Shemos 4:11, Pikchus Means Different Things to Different People.

In a previous post I mentioned something I saw in the name of the Baal Shem Tov. I was thinking that if this were the only thing said over in his name, the Gaon would have adequate basis to declare war.  

Since then, two things happened. First, I realized that I should change my historical understanding of Chasidus, and second, I saw that someone else, someone very different, asks the same question, and there's no possibility that it was falsely attributed to him.  All of this reinforces the truth of the message of the Besht's vort - don't be such a wise guy.

Here is what was said in the name of the Besht.

A sheet called "א חסידישע גליון", a chasidish parsha sheet, is distributed in my shul. Someone said it was worth reading, so I took it home. The first thing I saw was attributed to the Baal Shem Tov, and I quote:
ד. יא.  אלם או חרש או פקח.  מדוע מונה הכתוב את הפיקח בין שאר בעלי המומים? אלא שמכאן ראיה שגם פיקח יותר מדי נחשב לבעל מום, וכפי שפירשו צדיקים על דברי רש״י בפר׳ קורח: קורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו׳ דהיינו שאסור להיות פיקח יותר מדאי. I  think this is a classic example of drush that harkens back to the first days of Chasidus, the days when they wanted to let people know that ahavas Hashem or emuna peshuta is worth more than gadlus batorah. It has nothing at all to do with the pshat in the passuk. Obviously, pikei'ach in that passuk means having normal vision, as opposed to blindness (מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור). Second, pikchus is not "IQ." PIkchus means seichel, recognizing what's going on and doing something about it. Third, Pikchus is not a handicap. It can be used badly, just like you can take a Faberge egg and throw it through a masterpiece stained glass window. But genius is not like missing a leg. The point that this vort is meant to convey is that if a person is too smart, if he jumps to conclusions, if he doesn't work or think carefully, if he is excessively proud of his gifts, this can be harmful to him and to others, but it's not a challenge like being deaf or mute. As I said, the message of the vort is that there are things that are more worthy than genius, whatever you want to put in - Simcha, or Emuna Pshuta, or Yiras Shamayim. 

But after some thought, I realized that it doesn't matter what Chasidus was in its first stage.  I believe that Chasidus quickly shed its more revolutionary hashkafos, because the tzadikim and gedolim of Klal Yisrael took what was good in Chasidus and incorporated it into normative Yiddishkeit.  Whether it was the Gaon's opposition, or the wisdom of Klal YIsrael, or Hashgacha Pratis, it is really not the same Chasidus. Judging Chasidus on strange things we find in the early years is dishonest and false.


And then I saw something unexpected. I saw that Rav Schwab in his Maayan Beis Hashoeiva on that passuk asks exactly what I saw in the name of the BShT:

וצריך ביואר, איך שייך לכלול "פיקח" בחשבון המומים. ואף שלפי פשוטו הפירוש הוא שנזכר כאן פקח מפני שהוא היפוכו של עור, אמנם אין זה נוח כל כך שהרי לא נזכרו כאן ההיפוכים לשאר המומים.

Rav Schwab answers that we find by Adam, before the sin, he saw, like Moshe Rabbeinu, באספקלריא המאירה, and after the sin he lost that profound supernatural vision and was left with mere ותפקחנה עיני שניהם.   Compared to Moshe's אספקלריא המאירה, mere physical vision - mere פקחות העיניים - is a severe handicap. It's a great vort - or I should say "insight." Mere physical vision is a handicap compared to deep and spiritual understanding. Reality is not synonymous with truth.

When I saw this from Rav Schwab, I thought to myself, boruch hashem he doesn't say like the other answer, because if he did, I would have to put my affairs in order. Additionally, I see that even a non-chasid can sometimes ask a kashe that absolutely fangt zach nit ohn because it leads to an excellent teretz.  It's kind of like an asmachta b'alma.  If you need a hook to hang a vort on, bent is fine.




NOTES AND COMMENTS

Avrohom Wagner
.......there is a more fundamental reason why the Besht's vort is not pshatoveh. You (and the Besht) are explaining פקח according to its vernacular meaning, ah kluger. The actual meaning of the word, however, is simply "open" as in ונפקחו עיניכם, לאסירים פקח קוח etc. As such it is a contrast to חרש אלם and עור, whose respective organs are "closed" whereas one not suffering those mumim is "open". (Even in Chazal's parlance pikeiach is the counterpart of cheresh, while shoteh contrasts with shofuy)

Eliezer Eisenberg
Come on, you found the one occurrence where it does not appear in contradistinction to blindness. More important is that in the passuk, peh is used as a contrast to ileim and cheireish (both of whom lack the utility of speech,) and pikei'ach as a contrast to iveir. So, yes, to put it mildly, it's "not pshatoveh." I would call it "a violence to pshat." I'm flummoxed the Rav Schwab says it.

Avrohom Wagner
Because of that occurrence, I think the seder of the possuk is beautiful - peh:ileim->cheresh:pikeiach:iver. A cheresh needs tikkun on two levels, a peh for his ilmus as well as a pikuach of his charshus.

Menachem Shafran
I think the Chizkuni there is learning exactly like Reb Avrohom is saying.

Eliezer Eisenberg
Yes! With Sefaria, it's so very easy to find all the mefarshim, but I missed the Chizkuni.
Here is the Chizkuni.

אלם כנגד מי שם פה. פקח הטילו הכתוב בין חרש לעור לפי שהוא נופל על שניהם כמד״‎א (ישעיה מב,כ) ״‎פקוח אזנים ולא ישמע״‎, (ישעיה מב,ז) ״‎לפקוח עינים עורות״‎. 

Shemos. The Common Denominator of Moshe Rabbeinu's Missteps

Hashem expressed anger against Moshe Rabbeinu twice: at the Sneh (ויחר אף, Shemos 4:14,) because he excessively resisted Hashem's mission, and at Mei Meriva (התאנף, Devarim 1:37,) because he struck the rock instead of talking to it. In both cases, Hashem's anger had serious consequences. At the Sneh, Moshe Rabbeinu lost the Kehuna (Rashi 4:14) and possibly his right to enter Eretz Yisrael (Rashi 4:13,) and at Mei Meriva, the gzeira that he would not enter Eretz Yisrael was finalized (Rashi Devarim 20:12.)

It is possible that the common denominator is, ironically, Moshe Rabbeinu's middah tova of דרך ארץ קדמה לתורה. In both cases, Moshe's acute sensitivity to the honor of his brother and sister contributed to his behavior.  

At the Sneh, Moshe was worried about Aharon. He was concerned that if he were to lead the Jews out of Mitzrayim (הוצא את עמי בני ישראל ממצרים...) and bring the Torah to Klal Yisrael (תעבדון את האלהים על ההר הזה,) it would dishonor Aharon, who was older, and was the Navi and beloved spiritual leader of the Jews in Mitzrayim for so many years. 

As Rashi says, (Shemos 4:10)

גם מתמול וגו'. לָמַדְנוּ שֶׁכָּל ז' יָמִים הָיָה הַקָּבָּ"ה מְפַתֶּה אֶת מֹשֶׁה בַּסְּנֶה לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, "מִתְּמוֹל", "שִׁלְשֹׁם", "מֵאָז דַּבֶּרְךָ" הֲרֵי ג' וּשְׁלוֹשָׁה גַמִּין רִבּוּיִין הֵם, הֲרֵי שִׁשָּׁה, וְהוּא הָיָה עוֹמֵד בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּשֶׁאָמַר לוֹ זֹאת עוֹד שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, עַד שֶׁחָרָה בּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו (שמות רבה); וְכָל זֶה שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לִטֹּל גְּדֻלָּה עַל אַהֲרֹן אָחִיו שֶׁהָיָה גָּדוֹל הֵימֶנּוּ וְנָבִיא הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם" (שמואל א ב') – הוּא אַהֲרֹן, וְכֵן "וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם … וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ" (יחזקאל כ'), וְאוֹתָהּ נְבוּאָה לְאַהֲרֹן נֶאֶמְרָה (תנחומא): 

At Mei Meriva, it was his respect for and hakaras hatov to Miriam. The Be'er that had accompanied the Jews for all the years was in Miriam's zechus, and it disappeared with her death. Moshe was told to bring the Be'er back, but this time it would be in his own zechus. When Hashem now told him to take the staff and speak to the stone, Moshe realized that when the Be'er appeared in the zechus of Miriam, he had to hit the stone, but now, in his zechus, it seemed that it would be enough to speak to it - a far greater miracle. But Miriam was the reason Moshe Rabbeinu was born! She watched over him as he floated in the Nile! She was the Nevi'ah whose encouragement and bravery had kept Klal Yisrael alive in Mitzrayim! That he would in some way detract from Miriam's honor caused Moshe Rabbeinu great distress, and this subconsciously influenced him (it gave him a negiyus, and negiyus influences us without our realizing it) to interpret Hashem's words to mean that he should hit the stone this time as well. (We discussed this elsewhere, in the context of Tefillas Geshem.)

This is not my psychoanalysis of Moshe Rabbeinu chalila. Here is what the Tzitz Eliezer (17:41) (among other achronim) says. 

לכן עולה בדעתי להוסיף וליישב בעל פי מה שראיתי בספר לב אריה המפורסם על חולין ד' ז' ע"ב שכותב כי מצא טוב טעם והתנצלות לאדון הנביאים זה האיש משה רבינו ע"ה בענין מי מריבה שהסתבכו בו המפרשים לדעת מה היה לו לעבור את פי ה' שצוהו לדבר אל הסלע והוא הכה אותו פעמיים, ובהקדם מה דקשה דמדוע לא צוה השי"ת כן בתחילת נתינת הבאר שהוא הסלע הזה לדבר אליו, רק אמר בפ' בשלח והכית בצור ויצאו ממנו מים. אלא הענין הוא דכבר ארז"ל שהבאר ניתן לישראל בזכות מרים וכאשר מתה מרים נסתלק הבאר וחזר אחר כך בזכות משה והנה מרים לא היה זכותה גדול כ"כ כזכות משה ולזה לא עצר כח זכותה שיופעל הנס בדיבור בעלמא אל הסלע לכך הוצרך לפעולות גשמיות להכות בצור לקרב הדבר קצת אל הטבע וכמ"ש הרד"ק בהא דאלישע שהשים פיו אל פיו אבל אח"כ כשחזר הבאר בזכות משה וזכותו גדלה מאד למעלה ראש היה יכול לפעול הנס בלי עמל ויגיעה ופעולות טבעיות רק גדיבור בעלמא וכיון שפעולת הנס היה יכול לבוא ע"י דיבור לזה הקפיד הוא ית' שיהי' דוקא בדיבור למען יתקדש שמו יותר ואולם זה האיש משה שהי' עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה ומחמת ענוותנותו לא רצה לדבר אל הסלע למען לא יתראה לעיני העם שזכותו גדול מאד מזכות מרים לזה הכה בסלע כאשר בתחילה אמנם הדבר הי' רע בעיני ה' כי במקום שהי' יכול לבוא לידי קידוש שמו מהראוי הי לו להניח מדת ענוותנותו בעת ההוא כנלע"ד להליץ בעד אחננו משה ע"ה והש נכון ונחמד בס"ד עכ"ד ודפח"ח 

As always, the mussar haskeil is not simple. Two diametrically opposed interpretations would be that Moshe was incorrect, and he should have no more worried about what his actions would mean to his siblings than Avraham Avinu worried about what the Akeida would mean to Yitzchak; or that Moshe was correct, and his punishment was a necessary consequence of doing the right thing. There are many intermediate steps between these two approaches.  There's no way to know exactly what lesson should be derived. But this definitely illustrates how seriously we should take Chazal's dictum, "דרך ארץ קדמה לתורה." 

Note

R Menachem Shafran said that sof kol sof, Moshe made the wrong choice. I disagree. For example. Reb Moshe talks about the Gemara in Rosh Hashanna הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח.  Reb Moshe explains that in deciding between litigants, even when both sides are right, the dayan has to make a decision that favors one on some dakkus, or external cheshbon, or because one side is more right than the other, not that he is wrong. This is a mussar haskeil that even when you are right, there can be costs to the decision. Here, too. I wouldn't say it was the wrong choice. I would say it was a choice that had heavy costs. That's what I meant by "his punishment was a necessary consequence of doing the right thing."

Just this morning, I saw something that might be helpful to explain my approach.  A sheet called "א חסידישע גליון", a chasidish parsha sheet, is distributed in my shul. Someone said it was worth reading, so I took it home. The first thing I saw was attributed to the Baal Shem Tov, and I quote:

ד. יא.  אלם או חרש או פקח.  מדוע מונה הכתוב את הפיקח בין שאר בעלי המומים? אלא שמכאן ראיה שגם פיקח יותר מדי נחשב לבעל מום, וכפי שפירשו צדיקים על דברי רש״י בפר׳ קורח: קורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו׳ דהיינו שאסור להיות פיקח יותר מדאי.

I think this is a classic example of Chassidishe drush that harkens back to the first days of Chasidus, the days when they wanted to let people know that ahavas Hashem or emuna peshuta is worth more than gadlus batorah. It has nothing at all to do with the pshat in the passuk. Obviously, pikei'ach in that passuk means having normal vision, as opposed to blindness (מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור).  Second, pikchus is not "IQ." PIkchus means seichel hayashar, recognizing what's going on and doing something about it. Third, Pikchus is not a handicap. It can be used badly, just like you can take a Faberge egg and smash someone in the head with it. But genius is not like missing a leg. The point that this vort means to convey is that if a person is too smart, if he jumps to conclusions, if he doesn't work or think carefully, if he is excessively proud of his gifts, this can be harmful to him and to others, but it's not a challenge like being deaf or mute. As I said, the message of the vort is that there are things that are more worthy than genius, whatever you want to put in - Simcha, or Emuna Pshuta, or Yiras Shamayim. 

This helped crystallize my approach. Moshe Rabbeinu was punished not for doing something wrong. He was concerned about dishonoring his brother and his sister. With all that Moshe Rabbeinu was a malach, his gadlus was based on his being a perfect human being. He could not have been the malach that he was without being the superlative human being that he also was. Part of what made Moshe Rabbeinu who he was is this extreme sensitivity and love and empathy for Aharon and Miriam.  If he were to lose this sensitivity, his ruchniyus would have fallen as well.  This must be one of the reasons that a human being cannot reach the fiftieth Shaar Binah. As long as we're alive, there is and there has to be an irreducible tension between being a perfect human being and being a malach. So Moshe was wrong, from the perspective of middas hadin. But from the standpoint of his need to be a human being that lives in this world and aspires to spiritual perfection, he had no choice but to do what he did. 

Shemos. The Kedusha of Har Sinai

This is a simple post. The point is that Chazal's insistence that Har Sinai's kedusha was ephemeral obscures the fact that it is a place of recurring Giluy Shechina. The temporary nature of the kedusha was not because the Shechina only came to Sinai once, because it was there several times. It is not because of the unique nature of Mattan Torah, because other appearances had nothing to do with Mattan Torah. It is not because the events were extrinsic, because Chazal talk about Har Sinai's intrinsic qualities. Despite this, the kedusha was temporary every time. 

 UPDATED 1/12/21

UPDATED 7/17/22

That Har Sinai only had kedusha during the period of Mattan Torah is practically a truism. Besides the pshuto shel mikra, the Gemara in Taanis (21b) says

רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו שכן מצינו בהר סיני שכל זמן שהשכינה שרויה עליו אמרה תורה (שמות לד, ג) גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא נסתלקה שכינה ממנו אמרה תורה (שמות יט, יג) במשוך היובל המה יעלו בהר

There are some variations on exactly how that played out. For example, Rashi in Beitza (5b) says that while the kedusha only lasted while the Shechina was on the mountain, the Shechina was there until the Shechina/Anan either appeared over the newly built Mishkan, or when the Annan lifted up from the Mishkan and they left the area near Sinai, a month and a half later.  (The Mishkan was first erected near Har Sinai.)

Rashi:

מכדי כתיב - בלוחות האחרונות ואיש לא יעלה עמך וגו' שמות לד) מסיפיה דקרא יליף אל מול ההר ההוא כל זמן שהוא בהויית קדושתו שהשכינה עליו אסור אבל נסתלק שכינה מותר שמעינן ממילא למה ליה לאדכורי שריותא בהדיא בלוחות הראשונות ולמימר נסתלקה שכינה המה יעלו והלא לא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד אחד בחדש שהוקם המשכן ועד בעשרים באייר שנעלה הענן והיה לו ללמוד היתר כשמסתלק מאל מול ההר ההוא

What Rashi means by saying that the Shechina stayed till the Mishkan was erected (Rosh Chodesh Nissan,) and then saying it was there till they left the area (the twentieth of Iyar,) is a girsa issue discussed in the Achronim there. But that does not affect our discussion. The passuk in Bamidbar 10:11-12 says that the Mishkan was near Har Sinai, and that they stayed near Har Sinai till the twentieth of Iyar, and we will see that Sinai retained a special status until then.

ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת  ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכן הענן במדבר פארן

Even though the passuk in Shemos 33:21 says that Hashem spoke to Moshe at Moshe's "Ohel Moed" until the Mishkan was built, apparently the voice came from Sinai.  More evidence for this is that in 33:21, Rashi says that Hashem instructed Moshe to come up to Sinai, and calls it

הנה מקום אתי. בָּהָר אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ תָמִיד

It doesn't say  "אשר דיברתי עמך שם" during the forty day periods of Mattan Torah and slicha, it says "אשר אני מדבר עמך תמיד".  What does Tamid mean? Apparently, whether Moshe came to the Kol, or the Kol came to Moshe, it originated on Sinai.

The Ramban (Shemos 34:3) says like Rashi (as does Rav Saadiah Gaon brought in the Ibn Ezra) -

ואיש לא יעלה עמך, שלא יעלו עמך כלל זקני ישראל כאשר עשו בלוחות הראשונות, וגם איש אל ירא בכל ההר גם בתחתית ההר מקום מעמד ישראל בראשונה וכו',

והנה עדיין היו עומדים באזהרה ההיא, כי הכבוד היה תמיד בהר עד שנתנו הלוחות האחרונות, אבל עתה החמיר בשעת מתן הלוחות האלו יותר ממעמד הראשון, והטעם בכל זה, כי בראשונות היה המעמד בעבור כל ישראל, וזה למשה בלבד בזכותו ובתפלתו, וגדול יהיה הכבוד הנגלה על ההר האחרון מן הראשון.

Whether "during Mattan Torah" means the three periods of forty days, or the entire year from Mattan Torah till they left Midbar Sinai, is not really important. The point is that unlike the Beis HaMikdash, and even unlike your local synagogue, the kedusha of Har Sinai was not a fixed kedusha - it is a kedusha contingent on the current presence of the Shechina.


One might think that the transitory nature of the Kedusha is because the Giluy Shechina on Sinai was a one-time event, but that is false. Mattan Torah was not the only time the Shechina appeared on Sinai.  It was on Sinai that Hashem appeared to Moshe in the miracle of the Sneh, it was from Sinai that Hashem spoke to Moshe for the entire year after Mattan Torah, it was on Sinai that Hashem put Moshe into the Nikras HaTzur, and it was in that same Nikras HaTzur on Sinai that Eliyahu Hanavi experienced something closely akin to that of Moshe Rabbeinu. 

The transitory nature of the Kedusha can not be due to Mattan Torah being an never to be repeated event. It can not be due to Mattan Torah relating to the world as a whole and not to any specific location.  It must have something to do with the type of kedusha that Sinai attracted.

We'll start with the Sneh, in Shemos, 3:1

משה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה 

וירא מלאך יהוה אליו בלבת־אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל 

ויאמר משה אסרה נא ואראה את־המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה 

וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני 

ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא

Rashi explains the name "har ha'elokim" as a reference to what would happen in the future, by Mattan Torah. 

אל הר האלהים. עַל שֵׁם הֶעָתִיד:

Which is like the Targumim,

 וְאָתָא לְטוּרָא דְאִתְגְלִי עֲלוֹהִי יְקָרָא דַיְיָ לְחוֹרֵב: 

There has to have been a reason why the Sneh occurred davka where Mattan Torah would later take place.

The Seforno says that he went there to be misbodeid, which implies that the place had a quality that Moshe Rabbeinu was aware of, besides being remote and barren.

ויבא אל הר האלהים חורבה הוא לבדו להתבודד ולהתפלל, על דרך ויבא עד חברון: 

The Or Hachaim also puts him there because the place had a special quality for nevuah. 

ומשה וגו' וינהג וגו'. פירוש כי ה' סבבו לעשות כן. או שהוא נהג כמנהגו והצאן הלכו שמה אל הר וגו' כי שם ידבר אליו האלהים: 

Aharon was told to meet Moshe Rabbeinu davka on Sinai - 4:27,

 לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים 

And Moshe Rabbeinu, in his Bracha to Yosef in Vezos Habracha (33:16)  refers to the Ribono shel Olam as the  שׁכני סנה

On to the נקרת הצור in Ki Sisa, in Shemos 33:22. When Hashem told Moshe

ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על הצור   והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי והסרתי את כפי וראית את־ אחרי ופני לא יראו 

this Nikras Hatzur was on Har Sinai. 

The Abarbanel then adds the important point that that this place was "מיועד לקבלת השפע," it was uniquely fit for nevu'a and gilui Shechina.

הנה מקום אתי - מיועד לקבלת השפע, והוא הר סיני. (שמות לג כא) 

Also in the Seforno there in Ki Sisa - The nikras hatzur straddled the line between the world of Gashmiyus and the world of Ruchniyus (from Pesachim 54a.)

הנה מקום אתי מקום מוכן למראות אלהים, כאמרם ז''ל (מגלה פרק הקורא) על מערה שעמדו בה משה ואליהו שהיא מי' דברים שנבראו בין השמשות:

The Nikras Hatzur was used later by Eliyahu HaNavi, in Melachim I 19.

ויגד אחאב לאיזבל את כל־אשר עשה אליהו ואת כל־אשר הרג את־כל־הנביאים בחרב

ותשלח איזבל מלאך אל־אליהו לאמר כה־יעשון אלהים וכה יוספון כי־כעת מחר אשים את־נפשך כנפש אחד מהם

וירא ויקם וילך אל־נפשו ויבא באר שבע אשר ליהודה וינח את־נערו שם

והוא־הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רתם אחת [אחד] וישאל את־נפשו למות ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי כי־לא־טוב אנכי מאבתי

וישכב ויישן תחת רתם אחד והנה־זה מלאך נגע בו ויאמר לו קום אכול

ויבט והנה מראשתיו עגת רצפים וצפחת מים ויאכל וישת וישב וישכב

וישב מלאך יהוה שנית ויגע־בו ויאמר קום אכל כי רב ממך הדרך

ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חרב

ויבא־שם אל־המערה וילן שם והנה דבר־יהוה אליו ויאמר לו מה־לך פה אליהו

ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות כי־עזבו בריתך בני ישראל את־מזבחתיך הרסו ואת־נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את־נפשי לקחתה

ויאמר צא ועמדת בהר לפני יהוה והנה יהוה עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה לא ברוח יהוה ואחר הרוח רעש לא ברעש יהוה

ואחר הרעש אש לא באש יהוה ואחר האש קול דממה דקה

ויהי כשמע אליהו וילט פניו באדרתו ויצא ויעמד פתח המערה והנה אליו קול ויאמר מה־לך פה אליהו

ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות כי־עזבו בריתך בני ישראל את־מזבחתיך הרסו ואת־נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את־נפשי לקחתה (ס)

ויאמר יהוה אליו לך שוב לדרכך מדברה דמשק ובאת ומשחת את־חזאל למלך על־ארם

Eliahu and Moshe Rabbeinu were both in the same nikras hatzur, and that nikras hatzur was on Har Sinai. There, they experienced Giluy Shechina to the greatest extent a human being can experience and remain living. As we saw in the Abarbanel, this Nikras Hatzur was uniquely qualified for this purpose. 

It is also in the Gaon on that passuk, where the Gaon says

הנה מקום אתי כו' הוא בהר וכמ"ש רז"ל במגילה (י"ט ע"ב):

The Gemara the Gaon is bringing from Megilla 19b says

ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה שנאמר (שמות לג, כ) כי לא יראני האדם וחי

And the Abarbanel in Melachim.

ויבא שם אל המערה וגומר. ספר הכתוב שאליהו בא אל המערה, והיא המער' הידועה שהיא טנרת הצור עצמו שישב משה שם, כמו שת"י במערה טינרא, ושלן שמה, ולא אמר הכתוב שישן כי אס שלן, פי שכל הזמן שישב שמה היה מתבודד ומכין עצמו לנבואה ויצעק אל ה' כל הלילה ולזה נאמר והנה דבר ה' אליו, רוצה לומר, אז בהיותו באותו מקום מקודש אלקי ומתבודד וקורא כשם אלקיו באהו הנבואה שלא באה אליו כל אותם הימים אשר עברו לא בארץ ישראל ולא במדבר בהליכתו שמה

And finally, the Abarbanel in Yisro, who says that 

כי בחר באותו מקום להיותו מעון לשכינה ומקום קדוש

and adds that the neis of the water from the tzur was on Har Sinai.

אברבנאל שמות י'ח

שם ויהי בשנה השנית הכל היה בי"ב חדשים הראשונים שיצאו ממצרים. והנה אמר הכתוב כאן שבא יתרו אל המקום אשר הוא חונה שם הר האלהים. לפי שעם היות מחנה ישראל ברפידים. הנה משה הלך אל הר האלהים שהוא סיני להוציא מים מן הצור כי שם היה הצור כמו שבארתי ובהיות שמה משה והזקנים ורבים מהעם עמו שבאו לענין המים בא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ר"ל מאותם שהיו ברפידים ומשה מהר האלהים שהיה יושב שם שלח את יהושע להלח' בעמלק ונשאר משה בהר כי ע"כ אמר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה כי בחר באותו מקום להיותו מעון לשכינה ומקום קדוש

 ויתרו בא ממדין ומצא את משה שם בהר של מדבר סיני ומפני זה אמר שבא אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים שהוא מדבר סין הוא המקום הכולל ושבא למקום המיוחד שהיה משה עומד בו והוא הר האלהי' כי משה מן העת שהכה צור ויזובו מים היה עומד שם להיותו מקום קדוש ולכן אמר עומד בלשון הווה. ואין לתמוה מאשר קודם מתן תורה נקרא הר האלהים כי הנה במראת הסנה נאמר (שמות ג' ח') ויבוא אל הר האלהים חורבה ובאהרן כשבא אל משה כתיב ויפגשהו בהר האלהים לפי שנקרא כן על שם סופו ומשה כשכתב את התורה תמיד קראו כן.

ואפשר לפרש אל המקום אשר הוא חונה שם אל המקום שהיה משה תמיד חונה שם מתחלה כשהיה רועה את צאן יתרו כי תמיד בהר ההוא היתה ישיבתו ודבקותו ולכן אמר חונה בלשון הווה.

As we saw above, the Seforno also told us that the Me'arah of Eliyahu was the same as Moshe Rabbeinu's and that it was created Bein Hashmashos. The source for בין השמשות is the Gemara in Pesachim 54a.

(Equating the experience of Moshe Rabbeinu with that of Eliahu Hanavi is consistent with Reb Yochanan in Yoma 3b-4a, that there was no Prisha for Moshe on Sinai, while according to Reish Lakish there, it's difficult to understand how Eliahu could just walk up to the cave on Sinai and immediately experience the presence of the Shechina without prishas shiva. I guess Eliahu's prisha was during the forty days he had to walk to get there, but it's still different than Moshe's prisha on Sinai gufa.) 

So:
Har Sinai did not have Kedushas Makom except when the Shechina was present.
On the other hand, it seems that it was a place that had a special hechsher for hashra'as haShechina.
Because of that special hechsher, it was there that the miracle of the Sneh occurred, it was there that Moshe was given his life's work of creating a new Klal Yisrael, it was there that Mattan Torah occurred and according to Rashi it remained kadosh until a year and two months after Mattan Torah, it was there that Hashem spoke to Moshe and placed him in a covered cave as His Shechina passed over him, and it was there that Eliahu Hanavi experienced a gilui Shechina greater than he even had before.

 - Perhaps Hechsher for hashraas haShechina is not kedusha;
 - or the Shechina is not mekadeish the rocks and dirt, it's mekadesh the Makom, (as Reb Chaim says in Beis Habechira 1:10,  first and second paragraphs,  דלא חיילא קדושת מקדש רק במחובר לארץ, ומשום דקדושת מקדש היא קדושת מקום, וכדכתיב: המקום אשר יבחר, שאינו רק בארץ ולא במטולטל.) Since it's a kedushas makom, there's a special din in hashra'as haShechina that it only has a din makom while the Shechina is actually shoreh, as opposed to the din makom of the Mikdash. Perhaps this is because there can not be a din of makom that confines the Shechina to any one place (אין העולם מקומו), and it is only the effect of the hashra'a on us that gives the place kedusha;
 - or our chiyuv to build a mikdash gives the makom a din kedusha as opposed to Har Sinai where we have no chiyuv to do anything with that kedusha;
 - or you can say like Reb Meir Simcha in Parshas Yisro (and many other places) that the only kedusha that lasts is the kedusha created by the efforts of human beings such as the akeidah;

Here are Reb Meir Simcha's words:

עוד נראה כמו שבארנו בכמה מקומות דעל ידי מעשה גבוה לא נתקדש שום דבר רק בהקדישו האדם. ולזה מוכרחין אנו לפרש המקרא הלא אתה העדותה בנו כו׳ הגבל את ההר וקדשו׳ לא שהשם צווה למשה שיקדש ההר׳ רק שהוא שב אל השי״ת שהוא יקדש אותו במה שירד לעיני כל העם על ההר, ואינו צווי רק הוא עתיד [עבר מהופך ע״י הוי״ו לעתיד].  

 - or you can say like Reb Meir Simcha in the end of that paragraph, that the nature of hashra'as hashechina is that it does not come down below ten tefachim, so it's in a different reshus:  

עוד נראה שלכן אמרו ז״ל מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה, והלא היה מקום הכבוד למעלה מי׳ ולא נתקדש קרקע ההר ודו״ק בכ״ז:

 - or you can say like Reb Elya Lopian (לב אליהו ח"א שביבי אש ס-סא) that השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם means that any kedusha on Earth requires the act of בני אדם , and acts of Hashem are only mekadesh Shamayim, similar to Reb Meir Simcha's first teretz.  

It's easy enough to come up with speculative explanations, and I'm not fishing for any - feel free to use whatever explanation is helpful for your drasha requirements.

Despite the undeniable difference between the persistent kedusha of Har Chorev and the temporary kedusha of Har Sinai, obviously Sinai still has a tremendous maalah. For some reason, the Ribono shel Olam wants us to stay away from it and so its location has been long forgotten.

UPDATE 1/10/21

Rav Avraham Bukspan sent me two on target ha'aros. 

The Netziv in Shemos 4:27:1, that, at least for Moshe Rabbeinu, perhaps for others as well, Har Sinai is particularly auspicious for the highest level of Dveikus.

ויפגשהו. ולא כתיב וימצאהו. אלא ויפגשהו שמצא אותו פרוש ומובדל בדביקות מאד נעלה עד שלא הרגיש משה בביאת אהרן אליו. עד שפגע בו. ובזה נתפעל אהרן והבין כי גבה ממנו ערך משה. ומכ״ש בבואו אל הר האלהים אשר שם ראה מראה נפלאה בסנה. וגם מיועד להעלות שם לערך שאין כמוהו בקבלת התורה. ע״כ בבואו לשם השיג הערה מיוחדת גם עתה:

Sforno same passuk which indicates a transformative experience.

וישק לו כמנשק דבר קדוש, כענין וישקהו, ויאמר הלא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד:

UPDATE 7/17/22

Once again, from Harav Avraham Bukspan, and this time, supporting the opposite conclusion!

Rabbi Bukspan sent me a Radvaz. He was asked, if Sinai lost its kedusha, why did the Ribono shel olam tell Eliahu to leave Eretz Yisrael and travel for forty days till he reached Har Sinai, and only there speak to him? He answers that the Ribono shel Olam wanted Eliahu to cool off his criticism of Klal Yisrael and to force himself to defend them under all circumstances. To do that, He made Eliahu re-enact Moshe's most powerful moments, in the hope that Eliahu would spiritually connect with Moshe and his ceaseless and tireless defense of the indefensible. So ein hochi name, Sinai had no kedusha, but there was a psychological strategy to have Eliahu go there for the Nevuah.

Teshuvos HaRadbaz 6 2294

שאלת ממני אם יש לי אצלי טעם למה הטריח הקב"ה את אליהו מהלך ארבעים יום עד אשר בא אל הר אלהים והראהו כל אותה מראה והלא בארץ ישראל אשר שם עיקר הנבואה והקדושה היה יכול להודיעו הנבואה כי הר חורב אחר שנסתלקה השכינה לא נשאר בו שום קדושה:

תשובה כבר ידעת שאין הקב"ה חפץ שילמדו על בניו קטיגוריא ולא דלטוריא אלא סנגוריא וזכות ורוצה שהצדיק יתפלל על הדור כאשר עשה אברהם אבינו ע"ה ולא כאשר עשה נח ולכן כתיב מי נח ונקראת על שמו ואליהו ז"ל לעולם היה מקנא והכי איתא במדרש אמר לו הקב"ה לעולם אתה מקנא קנאת בשטים על גילוי עריות קנאת על הברית דכתיב כי עזבו בריתך בית ישראל חייך שאין ישראל עושין ברית עד שאתם רואה בעיניך וכו' ואתיא כמאן דאמר פנחס זה אליהו והכי משמע נמי קח נא את נפשי כי לא טוב אנכי מאבותי משמע שהאריך כבר ימים הרבה וכשראה הקב"ה שלעולם היה מקנא ולא היה מלמד על ישראל זכות ולא התפלל עליהם אלא אדרבא נשבע אם יהיה השנים טל ומטר כי אם לפי דברי וראה בצערן של ישראל שהיו מתים ברעב ולא התפלל עד שריחם הקב"ה בשנה השלישית ואמר לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ואפילו אחר שאמרו כל העם ה' הוא האלהים לא התפלל עליהם אלא אדרבא שאל את נפשו למות. והיה הקב"ה מתאוה שיתפלל על בניו ואמר וכי לא למדזה ממשה רבו שהתפלל לפני כמה פעמים על ישראל ומסר נפשו עליהם אמר אעשה לו רמזים ודברים אשר נעשה למשה רבו ויזכור מעשיו וילמוד לבטל הקטגוריא וילמד עליהם זכות כאשר עשה משה. ולפיכך הלך בכח האכילה ארבעים יום כאשר עמד משה ארבעים יום ומ' לילה לחם לא אכל והביאו אל הר האלהים מקום המעמד הגדול ומשה מליץ בין ישראל ובין אביהם והלינו במערה והיא נקראת הצור אשר נתיישב שם משה ואמר לו מה לך פה אליהו כלומר מי הביאך פה מקום משה רבך אולי יזכור וישוב לבקש רחמים. ואדרבא הוסיף לומר דלטוריא עזבו בריתך בני ישראל את מזבחותיך הרסו ואת נביאך הרגו בחרב ובכלל את מזבחותיך הרסו רמז שהיו בונין מזבחות לע"ז. אמר לו הקב"ה עדיין אתה מקצא צא ועמדת בהר לפני ה' כאשר אמר למשה הנה מקום אתי ונצבת על הצור ושמתיך בנקרת הצור וגו' והיא המערה והראהו ולימדו י"ג מדות רחמים ואמר לו אם יעשו לפני כסדר הזה מיד אני מרחם עליהם כדי שיתן אליהו אל לבו ויזכור י"ג מדות של רחמים והעביר לפניו רוח גדולה וגו' במדרש א"ל בשעה שהרוח יוצא לעולם הקב"ה מרשלו בהרים ומשברו בסלעים ואומר לו הזהר שלא תזיק את בריותי ע"כ ועל דרך זה הרעש והאש והמתרגם אמר מלאכי רוחא ומלאכי זיעא ומלאכי אישתא וקל דמשבחין בחשאי ורמז לו אע"פ שיש לפני שלוחים של זעם חביב לפני קלא דתפלה ושבח בלחש וזהו קול דממה דקה ואמרו במדרש המתין לו שלש שעות ועדיין עמד בדבריו הראשונים ואמר קנא קנאתי ע"כ. כיון שראה הקב"ה שעדיין הוא מקנא אמר אין זה ראוי לעמוד בעולם אמר לו ואת אלישע תמשח לנביא תחתיך לקחת נפשו אי אפשר שכבר נתתי לו את בריתי שלום להניחו בעולם אי אפשר דלעולם יהיה מקנא ולא ילמוד סניגוריא על ישראל הילכך יסתלק לעליונים. ואם תשאל למה לא התפלל אליהו על הדור לפי שהיו בהם שלש העבירות החמורות ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים וחשב שלא תועיל התפלה. ומ"מ היה לו לעשות מה שעליו שכבר היו שם צדיקים הרבה כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו ובזכותם ובזכות תפלת הצדיק היו השאר נצולים ולא יתקיים והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו:

Vayechi. Krias Shema and Baruch Shem. Achdus of the People of God Before Yichud Hashem

Chareidim towards the end:

והקנאה רמוזה בפרשה ראשונה בפסוק ראשון דקריאת שמע מקובלת בידינו מיעקב אבינו בעת שנסתלק מן העולם שצונו וזירזנו על יחוד ה' כדאיתא במסכת ברכות וכדכתב הרמב"ם
ונרמז בכתוב דכתיב הקבצו ושמעו בני יעקב וגו' וקשה מאי הקבצו הרי אמר להם האספו ואגידה לכם והרי הם לפניו אלא פירוש האספו על הגופות ואחר שהיו לפניו צוה אותם שיסירו מלבם קנאה ושנאה ותחרות כאילו הם איש אחד ונפש אחת שאם לא יעשו כן אי אפשר לקבל עליהם יחוד שירצה וישרה עליהם 
כדכתב רשב"י דהיינו והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כג יג) דהפסוק קשה להבין דהיה לו לומר והוא אחד מאי באחד אלא רוצה לומר והוא יתברך אינו שורה כי אם כשישראל ביחוד לב אחד בלי קנאה דוגמת מלאכי השרת דכתיב בהו כלם אהובים וכו' וכלם מקבלים עליהם עול מלכות שמים ואמרו באדר"נ (פי"ב ו) דהמלאכים מכבדין זה את זה וכל אחד אומר פתח אתה שאתה גדול ממני 
וכן איתא במדרש וזה לשון שמע ישראל שאמרו המקובלים שהוא לשון קיבוץ כמו וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם (שמואל א' ט"ו ד) וכל אחד בעת קריאת שמע מיחד לבו עם כל עדת ישראל ומדבר אליהם שמע ישראל כלנו באהבה וקשר לב אחד בלי קנאה ושנאה ועתה אנו מקבלים יחוד אלוקינו עלינו ואומרים ה' אלקינו ה' אחד 

Regarding the novel interpretation of Shema, based on the passuk in Shmuel I, Rashi explains vayashma in that passuk to be like vayaz'eik, which is used very often in Shoftim and Shmuel to connote "gathered," a "call" to arms.  

רש"י "וישמע שאול" - לשון הכרזה כמו (לעיל יד כ) ויזעק שאול

But the Chareidim is saying like the Metzudas Dovid on the passuk, that shema literally means to gather:

"וישמע" - ענין אסיפה הבאה בשמיעת קול המאסף וכן (ירמיהו נ כט)השמיעו אל בבל רבים

This explains the nusach of Es Sheim, like Chareidim mentions - 

דוגמת מלאכי השרת דכתיב בהו כלם אהובים וכו' וכלם מקבלים עליהם עול מלכות שמים

which has bothered me for many years. I understand why nosnim reshus means they honor each other, encouraging the other to take the lead in saying kedusha. But מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה makes no sense at all. You are mekabeil ol malchus shamayim on yourself. You can't be mekabeil it "from" someone else! With the Chareidim we can say pshat is that yichud Hashem has a prerequisite of yichud of His ovdim. So the Malachim are seeking to join with others in proclaiming their kabala, because kabala as individuals is imperfect. 

Harav Yeruchem Olshin used this to explain why in Tachnun we first say 

שומר ישראל....האומרים שמע ישראל

and then 

שומר גוי אחד....המיחדים שמך ה' אלוקינו 

It is hard to understand what the two sentences mean. If the second one talks about the part of krias shema where we're mekabel ol malchus shamayim, what's the significance of the first sentence which is just that we say the words Shema Yisrael, if that doesn't refer to kabalas ol malchus shamayim? What is the significance of האומרים שמע ישראל?  The answer is that first we talk about  שומר גוי אחד , the  people that say Shema, haomrim Shema Yisrael, meaning that we join with each other in becoming a unified klal, as the Chareidim says. After that, we ask that Hashem guard the Goy Echad, שומר גוי אחד, the nation that after they say Shema, after they become one people, they are then mekabeil OMSh.

Reb Moshe in Kol Rom I in Vayechi says that we say Baruch Sheim out loud only when ALL of Klal Yisrael are present and tzadikim and all being mekabel together. This is mamesh like Chareidim, except that Reb Moshe's approach is perhaps more klor than the Chareidim, because the Chareidim is saying it on Krias Shema gufa, while Reb Moshe applies it to the response to Krias Shema, to Baruch Sheim - that the response requires a perfect kabalas ol malchus shamayim by the whole tzibbur, which he then uses to explain why Baruch Sheim is most often said silently.

עיין הגמ׳ בפסחים דף נ״ו שפירשו שביקש יעקב לגלות קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא ח״ו יש במטתו פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו בניו שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד, אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב, התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי. 
מה שיעקב אמר בשכמל״ו ומשה לא אמר ואנחנו אמרינן בלחש, וביו״כ בקול רם, נראה בדרך זה. כי רק כשכל ישראל אומרים שמע ישראל ראוי לומר בשכמל״ו שזה הי׳ אצל יעקב ואח״כ כבר לא היו יכולים לומר משום שבעוה״ר נמצאו גם אלו שאינם שומרי תורה
ואף בדורו של משה היו המרגלים ודתן ואבירם ומיכה ועכן וגם הלא הרבה מישראל לזמן קצר עבדו להעגל כפי הנמצא בהפסוקים, ולכן לא הי׳ לומר בשבמל״ו. 
אבל מ״מ אמרו חז״ל דכל אחד הרוצה ללמוד וללמד יראה בלבו כמו שכל העולם הם כשירים ומאמינים בה׳ ובתורתו כי רק אז יוכל ללמוד וללמד כראוי והוגן, וזהו כוונת האמירה בלחש הייט בינו לעצמו לא ירצה לדעת מה שיש חוץ לביהמ׳׳ד. אבל ביו׳׳כ צריך לדון שכל העולם שבו בתשובה שלמה ונתכפרו ולכן יכולים לומר בקול רם.

All of the following refer to a Medrash I can not find. More importantly, they are only talking about hashra'as haShechina, not KOMSh: All I can say is that it may be that kabalas ol malchus requires a matzav of hashra'as haShechina. I am not saying this because of a svara, only because it would provide a basis for the Chareidim/Reb Moshe. If the only raya for a pshat is that it answers the question, it is not reliable.

The Gaon in Breishis

אדרת אליהו, בראשית ב׳:ד׳:ג׳

בהבראם…..ושם הוי"ה ב"ה מורה על שם שהוא נותן חיות לכל ואינו שורה אלא על עולם מלא כמשה"כ והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כ״ג:י״ג) פי' באחד שאינו שורה אפס כשהעולם אחד באחדות. וכן שמע ישראל כו' שיהיו ישראל מיחדים עצמם ומחברים עצמם במחשבה

and the Chomas Anach on Iyov 23:23,

והוא באחד ומי ישיבנו. דרשו רז"ל והוא אחד לא נאמר אלא והוא באחד שאין הקדוש ברוך הוא שורה בישראל אלא כשהם באחדות אחד וז"ש והוא שורה באחד כשישראל הם באחדות.

פלא יועץ ט'ו

אחדות - אחדות היא עמוד גדולה לתקון עולם ולקים כל דבר, ורוח המקום נוחה מאד מדבר זה, עד שאמרו רבותינו ז''ל על פסוק (איוב כג יג) ''והוא באחד'' ''אחד'' לא נאמר, אלא ''באחד'', שאין השכינה שורה בישראל אלא כשהם באחדות.

Vayechi. The Destination is Not the Goal

Copied from the impeccable "Points to Ponder,"  a project of Kollel Horaah of America. Separately, I suggest that you remember the name Moshe Dovid Berman. He's a man with a great future. For dedication opportunities, please contact yungeleit@kollelhoraah.com Fri, Dec 21, 2018 7:00 am The Secret of Perception R' Moshe Dovid Berman

יעקב אבינו gathered his sons with the intent of revealing to them the secret of the arrival of משיח. However, Hashem did not wish for that to be known; he removed the divine presence from יעקב, concealing it from him as well. Similarly, when revealing the secrets of the end of days to the נביא דניאל, Hashem exhorts him, “חסום הספר, seal the book.” Indeed, the chapters in דניאל discussing the קץ are the most cryptic in תנ''ך. All this begs the question: What is the big secret?  The answer many offer is that knowing just how long we have until the ultimate redemption will lead to despair. It is the hope of משיח that kept our ancestors going through the darkness of exile. Informing them that we still have millennia to go would lead them to abandon all hope.  However, it would seem that this answer doesn’t suffice. Imagine being on a long journey and being told, when asked how much longer until the destination, that it cannot be revealed as you will give up hope. Such a response indicates how far one has to go; would that not itself lead to even greater despair then having a clear destination, no matter how far?  Perhaps we can understand that Hashem’s message was something else entirely. We are being told the destination is not the goal; rather we are to focus on the present. As the משנה in אבות tells us, לא עליך המלאכה לגמור. It is not our job to concern ourselves with the destination; we need to focus on the journey, and leave the driving up to the Driver. Our responsibility is only to live the moment, to do that which is incumbent upon us. Indeed, it is this very shift in perspective which allows us to survive our extended exile, to hold on to the knowledge that there is someone in the driver’s seat: One who can be trusted to deliver us to our ultimate destination, במהרה בימינו.

(Editor's note: I believe this is why Hash'aras Hanefesh and Techiyas Hameisim are not mentioned in the Torah, to the extent that although the Tanaim in San 90b find various pesukim that prove that it will occur, and Rashi in the Mishna (San 90a) says that it is a fundamental article of faith that those sources are indeed the Torah's intent, 

אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה מה לנו ולאמונתו, מהיכן הוא יודע שכן הוא. הלכך כופר גמור הוא

the Rambam in Iggeres Tchiyas Hameisim says that the pesukim are not rayos, only remazim.  Even more, he says 

ואמרנו שתחיית המתים פינת התורה, ואין חלק למי שלא יאמין בה בתורת משה רבינו. אמנם, אינה התכלית האחרון.

What a strange thing the Rambam is saying - It's a cornerstone of the faith, but it's not central.  I believe this is a good example of Rabbi Berman's idea.  We were placed in this world to believe there is a world to come, but to act as if this is all there is, and to seek justice here and now, to know that everything comes from the Ribono shel Olam but to do hishtadlus as if it all depends on us.
I heard that the Gedolim, at one of the Kenaisios, were discussing the threats and crises faced by the Jews at that time, and finally one got up and said, as the Mishna is Sotah says, that there is no way we can deal with this, and we need to remember that  it is Mashiach tzeiten, and על מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים. I believe it was Reb Meir Simcha that got up and said that now he understands the pshat in the Mishna. The Mishna there talks of all the terrible things that will precede the coming of Mashiach, - 

חכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו 

and ends with those words, 

ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים

It seems that those words are a non-sequitur, words of consolation that follow a Jeremiad of troubles. But, he said, he just realized that on the contrary. Those final words, that attitude, is another of the terrible things that the Jews will experience prior to the coming of Mashiach. They will be up against real problems, and instead of facing reality and making the hard decisions, of being moser nefesh to stubbornly do what needs to be done, they will throw their hands up and say "ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים." What use is that? We know it is true. We have to believe it. But it does not give us any excuse from being moser nefesh and going beyond what the average human being would consider possible.)