The Cost of Rejecting a Ger. Timna.

The original version of this was posted in '06.  After extensive alterations and additions this needed to be posted anew.

In Sanhedrin 99b the Gemara explains that Timna went to Avraham, Yitzchak, and Ya’akov and asked that they accept her as a convert to Judaism, and they all refused her. So she went and became a concubine to Esav's son Eliphaz just to be close to the family of Avraham Avinu, even though being a concubine was a shocking debasement for the daughter of a king. The Gemara says that we were punished for this, in that Amalek, our eternal enemy, was the product of her union with Eliphaz. With this the Gemara illustrates that what may seem to be a passuk with no special significance is actually very meaningful. But it is important to realize that this Gemara opens the window on a very significant issue.

The Alter from Slobodkeh (in his sefer Ohr Hatzafun) says that we know that Avraham's life work was to spread the knowledge of Hashem and that he was a great seeker of geirim.  If he refused her, he must have seen terrible character traits in her.

If so, we can say that they refused her because they correctly discerned in her the midos that ultimately expressed themselves in her descendant, Amalek, and they didn’t want those personality traits grafted onto Klal Yisroel.

Even though this rejection resulted in the birth of Amaleik, it is better to allow the creation of an eternal existential threat rather than jeopardize our defining Jewish traits. Better to create an Amoleik than to bring middos ra’os into Klal Yisrael.

Similarly, we find the issur of accepting Amoni and Mo’avi, apparently for their bad middos. But maybe that is only after their nation had expressed the bad midda in a maaseh which deserved punishment--shelo kidmu. Here, her middos ra’os had not yet expressed themselves. Even so, the Torah shows us that he and the other avos should have helped her. Their refusal shows how serious a refusal to do a chesed is--our terrible nemesis Amalek came from her.

And this is the same taineh on Ya’akov for hiding Dinah from Eisav, and of course he was punished for that as well, when Dinah was taken by Shchem.

Perhaps (see Yalkut Lekach Tov at the end of Vayishlach) the taineh was not that they didn't do differently, but that they didn’t feel any sympathy for her when they decided that they couldn’t help her. But the fact is the Gemara uses the expression Lamos (in Iyov, from the shoresh “nameis”, meaning melt, here meaning a person who shrinks from doing chesed for his neighbor) mei’rei’aihu chesed regarding Ya’akov, which sounds like a tainah for not doing differently.

Also remember what R’ Chaim Shmeulevitz says about “ohr vechoshech mishtamshim be’irbuvia” on the Makkas Choshech. Perhaps the problem in this marriage was not only the choshech alone, but the fact that it was combined with an ohr that both Eliphaz and Timna had. In other words, Timna was honestly motivated to become a giyores, but along with that ohr there was a choshech that they were unable to eliminate, which, in combination with their ohr, was capable of generating a terrible force.

(The plain meaning of the Gemara is a criticism of the Avos. The language of the gemara in Sanhedrin 99b is

נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מאי טעמא דלא איבעי להו לרחקה

Amalek came from her, who pained Israel. Why? Because they shouldn't have distanced her.
I am following Gedolei Hamefarshim that understand the Gemara differently.)

But there might be a theme about refusing geirim, because not only do we have the Gemara in Sanhedrin about Timna, there’s also the Gemara in Sottah 42b about Orpa, which says that both Golyas and Yishbi (who almost killed David in a later battle) were among the four sons of Orpa. The Gemara there says that amar Hakadosh Baruch Hu yavo’u b’nei haneshukah v’yiplu b’yad bnei hadvukah, so you can’t really tell whether there’s any taineh on Na’omi for discouraging Orpa, or the only point of the Gemara is that Orpa was unfit to become a Jew, as shown by the sons she ultimately had. So, although there is a clear similarity between the cases of Timna and Orpa– both being turned away, both giving birth to children who threatened our existence– and there’s also the Gemara about Yaakov refusing to give Dinah as a wife to Eisav, and the story of Shchem that followed, there’s no clear evidence as to how the three fit together, whether there is a general theme or mussar haskeil, or that you have to judge them on a case by case basis.

Also note that the Gemara in Yevamos (79a) says that the reason Hashem agreed to the demand of the Giv’onim to have the children of Sha’ul killed, was in order to make a Kiddush Hashem so that other potential Gerim would see the concern that the Jews have for the well-being of Gerim, and the Giv’onim lost their livelihood with the destruction of Nov. Now, Chazal also say that Yishbi’s ability to almost kill David was because the aveiraa of Nov had as of then not been forgiven (that’s why he’s called Yishbi B’nov). So you have the son of a refused geir becoming the instrument of nekomoh for an injury to geirim– not good geirim, Giv’onim, but geirim nonetheless. So you see once again that Chazal stress the importance of sympathy with, and the risks of indifference to, the geir.

R’ Chaim Ehrman attended R Schwab’s chumash shiur for four years, and in 1961 he heard the following from him:

When nations wage war, one nation generally covets the resources or the land of the other nation. Amalek went to the desert to wage war against Yisrael. Did they want the desert? There are miles and miles of desert available to any nation. There is no need to wage war to claim the desert. Amalek had a goal in mind. He wanted to show that the Am Hashem, the nation that Hashem chose to be His people are vulnerable and can be attacked like any other nation. Amalek deliberately waged war against the Will of Hashem. He wanted to show that Hashem’s nation is made up of mere humans and can lose a war (which happened when Moshe lowered his hands) like any other nation. What is the source of this hatred?
Rav Schwab answers this question based on the Gemara in Sanhedrin 99b. Amalek’s hatred came from his mother, Timna. She was a princess from the land of Canaan. She could have lead a life of luxury and royalty. She decided to become a giyores and marry into the descendants of Avraham Avinu. She approached Yaakov Avinu, but he replied, saying “you are from Canaan, and we may have nothing to do with Canaanites.” She went to Eisav, who told her that he had three wives and could not take another wife. She approached the children of Eisav and again she was rejected. Finally, Elifaz, the son of Eisav, took her as a concubine, not as a regular wife.
Timna felt totally rejected. She stooped from being a princess to a mere concubine, not even receiving a kesuba, a dowry. She realized that Hashem is the true G-d, but became very bitter because of her treatment and the respect she should have received. (Notice the warm reception Boaz gave Ruth, a princess of Moav who gave up her religion to become a giyores.) Amalek, her son, picked up the bitterness and unhappiness of Timna. He, then, decided to avenge his mother’s sadness and rejection. The mussar haskell (moral lesson to be learned) is that we must try to be mekarev (bring close) everyone, to the best of our ability, and avoid rejecting any person from Avodas Hashem.(End Ehrman. He says that he is in middle of putting a together a sefer of the shiurim he heard from R Schwab, which will include this.)

So, you have a pretty clear difference of opinion between the Alter and R Schwab. One said that we pushed her away because she had middos m’gunos, the other says she had middos m’gunos because we pushed her away, which seems closer to what the Gemara in Sanhedrin says. Unless pshat is that we shouldn’t have pushed her away (at all, so brusquely, so completely) despite her middos m’gunos.

If I were around when Chazal talked about discouraging potential geirim, I would have asked, but look what happened when we did that to Timnoh and to Orpoh. What would they have answered? That the richuk there was too strong? That the richuk is only a test for sincerity, but once you find sincerity you should encourage them? That we were m’racheik them because of their bad middos, and better a bad goy than a bad Jew? That instead of rejecting them completely, we should have worked with them and helped them eliminate the middos ro’os and then taken them as geirim? That even if you are m’racheik, you should be close to them socially and try to do chesed for them?

At a conference in Eretz Yisroel in July 2006 about standards in Geirus, Harav Reuven Feinstein said a new pshat in Koshim Geirim L’Yisroel K’sapachas: he said that this is also referring to the punishment for being m’racheik a geir tzedek, or in making him wait five years before his geirus, because it says “m’kablim osso miyad.”

Rav Bergman in his Shaarei Ora II on this parsha has a beautiful discussion of this sugya.  His focus is on the concept of Kiruv, which spans a range from baalei teshuva to geirim.  He goes with the Alter's approach.  He adds that it was davka because Timna was such a great person that her middos ra'os could not be corrected.  
A normal geir will be mevatel themselves to Klal Yisrael, and overcome their natural techunos hanefesh.  But she was a great woman.  She had such a hakara that she would do anything just to get close to the family of the great Avraham Avinu.  Ironically, davka because she was so great she couldn't be mevatel herself to our hashkafos and middos, and her terrible middos would remain part of her.  But, he says, no matter what the reason is, rejecting a person who wants to become a ger has a terrible price.  The consequences are inevitable even if the decision was fully justified.  He says that we see what Avraham Avinu was willing to forego, kabalas pnei haShechina, for all the years Lot was with him, so he could be mekareiv him.  He adds something I also once said: why is גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה?  Because receiving guests, chesed and kiruv, is being domeh to Hashem, mah hu.... and becoming a Godly person is far greater than standing in the presence of God.  In any case, the idea is that kiruv is so precious and valuable that even in those cases where kiruv is not good, where it is dangerous, rejecting it causes tremendous damage.  We find it by Timna and we find it by Dina/Eisav, and I would add that this may have also been the shitta of Shammai HaZaken.

The way I visualize the concept that there are negative consequences even when the act is entirely justified is that Kiruv is so critical to the briya that it is close to teva.  There are times that picking up a piece of steel that is glowing red is necessary.  Your act might be necessary to protect someone you love from a horrible fate.  But you're going to get burned.

Visualizing it is not the same as understanding it.


UPDATE 2018.
Just something that came up in current events - another rejected Gerus novitiate who became a Nazi.
Jerusalem Post
Times of Israel

"Adam Thomas, who had studied in Israel and tried to convert to Judaism, and Claudia Patatas found guilty of membership in outlawed far-right group"

“While Avi, or Adam I guess, was extremely intelligent, he had an extreme approach to Judaism,” Simpkins said. “He was very insecure (bordering on paranoia), constantly emotional, and intense. He was quick to anger when agitated, but I never saw anything remotely resembling violent tendencies.”
Simpkins said Thomas spoke of having a terrible childhood in the UK and grew up with family who were far-right extremists.
“He started learning about Judaism to discover why he was supposed to hate them,” Simpkins said. “Then he decided he really wanted to become an Orthodox Jew himself.” But at the yeshiva in Jerusalem – one which is popular with converts as well as Jews who grow up secular – Thomas struggled.
“The rabbis decided that Adam needed to deal with his childhood professionally and return to convert with a clear head,” Simpkins said. “He was making the common mistake many who desire conversion make, which is to replace one psychological extreme with another... Adam was given two weeks to leave the yeshiva when the rabbis decided he needed psychological help before proceeding.”

Vayishlach. Did Yaakov Concede to Shimon and Levi?

Yaakov: (By sacking Shechem) you have muddied me, you have disgraced me among the inhabitants of the land, among the Canaanites and among the Perizzites, and I am few in number, and they will gather against me, and I and my household will be destroyed.

Shimon and Levi's "response:" Will he treat our sister like a prostitute?

  ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי

   ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו   

The conversation seems truncated.  Yakov did not respond. Did he concede their point? Did he agree with Shimon and Levi? Do we agree with Shimon and Levi, or were they wrong?

The answer is very straightforward. At the end of Yaakov's life, when he delivered his moral will, in the Birkas Yaakov, he made his feelings crystal clear.

49:5-7
Simeon and Levi are brothers; stolen instruments are their weapons.
Let my soul not enter their counsel; my honor, you shall not join their assembly, for in their wrath they killed a man (Rashi - Shechem,) and with their will they hamstrung a bull (Rashi - selling Yosef.) 
Cursed be their wrath for it is mighty, and their anger because it is harsh. I will separate them throughout Jacob, and I will scatter them throughout Israel.

שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם    בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור   ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל

Yaakov angrily reminds them of their murderous deeds, and curses their wrath, and he prays that they be dispersed among the Jew people so that they do not continue to wreak havoc. Obviously Yaakov was still burning mad about what they had done.

Now that we have proven that Yaakov neither agreed with nor forgave them for what they did to Shechem, why was he silent when they said הכזונה יעשה את אחותנו? If he said nothing more to them, doesn't that imply that he accepted their response?

The answer is that Shimon and Levi said "We are kana'im! We burned with a fiery and righteous anger when a depraved crime was committed against our sister and against us. We could not ignore what was done, so matter the consequences!" They were the original Kana'im, and zealotry has a law of its own - an extra-judicial law.  Yaakov did not respond. He accepted that the normal laws, and the painstakingly deliberate analysis that ought to precede such momentous decisions, do not apply to the righteous kana'i.

But at the end of his life, Yaakov told them that their argument in their defense was a lie. It was a lie to themselves, and a lie to him. The fact that they were the dominant movers in the sale of Yosef, an act that could easily have resulted in Yosef's torture and death, and which did in fact cause Yaakov to live in despair for twenty years, that act showed that what they did to Shechem was not an isolated instance caused by righteous zealotry, it was evidence of an undisciplined and impetuous violence that thoughtlessly expressed itself irrespective of the harm to others.

This is exactly like the Beis HaLevi about the story of Yosef and the brothers. Chazal say that when Yosef revealed himself to his brothers, "O, what a tochacha this was to them!" This is because the brothers had begged for mercy not for their sake, but because they were worried about Yaakov’s health, Yeish lonu ov zokein. As soon as Yosef revealed himself, the first thing he asked them was "ha'od ovi chai?" meaning "Your anxiety about the effect of your not coming home on your father, the effect on his health that losing a child would have, is very touching. And where was your concern when you told him I had been ripped apart and eaten by a wild animal?" Chazal's word, Tochacha, means proof - proof from our own behavior that our rationalizations are deliberate lies.

Similarly, the Medrash by Shaul, where the Malachim argued in Shaul's defense, that he sinned out of an excess of mercy, and Hashem told the Malachim Emor el Hakohanim - which we explained means "Where was this alleged excess of mercy when he wiped out the city of Nov because he suspected they supported David?"

Vayishlach. Yaakov's Dread, and a Riddle.

 ויירא יעקב מאד ויצר לו.

Rashi - 

ויירא שמא יהרג (ב"ר ותנחומא) ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים

Rashi brings that Yaakov was distressed because he might have to kill his brother. A certain Odom Godol says an excellent pshat, which is fully consistent with many other things he says, and diametrically opposed to what I was taught by my parents, Rabbeim, and Roshei Yeshiva.

He asks, why was Yakov afraid? After all, (San 32) אם בא להרגך השכם להרגו! If Eisav is coming to kill you, then killing him is perfectly fine! Why would Yaakov be distressed? He should make a shehechiyonu! (The last line is not in his sefer.)

He answers that when Rivka had sent Yaakov away from home because she was afraid that Eisav would kill him, she said - and it turned out to be prophetic - למה אשכל גם שניכם יום אחד, why should I be bereaved of the both of you on the same day. As the Gemara in Sotah 13a says in the story of Chushim ben Dan, באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי קבורתן מיהא ביום אחד הואי. So Yaakov's worry was not about killing Eisav. That would be just fine! He was worried that since he was likely to die on the same day that Eisav dies, if he kills Eisav then he is sealing his own fate as well.

Besides the obvious grating difficulty, I simply can not understand how he thinks this is a legitimate pshat in the double expression of ויירא שמא יהרג and separately  ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים , if both are the same fear of his own death, direct or indirect.

Here's another application of this approach. (Second paragraph.)

Rav Avrohom Wagner said an excellent pshat.  I don't like the kashe in the first place. BUT, granting the validity of the question, he  says an excellent pshat.

I would much prefer to say pshat based on R' Chaim Brown's most recent post, where he explains that עד שוב אף אחיך ממך refers to Yaakov's own resentment over Esav's behavior towards him. Yaakov had the capability to utilize כמים הפנים לפנים to ameliorate Esav's anger by tempering his own feelings. Indeed, Rashi tells פניו ותעבור המנחה על that Yaakov was upset at the need to appease Esav.
Regarding the din of הבא להרגך, we know that there is a condition that you must utilize other means to stop him, where possible. Even according to the Mishne Lamelech et al that the restraint of יכול להצילו באחד מאבריו does not apply to the nirdaf himself, that is only a ptur, not an actual desert of death to the rodef, as we see that קלב"מ does not apply.
As such, Yaakov was afraid lest he get killed. Even if he were to be victorious, and kill his brother, he was troubled by the fact that he had not been successful enough in his own self-mastery (obviously, on his madreigah!) to eliminate the conflict without resorting to such violence.

The Riddle, in two parts.

1. Tell me two instances that the Torah mentions Keruvim.

Answer to Question 1:
1. The giveaway is the Keruvim atop the Aron. The other one, the one that almost nobody remembers, is the Keruvim by Gan Eden. The former, like children. The latter, angels of destruction - Rashi- malachei chavala.


2. Now that you know that the name Kruvim refers once to benevolent and once to malevolent Malachim, give me another example of the Torah using one denomination to refer to two very different kinds of Malachim.

Answer to Question 2:
The word Ish. By Yaakov,  ויאבק איש עמו - Sar shel Eisav. By Yosef in next week's parsha, וימצאהו איש - Gavriel HaMalach.

The Sulam

I am on my way back to Chicago after the Bar Mitzvah of my grandson, Yaakov Chaim Jofen. It's tough to speak for a crowd of Roshei Yeshiva and Rebbitzens and kids where you are hoping that the chasan haneshef will remember something that said when he is a grown man, perhaps to say it over at his own grandchild's bar mitzva. 

This is what I said.

The Gemara in Shabbos 100a says that a slope that rises ten tefachim in a span of four amos is considered to be a wall, and such a slope would be separate from the Reshus HaRabbim that contains it, and would delineate a Reshus HaYachid within itself. Therefore, a hill with that pitch would create a reshus hayachid above ten tefachim. The slope would be considered a wall.

 א"ר יהודה אמר רב תל המתלקט עשרה מתוך ארבע וזרק ונח על גביו חייב

Rashi

תל המתלקט - שהוא מדרון והולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה י' מתוך ד"א הרי הוא כאלו זקוף כולו והוי רה"י במקום גובהו ואם זרק מרה"ר ונח על גביו חייב ודוקא נקט מתוך ד' אמות דאי מתוך ה' הרי הוא כשאר רשות הרבים דניחא תשמישתיה להילוך:

What if this slope is made up of a stairway? Most stairways have a pitch of greater than 16 degrees. Would it have a din mechitza? Yes, most poskim hold that such a staircase would have a din mechitza. (This is very relevant for people whose front doors have a stairway up from the sidewalk and the newspaper landed on the stairs.)  This is interesting- the same object has a din of mechitza, which means that it is viewed in halacha as a barrier to the public, מניעת רגל הרבים, but it is inherently created to allow access.  It is a mechitza, and at the same time it is a pesach- it is a barrier, an impediment, but it is also an entryway. In life, the Ribono shel Olam often presents us with exactly this, something that a cursory view will perceive as a barrier, but others will understand to be an opportunity.  It causes מניעת רגל הרבים, but it is not מונע רגל היחיד! A yachid will find a way to change the mechitza into a pesach.

This reminds me of my father zatzal's experience in  Samarkand during WWII. Starvation was endemic; food was only available via ration coupons, which spelled the difference between survival or death, and the government was far more interested in the welfare of the horses than of the people, and certainly of the Bnei Torah.  Every morning trucks would go through the streets picking up the bodies of those that had died overnight. One who was caught "hoarding" more food than needed for that day was executed on the spot, and the one who betrayed him was rewarded.

My father, the Bar Mitzva's great grandfather, on the other hand, had printing presses set up in a basement, where he had bnei torah printing ration coupons. He had a deal with the stationmaster, that when the paper for coupons would come in on the train, the edges of the roll would get trimmed off, and the "trimmings" would go to my father. He had another basement where bnei torah sat at looms weaving clothes. It was said that the Russian army only got the honey that my father let them have.

The point is that it was a time of starvation and the disparagement of the value of human life and of no ethics but survival, but my father saw the opportunity to save lives and feed the poor, and he found a way to do it under the nose of the Soviets. 

The symbol of Yaakov Avinu was the sulam, the ladder. Yaakov Avinu was challenged by endless tzaros and impediments that would have caused a lesser man to just give up, but Yaakov turned every challenge into an opportunity and created the Shivtei Kah.

The bar mitzva, Yaakov Chaim, was at another bar mitzva party ten years ago. He was squeezed in at the table, there was no room to move, and he wanted the pickles that were at the other end of the long table. If you were three years old, and you wanted pickles from the other end of the table, and nobody was paying attention to you, I think there would be three options. You can scream like a banshee, you can cry, or you can just give up and go without. Yaakov did none of the three.  He just climbed up on the table, sauntered over to the pickles, took what he wanted, and walked back to his seat. The family and guests were dumbstruck- they weren't even sure if what they thought they saw had actually happened. In fact, the mother of the boy whose bar mitzva it happened at was at my speech, and she remembered the moment exactly. But the idea is that for some, it was a barrier, but to Yaakov, it was a cloth-covered highway to pickles. The plate of pickles was Yaakov's Gordian Knot.

The midda of Yaakov is to see the opportunity where others see barriers. Others see barriers because they are lazy, or self destructive, or lack confidence. It is the middah of emes that enables a person to see that challenges exist to enable us to excel, to overcome the barriers. IYH, our Yaakov will have the midda of emes that will enable him to see the opportunities the Ribono shel Olam has and will continue to give him.

The Avos Fulfilled the Entire Torah, But....

Chazal tell us that the Avos fulfilled all the mitzvos of the Torah.  This idea is found in the Bavli (Kiddushin 82a, Yoma 28b,) the Yerushalmi (Kiddushin 2:12,) and numerous medrashim (Bereshis 11:7 in Bereishis, 79:6  on the passuk ויחן את פני העיר, in Vayishlach, 95:3 in Vayigash, Vayikra Rabba 2:9 and 50:10, Tanchuma Lech Lecha.)  Rashi in Bereishis 26:5 expands Rav's memra on the passuk, saying

וישמר משמרתי: גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושבות לשבת

מצותי: דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים

חקותי: דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו

ותורתי: להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני

The Ramban explains this shitta and addresses the questions we have from various acts the avos did that would not be muttar according to dinei Torah.

וישמור משמרתי - לשון רש"י בקולי כשנסיתי אותו משמרתי גזירות להרחקה כגון שניות לעריות שבות לשבת מצותי מצות שאלו לא נכתבו דין הוא שיכתבו כגון גזל ושפיכות דמים חקותי דברים שיצר הרע ועו"ג משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא המלך גזר חקו על עבדיו ותורתי להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני 

ואם כן יהיה כל זה בנוי על דעת שהיה אברהם מקיים ומשמר את התורה עד שלא נתנה וכך אמרו (ב"ר צד ג) בפסוק ויתן להם יוסף עגלות (להלן מה כא) שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה שהיה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו ועד עכשו לא נתנה תורה והרי כתוב וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי ושם אמרו שהיה משמר אפילו דקדוקי תורה והיה מלמד לבניו וכו' 

ויש לשאול אם כן איך הקים יעקב מצבה (להלן כח יח) ונשא שתי אחיות וכדעת רבותינו (ב"ר עד יא) ארבע ועמרם נשא דודתו (שמות ו כ) ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה (שם כד ד) והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו וביעקב דרשו (ב"ר עט ו) ששמר את השבת וקבע תחומין ואפשר שיהיה זה בשבת מפני שהיא שקולה ככל התורה כולה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה) שהיא מעידה על מעשה בראשית 

ואולי נאמר משמרתי שניות לעריות של בני נח ומצותי גזל ושפיכות דמים חקותי אבר מן החי וכלאים של הרבעת בהמה והרכבת אילן ותורותי דינין ואסורי עבודה זרה שאלו כולן נצטוו בהן בני נח והוא השומר והעושה רצון בוראו ומשמר אפילו דקדוקין וחומרות במצות שלהן וכמו שהזכירו ע"ז של אברהם אבינו ארבע מאה פרקי הוות (ע"ז יד) ודרשו ב"מאה שערים" שמדדוה למעשרות (ב"ר סד ו) כי היו האבות נדיבי עמים לתת מעשרות לעניים או לכהני ה' כגון שם ועבר ותלמידיהם כענין והוא כהן לאל עליון (לעיל יד יח) 

והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה ושמירתו אותה היה בארץ בלבד ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות וכן עמרם כי המצות משפט אלהי הארץ הן אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום (קדושין לו) 

וכבר רמזו רבותינו הסוד הזה (בספרי דברים פסקא מג) ואני אעירך בו בעזרת השם (ויקרא יח כה דברים יא יח) והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע היא כמו שדרשו (בספרי) באשר שנא ה' אלהיך (דברים טז כב) ששנאה אחר היותה אהובה בימי האבות וביוסף דרשו (ב"ר צב ד) שהיה משמר את השבת אפילו במצרים מפני שהיא שקולה כנגד כל המצות לפי שהיא עדות על חדוש העולם והיה עושה כן ללמד את בניו אמונת בריאת העולם להוציא מלבם כונת עבודה זרה ודעות המצרים וזאת כונתם ועל דרך הפשט נאמר שיהא משמרתי אמונת האלהות שהאמין בשם המיוחד ושמר משמרת זו בלבו וחלק בה על עובדי העבודה זרה וקרא בשם ה' להשיב רבים לעבודתו מצותי ככל אשר צוהו בלך לך מארצך ועולת בנו וגרישת האמה ואת בנה חקותי ללכת בדרכי השם להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט ולצות את בניו ואת ביתו בהם ותורותי המילה בעצמו ובניו ועבדיו ומצות בני נח כלן שהן תורה להם

Nefesh Hachaim

 ואמרו (יומא כ''ח ב') קיים א''א את כל התורה (וכ''א בב''ר פצ''ב ובבמדבר רבה פי''ד. ובתנחומא בהר ובמדרש תהלים מזמור א'). 

לא שהיו מצווים ועושים כך מצד הדין. דא''כ לא היו מעמידים ח''ו על דעתם והשגתם אף שהשיגו שלפי ענין שרש נשמתם ההכרח להם לעבור ולשנות אף מקצת מאחת מכל מצות ה'. ולא היה יעקב אע''ה נושא ב' אחיות ולא היה עמרם נושא דודתו ח''ו. רק מצד השגתם בטהר שכלם התקונים הנוראים הנעשים בכל מצוה בהעולמות וכחות העליונים ותחתונים. והפגמים הגדולים והחורבן והריסה ח''ו שיגרמו בהם אם לא יקיימום. וכן נח הקריב דוקא מן הבהמה הטהורה כי ראה והשיג הכח והשרש העליון של כל בהמה וחיה. איזה מהם כח שרשו מצד הקדושה והקריבה. ואיזה מהם כח נפשה מצד הטומאה והס''א ולא בחר בה להקריבה לפניו ית' כי לא ירצה. וזהו ויתהלך חנוך את האלקים. את האלקים התהלך נח. האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו. שפי' אלקים בעל הכחות כולם. היינו שהשיגו ענייני הכחות העליונים ותחתונים וחקות שמים וארץ ומשטרם. וסדרי הנהגתם והתקשרותם והרכבתם ע''י כל ענייני מעשי האדם. וע''פ סדר וענין זה היה כל א' מהם מתהלך ומתנהג בכל עניניו. כפי שראה והשיג התקונים העליונים לפי שורש נשמתו:

לכן כשהשיג יעקב אבינו ע''ה. שלפי שורש נשמתו יגרום תקונים גדולים בכחות ועולמות העליונים אם ישא השתי אחיות אלו רחל ולאה. והמה יבנו שתיהן את בית ישראל. יגע כמה יגיעות ועבודות להשיגם שינשאו לו. וכן הענין בעמרם שנשא יוכבד דודתו שיצאו ממנה משה אהרן ומרים:

וזה ג''כ א' מהטעמים. שלא ניתנה התורה לנח והאבות הקדושים. שאם היתה ניתנת להם לא היה יעקב רשאי לישא ב' אחיות. ולא עמרם דודתו. אף אם היו משיגים שכן ראוי להם לפי שרש נשמתם. ובאמת זה היה כל בניית בית ישראל עם סגולה. ותיקון כל העולמות עליונים ותחתונים. כענין מאמרם ז''ל וא''ת קין נשא אחותו. עולם חסד יבנה:

Similar in the Ohr HaChaim Bereishis 49:3

ראובן בכורי - ...ובכלל איך עבר יעקב על הצווי לא יוכל לבכר את בן האהובה+ ודעת הרמב"ן שהאבות קיימו התורה רק בארץ ישראל, מי גילה לו זאת+ והנכון שקבל התורה משם, שקבלה בקבלה עד אדם הראשון, והוא למדה מפי הגבורה, אך בצווי היו רק ז' מצוות שעליהם נהרגים, ועל השאר אם עשאום מקבלים שכר, והאבות לרוב חביבותם קיימום, חוץ מבמקום שהיו רואים ההצלחה הבאה להם חוץ מריוח המצוה, כגון יעקב בנשאו שתי האחיות. ומה גם אם עשו הכל על פי הדבור, וכהרמב"ם בהלכות דעות, שאם אמר נביא לעבור על דברי תורה בהוראת שעה שומעין לו. 

and Shiurei Da'as חלק ג עמוד קעא, בין ישראל לעמים

.בזה אפשר גם כן ליישב מה שמצינו באבות הקדושים שקיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ואף על פי כן נשא יעקב שתי אחיות, עמרם נשא דודתו ועוד, וזה מפני שעד מתן תורה אפילו הדברים שנאמרו בתורה לא היו אלא בבחינת רופא המצוה על החולה, כי בריאת הצווי זהו ענין מתן תורה, ולכן אם מפאת מציאותם שהיתה יוצאת מהכלל, או מפני איזה חשיבות של צורך אחר כמו בנין בית ישראל על ידי רחל אמנו שהיא עקרת הבית, שאחרי הנשא יעקב את לאה מן ההכרח היה שישא גם את רחל, היה ראוי שישא את רחל למרות החסרון שבזה.

This is the shittah that is accepted in the Yeshiva world.   Those are the Mefarshim I am working with.  Everyone knows that R Avraham ben HaRambam and the Ibn Ezra say a different pshat, but I am working with the Mefarshim I brought above, and contrary opinions are irrelevant to that analysis.  Now let me explain what bothers me.

If the avos fulfilled the mitzvos only where there was no stronger countervailing factor, why don't we have that option.  We do have rules of pikuach nefesh, we have asei docheh lo sa'aseh, we have chazal's sheiv al taaseh, and we have the din of hora'as sha'ah.  But it seems that the Avos did not need any of that; they decided made a cost/benefit analysis, or, more honestly, a benefit/benefit analysis.  They made their own decision as to whether their avodas Hashem would be advanced or hindered by a mitzvah.  The Avos clearly had a great deal of latitude in deciding whether to keep a certain din, and we do not have that latitude.  Why wasn't the Torah given with the same rule?  Do the mitzvos, don't do aveieros, but if you see that according to the tikkun of the world and your neshama that the aveira needs to be done, then you have the right to do it.  What changed?  I don't like the idea that because they were greater than angels, they were godly giants of ruchnius, they had the ability to know what to do, and we don't.  It was definitely a change in rules, and if a Rebbe comes along and says that according to his ruach hakodesh he sees that his shoresh haneshama needs to do a certain aveira, he is a sheigetz or a min.  I reject the idea that what the Avos did was based on the idea of Hora'as Sha'ah.  

Coincidentally, we were learning the dinim of geirus in Yevamos this week.  Someone asked, if a person can choose to make the fundamental change and become a member of Klal Yisrael, why doesn't the logic work the other way, too, and at least a Ger can opt out?  Why can't he later say "I no longer want to be a member of Klal Yisrael, I am going back to being a chasidei umos ha'olam"?  This is not like Nezirus Shimshon.

I think the answer to both questions is the same.  The point of being a Jew and having the tzivuyim is that we are avdei Hashem.  Discipline, alacrity, and fidelity are the critical aspects of being a loyal eved.  An eved does not have the right to calculate whether his master's commandment should or should not be fulfilled.  The act of calculation itself is a rebellion against his master, as it is an assertion of autonomy.  True, if the calculation were made, it might turn out that transgressing the aveira would be a greater service to the master, but you don't have the right to enter into the calculation in the first place.

Or, slightly differently- after the tzivui, obedience was the primary duty.  Before the tzivui, there was no concept of obedience, only avodah, service.  Obedience is only a virtue when there is a command.

This only applied after Mattan Torah.  It was something that simply could not have been done by the Avos in anticipation, because they were in fact not metzuvim.  For them, all that existed was the underlying logic and good (the tikkun and to'eles) of the mitzvos, the service of the Ribono shel Olam through doing what was best.

I think my answer is good, but I would be happy to hear other suggestions.  I'm still not convinced that blind and unthinking obedience is the greatest virtue.  It seems to me that the greatest obedience is to figure out what is the best service of the master, and if his standing orders would not advance his cause, then you use your seichel and do what is right.  Even in the army, at least the Israeli army, seichel to know when not to follow orders seems to be respected.

R Avi Lencz sent in the following suggestion, which I would state as follows:
The world was created with the Torah not only as its blueprint, but also as the spiritual power source that enabled its physical form to exist; the study and kiyum of the Torah are essential for the world to continue to exist.  Prior to Mattan Torah, the world was allowed to exist solely on the basis of Middas HaChesed, as Hashem intended, because Mattan Torah was planned for one thousand generations after the creation.  Under those circumstances, the world was able to exist without any human input.  This changed at Mattan Torah.  At that point, Torah, i.e., limud and kiyum haTorah, provide the spiritual power that is enables our reality to continue to exist.  If one would transgress the Torah for some greater cause, he might be justified in some way, but at the cost of destroying this world to some extent.  There are times that we are allowed to break the rules, but those exceptions are themselves based on Torah laws that provide exceptions under specific conditions, and as such are not transgressions and cause no harm.  If so, we can say that the Avos had the latitude to do what was fitting for the circumstances, but we no longer have that option.


NOTE:
I'm visiting Staten Island, Sukkos 5777, and I argued with my brother in law, Harav Yosaif Asher Weiss, about whether the Avos kept the mitzvos from philosophy or that it was revealed to them. As we see above in the Nefesh Hachaim and the Ohr Hachaim, it's a machlokes. My nephew, Harav Gilan Grant, said that the two opinions are presented in the Medrash Breishis 95 in Vayigash, though I'm not sure where he sees it-

ואת יהודה שלח לפניו 

ר' חנינא בריה דרבי אחא ורבי חנינא: חד אמר: להתקין לו בית דירה. 

וחד אמר: להתקין לו בית ועד, שיהא מורה בו דברי תורה, ושיהיו השבטים לומדים בו. 

תדע לך שהוא כן, כיון שהלך לו יוסף מאצלו, היה יודע באיזה פרק פירש ממנו, שהיה משנה אותו, כיון שבאו אחי יוסף אצלו ואמרו לו: עוד יוסף חי! ויפג לבו, נזכר באיזה פרק פירש הימנו, ואמר בלבו: יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש ממני יוסף. 

אמר להם: אם אתם יודעים באיזה פרק פירש ממני, אני מאמין לכם. 

אף יוסף היה יודע באיזה פרק פירש הימנו. 

מה עשה יוסף? 

נתן להם עגלות, שנא' (בראשית מה): ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה, ללמדך, שבכל מקום שהיה יעקב יושב, היה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה תורה, וכתיב באברהם (שם כז): וישמור משמרתי. 

ומהיכן למד אברהם את התורה? 

רבן שמעון אומר: נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים, והיו נובעות תורה. 

ומנין שכן הוא? 

שנאמר (תהלים טז): אף לילות יסרוני וגו'. 

We argued about it in the context of those mitzvos that made no sense until later events, such as Matza or Sukkos before Mitzrayim. I said that even though the Torah tells us to do certain mitzvos for a specific reason, other parallel but unrelated reasons exist for those mitzvos, and the other reasons were the basis for the Avos.  He said that there the Chinuch in Shiluach Hakein, following the Rambam, says that there is nothing wrong with seeking to understand the reason, but one should realize that there are innumerable and unknowable reasons besides what we perceive.

And then Harav Gilan showed me the Mabit in Beis Elokim chapter 48 who opines that their knowledge of the Mitzvos was prophetic.  Here it is.

וראוי לבאר כמה כח זכותם גדול וכמה יכלו לזכות את ישראל בכל הדורות ונאמר כי שלימותם וזכותם היה גדול בתלמוד ובמעשה לעצמם ולזולתם אם בתלמוד מה שהשיג אברהם מדעתו מקטנותו עד שהיה גדול בחכמת הטבע בדברים השפלים בעולם השפל ובדברים העליונים בעולם העליון בעולם השפל בגלגלים ובמזלות ובכוכבים ובעולם העליון עולם המלאכים עד שהשיג מציאות האל ית' ממטה למעלה וידע איכות השתלשלות עולם התחתון מעולם הגלגלים ועולם הגלגלים מעולם המלאכים והם מהאל ית' ועל ידי כך השיג בנבואה כל התורה כולה מצות ואזהרות וידע כי יצטוו ישראל בלמידת התורה ולמדה הוא מתחלתה עד סופה וידע תוכן עשיית המצות ואזהרת העבירות כפי מה שהן נלמדות מן התורה כפי קבלת משה רבע"ה וידע כל סתרי התורה הנרמזים באותיותיה ותיבותיה כל זה השיג בנבואה שהיה במדרגת שאר הנביאים העתידים ומשה רבינו שהסתכל באספקלריא שהיא מאירה כי לא קם נביא כמוהו השיג סבות כל סתרי התורה וסודותיה בדרך יותר עמוק כפי מעלת נבואתו על שאר הנביאים וכן שלמה המלך ע"ה השיג בחכמתו אשר היה חכם מכל האדם סבות כל סודות סתרי הדברים הטבעיים והאלהיים בדרך יותר עמוק מאברהם אבינו כפי מעלת חכמתו על שאר החכמים הקודמים לו והמאוחרים אליו וכל מה שהשיג אברהם אבינו השיג יצחק בשכלו ובקבלתו מאביו וכן יעקב מיצחק אביו ומפני ענין מכירת הבכורה הוצרך להיות נטמן בבית שם ועבר מפני שעשו היה מצוי אצל אביו בכל יום לא ללמוד ממנו כי אם לשמשו שיברך אותו וככיר 

 וכמו כן היה אברהם אבינו שלם וגדול במעשה המצות וכמו שאמר הכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' והם כל חלקי מצות התורה ואזהרותיה את הכל עשה יפה בעתו מצות התדירות בכל יום כתפילין וציצית ומצות הזמניות כמו שופר סוכה ולולב וחמץ ומצה ודברי סופרים כולם ואפילו עירובי תבשילין כמו שאמרו חז"ל כי אינו רחוק שיקיימו הם מה שאנחנו מקיימים וכמו שנודע להם בנבואה מה שנודע להם מהעתידות כירושת הארץ וברכת זרעם נודע להם כל מה שיצטוו ונזהרו בו והיה להם שכר צפון לזרעם כמצווים ועושים כי לא לחנם נתגלה להם כל מה שיצטוו זרעם כי אם בשביל שיזהרו גם הם בכל מעשה המצות ראפשר ג"כ שנאמר לו בפירוש לאברהם שיזהר בכל התורה כולה וכמו שאה"כ עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' ובכל מה שנזהר אברהם נזהרו יצחק ויעקב שנצטוו מפיו על כך וכמו שנאמר באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו' למען הביא וגו' על אברהם את אשר דבר עליו 

Vayishlach, Bereishis 32:29. New Names and Irreversible Changes

Brachos 13, end of the first perek:  Once Avram's name was changed to Avraham, it was prohibited to refer to him as Avram.  But Yakov's name change to Yisrael does not create any such prohibition.

תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם רבי אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד [את] שמך אברם אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי התם קודשא בריך הוא אמר לאברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה"נ שאני התם דהדר אהדריה קרא דכתיב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב מתיב רבי יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר זבידא אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם אמר ליה התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא: 

Sometimes, with a change we cross a threshold, and can never go back.  The change is essential, absolute, and irreversible.

As far as I know, there are three instances where choosing to do something one time obligates you to do it forever.  I would love a common denominator, but I am almost sure there isn't any.


One is not obligated to give the Machatzis Hashekel until the age of twenty years.  A person that gives the Machatzis Hashekel before he is twenty years old, or a father that gave on behalf of his minor child, is thereafter obligated to give it annually. (Rambam I Shekalim 7.  The Rambam there in Pirush Hamishna says שאומרים לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד (שיגיע) [שיגדיל] ולא תפסוק )

There is no obligation to fast on Rosh Hashanna, but one is allowed to fast.  A Taanis Chalom is certainly muttar.  However, once a person fasts Taanis Chalom on Rosh Hashannah, he is obligated to fast on Rosh Hashanna forever. (OC 597:3.  The halacha is brought in the Beis Yosef from the Hagahos Maimoniyos who says this was the minhag of the Ra"m of Ruttenberg- יש לנו קבלה מקדמונינו שהמתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום, יתענה כל ימיו בראש השנה שני הימים. וכן נהג הר"מ על ידי שהתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום התענה כל ימיו.  The Aruch Hashulchan there brings an explanation from the Agur.  And, by the way, the Chasam Sofer (168) said about this mesora  דבר זה אין לו שרש בש״ס רק קבלה קדמונית שאיימו עלינו ומי יבא אחריהם, so he apparently wasn't impressed with the Aggur's explanation.)

Many people have a minhag to follow the opinion that Chadash is not assur outside of Eretz Yisrael.  Although many people adopt stringencies in halacha during the Aseres Yemei Teshuva, those who eat Chadash the whole year do not avoid it during the Aseres Yemei Teshuva.  If a person chooses to be machmir on Chadash during Aseres Yemei Teshuva, he is obligated to be machmir forever- not just during the Aseres Yemei Teshuva, even the rest of the year. (Aruch Hashulchan 603:2 - after discussing that a person ought to be machmir on things during Aseres Yemei Teshuva, he says  ונראה לעניות דעתי דזה אינו אלא בדברים שאין בהם איסור מן הדין, דבזה אינו אלא הידור בעלמא, ונכון להדר זה בימים אלו. אבל דברים שיש פוסקים לאיסור מן הדין, אלא שנוהגים על דעת דעת המתירין, כמו חדש בחוץ לארץ, או בשר בלא סירכה, וכיוצא בזה – אי אפשר לנהוג כן בעשרת ימי תשובה. דכיון שאין אוכלין בימים אלו – הרי זה כקבלו עליהם דיעות האוסרים. ואם כן איך יאכלו אחר כך?ה)
(I discuss this last point at greater length here:  Trojan Horse Chumros.)


I'm not looking for dinim of nedarim, like Nezirus Shimshon, or hilchos shutfim, like the kind of brick you use between properties.  And I don't think Arayos, like the permanent issur of a daughter-in-law, is relevant.  In normal cases, these are the only ones I know of.   Anyone have any others?

Chaim B, in a comment, said that he believes that the din by Shekalim is a din in nedarim.  I am starting to wonder about that.  Maybe all of these are from the parsha of nedarim.  But I still don't know why the din neder is so chamur in these cases so that it's chal forever without recourse although you never intended this consequence.  Another interesting lead is the following from the Chayei Adam (127:10), which is kind of like the Aruch Hashulchan, and also kind of the opposite of the Aruch Hashulchan.  He's talking about the need to be mattir neder for a minhag tov.

וכל זה בדבר שקבלו מעצמם. אבל דברים שיש בו מחלוקת בין הפוסקים ובמקום א' נהגו כדברי האוסר, אם כן לא קבלו עליהם איסור חדש שיהיה נראה לנדר, אלא שקבלו עליהם שדבר זה אסור באיסור תורה או מדרבנן, לא מהני בזה שום התרה, שאין בדורותינו מי שיכול להכריע נגד אותו חכם שאוסר, כי אם אפשר לחד בדרא (פ"ח שם סי' ב'). ולפי זה אותן אנשים שנוהגים שלא לשתות ולאכול חדש, היינו על פי דעת כל הפוסקים הראשונים, ומחמת חולשתם או שאינם בריאים רוצים להתיר נדרם, נראה לי דאם קיבל עליו מחמת שחשש שידע שכל הראשונים אוסרים, ואם כן כבר קיבל עליו באיסור תורה ולא מחמת נדר, ודינו ככל איסורי תורה שאסור, רק לחולי שיש בו סכנה לא מהני התרה. אבל אם לאו בר הכי הוא רק שסבר שהוא חסידות, אם כן דינו כמקבל משום פרישות בסי' ח'. ונראה לי דדוקא בזה. אבל במי שנהג תמיד להמתין בין אכילת בשר לחלב ו' שעות, ועכשיו מפני חולשתו רצה לנהוג כהמקילין להמתין רק איזה שעות, כיון דלכל הדיעות, אין האיסור רק מחמת סייג וגדר, ואם כן מהני לזה התרה להמקילין בסי' ט'

UPDATE:

We have discussed this further in the following posts:

September 2014

March 2016

Someday, perhaps, we'll tidy this all up and put them together.  But I hate to lose the record of the process and the contributions of my friends and readers.

Vayishlach. Everything Has To Be Earned.

Bava Kamma 50a:

אמר ר' חנינא כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט

Rav Chanina said, whoever says that Hashem is foregoing (i.e., indulgent- that He forgives sin gratuitously, without Teshuva,) his life will be foregone.  For it says "the Rock, His acts are perfect, all His ways are Justice."

Rashi:

ותרן: לעבור על כל פשעם. יותרו חייו: יופקרו חייו וגופו שמורה אל הבריות לחטוא

This principle is quoted in the Mesilas Yesharim (4):

  והוא מה ששלמה המלך עליו השלום אומר (קהלת יב): כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט וגו', כי כאשר אין הקדוש ברוך הוא מניח מלשכוח כל מעשה טוב קטן כמות שהוא, כן לא יניח מלשפוט ולהוכיח כל מעשה רע קטן כמות שהוא, ולהוציא מלב הרוצים להתפתות ולחשוב שלא יעלה האדון ברוך הוא בדיניו הדברים הקלים ולא יקח חשבון עליהם, אלא כללא הוא (בבא קמא נ): כל האומר, הקדוש ברוך הוא ותרן הוא, יתותרו מעוהי. וכן אמרו: אם אומר לך יצר הרע, חטא, והקדוש ברוך הוא מוחל לך אל תשמע לו. וזה דבר פשוט ומבורר, כי הנה אל אמת ה'.
והוא מה שאמר משה רבנו עליו השלום (דברים לב): הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול וגו', כי כיון שהקדוש ברוך הוא רוצה במשפט, הנה כך הוא עבור על המשפט, העלים את העין מן הזכות כמו מן החובה. על כן אם משפט הוא רוצה, צריך שיתן לכל איש כדרכיו וכפרי מעלליו בתכלית הדקדוק, בין לטוב בין למוטב, והיינו, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, שפירשו ז"ל (ספרי): לצדיקים ולרשעים, כי כך היא המדה ועל הכל הוא דן ועל כל חטא הוא מעניש ואין להמלט

The Yam shel Shlomo (Maharshal) in Bava Kama fifth perek section 23 quotes this Gemara and Rashi,

(אמר ר' חנינא כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו, שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דברים לב, ד, 

פירש"י האומר הקב"ה ותרן הוא לעבור על כל פשעים, יותרו חייו, יופקרו חייו וגופו לפי שמורה אל הבריות לחטוא עכ"ל. 

He explains that when Rashi says  ותרן הוא לעבור על כל פשעים he doesn't mean that the problem is only when a person says that Hashem disregards all of a person's sins.  What Rashi means is that the problem is when a person says that Hashem disregards any one, even the smallest, of a person's sins and let's it pass unpunished without teshuva.

ולאו דוקא שפי' רש"י שיאמר הקב"ה ותרן לעבור כל פשעים יחד בלא תשובה וכו' יותרו לו חייו, אלא ר"ל שיאמר הקב"ה ותרן להעביר על כל פשעים, איזה עבירה שתהיה בלא תשובה, והוא הדין שאפילו אמר על עבירה קטנה הקב"ה ותרן יותרוהו לו חייו כי כל דרכיו משפט וכו'. 

But then the Maharshal tells us something new.  He tells us that

ואם כן ראוי לגעור באותן אנשים שיאמרו בלוע"ז, "יש לי (טוב) יותר ממה שהיה ראוי לי לפי מעשי ושעבודי נגד ה'", דאם כן הכי קאמר "ותרן הוא", אלא כך יכול להוסיף זולת זכות אבות המסייע לו וכן קבלתי

This being the case, one should castigate those people who use the expression "I live a life better than I deserve according to my acts and my obligations to Hashem."  Saying this is saying that Hashem is a Vatran/indulgent to people who don't deserve it.  He must add "if not for the merits of my fathers that stands in my stead."  This I received from my teachers.

The Maharshal says that the idea of ותרן applies equally to forgiving and to giving- forgiving for no reason is called ותרנות, and giving for no reason is called ותרנות.  Forgiving a sin without Teshuva, or giving a gift to one that does not deserve it is the same ויתור.

According to the Maharshal, if a person wants to say that he is getting more than he deserves, he must add that he is getting the extra only because of Zechus Avos.

This idea is expressed before Pesukei D'Zimra every morning (and in Ne'ilah on Yom Kippur,)

לא על צדקותינו, אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים. מה אנחנו, מה חיינו, מה חסדנו, מה צדקותינו, מה ישועתנו, מה כחנו, מה גבורתנו. מה נאמר לפניך, ה' אלקינו ואלקי אבותינו, הלא כל הגבורים כאין לפניך, ואנשי השם כלא היו, וחכמים כבלי מדע, ונבונים כבלי השכל. כי רוב מעשיהם תהו, וימי חייהם הבל לפניך, ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל

We are like nothing.  But, we are not nothing, we are "like" nothing when considering the difference between lowly humans and the Ribono shel Olam and all we owe Him.  But since we are like nothing, how can we even approach the Ribono shel Olam?  We immediately anticipate this, just as the Maharshal tells us, by saying

אבל אנחנו עמך בני בריתך, בני אברהם..., זרע יצחק..., עדת יעקב בנך בכורך, 

The Maharshal’s approach can be seen in Rashi in Tehillim 16:2-3 as well.
The pesukim:

אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך

לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם.

Rashi:

טובות שאתה עושה לי לא עליך הם לגמלני כי לא בצדקתי אתה מטיב לי אלא מפני הקדושים אשר בארץ

Rashi says "the kindnesses You do to me, You have no obligation to be kind to me, because it is not because I am righteous that You are good to me.  It is only because of the holy ones that lie in the Earth. The passuk does not say that these undeserved gifts are just given for no reason.  They are given because of my ancestors who earned Hashem's favor. This is exactly what the Maharshal says.

In this and last week's Parshios there are three instances that directly bear upon this Maharshal.  But before we discuss that, we need to do a little more analysis of the Maharshal.


First, let me mention that this Maharshal is brought by the Magen Avraham in OC 156.  The Magen Avraham disagrees with the Maharshal, saying

ולי נראה, דהקב"ה נותן שכר יותר, אך שאינו מוותר עבירה ומאריך אף

To me it appears that Hashem does give reward greater than deserved, but does not forgo any sin, but only patiently waits for Teshuva.
The Machtzis Hashekel explains the Magen Avraham by saying

דהא דאמרינן דאין הקב״ה מוותר, היינו שאם אדם עבר עבירה, אין הקב״ה מוותר מעונשו אלא א״כ עשה תשובה, ורק

 שמאריך אף, ואם לא חזר בו, גובה דיליה.  אבל אם האדם עושה דבר טוב, הקב״ה  מוותר ונותן לו יותר משכר הראוי לו

 לאותה מצוה.

Hashem is not Mevateir, namely, if a person sins, Hashem will not forgo the sin unless the person does teshuva, but Hashem is patient.  If he doesn't do teshuva, Hashem will collect what's his.  But if a person does a good thing, Hakadosh Baruch Hu forgoes strict justice and gives him more than the reward that mitzva deserves.  (In other words, Hashem is not mevater in forgiving, but is mevater in giving.)

This, too, is in the Mesillas Yesharim.

ואם תאמר, אם כן, מדת הרחמים למה היא עומדת, כיון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר? התשובה, ודאי, מדת הרחמים היא קיומו של עולם, שלא היה עומד זולתו כלל וכלל. ואף על פי כן אין מדת הדין לוקה, וזה, כי לפי שורת הדין ממש, היה ראוי שהחוטא יענש מיד תיכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף, כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות.

אמנם, מדת הרחמים היא הנותנת הפך השלשה דברים שזכרנו: דהינו, שיתן זמן לחוטא ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא, ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה, ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה, דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו): וסר עונך וחטאתך תכפר, שהעון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע.

וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין, אך על כל פנים הנה הוא חסד שאינו מכחיש הדין לגמרי, שהרי יש צד לתלות בו, שתחת הרצון שנתרצה בחטא וההנאה שנהנה ממנו בא עתה הנחמה והצער. וכן אריכות הזמן איננו ויתרון על החטא, אלא סבלנות קצת לפתוח לו פתח תקון. וכן כל שאר דרכי חסד: כענין ברא מזכה אבא (סנהדרין קד), או מקצת נפש ככל הנפש (קהלת רבה ז כז), המוזכרים בדברי החכמים, דרכי חסד הם לקבל את המעט כמרובה, אך לא מתנגדים ומכחישים ממש מדת הדין, כי כבר יש בהם טעם הגון להחשיב אותם. אך שיותרו עבירות בלא כלום או שלא ישגיח עליהם, זה היה נגד הדין לגמרי, כי כבר לא היה משפט ודין אמיתי בדברים, על כן זה אי אפשר להמצא כלל. ואם אחד מן הדרכים שזכרנו לא ימצא לחוטא להמלט, ודאי שמדת הדין לא תשוב ריקם.

I think that even the Maharshal would agree that the reward we get for mitzvos are not debts that Hashem owes us.  Whatever we get is a chesed, a gift from Hashem, because Hashem does not need or benefit from our Mitzvos.  Imagine if someone had all that he needed, and he hired people to build something that he has absolutely no use from.  His hiring them is only a chesed to enable him to pay them without embarrassing them for taking charity.  All that we accomplish by doing the Mitzvos is that the reward we are given is not called נהמא דכיסופא, the embarrassing gift of bread given to someone that is totally undeserving.  By doing the Mitzvos, at least we're not getting something for nothing.  (The term first appears in the Beis Yosef's Maggid Meisharim בראשית מהדו"ק ד"ה אור ליוה"ש יד טבת.)  As Rabbeinu Yona says (Shaarei Teshuva 3:29) on the passuk (Devarim 9:4)

אל תאמר בלבבך בהדוף ה' אלהיך אותם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת [וגו'] לא בצדקתך וביושר לבבך וגו

הוזהרנו בזה שלא נדמה בנפשנו הצלחתנו בצדקנו ויושר לבבנו. אבל נאמין ונדע עם לבבנו, כי הצלחתנו מחסד העליון ורב טובו, וכענין שאמר יעקב אבינו עליו השלום (בראשית לב) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת

Whatever success we attain is not earned- it is a gift that stems from Hashem's kindness and goodness.

This is emphasized in the Medrash in Va'eschanan (Devarim 23:3)

ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים. אמר רבי יוחנן מכאן אתה למד שאין לבריה כלום אצל בוראו שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים. אמר רבי לוי למה לא בא משה אלא בלשון תחנונים. המשל אומר הוי זהיר שלא תתפס מקום דבורך. כיצד כך אמר הקב"ה למשה (שמות לג, יט): "וחנותי את אשר אחון" אמר לו מי שיש לו בידי ורחמתי במדת רחמים אני עושה עמו. ומי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו.

Rashi there brings the same idea, emphasizing that Hashem gives mankind gifts, מתנת חנם.

ואתחנן: אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. לפי שאמר לו (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון, אמר לו בלשון ואתחנן.

I entreated: Heb. וָאֶתְחַנַּן [The word] חִנּוּן [and its derivatives] in all cases is an expression signifying [requesting] a free gift. Even though the righteous may base a request on the merit of their good deeds, they request only a free gift of the Omnipresent. Because God had said to him [Moses],“and I will favor (וְחַנֹּתִי) when I wish to favor (אָחֹן)” (Exod. 33:19), he [Moses], he spoke to Him [God], using the expression וָאֶתְחַנַּן.

If you think about it, perhaps you will decide that the great midda of hakaras hatov, of gratitude to the Ribono shel Olam, is predicated on our not thinking that we've earned what we have.  The essence of gratitude is the awareness that we have received something that was not earned.

The Chafetz Chaim is quoted in the notes in Chafetz Chaim on the Torah on this topic.

וברכת ״ויחנך״ הי׳ רגיל לפרש בדברי רבותינו ז״ל במ״ר ובתנחומא כאן, ויחנך במתנת חנם, וכה״א הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו׳, ואומר חנני ד׳ חנני, ואומר ד׳ חננו לד קוינו. וכה הי׳ מלתו על לשונו באידיש: רבש״ע, אויב דיינע קינדער זיינען חלילה ניט ווערט צו טאן טובות מיט זיי, אבער ״ויחנך״, גיב זיי א מתנת חנם, דאם איז דאך דיין מדה!ה

The Torah Temimah (Devarim 32:4, on Hatzur Tamim Pa'alo) also brings the Maharshal and says that he can't possibly mean what he seems to say.

If so, what does the Maharshal mean?  Anyway, it just doesn't make sense to say that the Maharshal holds that a person is obligated to say to himself "Everything I have I earned and I am entitled to everything I have." If this were true, you wouldn't have to make a bracha on food.  Of course Hashem gives us things that we don't 'deserve' in the legal sense of having earned them.

I think it is is clear that there is a spectrum that ranges from "legal entitlement" to "receiving for nothing."  One can earn a wage by shoveling gravel in the hot sun under a lash, one can earn a wage by clicking a key on a keyboard, one can earn by creating something of great value, and one can earn by having been born with a pleasing appearance.  Yes, the Maharshal is saying that we have to earn what we get, but he certainly agrees that to earn things from the Ribono shel Olam does not mean that we have a mechanic's lien.

The very small point that they do argue about reflects the use of the term ויתור in the Gemara in Nedarim 32b.  There, the term can refer to the small extra produce thrown in by a merchant, and it can refer to allowing strangers to cross your property.  Vitur is like the word "Gratuitous."  A gratuity can refer to giving a tip to a waiter or a cab driver, and it can refer to pure tzedaka.  Obviously, the first instance is not pure vitur.  Nobody throws in a few bagels to someone that didn't buy any bagels at all.  But the word ויתור is used there just as it is by allowing people to cross your field in the summer when nothing is growing there.

And I think that everyone will agree that Chesed and Rachamim are not without a cheshbon. Let's remember the Gemara with Reb Chanina ben Dosa in Taanis 25.  When he asked for a chesed, he got it.  But it was deducted from his schar in Olam Haba.  Rachamim and Chesed certainly are different than Din, but there's always a cheshbon.


In any case, it is clear that the difference between the Maharshal and the Magen Avraham is very, very small. All will agree that we are given great reward for doing very little things.  If you have to at least do something, the extra is not called Vitur, it's just a greater pay scale than what was promised. While everyone agrees that in the sugya of Vitur in Maseches Nedarim, that would be called Vitur, in the sugya of Vatran in Bava Kamma, it is not called Vitur.  The machlokes Maharshal and Magen Avraham only involves what people mean when they say they got  יותר ממה שהיה ראוי לי לפי מעשי.  The Maharshal is only saying that since we need to do at least something for a reward, and it's only a question of shiurim, you can't use the expression "I got more than I deserve according to my actions."  That expression means that you got something for nothing, which would be calling Hashem a Vatran.  The Magen Avraham holds that saying that you are getting more than you are entitled to is not calling the Ribono shel Olam a Vatran.  The expression  יותר ממה שהיה ראוי לי לפי מעשי, more than what I am entitled to according to my behavior, just means that you earned a little and you got a lot, and that is not calling the Ribono shel Olam a Vatran.  

But let's take the perspective of the Maharshal.  According to the Maharshal, a person is not allowed to say that he is getting "more than he deserves according to his actions."  As far as I can tell, there are exactly three and no more than three places in Torah Shebichsav that are relevant to this Maharshal, and they are all in Parshas Vayeitzei and Vayishlach.

1. In Vayeitzei 30:35.  Leah, upon the birth of Yehuda, her fourth, says "now I praise/thank Hashem."  Rashi- יותר מחלקה, I received more than my share, and so I need to give thanks.  Rav Sternbuch puts it this way:  Leah's novel concept of Hodayah, of expressing gratitude to the Ribono shel Olam, stemmed from the recognition that she did not deserve what she got.

ואף שבלידת ראובן הודתה שראה ה' בעונייה , ובשמעון ששמע ה' קולה,מכל מקום לעיקר גדר ההודאה, היינו להכיר שהכל מתנת אלקינו ולא מגיע לאדם מאומה, את זה השיגה דוקא בלידת יהודה שהרגישה שנטלה יותר מחלקה

According to the Maharshal, the idea that she received more than her share is tzarich iyun.  What does “my share” mean?  Doesn’t it mean that which she deserved?  Was Leah saying she got more than she was entitled to?

According to the the Maharshal we will have to say as Rava says in Moed Kattan 28a, that חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא.  So when Leah referred to חלקה by saying that she got יותר מחלקה.  She was saying that according to mazel, she ought to have had no more than three sons, and having a fourth meant that the Ribono shel Olam took her beyond her mazel, not beyond what she deserved.  The Maharshal is only talking about things that are not talui in mazal; or he is talking about saying that you have more than you deserve.  Leah didn't say that she didn't deserve what she got, only that it was more than her share.

This explanation is not forced; If Leah was talking about what she deserved on the basis of mishpat, how did she know that she was supposed to have davka three kids?  How do you compare Leah to the shfachos?  Maybe she was a bigger tzadeikes and entitled to ten?  But if it is a question of Mazal, then either she knew what her mazal was, or she figured that all things being equal, each wife would have an even number.

2.  In Vayishlach 32:11, Yaakov says

קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות

Rashi and the Ramban disagree in what Katonti means.  As the Ramban puts it:

נתמעטו זכיותי על ידי חסדים ואמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתקלקלתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו, לשון רש"י. ואיננו נכון בלשון הכתוב 

ועוד, כי אמר אחרי כן ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים, ומה יועיל הבטחון ההוא אם גרם החטא אחר כך. ועוד, כי יעקב הזכיר שתי הבטחות שהבטיחו הקב"ה בבית אל ובחרן, ואמר תחלה מה שנאמר לו בחרן, ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך, והוא שנאמר לו בצאתו מבית לבן (לעיל לא ג): שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. והנה אחרי כן לא היטיב לו בכל החסדים ובכל האמת האלה שיתמעטו זכיותיו על ידיהם:

אבל "קטונתי" לומר כי קטון הוא מהיותו ראוי לכל החסדים שעשה עמו, וכן מי יקום יעקב כי קטון הוא (עמוס ז ב), מהיותו יכול לסבול כל הנגזר עליו. וכן אמרו בבראשית רבה עו ח: קטונתי, רבי אבא אמר איני כדאי. והחסדים הם הטובות שעשה עמו בלא נדר, והאמת הטובה אשר הבטיחו ואימת לו הבטחתו. יאמר שאיננו ראוי שיבטיחנו ויעשה לו אותן טובות שהבטיחו בהן, ולא לטובות אחרות רבות שעשה עמו:

Rashi- Yaakov was afraid that the Hashem's promise to protect him had lapsed due to sin, and he would fall to Eisav.  

Ramban- Yaakov was thinking that he was unworthy and undeserving of all the promises Hashem had made to him.

This Machlokes Rashi and Ramban is exactly the Machlokes Rav Abba bar Kahana and Rav Levi in the Medrash here (76:5)

 קטנתי מכל החסדים א"ר אבא בר כהנא איני כדאי
ר' לוי אמר כדאי אני אבל קטנתי מכל וגו

Rashi is like Rav Levi, the Ramban like Reb Abba bar Kahana.

It appears that Rashi/Rav Levi is like the Maharshal, and the Ramban/Reb Abba bar Kahana is not like the Maharshal!

I have a yetzer hara to say that Rav Levi is leshitaso, and not like the Maharshal, because of the Medrash in Va'eschanan that I brought above.  There, Reb Yochanan made a flat out statement that  אין לבריה כלום אצל בוראו, that Hashem "owes" us nothing, because we don't really earn anything.  But Rav Levi seems to argue, because he says מי שיש לו בידי ורחמתי במדת רחמים אני עושה עמו. ומי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו, and that indicates that there are those that can say that they are entitled to schar from Hakadosh Baruch Hu, at least to the extent that their schar comes from Rachamim, not Chanina.

In fact, the Gaon, as brought by Rav Sternbuch, seems to say not like the Maharshal:

ורבינו הגדול הגר"א זצ"ל פירש שיעקב אבינו טען לפני הקב"ה שאם היה מקבל מהקב"ה הכל כתגמול ושכר למעשיו היה לו לחשוש שעתה כבר תמו זכויתיו, אבל כיון שתמיד קיבל הכל כחסד , אם כן גם עכשיו מבקש עזרת ה' בחסד דוקא, וז"ש קטנתי מכל החסדים, שאמנם מעולם לא היה ראוי לקבל את חסדי הקב"ה, אבל כיון שהקב"ה תמיד נתן לו בדרך של חסד,

מבקש שייטיב עמו גם עתה ויצילו מיד עשו במידת החסד , כי מעולם לא כלו רחמיו ולא תמו חסדיו. 

ונראה דזהו מה שאנו אומרים בסליחות "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך" בושים ונכלמים להכנס ולבקש מהקב"ה עבור מעשינו, וכל בקשתנו "חננו ועננו כי אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו" שהקב"ה יתן לנו תנינה ויעניק לנו בחסדו ובטובו חיים לכל חי

But....
of course, this is 100% not a kashe on the Maharshal.  In fact, it is a Raya to the Maharshal.  In the passuk (32:10) immediately before this one, Yaakov says 

ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק  ה' האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך

and the Maharshal will tell you that davka because of the Vatran problem Yaakov prefaced his words with the idea of Zechus Avos!  He said.  Hashem, it is only the zechus of my fathers Avraham and Yitzchak that stands up for me, because I myself have done nothing to deserve what You have done for me.  So the Ramban is not contrary to the Maharshal- it is exactly like the Maharshal.

3.  In Vayishlach 33:9, Eisav says יש לי רב.  In 33:11, Yaakov says יש לי כל.  One can see in the difference the idea of the Maharshal.  As my father zatzal said, Eisav saw what he had as a means to satisfying his taavos, and there is a limit of how much a man can eat and use and squander.  He had more than he could possibly use.  Yaakov, on the other hand, knew that whatever a person has was earned and given as an opportunity to do good with it: a person has exactly what he deserves and there is a purpose for every penny. Every single penny is given with a cheshbon.  (The Pnei Yosef from Rav Yeshaya Pontremoli says something similar.)

Post script
There is one little issue with the Maharshal, and that is the nusach of Birkas Hagomel.  We say הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב, which is the girsa of the Rif on the Gemara in Brachos 54b.  How can we say הגומל לחייבים טובות ?  According to the Maharshal, the nusach should not say לחייבים.   If you were  חייב, you wouldn't be standing there making a bracha.
The simple answer is that חייבים means Chayav according to Middas Hadin.  According to Middas Hadin, we are all Chayavim.  But Hashem judges us according to Middas Harachamim, and we survive.  Even the Maharshal would accept that.  He only doesn't like the expression  יותר ממה שהיה ראוי לי לפי מעשי ושעבודי נגד ה.  Middas HaRachamim, according to the Maharshal, is not hefker, and schar on the basis of Middas HaRachamim would also be called  ראוי לי.  If you got something on the basis of Middas HaRachamim, that's not called יותר ממה שהיה ראוי לי לפי מעשי.

But I saw that Reb Reuven Margolios in his Nefesh Chaya on Shulchan Aruch in 156 asks this kashe.  He brings from Tshuvos Eisan Ha'ezrachi from a talmid of the Sma (3) that he heard a Yerushalmi Ashkenazi darshan named Moreinu Ori Feivush, and he thinks it was in the name of Reb Moshe Kordovero or the Maharam Alshakar that really, only a person that faced imminent harm should make a bracha, not a person that crossed a desert or the ocean.  But those people, while they do make a bracha, they use a nusach that means that there are people who really are chayav to make a bracha (the חייבים.)  I'm not one of them I'm just a recipient of כל טוב,) and I thank Hashem for not putting me in that position.

Vayishlach, Bereishis 34:25. Seeking Advice

When Dina was abused by Shechem, her brothers decided to take revenge on her tormentor and his entire city. The decision to do this was their own; they did not consult their father Yaakov.

 ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו

Rashi says,

שני בני יעקב:  בניו היו, ואף על פי כן נהגו עצמן שמעון ולוי כשאר אנשים שאינם בניו, שלא נטלו עצה הימנו

So our parsha emphasizes the importance of seeking advice.  Certainly when you have access to a great man, to a tzadik and talmid chacham who knows the ways of the world, you must take advantage of his wisdom.  But sometimes, one should seek advice from less lofty individuals.  

I was struck by this thought last week, when we were locked into a battle with the Arabs living in Gaza, who did everything they could to murder any Jew they could, a natural expression of their innate savagery.  Our responses were severely constrained by our terrible fear of collateral damage to innocents.  If only we had sought advice from local experts, people who have much more experience than we do.  We should have engaged the wise counsel of Bashar al Assad, or Recep Erdoğan, both heads of states that have extensive experience in quelling insurrections, and who have managed to overcome any crippling hesitation in the pursuit of such vital matters of state.  They would encourage us to follow the lead of Shimon and Levi.