Vayechi. Krias Shema and Baruch Shem. Achdus of the People of God Before Yichud Hashem

Chareidim towards the end:

והקנאה רמוזה בפרשה ראשונה בפסוק ראשון דקריאת שמע מקובלת בידינו מיעקב אבינו בעת שנסתלק מן העולם שצונו וזירזנו על יחוד ה' כדאיתא במסכת ברכות וכדכתב הרמב"ם
ונרמז בכתוב דכתיב הקבצו ושמעו בני יעקב וגו' וקשה מאי הקבצו הרי אמר להם האספו ואגידה לכם והרי הם לפניו אלא פירוש האספו על הגופות ואחר שהיו לפניו צוה אותם שיסירו מלבם קנאה ושנאה ותחרות כאילו הם איש אחד ונפש אחת שאם לא יעשו כן אי אפשר לקבל עליהם יחוד שירצה וישרה עליהם 
כדכתב רשב"י דהיינו והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כג יג) דהפסוק קשה להבין דהיה לו לומר והוא אחד מאי באחד אלא רוצה לומר והוא יתברך אינו שורה כי אם כשישראל ביחוד לב אחד בלי קנאה דוגמת מלאכי השרת דכתיב בהו כלם אהובים וכו' וכלם מקבלים עליהם עול מלכות שמים ואמרו באדר"נ (פי"ב ו) דהמלאכים מכבדין זה את זה וכל אחד אומר פתח אתה שאתה גדול ממני 
וכן איתא במדרש וזה לשון שמע ישראל שאמרו המקובלים שהוא לשון קיבוץ כמו וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם (שמואל א' ט"ו ד) וכל אחד בעת קריאת שמע מיחד לבו עם כל עדת ישראל ומדבר אליהם שמע ישראל כלנו באהבה וקשר לב אחד בלי קנאה ושנאה ועתה אנו מקבלים יחוד אלוקינו עלינו ואומרים ה' אלקינו ה' אחד 

Regarding the novel interpretation of Shema, based on the passuk in Shmuel I, Rashi explains vayashma in that passuk to be like vayaz'eik, which is used very often in Shoftim and Shmuel to connote "gathered," a "call" to arms.  

רש"י "וישמע שאול" - לשון הכרזה כמו (לעיל יד כ) ויזעק שאול

But the Chareidim is saying like the Metzudas Dovid on the passuk, that shema literally means to gather:

"וישמע" - ענין אסיפה הבאה בשמיעת קול המאסף וכן (ירמיהו נ כט)השמיעו אל בבל רבים

This explains the nusach of Es Sheim, like Chareidim mentions - 

דוגמת מלאכי השרת דכתיב בהו כלם אהובים וכו' וכלם מקבלים עליהם עול מלכות שמים

which has bothered me for many years. I understand why nosnim reshus means they honor each other, encouraging the other to take the lead in saying kedusha. But מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה makes no sense at all. You are mekabeil ol malchus shamayim on yourself. You can't be mekabeil it "from" someone else! With the Chareidim we can say pshat is that yichud Hashem has a prerequisite of yichud of His ovdim. So the Malachim are seeking to join with others in proclaiming their kabala, because kabala as individuals is imperfect. 

Harav Yeruchem Olshin used this to explain why in Tachnun we first say 

שומר ישראל....האומרים שמע ישראל

and then 

שומר גוי אחד....המיחדים שמך ה' אלוקינו 

It is hard to understand what the two sentences mean. If the second one talks about the part of krias shema where we're mekabel ol malchus shamayim, what's the significance of the first sentence which is just that we say the words Shema Yisrael, if that doesn't refer to kabalas ol malchus shamayim? What is the significance of האומרים שמע ישראל?  The answer is that first we talk about  שומר גוי אחד , the  people that say Shema, haomrim Shema Yisrael, meaning that we join with each other in becoming a unified klal, as the Chareidim says. After that, we ask that Hashem guard the Goy Echad, שומר גוי אחד, the nation that after they say Shema, after they become one people, they are then mekabeil OMSh.

Reb Moshe in Kol Rom I in Vayechi says that we say Baruch Sheim out loud only when ALL of Klal Yisrael are present and tzadikim and all being mekabel together. This is mamesh like Chareidim, except that Reb Moshe's approach is perhaps more klor than the Chareidim, because the Chareidim is saying it on Krias Shema gufa, while Reb Moshe applies it to the response to Krias Shema, to Baruch Sheim - that the response requires a perfect kabalas ol malchus shamayim by the whole tzibbur, which he then uses to explain why Baruch Sheim is most often said silently.

עיין הגמ׳ בפסחים דף נ״ו שפירשו שביקש יעקב לגלות קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא ח״ו יש במטתו פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו בניו שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד, אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב, התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי. 
מה שיעקב אמר בשכמל״ו ומשה לא אמר ואנחנו אמרינן בלחש, וביו״כ בקול רם, נראה בדרך זה. כי רק כשכל ישראל אומרים שמע ישראל ראוי לומר בשכמל״ו שזה הי׳ אצל יעקב ואח״כ כבר לא היו יכולים לומר משום שבעוה״ר נמצאו גם אלו שאינם שומרי תורה
ואף בדורו של משה היו המרגלים ודתן ואבירם ומיכה ועכן וגם הלא הרבה מישראל לזמן קצר עבדו להעגל כפי הנמצא בהפסוקים, ולכן לא הי׳ לומר בשבמל״ו. 
אבל מ״מ אמרו חז״ל דכל אחד הרוצה ללמוד וללמד יראה בלבו כמו שכל העולם הם כשירים ומאמינים בה׳ ובתורתו כי רק אז יוכל ללמוד וללמד כראוי והוגן, וזהו כוונת האמירה בלחש הייט בינו לעצמו לא ירצה לדעת מה שיש חוץ לביהמ׳׳ד. אבל ביו׳׳כ צריך לדון שכל העולם שבו בתשובה שלמה ונתכפרו ולכן יכולים לומר בקול רם.

All of the following refer to a Medrash I can not find. More importantly, they are only talking about hashra'as haShechina, not KOMSh: All I can say is that it may be that kabalas ol malchus requires a matzav of hashra'as haShechina. I am not saying this because of a svara, only because it would provide a basis for the Chareidim/Reb Moshe. If the only raya for a pshat is that it answers the question, it is not reliable.

The Gaon in Breishis

אדרת אליהו, בראשית ב׳:ד׳:ג׳

בהבראם…..ושם הוי"ה ב"ה מורה על שם שהוא נותן חיות לכל ואינו שורה אלא על עולם מלא כמשה"כ והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כ״ג:י״ג) פי' באחד שאינו שורה אפס כשהעולם אחד באחדות. וכן שמע ישראל כו' שיהיו ישראל מיחדים עצמם ומחברים עצמם במחשבה

and the Chomas Anach on Iyov 23:23,

והוא באחד ומי ישיבנו. דרשו רז"ל והוא אחד לא נאמר אלא והוא באחד שאין הקדוש ברוך הוא שורה בישראל אלא כשהם באחדות אחד וז"ש והוא שורה באחד כשישראל הם באחדות.

פלא יועץ ט'ו

אחדות - אחדות היא עמוד גדולה לתקון עולם ולקים כל דבר, ורוח המקום נוחה מאד מדבר זה, עד שאמרו רבותינו ז''ל על פסוק (איוב כג יג) ''והוא באחד'' ''אחד'' לא נאמר, אלא ''באחד'', שאין השכינה שורה בישראל אלא כשהם באחדות.

Vayechi. The Destination is Not the Goal

Copied from the impeccable "Points to Ponder,"  a project of Kollel Horaah of America. Separately, I suggest that you remember the name Moshe Dovid Berman. He's a man with a great future. For dedication opportunities, please contact yungeleit@kollelhoraah.com Fri, Dec 21, 2018 7:00 am The Secret of Perception R' Moshe Dovid Berman

יעקב אבינו gathered his sons with the intent of revealing to them the secret of the arrival of משיח. However, Hashem did not wish for that to be known; he removed the divine presence from יעקב, concealing it from him as well. Similarly, when revealing the secrets of the end of days to the נביא דניאל, Hashem exhorts him, “חסום הספר, seal the book.” Indeed, the chapters in דניאל discussing the קץ are the most cryptic in תנ''ך. All this begs the question: What is the big secret?  The answer many offer is that knowing just how long we have until the ultimate redemption will lead to despair. It is the hope of משיח that kept our ancestors going through the darkness of exile. Informing them that we still have millennia to go would lead them to abandon all hope.  However, it would seem that this answer doesn’t suffice. Imagine being on a long journey and being told, when asked how much longer until the destination, that it cannot be revealed as you will give up hope. Such a response indicates how far one has to go; would that not itself lead to even greater despair then having a clear destination, no matter how far?  Perhaps we can understand that Hashem’s message was something else entirely. We are being told the destination is not the goal; rather we are to focus on the present. As the משנה in אבות tells us, לא עליך המלאכה לגמור. It is not our job to concern ourselves with the destination; we need to focus on the journey, and leave the driving up to the Driver. Our responsibility is only to live the moment, to do that which is incumbent upon us. Indeed, it is this very shift in perspective which allows us to survive our extended exile, to hold on to the knowledge that there is someone in the driver’s seat: One who can be trusted to deliver us to our ultimate destination, במהרה בימינו.

(Editor's note: I believe this is why Hash'aras Hanefesh and Techiyas Hameisim are not mentioned in the Torah, to the extent that although the Tanaim in San 90b find various pesukim that prove that it will occur, and Rashi in the Mishna (San 90a) says that it is a fundamental article of faith that those sources are indeed the Torah's intent, 

אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה מה לנו ולאמונתו, מהיכן הוא יודע שכן הוא. הלכך כופר גמור הוא

the Rambam in Iggeres Tchiyas Hameisim says that the pesukim are not rayos, only remazim.  Even more, he says 

ואמרנו שתחיית המתים פינת התורה, ואין חלק למי שלא יאמין בה בתורת משה רבינו. אמנם, אינה התכלית האחרון.

What a strange thing the Rambam is saying - It's a cornerstone of the faith, but it's not central.  I believe this is a good example of Rabbi Berman's idea.  We were placed in this world to believe there is a world to come, but to act as if this is all there is, and to seek justice here and now, to know that everything comes from the Ribono shel Olam but to do hishtadlus as if it all depends on us.
I heard that the Gedolim, at one of the Kenaisios, were discussing the threats and crises faced by the Jews at that time, and finally one got up and said, as the Mishna is Sotah says, that there is no way we can deal with this, and we need to remember that  it is Mashiach tzeiten, and על מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים. I believe it was Reb Meir Simcha that got up and said that now he understands the pshat in the Mishna. The Mishna there talks of all the terrible things that will precede the coming of Mashiach, - 

חכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו 

and ends with those words, 

ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים

It seems that those words are a non-sequitur, words of consolation that follow a Jeremiad of troubles. But, he said, he just realized that on the contrary. Those final words, that attitude, is another of the terrible things that the Jews will experience prior to the coming of Mashiach. They will be up against real problems, and instead of facing reality and making the hard decisions, of being moser nefesh to stubbornly do what needs to be done, they will throw their hands up and say "ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים." What use is that? We know it is true. We have to believe it. But it does not give us any excuse from being moser nefesh and going beyond what the average human being would consider possible.)

Tevilas Keurigim

This is copied from the Kollel Hora'ah of America's weekly "Points to Ponder." As always, it is of the highest quality.  (My only quibble is that while it is a great education, and it surely gives the reader the grounding to ask intelligently and understand the answer he is given, I prefer such articles to end with the statement "When I, as a posek, am asked this question halacha l'maiseh, I pasken X." It doesn't diminish the value of the article and it makes life easier for people who don't have a relationship with a Rav they trust.)

Fri, Dec 21, 2018 7:00 am

Kollel Horaah of America (yungeleit@kollelhoraah.com)

Points to Ponder
a Project of Kollel Horaah of America

For dedication opportunities, please contact yungeleit@kollelhoraah.com

יורה דעה
R' Shmuel Katz

Question: Does a Keurig coffee maker require טבילה?

Answer: Although the Keurig is mostly plastic, which does not require טבילה; there are two important parts that are made from metal and may require טבילה, the filament which boils the water and the pins that puncture the k-cup and have the water flow through them. However completely submerging the machine in a mikvah will almost certainly preclude the keurig from being used for making coffee again.

There is much discussion among the Poskim about what to do with a Keurig. I will present some of the discussion; however one is advised to consult their Rav for what they themselves should do.

First there are those who solve the conundrum by explaining why a Keurig does not need to be toiveled at all.

They explain that the איסור to use something before it’s toiveled is in order to make sure that one toivels it, however something that cannot be toiveled there is no reason to disallow its use [a]. Others say in a similar way, that the purpose of טבילה is to allow the use of the כלי, and therefore if the טבילה itself prevents the כלי from ever being used one would not have to toivel it [b].

Others say that the device as a whole is made from plastic which doesn’t require טבילה. Though there is a vital component made from metal which touches the water, the filament, it is located in a place where water would not reach through immersing the Keurig in a mikva. Regarding the metal pins, we can say that they don’t require טבילה because they serve only to open the k-cup, not to prepare or hold the coffee [c].

However, there are still many poskim who maintain that a Keurig does require טבילה and therefore cannot be used without טבילה. However there are solutions given by the poskim for cases where one cannot toivel an object that requires טבילה.

A) Giving it to a non-Jew and then borrowing it from the non-Jew.

One may use a כלי that belongs to a non-Jew without toiveling it; it is only when a Jew takes permanent possession of a כלי from a non-Jew that it requires טבילה. This solution is mentioned in the שו"ע and the רמ“א [d], in cases where one is stuck in a situation where he cannot toivel his item right then. Many Poskim bring this as a solution for electronic כלים that can’t be toiveled.

However some Poskim reference the ט“ז [e] that points out that any time a non-Jew leaves his כלי with a Jew indefinitely, the כלי requires טבילה and therefore the שו"ע must be suggesting this only as a temporary solution not a permanent one. Therefore they suggest having a non-Jew buy partial ownership in the Keurig. The advantage of this, over the non-Jew having full ownership, is that the fact that Keurig is physically located in the Jews house will not negate the non-Jew’s ownership because the Jew himself is also a partner [f].

There are many offices have a supply company stock the break room. In this case if a non-Jewish supply company owns and maintains the machine then according to all opinions the machine does not require טבילה, even though a Jew is leasing the machine from the supply company.

B) Breaking the machine and have a Jew fix it [g].

טבילת כלים is only required for כלים that were owned by a non-Jew, however if one bought a כלי from a Jewish manufacture טבליה would not be required. Therefor the proposed solution is to ruin the כלי in a way that it is no longer considered a כלי and then have a Jew make the כלי. It is obvious that a כלי is only considered broken if it requires a professional to fix, if anyone can fix it then it was never really broken. To do this one would need to find a Jewish appliance-repairman or the like who has consulted a competent Rav to determine at what point the כלי is rendered useless and therefore not a כלי in order that the work the Jew does will qualify as if he made the כלי himself.

C) Buying a Keurig that needs to be connected to the building's water supply.

The שב יעקב says that something that is מחובר לקרקע - attached to the ground does not require טבילה. Although all electronics only work while plugged in, most Poskim maintain that the plug alone is not enough of an attachment to negate טבילה. However if a connection to the buildings water supply is necessary for the machine to operate, then it would be considered מחובר לקרקע and therefore not require טבילה [h].

This is a presentation of some, but not all, of the discussion amongst the Poskim pertaining to the very current and very common Keurig, and it is up to each ירא שמים to discuss with a Rav what should be done.

מראה מקומות

[a] שמעתי מהרב ש"ב לונדנסקי סברה זו בשם הגר"ש קמנצקי 

[b]  סברה זו נאמרת בשם הגר"ש מילר 

[c]  סברה זו נאמרת בשם הגר"י בלסקי

[d]  יו"ד סי 'ק"כ סעי ט"ז

[e]  שם ס"ק י"ח

[f]   שו"ת מנחת אשר ח"ג סי 'נ"ז ד'

[g]  עי 'פתחי תשובה שם ס"ק א'

[h]  כך אמר לי הגר"ש פעלדער

Vayechi, Breishis 49:4. The Rights of the Firstborn: An Entitlement That Was Most Often Forfeited

Alternative titles:  An Entitlement...

...that has to be deserved
...that is often fartachlivet
...that is easily lost.  

I like fartachlivet.   It is Yiddish. From asking around, I've learned that many Yiddish speakers don't know what it means. It means squandered, frittered away through laziness or stupidity.

Example, from http://yiddishwordoftheweek.tumblr.com/page/24

Batln - בטלן

Batln - בטלן \BATL-en\ Verb:

To cancel, waste.

Synonyms: anulirn (אנולירן), fartakhleven (פארתכלעווען), oprufn (אפרופן), patern (פטרן), tseraybn (צערייבן), tsetrenslen (צעטרענסלען). 

I searched for the word, and found many examples, spelled in differing ways, such as

דעריבער האט ער פאר׳תכלעוועט מיליאנען דארלארן, אנשטאט צו בויען און קויפן מוסדות, האט מען אלעס געדינגען, פשוט ענק איינצורעדן, אז ס׳איז א שאד צו קויפן, ווייל אט אט באקומט מען אלעס צוריק. 

and 

קיינער וועט נישט לייקענען אז די פעדעראלע רעגירונג מוז אנהויבן זאפארט שניידן פון אירע אויסגאבן. די הויפט עקאנאמישע פראבלעם פון אונזערע צייטן איז דאס אז די רעגירונג פאר'תכלעוועט געלט אן קיין חשבון, געלט וואס די רעגירונג פארמאגט נישט,

and 

נאר דער מענטש זעענדיג אז ער פארמאגט אזא גרויסער סכום שפירט זיך פלוצלינג באקוועם און תכלעוועט אוועק די געלט אויף אלע זייטן, בשעת ווען אויב וואלט ער געלעבט מיט א חשבון וואלט ער אויסגערעכנט אז די געלט זאל גיין אויף די ריכטיגע פלעצער.

and

און האט געהייסן אז דאס געלט זאל ר' אברהם וו"ב האלטן ביז דער בחור וועט חתונה האבן, כדי ס'זאל נישט פארתכלעוועט ווערן, וכך הוה, און מיט דעם האט די רבי געפילט ער האט אויסגעפירט זיין פיוס.

In this week's parsha, Yaakov told Reuven that he was taking away Reuven's special rights as a Firstborn.   Had Reuven not failed, he would have been entitled to Royalty, Kehuna/Spiritual leadership, and a double portion of his father's estate.  He was now informed that both were taken away. Royalty was given to Yehuda, Spiritual leadership was later given to Levi, and the double portion of the estate was given to Yosef, by giving each of Yosef's two sons, Ephraim and Menashe, the status of independent tribes equal with Yosef's brothers, and who would therefore now receive one portion each, with the result that Yosef's family received twice as much as any other tribe.

So the two sons of Yosef benefited from Reuven's loss of his firstborn-status.  Interestingly, those two sons also experienced a reversal of the laws of the firstborn.  When Yosef brought his sons to his father for a final blessing, Yaakov crossed his hands and gave the dominant blessing to the younger son.  Yosef tried to correct his father, and said that Menashe deserved the greater blessing inasmuch as he was the Bechor.  Yaakov explained that he switched hands intentionally, because the younger son was the more capable one and the leader of the two, and he needed the greater blessing in order to channel his greater abilities (48:19).

Is this a coincidence, that twice in one parsha, a bechor loses his advantage to a younger brother?  No.  As it turns out, Sefer Breishis is a constant reiteration of the probationary character of the bechora.  It is a long list of bechorim who lost their bechora advantages to their younger brothers.  What happens in this week's parsha is not an exception to the rule-- in Sefer Breishis, it's practically the rule.

1. Cain and Hevel are the first example.  Cain lost favor with Hashem, while Hevel, the younger brother, earned favor with his more thoughtful korban.

2. Yishmael, of course, was Avraham's eldest child, and legally entitled to the status of Bechor.  He was driven away from home, and Yitzchak remained the only recognized child-- "ki be'Yitzchak yikarei lecha zera." .

3. Then we have the famous story of Yakov and Eisav, where Eisav actually sold the bechora.  Even if Eisav hadn't sold it, he would have lost the Bechora for disparaging it-- Vayivez Eisav es habechora.  Of course, Yakov's blessings later ratified this change.

4.  Reuven's loss of the Bechora.

5.  Ephraim over Menashe.

6.  Later, Moshe becomes the leader of Klal Yisrael, not Aharon, the older brother.  Aharon wasn't the bechor, but as an older brother, he should have had precedence.

7.  After the sin of the Golden Calf, all the firstborns, who had originally been the Kohanim, lost their Kehuna to Shevet Levi.

On the other hand, in Ki Seitzei, the basic rule that a bechor inherits a double portion of the estate is taught in the context of an unworthy bechor.  The pasuk describes a plural marriage where the husband despises both the mother of his bechor and the bechor himself (see Rashi Devarim 21:11), and he loves the mother of the second-born, and despite this, he is enjoined to leave the double portion to the unworthy son

How can it be that the entire Sefer Breishis tells us repeatedly and almost without exception of firstborns  who lost their bechora, whose rights were stripped from them and given to their younger brothers, and then in stating the Law of Inheritance the Torah warns us to never do so ourselves?

The answer is that the question was misleading.  The list of supplanted bechorim never once involves property.  Every case deals with the spiritual heritage of the parent.  Now, it might be argued that unlike money, a spiritual heritage can be shared without diminution, and therefore all the children might be able to receive the entire spiritual heritage.  Might-be-argued, however, is not the same as well-argued.  It seems incontrovertible that every great man leaves one individual that steps into his particular position.  There might be many individuals who have been formed entirely by the great man, and there might be many who have been so deeply influenced that their style and speech and approach and even appearance might be reminiscent of their mentor.  But there is only one Successor.  If the brothers are equally talented and capable, then they might go away and create their own institutions or groups.  But in the place of origin, all things being equal, the eldest is the successor.  But that preference is tentative: Ultimately, if the eldest is undeserving, succession is determined by merit, not by birth-order.

The only case where one might cavil about this distinction is that of the Yosef.  It seems from our parsha that Reuven actually lost his double share of the inheritance in the land of Israel; that it was given to Yosef by way of giving his two sons status equal to Yaakov's own children, which would mean that Yosef's family inherited twice what his brothers inherited.  This is, however, incorrect.  A glance at Rashi will show that Yosef's sons DID NOT RECEIVE ONE INCH MORE OF LAND than any other grandson; the land that would have been coming to Yosef as a heir was all the land they got.  In fact, Rashi here and in Parshas Pinchas says that every adult male that entered the Land of Israel was apportioned one section of land, so the higher population tribes received more than the tribes with fewer members.  The only extra thing the sons of Yosef received was sovereignty.   In other words, unlike the children of Reuven, who were all members of the sovereign tribe of Reuven, the sons of Yosef were different: Menashe and his children formed one sovereign tribe, and Ephraim was a separate sovereign tribe.  But their land grant was not greater than it would have been in any case; each only got half of what a whole Yosef tribe would have gotten.  The only thing they gained from this sovereignty was a different flag, or another vote in choosing a king or leader of Sanhedrin.  (The Gur Aryeh suggests some more possible benefits.)

(However, the Gemara in BB 123a will need explanation.)

The Ramban happens to argue with this Rashi, and says that the sons of Yosef did indeed receive the double portion that should have gone to Reuven.  There are several approaches to explain the Ramban in the light of the halacha prohibiting taking the bechora away from the bechor (YD 181): it was before mattan Torah; it was by fiat of "Ruach Hakodesh;" when Yaakov promised to marry Rachel, he promised her that her son would get pi shnayim, and so her son was the bechor in a sense (Bava Basra 123a); or the Sforno in Devarim 21:15, that the prohibition from taking away the bechora is only where the father does it because he dislikes the child's mother, but where the child was unworthy, the father has the right to do so (most likely not true le'halacha).  And the truth is, I don't think the kashe is so strong even according to the Ramban, because Yaakov didn't give Yosef anything that he currently owned.  He just gave him the title "bechor," and this resulted in Yosef receiving a double share of Eretz Yisrael.  But according to Rashi, there is no problem at all.

The Ramban:

ומולדתך אשר הולדת אחריהם  - אם תוליד עוד בנים לא יהיו במנין בני אלא בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללין ולא יהא להם שם כשאר השבטים לענין הנחלה ואף על פי שנתחלקה ארץ ישראל למנין גולגלותם כדכתיב לרב תרבה נחלתו וכל איש נטל בשוה חוץ מן הבכורות מכל מקום לא נקראו שבטים אלא אלו לשון רש"י וזה איננו נכון שאם כן אין הבכורה ליוסף אלא לענין הכבוד בלבד שיקראו בניו שבטים והכתוב אומר בנחלתם ובגמרא אמרו לנחלה הקשתים לראובן ושמעון ולא לדבר אחר וכו' כדאיתא בהוריות (ו) והזכירו רבותינו בכל מקום (ב"ב קכג) שהיה יוסף בכור לנחלה וירש פי שנים כאחד כמשפט כל בכור ולא היתה בכורתו להקרא שבטים בלבד כדברי הרב ומזה נלמוד עוד שלא חלקו הארץ לכל שבטי ישראל לגולגלותם שאם כן מה הבכורה הזאת בירושה ואם נאמר שנתנו לכל אחד ואחד מבני יוסף פי שנים כאחד מכל אישי שאר השבטים לא הוזכר זה בכתוב כלל ולא מצינו ביעקב שיתן בכורה ליוסף אלא שאמר בכאן כראובן ושמעון יהיו לי ומזה אמר הכתוב (דהי"א ה א) נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל אם כן היו לגמרי כשני שבטים והיא בכורתו וכך הם דברי חכמים בכל מקום (ב"ב קכג) אבל הענין איננו כלל כמו שאמר הרב שארץ ישראל לשבטים נתחלקה שנים עשר חלקים שוים עשו ממנה ונטל שבט שמעון הממועט שבהם כשבט יהודה שמרובה באוכלוסין ונטלו אפרים ומנשה כראובן ושמעון בשוה וכך העלו בגמרא פרק יש נוחלין (שם) וכתוב (יחזקאל מז יג) תתנחלו בארץ לשנים עשר שבטי ישראל יוסף חבלים וכן אמר אונקלוס (להלן מט כב) תרין שבטין יפקון מבנוהי יקבלון חולקא ואחסנתא שיהיו שוים בקבלת הנחלה וטעם חולקא חלק בכור ואחסנתא ירושת הפשוט ומה מה שאמר הכתוב (במדבר כו נד) לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט לענין בתי אבות הנזכרים בפרשה דבר הכתוב שהשבט מחלק חלקו לבתי אבות של יוצאי מצרים ובית אב מרובה נותנין לו חלק גדול ובית אב ממועט נותנין לו חלק קטן ומתים יורשים החיים כמפורש בספרי (פנחס קלב) ורש"י הזכירו בפרשת פנחס (במדבר כו נה) והכלל בענין יוסף שהיה בכור לנחלה ואם חלקו ישראל הארץ לשבטים כמוזכר בגמרא (ב"ב קכא) נתנו לו כראובן ושמעון בשוה ואם אולי נאמר שחלקוהו לגולגלותם כנגלה מן הכתוב נתנו להם כפלים במספרם חלק פשוט כדין שאר האנשים וחלק שני בכורה ויהיה טעם כראובן ושמעון כפלים במספרם אבל שיהיה יוסף כשאר השבטים בנחלה ותהיה הבכורה להקרא שני שבטים כמאמר הרב זה דבר שאי אפשר בשום פנים

Eikev Devarim 7:12. Escorting Departing Guests - מצות הלוית האורח

Our most interesting Halvayas Orchim experience was in the early seventies when we had to go to Philadelphia to see Doctor Ascovitz. We stopped by Rav Shmuel Kamenetzki's house to say hello - our grandfather and his father were contemporaries in Kelm and remained close after Reb Yaakov left the Talmud Torah. When we left Reb Shmuel's house, he walked us all the way to the train station. How can one forget an experience like that?

UPDATE May 24 2023:

Rabbi Doctor Dovid Greenblatt is a member of my Daf Yomi shiur. When I mentioned the above story, he told me his story about Reb Yaakov that shows that taking the mitzva os halvoyas orchim very seriously is a mesora in the Kemenestzki family.

Reb Dovid, his mother, and his older brother, had a shailah they needed to ask Reb Yaakov. Reb Elyah Lopian's son in law, Rabbi Yosef Vilenski,  got them an appointment. They all drove to Toronto and spoke to Reb Yaakov. When they left, Reb Yaakov insisted on walking out with them to the car, and even opened the car door for Rav Vilenski. Rav Vilenski was very embarrassed, and asked Reb Yaakov to let him open the door himself, but Reb Yaakov refused, saying that he is happy to be mechabed Reb Elyah's son in law. 

We find the mitzva of Halvayas Orchim in Parshas Vayigash, as explained by the Kli Yakar in his re-interpretation of the famous Chazal about the wagons Yosef sent to Yaakov. He explains that the wagons were indeed a reference to the din of Egla Arufa, but specifically because of the connection of Egla Arufa to Halvayas Orchim.

וירא את העגלות אשר שלח יוסף וגו'. פירש רש"י סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, לפיכך וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא אשר שלח פרעה. ופירושו רחוק מאוד וכי דרכו של רש"י להוציא המקרא מפשוטו לגמרי, שהרי הכתוב אומר אשר שלח יוסף לשאת אותו, ועוד עגלות למה לי די בעגלה אחת. ע"כ אומר אני שגם רש"י הבין עגלות כפשוטו, אך מה שנאמר אשר שלח יוסף ולא נאמר אשר שלח פרעה, הבין רש"י מזה ששלח פירושו לויה, שיוסף עשה לויה לאותן עגלות אשר שלח, שכן נאמר וישלח את אחיו וילכו ואין שילוח זה אלא לויה, ויוסף למד דין הלויה מן יעקב, שכן נאמר (לז.יג) לכה ואשלחך אליהם, וכי אחר שילך ישלחו, ומה היה המקרא חסר אם היה אומר לכה אליהם, אלא שאמר ללותו, ויעקב למד דין הלויה מן אברהם, שנאמר (בראשית יח.טז) ואברהם הולך עמם לשלחם, פירש"י ללותם, וז"ש וישלחהו מעמק חברון, ששלוח זה היינו לויה, ולמד דין הלויה מעמק אותו צדיק הקבור בחברון, כי אברהם התחיל בלויה ויטע אשל. נוטריקון אכילה שתיה לויה, וכשליוה יעקב את יוסף מסתמא הגיד לו מצות הלויה שמקורה מן פרשת עגלה ערופה, שיאמרו זקני העיר ידינו לא שפכה את הדם הזה שלא פטרנוהו בלא לויה (סוטה מה:) וכן עשה גם יוסף כשליוה את אחיו מסתמא היה נפטר מהם מתוך דברי הלכה הליכות עולם, להגיד להם דין הלויה אשר בה היה עסוק, וכתיב וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וכללו בזה כל הדברים, הן הדברים שדבר להם בביתו, הן הדברים אשר דבר אליהם כשליוה אותם, ושם דבר עמהם דין פרשת עגלה ערופה. 

The idea that when Yaakov sent Yosef to find his brothers he accompanied him till Chevron is also found in the Baal Haturim  (37:14), 

וישלחהו מעמק חברון. אע"פ שחברון הוא בהר כדכתיב ויעלו בהר ויבואו עד חברון ליווהו עד העמק ומשם שלחו 

The mitzva of לוית אורחים also relates to Parshas Eikev because it is a classic example of עקב תשמעון.  

Rabbeinu Bachay says in the beginning of the Parsha. 

ודרשו רז"ל בלשון עקב שהוא אזהרה לאדם על המצות שאדם דש בעקביו שלא יקל בהן, לפי שיש בני אדם שאינן חוששין בקצת מצות שהן קלות בעיניהם ודשין אותן בעקב, וכבר גלו לנו רז"ל כי עונש המצות שאדם מזלזל בהן ודש אותן בעקביו בעוה"ז מקיף אותו ליום הדין, שנאמר (תהלים מט) עון עקבי יסובני. 

ועוד יכלול עון עקבי יסובני, שבא להזהיר על אותן מצות שהוא חייב לפסוע בהן והן פסיעות של מצוה, כגון ללכת אל בית הכנסת ולבית המדרש ולבקר את החולים וללוות את המתים ולנחם אבלים, כל אלו מצות של פסיעות ושכרן גדול, וכבר אמרו רז"ל שאפילו בשבת מותר לו לרוץ לבית הכנסת שנאמר (הושע יא) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, ואם אינו מקיים מצות של פסיעות אותו עון יסובהו ליום הדין, זהו עון עקבי יסובני.

In the second paragraph, Rabbeinu Bachay uses Levayas Meisim as an example of mitzvos that are done with one's feet, by walking, and says that the Torah is warning us that if one would fail to do these mitzvos, he will be punished. 

In the first paragraph, he says that eikev is a general reference to the type of Mitzvos that people are wont to ignore.
Had Rabbeinu Bachay been writing in our time, would have used Levayas Orchim in the first paragraph, because it is a classic example of a mitzva that people trample upon because it seems unimportant -  מצוה קלה שאדם דש בעקביו.  In our time, Levayas Orchim is done about as often as pidyon petter chamor, and with less enthusiasm.  Even though the Gemara in Sota 46b says that it is like Pikuach Nefesh, it is just not done any more.

But the fact is that in the Rishonim you see how important this mitzva is.    

Rambam Avel 14:1-3

1.

מצות עשה של דבריהם לבקר חולים. ולנחם אבלים. ולהוציא המת. ולהכניס הכלה. וללוות האורחים. ולהתעסק בכל צרכי הקבורה. לשאת על הכתף. ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור. וכן לשמח הכלה והחתן. ולסעדם בכל צרכיהם. ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים. עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות:

2.

שכר הלויה מרובה מן הכל. (!)  והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה. מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן. וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. שנאמר וירא והנה שלשה אנשים. ולוויים יותר מהכנסתן. אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים:

3.

כופין ללוייה כדרך שכופין לצדקה. ובית דין היו מתקנין שלוחין ללוות אדם העובר ממקום למקום. ואם נתעצלו בדבר זה מעלה עליהם כאילו שפכו דמים. אפילו המלוה את חבירו ארבע אמות יש לו שכר הרבה. וכמה שיעור לויה שחייב אדם בה. הרב לתלמיד עד עבורה של עיר. והאיש לחבירו עד תחום שבת. והתלמיד לרב עד פרסה. ואם היה רבו מובהק עד שלש פרסאות:

The Daas Zkeinim on this in Vayishlach, Breishis 32:33, connects the malach's assault on Yaakov with the failure of his children to be me'laveh him.

על כן לא יאכלו בני ישראל. ע"כ לזכרון הנס שניצל יעקב מן המלאך שלא נגע אלא בכף יריכו ולא הרגו משל לאדם שהוא חש בראשו תמיד או בלבו ומקבל עליו שלא לאכול עוד מן הראש או מן הלב כדי שיהיה לו רפואה. ד"א ע"כ שעשו בני ישראל שלא כהוגן שהניחוהו ללכת יחידי ולא עשו לו לויה והוזק על ידם בגיד הנשה לכך אסר להם הקב"ה גיד הנשה כדי שיהיו זהירין במצות לויה משם ואילך ולכך הוזהר יעקב ללות את יוסף בנו כששלחו אל אחיו:

The Moshav Zkeinim in Vayeira (18:16) also says that it is greater than hakbalas pnei Shechina (like the Rambam said) and therefore it is docheh other mitzvos.

(י"ז) וי"י אמר המכסה וסמך וי"י ללמד כשהמלוה מדבר עם הנלוה בדברי תורה מיד שכינה שורה עליו וכן הוא אומר (מ"ב ב' י"א) ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וגו' ודורש (תענית י' ב') הולך לשון הלכה היה מדבר 

ד"א לכך סמך וי"י שאברהם הניח שכינה לעשות לוייה מכאן אמרי׳ פטורין מבתי כנסיות ומבתי מדרשות לעשות לוייה ומכאן פסק דמבטלין תלמוד תורה ותפלה כדי לעשות לויה שהוא פקוח נפש

(Although it's interesting that in the first pshat, he says that when the melaveh talks to the nilveh in learning, the Shechina rests upon him, and then he says that levaya outweighs hashra'as haShechina. Lechoira, according to the first teretz, there's no raya that it's docheh kabalas pnei Shechina, because adderaba, it is gorem kabalas pnei Shechina. So it's not just two pshatim, it's two mutually exclusive pshatim.)

And Rashi in Vayeira, 18:16

ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם 

רש"י

"לשלחם"  ללוותם, כסבור אורחים הם.

I was recently menachem aveil the Gottesman family for the petirah of the Adam Chashuv v'yakar Me'od, Rabbi Moshe Gottesman, a dear friend of the Feinsteins. The sons told me that they once visited Reb Moshe on the Lower East Side, and when they left he walked them to the elevator over their protests - and watched them through the glass as the elevator went down. But Reb Moshe was the exception in this, as in so many other things.

Saying that we don't give it the attention it seems to deserve is not meant as criticism. Even the poskim seem to give it less weight than it seems to deserve.  For example, the Tur and the Mechaber don't bring it down at all!  That needs explanation. Now that we see how important this mitzva is, why did the Tur/Mechaber not mention it? (Even Reb Yeshaya Pick Berlin, in his list of Halachos that the Poskim do not bring down - his "אומר השכחה" - does not mention this, either. Maybe that's because at least the Rambam and the Darkei Moshe do bring it, and he's doing halachos nobody brings down.) It seems from the Tur and Mechaber's omission that this halacha is not considered important any more. 

Why? How can this be?

Before beginning, and with the reality of the diminished observance of this mitzvah in our times in mind, still and all this halacha does not have to be limited to the dead.  You can and should do it with the living, too. As you will see, the Chafetz Chaim strongly encourages people to do this. I advise that you do like Rav Shmuel Kamenetsky, and go the extra mile, or at least walk people a little away from your house when they leave. 

First, we have the Darkei Moshe.  The Darkei Moshe (CM 426:1) says that now people don't expect to be accompanied, so they are mochel. Still, he says, despite that mechila, one ought to do at least daled amos. (I don't know who the Yalkut Mahar'rash is.)

ובילקוט מהרר"ש מצאתי האידנא אין נוהגין ללוות תלמיד לרבו עד פרסה משום דבזמן הזה מוחלין על כבודם ויש לילך עמו או עם חבירו עד לפני שער העיר או לכל הפחות ארבע אמות

The Be'er Sheva in Sota 46b has a very different approach:

כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור כו' 

כל דיני לויה כתבן הרמב"ם ז"ל בריש פרק בתרא דהלכות אבל פרק י"ד ה"ב וכן כתבן הסמ"ג בהלכות אבל עשה דרבנן ב' והסמ"ק בסימן מ"ו 
אבל הטור ושאר המחברים האחרונים השמיטן ולא ידענא למה 
ואפשר משום דבזמן הזה אין נוהגין דיני לויה מפני שכל הדרכים הם בחזקת סכנה טפי ממה שהיו בימי חכמי הגמרא כמו שכתבו התוס' בפרק בתרא דכתובות קי ב ד"ה הוא אומר גבי הוא אמר לעלות לארץ ישראל כו' שאינו נוהג בזמן הזה שאיכא סכנת דרכים שאין אדם חייב למסור עצמו לסכנה בעבור לויה משום דחייך קודמין כן נ"ל 

This is obviously a docheik, and the Be'er Sheva is alone in this explanation. Besides the Darkei Moshe who says it's just a matter of mechila, here are the Aruch HaShulchan, the Chafetz Chaim, and the Chazon Ish, who all take the opposite position - the Be'er Sheva says we don't do it because it's too dangerous, and everyone else says we don't do it because it's not as dangerous as it used to be. 

The  Aruch Hashulchan is in CM 426:2, where he says 

אם נתעצלו בדבר זה מעלה עליהם הכתוב כאילו שפכו דמים ועכשיו לא נהגו בזה מפני שאין הולכין ברגל אלא נוסעים בקרון ואינו נוסע לבדו

and then he brings the Darkei Moshe.

Very similar is the shitta of the Chazon Ish as brought in the עמק ברכה from  Rav Pomeranchik in גמ"ח שבגופו אות ד, that since now there are many travelers on the roads, each one is being melaveh the other, which patters you from being melaveh.  The Chazon Ish is also brought in Rav Sternbuch's Taam Vadaas in Vayeira, Breishis 18:16-17, where he says

 ולדעת רבינו החזון איש זצ"ל שבזמן הזה אין חובת לויה כל כך כיון שברחוב או ברכב מצויים אנשים והם כמלוים לאדם

He also brings it in Parshas Shoftim by Egla Arufa. 

ידינו לא שפכו את הדם הזה (כא, ז).

פירש״י וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דם הם אלא ל א ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה.

ושמעתי בשם רבנו החזון איש זצ״ל ביסוד מצות לויה שאינו אלא מפני הסכנה כשהולך יחידי, וכהיום שהדרך שמתלוים עוד אנשים בנסיעה באוטו אין בזה משום חובת לויה, אמנם אצל כמה מגדולי ישראל ראינו שקיימו בעצמם מצות לויה והיו מקפידים מאד על כך, ודעתם שיש בז ה משום כבוד ומטעם הזה נצטוינו בלויה.

The Chofetz Chaim in Ahavas Chesed says that the laxity is based on the fact that it's safer now - but then emphasizes that you better do it anyway.

והנה מגמרא משמע שם, דאסור להאורח למחל על מצות לויה, דאמר שם: כל שאינו מלוה ומתלוה, כאלו שופך דמים. 

אך יש לומר, דשם קאי על עקר לויה, דהינו, שלא ילוו אותו כלל, מה שאין כן לשעורין הללו. וסמך לדבר זה ממה דאיתא שם בגמרא, דרבינא אלויה לרבא בר יצחק ארבע אמות בעיר, ועל כרחך משום דמחל לו על היתר. ועוד היה נראה לי לומר, דמה שכתב הרמב''ם דבית דין היו מתקנין שלוחין וכו'. הינו, דוקא בזמן שהדרכים אינם מסמנים, ואם יטעה בהן, יש סכנה מפני חיות ולסטים; אבל במקומותינו, שהדרכים מישבים וגם הם מסמנים, אין בכלל זה. ועקר סברא זו למדתי מספר 'עיון יעקב', עין שם. אבל כל זה הוא רק ללמד זכות על העולם, במה שאינם זהירים לילך עד פרסה או עד תחום שבת; אבל חלילה לפטר עצמו ממצות לויה לגמרי, כי מגמרא משמע, שהוא דבר סגלה להמתלוה, שלא יארע לו אסון בדרך. וגם על ידי הלויה נגמר המצוה בשלמות, כי אש''ל ראשי תבות: א'כילה, ש'תיה, ל'ויה. [ושמעתי, שהיה מעשה במכניס אורח אחד, ששלט אש בנכסיו. ותמהו העולם עליו, על מה לא הגנה עליו זכות מצותו ואמר גדול הדור אחד, מפני שמנהגו היה רק לקבל את האורחים באכילה ושתיה, ולא ללוותם כלל; ואכילה ושתיה ראשי תבות 'אש'. ורצה לומר, שעל כן לא היה כח בהמצוה להגן עליו, כי שם 'אשל' אינו מנח, אלא אם כן השלימה כראוי]. ובפרט אם הלויה היא לתועלת, להורות לו את הדרך, יש חיוב גדול בזה. וכמו שכתב במהרש''א (בסוטה שם), דאף דמצוה ללוותו בכל גוני, מכל מקום עקר לויה היא להראות להמתלוה את הדרך, שלא יכשל בה, עין שם. וזהו מה שסימתי בפנים. 

My עשה לך רב וקנה לך חבר Harav Shimon Kalman Goldstein, (who should get a mazal tov, because he's probably finishing his fifty first sefer, which, like the other fifty, he will not publish,) told me something he heard from the Satmerer Rov at Shalosh Seudos of this week's parsha many years ago in Williamsburg. The Rov brought the passuk (Tehillim 49:6)

למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני 

He said in the name of his grandfather that Dovid HaMelech was worried that when he comes to the Olam Ha'emes he will find out that he will be punished for עון עקבי. What is עון עקבי? He explained that it refers to the mitzva of Levayas Orchim, a mitzva done by walking. Dovid Hamelech certainly was mekayeim that mitzva. But the problem is that being melaveh someone benefits them because your mitzvos go along with him and protect him, you are sending malachei rachamim along with the traveler to protect  him.  BUT, he said, that's only true IF the melaveh is a tzadik and sends zechusim. If the melaveh is a rasha, he's not doing the traveler any favors, he's not sending malachei rachamim, he is sending malachei chavalah, which the traveler does not need. Dovid HaMelech was afraidi that he would be punished for his levayas orchim if it turned out to hurt the people he was trying to help.

The Satmerer then said that this is the reason we do not do Levayas Orchim in our time - because we are risking harming the traveler instead of helping him. Who knows what kind of malachim you're sending with him! So it is better to just let him go on his own. This is why we don't do levaya bizman hazeh.


The idea that levaya means you're sending malachim with the traveler is actually in the Maharsha in Sota, who says that besides the importance of levaya on a lonely and dangerous road, there is a segula benefit from levaya even in the city streets, because the melaveh's malachim go with the traveler.

 ומיהו ודאי גם בעיר שייך לוי' אפי' בד' אמות גם אם לאו יחיד הוא והוא ודאי דבר סגוליי שהמתלוה ניצל מהזיקא דמטא לידי' כיון שהתחיל ללוותו ד"א גם בעיר הרי כוונתו ודעתו להצילו בדרך ומחשבתו ורצונו מהני לי' לחבירו בכל הדרך להצילו ע"ד רצון יראיו יעשה או שמלאכיו של המלוה גומרים מחשבתו ורצונו לילך במקומו עם המתלוה ולהצילו מהיזוק 

This is the pshat in the Gemara there that 

אמר רב יהודה אמר רב כל המלוה את חבירו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק

Aaay, you're going to ask, but what do the Mahrsha do with the Gemara in Sotah that says that בשביל ד' פסיעות שלוה פרעה לאברהם נשתעבד בבניו ד' מאות שנה ?  Pharaoh was not a tzadik gamur, but still  we see that his levaya of Avraham was a great zechus? 

On this Harav Goldstein showed me the Keren Orah that explains what the pshat is with Pharaoh's halvayah.

בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם נשתעבד בבניו וכו' והענין כי המלוה את חבירו מגביר כחו על המתלוה והמתלוה ניתן תחת רשות המלוה ובשביל זה ניתן הכח לפרעה להשתעבד בבניו של אברהם מפני שליוהו לאברהם והמשיך כחו ורשותו לשלוט בזרעו ויש לפרש בזה מה שנאמר ויהי בשלח פרעה כו' כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה כי ביציאת ישראל ממצרים שילחם פרעה וליוה אותם וזה היה קצת צרה כי תכלית צאתם היה להפרד מתחת יד מצרים והוא בשלחם ולוותם חזר והגביר עליהם כחו ורשותו ולזה לא נחם כו' כי אמר כו' פן ינחם כו' ויסב כו' דרך המדבר ים סוף כו' וכאשר ראו בני ישראל כי מצרים נוסע אחריהם נתייראו אולי יעמוד לו כח הלויה לשלוט בם ח"ו ואמר להם משה מפי הגבורה התיצבו כו' כי אשר ראיתם את מצרים עד הנה לא תוסיפו לראותם כו' כי על הים נשבר כח פרעה לשברי שברים ונתפרדו זמ"ז עד עולם 

So despite the absence from the Tur and the Mechaber, and even from the Omer HaShikcha, you really should be careful to do Levayas Orchim. 

True, according to the Satmerer, there is a risk involved - maybe you're sending malachei chavala!  If you're worried about that, I recommend that you say a dvar Torah as you walk with the traveler. Torah is meigin. (Sota there on 46b- 

אמר רבי יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך.)

Rav Sternbuch in Parshas Shoftim 21:7, which we mentioned above, also mentions this idea, without citing the Maharsha.

ונראה בזה שמכבדו ומלוה אותו מגלה שחפץ ביקרו, וזה גופא סגולה שלא ינזק בהלכו בדרך, כי נמצא המלוה אותו קשור עמו ומיצר הוא בצערו. ואין הקב״ה מביא עליו נזק אם לא נגזר גם על מלווהו שיצטער, כי משפטי ה׳ אמת צדקו יחדיו, ונמצא במה שמלוה אות ו ומראה לו חיבה מצילו מן העונש.

Rav Betzalel Stern, in his B'tzeil HaChochma (4:34) brings the Maharsha and brings many rayos to the yesod. He also brings an interesting explanation for the segula of levayas orchim from the Shlah Hakadosh.

עיי׳ בשלה״ק (מס׳ חולין דף קי״ז מדפי הספר) שכ׳, סוד לוי׳, אומה ישראלית נקראים כנסת ישראל שהם מכונסים מיוחדים באחדות אחד מצד נשמתם וכו׳ והנה כשפירש ישראל מן העיר חוצה לה כל הדרכים בחזקת סכנה וכו׳ לכך באה מצות לוי׳, ולוי׳ לוית חן והכוונה שנשארים בעיר מלוים אח היוצא ומעוררים החיבור כלומר עדיין אנחנו מחוברים כשם שאנחנו בני העיר כך אחה כמונו ומעוררים בזה החיבור שלמעלה דהיינו מצד נשמות, שאף שהגופות נפרדות מ״מ בשרשם מחוברים ואז וכו׳ לא ניזוק היוצא חוצה וכו׳ עכ״ל. 

The Maharal in Nesivos and Agados says something similar, that by accompanying the traveler you are being mechazek his Tzelem Elokim, and a person with a Tzelem Elokim is safe from mazikim.


Here's a slight kulah, even though I don't see how the lomdus works. Rav Ephraim Greenblatt in the Rivevos 6:414 says that you can do Halvayah with a shaliach, and his proof is from Pharaoh's levaya of Avraham. 

 מצות הלוית האורח 

בסוטה יף מ״ו ע"ב מבואר הפסוק הזה ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו א"ר יהושע בן לוי בשביל ארבע פסיעות שלוה פרעה לאברהם נשתעבד כבניו ארבע מאות שנה שנאמר ועבדום וגו' ארבע מאות שנה וביאר הדברים בחומש תורה תמימה בלשון זה אין הכוונה דעיקר השעבוד ר מאות שנה הי׳ בשביל ההלויה דהא אברהם לא חטא בזה מאומה ועוד דעיקר הסבה מהשעבוד מבואר לקמן בפרשה (י"ד י"ד) אלא ר"ל שזכה פרעה ונשתעבדו לו ולא למלך אחר וע' בחא"ג ומה שתפס המספר ד' פסיעות הוא משום דעיקר מצות הלויה היא ד' פסיעות ד' אמות 

והנה מבואר מכאן דהלויה ע"י שליח הוי כמלוה בעצמו שהרי פרעה לוהו לאברהם ע"י אנשים וקרי לי' הלויה וכן יש להביא ראי׳ לזה מאגדה דב"מ פ"ו ב' כל מה שעשה אברהם להמלאכים בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו וחשיב שם בשכר שאברהם הולך עמם לשלחם וה' הולך לפניהם ואי ס"ד דמדינא מחויב בעצמו א"כ מאי רבותי' אלא דמדינא רשאי ע"י שליח והוא לגודל חביבותי' לאורחים הלך בעצמו ולכן קיבל שכר ולא ראיתי להפוסקים שיעירו בזה והנה הערתו גדולה מדוע לא הובא הדין דבשליח אפשר לקחם מצות לויה ועוד קשה דהעולם לא נוהגים ולא נזהרים במצות הלוית אורחים וככר העיר כזה בעמק ברכה עמוד קל"ה וכתב וז"ל והגאון בעל חזון איש אמר לי שאפשר דחיוב לויה אינו אלא למי שהולך בדרך יחידי אבל כהיום שנוסעים הרבה אנשים יחד נעשה כל אחד לויה לחברו עכ"ל 

I want to add that even according to Harav Greenblatt that you can do levayas orchim with a shaliach, you're not mekayeim halevayas hameis with a shaliach, because the shaliach has the same chiyuv as you do, and his kiyum can't be misyacheis to two people. I was wondering why that would not apply to Orchim, but I guess that if it's not the shaliach's orei'ach, he has no chiyuv, so I can send him to do my mitzvah.

NOTE - 

Above I brought the Maharsha that says that besides the natural logic that accompanying a man on the road enhances his safety, there is also a segula component, that walking with him as he begins his travel helps him in some supernatural way. I wonder if this explains the difficult Gaon (Aderes Eliahu Devarim 1:12) that says that 
ילכו זה ביקור חולים מפני שבכל המצוות ההליכה אינה תכלית המצוה אבל כאן ההליכה עצמה היא המצוה
In several posts (2013 and 2008) I speculated about the basis for the Gaon's words, and how it relates to the general issue and application of Schar Psiyos. Many achronim say that the Gaon is based on the idea that the Shechina is above the head of a choleh, so walking to visit the choleh is akin to walking to Shul, which puts it into the category of schar psiyos mei'almanah (Sotah 22a.)
But with the Maharsha in mind, I think we can say that the Gaon is telling us that based on the passuk (in Shemos 18:20,  את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ,)  that contrasts ma'aseh with halicha, we see that the Maharsha's idea that the halicha itself is what's helping, then the same is true by bikkur cholim.  ילכו בה is referring to the halicha itself, because the halicha itself is beneficial.  Just like the Maharsha says that by levayas orchim, the act of walking daled amos with the guest, even in the city, provides protection, so too we can say that by bikkur cholim, the act of walking towards the house of the choleh provides a refuah segulis. So the walking by bikkur cholim is not merely a hechsher, it is the mitzva itself, ההליכה עצמה היא המצוה, the walking itself is effective באופן סגוליי.  So the passuk עקב תשמעון teaches us that there are mitzvos where although the walking seems to be no more than a הכשר, that's not really true. 

ההליכה עצמה היא המצוה