Titzaveh, Shemos 28:38. The Tzitz and Tefillin.

The Kohen Gadol wears the Tzitz, the gold band embossed with Hashem's name, on his forehead, always, for their appeasement before Hashem.

והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'

It is difficult to know exactly what the "tamid/always" means in this passuk.  This is a machlokes Reb Shimon and Reb Yehuda in Yoma 7b, as Rashi says-

והיה על מצחו תמיד – אי איפשר לומר שיהא עליו תמיד, שהרי אינו עליו אלא בשעת עבודה, אלא תמיד לרצון להם אפילו אינו על מצחו שלא היה כהן גדול עובד באותה שעה ולדברי האומר (בבלי יומא ז':) עודהו על מצחו מרצה, ואם לאו אינו מרצה נדרש על מצחו תמיד ללמד שימשמש בו בעודו על מצחו שלא יסיח דעתו ממנו.

Reb Yehuda holds Tamid means that while he wears it he must constantly be cognizant of its presence and its kedusha. Reb Shimon holds it means that the Tzitz brings Ratzon - appeasement of the Ribono shel Olam" -constantly, even if it is not being worn at that moment.

The Gemara at the end of the daf says that if we learn like Reb Yehuda, then if the Tzitz, which has the written name of Hashem only once, mandates constant respectful awareness, how much more so this is true for Tefillin which have Hashems name written twenty one times.

Tosfos says that this kal vachomer has got to be derabanan, because it's obviously not technically correct. True, the Tzitz only has Hashem's name once, but it's exposed, while those in the Tefillin are covered. (Tosfos is consistent with Rabbeinu Tam's shittah brought in Menachos 32b that there's no din of hiddur when the cheftza is covered.)

Other Rishonim disagree with Tosfos and hold that the kal vachomer is Deoraisa. Rav Sternbuch in his Taam Vadaas here explains the machlokes Rishonim and why those that hold it's deoraysa aren't bothered by Tosfos' question.

He says that those that hold that it's deoraysa say that the reason for the issur hesech hadaas by the tzitz is because when it's worn correctly such that the wearer fulfills the mitzvah, then the person himself becomes spiritually elevated - holy - and that elevated spiritual status which derives from the Tzitz mandates issur hesech hadaas. When wearing something has the effect of making you holy, you can't be meisi'ach daas from that object. (The Kal vachomer assumes that it is the sheim on the Tzitz that makes you holy, and since Tefillin has more sheimos, it must make you even more holy.)  If so, it doesn't matter whether the sheimos that cause that aliyah are exposed or covered.

The other Rishonim hold that the issur hesech hadaas is because of the Kavod of the Kedusha of the Sheim, not the Kedusha it engenders in you. If so, you can say that there's not as much chiyuv kavod for a covered Sheim than an exposed Sheim. Chazal made a din derabanan that assers hesech hadaas by tefillin. Maybe that made this din derabanan because tefillin is similar to the Tzitz, and even though there's no kal vachomer, there remains a good svara to show kavod to the sheimos even though they are covered.

The machlokes is whether the reason you can't be meisi'ach daas is because of the kedusha it creates in you, or because of kavod of the sheim itself.  (As I hinted above, an alternative pshat would be they're arguing whether there's a din of hiddur on something that is covered, i.e., Rabbeinu Tam in Menachos 32b and the Mordcheh in Tefillin 969, brought in the Rama OC 32:4. Or, they all hold like R"T and they're arguing whether the issur hesech hadaas has the gedarim of hiddur. The way Reb Berel explained it was the machlokes is whether the issur is because of the Sheim, or because of the chalos kedusha on the Tzitz that results from the Sheim, which is veryclose to Rav Sternbuch, but not helpful to where I'm going with this.)

Here are his words.

והיה על מצחו תמיד כ"ח ל"ח 

במסכת יומא ז' ע"ב למדו מפסוק זה כי הכהן הלובש את הצפן אסור לו להסיח דעתו ממנו והוסיפו עוד ללמוד בק"ו מצען לתפילין מה צקו שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפלין שיש בהן אזכרות הרבה שהציץ אין בו אלא שם אחד ואלו יש בהם אחד ועשרים שם של יו"ד ה"א בשל ראש וכמותן בשל יד רמב"ם על אחת כמה וכמה ובתוס' שם הקשו דהא הק"ו הוא ק"ו פריכא דמה לציץ שכן השם בגלוי מה שאין כן תפלין שהאזכרות מתופין בעור ומכח קושיא זו הסיקו התוספות שאין הק"ו ק"ו גמור מדאורייתא אלא סברא היא לחכמים לתקן שאסור להסיח דעת מתפלין מכח ק"ו זה.

ולדעת הראשונים הסוברים שאיסור היסח הדעת בתפלין הוא מדאורייתא , נראה לבאר דפליגי על התוס' בסברת איסור היסח הדעת , ומשום הכי לא קשיא להו קושית התוס ' . דמהתוס' מוכח דפירשו דאיסור היסח הדעת הוא שמסיח את דעתו ממה שהוא כעת נושא עליו את האזכרות , דמי שנושא עליו אזכרה , מחמת קדושתה של האזכרה חייב הוא שלא להסיח דעתו ממנה . ולכן הקשו התוס' שפיר , דיש לחלק בין אזכרה מגולה לאזכרה מחופה . אולם הראשונים דפליגי יש לפרש בדעתם שאין האיסור מחמת נשיאת הציץ , אלא דע"י שלבוש בציץ חלה בו בעצמו קדושה , והאיסור הוא שלא להסיח דעתו מקדושתו שלו עצמו . ולהכי לא קשיא לדידהו כלל קושיית התוס' , דאיזה סברא היא לחלק בין אזכרה מגולה לאזכרה מחופה , דגם כשהאזכרות מחופות שפיר מקדשות את האדם הלובשן.

ויש להביא ראיה לדעת הראשונים דפליגי על התוס' , דהא איסור היסח הדעת בציץ ובתפלין אינו אלא כשלובשם כדינם , הציץ על מצחו והתפלין בזרועו ובראשו , אבל אם אוחזם בידו , בודאי אין איסור היסח הדעת כלל . ואי יסוד איסור היסח הדעת הוא מחמת נשיאת האזכרות , וכמו שביארנו דהכי מוכח מקושיית התוס' , מאי נפ"מ איכא בין נושאן כמצותן או כידו . אמנם כדעת הראשונים החולקים על התוס' , יתבאר היטב , וכנ"ל.

והנה דעת רבנו יונה (עי' בשאג" א סי ' ל"ט) שאיסור היסח הדעת מתפלין הוא בשחוק וקלות ראש דוקא , אבל אם אינו עוסק בשחוק וקלות ראש , אע "פ שאין בתפלין בדעתו ומחשבתו , אינו עוכר כאיסור . וצ "ל שדעת רבנו יונה הוא כדעת התוס' דהק"ו אינו אלא מדרבנן , והם לא החמירו לאסור רק בשחוק וקלות ראש . אבל לשטות הראשונים רס "ל דהק "ו הוא מדאורייתא , אסור לו להסיח דעתו מהתפלין כלל (עיי"ש בשאג" א שהביא שכן דעת הרמב"ם והרמב"ן) .

One thing all the Rishonim agree on is that the issur hesech hadaas only applies when he's wearing them as required by the mitzvah, but not if he's just holding them or wearing them in a way or during a time that he does not fulfill the mitzvah. 

(I think it's interesting to think about this in the context of the Beis Halevi about wearing and carrying Tefillin. Obviously, this is a din in the Tzitz, not a wristwatch or a hat, but the idea is that there's a difference between a hat-wearing man and a man carrying a hat, who could not be described as a hat-carrying man. Or it's like the din of tznu'im by shatnez in Kesuvos and Shabbos, which applies even when it's on their body. I'm not sure where this will go, but that's where I'm holding now.)

Reb Avrohom Wagner, in a comment, was me'oreir that according to Rav Sternbuch's svara, even those Rishonim that hold the Kal Vachomer is deoraysa, and who require constant awareness, would agree that one may take a nap in tefillin. This is based on the Keren Orah (Menachos 36b) who says there is no mitzva or kiyum of tefillin or tzitzis when one sleeps. Since the issur hessech hadaas only applies when one fulfills the mitzvah, when one sleeps there would be no issur hessech hadaas.

I responded that this would be an excellent answer to the Shaagas Aryeh's question on the Tur in the beginning of his teshuva 39. He asks on the Tur that he paskens like the Ramban in OC, that one must be constantly aware of his tefillin, but in YD he says that sheinas ara'i is allowed. We can now answer that while sleeping there is no issur of hessech hadaas.

Here's the Shaagas Aryeh.

אחר שנתברר בסימן הקדום שתפילין אסוריו בהיסח הדעת ראוי לברר מה נקרא היסח הדעת הנה הרא"ש כתב בפרק מי שמתו (ס' כ'ח) אהא דאמר בפ"ב דסוכה כ"ו ע"ב הנכנס לישן ביום רצה חולץ רצה מניח וא"ת היאך שינת עראי מותר והלא אסור להסיח דעתו מהם ובשעה שמתנמנם נמצא שמסיח דעתה והיה אומר ה"ר יונה מתוך דברי ר' משה ז"ל מצאנו תירוץ לדבר זה דודאי היסח דעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ובשחוק אבל כשעומד ביראה ומתעסק לצרכיו אף על פי שעוסק במלאכתו ובאומנתו ואין דעתו עליהם ממש אין זה נקרא היסח דיעת דאי לא תימא הכי היאך יכול אדם להניח תפילין כל היום וכן נמי כשנתנמנם אין כאן היסח הדעת כי הוא שוכח הבלי עולם ואין כאן קלות ראש ע"כ 

ונראה לי דהא דר"י פליג אההיא שכתב הרמב"ן בספר תורת האדם ומביאו הטור י"ד סימו שפ"ח ומיבעי ליה לאבל לאותובי דעתו ולכוין לבו לתפילין שלא יסיח דעתו מהם הילכד מנה להן בישוב דעתו אבל בשעת בכי והספד לא מנח להו ע"כ והרי בשעת בכי והספד של האבל אין כאז שחוק וקלות ראש אדרבה באותו שעה הוא עומד בכובד ראש ובהכנעה ואפילו הכי אוסרו להניח תפילין משום היסח הדעת ובוודאי אין שום טעם לחלק בין היכא שכבר מונחים עליז לבא להניחו באותו שעה לענין היסח הדעת ומה שאסורים משום היסח הדעת בבא להניחן בתחלה הוא הדין אם הניחן כבר גמי אסורים משים היסח הדעת ועוד דבשעת הנחה לא שייך היסח הדעת שהרי עוסק בהנחתן וממשמש בהן והדבר ברור שמה שמסיים הרמב הילכך מנח להו כו' היינו אפילו במונחים עליו עבר חולץ להו והאי לא מנח להו דקאמר היינו שאיו מניחן להיות עליו אלא חולץ להו וזה פשוט 

ותימה לי על הטור שבי"ד העתיק דברי הרמב"ן ובא"ח סימן מ"ר כתב אסור לישן בהו אפילו שינת עראי כשאוחזן בידו אבל כשהן בראשו פורס עליהן סודר וישן בהן שינת עראי ולא הוי היסח הדעת אלא כשעומד בשחוק ובקלות ראש ע"כ והם דברי ה"ר יונה והמה תרתי דסתרי אהדדי 

Please be aware that Rav Sternbuch's svara is really implicit in a rishon - Rabbeinu Elchanan brought in the Tosfos Yeshanim in Yoma 8a (ואומר הר"ר אלחנן דטעמא דהיסח הדעת  לא שייך אלא כשהוא ניעור). And even without the svara, Rabbeinu Elchanan serves to answer the  Shaagas Aryeh's kashe. Reb Avrohom very helpfully added the Keren Orah, which follows from Rav Sternbuch's svara and helps to explain Rabbeinu Elchanan.  (It is, admittedly, not like the Magen Avraham that holds that there is a kiyum hamitzva - at least of tzitzis - when you're sleeping.) With all this in hand, it's very reasonable to say that this, namely Rav Sternbuch's svara and the Keren Orah, is the poshut pshat in Rabbeinu Elchanan. (It is certainly a better pshat than the achronim say - such as the Kedushas Yomtov #33 who wants to read the Rosh's Rabbeinu Yonah into it.)


 - Note: Rav Sternbuch's idea that the Tzitz has a special influence of kedusha on its wearer echoes something the Aruch Hashulchan says.  Although every mitzva elevates a person's kedusha, and that's why we say "אשר קדשנו במצוותיו," but some mitzvos have a greater effect, and this special quality requires awareness and gratitude. The Aruch Hashulchan is in 25:12-13.

 יא

וכתב רבינו הרמ"א שכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין שני ברכות. וטוב לומר תמיד אחר הברכה שניה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". עד כאן לשונו. משום חשש ספק ברכה לבטלה, כמו שכתבתי בסימן ר"ו דכשהוציא שם שמים לבטלה יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", עיין שם.

ואינו מובן כלל, דממה נפשך: אם הדבר מרופה בידינו, דלכן יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", למה לנו לברך שתים? נברך אחת כדין כל ספק ברכות. ואם הדין ברור בידינו, אם כן למה לנו לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"? ובאמת הלבוש השמיט זה.

(וגם הב"ח פקפק בזה, והמעדני יום טוב כתב שהוא לרווחא דמילתא. וצריך עיון.)

ובפשוטו נוכל לומר דבני אשכנז פסיקא להו דצריך שני ברכות, ורק רבינו הרמ"א רפיא בידו. ולשנות המנהג אי אפשר, ולכן פסק כן. ולפי זה מי שלבו נוקפו יכול לברך ברכה אחת. ושמענו שאיזה גדולים היו מהדרים לענות "אמן" בין של יד לשל ראש, והיו חושבים זה להפסק לענין לברך על של ראש לכל הדעות.

(ובבית יוסף באמת תמה על מהר"י בן חביב שנהג כן, דמי מכריחו ליכנס בספק ברכה לבטלה, ולהציל עצמו באמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"? עיין שם.)

יב

ולעניות דעתי נראה דאמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" אינו מטעם ספק ברכה אלא מטעם אחר. ואף שהפוסקים כתבו שהוא מטעם זה, מכל מקום המנהג נראה לי מטעם אחר: דהנה כבר דקדקנו דאיך אפשר לברך שתי ברכות על דבר אחד?

וגם יש מי שהקשה על עיקר שיטת רבינו תם, שהרי שנינו בתוספתא דברכות פרק ששי, וכן כתב הרמב"ם בפרק ראשון ממעשרות, דאם מפריש תרומה ותרומת מעשר ומעשר שני כאחת – מברך ברכה אחת לכולן. ואם כן איך יתקנו שני ברכות על שני התפילין?

(הגר"א סעיף קטן י"ז. ותירוצו של הארצות החיים תמוה, עיין שם.)

יג

ולכן נראה לי דברכת "על מצות תפילין" היא ברכת הודאה כמו שכתבתי מקודם, בהיות מצוה זו הקשר הגדול שמקשר את ישראל לאביהם שבשמים. לזה אנו מברכים ברכת הודאה, להודות להשם יתברך על הטוב הזה. ובהיות שעיקר הקשר הוא בפסוק "שמע ישראל", ולכן אנו אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" כמו שיעקב אבינו ענה כן בעת שהשבטים אמרו "שמע ישראל", כדאיתא בפסחים (נו א).

וראיה לזה מלשון "תפילין" עצמה, שכתב הטור לשון "פלילה", שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו... עד כאן לשונו. וזהו פירושו: דעל מצות תפילין, כלומר על מה שהשם יתברך התחבר אלינו – אנו נותנים לו יתברך שבח והודיה על זה.

(עיין בית יוסף שהביא מזוהר "פנחס": אמר רבי שמעון: תפילין... ברכה אחת לתרווייהו... עד כאן לשונו. וכתב שיש לומר דכוונתו דברכת "להניח" קאי אתרווייהו, ולעולם צריך שתים, עיין שם. ולעניות דעתי וודאי כן הוא. שהרי בתיקוני זוהר חדש (דפוס ווילנא דף מו ע"ב) אומר על קרא ד"אחת דיבר אלהים שתים זו שמעתי" וזה לשונו: ובגין דמסיטרא דימינא ושמאלא "שתים זו שמעתי" (כן צריך לומר) – צריך לברכא עלייהו תרין ברכאין, חד "להניח" על של יד וחד "על מצות" על של ראש. ואם סח בנתיים – מברך על של ראש שתים. אבל מסיטרא דעמודא דאמצעיתא איתמר "אחת דיבר אלהים" (כן צריך לומר), ולא צריך אלא ברכתא חדא... עד כאן לשונו. ונראה דהכי פירושו: דמצד עצם הברכה על המצוה – די באחת. וזהו "עמודא דאמצעיתא", תפארת זו התורה כדאמרינן בברכות נח א, והתפארת זו מתן תורה. ורק מימינא ושמאלא, שהם חסד וגבורה, צריך שני ברכות: האחת גזירת מלך והוא "גבורה", והשנית הודאה על ההתקשרות והוא ימינא "חסד". ודייק ותמצא קל.)

Women that are Obligated to Wear Tefillin

*****************************************************
*******  WARNING: ACADEMIC HUMOR.  *******
*****************************************************

The Gemara in Shabbos 70b talks of a person that has lost track of time and does not know when Shabbos is.  היה מהלך בדרך או במדבר ואינו יודע אימתי שבת.  The Gemara says that he must do whatever is necessary to survive, but that in order to maintain his sense of Shabbos he should designate one day out of seven to be his Shabbos.  

The Gemara asks, but if every day might be Shabbos, his special circumstances that require him to do what is necessary for survival- no less and no more- applies every day, including his designated special day; אלא כל יום ויום עושה לו פרנסתו אפילו ההוא יומא.  So how would his special day be different?  וההוא יומא במאי מינכר ליה?  The Gemara answers   בקידושא ואבדלתא.  On the day that he calls Shabbos he should make kiddush and havdala.

The Achronim discuss whether and when he should wear Tefillin.  Assuming that it is assur to wear Tefillin on Shabbos, can this lost person wear Tefillin on any day, or not?

For the purposes of this post, I want to quote a comment of the Mishna Berura in the Biur Halacha in 344 DH אפילו, where he says:

ועוד יש סברא לחייבו דהלא פטור דשבת הוא מפני שהם עצמם אות וא"כ זה שעושה בו מלאכה לפרנסתו אין בו היכר

There is another reason to obligate him: After all, the rule that one does not wear Tefillin on Shabbos is because (Shabbos is an Os,a sign, and) Tefillin themselves are a sign, (and wearing the sign of Tefillin belittles the holy Os/sign of Shabbos.)  But for this person who is doing work on Shabbos, as is necessary to survive, Shabbos is no sign at all, (so Tefillin would be appropriate.)

But, you ask, doesn't he make Kiddush and Havdala?  So there is a sign pf Shabbos on that day, and that Os/sign should render his Tefillin superfluous and inappropriate!  To this he answers

דלא מסתבר לומר דבקידוש לבד הוא ההיכר דהא עיקר האות הוא דהקב"ה שבת ממלאכתו ביום השביעי והוא ג"כ שובת

that is is not reasonable to say that his Kiddush alone is a sign, because the main sign is that Hashem rested from work on Shabbos and he too rests from work, (and since this person is working on that day like every other day, his Kiddush is not much of a sign and does not interfere with wearing Tefillin.)

Of course, there is much to talk about regarding this opinion.  One might say that the rule of Os is a siman, not a sibbah, and the day is pattur no matter what this person is doing.  The Mishna Berura himself only uses this as a side thought, dicta, not the foundation of his opinion.  But again, for the purposes of this post, let us assume that this reasoning applies as he states it.

Now, why is it that women are not obligated to wear Tefillin?  Because it is a Mitzvas Asei She'hazman Gerama, a mitzva caused by time- it is operative only on a particular season, hour, or day.  We pasken that as far as the Torah rules, Tefillin are worn at night just as they are in the day.  It is only because the mitzva of Tefillin does not apply on Shabbos and Yomtov that it is Zman Gerama.

But what of a person that believes that one is allowed to do melacha on Shabbos and Yomtov, like Reform Jews?  They certainly don't believe that the Torah commands us to refrain from working, and they do whatever they want on Shabbos.  Tikkun Olam (even if it were limited to Saturday) is a beautiful thing, but I don't think it counts and an Os. So as far as Issur Melacha is concerned, Shabbos is no more of an Os/sign for them than it is for the hypothetical מהלך בדרך או במדבר.  Well, then, according to the Biur Halacha, Reform Jews are halachically obligated to wear Tefillin on Shabbos.

There was a time when open and total chillul Shabbos resulted in the transgressor being deemed a non-Jew regarding some areas of the law. However, many poskim of our time, including Reb Moshe and the Chazon Ish, hold that for various reasons this no longer pertains. And certainly the fact that the person does an aveirah does not mean that other mitzvos are no longer binding - that is only true for Korban Pesach and other Korbanos.

This realization leads to a cascade of consequences. The Gemara says that a sefer Torah, or Tefillin, written by a woman is passul, because of the equation generated by the juxtaposition of וקשרתם\וכתבתם . Just as they are not in the parsha of Tefillin, so too they are not in the parsha of writing Tefillin or Sifrei Torah. But now that we've learned that these women are in the parsha of Tefillin, they certainly should be able to write both Tefillin and Sifrei Torah. We find it amazing that the non-observant Jewish feminists of our time have instinctively realized this remarkable truth.

A We wear Tefillin only on days that are not otherwise an Os.
B. We do not wear Tefillin on Shabbos because the issur melacha is an Os.
C. If one does melacha on Shabbos no differently than any other day, Shabbos is not an Os, and he is obligated to wear Tefillin on Shabbos.
D. Therefore, a mechallel Shabbos be'farhesya is halachically obligated to wear Tefillin on Shabbos.
E. Women are not obligated to wear Tefillin because the petur on Shabbos makes it a  mitzvas assei she'hazman gramma.
F. A person who is mechallel Shabbos befarhesya (whether because of an ongoing pikuach nefesh, or because of sincere and beautiful religious conviction that the Torah is not min hashamayim or because it was cynically subverted from its original intent by ignorant and superstitious old men,) is obligated to wear Tefillin on Shabbos.
G. Therefore, a Reform Jewish woman is halachically obligated to wear Tefillin on Shabbos.
QED

Va'eschanan, Devorim 4:39. Ve'yadata hayom Ve'hasheivosa el Levavecha: The Mind and the Heart.

This pasuk tells us that we should know- ve'yadata- that Hashem is the One and Only Master of the Universe. Then, the pasuk tells us, 've'hasheivosa el levavecha,' set it firmly into your heart. Clearly, the second step goes beyond the first, and one might know Hashem's kingship and still not achieve what this pasuk requires of him. What is the difference between 'knowing' and 'setting firmly into the heart'?

In fact, though, there is a very important qualitative difference between the two points of knowledge. Reb Yitzchok Blazer, a student of Reb Yisroel Salanter, once said that the distance between Ve'yadata and V’hasheivosa is far greater that the distance between Lo Yadata and Yadata. From Lo Yadata to Yadata, from 'not knowing' to 'knowing' is a relatively small step. From Yadata to Ve'hasheivosa, from 'knowing' to 'knowledge of the heart' is an Odyssey.

Just knowing something is not at all the same as a full emotional understanding. We have all experienced the difference: This is like when a person tells his best friend, or a father tells a son, close your eyes, lean back, and fall into my arms. Even if you absolutely trust the person behind you, it will be very hard to actually fall and depend on the person to catch you. Only after a few false starts can you convince your body to let go and fall into the other’s arms. It’s not enough that you know— your body has to be convinced.

Reb Eliyahu Dessler (Michtav Mei’Eliahu Vol. 5, on the avoda of Rosh Hashanna.) stresses this difference, which he categorizes as the difference between rational awareness and ‘dveikus’. He says that this journey is the avoda of Rosh Hashanna: if you properly say Malchios, Zichronos, and Shofros, you will come to devykus, which will make teshuva a foregone conclusion. If the dveykus does not lead to remorse and full teshuva for past sins, then your enthusiasm and kavana is just an ephemeral experience, a caprice, a delusion.


This applies just as well to negative or destructive beliefs or behaviors. In the Haftorah of Devorim the Navi talks about sins that are Kashanim and sins that are Katola. Both shanim and tola refer to red-dyed wool Despite their similar appearance to an observer, there is an very important difference between them. R’ Meir Simcha says that Shanim is wool that is only dyed on the surface, so teshuva can result in brilliant white like snow, whereas Tola is red through and through, and teshuva can only result in the less pristine white of Tzemer. This illustrates the difference between an act or behavior that is superficial and one that saturates the personality.

The Darash Moshe and the Ramban observe that the Meraglim in Shemos Shlach 13:3, were listed lefi gedulosom, in the order of their spiritual achievements. But strangely, we find that Yehoshua and Kaleiv are in middle of the pack. Despite the apparent superior tzidkus of the others over Yehoshua and Kalev, what mattered in the end, when faced with nisayon, was the depth of conviction, the emotional saturation, the dveikus— the hasheivoso el levavecha.

What really is the difference between yedi’ah of the mind and yedi’ah of the heart? One example: a woman may know absolutely that married women cannot go outdoors with her hair uncovered. But she might sit in mixed company and talk about private matters that concern only her and her husband. Or, strangely enough (and I’m not making this up), swim at a mixed pool– with a snood to preserve her standards of modesty. People who never miss davenning in shul can let years go by without one Shmoneh Esrei in which they pour their hearts out to Hashem. What the heck are they doing there? The only possible explanation is that simply knowing something means that you know the thing and nothing more. Knowing it in your heart means that you understand and feel the underlying concept and you have made it a part of your emotional and intellectual essence. When a person has reached that level, then everything he does will subconsciously be checked for consistency with his essential belief.

A friend of mine has a talent often associated with "savants." He can tell you immediately what day of the week any date, past or future, will fall on. He doesn’t hesitate for a moment– he knows immediately. There is a certain complex formula that anyone can laboriously work out that will yield the same result. I am told that if a person works through the formula hundreds, or maybe thousands, of times, he eventually develops the intuitive, subconscious skill to know the answer without any apparent thought at all, just as my friend does. That is the difference between ve’yadata and ve’hasheivosa ehl le’vovecha.

And how can you tell who is a tzadik misafa v’lachutz and who is a tzadik in his pnimiyus? You can’t. Not only can’t you tell in other people, you can’t even tell in yourself. It’s like courage— you never know what you are until you are tested, as is well illustrated in Stephan Crane's The Red Badge of Courage. Not only can’t you tell, it is almost unknowable; the Torah (and Sefer Iyov) is full of stories of people who were tested, after which Hashem says “Atta yadati” that you are a real ba’al bitochon. Appearances mean little. Only after being put to the test can one know who he is.

When we put on our tefillin, let us remember this important idea, perfectly symbolized by the Shel Rosh on our head, the straps of the shel rosh that go down to our heart, the Shel Yad next to the heart, with the straps that go down to our hands: it is not enough to 'know'. Torah has has to go from your Head to your Heart to your Hands.

Bo, Shemos 13:19. Tefillin and the Very Unfortunate Tattoo

The Minchas Yitzchak 3:11 has an interesting shaileh. A man had served in the army. During his time in the military, he got a tattoo on his left upper arm, precisely where one puts the shel yad of tefillin. The tattoo depicted an unclothed woman. Now the man had become a baal tshuvoh. The question was, could he put his tefillin on his left arm over the tattoo of the woman? Or would it be better to put it on his right arm?

Obviously, he cannot put the tefillin on his other arm. The Minchas Yitzchok suggests various methods by which the person might put on tefillin in a manner which mitigates the disgrace to the tefillin.

The Minchas Yitzchok, surprisingly, does not suggest what seems to me to be the obvious and correct answer. That is, this person should use indelible ink to dress her---Just cover her up with a blotch of India ink or permanent marker, which stains the skin but is absorbed completely and has absolutely no tangible substance. Indelible ink is not a chatzitzah, even if it is evident and the person does not want it there. It is no more a chatzitza than women's hair dye is a chatzitza, in other words, it's not a chatzitza at all. The Chatzitza problem only arises if the extraneous matter has substance.

Parenthetically, I don't want the title of this piece to mislead anyone into thinking that any voluntary tattoo might be Kosher. It is not. It is biblically prohibited for any Jew to voluntarily be tattooed. Remarkably, even most Reform rabbis agree that this prohibition should be honored. Only the most rebellious or angry Jewish person would tattoo himself. It is a permanent declaration that he rejects not only the halachah but also the cultural tradition of the Jewish people.


HOWEVER:

My dear brother sent me a news article that mentioned that tattoos on grafted skin also stay forever. He said that this would be a hetter to get a tattoo. I found the idea repulsive: it's bad enough to get someone else's skin, but to get skin that has a personal tattoo would be horrible. But then I realized that this gives us a better hetter for tattoos. One could have a surgeon remove a piece of skin from his body, have it tattooed, and then put the skin back. An argument could be made that there was no maiseh of nesina of a ksoves while it was bsarchem. Of course, it could be that putting it on your body gufa is called nesina bachem - as the passuk says, וכתובת קעקע לא תתנו בכם. It doesn't say the issur is the writing, it's the nesinah bachem. Still, it's a possibility that we ought to investigate.


UPDATE 2018
I saw this very moving story, and it's a perfect way to end this post.

Rabbi Hanoch Teller writes a story he personally witnessed regarding a young man, Jamie, who had recently become Torah observant and went to immerse in a busy mikveh in Jerusalem. As he walked towards the mikveh, he held his hands over his arms, attempting to cover his tattoos. As he stepped into the mikveh, he slipped and the lewd tattoos that lined his biceps were now exposed for all to see. At an earlier time, Jamie had viewed his tattoos with pride, but that afternoon he felt humiliation.

An elderly Jew stepped forward and in a heavily accented English declared, “Look here, I also have a tattoo.” Stretching out his frail arm, the man pointed to the row of numbers from tattooed on his arm. “It seems we’ve both come a long way.” (From It’s A Small Word After All, 1997)