Parshas Bamidbar and Shavuos - מנו ועצרו, but It Is Not the Numbers

When Chazal instituted the reading of the Torah on Shabbos, the order of Parshiyos was not fixed. Nonetheless, there were certain requirements. The Gemara (Megilla 31b) says that the tochecha in Bechukosai must be done before Shavuos, and that of Netzavim before Rosh Hashannah.

תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן 

Tosfos there in Megilla has a slightly different perspective - that we do not want any vestige of klala to be read immediately after these two beginnings, so we get them out of the way.

שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר"ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת

The Maharit in a Teshuva adds that not only do we not want to read the klalos after these dates, we want to davka have a parsha in between, to be mafsik.

וכתבו התוס' שנהגו העולם להפסיק בפרש' אחת בין קללות לעצרת והוא פ' במדבר סיני וכשם שאמרו שלא לאחר כך אמרו שלא להקדים שיהיו קורין אותם שתי שבתות שלפני עצרת דלא מינכרא מילתא שכלו קללותיה אא"כ נקראים בסמוך לאחרית השנה

The implication is that in setting the order of Parshiyos it was more important to avoid a negative, to see to it that these two parshiyos of Tochacha for the sins of the past are not hanging over our heads at our new beginnings, on Shavuos and on Rosh Hashannah. Shavuos is the Rosh Hashanna for tree crops, and the first of Tishrei is the Rosh Hashanna for mankind.

Over time, simanim were developed to help us remember what to read. As the Mechaber says in OC 428:4,

 וסימן לפשוטה יפקדו ופסחו ולמעוברת סגרו ופסחו מנו ועצרו צומו וצלו קומו ותקעו:

So the siman for Shavuos is מנו ועצרו, Me'nu-count, atzru-Shavuos. On leap years, Bamidbar is two weeks before and Naso is immediately before Shavuos.

As is often the case, the reasons given by our Chachamim for their takanos are not the whole story. I don't know why, but sometimes the real reasons are hidden and left for discovery by individuals that pay more attention. Perhaps Chazal wanted us to experience the pleasure of discovery. With that in mind, I'd like to say something I heard from Harav Shimon Kalman Goldstein. The vort is his; he is not responsible for my presentation or my hosafos.

Medrash Rabba Parshas Vayeitzei, where Yaakov meets Rachel by the well, 70:9. Some see in it a foreshadowing of Mattan Torah.

ר' יוחנן פתר לה: בסיני,

וירא והנה באר, זה סיני.

והנה שם שלושה, כהנים לוים וישראלים.

כי מן הבאר ההיא, שמשם שמעו עשרת הדברות.

והאבן גדולה, זו שכינה.

ונאספו שמה כל העדרים

ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר, משום ר' שמואל: שאילו היו ישראל חסרים עוד אחד, לא היו מקבלים את התורה.

וגללו את האבן, שמשם היו שומעים את הקול ושמעו עשרת הדברות.

והשיבו את האבן, (שמות כ): אתם ראיתם כי מן השמים דברתי וגו':

To emphasize the relevant part of the Medrash -

ונאספו שמה כל העדרים

ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר, משום ר' שמואל: שאילו היו ישראל חסרים עוד אחד, לא היו מקבלים את התורה.

The Y'dei Moshe there explains

לפי דאיתא שאותיות התורה הם ס' רבוא נגד ס' רבוא נשמות ישראל על כן היו צריכים להיות דוקא במילואם ששים רבוא והרי מצינו מנחות ל א' בספר תורה שאם חסר אות אחת פסולה

Every single Jew at Mattan Torah was essential to Kabbalas HaTorah. If even one was missing, the Torah could not be given. Every letter corresponds to one Jew; you can't have a marriage with only one party; a Torah letter without a Jew whose Neshama resonates to that particular frequency is a dead and non-functional letter, and the Torah would be passul.  This can be seen in the Siman of Krias HaTorah - מנו ועצרו. Counting Klal Yisrael, as spoken about in Parshas Bamidbar, is essential to Kabbalas HaTorah. 

Let me make this clearer. Certainly, we see from here that every individual has a chelek in Torah, and that Torah is incomplete if anyone is not zocheh to his cheilek. But to me, there is a bigger chiddush here. Why were the shishim ribo necessary? It is certainly possible that this is a stratum of kedusha. You have a mezuman, an eidah/minyan, 22,000, and certainly 600,000, you have a step up in the darga of kedusha. One might say that this is why the shishim ribo were needed at Sinai, it was a critical mass, a quorum. . Or, like the Ramban says, because it includes all the permutations of human thought, Chacham HaRazim. The chidush here is that it was not so, it was not a matter of critical mass, or חכם הרזים. It simply is that every letter corresponded to an individual. Without that marriage, the letter was defective. We don't just passively receive the Torah - it is a dynamic relationship comprising two parts, the written Torah and the neshamos of Klal Yisrael.

It's not a matter of quantity, it's interrelationship, it's parallelism.

When Na'ami tried to discourage Rus from becoming a giyores, she told her that we have 613 mitzvos, and Rus answered עמך עמי. How were Rus's words responsive? Perhaps we can say that the Torah and the Mitzvos are not given to individuals, it was given to Klal Yisrael. Only Klal Yisrael as a whole can fulfill the entirety of the taryag, and only Klal Yisrael is fit for Kabbalas HaTorah- in this world, Klal Yisrael and the Torah are a unity.

It was not only the men that experienced this at Mattan Torah. The Ribono shel Olam gave us the din of prisha to ensure that the women were worthy of Kabalas HaTorah, no differently than the men. Whether the shishim ribo somehow includes the women, or that a man and a woman form a single unit, or, as the Pnei Yehoshua (Kiddushin 30a) suggests, we count על דרך מזה ומזה הם כתובים, I don't know. As the Chasam Sofer קובץ תשובות סימן נב says

"נשאלתי אם יש אתי לפרש הנמצא בספרי חצונים לרז"ל כי יש ששים רבוא אותיות לתורה, ואמרו כי ישראל ר"ת כן הוא, ועמדו למנין כל התנ"ך ואין בו כמו אלו.

תשובה. דברים הללו לא נמצאו בש"ס כי אם בספרי המקובלים, ואין לנו עסק בנסתרות ולא אתנו יודע עד מה, ואיך נעמוד למנין אותיות התורה. וכבר העידו חז"ל [קידושין ל' ע"א] שאין אנו בקיאין בחסרות ויתירות. 

And this vital and essential connection is not of merely historical interest, something that happened long ago in Midbar Sinai. The relationship of the Torah and Klal Yisrael is renewed every year, as if we are actually experiencing  a new Mattan Torah. This is true to the extent that there is a minhag to not do any surgical procedures before Shavuos, because the malachim were being mekatreig in order to prevent the gift of the Torah to the Jews, and that Kitrug happens every single year when the vows are renewed (see OC 468:9, Rema - ונהגו שלא להקיז דם בשום ערב יום טוב ואין לשנות, and MB sk38, (לח) שלא להקיז - דבערב שבועות יצא שד דשמו טבוח ואלו לא קיבלו ישראל את התורה הוי טבח להי לבשרייהו ולדמייהו וגזרו רבנן על כל עיו"ט משום ערב שבועות ושרעפי"ן שקורין באנקע"ס או קעפ זעצי"ן יש מתירין מלבד הו"ר שהוא יום הדין ועכ"פ בערב שבועות יש להחמיר.)  Every single Jew has a cheilek of Torah, and without his cheilek, the Torah is diminished.


I want to end with something the Maharsham says in his third introduction to his Teshuvos, something he heard in the name of the Nesivos.

שמעתי בשם הגאון מליסא ז"ל לפרש מש"כ כי לא דבר ריק הוא מכם כי הנה בתורה יש מקומות הכתובים ובזוה"ק ומדרשים דתיבת ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה ועי׳ פני יהושע קידושין לי ובחידושי חת"ס סוף חולין מש"כ בזה ויש גם מקומות פנוים וריקנים בתורה כמו בין חומש לחומש ובין פרשה לפרשה ודומיהם אבל באמת לא ריק הוא כי גם שם מלא אותיות נסתרים וגניזים שאינם נראים לעין והענין כי יש נשמות ישראל הראויים להדבק באותיות התורה ויש מהם שאינם ראוים להדבק בהאותיות ומ"מ נמשך חיותם ממקום הריק שבתורה 

The spaces have kedusha too. Some are zocheh to correspond to a letter, others to a space. The spaces serve a vital purpose and give meaning to the written letters.

My son Shlomo added that if you see the story with Yaakov and Rachel as a remez to Mattan Torah, you should also see there that even with everything in place, you need mesiras nefesh and ahavas hatorah in order to bring the Torah from potential to actual. You need a יחד לב of מסירת נפש.
Breishis 29:10

ויהי כאשר ראה יעקב את־רחל בת־לבן אחי אמו ואת־צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את־האבן מעל פי הבאר וישק את־צאן לבן אחי אמו

I have to add something I saw at Reb Chaim Brown's website that adds beautifully to this idea.  This is what he says:

....this amazing Koznitzer Magid (at the end of Avodas Yisrael) should make your Yom Tov.  In the last perek of Avos R' Yehoshua ben Levi tells us that a bas kol echoes from Sinai every day bemoaning those who ignore Torah.  The Mishna describes these people using the pasuk, "Nezem zahav b'af chazir...," it is like a golden ring in the snout of a pig.  M'mah nafshacha, asks the Koznitzer, how does this analogy make sense?  If people are learning, then they are not dragging the gold ring through the mud; if they are not learning, then they don't have the gold ring to begin with!  They have nothing, no connection -- where's the gold ring?
The answer must be, says the Koznitzer Magid, that every Jew, from the day he/she is born, has a connection to Torah built into his/her DNA.  We're not born with a silver spoon in our mouths -- we are born with a gold ring, a nezem zahav, the beauty of Torah.  The Mishna is telling us that it's up to us to make the most of that innate connection.  We can either seize the opportunity and hear the call from Sinai, or we can end up dragging that gold ring through the mud.  

 That's exactly what I'm saying. Like it or not, every Jewish Neshama is related to a letter in the Torah, its own kinyan. If the person becomes a tzadik, wonderful! If he becomes a rasha, the yachas to Torah is still there, but nebach, he's dragging it through filth.

Bechukosai, Bamidbar 26:21. Meta-Mitzvos.

Original version posted in 2011. This is slightly edited.

This relates closely with my other post on "Torah Values, a Drasha for a Bar Mitzvah."

Synopsis:
Although generally the Torah tells us what we must and what we must not do, there are some concepts and attitudes that we are expected to know without being told.  These are so fundamental that that in their absence, the mitzvos we do are essentially crippled.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

In Greek, the word Meta means after or beyond.  In English, it can be used to mean a fundamental truth beyond the self-evident, an abstraction that transcends and informs the reality with which it is associated.  It is both transcendent and fundamental.

Our 613 Mitzvos are defined clearly enough for us to know exactly whether we have or have not fulfilled them.  But there are meta-Mitzvos.  By this I mean an underlying attitude or a manner beyond the legal definition of any particular Mitzva.  Even if one fulfills a mitzva, he may have failed in the Meta-Mitzva.  Sometimes, failing the Meta is worse than not doing the Mitzva at all.

Here's an illustration: Reb Chaim's pshat in Kavanas Hatefilla.  Reb Chaim says that more fundamental than the Kavana of "what the words mean" is the Kavana of "standing before the King."  Even if you could get away with mouthing words and not thinking about what they mean, you cannot be said to be davening at all unless you are aware that you are standing before Hashem.  That, to me, is Meta-Kavana.

Three examples of Meta-Mitzvos come to mind.

1.  The Yerushalmi (Brachos 2:5) says that a laborer who eats during his work day cannot say the usual long form of Bentching, but instead says the first bracha and a shortened version of the rest.  The Yerushalmi says that even though we all are capable of working while we say the words of birkas hamazon, this is prohibited.  Because it is assur to work while you Bentch, the only option is to truncate Bentching,
The Taz (OC 191:1) says that this is true by all tefillos and by all mitzvos:

ודאי בכל המצוות לא יעשה אותם ועוסק בד"א כי הוא מורה על עשייתו המצוה בלי כוונה אלא דרך עראי ומקרא וזה נכלל במאמר תורתינו ואם תלכו עמי בקרי שפירושו אף שתלכו עמי דהיינו עשיית המצוה מ"מ הוא בדרך מקרה ועראי

He says that this behavior falls under the heading of walking with Hashem with indifference, the passuk in our parsha, Bechukosai  (Bamidbar 26:21), וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי, if you walk with Me with indifference and do not desire to listen to Me.  Even if a person does all the mitzvos, if he does them with a casual attitude, an attitude of indifference, he has failed the Meta-Mitzva.  We should keep this in mind when, during bentching, we distractedly begin brushing the crumbs off the table and stacking the plates.  Or patchkeh'ing with your phone when it buzzes during Shmoneh Esrei.  (The Magen Avraham there says it applies even to easy melachos.)


2.  What is worse, occasionally being Mechallel Shabbos, or scrupulously keeping Shabbos but not believing that Shvisa is a mitzva from the Ribono shel Olam?
In Devarim (27:26) it says אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם
Cursed is he who does not uphold the words of this Torah to do them.  The Ramban explains this to pertain to a Jew who does all the mitzvos, but does not believe in his heart that the mitzvos are divine obligations, that Hashem rewards their observance, that Hashem punishes their desecration.  The Ramban says that if a person does the mitzvos but doesn't believe they are min hashamayim, then he is subject to the curse.  If, on the other hand, a person simply violates commandments, that is, a person who eats chazir or does not keep the mitzva of Sukkah or lulav, but still believes they are true and that ultimately there is reward and punishment, that person is not subject to the curse in the parsha.  In other words, it is worse to do mitzvos but not believe they are from Sinai than to not do them but know that you are being a sheigitz.  (See the words of the Ramban below.)
This, by the way, should give pause to those that believe that Judaism is a religion of actions, Orthopraxy, and that belief, Orthodoxy, is not so important.  Unless, of course, they disagree ("He's a Rabbi, and I'm a Rabbi") with the Ramban.

Here is the Ramban.

"אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". 'כאן כלל את כל התורה כולה וקבלוה עליהם באלה ובשבועה' - זה לשון רש"י.  "ולפי דעתי, כי הקבלה הזאת, שיודה במצות בלבו ויהיו בעיניו אמת ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן ייענש ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם, הנה הוא ארור! אבל אם עבר על אחת מהן, כגון שאכל החזיר והשקץ לתאוותו, או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, איננו בחרם הזה, כי לא אמר הכתוב 'אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת', אלא אמר: "אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת..", כטעם: "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (אסתר ט, כ"ז) והנה הוא חרם המורדים והכופרים'.

3.  Devarim 28:47, תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב.  A person does all that is expected from him; but he does it grudgingly and resentfully, feeling that Mitzvos are an imposition he would prefer to be free of.  This is a sin that can chas ve'shalom tip the balance to the tochecha.  Imagine that!  The attitude makes such an enormous difference!   I remember hearing Reb Shalom Shvadron speak about this on the psukim in Malachi 3:13-14.  חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר יְהוָה. וַאֲמַרְתֶּם מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ. אֲמַרְתֶּם .שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹקְים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית -  The people said "It is futile to serve God, and what profit do we get for keeping His charge and for going about in anxious worry ( because of Hashem's commandments)."  Rav Shvadron asked, how can the people say "what did we say that was wrong?"   And the Gemara says that not only the people were clueless, even the Malachim didn't understand why Hashem was upset.  If they said shav avod Elokim, if they said ma betza, if they said halachnu kedoranis, it should have been obvious that there was a problem.  The answer is that they did every mitzvah, they did everything with hiddur, but they did it with sour faces and an attitude that the mitzvos were a burden.  They didn't chas veshalom say a negative word about the mitzvos, but their faces and slumped shoulders screamed out their dislike of the mitzvos.

(I later realized that the Chasam Sofer at the end of Vayechi says it is a deoraysa exactly based on this analysis. I wrote about it here.)

Summing up, I say that there are three Meta-Mitzvos: Reverence, Obedience, and Joy.

1.  Respect and reverence that focuses your attention exclusively on the Mitzva while you do it.

2.  Awareness that this Mitzva is Hashem's will as He taught us in His torah min hashamayim, and that we do the mitzvos because we are obligated to do as Hashem commands us.

3.  Joy that we have the opportunity to serve Hashem in a way that makes us into great and holy people.

Slightly off topic:  We find a similar idea in the context of Kibbud av.  Devarim 27:16, אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ.  Cursed is he who belittles his parents.  Reb Meir Simcha in his Meshech Chochma- explains that this is a person who belittles his parents because he knows they will be mochel.  Mechila might help; this person has not transgressed the mitzva of Kibbud.  He's not even like the Ma'achil petumos veyoreish Gehinom, because here, the parent is mochel.  But that doesn't help him.  His disparaging attitude is as great a sin as actual bitul asei.


(On the topic of Kavana, see the Chayei Adam on the Sefer Chareidim, discussed here.)

Behar. Spectacular is the Benchmark

Chazal say that farmers that keep Shmittah are mighty and valorous, like angels in their selfless fulfillment of Hashem's command. The Lutzker Rov says the reason Yovel only applies when all Klal Yisrael is in the land is because we cannot be expected to leave the land fallow for two years in a row unless two kedushos combine to bring about a supreme matzav of Kedusha - when the holy Klal Yisrael is fully settled in the holy land of Israel. The one year of Shemitah is barely possible, but two years? Impossible. 

So the observance of Shemitah is on the edge of human ability. On the other hand, in the Tochecha we are told that if (and, unfortunately, when,) Klal Yisroel fails to observe the law of Shemitah, the punishment is Galus, so that the land will rest in full payment of the Shmitah years it was wrongly worked. 

I don't understand. If fulfillment of Shmitah is so amazing - superhuman! - how can we be told that if you don't keep Shmita, the land will spit you out in disgust? As a young friend put it, someone is told that lifting a one thousand pound weight is possible, but only for the greatest athletes. Then he is told that if he doesn't pick it up, he will be severely beaten.

Similarly, the passuk in 23:32 says  ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. Don't be mechallel, and I will be made holy among you. Are these the only possibilities?

I saw that Reb Doniel Movshovitz says exactly that. 

כתבי הסבא מקלם ח״ב תר״ח

ועוד נכתב בזה (ויקרא כב לא לב) ושמרתם מצותי גו' ולא תחללו את שם קדשי שבאי עשיית המצוות בהידור ובדקדוק המחויב לכבוד המצוה יש בזה מגדר חלול השם החמור מאד שנראה ממנו זלזול בעבודה או אי הבנה בתוכנה מהותה ותכליתה ומצוי גם לפעמים שע"י שהאדם עוסק במצוה בשביל זה מקל הוא לעצמו באיזה עוול בחשבו כי ע"י המצוה כבר יוכל לסמוך לעשות איזה עוול ואי יושר והדבר עמוק בכוחות האדם ואכמ"ל מובן שאם באופן שאינו עוסק בהמצוה לשמה ועושה אותה שלא כמאמרה וכהלכתה שאז אפשר שיכנס בגדר זכה נעשית לו סם חיים וחלילה לא זכה נעשית וכו׳ ולזה הוא שהקדים הכתוב שור וגו' שיהיה הכל כהלכתו

דניא' מובשוביץ 

But that does not convince me. I've met two people that saw Reb Doniel, my mother and Yosef Aronovitz, zichronam livracha, and they both used exactly the same words (in Yiddish) to describe him - "He was a Malach, not a human being." And this is by the standards of the Kelmer Talmud Torah. So ein hachi nami, for a malach, of course kedusha is the only option, and lack of kedusha is chillul hashem.

But I saw the same idea in Reb Moshe's writings.  He says in the Darash  in Emor 22:32,

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל 

ול תחללו ונקדשתי, ופי׳ רש״י ממשמע שנאמר ולא תחללו מת״ך ונקדשתי  ולכאורה לא מובן הא הרבה דברים שליכא חלול וליכא קדוש ושייך שתהיה מצוה גם  לקדש? 

וצ"ל שמה שהאדם מאומד איך שצריך הוא להתנהג אם אינו עושה כן הוא ממילא חלול, וכדאיתא ביומא דף פ"ו כגון אנא דלא יהיבנא דמי לאלתר וכגון אנא דמסגינא ד"א בלא תפילין שלרב ולר יוחנן כשאינם עושים כן הוא חלול ה׳ אף שלגבי אחריני שלא אמודין בכך ליכא חלול ויש למילף מזה גם לאנשים סתם אם הוא ת"ח ומתרשל בלמודו כשאומדין אותו שיכול ללמוד יותר או לעשיר שיכול ליתן סך גדול על דבר גדול ונותן פחות הוא חלול ונמצא שכל שאינו מקדש הוא מחלל והוא מוסר גדול וראיה מהקרא להא דיומא

Reb Moshe says the same thing  by Eisav's rejection of the dangerous responsibilities of the Bechorah, in Bereishis 25:323.

הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה  

פרש"י שקשה ליזהר בה ולכאורה תמוה מה שנחשב זה לבזיון הבכורה כיון שמרוב חשיבותה היה ירא לקבלה ונראה שהוא משום שאדם צריך לקבל עליו לעשות לכבוד שמים אף שיש בזה אחריות כבדה ואף שיהיו עליו כמה ערעורים ע"י זה ואם אינו עושה כן הוא בכלל בזיון דכדאי הוא כבוד שמים ומצות ה' שיקבל עליו לעשות אף שיש בזה כמה עניני אחריות דלא כהרבה אנשים שאין רוצים לקבל רבנות וכדומה מצד יראת האחריות ויראת אנשים שיערערו וכדומה 

Even though he gave away the bechorah because Yaakov told him that it was a dangerous responsibility, he was said to be mevazeh the bechorah - ויבז עשו את הבכורה.

Reb Yerucham says a similar thing, in DCh'uM,  Vayikra, Emor, Biurim, 21:4.

העתקנו באריכות כל דבריך כי כשעם מפורש יוצא עיקר ענין קידוש השם ויסוד דיניו למתקוה לכל פרטיו עיקרו הוא הכרות השם (קאנטיקייט) את ה' האמרת העם דברים כ יט לעשותו חטיבה מיוחדת כסכרת מכל בכל וכל לנשאו בתכלית הגלוי ולהיות כולו אומר כבוד כל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים וכל הנהגה ופועל ידים כולם יאמרו כי הטוב ושעיקר וששועלת והיקר אשר בעולם הוא עבודת השי"ת ויראתו ותורתו בכל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים יתראה גלוי וברור קדותה והתנשאותן עד כי יאמדו עליו ודאי ברוך אלקי שניצון בן שטח בכל הנהגה רפרצל ידים יה פוכח וניכר מעלת השם ויוממותו הוא ענין וקדשנו במצוותיו הוציאנו והגביהנו הפרישנו והבדילנו ניכרים במעלותינו מהרונים ומצוינים על כל שעל ושעל הוא ענין הקדושה הבלטות והכרות המעלוס והפך הקדושה הוא מציאות החילול הוא השפלת מעלה אי הכרות ועלעלה זהו ענין התילול אם אף כל דהו מהאדם אף רמז אחד של עינים לא יקראו גלוי הצטיינות מעלתם הנה זה חילול ודאה נפלאות לראות מאשר נאמר פסוק ח אני ה' מקדישכם את הכהנים יעוין רמב"ן וכן להלן פסוק סו כי אני ה' מקוער אשר לא נאמד כזאת גי אם בכהנים כי הקדושה באמת היא בחינה הנקנית ברצון ובהשלמת החפץ והחשק בה ולא בכפייה ובכהנים אמד הכתוב וקדשתו על כרחו יפוין אור החיים כי קדושתם של הכהנים היא מצד עצם מעלתם' נתונה להם מאת השי"ת הצל כן נאמר עליהם פסוק ו ולא יחללו שם אלקההם כי באי ד כרת משלה הוא חילול השם ודאי וכנראה שגם בנזיר כן הוא הענין שדין איסור טומאתו למתים הוא מצד חילול השם כי נזיר ודאי בר מעלה ודא ואסור הוא ע"כ לחלל מעלתו ומעניין מאוד אשר כתב הספורנו במדבר ו ו וז"ל על נפש מת לא יבא לא יחלל עסקי קדושתו להתעסק בכבוד מתים וכאמרם ז"ל המבלי אין קוברים בטבריא שלהתיך לנציבין הנה ככהן כן נזיר וכנזיר כן ת"ח עומדים באזהרה לא לחלל מעלתם כל אהד בדיניו לפרטיהם אמדו בגמ' יומט פו היכי דמי תילול השם אמר רב כגון אנא וכו' ר' יוחנן אמר כגון אנא וכו' דבי ר' ינאי אמרי כל שחבריו מתביישין מחמת שמורתו וכר וכו' ואם תאמר הלא מצינו גדרים שיכולים למהול על כבודם אבל כל זה לא במקום כבוד מעלה איש מעלה אין לו דין לכשול על כבודו כי את המעלה הוא מחלל השא חילול השם ודאי מעלה וחילול שני דברים הפכים הם ובמקום חילול הנה זה ביטול המעלה ומעלה כי ישנה לו אינו הבעל להסירה בגונו עליו ודאי נקרא הפסוק וקידשתו בע"כ וכופין אותו לעמוד במעלתו אין לו הרשות להבטל ממנה אדם אשר יאמר אני לא איכפת לי ואוהב אני לחיות בין בהמות אין בזה ענין של הקפדה ולא הקפדה אדם אתה ולא בהמוך ובמקומך אתה מוכרח לערפד בן רביבה כי יאמר עניו אנכי ולא מקפיד ואינני רוצה להתגאות על חברת אנשים פשוטים לא בני תורה אלא עמהם אשב ואתערב וכמוהם בשוה את הנה הוא המתחייב בנפשו את מעלתו הוא מחלל וחילול מעלה הוא חילול שמו ית הגרי"ב זצל' הי' אומר שאף שנפסק הדין יור"ד רמג ב דאין בדורנו עכשיו חכם לענין שיתנו לו ליטרא דדהבא אם מביישו אבל לענין חילול הנטם הננו ודאי כתלכידי חכמים על מעלותיו לא יכול אדם לניקול ואפילו במקום מצוה אסור לו לחלל מעלתו כמנבאר בכהן ובנזיר ובמעשה דר"ע בנציבין הנ"ל בני תורה

צריכים תמיד לשמור על מעלתם בנפשו הוא לא להשפילה ולא לחללה בני תורה צריכים תמיד להכיר מעלתם לכל ולהתנהג בהתנשאות כמעלתם באהבת הבריות וכבוד הבריות ומדבר בנחת עם הבריות עד שכולם יאמרו עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלבסי תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו הוא ענין הקדוש גלוי ומוכר לכל אבל בן תורה כי עושה הנהגותיו שוה כשאר בני אדם יהי' אף מחמת טענתם ונמוקים צודקים אבל סוכ"ס הרי היוצא מזה כי בן תורה ולאו בן תורה שוים ושקולים הם הנה זה עצמו של חלול אין קדוש כה' השי"ת הוא מופרש ומובדל מכל מושגים קדושה היא כי ניכרת מעל כל ניכרת היא בכל שעל ושעל אחרת מכל מציאות וכן כל מעלה צריכה לעמתי בבועלתה מופרשת ומובדלת וניכרת לכל מכמו ואם לאו הרלהו חילול הפוכו של קדושה

These mefarshim are learning that the passuk is another way of saying ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. Those are the only options. There is no inertia, there is no floating in life. You rise, or you fall.

And this fits perfectly with the Netziv in שאר ישראל.   There's a fascinating (and hard to find) essay by the Netziv called She'or Yisrael, in which he addresses the causes of antisemitism. Among other things, he says that in this world, there are natural levels - דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל. Many have said that when something on a certain level loses its natural advantage and its specific function, its deterioration makes it fall below everything beneath it. The Netziv says that the natural function of Klal Yisrael is kedusha and prishus and histapkus. A Yisrael that does not have these traits appears subhuman, like a חיה.

 ואחר שזה הוא צורת ישראל, שיהיה בדד בגויים ומובדל מהם, על כן, בשעה שמבקש לפרוץ הבדד ולהתחקות אל פעולתם ולבסוף להסיר צורת היהדות, מה הקב״ה עושה באותה שעה להעמידו על תכלית צורתו, הנה הוא מעורר שנאה מן העמים בפועל, ומרחיקין אותו בעסקיהם ובמושבם עד שבעל כרחם ניכרת צורת ישראל ודבר ה׳ יקום

 לעולם.

עוד זאת טבע הענין נותן, שבהשחית ישראל את צורתו היא היהדות, נעשה שפל ונבזה בעיני העמים. כי זה כלל בטבע,.דכל בעל צורה גבוהה, כשנשחתה צורתו זאת, אזי נעשה פחות הרבה יותר גם מאשר איננו בעל צורה גבוהה כמותו, כמו בדומם צומח חי מדבר, שהצומח בשעה שפסק כח הצמיחה הרי זה נובל וגרוע מדומם, וכן החי אחר שמת ופסקה חיותו הרי זה מבאיש וגרוע הרבה יותר מהצומח הנובל, האדם כשמאבד דעתו הרי הוא גרוע מחיה ובהמה, וכן אדם המזיק גרוע מכל חיה רעה, כמו שכתבנו בהעמק דבר בראשית ו' מקרא ה'. והכי נמי ישראל כשמאבד צורתו היא היהדות כשהיא גבוהה נעשה גרוע מכל אדם חי, והרי הוא דומה אז כקוף בפני אדם, וחושבים אותו לבריה שאין עליה הצורה האנושית כלל.

 ודבר זה מרומז במקרא שם ו' כ"א. ״ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול״, והיחס אומר דרשוני ופרשוני, מה נצרך הכתוב ליחס את שם שהוא אחי יפת הגדול ובמה נקרא יפת אחיו הגדול עד ששם מתיחס אחריו שהוא אחיו אלא בא המקרא ללמדנו דשם באמת היה גדול במעלת צורתו מיפת ומשום הכי ביחס

בניו שהיתה להם אותה הצורה הנשאה היינו בני עבר ביחס זה היה גדול הרבה מיפת וע"ז כתיב אטי כל בני עכר היינו שהיו אנשי מעלה גבוהים מבני יפת ועל אלה האחרונים נאמר יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם המשמעו שבני יפת יהיו בעלי שכל וירגישו בחכמת בני שם באהלי תורתו שהיא אלהית ואין לה קץ ותכלית כמו לחכמת ודעת אנושית ומשום הכי יבאו גם המה לשכון באהלי שם ללמוד מהם דעות ישרות ומדות טובות אבל כל זה רק ביחס בניו של שם שזכו למעלת בני עבר משא"כ שארי כניו שלא הגיעו למעלת בני עבר המה פחותים בצורתם מבני יפת הגדול בצורתם האנושית וביחס בניו אלה נקרא אחי יפת הגדול ומשום הכי אנו מתבזים במה שקוראים אותנו בני שם שגרוע הוא מבני יפת הגדול אבל כשאנו נקראים בני ישראל או זרע אברהם אזי אנו במעלה גבוהה מבני יפת.

 ואחרי שכן הוא שבאבדן הצורה הישראלית תאבד גם כן הצורה האנושית בעיני העמים על כן לא יפלא אפוא בעינינו אם שפלים ונבזים אנחנו בעיניהם כאילו העברנו מעלינו הצורה האנושית כלה והושע הנביא ח' ח' אמר ״נבלע ישראל עתה היה בגוים ככלי אין חפץ בו״, פירוש כאשר נבלעה היהדות, ונשארה בסתר לבבם בלבד, ובגלוי יבושו בצור מחצבם, עתה שהגיעו למדרגה כזאת, היו בגוים בבזיון ככלי אין חפץ בו, שאינו עומד אלא להיות נשבר ח"ו.

There are other ways to learn this. For example, you have Rabbeinu Bachye on 22:32, who understands the contrast to teach us that although the sin of Chilul Hashem cannot be erased with Teshuva, it can be remedied through Kiddush Hashem.

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. חלול ה' הוא עון חמור ביותר, ומצינו שויתר הקב"ה על עבודה זרה ולא ויתר על חלול ה', והוא שאמר הנביא (יחזקאל כ) ואתם בית ישראל איש את גלוליו לכו עבדו ואת שם קדשי לא תחללו עוד, ואמרו רז"ל על עון זה שאין כח ביום הכפורים לכפר ולא בתשובה לתלות ולא ביסורין למרק, אלא כלן תולין ומיתה ממרקת.

ואמנם מצינו תקנה לעון חלול השם כשיקדש את השם כנגד מה שחלל, ולכך סמך לו ונקדשתי וכן אמר הכתוב (משלי טז) בחסד ואמת יכופר עון, כלומר עון הרשע והשקר שהם הפך חסד ואמת, כענין החולי שאינו מתרפא אלא בהפכו, ומפורש אמרו רז"ל חטא אדם בלשון הרע יעסוק בתורה, חטא אדם בעיניו יזילם דמעות, וכן אמר דוד (תהלים קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך, לא שמרתי לא נאמר אלא לא שמרו. ועוד אמרו רז"ל אם עשית חבילות של עברות עשה כנגדן חבילות של מצות. רגלים ממהרות לרוץ לרע יהיו רצין לדבר מצוה, ידים שופכות דם נקי יקשור תפילין על ידו ויתן צדקה לעניים.

Another pshat is offered by the Sfas Emes in Emor, who says that zehirus in avoiding chillul Hashem will bring about Kiddush Hashem.

בפסוק ולא תחללו וגו' ונקדשתי, מצות עשה לקדש שמו ית', כמו שאמרו, מסור עצמך וקדש שמי, ובודאי יש מצוה זו לעולם אף שאין באין לידי נסיון, רק שהמצוה לקדש שמו ית'. וחכמים הוסיפו מסור עצמך, כי אי אפשר להיות מקוים ונקדשתי רק על ידי מסירת הנפש, וכשאדם מוכן לזה בא לכלל קדושה, כי מאחר שכתוב "בתוך בני ישראל", אם כן צריך האדם להיות נבדל מגשמיות, שהוא בחינת קדושה, וזאת לא יוכל להיות בלתי מסירת הנפש. והרי אמרו חכמים המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אם כן יש ללמוד קל וחומר מדה טובה המרובה שעל ידי קידוש שמו בסתר זוכין גם כן לבא להקדושה בהתגלות, ובסתר הוא בלב, וצריך כל איש הישראלי לייגע עצמו להכין את עצמו למסירות נפש בעבור קדושת שמו ית', ובכל מצוה כשמוכן לזה זוכה לקדושה, וגם נראה שהכתוב מקדים ולא תחללו כי חילול השם הוא דבר גדול, ומי שירא מאד מחלול השם ושומר כל מעשיו תמיד לבל יתחלל שמו ית' על ידי גרמתו שכרו שיזכה לקדש שמו ית' ושאם יבא לידי נסיון יעמוד בנסיונו... (תרל"ח)

בפסוק ולא תחללו וגו' ונקדשתי, כי קדוש השם היא מצוה גדולה וזוכין לה על ידי שנשמרים בעצמם מאד מחילול ה' חס ושלום שאין לזה שיעור, וכפי מה שנשמרים מזה זוכין לקדוש ה', וחכמים הגידו המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אם כן מדה טובה מרובה, השומר עצמו מחלול השם זוכה שיתגלה על ידו כבוד שמים בעולם, כי "ונקדשתי" היא הבטחה גם כן בפרט ובכלל, שבסוף יתגלה קדושת שמו ית' על ידי בני ישראל... (תרמ"א)

Another pshat is that yes, keeping Shmita shows valor and angelic faith, but all that is needed is to resolve to do your best. Once a person makes that resolution, the Ribono shel Olam will help him. This was something my father zatzal said over from his mesorah in Slabodka, and which I heard from the Ponovezher Rov (when asked how he had so much energy although he ate almost nothing.) Instead of writing it out myself, I found it said well in the name of Rav Ezrachi by someone named Abramovsky:

מאת: הרב ישראל אברמובסקי

"ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה"

מביא רש"י מגמ' בסוטה שנשתרבבה אמתה אמות הרבה

ויש לתמוה האם לא היה יותר פשוט לעשות נס שהתיבה תשוט אל עבר שפת היאור,למה נצטרך לעשות פלא כ"כ גדול שנשתרבבה אמתה אמות הרבה.

שמעתי לבאר מהגרב"מ אזרחי שליט"א ידוע שכל מדינה מתוקנת מכינה מחסני חירום, שמא יבואו ימים קשים שמא יגיעו זמנים שאינם מתוקנים, מלחמות, מגפות, מכות,ובכדי לקדם את פני הרעה מכינה המדינה מחסנים ענקיים עמוסים במזון ותרופות למשך חודשים רבים,אך מחסנים אלו סגורים הרמטית ואין גישה אליהם אלא בשעת חירום אם יעיז מישהו לגעת בהם בזמנים רגילים ייענש מיד שהרי הם מיועדים לשעת חירום שעת אין ברירה!

כך ברא הבורא את האדם בבריאה, כשנברא האדם ניתן בתוכו כל טוב, כישרונות ברוכים, מידות טובות, גבורה אך יחד עם זאת ברא הקב"ה לכל אדם מחסני חירום, בהם אסור לגעת בטרם הגיעה השעה שהיא שעת חירום. ומתי היא השעה כאשר נוצל כל אשר זמין בתוכו של האדם כאשר הוא זקוק לחירום שאין לפניו מקור אחר למחייה, וכאשר נפתחים המחסנים אין גבול לאוצרות הנשפכים מבפנים,אין סוף של ניסים

אבל רק בתנאי שכעת שעת חרום, רעב של חרום.

ניצבת בתיה בת פרעה על שפת היאור, ומרחוק שטה התיבה בין הגלים והיא מוכנה לעשות הכל בכדי להגיע להציל ולמשות את התבה אבל כל ניסיונותיה לא צלחו, ובכ"ז היא מאד מאד רוצה, ובתוך תוכה דחף שאיננו הגיוני מושיט את ידה לקראת התיבה, ובשעת הושטת היד ברור שלא תגיע אל התיבה אבל יש ביטוי לרצונה מעבר לקצה יכולתה, ולכן נפתחים המחסנים, וממחסני החירום יוצאת יד ארוכה על טבעית שתופסת ולוקחת את התיבה – והנה הוא משה.

אומר הרבנו יונה בשערי תשובה"כי יעזור ד' לשבים כאשר אין טבעם משגת ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו"

אומר הרבנו יונה כאשר נגמרה השגת ידו של האדם הטבעית אז יעזור ד' לשבים. אבל בלבד שינצל האדם את כל מה שניתן לו מהבורא רק שעת חירום שעת אין ברירה.

זה ה'סייעתא דשמיא' שמושפעת על האדם אבל 'פתחו לי פתח.. ואני אפתח לכם..'

Emor. A Halacha Riddle

קטן שנולד בששי ומילתו דוחה שבת.

Give me a case where a child is born on Friday and his Bris Milah is docheh Shabbos.  


I am NOT looking for Kav Hata'arich or Shkiyah Shniyah or Pikuach Nefesh answers.

When I say "born on Friday," I mean Friday before Shkiyah, not secular Friday that ends at midnight. He was born on Yom HaShishi. He was born כחצות היום בעצם היום הזה on Friday.

The answer is simple, and despite that, I'm pretty confident that n o b o d y will figure it out. I would offer a prize, but I'm not quite confident enough to risk postage to the other side of the world.

Here is the only hint you're getting:
The answer is derived from, or at least closely related to, something in this week's parsha, Emor.



This is the kind of question my son, Rav Mordechai, asks on his bechinos at the Kollel in Marlboro, Kollel Hora'ah of America. The particular question, however, was invented by Harav Shimon Kalman Goldstein of Chicago. Rabbi Goldstein learned for many years with Reb Boruch Sorotzkin, and is a mechaber of more than fifty sefarim, none of which has been printed.

I'm enjoying this. This is my wife, Malkie, who has a real Gemara kop, after saying that it can't be, giving me a look of frustrated annoyance, and repeating that it just can not be.
But it can. To her credit, she refuses to give up.

WE HAVE A WINNER!!

From the comments - Rabbi Yehuda Oppenheimer of Toronto.

Anonymous  
May 12, 2017 at 8:17 AM

If on the Friday which is the 8th day the father was mekabel shabbos early and then wants to do the bris it would seem from the taz that he can still do the bris despite the fact that he is being doche (tosfos) shabbos. YO

Eliezer Eisenberg   
May 12, 2017 at 8:45 AM

WE HAVE A WINNER!!!!!!

I was not expecting anyone to get it, at least not till they were on their way to early mincha today! 

The connection to the Parsha is the makor for Tosfos Shabbos, in Yuma 81b, is in 23:32, ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש.

Why do you say "the father" davka? What if the Mohel was in Shul for the early kabbalas Shabbos, and they rushed in and said the doctor cleared the baby for a bris right now?

It doesn't matter if you hold Tosfos Shabbos is derabanan except for Yom Kippur, because there are plenty of Rishonim that hold it's deoraysa even by Shabbos, like the Rif and Bahag, and anyway everyone would agree that the teretz applies by Yom Kippur, which, as rj pointed out, is called Shabbos as well.

I told my wife that Rabbi Oppenheimer got the answer, and she still doesn't want to hear it - she wants to figure it out herself!  Amazing. I'll bet she wakes me up at three a.m. and tells me the answer.

Rabbi Oppenheimer later wrote that his reference to the father is lav davka. I don't think that you need a Taz, though.  I think it's pashut. The child has a chiyuv milah, it's the eighth day for him. Milah on the eighth day is docheh Shabbos. So who cares if the Mohel was mekabel Shabbos? He has an eighth day child that needs a bris.  To say that the specific Gzeiras Hakasuv that says that Milah is docheh never did and can not apply to a Friday baby, is, I think, false. Milah bizmano is docheh, I don't care if it's a Friday baby or a Shabbos baby. The maaseh Milah bizmano is docheh Shabbos. 

True, there was an אפשר לקיים שניהם option earlier in the day, but I don't think that is relevant by the Dechiyah of Milah, and certainly not now when there no longer is an alternative. 

Would I have to try to find a mohel that wasn't mekabel Shabbos? This would be a machlokes Mechaber and the Gaon who say that Milah is dechuya on Shabbos, not hutra, and the Ran (128b) and the Rema there who say it is hutra.

Should a Mohel that knows that he might have to do a bris refrain from being Mekabel Shabbos early (according to the rishonim that asser by ishtapuch chamimei)? I'm arguing about this with a friend now, but probably yes, he should refrain from being mekabel Shabbos early.


UPDATE:
I've learned that answering this question involves a specific type of problem solving skill, which is not simply a matter of IQ power. Twice this Shabbos I saw gifted talmidei chachamim unable to figure it out, and the answer comes sailing in from a corner you did not expect to hear from.

UPDATE:
My son Harav Avrohom Shlomo, Shoel uMeishiv in Rav Jofen's Novarodok in Flatbush, said he has a problem with the Gemara in Pesachim 72a-b, by ta'ah bidvar mitzvah, where a Friday baby is called "לא ניתנה שבת לידחות אצלו" This is not shver at all. It means that come Saturday, the Friday baby is not in the parsha of dichui.

Achrei Mos. Mitzvos D'oraysa that are Harchakos

It is reasonable to assume that the issurim in the Torah are intrinsic issurim, and it is Chazal's job to make transgression less likely by expanding the issur to acts that might lead to those primary prohibitions. For example, the issur of the Torah is only meat cooked with milk, to the extent that many rishonim hold that broiling is not included in the issur, and midoraysa, cheeseburgers are kosher. But it was clear to Chazal that if one could eat meat and milk that are merely mixed together, people would inevitably forget the issur to cook them together. So they prohibited broiling them together, and even eating meat and milk together, and even chicken and milk together, and they even prohibited eating milk until the next meal after one has eaten meat or chicken. Chazal's tremendous expansion of the issur makes it clear that the issur of Basar b'chalav really needs harchakos and gedarim - but the Torah left that to the Chachmei Yisrael. It would appear that Siyag and Geder are the purview of Chazal.

This is not necessarily true. There are Torah prohibitions that can be understood as motivated by a need to prevent other things from happening. They are not inherently wrong, they are prohibited because of the need to prevent what they might lead to.

One might think that such prohibitions would be less strict, and might be more easily waived where some immediate need would be served, where some good might result, which would be prevented by enforcement of the prohibition. 

This is also not the case. The application and severity of these "Geder Issurim" or "Siyagim"  is indistinguishable from that of the primary issurim. Once the Torah assered, we do not have the right or ability to limit the application of the issur. Just because in our Torah it is given as a siyag does not mean that it does not have innumerable and unknowable rationales.  Additionally, we do find that secondary issurim can have a stringency similar to the primary, such as in the case of אביזרייהו of Arayos and Avoda Zara. (Famously, the Ramban, perhaps even to the extent of Harchakos Derabanan-  שלש עבירות הללו לא שנא בעבירה גופא ולא שנא באבקה של עבירה אין מתרפאין בהם כלל)

King of the examples is Rabbeinu Yonah in Shaarei Teshuva 3:80.

איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו (ויקרא יח). כל קירוב בשר אסור כגון הנגיעה בידי אשת איש. ופירושו - לגלות ערוה. כי הקריבה מביאה לידי ערוה. וכי תאמר בלבבך איפה נמצא בכתוב כי גדרה התורה גדר כי תאמר אשר אסרה מגע יד ליד להיות גדר לעבירה. נשיבך דבר. הנה במצות הנזיר אשר עיקר נזירותו פן ישתה וישכח מחוקק או יתעהו רוח זנונים. אוסרתו התורה מכל אשר יעשה מגפן היין. וכל זה לגדר הרחקה ממשתה היין. 

I assume that Rabbeinu Yonah is only in concordance with the Rambam in Sefer HaMitzvos about negi'yah and yichud, and fundamentally contrary to the Ramban there.
Rambam Mitzvos LS 353

שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה

The Ramban holds that this is all miderabanan (which is what forced him to say that derabanans are yeihareig, because that is what he has to see in Sanhedrin 75a ימות ואל תעמוד לפניו ערומה.)

UPDATE:

From R Amiel Naiman on February 17 2023:

The Torah doesn’t say “Don’t lie”.    It says to “distance yourself from lying”.     מִדְּבַר־שֶׁקֶר תִּרְחָק

Very similar to Rabbeinu Yona! Yasher koach.

Also, (R D Gary Schreiber's ha'ara) Shemos 19:12, the mitzva of Hagbala of Har Sinai, where Rashi says

והגבלת - קבע להם תחומין לסימן שלא יקרבו מן הגבול והלאה. לאמר - הגבול אומר להם השמרו מעלות מכאן ולהלאה, ואתה הזהירם על כך

Additionally, the Ohr Hachaim there says that the three day hagbala was in order for the Jews to get used to not pushing their way past the line, one of our incorrigible national traits, so that come Mattan Torah, they would be used to it.

והגבלת - נראה שאין מצות הגבלה זו אלא ליום ג', ואף על פי כן הקדימה מעתה, כדי שינהגו בו כבוד מעכשיו, גם ירגילו עצמם להתרחק ממנו בג' ימים, ורחוק שיתקדש ההר מיד ויתחייבו עליו קודם רדת שכינתו יתברך

See, too, the Chinuch in 416, who explains the issur of desiring another's personal property as a Siyag to prevent unlawful taking. The Chinuch attributes this to the Rambam as well.

שלא להתאוות ממון חברו - שנמנענו לקבע במחשבתנו להתאוות מה שביד אחד מאחינו בני ישראל, לפי שקביעות המחשבה בתאוה על אותו דבר יהיה סבה לעשות תחבולה לקחת אותו ממנו, ואף על פי שאין רצונו למכרו, או על ידי מקח או חליפין או בחזקה, אם לא נוכל בענין אחר. ועל זה נאמר (דברים ה יח) ולא תתאוה בית רעך וגו'. וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (ספר המצוות ל''ת רסו) שאין שני הלאוין שהן לא תחמד שבסדר וישמע יתרו, ולא תתאוה שבסדר זה לאוין כפולין בענין אחד, אבל הם שני ענינים שלאו דלא תחמד ימנענו מלקחת בשום צד, בין בדמים בין שלא בדמים מה שקנו זולתנו אם איננו חפץ למכר אותו דבר, ולאו זה דלא תתאוה ימנענו אפילו התאוה בו בתוך לבנו, כי עם התאוה, יבוא להתחנן לו ולהכביד עליו למכרו או להחליפו לו בכלי אחר על כל פנים. ואף על פי שהאחד מאלו הלאוין מושך את חבירו שנים יחשבו מכל מקום, והרי אתה רואה החלוק שביניהם.

Then you have the explicit ones, such as (Devarim 17:17)  ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו.

Above, we offered the issur of meat and milk as the classical example of an issur that cries out for harchakos, but the Torah left those Harchakos to the discretion of Chazal. I believe that this halacha itself does includes a Harchaka decreed by the Torah. The Rambam (Mishnayos Krisus 3:4, the נקודה נפלאה,) says that the Torah made cooked meat and milk assur b'hana'ah only secondarily to the issur of eating it. If for any reason the issur of eating it is not invoked, even if only because a pre-existing issur interfered with the invocation of the new issur, no issur hana'ah can exist. To me, this implies that the issur hana'ah only exists as a siyag to prevent transgression of the issur achila.

ויש במה שנשאנו ונתננו עכשיו נקודה נפלאה אנו מייעדין עליה לפי שהיא מפתח לעניינים אחרים ומוסף על מה שיש בה מדקדוק העיון וזה שידוע הוא שבשר בחלב אסור בהנאה והחלב דרך (משל) [בישול] מותר בהנאה לכשיבושל החלב עם החלב למה אינו חל איסור בשר בחלב על איסור חלב והוא ההיקש בנבילה שהוא איסור מוסיף כמו שאמרנו כאן בחלב הקדשים ונתחייב על אכילתו מעילה לפי שניתוסף בו איסור הנאה?

והתשובה על זה שבשר בחלב נאסר בהנאה מפני שאסרו הכתוב לאכילה כמו שהקדמנו שכל איסור האכילה אסור בהנאה עד שיפרט לך הכתוב ואין שם כתוב שאוסר אכילתו וכתב איסור הנאתו רק שני העניינים יחד הם איסור בשר בחלב ולפיכך כשאנו אומרים אין איסור חל על איסור לא יחול איסור בשר בחלב על איסור נבילה ולא יהיה אסור בהנאה אבל הוא מותר בהנאה והאוכל ממנו לוקה משום נבילה ואין שם איסור בשר בחלב כל עיקר לפי שלא חל ולא תהיה הקושיא במקומה עומדת ויהיה כמו חלב קדשים בשוה אלא אם אמרנו עליו שהוא אסור בהנאה כמו שאנו אומרים בקדשים והאוכל ממנו אינו חייב משום בשר בחלב אז היה ראוי להקשות ואין הדבר כן אלא אנו אומרים שבשר זה בחלב לא נאסר בהנאה אלא תראה המשנה אמרה בפירוש שבשר בהמה טמאה מותר לבשל בחלב ומותר בהנאה וכבר נתבאר זה במקומו וזכור הענין מפני שהוא מטעה הכל ותקיש עליו בכל הדומה לו:

In a coincidence, the Likut Shallal Rav in the beginning of Achrei Mos brings something on this line from Reb Moshe Mordechai. Having read a good deal of Reb Moshe Mordechai's Torah, I venture to say that either this piece is badly written or it wasn't meant seriously, because something is not right. Still, it's on topic, and it's quoted from Reb Moshe Mordechai, who never said a krum thing in his life, so here it is. The idea is that the issur of ביאה ריקנית is a Harchakah to prevent bringing Eish Zarah.

תמה הגאון בעל ”לבוש מרדכי", מה מקום יש להזהיר את אהרן שלא יבא בכל עת אל הקודש, וימות כדרך שמתו בניך', הלא נדב ואביהו לא משום ביאתם אל הקודש נענשו ומתו, אלא משום שהקריבו אש זרה במזבח.

ברם, מצינו אצל נזיר שכל עיקר איסורו הוא בשתיית יין, ובאה התורה ועשתה גדר וסייג לאיסורו ואסרה עליו גם מחרצנים ועד זג. וכיון שכך נאסר הסייג ממש כעיקר האיסור, וחרצנים נאסרים ממש כשם שהיין עצמו אסור. 

כמו כן כאן, כיון שנדב ואביהו בבואם אל הקודש פנימה הגיעו לידי כך שהקריבו אש זרה, ממילא נתעורר שבעתיים הצורך לעשות סייג וגדר, על ידי איסור מוחלט של ביאה ריקנית אל הקודש. ואף שלא חטאו בדבר זה עצמו, שהרי טרם נאסר עליהם, אבל כיון שאם היו נשמרים ונזהרים ממנו לא היו באים לידי חחטא החמור, מחייב הדבר לאסרו. וכיון שכך הרי לענין האזהרה, נחשב הדבר כאילו משום איסור זה עצמו מתו. 

מפי רבי משה מרדכי אפשטיין

רשימות הרה״צ  שמואל זילברמן ז״ל

So we have these examples:
1. Harchaka by Arayos and Harchaka by Sheker
2. Grapes for a Nazir
3. Hagbala by Sinai
4. Lo Sachmod
5. Issur Hana'ah by Basar b'Chalav
6. Biah Reikanis



After writing this, we received a comment from Rabbi Reuven Chaim Klein, a scholarly and prolific author, who referred us to an article he wrote on this topic. It is far, far, better researched than this post, and includes almost everything we've brought down, with the exception of the din Hagbala by Sinai and the Rambam's Nekuda Nifla'ah, (the relevance of which we understand that reasonable people might contest,) and Lo Tis'aveh.  Reb Chaim's article can be found here, and his bio here. He mentions that Reb Yosef Engel wrote on this as well in his לקח טוב כלל ח׳.
What I found most interesting was the Mizrachi Reb Chaim brings - 

ומדסתם הרמב״ם את דבריו ולא הדגיש באיסור בניית אכסדראות של עץ במקדש שלוקין עליו דייק המגיד משנה (ע״ז פ״ו ה״ט-ה״י) דבאמת אין לוקין על לאו זה משום דמדרבנן הוא דמיתסר וקרא אסמכתא בעלמא היא. וכן דייק ר״א מזרחי(דברים טז:כא) מהא דכתב הרמב״ם שנאסר כל בנין של עץ אע״פ שאינו עץ נטוע מהרחקה יתירה שהוא איסור מדרבנן דאילו מדאורייתא לא מצינו שאסרה דבר משום הרחקה 

By the way, Reb Chaim brings from Reb Dovid Goldberg's peirush "Meshivas Nafesh" on the Shaarei Teshuva that now that the Torah assered, albeit as a siyag, it acquires self standing status, as I pointed out earlier in this post. Reb Chaim points out that the Tzitz Eliezer says the contrary. I just want to add that the Chinuch in 416 which I quoted above also points out that despite being a siyag, the issur becomes self-standing in application.  Here is what Reb Chaim says.

ג הרי דמסברא חיצונה לא הוי אמרינן שאסרה תורה דבר משום סיג' דדבר זה נמסר לרבנן כמש"נ עשו משמרת למשמרתי' ולזה טרח רבינו להביא ראיה שגם מדאורייתא לפעמים יש איסור שהוא רק משום סיג כענין יין בנזיר שמצד איסור יין לנזיר לא הוי אסרינן אכילת ענבים אבל התורה אסרה אכילת ענבים משום סיג שלא יבא לשתות יין אבל מ"מ צריך להוסיף דאף שכוונת התורה באיסור זה הוי משום סיג אבל עכשיו שנאסר הרי זה איסור בעצם ואפילו שחוף דאינו יכול לבעול למ"ד משמש מת בעריות פטור ג"כ אסור בלאו דלא תקרבו כמו לענין אכילת ענבים דפשוט הוא דעכשיו יש איסור בעצם בהם אפילו שלא בתורת סיג ודבר זה מפורש בדברי המסלת ישרים פרק י"א וז"ל ואם לחשך אדם לומר שמה שאמרו על נבול פה אינו אלא כדי לאיים ולהרחיק אדם מן העבירה ובמי שדמו רותח אמורים שמדי דברו בא לידי תאוה אבל במי שאמרו דרך שחוק בעלמא לאו מילתא היא ואין לחוש עליו וכו' אלא האמת הוא כדברי ח"ל שניבול פה הוא ערותו של הדיבור ממש ומשום זנות הוא שנאסר ככל שאר עניני הזנות חוץ מגופו של מעשה שאע"פ שאין בהם כרת או מיתת ב"ד אסורים הם איסור עצמם מלבד היותם ג"כ גורמים ומביאים אל האיסור הראשון עצמו וכענין הנזיר וכו' עיי"ש 

Here's the Chinuch, again-ואף על פי שהאחד מאלו הלאוין מושך את חבירו שנים יחשבו מכל מקום.




Finally: 
Reb Yosef Engel, Lekach Tov, Klal Ches, and in the Hosafos there, found nineteen dinim in the Torah that are משום סייג.