונכתם הוא לפני אדון הכל עד ישוב בתשובה שלימה על כל כזית שאכל ועל כח כל ביאה שבעל, אך במה  יוודע איפוא שנתחרט חרטה גמורה ויעזוב החטא הזה לעולם שנחשוב אותו לבעל תשובה להיות נאמן כנ"ל ואמרו חז"ל בעמדו באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה ואינו חוטא נדע שחרטתו גמורה ועזיבתו בהחלט אעפ"י שלכאורה משמע באותו מקום היינו במקום הסתר שהיה אתה עמה בשעת מעשה ואינו חוטא וזה אי אפשר לנו לידע וע"כ דלא קאי לענין נאמנות לדידן ודלא כנ"ל זה אינו דאיך רשאי לו לייחד עם אשת אישו וביותר שהוא בעל תשובה ועם אותה אשה עצמה שחטא ואעפ"י שעמד בנסיון ולא חטא מ"מ לא טוב עשה בעמיו וכן לא יעשה אע"כ כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' תשובה הל' א' באותה מדינה שעבר בה שפירוש באותו מקום אעיר קאי ^ והיתה מוכנת לו כל שעה כשעה ראשונה אבל הרוקח והשל"ה ושארי מחברים מיירי להבא להמלך להמלט על נפשו האומללה לסבול יסורין בעה"ז אזי תשובתו בצידו בספרים הנ"ל

וכן משמע בהרמב"ם הנ"ל שבפ"ב מה' תשובה הל' א' וב' כתב שהתשובה גמורה היא כשבא בידו דבר שעבר בו ואפשר לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה ולא מכשלון כח וכו' והיינו העזיבה ובהלכה ב' שם כפל הענין שהתשובה היא העזיבה ושינחם על הרעה ומשמע שזה מהני אפילו לע"ז שמביא על זה קרא ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וע"ש בכ"מ וא"כ משמע שזה יספיק לו ואח"כ בהלכה ד' כתב מדרכי התשובה להיות צועק תמיד וכו' וישנה שמו וגולה ממקומו ובהל' ה' מבאר יותר ע"ש והוי כסתרי אהדדי שבתחלה משמע שהעזיבה והחרטה לבד המה תשובה גמורה ואח"כ כתב שיגלה ממקומו אע"כ כנ"ל שעיקרי התשובה להיותו ישראל גמור כמקדם אעפ"י שעבד ע"ז מכיון שאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו סגי אבל מדרכי התשובה שיתכפר לו חטאו ועונותיו יעשו זכיות הוא שיהיה צועק ומתחנן וגולה ממקומו 

So the Rambam is as clear as day. If a person is a rasha and wants to be a tzadik, to be a Baal Teshuva, all that's necessary is contrition, admission, and disciplined resolution. After teshuva, a person can be a tzadik gamur. But to be cleansed, one needs more, and that can be thought of as the second step of teshuva. Even a tzadik gamur might have terrible gzeiros against him. The Rambam holds that the items listed in Rosh HaShanna remove the gzeiros that the sin caused. The stigma is gone, but the heavenly court's judgment needs more, and that is Part Two of Teshuva. Part one of Teshuva does not necessarily include Part Two.

This explains the Gemara in Rosh Hashanna 18, that Abaye and Rabba were descendants of Eli hakohen and as such were cursed to die young. But Rabba lived to 40 due to his Torah and Abaye to 60 because of his chesed. They were tzadikim gemurim. They had never sinned in the first place. But history had put gzeiros into their lives, and those gzeiros needed expiation through Torah and Chesed. 

אמר רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע שנאמר [ו]לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין 

The point is that their gzeira had nothing to do with being wicked. It was what they were born with due to the gzeira against their ancestor. They didn't have to do teshuva, and for them to do teshuva would have no relevance to the inherited gzeira.  Their reprieve was earned through chesed and limud hatorah.

This can be said very simply. As a general rule, what we call teshuva is so that you will be counted as a tzadik and not a rasha. Tzedaka is the second step. Tzedaka is to prevent yesurim. Teshuva does not help against yesurim, and tzedaka does not help to make you a tzadik. 

I assume this is only true by teshuva mei'yir'ah, not teshuva mei'ahava, but that's just an assumption.

I do admit, though, that I'm not sure about whether it's part of teshuva per se, or it is simply something a baal teshuva ought to be doing. My doubt stems from the Rambam's words מדרכי התשובה. If he held it was part of teshuva, he would have said מחלקי התשובה, not מדרכי התשובה. But I don't think it really matters. The lesson, the insight into what teshuva is all about and the role of tzedaka, is the same either way.

To sum up in the words of the Chafetz Chaim, I include a section of the translation of the Ahavath Chesed, done by Rabbi Leonard Oschry for Feldheim publishers in 1967. Rabbi Oschry's translation is done beautifully, as is all his work. (The Oschry family lived downstairs from us until they made aliyah in, I think, 1962. His children remain our dearest friends.) Rabbi Oschry's translation can be purchased at the Feldheim website.  The Hebrew original can be found here.

ANOTHER REASON FOR THE TORAH URGING THE PURSUIT OF CHESED

It would also be appropriate for me to elucidate the comment of the Yalkut on the verse in Psalm_ 17, "Let my Judgment come forth from Your presence." “Rabbi Levi said: The Holy One, blessed be He, said to David. ‘Havc you set up a Sanhedrin to no purpose? Let them try you.’ David answered Him: Master of the universe, You have written down in Your Torah (Exod. 23.8), ‘You shall take no bribe.’ They (the Sanhedrin) would be afraid to be guilty of accepting bribes when they try me. But You permit Yourself to be bribed, as it is said (Prov. 7.23), ‘He shall accept the bribe from the bosom of the wicked.’ And what is the bribe? —teshuvah, which the Holy One blessed be He receives from the evil-doers in the world, and also good deeds." The Holy One blessed be He said to Israel: My sons! Repent while the gates of teshuvah are still open, for I shall accept bribes offered in this world, but not when I shall sit in judgment in the world to come, of which it is said (Prov. 6.35). ‘He will not favor the offerer of bribes.’ ” It seems strange at first sight. What connection can  there be between repentance and good deeds on the one hand and bribery on the other? If repentance should, by right, be ineffective in the world to come, what has this to do with bribery? Is not God, the God of truth? The answer is that there are two factors by which God controls the world from above: the middoth of Justice. and of kindness and compassion. Now it is known that mans rewards and punishments in the world to come will be determined by the balance of his mitzvoth against the sins he had committed, as Chazal have asserted: “If the majority of a man‘s deeds are righteous, he belongs in the category of Izaddik: if iniquitous, he belongs in the category of rasha'.” Every intelligent person understands that once God takes His seat on the throne of justice during a trial, then even a man whose merits were exceedingly numerous would leave the Heavenly court condemned (unless he had strained with all his might to fulfill all the mitzvoth in all their details). Every one of his mitzvoth would be subjected to meticulous scrutiny to determine whether it had conformed to every requirement of the law. Even what is normally hidden from view (the nature of his mental attitude at the time) would also be most carefully examined for the proper love. awe and joy at its performance, and the other factors which are detailed in the Sefer Charedim, and as Scripture declares (Eccl. 12.14): “For God shall bring every work into the judgment concerning what is hidden . . ." Certainly He would find many mitzvoth the require ments of which were not completely fulfilled. and these would he excluded from the account. Then consequently. the person's iniquities would outnumber his good deeds and he would. God forbid. be designated a rasha, in heaven. Even had he repented of certain sins, his teshuah would be found. under scrutiny. to have been inadequate. However. if the Holy One blessed be He then decided to deal with man in accordance with His attribute of chesed and compassion — although it would. certainly. make a great difference whether all the dictates of the mitzvah were obeyed or whether some details were overlooked — nevertheless some redeeming feature would be found for his improper performance, and his merits would not be rejected. It is even conceivable that a person’s iniquities might outnumber his meritorious acts. Yet if God were to exercise the full measure of His compassion. the suns would be reduced in number. Assuredly many of them could be termed unintentional or ascribed to some extenuating circumstance. Then if these would be deducted from the iniquities. the person's merits would outweigh his faults and the name tzaddik would be assigned to him. Certainly If he had repented of his misdeeds. his teshuvah would be accepted, imperfect as it it may have been.
Of course every person would like God to treat him with kindness and compassion. Yet these divine attributes themselves are so exercised that they accord with the principles of Justice. In so far as man‘s conduct in this world exemplifies these characteristics, so does he attract the corresponding attributes towards himself from their Heavenly sources. If. in his dealings with others. he is accustomed to act according to these middoth he calls forth the Divine attributes of mercy. and then God has compassion on the world for his sake. of necessity. man‘s soul is fed by the fruits of his conduct. Hence he deserves that God extend the some consideration to him when he stands in need of compassion. As Chazal have declared (Shabbath 151b): “Everyone who has compassion on his fellow creatures. is himself granted compassion by Heaven." So the holy Zohar expresses it (Sidrah Emor): “The act below stimulates a corresponding activity above If a man performs a worthy act on earth. he awakens the correspending power above. Thus if a man does kindness on earth, he awakens chesed above, and it rests on the day which is crowned therewith through him. Similarly if he performs a deed of mercy, he crowns that day with mercy and it becomes his protector in the hour of and . i . giving him measure for measure. Happy is the man who exhibits the proper conduct below since all depends on his act to awaken the corresponding activity above.“

If during his lifetime a person was in the habit of not foregoing anything of his own. of not having pity on others, he reinforces the attribute of Heavenly justice. So afterwards. when he is in need of such benefits. he is paid back with his own attitude. God deals with him with that attribute. This is the idea expressed in Isaiah (3-10): “Say of the righteous that it Will be well with him; for they shall eat the fruit of their doings. Woe unto the wicked! It shall be ill with him, for the work of his hands shall he done to him.“

Here then is what Chuzal intended to convey by declaring that the Holy One, blessed be He, accepts repentance and good deeds as bribes. “Good deeds” refer to the charity and chm-(I which one dispenses in this world. These acts cause one‘s repentance to be accepted in Heaven. even if it is inadequate from the point of view of pure justice. By his good deeds the person has drawn the Divine attributes of chased and rachamim (compassion) towards himself while he is still alive. And so the very attribute of justice itself is inclined to treat him with chesed-- to give him full credit for his repentance and all his mitzvoth. Now we can appreciate why. throughout the Torah, God may He be blessed, pressed man to embody this trait. for as is well known from Scripture (Micah 7.18). “God desires lovingkindness." Hashem's desire is that the people be vindicated in their trials in the time to come and not, God forbid. be declared guilty. Therefor, many times over in the Torah. He commanded them to follow in all His ways. the paths of goodness and kindness. so that He will be able. in the end, to conduct Himself towards them in accordance with this middah. 

The Noda BiYehuda- 

 והנה מה שביקש מעלתו ממני לסדר לבעל תשובה זה תשובה על עונו והזכיר שהוא אדם חלוש מאוד לא יסבול קושי התעניתים וסיגופים גם הזכיר נפלאות מהתמדת לימודו יומם ולילה ואינו שח שיחה בטילה כלל ואינו שוכב בלילה במטה כלל. הנה הקשה לשאול ממני דבר קשה שאיני רגיל להשיב לשואל ממני שאלה בדבר שלא אוכל למצוא שורש בדברי הגמי והפוסקים כי לא מצינו בכל התלמוד מספר התעניות ימים חרוצים וקצובים לכל חטא ואשמה כפי חומר העון. הן אמת שצום כתיב בפסוק בנביאים לצורך התשובה שובו עדי בצום וגוי. אמנם הגבלת מספר התעניתים לא נתפרש לא בכתוב ולא בגמרא רק שספרי המוסר והתשובה האריכו בזה ורוב דבריהם בנוים על סברות כרסיות בלי שורש וספר אחד נשען על חבירו בלי יסוד כלל. ומצינו בזה הרבה חומרות והרבה קולות ולכן קשה עלי להשיב בזה, וביחוד אחרי רואי שהבעל תשובה עצמו הוא צורבא מרבנן יסדר הוא לעצמו הלא כל ספרי המוסר והתשובה מצויים ביד כל אדם. אמנם אחרי אשר מעלתו מפציר בזה והאיש הוא צורבא מרבנן ואיש חלוש לכן לא אמנע מלדבר קצת בזה

הנה עונו גדול מנשוא מצד חומר העון עצמו עון אשת איש ובפרט שהתמיד בחטא זה שלש שנים רצופות והיה עמה בבית ושכיחא ליי בודאי שאין מספר לרוב פעמים שבא עליה ולא יספיקו לו שנות מתושלח למספר התעניות בתשובת המשקל לפי תשובות הרוקח שדבריו דברי קבלה ואין לדמות דבריו לדברי האחרונים. ומה שהמציא בעל קנה חכמה תקנה לשבים שדי אם יעשה תשובת המשקל על אותה עבירה שלש פעמים דבר זה אין לו יסוד ואטו מי שעבר עבירה שיש בה מלקות כי פעמים והתרו בכל פעם מי סגי לו בגי פעמים מלקות והלא הב״ד מלקין אותו לפי מספר ההתראות ומשנה ערוכה אמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחת ואחת וארישא קאי שהיה שותה כל היום. ומה שלקח סמוכים שבפעם השלישית כבר נכתם עונו בנשמתו מעבר לעבר ואין מקום לחטא הרביעי לחול דבר זה אין לו שחר ואטו בנשמתו לבד פוגם והלא פוגם למעלה וכשארז״ל ותשכח אל מחוללך. ולא עוד לו יהיה כדבריו עון עצמו אינו נמחק וכל אחד רווחא שביק וכאשר שב על הראשונים חלו האחרונים, וכעין שארז״ל במסי שבועות דף כ״ז ע״ב חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא דאי משכחת רווחא חייל שאם נשאל על הראשונה חיילא שניה. ואין דרכי לעיין בספרים הללו רק קצת אני זכור מילדותי. אלא שאומר אני כל זה אם היה התענית דבר המעכב בתשובה אבל באמת אין התענית רק דבר טפל לתשובה, ועיקר התשובה הוא עזיבת חטא וידוי דברים בלב נשבר חרטה בלב שלם התקרבות והתלהבות לאהוב את הבורא והיינו תשובה שישוב אל הי וירחמהו, וישוב אל הי היינו שידבק בו אבל שאר דברים תענית וסיגופים אינם עיקרים. ותדע הרי זה בלתי ספק שהתשובה מכפרת כפרה גמורה ודבר זה מפורסם בתורה ונביאים וכתובים ובשני התלמודים ובכל המדרשים והנביא אומר (יחזקאל יח) ובשוב רשע מרשעתו וגוי (שם לג) כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו וגוי. וגם זה אין ספק בו בזמן שסנהדרין היה נוהג אם עבר על חייבי מיתות ב״ד אחר ההתראה אף אם שהו עדים ולא באו לבית דין שנים רבות ובין כך עשה זה תשובה והרבה סיגופים ותעניות לאין מספר יותר ויותר מתשובת המשקל הנזכר ברוקח ושוב אחר כל התשובה באו עדים לב״ד והעידו הא ודאי שאין הב״ד משגיחין על תשובתו ושורפין וסוקלין לפי עונש החטא, והדבר יפלא כיון שודאי שהתשובה הועילה וכבר סר עונו וחטאתו נתכפרה למה יומת ונקי וצדיק אל תהרוג כתיב. ובהדיא אמרו בריש אלו הן הלוקין חייבי מיתות עשה תשובה אין בית דין מוחלין לו. אלא ודאי גזירת הכתוב הוא שאלמלא כן בטלו עונשי תורה בכללן ואין אדם שיומת בב״ד כי יאמר חטאתי והנני שב וכיון שהקב״ה רצה ליתן עונש מיתה על קצת עונות כדי שיתיירא האדם מלעבור לכן נחוץ הוא שלא תועיל התשובה להציל ממיתת ב״ד. ואי ס״ד שתשובת המשקל הוא עיקר בתשובה א״כ ודאי שנאמר למשה מסיני כל עון ואשמה משקלה ומשקל תשובתה לפי ערכה, ומעתה למה לא יועיל תשובה להציל ממיתת ב״ד ואעפ״כ כל עונשי מיתת ב״ד לא יבוטלו דנחזי אנן אם סיגף עצמו לפי משקלו ובפרט שהרבה סיגופים יש שאין להערים כגון לישב ערום בפני הדבורים וגלגול שלג וכיוצא מהנזכר בספרי התשובה ומי שלא עשה לפי משקלו יומת בבית דין, וגם בתענית אין להערים שאם העדים יבואו תיכף לבית דין יומת שהרי עדיין לא התענה. ואין לומר דאכתי היו בטלים כל עונשי ב״ד משום דבשעת התראה הוא ספק פן יעשה תשובה והוה התראת ספק, הא ליתא דמן הסתם העדים יביאוהו תכף לב״ד, ועוד תינח למ״ד התראת ספק לא שמה התראה אבל למ״ד שמה התראה וכן קיימ״ל מאי איכא למימר, אלא ודאי שאין לסיגופים ותעניות עיקר מן התורה ועיקר התשובה הוא חרטה גמורה. וזה יכול להיות ברגע אחד ואם אתה אומר שתשובה תציל ממיתת ב״ד בטלו כל דיני מיתות ב״ד. ואף שבארבעה חילוקי כפרה ארז״ל שאם עבר על כריתות ומיתות ב״ד תשובה ויוה״כ תולים ויסורים ממרקים הרי שהיסורים עיקר הכפרה ואי אפשר לגמור הכפרה בלי יסורים. אומר אני הן אמת שצריך יסורים אבל כבר ארז״ל עד היכן תכלית יסורים אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים עיין שלהי פרק יש בערכין, הן אמת שדברי הרוקח דברי קבלה והרי הוא נתן תשובת המשקל, אומר אני שודאי נחוץ הוא לבעל תשובה כדי לשבור לבו הזונה שיוכל להתחרט בלב שלם וכל זמן שלא נשבר לבו אי אפשר להיות החרטה בלב שלם בלי ערמה וכל זה מן הסתם. אבל מי שיוכל לזבוח יצרו ע״י התורה שכבר העידו חז״ל שאם אבן הוא נמוח וגם התורה מתשת כח לזה אני מיקל מאוד בתענית וסיגופים אבל החרטה ושבירת הלב והבכי זה נחוץ מאוד והמרבה בבכי במסתרים משובח. והנה בעיקר התשובה כבר אני רואה באיש הזה דבר גדול שהזכיר מעלתו במכתבו שלא יסף לדעתה מיום חתונתו שנתים ימים והיה עמה בבית. והנה רז״ל אמרו בשלהי יומא היכי דמי בעל תשובה אמר ר״י שבאתה דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושניה וניצול ממנה מחוי רב יהודה באותה אשה באותו מקום באותו פרק, וזה נתקיים באיש הזה. אמנם עם כל זה לא תזוח דעתו עליו שאף שנתקיים באותה אשה באותו מקום אבל באותו פרק לא נתקיים ולא יתקיים שהרי בשעת החטא היה רווק ועתה יש לו אשה ויש לו פת בסלו, וגם איני יודע אם מה שלא יסף לדעתה הוא מחמת תשובה או אולי היתה אשתו מצויי ולא היה לו שעת הכושר לחטוא פן תרגיש בהם אשתו.

 אמנם מה שהזכיר מהתמדת למודו נפלאות וגם שברון רוחו ושמירת פיו ולשונו מדברים בטלים, כבר יש לו יסוד גדול לסמוך עליו. ויקיים וידוי דברים לקיים וחטאתי נגדי תמיד ויתודה ויתחרט. והנה צריך להתודות על חטא קטן אפיי מדברי סופרים שעבר שהרי כיון שזנה עם האשה קודם החתונה היה אסור לישא בתה כמבואר ביבמות ריש פרק נושאין על האנוסה הן אמת עתה שכבר כנסה לא יוציא כמבואר בהרמב״ם ובש״ע אה״ע סיי ט״ו סעיף י״ג מ״מ תחלת הנשואין עבר אדרבנן וצריך חרטה גם צריך להרחיק חמותו מביתו שלא תבא לביתו כלל שאם תרגיל לבא לבתה צריך לגרש את אשתו לפי דעת הרמ״א שם בסעיף כ״ז וק״ו שלא ידור בבית חמותו. וכבר ארז״ל חתן הדר בבית חמיו וכוי ק״ו זה שכבר נכשל בה.

 והנה אף שאני מיקל בתעניות וסיגופים ותשובת המשקל לזה האיש אבל פטור בלא כלום אי אפשר בפרט לפי רוב התמדת החטא. 

והנה התמדת התורה הוא עיקר. אמנם ילמוד דברי תורה שיש בהם ממש משניות בעומק העיון עם תוסי יו״ט ש״ס ופוסקים ותורה נביאים וכתובים וג״כ ספרי מוסר חובת הלבבות מן אחר שער היחוד עד גמירא ושל״ה במקום שאינו מדבר בנסתרות והלכות תשובה ברמב״ם. וידבק מאוד בשירות ותשבחות של דוד המלך ע״ה שזה דבר גדול להלהיב בלב האדם אהבת הבורא ב״ה. אבל שאר תפלות ותחנונים אשר חדשים מקרוב דורות מעוטים לפני דורנו ירחק מהם ובאתר דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורי הם שירותיו של דוד שבודאי מועילים, ובכל חצות הלילה ירבה בבכי על החורבן ועל הגלות. והואיל והוא אדם חלש ומתמיד בתורה לא יתענה בקיץ בזמן החום ביותר כמו תמוז כלל רק בערב ר״ח, ושאר ימי הקיץ יתענה בכל שבוע יום אחד מלבד באלול יתענה כל שבוע בי או גי פעמים לפי כחו ובעשי״ת יתענה יום ויום ובימי החורף מן תחלת חשוון עד ר״ח ניסן יתענה בכל שבוע שלשה ימים ובתוכם יום אחד שלם לילה ויום. ככה יתנהג שלש שנים רצופות ואם ירגיל לקיים חצות לילה אקום ולא יעבור עליו חצות לילה בשינה ויהיה עומד על משמרתו עד אור היום ולאו דוקא עומד הה״ד יושב רק שלא יבטל מתורה ותהלים מחצות עד אור היום אזי יכול להקל על עצמו קצת מהתעניות ויתענה רק שני ימים בכל שבוע בחורף.

 יתר סגופים כבר הזכיר מעלתו שאינו שוכב על מטה כלל ודי בזה. ירחיק משחוק שלא ישחוק שלש שנים הללו אפילו שלא ימלא פיו ולשמחה מה זו עושה והוא יתאבל על עונו. לא יסתכל בנשים ויהי שח עינים. כל שלש שנים הללו כל ימי השבוע לא ישתה יין ולא יין שרף ולא משקה המחמם רק טעע עם צוקר יכול לשתות ולפעמים מעט קאפע. בליל העונה רשאי לשתות אף משקים הנ״ל, ואופן עונתו אינני מסדר לו כי אינו רשאי לגזול עונת אשתו וגם לפי מזגו אם הוא חם או קר בטבעו ויסדר לעצמו בגדר האמצעי ואינו ראוי להחמיר על עצמו יותר מדאי במותר לו וכבר אמרו חז״ל שמאל דוחה וימין מקרבת. ומה טוב שלא יבטל מטבילת קרי. אחר כלות שלש שנים ראשונות בשלש שנים שניות יתענה בחורף בי והי ובקיץ יתנהג כראשונות, ורשאי בגי שנים שניות לשכב על מטה מוצעת כרצונו וכפי כחו. ושוב כל ימי חייו יתענה בכל חורף בכל שבוע יום אי ובקיץ ער״ח לקיים וחטאתי נגדי תמיד ובין ר״ה ליוה״כ בימי התשובה יתענה בכל יום.

 ואחר שהזכיר מעלתו שהוא עתיר נכסין מאוד ירבה בצדקה וחטיך בצדקה פרוק. ומה טוב אם יחשוב תשובת המשקל של הרוקח ואין ספר הרוקח כעת לפני יעיין בעצמו מספר ימי התענית הקצובים שם לאשת איש ואולי גם מספר ימי תענית נדה כי בודאי לא נזהר בה גם בימי נדתה. ויכפיל המספר שלש פעמים לפי דעת הקנה חכמה ומספר הימים שיעלה סך הכל יפדה בצדקה עפ״י חשבון המבואר בא״ח סוף סיי של״ד בעד כל יום סך שנים עשר פשוטים וי״ב פשוטים עולה ח״י צ״ל עפ״י חשבון המבואר שם במג״א ס״ק ל״ד בשם תה״ד וסך הכל שיצורף בחשבון יחלק לצדקה אם אפשר לו בלי הקפדת אשתו, ואעפ״כ יקיים מספר התעניתים אשר קצבתי לו, והוא רחום יכפר עון וסר עונו וחטאתו תכופר

See also the Maharit in 2 OC 8 on this topic- he says that the kapara of teshuva is complete without anything else, and he deals with the Gemara in Chagiga that calls having a mamzer a מעוות שלא יוכל לתקון.

However: Reb Moshe, in the teshuva I cited above, says that Teshuva alone is sufficient for sins other than those that are more egregious.

אך שאף שנחשב בעל תשובה מ"מ הא לענין כפרה שימחוללו הקב"ה מפורש (פ"א מתשובה ה"ד) דאיכא שני חלוקי כפרה שלא מתכפר בתשובה ויו"כ אלא צריך יסורין לחלוק הג' דהוא כריתות ומב"ד ומיתה לחלול השם מסתבר דאין לנו בזה אלא מה שנאמר דהוא כריתות וחייבי מב"ד ולא חייבי מיתה ביד"ש

(THE FOLLOWING IS WHAT I HAD WRITTEN BEFORE I REALIZED MY ERROR, AND I'LL GET RID OF IT WHEN I HAVE TIME TO SAVE WHATEVER'S USEFUL.

I heard in Rav Yosef Ber's name that tzedaka helps train a person to abandon his sinful ways, and it therefore essential to teshuva. He says that sin stems from selfishness. If a person were aware that his there are more important things in life than to satisfy his infantile and selfish desires, he would never sin. His awareness of the omnipresent glory of the Ribono shel Olam, and his duty as an eved Hashem, would eliminate his desire for momentary and superficial satisfaction.   The best trainer for this discipline is finding poor and helpless people and taking your time and money and resources and giving it to them. This will break you of your selfishness and teach you that there are far more important things to be done with our lives than endless pursuit of personal pleasure.

My brother, Shlitah, said that, as the Mesillas Yesharim says, the creation of the world was the ultimate chesed. Sin is the ultimate kefiyas tov. Tzedaka, which enhances the world, is our way of doing what we were created to do, which is the opposite of sin.

Along the same lines- most aveiros stem from Gaavah. A person that gives tzedaka because he needs to do teshuva will enhance his ability to do teshuva shleima, to be machniah himself to the Ribono shel Olam. Again, I want to emphasize that this is a special kind of tzedaka. It is not the usual tzedaka. Of course, the purpose is to help the needy, but it is given in the context, and for the purpose of teshuva. I think that only then does it have the desired effect.

A friend sent me a link to a video by Rabbi Jonathan Sacks in which he addresses our question towards the end.
https://www.facebook.com/rabbisacks/videos/1240292112688608/
As I would put it, the idea is that by giving tzedaka, you focus on others' well-being, and by doing so, you overcome your preoccupation with your own immediate satisfaction and pleasure. Only then can you gain the perspective and wisdom that widens your horizons to include your own distant future and the benefit of klal Yisrael as a whole. This is "מעביר את רוע הגזירה" in the sense of giving you a perspective that enables you to accept that while some current experience is painful and harrowing, it will ultimately lead to a to'eles, to your part in Kiddush Hashem.

An anonymous comment compressed these thoughts into a few words and also highlighted their common denominator.

In the context of your point about tzedaka negating selfishness , gaavah and ego, perhaps we may note that the Rambam uses the phrase "oseh tzedaka" (not "nosain tzedaka"). A person who "gives" something, does so from (and according to the limits of) the willingness of his heart. But a person who "does" something, does so because of the thing that must be done, not necessarily because of - and limited by - his own will. Thus, the baal teshuvah must force himself to "do" tzedaka, to the limits of his ability, in contrast to his previous disposition of doing whatever HE wanted to do. Of course, putting oneself and one's own will aside to do Hashem's will is the essence of every mitzvah, but for most people this is most brought to the fore when it comes to the mitzvah of tzedaka, since with this mitzvah one is providing one's own resources - which could have been used to carry out his own desires - for the benefit of another. 

This idea, "put yourself aside for the benefit of another-" reminded me of the Rambam's interesting concept that it's not the pshat that humility contributes or enables teshuva. Pshat is that humility itself is the mechapeir.  Why do I say this? Look at the Rambam in Teshuva 2:4

מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו. שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח:

The Rambam doesn't say that Galus is mechapeir because it brings about or enhances the mindset that is necessary for Teshuva.  He says שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח- that the galus is mechapeir because it causes anivus and shiflus ruach.
This is besides the Rambam's general instruction that Gaava, even the smallest amount, conflicts with teshuva, as he says in the next halacha-
וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח.
In Halacha 4 he is saying that it is gufa the hachna'ah and shiflus ru'ach that is the mechapeir.  If so, it is very yitachein that the benefit of tzedaka given for the purpose of teshuva also has this effect.

Rosh Hashanna 5777 - The Future Matters More than the Past

Malchus means that we are Avadim. Being avadim means doing the Master's will. What we did wrong in the past is terrible, and it is essential that we cleanse our past failings through teshuva, but to some extent, that serves us. Serving Hashem means dedicating our lives to Him, and that has to do with the future.

Rosh Hashanna, is more about resolution than regret. Determine with sincerity that you want to do Hashem's will in the coming year, and that is the truest and deepest קבלת עול מלכות שמים.

The limits of our natural talents and the constraints of our circumstances do not matter. As we say every morning, before Hashem, we are practically nill- כאין לפניך. But whatever we are and whatever we have and whatever circumstances we are placed in, all of this is in order to do Hashem's will accordingly. In the olam ha'emes, a billionaire who gave only a hundred million not only might not be as chashuv as a poor man that gave one dollar, he might be seen as a failure in the parsha of tzedaka.

There is no denying that our ability to make proper resolutions and to carry them out depends on who we are. Our history and habits of thought and action can empower or inhibit our resolutions. So teshuva is a component of the future, too. But even so, a focus on what you can accomplish in the future is much more liberating than mourning over a ruined past.

My son, Harav Mordechai, Rosh Kollel of Kollel Hora'ah of America, showed me something from Reb Moshe in the Kol Rom. Reb Moshe says that the three voices of the shofar can and do mean two very different things. On the one hand, it can remind us of Akaviah's mishna in Avos 3:1,

עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה.

דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.

מאין באת, מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה.

ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

that we come from repulsive matter, we inevitably will end as graveyard dirt, and in between, we face nothing but fighting and suffering and fear and bewilderment. This is the tekiah, teruah, and tekiah- nothing, suffering, and finally nothing, and it helps us to do teshuva.
On the other hand, we are holy souls that stem from the Ribono shel Olam Himself, and before we were born, we existed in perfection and harmony under the Kisei HaKavod, we will certainly end among the holy neshamos in Olam Haba, and in between, we have the precious opportunity to grab mitzvos and do chasadim and change the world as if we were Hashem Himself.  This message, too, is part of the tekiah, teruah, tekiah.
So do you have a choice? Not really. Both messages are vital and essential. The past needs to be overcome and recast, and a glorious future as avdei Hashem is in our grasp, if we only resolve to seize it when we have the chance.

Rosh Hashanna- Like a Pomegranate

One of the famous Simanim is the pomegranate, upon which we say "May we be full of Zechuyos like a pomegranate," as brought by the Rama (583:1) The minhag to use a pomegranate predates Rav Hai Gaon. The problem is that the Gemara in several places (e.g. Sanhedrin 37a) says that even those Jews that are relatively "empty" of mitzvos have as many mitzvos as a pomegranate. So what are we asking for?

Gemara in Sanhedrin
סוגה בשושנים שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי לייחודי בהדי גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת אמר ליה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות ריש לקיש אמר מהכא כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון ר' זירא אמר מהכא וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו 

(I am aware that the Gemara in Megilla 6a says this applies only to the town of Tveria- אלא אמר (רבה) חמת זו חמי גרר רקת זו טבריא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה רקת שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון- but I am asking from the Gemara in Sanhedrin, and the similar Gemara in Brachos.)

This is not an earth shattering question. It's just a siman, and it means what you want it to mean. But the Pri Chadash does ask the question (OC 583:1,) so it deserves a nice answer. The Pri Chadash answers that the empty people accumulate that number in a lifetime, but we're asking to have that many in the coming year.  There are, of course, innumerable answers to this question,  Here are some of that I'm aware of.  They're all fine, but they're too sincere for me, and I would appreciate it if a baal kishron somewhere could come up with something geshmack. Until then, you can skip the pomegranate and use a kiwi, which has far more seeds than a pomegranate. 

1. The Pri Chadash's answer, as above, and quoted in the next paragraph.
2. The Matteh Yehuda vol II siman 583:1

ה ויש אוכלים רמונים וכו' כתב הפר"ח דאין להקשות מדאמרינן כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון ומאי רבותיה הכא דהתם בכל חייו קאמר ואלו הכא מתפלל בכל שנה ושנה שירבו זכיותיו כרמון א"כ פשו להו טפי ע"כ 

ובלא"ה לא קשיא דהתם שאני מחזיקין אפילו הריקנין שהם מלאים מצות כרמון אבל כל אדם לעצמו אינו מחזיק עצמו בכך וכעין הא דאמרינן בעלמא לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב 

ועוד דהתם יש לו הרבה זכיות והרי אפשר שיש בידו עונות שהם מרובין מהזכיות משא"כ כאן דנקטי לשון ריבוי ר"ל שיהיו הזכיות מרובין מהעונות שיהא נקרא צדיק גמור 

3. From ר' דוד נג'אר, brought in the מגדנות נתן - that the empty ones are like a Pelech of a pomegranate (פלח הרמון רקתך), which is one section. We, on the other hand, want to be as full of mitzvos as a whole pomegranate.
4. Someone suggested that in the old days, even the simplest Jew was full of mitzvos, but now, in our deteriorated condition, we can only aspire to something that was common in the old days. I don't like this answer. Jews are Jews, old days or nowadays.

- An anonymous comment directs us to something the Lubavitcher Rebbe said here.  The relevant section is

Both the apple and the pomegranate are representative of the Jewish people. The Torah likens Israel to an apple (“Like an apple among the trees of the wood, so is my beloved”—Song of Songs 2:2) as well as to a pomegranate (“Your lips are like a thread of scarlet, and your mouth is comely; your temple is like a piece of pomegranate within your locks”—ibid. 4:3). But while the apple represents Israel in a virtuous state, the pomegranate refers to the “hollow” or “empty ones amongst you.” As interpreted by the Talmud, the verse “your temple is like a piece of pomegranate” comes to say that “even the empty ones amongst you are full of good deeds as a pomegranate [is full of seeds].” (Rakah, the Hebrew word used by the verse for “temple,” is related to the word reik, “empty.” Thus, “your temple” is homiletically rendered “the empty ones amongst you.”)
The pomegranate is more than a model of something that contains many particulars. On a deeper level, this metaphor also addresses the paradox of how an individual may be “empty” and, at the same time, be “full of good deeds as a pomegranate.”
The pomegranate is a highly “compartmentalized” fruit. Each of its hundreds of seeds is wrapped in its own sac of flesh, and is separated from its fellows by a tough membrane. In the same way, it is possible for a person to do good deeds—many good deeds—and yet they remain isolated acts, with little or no effect on his nature and character. So, unlike the “apple,” whose deliciousness is from core to skin, the “pomegranate” contains many virtues, but they do not become him. He may be full of good deeds, yet he remains morally and spiritually hollow.
This explains the connection between the pomegranates and the bells on the hem of the priestly robe. As explained above, the noisy bells represent the imperfect individual who is striving to transcend his deficient state. Although he is still a spiritual pauper, he refuses to act like one—hence the noisy friction that characterizes his life.
Beautiful Noise
To become an apple, one must first be a pomegranate.....

With this approach, I think we have a geshmakkeh answer. Yes, even the simplest Jew is as full of mitzvos as a pomegranate. The problem is that he doesn't allow his good deeds to change who he is on the deepest level- in a sense, we could say that he doesn't allow his Mitzvos, an external act of obedience, to become Zechuyos, something that changes who he is inside, that makes him into a tzadik. This explains why the Gemara in Brachos says the common man is full of Mitzvos, but the nusach of our yehi ratzon is to be full of Zechuyos.  So step one, being full of good deeds, is a good aspiration for all Jews, commoner and leader alike.  But what we are asking for is not only to be full of mitzvos, which, because Klal Yisrael is a holy people, is not uncommon.  We are asking for much more!  We are asking that we be full of zechuyos, that our good deeds should go deep inside our souls and make us into different people.

For a learned discussion on this topic, see here, which I'm reproducing below: Please note that it turns out that Rav Wolbe said exactly what we said here.

ברכות דף נז

'כפלח הרמון רקתך', אפי' ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון. 

על ידי פרוזבול » ו' ספטמבר 28, 2012 3:14 pm

'כפלח הרמון רקתך', אפי' ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון. 

מענייני דיומא, להעיר ממה שמבקשים 'שירבו זכויותינו כרמון', ולכאו' מאי רבותא בזה, הא אפי' ריקנין שבך וכו'.

על ידי מורה צדק » ו' ספטמבר 28, 2012 3:47 pm

הרב עובדיה תירץ בזה, שריקנין מלאים מצוות כרימון, רימון אחד לכל חייהם, אך אנחנו רוצים שבכל שנה יתמלא רימון בפני עצמו.

על ידי יאיר » ו' ספטמבר 28, 2012 4:02 pm

דוקא אני שמעתי תירוץ אחר בשם הר' עובדיה.

שאצל הריקנין זה רק "כפלח הרימון" ואילו אנו מבקשים להיות כרימון שלם.

על ידי פרוזבול » ו' ספטמבר 28, 2012 4:04 pm

עתה ראיתי שכתי' הראשון כאן, כ"כ הפר"ח.

על ידי סורגים » ד' אוקטובר 10, 2012 10:04 pm

פרוזבול כתב:

'כפלח הרמון רקתך', אפי' ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון. 

מענייני דיומא, להעיר ממה שמבקשים 'שירבו זכויותינו כרמון', ולכאו' מאי רבותא בזה, הא אפי' ריקנין שבך וכו'.

ואפשר שאין הכוונה בזה 'זכויותינו' כלומר, מצוותינו, שהרי הכל בידי שמים ולא שייך לבקש על זה, אלא הכוונה, שעל ידי מעשה טוב שאנו עושים יתרבו מזה זכויותינו, כמו ספר שמוציא לאור, שימצא חן בעיני הרבים, וכך יתרבו זכויותינו, וכמובן, כמו האוצר שלנו, שיתרבה על ידה זכויותיהם. ואין צריך לומר על ידי הכתיבה בפורום. ועוד כהנה.

וגם שלא מצאתי מי שאומר כן, אך לכאו' זהו פשטות הדברים.

על ידי רחמים » ד' אוקטובר 10, 2012 10:11 pm

סורגים כתב:

שהרי הכל בידי שמים ולא שייך לבקש על זה

עיין בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף פא עמוד ב וז''ל: 

רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה, הוה אמר: הרחמן יצילנו מיצר הרע. 

והביאור בזה שתפילה זו מטרתה להעלות את נקודת הבחירה* של האדם ולא לבטל את הבחירה לגמרי.

*עיין קונטרס הבחירה למכתב מאליהו חלק א'.

על ידי יוס'ל » ד' אוקטובר 10, 2012 10:37 pm

כלי יקר שמות ל,לד

קח לך סמים וגו'. מנה החלבנה בין סממני הקטורת ללמד אותנו לצרף פושעי ישראל בכל תענית (כריתות ו:) וטעמו של דבר לפי שאם לא היו פושעי ישראל בכלל התענית יש לחוש שלא יהיה התענית מצוה אלא עבירה ולא היה עולה לרצון שהרי מצינו (תענית יא.) שנקרא הנזיר חוטא בעבור שהזיר את עצמו מן היין, אבל אם יש בינינו פושעי ישראל הרי עכ"פ אנו צריכין להתענות בעבורם כי כל ישראל ערבים זה בעד זה. ובזה מיושב מנלן לומר שצירוף החלבנה מורה על צירוף הפושעים בתענית דווקא, ומה שמנאם בין סממני הקטורת דווקא, לפי שע"י הצומות והתשובה נעשו הזדונות לזכיות כמ"ש (ישעיה מ.ב) כי נרצה עונה. שגם העון יעלה לרצון לריח ניחוח ורז"ל אמרו (סנהדרין לז.) כפלח הרמון רקתך אפילו רקים שבך מלאים מצות כרימון, וקשה על זה אם הם מלאים מצות כרמון א"כ למה קראם רקים. אלא ודאי שעל התשובה דברו זה כי כל פועל ריק שבהם דהיינו העון ממנו יתמלאו מצות כי הזדונות והריקות נעשו כזכיות ויעלה גם העון לריח ניחוח כמו המצות, דוגמת החלבנה העולה לריח ניחוח ככל שאר סממנים ומכאן למדו לומר שענין זה מרמז על התענית והתשובה וזה פירוש יקר.

על ידי אברהם גולדשמיד » ד' אוקטובר 10, 2012 11:08 pm

פרוזבול כתב:

'כפלח הרמון רקתך', אפי' ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון. 

מענייני דיומא, להעיר ממה שמבקשים 'שירבו זכויותינו כרמון', ולכאו' מאי רבותא בזה, הא אפי' ריקנין שבך וכו'.

ופלא שחכמי הפורום טחו מלראות את ספרי המפרשים, ולא עוד אלא שהביאו "ממרחק לחמך" בו בשעה שאם היו מעיינים במפרשים היו מוצאים נחת. וכדלהלן. 

ראשית, על שאלה זו כבר עמד ה'פרי חדש' שתמה מה מקום יש תפילה זו והרי "ריקנן שבך מלאים מצוות כרמון"?

ותירץ שרשעים מלאים מצוות כרימון במשך כל חייהם ואנו מבקשים להתמלאות מצוות כרימון כל ראש השנה.

בספר "מטה יהודה" הביא עוד תירוץ והוא שייתכן שהרקנים מלאים מצוות כרימון אך גדושים בעבירות יתר על המצוות, ואנו תפילה שהזכויות יהיו רוב.

ובספר "שדה יצחק" נאמר שהפסוק "כפלח הרימון רקתך" קאי רק על אנשי טבריא וממילא לא התברכו בזה שאר בני ישראל ולפיכך שפיר אנו מבקשים כן.

ור' עקיבא שלום חיות בספרו "נשמת חיה" כתב שישנו הבדל בין 'זכות' ל'מצווה', שמצווה זהו מי שעושה רק מיראה וזכות זה בכדי לזכות נפשו, ולפי זה אנו מבקשים שירבו זכויותינו ולא שירבו מצוותנו שזה אפי' ריקנים.

ועיין עוד.

על ידי רון » ה' אוקטובר 06, 2016 12:02 am

שמעתי בצעירותי מהגר"ש וולבה זצ"ל שאמר כך:

דלכאורה אם "מלאים מצוות כרימון" הרי שכבר אינם ריקנים [והיא קושיית הכלי יקר שהובא לעיל].

וביאר,

דיכול אדם להיות מלא מצוות, אך כולם נעשים בלי עבודה מסודרת, ובלי שישנו את האדם במהותו, כגון שיתן פרוטה בכל בוקר ביברך דוד, יפה מאד, אך האם דבר זה הוא שינוי במהותו של האדם, ודאי שלא.

וא"כ יכולים להיות מלאים, במצוות מזדמנות, אך ללא סדר ומהלך, הרי הם עדיין ריקנים. ודפח"ח.

על ידי ארזי ביתר » ה' אוקטובר 06, 2016 8:16 am

רון כתב:

שמעתי בצעירותי מהגר"ש וולבה זצ"ל שאמר כך:

דלכאורה אם "מלאים מצוות כרימון" הרי שכבר אינם ריקנים [והיא קושיית הכלי יקר שהובא לעיל].

וביאר,

דיכול אדם להיות מלא מצוות, אך כולם נעשים בלי עבודה מסודרת, ובלי שישנו את האדם במהותו, כגון שיתן פרוטה בכל בוקר ביברך דוד, יפה מאד, אך האם דבר זה הוא שינוי במהותו של האדם, ודאי שלא.

וא"כ יכולים להיות מלאים, במצוות מזדמנות, אך ללא סדר ומהלך, הרי הם עדיין ריקנים. ודפח"ח.

הדברים נפלאים ביותר!

סיפר לי אדם ישיש, שנכנס אל רבו לקראת יום מלאת לו שבעים שנה, ושאל את רבו מה עליו לקבל על עצמו לכבוד גיל זה.

ענה לו רבו דברים מחודדים במענה רך:

הלוא אם תעשה חשבון נפשך באופן נוקב, תראה שכלפי גדולת בוראך, לא עשית את חובתך האמתית.

וכעת שהגעת לחשבון 'ימי שנותנו', הלוא עליך להכין עצמך לקראת פגישתך עם הבורא. ובמה תתרצה אליו?

יש שיציעו לך, קבל ע"ע לכוון בברכת המזון ולאומרה מתוך הכתב. וזו אכן קבלה ראויה. אך אינה משנה את האדם ואת מהותו.

אני מציע לך, קבל ע"ע לקבל כל אדם בסבר פנים יפות ולהלבין לו שיניים. קבלה זו תשנה את כל מהותך, אך בתנאי שיהא זה כל אדם ללא יוצא מן הכלל.

לאחר תקופה, הסביר אותו רב לאחד מילדי הישיש, שכאשר אדם מקבל כל אחד מישראל בסבפ"י, הרי שבשמים מחויבים לנהוג כמדתו ולקבל גם אותו בסבפ"י.

Nitzavim, Devarim 29:17. The Pen is Mightier than the Sword

Almost all yamim tovim have two days because of safek, but the days of Rosh Hashanna are not misafek, they’re called vadai and yomah arichta. Why is this so? There are, as always, two answers: a technically correct one, which is well known, and a deeper, perhaps truer, answer.

I believe that answer is as follows. What follows was inspired by the sefer Menachem Tzion (from Rav Menachem Sachs, Rav Tzvi Pesach Frank's son in law, founder of the Associated Talmud Torah in Chicago, and father in law of Rabbi Jack D. Frank z'l of KJBS.)

Ba’alei mussar say that the reason ‘pen’ is repeated is that the yetzer hara has two strategies of attack.
One is to find a crack in one’s faith; if a person just takes his emunah for granted, and does not reflect on how Hashem runs the world and hashgacha pratis, there may be a weakness in his emunah that he is not even aware of. This is the ‘"פן יש בכם...אשר לבבו פונה"”--the ‘pen’, the doubt and weakness in bitachon that is within the person himself. The Gematria of Amalek and of Sofeik is 240.
The other strategy is if the person’s emunah is good, the Yetzer Hara looks for a chance to convince the person that what is actually an aveira is not so bad, not really assur, maybe even a big mitzvah to do--this is the "pen" of a person who does not stay aware of what is muttar and what is assur, he has a “pen” about what the halacha is. While he may start out doing things that are arguably only maaaaybe a safek, it is a שורש פורה רוש ולענה of maizid gamur, it is a root that produces poisonous fruit. It's an easy ride from “eh, it’s probably muttar.” "not only is it muttar, it’s probably a mitzvah." This is the ‘Pen’ of “shoresh poreh rosh vela’ana.”

As an instrument of spiritual destruction, the ‘pen’ is mightier than the sword. It's easier to withstand an external threat to our lives for our faith than to withstand internal doubt hiding in unexamined faith, and a negligent lack of clarity in halacha.

We see now that this series of psukim lists the five most dangerous factors that lead to a life of aveiros. They are:
1. Vatir’u es shikutzeihem- ותראו את שקוציהם
2. Pen #1,
3. Pen #2,
4. Vehisbareich bil’vavo- והתברך בלבבו , and
5. leimor shalom yi’hiyeh li- לאמר שלום יהיה לי.

Vatir’u is exposure to anti-Torah immorality, especially when that bad behavior is celebrated in society, what I call “ha’ro’eh sotah be’hiddurah. Pen #1 is weakness in faith. Pen #2 is not caring enough to know for sure what the halacha is. Vehisbareich is intellectual arrogance, the attitude that whatever I do is fine, and nobody can tell me that I am wrong. Shalom yiheyeh li means that I don’t care how my behavior influences orther people because I don’t care what happens to other people, as long as sholom yiheyeh li, as long as I’m going to be alright.

1. Exposure to immoral behavior.
2. Uncertainty of faith.
3. Ignorance of halachah.
4. Intellectual arrogance.
5. Indifference to the well-being of the community.
If a person sees any of these characteristics or attributes in himself, it’s a good sign that needs to re-examine his lifestyle.


We cannot come into Rosh Hashanna with a ‘pen', with sfeikos. There are no "sfeikos" on Rosh Hashanna. You have to deal with your doubts before the day comes, because if you walk into shul unprepared on Rosh Hashanna, you have lost a tremendous opportunity. You have to prepare for the Yomim Noraim by examining where you stand, who you are, what you are proud of, what you are ashamed of, and then you can benefit from Rosh Hashanna. Chazal absolutely did not want a person to come and say, well, it’s a sfeika diyoma, maybe it’s not today, I still have tomorrow....chazal want us to know that this is not the case. Today is the day, and there is no tomorrow. The time to prepare for Rosh Hashanna is not when you walk into shul on Rosh Hashanna, it’s when we begin the slichos.

And here's a mashal about the great enemy of teshuva- procrastination.
In Europe, the chimney sweeps, the Koimenkerrers, were looked down upon. Their work left them filthy and covered with tar and soot, and besides the dirty layer of ash, their skin was stained and they smelled like wet ash and the residue of all the food that had been cooked in the fireplace. There was a man who needed to marry off his daughter, but he was a koimen kerrer, and nobody would look at his daughter. The Shadchan decided that he would try his luck in a neighboring town, where the father's trade was not known, and he was successful. As soon as the daughter became engaged, the father decided that he would do no chimney sweeping for a month before the wedding. A month would be enough time to scrape all the ash and tar off, and it would be enough time for the stains in his skin to go away, and he could come to the wedding as clean as anyone else, and cause no embarrasment to his daughter and to his family.

Sure enough, a few days into the month, he realized that he had to pay for the wedding, and money was tight, so he decided that two weeks of enforced vacation would be enough, and he could try to do a couple of jobs in order to get some money together. After the two weeks went by, of course, a friend came over and said, please, my chimney is blocked and really needs to be cleaned, could you please just do this one job? Well, for a friend...and anyway, two weeks is plenty of time. One week before the wedding, a long time customer came over and said, look, you've been doing my work for years, and I don't want to give the work to someone else, but I need the job done, and if you can't do it, I'll have to go to the competition. Sure enough, he decided that under the circumstances, he had to do the work, which took almost the entire week. But, he thought, I'll really scrub myself on the day of the wedding. The stains won't come off, and I might still smell a little, but a little scented soap will do the job, and I'll still look decent. Comes the morning of the wedding, and he is absolutely determined that the morning will be spent in the shvitz with a bar of fels naptha, and he'll be fine. On the way to the bath, there's an emergency. Someone comes over and says that if his chimney is not swept, his wife will leave him, he will be made to look like a fool, he'll die of shame, and he is willing to pay ten times the going rate for the job, but please, please, it's just two hours of work. Well, ten times the rate! And I'll be finished by noon, plenty of time to clean up enough for the wedding. So it's off to work. But this is a difficult job, and it's an old chimney, and as he's finishing up, ma'aseh sattan! He gets stuck in the chimney. It takes three men and two ropes, but after two hours, he is dragged out of the chimney, he's never been so filthy and smelly and tarred, and if he doesn't leave RIGHT NOW he'll miss the chupah, so he runs off to the wedding covered from head to foot in tar and wet ash and rancid grease, his clothing ripped, you can barely tell he's human. (From the sefer Kerem Tzvi, from Reb Tzvi Hirsh Farber of London in the 1930s.)

The story is only funny until you realize that it's really about how you yourself have spent the entire month of Ellul and what you're likely to look like on Rosh Hashannah.

(An earlier version of this post was published in 2007.)