Shemini. The Cohen Upon His Initiation

I saw the following in a Parsha publication "Likutei Peshatim," produced by the Hebrew Theological College in Skokie, Illinois, under the direction of an adam chashuv me'od, Rabbi Ben-Zion Rand. After sharing what he says, I expand on it a little bit.


*************************************************** 
THE DAY OF INITIATION 

ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה

Moses called Mishael and Elzaphan, sons of Uzziel the uncle of Aaron, and said to them, “Come forward and carry your kinsmen away from the front of the sanctuary to a place outside the camp.” Vayikra 10:4
"From here we learn that Kohanim may not become defiled by contact with dead bodies, for Elazar and Isamar were there and were not called upon to carry away the bodies of their brothers." -- Toras Kohanim 
The Midrash is amazing. What need is there to present a roundabout proof that Kohanim may not become contaminated by contact with a corpse, when it is explicitly stated at the beginning of Parashas Emor? Furthermore, why indeed did Elazar and Isamar not remove the corpses of their brothers, since the Torah (Vayikra 21:2-3) explicitly states that one’s father, mother, never married sister, brother, son and daughter are excluded from the general prohibition of contact with corpses. 

The Da’as Zekeinim teaches us that both these questions can be answered by assuming that the meaning of the Midrash is that on the day of an ordinary Kohen’s inauguration, he will assume the status of the Kohen Gadol. In fact, the Mincha offering of a Kohen Gadol every day is the same korban as that of the standard Kohen on the day of his inauguration. For this reason, just as a Kohen Gadol may not attend to the body for the funeral of even his closest relatives, so, too, may a כהן הדיוט (a plain Kohen) not attend to the body of his close relatives on his inaugural day, and the laws regarding the grooming of a Kohen Gadol apply to him as well. 
**********************************************************

Here is the Daas Zkeinim (and he says that the Bechor Shor says the same idea. It is not in our editions of the Bechor Shor, but it's brought by several Rishonim, such as Reb Chaim Paltiel and the Paaneiach Raza.)

ויקרא משה אל מישאל. אתמר בת"כ מכאן שאין הכהנים מטמאין למתים שהרי אלעזר ואיתמר  לא נטמאו להם.

ותימה שהרי במקום אחר מצינו בפי' שהכהנים מוזהרין על טומאת מת דכתיב לנפש לא יטמא בעמיו. ועוד אלעזר ואיתמר כהנים הדיוטי' היו ולמה לא נטמאו לאחיהם? וי"ל דהא דקאמר מכאן שהכהני' אין מטמאין למתים היינו כהני' הדיוטים ביום משחתם שאין מטמאין לקרובים שיש להם דין כהני' גדולי'. וכן פי' הרב בכור שור גבי ראשיכם אל תפרעו דאע"ג דכהנים הדיוטי' לא הוזהרו על פריעה ופרימה דמטמאין הן לקרוביהן ביום משחתם הרי הן ככהנים גדולים. ונ"ל דהיינו האי דקאמר בסיפיה דקרא כי שמן משחת קדש עליהם:

The idea that the Kohen brings a Minchas Chavitin on the day of his inauguration, his Chinuch, clearly teaches that on that day, an unlimited future opens up, and he can accomplish anything, he can reach for the stars.  I've said this many times, but I never thought to relate it to the fact that Elozor and Isomor were not allowed to carry Nodov and Avihu's bodies. If we are to take his idea at face value, it has tremendous halachic application - that every Hedyot, on his day of Minuy, is assur to become tamei to his seven kerovim. Indeed, it seems from the Bechor Shor and the Raavad on the Toras Kohanim here (1:25-6) that they do hold like that. 

(Rav Zevin extrapolated from here to explain why they didn't use oil that was tamei for the  the Menora after the Nes of the Chashmona'im. Just as here on the day of Chinuch tuma was assur without exception, so, too, when they were mechaneich the replacement Menorah you don't say hutra be'tzibbur. Rav Tzvi Pesach Frank disagrees. I discussed this here.)

So here's a question. Given that this special status of the Yom Hachinuch gives a Kohen dinim of the Kohen Gadol, what if, on Yom Kippur, both the Kohen Gadol and the Sgan became unfit to do the avodah. Could you just call in a new Kohen, have him do his Minchas Chinuch, and continue Avodas Yom Hakippurim?

Of course, the answer is no. But why? According to these Rishonim, a Kohen Hedyot on his day of Chinuch has the dinim of a Kohen Gadol!

The answer is, of course, that there are two dinim in "Kehuna Gedola." One is the kedusha of the Kohen Gadol, which might apply to a hedyot on his day of Chinuch. But the other is the minui, the fact that he is "Gadol mei'echav," that he was appointed to be the head of the Kohanim. The proof of the difference is that even according to these Rishonim, the Hedyot on his day of Chinuch serves in arab begadim. For Yom Kippur, you need Kehuna Gedola in the sense of being the head of the Kohanim.  

Vayikra. Korbanos and Fiscal Probity; Aveilus and Shalach Manos; Aveilus and Davening for the Amud.

This is the Kollel Horaah of America's Parsha Sheet. Each of the three sections is insightful and informative, and I found it particularly interesting this week.  

Gaining a Closer Relationship with Hashem R' Moshe Orgel The תורה in this weeks פרשה writes a one פסוק introduction prior to detailing the specifics of the korbanos, “אדם כי יקריב מכם קרבן וכו” The גמ׳ derives many הלכות from this פסוק. One of them is derived from the word כי יקריב מכם קרבן אדם. Rashi explains that we learn that someone bringing a קרבן must do so from his own animals and money and not from stealing someone else’s, just like אדם הראשון did not possess any stolen objects – as he had no one to steal from; so too one's קרבן may not be from stolen property. There are many other מצות which have the same exclusion – not to come from stolen property, for example; the תורה says that a לולב must be לכם from your property, not of someone else’s. קרבנות is the only place where the תורה alludes to this using the word אדם . What is unique about the פרשה of קרבנות that requires a different more complicated לימוד as opposed to the תורה simply writing לכם or something of that sort?  The word קרבן denotes קורבה, closeness. The purpose of bringing a קרבן is to gain a closer relationship with Hashem and strive higher in רוחניות. The תורה is teaching us that in regard to this מצוה it is not merely enough to do the mitzvah with your own money, but rather you should be like אדם הראשון. He did not have one penny that was not his, nor could he covet someone else’s property as there was no one else in the world but him. Theft by him was an impossibility, not simply a choice. When someone steals, he is not only doing the actual sin, he is in addition demonstrating his lack of אמונה ובטחון. If he truly knows that Hashem will provide with all he needs and that it is predestined each year what he will attain that year, he wouldn’t be stealing as there would be no point he is only getting a certain amount of money anyway. A person needs to recognize that just as is was impossible for אדם הראשון to steal, so too it is impossible for one to achieve anything through theft. With this idea in mind it is easy to understand what is unique about קרבנות that requires the law of stealing to come from the word אדם. The word אדם is not just teaching us a single focused law, rather an idea of how someone should conduct themselves. While attempting to come closer to Hashem through קרבנות or through תפילה one must make sure that the rest of one’s actions and thoughts are also up to par. Working on אמונה ובטחון to a level where one recognizes that all is from Hashem and one’s actions can’t change that is an integral aspect of the עבודה of the קרבנות. May we all be זוכה to become closer to Hashem, both through תפילה as well as אמונה ובטחון.

Editor's remark: 1. Chazal learn from the words Adam ki yakriv that just as Adam Harishon brought korbanos that were 100% his, with no admixture of theft, our korbanos must be equally pure. Rabbi Orgel sees this as a far broader lesson - if you want to bring a korban, YOU have to be like Adam. If you possess any stolen property, your korban is undesireable. I would put it this way: By Korban Pesach, if you own Chametz at the time of the hakrava, the korban is improper (you're over a lahv, but the Korban is kasher - Rambam Pesach 1:5.) Just as it is assur to bring a Korban Pesach when you own Chametz, so too it is assur to bring any Korban if you possess property that was acquired dishonestly.  It's not a lahv, and it doesn't passel the korban, but it's meguneh, and if you're looking for Ritzui, that's not where to look.  It might be interesting to think about whether this applies to Shemoneh Esrei. אורח חיים Rabbi Shmuel Goldstein Question: Can an Avel give and be given Mishloach Manos? Answer: The Gemara says that an Avel during Shivah, (the first seven days, counting from the funeral), may not say Shalom Aleichem to others [a]. One may not say Shalom Aleichem to an Avel throughout Shloshim, (the first thirty days counting from the funeral), and for the twelve months if the Avel is in Aveilus for a parent [b]. There are different opinions with regard to greeting someone with saying Shalom Aleichem on Shabbos [c]. It is permitted to give a Bracha to an Avel, and therefore one can say “good Shabbos” [d]. Saying “good morning” is also technically permitted. Some refrain from doing so, especially during Shivah [e]. The Ramah says that many people say Shalom after thirty days, during the twelve months of Avielus for a parent, but he says that he doesn’t know what they rely on, unless our greeting isn’t like the one in the time of Chazal [f]. Most Acharonim do not give credence to this leniency [g]. However it seems the Ramah may have been referring to statements like “good morning” [h]. The Maharil says that giving someone a present is the same as saying Shalom Aleichem, and therefore one may not give Mishloach Manos to an Avel. This would apply to giving an Avel throughout Shloshim, and for the twelve months if the Avel is in Aveilus for a parent [i]. Although an Avel during Shivah may not give presents, since Mishloach Manos is an obligation, they may and must give [j]. Some Acharonim say an Avel should only give Mishloach Manos to one or two people [k]. Either way an Avel should not give extra happy things in the Mishloach Manos [l]. Those who are lenient, and give an Avel, are relying on those who opine that Purim is like Shabbos regarding Aveilus combined with relying on those who opine that Shalom Aleichem is permitted on Shabbos [m]. If an Avel is after the third day of Aveilus, and they were given Mishloach Manos, they may accept it [n]. It is permitted to give Mishloach Manos to a Rebbe or someone whom the gift is almost like part of a salary [o]. Editor's remark: This halacha of Mishloach Manos and Aveilus is not widely known, nor is the proscription from greeting an aveil with Shalom Aleichem during the entire year. As Rabbi Goldstein quoted from the Maharil, these two laws are the same - giving Shalach Manos is like greeting with Shalom Aleichem. It's also worth remembering that this applies during Kiddush Levana. יורה דעה R' Mechi Plittman

Question: When should an Avel serve as the Shatz? Are there any times when he should not act as שליח ציבור? Answer: The רמ''א writes that the minhag has become that an avel does not daven for the amud on שבת ויו”ט [a]. The ש''ך explains that the same applies to the ימים נוראים [b]. The נודה ביהודה understands that to mean only ראש השנה ויום כפור and not ימי סליחות ועשרת ימי תשובה [c], during which the אבל can indeed lead the ציבור. The reason for this minhag is that it is inapropiate for one in mourning to lead the congregation when the congregation is in a state of שמחה [d]. It is important to note that his is a minhag and not an איסור [e]. This applies, both, to a son during the twelve months after losing a parent, and to any mourner for the duration of שלושים of a close relative [f]. Many אחרונים ask [g]; the רמ''א himself writes his sefer דרכי משה, that an אבל refrains from serving as שליח ציבור on ראש חודש as well. Furthermore, the source for רמ''א is the מהרי"ל who implies that this halacha applies to any day that we say הלל. That would include חנוכה ופורים [h]. So why then, does the רמ''א only mention שבת ויו''ט in the שלחן ערוך. The ערוך השלחן answers that the רמ''א only listed the days on which an אבל does not daven for the amud the entire day i.e. שבת ויו"ט. On ראש חודש or חנוכה ופורים just refrain from davening in the morning, but he may daven for the עמוד for מנחה ומעריב [i]. This is the opinion of the משנה ברורה [j] as well. There are some who understand this minhag to allow the אבל to daven שחרית as well and just not daven הלל ומוסף [k]. On חול המועד there is a dispute if an אבל should daven for the amud at all. Some maintain that he should refrain from serving as ש''ץ for it is similar to a יו”ט [l]. However, many אחרונים are of the opinion that on any day we say הלל an אבל should not daven for the amud even מנחה ומעריב. This was the opinion of Rav Moshe [m]. All other days that we don’t say תחנון for example, ל"ג בעומר ט"ו שבט ט"ו באב an אבל may daven for the amud [n]. There is an opinion that rules that any day that you don’t say קל ארך אפים and למנצח an אבל should not daven for the amud. That would include ערב פסח, ט' באב, ערב יו"כ, שושן פורים, פורים קטן [o]. However, it’s clear from the source of the רמ''א that only days which הלל is said is there a minhag for an אבל not to be the ש''ץ. This minhag comes from a different source which doesn’t agree with the רמ''א.  If the chazon for the shul during the ימים נוראים is an אבל he may daven for the עמוד if no one can replace him and his abilities [p]. On Shabbos and יו''ט if no one inspires the shul like him then he may be the Shatz [q], but just because he sounds good is not a heter. The same applies to the reading of the מגילה if no one can pronounce the words and read כהלכה like him then he may read the מגילה [r]. Otherwise he should refrain. Editor's remark: The halacha that an aveil may daven for the amud on yomtov if the tzibbur needs him became relevant to a friend this past year. He had retained to daven on the Yamim Nor'aim, and he became an aveil the day before Rosh Hashannah. He was the only Shliach Tzibbur available for that certain shul. I told him to leave the Shiva house during shiva, and fly back to Chicago to daven for the Amud on Rosh Hashanna.

To receive Points to Ponder weekly via email, please contactkollelhoraah@gmail.com or text KHAWEEKLY to 22828

מראה מקומות לדין אורח חיים

a) גמרא מו"ק טו. וכא:

b) גמרא מו"ק טו. וכא:

c) ע' רא"ש מו"ק פרק ג' סי' כ"ח ול"ח

מירושלמי ברכות ב:ז, רמב"ם אבל י:א. ש"ע שפה:ג.

d) שלמת חיים תכ"ה [קל"ג], גשה"ח כא:ז:ד-ז, להורות נתן חלק ב' סי' ל"ז

e) ע' לקט יושר עמ' ק"י, מ"ב תקנ"ד ס"ק מ"א, באר משה חלק ד' סי' ק"ו, להורות נתן חלק ב' סי' ל"ז

f) רמ"א שפה:א

g) ש"ך יו"ד שפ"ה ס"ק ג' ומג"א או"ח תקנ"ד ס"ק כ"א

h) ע' בה"ט יו"ד שפ"ה ס"ק ב', מ"ב תקנ"ד ס"ק מ"א, לקט יושר עמ' ק"י, באר משה חלק ד' סי' ק"ו, להורות נתן חלק ב' סי' ל"ז

i) הובא ברמ"א יו"ד שפה:ג ובאו"ח תרצו:ו

j) ש"ע או"ח תרצו:ו עם מ"ב ס"ק י"ז

k) נחלת שבעה סי' י"ז וקובץ הלכות פרק ט"ו הע' מ"ד

l) מ"ב תרצ"ו ס"ק י"ח

m)  ע' מג"א או"ח תרצ"ו

n) כתב סופר או"ח סי' קמ"א

o) דברי למכיאל חלק ה' סי' רל"ז 

מראה מקומות לדין יורה דעה

a רמ"א יו"ד שע"ו

b) ש"ך שם סקי"ד בשם המהרי"ל

c) נו"ב או"ח סי' ל"ב

d) שו"ת מהרי"ל סי' כ"ב

e) רמ"א שם

f) מ"ב או"ח תקפ"א סק"ז

g) ערוך השלחן שע"ו סקי"ד

h) כל בו על אבילות עמ' רפ"ז

i) ערוך השלחן שם ועיין מהר"ם שיק או"ח קפ"ג שכן נוהג החת"ס

j) מ"ב תקפ"א סק"ז ותרע"א סקמ"ד ותרפ"ג סק"א

k) גליון מהרש"א סי' שע"ו ובא"ר או"ח סס"י תקפ"ב ופרמ"ג תרע"א מ"ז סק"ח וגשר החיים כ"ג:ה

l) מ"ב תרע"א סקמ"ד בשם הפמ"ג וגשר החיים כ"ג:ד סברו לא התפלל ושו"ת מהר"ם מינץ מ"ג וערוך השלחן שם סברו יכול התפלל

m) רבבות אפרים ח"א תמ"ג בשם ר' משה

n) מ"ב תרע"א סקמ"ד וגשר החיים כ"ג:ו

o) מ"ב קל"ב במאמר קדישים ונועם מגדים להפמ"ג מנהגים א'

p) ש"ך שע"ו סקי"ד בשם מהרי"ו

q) כן משמע מדרכי משה במה שכתב "אף" ימים נוראים ומ"ב תקפ"א ז' ותרצ"ו י"ב ולא כב"ח יו"דשפ"ו

r) מ"ב תרצ"ו סקי"ב

To receive Points to Ponder weekly via email, please contact kollelhoraah@gmail.com or text KHAWEEKLY to 22828

UPDATE:

From a column by  by Rabbi Daniel Mann. Rabbi Mann is a Dayan for Eretz Hemdah and a staff member of Yeshiva University's Gruss Kollel in Israel. He is a senior member of the Eretz Hemdah responder staff, editor of Hemdat Yamim and the author of Living the Halachic Process, volumes 1 and 2 and A Glimpse of Greatness.

Question: Is it permitted for an avel (mourner) to serve as a chazan for Yamim Noraim (Rosh Hashana and Yom Kippur)? Whose decision is it – the shul’s or the avel’s?

Answer: The classical source on the topic is the Maharil (15th century, Ashkenaz), based on the Maharam. In contrast to the rabbi who asked him the question, the Maharil (Shut 128) states that the minhag is that an avel does not serve as a chazan on Shabbat and Yom Tov or on Rosh Hashana and Yom Kippur. The Rama (Yoreh Deah 376:4) cites this minhag in regards to Shabbat and Yom Tov and adds on “… even though there is no prohibition in the matter.” The Shach (ad loc. 14) and Pitchei Teshuva (ad loc. 8) posit that the rule is the same for the Yamim Noraim.  

The Meir Netivim (80) posits that there is no problem with an avel being a chazan on special days. What the sources are saying is that as opposed to a regular weekday, when an avel makes a point of being the chazan, the minhag is that they do not make an effort on Shabbat, etc. However, if it works out for the avel to do so, there is no reason to stop him. 

However, the great majority of Acharonim understand that we do not allow an avel to be the chazan on these days. The Rama only means that it is not a classic prohibition but a bad idea which we do not choose to allow (see Noda B’Yehuda I, OC 32). The Maharil implies that the problem is that all of these days are happy days (in varying degrees and aspects). It is possible to explain either that it is not appropriate for an avel to expose himself to the happy tefilla as a chazan (Shut Maharam Shick, OC 183) or that the avel is insufficiently capable of giving the tzibbur’s tefilla the level of festivity it deserves (see Zera Emet III, 164). 

There is another approach to the reason for the avel not to be chazan on special days. The Pri Megadim (Eshel Avraham 581:4) invokes the idea (see Taz, OC 660:2) that during aveilut, there is an element of din (strict judgment) that hangs over the avel. Therefore, it is unwise for the community to be represented by one who is more likely than usual to attract negative judgment. According to this approach, even if the avel decides that he wants to be chazan, it is appropriate for the tzibbur to refuse. The Pri Megadim raises another ramification of this approach. Although the onset of Rosh Hashana after completion of shiva removes the halachic status of avel from a mourner for a relative other than a parent, the spiritual situation of the effect of din continues until thirty days have passed. Therefore, even such a person should not be a chazan at that point. 

The Maharil (ibid.) says that if there is no viable alternative to the avel as chazan, then he is allowed to serve. The biggest difference in practice between different communities is in determining what is and is not an alternative. According to some (see opinions Divrei Sofrim, YD 376:92), it is enough that the chazan serves on a yearly basis so that it not look as if he is being chazan because he is in aveilut. The Afarkasta D’ania (I:156) explains that we don’t want it to look like the deceased is wicked, as others do not need protection on special days. He also suggests that having been chazan once before is enough (once may create chazaka rights – Shaarei Teshuva 581:7). The Mateh Ephrayim (581:24) says that it is permitted as long as the avel is clearly more qualified (on cantorial or religious grounds) to the alternative. If the avel receives payment that is financially significant for him, this is reason for leniency (ibid.). 

In a past discussion, about an avel as chazan on Rosh Chodesh, we explored the topic of whose decision it should be to allow the avel to serve as chazan; the findings were not conclusive. This is true here as well, and much depends on the reasons given above. It is best if a decision is made based on consultation between the rabbi and the chazan, and it is best if all involved explore the matter with flexibility and sensitivity. Certainly, a congregant should not make a fuss over the matter (see Meir Netivim ibid.).  

Ki Sisa. Interesting Facts About the Chelbenah in the Ketores

The chelbe'na symbolizes "Poshei Yisrael," and RChbBiz in Krisus 6 says that a community fast that does not include sinners is not a fast at all.
Krisus 6b

א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת אביי אמר מהכא (עמוס ט, ו) ואגודתו על ארץ יסדה

A similar thought is expressed in two other places.

Menachos 27a by the four minim on Sukkos

ד' מינין שבלולב ב' מהן עושין פירות וב' מהם אין עושין פירות העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת

Maharsha there

ד' מינין שבלולב ב' מהן עושין פירות כו' וב' מהם אין עושין כו'. כל דברי המאמר מפורש בפיוט יום ראשון דסוכות וכמו בעץ הדר ריח וטעם כן כו' וכמו הם אגודים כו' ולכפר אלה על אלה כו' ע"ש באורך דהיינו ב' כתות מהן שעושין פירות דהיינו מעשים טובים נדמו לאתרוג ולולב שעושים פירות ושנים מכן שאין עושין פירות ומעשים טובים נדמו להדס ולערבה דאין עושין פירות וצריכין להיות אגודה א' שיגינו צדיקים על רשעים וק"ל:

Sanhedrin 37a by Yitzchak's bracha to Yaakov where it says וירח את ריח בגדיו.

סוגה בשושנים שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי לייחודי בהדי גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת אמר ליה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות ריש לקיש אמר מהכא (שיר השירים ו, ז) כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון ר' זירא אמר מהכא (בראשית כז, כז) וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו 

There are four approaches to that statement.

1. They are sinners, but they still join us in the fast, and we should not reject them. (Rashi here)

2. They are sinners, but they still join us in the fast, and they play an important part in our community so we should welcome them. (Drashos HaRan Drush 1.)

3. This are only welcome when they are sincere about their tefillos, and want to do teshuva, but they are not strong enough to really do teshuva, so our prayers will join with theirs and enhance their Teshuva. (Maharal, his neighbor the Kli Yakar, and their contemporary the Mabit, and the Chida.)

4. This are only welcome if they already did teshuva. If they didn't, we don't want them. (Rabbeinu Gershom in Krisus, the Maharsha in Krisus.)



Another interesting fact about the Chelbenah for Purim:

We all know that Mordechai is alluded to in the fragrances that comprised the shemen hamishcha in Mor Deror, translated as "Mira Dachya." This Mor was also used in the Ketores - the Mor that we mention in Pittum HaKetores, which is among the other ingredients that are not explicit in the Torah. (The Ramban/Malbim in 30:34 say they are hinted at in the word "Samim" that begins the Ketores, which means "take the samim mentioned above that were used in the Shemen HaMishcha, and also....."  However, the Avnei Nezer holds that the Mor (cholem) in the Shemen HaMishcha was musk from the musk ox and the Mor (kametz) in the Ketores was a plant derivative.)   Not everyone knows that the Chelbe'nah, in the Ketores, is the same gematria as Haman. Off the cuff, this might be reflected in the fact that Haman's grandchildren were talmidei chachamim. Alternatively, it might be because it was Haman's threat of extermination that led to Kimu v'Kiblu. And, of course, many baalei machshava have said that the former is related to the latter. (מאדים is the same gematria.)

Drashos HaRan 1:15

וזהו הענין הנרמז בחלבנה הנכנסת בסמני הקטורת, כי עם היות ריח החלבנה מצד עצמה בלתי נאותה, אפשר שיהיה לה כח לעורר ולהוציא איכויות הסמים האחרים ולעורר בשמיותם. 

It would be nice if we could find a connection between the Ketores and Esther, but all I can think of is the fact that she was perfumed for a year in several of the ingredients used in the ketores, a pretty poor connection - ששה חודשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים. Or that she was called Hadassa, a fragrant plant, but it is not an ingredient of the Ketores.

Alternatively, we could say that Esther was not merumaz in the Ketores, but she is in the daled minim, in the Hadassim. True, the Haddas is a symbol of maasim tovim without peiros, but, unfortunately, that was Esther's fate as well, considering that her children were not part of Klal  Yisrael. So both Mordechai/Mor Dror, and Esther/Haddas, are present in places where they are bound up with people without any zechusim of their own, the Chelbenah and the Aravos. 

Ki Sisa. The Daf Yomi and Bittul Torah

My father זכר צדיק לברכה discouraged me from learning Daf Yomi. He was among the great talmidim of Slabodka in Litteh, and all the Gedolei Yisrael looked forward to talking to him in learning, including his chavrusa (and upstairs neighbor) Reb Chaim Zimmerman, his dear friend and telephone chavrusa Reb Chaim Stein, his mechutan Reb Moshe, and the Ponovezher Rov. He was one of those legendary Bnei Torah that actually kept their feet in a pail of cold water so they could stay awake longer. He spent ten years in Slabodka, and all those years he learned with one chavrusa, Reb Leizer Platzinski. He said that they learned the Gemara three times. The first time, he knew it better. The second time, they were equal. The third time, he said, Reb Leizer knew it better. When they shared a room, Reb Leizer got the bed and my father slept on the floor, because Reb Leizer was from the Alter's family.

The point is that my father embodied the Gadlus of the Torah of Litteh and the hashkafos of the Slabodker Yeshiva. He discouraged my interest in the daf because he believed that real limmud meant iyun, and the daf did not allow serious iyun. He felt that the time would be better spent learning more slowly and carefully.

For what my opinion is worth, I think that the Daf can have tremendous value. It broadens the perspective, and it mandates a discipline that ensures that a day does not go by without learning. Also, for many people the camaraderie and interaction of the Daf is a tremendous mechayeiv, and without it, many people would not go to any shiur at all. If you stick to it, you will end up learning a velt. I've seen many people grow from total ignorance to serious Yediyas HaTorah and Halacha l'maiseh from taking the Daf seriously. Certainly, everyone should go through the cycle once, and chazer. But I also understand what my father meant, and I believe that a person that a yeshivamahn that does not spend serious time b'iyun because he is busy learning the Daf is oiver on bittul Torah. His wily Yetzer Hara knows that he can't take him away from the precious Torah, so he gives him a keviyas ittim that prevents him from real ameilus, which is, for him, Bittul Torah, with a capital B.

In our parsha, passuk 32:15

  והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת

In Avos 6:2 the Mishna says

אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר (משלי יא) נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר (שמות לב) והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת, אל תקרא חרות אלא חרות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר (במדבר כא) וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:

Rav Bergman in his new Shaarei Orah here says

פשטות כוונת רבי יהושע בן לוי היא שכל מי שאינו עוסק בתורה, מלבד עצם עוון ביטול תורה, יש במעשיו משום עלבון לתורה. שהרי הקב״ה ברחמיו נתן לנו חמדה גנוזה, יקרה מפנינים, וראוי לכל איש ישראל להדבק בה ללא הפסק, ואם אין עושים זאת אלא משאירים את התורה מונחת בקרן זוית, דבר זה נחשב ל׳עלבונה של תורה׳.

אך באמת מהפסוק שהביא - ׳נזם זהב באף חזיר׳ - משמע לא כך. שהרי ביאור הפסוק הוא כדברי רש״י: ״׳נזם זהב באף חזיר׳ - שמלכלך אותה באשפות, כן תלמיד חכם הסר מן הדרך הטובה. ׳אשה יפה וסרת טעם׳ - פורש מן התורה״, ואם אינו עוסק בתורה אם כן אין כאן לא ׳נזם זהב׳ ולא ׳אשה יפה'.  על כרחנו צריכים אנו לבאר שאין כוונת רבי יהושע בן לוי למי שאינו .לומד כלל, אלא מדובר באדם שלומד תורה רק שאינו עושה ממנה ׳עסק', ו'עסק׳ היינו כמו שכתב הב״ח (אר"ח מ'ז ג) בביאור לשון הברכה ׳לעסוק בתורה׳: ״שעיקר ההבטחה שהבטיחנו הוא יתברך לא היתה אלא על עסק התורה. היא העמל והטורח וכו', לכך תקנו לברך "לעסוק בדברי תורה״, וכן כתב הט״ז(שם סק״א) ״עיקר מעלת עוסקים בתורה דוקא דרך טורח ויגיעה, ואל זה כיונו בברכה ׳לעסוק, בדברי תורה,. דרך לימוד התורה היא דוקא על ידי עסק ויגיעה בעומק העיון, רק אז מובטחים אנו למצוא את המטמונים החבויים בה, ורק על לימוד כזה אמרו חז״ל (מגילה ו:) אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי אל תאמן, יגעתי ומצאתי תאמן, ויש לדקדק בפירוש רש״י לאבות (וי״א שהוא  פירוש הרמב״ם) שכתב לבאר: נזם זהב באף חזיר שאינו משמרו אלא הולך ונובר באשפה וממאיס, כן  תלמיד חכם שחסר מטעמים של תורה הוא מאוס כמנודה הזה״, כלומר שמי שאינו יגע בתורה בעומקה אינו זוכה למצוא את ה׳מטעמים של  תורה' 

וכבר אמר בזה הסבא מסלבודקא שכל מי שיכול ללמוד בעומק וביגיעה ואינו עושה זאת, נחשב לו הדבר כבטול תורה, ולמד זאת מדברי הגמרא בריש מגילה (ג:) שמבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה, והרי גם מקרא מגילה נחשב לתלמוד תורה? אלא מוכח שכיון שבמקרא מגילה חסר לו לאדם את הלימוד בעומק, ממילא נחשב הדבר כבטול תורה. וכן דרשו חז״ל במגילה (ג.) ״וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק, אמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה״, כלומר שגם קודם לכן למד תורה, אלא שהיה חסר לו ב׳עומקה של הלכה׳, ומבאר שגם חסרון זה נחשב לבטול תורה.

על זה אומר רבי יהושע בן לוי שכל מי שאינו עוסק בתורה כראוי, אף אם הוא לומד אך לא מתעסק ומתייגע כפי שיכול   לעשות, הרי זה עלבונה של תורה, והוא בבחינת ׳נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם׳. כי כיון שאינו עמל ומתייגע, חסר לו הן מצד עצם לימוד התורה, והן משום שאינו זוכה למצוא בתורה את ה׳מטעמים׳ הטמונים בה. מובן מאד איפוא שלימוד כזה הוא ׳עלבונה של תורה׳.

מדברים אלו יש ללמוד עומק נוסף בחובת כבוד תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל כוחם. כי חוץ מעצם זכות למוד התורה שלהם, הם גם מעלבונה על ידי כך שהם מתייגעים ומוצאים את המטעמים הטמונים בה.

I took the liberty of quoting Rav Bergman because I also heard this from the Alter from both my father and my Rosh Yeshiva, Rav Rudderman.  Also, I was amazed at his strong language - נזם זהב באף חזיר. But he's making a point, and he wants it to make a roshem.  

I have nothing to add, other than to explain the segue to the the second half of the Mishna which discusses the passuk in our Parsha. 

ואומר (שמות לב) והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת, אל תקרא חרות אלא חרות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר (במדבר כא) וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:

The Mishna is telling us that in order to be mis'alleh, in order to not be an eved to the Yetzer Hara, in order to be a Ben Chorin, it's not enough to learn. You need davka Yegiah to the extent you are able.

In a Mashal Hedyot, but a useful and true Mashal Hedyot, let me add something from my own observation of חילוץ עצמות. There's a method of exercise popularized by a Dr Doug McGuff called Body by Science, described as "a weekly high-intensity program for increasing strength, revving metabolism, and building muscle for a total fitness experience." To me, the word "fitness" is misused. Fitness means the ability to do your task well. Fitness for a stevedore is very different from fitness for a CPA. But one thing I do know, and that is that my seventy year old brother, he should be maarich yammim v'shanim, went from being overweight and practically handicapped to having the energy and appearance of an athletic twenty five year old. He looks, as he did in days of yore, intimidating and formidable. Setting aside his meshugassen with Atkins and supplements, this is all because he took on this program. 

The program discourages treadmills and daily workouts and instructs you to work against resistance to the absolute limits of your ability. A curl, for example, should take ten seconds up and ten seconds down, and it should be the maximum weight you can handle. When I visited my brother, he took me to his gym and put me through the paces, and he enjoyed watching me stagger out of the gym, and then wake up the next morning feeling like I was experiencing rigor mortis while still alive.

I am making a point. We develop when we work to the limits of our ability, not when we just do easier things again and again and again. If you want to be a real Ben Torah, then you need to invest yourself intellectually to the absolute limit of your ability. Do not let the Yetzer Hara trick you into using the Daf Yomi as an way to cripple you.

NOTES AND COMMENTS:

Reb Avi Lencz showed us the Beis Ephraim, as follows:

בגמ' מגילה ג' ע"א אמרו דמבטלים תלמוד תורה לשמוע קריאת המגילה, והקשו המפרשים והרי קריאת המגילה ג"כ לימוד התורה, ותירץ הבית אפרים דחסרון בעמקות הלימוד וערכה הוא ג"כ בחינה של ביטול תורה. וא"כ י"ל הכא, דאכן יושב בדין כעוסק בתורה, אבל הצטערו הני אמוראי על שלא היו יכולים להעמיק בלימוד ולהוסיף פלפול ולקח, שזה הוא כביטול תורה וכנ"ל.

Reb Micha, of course, refers us to the Aruch Hashulchan, whose words encapsulates the issue. We really need to carefully analyze what limmud is optimal, and to follow through on a plan. A realist, though, recognizes that for some people, the only likelihood of success is through the Chevreh Ein Yaakov, or the Daf Yomi.

Micha's words:

I consider the Arukh haShulchan's comment to typify Litvishe attitudes toward daf yomi. Or, in his day, the chevrah shas -- which also typically covered a daf a day, it just wasn't coordinated with other shuls' chevrei shas.
AhS YD 246:17:

... וט"ז סעיף קטן א שכתב בשם הדרישה: הבעלי בתים שלומדים רק איזה שעות ביום טוב, יותר שילמדו ספרי פוסקים ולא גמרא, עיין שם. ובוודאי שעל כל איש לידע דיני "אורח חיים", ומקצת דינים מ"יורה דעה" ו"חושן משפט" ו"אבן העזר" המוכרחים לכל איש, עיין שם בהלכות תלמוד תורה להגרש"ז ז"ל. אמנם ראינו כי אם כה נאמר להם – לא ילמדו כלל, כי רצונם רק ללמוד דף גמרא בכל יום. על כן אין להניאם, והלואי יעמדו בזה. וכל דבר תורה משיבת נפש, ומביאה ליראת ה' טהורה.

Titzaveh. רוֹמְמוֹת....וְחֶרֶב Prayer and Battle

This is a slightly modified version of something originally posted in 2016.. 

In our post on Parshas Mishpatim, inspired by a Levush (and a comment from "Avrohom,") we discussed the surprising association of Tefilla and battle.  We found this association in four disparate dinim of Tefilla: Keviyus makom, Machanecha kadosh, Lo yeira'eh becha, and the Gemara in Bava Basra's (123a) and Onkelos (Breishis 48:22) pshat in בחרבי ובקשתי.  

Regarding Onkelos' charbi v'kashti, see the Yerushalmi Brachos 4:4

זה שעובר לפני התיבה אין אומר לו "בוא והתפלל" אלא בוא וְקֳרֵב... 
 - עשה קרבנינו 

 - עשה צרכינו 

 - עשה מלחמותינו 

 - פייס בעדינו 

and the Netziv (Vayikra 16:29)

והא שהודיענו הכתוב כאן כל זה בעבודת יום הכפורים מלמדנו דעת שיום הכפורים הוא יום מלחמה לישראל עם שרי מעלה שמקטרגים הרבה על ישראל כמבואר במדרש ויקרא רבה כא ד על הפסוק תהילים כז א לדוד ה' אורי וגו" מכאן ואילך (פסוק ג') אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח ומפרשי שם (ויקרא רבה כ'א ו') עוד על הפסוק בזאת יבא אהרן בזכות התורה דכתיב (דברים ד מד) וזאת התורה וכבר ביארנו שם בספר דברים שזה המקרא מדבר בפלפולה של תורה והודיענו הכתוב כאן שכוח אהל מועד משכין השכינה בישראל אפילו בתוך טומאותם להלחם מלחמתם וכמו שכתבתי כמה פעמים דכוח התורה הוא חרבם של ישראל ועוד עיין להלן פסוק כ"ט ד"ה האזרח

Today, I saw the Baal HaTurim in Tzav 6:3 that says that the word Mido - מדו is found in two places.  One is by the Bigdei Kehuna, and the other in a description of the outfit of Yoav during battle.  The Baal HaTurim explains that in the zechus of the bigdei kehuna they were victorious in battle.

מדו בד. ב' הכא ואידך ויואב חגור מדו לבושו שבגדי כהונה היו כעין בגדי מלחמה וכן המעיל כפי תחרא 

ובזכותם היו מתגברים במלחמה

This, of course, is reminiscent of Alexander the Great's description of his vision of Shimon HaTzadik.  Yoma 69a

בעשרים וחמשה יום הר גרזים, דלא למספד. יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה, ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו, ואבוקות של אור בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר אמר להם: מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בך. כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה, ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי

If we can relate the Avoda of Tefilla to Bigdei Kehuna, that makes five connections between tefilla and milchama.

(Beside Tefilla, we've discussed several other segulos for warriors in another post.)

The association is not one we would intuit. We might think that Tefilla is inherently un-warlike, in its focus on dveikus, shtika, adinus, and avdus, tefilla and war are as different as fire and water.

Maybe it does not mean that Tefilla gives us valor to kill our enemies, but instead that Tefilla and War are alternatives- if Yes X (tefilla,) then Not Y (milchama,) like the pshat in הקול קול יעקב והידים ידי עשו being 

 אם קולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו שולטות בו 

or

  אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא 

(the way people use it, although that's not how it's used in Avodah Zarah 17b.)

But that doesn't ring true.  The mekoros we brought seem to see them as akin in some way, not as diametric alternatives.  

In Parshas Mishpatim, we suggested (as suggested by Harav SK Goldstein) that this might follow from the idea that tefilla is a battle against our own yetzer hara and against the kateigorya of the Sattan- as in  Bava Basra 16a, If we don't daven, if we don't fight the Yetzer Hara and the Sattan, our lives are hefker as a soldier's on the battlefield who just sits there smiling like a fool. You fight or you die.

 אמר ריש לקיש הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. במתניתא תנא יורד ומתעה ועולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה 

This would fit in with the Netziv we brought above.

A battle it may be, but this reminds me of a story my father zatzal used to say. Someone sees a young man davening with tremendous kavana, red faced, shaking his fist, and shokling as hard as humanly possible.  He goes over to the bachur, taps him on the shoulder, and whispers פריער, פרובירט מיט גוטעס

I would think that as much as it is a battle with the Sotton, the reality that our lives and those of all we love are talui every second on Rachamei Hashem would tip the metaphoric scale toward the ritzui aspect.

UPDATE:

from Harav Yehuda Oppenheimer, who shows us the Michtav Mei'Eliahu 2:186. As I told Harav Oppenheimer, I think more needs to be said on this topic.  
Rav Dessler says that the only Tefilla that can be called Milchama is that of tzadikim gemurim, it is categorically limited to the tefilla of tzadikim who have no interest in anything but kiddush Hashem. This doesn't help to explain four of the five examples I began with, which apply to everyone.  But anything Rav Dessler said is worth reading. 

Rav Dessler comes to explain the מדרש רבה בראשית פרשה מט סימן ח -

 ויגש אברהם ויאמר וגו', ר"י ורבי נחמיה ורבנן רי"א הגשה למלחמה (ד"ה דברי הימים א יט) ויגש יואב והעם אשר עמו לפני ארם למלחמה

יש אופן אחד של תפילה הנקרא פיוס 

ויש הנקרא בקשת רחמים 

ויש אופן שלישי של תפילה שטוען הצדיק שסובל מהנהגת שמים שיש בה הסתר לחסדי ה', כי הכרתו בחסדיו ית' מופרעת עפי זה, ורואה בזה כעין חילול ה' בתוך עצמו, ומרגיש שעבודתו סובלת מזה. ועל כן מחלה את פני ה' לשנות את ההנהגה, כי זולת זה אינו יכול להמשיך בעבודתו על טהרתה. אז, אם הצדיק הוא מאותם שנאמר עליהם אבירי לב הרחוקים מצדקה, פירוש: שנוטלים בזרוע וזוכים במדת הדין, אפשר שיזכה במידת הדין במילוי בקשתו, כי יש הבטחה לצדיקים שלא יחסרו להם כלום לעבודתם, כמו שכתוב ולא ראיתי צדיק נעזב. ובמצב כזה אפשר שישנה הש"י את ההנהגה כדי לסייע לצדיק בעבודתו ולהסיר כל מכשול רוחני מדרכו. וזו היא בחינת תפילה של מלחמה, כי זוכה הוא בדין, בזכות עצמו. וכוונה זאת גם היא היתה כלולה בתפילתו של אברהם אבינו על סדום באמרו האף תספה צדיק עם רשע חלילה לך - חולין הוא לך וכו'. הרי ודאי שאברהם אבינו היה סמוך ובטוח שאל אמונה ואין עול וכל דרכיו משפט, גם אם לא יבינם לעומקם, ולא בא לטעון ח"ו על צדקת הנהגתו יתברך. אלא בקשתו היתה כנ"ל, שלגבי השגתו את עוצם קדושת מידותיו יתברך יצא משהו לחולין ע"י איבוד סדום - חולין הוא לך. וכמו כן יפריע לעבודתו החילול שיעשה בעיני אחרים, לכן ביקש לסלק את ההסתר הזה.

...............

 והיינו כנ"ל שבלמדו זכות על ישראל נחשבת לו גם טענה זו עצמה למצוה גדולה כי הוכיח סופו על תחילתו שהוא כולו אמת וקדושה ואינו מבקש דבר אחר בעולם זולתי רוממות כבודו ימ' וקידוש שמו מסוף העולם ועד סופו כן הוא גדר מלחמתם של צדיקים בתפלתם אל הבורא יתברך 

.................

והנה לזכות בתפלה על פי הגדר השלישי באופן של דבור קשות ומלחמה אפשר רק כשהמתפלל עומד בדרגה עליונה של שלמות אמת כשאין בבקשתו שום שמץ טענה כלפי הנהגתו יתברך אלא רק שאיפה לראות בקידוש שמו יתברך נמצא איפוא שתפלה באופן זה לא רק שאין בה מן החילול כלל אלא הריהי גילוי גדול של קידוש ה' ובקשה כנה ועמוקה להסרת החילול אך מובן הדבר שסכנה גדולה כרוכה בתפלה מעין זה כי אם מחסר למתפלל אף בחינה דקה במדת האמת של התפלה יש כבר בזה חילול ה ועלול הוא להענש קשות